פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 236
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, ג' בתמוז התשס"ז (19.06.2007), בשעה 13:00
סדר היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תגמול למשרת המילואים שהשתחרר משירות סדיר או משירות קבע בתשעים הימים שקדמו למילואים), התשס"ו-2006, של חה"כ מתן וילנאי. (פ/574).
נכחו:
חברי הוועדה:
משה שרוני – היו"ר
מתן וילנאי
מוזמנים:
סא"ל ליאורה רוזנברג – רע"ן תכנון שכר וגמלאות, משרד הביטחון
סרן אלון כרמלי – קצין ייעוץ במחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד הביטחון
עו"ד דארין יעקב – ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
עו"ד רועי קרת – סגן היועץ המשפטי, המוסד לביטוח לאומי
ליאורה ברקלי – מנהלת תחום מילואים, המוסד לביטוח לאומי
חזקיה ישראל – התאחדות התעשיינים
ייעוץ משפטי: ג'ודי וסרמן, שמרית שקד-גיטלין
מנהלת הוועדה: וילמה מאור
רשמת פרלמנטרית:מיטל בר שלום
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תגמול למשרת המילואים שהשתחרר משירות סדיר או משירות קבע בתשעים הימים שקדמו למילואים), התשס"ו-2006, של חה"כ מתן וילנאי (פ/574)
היו”ר משה שרוני:
שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. אני מעביר את הבמה לחה"כ מתן וילנאי.
מתן וילנאי:
אני באופן קבוע מטפל בנושא של המשרתים במילואים, שלא מקבלים את המענה הראוי בחברה הישראלית. זו חבורה של מתנדבים בתוקף חוק, שבקלות יכולים לא לשרת. החבורה המצומצמת שמשרתת צריכה לקבל הפליה מתקנת ויחס מועדף בכל תחום. אני היום עוסק בעברת הצעת חוק מילואים, שהממשלה הפכה אותה להצעת חוק ממשלתית, במסגרת ועדת חוץ וביטחון. החוק הזה יביא לידי ביטוי את הצורך של החברה הישראלית לפצות ולתגמל את העשרות אלפים שמתנדבים לשרת במילואים. צריך להבין, שמי שלא רוצה לא משרת היום במילואים. הדבר הזה הוא קשה.
הצעת החוק הזאת מיועדת לתת מענה קטן לצעירים שמשתחררים. הם הראשונים שנקראים למילואים. במקרה עליו אני מדבר, תוך 90 יום מיום השחרור, מדובר רק על צו חירום כי במשך שנה לאחר השחרור הבחורים האלה לא נקראים למילואים. הכוונה לתת מענה לאנשים שעוד לא התייצבו בשוק העבודה, וכתוצאה מזה הם מקבלים גמול בדמות שכר מינימום. אני רוצה לתת מענה לסוגיה של אדם שהשתחרר ונקרא תוך שלושה חודשים למילואים. האדם הזה צריך לקבל תגמול ראוי על השירות במילואים.
ג’ודי וסרמן:
אני חושבת שצריך להתייחס לשתי חלופות: חלופה אחת היא שהוא לא עבד בכלל, וחלופה שנייה מדברת על כך שהוא עבד תקופה שהיא קצרה מ-90 יום. המענה צריך להיות שונה לגבי שתי קבוצות האוכלוסייה. ככל שמדובר על מי שעבד לפחות 30 יום, ניתן להציע שלגביו הבסיס לקביעת התגמול יהיה אותם חודש או חודשיים שבהם הוא עבד, מבלי להתחשב בשכר המזערי שקבוע היום בחוק.
היו”ר משה שרוני:
כי אם הוא היה ממשיך לעבוד, הוא היה ממשיך לקבל את אותה המשכורת. הוא לא צריך להפסיד בגלל שהוא נקרא למילואים. הבסיס הוא המשכורת החודשית.
