פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 29
מהוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים
יום רביעי, י"א תמוז, תשס"ז (27 ביוני 2007), שעה 09:30
סדר היום: גירוש ילדי עובדים זרים למדינות עוינות להם.
נכחו:
חברי הוועדה:
רן כהן – היו"ר
שי חרמש
מוזמנים:
יהונתן בורוביץ – משרד הפנים
שלמה ירון – תובע, במנהלת ההגירה, המשרד לבטחון פנים
רויטל מלי דנקר – מחלקה קונסולרית, משרד החוץ
אלן בנגורה – איגוד העובדים האפריקאים בישראל
ג'ון בנגורה – איגוד העובדים האפריקאים בישראל
שירי פמוני – איגוד העובדים האפריקאים בישראל
אוליבר אוסקר – איגוד העובדים האפריקאים בישראל
אדווין בראוני – איגוד העובדים האפריקאים בישראל
אליס מגלי – איגוד העובדים האפריקאים בישראל
פליסיה אמיאווה – איגוד העובדים האפריקאים בישראל
מאיה גלברג פלג – עו"ס מסיל"ה
סיגל רוזן – מוקד סיוע לעובדים זרים
עודד קורצ'ין – דוקטורנט בנושא מהגרי עבודה
מבילזי קילונגו – איגוד העובדים האפריקאים בישראל
מנהלת הוועדה: בת שבע פנחסוב
רשמה: אתי בן שמחון
תרגום מאנגלית: יפה קרינצה
גירוש ילדי עובדים זרים למדינות עויינות להם
היו"ר רן כהן:
שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.
ישיבה זאת מיועדת לדון בנושא של גירוש ילדי עובדים זרים למדינות עוינות, בעיקר לאפריקה, והיוזמה היא של איגוד העובדים האפריקניים. ביקשתי שנציג האיגוד יציג את הבעיה, הוא ביקש להציג את הנושא באנגלית. בבקשה.
אלוסין סווארה:
(אנגלית)
בוקר טוב לכל אחד מכם. שמי סווארה, אני המנהל של איגוד העובדים האפריקאים בישראל ויושב ראש המרכז לפליטים אפריקאים בישראל. לפני כחודש נפגשתי עם רן כהן במשרדו בתל אביב כדי לבקש מכל הלב עבור הילדים שנולדו בישראל. לפי הנתונים מ"טיפת חלב" במחוז תל אביב, מדובר על ילדים מגיל אפס ועד גיל 3 שנים, שמספרם כ- 884. בין הגילאים 3 ל-6 שנים יש כ-323 ילדים. אנחנו רוצים לפנות לממשלת ישראל דרככם, משום שפנינו אליכם כדי שתעזרו לנו.
היו"ר רן כהן:
האם כולם אפריקאים או גם מארצות מוצא אחרות?
אלוסין סווארה:
אפריקאים, אסיאתיים. אנחנו מבקשים מממשלת ישראל לעזור לילדים אלה, שהם חפים מפשע, אלה ילדים שנולדו פה, כך שרעיון הגירוש שלהם אינו במקום. אנחנו מאמינים שילד נולד במקום אחד, לא בשני מקומות. הילדים האלה נולדו בירושלים או בתל אביב. לישראל ולאפריקה יש קשרים הדוקים, ואנחנו מאמינים שהפניה שלנו לוועדה היא רק על רקע הומניטרי.
באפריקה יש הרבה בעיות היום. יש בעיות בניהול המדינה, בעיות של שחיתות, אכזריות אין כתובת פוליטית, כך שלהחזיר ילדים אלה לאפריקה או לאסיה זה לשלוח אותם לקברם. בגלל זה אנחנו פונים לממשלה על מנת שתמצא מכניזם, שתמצא פתרון. אן לדעת, אחד מילדים אלה עשוי להיות מנהיג באפריקה, וזה יכול להיות מקור גאווה לממשלת ישראל שילד זה נולד כאן.
אנחנו כאן כדי להמשיך בתחינה שלנו לממשלת ישראל כדי שתאפשר לילדים אלה להישאר גם אחרי שימלאו להם שש שנים, משום שילד יהיה יום אחד בן שש או עשר. לכן, אנחנו מבקשים מממשלת ישראל להעניק סטטוס לילדים שלנו בני שש עד עשר. אנחנו ממשיכים לבקש על רקע הומניטרי ומבקשים לקחת בחשבון את הימים הגדולים של גולדה מאיר. היא קשרה קשרים דיפלומטיים עם כל יבשת אפריקה, היא ביקרה באפריקה והגיעה לשם עם "סולל בונה". "סולל בונה" בנה את כל המדינות האפריקניות. אני גאה לומר שמרבית הבניינים הגדולים שרואים בסיירה לאונה היום ניבנו על ידי "סולל בונה", הודות לגולדה מאיר, תנוח על משכבה בשלום. זאת הייתה מחווה מאוד יפה, אנחנו תמיד חושבים עליה ואפילו האנשים באפריקה מהללים את האישה הזאת בגלל מה שהיא עשתה. לכן, אנחנו פונים לבית הזה לעזור לנו, לאפשר לילדים האלה להישאר כאן, להשתלב כאן. אני מודה לכם מאוד.
היו"ר רן כהן:
תודה רבה. מה הפעולות שננקטות נגד ילדים אלה כרגע, למיטב ידיעתך? האם הם נשלחים חזרה לארצות מוצאם?
אלוסין סווארה:
אנחנו חוששים שמא יש תוכניות שיגרשו אותם. אבל אנחנו מאמינים שבעיני אלוהים כל הילדים שווים, בין אם הם בני יום אחד או עשר שנים. כולם נולדו בבתי החולים, לומדים בבתי הספר הציבוריים, מרבית חבריהם הם יהודים, הם מדברים את השפה, הם מעורבים בקהילה היהודית. אף אחד לא יודע מה יהיה כל אחד מילדים אלה בעתיד.
בשבועיים האחרונים מרבית ההורים קיבלו מכתבים וזה גרם למהומה רבה. המכתבים האלה דורשים מהם לעזוב את הארץ תוך 45 ימים או תוך 60 יום, משום שהילדים לא עומדים בקריטריונים בין אם משום גילם הצעיר או משום סיבות אחרות כמו, למשל, שההורים שלהם נכנסו לארץ בדרך לא חוקית. הילדים לא היו כשההורים ביצעו את העבירה הזאת, הילדים האלה חפים מפשע. כרגע יש פאניקה גדולה בקרב הקהילה שלנו.
