פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 35
מישיבת ועדת המשנה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
לקליטת ילדים, נוער וצעירים עולים במערכת החינוך
יום שלישי, י' בתמוז התשס"ז (26 ביוני 2007), שעה 12:00
סדר היום:
הוראת זהות יהודית לילדי עולים
נכחו:
חברי הוועדה:
זאב אלקין – היו"ר
אברהם מיכאלי
מוזמנים:
מסרט וורקו - רכזת פרויקטים חינוכיים, המשרד לקליטת העליה
ד"ר אילן שמש - מפקח ארצי בתחום קידום נוער במינהל חברה ונוער, משרד החינוך
פרס מואנה - מינהל, כלכלה ותקציב, משרד החינוך
אירית חן - מדריכה ארצית, אגף קליטת עלייה, משרד החינוך
שלום נינו - מנהל מח' חברה ותרבות, הסוכנות היהודית
אנה שילקרוט - מנהלת בית ספר נתניה, "שובו"-רשת חינוך לילדי עולים
רומן פרס - סמנכ"ל, רשת מוסדות "פאני קפלן" בישראל
ליאורניד פרידמן - פורום הורים עולים
נדב בן יוסף - רכז פעילות גשר מפעלים חינוכיים
אילן גאל דור - מנהל ארגוני "גשר" מפעלים חינוכיים
אביגיל פלד - מנהלת מחלקת ישראל – מליץ
מייקל מנסקי - מנהל שדמות – מרכז למנהיגות בקהילה, מכללת אורנים
אמיליה סלזינגר - מנכ"לית, ארגון מפ"ת – מרכז פיתוח תוכניות לימודים
מנהלת הוועדה:
דנה גורדון
רשמה וערכה:
אורית מרסיאנו – חבר המתרגמים בע"מ
הוראת זהות יהודית לילדי עולים
היו"ר זאב אלקין:
צהריים טובים, אנחנו מתחילים את הישיבה הבאה של הוועדה שלנו, ועדת משנה שלנו, כאשר למעשה אנחנו היום מצד אחד פותחים נושא חדש מצד התוכן, שעוד לא עסקנו בו, כמה פעמים הכרזנו שבכוונתנו לעסוק בו ועוד לא הגענו ואני שמח שסוף סוף הגענו אליו, הוראת זהות יהודית לילדים עולים. אבל יש כאן גם איזה שהוא המשך רציף לסוגיה הקודמת, שבה עסקנו באופן חלקי בישיבה האחרונה, וזה ניסיון לגבש מעין חבילת דרישות מול משרד החינוך ומשרד האוצר לנושאים השונים הקשורים לילדים עולים.
אנחנו טיפלנו בהרחבה בנושא של הוראת עברית וגיבשנו איזה שהוא סל של דרישות. היו לנו כמה שאלות פתוחות שנדרשנו לעזרתו של המנכ"ל, לצערי לא הצלחנו להביא את המנכ"ל לכאן אבל כן הצלחנו להביא את מנכ"ל המשרד לפגישה שקיימתי איתו יחד עם יושב ראש ועדת כספים וביררנו מול מנכ"ל המשרד את כל הסוגיות שהיו חסרות לנו בנושא של הוראת עברית והתמונה התקציבית והתקציבים החסרים שם כולל גם מה יכול להיות חלקו של משרד בתוספת התקציבית הנדרשת. הסוגיות האלה הובהרו ואנחנו בקרוב נקיים דיון בוועדת כספים.
בדיון שיתקיים בוועדת כספים, אני רוצה להעלות שם לא רק את הנושא של הוראת עברית אלא גם נושאים אחרים כשאחד מהנושאים הראשונים,שכל הזמן עולה על הפרק, הוא סוגית הוראת זהות יהודית וזהות ישראלית לילדים עולים.
לכן, לדיון שיש היום ויכול להיות שהוא יימשך גם בשבוע הבא אם לא נספיק לסיים אותו במשך דיון אחד, יש כמה מטרות. מצד אחד זו תמונת רקע כללית, מה קורה והאם המשרד מצליח להעמיד כלים מספיקים בתקציבים הקיימים היום כך שכל ילדי העולים יקבלו את העזרה הדרושה בהכרה היותר עמוקה עם זהות יהודית וזהות ישראלית והאם המשרד גם רואה חשיבות בכלי הזה כאחד מהכלים שאמורים לעזור לילד להיקלט בארץ ולמנוע את הנשירה ולמנוע את הנתונים הקשים, שלאורם בכלל הוקמה ועדת המשנה הזאת והסוגיה השנייה, אני מאוד מקווה שבאתם מוכנים, היא הסוגיה של המעין חזון.
אם התשובה לשאלה הראשונה, ויש לי סיבות להניח היא תהיה שהכלים הקיימים לא מספיקים לתת את המענה ההולם, מהו לדעת אנשי המשרד ולדעת המשתתפים בוועדה המענה ההולם ומה חסר לשם כך כולל החסר התקציבי. ברגע שהנתונים האלה יהיו מונחים על שולחננו יהיה לנו יותר קל לנהל דו-שיח עם משרד האוצר.
אלה הן למעשה שתי המטרות של הישיבה הזאת ולכן אני אבקש ממי שהוזמנו לכאן מעבר לחברים שבאופן קבוע מגיעים לדיונים של ועדת משנה ובנוסף למשלחת של משרד החינוך וגם נציגת משרד הקליטה, שגם שם יש פעילות בנושא הזה עד כמה שאני יודע, ולכן תהיה כאן מן השלמת הפאזל בין משרד החינוך לבין משרד הקליטה. הוזמנו לכאן גם, לפחות באופן חלקי הצליחו להגיע, גופים שעושים את הפעילות הזאת, מעין קבלני משנה מול משרד החינוך ולכן אנחנו גם נשמח לשמוע מהם איך זה נראה בעיניים שלהם, האם זה עובד בדיוק כמו שמשרד החינוך רוצה שזה יעבוד, האם הם רואים דינמיקה מסוימת לאורך השנים.
יושבים כאן שני גופים שאני עוד זוכר אותם בחזית הזאת מתחילת שנות ה- 90, בתקופה של העלייה הגדולה, שאז כל ילד עולה, למרות המספרים הגדולים, עבר סמינר אחד לפחות ויושבים כאן נציגי "גשר" ונציגי "מליץ", שהיו אז מעין קבלני משנה ראשיים של משרד החינוך במשך שנים רבות. יושבים כאן גם נציגים של ארגונים נוספים ומאוד מאוד חשוב לשמוע מכם, אחר כך, כתגובה למה שמשרד החינוך יציג, האם הדברים הם כהוויים או שיש לכם הסתייגויות כאלה או אחרות. בבקשה.
זכות הדיבור למשרד החינוך, אתם תחליטו מי מציג את התמונה. מונח על שולחנכם, אגב, מכתב לצערי אבל כבר התרגלנו לכך הוא דיווח הוא עמוס במשימות הרבות, שעליו הוא מעדיף לרוב לנהל את התקשורת בכתב, אז הונח על שולחננו המכתב שלו עם נתונים, גם נתונים תקציביים וגם קצת נתונים מבניים על הנושא ואני כמובן מצפה מאנשי משרד החינוך, כך גם סיכמנו עם משרד החינוך שמי שידבר בשם המשרד יהיה בקיא בכל הפרטים ויוכל לתת לנו את כל ההסברים הדרושים ישר כאן על המקום ולא לבקש מאיתנו להמתין עד שהתמונה תתבהר. אז השאלה מי מוכן לקחת על עצמו את ההובלה של הדיווח ולהרחיב את המכתב של אודי ולפרט אותו.
מואנה פרס:
אני אציג את התקציב של המשרד, זה בעייתי מאוד לפלח ולחלץ מתוך התקציב הענק כמה העולים החדשים מקבלים במיוחד עוד יותר בתחום צר של הוראת מקצוע מסוים למשל כמו זהות יהודית.
היו"ר זאב אלקין:
היות ואתה אורח חדש כאן בדיון, אני אגיד לך איזהו כלל שאנחנו בדרך כלל סיכמנו עם אנשי המשרד, מה לא עושים מחוץ לכללי המשרד.
אין לי ספק שמשרד החינוך הוא משרד עתיר תקציבים והוא משקיע הרבה בילדי ישראל, להערכתי הרבה פחות ממה שצריך אבל במסגרת התקציבים שעומדים לרשותו זה תקציבים ענקיים וכמובן היות וילדים עולים הם מהווים אחוזים כזה או אחר, יש קצת ויכוח תלוי בהגדרה, אבל אחוז ניכר בוודאי יותר מ- 10% מכלל הילדים במערכת אז כך או אחרת כמעט כל דבר שמשרד החינוך עושה כ- 10%, 12%, 13%, 14% 15% נהנים ממנו גם תלמידים עולים כי הם חלק מכלל התלמידים שנמצאים בבית הספר.
זה חשוב מאוד, המשרד מבורך על זה וברגע שישתפר המצב הכללי של התלמידים במדינת ישראל אז כמובן זה ישפיע גם על תלמידים עולים, אין שום ספק בכך. אבל היות ובזה סביב השולחן הזה, זאת אומרת שסביב השולחן הזה אנחנו עוסקים בתקציבים ייעודיים, אני מדגיש ייעודיים של המשרד למטרה של קליטת תלמידים עולים. זה נכון גם על הנושא הזה של זהות יהודית.
מואנה פרס:
אני אמשיך ואגיד, שבתוך התקציב, כמו שאמר כבודו, יש תקציבים שהם לכלל המערכת וכמובן העולים החדשים הם חלק מתוך המערכת ונהנים מהם. אבל אני ניסיתי, פחות או יותר, לפעמים יש קושי בדבר, להוציא לפלח את התקציבים הייעודיים, כאילו התוספתיים, לצורך עולים חדשים ואני הגעתי לסכומים כמו משהו כמו 340 מיליון שקל שהם מחולקים.
היו"ר זאב אלקין:
בנושא של זהות יהודית?
מואנה פרס:
לא, בכלל.
היו"ר זאב אלקין:
אנחנו כרגע עוסקים אך ורק בזהות יהודית .
מואנה פרס:
בגלל שאני, אני עובד עם תקציב ברמת מקרו לכן אני יכול להגיד שנניח מינהל פדגוגי מקבל כך וכך כסף, אני מקבל תוכנית עבודה, עכשיו סדר העדיפויות של המינהל הפדגוגי או של מינהל חברה ונוער הוא קובע איזה סדר עדיפויות, לכן אני יכול להגיד לך במקרו.
היו"ר זאב אלקין:
אבל זה לא עוזר לי במקרו. שוב, הסוגיה היחידה שמעניינת אותי כאן, וסליחה שאני מתעקש, אבל אני מתעקש על זה לאורך כל הדרך עם משרד החינוך. אם אנחנו עוסקים בתקציבים המיועדים לעולים אני מעוניין בתקציבים ייעודיים לעולים. אם יש תקציב כללי על זהות יהודית שעולים הם חלק אינטגראלי ממנו זה פחות מעניין אותי לצורך העניין למרות שזה חשוב. אם אנחנו עוסקים בתקציב של זהות יהודית לילדי עולים אני לא מעוניין לדעת את סך ההקצבות של משרד החינוך בילדים עולים כי זה שוב, זה חשוב אבל זה לא לענייננו.
מה שמעניין אותנו כרגע ואגב לא רק בפאן התקציבי, אתם החלטתם להתחיל את זה מהתקציב, אני חשבתי שתפרסו כאן איזה שהוא מבנה ותפיסה אבל מה שמעניין אותנו זה המבנה של הטיפול בילד עולה בנושא הזה של זהות יהודית. אני אתן שאלות מנחות, אולי זה יעזור לנו. למשל, פעם כך זכור לי מימים עברו, כבר הזכרתי את זה כאן, בתחילת שנות ה- 90, כשהיו קצת יותר ילדים עולים ממה שיש היום, היה כלל שכל ילד עולה היה צריך לעבור לפחות סמינר אחד בנושא של זהות יהודית זהות ישראלית.
האם הכלל הזה עדיין קיים או לא? איך מוגדרים ילדים עולים לצורך הנוסחא הזאת או שזה רק לחלק מן התלמידים? איך זה מתבצע? באיזה היקפים תקציביים? באיזה מבנה, סמינרי, פעילות על בסיס יומי, מי הגופים שעושים את זה, מי קבע את זה, מהי התוכנית הממוצעת, מעין תוכנית על? כמובן כל גוף מכניס לתוכה את היכולת ואת המיומנויות שלו.
מואנה פרס:
בוא נתחיל בעצם עם החברים שהם יותר בפן הביצועי של התקציב אבל ההדגש שלי היה שאנחנו מאפשרים גמישות בתוך המינהלים השונים בתוך התקציב. יש תקציב לעולים חדשים נניח בנושא סמינרים אבל היחידות המקצועיות הן מטפלות בזה לפי סדר עדיפויות שלהן.
אירית חן:
אני חושבת שהתשובות ניתנו בכתב.
היו"ר זאב אלקין:
את המכתב אנחנו מחזיקים. ואני חסיד גדול של מכתב אבל עדיין אנחנו כמו אבותינו לפני אלפיים שנה ולפני 3,000 שנה לא עברנו לתרבות של בכתב בלבד ועדיין יש משמעות לפרשנות מורחבת לדברים שמופיעים כאן בכתב.
אירית חן:
כידוע לך, התחום שלי זה בגרויות לעולים אבל, זהות יהודית. מה שאני יכולה לומר זה את הדברים שנשלחתי מטעם המשרד שזה התקצוב הוא מיליון 800 לסמינרים.
היו"ר זאב אלקין:
אני תיכף אשאל על התקצוב כי זה קצת סותר את הנתונים בדוחות שהונחו על שולחננו לפני חצי שנה ויש לנו מינהג מגונה לזכור את מה שהונח על שולחננו לפני חצי שנה אבל קודם כל מבחינת התפיסה, תספרי לנו על סמך מה בכלל נולד הסכום הזה? מהי התפיסה הבסיסית של משרד החינוך לגבי ילד עולה? מהי המנה שהוא צריך לקבל בנושאים האלה, זהות יהודית וישראלית אם בכלל, אולי לא צריך, אולי זה עניין של "יש תקציב יש סמינר", "אין תקציב אין סמינר". אולי יש תפיסה בסיסית שאומרת יש מינימום שממנו אי אפשר לרדת בגלל סיבות כאלה וכאלה. מה מצפים מהסמינרים האלה. אני מעוניין להבין קודם כל את הרציונאל, אחר כך כולנו ביחד קצת נחפור בנתונים וננסה להבין האם הרציונאל הזה מתממש או לא, ואולי גם נתפתח עם הרצון הזה.
אברהם מיכאלי:
אדוני היושב ראש, אני יכול לשאול שאלה אחרת. האם אתם לוקחים את הסכום ובתוכו מה שניתן לקנות בסכום הזה זה מה שאתם נותנים או לחילופין קודם מגבשים תוכנית מה דרוש היום לילד עולה שהגיע הן מברית המועצות לשעבר והן מאתיופיה והן מדרום אמריקה וכולי וכולי כי הילדים האלה כל אחד עם החסר שלו כל אחד עם הבעיות שלו.
