פרוטוקול ועדה

הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן מושב שני פרוטוקול מס' 231 מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות יום שלישי, כ"ו בסיון התשס"ז (12 ביוני 2007), שעה 11:30 ס ד ר ה י ו ם פרויקט המתפרה בחורפיש נכחו: חברי הוועדה: משה שרוני – היו"ר ואסל טאהא מוזמנים: ריקאד חיר אידין - ראש המועצה המקומית חורפיש לאה ליכט - מוצרי צריכה טקסטיל, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ויקטור וייס - עוזר לסגן החשב הכללי, משרד האוצר שלום שינדלר - מזכ"ל הסתדרות עובדי הטקסטיל שלמה פלור - מ"מ מזכ"ל הסתדרות עובדי הטקסטיל צבי ליברמן - נציג איגוד תעשיות הטקסטיל והאופנה, התאחדות התעשיינים עו"ד פתחי שנאן - אחים שנאן השקעות, התאחדות התעשיינים גבי בוגלובסקי - אחים שנאן השקעות, התאחדות התעשיינים חזקיה ישראל - התאחדות התעשיינים מנהלת הוועדה: וילמה מאור רשמה וערכה: אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ פרויקט המתפרה בחורפיש היו"ר משה שרוני: בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בנושא פרויקט המתפרה בחורפיש. הדיון מתקיים לאחר שנעמ"ת פנתה אלי בבקשה לקיים דיון בנושא הזה. קריאה: לא נמצאת כאן נציגת נעמ"ת. שלמה פלור: אני מההסתדרות. אנחנו מלווים את המתפרה הזאת כבר מספר שנים, כולל גם הגלגול הקודם שלה כאשר היא הייתה שייכת לדלתא. כאשר נכנסה משפחת שנאן למתפרה, מאוד שמחנו כי בסך הכול בחורפיש נדמה לי, אם אני לא טועה, זה מקום התעסוקה היחידי חוץ מהמועצה המקומית. ריקאד חיר אידין: אתה לא טועה בכלל. שלמה פלור: הפרויקט הזה לו נתן משרד התעשייה סבסוד בשכר, אנחנו מאוד תמכנו בנושא הזה ורצינו שזה יחול גם בעוד כמה מתפרות כי היו עוד מתפרות שנסגרו כי לא קיבלו את הסבסוד הזה. אם היה סבסוד, אולי דלתא לא הייתה סוגרת את המתפרות שלה והיו עוד כמה מתפרות גדולות שלא היו נסגרות עקב השכר שהוא מרכיב מאוד חשוב בטקסטיל. אני שומע ואנחנו יודעים שהפרויקט הזה אמור להיסגר, ואנחנו דואגים וכואבים לעובדות במקום הזה כי מרכיב השכר הוא מאוד גבוה, ואם הבנות האלה לא יעבדו במתפרה, לא יהיה להן מקום עבודה אחר. יש דוגמאות רבות של מתפרות שנסגרו והבנות מסתובבות ואני לא רוצה לומר מה זה יכול לגרום גם מבחינה ציבורית. לכן בכל כוחנו אנחנו תומכים בנושא הזה של הסבסוד ואנחנו רוצים להרחיב אותו למתפרות נוספות. הבעיה שלנו במגזר הערבי והדרוזי שזה מהווה מקור תעסוקה לנשים. במגזר היהודי זה פחות כי יש אלטרנטיבות אבל למגזר היהודי והדרוזי אין אלטרנטיבות. בת שאין לה עבודה במגזר, זה בעיה כי נושא ההכנסה של הבנות הוא מרכיב מאוד חשוב. לכן אנחנו תומכים בכל כוחנו ומבקשים שוועדת העבודה והרווחה תאשר את הנושא הזה של הסבסוד שימשיך להתקיים ואפילו תגדיל ותרחיב את הנושא. היו"ר משה שרוני: מתי הפרויקט אמור להסתיים? קריאה: בנובמבר השנה. ריקאד חיר אידין: אני מודה על ההזמנה לישיבת הוועדה. הוזמנתי על ידי הוועדה אבל לא ידעתי שהנושא הזה מתחיל לקרום עור וגידים וגם לא ידעתי שהסבסוד מסתיים בסוף שנת 2007. ברשותך, אדוני, אני רוצה לתת סקירה קצרה ביותר על המצב הסוציו-אקונומי בחורפיש שמהווה דוגמה ליתר הרשויות הלא יהודיות באזור. אנחנו מוגדרים כמצב סוציו-אקונומי 4 למרות שגם בוועדה הזאת וגם בוועדות אחרות הסברתי שזה מצב וירטואלי וכי