היו"ר רן כהן:
תודה.
שי חרמש:
עלי להודות שאני לא מכיר את הסיפור הזה, אבל אני יותר ממוכן לקחת חלק בפגישות האלה. לא רק שאני חבר הוועדה הזאת אלא שבחרתי להיות בישיבת הוועדה הזאת במקום בישיבה של ועדה אחרת, משום שזה נושא חשוב. האזנתי לרן כהן והקיבוץ שלי בנגב החליט שהבוקר אגיע לוועדה הזאת.
אתה מדבר על הילדים, אני רוצה לדבר על ההורים. ברור שזכותם של הילדים להישאר בישראל תלויה בזכות ההורים להיות בישראל. לא מדובר על מצב בו ההורים יהיו פה והילדים יישלחו חזרה לארץ המוצא או להפך, שההורים ישלחו לארץ מוצאם והילדים יישארו כאן. החבילה היא לכל המשפחה, הילדים יהיו במקום שההורים יהיו בו ולהפך. לכן, לא ברורה לי הכותרת של שליחת הילדים לארץ לא בטוחה.
אתחיל בהתחלה: מה מצב ההורים? האם ההורים אמורים להישלח חזרה משום שהשהות שלהם כאן לא חוקית? לא ברור לי המצב, תתחיל באל"ף בי"ת ואחר כך תמשיך הלאה.
אלוסין סווארה:
מאז 2005 יש החלטה - זאת ההצעה האחרונה שקיבלנו ממשרד הפנים – שכל ילד שהוא בן שש שנים זכאי לקבל אזרחות קבע בישראל, והוריו יהיו אזרחים ארעיים, כמוני כרגע, בזכות בתי. בשנה שעברה עבר חוק, כך שחלק מהילדים קיבלו אזרחות, כ-600 ילדים. לפני כשבועיים קיבלנו נתונים שעוד 203 אנשים קיבלו אזרחות קבע.
יש בקשות לאזרחות שנדחו בשל מספר סיבות, בין אם בשל הגילאים של הילדים, או בשל כך שההורים לא נכנסו לארץ באופן חוקי, או שלא ברור אם הילדים הם של ההורים, ומשרד הפנים מבקש מהאנשים בדיקת .DNA. במקרים אחרים זה בגלל שההורים עזבו את הארץ וחזרו אחר כך. משרד הפנים הכריז לפני שבועיים שבקשתם של שכ-160 אנשים לא נתקבלה, ואנשים אלה קיבלו מכתבים וטלפונים. הם פוחדים מהמשטרה, הם פוחדים ממשרד ההגירה, שיתחילו לחפש אחריהם מבית לבית, גם באמצע הלילה, כדי לאסור אותם. הפחד שלנו הוא שהילדים האלה, שנולדו בארץ, יהיו זרים גם בארץ שאליה מתכוונים לשלוח אותם.
היו"ר רן כהן:
מר סווארה, כמה מהם עצורים כרגע?
אלוסין סווארה:
עדיין לא החלו מעצרים.
היו"ר רן כהן:
כלומר, כולם עדיין חופשיים.
אלוסין סווארה:
הם חופשיים, אבל קיבלו מכתבים שנתנו להם אולטימטום של 45 או 60 ימים שבסופם הם צריכים לעזוב את הארץ.
שי חרמש:
כל האנשים ברשימה הזאת, בין אם הם שוהים בלתי חוקיים בארץ או שהם מגורשים מסיבה אחרת, באים מארצות שנמצאות במשבר?
אלוסין סווארה:
חלקם, לא כולם באים מאפריקה.
היו"ר רן כהן:
מר סווארה, השאלה מאוד ברורה. האם כל הארצות באפריקה הן במשבר?
אלוסין סווארה:
כן, כולן.
היו"ר רן כהן:
נשאל את משרד הפנים אחר כך מה עמדתו. נמשיך בעברית.
סיגל רוזן:
החלטת הממשלה בנוגע למתן מעמד היתה נדיבה, ואפשר לומר הוגנת. יש בה פגמים שהם כל כך קלים לפתרון, אני רוצה דווקא להתחיל בפגמים האלה. ההיסטריה שפשטה בקהילה האפריקאית, בגלל שמרבית האנשים שנותרו כאן, הם בעצם פליטים על רקע הומניטרי מקונגו, מחוף השנהב, שהילדים שלהם לא עומדים בקריטריונים. חלקם לא עומדים בקריטריונים כי הגיל שלהם מתחת לשש שנים. וחלקם, וזה האבסורד הגדול, עומדים בקריטריונים, אבל בגלל שההסדר, השם שלו זו הוראת שעה למתן מעמד לילדי שוהים שלא כדין, אז למשל אחד כמו אוסקר ששוהה פה כדין, כי הוא פליט מוכר, והאמת היא שהילדה שלו קטנה מדי. אבל גם אם הבת שלו היתה בגיל המתאים, הוא לא היה מקבל מעמד, כי הוא שוהה בישראל כדין.
קיבלנו קריאות של הורים שהם פליטים מוכרים, שהילדים שלהם לא קיבלו מעמד מהסיבה הפשוטה, שהם פשוט שוהים בישראל כדין, שזה האבסורד בהתגלמותו.
היו"ר רן כהן:
באמת אבסורד. בגלל שהם שוהים כדין, אין להם מעמד.
סיגל רוזן:
כן. יש ילד ממוצא יפאני, שנולד פה, ומתקרב לגיל 18, שההורים שלו עובדים מומחים פה, שפשוט שהו כל השנים באשרה, וזה התאפשר להם כי הם עובדים מומחים. אז גם הוא לא קיבל מעמד.
היו"ר רן כהן:
יש מקרה כזה של מישהו שעובד בשגרירות הקוריאנית.
סיגל רוזן:
יש כמה מהשגרירויות שעובדים למעלה מחמש שנים, זה האבסורד הגדול. ניסינו לפנות למשרד הפנים, אבל אולי פנייה מטעם הוועדה למשרד הפנים, כי זה כבר פשוט מגוחך. הילדים הם בדיוק כמו הילדים של אותם שוהים שלא כדין, רק מה לעשות, איתרע מזלם והוריהם שוהים כדין.
היו"ר רן כהן:
בהחלט נטפל בנושא.
שי חרמש:
אגב, היפני מסודר, כי זה התפקיד שלי.
היו"ר רן כהן:
הוא יושב ראש אגודת הידידות.
סיגל רוזן:
הוא חצי יפאני. ההורים נפגשו פה.
