פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 106
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, יז' בתמוז התשס"ז (3 ביולי 2007), שעה 09:00
סדר היום: הצעה לסדר היום בנושא רצח הנער ברחובות והתגברות
האלימות בקרב בני הנוער, של חה"כ זבולון אורלב, חה"כ
מיכאל נודלמן, חה"כ אברהם רביץ
נכחו:
חברי הוועדה:
מרינה סולודקין – היו"ר
זאב אלקין – מ"מ היו"ר
מוזמנים:
שוקי פורר – ראש העיר רחובות
זהר בלום – סגן ראש העיר ומחזיק תיק חינוך – עיריית רחובות
רותי ענבר – עוזרת ראש העיר לפיתוח שירותים לעדה האתיופית
כרמלה קופר – דוברת העירייה
זאודה אבאיי – מחזיק תיק ספורט וקליטת עולי אתיופיה, יו"ר שכונת קריית משה
פקד גלית זיו אשור – נציגת אגף חקירות, יח' נוער המשרד לבטחון פנים
רפ"ק אלי מוסרי – סגן מפקד תחנת רחובות
שמשון קבדה – מפקד נקודת קריית משה
אלון גרוסמן – ראש מחלקת נוערהמשרד לבטחון פנים
דוד יאסו – מנהל מחלקת קליטת עולי אתיופיה המשרד לקליטת עלייה
יפה וולמן – עו"ס ארצית – מחוז ת"א המשרד לקליטת עלייה
אלה אלגריסי – ממונה על מניעת אלימות וכישורי חיים, שפ"י משרד החינוך
דנה גילי – מפקחת על מניעת אלימות ופיתוח כישורי חיים שפ"י משרד החינוך
חיים מהל – ראש תחום טיפול ושיקום הרשות הלאומית למלחמה בסמים
ניבה מילנר – פקידת סעד מחוזית ומפקחת משרד הרווחה
רחל ארזי שיף – קצינת מבחן מחוזית משרד הרווחה
דפני מושיוב – פיקוח ארצי, קליטת עלייה, משרד הרווחה
דני אדמסו – מנכ"ל אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
אבי מספין – אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
משה שטה – יחידה אסטרטגית אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
שאול צגהון – רכז נוער עולה מאתיופיה, על"ם עמותה למען נוער במצבי סיכון ומצוקה
ניר נטגרובר רכז תחום רב תרבותי – עמותת על"ם
אברהם נגוסה – מנכ"ל ארגון מכנף דרום לציון
אלי זרחי – אגודה ישראלית למען ילדים עולים
מנהלת הוועדה:
דנה גורדון
רשמה:
מעיין מכלוף – חבר המתרגמים בע"מ
ערכה:
שלי עשהאל – חבר המתרגמים בע"מ
הצעה לסדר היום בנושא רצח הנער ברחובות והתגברות האלימות בקרב בני הנוער, של חה"כ זבולון אורלב, חה"כ מיכאל נודלמן, חה"כ אברהם רביץ
היו"ר מרינה סולודקין:
שלום לאורחים של ועדת העליה והקליטה, ושלום לצופים שלנו, אני מתכבדת לפתוח את הישיבה.
היום אנחנו דנים בוועדת העלייה והקליטה בהצעה לסדר היום, אלימות בקרב הקהילה האתיופית, ואני מאוד שמחה שיש לנו היום נציגים, זה ראש העיר של העיר רחובות מר שוקי פורר, יש נציגים של הקהילה האתיופית, ואני אתן לדבר למר דני אדמסו, יש נציגים של המשטרה, משרד הרווחה, משרד החינוך וגם המלחמה בסמים וגם משרד הקליטה, שזה מאוד חשוב.
הנושא שלנו בקרב העולים, זו לא ישיבה ראשונה ולצערי הרב זו לא ישיבה אחרונה. כולנו יודעים שיש משברי קליטה, יש אחוז גבוה של עבריינות של נוער, וזה לא רק קהילה אתיופית, זה גם קהילה שאנחנו מייצגים, קהילת יוצאי חבר המדינות, ואני חושבת שלמדינת ישראל יש ניסיון רב איך לטפל, גם בנושא של קליטת העלייה, גם במשברי הקליטה.
הנושא של עבריינות ואלימות בתוך הקהילה האתיופית ומשברים עמוקים בתוך הקהילה שנקלטת יותר משלושים שנה בארץ זה נושאים אקוטיים מאוד, ואני רוצה להתחיל שקשה לנו מאוד לדבר על רצח של נער, אדם אטרקי, שהיה נער מצויין, תלמיד מצטיין, וקורבן התורן של אלימות הנוער. אז אני מבקשת ממר דני אדמסו לייצג את העניין. בבקשה.
דני אדמסו:
נושא האלימות של יוצאי אתיופיה, אפרופו, אנחנו יושבים פה, מחר אם אני לא טועה מתקיים בבר אילן גם איזה שהוא כנס מאוד גדול בנושא מניעת אלימות, ואנחנו עושים המון כנסים. אני לפעמים אפילו תוהה האם במשאבים האלה יכלנו להשקיע לא מעט מניעה בנושא של בני נוער.
לפני כשבוע, ברביעי ביולי, יצאה הודעה משותפת של משרד הקליטה ומשטרת ישראל על ירידה ברמת הפשיעה בקרב עולים. דבר שכביכול מעיד שמשרד הקליטה בשיתוף עם משטרת ישראל מונעים את הפשיעה וכל מה שיוצא בזה. אבל אנחנו רואים את המציאות, הכל מתפוצץ לנו וכל מה שנשאר זה למכור איזושהי אשליה שהכל בסדר, שזה לדעתי לא אחראי במיוחד.
אני מחזיק פה את ההודעה ביד, והירידות האלה לא בהכרח מעידות שיש ירידה ברמות הפשיעה, אלא הן מעידות שאין אכיפה בנושא. הנתונים שהוצגו פה לחודשים ינואר עד מאי, מעידים בגדול שהיתה אולי קצת אכיפה, אבל זה לא אומר שאין בעיות ואין פשיעה. זה מה שחשוב לי שהציבור ידע.
מדובר פה בכמות של אוכלוסיה, אם אנחנו לוקחים את הנושא הזה של בני נוער יוצאי אתיופיה, מדובר בשני אחוז מכלל האוכלוסיה, בין הגילאים עשר עד תשע עשרה, כאשר רמת הפשיעה או אלה שיש להם תיקים פליליים קרוב לארבעה אחוז. זה אומר כפול מהכמות היחסית שלהם באוכלוסיה. ולכן קודם כל זה משהו שצריך לטפל בו ברמה הלאומית.
זאת אומרת שיש פה בעיה והטיפול צריך להיות ברמה המערכתית, לא במקום כזה ולא במקום אחר. רחובות היא רק דוגמא. ברחובות, אם אנחנו מדברים מתוך מאתיים עשרים וחמישה תיקים פליליים שנרשמו מהשמונה עשרה, זה יותר מחמישים ושניים אחוז מהנערים ברחובות שנרשם עליהם תיק פלילי זה יוצאי אתיופיה. וזה בעיה, וגם שם צריך לטפל בנושא.
אני אתן עוד דוגמא, רק כדי להמחיש, כי לרוב כשנותנים את הדוגמאות הן ממחישות. בגדרה נפתחו בשנת 2006 כעשרים ושלושה תיקים פליליים. מתוכם עשרים יוצאי אתיופיה. ואני אנסה להסביר איפה נובעים רוב הדברים, ובסוף אולי אם יישאר זמן אני אשמח לתת גם כמה המלצות שאנחנו, מהתובנות שלנו אנחנו נגיד את זה.
רוב הבעיות האלה נובעות כי קודם כל יש איזו שהיא תדמית שהמשטרה יצרה לה שבני נוער יוצאי אתיופיה כאשר רואים שוטר הם רוצים או לברוח איך הם מתגוננים. ויש פה איזו שהיא עצירה או חוסר זיהוי, סליחה, ואני אמרתי את זה בוועדות האחרות בנושאים האחרים אבל גם בנושא הזה זה חוזר על עצמו, חוסר היכולת שלי להסוות את עצמי בשטח זה הופך להיות לבעייה.
זאת אומרת כאשר שוטר עצר, ואני מדבר בחוויה אישית שאני מכיר בראשון באולם, אחרי שהיתה התפרעות באולם חתונות, כאשר רדפו אחרי כמה נערים שפשעו או שברו בקבוקים, רצו אחריהם, עצרו את האתיופים הראשונים שנתקלו בדרך, כי השוטר לא יודע לזהות, רדף אחרי מישהו ועצר אותם. כאשר ילד כזה שלא נעצר או נעצר ונרשם עליו כל נתון ללא שום סיבה, בפעם הבאה שיראה שוטר ברור שהיחס שלו אליו יהיה אחרת, ואנחנו כותבים לילדים האלה בגיל מאוד צעיר קורות חיים. קורות חיים של פשיעה.
אני חושב יש לנו אחריות כחברה, ואני תיכף אתייחס מה משטרת ישראל כן יכולה לעשות. אם אנחנו נבדוק היום, ואני מזמין את כולם לבדוק ברמה הלאומית, ברמה של המדינה, את אסטרטגיית העבודה של משטרת ישראל, המשרד לבטחון פנים, אין להם איזו שהיא תכנית הוליסטית שאמורה לענות. לא מישהו שיטפל באתיופים שנמצאים, שנחשבים כפושעים בשכונת רמלה, לא יודע באיזה מקום או ברחובות. אלא מתוך כך שהיא רוצה ללמוד את הכלים, שיש לה אוכלוסיות מגוונות, שיש לה אוכלוסיה מכל העדות, היא צריכה להתמודד כמערכת, איך היא נותנת מענה לעולים החדשים האלה, שחלקם ההורים שלהם לא דוברים את השפה. היום אין תכנית כזאת.
אפילו הנתונים שיש היום במשטרת ישראל זה לגבי עולים שנמצאים משנת 90' והלאה, ואני אשמח אם יש נתון אחר שהמשטרה תיתן בנושא הזה. אין היום תכנית. ואחת ההמלצות שלנו היא באמת שהמשטרה תיקח לעצמה במסגרת התפקידים השונים, אני מכבד כל תפקיד, שיהיה ברחובות או ברמלה, שיטפל בנושא האוכלוסיה שם. המערכת צריכה ללמוד.
