פרוטוקול ועדה

הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן מושב שני פרוטוקול מס' 31 מישיבת הוועדה לזכויות הילד יום שני, כ"ה בסיון התשס"ז (11 ביוני 2007), שעה 09:00 ס ד ר ה י ו ם הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – איסור העסקת עברייני מין שהורשעו אך לא נדונו למאסר), התשס"ז-2006 הצעתה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ נכחו: חברי הוועדה שלי יחימוביץ – היו"ר דב חנין מוזמנים: סנ"צ נורית זיו - רמ"ד אלימות במשפחה, המשרד לביטחון פנים סג"ד רונית זר - פיקוח על עברייני מין, המשרד לביטחון פנים נעמה קוינפנגר עו"ד ענת אסיף - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים עמית מררי - משרד המשפטים יעל דורי - מפקחת ארצית פנימיות, משרד הרווחה מרים פבר - פקידת סעד ראשית לחוק הנוער, משרד הרווחה ד"ר יצחק קדמן - מנכ"ל המועצה לשלום הילד עו"ד יפעת בויאר - ס/היועצת המשפטית, המועצה לשלום הילד רינת ויגלר רחל סלמן טל קרמר ייעוץ משפטי: הלית מגידו מנהלת הוועדה: רחל סעדה רשמה וערכה: אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – איסור העסקת עברייני מין שהורשעו אך לא נדונו למאסר), התשס"ז-2006 הצעתה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ היו"ר שלי יחימוביץ: בוקר טוב. אני פותחת את ישיבת הוועדה לזכויות הילד. אנחנו דנ ים בהצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – איסור העסקת עברייני מין שהורשעו אך לא נדונו למאסר), התשס"ז-2006. החוק עבר בקריאה טרומית במליאה והועבר לקריאה ראשונה לוועדה לזכויות הילד. את החוק הזה כתבה המועצה לשלום הילד ואני שמחה לקדם אותו מאחר שהוא נראה לי חיוני, הכרחי, מתבקש ופלא שלא נחקק עד היום. אנחנו מוגבלים בזמן ולכן אני רוצה לקיים את הדיון מאוד יעיל ולסיים את הדיון לקראת קריאה ראשונה. לפני שאנחנו מתחילים לקרוא את החוק, האם למישהו יש הערות כלליות? נעמה קוינפנגר: החוק הזה עלה לדיון בוועדת שרים לענייני חקיקה לפני שבוע. העמדה שלנו – עליה שוחחנו גם עם משרד המשפטים – שאנחנו סוברים שלחוק יש חשיבות ויש לדון בו בכובד ראש, אבל הוא מעלה – גם מבחינת איך שהוא בנוי כיום וגם מבחינת ההיקפים שלו – הרבה שאלות שמבחינתנו מחייבות בדיקה נוספת, גם מבחינת הנתונים וגם מבחינת יישום נכון. ולכן ביקשנו – וזאת הייתה ההחלטה שהתקבלה בוועדת השרים – פרק זמן נוסף של חמישה חודשים כדי להמשיך לדון בנוסח ההצעה, בתקווה שנוכל להגיע לכאן עם משהו שכבר כולנו גיבשנו ואנחנו מסכימים עליו מראש. מכיוון שלוח הזמנים כל כך התקצר, אנחנו כמובן לא הספקנו לשוחח באופן פרטני על ההסדרים ואפילו חלק מהנתונים שנראו לנו הכרחיים כדי לדון בהצעה, עדיין אין לנו אותם. היו"ר שלי יחימוביץ: איזה נתונים? נעמה קוינפנגר: למשל לגבי המשמעות של ההרחבה, על כמה אנשים נוספים