פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 34
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שלישי, י' בתמוז התשס"ז (26 ביוני 2007), שעה 12:30
סדר היום: המחסור החמור בחוקרי ילדים במשרד הרווחה
נכחו:
חברי הועדה:
שלי יחימוביץ – היו"ר
רן כהן
מוזמנים:
יצחק קדמן - מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד
מנחם וגשל - המשנה למנכ"ל משרד הרווחה
רונית צור - אחראית חוקרי ילדים, משרד הרווחה
דב ברנשטיין - חוקר ילדים, משרד הרווחה
אלון גרוסמן - רמ"ח נוער, המשרד לבטחון פנים
יובל רביבו - חוקר נוער, המשרד לבטחון פנים
יפעת רווה - משרד המשפטים
יעל רוטנברג - מנהלת הקו הפתוח, משרד החינוך
נעמי לנגוס - יו"ר האגודה למען הילד בגיל הרך
אתי וייסבלאי - מ.מ.מ, הכנסת
מנהלת הוועדה:
רחל סעדה
רשמה וערכה:
הדר אלטשולר - חבר המתרגמים בע"מ
המחסור החמור בחוקרי ילדים במשרד הרווחה
היו"ר שלי יחימוביץ:
שלום לכולם, אני מתכבדת לפתוח את הישיבה, וממש מתנצלת על האיחור.
כינסתי את הוועדה הזאת לבקשתו של מנכ"ל המועצה לשלום הילד, הד"ר יצחק קדמן שגילה תופעה שככל הנראה היתה ידועה אבל ממדיה הגיעו לממדים מפלצתיים, היא הפרה מתמשכת של חוק הנוער, וזו העובדה שקטינים שמצפים לחקירה אינם נחקרים. הגענו לכמויות מאד גדולות של כ- 550 ילדים ואני מציעה שבפתח הישיבה מר קדמן יפרוס לפנינו את הנושא. בבקשה.
יצחק קדמן:
אני מאד מודה לך ששינית את סדר היום הרגיל של הוועדה כדי לקיים דיון דחוף בנושא הזה שהוא באמת דחוף.
אני רוצה ברשותכם לעשות משהו לא שיגרתי והוא לא ייקח יותר מדקה. למרות שכל היושבים מסביב לשולחן מכירים את הנושא אבל אני רוצה לשניה להחזיר את הנושא לשולחן דרך עיניו או עיניה של ילד אחד שנפגע.
נניח לרגע שמדובר בילדה בת 7 שהשכן פגע בי מינית ויותר מאשר פעם אחת, והוא כל הזמן אמר לה: שלא תעיזי לגלות מה עשיתי, כי אם תגלי יאמינו לי ולא יאמינו לך, לך יקרה משהו רע ולי לא יקרה כלום, יש לי קשרים, אני אגיד להם שזה הכל שטויות וכל מה שהיה זה את המצאת את זה. לא כדאי לך להתלונן, כי לא ייצא מזה כלום.
אותה הילדה מתלבטת ואומרת: לא כדאי לי לספר. אולי בכל זאת אני אגלה לאמא אבל אני יודעת שאמא תכעס עלי ותגיד לי למה יצאת לבד מהבית כשאמרתי לך לא לצאת. ואת אשמה. ואולי אפילו יעשו לי משהו רע ויתנו לי עונש אז יותר טוב שאני אשתוק. ואולי אני אספר לחברה אבל החברה אחר כך תספר לכולם ויצביעו עלי ויביישו אותי, ויגידו לו זאת הולכת עם גברים, אז אני אשתוק.
אבל היום באה היועצת לכיתה שלנו וסיפרה לנו שיש אנשים שעושים דברים רעים לילדים ושאסור לשתוק ושאין מה לחשוש כי אם אנחנו נדבר ונספר למישהו שאפשר לסמוך עליו יגנו עלינו ויאמינו לנו ויתנו לנו עזרה. וימנעו מהאיש הרע הזה להמשיך לעשות מעשים רעים כאלה לה ולילדים אחרים. אחרי ששמעתי את היועצת מספרת לנו את זה בבית הספר החלטתי שאני מוכרחה לעשות משהו. אז הלכתי לאמא שלי וניסיתי בהתחלה לספר לה סחור סחור כדי שהיא לא מיד תתנפל עלי והיא לא הבינה, ובסוף אמרתי לה במפורש.
אמא אמרה, אל תדאגי אני עכשיו הולכת למשטרה להגיש תלונה ויעצרו את האיש הרע הזה ויותר לא תצטרכי לראות אותו. ואמא שלי הלכה למשטרה, והגישה תלונה והייתי בטוחה שעוד באותו יום יבואו לעצור את האיש הזה, ועבר יום, ועברו יומיים, ועבר שבוע ועברו שבועיים ושום דבר לא קרה. ואני כל פעם רואה אותו במדרגות והוא צוחק, והוא צדק, הוא אמר לי שלא יאמינו לי והוא צוחק כי הוא ידע שלא יקרה לו כלום. למה בכלל דיברתי?
סלחו לי על המונולוג הזה שעשיתי אותו בקצרה. הייתי יכול לעשות אותו גם שעה. אני רוצה שנראה את הדבר דרך עיני הילד. זה סיפור אמיתי שקורה כל יום, יושבים לך פה אנשי ונשות המקצוע, הם יודעים את זה טוב יותר ממני, הם יכולים לספק את זה בצורה יותר ציורית ממני. ודרך העיניים של הילדה הזאת שנראה את הבעיה בכללותה.
יש כרגע לפי דבריהם של אנשי המקצוע המוסמכים 550 ילדים דומים מאד לילדה שסיפרתי בכל הגילאים, שאנחנו בגדנו באמונם. אמרנו להם, תספרו לנו אנחנו נגן עליכם, והם סיפרו לנו ולא עשינו כלום, כלום, הפקרנו אותם. למה? כי מישהו רוצה להרע לה? לא. מפני שיש לנו מערכת אטומה שלא מצליחה לראות מבעד לכללים ולנהלים ולהוראות החשב הכללי, לא מצליחה לראות את בני האדם שמסתתרים מאחורי המדיניות שהם קובעים.
אני בטוח שאם דבר כזה היה קורה למישהו שקובע מדיניות הוא היה זועק עד סוף השמיים, היום, עכשיו תבואו לחקור את הילדה. לא בעוד שעה, לא בעוד יום, עכשיו, היום. ובצדק, אנחנו מדברים על עזרה ראשונה, אנחנו מדברים על פתיחת הליך שכל ההליכים האחרים תלויים בו. ואנחנו אומרים לילדים כאלה חכה חודש, חכה חודשיים, אנחנו לא יודעים, אולי בסוף הקיץ, אולי בראשון לספטמבר.