מה יהיה כשהשוטר הזה לא נמצא, האם המערכת לא צריכה בתוכה ללמוד לעצמה, האם המערכת לא צריכה ללמוד מהזקני קהילה של אוכלוסיה שמרכיבות את האזרחים שלה. אלה תהיות שברמה הלאומית, שאני מבקש מחברי הכנסת להתייחס אליהן ולתת על זה את הדעת, כי לא יכול להיות שמשטרת ישראל, אנחנו קולטים, כל חודש מגיעים כשלוש מאות עולים, בערך כל שנה, דוד ממשרד הקליטה יתקן אותי, עוזבים קבוצה מסויימת את המרכז קליטה ועוברים לדיור קבע. האנשים האלה צריכים איזה שהוא מענה. אני לא יודע על איזו שהיא תכנית במרכזי הקליטה שנותנים איזו שהיא התייחסות לנושא הזה של הבנה של מערכת.
היו"ר מרינה סולודקין:
כולנו יודעים מה המשטרה צריכה לעשות, אבל מה קהילת יוצאי אתיופיה חייבים וצריכים לעשות ומה בתכניות שלכם. איך אתם קודם כל מתמודדים עם עבריינות, פשיעה ומניעת הפשע.
דני אדמסו:
אני יכול להגיד, אנחנו גם כארגון, ואני מניח ארגונים אחרים שמטפלים בזה, יש כאלה שפתחו מועדוני נוער כדי להתמודד עם זה ויש ביקורות כאלה או אחרות. אנחנו כארגון, אני יכול להגיד במובנים מסויימים, קשה לי להגיד כמייצגי כל הקהילה אבל ההתמודדות שלנו להעלות לסדר יום ציבורי, למודעות של הקהילה, שהורה יוכל להבין כאשר שוטר מתקשר אליו ואומר לו שצריך להוציא את הילד בערבות כדאי שילך ויעשה את זה, אבל השוטר לא מבין מה זה שההורים לא מבינים מה זה בערבות להוציא את הילד או עצרנו את הילד שלך, הם לא מבינים את זה. אני חושב שאת המודעות הזאת צריך לעשות.
הקהילה צריכה להיות כמובן מודעת למהלך הבירוקרטי אבל הוא קשה בייחוד למי שלא מצליח לקרוא, ותהליך ההנגשה שלנו כאזרחים הרבה פעמים הוא דרך ניירות, דרך מכרזים, איזה אנשים, איזה הורים עולים חדשים שהגיעו זה עתה אנחנו מצפים שיקראו. אז אני יכול להגיד שבמקרה הזה, לגבי העולים החדשים, זה נחמד יהיה להגיד איפה האחריות של הקהילה, אבל אני חושב שאנחנו שיודעים שיש מגבלה, ויש פה מגבלה, ואני לא מסתיר אותה, רוב ההורים לא יודעים קרוא וכתוב, רוב ההורים לא ניזונים ממערכת תקשורתית שמדינת ישראל מאכילה אותנו יום ולילה, אותי, אותך ואת כל האנשים שיושבים פה. הם לא קוראים ולא נגישים למשאבים אזרחיים בסיסיים. אז אני חושב, אפשר להאשים את הקהילה.
היו"ר מרינה סולודקין:
טיפול הולם בבעיה זה גם משטרה, זה גם חינוך, זה גם עיריות, זה גם קהילה. בלי קהילה שום דבר לא ילך.
דני אדמסו:
אני לא מסכים שבקהילה שום דבר, אני חושב שהמודעות בקרב בני הנוער, יש הרבה, אני חושב, אי אפשר לעשות עבודה רק בצד אחד. אני חושב כאשר כמה שנכין את הקהילה, כאשר הקהילה תיגש למשטרה לא יהיה לה מערך מענה שמבין מה הצרכים של הקהילה אז לא עשינו בזה, אז יהיו לנו עוד אזרחים שילכו למשטרה, יקבלו בוקסים במובן הזה שלא יהיה להם מענה, יחזרו, אני אלך לשם, יגידו זה כמו האיש מביטוח לאומי, הוא לא מבין אותי בכלל, מה אתה רוצה שאני אעשה שם. למה, כי אין מישהו שמסביר את המנגנון. הצרכים של אותה אוכלוסיה לצורך העניין בנושא הזה לא מוסברים במובן הזה כצורך אמיתי של חלק ממערך הרבה יותר גדול.
לכן אנחנו רשמנו פה את ההמלצות שלנו, אחד אני חושב בנושא של מניעה, משטרת ישראל צריכה בדרגות השונות, בתפקידים השונים שלה, לשים יוצאי אתיופיה. זה יכול להיות גם לעבוד עם הקהילה האתיופית אבל הרבה יותר לעבוד עם המערכת של המשרה כי המשטרה כמערכת יהיה לה ידע לגבי אוכלוסיות אחרות. אני לא באמירות האלה שרק אתיופי יכול לטפל באתיופי. אני לא חושב. כי אנחנו כבר יש פה שליש מהאוכלוסיה האתיופית נולד בארץ. אבל המערכת צריכה ללמוד, כי לא משנה מי יבוא, היא תוכל להתמודד הרבה יותר.
אני חושב שאחד הדברים שיכול לעזור, לפחות ברמה הבסיסית שמשטרת ישראל יהיה לה מידע, אני חושב שבהכשרת שוטרים של משטרת ישראל צריך להיות חלק מאיזה שהוא מערך מידע, המשטרה שנכנסת ככוח אדם, זה לא משנה אם השוטר הזה לא הולך לעבוד ולא צריך לחלק אותם לקבוצה, זה שהולך לעבוד עם אתיופים, זה שלא הולך לעבוד, משטרת ישראל כמדינת משטרה צריכה לדעת שיש אוכלוסיות מורכבות וצריכים להכניס איזה שהוא מערך מסודר בהכשרה של המשטרה.
אני חושב שזה גם יהיה נכון ברמה של הרשות, אני יודע שברחובות יש, יושב פה ראש עיריית רחובות, אני חושב שברמה העירונית כל עיר צריך להיות אדם מהקהילה שיהיה במשטרת ישראל, עוד פעם, שלא יהיה איש לפניות הציבור של קהילת יוצאי אתיופיה, שוטר מן המניין, כאשר השוטרים יוכלו ללמוד ממנו, ויש הרבה מה ללמוד ממנו בנושא הזה. אני חושב שחייב כל התהליך הזה שדיברתי עליו איננו רלוונטי אם אין פה שיתוף פעולה בין משרד החינוך, משרד הרווחה וכל הגורמים האחרים שמעורבים, כי בסך הכל הנערים האלה מגיעים למשטרה בדרך כלל אחרי שעות הלימודים, והילדים מגיעים מהגנים או ממערכת החינוך שלך מדינת ישראל.
היו"ר מרינה סולודקין:
תודה למר אדמסו, עכשיו אני נותנת את רשות הדיבור לראש העיר מר שוקי פורר, ולפני זה אני מתנצלת, כי חברי יושב ראש ועדת עלייה וקליטה מיכאל נודלמן עכשיו הוא בוועדת כלכלה, אני חושבת שמעבירים את חוק מיחזור של בקבוקים שזה מאוד חשוב. וגם אני צריכה לציין שזה הצעה לסדר היום דחופה של זבולון אורלב, אבל בגלל שהוא בבית החולים, ואנחנו מאחלים לו רפואה שלמה, הוא לא כאן.
שוקי פורר:
תודה רבה. אני קודם כל מודה לוועדה שמקיימת היום שני דיונים, שקשורים לעדה האתיופית ולקליטתה. אנחנו נמצאים, אני אומר את זה עכשיו וזה שייך גם לדיון של הוועדה בשעה אחת עשרה, אנחנו נמצאים במצב אנומלי. מדינת ישראל קלטה עלייה שהיא מונה כיום למעלה ממאה אלף נפש, והמשימות העיקריות של קליטת העלייה הזאת הושמו לפתחן של הרשויות המקומיות, והממשלה משכה את ידה מהעניין.
לא יכול להיות שרשות מקומית תתמודד עם בעיות קשות של קליטת עליית עולי אתיופיה, שהן לא פשוטות, כאשר הדבר נשאר באחריותה. להבדיל אלף אלפי הבדלות, גם הנושא שהיה עכשיו בחדשות, של הפליטים מסודאן, זו בעייה לאומית. המדינה חושבת שצריך לקלוט פליטים, בבקשה. אי אפשר להטיל את זה על רשות מקומית. זה לא יכול להיות. ולא חשוב מה דעתו האישית של כל אחד ואחד. אבל בנושא של יהודי אתיופיה יש איזה שהוא ויכוח, אז מה שקורה הוא שרשות קצת יותר חזקה מסוגלת להתמודד עם הבעיה.
שוב, דעו לכם, רחובות, ואני גאה על כך שכעשרת אלפים יוצאי אתיופיה גרים ברחובות, כעשרה אחוז מאוכלוסיית האתיופים במדינת ישראל גרים ברחובות, ואני גאה על כך שרחובות קולטת אותם. אבל זה הולך על חשבון השרותים של תושבי רחובות. שלא תהיה טעות. הכספים שאנחנו משקיעים ברצון בקליטת עולי אתיופיה, שהממשלה צריכה להשקיע אותם, צריכים להיות מושקעים בשרותים לתושבי השכונה. זה אני אומר באמירה כללית.
באמירה יותר פרטנית, קודם כל נרצח ילד ברחובות. נרצחה גם ילדה ברחובות. אני אומר לכם, אין לזה שום קשר לעדה האתיופית. במקרה, זה יכול היה להיות ילד רוסי, זה היה יכול להיות ילד ישראלי, זה היה יכול להיות ילד תימני. אין לזה קשר. יש לנו בעיה של שעות הפנאי של הנוער, אתיופים ולא אתיופים.
אני מוחה נגד השמת סטיגמה. קודם כל אני חושב, מתוך היכרות עמוקה וקרובה, הקהילה האתיופית איננה קהילה אלימה. האלימות היא לא באופי של האתיופים. להיפך, עולי אתיופיה הם אנשים סבלנים, והאמינו לי, הם חיים בתנאים מאוד קשים, ואוכלוסיות אחרות בתנאים האלה היו מתנהגים הרבה הרבה יותר גרוע. הם סבלנים, הם מסתפקים במועט, הם מחכים, הם יודעים לחכות לתהליכים.