ג’ודי וסרמן:
זה לגבי אדם שעבד לפחות חודש אחד. לגבי אדם שהשתחרר משירות סדיר ולא הספיק לעבוד בכלל נשאלת השאלה, האם המינימום הוא זה הקבוע בחוק לגבי כלל האוכלוסיות, כמו סטודנטים או מובטלים, או שייקבע מינימום אחר. השאלה היא, האם יש הצדקה דווקא לגבי הקבוצה הזאת לקבוע מינימום אחר.
מתן וילנאי:
מה אומר החוק לגבי הסטודנטים?
ג’ודי וסרמן:
לגבי הסטודנטים התגמול הוא תגמול מזערי, שכר מינימום. כך גם לגבי כל אדם.
מתן וילנאי:
זה הדבר הבא שאני אתקן במסגרת חוק, או שאני ארחיב את החוק הזה.
היו”ר משה שרוני:
אני הייתי מפצל את החוק הזה לשניים.
ג’ודי וסרמן:
האם אדוני מציע להעלות את התגמול המזערי לגבי כלל האוכלוסיות שזכאים לתגמול מזערי?
מתן וילנאי:
בלי ספק.
ג’ודי וסרמן:
השאלה היא אם לשכר הממוצע, ל-70% מהשכר הממוצע או ל-60% מהשכר הממוצע.
מתן וילנאי:
אני חושב שלשכר הממוצע. כולם הם אנשים בעלי יכולת עבודה, שכיוון שהם שירתו בצבא או כיוון שהם לומדים הם לא מגיעים לשכר שהם ראויים לו.
אריה אלדד:
מה הפער בין השכר הממוצע לשכר המינימום.
ג’ודי וסרמן:
שכר המינימום הוא 47.5% מהשכר הממוצע. זה כמעט מחצית.
אריה אלדד:
כלומר, זה אמור להגדיל פי שניים את התגמול.
היו”ר משה שרוני:
האם אתה מחליט על 70% מהשכר הממוצע או על 100%?
מתן וילנאי:
אני מדבר על 100%. אחת הסיבות שאני חתמתי קבע כל השנים, זה שאני לא רציתי לשרת במילואים. זו טרחה גדולה לשרת במילואים. הסיבה השנייה, זה להחזיר את הציוד בבקו"ם.
היו”ר משה שרוני:
משרד הביטחון ומשרד האוצר מתנגדים לזה. החישוב שלהם תמיד הוא שהעלות היא בשמיים. אני רוצה לשאול את משרד הביטחון, מהי העלות שהיתה במלחמת הלבנון השנייה. אני רוצה לדעת את זה, כדי שהוועדה תקבע מה טוב.
ליאורה רוזנברג:
במלחמת העולם השנייה העלות נעה סביב מיליון וחצי שקלים.
מתן וילנאי:
כמה כאלה שירתו?
ליאורה רוזנברג:
הנתון שיש לנו הוא לגבי אנשים שמיד עם תום שירות החובה נכנסו לשירות במלחמה. היו בערך 170 אנשים כאלה. בטווח של חודשיים היו עוד כמה. אם אנו מסתכלים על סדר גודל של 300 איש, אנחנו מדברים בערך על מיליון וחצי שקלים. זה מה שהיה במלחמת הלבנון השנייה.
מתן וילנאי:
כאשר מחלקים מיליון וחצי ל-300 כמה זה יוצא?
ליאורה רוזנברג:
זה יצא בטווח של חודש, כי המלחמה ארכה חודש. זה יצא 3,700 שקלים לבן אדם. זה תלוי בזמן בו הם שירותו במילואים, אבל אנחנו מדברים על עלויות כאלה. צה"ל הביע תמיכה בהצעה לגבי שירות החובה. אני חייבת לומר, כי נתבקשתי על ידי עמיתי ממשרד האוצר לציין שהם מתנגדים.
היו”ר משה שרוני:
אל תחשבי על משרד האוצר. אנחנו רוצים לדעת מה טוב למשרד הביטחון.
וילמה מאור:
אנחנו קיבלנו הודעה, שמשרד הביטחון מתנגד ולכן גם האוצר מצטרף לעמדה של משרד הביטחון.