אי אפשר לגבש זהות של ילד עולה או נוער עולה בארץ בלי קודם כל לחבר אותו לזהות יהודית. זה מה שאנחנו חלמנו ובשביל זה הגענו לארץ ישראל פה. אנחנו באנו ממדינות שונות, כל אחד עם רקע אחר. לכן לקחת איקס כסף, אפילו שזה מרשים מאוד, מיליונים זה לא אומר לי כלום. אני רוצה לדעת קודם כל מה התוכנית, מה נותנים לילדים האלה ואחר כך אם חסר כסף אנחנו הכתובת פה, תבואו לבקש כסף, אבל קודם כל רוצים לדעת מה התוכניות.
אירית חן:
נבצר ממני לענות על כך כי אני חוזרת שנית על כך על הנושא שאני פשוט באתי לכאן לקבל, ושאלה כזאת חבל שהשאלות האלה לא הוצגו לפני כן.
היו"ר זאב אלקין:
אני העברתי את ההתנהלות הזאת גם מול המנכ"ל בפגישה שהייתה לי איתו. אני לא מתערב בשיקולי המשרד מי מייצג את המשרד, אבל הדרישה החד משמעית שלי מהמשרד שמי שבא לכאן לייצג את המשרד וזו יכולה להיות משלחת 20 איש, 30 איש, 40 איש אתם תחליטו. עד כמה שהחדר יכול להכיל אתם מוזמנים להביא.
אין מצב כזה שאנחנו כאן מעלים שאלה שהיא בבסיס הדיון, כתוב, בכותרת הדיון זהות יהודית לילדים עולים ומגיע המשרד ואומר אני לא יודע להסביר את הרציונאל מעבר למכתב של 4 שורות או 10 שורות או 20 שורות ששלחתם. זה פשוט לא עובד כך. אנחנו, הדיון כאן לא בבגרויות אלא בזהות יהודית לעולים.
אם המשרד החליט שאת מייצגת אותו אז המשרד צריך לספק לך את הכלים ולייצג אותו. אנחנו לא יכולים להגיד או.קי. נחכה עוד שבוע עד שהמשרד יספק לך את המידע. לא הסתרנו מה הנושא ואני שוב חוזר על זה שבשבוע שעבר זה היה סיכום חד משמעי ביני לבין המנכ"ל שזאת ההתנהלות הראויה.
אילן שמש:
אני אנסה לענות לפחות לגבי חלק מהאוכלוסייה על השאלות שלך.
היו"ר זאב אלקין:
מה זה חלק מהאוכלוסייה?
אילן שמש:
אני מייצג את תחום קידום נוער, זהו נוער שנשר מבתי הספר ונוער בסיכון שלמעשה התוכניות לזהות יהודית וישראלית לא ניתנים להם במסגרת בית הספר כי אלה חבר'ה שאו נשרו או נמצאים בנשירה סמויה.
היו"ר זאב אלקין:
שוב, זה לוקח אותנו כבר לפינה מאוד חשובה.
אילן שמש:
אני אגיד לך למה בכל זאת, יש ארבע תוכניות שהן ישירות בנושא של זיקה או זהות ומהבחינה הזאת לפחות נראה מה אפשר לעשות עם האוכלוסייה הזאת.
היו"ר זאב אלקין:
לפני שאנחנו מדברים על האוכלוסייה שהיא מאוד מאוד חשובה, שקידום נוער עוסק בה, אנחנו בכל זאת צריכים להבין את ההקשר הכללי. כי אחת מהשאלות שמעניינות אותנו זה איך להביא למצב שתהיו מובטלים.
אילן שמש:
על זה אני לא יכול לענות, אני לא יכול לענות על כל, אני יכול לענות על המערכת שאני מופקד עליה בקידום נוער. זה אמנם 5,000 בני נוער עולים.
היו"ר זאב אלקין:
אני חוזר על זה. אנחנו כאן נמצאים בדו-שיח, אתם לא מייצגים כאן את המחלקות השונות. ברגע שמשרד החינוך מחליט לשלוח נציגות לכנסת בנושא שנקבע, משרד החינוך דואג שמי שמייצג אותי מגיע מצויד בכל הנתונים ויכול להציג את הנושא בצורה מלאה וגם לענות על השאלות שמתעוררות. אלה הם כללי התנהלות הראויה והמסודרת בין משרד ממשלתי לבין הכנסת.
תפקידה של הכנסת, לעשות ביקורת על משרדי ממשלה, תפקידם של משרדי ממשלה להציג את הנתונים בפני הכנסת. הכנסת לא מתערבת בסוגיה מי מייצג את המשרד אבל ברגע שנקבע שאתם המשלחת שמייצגת את המשרד, ושוב לא משנה אצל מי התשובות, לא יכול להיות מצב שבשאלה הבסיסית ביותר, שעומדת בבסיס הדיון מהו הרציונאל של המשרד בטיפול בילדים עולים בנושא של זהות יהודית, כל אחד משלושתכם אומר לי אני מטפל במשרד בסוגיה איקס ואין לי תשובה. זה פשוט לא יעלה על הדעת.
מואנה פרס:
אבל אני רואה בסעיף 3, במכתב של אודי בהאד, הוא כותב שכיום במשרד מתגבשת, אני לא שותף לזה אבל מתגבשת תוכנית בשיתוף עם משרד הקליטה ועם המזכירות הפדגוגית של המכללות. הוא כותב פה במשך שלושה עד ארבעה חודשים תהיה תוכנית מקיפה איך המשרד, איך החזון, איך התפיסה, הקונספט של המשרד בטיפול בזהות יהודית.
היו"ר זאב אלקין:
מרתק אותי ואני מאוד אשמח בעוד ארבעה חודשים לקיים את הישיבה הזאת שוב ולשמוע מה החזון העתידי אבל יש כאן שתי בעיות. א', לשמחתי, לצערי, לא משנה איך ננסח את זה, ילדים עולים לא יתחילו להגיע ארצה בעוד ארבעה חודשים. הם הגיעו לפני 17 שנה ולפני 15 שנה, לפני 10 שנים, לפני 5 שנים, לפני שנה ולפני חודשיים. ולכן עם כל הכבוד לחזון העתידי, שאולי יגובש, מן הסתם יש לציין שהמערכת פועלת.
הרי אם מוציאים, אתה איש תקציבים, אם מוציאים לפי שכותבים מיליון 800 אלף שקל לנושא הזה בשנת תקציב, בשנת לימודים תשס"ז והוציאו סכום קצת אחר אגב לפי מה שבזמנו דווח לנו במסגרת של תקציב 2006, אבל לא משנה, מוציאים סדר גודל של 2 מיליון לנושא הזה. אז מן הסתם כשהחליטו להוציא 2 מיליון ישבו ואמרו אנחנו רוצים להשיג 1, 2, 3 ולכן מחליטים להקצות מתקציבים החסרים, הגיע לי פה לפני שבוע משרד החינוך ואמר חסר לנו כסף להוראת עברית.
מן הסתם כשהחליטו להקצות 2 מיליון לזהות יהודית אז עשו את זה לא בגלל שהיה כסף מיותר כי בהוראת עברית חסר. עשו את זה כי מישהו חשב שזה מאוד חשוב, וחשב בשביל מה זה חשוב ואז חשב למה זה דווקא 2 מיליון ולא 3 ולא מיליון ואיזה היקף תלמידים זה אמור להקיף ואיזה שירות זה צריך לתת לכל תלמיד ומה התפיסה המינימאלית שמוכנת לתוך זה. וכולי וכולי. יש פה מערך שלם.
כל מה שאנחנו בשלב הזה מנסים להבין זה מהו המערך ומה הרציונאל שלו. וזו דרישה טבעית. אחרת אם אין רציונאל אז מיד עולה השאלה למה אתם צריכים תקציב 2 מיליון. זה בזבוז כספי מדינה אדיר אם אין שום רציונאל אחרי זה. אז אני שוב חוזר לשאלתי. אני לא יודע מי יענה עליה אבל, כי בלי זה.
אירית חן:
זה יועבר למי שמטפל בזה.
היו"ר זאב אלקין:
זה לא מקובל עליי. ממש לא מקובל עליי שזה יתנהל ככה, כי זה מייתר את הדיון. אני לא יכול להתקדם בדיון לפני שמשרד החינוך יציג בפניי את הבסיס לדיון. כי לפי התשובה שאת נותנת, מה שאת למעשה אומרת לי שאני צריך לפזר את החברים. זה מצב מאוד חמור, ומשבר מאוד חמור אם למעשה המשרד מגיע ברמה כזאת של הכנה שמחייב אותי לפזר את הישיבה. זה לא הוגן כלפי חברים מהארגונים השונים שהתכנסו לכאן חלקם, אורנים למשל הגיעו ממרחקים כדי להשתתף בדיון הזה. זו ממש לא התנהלות ראויה, ואני שוב חוזר על זה שאני העלאתי את הסוגיה הזאת בפני המנכ"ל וקיבלתי ממנו התחייבות חד משמעית שהמשרד ידאג לייצוג הולם ולכך שהתשובות ימצאו במקום ולא בפרקי זמן באיחור של שבוע שבועיים.
על כן, מה שאני מציע, אנחנו נחליף את סדר הדיון. אני קודם אשמע את נציגי הארגונים איך הם רואים את התמונה, ואני אבקש מכם בינתיים, לאחר מכם, לנסות לקבל את התשובות לשאלות שמעניינות אותנו בכדי שאנחנו נוכל אחר כך לשמוע את משרד החינוך אחרי שנשמע את הארגונים. אז אתם תפנו למי שאתם רוצים לפנות או שתביאו, יש מספיק זמן, תוך רבע שעה, חצי שעה להביא לפה נציג אחר או שתתעדכנו בטלפון ותביאו בפנינו את ההסברים מהו הרציונאל שעומד מאחורי שימוש בכסף הזה, מה הנוסחאות שעובדות, לכמה תלמידים זה מיועד, איך זה נבנה, האם כל התלמידים נהנים מזה או בצורה נבחרת. אם נבחרת אז מה בוחרים מה צריך כדי שכולם יהנו וכולי וכולי. כל הסוגיות שהן אלף בית של דיון כשכותרת כזו מופיעה שם. אתם גם לא צריכים שאלות מנחות שלי, זה ברור מאליו שאלו שאלות שיעלו ואנחנו מכירים לא בפעם הראשונה, ואתם יודעים איזה סוג שאלות עולות בדיונים כאלו. אז אנחנו הופכים את הסדר ועוברים לנציגי הארגונים.
אילן גאל דור:
אני כן מלווה את הפרויקט הזה עם משרד החינוך כבר אני חושב זה לפני 8 שנים התחיל. אז הייתה רחלה שיפר, היא הייתה מנהלת האגף לקליטה שהחליטו המשרד ברציונאל אמר היות ויש עולים, ילדי עולים, שמשתלבים במערכת החינוך על כל גווניה, בואו ניקח פורמט של להוציא את הנערים/נערות, אז הוחלט על כיתה י"א, להוציא אותם לשלושה ימים והתוכנית המקורית הייתה דווקא בסבב הראשון היה, קראו לזה זהות יהודית וזיכרון שואה. זאת אומרת הסמינר היה בנוי משלושה ימים שאחד,
היו"ר זאב אלקין:
על אילו שנים אתה מדבר?
אילן גאל דור:
אני מדבר על 1997, לפני 9, 10 שנים משהו כזה.
היו"ר זאב אלקין:
אבל זה לא התחיל אז.
אילן גאל דור:
אני מדבר על הפעילות הספציפית הזאת שהתחילה עם חיבור לזיכרון שואה, שהרעיון היה שביקור ביד ושם או בלוחמי הגטאות, כחלק מפעילות של שלושה ימים תחבר את העולים לזהות היהודית.
היו"ר זאב אלקין:
ולפני 1997 היה משהו?
אילן גאל דור:
הייתה פעילות. האמת שאז אני לא זוכר את המודל איך הוא היה בנוי, אבל אם נתחבר שנייה לשאלה הבסיסית שלך, לרציונאל, היה דווקא להוציא את התלמידים מתוך המערכת הרגילה, למספר ימים, לסמינר שיהיה באיזה שהוא מקום מחוץ לבית הספר מבוקר עד לילה, שלושה ימים, לעסוק על ידי סדנאות וביקור ביד ושם כדי להעלות את הנושא של זהות יהודית ישראלית.
אברהם מיכאלי:
למה י"א?
אילן גאל דור:
זו החלטה של המשרד, כי זה הגיל.
אברהם מיכאלי:
אחד שלא הגיע בי"א למשהו?
אילן גאל דור:
אז הרציונאל, כי בתוך תוכנית הלימודים כיתה י"א תחשב לשנת הזהות. משרד החינוך קבע י"א אני יכול לנסות לענות אבל בתוך המערכת הפורמאלית כיתה י"א היא שנת הזהות. אני יכול להגיד שבמשך השנים המשרד, האגף לקליטה, היה מאוד פתוח לשינויים. הווה אומר לא רק המודל של שלושה ימים כחבילה סגורה אלא לפצל את זה לדוגמא לשלוש פעם חד יומי. זאת אומרת כי אחד הדברים שעלו, בואו נעשה משהו מתמשך. אז בגלל בעיה תקציבית אי אפשר היה יותר משלושה ימים, אז עשו ימים בודדים כמה פעמים במשך השנה.
דבר נוסף שעלה, והוא עולה באופן חזק מאוד כל שנה וזה שיתוף התלמידים הישראליים או ילידי הארץ בתוך התוכנית הזאת. כי להוציא את התלמידים לשלושה ימים, שבתוך הסדנאות יהיו גם דיאלוגים בין התלמידים העולים לבין התלמידים הישראליים מאוד חשוב כחלק מהתוכנית ואז המשרד התיר שעד 30% משתתפים בתוך התוכנית הזאת יכולים להיות ישראלים. פועל יוצא להסכמה הזאת.
היו"ר זאב אלקין:
אם אתה כבר נכנסת להפרדה הזאת בין ישראלים או צברים עדיף לבין העולים, איך אתה מגדיר? עולים זה מי? עד כמה שנים שהות בארץ?
אילן גאל דור:
אם אני לא טועה זה 7 שנים. עד 7 שנים בארץ נחשב לעולה. מה שזה עשה, ופה ניגע,
היו"ר זאב אלקין:
לתשומת ליבם של אנשי משרד החינוך, זו עוד הגדרה חדשה של 'מה זה עולה?, יש לנו אוסף.
אילן גאל דור:
אני לא בטוח בזה, בוא נחכה לקבל דווקא תשובה רשמית מהמשרד. זה לגבי הפעילות הספציפית הזאת.
היו"ר זאב אלקין:
ברור, אבל זה מרתק תמיד אותי לגלות שעל כל פעילות משרד החינוך אחרת מגדיר מה זה תלמיד עולה. זה תלוי למה. יש 10, יש 4, יש 3, יש שנה.
מואנה פרס:
אבל זה נכון.
היו"ר זאב אלקין:
מה נכון?
מואנה פרס:
אם נלך למערכת ערכית זה משהו אחר, אם נלך לתקצוב, אם נלך לבעיות שפה, יש הבדל. לכן לא צריך ללכת על איזו הגדרה אחת וסגורה. בדרישה של תקצוב אני יודע אפילו מי שאבא שלו נולד נניח בחוץ לארץ הוא גם נחשב לעולה. יש פה היגיון שהילד גדל בבית שמדברים שפה אחרת וכן הלאה. לכן ללכת על הגדרות שונות זה דווקא טוב.
היו"ר זאב אלקין:
אני חושב שאם אני יכול לקחת לפרוטוקול את הדברים שלך שבתקצוב ילד שנולד להורים עולים נחשב לילד עולה אני מאוד אשמח לרשום את זה בפרוטוקול.
