פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 246
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, י' בתמוז התשס"ז (26.06.2007), בשעה 14:30
סדר היום: בקרה ופיקוח על זמני המתנה לרופאים מקצועיים בקופות החולים
נכחו:
חברי הוועדה:
משה שרוני – היו"ר
אברהם רביץ
מוזמנים:
ד"ר דרור גוברמן – מנהל המחלקה לשירותי רפואה קהילתית, משרד הבריאות
יובל פרידמן – משרד האוצר
עו"ד רביב מייזל – מ"מ ראש תחום מדיניות ציבורית, ההסתדרות הרפואית
רויטל בן דוד – עוזרת לתחום מדיניות ציבורית, ההסתדרות הרפואית
מידד גיסין – יו"ר צב"י-צרכני בריאות ישראל
יהודה עליאש – הממונה על התקציבים ומנהל שיווק ופרסום, קופת חולים מאוחדת
גיורא כהן וימן – מנהל המחלקה לארגון ושיטות, שירותי בריאות כללית
שלומית אבני – מנהלת פרוייקט, רופאים לזכויות אדם
אדם זורסקי – חברת קבוצת שוויון בבריאות, רופאים לזכויות אדם
מנהלת הוועדה: וילמה מאור
רשמת פרלמנטרית: מיטל בר שלום
בקרה ופיקוח על זמני המתנה לרופאים מקצועיים בקופות החולים
היו"ר משה שרוני:
שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. אנו רוצים לשאול את נציג משרד הבריאות לגבי הנושא של בקרה ופיקוח על זמני המתנה לרופאים מקצועיים בקופות חולים. איזה מידע יש בידי משרד הבריאות? איזה סוג של פיקוח ובקרה יש למשרד הבריאות על קופות החולים? איזה מידע מגיע לצרכן?
דרור גוברמן:
המשרד מבצע מזה כשנתיים בקרה במחוזות קופות החולים באמצעות צוות מצומצם וצוות המשרד שמצטרף לבקרה הזאת בתחומים השונים. במסגרת הבקרה בוצע ביקור ב-24 מחוזות, כל קופות החולים במדינת ישראל. בכל ביקור כזה מנהלי המחוז נשאלו לגבי תורים בתחומים בעייתיים ודרכי פתרון.
היו"ר משה שרוני:
את הבקרה הזאת שביצעתם בשנת 2006 לא פרסמתם. האם זה סודי? האם אתם רוצים לפרסם זאת רק בספטמבר 2007 כאשר תעשו עוד ביקורת?
דרור גוברמן:
לא ניתן לפרסם את התוצאות שמצאנו, כי הן לא מאפשרות השוואה. כדי לעשות פרסום שיאפשר השוואה, צריך לתת מכנה משותף שיכלול את התמהיל של הגילאים, תמהיל סוציו-אקונומי וכו'.
היו"ר משה שרוני:
מה שייך הקריטריון הסוציו-אקונומי? אני רוצה לדעת כמה זמן אני צריך להמתין לרופא מקצועי.
דרור גוברמן:
זה לא כל כך פשוט.
היו"ר משה שרוני:
למה?
דרור גוברמן:
אם המבוטח מזמין תור לרופא סתמי, יכול להיות שהתור יהיה מחר. יכול להיות שהוא רוצה תור למישהו מבוקש, ואז הוא יחכה שלושה חודשים. האם זה סביר שהוא יחכה שלושה חודשים לזה שהוא מבקש ויסרב לקבל את התור למחר לרופא שהוא לא רוצה? האם אתה יכול להכריח אותו ללכת לזה שהוא לא רוצה? אלה נושאים מאוד מורכבים.
ניקח לדוגמא את נושא פנייה ישירה לרופא מקצועי. האם הלקוח קובע את הצורך או הרופא? כאשר קובע את זה רופא המשפחה, הוא בדרך כלל מחויב גם לקבוע את רמת הדחיפות. האם זו ביקורת ליתר ביטחון ואז המתנה של שלושה חודשים זה מצוין, או שמדובר בביקורת דחופה ואז זו בעיה? אני רוצה להזכיר, כי במקרים דחופים במיוחד גם חדר המיון הוא כתובת להתייעצויות דחופות.