היו”ר משה שרוני:
הבעל בית על משרד הביטחון זה האוצר. ככה הם חושבים.
אריה אלדד:
האם זה חוק רטרואקטיבי או חוק למלחמה הבאה?
היו”ר משה שרוני:
למלחמה הבאה.
אריה אלדד:
אבל פנינו לשלום.
היו”ר משה שרוני:
איזה שלום? האם יש עם מי לעשות שלום?
אריה אלדד:
זה חוק עתידי, צופה פני העתיד.
אלון כרמלי:
אני רוצה להסביר את עמדת משרד הביטחון ביחס לעמדת משרד האוצר. בוועדת השרים אנו הצגנו את העמדה, שאומרת שאנו תומכים בהצעה לגבי משוחררים משירות חובה ולא תומכים בהצעה לגבי משוחררים משירות קבע.
מתן וילנאי:
זו הכוונה.
אלון כרמלי:
בנוסח הנוכחי זה נכון.
אריה אלדד:
שירות סדיר זה גם קבע וגם חובה.
ליאורה רוזנברג:
מצוין פה במפורש שזה למעט שירות קבע.
ג’ודי וסרמן:
הצעת החוק המקורית דיברה גם על משרתים בקבע.
אלון כרמלי:
לכן, אנחנו בוועדת שרים הבענו תמיכה לגבי משוחררים משירות חובה והתנגדות לגבי משוחררים מקבע.
היו”ר משה שרוני:
למה?
אלון כרמלי:
ועדת השרים אישרה את ההצעה כמו שהיא, אבל אז האוצר הגיש ערר שעדיין לא נדון. לכן, לפי תקנון הממשלה, משרדי הממשלה צריכים להיות בעמדת התנגדות.
אריה אלדד:
אני מוכרח להגיד משהו על הטכניקה. הבוקר אני עוסק בחוק אחר שלי, שעבר בקריאה טרומית. האוצר מגיש ערר ותוקע את העניין ל-10 שנים. משרדי הממשלה לא יכולים יותר להביע את עמדתם ואי אפשר להביא ערר למליאת הממשלה. הטכניקה הזאת של האוצר היא טכניקה פסולה, היא עוקפת את הדיון ומקפיאה אותו. אנחנו כמחוקקים צריכים להילחם בטכניקה הזאת. אולי צריך לשנות את התקנון, משום שזה סותר את עבודתו של בית המחוקקים. לא משנה מה אתה עושה, בא מישהו ומקפיא את כל ההליך.
היו”ר משה שרוני:
לא צריכים להתווכח על התקנון. צריכים להגיש הצעת חוק.
מתן וילנאי:
האוצר יגיש ערר להצעת החוק.
היו”ר משה שרוני:
גם אם האוצר מגיש ערר, אתה יכול להביא את זה למליאה.
אריה אלדד:
אני יכול, אבל ברוב המקרים המשמעת הקואליציונית היא כבדה.
היו”ר משה שרוני:
היום הוועדה הזאת אישרה את חוק גמלת זקנה בניגוד לדעת הממשלה והאוצר. אני מודיע לך, שזה יעבור בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית.
אריה אלדד:
חוק רפואה מונעת שאישרת פה לקריאה ראשונה תקוע כיוון שהגישו ערר.
היו”ר משה שרוני:
תביא את זה לכאן, ואנחנו נעביר את זה.
וילמה מאור:
לא ברור למה משרד הביטחון הסכים.
ליאורה רוזנברג:
בוועדת השרים אנחנו הסכמנו להצעת החוק כפי שהיא מנוסחת כאן לעניין משוחררי שירות חובה. לעניין משוחררי שירותי הקבע אנחנו לא תמכנו בהצעה, מאחר והשירות בקבע הוא התנדבותי, השכר בקבע הוא השכר שאותו אדם מרוויח, ובהיבט הזה אנחנו לא רואים את איש הקבע שונה מכל עובד אחר שמרוויח פחות מהשכר הממוצע במשק.