היא תחול, מה תהיה המשמעות מבחינת היערכות המשטרה. היו"ר שלי יחימוביץ: למה זה רלוונטי לרוח החוק? נעמה קוינפנגר: אחת השאלות שאנחנו דנו בה בינינו, מדובר פה על הרחבה מאוד נחרצת, לגבי תחולת אנשים שהורשעו ונדונו לשנת מאסר אחת או יותר, לבין כל אדם שהורשע בעבירת מין. האיסור שמוחל על אנשים אלה הוא איסור מאוד גורף, איסור העסקה למשך 20 שנים בשורה ארוכה מאוד של מוסדות, בפרט מאז החוק חוקק. מכיוון שההרחבה היא כל כך משמעותית חשבנו שצריך לבדוק האם ההרחבה הזאת נכונה בקנה מידה כזה. רצינו לבדוק אפשרויות נוספות, למשל, אולי להחיל את זה רק לגבי מי שהורשע ונדון למאסר כלשהו ולא רק מי שהורשע ולא קיבל כל עונש מאסר שאז אולי העבירות יותר קלות, או לבדוק את האפשרות לקשור בין זה לבין הערכת מסוכנות שנעשית מכוח חוק הפיקוח עליהם. כל הדברים האלה הם נתונים שמאוד היינו רוצים לבדוק אותם בצורה יותר משמעותית. היו"ר שלי יחימוביץ: כל ההתייחסויות שלכם הן התייחסויות ברמה הטכנית. ראשית, בוועדת שרים לענייני חקיקה לא נאמר שם דבר בעניין הצורך להמתין. מבחינתי המחליטים, כפי שהועבר אלי, מדבר על הסכמה של ועדת שרים לחקיקה ולכן גם העלינו את זה מיד לקריאה טרומית במליאה ולכן זה לא רלוונטי. אם יהיו לכם תיקונים בהמשך, נשמח לדון בהם לקראת קריאה שנייה ושלישית. גם אם תגיעו להערכה מספרית שכך וכך מורשעי עבירות מין ייאלצו לקפח את מקום עבודתם או כל דבר שהוא, זה לא רלוונטי לסוגיה הערכית שבאה לידי ביטוי בהצעת החוק הזאת. הטיעונים הם מהתחום הטכני. כל רוחה של הצעת החוק הזאת נועד לומר שאדם שהורשע בעבירות מין – שאנחנו יודעים שהן עבירות עם דפוס חזרתי – אסור שיעבוד בחברת חסרי ישע, כיוון שאז אנחנו מפקירים אותם לסכנות, בין אם הוא הורשע בעונש מאסר בפועל, בין אם מאסר על תנאי ובין אם אפילו לא זה ולא זה כי לעתים קרובות גזר הדין לא רלוונטי לחומרת העבירה ואנחנו יודעים שיש נסיבות מקלות שגורמות לגזר דין קל בלי קשר למידת המסוכנות של עבריין המין. את זה באה לומר הצעת החוק. הצעת החוק הזאת באה לומר שגזר הדין אינו קשור לרמת המסוכנות של עבריין המין ואנחנו מבקשים דרכה לגונן על החלשים ביותר, על הפגיעים ביותר, על הקטינים, על חסרי הישע, ולכן כל ההסתייגויות האלה – שאני אשמח אם נעלה אותן בדיונים הבאים על החוק – ממילא בעיניי – יכול להיות שאני אשנה את העמדה במהלך הדיונים – לא רלוונטיים להמשך העבודה על החוק ובוודאי לא היום. נעמה קוינפנגר: אין חולק שהרבה פעמים גזר הדין מוטל משיקולים נוספים מלבד חומרת העבירה כשלעצמה, אבל העובדה שיש איזשהו קשר לפחות בין עונשי מאסר, הוא קשר קיים ואנחנו חושבים שיכול שהרחבה גורפת תהיה צעד קצת נמהר. חלק מההיבטים הטכניים כפי שהוגדרו כאן, הם היבטים שהם גם היבטים מהותיים. זאת אומרת, חוק בלי הוראות מעבר, שבבת אחת מחיל את עצמו רטרואקטיבית על כל האנשים