בואו נדבר על הילדה של אוסקר, שהיא קצת קטנה מדי, אבל היא כבר בת ארבע. לצערנו המצב בקונגו לא צפוי להשתפר. בעוד שנתיים היא תהיה בת שש, ואוסקר עדיין יהיה חוקי בישראל.
היו"ר רן כהן:
אוסקר מדבר עברית. תספר לנו את הסיפור שלך ושל הילדה שלך.
אני מודה לכם, אתם יזמתם את זה. ברגע שיזמתם, אני מייד קיבלתי את ההצעה, וחבר הכנסת שי חרמש, קם הבוקר ושמע ממני, והתייצב למשימה. כל הכבוד.
אוליבר אוסקר:
אני רוצה להודות לכל אחד פה, להודות לעם ישראל, בשביל הזכות שנתנו לילדים זרים שנולדו כאן, להודות למשרד הפנים, ולכל אחד שהצביע בעד שיתנו לילדים שנולדו כאן את המעמד הזה. אירוע של עם ישראל, בשבילי אין לי מלה אחת נגד, רק דברים טובים.
דבר שני, אני וההורים האחרים, לא באים לפה נגד החוק במדינת ישראל. אם אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו פה, כי מדינה זאת היא מדינת חוק, לא רק סתם מדינת חוק, ומדינת חוק היחידה במזרח התיכון.
היו"ר רן כהן:
רק בשביל העברית שלך, היה צריך לתת לך תושבות קבע...
שי חרמש:
אנחנו לא שומעים מהרבה אנשים במדינה, שזאת מדינת חוק.
סיגל רוזן:
הכל יחסי, תסתכל מה קורה באפריקה.
אוליבר אוסקר:
עם ישראל, משרד הפנים, שר הפנים, ממש עשו עבודה טובה. אין לי מה להגיד, שמתי לב שלא שמו לב לנקודה הומניטרית. אני לא חושב שעשו בכוונה, אף אחד לא מושלם, יכול להיות שהיה להם הרבה עבודה, ולא היה זמן לחשוב על הנושא.
אני רוצה לדבר באופן ספציפי, היום סכנה במדינה זאת, זה לא דבר שכל אחד יודע. קונגו, אני מצטער שזו המדינה שלי, אבל לא רק קונגו, יש גם ליבריה.
היו"ר רן כהן:
ספר לנו על הסיפור שלך, על קונגו ועל המשפחה.
אוליבר אוסקר:
אני בא מקונגו, ובארץ 13 שנה. 7 שנים אני חי פה באופן חוקי, ועבדתי בכל מיני תחומים. היום קונגו היא מדינה במלחמה. במדינה זאת משתמשים בילדים כמו חיילים כבר בגיל שמונה.
לא הייתי בקונגו, אם שואלים היית, ראית, אגיד מייד, לא ראיתי, לא הייתי בקונגו כאשר התחילה המלחמה. אבל בטלוויזיה הישראלית, לפני פחות מחודש, בתכנית 'עובדה' שישראלים מסבירים מה קורה בקונגו. משתמשים בילדים כמו בחיילים בצבא, אונס מגיל חצי שנה, עד גיל 80, משתמשים בזה כמו נשק.
אם אותם אנשים שיודעים את זה, ומבקשים ממני לקחת את הבת שלי לשם, אני מרגיש כמו שמבקשים ממני לזרוק את הבת שלי לתנינים.
קיבלתי מכתב, אומרים לי, הבת שלך חייבת לעזוב את המדינה.
היו"ר רן כהן:
אוסקר, הבת שלך נולדה פה בישראל.
אוליבר אוסקר:
הבת שלי נולדה בתל אביב, באיכילוב. לפי תעודת זהות אני זר. נתנו לי 60 ימים שתצא מפה. כששאלתי שאלות, אמרו תראה, הסכנה של הבת שלך לא היום, אחר כך. במקום להגיד הנה אני רואה את השמש, אני בסימן שאלה. מחכים עד השעה ארבע, כאשר סוגרים את המשרדים, אז אני יודע שכולם בבית, לא מחליטים נגדי. כשיום חדש בא, אני בסימן שאלה, יודע מה מחליטים היום נגדי. לא היום, מחר, אני מחכה כל יום לסכנה.
היו"ר רן כהן:
קיבלת התרעה להוציא את הילדה שלך?
אוליבר אוסקר:
כי אני חוקי. הבת שלי ביקשה אישור, לא אני.
סיגל רוזן:
אוסקר שמבין הכל, עדיין בא אליי מבוהל, איך אני אשלח את הילדה שלי לקונגו. הוא באמת האמין שהוא צריך לשלוח את הילדה שלו לקונגו. הסברתי לו שמשרד הפנים מסתכל על הקריטריונים. הילדה שלו לא עומדת בקריטריונים, בגלל זה הוא קיבל את המכתב הזה. אבל הוא לא באמת צריך להוציא אותה עוד 60 ימים, כי הוא עוד יהיה פה עוד 60 יום, לו מותר להיות כאן, כי הוא פליט מוכר.
היו"ר רן כהן:
נמצא פה נציג ממשרד הפנים?
בת שבע פנחסוב:
יוסי אמור לבוא ממשרד הפנים. יהונתן אישר לי שהוא מגיע.
סיגל רוזן:
יוסי אדלשטיין בישיבות קודמות כבר הבהיר, שלא ביום אחד יתחילו לעצור ילדים. זה מפחיד, אם אחד כמו אוסקר שקורא עברית זה מפחיד אותו, אז לא פלא, שכל הקהילה האפריקאית סוערת. מרבית הילדים שאנחנו מדברים עליהם, הם ילדים של פליטים.
היו"ר רן כהן:
סיגל, ממה שאת יודעת, או אוסקר, ממה שאתה יודע. קיבלו את זה הרבה ילדים?
מה שם הבת שלך?
אוליבר אוסקר:
אסתר.
היו"ר רן כהן:
היא קיבלה את המכתב, או אתה קיבלת את המכתב?
אוליבר אוסקר:
היא ביקשה וענו לה.
היו"ר רן כהן:
הילדה ביקשה מעמד.
לא ייאמן.
אוליבר אוסקר:
היא ביקשה, ואמרו שהיא צעירה מדי, לא נותנים לה. אבל תכתוב מכתב, תסביר בדיוק מה הסיבה שהיא חייבת לקבל ויזה. הסברתי, שקונגו במצב מלחמה, יש מצב של ילדים חיילים, יש מצב של אונס. כאשר ראיתי את איתי אנגל ב'עובדה', אמרתי תודה לאל, שיש מישהו שבא לעזור לי. אבל לא הצלחתי לשכנע אף אחד על הסכנה שיש בקונגו.