אתם חושבים שמישהו דורש פה תקציבי עתק נוספים? בכלל לא מדובר, אני מדבר כרגע אפילו לא להגדיל את התקציב באגורה. שלא יספרו לנו שזה עולה כסף. אני מדבר כרגע לאפשר לנצל את התקציב שמופיע בספר התקציב של הכנסת, שהוא תקציב מאושר, שאותו לא נותנים לנצל.
אני אעצור פה ולא אמשיך. בסוף, אני עוד אגיד מה ההצעה שלי. הבעיה יש כ- 2600 ילדים שנפגעים מדי שנה עד גיל 14, שי תוספת מעל גיל 14 שלא נחקרים על ידי חוקרי הילדים, 550 זה הדיווח האחרון של משרד הרווחה של כאלה שהם ממתינים אבל הרשימה הזאת לא מתקצרת מדי יום, היא מתארכת. ואגב, היא יכולה מחרתיים גם להכפיל את עצמה, אני לא יודע, אתם ודאי מחזיקים כל עובד שנמצא בתפקיד הזה ומתחננים, רק אל תעזוב.
הנה, יושב לנו פה דב, עוד מעט הוא יוצא לפנסיה, בטח לא יתנו לך לצאת לפנסיה כי אם הוא יוצא לפנסיה לא יכול להיות מישהו במקומו. אז הבעיה איננה רגעית, הבעיה איננה זמנית, הבעיה איננה של 550 שנמצאים היום. לפני מספר שבועות זה היה 430 ומשהו, זה כבר עלה ל- 550, מחר אם אנחנו נחכה יותר מדי זמן זה כבר יהיה 600 או 700, כמה שזה יהיה אבל אפילו אם יש ילד אחד שמחכה יותר מ- 48 שעות לחקירת ילדים כאשר הוא קורבן עבירה אנחנו בבעיה, בבעיה עצומה, וזה לא משנה אם זה 500, 600, 400, בעיני זה לא מעלה ולא מוריד, אם אנחנו באמת מצליחים לראות את הילד או הילדה הבודדים שאזרו אומץ, יש הרבה מהם שלא רוצים לדווח ומפחדים, ומאוימים וחוששים, אבל אם אנחנו רוצים שאלה שהתלוננו לפחות יקבלו מענה אנחנו מוכרחים להסדיר את הנושא.
אני אומר לכל אלה שידברו אחרי ויגידו שהעניין בבדיקה והעניין בטיפול, ושר הרווחה נכנס לעובי הקורה, והנהלת המשרד מכירה את הנושא, כל זה זה יפה לדברים אחרים, פה יש לנו חירום. אני רוצה לדעת שהאמבולנס החברתי מגיע מחר ל- 550 הילדים האלה ושאנחנו לא פותחים רשימה חדשה. כל מי שאין לו פתרון כזה מיידי לכל הילדים אז עם כל הכבוד לא נציע פתרון, ואם אני לא אשמע פה פתרון כזה, גברתי היושבת ראש, אבקש ממך בסוף הישיבה אני אציע הצעה אמנם קיצונית אבל אני אציע אותה אם אני אראה שאין פתרון.
היו"ר שלי יחימוביץ:
ברשותכם אני רוצה לעבור לרונית צור, אחראית חורי הילדים במשרד הרווחה, תיאר כאן קדמן מקרה אחד אני ביקשתי ממך להביא את הרשימה עצמה, כמובן בלי שמות אבל כדי שנעמוד על טיב המקרים שממתינים לחקירה. ספרי לנו קצת מהרשימה שלפניך על מה אנחנו מדברים.
רונית צור:
קודם כל אני מסכימה עם כל מילה שמר קדמן הציג כאן, אנחנו כל הזמן מתמודדים במקרים כאלה ואף מזעזעים יותר וקשים, ונאלצים לדחות ולקבוע סדרי עדיפות ואנחנו מנסים לנווט את החוקרים, והחוקרים רצים ומתרוצצים ועורכים מאות חקירות מדי חודש, ועדיין לא מצליחים להגיע כי מדי יום כל חוקר מבצע מעל 20 חקירות בממוצע, על כל חוקר שחסר תעשו את המכפלה ותראו, מגיעות חקירות ואין מי שיבצע כי באמת יש לנו מחסור גדול של חוקרים.
אם אתם רוצים, אני יכולה להקריא לכם מרשימה מיומן מופנים שלנו, כמובן בלי שמות. מקרה ממרץ, פגיעה מינית על ידי בן דוד, חשד לפגיעה מינית על ידי אח ותחשבו שזה מישהו שנשאר במשפחה ויכול להיות המשך פגיעה.
היו"ר שלי יחימוביץ:
בת כמה הילדה?
רונית צור:
כל הילדים הם מתחת לגיל 14, מעשים מגונים על ידי חניך בפנימייה, מעשים מגונים על ידי אב, אשתו של האב מרביצה ומזניחה, חוסה במעון נכנסה להריון מחוסה אחר במעון, המדריך בפנימייה נכנס ומסבן את החוסה בניגוד לרצונו, האם שטפה לילד את הפה בסבון כלים, מעשים מגונים מצד ילד בגן, וכן הלאה.
יש לנו הרבה מקרים כאלה שצריכים טיפול, כל התחלת טיפול היא התחלה של חקירה של בירור העניין ועד שהעניין לא מבורר על ידי חקירות ילדים, בעצם גורמי הטיפול לא יכולים - - -,
היו"ר שלי יחימוביץ:
כל המקרים האלה שקראת, שהם חלק זעיר כמובן מתוך רשימה של 550, מדובר בילדים שעדיין לא נחקרו?
רונית צור:
כן.
היו"ר שלי יחימוביץ:
וכמה זמן הם מחכים?
רונית צור:
בממוצע 3 חודשים.
היו"ר שלי יחימוביץ:
זה מחריד. ומה קורה אתם ב- 3 חודשים האלה?
רונית צור:
הם פשוט חשופים להמשך פגיעה. אנחנו חושדים שאנחנו לא חוקרים אז הם יכולים להמשיך לפגוע בילדים אחרים. אנחנו לא עוצרים את התהליך, המשטרה ל יכולה להתערב ולעשות את הפעילויות שלה, פקידי הסעד לא יכולים להוציא ילד מהבית אם אין חקירה, אם אין התחלה של בירור העניין.
היו"ר שלי יחימוביץ:
הילדה למשל שאביה עשה בה מעשים מגונים והיא הגיעה לידי תלונה במשטרה. ממשיכה עכשיו לגור בבית עם אב שיכול להמשיך לבצע בה את המעשים המגונים בלי אפילו שנלקחה ממנה עדות?
רונית צור:
כן בהחלט.
היו"ר שלי יחימוביץ:
מה אתם עושים במקרה כזה? למי אתם הולכים ואומרים יש כאן SOS ?