אבל אנחנו חייבים לספק להם תנאים. אנחנו לא עושים את זה. אנחנו לא עושים את זה, אנחנו לא נותנים מספיק פעילות לנוער בשעות הפנאי. נוער שאין לו מה לעשות הולך לפשע. נוער שיושב על הברזלים, אין לו מקומות בילוי, אין לו מקומות תעסוקה, הולך לפשע. נוער שנמצא מחוץ למסגרות לימודיות הולך לפשע. נוער שלא נמצא בתוך מסגרת של בית ספר, בתוך מסגרת של פנימיה, בתוך מסגרת של לימודים, בתוך מסגרת של תנועת נוער, בתוך מסגרת של מתנ"ס, בתוך מסגרת שמכוונת אותך לגיוס צבאי הוא ילד שהולך לעבריינות או ילדה שהולכת לעבריינות.
אני יכול להצביע לכם ברחובות על הישגים לא קטנים בתחום הזה, ויושב פה סגן מפקד משטרת רחובות ידידי אלי מוסרי, ויושב פה מפקד המשטרה שלנו בקרית משה, שמשון. אנחנו הקמנו תחנת משטרה לתפארת בקריית משה. ולא רק כדי למגר את הפשיעה. אלא כדי שזו תהיה כתובת, כפי שאתה אמרת, שתושב אתיופי שלא יודע מה זה משטרה, ורואה שוטר וזה מפחיד אותו, יודע רגע אחד, יש לי שוטר שאני יכול לדבר איתו גם בשפתי, ומבין אותי ויכול להסביר לי מה זה התהליך הזה בכלל שהולך פה עם נושא המשטרה.
אני רוצה לציין, יושבים פה נציגי התושבים בקריית משה. התושבים התארגנו לפעולה. יש היום משמר אזרחי בתוך שכונת קריית משה, ואני מצטט את זה בפעם השלישית השבוע, מפקד משטרת רחובות סגן ניצב אלון לבבי שהיה בתחנה בשלוש השנים האחרונות התחלף השבוע. בשיחה אישית שהיתה לי איתו הוא אמר לי: אם אני יכול למנות הישג אחד משלוש שנות שירותי ברחובות אני מונה את ההישגים שהגענו אליהם ביחד בקריית משה. הדברים הם ברי השגה, צריך רק להקדיש את המאמצים.
אני אומר שוב, אני חוזר ומסכם את מה שאני רוצה לומר עכשיו, הממשלה לא יכולה לשבת ולהגיד אני יש לי את הכללים שלי ואני לא רוצה להתייחס לזה באופן מיוחד. לקליטת עולי אתיופיה צריך להתייחס באופן מיוחד. אנחנו נדבר בישיבה הבאה גבירתי היושבת ראש על נושא המלצות ועדת המנכ"לים. אני לא רוצה להיכנס לזה עכשיו. אמרו לי שסוף סוף, הרי לפני ארבעה חודשים, במרץ נדמה לי, היינו ביחד בוועדת שרים לענייני קליטת עלייה בנושא הטבות לאתיופים.
זו בושה מה שהוגש לוועדה הזאת. רצו לפתור את העניין בכמה פירורים. אנחנו מחינו נגד העניין הזה, אמרנו יש המלצות של ועדת מנכ"לים, ראש הממשלה מינה שוב ועדה, כדי שתביא, ובישר לי מנכ"ל משרד ראש הממשלה שבשבועות הקרובים, בעוד שבוע שבועיים, יהיה דיון בוועדת שרים לענייני קליטת עלייה בנושא ההטבות לאתיופים. אבל חייבים להתנער כאן. אני מקווה שראש הממשלה הבין את המסר. וההנחיות של הוועדה הזאת תהיינה אחרות מאלה שהיו קודם.
אני רוצה לומר לכם, רחובות גאה בהישגים שלה בקליטת עולי אתיופיה, גאה בהישגים שלה בטיפול בנוער מנותק, גאה בהישגים שלה במניעת נשירה מבתי הספר, גאה בהישגים שלה בחינוך, שמתחיל אצלנו מלידת הילד ועד בגרות. אבל היא לא תוכל לאורך זמן לשאת את הדברים האלה על גבה שלה ועל גבי תושביה.
אלי זרחי:
גבירתי היושבת ראש, חברי הכנסת הנכבדים, אני דווקא ברשותך גבירתי היושבת ראש הייתי רוצה קצת להסיט את הדיון וללכת בכיוון שראש העיר שלי אמר, התירוץ לישיבה הזאת זה רצח של נער שאנחנו עבדנו איתו בבית ספר אורט, ובפרוייקט שלנו. הוא נרצח במקרה. אנחנו מדברים גבירתי היושבת ראש על נוער נורמטיבי.
בניגוד למה שיש ברחובות, אנחנו מדברים על שלוש מאות ילדים ובני נוער דוברי רוסית שמסתובבים אחרי בית ספר כל הלילה ברחובות, ועל כחמישים, שבעים בני נוער יוצאי אתיופיה שמסתובבים כל יום, ויום שישי וכל יום בערב, בלילה, ברחובות. ואף אחד לא עובד איתם. אנחנו מדברים היום שבמקרה הנער הזה ספציפית, נורמטיבי, תלמיד שעשה בגרויות, שאמא שלו, כמה מודעות, אמא שלו פנתה לבית הספר בבקשה לעזור למצוא מימון לאבחון ליקויי למידה. איזה תהליך האמא עברה בעצמה כדי להבין מה זה לקות למידה ושצריך לעשות את זה. הילד הזה בדיוק שבוע לפני האבחון נרצח. ילד נורמטיבי, הוא לא ילד בסיכון, הוא לא ילד משתמש סמים, הוא לא ילד עבריין.
אנחנו במשרד הקליטה מפעילים היום בחמישה עשר יישובים תכנית של ציפורי לילה, ששני מדריכים ברחובות יוצאים החוצה, איתרו כבר מאתיים חמישים לפחות בני נוער, בשנים עשר מוקדים, שכל ערב וכל לילה יושבים שם. יושב כאן זוהר בלום, סגן ראש העיר, שהוא שותף שלנו מההתחלה לכל הפעילות הזאת. תכנית כזאת צריך לעשות גם ליוצאי אתיופיה. צריך להבין, קורה בישראל היום מצב שנער נורמטיבי, דרך אגב נערים בסיכון הם הולכים ביחד גם עם ערבים, גם עם ותיקים. אבל נער נורמטיבי אחרי בית ספר הוא לא ילך לדיסקוטק של צברים. לא נער יוצא אתיופיה ולא נער דובר רוסית. גם אם הוא ילך לשם לא יתנו לו להיכנס לשם, והרי אנחנו מדברים שזה נערים שרוצים להשתלב בחברה.
אולי בשלב הראשון צריך לבוא עובד מאותה תרבות, מאותה עדה, עובד שיעבוד איתם, ייצור מערכת קשר ואמון, יקשר אותם לאותן מסגרות רבות שיש ברחובות לנוער ותיק. אנחנו מדברים היום על הבעיה, שוקי אמר שעות הפנאי, אני אומר שילוב קהילתי. יש נוער נורמטיבי, וזה רוב הנוער. דני דיבר על היחס לעולים, דני אני חייב להגיד לך, אתה דיברת על יוצאי אתיופיה, נער רוסי זה בדיוק אותו דבר. הוא שונא שוטר, וגם כשאתה מסתכל על תיקים, יושבים כאן שוטרים, אנחנו עשינו מחקר אחר, אנחנו לקחנו תחנה אחת של כל התיקים עולים ובדקנו כמה מהם מגיעים למשפט. שמונה אחוז.
הרבה מאוד תיקים שפותחים לנערים רוסים נגיד על מכות לבית הספר לנער ישראלי הם יכולים לא לפתוח, ולהגיד לו אסור לך להחזיר לו. זאת אומרת בהרבה מאוד תיקים תפסו את הנערים, סתם תפסו אותם באולם, פתחו להם תיקים. אין ראיות. אף אחד לא הביא את זה למשפט. אז תיק נסגר מחוסר ראיות. רישום פלילי נשאר. הוא מופיע בסטטיסטיקה. הוא לא נער עבריין.
אנחנו כל הזמן דנים בישיבה הזאת שמשטרה צריכה סוף סוף להגיע למצב שנוער עבריין זה נוער שאושר בבית משפט. זה לא נער שפתחו לו תיק. ראשי ממשלה היו לנו ושרי ממשלה עם הרבה מאוד תיקים. אז מה, זאת אומרת צריך להבין שברוב הנערים שאנחנו עובדים איתם אנחנו עובדים עם נערים טובים, נערים נורמטיביים, נערים שהם עתיד שלנו. שהם מסתבכים כי אין יד של מבוגר בזמן האמת. ואחת מהפניות שלנו לוועדה, יושב כאן דוד, למשל קרן נורבגית מוכנה לתת חמישים אחוז מצ'ינג לכל דבר. אז אם עיריית נתניה לוקחת פרוייקט ליוצאי אתיופיה,
דני אדמסו:
אי אפשר לפתור בעיות חברתיות בפרוייקטים. בעיות חברתיות זה מערכתי. התכנית הזאת יכולה להיות מוצלחת מאוד, אבל אני חושב שהאמירה פה, בטח כשיושבים במשכן הכנסת, אני חושב שהאמירה והקריאה צריכה להיות ברמה הלאומית של איך מדינת ישראל מתמודדת עם הסיטואציה. זה לא לפתור את הבעיה ברחובות, זה לא את נתניה, אלא אני אומר כחברה, כמדינה, איזה מערכת ואיזו תשתית מדינית מדינת ישראל בונה.
היו"ר מרינה סולודקין:
זה גם וגם, זה גם מדינה וזה גם פרוייקטים, של עמותות ומתנדבים.
אלי זרחי:
אני נגד לקחת את קהילת יוצאי אתיופיה ולהשקיע בה את כל המשאבים. זה לא נכון לעשות בעיניי, כי הרבה מאוד בעיות משותפות לעולים ממדינות שונות. בנצרת עלית הדוגמא של יוצאי ארגנטינה, בדיוק אותן בעיות. זה נכון שצריכה להיות תכנית לאומית, אבל תכנית המיועדת לנוער, לנוער שעדיין לא השתלב בחברה, שההורים שלו לא השתלבו.