שכבר קיבלו אישורי משטרה, מדובר כאן במשהו שהמערכת לא יכולה לשאת אותו. הערה נוספת שאני מבקשת להעיר היא שבהחלטת הממשלה כן הופיע נושא של תיאום משרדי הממשלה. היו"ר שלי יחימוביץ: הנה, אנחנו מתאמים. נעמה קוינפנגר: ואת האפשרות להתבטא כאשר במסגרת הוועדה, כאשר העובדות כבר נקבעו, מבחינתנו זה מסלול קצת אחר. היו"ר שלי יחימוביץ: כאמור, אנחנו משאירים את זה פתוח לדיונים לקראת קריאה שנייה ושלישית ועד אז אני בטוחה שתתארגנו וגם אולי במסגרת השינויים שנחולל בחוק בקריאה השנייה והשלישית נכניס גם את העניין של תחולת החוק, של ההדרגתיות של התחולה שלו וכן הלאה. נורית זיו: מבחינה משטרתית, זה מה שרציתי להעלות. אני לא אדבר על ההצעה מבחינה קונספטואלית כי אני מבינה שעל זה יהיו דיונים בהמשך ולא היום. מטעם המשטרה אני יכולה לומר שברגע שייקבעו ההתאמות לגבי סוגי האוכלוסייה – ואני בטוחה שיתקיים כאן דיון רציני בנושא – השאלה שלנו תהיה אם באמת אנחנו יכולים להתאים את עצמנו מבחינה מחשובית כי הדברים האלה לא נעשים ידנית, ואם מדובר באוכלוסייה שהיא אוכלוסייה רחבה – אנחנו רוצים לתת מענה שהוא מענה מודרני. בהתאם למה שייקבע נראה איך אנחנו יכולים להיערך ואם בכלל, כאשר כבר אני יכולה לומר שהעניין הרטרואקטיבי יהיה בעייתי לחלוטין. אם אנחנו צריכים לצלם את כל האוכלוסייה שקיימת עכשיו ולבדוק אותה מהתחלה, לזה אנחנו לא ערוכים בשלב הזה. אם החוק יהיה מכאן והלאה, כמובן יהיה לנו הרבה יותר פשוט, תלוי כמובן מה האוכלוסיות ומה מסגרת התחולה של החוק. כרגע אני לא רוצה להוסיף דברים כי אני עדיין לא יודעת מה ייקבע. עמית מררי: אנחנו מסכימים שיש מקום להרחבה כלשהי ויש מידה בקביעה כיום שהחוק חל על מי שנדון לשנת מאסר ואילך, אבל אנחנו חושבים שמידת ההרחבה ודרך ההרחבה היא מהותית ולכן אנחנו כן מבקשים שיינתן לנו, לפני קריאה ראשונה, זמן לבחון את הדברים. בנוסף להיבטים המהותיים האלה, יש גם פנים תקציביים. לפי החוק יש ועדת פטור. היו"ר שלי יחימוביץ: את ממשרד המשפטים או ממשרד האוצר? עמית מררי: זה נובע מבקשות הנהלת בתי המשפט שלא יודעים מה מידת העומס שתהיה על ועדת הפטור. יצחק קדמן: מה היה העומס עד היום? עמית מררי: עד היום לא היה. קריאה: כי היו מעט אנשים. עמית מררי: לפי נתונים ראשוניים שנמסרו לי משירות המבחן, מהנתונים שלהם, מידת ההרחבה היא רחב. כלומר, זה יכול להיות גם מספר כפול של עברייני מין. כל מי שעוסק בנושא יודע שבאמת מידת העונש לא בהכרח מעידה על מסוכנות, אבל צריך להביא בחשבון שיהיה אחוז ניכר יותר של אנשים לא מסוכנים מבין הקבוצה שקיבלה את העונש הנמוך יותר. לכן העומס על ועדת הפטור יכול להיות רב מאוד. אנחנו רוצים לבדוק את זה. היו"ר שלי יחימוביץ: מה שאת אומרת, בין אם אדם הורשע ובין אם הוא לא הורשע, אתם תרצו לעשות לו הערכת מסוכנות לפני שתאסרו עליו לעבוד במוסדות כאלה? עמית