המצב הרבה יותר קשה ממצב סוציו-אקונומי 4. יש לנו אבטלה סמויה קשה ביותר שאנחנו כרשות מעריכים אותה ב-37 אחוזים, כאשר בעיקר מדובר באבטלת נשים, והדבר השני הוא שמדובר באבטלת נשים אקדמאיות. מאחר שהנשים האקדמאיות לא נרשמות בלשכת התעסוקה לדמי אבטלה, הן לא מורידות את המצב הסוציו-אקונומי כלפי מטה. המצב הוא בלתי נסבל. סגירת מקום התעסוקה העיקרי שהיה בישוב לפני מספר שנים – דלתא ומפעלי טקסטיל אחרים – גרמה למכה קשה ביותר מבחינה פיננסית וכלכלית בישוב, דבר שאנחנו רואים אותו היום. מתפרה כמו מתפרת חורפיש וכדוגמתה שבאות או יבואו בדרך, כך אני מקווה, מהווה מקור תעסוקה יחידי למעט הרשות למרות שהרשות היא לא מקום תעסוקה שאפשר להתגאות בו היום, ואת זה אנחנו יודעים טוב מאוד. אדוני, אנחנו תומכים בכל כוחנו ומבקשים את התמיכה שלכם בהמשך הסבסוד גם למתפרה הזאת ולמתפרות אחרות בחורפיש ספציפית ובמגזר באופן כללי. צבי ליברמן: בקיצור נמרץ אתן לכם סקירה קצרה מה קורה בענף הטקסטיל, במיוחד בנושא הזה של חורפיש. צריך להבין שמתפרת חורפיש, כמו מתפרות אחרות בגליל ובפריפריה, במיוחד במגזר המיעוטים, הדרוזי והערבי, מהווה קבלן משנה למפעלים במדינת ישראל שתופרים אצלה. הם לא יזמים אלא הם מקבלים עבודה. אם דלתא לדוגמה צריכה להתחרות היום מול כל העולם בשיווק לארצות-הברית או לכל מקום אחר בעולם מוצר מסוים, טקסטיל, תחתונים או גופיה או משהו אחר, היא מתחרה מול סין, מול מצרים, מול ירדן וכולי. אנחנו מודדים את הדברים האלה בעלות עבודה של דקה. היום עלות עבודה במדינת ישראל מחושבת בסביבות ה-16 סנט. לאור הסבסוד שמתפרת חורפיש קיבלה עד היום, היא מתמחרת את המוצרים שלה בסדר גודל של 12 סנט. מה שקורה מסביבנו במדינות הקרובות אלינו, באגן הים התיכון, עלות העבודה שם היא בסביבות 6-7 סנט. בא היצרן או תעשיין כמו דלתא או כמו תפרון או כל אחד אחר ואומר שהוא יעבוד בירדן או במצרים מפני ששם עלות העבודה היא 7 סנט ולעניין הזה אין לנו תשובה אלא אם כן בדלתא הזו שהצלחנו להגיע עד היום, במקום 16 סנט ובמתפרת חורפיש 12 סנט, הראיה שבמשך חמש שנים הם הצליחו להחזיק מעמד והעסיקו למעלה מ-150 תופרות שזה באמת לתפארת מדינת ישראל, ואני יודע, ואני מסתובב הרבה בכל המקומות האלה, בכל הכפרים, ובכל המקומות שם נמצאות מתפרות, שאין להם שום אלטרנטיבה. לדאבוני מדינת ישראל לא חינכה את התושבים ואת התופרות או את הבעלים שלהן לדברים אחרים. הם לא יודעים לעשות דברים אחרים ואי אפשר מחר בבוקר להביא להם היי-טק או אי אפשר להביא להם גם נגרות. הנשים האלה יודעות כרגע לעשות טקסטיל. אם מדינת ישראל רוצה לצאת משם או שלא יהיה להן את הסיוע הזה, שילמדו אותן משהו אחר, אבל כל עוד לא לימדו אותן משהו אחר, כל עוד לא הגיעו לשם מפעלים אחרים, צריך לשמר את המעט שיש ובאמת יש מעט. נתונים לגבי מצב הטקסטיל במדינת ישראל. לפני כ-10 שנים עבדו בתעשיית הטקסטיל במדינת ישראל למעלה מ-45 אלף עובדים, אבל היום המספר הצטמצם ל-19 אלף עובדים וזה מה שיש. עושים ייצוא של למעלה ממיליארד דולר והחבר'ה האלה ממתפרת חורפיש הם שעושים בסיכומו של דבר את הייצוא של מדינת ישראל. עורך-דין שנאן הוא הבעלים של המתפרה. נכון שהוא עושה זאת כקבלן משנה, אבל אם הוא לא נמצא, הייצוא ייעשה דרך ירדן, הייצוא ייעשה דרך מצרים. זה חבל. אני מסתובב במקומות האלה, אני רואה את הבכי