אני מסכים שוקי, אני עובד הרבה מאוד עם קהילת אתיופיה, מהניסיון שלי לא ראיתי שם אלימות, ראיתי הרבה פחות קללות, הרבה פחות תוקפנות. ולקחת קהילה ולהגיד, הנושא של הישיבה היום, אלימות בקרב יוצאי אתיופיה, לי זה מפריע. אנחנו מדברים על ילדים שנמצאים ברחוב, כמה שהם נורמטיביים, יש כללים של הרחוב. הם שותים וודקה, כששותים וודקה מתנהגים אחרת, כשאין מבוגר שם בלילה. ביום שישי צריך להיות אולי מדריך שייסע איתם בלילה.
היו"ר מרינה סולודקין:
אלי תודה. לפני שאני נותנת את רשות הדיבור לחבר הכנסת זאב אלקין, יש לנו אורחים מעמותת קו זינוק, מנגב ומרכז. תודה לכם שבאתם לישיבת הוועדה. בבקשה זאב.
זאב אלקין:
תודה רבה גבירתי יושבת הראש ואדוני ראש העיר, אני חושב שהנושא שאנחנו מדברים עליו הוא דוגמא קלאסית למצב שלצערנו אנחנו הרבה פעמים מוצאים את עצמנו בתוכו, כאשר העדר השקעה בשלב מוקדם מביא בסופו של דבר למחיר הרבה יותר כבד וצורך בהשקעה בשלב יותר מתקדם. ובנושא שאנחנו עוסקים כאן היום זה נכון שבעתיים. זה נכון ברמה הארצית, הכשלון המוחלט של המדינה, בוודאי בשנים האחרונות, בכל הנושא הזה של קליטת נוער עולה, בכל הגזרות. הכשלון מתחיל עוד לפני השאלות הנוקבות שאתם בצדק שואלים את המשרד לבטחון פנים, אותן שאלות נוקבות אפשר לשאול גם את משרד החינוך.
הפעילות בכל הנושא הזה של קליטת נוער עולה מביאה אותנו לנתונים קשים מאוד סטטיסטית, שהם לצערי פוגשים את הסטטיסטיקה שלכם. אני תמיד אומר שהעדר השקעה של שקל במשרד החינוך בסופו של דבר עולה מאה שקל למשרד לבטחון פנים בשורה התחתונה. וזה נכון בכל החתך. כשאתם מוצאים כאן שאחוזי הפשיעה הם פי שניים, ולפעמים כשהולכים לבית סוהר זה פי חמש ממשקל היחסי באוכלוסיה זה אותו דבר בכל החתכים של משרד החינוך. באחוזי נשירה זו אותה תמונה. באחוזי נשירה נוער עולה תופס ארבעים אחוז מכלל הנושרים במדינת ישראל, כאשר המשקל היחסי שלו עומד על סדר גודל של ארבעה עשר אחוז, וכו' וכו'. זה נתון שהולך כחוט השני לאורך כל הנתונים הסטטיסטיים, ולכן אני לא מופתע שבקצה אנחנו מקבלים בדיוק אותה פרופורציה.
הפתרון לזה יכול להיות קודם כל, אני חושב שאתה צודק, רב מערכתי מצד המדינה, כשהיא תתעשת ותבין שעדיף לטפל בבעיה תמיד בשלבים מוקדמים יותר, זאת אומרת כשמדובר בנוער בסיכון עדיף לטפל בשלב של מניעה ולא לאחר הפשע. כשמדובר על כלל נערים עולים עדיף לטפל בתכניות קליטה יותר נכונות ברמה של משרד חינוך ולא כשזה כבר הגיע לנוער בסיכון. ומה שנכון באופן כללי נכון שבעתיים לגבי הדוגמא של רחובות.
אני מניח אדוני ראש העיר, אם היו מיישמים את מסקנות אותה ועדת מנכ"לים ברגע שהן ניתנו גם היה נחסך מאתנו חלק מהבעיות של התקופה האחרונה וגם זה היה עולה פחות ממה שזה יעלה היום. ואם המדינה תחכה עוד כמה שנים היא בסופו של דבר תצטרך להשקיע שוב סכומים הרבה יותר גדולים כדי שזה יביא לפתרון.
היו"ר מרינה סולודקין:
יש לנו היום גם ישיבה על שכונת קריית משה.
זאב אלקין:
ודאי, הדברים האלה קשורים אחד בשני. זו אותה תופעה. לכן מבחינה זאת המצב הוא ברור ומאוד מאוד מצער. עכשיו השאלה איך מכאן אנחנו יכולים להתקדם לפסים מעשיים, מעבר לקריאה שנוציא מכאן כוועדה. אני חושב שמאוד חשוב לשמוע את נציגי המשרד לבטחון פנים, איך הם רואים את העניין משתי זוויות. בכוונה אדגיש אותן, ושוחחתי על זה לא מעט עם השר.
מצד אחד, כיצד נערך המשרד עצמו לטפל בבעיות שהן בהחלט מגזריות, ולא באשמת המגזר אלא בעיקר באשמת המדינה שלא ידעה לטפל נכון בשלב הקליטה, האם המשרד מתכוון לתת מענה שהוא מותאם תרבות ולא כללי?
מצד שני, האם המשרד לבטחון פנים לא צריך להיות המשרד שהוא יזעק את הזעקה מול משרדי ממשלה אחרים. כי אתם פוגשים את התוצאה בקצה של כשלון משרד החינוך ומשרד הרווחה בשלבים המוקדמים יותר. זה יהיה בעיניי מאוד נכון אם אתם גם תהיו המשרד שיזעק לעברם של המשרדים האחרים ויגיד תתעוררו ותתעשתו, ועדיף שעה אחת קודם.
היו"ר מרינה סולודקין:
תודה לחבר הכנסת זאב אלקין. עכשיו אני מבקשת נציג של משרד הקליטה מר דוד יאסו, ואחר כך אחד מהנציגים של המשטרה. בבקשה דוד.
דוד יאסו:
קודם כל תודה על ההתכנסות. מאוד כואב ומצער כל רצח באשר הוא, במיוחד כשמדובר כפי שאלי אמר על תלמיד שהוא תלמיד נורמטיבי, תלמיד מאוד מקובל, שקט, שהוא לא יוצא מהבית, אבל רצח הוא רצח, ולכן זה מאוד כואב, גם בהשתלבות של הקהילה כקהילה בחברה הישראלית, וככלל בלי שום קשר להיותנו קהילה חדשה שנמצאת ונקלטת במדינה.
אני חושב שבעיר רחובות לפחות אני חושב שראש העיר באמת הוא אחד האנשים שלקח את הנושא של קליטת עולי אתיופיה ליעד ברמה שהוא מוביל אותו, אני יכול להגיד לכם ברמה ארצית, וגם מידיעה אישית, גם אני וגם חנוך היינו אצלו מספר פעמים והוא יודע את זה, כי אחת הערים באמת שמטפלת ביוצאי אתיופיה זה רחובות.
יחד עם זאת, בין הטיפול שיש במקרים כאלה שאנחנו מוצאים אותם, זה דבר שלא ניתן להבנה, וגם אני לא חושב שזה ניתן למניעה. ובעיר רחובות משנת 2001 שהוקם שם מוקד ונוהל על ידי גב' רותי ביד רמה בזמנו, שעכשיו היא יצאה לגמלאות, ואבאי שהוא חבר מועצת העירייה, שהוא גם יושב ראש השכונה, שבשיתוף פעולה איתם אנחנו באמת מפעילים את המוקד שם, והמוקד הוא נותן טיפול לכלל האוכלוסיה היום ברחובות.
נכון שהמשאבים הם לא משאבים אדירים כמו שראש העיר רוצה ואמר את זה, ואני תומך בעניין. אבל מבחינת משרד הקליטה, תבינו, כהגדרתו של משרד הקליטה הוא קליטת העולים החדשים. קליטת העולים החדשים זה אלה שנמצאים במרכזי קליטה. אבל משרד הקליטה בעצם לא אמר או.קיי., אני קולט אותם במשרדי קליטה ובזה תמה אחריותי.
לכן משרד הקליטה היום נכנס גם ליישובי קבע, הקמנו מוקדים בעשרים יישובים שהם אתרי עולים. והתוצאות הן אחרות. וחבריי שיושבים פה נציגי הרשויות יכולים להעיד מבחינת הדברים האלה. גם כשדני התייחסת על כך שאין יד מכוונת או טיפול, זה לא נכון, גם הפעילות שלכם, של האגודה, שנתתם את הנושא של מפגש בני נוער אזורי, אתם עשיתם את זה בשיתוף פעולה עם המוקד ועם הרשות וכן הלאה.
זאת אומרת יש כאן איזה שהוא כיוון של שיתוף פעולה, של ארגון כלשהו ברשות. לא שלא קיים. אבל יחד עם זה אני לא רוצה להגיד שהמשאבים מצומצמים, אמר את זה ראש העיר במפורש ואני לא רוצה לחזור, אבל יש איזה שהיא הכוונה נכונה, דרך נכונה, ואני מסכים שצריך להעביר לשם יותר משאבים כדי שבאמת הקליטה תהיה נכונה מבחינת הדברים האלה. זה לאו דווקא רק ממשרד הקליטה ומכל הגופים שפועלים מבחינת הדברים האלה.
דני אדמסו:
אלי זרחי דיבר על שיתוף פעולה ועל פרוייקט שברחובות, ראש העיר ציין על העבודה המשותפת, בסופו של דבר הכותרת מדברת על רצח שהיה ברחובות ואנחנו יושבים פה.
שוקי פורר:
אני לא אסכים שבגלל שילד נרצח במקרה ברחובות תהיה סטיגמה שברחובות הדברים לא בסדר.
דני אדמסו:
מצד שני על מנת להסיר את הסטיגמה לא נטאטא את הדברים.
שוקי פורר:
הדגשתי את זה ואמרתי, בתנאים שיש לנו.
דני אדמסו:
זה מנוסח הרבה יותר טוב.
היו"ר מרינה סולודקין:
בישיבות סיעה של קדימה שומעים איך ראש העיר מתפרץ, מפני שהמדינה לא עוזרת לעיר.