מררי: זאת אחת האופציות שקיימת. אפשר לחשוב על כל מיני מנגנונים להרחבה. אפשר לחשוב על מנגנון לפיו הולכים על פן שרירותי פחות ולקבוע שמי שנכנס לגדר החוק הוא כל מי שקיבל עונש מאסר בפועל. אפשר לחשוב על פתרון אחר באמצעותו נבחן במידה פרטנית יותר את מידת המסוכנות ולהיעזר במנגנון שיצר חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין. את כל זה אנחנו רוצים לבחון כי אנחנו סבורים שזאת בחינה מהותית. אנחנו חושבים שללכת ישר לקריאה ראשונה מבלי שבחנו את המנגנון שאנחנו חושבים שצריך ליצור, זאת תהיה גישה לא נכונה. רחל סלמן: מהניסיון שלנו אנחנו יודעים שאין קשר בין מידת המסוכנות לבין חומרת הענישה. באשר להערכת המסוכנות המקדמית, נראה שההסדר שיש כאן בחוק הוא הסדר נכון יותר כי מדובר פה באמת במוסדות שהם באופן מובהק אכסניות לאנשים חלשים ונראה לכאורה שנכון שזה יהיה כאן שונה מאשר בחוק להגנה על הציבור מפני עברייני מין, שם ההסדר הוא שבית המשפט הוא זה שקובע ורק אחרי קביעה של בית המשפט האדם הופך להיות מוגבל בפעילות המקצועית שלו. כאן נראה שכיוון שמדובר במוסדות בהם מדובר, הנכון הוא שההגבלה שלו תהיה קטגורית ואילו הבחינה של האיסור הזה שהוא זה שיוזם אותה, היא זו שתיעשה בבית המשפט. זאת אומרת, לאור האופי המיוחד של המקומות האלה שסגרנו אותם מפני עבריין המין הזה, הסדר יהיה הפוך. רונית זר: היחידה אצלנו מונה היום 32 מפוקחים. 50 אחוזים מתוכם הוגדרו כבעלי מסוכנות מינית גבוהה כלפי ילדים וחסרי ישע. לדעתי כן צריך לקחת בחשבון את הנתון של סוג העבירה וההחלה של החוק הזה – שלדעתי הוא חוק חשוב מאוד – בהתאם לקריטריונים מסוימים ולא באופן אוטומטי להחיל על כולם. אצלנו ל-50 אחוזים מהמפוקחים יש את ההגבלה של איסור העסקה מול חסרי ישע וקטינים. מרים פבר: אני מאוד תומכת בחוק וחושבת שהוא מאוד חשוב. אני מבינה את האילוצים שאין ברירה אלא לקבוע את הגבול של חמש שנים ולא ללכת אחורנית לגבי כאלה שהורשעו לפני, למרות שאני מוכרחה לומר שכאשר עושים אבחון לאנשים - ולא לגבי כל מדריך שמגיע לפנימייה עושים אבחון כמו שצריך, אבל ודאי גם למשפחות אומנה שצריכות לקבל ילדים לטיפולן – ואם אנחנו נדע שלפני עשרים שנים או לפני עשר שנים אותו אדם עשה פגיעה מינית ומאז לא, אני לא חושבת שנקבל אותו כמשפחה אומנת. אני רוצה שיהיה ברור שמידע שיהיה לנו על פגיעה קודמת, היא תמנע קבלה- ואני מקווה שכך פועלים בכל מקום – של אדם. אני מקבלת את האילוץ, אבל אנחנו יודעים שעברייני מין שאיכשהו לא נתפסו אולי, אולי לא עברו עבירה בעשר השנים האחרונות. יצחק קדמן: תודה גברתי היושב-ראש, אני רוצה לעודד אותך להגיש מיד את החוק הזה לקריאה ראשונה. צריך לזרז מאוד את ההליכים בעניין הזה. כבר איבדנו המון זמן. בכל החברות אני אומר לאנשי משרד המשפטים שאני מאוד מצר על עמדתכם. אתם הייתם צריכים ליזום את החוק הזה