המציאות במדינת ישראל, היא שזמינות התורים לרופאים מקצועיים היא טובה מאוד, אבל יש מקצועות שנמצאים יותר במצוקה בגלל צמצום במספר האנשים שעוסקים בהם. לדוגמא, בתחום של פסיכיאטריה של הילד. נושאים אחרים שמאוד משפיעים, הם אזוריות ומספר ספקים שנמצאים באזור. יש מקומות מרוחקים אליהם רופאים לא מעוניינים לנסוע ולתת שם שירות, ולקופות יש בעיה לתת שם פתרונות. לכן, לפעמים שם השירות לא זהה לזה הניתן במקומות אחרים.
היו"ר משה שרוני:
האם קופה לא יכולה לחייב רופא מקצועי לנסוע לתת טיפול במקום מסוים?
דרור גוברמן:
שיטת ההתקשרות של קופה לרופא מקצועי היא בשני אופנים: רופא שכיר ורופא עצמאי. לגבי רופא עצמאי היא לא יכולה לעשות כלום. לגבי רופא שכיר זה תלוי איפה הוא עבד קודם. יכול להיות שיציעו לו הצעה אטרקטיבית ויכול להיות שלא. יש אזורים בארץ שם קשה למצוא רופאים בתחומים מסוימים.
היו"ר משה שרוני:
אבל אפשר לקבוע ימים שבהם הם יתנו את השירות.
דרור גוברמן:
הקופות עושות את זה, אבל לא תמיד בכל רגע נתון ובכל מקום בארץ ניתן השירות באותה מידה.
היו"ר משה שרוני:
אני מבוטח בקופה, מה אני מקבל מהקופה? 60 שנה אני משלם לקופה, מה הזכויות שלי?
דרור גוברמן:
כל קופה מפרסמת ספר שירותים, שבו מפורטים אנשי המקצוע המעניקים שירות בכל תחום. על סמך הרשימה הזאת תפנה לנותן השירות. בחלק מהקופות זה מתבצע בצורה יעילה יותר באמצעות מרכז לזימון תורים, שגם יפנה את תשומת לבך לתור הזמין ביותר הקיים.
היו"ר משה שרוני:
האם אתה ניסית פעם לקבוע תור לרופא מקצועי? כאשר אתה מצלצל, אתה צריך להמתין חצי שעה ואחר כך ללחוץ על מספרים. האם היית פעם בסרט כזה?
דרור גוברמן:
בהחלט כן. למרות זאת, זמינות התורים בארץ במצב טוב מאוד ביחס למדינות המערב. זה לא אומר שאין כשלים נקודתיים.
היו"ר משה שרוני:
יש דברים שמקובלים ויש דברים שלא. כאשר אני נכנס להיות מבוטח בקופה מסוימת, לא היו כל הדברים הלאה. עכשיו כשאני כבר 60 שנים חבר, יש תנאים אחרים. איך אתה מסביר את זה? איפה משרד הבריאות כאן?
דרור גוברמן:
הקופות בנושא זמינות התורים נוהגות באופן כללי על פי מה שמוכתב להן על לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
היו"ר משה שרוני:
מה אומר החוק?
דרור גוברמן:
הוא מדבר על סבירות ונגישות.
היו"ר משה שרוני:
כמה זמן זה סביר?
דרור גוברמן:
לא ניתן לכמת את זה במספר.
היו"ר משה שרוני:
למה לא? למה לא לקבוע שזה חודש או חודשיים?
דרור גוברמן:
אם נגיד חודש, כל הקופות שנותנות תור של יומיים יתכנסו לחודש וזה יגרום נזק למבוטחים.
היו"ר משה שרוני:
אם אתה תכתוב: "עד 30 ימים", לא יהיה שום נזק.