ואני רואה את הבעיה. מדובר ב-150 נשים שהן המפרנסות כי הבעלים שלהם או שהם מובטלים או שהם משרתים בצבא וגם זה בקושי, וכולנו יודעים שהיום נפלטים הרבה מהצבא מחוסר תקציב. זאת התעסוקה היחידה במקום. מתפרת חורפיש מהווה אוויר לנשימה. אם היום הם לא ימשיכו לקבל את הסבסוד הזה, הם נחנקים ויותר מזה. נכון להיום מתפרת חורפיש מקבלת כ-1,000 שקלים לחודש פר עובד במשך 5 השנים האחרונות והאמת היא שזה לא מספיק. כמו שאמרתי, סבסוד של 1,000 שקלים לחודש, משמעותו 12 סנט לדקה ואילו אנחנו צריכים להגיע ל-8 סנט. היו"ר משה שרוני: באיזה סכום מדובר? מדובר ב-150 אלף שקלים בחודש? צבי ליברמן: לא מדויק, כי הם לא מקבלים סבסוד על כל הכמות. אני מציע שבעל המתפרה ירחיב וייתן לך יותר נתונים. יש גם נתונים בכתב שהוא הכין לצורך העניין. אני רק רציתי להעלות את הבעיה המרכזית, את הבעיה השורשית שיש במתפרת חורפיש. לדאבוני, אם היה אפשר, אפשר להשליך את זה גם למטרות אחרות. רק אתמול בערב התבשרתי שמתפרה נוספת – בירכא - בסדר גודל של 350 עובדות הולכת להיסגר כתוצאה מזה. החברות לא סוגרות אלא הן פשוט מעתיקות קווים. במסגרת מרכז ההשקעות של משרד התעשייה יש היום את הנושא של מסלול תעסוקה וזה אומר שעל כל קליטה של עובד, מקבלים סיוע באותו סדר גודל. אני אומר שאין לנו עוד עובדים ולכן צריך לשמר את הקיים. נכון שמדובר ב-150 עובדות – ואנחנו לא מדברים על התוספת – ולכן בואו נשמר את אלה כי מחר, ברגע שחורפיש תיסגר, כולן תקבלנה הבטחת הכנסה או כל מה שקשור בזה ולמדינה זה יעלה יותר. אני מסתובב שם ורואה את הדברים. מספרים לי על פשע, על שכרות, על תאונות דרכים וכל זה כי אין להם מה לעשות. אתה מסתובב בכפר ואין שם מה לעשות. לאה ליכט: התוכנית של חורפיש הייתה פיילוט למסלול תעסוקה. היא נקבעה לפני 5 שנים ולכן הוא מסיים אחרי 5 שנים את התוכנית. מסלול התעסוקה נועד ל-5 שנים. בכל אופן, יתקיים אצלנו במשרד דיון בנושא הזה אצל המנכ"ל ונראה מה לעשות כיוון שבהתאם לחוק הם לא זכאים יותר. יכול להיות שצריך להעביר החלטת ממשלה, אבל כאמור, המנכ"ל יקיים דיון בנושא. וילמה מאור: מה עמדת המשרד? לאה ליכט: המשרד פתח בכל הנושא הזה. נושא חורפיש הוא רעיון של המשרד שלנו. כאמור, בנושא חורפיש עומד להתקיים דיון אצל המנכ"ל. היו"ר משה שרוני: מתי? לאה ליכט: עוד לא נקבע, אבל אני אעדכן אתכם. היו"ר משה שרוני: אני אדבר עם השר בנושא. ואסל טאהא: אמרת שזה מסלול תעסוקה. בדרך כלל כאשר קובעים תוכנית למסלול תעסוקה, קובעים מטרות. מה המטרה של המסלול הזה ל-5 שנים? למה רציתם להגיע במשך 5 השנים? לאה ליכט: לסייע בינתיים. ואסל טאהא: לסייע, ללמד, לחנך, להכשיר. האם השגתם את המטרה או לא? לאה ליכט: אני לא ממרכז ההשקעות ולכן קשה לי לענות לך. ואסל טאהא: אני חושב שזאת שאלה מהותית. לאה ליכט: נכון. ואסל טאהא: אנחנו כחברי ועדה רוצים לדעת מה מטרת התוכנית הזאת. האם הכוונה היא להכשיר תוך 5 שנים 400 או 300 נשים שיהיו עצמאיות, שיצאו לשוק בצורה עצמאית, או לא. אם לא השגתם את המטרה, מה המסקנות? היו"ר משה שרוני: בסך הכול בתוכנית של משרד התעשייה היה להוריד מהראש את נושא חורפיש ולכן יצרו תוכנית ל-5 שנים בלי מטרה ובלי לבדוק מה יהיה אחר כך. אתה לא יודע את זה? ואסל טאהא: בנושא הזה יש לי מה לומר ואני אומר. היו"ר משה שרוני: אתה לא יודע איך עובדים משרדי