מתן וילנאי:
האם מ"פ שישתחרר לא ייהנה מזה?
ליאורה רוזנברג:
מ"פ בכל מקרה מרוויח מעל השכר הממוצע, כך שעליהם אנחנו לא מדברים. יכול להיווצר מצב שיש איזשהו קצין במנהלה או במפקדה, שמרוויח פחות מהשכר הממוצע במשק, והוא לא שונה אם הוא היה בתפקיד מנהלה בחברה אחרת. לכן, אנחנו הבענו את הסכמתנו רק לגבי משוחררי שירות חובה.
וילמה מאור:
גם אם הוא עבד וגם אם הוא לא עבד במשך שלושת החודשים האלה.
ליאורה רוזנברג:
אנחנו מכירים את הנוסח שלא קשור לעבודה.
מתן וילנאי:
אני מקבל שזה לא יהיה לגבי שירות קבע ארוך, אבל אולי צריך לקבוע שזה יחל על משרתים תקופה קצרה בקבע, תקופה של 12 חודשים. צריך לקבוע ששנת הקבע הראשונה לא תיחשב לקבע ממש. יכול להיות שהם האריכו את השירות בכמה חודשים בגלל איזו משימה, ולכן זה לא בסדר שיתחילו להתחשבן איתם.
ליאורה רוזנברג:
זה לא בהכרח בשנה הראשונה, ולא בהכרח בגלל חתימה על קצונה, זה יכול להיות בגלל אדם שהתגייס עכשיו. אני לא בטוחה שאנחנו יכולים לעשות את ההבחנה בין שנה לבין שנתיים.
מתן וילנאי:
אנחנו נמצא את הדרך הראויה שזה לא יחול על משרתי קבע, אלה רק על אלה שמשרתים שירות קצר. נניח שמדובר בבעל מקצוע שהחתימו אותו לעוד 3 חודשי קבע, מדוע שהוא לא יוכל ליהנות מזה?
אריה אלדד:
אני אגיד לך על מי אנחנו רוצים להגן. אנחנו מדברים על מ"פ או על קצין מנהלה שהשתחרר וקבע עם מעסיק מסוים שבעוד חודשיים הוא יתחיל לעבוד. עכשיו קראו לו לשירות מילואים והוא חוזר למעסיק ומדווח לו על כך, והמעסיק לא רוצה אותו. אנחנו צריכים לפצות את האנשים שעכשיו השתחררו מקבע ונקראו לשירות מילואים עקב סיבה דחופה. אין לנו אפילו דרך לעזור להם למצוא מקום עבודה חדש.
ליאורה רוזנברג:
כל מה שאתה אומר הוא נכון, אבל הוא יכול להיות גם 10 שנים בקבע ולהיות בתווך הזה שאתה מדבר עליו. בן אדם שנמצא בשירות קבע הוא מתנדב לשירות קבע, זאת עבודתו ובזה הוא בחר לעסוק. זו שליחות וזה לא מקום עבודה.
מתן וילנאי:
זו בדיוק הנקודה. המתנדבים האלה משלמים בסוף מחיר כבד. הוא מתנדב אצלכם בגיל 18 ומוצא את עצמו במילואים עד גיל 36. הוא לא חלם שעד גיל 36 ימשיכו לטרטר אותו ולהריץ אותו על הגבעות. החכמה שלנו היא לשמור על האנשים האלה. אולי נקבע שקבע ראשונים ייחשב כחובה.
ג’ודי וסרמן:
אולי נחזור אחר כך לשאלה, מה זה שירות קבע קצר. לפני כן, אני רוצה שנציגי הצבא יתייחסו לעלות ההצעה, ככל שמדובר על העלאת הגמול המזערי לשכר הממוצע, לגבי כלל האוכלוסייה ולא רק לגבי אלה שהשתחררו מקבע.