דני אדמסו:
אבל לא יכול להיות שנשמע ארבעה דוברים שהכל מצויין, ויש פה איזו שהיא אשליה, ברחובות הכל בסדר, בואו נעבור לעיר אחרת, זאת התחושה.
היו"ר מרינה סולודקין:
דני, אני רוצה לומר שאם יש לנו היום שתי ישיבות של ועדת עלייה וקליטה שקשורות גם באלימות בקרב הקהילה האתיופית וגם בעיר רחובות אז לא הכל בסדר, ואולי הרבה דברים לא בסדר. בבקשה נציג של המשטרה.
גלית זיו:
שמי גלית זיו, אני אגיד כמה מלים, ואם אפשר לתת לסגן מפקד תחנת רחובות דווקא כן להתייחס בגלל הדגש שניתן פה לעיר רחובות. ראשית אני רוצה לומר ולהבהיר פה, לנוכח הדברים שנאמרו, נוצרת איזו שהיא תחושה שרוב האשמה היא בעצם על מי שנמצא בקצה הקרחון, שזה בעצם המשטרה. כל הנושא של טיפול במהגרים, בקהילה, בנוער עולה, ואני לא מדברת רק על הנוער האתיופי, זה משהו שקשור לרצף טיפולי. אני מדברת על נוער עולה.
כשאני אומרת נוער עולה אני מכלילה את כולם, זה כולל גם את הנוער האתיופי וגם את הנוער הרוסי ויש לנו עלייה ממדינות נוספות, שזה איזה שהוא רצף טיפולי שבסופו של דבר המשטרה נמצאת על קצה הרצף. המשטרה נמצאת על קצה הרצף מאחר והנערים האלה מאיזו שהיא סיבה ביצעו עבירות והגיעו אלינו ונפתחו להם תיקים פליליים.
עכשיו אני אנסה להתייחס ככה לכל הנקודות שנאמרו פה. אז קודם כל הנער שמגיע למשטרה פעם ראשונה יש טיפול משטרתי אחר. לא מייד פותחים לו תיק פלילי ומכתימים לו את עתידו. קודם כל בשלב ראשון פותחים לו תביעה, אם הוא עומד בקריטריונים מסויימים, זאת אומרת זה איזה שהוא תיק שיש לו רישום פלילי בתוך המשטרה והתיק הזה לא מתייג את הקטין.
לגבי הסטטיסטיקה שמוצגת כאן אני יכולה להגיד לכם שבשלוש שנים האחרונות בכלל, בקרב כל בני הנוער בארץ יש לנו מגמה של ירידה בסך כל פשיעת בני הנוער. עכשיו כשאני אומרת מגמה של ירידה מה שאני מייצגת פה זה תיקים פליליים שנפתחו במשטרה, וזה בעצם קצה הקרחון.
זאת אומרת מה שמגיע למשטרה זה לא בהכרח כל מה שקורה על פני השטח, ואנחנו יודעים שיש הרבה דברים שקורים בשטח ולא מדווחים למשטרה, ולכן לא נרשמים לנו בסטטיסטיקה הפלילית. אבל בסך הכל יש לנו ירידה בשלוש שנים האחרונות, ואנחנו רואים שהירידה יש קורלציה גם לגבי הנוער העולה. זאת אומרת יש ירידה בשלוש השנים גם לגבי הנתונים של נוער עולה.
אנחנו כן רואים שעשרים אחוז מסך כל עבירות הנוער מבוצעות על ידי נוער עולה. ויש ייצוג יתר יחסית לחלק שלהם באוכלוסיה, וזה נכון מה שנאמר פה. המשטרה עושה המון דברים. אחת מנקודות הכשל שבאמת ראינו, וזה מתקשר למה שנאמר פה, זה שקטין נוער עולה נחקר במשטרה בנוכחות ההורים שלו, הרבה פעמים הם לא יודעים מה המשך ההליך הפלילי.
כתוצאה מהדבר הזה הם לא יודעים, הם יוצאים מתחנת המשטרה ולא יודעים מה הלאה. כתוצאה מהדבר הזה אנחנו כן הבנו, ביחד עם גורמים שיושבים פה סביב השולחן הזה, שזה נציגי משרד החינוך, משרד הקליטה, משרד הרווחה, הוחלט לבנות מספר פרוייקטים דווקא כדי לפתור את הבעייה הזאת, כדי לבוא לקראת ההורים ללוות את הילד הזה בכל ההליך הפלילי, להסביר להורים בשפה שלהם, קציני הנוער בתחנות המשטרה לא אחת יושבים עם ההורים ומסבירים להם את ההליך.
נוצרה פה איזו שהיא תחושה שהשוטרים מחפשים דווקא את הנוער העולה. זה לא נכון. המשטרה היא גוף אוכף חוק. מי שביצע עבירה פלילית אנחנו חייבים כמשטרה לבצע את עבודתנו. אנחנו לא רודפים דווקא אחרי נער מסויים דווקא בגלל שהוא נער עולה. לא מחפשים דווקא אותם. זו איזו שהיא תחושה שנוצרת פה,
דני אדמסו:
זה לא אומר עכשיו נקרא מה החוק אומר, עכשיו נלטף את הילד. אנחנו מדברים על מציאות. את רוצה שאני אתן לך בדיוק את העדות שלי,
גלית זיו:
אם יש משהו ספציפי אז אני אשמח אם תבוא אלי ואנחנו נבדוק את העניין הזה ספציפי. זה לא המקום, אבל אם יש משהו ספציפי אני אשמח לשמוע בשמחה, אבל אני מדברת באופן כללי.
אני מסכימה עם ההערה של ראש עיריית רחובות ושל חבר הכנסת כאן שנאמר שאחת הבעיות היא בעיקר בשעות הפנאי של בני הנוער, וכן צריך לתת לזה מענה. כי כשאנחנו מנתחים את שעות עבירות הנוער אנחנו רואים באמת בשעות הפנאי, שעות אחרי הצהריים, וגם בשעות הבוקר, בעיקר נוער נושר מבית הספר, והחלק באמת של הנוער העולה הנושר הוא באמת גבוה, ולכן הם מייצרים הרבה עבירות. כן צריך להתמודד דווקא עם שעות הפנאי, ולשם אנחנו מכוונים את פעילות של יחידות הנוער בשטח, את פקחני הנוער, דווקא לאכוף את העבירות בשעות הפנאי כדי למנוע עבירות.
נקודה נוספת שאני רוצה לומר, נשאל פה היום האם המשרד נותן מענה, אז כן אנחנו נותנים מענה, תלוי תרבות, מתוך הבנה בצורך, הכרה בתרבות של הקהילות השונות של העולים החדשים אנחנו פיתחנו השתלמויות, במסגרת ההכשרה של השוטרים, ופה זה נשאל, בעיקר של עובדי הנוער שיש להם את המגע עם בני הנוער העולה, ושם אנחנו מלמדים השתלמות ייחודית שנקראת טיפול בבני נוער ממגזרים ייחודיים ובנוער עולה, ושם אנחנו מלמדים את כלל המגזרים ואיך לטפל, ואנחנו מביאים נציגי עמותות ומגזרים ומשרדי ממשלה והם ממש מלמדים ומנסים לפתח איזה שהם מודלים מקומיים אפילו כדי לפתור את הבעיות האלה.
היו"ר מרינה סולודקין:
אבל כנראה זה לא מספיק. כשאני שומעת עובדי נוער אני רוצה לראות את השוטרים שמבינים את המנטליות. כי הפחד של בני נוער משוטרים זה לא סיפור של מדינת ישראל, זה ממשטרים אחרים.
אלי זרחי:
סליחה, כמה חוקרי נוער דוברי רוסית יש בכל הארץ?
גלית זיו:
אין לי את המספר הזה.
אלי זרחי:
זה שיקול שלכם. סוזי בן ברוך החליטה, יש מלא שוטרים, ברחובות למשל יש שוטר דובר רוסית. שכל שאלה שיש פונים אליו. למה שהוא לא ייכנס להיות חוקר נוער?
גלית זיו:
אין לי את המספר המדוייק, אבל במערך הנוער ספציפית אני יכולה לומר שיש המון עובדי נוער דוברי רוסית, יש המון עובדי נוער יוצאי העדה האתיופית, אבל אין לי מספר מדוייק.
אלי זרחי:
לפני שנה זה היה ארבע, כמה זה היום?
גלית זיו:
אני אשמח להעביר לוועדה את המספר.
היו"ר מרינה סולודקין:
מה שאת שומעת את היחס שלו שלא מספיק, אנחנו מדברים על זה בכל הישיבות של ועדת עלייה וקליטה וגם ועדת הפנים בנושאים שקשורים לעלייה ומשטרה, וזה נושא כואב מאוד, ויש הרבה גם רע, והיה, עכשיו המצב משתפר, אבל לא במהירות ובקצב שאנחנו רוצים. ואני מבקשת תקצרי ברשות הדיבור לאחרים.
אלי מוסרי:
שלום לכולם, שמי אלי מוסרי ואני סגן מפקד משטרת רחובות, אני בתפקיד משהו כמו שלוש שנים ואני רוצה לומר, ואני ארד פה מהקטע של הנתונים הסטטיסטיים, אני אדבר אתכם תכל'ס בפרקטיקה בשטח מה קורה. ולאחר מכן ידידי מר שמשון כבדה יוסיף על דבריי.
הסיפור הזה של כל מה שקורה עם הנוער האתיופי זה סיפור שנוגע ללבנו וזה לא משהו שעובר לידנו. אני יכול לבוא ולומר לחברים שלפני שלוש שנים, יחד עם ראש העיר ישבנו בישיבה, עם הרבה חברים ממועצת העיר, והבנו שאנחנו צריכים לעשות מעשה בכל מה שקשור בנוער האתיופי. ולא רק דיברנו על כותרות ועל סיסמאות, אלא במעשים בפרקטיקה גייסנו שוטרים, הבאנו את שמשון, גייסנו צוות שיודע לעבוד ולעמוד מול העדה האתיופית, יודע להסביר ברמה המנטלית, בשפה, לקחנו את השוטרים, לקחנו את הקצינים, העברנו להם סדנאות, וזה דברים שנעשים עד היום. לעמוד מול נער אתיופי ולדעת לדבר איתו ולהסביר לו מה בדיוק קורה או מול הורה שיש בעיה של קשיי שפה, הדברים האלה היו חשובים לנו מאוד והדברים האלו נעשו, וזה מקל.