מואנה פרס:
זה מפורסם בחוזרי מנכ"ל אצלנו.
היו"ר זאב אלקין:
כשאנחנו שמענו כאן דיווח של האגף לקליטת עלייה, להוציא כמה תוכניות בודדות ממש, אני לא זוכר שהם אמרו שזה חל על ילדי עולים התקצוב שהם מפעילים לכן אתה אומר פה חידוש גדול מאוד.
מואנה פרס:
למשל, ביישום דו"ח שושני שהיה, זה תקצוב, אז גם ילד.
היו"ר זאב אלקין:
זה תקצוב ילדים בחינוך היסודי, בואו נקרא לדברים בשמם.
מואנה פרס:
לכן ההגדרות השונות, לפעמים יש להן צורך.
היו"ר זאב אלקין:
זה בהנחה שמישהו יודע להסביר את הרציונאל שלהן. זאת אומרת שאם אתה יודע באמצעות המחקרים ובדיקות שעשית להסביר לי שתמיכה בעברית צריכים עד 6 שנים ותמיכה בזהות יהודית צריכים עד 7 אז אני אקבל את מה שאתה אומר. אבל אם אלה קביעות שרירותיות ולרוב מה שאנחנו ראינו הן קביעות די שרירותיות אז זה מאוד מוזר שהן לפחות לא אחידות בחתכים השונים. אבל בסדר.
אילן גאל דור:
אני רוצה להוסיף עוד נקודה, וזה לגבי המספרים. תקציב משרד החינוך, אני לא יודע בכסף, אבל הוגדר ש- 2,000 תלמידים בשנה יכולים להשתתף בפעילות הזאת.
היו"ר זאב אלקין:
מאיזה שנה זה כך?
אילן גאל דור:
מאיזו שנה?
קריאה:
כל שנה הם מתחילים מחדש.
אילן גאל דור:
המון שנים, 10 שנים.
היו"ר זאב אלקין:
שמאותן שנים שדיברת שהתחיל המודל.
אילן גאל דור:
כן. היה 2,000. שבהתחלה זה חולק בין שלושה גופים. כל אחד עשה 700 משהו כזה ועכשיו זה מחולק לארבעה גופים. היה חידוש מכרז או מכרז מחדש וזכו בו ארבעה גופים וכל גוף מפעיל כ- 500 תלמידים בשנה.
היו"ר זאב אלקין:
זאת אומרת שלמעשה אתה רוצה להגיד לי שהמספר הזה הוא בכלל לא פונקציה של מספר ילדים עולים שמגיעים למערכת כי אני מניח שבעשר השנים האחרונות חלו אי אלו שינויים בהיקפי העלייה כולל היקפי עלייה של ילדים עולים.
אילן גאל דור:
אני אגיד שאנחנו יודעים אפילו יותר מזה. לפעמים אפילו משרד החינוך, הרי לא יודע מתי זה נגמר והוא מפנה בתי ספר כשכבר נגמר התקציב. זאת אומרת אנחנו יודעים בוודאות על מאות תלמידים שנכנסים לקטגוריה של עולים בכיתה י"א בחינוך הפורמאלי שלא מקבלים את הפעילות הזאת בגלל שנגמר התקציב.
היו"ר זאב אלקין:
היום אתה אומר.
אילן דאל דור:
היום, כל שנה.
היו"ר זאב אלקין:
זה אומר שבשנים שעברו מספרם היה הרבה יותר גדול כי מספר של תלמידים עולים יורד. אם היום 2,000 זה לא מכסה את כל התמונה אז ודאי וודאי שבשנים עברו זה היה רחוק מאוד למכסות את כל התמונה. ובאים רק תלמידי י"א. זאת אומרת שלפי מה שאתה אומר אם אני כשהייתי תלמיד י"א ולא זכיתי לעניין הזה אז הלך עליי, אני לא מקבל את זה שנה אחרי זה או נניח פתאום.
אילן גאל דור:
אלא אם כן יש פעילויות נוספות. אני לא רוצה פה, אני מדבר בנושא הזה של סמינרים בנושא של זהות יהודית ישראלית.
היו"ר זאב אלקין:
הם בוחרים למי כן מגיע ולמי לא.
אילן גאל דור:
בהמלצה של המשרד. זאת אומרת השיווק או הפניה לבתי הספר נעשית במשותף. עקרונית המשרד הוא ממליץ לבתי הספר, אומר להם תשמעו יש את הפעילות, תפנו לגשר או לאורנים או לאחד הגופים שמפעיל את זה עד שנגמרת המכסה. במקביל הם גם מבקשים מאיתנו, הם נותנים לנו רשימה של כל בתי הספר בכל הארץ עם מספר העולים המוכרים שיש באותו בית ספר. אומרים לנו תפנו, תסגרו איתם ואנחנו מדווחים.
היו"ר זאב אלקין:
המשרד נותן לכם העדפות באילו בתי ספר עדיף לפעול?
אילן דאל דור:
לא.
היו"ר זאב אלקין:
והגופים האחרים? מליץ אורנים, אתם מקבלים העדפות מהמשרד?
מייקל מנסקי:
אנחנו לא מקבלים שום פניות אף פעם, לא מטעם המשרד.
היו"ר זאב אלקין:
מי הקשר מטעם המשרד לכל הפעילות הזאת? מול מי אתם עומדים? מול איזו יחידה?
אילן גאל דור:
האגף לקליטת עלייה, האגף של אודי בהאט, יש שם מישהי מטעמו שאחראית על השיווק. היא מעבירה לנו את המידע, ובכל רבעון אנחנו מעבירים דיווח מבתי הספר.
היו"ר זאב אלקין:
יש עובדת באגף שאחראית על התחום הזה?
אילן גאל דור:
בהחלט כן, מיכל צידון. אם היא הייתה פה דרך אגב, היא היתה יכולה לענות. זה בדיוק התחום שלה, שלא לדבר על אודי בהאט עצמו.
היו"ר זאב אלקין:
בסדר. המנכ"ל והשרה קבעו מי ייצג את המשרד כאן ולא אני לכן זה, לצערי זה לא בידיי. עכשיו, למעשה המציאות שאתה מתאר, אני פשוט בינתיים שואל שאלות הבהרה סליחה שאני קוטע, אני רק מנסה להבין את זה יותר. זה מערב פרוע.
אם אני מנהל בית ספר פעלתני יותר בלי שום קשר לשאלה יש אצלי יותר בעיות או לא, אגב, בדרך כלל כשאני מנהל בית ספר פעלתני יותר הרבה פעמים דווקא המצב אצלי יחסית טוב יותר כי אני מודע לבעיה. אז אני כן פונה אליך מוקדם וסוגר איתך סמינר, או איתכם, או איתכם ורץ עם זה. ואם אני מנהל בית ספר שלא מספיק מודע לבעיה הזאת וגם אם אצלי הבעיה היא יחסית חריפה אז לפעמים או שאני לא פונה בכלל או כשאני פונה אומרים לי כבר נגמרה המכסה לשנה סלח לנו אבל אנחנו לא יכולים לקבל את התלמידים.
אילן גאל דור:
בדיוק כך. יש עוד גורמים שבגינם בתי ספר לא מגיעים לפעילות, כי גם למצוא תאריך שאתה מוציא תלמידים מכיתה י"א לשלושה ימים מהלימודים הוא לא פשוט. זה לא יכול להיות בשליש האחרון של השנה בגלל הבחינות אז זה חייב להיות בהתחלה וזה לא יכול להתנגש עם משהו אחר כי שוב אתה מוציא תלמידים. אם אתה מוציא שליש מהכיתה או רבע מהכיתה או חלק מהכיתה. אנחנו לפעמים בונים איזה שהוא פאזל של מספר בתי ספר ביחד ששולחים את התלמידים האלה. לפעמים התלמידים בעצמם אומרים אם יש שבוע תגבור במתמטיקה הם לא רוצים להפסיד את זה בשביל משהו שנשמע אולי חשוב אבל הם מאוד בכיוון ציונים.
היו"ר זאב אלקין:
עד עכשיו זה היה לגבי קהל היעד. סך הכל 2,000 תלמידים עוברים כל הזמן במערכת הזאת שאגב לא כולם תלמידים עולים נכון? לפי מה שאמרת מתוך ה- 2,000 שליש זה צברים או עולים ותיקים.
אילן גאל דור:
יכולים עד שליש. לא תמיד מנצלים את זה. אני חושב שהשנה אצלנו זה היה, בסביבות 15% היו ישראלים. זאת אומרת שבתי הספר ביקשו שיבואו גם ישראלים שזו תהיה פעילות משותפת.
דרך אגב, אני יכול להגיד בהערה, גם ישראלים צריכים את זה. זאת אומרת ההתעסקות ולהעלות את זה לסדר היום אני חושב שהוא חשוב לכל ישראלי. כל מתבגר.
היו"ר זאב אלקין:
אתה יכול קצת להרחיב על הדגם של הפעילות איך שאתם בונים את זה ומעבירים את זה ומה ההיגיון שעומד מאחורי זה ואיך זה השתנה, אתה מדבר כאן על פרק זמן של עשר שנים אז אם חלו שם שינויים ולמה.
נדב בן יוסף:
אני בעצם מרכז את התחום של עלייה בגשר שהימים שאנחנו עוסקים בהם בזהות היהודית מתחילים קודם בפאן ההיסטורי, מה שאילן הזכיר כזיכרון. זיכרון השואה, זיכרון ככלל, זיכרון של העם היהודי. ממשיך בנגיעה בסוגיות של זהות יהודית היא של עולים במדינת ישראל, סרט של מרכבה ירוקה שדן בסוגיות של עולים והזהות היהודית שלהם במדינת ישראל.
למעשה זה ממשיך במעין יחידה שדנה איך אני קשור לדת היהודית. איזה דברים אני לוקח ממנה, איזה מנהגים אני מכיר בה, כמובן זו יחידה שיש בה העשרה ולא רק חוויה של דיון ומעבר לכך. יחידה נוספת עוסקת בסוגיות של לאום יהודי. הסוגיה שאנחנו ספציפית דנים והיא סוגיה של האח דניאל, דנה בעצם בפאן של הלאום כחלק מהזהות היהודית.
היו"ר זאב אלקין:
מה קרה למתב הזה של השואה?
אילן גאל דור:
הוא ירד לפני 5 שנים. זאת אומרת אחרי שנגמר הסבב הראשון שזה היה חובה זה ירד, זה כבר לא נקרא זהות יהודית וזיכרון שואה אלא נקרא זהות יהודית ישראלית.
היו"ר זאב אלקין:
מה היו הנימוקים או ההסברים למה זה ירד.
אילן גאל דור:
כי לא הורגש צורך אימננטי בתוך הפעילות הזאת. זאת אומרת כשמשהו הכרחי. זאת אומרת הזיכרון ככלל או המורשת היהודית היא חשובה מאוד. אבל להשקיע או לבזבז, אני לא יודע איך להגדיר את זה, יום שלם סביב השואה הוא לא נתפס כמשהו הכרחי.
קריאה:
מה עם המורשת? לא מתחילים מאברהם יצחק ויעקב.
אילן גאל דור:
אני חושב שמתחילים במורשת היהודית, אנחנו מנסים להגיע אליה משני פנים. אחד זה הידע, קצת להכיר מה זה המורשת היהודית והדבר השני לחוות איזו שהיא חוויה, שנגיד ביקור ביד ושם הוא משאיר חוויה. חוויה יהודית חזקה מאוד והשילוב, אנחנו מאמינים שמה שמעצב אישיות של מתבגר זה שני הדברים האלה ביחד.
חייב להיות גם את החלק של המידע שידע קצת בסיס והדבר השני זו חוויה. כדי שמישהו יפנים משהו צריך שיהיה לו, שהוא ירגיש ואוו, זה חלק ממני, משהו שאני לוקח אליי, זה לא איזה שהוא עוד משהו על המדף. ובשלושה ימים לנסות לעבור איזה שהוא תהליך, שבדרך כלל זה תהליך שיש בו הרבה סדנאות. זאת אומרת התלמיד עצמו מדבר, התלמיד עצמו מנסה לראות איך זה מתחבר אליו, מה זה קשור אליי כל התהליך הזה. אני חושב שזה נכון גם לגבי ישראלים בכלל שצריכים להתחבר לזה.
אברהם מיכאלי:
עליהם לגבש את הזהות היהודית שלהם בזה שמתחילים לדבר איתם נניח על החוויה של השואה.
היו"ר זאב אלקין:
לא, זה הוא לא קבע, זו הייתה פעם דרישה.
אברהם מיכאלי:
השאלה היא עכשיו תחליף מהו? האם הולכים אחורה יותר או מה?
אילן גאל דור:
בוודאי, כן. דרך אגב, אנחנו משתמשים הרבה בירושלים. לנו חשוב שהפעילות תהיה בירושלים כי אנחנו רואים בירושלים ככלי, לכאורה למה ירושלים חשובה לי? זאת אומרת אנחנו לוקחים אותם לסיור בעיר העתיקה והעיר העתיקה עושה משהו לאנשים שמסתובבים שמה. יוצר איזה שהוא משהו חוויתי אבל כחיבור להיסטוריה יהודית הופך את זה לחלק מהאישיות שלך. לכן אנחנו מאמינים שדרך הרגליים גם איזו שהיא חוויה מסוימת, הכותל, העיר העתיקה עושה משהו בתוך התהליך הזה.
היו"ר זאב אלקין:
עכשיו 2 שאלות אליכם. אחת, האם יש לכם איזה שהוא קשר עם הילדים האלה שעברו את הסמינר אחר כך, זאת אומרת אתם מנסים לשמור איתם על קשר או האם מזמינים אצלכם ביוזמת בית ספר איזו שהיא פעילות המשך וכולי ושאלה שנייה איזה פידבק אתם מקבלים מהתלמידים עצמם לגבי עצם הנחיצות של סמינר כזה, מה הוא עושה, מה הוא לא עושה, והאם מעוניינים בכלל בהמשך של קשר או פעילות וכן הלאה.
נדב בן יוסף:
קודם כל לגבי ההמשך, זה דבר שאנחנו מעלים כל שנה למשרד החינוך את הרצון. יש לנו כבר את היחידות, יש לנו את הסמינר הבנוי המשך. חלק מהתנאים של המכרז הוא לא לאפשר המשך, שאנחנו ניגע בכמה שיותר תלמידים חדשים שעוד לא חוו סמינר עלייה. זה לצערנו. אנחנו כבר מוכנים לזה, אנחנו יש לנו את התכנים גם בזהות יהודית, בעיקר בזהות יהודית אבל זה לא יוצא לפועל.
ברמת הפידבקים הם מאוד טובים. בתי ספר מאוד רוצים להמשיך את הפעילות. הם אלה שמתקשרים עוד, במהלך שנה שעברה כדי לסגור את שנה הבאה ומעבר יש פה ציטוטים של תלמידים שכתבו, מעבר לכך אני יכול לספר על סמינר אחד שתלמידים הגיעו בפסח. כי הם שמעו כמה זה טוב הם על חשבון החופש שלהם של פסח הם הגיעו לחוות את הסמינר הזה. הוא מקבל פידבקים מאוד טובים, ציונים מאוד גבוהים.
היו"ר זאב אלקין:
לפי מה שאתה אומר עכשיו רוב בתי הספר שמעבירים את הילדים זה אותם בתי ספר כל שנה. אם זה מוצלח ואם הם סוגרים איתך עוד משנה שעברה.