רונית צור:
אנחנו זועקים בכל מקום שרק אפשר, אנחנו העברנו את הנתונים לממונים והממונים עלינו העבירו את זה למנכ"ל, הרשימה הזאת הגיעה למנכ"ל וידינו כבולות. כי ברגע שאין לנו חוקרים לעשות אז החוקרים שנותרים במערכת עושים ועושים בלי סוף חקירות, יוצאים בכוננות ועושים את החקירות שאנחנו צריכים להחליט מה יותר דחוף, אז אנחנו עושים את הדברים הכי הכי דחופים ואלה כאילו ברמה הפחות דחופה והם נדחים בביצוע.
היו"ר שלי יחימוביץ:
תודה רבה רונית. מנחם וגשל, המשנה למנכ"ל משרד הרוחה, אני מודה לך שבאת, האם אתה יכול לתאר לנו את היקף החסר בכוח אדם ואיך הגענו עד הלום.
מנחם וגשל:
היקף החסר בכוח אדם בהשוואה לכל הדיונים שהייתי כאן עד היום זה היקף קטן מאד, היקף של פחות מ- 10 משרות שחסרות אבל אי אפשר שלא אי אפשר להתעלם מהדברים שנאמרו קודם.
זה לא משנה אם זה 10, 9 או 8. העובדה היא שזה מייצר מצב שאותו מספר שנאמר כאן של ילדים שלא נחקרים ואני מסכים עם ד"ר קדמן, כמעט עם כל מילה שהוא אמר חוץ מאמירה אחת, שאם זה היה קורה למישהו מגדולי האומה או קובעי המדיניות אז הוא היה רץ. זה קורה גם לקובעי המדיניות והם יכולים לרוץ. כשאין לנו את האפשרות וזה קורה.
היו"ר שלי יחימוביץ:
זה לא מגיע אליהם קצת יותר מהר? בוא נהיה ריאליים.
מנחם וגשל:
לא.
היו"ר שלי יחימוביץ:
אתה רוצה לומר, שאם בתו של שר בממשלה תיפגע היא תחכה 3 חודשים?
מנחם וגשל:
אני מציע שלא ניכנס לויכוח של שר או לא שר, אני רק אומר לך שנכון להיום גם לחוקרי ילדים וגם לשירותי המבחן יש לנו תורות המתנה גדולים מאד.
היו"ר שלי יחימוביץ:
מנחם, אני ממש מתנצלת, אני באמת לא רוצה להיות פופוליסטית בהקשר הזה ולא לקרוא תיגר אבל באמת אחת הבעיות המרכזיות היא הנתק המוחלט שבין מקבלי ההחלטות לבין מה שקורה בפועל ולפעמים כשהכאב נוגע בך אישית אז כל ראיית העולם שלך משתנה. אני שואלת את עצמי האם באמת אתה יודע, לפעמים מגיע אדם מאד חשוב לבית חולים עמוס מיטות במסדרון אבל הוא מקבל חדר פרטי. אז אני שואלת האם גם כאן זה לא המקרה?
מנחם וגשל:
אני אומר לך ותסמכי על מה שאני אומר כי אני לא יכול כאן להיכנס לפרטים, שלא דווקא בנושא חקירות ילדים אלא גם בנושא מעצרים וכל היתר, מכובדים מאד מגיעים אלי ואני עומד חסר אונים ואני מסביר להם בדיוק את הבעיה ומבקש מהם לטפל כי גם אני חושב שבסופו של דבר זאת תהיה הדרך היחידה נצליח לפתור את הבעיה. שום דרך אחרת לא תהיה, אם זה יישאר רק אצל פשוטי העם אז הם יישארו במעצרים עד סוף ימי חייהם.
אז לטובת העניין הזה, תראי, אני צריך לומר כאן את מה שאני לא יכול לומר במקומות אחרים, אין וד"ר קדמן נגע בדבר הזה ואני רוצה לגעת בדבר הזה ולפתוח אין כאן בעיה של תקנים. יתרה מזאת יש לנו הסכמה עם האוצר מתחילת הדרך מה שאין לנו כמעט בשום מקום אחר במשרד הרווחה גם הסכמה על מפתחות, זה דבר שאנחנו צועקים עליו בכל מקום, את היית אתי בדיונים בדברים האלה, אין, במקרה הזה אנחנו מסודרים בצורה מושלמת עם הנושא גם של התקינה שאנחנו מקבלים אותה וגם הנושא של מפתחות לתקינה נוספת.
עד הרגע הזה עמדו אנשי האוצר, אנשי אגף התקציבים בכל ההתחייבויות שהיו להם ואין לי שום סיבה להניח שהם לא יעמדו בכך בעתיד.
היו"ר שלי יחימוביץ:
מה הבעיה אם כך?
מנחם וגשל:
הבעיה היא באיוש, לא בתקינה. אני פשוט אומר את זה כי כשאנחנו מדברים על קציני מבחן, אנחנו מדברים על העובדה שיש לי בעיה עם האיוש.
היו"ר שלי יחימוביץ:
רגע, הסרת תקנים קיימים?
מנחם וגשל:
כן בדיוק.
היו"ר שלי יחימוביץ:
אז בוא תתמקד באיוש איפה הבעיה.
מנחם וגשל:
אז עכשיו נעבור לבעיה באיוש ואני אסביר מה הבעיה באיוש. הבעיה באיוש היא בשתי רמות. הרי את יודעת שחלק מחוקרי הילדים הם עובדים בשירות המדינה וחלק מהם עובדים בעמותה ציבורית על פי החלטה שהיתה לפני שנים שהיתה גם בדיון אצל היועץ המשפטי לממשלה כשאליקים רובינשטיין היה היועץ המשפטי, היה דיון והיתה החלטה שממשיכים עם זה למרות שהמגמה שסומנה כבר אז שבסך הכל כל חוקרי הילדים צריכים להיות עובדי מדינה אנחנו בדרך לעניין הזה, אבל דה פקטו כרגע, מתוך 52 חוקרי ילדים שישי היום, מחציתם הם עובדי מדינה ומחציתם עובדי עמותה ציבורית אחת עמותת "קשת" שמפעילה אותם.
מבחינת העבודה, מבחינת הצורת העבודה-
היו"ר שלי יחימוביץ:
כמה בפועל יש חוקרים היום?
מנחם וגשל:
52 תקנים ו- 42 עובדים בפועל. זה המצב ועכשיו השאלה למה יש בעיה באיוש. הבעיה באיוש נובעת משתי סיבות, לגבי עובדי המדינה היא נובעת מהעובדה שיש תהליכי מכרז שהם תהליכים מתמשכים, שהם חלים על כל עובדי המדינה, חלים גם כאן ואין לי אלא להסכים עם מה שאומר ד"ר קדמן, לא ניתן גם בארגון בירוקרטי כמו הממשלה שחייב להיות ארגון בירוקרטי מטבע בריאתו, לא יכול להיות שמשימות חירות מהסוג הזה יעמדו באותם תנאים כמו שעומד כל עובד מדינה שצריך להתקבל, על כם החשיבות.
היו"ר שלי יחימוביץ:
אבל איך הגענו ל- 10 תקנים לא מאוישים? זה אמור להיות תהליך הדרגתי. כמה זמן לוקח לקבל עובד חדש?