נכון שיש ניכור בין הנערים, וזה לא משנה כרגע אם זה נער אתיופי או רוסי לבין המשטרה. מה לעשות, משטרה זה גוף שאוכף, כשאיש משטרה או צוות משטרתי מגיע לבצע מעצר, מגיע ובודק, הסיטואציה היא לא נעימה. נכון שאנחנו כמפקדים מסבירים היום בכל אירוע לגבי המגע. אם אנחנו מדברים פה על הקהילה האתיופית המגע עם הקהילה האתיופית יהיה יותר רך מנער צבר, כדי שהוא ידע שאנחנו כרגע לא מנסים לפתוח עוד תיק פלילי, זה לא הנושא בכלל, אנחנו לא מקבלים על זה בונוס, אנחנו לא מנסים לסבך אותו, אלא אנחנו כן רוצים לתמוך בו, כן רוצים להוציא אותו ממעגל האלימות, כן רוצים שיבין שהמשטרה היא בשבילו ולמענו.
המשטרה זה לא מה שהם שמעו כשהיו ילדים קטנים "לא תאכל את הבננה אני אקרא לשוטר", הדבר הזה צריך לצאת מהאג'נדה הציבורית. המשטרה היא משטרה של עם ישראל, וחשובה לה הקליטה של הנוער האתיופי, חשוב לנו כמשטרה שהנוער האתיופי הזה יימצא במסגרות הרבה יותר טובות.
אני יכול לבוא ולומר שאנחנו כמשטרה מתעסקים לא רק באכיפה. אנחנו מתעסקים בעזרה ובתמיכה למשפחות, ידבר על זה פה שמשון, ברמה הסוציאלית, אנחנו תומכים בהם בדברים שבכלל לא קשורים למשטרה. אנחנו עושים את זה בשקט ובצענה, וחברי הוועדה אפילו לא יודעים, עושים את זה כל יום, בהבאת פריטים ומוצרים ודברים אחרים, כי אכפת לנו מהעדה הזאת, כי אכפת לנו שהעדה הזאת תשתלב, כי אכפת לנו שהעדה הזאת תצמח ותגיע פה למצב שכולנו נהיה גאים בה. זה שיהיה פה ברור.
אני יושב מדי יום עם נערים אתיופיים שנעצרים, אם זה על גניבות אופנועים ואם זה על התפרצויות או עבירות אחרות. חברים יקרים, יושב מולי נער או נערה והם בוכים כי אכפת להם מהסיטואציה שבה הם נמצאים, להבדיל מעבריינים אחרים שהם גאים שהם נמצאים מול המשטרה ונחקרים כי בשבילם הוא הופך להיות ציר מרכזי בחברה שבה הוא נמצא.
אצל החבר'ה האתיופים הם בוכים, הם מתביישים בעצמם, הם מתביישים מהמשפחה שלהם. אכפת להם לצאת מהנקודה שבה הם נמצאים. כדי שיצאו מהנקודה שבה הם נמצאים, אני מחזיר את כולנו כאן להרכב הלאומי, אם נכנסים פה לדירה של חדר וחצי עם שמונה נפשות, ואין לו כסא לשבת לעשות שיעורים עם שולחן, אין לו את הפינה השקטה שלו, אז הוא מוצא את עצמו בימים כאלה חמים, הוא מוצא את עצמו ברחוב הרצל ברחובות, שאני כל שישי מבלה שם, ואני מזמין את יושבת ראש הוועדה להיות איתי ערב אחד שמה ולבוא ולראות מה קורה. אין להם את הפינה השקטה והשלווה ברמת המשפחה לשבת. הם מוצאים את עצמם בחוץ, ואז נגררים ונגררים ואנחנו שומעים ומכירים את התוצאות.
אני יכול לבוא ולומר שגם ברמה הלאומית, וחשוב שנזכור את זה, זה לא מתחיל ונגמר באכיפה. כל אותן פיצוציות שמוכרים שם משקאות אלכוהול, וזה הפך להיות בחברה לצערי תרבות של בני נוער, שקונים אלכוהול ושותים, אלו דברים שצריכים להעביר אותם במסגרת הכנסת, בחקיקה יותר רצינית, יותר עמוקה, התרבות הזאת של השתייה היא תרבות פוגעת. דיברנו פה על המקרה המצער של אירוע הרצח, הרי ברור לכולם שכל החבורת נוער הם היו שתויים, ואם היו יותר צלולים ודעתם היתה יותר צלולה האירוע הזה לא היה.
חבל מאוד, וחשוב שגם בקטע הזה אנחנו נבוא ונבין שאנחנו צריכים לאכוף, וצריכים חוקים יותר נוקשים, בכל מה שקשור למכירת אלכוהול, ובכלל עלו הרבה מאוד הצעות חוק בדבר הזה. המשטרה מתעסקת בכל מה שקשור לפגיונות, החזקת פגיון על ידי קטינים, שהדברים האלה נמצאים בכל חנות על מדפים, יש הרבה מה לעשות אבל חשוב שנבין פה, חברים יקרים, המשטרה עושה את זה בשיתוף פעולה מלא. המשטרה עושה כל אשר על ידה להצליח במשימה, ואני משאיר פה עכשיו ברשותך את שמשון כבדה שהוא באמת הציר המרכזי המבצע בשטח.
היו"ר מרינה סולודקין:
אני רוצה לומר לשמשון כבדה ברוך הבא, אנחנו חברי כנסת עולים ועשינו במשך הרבה שנים שמיניות באוויר כדי לראות אותך ודוברי אמהרית ודוברי רוסית במשטרת ישראל, בבקשה רשות הדיבור.
שמשון קבדה:
בוקר טוב לכולם, לפני שבאתי לפה כתבתי כמה דברים על מנת להסביר לכולם מתוך היכרות והתעסקות יומיומית בעיקר עם הקהילה, לאו דווקא עם הקהילה כי בשכונה שבה אני נמצא, האזור של קריית משה, רחובות ההולנדית, כפר גבירול, יש גם מעבר לבני העדה האתיופית, גם קהילות אחרות, כולם מקבלים שרות אצלי.
לגבי האתיופים, אני כבר נכנס לקהילה האתיופית, הבעיות העיקריות שמשפיעות על בני הנוער, אם אתם רוצים לדעת, וחברי דני רוצה לדעת, אני אומר עוד פעם, לא לבוא לתת ביקורת, כלומר להוציא מלים מהפה, תבואו, אני מזמין אתכם לביקור אצלי בשכונה. לראות בחיי היום יום מהבוקר עד הלילה, לראות את הפעילות שנעשית מהבוקר עד הלילה, כולל ביקור בתוך הבתים. לראות את הדבר האמיתי, הצפיפות דיור זה מספר אחד, ילד שאין לו כמו שאמר מפקד התחנה פינה לשבת או להיכנס לבית לישון, בשנה מוקדמת לישון, כי הסלון תפוס, כי זה המיטה שלו, יוצא החוצה ומשוטט עד השעות הקטנות של הלילה. אני נפגש איתם, מדבר איתם יומית.
ריכוז העולים, בני העדה בעיקר, במקום אחד, יש לי אלף ארבע מאות חמישים ואחד בני נוער אצלי, שהם מגיל תקראו לזה אפס עד גיל שמונה עשרה, זה הריכוז בשכונה הזאת. חוסר תעסוקה, חוסר מעש תקראו לזה אחרי הצהריים, זה דבר שמתסכל אותי בשכונה, כי אין לי מה לתת להם מעבר לזה שאני יכול לשדך אותו למתנ"ס, להכניס אותו לחוג במתנ"ס בעלות מינימלית או אפילו ללא שום עלות. יש לי שם מנהל מתנ"ס, שייאמר לזכותו עושה ימים כלילות, ופותח את המתנ"ס עד השעות הקטנות של הלילה. אנחנו עובדים במשותף, אני שומר והוא עושה את הפעילות.
לעניין העדר סמכות הורית, לצערי הילדים היום, בין אם זה בגלל שהם נולדו בארץ להורים שנולדו שם ולא מבינים, הפער ביניהם הוא מאוד עצום וזה דבר שגורם לניתוק ממש, והדבר היחידי שמקשר אותם זו המציאות שהם הורים והם ילדים, אבל מעבר לזה כלום. הם משוטטים בחוץ, הם לא שומעים להם, עושים מה שהם רוצים, בורחים להם, לפעמים גם נעדרים לימים ארוכים יותר בשכונה. אלה הדברים הבסיסיים, אלה הדברים הגדולים שאני מניתי, לפחות מהעבודה שלי בשנתיים האחרונות בקריית משה.
לגבי עשייה, אני בקריית משה, תקראו לזה שוטר ורסטילי כזה שמדי פעם כשיש צורך אני מתווך בין ההורים לילדים או בכלל בין הורים להורים ובין ילדים לילדים, בכלל בין מי שנמצא בשכונה, מעין עובד סוציאלי. במקרה של העבודה שלי, לפעמים, בהמשך למה שנאמר כאן קודם מה המשטרה עושה, אני מסביר להורים איך להיות הורים. לא שהם לא יודעים להיות הורים, אלא שבארץ יש כיוון אחר לחלוטין.
היו"ר מרינה סולודקין:
שמשון, כמה שוטרים כמוך חייבים להיות בשכונת קריית משה?
שמשון קבדה:
אנחנו שניים.
היו"ר מרינה סולודקין:
וכמה צריך?
שמשון קבדה:
יש בשכונה שני שוטרים בני העדה האתיופית, וגם שוטרת שלישית שהיא צברית, אבל היא עוזרת ומבינה גם את המנטליות, ולפחות עם הילדים היא יכולה לסייע.
אבי מספין:
שלושה שוטרים זה מה שקורה כאן כרגע. צריך לנתח כל שכונה, אם הזכרתם פה את נתניה או מקום אחר, על פי הנתונים, על פי מה שעולה.
היו"ר מרינה סולודקין:
הוועדה תפנה לשר לבטחון פנים ואנחנו נבקש להוסיף כוח אדם גם בקריית משה וגם בנתניה, גם בקריית מלאכי, כי אנחנו יודעים מוקדים שיש בעיות הרבה חברתיות של הקהילה האתיופית.