ולא לבוא לכאן ולתקוע מקלות בגלגלים בקידומו. זה לא שלא ידעתם – לא באופן אישי הנציגות שנמצאות כאן – כי אנחנו ישבנו לפחות עם שני שרי משפטים על העניין הזה עצמו ויש התכתבויות שלנו עם משרד המשפטים לפחות בשנתיים האחרונות לגבי העניין הזה. המצב היום הוא אבסורדי ובלתי נסבל ואתם הייתם צריכים להיות היוזמים של החוק הזה. לפני מספר שבועות פנתה אלי אישה וסיפרה לי סיפור שבהתחלה לא האמנתי לו. היא אמרה לי שבבית חינוך לעיוורים בירושלים – זה מוסד בו יש ילדים עיוורים – יש מדריך שחייה שמלמד שחייה את הילדים העיוורים והוא אדם שהורשע בעבירת מין נגד ילדים. אמרתי לה שזה לא יכול להיות. היא ביקשה ממני לבדוק. פניתי למשטרה, העניין נבדק, האיש הורשע בעבירת מין נגד ילדים, קיבל עשרה חודשי מאסר בפועל, ריצה אותם, על פי החוק הקיים הוא יכול לחזור ולעבוד עם ילדים, ובמקרה הזה מדובר גם בילדים מוגבלים שהם חסרי ישע מבחינת המוגבלות שלהם והם גם ילדים. אי אפשר לעשות לו שום דבר. אף אחד מאתנו – אני בטוח, בלי לגלוש לדמגוגיה – לא רוצה שהילדים שלו ילכו למתנ"ס או לבריכת השחייה או לחוג או לכל מקום אחר שאדם כזה יעבוד שם, למרות שמבחינה חוקית הוא יכול היום לעבוד שם. אין קשר, ואתם יודעים שאין קשר, בין חומרת העונש שנגזרת – לצערי אגב – על נאשמים בעבירות מין לבין חומרת מעשיהם. אני רוצה לחסוך את זמן הוועדה ולא אקריא את כל המקרים שהבאתי לכאן מהתקופה האחרונה, מקרים של אנשים שנאשמו והורשעו באינוס ילדים, במעשי סדום בילדים, וקיבלו שלושה חודשי מאסר בפועל. יש לי פה את כל המספרים. אתם יודעים שיש סיבות להקל בעונש. אני יכול לחלוק עליהן או לא, אבל יש סיבות להקל בעונש כי הנאשם חולה, לנאשם יש משפחה לפרנס, הנאשם הודה וחסך זמן שיפוטי וכולי. אנחנו מכירים את כל הנימוקים לקולא שמביאים לעונשים שהם כולם מתחת לשנה. אף אחד מאתנו לא רוצה שהאנשים האלה לא ישתקמו אחרי שירצו את עונשם, אבל למה הם צריכים לעבוד דווקא עם ילדים? למה הם צריכים לעבוד דווקא עם חסרי ישע? אגב, גם מבחינתם, חל המשפט התנ"כי שלפני עיוור לא תיתן מכשול. למה אנחנו צריכים להכשיל אותם בזה שנשלח אותם לעבוד במקום כזה? מה היגיון? ההצעה הזאת היא כל כך מידתית, כל כך הגיונית. היא אומרת שאדם שהורשע - חס וחלילה לא אדם שאנחנו לא יודעים אם הוא אשם או לא – בעבירת מין, לא יעבוד עם ילדים וחסרי ידע, זה לטובתו כדי שהוא לא ייפול בפח הזה וזה לטובת הילדים. למשטרה יש תוכנה כאשר נחקק החוק המקורי והמשטרה הייתה אז הראשונה להתארגן ועשתה זאת לפני כל הגורמים האחרים שחלקם לא התארגנו עד היום לקראת החוק הזה. המשטרה הייתה ערוכה היטב. את אותה תוכנה המשטרה יכולה לשנות במעט. בכל זאת, אני שמח שאין אלפי עברייני מין. אני מציע לך שכבר תחזרי הביתה למשטרה ותאמרי להם שהחוק הזה יעבור, יהיו שינויים פה ושם, אבל הוא יעבור ושהמשטרה כבר תתחיל