ליאורה רוזנברג:
אני לא יכולה לתת לך את הנתון הזה, כי אין אותו בידי. צריך להבין שהכל תלוי במשך זמן המילואים ובכמות האנשים. להגיד לך כמה יגייסו, איזה סוג של מלחמה תהיה ואיך נגייס אותם, אני לא יודעת להגיד לך.
מתן וילנאי:
ככלל הם לא מגויסים, אלא רק בחירום.
ליאורה רוזנברג:
ככלל מי שיוצא משירות חובה לא מגויס. משם זה התחיל.
ג’ודי וסרמן:
קודם דובר על העלאת הסכום המזערי לגבי כלל האוכלוסייה: הסטודנטים, אנשים בני 30 שעבדו ועכשיו הם מובטלים.
מתן וילנאי:
לא, רק לגבי משוחררים.
ג’ודי וסרמן:
קודם הסכמת להעלות את הגמול המזערי לגבי כלל האוכלוסייה.
מתן וילנאי:
בהנחה שמדובר במשוחררים צעירים שהם סטודנטים.
אריה אלדד:
נכון, כי החוק לא מדבר רק על שלושה חודשים מיום שהשתחרר משירות סדיר.
ג’ודי וסרמן:
החוק המקורי כן מדבר רק על התקופה של 90 יום משחרור מהשירות הסדיר. אני הבנתי קודם, שדיברנו גם על התגמול המזערי המשולם לכלל המשרתים במילואים, גם אלה שהשתחררו לפני 5 שנים משירות סדיר.
מתן וילנאי:
אותם אני אכניס לחוק המילואים.
אריה אלדד:
זה לא מיליון, אלא מאה מיליון.
ג’ודי וסרמן:
לכן, אני שואלת מהי העלות של זה.
ליאורה רוזנברג:
העלות היא מאוד גבוהה.
מתן וילנאי:
אני מציע להעביר את החוק הזה כמו שהוא, ולהגדיר שירות חובה, שבתוכו גם תקופת הקבע הראשונה והקבע הקצר.
ג’ודי וסרמן:
מה זה קצר?
מתן וילנאי:
שנה.
אריה אלדד:
יש הגדרה בצבא, שנקראת "התחייבות ראשונה לשירות בקבע".
ג’ודי וסרמן:
אז זה בסמוך לסיום השירות הסדיר. אז אנחנו יכולים ליצור שוני בינו לבין הסטודנט. בוא ניקח את המקרה של בחור שהשתחרר משירות סדיר לעומת סטודנט שהשתחרר לפני שנה. הסטודנט יקבל תגמול מזערי של שכר מינימום, והבחור שהשתחרר עכשיו יקבל תגמול מזערי שהוא פי שניים.
מתן וילנאי:
לסטודנטים נצטרך לתת מענה בחוק המילואים.
רועי קרת:
זה לא רק הסטודנטים, אלא שאר האוכלוסייה. גם חיילי הקבע יקבלו את ההטבה בטווח של 90 יום, אבל ביום ה-91 הם יאבדו את ההטבה.
אריה אלדד:
אבל צריך לחתוך באיזשהו מקום.
רועי קרת:
אבל החיתוך פה יוצר הפליה בין אנשים זהים לגמרי. אחד לא יכל לעבוד כי הוא היה בשירות קבע והשני לא יכל לעבוד כי הוא עשה משהו אחר, וזה יקבל את הפיצוי והשני לא.
היו”ר משה שרוני:
מה מציע הביטוח הלאומי?
רועי קרת:
אנחנו לפני 4 שנים הגשנו הצעה למועצת המוסד, להעלות את התגמול המזערי ל-70% מהשכר הממוצע במשק.
מתן וילנאי:
לכל מי שלא עובד.
רועי קרת:
לא, גם למי שכן עובד. יכול להיות שאתה עובד והשכר שלך הוא מינימום. לא יכול להיות שמי שעובד ומרוויח מינימום יקבל תגמול של שכר מינימום, ומי שלא עובד בכלל יקבל שכר כפול.
מתן וילנאי:
האם את זה רציתם לעשות כתקנה של ביטוח לאומי?