דרור גוברמן:
לא ניתן לכתוב את זה בשעה שיש מקומות שבהם לא ניתן לספק את השירות בטווח הזמן הזה. הנושא של זמינות תורים איננו רק נושא של מצב סטטי, שבו הקופה במצב נתון תיתן זמינות לאיקס תורים ומחר הכל יהיה מצוין. בכלכלת בריאות יש תופעה, שככל שמגבירים את האספקה כך גדלים השימושים. זה ברור לגמרי שאם נכפיל את מספר נותני השירות, מחרתיים נגיע לאותו תור הקיים היום. איך זה קורה? כל רופא מזמין לביקורת. הוא רוצה לתת שירות מיטבי, הוא רוצה להתפרנס והוא רוצה לא להיתבע. והוא יזמין לביקורת, ישלח לבדיקות וייתן תרופות. אם תכפיל את מספר האנשים, תכפיל את מספר הביקורים ולא תצמצם את התור. צמצום תורים והשפעות דרמטיות על שיפור שירות ניתן לעשות במקום שבו יש בעיה נקודתית, שהיא קשה בגלל אי זמינות של איש מקצוע. דברים כאלה ניתן לפתור. היו ויש פתרונות מן הסוג הזה.
בית החולים אסף הרופא מטיס רופאים בכירים אחת לשבוע למרפאה באילת. האם זו צורת השירות הטבעית? למה שלא יהיה שם גסטרו-אנטרולוג תושב? זו הדרך שנמצאה, והיא עובדת לשביעות רצון הדדית. זה פתרון נקודתי למקרה בו לא יכלו למצוא את המומחים הספציפיים שיכלו להתפרנס שבוע שלם באילת. זו דוגמא לפתרון נקודתי. יש פתרונות דומים נוספים בצפון. יש רופא עור מבית החולים בעפולה שנוסע לעבוד במג'דל. אלה פתרונות מקובלים, אבל הם אינם פתרונות של דרך המלך.
אברהם רביץ:
אני לא התכוננתי לסוג כזה של דיון. אני סברתי, שאנו מקיימים דיון כזה בגלל תלונות של ארגוני החולים. אני מרגיש שזה דיון עקר.
כולנו זוכרים שעד לפני מספר שנים היו תורים ארוכים מאוד לקבל טיפול של צנתור. אז נעשה מבצע בהובלת משרד הבריאות, וכתוצאה מכך היום צנתור הוא טיפול שאפשר לקבל תוך מספר ימים, שבוע-שבועיים.
היו"ר משה שרוני:
האם אתה רוצה לשמוע מה אומרת נציבת קבילות לחוק ביטוח בריאות ממלכתי?
אברהם רביץ:
זה חשוב.
היו"ר משה שרוני:
בתשובה לפנייתנו לנציבות קבילות לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, בבקשה לקבל נתונים על מספר התלונות שהוגשו בעניין זמני המתנה לרופאים מקצועיים, נמסר כי תוכנת התלונות הנוכחית של נציבות הקבילות אינה מאפשרת להבחין בין תלונות בעניין זמני המתנה לרופאים מקצועיים, לבין תלונות בעניין זמן המתנה לטיפולים". האם הבנת איך אנו מתקדמים בנושא הזה?
אברהם רביץ:
ד"ר גוברמן, אתה יודע איפה נמצא צוואר הבקבוק.
היו"ר משה שרוני:
צוואר הבקבוק נגרם מכך שאין מספיק פיקוח של משרד הבריאות על קופות החולים. כך גם בכל יתר המשרדים הממשלתיים. אין פיקוח.
אני ביקשתי בדיקה מסוימת בפברואר וקיבלתי תור בספטמבר. אז פניתי לשר הבריאות ולמנכ"ל כדי להראות להם את זה.