מנחם וגשל:
המשמעות של לקבל עובד בשירות המדינה מרגע שאתה מתחיל את התהליך והתהליך מתחיל כך. עובד עוזב, צריך קודם כל להגיע לועדת חריגים שתחליט התקן הזה הוא תקן שניתן לאייש אותו, ועדת חריגים המשותפת לאוצר ולנציבות שירות המדינה.
החליטה ועדת חריגים, שהתקן הזה הוא תקן ונותנת את האישור זה הולך למכרז פנימי, כולם יודעים שבמכרז הפנימי אף אחד לא יעלה על זה מפני שבתוך שירות המדינה בקוביה הזאת של חוקר ילדים הסבירות שמישהו מתוך אלה שנמצאים כבר בשירות המדינה יעלה על זה קטן מאד. אבל צריך לעבור את התהליך הזה, ברגע שהתהליך הזה לא נושא פרי או נפסלו כל המועמדים זה יוצא למכרז פומבי, מכרז פומבי לוקח גם את הזמן שלו עד שאתה מפרסם אותו ואתה מקבל את המועמדים, אחר כך ועדה צריכה להתכנס ואז סוף סוף במכרז הפומבי נבחרים האנשים ואז יש עוד פרוצדורה קצרה.
היו"ר שלי יחימוביץ:
כמה זמן כל זה לוקח?
מנחם וגשל:
כל זה יכול לקחת 3 או 4 חודשים, זה פחות או יותר הזמן שלוקח כל התהליך הזה. אבל, ולכן לא הסכמתי להצטרף לכל מה שאמר ד"ר קדמן תגיד שיש הקפאת תקנים, יש הסכמה שהיא לא מתחילה היום, הבעיה היא בביצוע שלה.
יש הסכמה שלגבי חוקרי הילדים והדיון היום הוא על חוקרי הילדים, שחוקרי הילדים מהבחינה הזאת אגף התקציבים למרות ההקפאה הכללית שנובעת כתוצאה מחוב גדול של המשרד, החוב הגדול של המשרד לא משפיע על חורי הילדים והאוצר מתקצב תקן לכל מקרה שעובד מדינה מסיים את התפקיד שלו, מתקצב תקן כדי שעובד יוכל להצטרף.
אני אומר לכם חד משמעית, הבעיה המרכזית שיש לנו נכון לכרגע היא הבעיה של הליכי המכרז. הפנימי והחיצוני ולעניין הזה, יש הסכמה של נציבות שירות המדינה-
היו"ר שלי יחימוביץ:
מי האיש הרע?
מנחם וגשל:
אין כאן איש רע, יש כאן פרוצדורה רעה. והפרוצדורה הזאת תשתנה ואני מאד מקווה מיידית על פי סיכון שאנחנו הגענו אליו בעובדה שאנחנו אמורים לפרסם על דעת נציבות שירות המדינה מכרזי עתודה. פירושם, שאנחנו נצא פעם בשנה, פעמיים בשנה בלי שום קשר להתפנות התקנים, על פי תחזיות, אני חוזה שבצפון יהיו לי 10 תקנים פנויים, הרעיון זה יושב בדיונים ואני מודיע את זה כאן היום רשמית, שזה עמדת נציבות שירות המדינה.
יצחק קדמן:
זה לא שווה בלי מכתב של נציבות שירות המדינה, כי עם כל הכבוד אתה לא עובד של נציבות שירות המדינה אלא של משרד הרווחה.
מנחם וגשל:
אתה טועה. אני עובד של נציבות שירות המדינה, אני עובד מדינה.
היו"ר שלי יחימוביץ:
מתי זה סוכם הדבר הזה?
מנחם וגשל:
הדבר הזה כעיקרון כבר סוכם לפני שבועיים שלושה חודש בין היה דיון בינינו כפקידות מקצועית בדרגים הבכירים בנציבות שירות המדינה וכרגע זה סוכם גם מנכ"ל המשרד התערב בעניין הזה מול נציב שירות המדינה וזה מסוכם.
היו"ר שלי יחימוביץ:
מתי זה ייצא לפועל? מתי ייצאו מכרזי העתודה?
מנחם וגשל:
לפי התשובה שאני קיבלתי מיידית, אבל אני חושב שצריך ואני ודאי אעקוב שזה יקרה מיידית ואני מניח שגם את תעקבי שזה יקרה מיידית, על כל פנים, אם מכרז העתודה יצא המשמעות שלו היא שנבחרים בכל אחד ממחוזות הארץ עובדים בלי שום קשר להתפנות התקנים וברגע שמתפנה תקן סביר להניח שחלק מהאנשים בעתודה כבר ימצאו מקומות אחרים, אבל מי שנמצא ברשימה יאוייש מיידית בתקן.
זה אומר מנודת הראות שלי שהאיוש יהיה בטווח של ימים, לא של חודשים.
היו"ר שלי יחימוביץ:
מנחם, זה רעיון נפלא. ברמת אני ממש מברכת עליו ואני מקווה שמתישהוא הוא גם ייצא לפועל אבל איך באופן מיידי זה פותר לנו את הבעיה האקוטית והקריטית הזאת שהיא בחזקת הצלת נפשות ממש שעומדת לפנינו?
מנחם וגשל:
אני רוצה לעשות הבחנה בין מה שיש לי סיכום לבין מה שאין לי סיכום. למה שאמרתי עכשיו יש לי סיכום, מה שאומר קדמן אם אין את זה בכתב אז מי שאמר לי את זה יכול מחר להגיד, לא התכוונתי. לא יודע להגיד, אני בכל זאת לא משמש בתפקיד שאם הגעתי לסיכום הזה ויש לי את הסיכום הזה שזה לא יתבצע, אני מאד מקווה שזה יתבצע אבל צריך לעקוב שזה מתבצע.
הנקודה השניה אומרת את הדבר הבא ועליה אין לי סיכום כי לא יכולתי עיין להגיע לסיכום ואני מקווה שאני אגיע. שאם הפרוצדורה הזאת סוכמה לתקופת הביניים זאת אומרת, להסרת תקנים זה 6.75 כי יש לנו עוד 3 תקני עמותה, ל- 7 תקנים של עובדי מדינה הבקשה שלנו היתה אבל אין לי תושבה להגיד היום אם זה יתממש, שאותם אנחנו מבקשים לאייש כרגע באופן מיידי.
היו"ר שלי יחימוביץ:
אבל איך תאיישו באופן מיידי?
מנחם וגשל:
יש מה שנקרא באיוש זמני שאף אחד לא אוהב אותו כי הוא משפיע לא נכון על תהליך המכרזים כי מאיישים אנשים שאחר כך מתוך התפקיד צריכים ללכת למכרז אבל זו פרוצדורה קיימת ובגלל חומרת העניין הזה ובגלל הסוגיה שבה אנחנו עוסקים, אנחנו נבקש ברגע שהנציבות תאשר את מכרזי הפקודה לאייש באופן מיידי את שבעת התקנים האלה על ידי אנשים.