רועי קרת:
רצינו להכניס את זה לחוק הביטוח הלאומי. היום התגמול המזערי הוא שכר המינימום, ואנחנו ביקשנו להעלות את זה ל-70% מהשכר הממוצע. בעניינים האלה אנו מבקשים את רשות הצבא, כי זה לא כסף שלנו. זה מגיע ישירות מתקציב משרד הביטחון.
היו”ר משה שרוני:
זה לא כסף של משרד הביטחון אלא של אלה שמשלמים מס. זה כסף ציבורי.
רועי קרת:
נכון. בסופו של דבר זה בא מאותו כיס, אבל אין לשם כך גבייה של דמי ביטוח. זה בא מהתקציב של משרד הביטחון. העלות היתה גבוהה, ומשרד הביטחון לא חשב שהוא יכול לעמוד בה. נכון לתקופה של לפני 4 שנים, סדר הגודל היה 250,000,000 שקלים. היום מחזורי הגיוס אולי קצת השתנו, ויכול להיות שהסכום שונה. בכל מקרה, גם אם זה 50,000,000 שקלים לכאן או לכאן, עדיין מדובר בהצעה תקציבית.
היו”ר משה שרוני:
מה זה 250,000,000 שקלים, כאשר במלחמת לבנון השנייה הלכו עשרות מיליארדים?
רועי קרת:
אני לא מדבר על תקופות מלחמה, אלא על השוטף, בעת רגיעה. זה היה בתקופת המנכ"ל הקודם.
מתן וילנאי:
המנכ"ל הנוכחי היה אצלי מ"פ במילואים.
אריה אלדד:
יכול להיות שצריך להאיץ את העבודה על חוק המילואים, כי הוא זה שנותן פתרון כולל.
חזקיה ישראל:
אני רוצה להבין את המהות של החוק. נניח שמדובר באנשים שהשתחררו והתחילו לעבוד חודש לאחר שחרורם, והרוויחו 9,000 שקלים. לאלה יש בעיה. אם אתה לוקח פעמים שכר מינימום ופעם אחת 9,000 שקלים, זה יוצא פחות. אם הולכים להעלות את זה לשכר הממוצע, אנחנו מבינים. זה אפשרי וגם נכון. עם זאת, כאשר הולכים להעלות את השכר לשכר הממוצע, יכולה להיות בעיה של מעסיקים שיש להם עובדים שמשתכרים 5,000 שקלים. היום המעסיק צריך לשלם את דמי המילואים, והוא מקבל חזרה מהביטוח הלאומי, ולכן יכולה להיווצר פה בעיה תזרימית מאוד קשה. המעביד יצטרך לשלם משהו שהוא יותר גבוה מהשכר של העובד. בהצעת החוק נאמר: אחדים מהם התחילו לעבוד טרם קריאת לשירות מילואים. צריך לשקול את ההיבט הזה. כאשר בזמנו הוצע לתת פיצוי לחיילי מילואים, הוצע לעשות הפרדה בין השכר לבין מתן פיצוי כדי לא לשבש את מערכות השכר.
מתן וילנאי:
אני מבקש לאשר את החוק כמו שהוא. זה יעסוק רק באנשים שלא עובדים בכלל או שעובדים זמן קצר מאוד, ויתייחס למשוחררים משירות קבע קצר כמשוחררים משירות חובה. מעבר לזה נעסוק בזה בחוק המילואים.
ג’ודי וסרמן:
הוא לא עוקף את הבעיה. הבעיה נשארת לגבי אותה אוכלוסייה שהשתכרה פחות משכר מינימום. עדיין נשארת הבעיה, מדוע אנשים שהשתחררו לפני פחות מ-90 ימים יקבלו תגמול מזערי גבוה יותר מאלה שהשתחררו לפני 100 ימים.
אריה אלדד:
אני מבין שאתה יורד עכשיו מהעניין של השכר הממוצע.
מתן וילנאי:
לא.