שמשון קבדה:
עוד שתי נקודות שאני רוצה להעלות. קודם כל נושא שהמשטרה מצטיירת לפעמים כגורם שלא עושה כלום, או נגיד אם אנחנו, מה שראיתם קודם, הצגתם את הנתונים שאנחנו עשינו, זה למעשה אכיפה, ובזה אנחנו בסדר גמור. מעבר לאכיפה אני גם בשכונה לפחות מניתי כמה דברים מה שאני עושה. מעבר לאכיפה המשטרה עושה הרבה.
אם היינו רק אוכפים כל היום, הסטטיסטיקה היתה עולה בהרבה מונים. אף אחד לא מדבר על כל המקרים, אמר חברי קודם דני, שהמשטרה נטפלת לכל מיני, כולם רק עוצרת. אף אחד לא דיבר גם על הרבה מקרים שאנחנו עושים "נונונו" ומשחררים את הילד. אבל לא מדברים על זה, כי זה לא נכנס לסטטיסטיקה ולא נרשם בשום מקום, אבל לפני המעצר יש הרבה דברים.
אני אומר, לא לבוא רק להגיד למה המשטרה עושה את זה. אני בעצמי עד לזה, לפחות באזור רחובות, אני גם עושה הסברה לשוטרים ומסביר מה המנטליות של ילד. ילד אתיופי שמוריד ראש, יש את הסימנים, הקודים האתיים. אני גם מדבר על זה. ולכן אולי צריך לעשות את זה ברמה הארצית. בנתניה למשל נתתי כנס למפקד התחנה עם השוטרים שלו. דברים זזים, דברים קורים, נכון שלא בקצב הרצוי.
הדבר הנוסף נושא של הסטטיסטיקה, היא מטעה. הרבה פעמים היא מטעה. היא לא משקפת את האמת. האמת יכולה להיות חמורה במקומות מסויימים, לא בכל מקום. לצערי, אני אומר עוד פעם, הרצח ברחובות הוא זיעזע את כולם, ואני אומר עוד פעם, טוב שזיעזע אותנו, אבל תקחו למשל מקרים בתל אביב, במועדונים בתל אביב מה שקורה בחמישי ושישי בלילה, היו שלוש מעשי רצח, אף אחד לא דיבר על זה.
אני אומר שוב, גם כבני העדה אנחנו לא עושים מספיק. גם ההורים בשכונה למשל, רק אלה שמסודרים גם בעבודה וגם בבית, הם גם אלה שתורמים לשכונה ועושים לשכונה, אבל שאר האנשים לא עושים כלום. גם כשאתה רוצה לשתף אותם הם תמיד אומרים כן כן כן, אבל בשורה התחתונה לא עושים כלום. גם הקהילה, אני אומר עוד פעם, כבן קהילה, אנחנו לא עושים מספיק לעצמנו. גם הילד שאני שואל אותו למה אתה עושה את זה, העתיד שלו כבר שחור מבחינתו.
היו"ר מרינה סולודקין:
שמשון, קודם כל אני מסכימה במאה אחוז, בגלל שהיה ויכוח ביני לבין דני אדמסו בנושא הזה, שהקהילה גם גורם מאוד חשוב. תקצר בבקשה כי יש לנו אורחים שרוצים לשאול כמה שאלות.
שמשון קבדה:
הדבר האחרון זה הנושא של קהילה מטפלת בקהילה. בזה אני מאמין. צריך לעשות את זה, ואצלנו זה עובד יופי, נכון לעכשיו, זה מתעורר, זה תופס תאוצה, זה קורה בקצב שאני לא הייתי רוצה שזה יקרה, אבל זה קורה. תודה.
היו"ר מרינה סולודקין:
אז שתי שאלות מעמותת קו הזינוק, בבקשה, רק תגידו את מי אתם שואלים. בבקשה אדוני.
נציג העמותה:
שלום לכולם, הייתי רוצה להפנות את השאלה לשמשון כבנה. אתה הזכרת בהתחלה את בעיית האלכוהול, שנמכר בכל מקום, נגיש לכל ילד. העובדה היא שאתם צריכים בעצם במשטרה, ואני בתור ילד יכול לראות את זה בכל פינה שאני מסתובב, כשאני מסתכל אני יכול לראות שכאילו אתם לא עושים שום דבר. שבאמת אפשר לראות את זה בכל מקום וזה נגיש כל כך וזה עובר מיד ליד, אין שום אכיפה.
אני לא יודע לאן העיניים מופנות. אולי לא מסתכלים לכיוונים הנכונים, אולי צריך לחפש פתרון אחר. אני חושב שההתנהגות היא להגיד אסור למכור משקאות חריפים מתחת לגיל שמונה עשרה, זה לא אומר שהמוכרים לא ימכרו אותם כשיציעו להם יותר כסף. הם עדיין ימכרו את זה. זה לא נשמע רציני. אני חושב שמפספסים פה משהו.
אבי מוסרי:
אני אענה בקצרה. ראשית יש חוק רישוי עסקים וכל בעל עסק צריך לעמוד בחוק. מכירת אלכוהול זה מעל גיל שמונה עשרה וזה ברור. ככל שמה לעשות, במדינה כולם יודעים להתחכם ולעשות עוקף החוק, ושולחים בגיר שיקנה בקבוק והקטין מחכה בחוץ.
גם לזה יש פתרון חוקי, שאם מזהים את הבגיר שמעביר משקה אלכוהולי לקטין גם הוא מסתבך בעבירה פלילית. הדברים האלה נעשים במדינות אחרות לגמרי. נכון שבני הנוער עוד יותר יודעים להתחכם, הוא גם יוצא מהבית כבר אחרי שהוא אפשר לומר בשפת הרחוב תידלק את עצמו. יש אכיפה, רק ברחובות עצמה נסגרו שמונה בתי עסק מינהלי לשמונה ימים שמכרו אלכוהול לקטינים, יש לנו מצלמות, יש לנו ביומים, נעשית אכיפה. אני יכול להבטיח לך שבעלי עסק היום עושים חשבון למי מוכרים ולמי לא.
אופיר לביא:
בקשר למטרת הדיון לדבר בעצם על המצב של הנוער האתיופי בארץ ועל מצב הפשיעה, מהם בעצם דרכי הפעולה שאתם מתכוונים לנקוט עכשיו?
היו"ר מרינה סולודקין:
אני רוצה לענות לך, בגלל שזה לא רק עניין של משטרה, אמרנו שאנחנו מבקשים טיפול מערכתי, וזה טיפול קודם כל תקציבים של מדינה, דבר שני שיתוף הפעולה, זה גם משרד קליטה, גם משרד חינוך, גם משרד רווחה, גם משרד שיכון שמשום מה הפסיק את תכנית שיקום שכונות. זה גם עירייה, זה גם הרבה דברים. אני רוצה לומר לכם, הייתי כמה פעמים סגנית שרה לקליטת עלייה ותמיד התעסקתי בנושא קליטת האתיופים.
הגעתי לפני שנה למסקנה שאנחנו עושים עוול לקהילה בגלל שאנחנו קולטים אנשים שגרו בכפרים, אנחנו קולטים אותם רק בערים הגדולות. אני חושבת שזה מפגש מאוד לא נכון בין אנשים. לקהילה יש ניסיון רב מאוד בחקלאות טרופית, ואנחנו כמדינה צריכים לחשוב על הפתרונות האחרים. אדמה, מכסות מים, ומושבים. זה חלק של העניין. בטח שאנחנו צריכים לשפר את התנאים הקיימים.
מה שאמר שמשון זה מאוד חשוב, צפיפות, אין מיטה, אין מספיק מועדונים. אנחנו אפילו לא מבינים, כי אני כשהייתי סגנית שרה לקחתי יועצת אתיופית בגלל שהבנתי שלא כל הדברים אפשר להבין מראש. זה גם מה שקרה במשפחה האתיופית זה אסון. היעדר הסמכות של הורים זה דבר מאוד מאוד רע.
אני עכשיו מתנצלת, אני אצא לכמה דקות, ואני מבקשת מחבר הכנסת זאב אלקין להמשיך עד שאני אחזור.
זהר בלום:
אני רוצה לחזק את דברי ראש העיר שפתח בהתחלה בטיפול המערכתי שהעירייה עושה, ואני בכוונה מדגיש את נושא העירייה כי אנחנו מרגישים הרבה פעמים לבד בכל נושא הטיפול. מפקד שמשון הזכיר את הנושא של אלף ארבע מאות בני נוער בשכונת קריית משה, ומי שלא ביקר בקריית משה לא מבין את הצפיפות של בני הנוער, מה קורה בשכונה.
לצערי משרדי הממשלה, חינוך, רווחה, הרשות למלחמה בסמים, כל הגופים שמתקצבים לא השכילו עדיין לשנות את הכללים המאוד מאוד מקובעים שלהם בטיפול בנושא קליטת העלייה, שזה גם יוצאי אתיופיה וגם ברית המועצות ולשנות את הכללים. נער עולה מנותק, כמו שהוא מוגדר במשרד החינוך זה נער שלגמרי עזב את מערכת הלימודים. לצערנו, אצלנו רוב יוצאי העדה או יוצאי ברית המועצות הם רשומים בבתי הספר.
היו"ר זאב אלקין:
לא לצערנו, זה לטוב.
זהר בלום:
לא, זה לצערנו, ותיכף אתה תשמע גם למה זה לצערנו. הם רשומים בתוך בתי הספר, בתוך המערכת. הם מסתובבים בחצר. אין תיקצוב מיוחד ממשרד החינוך, ההגדרה למדריכי קידום נוער ששכונת קריית משה מקבלת משרה וחצי לכל האלף ארבע מאות בני נוער האלה, שזה אבסורד, ומשרה היא ארבעים אלף שקל, שמקבלים מהמשרד, ועוד פעם זה נופל על הרשות שמונים אלף נוספים לתת.
זה אומר שאנחנו כל הזמן רק צריכים לתת את המצ'ינג, ואנחנו משלמים שני שליש ושליש, שזה בעצם אחריות המדינה. הדברים שפעם היו מובנים מאליהם, כמו מדריך חבורות רחוב, מדריך קידום נוער לא מתאים לשכונות האלה, צריך מדריך חבורות רחוב שיטפל גם בקידום נוער וגם בנושא החברתי. הדברים האלה לא קיימים היום.