הממשלה? הם לא חושבים לטווח ארוך אלא לטווח קצר. הם חושבים שאולי במשך הזמן הזה יפתרו את הבעיה. וילמה מאור: בירכא זה אותו מסלול? ואסל טאהא: לא. לאה ליכט: רעיון מסלול התעסוקה היה תוספת עובדים. במקומות שהיו כבר עובדים, לא סבסדו. רק אם היו מוסיפים עובדים, על התוספת, על הדלתא, סבסדו. הרעיון היה להוסיף עובדים בתעשייה. זה מסלול מיוחד למיעוטים. צבי ליברמן: במסלול התעסוקה הזה יש אפליה מתקנת במגזר המיעוטים והחרדים. ריקאד חיר אידין: השר היה אצלי לפני כחודש והצגנו בפניו את נושא מתפרת חורפיש. נושא מסלול התעסוקה בא להוציא את אותן נשים ולהעסיק אותן במקום שישבו בבית. אני לא רואה כאן איזה חזון או מטרת על אחרי 5 שנים למצוא להן תעסוקה עצמאית בלי סבסוד. בלי סבסוד, המתפרה הזאת תיסגר כמו שאר המתפרות. אם אנחנו רוצים לשמור על מקומות התעסוקה המינימאליים שנמצאים היום בחורפיש או בכפרים אחרים, זאת התוכנית הזאת ואני לא מכיר תוכנית אחרת. ואסל טאהא: לא אמרתי את דעתי אלא שאלתי שאלה מהותית. לא התכוונתי לומר שזאת המטרה. אני יודע שמשרד ממשלתי, כאשר הוא מתכנן משהו, הוא צריך להציב לעצמו מטרה שהוא רוצה להשיג אותה. גבי בוגלובסקי: המטרה היא פרנסה לאנשים. ואסל טאהא: אז פתאום במצב הקשה קוטעים את זה וזורקים אותם לרחוב? פתחי שנאן: התוכנית הזאת התחילה לפני 7 שנים ולא לפני 5 שנים. לקח כמעט שנתיים עד שהיא התחילה. בשלוש השנים הראשונות המתפרה התחייבה להעסיק 65 עובדים בלבד, כאשר בפועל העסקנו כמעט 150 עובדים ולא ביקשנו תוספת ולא קיבלנו תוספת על הדלתא הנוספת. זאת אומרת, לקחנו על עצמנו להעסיק במקום 65 עובדים כמעט מספר כפול באותו סבסוד. כלומר, אותו סיוע התחלק ל-2.2 עובדים. כלומר, השתמשנו בסיוע לא כדי למקסם את הרווח שלנו אלא במטרה להעסיק אנשים בחורפיש. אנחנו במשפחה לא אנשי טקסטיל אלא נקלענו למצב הזה בגלל שהמבנה ששימש את דלתא הוא בבעלות שלנו. אז הייתה פנייה של אריאל שרון והיו כל מיני גורמים שרצו להעסיק בחורפיש 65 עובדים ורצו להעסיק 65 כי המספר האחרון של העובדים שהועסק על ידי דלתא היה 65 ולא רצו לפטר אותם אלא לדאוג לתעסוקתם, כאשר בפועל האנשים האלה לא המשיכו כי מאז נסגרה המתפרה ועד שנפתחה מחדש עברו שלוש שנים. אחרי שלוש שנים קיבלנו בסיוע משרד התעשייה והתאחדות התעשיינים הארכה לשנתיים כאשר בשנתיים הנוספות שאמורות להסתיים בסוף השנה הזאת התחייבנו להעסיק 125 עובדים. בפועל, לפי הנתונים שמסרתי, נכון לשנת 2006 העסקנו בממוצע 146 עובדים ונכון להיום אנחנו מעסיקים, בשנת 2007, 162 עובדים בממוצע. בשנים קודמות הממוצע היה בין 140 ל-150 עובדים. מה שעומד לקרות כאן יכול לקרות במפעלים אחרים אבל לא במפעלי טקסטיל. אני לא מתחרה מבחינת יעילות למרות שהיעילות מאוד חשובה והאיכות מאוד חשובה, אבל אני לא יכול להתחרות ב-1.50 דולר שמשלמים במצרים ליום עבודה כאשר יום עבודה אצלי הוא יותר מ-40 דולר. אי אפשר להתחרות בדברים כאלה. גם ירדן היום התחילה להיות יקרה ומשלמים 180 דולר בחודש עלות מעביד. גם מי שעובר לירדן, ירדן מהווה תחנת ביניים כדי לעבור למזרח הרחוק, כי שם משלמים פחות מדולר ליום. זאת אומרת, אם אין אפשרות להכשיר את העובדים האלה למשהו אחר, הדבר היחיד שאפשר לעשות אותו הוא להמשיך את הסיוע הזה ולמצוא כל שיטה כדי שהסיוע הזה יגיע לא למעסיק ולא לספק העבודה אלא ישירות לעובד. ואסל