דרור גוברמן:
יש שני סוגי תורים שצריך לקחת בחשבון: תורים במערכת האשפוזית ותורים במערכת האמבולטורית. הפתרון בנושא של צנתורים היה העלאת התעריף. ביום שבו התעריף היה מספיק גבוה, כל בתי החולים בישראל בחרו לפתוח חדר צנתורים, הפעולה השתלמה ונוצר המאזן הכלכלי שאפשר את התפעול. בתחומים אחרים לא קיים התקציב לעשות את זה, ולא תמיד יש תחושה שקיים הצורך. במקומות נקודתיים שבהם יש בעיה, תשלום יותר גבוה ופתרונות כלכליים אחרים פותרים את העניין.
בנושא הפיקוח נושא המשאבים הוא הגורם המרכזי המשפיע. אני רוצה להזכיר, שהיחידה לבקרה ופיקוח על קופות החולים מנתה עד לפני מספר חודשים בן אדם אחד. היום היא נמצאת במגמת התרחבות. אנו נמצאים היום בשלבי קליטת אנשים.
אנחנו מכירים מספר מקצועות במצוקה. בחלק מהמקרים ישנה מצוקה בגלל תנאי העבודה, בגלל תגמול ובגלל העדפה של בוגרים. כאשר בן אדם מסיים את לימודי הרפואה ומחליט להתמחות, הוא עושה את הבחירה שלו ולא שואל מהי העדפה לאומית. למדינה יש דרך לגרום להעדפה לאומית, וזה על ידי סבסוד ובניית תוכניות אטרקטיביות. היום ישנם תחומים, כמו בהרדמה, בהם יש מחסור באנשי מקצוע ואז ניוד ממקום למקום מתבצע על ידי פיתוי והעלאת שכר. זה לא משרת את המערך הציבורי, מכיוון שהוא תמיד הראשון להפסיד.
אברהם רביץ:
היום יש פרסומת על בדיקת המעי הגס לאנשים לבני 50 פלוס. הבדיקה היא פשוטה, אבל לעיתים יש צורך בבדיקה חודרנית שהתור אליה הוא ארוך מאוד. מה הועילו חכמים בתקנתם? יציפו את הקופות עם הבדיקות הלא חודרניות, וכאשר יצטרכו בדיקה נוספת יחכו כמה חודשים.
דרור גוברמן:
זו חלק מהדילמה של הרפואה המודרנית. היום אנו יודעים לטפל טוב יותר בשומנים בתוך הדם, היום אנו אומרים לאנשים לעשות יותר בדיקות, נותנים להם תרופות שעולות יותר כסף, וזה מתוך ציפייה שהם יהיו יותר בריאים.
היו"ר משה שרוני:
הייתי רוצה לשאול אותך אדוני, מדוע משרד הבריאות לא קבע עד כה תקנות בדבר חובת הדיווח של קופות החולים על שירותי הבריאות שניתנו.
דרור גוברמן:
הנושא הספציפי של תורים הוא נושא שלא ניתן לתקוף בדרך הזאת, וזאת מהסיבות שהזכרתי. אני חושב שאנו צריכים לעשות בקרה על הקופות. מכתב של המנכ"ל משנת 2006 דורש ממנהלי הקופות לבדוק את נושא התורים, ולוודא שהם סבירים. קשה מאוד לקבוע, מהו תור סביר.
היו"ר משה שרוני:
אתם מחפשים חיים קלים.
דרור גוברמן:
אנחנו לא מחפשים חיים קלים יותר מאשר באנגליה או בקנדה.
היו"ר משה שרוני:
אני לא חי באנגליה או בקנדה. אני חי במדינת ישראל. כל קופה קובעת 13-18 שקלים עבור ביקור אצל רופא מקצועי, ואתם שמחים. מעלים את מחיר התרופות, ואתם שמחים. גם על זה אין פיקוח שלכם.
דרור גוברמן:
עמדת משרד הבריאות היא לבטל את הקופיימנט, אבל למצוא מקור תקציבי למימון הקופות בכסף הזה. המשרד איננו סבור שהקופיימנט הוא מנגנון מוצלח.