אילן גאל דור:
זה חוזר למה שאמרת קודם, אל המנהל הנמרץ. זאת אומרת שהמנהל והמחנכים רואים את החשיבות של זה, מתלהבים מזה, חוו את זה כבר אז הם כבר אומרים תשמע בשנה הבאה צפויים לי, אני יודע כבר כמה יהיו לי בכיתה י"א בשנה הבאה. יש לי 80, 20, לא משנה כמה, אני רוצה לסגור. מה שנשאר זה תאריך.
אברהם מיכאלי:
זו לא תוכנית מחייבת במשרד החינוך בעצם נכון? כל אחד מרגיש מה שנוח לו.
היו"ר זאב אלקין:
עכשיו השאלה אליכם. אתם כרגע למשל עובדים על כבר בשנים האחרונות על 500 תלמידים. נכון? לפי המכרז החדש.
אילן גאל דור:
כן. לפעמים זה מגיע עד ל- 700.
היו"ר זאב אלקין:
כמה בתי ספר בדרך כלל בשנה עוברים דרככם וכמה מתוך הרשימה הזאת משתנה משנה לשנה. זאת אומרת ש, האם זה אותם בתי ספר או לא אותם בתי ספר לרוב.
נדב בן יוסף:
זה לרוב נע סביב 11 בתי ספר כאשר שוב, לרוב 80% מבתי הספר הם חוזרים ויש את בתי הספר שהם שמעו מתקשרים או אנשים שהתקשרו מוקדם הפעם ואז תפסו.
קריאה:
וכולם מירושלים בתי הספר?
אילן גאל דור:
לא. אף אחד לא.
נדב בן יוסף:
זה גם מחולק בין כפרי נוער.
אילן גאל דור:
אני יכול להגיד שתי הערות. אחת, יש ביקוש. זאת אומרת אם תגדל האופציה שלהם אנחנו יודעים על עוד בתי ספר שרוצים את זה. שתיים, לגבי מה שהעלאת קודם, אנחנו כל שנה בדו"ח הסיכום שאנחנו כותבים למשרד החינוך אנחנו חושבים שפעילות המשך היא קריטית. בתי ספר לא יוציאו מהתקציב הדל שלהם כדי לעשות איזו שהיא פעילות המשך.
היו"ר זאב אלקין:
לא היה לכם תקדים כזה, שבית ספר אמר אני מהתקציבים שיש לי רוצה להזמין אתכם אליי, כמובן לא לסמינר זה יקר, אלא לפעילות, איזו שהיא פעילות המשך.
אילן גאל דור:
דווקא היה. חד יומי, פעילות חד יומית בבית הספר עצמו, שאז מבחינת עלות זה זול וזה קורה לא מעט.
היו"ר זאב אלקין:
זה קורה. מתקציבי בתי ספר ביוזמתם.
אילן גאל דור:
פעילות המשך היא חשובה מאוד.
היו"ר זאב אלקין:
עוד שאלה אחת. סגל המדריכים הוא האם יש שם עולים כשלעצמם, האם חלק ממנו מדבר את השפות של העולים, וגם התלמידים האם הם עולים, עולים זה אומר שבאים כולם ביחד, אם באותו בית ספר יש תלמידים עולים אתיופים ורוסים וצרפתים ודרום אמריקאים מביאים אותם ביחד או איך שהוא גם משחקים עם העניין הזה של השפות.
נדב בן יוסף:
קודם כל לגבי המדריכים שלנו הם מדריכים מגוונים. גם ברמת, יש צברים, יש עולים, יש עולים ותיקים, הורים לעולים. למשל העולים הם גם, ילדים לעולים. ובאמת יש מגוון מאוד רחב מצרפת, אני מדבר רק על המדריכים, מצרפת, שעלו מברית המועצות, מרוסיה, מאתיופיה. יש מגוון מאוד מאוד רחב. כמובן שעוברים הכשרה בנפרד עם הדגשים לכל אוכלוסייה. מבחינת התלמידים עצמם, שוב, עיקר הנתח הוא תלמידים שעלו מחבר העמים אבל יש היו בהחלט השנה תלמידים שעלו מאתיופיה.
היו"ר זאב אלקין:
והם באים ביחד כקבוצה אחת.
נדב בן יוסף:
זה תלוי בבית ספר. זאת אומרת היה פה את בתי הספר, למשל כפר חסידים שזה יותר מיועד לאוכלוסייה שהגיעה מאתיופיה ויש למשל את אוסטרובסקי שהם מגיעים מצרפת, מברית המועצות לשעבר מגוון של מדינות.
היו"ר זאב אלקין:
זה היה דברי גשר. מישהו מהאורחים רוצה? אנחנו תיכף נגיד לסוכנות ולמשרד הקליטה. אני רק רוצה שהגופים שעושים את הפעילות הזאת במסגרת המכרז של משרד החינוך יציגו ממרכולתם כדי לראות.
אביגיל פלד:
אני מנהלת מחלקת ישראל במליץ. המליץ הוא מכונים לחינוך יהודי וציוני, ארגון שעוסק בחינוך וזהות יהודית וישראלית למעלה מ- 30 שנה. עובד במערכת החינוך, בצבא, במשטרה.
היו"ר זאב אלקין:
יש לנו אפילו חבר בוועדת משנה שהוא השגריר שלכם, חבר הכנסת יולי אדלשטיין.
אביגיל פלד:
הוא הקים את מחלקת עולים במליץ. בסמינר אנחנו בעצם עובדים בשלושה מעגלים. הזהות האישית, המדינה והציונות וכן, השואה כן נכנס אצלנו לסמינר עדיין. מבחינה אישית אנחנו מדברים על הסיפור היהודי שלי, על הבדלים בין תפיסות שונות, איך הם רואים את זה, איך רואים את זה במשפחות שלהם.
אנחנו עוברים לקבוצות שייכות ומדברים על סוגים שונים של מעגלים שכל אחד מאיתנו משתייך אליהם ולרענן קצת את ההסתכלות על זה אם כל אחד באופן אוטומטי משייך את עצמו לדבר מסוים ובכלל לראות את המורכבות והגיוון של החברה הישראלית והקבוצות שיש בה. מדברים במישור הכללי יותר על היסטוריה יהודית והיסטוריה ישראלית גם ציר היסטורי שלי מה הדברים שחשובים לי וגם פעילות שעוסקת בהיסטוריה בתמונות כשאנחנו לוקחים תמונות מכל מיני תקופות ושואלים האם אלה התמונות הנכונות בשביל לייצג את האירועים החשובים באמת.
מה זה אומר, שאנחנו בוחרים למשל תמונות מהפוליטיקה או ממלחמות או של ילדי עולים? איזה מסרים יש כאן לגבי החברה? מה הדברים המובילים? הערכים המובילים בחברה שלנו. עוסקים בדילמות בחברה הישראלית כמדינה יהודית ודמוקרטית שחלק מהן קשורות בעולים וחלק בסוגיות אחרות וכמובן בשואה כשאנחנו מדברים כל הזמן גם על ידע ובעיקר על גיבוש של הדעות האישיות שלהם כשהרבה פעמים התלמידים מאוימים מעצם כל הנושא של זהות יהודית וישראלית. זאת אומרת צריך קודם כל להפיג את המתח שנוצר סביב השאלה הזאת.
אני חושבת שאלה נושאים מאוד קריטיים בחברה הישראלית בכלל והיום קשה לגעת בהם למחנכים, קל וחומר כשמדובר בעולים שזה ממש חומר נפץ והרבה פעמים זה מדהים לראות שלמשל בפנימיות שרובם עולים המדריכים לא נוגעים בכלל בנושא של זהות יהודית וישראלית. עכשיו, לבן אדם שבא מבחוץ יש יתרון וחסרון.
מצד אחד הוא באמת בא לשלושה ימים, עושה משהו ונעלם מצד שני לפעמים דווקא זה מאפשר לתלמידים להיפתח בצורה שהם לא מאפשרים לעצמם עם מחנך או מדריך קבוע שנמצא לידם. במיוחד אם הם באמת מצליחים לחוש שנותנים להם את הלגיטימציה להגיד מה זה בשבילם להיות יהודי וישראלי ואנחנו לא באים לחנוך אותם אלא לחשוף בפניהם דברים ולאפשר להם לדון בזה בינם לבין עצמם.
אני רוצה להתייחס לעוד נקודה. אתם שאלתם לגבי צוות המדריכים. אני רואה כחלק מהתפקיד שלי כמנהלת המחלקה זה באמת להעביר את כל המהלך החינוכי הזה לא רק במעגל של החניכים שאנחנו עובדים איתם אלא גם הצוות של המדריכים שתחתיי הוא איזה שהוא, הוא עובר איזה שהוא תהליך חינוכי בפני עצמו ומאוד מאוד חשוב לי הגיוון של הצוות הזה והתהליך שהוא עובר יחד. זאת אומרת בצוות הזה יש לנו ישראלים ילידי הארץ ועולים מברית המועצות לשעבר, מצרפת, מדרום אמריקה, מאתיופיה.
היו"ר זאב אלקין:
מתוך סך הצוות איזה אחוז עולים?
אביגיל פלד:
אולי 60%. עכשיו זה תלוי. לפעמים גם פשוט מבקשים מאיתנו בבתי הספר אנשים שיהיו דוברי שפות. עקרונית אנחנו, הסמינרים אמורים לעבור בעברית אבל יש מקרים שהם גבוליים ולפחות צריך את התמיכה של הידע של השפה. אני חושבת שזה מאוד חשוב התהליך שהצוות עצמו עובר בדיון על אותם דברים שעולים בקבוצה. כי הרי גם בינם לבין עצמם יש את מגוון הדעות וזה משהו מאוד מיוחד.
מבחינת התלמידים אני חושבת שיש יתרון וחסרון למדריך שהוא צבר או עולה. זאת אומרת מצד אחד מדריך עולה הוא כמותם, הוא לא מישהו שבא בטון ישראלי ומדבר איתם על הנקודות האלה. הם יכולים להזדהות איתו והם רואים שגם הוא עבר איזו דרך אישית בעצמו, שהוא הגיע למקום שהוא נמצא עכשיו כמדריך בארגון מסוג כזה. מצד שני אני חושבת שלפעמים אצל חלק מהעולים, בעיקר לפנימיות, הם חיים בתוך בועה שכמעט כל מי שהם פוגשים הוא בעצם עולה ואין להם את האפשרות לשיחה כל כך על הנושאים האלה עם מישהו שהוא ישראלי מבוגר מהם בכמה שנים ולכן צריך לשמור על האיזון ולחשוב לאיזו קבוצה מתאים כל דבר, או שיהיו שני מדריכים משני הכיוונים כי לפעמים גם המפגש והשיחה עם מישהו שהוא ישראלי צבר על הנושאים האלה היא מאוד משמעותית בשבילם.
היו"ר זאב אלקין:
המתכונת של פעילות היא מתכונת סמינרים של שלושה ימים?
אביגיל פלד:
כן.
היו"ר זאב אלקין:
כל המספרים הם פחות או יותר אותו דבר?
אביגיל פלד:
דומים. המכסות הם עד 700, קרוב ל- 700 תלמידים בשנה שאנחנו מגיעים אליהם.
היו"ר זאב אלקין:
מן הסתם, פעם היה יותר, המכרז התחלק רק עם שני גופים.
אביגיל פלד:
אני לא יודעת.
אילן גאל דור:
הם לא היו בסמינר הקודם?
אביגיל פלד:
אנחנו הגוף החדש.
היו"ר זאב אלקין:
הם היו בזה בטח פעם.
אביגיל פלד:
היינו בגלגולים אחרים אולי של דברים דומים אבל במכרז הספציפי.
היו"ר זאב אלקין:
והמחלקת עלייה שלכם היא רצופה? היא עוד התקיימה מהימים ההם או שהיא נסגרה ואחר נפתחה מחדש במסגרת של המכרז הזה?
אביגיל פלד:
לא. זה בכלל לא שייך למחלקת עולים, זה שייך למחלקת ישראל שהיא המחלקה שלי. בגלל שזו פעילות שהיא כולה בעברית מחלקת עולים היא יותר עוסקת בפעילויות בשפות המקוריות אז זה באמת כאילו צריך להיות שייך לשתי המחלקות אבל זה שייך למחלקת ישראל המכרז כרגע.
היו"ר זאב אלקין:
לגבי בתי ספר, עוד שאלה אחרונה. זו אותה תופעה כמו ב"גשר"? שבדרך כלל זה אותם בתי ספר שנהנו וחוזרים על עצמם.
אביגיל פלד:
אנחנו עובדים בצורה קצת אחרת כי אנחנו זכינו במכרז יחד עם גוף נוסף שהוא מרמנת שהוא עוסק בכל הצד הטכני השיווקי ואני עוסקת רק בצד החינוכי. זאת אומרת שאת השיווק לבתי הספר מרמנת עושה בשביל המליץ, בשיתוף עם המליץ. לפי מה שאני יודעת מקבלים גם רשימות מסוימות ממשרד החינוך שאליהן פונים
היו"ר זאב אלקין:
לא. מהניסיון שלך, הרי את יכולה להסתכל, כמה זמן את בתוך המכרז? כבר יותר משנה.
אביגיל פלד:
כשנה, שאני אחראית על זה.
היו"ר זאב אלקין:
עוד לא הייתה לכם "נגלה" נוספת.
אביגיל פלד:
הארגון נמצא במכרז שלוש שנים רק אני באופן אישי מכירה את זה שנה.
היו"ר זאב אלקין:
אולי את יודעת, האם זה אותם בתי ספר במשך שלוש שנים לרוב חוזרים על עצמם או,
אביגיל פלד:
אני חושבת שבשנתיים האחרונות זה היה אותם בתי ספר. יכול להיות שלפני כן זה היה בתי ספר אחרים אבל מהניסיון שלי זה דווקא לא מתמקד תמיד בכיתה י"א אלא לפעמים בכיתות נמוכות יותר נגיד י' וי"א.
אברהם מיכאלי:
מה אתם מקבלים, אחרי שילד או ילדה ביקרו אצלכם בסמינריון?
אביגיל פלד:
אני חושבת שהם מרגישים שהם עברו משהו מאוד שונה ממה שהם עוברים בדרך כלל, אני חושבת שעצם הדבר שיוצאים מבית ספר ועושים את הדבר בסמינר של שלושה ימים הוא כבר נותן חוויה מאוד מיוחדת. ובהחלט אני חושבת שהם עוברים משהו משמעותי. אני גם חושבת שזה דבר שלאורך זמן הם מעכלים אותו, זה לא דבר שבהכרח תלמיד בן 15 או 16 יכול לנסח במילים בדיוק מה הוא עבר באופן מיידי. אני חושבת שזה, מהניסיון שלי בתור תלמידה שהלכה לסמינר בכיתה י"א, אני חושבת שההשפעה של זה הייתה משהו מתמשך ואני מאוד מקווה שזה ככה גם לגבי התלמידים כאן.
היו"ר זאב אלקין:
אולי גם אורנים יתנו את המבט שלהם.