היו"ר רן כהן:
סיגל, יש לך מושג אם מדובר בעשרות, במאות, של מקרים כאלה שבהם ההורים חוקיים, והילדים צריכים להיות מסולקים מהמדינה.
סיגל רוזן:
הנושא הזה של עשרות, אולי מתקרב למאות. אולי 100-200.
מאיה גלברג:
המספרים שנתנו, אלו המספרים של כלל האוכלוסיות בתל אביב בלבד, לפי הממצאים שאספנו. מתוכם גם ילדי פליטים.
היו"ר רן כהן:
השאלה שלי האם את יודעת על כמה מדובר, כשההורים הם במעמד חוקי בארץ, והילדים מקבלים צו גירוש, הדבר האבסורדי.
מאיה גלברג:
אני יכולה לשער פחות ממאה, מדובר בעשרות.
עודד קורצ'ין:
לפעמים, לחלק מההורים לא מבהירים את זה, למרות כשהם באים כן אומרים להם את זה, שהתאריך המאוחר מבין השניים. יש להם 60 יום, או שהאו"ם לדוגמה יפסיק להגן עליהם. כל זמן שההורים מוגנים, אז לא מצפים שהילדים יעזבו. אבל ברגע שהאו"ם יפסיק להגן עליהם, גם אם זה יקרה באופן פתאומי, הם יצטרכו לעזוב מייד, אפילו לא יינתן להם 60 יום, אלא למחרת ממש.
היו"ר רן כהן:
אני מודה לך.
בואו נראה עד כמה העניין בהול ממשטרת ההגירה.
ירון שלמה:
אני לא מדבר בשם משטרת ההגירה, כי אנחנו כמובן מבצעים את המדיניות של משרד הפנים.
היו"ר רן כהן:
מה ההוראות שאתם קיבלתם?
ירון שלמה:
אני יכול להגיד, וכמו שסיגל אמרה, ושמעתי את דוברת משרד הפנים, מדברת על זה. הם דיברו ברדיו על מישהי שהתלוננה בדיוק כמוהו, על שהיא מוגנת במעמד פליט, והילדה שלה קיבלה מכתב, אותו מכתב. זה בדיוק אותו עניין, זה בעצם מכתב שלא עונה לקריטריונים של ילדי עובדים זרים. אבל היא דיברה על זה, שכמובן שכל עוד הם פליטים לא יעשו שום דבר, וגם דיברה על זה, שבמעמד המכתב קראו להם והסבירו להם מה המשמעות.
היו"ר רן כהן:
עשה לי טובה, בלי הסברים. אתם הולכים לגרש את הילדים האלה?
ירון שלמה:
אם משרד הפנים יחליט.
היו"ר רן כהן:
עזוב משרד הפנים, מה ההוראות עכשיו?
ירון שלמה:
כרגע אין הוראות.
היו"ר רן כהן:
אין הוראות, הבנתי. זאת אומרת, בעצם נכון לעכשיו, אתם לא הולכים לגרש את הילדים האלה. הבת של אוסקר הולכת להיות מגורשת?
עודד קורצ'ין:
אותם לא, אבל כל היתר - - -
היו"ר רן כהן:
עודד, בשם מי אתה אומר לא?
עודד קורצ'ין:
מראיון שערכתי עם יוסי אדלשטיין.
היו"ר רן כהן:
הוא הגיע למעלה כזאת שמצטטים אותו פה...
עודד קורצ'ין:
הוא זה שקובע את המדיניות.
היו"ר רן כהן:
הוא היה צריך להיות פה.
ירון, אני מבקש לדעת. ההוראות של משטרת ההגירה נכון לעכשיו, גם לילדה של אוסקר, יש 60 יום. יש כאלה שהם על גבול ה-60 יום?
עוד כמה ימים נשאר לילדה של אוסקר?
אוליבר אוסקר:
54 ימים.
ירון שלמה:
הוא מראש לא נמצא במעמד סכנה.
היו"ר רן כהן:
אבל לא הוא, בתו.
ירון שלמה:
הוא מדבר על אלה שאין להם מעמד פליט. מבחינתם, הסיבה היחידה שכרגע הם שהו בארץ, מכיוון שעדיין לא היה פתרון לשאלת ילדי עובדים זרים. מכיוון שכרגע הודיעו להם שכביכול הם לא עומדים בקריטריונים, ועליהם לעזוב את הארץ --
היו"ר רן כהן:
בצמרת, היום יש לכם הורים עם ילדים שאתם עומדים לגרש אותם לאפריקה?
ירון שלמה:
אם יש שאלה של גיבוש מדיניות על הרחקת משפחות, התחילו לדון בזה.
היו"ר רן כהן:
אני ארצה לדעת, האם יש במעצר, או שבתכנון אתם מתכוונים לגרש?
ירון שלמה:
לא. אין במעצר משפחות, ואין ילדים במעצר.
היו"ר רן כהן:
לא, אני מקווה. מפקד משטרת ההגירה הבטיח לי חד-משמעית שלא יהיו ילדים במעצר, לא יהיה דבר כזה. אני מקווה שאתם עומדים בזה.
היו"ר רן כהן:
משרד החוץ, מה המצב?
רויטל מלי דנקר:
קיבלתי זימון ממש אתמול בערב. לא יצא לי לערוך בדיקה בדיוק מי צריך להגיע. אני מהחטיבה הקונסולרית, אני מבינה שהחטיבה המדינית צריכה להיות פה, ולתת סקירה על כל מדינה, מה שאני יודעת.
היו"ר רן כהן:
אני לא עושה סקירה עם כל מדינה.
אני רוצה לדעת קודם כל, האם אתם נמצאים בעובי הקורה כמשרד, בתוך סוגייה כזאת, שבה ישראל מוציאה מקרבה ילדים והוריהם למדינות אפריקה.
רויטל מלי דנקר:
משרד הפנים מקבל את ההחלטות שלו, לא שאני יודעת שמערבים את משרד החוץ, ואת הדעה שלי לגבי המדינות הספציפיות. אני יכולה להגיד לך לגבי קונגו, שהוא צודק, ויש שם סכסוכים ומשברים אתניים. בליבריה גם יש הגבלות של האו"ם. אמנם האו"ם הסיר את ההגבלות לפני מספר חודשים, אבל המדינות עדיין רוצות לבדוק את המצב.