היו"ר שלי יחימוביץ:
מתי הנציבות מאשרת את מכרזי העתודה?
מנחם וגשל:
הם צריכים לאשר אותם באופן עקרוני ואני מקווה שזה יהיה בשבוע הקרוב.
היו"ר שלי יחימוביץ:
ואז אתם תבקשו לגייס לאלתר 7 עובדי מדינה.
מנחם וגשל:
שהנציבות תאשר לנו לאייש אותם במינוי בפועל.
היו"ר שלי יחימוביץ:
ומאיפה תגייסו אותם?
מנחם וגשל:
לא, זו לא בעיה. אנחנו מגייסים אותם. אני רוצה לומר משהו, את צריכה להבין, האינטרס למרות שאני מייצג כאן שני צדדים, אבל האינטרס של לאייש את התקנים האלה באופן מהיר הוא לא רק מנקודת הראות של הילדים, העיקר זה נקודת הראות של הילדים אבל את צריכה לדעת שיש לי כאן עוד נקודה אחת שהיא מהווה אינטרס גדול מאד לאייש את המשרות האלה, יש כאן תהליך שמאיץ את עצמו.
חוקרי הילדים היום, כתוצאה מהעומס הנוראי שיש עליהם בגלל החוסר איוש והלחצים הגדולים מאד שעומדים, השחיקה שלהם שממילא שחיקה גדולה מאד, יש להם שחיקה גדולה מאד בגלל אופי התפקיד, יש כאן שחיקה מואצת פי שניים בגלל כל הלחצים האלה ואז יותר אנשים עוזבים את העבודה וכעוזבים יותר אנשים את העבודה יש לנו יותר משרות פנויות ויותר צרות ולכן האינטרס נכון לכרגע הוא של שני הצדדים ללכת לתהליך איוש מהיר.
אני רוצה להציע שפשוט נעקוב כמה זמן זה ייקח.
היו"ר שלי יחימוביץ:
זה יקרה בודאי. הצעתך מתקבלת לאלתר. אז נכון לעכשיו אתה אומר מה שמפריד בינינו לבין פתרון הבעיה זה שנציב שירות המדינה יפרסם באופן פורמלי את העובדה שיש הסכמה בדבר מכרזי עתודה ואז אתם תבקשו כחריג לגייס לאלתר 7 עובדי מדינה. מה אתם עושים כדי לזרז את זה?
מנחם וגשל:
אנחנו עשינו את כל התהליכים הנדרשים ואני אומר שוב, הסיכום היה כבר אבל להאצת התהליך מנכ"ל המשרד יודע בדיוק מהדיון הזה שהתקיים ושר הרווחה מחר אמור לענות להצעת דחופה לסדר היו9ם על אותו נושא. אז הוא יענה והוא בקיא בסוגיה הזאת לפרטי פרטים. ואני מקווה שבמאמץ הכולל ואני אומר שוב כי את שאלת אותי מי הרעים ואני אומר לך, גם אנשי לא כי אני רוצה כאן לתת הגנה-
היו"ר שלי יחימוביץ:
לא, מה שמפתיע אותי זה שהחשב הכללי באוצר לא אשם הפעם.
מנחם וגשל:
החשב הכללי באוצר יש לו סוגיה אחרת זה הסוגיה של עובדי העמותות שתכף אתן עליה תשובה כי זו סוגיה אחרת. החשב הכללי באוצר לא עוסק בעובדי מדינה.
היו"ר שלי יחימוביץ:
קדמן, אתה רוצה להעיר משהו על הדברים?
יצחק קדמן:
לא, אני רק רוצה לשאול שאלה מאד פשוטה, האם יש החלטה שבתחום הזה של חוקרי הילדים אין הקפאת תקנים וניתן לאייש בלי לעבור כל פעם מחדש לועדת חריגים על כל ההליך שועדת חריגים לוקחת?
מנחם וגשל:
אתה אמרת שני דברים, לאחד כן והשני לא. הכן הוא שיש החלטה שלחוקרי ילדים אין הקפאת תקנים ועל כל תקן שמתפנה אגף התקציבים קיבל על עצמו לא היום לתקצב מייד תקן אחר כדי לאפשר איוש מיידי ולא להתעסק עם החוב של המשרד. אז מבחינה זאת אין הקפאה על חוקרי ילדים.
היו"ר שלי יחימוביץ:
מה שקדמן שואל זה האם כל תקן והיה עובדת יולדת הולכת לחופשת לידה ומחליטה גם לעזוב את העבודה, האם אתם צריכים לפנות לועדת חריגים כל פעם מחדש על כל תקן שמתפנה?
מנחם וגשל:
כן, אבל יש הבדל בין זה שאתה פונה לועדת חריגים ואין הפשרת תקנים, ועדת החריגים זו פרוצדורה קבועה בשירות המדינה אין איוש תקן בלי ועדת חריגים. רוב התקנים שמגיעים לועדת חריגים, הרי אני מפנה מאות תקנים אחרים לועדת חריגים בכל מיני צורות של העסקה שיש לי בעיות במערכת.
היו"ר שלי יחימוביץ:
אגב, איזה אחוז מאושר?
מנחם וגשל:
ברוב התקנים לא מאושר כלום מפני שהתקן מוקפא. במקרה הזה של חוקרי ילדים יש הפשרה אוטומטית של התקנים. זאת אומרת, אני צריך לעבור את הפרוצדורה של ועדת חריגים אבל עם תקן מופשר.
אתי וייסבלאי:
אני עדיין לא מבינה את הקשר בין הבקשה להכניס עובדים למגזר לבין מכרזי עתודה?
מנחם וגשל:
אם את לא מכניסה עובדים למערכת אז את מכניסה באופן זמני עובדים והמשמעות של העניין הזה זה שהם הולכים להיות עובדים באופן זמני קבועים.
היו"ר שלי יחימוביץ:
הוא אמר שהם ייכנסו לאלתר מייד ואחר כך יעברו את התהליכים.
מנחם וגשל:
זה אינטרס גם שלנו להתנות את הדברים אחד בשני בגלל שאם יהיו מכרזי עתודה זה אומר שנכון לכרגע פתרנו את הבעיה. אם נניח הייתי מקבל כרגע 7 עובדים זמניים בלי ההבטחה של מכרזי עתודה המשמעות של העניין זה שהייתי פותר את הבעיה של ה- 7 האלה ומחרתיים עוזב עובד חדש ואני כבר אומר לך שאני יודע תחזית של עובדים חדשים חזרנו לאותה נקודת מוצא.
אני רוצה לפתור את הבעיה ולפתור אותה מהיסוד. אני רוצה לקשור את שני הדברים יחד. שאני יכול לאייש את התקנים ואני יכול גם לקבל מכרזי עתודה. שהמשמעות אז היא שביום שאדם עוזב באותו יום אני הולך לועדת חריגים שצריכה לקחת לי שבוע לכל היותר כי התקן מופשר באופן אוטומטי, אני מקבל אישור של ועדת חריגים ומאייש את המשרה כי בעתודה מחכה לי אדם שכבר עבר מכרז. זו הפרוצדורה.