טאהא: מה משכורתה החודשית של העובדת? פתחי שנאן: שכר מינימום עם כל התוספות. ואסל טאהא: זה כולל הסבסוד. פתחי שנאן: כולל כל מה שמחייב. ההסכם הקיבוצי שחל על אגף טקסטיל במדינת ישראל, העובדים האלה נהנים ממנו. עוד משהו ואני לא מתכוון לפגוע. אני לא יכול להתחרות עם מתפרות אחרות. בשאר המתפרות משלמים – וזה סוד גלוי – 12-13 שקלים לשעה. אם אני ממשיך להיות מפוקח ומבוקר על ידי המדינה, ואני מבוקר בצורה מאוד מאוד עקבית, אני לא יכול לשלם סכומים כאלה ואני גם לא מוכן לשלם אותם. כדי לעמוד בתחרות עם מתפרות אחרות, אם אני לא מקבל סיוע, וגם הם לא מקבלים סיוע, אין הצדקה לקיום שלי מבחינה כלכלית ואין הצדקה לקיום מבחינה מוסרית. אם יש מסלול תעסוקה היום ועד כמה שידוע לי למסלול הזה הוקצו 450 מיליון שקלים, אפשר לתת הרבה למגזר ובמיוחד לתחום הזה עליו אנחנו מדברים. ואסל טאהא: אני חושב שזאת טיפשות לבטל את הסבסוד. אם תעשה חישוב מהיר תראה שאנחנו מדברים על 150 עובדות שאם נפסיק את עבודתן, הן ילכו ללשכת התעסוקה ויקבלו שכר מינימום בסכום של כ-3,000 שקלים. תכפיל את הסכום הזה ב-150 עובדים ותגיע ל-450 אלף שקלים, כפול 12, אנחנו כבר מדברים על מיליון וחצי שקלים. זאת תהיה טיפשות להפסיק את זה כי המשרד ישלם לאותה עובדת פי ארבע. אני מציע שמשרד התעשייה ימשיך לסבסד. לאה ליכט: יצטרכו לשנות את החוק. ואסל טאהא: בסדר גמור. השר יוכל דרך הוועדה, דרכנו, בעזרת הקואליציה הרחבה, האיתנה, החזקה שעומדת מאחורי ראש הממשלה, לשנות את זה תוך 24 שעות. זאת לא בעיה. אם אלי ישי ירצה, תוך 24 שעות הוא יכול לשנות את זה ויושב-ראש הוועדה יודע זאת. ויקטור וייס: בקשר לתוכנית עידוד תעסוקה, כמו שסיפרתם, אחרי שנתיים החליטו את ההחלטה שקובעים קריטריונים שוויוניים ונותנים סבסוד לכל מעסיק שעומד בקריטריונים - כמו העברת מפעל ממרכז הארץ לפריפריה או הגדלת מספר המועסקים - והקריטריונים הם שוויוניים. נעשתה חלוקת משנה למגזרים כאשר מדובר במגזרים ובחרדים. המנגנון הזה מאפשר שוויוניות. אם אנחנו נותנים תמיכה ל-א' לפי הפרמטרים שקבענו, אנחנו נותנים לכל האוכלוסייה ולא מעדיפים ישוב ספציפי. לפי הדיון כאן אני חושב שצריך להפריד את הדברים ולהתייחס אל חורפיש כמקום גיאוגרפי לבין ענף הטקסטיל. אם ענף הטקסטיל לא יכול להתמודד עם תחרות – וכמו שאמר כבוד היושב-ראש, אנחנו צריכים לראות מטרה לנגד עינינו – אנחנו שוב נאשר סבסוד, הסבסוד הזה לא מקדם אותנו לפתרון בטווח הארוך, ולכן אולי צריך לראות פתרון לענף הטקסטיל שזאת בעיה ראשונה. כמו שצוין כאן, אם במועצה יש בעיה נקודתית, צריך לראות פתרונות אלטרנטיביים של הכשרה מקצועית. היו"ר משה שרוני: המדינה חייבת לתת מקומות עבודה לתושביה. ויקטור וייס: אני מסכים, אבל אני לא יודע אם זה הפתרון המועדף. היו"ר משה שרוני: בכל מדינה נאורה נותנים סובסידיות כדי שאנשים יעבדו והגיע הזמן שגם ממשלת ישראל והאוצר יחשבו באותו כיוון ולא בכיוונים הפוכים. זה עניין של גיאוגרפיה ולא טקסטיל ולא דברים אחרים. הבעיה הרצינית ביותר היא שאנחנו חוזרים אלפיים שנה אחורה ומחפשים עבדים בכל מיני ארצות. זאת הבעיה המרכזית. לא יכול להיות שאותו יזם, דלתא או מישהו אחר, קיבל מהממשלה כסף כאשר הקים את המפעלים בכל מיני מקומות, קיבל שקל תמורת שקל או דולר תמורת דולר, ואחר כך הוא אומר שלום, מוציאים את המכונות ונוסעים