היו"ר רן כהן:
יש פה גם סכנה אמיתית לילדים ולהורים שלהם אם הם מוחזרים, ויש פה גם בעיה למדינת ישראל. אם אנחנו נחזיר אותם לשם בכוח, זה יפגע במעמדה של מדינת ישראל בעולם. כדאי שמשרד החוץ יהיה מאוד אגרסיבי בעניין, מאוד פעלתן.
רויטל מלי דנקר:
אני חושבת שהחטיבה המדינית צריכה להיות מעורבת בהחלטות כאלו.
שי חרמש:
קודם כל את הקטע של הלקונה צריך להסדיר. מי קשור ללקונה?
סיגל רוזן:
משרד הפנים.
שי חרמש:
את הלקונה צריך לסגור. במצב שבו עובדים שוהים בלתי חוקיים, וילדים בלתי חוקיים, ייתכן שיהיו חילוקי דעות ביני לבין רן, ואולי לא. אם עובד חוקי נמצא בארץ, קל וחומר ילדיו בלתי חוקיים.
סיגל רוזן:
אני חושבת שצריך להתחיל במשהו מתוך קונסנסוס. התחלנו באוסקר, בוא נעבור לליברים.
היו"ר רן כהן:
לסוגייה הזאת, יש עוד מישהו שרוצה להוסיף משהו? בבקשה, אדוני.
(אנגלית)
אדווין בראוני:
אני מדבר בשם הילדים בישראל וההורים שלהם. ההורים של הילדים האלה לא נמצאים כאן כדי לקבל אזרחות. המטרה שלנו היא לקחת את הילדים שלנו מהמקומות שבהם הם בסכנה, וכשלא תהיה סכנה נחזור לארצות המוצא שלנו. אנחנו מבקשים ממדינת ישראל שיתייחסו לכל ילד שנולד בארץ כאל חף מפשע. הילדים האלה לא בחרו למי ואיפה להיוולד. אין להם שום אופציה.
לכן, אנחנו פונים אליכם שוב, ההחלטה להתעלם מחלק מהילדים מדאיגה. בבקשה, אנחנו מתחננים, התייחסו לכל הילדים כאל ילדים שנולדו במדינה הזאת. אם הם יוחזרו לארצות מוצאם זאת יכולה להיות קטסטרופה. העתיד שלהם טמון במדינה הזאת, אין להם לאן ללכת. אנא, השתמשו בסמכות שלכם כדי שילדים אלה לא יגורשו, משום שהם חפים מפשע. חלק מההורים גורשו וכעת ישראל עושה ככל יכולתה כדי לגרש גם את הילדים. הם אומללים, הם מבולבלים. הילדים האלה יגדלו בארץ הזאת ויהיה להם פה עתיד.
היו"ר רן כהן:
תודה. בבקשה, גברתי. מה שמך?
פליסיה אמיאווה:
שמי פליסיה, אני מגאנה. אני גננת בתל אביב. ניסיתי לפנות לממשלת ישראל כדי שיתחשבו בילדים. אם הילדים האלה יגורשו מתל אביב הם לא ישרדו. אנחנו עושים כמיטב יכולתנו לשמור על הילדים האלה.
היו"ר רן כהן:
יש לך ילדים משלך?
פליסיה אמיאווה:
ילד אחד, בן ארבע.
היו"ר רן כהן:
איפה הוא עכשיו? בגן?
פליסיה אמיאווה:
כן. כשפתחנו את הגן היה קשה מאוד. אחר כך מצאנו את מסיל"ה, הם התערבו ודאגו לנו לשמרטפים לילדים שלנו. אנחנו צריכים עזרה מהממשלה כדי להוציא את הילדים האלה משום שחלקם ממש מורעבים. זה לא טוב, משום שלהורים אין יכולת לדאוג להם. ההורים עובדים, אבל זה לא כל כך פשוט לשלם שכר דירה. הילדים האלה זקוקים לעזרה.
היו"ר רן כהן:
האם לילדים שלך את שירותים בסיסיים מינימליים של חינוך, בריאות ועוד?
פליסיה אמיאווה:
כן, רק בתל אביב.
היו"ר רן כהן:
יש לכם הכול. מאיה, מקבלים הכל?
(עברית)
מאיה גלברג:
לא בדיוק. מגיל 4 יש חוק גנים עירוניים. פליסיה היא אחת מהגננות של הקהילה.
מבחינת בריאות, יש הסדר עם מאוחדת לילדים.
היו"ר רן כהן:
משרד הבריאות ארגן לכולם. אוטומטית, הם מקבלים את כל השירותים מקופת חולים
מאוחדת, כמו כל אזרח בישראל.
סיגל רוזן:
משלמים הרבה יותר, משלמים 191 שקלים לכל ילד לחודש, רק לביטוח בריאות.
מאיה גלברג:
יש הסדר, והילדים האלה מבוטחים מבחינה בריאותית, שזה יותר טוב מההורים שלהם.
היו"ר רן כהן:
גם התשלום הזה של 191 שקלים לחודש, בכל זאת יקר מדי.
שי חרמש:
יש בעיה בגלל שאני חדש בעסק. הסיפור שעלה פה כרגע להפריד בין סיפור ההורים לבין סיפור הילדים, נראה לי מאוד תמוה.
לא מכיר שום חוק הגירה שנבנה בעולם, שבו ההורים שוהים בלתי חוקי, זה בלתי חוקי, לא יעזור שום דבר. אנחנו נמצאים בבית הנבחרים, אין פה דברים בלתי חוקיים. כל מה שבלתי חוקי, הולך למשטרה. באה משפחה ששוהה פה באופן בלתי חוקי, אומרת אני בלתי חוקית תגרש אותי חזרה, ואת מה שיצרתי פה, תיקחו לעצמכם, תשאירו אותו פה. תסבירו לי.
סיגל רוזן:
נתחיל מזה, שבהרבה מאוד מדינות, מעצם זה שהילד נולד במדינה, הוא כבר אזרח, כמו בארצות הברית למשל.
היו"ר רן כהן:
אבל זה לא קיים בארץ, לצערנו.
סיגל רוזן:
כל מדינה שחתמה על האמנה לזכויות הילד, המעמד של הילד אמור להיות מנותק מהמעמד של ההורים שלו. מהסיבה הזאת בישראל, מחויבים לתת להם גם זכויות בריאות, וגם חינוך. בתל אביב זה קורה, במקומות אחרים בארץ, עכשיו עם הסודאנים, אנחנו רואים שזה לא קורה, וזו בעיה, אבל אנחנו כן מחויבים לזה. מדינות אחרות גם נותנות.