היו"ר שלי יחימוביץ:
O.K, המשרד לביטחון הפנים.
אלון גרוסמן:
אני אתמקד בעיקר בבעיה שנוצרת בחקירה עצמה מעבר לפגיעה בקטין וכל מה שתואר פה וגם איני מסכים עם מה שאמר ד"ר קדמן.
קודם כל הנושא הזה של הזיכרון, הזיכרון של כל המעורבים, של הקטין, של החשודים, של העדים, זה פגיעה הראשונית. פגיעה נוספת זה ביכולת לאסוף ראיות, ככל שהזמן עובר כך הסיכוי שנגיע לראיות הוא קלוש יותר. יש את הפגיעה עלולה להיות בהשפעה על הקטין, ככל שעובר הזמן יכולים להשפיע ונתן פה דוגמא, ד"ר קדמן ואותה ילדה יכולה להתחרט ולחזור חזרה אחורה ולהגיד, או. קי-
היו"ר שלי יחימוביץ:
וזה קורה?
אלון גרוסמן:
ודאי שזה קורה. בגלל תקופה ארוכה שהילדה הזו חיכתה היא מאבדת את האמון בכל המערכות. מהניסיון שלי 24 שנים בשטח גם בטיפול בעבירות מין ובאונסים ובדברים כאלה, דברים משתנים לא בתקופה כזאת, יכול להיות תוך שעה.
היו"ר שלי יחימוביץ:
כי יכול להיות שבשלושת החודשים האלה גם מופעל לחץ ?
אלון גרוסמן:
ודאי. אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר כמשטרה, כגוף החוקר כל זמן שאין חקירת ילדים, אנחנו גם צריכים לקחת בחשבון שחקירת ילדים גם מתייחסת למהימנות וזו גם אחת הסיבות שאנחנו לא יכולים להתחיל.
היו גם דברים הפוכים שילדים לפעמים בודים מלבם דברים, ילדים מושפעים מאחד הצדדים של ההורים ומשתפים פעולה כדי להפיל את הצד השני, אלה מקרים שגם כן קיימים אבל כל הנושא הזה נפגע ואנחנו לא יכולים לעשות שום דבר, לא לחקור, לא לעצור.
ברוב המקרים אנחנו רוצים לבצע חקירה סמויה לפני כן זאת אומרת, גם הוצאה של אותו קטין מהמקום גם פוגעת בחקירה במידה ומוציאים, מצד אחד אנחנו נוציא מאותו מקום שבו הוא סובל ונפגע אבל זה גם כן פוגע כי אז כבר אותו פוגע יודע שהולכת להיות חקירה.
היו"ר שלי יחימוביץ:
טוב, הבנו שגם מבחינת החקירה פרופר נגרם פה נזק מאד גדול. מי עכשיו? בבקשה. יעל רוטנברג מנהלת הקו הפתוח במשרד החינוך, בבקשה.
יעל רוטנברג:
אני הייתי רוצה לדבר על קבוצה שפורמלית לא נמצאת ברשימה הזאת שאנחנו מדברים עליה ובקבוצה הזאת יש כמה סוגים של ילדים.
אחד זה החברים והחברות של הילדה של יצחק קדמן, בת ה- 12 ששמעו ממנה את הסיפור ואפילו לא מנסים ולא פונים, ואלה ילדים שפורמלית הם לא ברשימה אבל הם בהחלט ברשימה, ילדים נפגעים מאלימות או מין, שלא פונים ולא מקבלים את הסיוע, ולא מקבלים לא את התמיכה המשפטית ולא המקצועית והם אצלנו, והם ילדים שלנו ואנחנו מכירים אותם מנקודת מבט.
היו"ר שלי יחימוביץ:
כלומר הם מטפלים אצלכם עוד לפני שהם נותנים את העדות?
יעל רוטנברג:
או שהם ילדים במצוקה והחליטו שלא לתת עדות כי שמעו שלא עושים עם זה שום דבר, או ששמעו שזה תהליך מאד מורכב, או ששמעו שיש לחצים והדברים האלה זה מן תהליך שמאיץ את עצמו, זאת אומרת, המצב הזה שיש כך וכך ילדים שמחכים זה דבר שהוא קיים בקהילה ויש לו הד שמשפיע באיזושהי צורה.
כאן אני רוצה להגיד, שאם במשטרה יגידו לי שאני טועה אז אני אשמח לשמוע, אבל אני חושבת שבאיזה שהוא מקום כשילדים שכן פונים למשטרה והדיווח הראשוני ואנחנו מכירים אותם, אולי לא כל כך משכנע, אולי הוא גבולי, אולי כושר הביטוי הוא לא כל כך, והשוטר שמדבר עם הילד או עם הוריו יודע מה זה אומר ואיזה תהליך מחכה לו.
הוא אומר, אתה יודע מה, זה ייקח המון זמן והטיעון לא כל כך זה והילדים האלה בסופו של דבר לא נכנסים לרשימה. והם גם נמצאים אצלנו והם גם במצוקה במודע או לא במודע, זה יכול לקרות ואני חושבת שהמצב הוא יותר חמור ממה שיצחק קדמן תיאר ואני מאמינה שאם יאשרו כל העתודות וכל התקנים אז הרשימה עוד תגדל.
היו"ר שלי יחימוביץ:
העובדה שאחוז המתלוננים בקרב הילדים הוא זעיר לעומת המעשים הפליליים שנעשים בילדים זאת עובדה ידועה.
את אומרת שבעצם המצב הספציפי הזה מעודד את אי הגשת התלונה. הוא מגדיל את אלה שמראש מתייאשים ואני מאמינה שאם ההד הציבורי או יהיה רושם שדברים זזים יותר אז זה ישפיע מבחינתי לחיוב. שילדים יפנו יותר.
היו"ר שלי יחימוביץ:
מבחינתי, אנחנו על סף סיכום אלא אם יש מישהו שרוצה להוסיף דבר מה.
רונית צור:
אפשר לשאול, כולנו יודעים שגם פעוטות נפגעים, כאלה שלא תמיד יודעים לדבר וכאלה שלא תמיד מצליחים או ההורים שלהם לא תמיד מצליחים לזהות את הפגיעה. מתוך ה- 2600 וגם מתוך ה- 550 יש לכם מושג כמה ילדים יש מגיל 5 ומטה או מגיל 3 ומטה?