לירדן. אתם לא קיבלתם אפילו פרומיל אחד בחזרה, ואיפה הייתם? כאשר הממשלה נותנת כסף ליזם, היא צריכה לדעת שהוא יהיה שם. אם הוא עוזב, הוא צריך להחזיר את כל מה שקיבל עם ריבית דריבית אבל אתם לא עומדים על זה. לא יכול להיות שעושים פרויקט ואומרים ליזם שנותנים לו שנתיים אבל תוך שנתיים רוצים דברים מסוימים. לא הייתה שם מטרה ודבר לא נאמר לאנשים. האנשים האלה לא יעבדו ויקבלו דמי אבטלה. תכפיל את דמי האבטלה והבטחת הכנסה ותראה לאן אתה מגיע. החישוב צריך להיות כזה שיותר טוב לעבוד והממשלה חייבת לסבסד מאשר לתת כסף כדי לשבת בבית. גם מבחינה חינוכית זה לא חינוכי לתת כסף ולשבת בבית. הכסף צריך להינתן עבור עבודה. כל אדם רוצה לעבוד ולהתפרנס בכבוד ולא להתנהג כפרזיט. אני לא רואה תוכנית לא מצד הממשלה, לא מצד משרד התעשייה ולא מצד אף אחד, וזה לא טוב. אנחנו נצטרך לקבל איזושהי החלטה, ואם יהיה צורך, לחוקק גם חוק, להביא אותו לכנסת ולקבל את רוב קולות חברי הכנסת, אבל אז יהיה יותר גרוע. הבעיה רצינית מאוד והיא לא שולית. לא חשוב אם מדובר בחורפיש או בירכא או בדליה או בעוספיה או בכל מקום אחר. אנחנו יודעים שבכל הכפרים האלה אין תעסוקה וכאן צריך לתת את הדעת ומשרד התעשייה צריך לטפל בזה. צריך לבדוק איזה מפעלים יכולים להעביר למקומות האלה כי יש מפעלים שלא צריכים להיות ליד תל-אביב ולא ליד חיפה. צריך להיות פיזור כדי לתת לאנשים אפשרות לעבוד. אחר כך שואלים למה יש תאונות דרכים אבל זה קורה כי מכריחים את האנשים לנסוע מהכפר למקום העבודה שנמצא במרחק של 100 קילומטרים. ואסל טאהא: צריך להיות פיזור אופציות מקומות העבודה. היו"ר משה שרוני: הם לא חושבים על זה. הם חושבים איך לקצץ 10 מיליארד שקלים בתקציב הבא. אני בקדנציה הראשונה שלי בכנסת ואני רואה את הדברים. אנחנו נצטרך לקבל החלטה רצינית מאוד בנושא הזה. גבי בוגלובסקי: אני מנהל המתפרה, איש התפעול ואיש הטקסטיל של המתפרה. המתפרה הזאת קיימת 5 שנים. אנחנו מעסיקים אנשים והאנשים האלה היו מובטלים ויחזרו להיות מובטלים. אתמול חילקתי ל-150 או 130 איש מכתבי פיטורים כי תפרון – שאני עבדתי כקבלן משנה שלה – החליטה שהיא מעבירה תוך שבועיים את כל הייצור שלה לירדן. אני צריך למצוא חלופה לתפרון או דלתא או למישהו אחר כדי להעסיק את האנשים האלה ולתת להם פרנסה. כלומר, מכאן אני צריך לרדת לתל-אביב ולחפש אנשים שיעסיקו את הבנות האלה. אתה יודע מה זה לעמוד מול 130 בנות שבוכות כי זה מקור הפרנסה היחידי שיש להן? במקום לברך פרויקט כזה ולהמשיך אותו, באים אנשי האוצר ואומרים שאנחנו נטל. הם היו אצלנו במתפרה ואמרו את זה. איזה נטל? ללכת ללשכת התעסוקה במעלות ולחתום שם, זה בסדר? אני מייצר דולרים אדוני. תפרון מכניסה, בזה שאני יצרתי מאז שאני קיים למעלה מ-30 מיליון פריטים, סדר גודל של 2 דולר למוצר, תחשוב כמה כסף נכנס. גם המדינה נהנתה מזה. איפה השיקול פה? לעמוד מול מתפרה שלמה ולראות את האנשים בוכים עם דמעות בעיניים, וגם אני חלק מהם, כי עוד מעט גם לי לא תהיה עבודה. אני קבלן משנה לתפרון ותפרון מייצרת למותגים גדולים. כדי לעבוד אתה אני חייב לשלם שכר מינימום מלא עם כל התנאים. באים האנשים האלה מאותה חברה ועושים לי במתפרה בדיקה ובודקת את כל התלושים אם שילמתי לאותה בחורה את כל המשכורת ואת כל ההטבות ואת כל מה שצריך לשלם על פי חוק. אני לא כמו המתפרות