מייקל מנסקי:
בשמחה. אנחנו פחות עוסקים, בעצם לא עוסקים בכלל עם משרד החינוך בנושא הזה. יש קצת עבודה עם משרד החינוך בנושא של תעודת זהות יהודית דרך המדרשה באורנים אבל זה לא רק לעולים, לכן אני לא אזכיר את הפעילות הזאת. במסגרת העולים יש אגף לעם היהודי שאנחנו עוסקים בכל התחום של עמיות יהודית או Jewish people מה שנקרא ואנחנו בעצם תוקפים את הנושא של זהות יהודית דרך הקשר עם העם היהודי. אנחנו מאמינים שהדבר הזה מאוד חשוב. אני חושב שאנחנו צריכים לעבור וזה איזה שהוא מסר לפורום הזה, איזה שהוא מטה-מורפזה, של מי שמדבר על שואה וישראל גם מדבר על העם היהודי וקשר עם העם היהודי כחלק מהזהות היהודית.
זה בעצם המנדט שלנו ובזה אנחנו פועלים. דרך הפעולה שלנו קצת יותר ארוך טווח. אנחנו לא עושים סמינרים ונגמר העניין, אנחנו בדרך כלל עובדים עם קבוצות במשך זמן, בדרך כלל או תקופה של הכשרה או כמה חודשים לפחות. אני אזכיר ובקיצור כי אני יודע שחלק גדול מהפעילות שאנחנו עושים זה לא לתלמידי בית ספר הם בדרך כלל חלק מבני הנוער מחוץ לבית הספר וגם לבוגרים שאחרי בית ספר כמו למשל בתי מדרש.
היו"ר זאב אלקין:
מה שמעניין אותנו כאן זה עד פחות יותר עד גיל 18 אבל לאו דווקא בזמן שהם נמצאים בבית ספר. אם נעשה מעבר לכותלי בית הספר זה לא מפריע.
מייקל מנסקי:
אז אנחנו עוסקים בפעילות של מנהיגות צעירה, בנונושא של בתי מדרש לעולים שהם אחרי בית ספר אבל הם בהכרח אני רואה בזה חשיבות רבה מאוד ואני מזכיר את זה. בכל מקרה בבתי ספר יש לנו כמה בתי ספר שאנחנו עושים twining עם בתי ספר בחוץ לארץ כמו למשל בוסטון-חיפה, שזה 20 בתי ספר בוסטון twining עם 20 בתי ספר בחיפה.
אנחנו עושים פעילות מיוחדת לדוברי רוסית בבוסטון ודוברי רוסית בחיפה כיוון שיש שם איזה שהוא מגע הוא לא כולל ולא לכל בתי הספר ושניהם עוברים תהליך של הגירה למדינות שונות. אני חושב שהדבר הזה מאוד מועיל ויש הענות לא רק של תלמידים וגם הורים בתוך הפעילות הזאת של החלפת משלחות.
בנושא של נוער בסיכון, הכוונה שלי לבני נוער שהם בבתי ספר. בחיפה יש מקלט שמופעל על ידי קהילה צעירה מטעם הארגון שלנו מטעם השתלמות שמפעילה מקלט בבת-גלים וכל המקלט הזה זה נוער עולים שבעצם אחרי בית הספר מגיע למקלט. יש כתובת לאן לבוא, הם מקבלים תמיכה בכל מיני נושאים כמו תאטרון, מוסיקה ואחרים שמתקיימים בעזרת בני 20 פלוס, בוגרי צבא שהם בעצם הקימו קהילה בבת-גלים כדי לתמוך בקהילות האלה.
יש להם בעיות זהות סביב אותם בני נוער ואני לא אלאה אתם בזה מי שמעוניין בזה יכול לבוא לכנס שאנחנו עושים בנושא הזה בחודש הבא, ההזמנה לכנס פה מונחת לכולכם, בעיקר בנושא של בעיות קליטה של בני נוער דוברי רוסית בארץ.
נושא אחר שאנחנו עוסקים בו זה בעצם עבודה והכשרה של אנשי מקצוע שעוסקים בקליטת עלייה בעיקר במרכזי הקליטה. הערה אחרונה שאני רוצה לומר זה שכל הפעילות שלנו ממומנת על ידי קרנות שונות מחוץ לארץ והסוכנות היהודית אבל אין לנו בעצם שום מימון ממשלתי לפעילות שאנחנו עושים פה. אנחנו כל הפעילות יוזמים בעצמנו עם הקרנות השונות, מאמינים בזה מאוד כי אנחנו חושבים שלא כל הפעילות צריכה להיות רק בבית הספר.
היו"ר זאב אלקין:
אגב, מי הם שני הגופים הנוספים חוץ מגשר ומליץ שזכו במכרז?
אילן גאל דור:
מקום, והמדרשה.
היו"ר זאב אלקין:
לפי מה שמשרד החינוך הודיעו לנו, כן, ולכן גם הזמנו אותם.
אילן גאל דור:
אני תוהה, אני חייב כדי ש, יש, לזה צריך לבדוק, אני מנסה לבדוק אם בעבר היה 3,000. משום מה יש לי עוד ככה שלפני שבע, שמונה שנים עשו ל- 3,000 ולא ל- 2,000. צריך לבדוק את זה אולי יש לי תשובה עכשיו.
היו"ר זאב אלקין:
2,700 זה בסך הכל, זה לא רק הסמינרים, זה כל הפעילות, הרי מתעוררת כאן פעילות מעבר לנושא הסמינרים. כך אני הבנתי, שסך הכל משתתפים בכל הפעילות, הכל בהכל 2,700 תלמידים.
אברהם מיכאלי:
מיליון 800 אלף, זה כולל הסמינרים?
היו"ר זאב אלקין:
מיליון 800 אלף זה דווקא סמינרים. זה רק סמינרים. ככה אני הבנתי, לפחות זה מה שכתוב כאן. האגף ליחידת עלייה מקיים סמינרים בזהות יהודית ציונית לתלמידים עולים בחטיבות עליונות. תקציב המיועד לזה זה מיליון 800.
הוא מתאר כאן, אם אתה רואה במכתב, מתוארת כאן פעילות נוספת מעבר לסמינרים וגם על פיתוח תוכנית כללית.
למה הגופים שעוסקים בזה יודעים על ממוצע של 2,000 ?
אילן גאל דור:
אני בודק את זה.
היו"ר זאב אלקין:
לא. של ה שנה הזו, זה בכל מקרה. על השאר אתה סגור על 2,000.
אברהם מיכאלי:
אדון מנסקי, מה כמות הנוער העולה שמצליח לעבור דרככם בכל המסלולים שלכם?
מייקל מנסקי:
נוער עולה מעט מאוד. אנחנו זה לא תחום המיין סטרים שלנו, אנחנו עוסקים בעיקר בעמיות יהודית, אלפי אנשים עוברים את הפעילות שלנו.
אנחנו עושים במסגרת דוברי רוסית פעילות ספציפית לבני נוער רוסית לצערי מעט מידי מאחר ואף פעם לא קיבלנו פניה. עכשיו אני שומע שגם המדרשה, אני שמח על כך ועולים שאני לא מייצג אותו, הוא שותף שלנו לעשייה, יהיה בתוך הפעילות הזו של נוער דובר רוסית. אני גם אפנה למדרשה ויבדוק אתם את העבודה המשותפת אתם. לצערי, אני רוצה להיות כן פה, אנחנו לא עוסקים בזה כי הלכו ונגמרו התקציבים. פעם עסקנו בזה המון, היינו מגיעים לכל בתי הספר, היום אנחנו כמעט ולא עוסקים בזה.
היו"ר זאב אלקין:
ראינו, שאתם מקבלים כסף במסגרת המכרז. משהו טוב יצא מהדיון הזה אבל לפחות מבחינתך היה שווה לנסוע כל כך רחוק.
קיבלנו כאן איזו שהיא תמונה של הסמינרים האלה. השאלה, משרד חינוך אתם התעדכנתם?
רומן פרס:
אני סמנכ"ל רשת מוסדות "פאני קפלן" בישראל. אנחנו רשת שמנהלת מרכזים קהילתיים ברחבי הארץ, הרשת קיימת מתחילת שנות ה- 70 ואנחנו בנוסף לרשת מרכזים יש לנו גם תנועת נוער שלנו, תנועת נוער צדק ואנחנו גם כן פועלים בתחום ואני לא רוצה לחזור על אותן פעילויות, אנחנו בעצם עושים פחות או יותר אותן פעילויות כמו ששמענו היום מהגופים המקצועיים שזכו במכרז, אנחנו עושים את זה בלי תקציבים של משרד החינוך בעצם מתקציבים שאנחנו מגייסים אותם לרבות מקהילות יהודיות בצרפת וגם מדינות אחרות.
רוב התקציב שלנו מצרפת. ואני, זה חשוב מאוד בעצם להדגיש שבנוסף לאותם גופים שזכו ובעצם המספרים האלה 2,000 או 3,000 ביחס למספר התלמידים עולים או אלה שגרים היום במדינה אם זה בני עולים או שילדי עולים או ילדים עולים זה בעצם מעט מאוד ולא משנה, אין לי ספק שמשרד החינוך עושים עבודה חשובה אבל תוכנית שתוגש לוועדה באיזה שהוא שלב עם המסגרת התקציבית תשאר אכן מיליון 800 אלף שקל זה רק אותה שמיכה שיצטרכו פה לחלק אותה.
תראו כמה גופים, ואני בטוח יש עוד כמה וכמה גופים כמונו למשל וכמו אורנים שפועלים לא במסגרת תקציב של משרד החינוך ובעצם יש כפילויות וזה לצערי תופעה מאוד מוכרת. וכמה שיכולנו לעשות הרבה יותר עם היו את כל הגופים האלה, לפחות אלה שבאמת רוצים ורואים את טובת העניין, איך שהוא מתאמים את הפעילות שלנו ואפילו אני אומר לכם את האמת, אני בתחום הזה די הרבה זמן ואני לא ידעתי שיש זכיינים של משרד החינוך ואני מאוד אשמח באמת לקבל פרטים ולשתף פעולה.
היו"ר זאב אלקין:
להתמודד במכרז מולם?
רומן פרס:
לא להתמודד, אנחנו לא. אנחנו יודעים שלא כל הכסף, אתה יודע מה? אני למדתי אמרתי את זה כבר פה באחת הישיבות הקודמות. אני משוכנע שאין בעיה תקציבית פה במדינה, הבעיה רק למצוא באמת שיש כל כך כפילויות וכל כך הרבה גופים שעוסקים באותם דברים ובאותם נושאים שאם היו מאחדים את הכוחות, ואני אגיד עכשיו משפט שהוא גם בלתי ישים, אבל אם היו מקימים איזשהו גוף בין-משרדי שהוא לוקח את התקציב ממשרד החינוך, ממשרד הקליטה, מג'ויינט, סוכנות, כל אלה שבעצם עוסקים, עוסקים אני אומר עושים עבודת קודש אבל יש פה גם הרבה כפילויות והיו מתכננים היו בונים איזו שהיא תוכנית אחת ארצית אז היינו מגיעים גם להרבה יותר ילדים. מן הסתם אנחנו הקמנו לאחרונה אצלנו גם מחלקה מיוחדת לזהות יהודית ואנחנו עובדים ועושים עבודה מאוד יפה.
היו"ר זאב אלקין:
הסוכנות רצו להגיב, ואני אשמח אחר כך לשמוע את משרד הקליטה ואנחנו נמשיך.
נינו שלום:
הסוכנות היהודית שיש לה את המנדט על העלאת העולים מכניסה אותם למסגרות מעבר של מרכזי קליטה לתקופה מוגדרת, את העולים שמגיעים.
היו"ר זאב אלקין:
אתה מדבר רק על עולים מאתיופיה, מרכזי קליטה זה בעיקר עולים מאתיופיה.
נינו שלום:
גם. אבל יש כמה מרכזים שמוגדרים, יש כמה סוגי מרכזי קליטה, חלק מהם לעולי אתיופיה, חלק מהם למשפחות, חלק מהם לארצות מערב וחלק לתוכניות צעירים.
היו"ר זאב אלקין:
אבל הרוב המכריע של העולים מארצות רווחה הוא לא עובר דרך מרכזי קליטה.
נינו שלום:
יש כמה עולים, יש כמה מרכזי קליטה.
היו"ר זאב אלקין:
אני חושב ש, עוד בערך כבר 17 שנה לא עובר במרכז קליטה.
מסרט וורקו:
כל מרכזי הקליטה מופעלים על ידי הסוכנות היהודית. לא כל מרכזי הקליטה הם במימון בלעדי של הסוכנות היהודית. החלק של יוצאי אתיופיה הוא במימון של המחלקה לקליטת עולי אתיופיה במשרד לקליטת העלייה.
היו"ר זאב אלקין:
אבל לא על זה שאלתי. אני שאלתי, כנציגת משרד קליטה, לפי הסטטיסטיקה שבידי, האם אני צודק בזה שכבר 17, 18 שנה הרוב המכריע של העולים מארצות רווחה הוא לא עובר דרך מרכזי קליטה.
מדרט וורקו:
זה כן נכון.
נינו שלום:
זה נכון. אחוז קטן בכל זאת עובר דרכנו מכל מיני סיבות אבל הנקודה המרכזית שאני מנסה להגיע אליה זה הנושא של זהות יהודית. האוכלוסיות שמגיעות אלינו, עם המשפחות, הן מגיעות גם כן חלקן נערים ויש לנו תוכניות לצעירים מיוחדות של נוער שנקרא כמו סל"ע, סטודנטים לפני עולים או נוער עתיד שמגיעים מצרפת או מ, קבוצות ייחודיות שאנחנו מעניקים להם העשרה חברתית תרבותית בנוסף ללימודים, תגבור במתמטיקה, אנגלית ומחשבים לקראת הכנתם או למכללות או לצבא או ללימודים אקדמאים.
מה שאני רוצה להדגיש, אנחנו לא, אנחנו מספקים להם מעטפת תרבותית חברתית שנעזרת בשירותים של ספקים, של נותני שירות, המליץ, אורנים, עבדנו איתם בעבר, עוד כמה גופים למשל כשהזכרת בתחילת דבריך את הנושא זהות יהודית. יש לנו סל תרבות, כך הוא מוגדר, שמורכב מאיזה שישה שבעה פרמטרים שבו כל עולה צריך לקבל את זה, כולל הנוער.
היו"ר זאב אלקין:
כל מי שנמצא במרכז קליטה עכשיו.
נינו שלום:
אני יש לי את המנדט רק על מרכזי קליטה.
היו"ר זאב אלקין:
לא. פה אתה מייצג את כל הסוכנות היהודית על מחלקותיה.
נינו שלום:
לא. רק מחלקת העלייה, ורק מרכזי קליטה.
היו"ר זאב אלקין:
זה בתפקיד היום יומי שלך בסוכנות. ברגע שאתה מגיע, זה כמו משרד החינוך, כשאתה מגיע כנציג הסוכנות לוועדה יש לך את הכבוד לייצג את כל הארגון הגדול הזה על תקציביו, אגפיו, מחלקותיו.
נינו שלום:
אני אצמצם את מימדיי רק למחלקה לעלייה הצנועים ואנחנו מעניקים סל תרבות שכולל סמינר בבית התפוצות, סמינר עם יד בן צבי שיש להם ממש תוכנית אופרטיבית שציינו העיר העתיקה, הרובע היהודי וכיוצא בזה, כולל גם סדנאות והרצאות, במכללת אורנים הגיעו עד איזור גיאוגרפי של אזור משמר שרון ונעצרו שם בגלל שהם צפוניים.
היו"ר זאב אלקין:
יד בן צבי, אם אתה מדבר על הנוער, זה בטח מרכז רחל ינאי.