אברהם רביץ:
במסמך של מרכז המידע והמחקר של הכנסת אנו רואים שיש הבדל בין קופה לקופה. ניקח למשל את שיעור הממתינים. בקופת חולים כללית 38% מקבלים תור תוך שבוע ימים, בקופת חולם מכבי 50% מקבלים תור תוך שבוע, בקופת חולים מאוחדת 52% מקבלים תור תוך שבוע, ובקופת חולים לאומית 67% מקבלים תור תוך שבוע. יש כאן בעיה ארגונית. לו אני הייתי יושב במשרד הבריאות, הייתי קורא לקופת חולים כללית ושואל, מדוע היא מפגרת אחרי הקופות האחרות.
היו"ר משה שרוני:
הם היו אומרים לך, שבקופת חולים כללית יש אחוז גבוה יותר של אנשים מבוגרים.
אברהם רביץ:
זה נכון, אבל אם תיקח את הטבלה בעמוד 6 אתה תראה שבשירותי בריאות כללית מספר המבקרים ברפואה מקצועית הם 8,116,000. בשאר הקופות זה הרבה פחות.
היו"ר משה שרוני:
זה בגלל שיש לה 3,000,000 מבוטחים.
אברהם רביץ:
נכון. אם תעשה פעולה חשבונית תראה, שבקופת חולים כללית יש הכי פחות ביקורים מקצועיים. זה 8,000,000 שמתחלקים ל-4,000,000. מכבי צועדת בראש בעניין הזה. יש כאן בעיה. אם אני הייתי שם, הייתי שואל את עצמי את השאלה הזאת.
מידד גיסין:
הנושא הזה אינו נושא חדש. כל שנה הנושא עולה מחדש. בכל הקופות הקימו מוקדי תורים, שמצד אחד פותרים הרבה בעיות אך מצד שני למוקדנים אין את ההכשרה המספקת ואת הסמכות לקבוע מהו תור דחוף. אין להם את ההכשרה או את הסמכות לקבוע תור דחוף. מצד אחד המוקדים זה דבר טוב, אך מצד שני צריך לפתור את הבעיה של תורים דחופים.
אם הוזכר פה נושא בתי החולים, אני רוצה לומר כי בגלל פתיחת השוק לצנתור אנחנו עומדים במקום הראשון בעולם במספר הצנתורים שנערכים. יש גם כאלה שטוענים, שעושים צנתורים מיותרים.
בכל הנוגע לבתי החולים יש הסדרי הבחירה של קופות החולים. קופות החולים לא מוכנות לפרסם נתוני השוואה. הדרך היחידה לקבל את שיתוף הפעולה שלהן, זו הבטחה של משרד הבריאות שהדבר לא יפורסם. אם הדבר היה מפורסם, היינו רואים שיש בית חולים בו יש תור ארוך ויש בתי חולים שרוצים שישלחו אליהם חולים שיקבלו את הטיפול מחר בבוקר. היות ואין נתוני השוואה, גם לא למשרד הבריאות, המצב נשאר כמו שהוא.
היו"ר משה שרוני:
אם רוצים לצמצם את התור לרופאים מקצועיים, כל בתי החולים צריכים לפתוח את חדרי הניתוח למשמרת שנייה ושלישית. אז אתה תראה איזה אחוז גבוה ירד מהרופאים המקצועיים.
מידד גיסין:
במרפאות היומיות של בתי החולים יש תעסוקה של 50%. אם קופות החולים, בעיקר קופת חולים כללית, היו שולחים לבתי חולים ציבוריים את החולים, זה היה מוריד את העומס מהקהילה.
היו"ר משה שרוני:
צריכים להוציא הוראה של מנכ"ל משרד הבריאות, שטופס 17 יהיה רק לבתי החולים הציבוריים.
אברהם רביץ:
מה זה ייתן? למה שלא ננצל את קופות החולים הפרטיות?
היו"ר משה שרוני:
אני רוצה לצמצם את מספר בתי החולים הפרטיים. יהיה בית חולים פרטי אחד למי שיש לו כסף.
אברהם רביץ:
אז צריך להגדיל את מספר המיטות בבתי החולים הציבוריים.