היו”ר משה שרוני:
אני מבין שחה"כ וילנאי רוצה שאנחנו נעביר את זה לקריאה ראשונה, ורק אחר כך נעשה תיקונים.
רועי קרת:
יש שני נוסחים. על איזה נוסח מדברים עכשיו?
ג’ודי וסרמן:
בנוסח שאנחנו הנחנו מדובר על אדם שעבד לפחות חודש אחד, ואז הבסיס של התגמול יהיה לפי אותו חודש.
רועי קרת:
זה פותר את הבעיה של המעסיקים, כי מדובר על התשלום של השכר שהיה לאותו אדם ולא על משהו שהוא יותר גבוה.
ג’ודי וסרמן:
הנוסח הזה לא נוגע לשכר המינימום, לתגמול המזערי.
היו”ר משה שרוני:
איפה האוצר?
וילמה מאור:
האוצר החליט שהוא לא צריך להיות פה.
אריה אלדד:
האוצר יגיש ערר.
ליאורה רוזנברג:
אנחנו בקשרי עבודה איתם, ואני התחייבתי בפניהם שאני אציג את עמדתם שאומרת שהם מתנגדים לחוק משתי סיבות: העלויות התקציביות והעובדה שהם לא יכולים לאמוד את העלות התקציבית.
וילמה מאור:
אבל את אמדת אותה.
ליאורה רוזנברג:
אני אמדתי אותם לפי מלחמת לבנון השנייה. אם תהיה מלחמה יותר ארוכה, כמות אנשים יותר גדולה, אי אפשר לדעת מה תהיה העלות. לכן, הם מתנגדים. חשוב לי מאוד להעביר את זה.
מתן וילנאי:
אני מבקש להעביר את ההצעה שלי ולא את התיקון.
אריה אלדד:
התיקון הוא לא רע.
מתן וילנאי:
התיקון הוא בסדר, אבל הוא עוסק רק במי שעובד.
חזקיה ישראל:
הם מציעים פה שמי שעבד יקבל לפי שכרו פלוס פעמיים שכר ממוצע.
מתן וילנאי:
מה קורה אם הוא לא עבד בכלל?
חזקיה ישראל:
הוא יקבל שכר מינימום.
אריה אלדד:
האם צריך לומר שאם הוא לא עבד, הוא יקבל שכר מינימום?
ג’ודי וסרמן:
לא. זה החוק הקיים היום. אני אסביר את ההבדל בין שני הנוסחים. ההצעה המקורית של חה"כ וילנאי מדברת על שתי סיטואציות. סיטואציה אחת מדברת על כך שהחייל שהשתחרר עבד לפחות 30 יום. במקרה כזה לוקחים את החודש שבו הוא עבד וזה הבסיס לתגמול המילואים. זה גם מופיע בהצעה שאנחנו הבאנו. עוד הציע חה"כ וילנאי, שאם אותו חייל שהשתחרר משירות סדיר לא עבד בכלל הרי שהתגמול המזערי לגביו לא יהיה שכר מינימום אלא השכר הממוצע. לעניין הזה אנחנו לא הצענו תיקון, כי אנחנו חשבנו שזה יוצר הבחנה בלתי מוצדקת בינו לבין אדם אחר שהשתחרר 100 ימים לפני שירות המילואים.
חזקיה ישראל:
יש פה גם בעיה של אי תמריץ יציאה לעבודה. אם אני אשתחרר, אני אחכה 4 חודשים.
אלון כרמלי:
מדובר רק על מצב חירום.
מתן וילנאי:
אי אפשר לקרוא לו לשירות, אלא רק במצב חירום.
ליאורה רוזנברג:
לפי הנוסח הזה, אם יש מישהו שעובד עם שכר של 5,000 שקלים אני פוגעת בו.
היו”ר משה שרוני:
אני רוצה לסכם את הדיון. אנחנו נשב עם המציע ונתקן את כל הדברים, כדי להביא את זה לקריאה ראשונה בהקדם המיידי.
הישיבה ננעלה בשעה 14:00