יעל רוטנברג:
אפשר לנתח את זה גם על פי נתונים של גיל אבל בסך הכל יש הרבה ילדים צעירים שנפגעים בגני ילדים ובמקומות שהם נמצאים ואפילו בין פגיעות בין בני אותו גיל, לאו דווקא מפוגע מבודר והדברים האלה הם יותר חמורים שהם לא נחקרים מייד כי הזיכרון של ילד צעיר הוא ודאי מאד קצר ואם הם לא נחקרים מיד, אם אנחנו נבוא לילד בן 3 אחרי שבועיים הוא כבר יתקשה לזכור.
דב ברנשטיין:
אני חושב שנאמרו פה כל כך הרבה דברים שהלוואי וחלק מהם ייצאו לפועל ואז אני ארגיש ש- 34 שנים בשירות המדינה הצדיקו את עצמן. שמעתי בשורות טובות,והלוואי והן יתממשו.
יצחק קדמן:
אני לא יודע למה מנחם "החליק" החוצה מבלי שהזכיר את חלק מהתקנים שכנראה אין להם פתרון וזה אותם תקנים שמאויישים על ידי עובדי עמותות.
מנחם וגשל:
לגבי עמותות המצב הוא הרבה יותר סבוך. כי שם יש את העניין של דו"ח מבקר המדינה על כל הנושא של זיקה של יחסי עובד – מעביד בין עמותות ויש שם הקפאה מוחלטת על קליטה של עובדי עמותות.
היו"ר שלי יחימוביץ:
יש כאן ועדת חריגים?
מנחם וגשל:
לא.
לאור זאת וכדי להבטיח שיהיו חוקרי ילדים בדיונים שנמשכו הרבה מאד זמן אבל התקבלה כבר החלטה שכל תקן של עובד עמותה שיתפנה יקבל ביטוי בתקן של עובד מדינה ויאוייש בפרוצדורה של עובד מדינה.
זאת אומרת, זה כאן מבטיח משהו באופן מיידי. גם בהחלטה שיתה אצל אליקים רובינשטיין דובר אז שכל העניין של העמותות זה עניין זמני כי זה תפקיד סטטוטורי וזה חוקר ממש, זה חוקר שעושה גם עבודה משטרתית וזה לא יכול להיות שזה יישאר בתחום העמותות אז פה חברו שני דברים יחד ובדיונים שהיו באגף התקציבים הם קיבלו החלטה בעבר, אני מניח שזה יתממש כרגע בעקבות העניין יותר בזריזות, שעובד עמותה שפינה את התקן גם מתוך הרצון לאט לאט להסדיר את הנושא של עובדי מדינה, וגם מתוך העובדה שעובדי עמותות יש לנו כרגע בעיה קשה מאד בכל המשרד עם האיוש, יתוקנן על חשבון התקן שעזב, תקן בשירות המדינה ואנחנו נקבל לפי הפרוצדורה שאמרתי נקבל עובדי מדינה.
היו"ר שלי יחימוביץ:
מנחם, דיברנו על 10 עובדים חסרים, מתוכם 7 עובדי מדינה, האם לשלושת העובדים החסרים בעמותות מתוכנן תקן? למה מחכים?
מנחם וגשל:
לשום דבר. מתוכנן להם תקן, וכל הפרוצדורה תלך על כל ה- 10, לא על 7 ו- 3.
היו"ר שלי יחימוביץ:
מתי נזכה ל"ביאת המשיח" בעניין הזה? מתי זה ייגמר כל התהליך?
מנחם וגשל:
אני אמרתי קודם שאני מקווה שאנחנו תוך שבוע נצליח לגמור את העניין של מכרזי העבודה. הכל גמור.
רן כהן:
השאלה שלי, האם יש איזושהי תוכנית היום לסגור את הפער הזה של ה- 550 ילדים שממתינים?
היו"ר שלי יחימוביץ:
אנחנו שמענו על כך בהתחלה שבעצם הדבר שמפריד בין סגירת הפער לבין המצב היום הוא 10 עובדים. תקנים יש, ועדת חריגים אישרה אותם וכל מה שעכשיו צריך זה את הגיוס עצמו ולשם הגיוס מחכים לאותה החלטה של נציב שירות המדינה על מכרזי עתודה. החלטה עקרונית.
רן כהן:
וברגע שהם מגוייסים, כל התור הזה נפתר תוך זמן קצר?
מנחם וגשל:
קודם כל, זה סוגר את השוטף ולא ייווצרו פערים. אבל אף אחד לא מצפה כרגע שנקבל עוד תקנים, אנחנו נצטרך אז לעשות מבצע ברגע שידעו חוקרי הילדים שהתקן מלא.
רן כהן:
אז למה לא לקחת חוקים לשעבר שיעשו מילואים ויגמרו את הפער הזה? אי אפשר להשאיר את הילדים האלה במצב הזה.
יצחק קדמן:
טוב, אני אומר באמת בקצרה. עם כל חיבתי והידידות שאני רוחש למנחם וגשל, אני לא מאמין לאף מילה שנאמרה פה. מנחם אתה יודע שזה מאד לא אישי, אני יודע שהוא צריך להיות פה נחמד לנציגי האוצר. יש איזה אחווה פתאום בלתי מוסברת בין נציגי משרד הרווחה לנציגי משרד האוצר.
אני רוצה להגיד לכם ואני לא אסגיר אף אחד בשמו, כשמדברים אתי אנשי משרד הרווחה שלא בנוכחות אנשי משרד האוצר, יש להם דברים אחרים לומר, ואין לי שום טענות כי אני יודע תחת איזה לחצים ואפילו איומים הם עובדים.
היו"ר שלי יחימוביץ:
אז מה אתה מציע שנעשה?
יצחק קדמן:
אני אגיד לך מה אני אעשה. הכנתי פה אם בתוך שבועיים אם אני אתבדה וכל מה שאמרת הוא נכון אז אני אתנצל אישית בפניך, אין לי שום בעיה לעשות את זה. אם בתוך שבועיים עשרת התקנים שלא מאויישים לא יאויישו ובכלל זה הבטחה כי אני יודע לפחות על 2 מחוקרות הילדים שעומדות לעזוב, אם אין בתוך שבועיים פתרון סגור לעניין הזה , לא שמישהו בנציבות אמר למנחם, ואני לא רואה שמקבלים עובדים, אנחנו הכנו פה בין אם רן כהן או את או מישהו אחר ירצה, הכנו פה הצעת חוק מהפכנית שאני מודיע לכם, אני לא אוהב אותה אבל אנחנו נדחוף אותה.
ההצעה אומרת שכל נושא חקירת הילדים יעבור למחלקת הנוער במשטרה אחרי שיעברו הכשרה מתאימה. בשעתו המשטרה היתה מעוניינת בזה והיתה מחוייבת גם להכין תוכנית הכשרה ואז נפסיק לעמוד במצב הבלתי נסבל הזה, המשטרה עובדת 24 שעות ביממה, המשטרה מחוייבת להגיע לכל קטין תוך 24 עד 48 שעות, אם העניין הזה, אני אומר, המערכת הזאת של חוקרי הילדים יקרה לי.