היו"ר משה שרוני:
אפשר.
דרור גוברמן:
היום בבתי חולים פרטיים, בעיקר בבית חולים אסותא, מתבצעת כ-13% מהפעילות הניתוחית בישראל.
אברהם רביץ:
מה זה אומר?
דרור גוברמן:
אני נותן נתון. אני לא אומר מה הוא אומר.
מידד גיסין:
אני רוצה להתייחס לנקודה חשובה מאוד. כאשר חולה שסובל מקבל תור לחודש-חודשיים, הוא הולך לרפואה הפרטית אם יש לו כסף. זה מעמיק את הפער בין אלה שיש להם ובין אלה שאין להם.
היו"ר משה שרוני:
לכן, צריך לפתוח את בתי החולים למשמרת שנייה.
מידד גיסין:
וקופות החולים צריכות לשלוח את החולים לבתי החולים. הדבר החשוב והקריטי ביותר, הוא זה שהמצב עוד יחמיר. אנו מדברים על מקצועות מסוימים שכבר היום יש בהם מחסור של רופאים. אם לא יקציבו כספים לתוכנית 2015-2020 של משרד הבריאות, בעוד שנה, 10-15 שנים יהיה מחסור של רופאים במדינת ישראל והמצב יהיה הרבה יותר גרוע.
בדיון הזה היה צריך להיות פה גם נציג האוצר, כי אי אפשר להטיל את כל האשמות על משרד הבריאות. כוח האדם המוקצה לפיקוח הוא מינימאלי. משרד הבריאות לא מקבל תקנים ממשרד האוצר להגדיל את הפיקוח. רישום תרופות במדינת ישראל לוקח בין שנה וחצי לשנתיים, וזה בגלל שעד זמן לא רב היו רק שתי בחורות העוסקות בזה. היום הגדילו קצת את התקן.
וילמה מאור:
עוד שבועיים יתקיים דיון בנושא.
אברהם רביץ:
צריך להפסיק לתת רישיונות. מספיק לנו מה שעושים באמריקה.
דרור גוברמן:
ארצות הברית עושה פיקוח אחר על התרופות שהיא צורכת, ונותנת דרישות אחרות לתרופות שהיא מייצאת. היא לא עושה בשבילנו את העבודה.
אברהם רביץ:
ניקח את מה שהיא מאשרת לאמריקנים.
דרור גוברמן:
את זה היא לא מוכרת לנו.
מידד גיסין:
לפני שנה-שנתיים היה סעיף בחוק ההסדרים שאמר, שהליך אישור תרופה שמאושרת על ידי ה-F.B.A ייקח 60 יום ולא יותר.
היו"ר משה שרוני:
אנחנו בעוד שבועיים נדון בנושא.
מידד גיסין:
אני חושב, שמשרד הבריאות, על אף הקושי בקביעת זמן סביר או קריטריונים לאורך תור סביר, משרד הבריאות צריך לשבת על המדוכה ולקבוע קריטריונים למרכז הארץ ולפריפריה, וקופות החולים צריכות להתנהג בהתאם לקריטריונים שייקבעו.
רביב מייזל:
לא באתי לסנגר על קופות החולים, ואני חושב שראוי לקיים בקרה על זמני התורים לרופאים מקצועיים, אבל אסור להתעלם מהבעיה. מעולם לא נקבע מהו זמן סביר לתור, ויכול להיות הגיע הזמן לשתף פעולה ולעשות עבודת מטה כדי לקבוע זמן סביר לפי מקצוע וקריטריונים נוספים של מיקום גיאוגרפי וכו'. צריך לקחת בחשבון שהנושא הזה כולל בעיות גדולות, כגון תקינה. יפה אם נעשה עבודה ונגיע למסקנה מהו זמן סביר, אבל צריך גם לעמוד בזה אחר כך. אם אין מספיק רופאים, אז לא עשינו שום דבר.
אברהם רביץ:
יש קושי נוסף. נגיד שאתה מסווג מחלה מסוימת כמחלה דחופה, עדיין בכל מחלה יש שלבים. ליצור את הסולם הזה זו בעיה.