האחרות. אני חייב לשלם שכר מינימום מלא עם כל התנאים. אם אני רוצה לעבוד עם החברות האלה ועם המותגים האלה, אני חייב לשלם מלא. אני נמצא היום במצב בו אין לי עבודה. יש שם נשים שהבעלים שלהן לאחרונה פוטרו משירות קבע בצבא ואין להם עבודה והם לא מוצאים עבודה. בצפון אין עבודה. אני יוצא היום החוצה, מי מעסיק אותי? מי מבטיח לי פרנסה, לילדים, למשפחה? אין. ויקטור וייס: הבעיה מובנת והיא כואבת. אם אנחנו מאריכים את ההחלטה בלי לקבוע עוד פעם תקופת זמן שלאחריה תחליטו על פרמטרים מדידים, אנחנו בעצם כל פעם נחזור לאותה נקודה. היו"ר משה שרוני: כאשר אתם תביאו אלי לוועדה פרמטרים לטווח ארוך, גם אני אעשה זאת. איזה פרמטרים אתם דורשים? איפה הפרמטרים שלכם? אתה דורש ממני פרמטרים? אני דורש מכם. מה הפרמטרים לעתיד? כך עושים את החישוב. אל תדרוש ממני פרמטרים בנושא הזה. אם יש תחלופה, בבקשה, עובדים שנתיים שם, אנחנו מביאים מפעל שיעסיק שם 300 אנשים. אנחנו עושים קורס לנושאים מסוימים, זה בסדר. זה נקרא פרמטרים אבל לא לשאול אותי מה הפרמטרים. אף אחד לא צריך לעשות פרמטרים אלא אתם הם אלה שצריכים לעשות אותם. במקום זה, מה יהיה כאן. זה הכול. יש התקדמות בעולם, יש טכנולוגיה ולכן תלמדו את האנשים האלה את אותה טכנולוגיה. אם מתוך 100 אחוזים יתפסו 80 אחוזים ואפילו 60 אחוזים, זה גם זה טוב. אם אין תוכנית כזאת, אי אפשר לבוא בטענות לגבי דברים אחרים. ריקאד חיר אידין: אדוני, ברשותך, אני רוצה להרחיב מעבר למתפרת חורפיש בנושא תעסוקה במפעלים. אנחנו היום נמצאים במאה ה-21 ובישובים שלנו למעשה אין שום מקום תעסוקה נורמאלי וזה עקב החלטות של ממשלת ישראל בשנים עברו של חלוקת משאבים וחלוקת אזורי תעשייה באזורי הפריפריה ובמיוחד במגזר שלנו. אני חושב שהגיע הזמן שגם הוועדה הזאת תצא בקריאה לממשלת ישראל, למשרדים הרלוונטיים לנושא הזה, להתחיל גם לחשוב על המגזר בצורה אחרת. אנחנו לא רוצים להישאר כל הזמן שואבי מים וחוטבי עצים. אנחנו רוצים להסתכל קדימה ויש לנו את הפוטנציאל לעשות את זה. אני מדבר כאן על 80 אקדמאים שחלקם עובדים במתפרה, 80 אקדמאים שאין להם מה לעשות במקצוע שלהם והם עובדים במתפרות. כאן אני קורא לוועדה הזאת שתפנה לשרים הרלוונטיים ולממשלת ישראל, ובממשלה הזאת יש שרים מהמפלגה שלך, שתחלק את המשאבים בצורה נורמאלית. פנינו גם לשר והשר הביע נכונות לפתור חלק מהבעיות האלה, אבל אנחנו גם צריכים את התמיכה שלכם בפתרון הבעיה הכללית הזאת. כל עוד אנחנו לא חושבים בצורה רחבה, בצורה מערכתית, אנחנו תמיד נילחם על שכר המינימום הזה שמשלמים אותו במתפרה של חורפיש ובמתפרות אחרות. תודה. היו"ר משה שרוני: אני מתפלא גם על ההסתדרות. איפה ההסתדרות כאן? כאשר סוגרים מפעל, איפה ההסתדרות? תעשו גם את העבודה כאשר אתם יושבים עם האוצר ותכניסו גם את הנושא הזה כי זה חלק מהעסקה. כך עושים עסקאות, אבל לא יכול להיות שההסתדרות רק תנפנף במישהו אחר. קחו גם את זה על עצמכם. איך סוגרים מפעל ומעבירים את כל המכונות למקום אחר? איפה אתם? כנראה שיש עדיפויות ואני לא רוצה להיכנס אליהן. גם ההסתדרות צריכה לומר את שלה בנושא הזה ולא רק להאשים מישהו אחר. תאשימו קצת גם את עצמכם. שלום שינדלר: ידוע שמצב הטקסטיל בארץ קשה. הבוקר אני בא מפולגת טקסטיל שרוצה לפטר 170 עובדים ועוד 40 עובדים מפולגת ג'ינס. המצב קשה אבל מה שאפשר, עושים. כהסתדרות, בכל