אני אגלה לך סוד, אני לפני 30 שנה עזרתי לשופט מלמד לגייס עובדים סוציאליים שעוד לא היה בעצם חוקרי ילדי מפני שחשבתי שזה נכון שלא המשטרה תחקור את הילדים האלה, אבל אם המערכת הזאת מפוארת על הנייר ולילדים לא מגיעים חוקרי ילדים מוטב שהמשטרה תעשה את זה ותעשה את זה באופן זמני.
ואני אומר לכם, שאם תוך שבועיים לא יימצא פתרון אני אדאג שיהיה חבר כנסת שיגיש את הצעת החוק הזאת ואחר כך כל מי שיהיו לו טענות יבוא בטענות.
למה אני אומר את זה? מפני שהבעיה לא היתה צריכה לחכות שאני אעלה אותה לפני יושבת ראש הועדה לזכויות הילד. הבעיה ידועה לכם 5 חודשים לפחות וזה אומרים אנשי המקצוע שהם ידעו, ואתם השתקתם אותם בתוך המשרד.
לולא אני פניתי ועשיתי רעש מהעניין הזה אז כל ההליכים האלה שאתה מדבר עליהם לא יודע אם הם היו מתקיימים, ואני לא יודע אם היו מתקיימים בקצב הזה. ואני יודע שבשקט מטלפנים אלי עובדי המשרד ואומרים, טוב שעזרת לי להפר את קשר השתיקה בעניין הזה.
זה לא יכול להיות שידעתם על זה 5 חודשים ולא היו פתרונות. אתם הייתם צריכים לעשות צעקה בעניין הזה. ולכן אם אתה תפתיע אותי, המערכת תפתיע אותי ותוך שבועיים יסתבר שכל התקנים מאוישים והכל בסדר, אני אומר שטוב, אני אתנצל בועדה בפניך אם לא אז אגיש את הצעת החוק הזאת.
היו"ר שלי יחימוביץ:
תודה רבה. אחד משלושתכם יגיב על הדברים. דב בבקשה.
דב ברנשטיין:
אני רוצה לומר אחרי ששמעתי אותך איציק, אני מלווה את נושא חקירות הילדים מראשיתו בשנת 86', אני אחראי לנושא הזה במחוז ירושלים, שם אין לנו את הבעיה שיש בצפון ובתל אביב ולא בגלל שאין לנו למעלה מאלף חקירות בשנה אלא משום שאני בניתי את המערכת באופן כזה שאנשים אצלי לא פורשים ב- 6 השנים האחרונות.
אני הפוך על הפוך יכול לומר לך איציק שאילולא היה מליץ יושר לחקירות ילדים במשך 20 שנה, אני חושב שכל המערך של חקירות ילדים לא היה נראה כפי שהוא נראה היום, ומליץ היושר הזה זה אתה. לא ייתכן פשוט באיזה מן טריק אני מתפלא לשמוע ממך רן שאתה תאמץ את ההצעה הזו, זה לא יפשוט את הרגל משום שכוונת המחוקק ב- 56' ואם תקרא את הפרוטוקולים של הכנסת איך הנושא הזה התבשל ב- 56' אז תראה עד כמה הנושא הזה מעבר לקטע של החקירה, הרי אני במשך השנים האלה בעסק, אני רוצה שאתם תבינו את זה, עם כל הכבוד למשטרת ישראל, היא חוקרת נהדר, אין לי טענות על החקירות של משטרת ישראל אבל משטרת ישראל חוקרת מבוגרים וקטינים מעל לגיל 14.
אם אתה תקרא תמליל של חקירה של חוקר ילדים ותמליל של חקירה משטרתית אז אתה תתחיל להבין איזו טעות.
היו"ר שלי יחימוביץ:
חברים, הכל ברור ואני מבקשת לסיים את הישיבה.
מנחם וגשל:
אני מציע לך לבקש למחוק את הדברים שלך מהפרוטוקול כי אם תרצה לירות תירה. אני מציע לך ואני מאד חושש שעוד מישהו יכול לקנות את ההצעה שלך.
זו הצעה שאפשר לקנות אותה בזול מאד ומהר מאד. אני מציע ואתה תחליט מה שאתה רוצה. כשתרצה לראות תעשה את זה.
היו"ר שלי יחימוביץ:
תודה רבה מנחם. חברים, אני מסכמת, המצב מסכת העוולות והמצוקה שהתגלתה לפנינו כאן היא חמורה ומקוממת. אנחנו באמת רואים את הציר החלש ביותר בחברה הישראלית, ילדים ברגע החלש ביותר בחייהם כשהם קורבן של עבירה פיסית עומדים בלא מושיע. וממשיכים להיות פוטנציאל לקורבנות לאותה עבירה בדיוק שתיעשה בהם שוב ושוב זה בלתי נתפס לחלוטין ואין לזה שום הצדקה בירוקרטית וודאי לא מוסרית.
מה גם, ששמענו שזה בסופו של דבר גם יוביל לסיטואציה שבה אי אפשר יהיה להגיש כתב אישום נגד העבריין כיוון שכבר העד, הקורבן התחרט על עצם התלונה ובצדק הוא התחרט. הרי אותו קורבן עבירה אמור לעבור חודשים ארוכים בלי שהוא רואה שהמערכת מושיטה לו סיוע, ילד בן 10 רואה 3 חודשים כמו נצח. הוא לא מבין שבאיזה שהוא שלב זה הסתיים ויבוא לו מושיע.
אני חושבת קודם כל אני מודה לך יצחק קדמן שהבאת את הנושא לפנינו ואני עוד היום אפנה גם לנציב שירות המדינה וגם לשר הרווחה וגם בכתב ואני אבקש מהם לפעול בדחיפות רבה ביותר לקידום העניין.
אני גם מבינה שהצעת החוק הזאת היא סוג של אולטימטום והיא סוג של אקדח שמונח על השולחן וגם אני מציע שלא להשתמש ולירות בו אלא להשאיר אותו לא להיחפז ולהשתמש בו אלא להשאיר את האקדח הזה מונח טעון על השולחן. וגם לשקול דרכים אחרות לסנקציות כמו עתירה לבג"צ למשל כי איכשהו נראה לי שאנחנו עלולים לשפוך את התינוק עם המים ואני למדתי דבר אחד, שאולטימטום מציגים כשאפשר לעמדו בתוצאותיו ואני לא בטוחה שאנחנו יכולים לעמוד בתוצאותיו.
ברור לי לחלוטין שכוונותיך הן טובות לחלוטין. וכאמור עוד היום אני אפנה גם לנציג וגם לשר הרווחה ואנחנו נעקוב ממש ב- 7 עיניים אחרי הביצוע המהיר של ההחלטות שהובאו כאן.
אני מודה לכולכם.
רן כהן:
אם אפשר שתוך שבועיים יהיה דיווח לוועדה על העניין.
היו"ר שלי יחימוביץ:
אנחנו נכנס את הוועדה בתוך שבועיים, באותו פורום בדיוק.
תודה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 13:30