רביב מייזל:
נכון. אני מבין למה עד היום אין קריטריונים לנושא. זה נושא שצריך לשבת עליו ולכתוב קריטריונים.
היו"ר משה שרוני:
אני רוצה לשאול את נציגי קופות החולים, למה אתם מסרבים לספק מידע למשרד הבריאות ולפרסם זאת בציבור?
יהודה עליאש:
אף פעם לא ביקשו מאיתנו נתונים וסירבנו לתת. לא היתה אלינו שום פנייה, ואם תהיה אנו נספק אותם מיד.
מידד גיסין:
חוץ ממאוחדת אף אחד לא שלח נציג.
קריאה:
אני פה מטעם מכבי. אני באתי לענות לכל שאלה. אני מצטרפת לדברי האדון. אם מכבי תידרש, היא תעביר את הנתונים.
וילמה מאור:
אנחנו למדנו מהדברים של משרד הבריאות, שהדוחות שנמסרו לו נמסרו לו בתנאי שהם לא יפורסמו.
דרור גוברמן:
אני רוצה להיות בהיר. דוחות הבקרה לא באו לבחון את זמני ההמתנה. נדרשנו לנושא, אבל להסיק מסקנות מהבקרות ולקבוע לפי זה זמן אחיד לתורים, רב המרחק.
יהודה עליאש:
אנחנו לא נזקקנו למשרד הבריאות כדי לבדוק את משך ההמתנה לרופאים. המבוטחים עצמם הם הרועמים והזועמים כאשר הם ממתינים יתר על המידה. אנו בוחנים את עצמנו כל חודש לגבי זמן המתנה במחקרים שאנו עורכים. יש לנו 1,600 רופאים שקובעים תורים למבוטחים באופן ישיר, ולנו אין יד בזה. הדוחות האלה נמצאים בפני ההנהלה שלנו, ואנו עושים הכל כדי לקצר את זמן ההמתנה ככל שאנו יכולים.
ד"ר גוברמן צודק, שיש מקצועות שבהם אין רופאים. נוירולוג ילדים הוא דבר שצריך למצוא בזכוכית מגדלת. יבואו לכאן הורים ויגידו, שמשך ההמתנה לנוירולוג הוא 90 יום. יש תתי התמחויות שאין בהם רופאים.
היו"ר משה שרוני:
ואחר כך אנחנו נצטרך לאשר להעביר לקופות החולים את בריאות הנפש.
יהודה עליאש:
גם רפואת ילדים נמצאת במגמת מחסור. רופא ילדים הוא מקצוע שנמצא במגמה של מחסור. יש אזורים בארץ בהם אי אפשר למצוא רופא מומחה בתחום.
היו"ר משה שרוני:
פעם הרוב היו רופאי ילדים.
יהודה עליאש:
היום ישנם 150,000 תינוקות בשנה, ויש מחסור מסתמן ומובהק ברופאי ילדים. אל תתפלא שמשך המתנה לרופא ילדים הוא לא סביר. המקצוע בעייתי מבחינה לאומית, וזה לא קשורה לקופה כזאת או אחרת.
אברהם רביץ:
האם אתם משתמשים ברופאים של בתי החולים?
יהודה עליאש:
בוודאי, בכל מחיר.
גיורא כהן וימן:
אורך תור נמדד בצורה שנה בקופות השונות. אנחנו בודקים זאת בדרך מסוימת, והיה נראה שזה מייצג נכון את אורך התורים. כאשר באים לקבוע אורך תור מסוים, צריך לקבוע גם את דרך המדידה. אחת הטענות מצד המחוזות שלנו, היא שאנו מבקרים אותם לחומרה. אנו מבקרים זמינות ביחס לפוטנציאל ופרמטרים אחרים. אנחנו בודקים כל הזמן את משך זמן ההמתנה. גם המרכזים הרפואיים בודקים את עצמם בתוכנה שזמינה כל הזמן, ומראה את מצב התורים לפי רופאים ספציפיים. אנו עושים בקרה על רופאים עם אורח תור חריג של ה-14 יום. קבענו משנו סביר להערכתנו. בדקנו בעבר מהו תור דחוף ומהו תור סביר, ועל סמך זה אנו בודקים אחר כך את זמני ההמתנה. ללקוח שצריך תור דחוף, יימצא פתרון.