נינו שלום:
אני מדבר גם על נוער ודאי. אנחנו מנסים לחבר נוער עולה לנוער ישראלי ויש פרויקט נחמד שנקרא אחריי, עמותה, אחריי, שעושה פעילויות כהכנה לצה"ל לצעירים בני ה- 16, 17 כהכנה גם מחברת בין ישראלים לבין עולים שנמצאים במרכזי קליטה. מרכזי קליטה הם לא אקסטריטוריאלי. זה לא מקום סגור, זה מקום פתוח, יש אינטראקציה, הייחוד אצלנו שאנחנו נותנים להם במרכזי הקליטה העשרה חברתית מעבר ללימודים הפורמאליים שמשרד החינוך מעניק שהם לומדים באמצעות בתי ספר של משרד החינוך וזה מוסיף.
היו"ר זאב אלקין:
לסוכנות היהודית יש איזו שהיא מעורבות בתחום הזה לילדים שנמצאים מעבר למרכזי קליטה, לאותם שהלכו לקליטה ישירה?
נינו שלום:
לא.
היו"ר זאב אלקין:
רק לעניין הזה. עכשיו שאלה אחרת, לפי מה שאני יודע, הסוכנות הרי פעילה עם ילדים בוודאי אלה שהם בתוך תהליך עליה בתחומים האלה בחו"ל, עוד טרם עלייתם.
נינו שלום:
למה?
היו"ר זאב אלקין:
הסוכנות בטבעה, דרכה עוברים רוב משפחות העולים לפני שהם מגיעים ארצה. דרך המסגרות של הסוכנות בחו"ל, אולפנים של הסוכנות, ואז השאלה שלי היא האם הסוכנות ניסתה פעם לבנות איזו שהיא מערכת של תיאום של הפעילות שלה בתחום זהות יהודית לנוער לפני עלייתו למסגרות שעוסקות בזה כאן בתוך גבולות המדינה מרגע שילדים אלה נוחתים.
נינו שלום:
אני מוכן לבדוק, אני לא יכול לומר. ברור שיש דסקים והשליחים עובדים עם הדסקים פה.
היו"ר זאב אלקין:
לא. אני שואל אם משרד, אני אשאל הפוך, אני אשאל את משרד החינוך. האם משרד החינוך כשבונה את האסטרטגיה שלו לעבודה עם נוער עולה האם הוא מעודכן ומקבל מידע שוטף מהסוכנות היהודית מה הסוכנות עושה עם הנוער לפני עלייתו בתחומים האלה ומנסה למנוע כפילויות או מנסה לבנות על זה נדבך נוסף וכולי. אם יש לכם בכלל איזה שהוא דו-שיח מול הסוכנות בנושאים האלה.
אירית חן:
אני חושבת שכן.
אילן שמש:
לנו יש לפחות פעם בשנה. אנחנו מקבלים מהם במסגרת יום עיון או יום סמינר, אנחנו בעיקר מקבלים את המידע כי למעשה הם תמיד מעדכנים אותנו בנתוני עלייה, מאפייני עלייה, מאפייני עולים. לא מספיק במה שאתה שאלת דווקא, זה לא מספיק מה שהם קיבלו שם כסל עוד לפני העלייה, לזה לא קיבלנו מספיק.
היו"ר זאב אלקין:
לדוגמא, חלק מהילדים שעולים ארצה למדו בבתי ספר יהודים. שזאת מערכת שמופעלת, פעם הייתה מופעלת אך ורק על ידי משרד החינוך הישראלי עצמו אמנם חדר אחר, מנהל אחר במשרד אבל זה עדיין היה משרד החינוך הישראלי. היום זה מופעל במשותף על ידי משרד החינוך והסוכנות ולמשל כשאתם כאגף לקליטת עלייה בונים תוכנית בתחום של זהות יהודית לעולים האם אתם לוקחים בחשבון את מה הילדים למדו בבתי ספר יהודיים שם?
אירית חן:
בבחירת התלמידים אתה מתכוון?
היו"ר זאב אלקין:
בכל תפיסת התכנים של התלמידים.
אירית חן:
הנושא שתלמיד למד בבית ספר יהודי זה בכלל גם גורם נוסף לזהות וגם לגבי שעות עזר שלו שהוא יודע עברית יותר מעולה אחר שלא למד בבית ספר יהודי.
היו"ר זאב אלקין:
זה לצערי לא בדיוק נכון.
אירית חן:
אבל הוא יתקבל כעולה מן המניין הוא לא יהיה שונה.
היו"ר זאב אלקין:
אין שום דיפרנציאציה.
אירית חן:
אני מדברת לגבי שעות עזר ולגבי הדברים הרגילים. לגבי הכניסה לסמינר אז שהוא יהיה בקבוצה של אותם תלמידים שנכנסים לקבוצה זה בשיתוף עם המלצה של היועצת, ובתי הספר וכל הפורום הבית ספרי עם המידע שידוע להם וגם נכונות של התלמידים להשתתף. זאת אומרת הם חושפים בפניהם את התוכנית ואת הפעילות. לגבי הכיתות
היו"ר זאב אלקין:
כלומר שיש סיכוי סביר מאוד שתלמיד כזה שאם הוא עולה יחסית טרי ונמצא שנתיים שלוש בארץ שמה שהוא יקבל בסמינר בארץ זה אולי דברים דומים למה שהוא קיבל בסמינר של הסוכנות לפני עלייתו.
מסרט וורקו:
או אחרי הגעתו למרכז קליטה שזו גם אפשרות.
היו"ר זאב אלקין:
זה תסריט סביר מה שאני מתאר? כי אגב, מבחינת הצוותים של המדריכים זה אני אגיד לכם מידיעה אישית יש לא מעט חפיפה. לכן הרי זה שמי שעובד כמדריך בגשר זה לא אומר שבקיץ הוא לא יצא מטעם הסוכנות לעבוד במחנות נוער ואני מכיר רבים דווקא מהתחום הזה. ולכן מבחינת מתודה זה דברים דומים ומה שהוא הבין מבית מדרש אחד הוא מיישם גם בבית מדרש שני והשאלה היא אם לא קורה לפעמים כך שהתלמיד מקבל את אותה סחורה פעמיים ושלוש.
אירית חן:
זה דבר טעון בדיקה בהחלט.
היו"ר זאב אלקין:
לא שאלתם את עצמכם את השאלה הזו?
אילן גאל דור:
אנחנו לא נתקלנו, אני יכול להגיד דווקא על כאלה שעברו פעילות גם טרום העלייה שלהם משהו שהרגשנו שהפריע לפעילות או שזה more of the same. זאת אומרת אני חושב שאפילו אם יש פעילות שהיא מאוד דומה, אם היא נעשתה טרום העלייה היא נתפסת בצורה לגמרי אחרת כאשר מישהו כבר נמצא שנתיים או שלוש בארץ והוא כבר החברה הישראלית זה לא משהו אוטופי שמדברים על זה בבית ביום שנעלה. זה כבר משהו אמיתי. לכן אפילו אם הפעילות היא דומה, היא דומה היא נתפסת בצורה שונה לגמרי.
היו"ר זאב אלקין:
אני אשאל אותך שאלה היפותטית. אם אתה כגוף שעוסק בזה ונניח יתברר, זה טעון בדיקה, אבל יתברר שבנתוני עלייה הקיימים כבר בשנים האחרונות הרוב המכריע של הילדים הם עברו מערכת כזו או אחרת, הרי פעם בשנים 1989 – 1991 זה היה גל כל כך גדול שברור שרק המיעוט הספיק לעבור משהו שם.
כמה שהעלייה יותר קטנה והפעילות של הארגונים היהודים שם היא יותר מבוססת הרי לרוב דווקא הילדים שהמשפחות שלהם חשבו על עלייה הם השתלבו בשלב כזה או אחר בפעילות יהודית ועברו איזו שהיא מערכת לפני זה. חלקם למדו בבית ספר יהודי יומי, חלקם למדו בבית ספר יום א', חלקם השתתפו בסמינרים למיניהם של הסוכנות, סמינרים קיץ וכולי. זה בדרך כלל המציאות הסבירה בוודאי של השנים האחרונות.
האם כאדם שבונה תוכנית לסמינר כזה בארץ לא היית מעדיף לדעת מראש מה הם עברו שם הרוב של הילדים? שלא לדבר על אפשרות היפותטית לבנות איזו שהיא תוכנית שיש לה איזה שהוא היגיון של רצף, שילד שעולה ארצה עובר סמינר אחד לפני עלייתו וכולם יודעים מה היה שם ואחרי כמה שנים שהוא בארץ הוא עובר סמינר כאן וכשבונים את התוכנית של סמינר כאן יודעים מה קרה איתו קודם.
אילן גאל דור:
השאלה היא רטורית. זאת אומרת התשובה היא ודאי כן. ודאי שהיינו מעדיפים לדעת כל מה שהוא עבר. זאת אומרת גם באותו בית ספר שהוא למד שם אם הייתה פעילות כזו או אחרת זה ודאי היה עוזר. אני חושב שרק איסוף המידע הזה הוא מאוד קשה. זאת אומרת להגיע לגוף שירכז, אולי כמו הדבר האוטופי הזה שיהיה גוף שירכז ונדע מה התלמיד, יהיה לנו איזה trace record כזה של כל מה שהוא עבר לפני העלייה וגם מה שהוא עבר כאן.
היו"ר זאב אלקין:
לא. כאן זה דו-שיח בין שתי מחלקות בתוך משרד החינוך ומחלקה אחת בסוכנות היהודית. זה הכל.
אילן גאל דור:
ודאי שפעילות שהיא פעילות המשך היא הרבה יותר טובה. זאת אומרת זה אנחנו יודעים בוודאות כי כל דבר שנבנה על משהו אז הוא קומה שנייה הוא לא קומה ראשונה טובה יותר, אלא זו כבר קומה שנייה.
אברהם מיכאלי:
הגופים שזכו במכרז כמו שאתה אומר יש איזו שהיא תוכנית מובנית שאתם מציגים למשרד החינוך ומפקחים עליכם, אתם מבצעים את זה בשלב א', בשלב ב', בשלב ג'.
אילן גאל דור:
זה לא שלב א', שלב ב', אנחנו מציגים למשרד החינוך את אותה חבילה של השלושה ימי סמינר. הם בודקים, הם מפקחים, הם באים לבקר. אני רוצה להגיד בתחום הזה, זה תחום שנבדק. זה לא שגר וזהו, זה כן משהו שאנחנו כל הזמן בשיח עם המשרד כדי לראות גם את האפקטיביות. אני חושב שיש פה דיאלוג טוב.
מואנה פרס:
גוף לא זוכה למכרז אצלנו, אלא אם הוא מציג את הקונספט שלו באם זה כולל את המטרות של המשרד. כלומר, הוא לא באופן אוטומטי זוכה. לפעמים מקשים מאוד על הגופים כדי להוכיח שאכן הם עשו את התוכנית הנכונה.
אירית חן:
לגבי הבקרה אני יודעת שזה בהחלט מדריכים ומפקחים מגיעים ומבקרים במהלך הפעילות. הם עושים משובים לאחר הפעילות והמשובים נפלאים. זה באמת לגופים המשובים הם חוויה אמיתית ומרתקת.
היו"ר זאב אלקין:
מסרט, את רוצה להגיד לנו בכמה מילים, מה עושה משרד הקליטה בתחום זהות יהודית לילדים עולים?
מסרט וורקו:
המון. אולי לפתיח, נציין שבעבר הייתה מחלקה של זהות יהודית שהייתה כפופה לאגף שלנו, אגף בכיר לקליטה בקהילה כיום היא לא קיימת כתוצאה מכפל פעילויות שקיימות אם זה ברמה היישובית או עמותות וארגונים או במסגרת פעילויות שאנחנו מקיימים התוכניות החינוך הבלתי פורמאלי שהנושא של הזהות היהודית והישראלית הן חלק בלתי נפרד מהתוכניות.
היו"ר זאב אלקין:
מי שניהל אותה נדמה לי היום הוא שליח של הסוכנות. עמוס פלאן.
מסרט וורקו:
יכול להיות אולי בעבר, האחרון שאני יודעת היום הוא מנכ"ל של משהו בעיר העתיקה. יהודה. אז קודם כל יש את הנושא של התמיכות. עמותות וארגונים שעוסקים בתחום הם נהנים,
היו"ר זאב אלקין:
זה בתוך הקריטריונים של התמיכה בזהות יהודית, כולל לילדים.
מסרט וורקו:
בוודאי, וכמובן שאנחנו מנפיקים.
היו"ר זאב אלקין:
מהו ההיקף השנתי ממוצע של תמיכות בתחום זה של זהות יהודית לילדים עולים?
מסרט וורקו:
אין לי מושג.
היו"ר זאב אלקין:
את יכולה לברר?
מסרט וורקו:
בוודאי. את כל הנושא התקציבי של כל התוכניות שאני אציין כאן אני מוכנה להביא.
היו"ר זאב אלקין:
נשמח לקבל ממך בכתב את התמונה, איזה תקציב מהתמיכות ואולי גם יהיה ארגונים בתחום הזה שנהנים מהתמיכות של משרד הקליטה.
מסרט וורקו:
לציין מי הארגונים?
היו"ר זאב אלקין:
כן, שהרי זה לא מידע סודי, אלה החלטות של ועדת - - -,
מסרט וורקו:
זה קיים באינטרנט גם באתר של המשרד, אין שום בעיה.
היו"ר זאב אלקין:
אם את יכולה לבודד את התחום הזה נניח של שנה אחרונה, איזה היקף תקציבי סך הכל ומי הארגונים.
מסרט וורקו:
אין שום בעיה. כמובן שאנחנו גם מנפיקים את החוברות לחגי תשרי ואת ההגדה של פסח.
היו"ר זאב אלקין:
אבל זה פחות לילדים ולנוער.
מסרט וורקו
זה גם ולא רק. סיורים, שזה גם חוצה את כל הגילאים, סיורים עם חברת מקום שהם בעצם, לפי מה שהבנתי עכשיו, הם אחד הזכיינים של משרד החינוך. אז אנחנו מבצעים סיורים לעולים בעיקר בירושלים במקומות היסטוריים.
היו"ר זאב אלקין:
אלה סיורי משפחות, סיורי נוער, או סיורי מבוגרים?
מסרט וורקו:
זה מחולק. כשזה למבוגרים אז אנחנו מביאים רק מבוגרים וכשזה נוער ומעלה. ילדים לא. חטיבות ביניים צפונה. באמצעות התקשרות מול הרשויות המקומיות.
היו"ר זאב אלקין:
מה ההיקף של הפעילות הזאת של הסיורים.
מסרט וורקו:
שוב פעם, זה דברים שמבחינת התקציבים.
היו"ר זאב אלקין:
אז אם את יכולה לברר ולעדכן אותנו מה ההיקף במיוחד בתחום הזה שהוא בלי מבוגרים. שרק מחטיבות הביניים וחטיבות עליונות. מה ההיקף התקציבי שנתי לסיורים האלה וכמה ילדים נהנים מזה כל שנה.
אברהם מיכאלי:
אם יש לך את הפרטים של הסיורים האלה אפילו דרך מקום?
מסרט וורקו:
יש לנו את התוכנית, גם את זה אני אוכל לצרף.
אברהם מיכאלי:
אנחנו ניסינו פעם לחוקק חוק, שיהיה חובה לבקר בירושלים ובכותל החוק הזה נדחה.