היו"ר רן כהן:
הייתי מסייג את זה. מאחר ומדובר כאן בארצות שבכל זאת יש בהם היום סכנה קיומית, ממשית, נכון לעכשיו לפחות, דבר שהוא מוכר על ידי כל העולם. אני מכיר את זה, גם משרד החוץ מכיר את המצבים האלה. גם בקונגו, גם ניגריה, גם גאנה, בסודאן, וכו'. חבל לי שיוסי אדלשטיין לא פה.
(אנגלית)
אלן בנגורה:
בוקר טוב לכולם. אני שמח להיות כאן.
היו"ר רן כהן:
אנחנו מעריכים את היוזמה שלך לעזור לוועדה להתמודד עם נושא הילדים.
אלן בנגורה:
תודה. אנחנו עוזרים לילדים האלה, אבל במקרים רבים יש בעיות שאנחנו לא יכולים לטפל בהן. אנחנו פה כדי לבקש מהוועדה עזרה. אני רוצה לתת דוגמה. בזמן מלחמת המפרץ, כשסדאם חוסיין ירה טילים, היה קשה מאוד. חלק מהילדים, כשהגיעו לאפריקה, אמרו שהם רוצים לחזור לישראל. שאלנו: למה? הם אמרו שזה בגלל שהם שייכים לכאן. הילדים האלה מדברים עברית.
אני רוצה להגיד גם משהו בעברית. נעשה סיכום. קשה לתת מעמד לחלק הזה, ולחלק השני לא לתת מעמד לגרש אותם. זה הגורל שלהם.
היו"ר רן כהן:
אני מבטיח לך דבר אחד. אנחנו נעשה הכל כדי לעזור לילדים, בוודאי ילדים לא יגורשו ממדינת ישראל, למדינה שבה יש סכנה לחיים שלהם. אני בטוח שגם חבר הכנסת שי חרמש, וגם אני בעניין. לכן אני מודה לכם שאתם פה.
ג'ון:
אני מודה לך על כל המאמץ. היה לנו חבר מסיירה לאון שהיה חולה. פניתי לנציג האו"ם, שהבחור חולה, ואנחנו לא יכולים להתמודד איתו. פנינו למיקי בבלי, הוא אמר שהוא חוקי, ואסור לגרש אותו. אמרתי שהוא חולה, פניתי אליו שיפנה למשטרה לעצור אותו, כי אנחנו לא יכולים לטפל בו בגלל שהוא חולה. אמר מי שחוקי, לא משנה מצבו, הוא יישאר. אמרתי שאני מוכן להטיס אותו, אם הם יקנו את הכרטיס שלו לסיירה לאון.
מאיה גלברג:
למבוגרים אין ביטוח בריאות, זו הבעיה גם אם אתה פליט.
היו"ר רן כהן:
אין להם בקופת חולים מאוחדת, כמו לעובדים הזרים?
מאיה גלברג:
רק לילדים עד גיל 18.
סיגל רוזן:
בגיל 18 מופסק. מאוד יקר להמשיך באופן פרטי.
ג'ון בנגורה:
הוא היה חולה, והם הציעו כרטיס, רק אם אציע כספים, או לעמוד למשפט. הגענו, הבחור התעורר. הוא כתב את כל הטפסים, והוא קם. היינו צריכים לעבור במעבורת. במקום שנולדתי שמתי רגל, כמו איש זר. אני פוחד שלא יקרה משהו לא טוב. פתאום הבחור התעורר, הוא רוצה לחזור עוד פעם לישראל. לא יכולתי לטוס. מנסה לשכנע אותו, אני מדבר עם האו"ם שיחזירו אותו. הוא אמר שהפספורט שלו נלקח.
נולד פה ילד שלא יכלו לטפל בו, והביאו אותה מירושלים. הבן היום בן 7, 8 או בן 12. שאלתי אם אני יכול לעזור בעניין הזה. היא אמרה, הבן שלי נמצא, ואנחנו לא צריכים אותו לפה. רק אם תוכל להגיע לשם, כי בישראל יותר טוב. צריך שהוא יידע שיש לו אמהות שבאו מאפריקה.
לא איכפת להם שהילד יישאר בישראל, אבל העניין לא לחזור לאפריקה. רק שהילד יידע שיש לו אמא סיירה ליאון ואבא מסיירה ליאון. עד עכשיו אני לא יודע איפה הילד נמצא, הוא בירושלים.
אם הילד יחזור לאפריקה, או האבא יחזור, הילד יישאר כאן. יש אמהות שכבר עשו זאת, והילד היום בן 15 ויותר, הם לא יודעים איפה נמצא, איך קוראים לו, ומה מצבו.
היו"ר רן כהן:
התמונה ברורה. תודה.
יוהנתן בורוביץ:
כבוד היושב ראש, אני רוצה להתנצל.
היתה תקלה הבוקר, עם המינהל לאוכלוסין, הנציגים שלנו הלכו לוועדת הקליטה, ולא באנו מוכנים לדיון הזה, ועל כך אני מתנצל.
היו"ר רן כהן:
אני אשאל אותך, אולי תוכל לענות לנו העניין.
עלו כמה סוגיות לגבי הנושא של ילדי עובדים זרים, שקיבלו מכתבים ממשרד הפנים, שהם צריכים לחזור למדינתם. קודם כל מוזר שבו הילדים צריכים לחזור בלי ההורים שלהם. אבל בוא נאמר כך, יש פה שתי בעיות שאני רואה. החזרת ילדים למדינות שיש בהם סכנת חיים, דבר שלא עולה על הדעת, שמדינת ישראל תעשה אותו לגבי שום אדם בעולם. יהיה מוצאו, צבעו, דתו, מינו, אשר יהיה. נדמה לי שבעניין הזה, כאשר מדובר על אנשים מקונגו, מליבריה, סיירה לאונה.
סיגל רוזן:
מסיירה לאונה כבר גירשנו אותם. נשארו פה רק אלה שיש להם ילדים. את הליברים עומדים עכשיו לגרש.
היו"ר רן כהן:
או ליבריה. אלה מדינות שבהם המצב הוא כזה, שהחזרתם לשם זו סכנת חיים.
הבנתי כאן מנציג משטרת ההגירה, שנכון לעכשיו אין גירוש. יש צווים לגרש, אבל אין בעצם - - -
יהונתן בורוביץ:
אין צווי גירוש.
היו"ר רן כהן:
אלה צווים שצריכים להסתלק, הם צריכים בעצמם להסתלק.