להיערך כי חבל על הזמן. החוק הזה הוא בעל חשיבות עצומה מפני שכיום יש פרצה בחוק שהיא בלתי הגיונית ויוצרת גם אי שוויון עצום בין אנשים. אותם שני אנשים שביצעו אותה עבירה קשה, אחד מסיבותיו האישיות בית המשפט התחשב בו ונתן לו שמונה חדשים והשני קיבל 14 חודשים, לאחד אסור לו בעשרים השנה הקרובות לעבוד עם ילדים, ולשני מותר מיד לעבוד עם ילדים. אין בזה שום היגיון גם מבחינה משפטית. אני מבקש מכל משרדי הממשלה, תנו יד לעניין הזה שהוא בעל חשיבות עצומה. חבל לעצור פה את המהלך הזה שהיה צריך להיעשות מזמן. אנחנו הערנו על העניין הזה כבר עת נחקק החוק המקורי ונדמה לי שחבר הכנסת שטייניץ הוא מי שהעלה את הצעת החוק, ואמרנו לו שזה לא הגיוני, המחשבה שעונש המאסר, שהוא מקרי לחלוטין, יקבע אם לאדם מותר לעבוד עם ילדים או לא, ואחר כך נוספו גם חסרי ישע. הוא חסר כל הגיון. החוק הזה מידתי, החוק הזה לא עולה כסף, עד היום לא עמדו בתור מיליוני אנשים בפני ועדת הפטור. אגב, ברגע שנודע על החוק הזה – לפחות לחלק מהאוכלוסייה – אנשים לא הולכים למקום עבודה עם ילדים כי הם יודעים שישלחו אותם שם למשטרה להביא אישור כי הם יודעים שזה ההליך היום. לכן החוק הזה משמש מחסום עוד לפני שאנשים באים למקום העבודה. אם המעסיק עושה את העבודה שלו כמו שצריך ואומר לאותו אדם שמאחר הוא עובד עם ילדים, הוא צריך לשלוח אותו למשטרה להביא אישור או שייתן למעביד אישור לפנות למשטרה ולבקש את אותו אישור, אותו אדם או מר שהוא יחשוב על זה ומסתלק. אני חושב שהחוק הזה חשוב, הוא חוק מידתי וחבל להשחית עליו יותר מדיי זמן. אם תרצו דוגמאות על האבסורד שבחקיקה הקיימת, אני אשמח לתת לכם. אני מפציר ביושבת-ראש לקדם את העניין במהירות כי כל יום שעובר ואנחנו לא מונעים מאנשים כאלה את הסיכון בעבודה עם קטינים וחסרי ישע, האחריות על כתפינו. בואו נסיר את האחריות הזאת ונתקן את מה שצריך לתקן. היו"ר שלי יחימוביץ: אני נענית להפצרותיך. הלית מגידו: אני רוצה להצטרף לדבריו של דוקטור קדמן, שאני לא חושבת שהייתה מחלוקת בין משרדי הממשלה שאין בהכרח קשר בין מידת המסוכנות של אותו עבריין מין לבין העונש שהוא קיבל בסופו של דבר מבית המשפט. הרבה פעמים יש הקלות שנובעות נניח מהנתונים האישיים של אותו אדם, מהשקפותיו של השופט וכולי. יש מגוון אלמנטים שמשפיעים על גזר הדין שניתן לו בסוף הדרך. יחד עם זאת, הייתי שמחה שלקראת הישיבה הבאה של הוועדה – ואני לא חושבת שזה צריך לעכב – שתדון בשלב החקיקה, נשמע, אולי מהנהלת בתי המשפט, כמה מתוך עברייני המין המורשעים נדונו לשנת מאסר בפועל ומעלה, כמה מתוכם נדונו למאסר בכלל, וכמה מתוכם לא נדונו למאסר אלא הושת עליהם עונש אחר. אני הבנתי מדבריו של דוקטור קדמן שישנם בפועל מקרים שמצדיקים את הרחבת התחולה של החוק. זאת ההתרשמות שקיבלנו מהאנשים שנמצאים בשטח. אני משערת שלא נוכל לקבל נתונים מהנהלת בתי