מסרט וורקו:
הסיורים שאנחנו עושים הם ב- 90% בירושלים. אנחנו עומדים על כך שזה יהיה בירושלים. כמובן שבאמצעות התקשרות מול הרשויות המקומיות אנחנו מקיימים ברי ובנות מצווה. עוד דבר שהזהות נבנית גם מהתרבות הישראלית כלומר הצגות. לחשוף את העולים להצגות שמתקיימות בהבימה לצורך העניין.
היו"ר זאב אלקין:
אבל שוב, אני מניח שזה לא ילדים.
מסרט וורקו:
זה לא ילדים, אם כי אנחנו מביאים לשם גם בני נוער שהם מתוך תוכניות קיימות כמו אופק לבגרות, פלא, צלשים ומועדוניות יחד עם המבוגרים כשכל הצגה היא מתורגמת לחמש שפות סימולטנית ושלוש ההצגות לצורך העניין האחרונות שהיו זה היה בוסתן ספרדי, קופסא שחורה והעבד. ואנחנו מחייבים את כל התוכניות שאנחנו מפעילים שלפחות 25% מהעלות או מהתוכנית הם יהיו סביב הנושא של הפעילויות חברה ותרבות כשהחלק הארי מהתוכניות האלה הן סביב הנושא הזהות היהודית והישראלית.
שוב פעם מכיתה ז' עד י"ב ואני מדברת רק על החלק הלא פורמאלי כי אנחנו לא עוסקים בתחום החינוך הפורמאלי.
היו"ר זאב אלקין:
את תוכלי להעביר לי את הנתונים האלה בצורה מסודרת, תקציבים, מספרים, משתתפים והגופים שמבצעים את זה עבורכם בכתב כדי שנראה כאן את התמונה הכללית של כמה המדינה משקיעה. הרבה פעמים זה אותם ילדים, אני בהחלט צופה שיכול להיות מצב שאותו ילד, ילד אחד עובר שתיים שלוש פעילויות שכולן מתוקצבות על ידי המדינה פעם זה דרך משרד קליטה, פעם זה דרך משרד החינוך וכולי וילד אחר בבית ספר שכן לא מקבל כלום.
אברהם מיכאלי:
מה עם פעילות עליית הנוער, אתם עדיין שותפים איתם עם הסוכנות היהודית בקטע של?
מסרט וורקו:
משרד הקליטה לא קשור לפעילות של עליית הנוער.
אברהם מיכאלי:
אז כל פעילות עליית הנוער נעשית במסגרת הסוכנות היהודית.
היו"ר זאב אלקין:
זה משרד החינוך מינהל התיישבותי ומדברים על היבט של ילדים עולים ובעיקר נעל"ה. זה מה שקורה שם. אנחנו הזמנו אותם לכאן יש להם מחלקה בן אדם מיוחד שעוסק אך ורק בפעילות בלתי פורמאלית לצערי הוא לא הגיע, אז אולי נשמע בפעם הבאה.
אני מחזיר את הכדור חזרה למשרד החינוך. האם הצלחתם לברר או משהו בזמן שהיה ואתם יכולים כן להציג לנו כאן, אנחנו לא נספיק לסיים את הדיון הזה בוודאי היום, נמשיך אותו עוד שבוע. השאלה אם לפחות את הרציונאל הכללי אתם יכולים להציג היום.
אירית חן:
אני חושבת שהרציונל הוצג כאן לפני כן.
היו"ר זאב אלקין:
לא. כי הגופים מדברים, הרי כשהגופים הציגו כאן את התמונה הם אמרו אומרים לנו יש לך מכסה עד נניח בין 500 ל- 700 תלמידים בשנה ואז לאותם בין 500 ל- 700 אנחנו בונים רציונאל כזה של הסמינר. השאלה שלי למשרד החינוך מאיפה הופיעה המכסה, איך היא חושבה, לפי איזה עיקרון? שכל ילד רביעי מקבל את זה? כל ילד עולה מקבל את זה? כל ילד עולה עשירי מקבל את זה? למה דווקא בנוסחה הזאת? איך בוחרים ילדים שמקבלים או לא? למרות שלפי התמונה שמתוארת כאן זה תלוי בחריצות של המנהל. למה המשרד החליט שזה תחום חשוב ולמה הוא החליט שהוא חשוב בשווי מיליון 800 ולא שני מיליון 800 ולא חצי מליון, מה בכלל היה הבסיס להחלטה הזו?
אירית חן:
הבסיס להחלטה של מיליון 800 פשוט זה, אני לא יודעת מבחינת הסכום למה זה דווקא מיליון 800 אבל לגבי בתי הספר פשוט הסתכלו, בדקו את הרשימות של בתי ספר עתירי עולים ונשלחו להם מכתבים, פניות לבתי הספר שמעוניינים להשתתף בסמינרים ומי שמרכז את זה אספו את הפניות ופנו לבתי הספר.
היו"ר זאב אלקין:
לא. את מדברת כרגע על מדיניות השיווק. אבל מה שאנחנו שומעים מהארגונים, לפחות כאן, שהם כמובן מאוד שמחים על העזרה בשיווק אבל אין בעיות גדולות של שיווק. במיוחד ברגע שהעסק הזה רץ. להיפך יש להם בעיה של לקלוט פניות שמתקבלות ולכן כרגע מה שמעניין אותי זה פחות שיווק אלא מעניין אותי איך קבעתם את המכסה.
אירית חן:
בתי ספר עתירי עולים, של תלמידים שעלו לאחר שנת 1993.
אברהם מיכאלי:
למה עתירי עולים? למה אין מערכת מסודרת שכל ילד עולה, אפילו בודד בבית ספר מסוים, חייב לעבור בשלב מסוים איזה שהוא סמינר, איזו שהיא הדרכה מכוונת של המשרד בזהות יהודית.
אירית חן:
זה בדיוק הנושא שנדון בסעיף 3, שזה כך עובדים על הנושא, שאם לשנות אולי את הקריטריונים לשנות את זה שזה באמת התייחסות פייר ילד ולא להיכנס לבתי ספר עתירי עולים ולתת להם מענה. אבל זה שיקול שבאמת הרי אם אנחנו מתייחסים לסעיף הזה שמדבר על מה שאנחנו מתכוונים, על התוכנית שמתגבשת עכשיו אז אנחנו רוצים לבדוק באמת אם לשנות את זה וההתייחסות היא תהיה פייר תלמיד או שהקריטריון יהיה קבוצה של תלמידים נניח מעל 10 תלמידים או 20 עולים בבית ספר או,
היו"ר זאב אלקין:
למרות שבמקרה הזה זה יותר קל. כי את יכולה, שזה סמינר. אז את יכולה להוציא אשכול של בתי ספר קבוצה של תלמידים ולהגיע למכסות.
אברהם מיכאלי:
אולי מחנות קיץ אפילו את משרד החינוך שווה להשקיע באותם ארגונים שכבר זכו במכרז קייטנה חינוכית כזו או אחרת עם הזהות היהודית. לילדים האלה זה חסר. זה חייב להיות חובה. לא נראה לי שכל מנהל בית ספר יחליט מה הוא רוצה לעשות.
אירית חן:
אלה הן נקודות שבאמת נכנסות לתוכנית. באמת ההיבטים האלה, אם זה יהיה חובה או רשות, או מספר התלמידים. בנושא של מחנות קיץ אני באמת חושבת.
היו"ר זאב אלקין:
אבל גם אם הבסיס עד היום היו בתי ספר עתירי עולים לפי התמונה שאנחנו מקבלים כאן מהארגונים עדיין המכסה היא לא מספיקה, זאת אומרת שישנם בתי ספר שכן הומלצו ורוצים להגיע ואין מקום. אז השאלה מאיפה צצה המכסה הזאת של נניח 2,700. מה היה העיקרון, איך חישבו אותה, לפי איזה עיקרון?
אירית חן:
את מספר התלמידים?
היו"ר זאב אלקין:
כן. שאני מניח שגם תקציב זה אותו דבר. לא משנה, בטח יש קורלציה ישירה בין מספר תלמידים לתקציב.
אירית חן:
לא. אבל ישנו בית ספר מסוים ששם יש 250 תלמידים ובית ספר אחר שיש שם 30 תלמידים.
היו"ר זאב אלקין:
זה בסדר. אם מהרשימה שאתם סיפקתם לארגונים והמלצות ששלחתם לבתי בספר אנחנו יודעים ומקבלים כאן תמונה, ואין לנו תמונה סטטיסטית מלאה, שרק המנהלים שקיבלו את ההמלצה ופנו יש יותר ממה שמקומות במכסה ומן הסתם היו עוד כך וכך בתי ספר שאתם המלצתם להם והם לא פנו.
אירית חן:
אז מה שאתה מציע שנעשה? מה שיבוצע פה זה פילוח.
היו"ר זאב אלקין:
לא. לפני שאני מציע אני מנסה להבין את ההיגיון. כשישב מישהו וכתב 2,700 מן הסתם הוא לא עשה את זה ככה. היה איזה שהוא,
אירית חן:
אם ההקצאה הייתה 700 בערך, יש כ- 800 מקומות אז זה הגיוני.
היו"ר זאב אלקין:
אבל זה הפוך. הקצאה 700 היא פועל יוצא מהחלטה כללית שיש 4 ארגונים ויש סך הכל 2,700. אני לא חושב שפנו לארגונים ושאלו כמה אתם יכולים לקלוט. לפי מה ששמענו מהארגונים הם יכולים לקלוט יותר. יותר מזה הם אמרו לנו שפעם היו רק שני ארגונים והם חילקו ביניהם את כל המכסה. אז זו הוכחה שהם יכולים יותר. הם עשו פי 2 בערך כל אחד מהם. אז הבעיה זה לא יכולת קיבולת של הארגון. והבעיה זה לא הצרכן כי הצרכן יש, גם לפי הגדרה של ללכת לא על כל ילד עולה אלא רק על בתי ספר. אז על איזה בסיס קבעתם 2,700? כל ילד שני? כל ילד שלישי? בטח הייתה איזו שהיא מחשבה אחרי זה, גם אם אתם רציתם לספק את זה לכל ילד ולא היה תקציב. אני מבין גם את זה, אז בטח התיישבתם ואמרתם או.קי. אני מספק את זה לאחוז מסוים מתוך האוכלוסייה אבל איזה שהוא היגיון היה. אני לא מאמין שמישהו ישב ותקצב סתם סכום. ממש לא מאמין. מהניסיון שצברתי כאן בשנה האחרונה אני יודע שזה פשוט לא קורה במשרדי ממשלה אף פעם. ואנחנו כאן כדי לנסות להבין לאן זה צריך להתפתח, חשוב להבין על איזה בסיס זה נבנה, מה גם שלכאורה מספר ילדים עולים השתנה בעשר השנים האחרונות. אם זה אותו מספר במשך 10 שנים אני רק יכול לתאר לעצמי כמה ילדים נפלו בין הכיסאות בשנים שמספר ילדים עולים היה הרבה יותר גדול ממה שהוא עכשיו, אם היום זה לא מכסה.
אז מעניין אותי מאוד לדעת שמי שקבע אז את המכסה על פי מה הוא פעל. זה בטח מתועד במסמכים של המשרד כשהתקבלה ההחלטה, גם אם זו החלטה היסטורית, הייתה נקודת התחלה שכפי ששמענו שבה היא התקבלה. אחר כך אני יודע זה לפעמים נמשך באנרציה. יש תקנה כזאת.
אברהם מיכאלי:
כפי שהבנו מהארגונים גם הסמינרים האלה הם נועדו לגילאים מסוימים. השאלה היא האם המשרד מתכנן סמינרים כאלה גם לגילאים יותר נמוכים. מכיתה ז' נניח אפילו. אני לא הבנתי.
אירית חן:
כשאני אמרתי לך שהשנה מתגבשת תוכנית לשינוי ולבדיקת הדברים אז זה גם הדברים שעלו, אולי להכניס את זה לחטיבת הביניים ומה היתרונות ומה החסרונות שבכך. כשחשבו על כיתה י' וי"א כי אמרו שזה הגיל של התלמיד בגיל ההתבגרות הוא מגבש לעצמו את העתיד שלו, את הכיוונים שלו וזה הזמן הנכון לטעת בו את הזהות היהודית. יכול מאוד להיות שעכשיו בשיקול מחודש נחשוב על גילאי חטיבת הביניים.
היו"ר זאב אלקין:
באיזו רמת גיבוש נמצאת התוכנית?
אירית חן:
התוכנית עכשיו במהלך.
אברהם מיכאלי:
עברו שלושה ארבעה חודשים, זה אומר שזה לקראת סיום.
מואנה פרס:
אני רוצה להגיד בכל אופן, למרות שאני אומר משהו כללי, אבל בגלל שבית ספר מקבל סל של שעות נניח ובתוך הסל הוא יודע שחלק מהסל הוא לטובת עולים חדשים ומאוד יכול להיות שאכן בית ספר, אפילו בית ספר יסודי, מטפל בנושא של זהות יהודית. השאלה הכי מרכזית שצריך לשאול את עצמנו בעצם, האם יש הנחיות מתאימות להגיד למנהל בית ספר או.קי. יש לך איקס שעות מתוכן ווי שעות לעולים חדשים אנא טפל בנושא של זהות יהודית.
היו"ר זאב אלקין:
לצערי, אני אאכזב אותך, התשובה היא לא. ואפילו בדברים שהם, יכול להיות שמבקשים לפני זה, אפילו בנושא של הוראת עברית היכולת של המשרד במסגרת של התקצוב בדו"ח שושני, לבתי ספר יסודיים הייתה כמעט אפסית. להגיד למנהל אתה חייב כך וכך שעות להקצות להוראת עברית, למרות שהמשרד יודיע למנהל שהוא תוקצב בנוסחה שלקחה בחשבון, כמו שאמרת בצדק, עולים במשמעות מאוד רחבה של המילה. ולכן המשרד כשהוא רצה, שלמשל עולים בשנה ראשונה בארץ יקבלו מספר גדול של שעות של עברית שזה טבעי, ברגע שהם נחתו, נאלץ להקצות תקציב נוסף בנוסף לתקצוב של דו"ח שושני כדי שהוא יכול להתמקח על השעות האלה. לכן, לצערי, התשובה לשאלתך היא ברורה והיא שלילית.
מואנה פרס:
לא. השאלה היא אם הנחיות של המשרד כן יעזרו בנדון, נניח לפרסם בחוזר מנכ"ל מחייבים וכן הלאה.
היו"ר זאב אלקין:
המשרד נואש, המשרד בא אלינו ואמר אני לא יכול, אחרי שנתתי את התקציב בדו"ח שושני לדרוש ממנהל בצורה פרטנית מה הוא יעשה עם השעות. אני יכול רק לסמוך על זה שהמנהל שמעוניין ברמה הכללית של בית הספר וגם מודדים אותו על התוצאות אז הוא ידע שאם יש שם עולים הוא ימצא משם את השעות. לצערי, המציאות מראה שאפילו מצרך כל כך בסיסי בלתת עזרה בשעות של עברית לילדים עולים המנהל לא עושה, או בחלקם הגדול לא עושה עם השעות.