הבת של אוסקר בת 4, צריכה תוך 54 ימים להסתלק ממדינת ישראל, תודה רבה. בסדר. זה דבר שנראה לי על פניו אבסורד.
ברשותך, מה שפירטה כאן סיגל בפנינו, המצב האבסורדי שבו ההורים הם חוקיים, יש להם אשרת שהייה ועבודה במדינת ישראל, והילדים הם בלתי חוקיים. מצב של הפרדה בין ילדים לבין ההורים שלהם. אני מכיר גם מקרה של עובד או עובדת, בשגרירות קוריאה נדמה לי. הוא כבר עובד פה 15 שנה, יש לו פה ילדים, הילדים שלו לא חוקיים, דבר שהוא באמת אבסורד.
סיגל רוזן:
זה לא שהם לא חוקיים, הם חוקיים. אבל הם לא מקבלים מעמד מתוקף ההסדר הזה, כי זה הסדר לילדי שוהים שלא כדין.
עודד קורצ'ין:
באופן כללי, זה נוגע לממשלה שלך, חבר הכנסת חרמש. ישראל לא עושה הפרדה בין מעמד ההורים, למעמד הילדים באופן עקרוני. כלומר, אם את עובדת זרה, ונולד לך ילד בישראל ואת חוקית --
היו"ר רן כהן:
עובדה אצל אוסקר. אוסקר הוא חוקי.
עודד קורצ'ין:
אם את עובדת זרה בישראל, את חוקית, ונולד לך ילד, מייד הילד לא חוקי, וגם את מאבדת את המעמד החוקי שלך.
היו"ר רן כהן:
לא, היא צריכה תוך שלושה חודשים לצאת יחד איתו, ולחזור בלעדיו.
עודד קורצ'ין:
זה נכון היה לעבר.
היו"ר רן כהן:
זה מה שאמר יוסי אדלשטיין לפני שבועיים-שלושה.
סיגל רוזן:
זה היה חודשיים שלושה.
היו"ר רן כהן:
אז השתנה, עכשיו היא כבר לא יכולה לחזור בלעדיו?
עודד קורצ'ין:
נכון.
היו"ר רן כהן:
זו גזירה. אלוקים ברא את האדם שיכול להוליד ילדים, אומרים לה אסור לך להוליד ילדים?
עודד קורצ'ין:
הדבר השני הוא בדיוק להיפך. אם יש הורים לא חוקיים, שהילדים שלהם במסגרת ההחלטה של ממשלת ישראל קיבלו מעמד, אז גם ההורים מקבלים מעמד ארעי אמנם כתוצאה מהילדים. כלומר, נדיר מאוד, שההורה לא חוקי והילד חוקי או להיפך.
לגבי המקרים האלה, כמו של אוסקר, זה לא שהילדה שלו לא חוקית, הוא ביקש שהילדה שלו תיכנס למעמד של תושב תושבות קבע וסורב.
היו"ר רן כהן:
זה לא נגמר בזה. לא רק שהיא סורבה. אלא עכשיו אומרים לה שהיא צריכה להסתלק.
סיגל רוזן:
משרד הפנים הולך כך. היא הגישה בקשה למעמד מהוועדה.
היו"ר רן כהן:
סיגל, אני מבין בשכל ישר את הדברים, לכן אני פונה ליהונתן.
יהונתן, הבלגן הוא לא בלגן מאוד גדול. אני אתמצת לך את זה, ממה שאני מבין בשני כיוונים--
יהונתן בורוביץ:
עשו פה סלט.
היו"ר רן כהן:
--האחד - גירוש ילדים למדינות שנמצאות במצב של סכנה.
יהונתן בורוביץ:
לא קיים, אני לא מכיר מקרה אחד שמשרד הפנים או מדינת ישראל הפרידה ילד מהוריו, וגירשה אותו ועוד למדינה שעוינת אותו. אני לא מכיר כזה דבר.
היו"ר רן כהן:
הבת של אוסקר קיבלה כזה מכתב שהיא צריכה להסתלק תוך 60 יום, והוא חוקי.
יהונתן בורוביץ:
מקרה-מקרה. הוא חוקי, תחת מה, יכול להיות שיש לו מעמד פליט של האו"ם. מעמד פליט של האו"ם מתחדש כל חצי שנה, שנה. משרד הפנים לא נוגע בו.
היו"ר רן כהן:
אבל נוגע בבת שלו.
יהונתן בורוביץ:
הבת שלו חוקית תחתיו.
היו"ר רן כהן:
אז למה היא קיבלה הוראה להסתלק תוך 60.
יהונתן בורוביץ:
אם היא קיבלה, זו הוראה לא נכונה. היא לא צריכה להסתלק.
היא חיה תחתיו, לא יעלה על הדעת שיפרידו הורים מילדיהם.
סיגל רוזן:
בעוד 4, 5, שנים נקווה שהמצב בקונגו השתפר, אפשר יהיה להחזיר את --
אז הילדה שלו תהיה בת 8
היו"ר רן כהן:
אנחנו יכולים לסכם כך, שאנחנו פונים לשר הפנים, וזו לא בעייתי.
יהונתן, מה שאתה אומר, שאנחנו יכולים לפנות לשר הפנים, רוני בראון, ולומר לו, אנחנו מבקשים שכל אותם צווים, או הוראות לילדים להורים חוקיים, שקיבלו הוראה להסתלק ממדינת ישראל, יבוטלו. ושהם יהיו צמודים להורים שלהם. כמו המקרה של אוסקר. אם ההורים חוקיים, הילדים צריכים להישאר איתם.
יהונתן בורוביץ:
העניין הוא תוקף חוקיותם של ההורים. ממה זה נובע.
היו"ר רן כהן:
מכל מצב. אם בתור פליט הוא חוקי.
יהונתן בורוביץ:
האו"ם בוחן את זה, האו"ם מחדש את זה.
היו"ר רן כהן:
בסדר גמור. כל זמן שהאו"ם נותן לו מעמד חוקי פה, הוא חוקי במדינת ישראל. אי אפשר להפריד אותו מהילדים שלו.
יהונתן בורוביץ:
בטוח.
היו"ר רן כהן:
יפה. אז זאת הפנייה שלנו.
סיגל רוזן:
האם לא כדאי לפנות גם למען 200 ליברים, זה כולל את כל ההורים והילדים. האו"ם כבר הסיר את ההגנה שלו, והרבה מדינות מערביות אחרות, למרות שהאו"ם מאפשר חזרה לליבריה, הם נתנו לה מעמד מטעמים הומניטריים.