אני אתייחס למה שנאמר על מוקד השירות. במוקד השירות צריך ללחוץ על מספרים כדי להגיע לנציגי השירות, אבל נציגי השירות אינם מביאים את הדברים מהראש שלהם. יש תסריט מובנה לכל דבר, והם לא מורשים לזוז ממנו. ישנן הנחיות מה לעשות במידה וצריך תור דחוף. קביעת התור מלווה בתסריט מסוים.
אברהם רביץ:
אין ספק שהפיקוח יכול לייעל את המערכת. הדיווחים חשובים מאוד לעיני הציבור.
היו"ר משה שרוני:
אני רוצה להודות לשלי לוי על הסקר המעמיק. אני חושב, שאם כל אחד יעבור על זה בצורה מעמיקה, הוא יוכל לראות את הפערים הקיימים בין הקופות. הבעיה המרכזית לא נפתרה. אני חושב, שאת בעיות כוח האדם אפשר לפתור. או שיש בריאות ממלכתית, או שהממשלה תגיד שאין. אם יש בריאות ממלכתית, צריך לעשות אותה בצורה רצינית. אני רוצה לסכם את הישיבה.
1. הוועדה רואה בחומרה את אוזלת היד שמפגין משרד הבריאות בכל הנוגע לפיקוח על שירותי הבריאות שמספקות קופות החולים ואת העובדה שהמשרד מסתמך על רצונן הטוב של הקופות לשתף עמו פעולה ולא פועל למיצוי סמכויותיו בנושא זה.
2. הוועדה רואה בחומרה את העובדה שמשרד הבריאות לא קבע עד כה תקנות בדבר חובת הדיווח של קופות החולים על שירותי הבריאות שנתנו והתנאים בהם ניתנו, וזאת בניגוד למתחייב בחוק ביטוח בריאות ממלכתי.
3. הוועדה סבורה שעל משרד הבריאות לפרסם ברבים את ממצאי הבקרות שערך בקופות החולים במטרה לספק לציבור המבוטחים מידע מלא על היקף ואיכות השירותים שמציעות הקופות. פרסום זה יוביל ליצירת תחרותיות בין הקופות ויסייע למבוטחים לקבל החלטה צרכנית נבונה.
4. הוועדה דורשת ממשרד הבריאות להכין תוכנית מפורטת לפיקוח ובקרה על שירותי הבריאות שמספקות קופות החולים ואיכותן. התוכנית תכלול: יעדים, תוכנית עבודה מפורטת, תיקוני חקיקה נדרשים לצורך הגברת הפיקוח וכן מצבת כוח אדם הדרושה למחלקת פיקוח ובקרה יעילה ואפקטיבית. משרד הבריאות יגיש את תוכניות העבודה בתוך 3 חודשים. כמה זמן יידרש למשרד הבריאות? האם המשרד יוכל לעמוד בבקשת הוועדה?
דרור גוברמן:
תוך שנה-שנתיים עם תקצוב מתאים.
וילמה מאור:
אנחנו מדברים על גיבוש תוכנית עבודה, שתוגש לוועדה.
דרור גוברמן:
תוכנית עבודה אפשר לגבש תוך שלושה חודשים. תוכנית שתכלול את כוח האדם הנדרש ואת התקציב.
היו"ר משה שרוני:
האם לא יודעים היום כמה כוח אדם נדרש?
דרור גוברמן:
בשביל לערוך את זה, אני צריך מערכת מחשוב.
היו"ר משה שרוני:
אפשר לתת את זה בשלבים.
דרור גוברמן:
תוגש תוכנית.
היו"ר משה שרוני:
תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 15:30