המשפט באשר למידת המסוכנות של אותם עבריינים, כיוון שמעולם הם לא הובאו בפני הגורמים המקצועיים שתפקידם להעריך את מידת המסוכנות, אבל עדיין הנתונים הסטטיסטיים עשויים לסייע לוועדה כדי להבין עד כמה ראוי להרחיב את החוק, האם ראוי להרחיב אותו במובן הזה שמונח כרגע לפנינו שהוא המובן הרחב, או שמא באמת יש מקום לשקול את הצעות משרדי הממשלה לגבי הרחבות בעלות אופי שונה. מה שאני מציעה בשלב הזה מתייחס דווקא לעניין של התחולה. החוק המקורי שהתקבל בשנת 2001 קבע באמת תחולה למפרע לגבי "בגיר שנדון לשנת מאסר בפועל או יותר, אם הוא הורשע בעבירה הזאת בתוך חמש השנים שקדמו ליום תחילתו של החוק" ובלשון דומה גם הצעת החוק הזו באה להחיל תחולה. אגב, לא חמש שנים אחורה מהיום כי אם חמש שנים אחורה ממועד תחילתו של החוק העיקרי, כלומר, ממש לנסות וליישר קו. אני סבורה שזה לא נכון לעשות זאת. קריאה: מתי תחילתו של החוק העיקרי? הלית מגידו: החוק העיקרי חוקק בשנת 2001 אבל הוא הוחל למפרע חמש שנים אחורה. עמית מררי: שלוש שנים אחורה מהיום שהחוק נכנס לתוקף, וזה יוצר מ-1998. הלית מגידו: אני רוצה להציע הצעת פשרה. להחיל את החוק הזה לאו דווקא אחורה משנת 1998 אלא לעשות את זה חמש שנים אחורה מהתיקון הזה. כלומר, מחד גיסא להחיל אותו למפרע, אבל מאידך גיסא לא להחיל אותו למפרע למשך כמעט עשר שנים. המנגנון הזה של חמש אחורה ממועד כניסתו לתוקף של התיקון נעשה בתיקון. היו"ר שלי יחימוביץ: אנחנו לא נסביר עכשיו כי ממילא הנושא הזה יידון לקראת קריאה שנייה ושלישית ואנחנו לא נסיים את הדיון עכשיו. מטרתנו עכשיו היא – למרות כל ההסתייגויות וכל חוסר ההכנה – להעביר את החוק בישיבה הזאת להכנה לקריאה ראשונה. ההצעה של הלית נראית לי מידתית וראויה אבל נדון בה בהרחבה לקראת קריאה שנייה ושלישית. מכיוון שממילא אנחנו לא מתכוונים להכניס את התיקונים והשינויים האלה עכשיו בהכנה לקריאה ראשונה, אין טעם לדון בזה. כאמור, אנחנו נשוב ונדון בזה כאשר כולם יבואו מוכנים יותר ויהיו לנו כל הנתונים הנדרשים. הלית מגידו: הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – איסור העסקת עברייני מין שהורשעו אך לא נדונו למאסר), התשס"ז-2007. 1. תיקון סעיף 2 בחוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים, התשס"א-2001 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 2(א), הסיפה, החל מהמילים "ונדון עליה" – תימחק. 2. תחולה הוראות חוק זה יחולו על מי שהורשע בעבירת מין שאותה ביצע בהיותו בגיר גם אם לא נדון למאסר, ובלבד שהורשע בעבירה בתוך חמש שנים שקדמו ליום כניסתו לתוקף של החוק העיקרי. היו"ר שלי יחימוביץ: מי בעד הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – איסור העסקת עברייני מין שהורשעו אך לא נדונו למאסר), התשס"ז-2007? ה צ ב ע ה אושר פה אחד תודה רבה. הישיבה ננעלה בשעה 09:30