היו"ר רן כהן:
מי יודע להגיד לנו פה משהו מיוחד על ליבריה.
רוויטל דנקרר-מלי:
נכון לגבי ליבריה. זאת אומרת, האו"ם הסיר את ההגנה לפני מספר חודשים, אבל מדינות בעיקר מערביות, לא מחרימות את הליברלים, עדיין מגבילות את עצמן.
היו"ר רן כהן:
עדיין בגלל הסכנה הפנימית שקיימת שם.
סיגל רוזן:
את הסיירה לאונים כבר גירשנו. הנשים נאנסות שם ונרצחות, וכל מי שרק שומעים שחזר ממדינה מערבית כלשהי, ישר פורצים אליו הביתה. נשק מצוי בבתים, ורוצחים אנשים בבתים.
היו"ר רן כהן:
אנחנו רוצים לפנות לשר הפנים, שלא לגרש שום אדם מהקהילה האפריקאית, וודאי לא ילדים, לשום מדינה שבה יש סכנת חיים לאותם אנשים, כולל ליבריה.
שי חרמש:
מה ההיקף של כל הסיפור?
סיגל רוזן:
כל האפריקאים. הכל מכל וכל, אנחנו מדברים על פחות מ-1,000 איש. הרבה פחות מאלף ילדים.
היו"ר רן כהן:
לפחות בינתיים, אין שום סיבה לגרש אותם. אני מדבר על כך, שלא להחזיר אותם למדינות האלה למוקד הסכנה. אם מדינת ישראל, משרד החוץ, משרד הפנים ימצאו סידור עם האו"ם לאיזשהו פתרון הומניטרי אחר, זה עניין שממשלת ישראל יכולה לנקוט בו. אי אפשר שמדינת ישראל תחזיר אנשים למוקד סכנה לחייהם.
בעניין הזה אנחנו כן רוצים לפנות לשר רוני בראון, גם לליבריה, ולהצטרף בכך למדינות הנאורות בעולם שלא מחזירות למוקד סכנה, למרות שהאו"ם הסיר את המגבלה.
אלן בנגורה:
הזמן הוא עד 25 ביוני, לליברים. יש להם אישור עד 4 ליולי.
היו"ר רן כהן:
נפנה עוד היום לשר רוני בראון, אם אני אראה אותו במליאה, אני גם אדבר איתו.
סיגל רוזן:
יש פה עניין בירוקרטי קטן, שאם משרד הפנים יתייחס אליו, אני מאוד אשמח. שמחנו מאוד שהשר בראון הרחיב עוד את הקריטריונים בנדיבותו כי רבה. ילדים שעד ספטמבר השנה בני שש, יוכלו להישאר במסגרת אותו הסדר. העניין הוא, שהרבה מהילדים לא נרשמו כי הם לא ידעו.
כיום יושב בכלא אב לילדה גינאית, שבאוגוסט תהיה בת שש. הוא יושב בכלא לקראת גירוש מהארץ. השאלה האם אין מקום לאפשר לילדים האלה להירשם.
יהונתן בורוביץ:
אני מניח שאנחנו צריכים לבחון את הסוגייה. זה כמו לרדוף אחר הזנב של עצמנו. תמיד יהיה מצב שבו אנשים לא ידעו ואנשים לא נרשמו.
היו"ר רן כהן:
אם הבנתי נכון, לא מדובר על העניין המהותי. כלומר, מי יהיה עד גיל, לא על העניין הפרוצדורלי של הרישום. אם השר איפשר לילדים שיגיעו לגיל 6 עד ספטמבר, המשרד צריך להיערך באופן שבו ילד יוכל להירשם אם אכן הוא בן שש לפני ספטמבר. אנחנו מצרפים גם את זה לבקשה שלנו. הייתי רוצה לצרף עוד דבר, חבר הכנסת חרמש. פנייה לשר הבריאות, להסדיר את הנושא של ביטוח בריאות לבני 18+.
לילדים עד גיל 18, אוטומטית יש טיפול רפואי.
סיגל רוזן:
לא אוטומטית, מי שמשלם.
היו"ר רן כהן:
אגב, קופת חולים מאוחדת, לא מוכנה לעשות את זה לבני 18+ אם הם משלמים?
עודד קורצ'ין:
בקושי הסכימו.
מאיה גלברג:
אפשר בדרך פרטית, וזה עולה בסביבות 500 שקלים לחודש.
היו"ר רן כהן:
אזמן ישיבה על סוגייה של ביטוח בריאות לעובדים זרים.
שי חרמש:
כי פה אם הממשלה לא תשים כסף, אף קופה לא תיכנס לזה.
עודד קורצ'ין:
אולי אפשר לעשות סקר מייצג מהאנשים האפריקאים, למי מהם יש ביטוח בריאות.
(אנגלית)
היו"ר רן כהן:
מר סווארה, האם יש לך ביטוח בריאות?
אלוסין סווארה:
בגלל האנשים שלי, כן.
היו"ר רן כהן:
אתה תושב ישראל זמני, אני מבין. באיזה קופה אתה מבוטח?
אלוסין סווארה:
"מאוחדת".
ג'ון בנגורה:
בקופת חולים "מכבי".
היו"ר רן כהן:
פליסיה, האם יש לך ביטוח בריאות? היכן את מבוטחת פליסיה?
פליסיה אמיאווה:
לא, כי הילד הוא רק בן ארבע.
היו"ר רן כהן:
אז כשאת צריכה רופא את צריכה לשלם?
פליסיה אמיאווה:
כן.
אוליבר אוסקר:
אין לי.
אלן בנגורה:
יש לי במאוחדת.
היו"ר רן כהן:
אף אחד לא בקופת חולים לאומית.
לילדים אין בעיה, הממשלה התערבה כדי שלכל ילד יהיה ביטוח בריאות, בקופת חולים מאוחדת תמורת 191 שקלים.
אני מאוד אודה לכם גם למסיל"ה וגם לסיגל, אם תעזרו לנו להכין דיון, בנושא הזה של ביטוח בריאות לכל העובדים הזרים בכלל וילדיהם, ולכל הקהילה הזאת.
באותה הזדמנות נעשה גם את פליטי דרפור, נראה מה קורה עם ביטוח בריאות שלהם.
אני מודה לחברי, חבר הכנסת שי חרמש. אני מודה לכולכם.
תודה רבה לאיגוד העובדים האפריקאים על היוזמה לדיון הזה. תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:00