מקום אנחנו נמצאים. אני רוצה לומר לך שהסנט בארצות-הברית עוזר לנו יותר ממה שעוזרת לנו הכנסת. כאשר מדובר בעובדים ממצרים ובירדן, ניתנה עדיפות לעובדים בישראל והסחורה שנמכרת לארצות-הברית היא ללא מכס. שלמה פלור: העבודה מתבצעת בירדן ובמצרים ולא כאן. שלום שינדלר: חלק גם בישראל. לפי ההסכם לפחות 11 אחוזים מהעבודה צריכה להיעשות כאן. קשה להתמודד כאשר מדובר בשכר של 100-150 דולר. אני מייצג את העובדים. העובד הישראלי, לפי הבדיקות, הוא פי 4 יעיל מאשר העובד בירדן, במצרים ובסין והוא רוצה לעבוד ולהתפרנס. אומרים לי הוותיקים שלהם כבר אין הכשרה מקצועית בגיל 55-60 אבל רוצים שלפחות לילדיהם יהיה עתיד ולכן הם מבקשים לעבוד כדי שיוכלו לפרנס את ילדיהם שיוכלו ללמוד ולא יהיו כמוהם. אנחנו יודעים שתעשיית הטקסטיל בקשיים ומנסים בכל מקום לעזור ושתהיה תעסוקה כמה שאפשר יותר, אבל תאמין לי שההסתדרות לא אשמה בזה. ביקרתי בחורפיש וראינו את העובדים שעובדים בכבוד ורוצים לעבוד. בכל מקום שאתה הולך אליו, שם רוצים פרנסה. נלחמים על 12 שעות. אני יודע שבפולגת, אם יהיו צמצומים, לא יעבדו 12 שעות. אנשים רוצים להתפרנס בכבוד כי בכל המדינה אין אלטרנטיבות. שלמה פלור: האשמת אותנו באשמה שאני לא מקבל אותה. עם כל הכבוד, אתה חדש פה ואתה לא יודע מה אנחנו עושים. יושב כאן צביקה והוא יודע. ההסתדרות היא הסתדרות ויש לה קרן תנופה לצמיחה והיא נתנה הלוואות לעשות מפעלי טקסטיל כדי שיתקיימו. במשאבים שאין לה, היא נתנה. נאבקנו עם הנושא של מדי צה"ל, עשינו הפגנות, עשינו שביתות, אבל יש כאן בעיה של מדיניות של המדינה והמדיניות אומרת שטקסטיל לא רוצים לייצר בארץ והכנסת חוקקה את החוק הזה לגבי יבוא זול מסין. אם אתם תעצרו את זה, הכול יהיה בסדר. היו"ר משה שרוני: אני לא צריך לקבל ממך שיעורים בנושא ההסתדרות. אני חבר הוועד המפקח ובמשך כ-30 שנה הייתי בוועדה המרכזת ובכל הוועדות. אתה לא צריך לתת לי שיעורי הסתדרות. שלמה פלור: אמרת שאנחנו לא עושים, אבל אני אומר לך שכן עושים. היו"ר משה שרוני: מעט. שלמה פלור: אתה חושב כך. היו"ר משה שרוני: במקום לעשות מאה אחוזים, אתם עושים ארבעים אחוזים. צבי ליברמן: אדוני היושב-ראש, התאחדות התעשיינים מייצגת את התעשיינים מול ההסתדרות שמייצגת את העובדים ויש לנו שיתוף פעולה – אני מדבר כרגע על הטקסטיל – כאשר הם נרתמים לטובת העניין אבל גם הם כבולים. היו"ר משה שרוני: אם היה תלוי בו, כל תעשיין שמוציא מכונות מישראל לארץ אחרת, הייתי מבטל לו את האזרחות הישראלית והוא לא היה נכנס לכאן. אנחנו לא צריכים אותם כאן. שלום שינדלר: את זה אנחנו לא יכולים לעשות. זאת הממשלה והכנסת. היו"ר משה שרוני: אני מסכם את הישיבה. הוועדה תובעת משר התעשייה לגבש בדחיפות את עמדתו בעניין סיום הסבסוד של המתפרה בחורפיש. לדעת הוועדה הפסקת הסבסוד תגרור אחריה פיטוריי העובדים שיהיו תלויים בגמלת הבטחת הכנסה שכן אין אלטרנטיבות לתעסוקה במקום. הוועדה תובעת מן הממשלה להמשיך בסבסוד הניתן למתפרה בחורפיש עד שהממשלה תיצור מקומות עבודה חלופיים באזור. צבי ליברמן: אולי צריך לתחום את זה בזמנים? הזמן כאן משחק נגדנו. וילמה מאור: נאמר "בדחיפות". היו"ר משה שרוני: אתה לא יודע מה זה אומר בדחיפות אצלי. וילמה מאור: שבועיים? צבי ליברמן: מקסימום. היו"ר משה שרוני: בסדר. תודה רבה. הישיבה ננעלה בשעה 12:10