אברהם מיכאלי:
אחד הדברים שאותי מטריד לפחות שאם אני שומע, נניח ילד הגיע לכיתה ז' בבית הספר ולא השקיעו בתחום הזה של זהות יהודית ורק בכיתה י' או י"א מקבל את אותו סמינר, אם אנחנו רואים פה שגם הסקרים וגם התחושה שלנו בוועדה פה הייתה שהרבה מאוד בעיות נוצרות כתוצאה מכך שילדים עולים לא מתחברים לארץ בגלל הנושא של זהות יהודית ישראלית. הנשירה כבר מתחילה לא בכיתה י"א, הנשירה מתחילה כבר בכיתות יותר נמוכות. אז מה עשית אם בכיתה י"א מחכים לסמינר כשבינתיים הילד כבר נשר ועבר למחלקה אחרת או למחלקה פלילית לצערנו. מה אנחנו עשינו?
אמיליה סלזינגר:
מה אנחנו עשינו. אנחנו ארגון יושבים בבית ספר שרון מופת בתל אביב שזה 1,800 תלמידים וכמעט 90% לא יותר הם מילדי עולים. חוץ מזה מ- 12 בתי ספר בכל הארץ יש לנו רובם ילדים עולים. אז לפני 4 שנים, אנחנו פועלים 15 שנה, לפני 4 שנים אנחנו ראינו שהנושא של זהות יהודית, אף על פי שאנחנו לא עוסקים כארגון בנושא הזה, הוא מאוד חשוב והכרחי למשפחה. לכן לקחנו את זה כמוקד לנושא משפחה עולה בנושא זהות יהודית וקיבלנו תקציבים מהיחידה יוצאי ניו יורק בנושא ספציפי הזה.
הרציונאל הוא לעבוד עם אותם הורים שהם נמצאים בבתי ספר שזה קהל יעד שלנו, בבתי ספר שלנו ובתי ספר אחרים שאנחנו נותנים פעילות אחרת לגמרי, מתמטיקה, פיזיקה, תרבות ואחרים אבל כחלק מהתרבות אנחנו ראינו שילדים, לא חשוב מאיזה בית ספר הם, או בית ספר ישראלי בכל זאת, הם מקבלים איזה שהוא מטען ישראלי יהודי ההורים הם מאוד רחוקים בעיקר בשנים האחרונות, הם הבית הוא נשאר בית רוסי, אוקראיני, מולדבני ואין מה לעשות אם אנחנו לא מקרבים את המשפחות ואת ההורים.
לכן השותף שלנו בפרויקט זה ארגון מחניים מירושלים ואנחנו חילקנו את זה בשני מישורים חינוך למבוגרים להורים, ילדים ויש לנו סדנאות יחד שזה הורים וילדים אחר הצהריים. חוץ מזה קייטנות אנחנו חושבים שזה באמת מאוד חשוב. אם נוכל לקבל תמיכה, עם משרד החינוך בנושא של קייטנות ומחנות אנחנו עושים את זה, אבל בכסף אמריקאי הוא נגמר. הקיץ אנחנו גם פותחים קייטנה שחלק ממנה קייטנה של המשפחה בנושא זהות יהודית. מזמינים לשם הם יושבים שלושה, ארבעה ימים שם, הורים יחד עם ילדים, שומעים את ההרצאות, עושים את הסדנאות יותר חוויה אבל חומר, אנחנו נתקלנו בזה שגם הספרים מגיל הרך אנחנו היינו רוצים לתת לחלק להורים איזה שהוא ספר בנושא התורה בסיפורים ואגדות ברוסית, לא מצאנו מתאים, לא מצאנו משהו.
אברהם מיכאלי:
שפה רוסית. רצינו להורים.
היו"ר זאב אלקין:
דווקא למחניים, זה מפתיע. כי מחניים זה גוף שיש לו ספר.
אמיליה סלזינגר:
לא. אנחנו בדקנו וגיבשנו את החוברות משלנו שזה מתאים עכשיו לאותה עבודה. כי למחניים הספר הוא נושא יותר אקדמאי.
היו"ר זאב אלקין:
לא. יש שם ספר לילדים. יש להם ספר סיפורי ישראל לילדים והגדת לבנך.
אמיליה סלזינגר:
כן. לספר לבן. אבל זה לא מכסה את כל הנושאים שעוברים בגן חובה, בבתי ספר יסודיים, היינו רוצים לתת איזה שהוא מגוון נושאים. לא מצאנו מספיק ספר.
היו"ר זאב אלקין:
ההוצאה החדשה של הספר מכסה, אבל בסדר. הם הוציאו עכשיו גרסה מלאה שלו לפני שנה.
אמיליה שלסינגר:
לפני שנה, כן. אבל אנחנו התחלנו לפני שלוש שנים לא מצאנו. אחר כך אני גם דיברתי עם מכללת אורנים, בגשר ומצאנו חלק מהספרות אבל העניין באמת שאין איזה שהוא מוקד יחיד איפה שאפשר למצוא מה שאנחנו בדיוק זקוקים לנושא.
לכן אם בתוכנית החדשה של משרד החינוך אם יכנס משהו שיענה לדרישות לצורך השטח למחנות, איפה שאנחנו נוכל לצאת בקיץ יחד עם משפחות ולהעביר את הנושא הזה. אפילו לא בקיץ, נגיד חנוכה. או בסוכות, אנחנו יכולים לעשות את זה. להוציא, לעשות לא רק סמינר פעם אחת, כי אני לא חושבת שסמינר, אתם עושים עבודה נהדרת, חשובה מאוד. אבל חד פעמי סמינר לבתי ספר י"א שהם באמת מאוד עסוקים במחנים וי"א זה מאוד מאוחר אנחנו חושבים שזה צריך להתחיל יותר מוקדם.
אנה שילקרוט:
אני מנהלת בית ספר "שובו" בנתניה. אני מאנשי שטח כמו שאומרים. מי שעוסק בפועל יום יום, שעה שעה, דקה דקה, שיעור שיעור, בנושא זהות יהודית. רשת "שובו" היא בעצם הוקמה למטרה לקרב עולים מחבר העמים ליהדות ומה שאנחנו רואים בשטח, האוכלוסייה שמגיעה לבתי ספרנו בדרך כלל אוכלוסייה כל כך רחוקה מיהדות שלפעמים שואפת לאפס ומה שדוחף אותם לבית ספרנו זה בדרך כלל רמת לימודים טובה, בדרך כלל שעות נוחות, בדרך כלל משמעת חזקה כמו שאומרים משמעת קומוניסטית וזה בעצם המאפיין את האוכלוסייה של בית הספר שמגיעה אלינו.
אנחנו רואים כמחנכים, כמורים וכמחנכים זכות מאוד גדולה שנפלה עלינו בעצם לפתח את הזהות היהודית מאפס. והשאלה הבאה איך עושים את זה? כי אני שמעתי פה הרבה מדברים על סמינרים, על הרצאות, הורים ילדים ובעצם באמת המוקד מה שאני הבנתי זה יותר בבני הנוער בגילאים 16 ומעלה. אבל צודקים פה אנשים שטוענים עד שהם מגיעים עד גיל התבגרות 16 וכל הפסיכולוגים מצביעים על זה שגיל ההתבגרות היום זה 8, 9 אז בדרך כלל האישיות היא כבר מוכנה.
זאת אומרת מי שהיה באישיות שלו, לא זכה לקבלת הזהות היהודית הוא בדרך כלל נשאר רחוק. וסמינרים שאני גם לפעמים משתתפת בהם אני ראיתי שהחוויה של הסמינרים באמת חוויה חזקה מאוד ומאוד מבורכת אבל מאחורי הקלעים כשאני מדברת עם בני נוער מה בעצם הביא אותם לסמינרים, אז במרכאות את מסיבת הפיג'מות שמתרחשת בלילות. ולא כל כך את התוכן. זה מה שמעניין אותם. וזה מדאיג מאוד ובאמת אנחנו רואים פה בנתונים, שאני פעם ראשונה ראיתי אותם, אני כמחנכת ומנהלת בית ספר באמת עוד יותר קיבלתי דאגות איך אנחנו רואים את העתיד של העם שלנו.
אם לא נתחיל עכשיו מה יהיה בעוד כמה שנים? אז אני רציתי בכמה מילים לספר מה שאנחנו בעצם עושים אנשי שטח, בלי הנחיות משרד החינוך כל כך, בלי הנחיות סוכנות, ג'וינט וכל הארגונים שעוסקים בזה, בעצם זו עבודת נמלים של עצמנו. בעצם, כשרציתי לעצמי לבדוק מה זה זהות יהודית, איזה הגדרות יש באנשי האקדמיה ראיתי לפחות 20 הגדרות. לפחות. ואין אחידות בזה. מה שאנחנו בחרנו, אנחנו בחרנו בעצם הגדרה שמורכבת בשלושה שלבים שהם ייחוד האתני, זה מה שאנחנו כולם יודעים שזה חשוב מאוד וייחוד הדתית וייחוד הטריטוריאלית.
אלה בעצם שלושת המרכיבים שמקיפים את כל מה שאנחנו מדברים. את המסורת, את השפה העברית, ספרות עברית, תרבות, את התנ"ך, את כל מה שבפנים. עכשיו, דעתנו, הכלי החשוב ביותר בעצם אני יכולה להגיד מהניסיון, כי אני עוד פעם אומרת מניסיון אולי הקטן באיזה שהוא פינה של בית הספר, הכלי החשוב ביותר זו המשפחה.
במשפחה ילד נולד והמשפחה היא הגורם המרכזי לבניית הזהות היהודית. כל הזהות וגם הזהות היהודית. ופה אני רוצה לדבר על עוד מושג שנקרא הזדהות. אי אפשר לבנות זהות בלי הזדהות. אי אפשר לכן מאוד חשוב הקטע של הזדהות ובזה בעצם אנחנו עוסקים. מסביב כמובן חגי ישראל, מסביב מעגל החיים. אני הכנתי מצגת בדיוק חמש דקות אבל אין פה אפשרות להראות אותה, יש פה תמונות, מי שמעוניין יכול לראות. אני כבר מסיימת.
השעה המשפחתית אנחנו עובדים על זה שתלווה את כל הילדים מכיתה א' עד כיתות י"ב והיא מתחילה מעבודת השורשים, שיש פה דוגמאות, וזה ילדי עולים. וזה מאוד מעניין לראות איך ילדי עולים מנתחים את המשפחה שלהם ואת הזהות שלהם ואת ההשתייכות והזדהות עם העם היהודי. ומה שמאוד חשוב בעבודת השורשים שבעצם נעשית בכל בתי הספר בארץ, מה שייחודי אצלנו זה שילדים חוקרים לא רק את העדה שלהם ולא את המשפחה הקרובה שלהם אלא גם את ההשתייכות שלהם לעם כולו.
את האמהות מהתנ"ך את האבות מהתנ"ך. ילדה אחת כתבה שקוראים לאנה על שם סבתא חנה. ולכן אני בחרתי לחקור על חנה ושבעת בניה ומזה מתחיל סיפור של השתייכות והזדהות ותחושת המשפחה באמת כל כך חזקה בבית ספרנו. אנחנו גם בהמנון של בית ספרנו שרים כמעט כל יום. "שובו" זה בית חינוך שלי, "שובו" זה משפחה שלי. אז מי שרוצה לראות את זה גם פרויקט הספר, שאנחנו חושפים את התלמידים לכל הספרות הישראלית מכל ההיבטים, מכל העיתונים וגם הפעילות המאוד מורחבת שבעצם הכנתי אבל הבנתי שאין לנו זמן.
ליאוניד פרידמן:
אני מפורום הורים ובמסגרת פורום הורים מופיע ... משרד החינוך ונערך מבצע על לגיוס היהודים בקרב בני נוער עולים וקודם כל אנחנו רוצים להבחין הישגים בזהות היהודית וזהות האזרחית ועכשיו אנחנו מדברים כל הזמן רק על הזהות היהודי וגם מתאמנים זהות ישראלית. זה לא אותו דבר ואני רציתי להדגיש כמה ממצאים.
היו"ר זאב אלקין:
זה מונח בפנינו. זה חבל. כי כולם קיבלו את הנייר הזה אז חבל לחזור על זה.
ליאוניד פרידמן:
וגם להוסיף כמה ממצאים שאין בדפים האלה. יותר מ- 40% מהנשאלים חושבים שאין צורך ללמוד מסורת יהודית ולא רוצים ללמוד. יותר מ- 40%. 45% מבני נוער מניחים שאין להם עתיד בישראל. לפי המכתב שלנו רוב הנשאלים לא יודעים תרבות רוסית ותרבות ישראלית. כמעט 70% בין הנשאלים חושבים שאין צורך ללא יהודים לעבור גיור. 36% מן הנשאלים לא ידעו לפני העלייה שיש להם שורשים יהודים. 11% מן הנשאלים הצביעו שיש להם חברים ערבים וגם עכשיו אני אמרתי כמה ממצאים שלא כללנו בחומר שאתם קיבלתם. זה באמת הממצאים מאוד מדאיגים אותנו וצריך לעשות על הזמן ולפתור את הבעיה אפשר רק ביחד כל החברה, בתי ספר, משפחה וקהילה וכולי ואני מסכים איתך שאמרת שהכי חשוב לשנות את האווירה במשפחה ושאלנו מומחים, יותר מ- 40 מומחים שיש להם ניסיון רב עם עבודת בני נוער עולים והם אומרים שהסיבה הכי חשובה שאפשר לשנות את המצב זה אופי היהודי במשפחה. אם יש חינוך יהודי במשפחה זה בטח אפשר לשנות את המצב ולהשפיע עליהם.
היו"ר זאב אלקין:
אני אעצור את הדיון כבר כאן. ההמשך יהיה בשבוע הבא כאשר אנחנו בראש ובראשונה נבקש ממשרד החינוך בשבוע הבא להציג שני דברים. אחד, זה בכל זאת לנסות להסביר לנו מהו הרציונאל אחרי המתכונת הקיימת היום, מאיפה נלקח המספר הזה 2,700 ולמה דווקא מספר כזה ומענה לאיזה אחוז מכלל התלמידים שצריכים היו צריכים לתת את זה, למה נבחרה שנת י"א כשנת הפעילות ולמה דווקא סמינר של שלושה ימים חד פעמי ולא דגמים אחרים של פעילות. זאת שאלה אחת.
שאלה שנייה חשובה אפילו יותר, אנחנו נבקש מאנשי המשרד לחשוף בפנינו את אותם מחשבות ותוכניות שהם בשלבי גיבוש לקראת שנת הלימודים הבאה. אני מניח שאם מדובר בהפעלה בשנת לימודים הבאה זה צריך להיות בשלבי גיבוש מתקדמים כי אנחנו כבר בקיץ וגם לעדכן אותנו על התמונה התקציבית של העתיד הזה. האם התוספות התקציביות שהעתיד הזה דורש מובטחות, או שעדיין חסר תקציב ואם כן חסר אז כמה. ומאיזה גורמים. מתוך המשרד עצמו, תוספת תקציבית למשרד וכולי.
נשמע גם התייחסות של שאר החברים. אנחנו עד אז גם נוכל לקבל את הנתונים של משרד הקליטה ונוכל לראות איך הם מדברים עם הנתונים של משרד החינוך. אני גם אבקש מהנציג של הסוכנות לקראת פעם הבאה, אני לא יודע אם אתה או מישהו אחר ייצג את הארגון, אבל מי שלא ייצג שהוא ינסה לבדוק את הרצף. האם הסוכנות מתאמת את הפעילות שם עם מה שהיא עושה פה במרכזי קליטה ועם מה שעושה משרד החינוך כאן והאם מתקיים דיאלוג בנושא הזה.
תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 13:55