שינוי ייעוד לנושא פעילויות קיץ, מה עושים עם כל הילדים שהגיעו בשבוע שעבר מכל הפנימיות, הגיעו לנו ארבע מאות ילדים מהפנימיות, חסרי מעש. שמעתם, אין להם איפה להיות בבית, אין להם את הפינה החמה כמו ששמשון אמר לישון, אז הם עד אחת עשרה שתים עשרה בלילה צריכים להסתובב. אז אנחנו הולכים לפתוח מערכות, וזה עוד פעם נופל על התושבים, ואז אנחנו צריכים לבטל דברים אחרים, ולבטל משרות, שזה דברים בסיסיים שאנחנו צריכים לתת.
ההרגשה שלנו שאנחנו מתמודדים. למשל בעניין המלחמה בסמים, אני יושב ראש הרשות ברחובות, עפ"י ההגדרה של הרשות העיר מקבלת סכום, אבל הגדירו שמטפלים בנוער יוצא ברית המועצות, והביאו משרה שמטפלת ביוצאי ברית המועצות. מה עם יוצאי העדה? לא מגיע מישהו שיטפל עם תקציב ייעודי גם בבני העדה? זה מאוד חשוב לטפל, בברית המועצות הוא עושה עבודה מדהימה, אותו דבר צריך גם מישהו שיטפל בבני העדה. רק בשכונה אחת אתם מדברים על אלף ארבע מאות בני נוער.
היו"ר זאב אלקין:
אתה מדבר על כסף קואליציוני, שמלכתחילה גם הוא לא תוכנן.
זהר בלום:
לא משנה, אני מדבר על המדינה, אחריות המדינה.
היו"ר זאב אלקין:
לא, המדינה מבחינת האחריות שלה אמרה שהיא לא תעשה לא את זה ולא את זה. המדינה גם את זה לא רצתה.
זהר בלום:
תשמעו, בסוף משתמש הקצה ואנחנו הרשות המקומית נשארים לבד בכל המערכת. הרבה מאוד דברים צריכים לצאת מהשטנצ' הקבוע שנותנים לכלל בני הנוער בארץ ולתת ליוצאי הקהילה לשנות את סדרי העדיפויות, לשנות את הכללים וללכת איתנו על פרוייקטים משותפים שיהיו מערכתיים לכל הכיוונים, ואנחנו עובדים בצורה מערכתית, אנחנו מטפלים בבני הנוער מהלידה עד הבגרות, העירייה משקיעה הרבה כסף, ניו-יורק וטורונטו משקיעים הרבה כסף.
אבל שוב, אנחנו עוד פעם פונים לתורמים, עוד פעם הרשות המקומית זה אומר באמצעות הארנונה והמדינה לא נכנסת בדברים האלה, וזה בעצם יהיה המשך הישיבה באחת עשרה שאנחנו נדון גם בזה. אבל פה, כל מי שיושב פה צריך לחזור חזרה למשרדים ולהגיד מה הפעילות שאנחנו עושים.
אם לא יהיה טיפול בחודשיים הקרובים בקיץ אנחנו ניפגש פה עוד פעם עם עוד אלימות, עם עוד רצח, עם עוד דברים שאנחנו לא מסוגלים לשאת את זה לבד, לא מסוגלים בתקציב שיש לנו שאנחנו צריכים לקחת עוד דברים, שיש לנו אחריות לתושבים, לכלל התושבים לתת, זה או לבטל פינוי אשפה או דברים אחרים, ולתת את זה עוד פעם לדברים האלה.
חיים מהל:
אני ביררתי נתונים במלקישוע, הכפר שהקמתי בזמנו, יש קהילת נוער. מתוך ששים וארבע נערים שהיו שם אתמול חמישה עשר הם יוצאי אתיופיה. זאת אומרת זה פי חמש עשרה או פי ארבע עשרה מהאחוז שלהם באוכלוסיה. זאת אומרת שמבחינתי, מבחינת הסמים, הנושא האתיופי בעייתי מאוד, צריך לדעת, הוא על סף קטסטרופה. אנחנו נראה את זה עוד כמה שנים.
לכן מה שאמרת ואני מסכים אתך, לו יהיה בכוחנו, לו יהיה ביכולתנו להעמיד כמו לטובת האוכלוסייה יוצאת ברית המועצות גם לטובת יוצאי אתיופיה, אני בהחלט חושב שמה שאתה אומר זה נכון, זה מחוייב במציאות.
אבאי זאודה:
אני יושב ראש ועד שכונת קריית משה וחבר מועצת עיריית רחובות שמחזיק את תיק נוער וספורט בעיר. אבל מה שכן זו הוועדה השלישית שאנחנו מגיעים ורק כשקורה משהו ברחובות, חברי הכנסת מזמנים ועדה. תסלחו לי שאני אומר, מבלבלים את המוח, ואחר כך שוכחים. תסלחו לי שאני אומר את זה, אבל מה נעשה בתכל'ס? כשנרצחה מעין ספיר היינו פה, לפני כן נרצח מישהו, היינו פה. לא עלינו חס וחלילה, אם יקרה משהו גם אנחנו נבוא לפה. מה קרה מאז שדיברנו בשתי ועדות אחרונות, האם נעשה משהו? לא, לא נעשה. סליחה, אתם מחכים שיקרו עוד אסונות?
אני מאוד מבקש, האנשים שבאמת מבקשים עזרה בשכונות המצוקות, שחברי הכנסת שקובעים מדיניות, שיש להם השפעה, לרדת לשטח, וגם כשאנחנו יושבים בוועדה הזאת ושומעים את הבעיות לנסות שאותם המשרדים שצריכים ליישם את הדברים שיישמו אותם.
לגבי רחובות אני חושב שאנשים שמדברים על רחובות הם לא מכירים את המציאות, מה קורה שם. הרצח הזה יכול לקרות גם במקום אחר, אבל מה שנעשה ברחובות, יש הרבה דברים שנעשו. אני מקווה שמתי שהוא יגיע היום הזה שהוועדה תזמין אותנו לדבר על הדברים החיוביים שישנם ביישוב, ברחובות. בפרט בשכונת קריית משה.
מה שקורה ברחובות, או במקום אחר, בתקשורת התחילו לדבר. ריבונו של עולם, מה קרה לכם, אין לכם משהו אחר, דברו אולי את האמת, ותרדו לשטח, ותראו מה יש, מה אין. איך אנשים חיים, איזה השקעה יש, איזה שינוי יש. גם אנחנו כקהילה משקיעים, הגופים משקיעים, העירייה משקיעה, לפעמים גם מגיע לנו איזה פידבק, אנחנו עמדנו על הרגליים. בואו עכשיו נמשיך, אל תורידו אותנו למטה עוד הפעם.
אני כן רוצה להגיד לחברים שלי, לאגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, אנו כקהילה לא עושים מספיק בשביל עצמנו. אני מצטער להגיד. יש הרבה דברים שאנחנו בעצמנו עושים ומכשילים, אנחנו מכשילים את עצמנו. אנחנו בקהילה צריכים לבוא ולהגיד, ולא תמיד לבוא לתקוף את הממסד ולא תמיד לתקוף גם את הממשלה.
בואו עכשיו נשאל את עצמנו מה אנחנו עשינו למען עצמנו ולמען הילדים שלנו. כל אחד אומר המדינה תעשה, הגוף הזה יעשה. למה אני צריך על הילד שלך לקחת אחריות. תיקח אחריות ותבוא גם כשמציעים לך תכניות, תיקח את התכניות שמציעים לך. אולי הם עוזרים לך. לשבת ולקטר ולבקר זה קל מאוד. אבל גם קח אחריות על הילדים שלך, אתה הבאת אותם לעולם הזה. לא אני.
חוץ מזה, תאמין לי אני מתנדב מ-95' ואני יודע מה הדברים השטותיים שאנחנו עושים. אם היינו נמנעים, המסיבות שעושים שבת חתן מתחת לבניין, בא הנוער לוקח בירה ויושב בצד ושותה. אנחנו בעצמנו, לא אף אחד. שבת חתן מיום ראשון עד יום ראשון חוגגים מתחת לבניין, בא הנוער, לוקח בירה ושותה. וההורים יושבים ושותים. אז קודם כל אנחנו צריכים לבוא לתקוף את הבעיה הזאת מול הקהילה כמו שאתה תוקף את הבעיה הזאת מול משרד הקליטה ומול משרד אחר. וגם להגיד את הדברים.
יחד עם זאת, גם לגבי המשטרה, ואני לא מדבר לגבי רחובות אבל בערים אחרות נתקלתי, אותי בעצמי עצרו. ראו שאני אתיופי, שחור, אנשים אחרים עשו, לקחו אותי. גם טיפול המשטרה הוא לא נכון. כל מי ששחור שעשה איזה אירוע מסויים תופסים אותו בדרך, רודפים אותו. אז מה אתם רוצים מהבני נוער? הם נגד המשטרה, ולא רוצים לראות בכלל את המשטרה. כך גם לגבי הרוסים. לכן המשטרה כל הגישה שלה צריכה להיות שונה, כמו שהיום אנחנו מטפלים ברחובות, בפרט בשכונת קריית משה.
מעבר לזה אנחנו צריכים לטפל בשורש הבעייה. שורש הבעייה, שמשון אמר את הדברים, גם ראש העיר אמר את הדברים, הבעיה, אם אין לך איפה לשבת,
היו"ר זאב אלקין:
לזה אנחנו נחזור בהמשך, תשמור את זה לשעה אחת עשרה.
אבאי זאודה:
מעבר לזה ישבו חכמים, הרבה חכמים יותר מאיתנו, ופשוט לוקחים את ההמלצות ואת המסקנות ושמים את זה במגרה ולא מיישמים את זה. לבוא לשטח, לרדת, לתת כתף ולתת תקציבים, תאמין לי, גם לערים אחרות, אם יקחו דוגמא מרחובות בטיפול בבני הנוער בכלל וביוצאי אתיופיה בפרט בשכונת קריית משה אני חושב שהמצב ישתפר. אצלנו, העירייה, המתנ"ס, כולם מציעים תכניות, רק הקהילה צריכה גם לקחת אחריות, לבוא ולבדוק את התכניות. תודה.
זאב אלקין:
תודה רבה. אני רק אעיר בעקבות מה שאמרת שיכול להיות שיש הרבה צדק בהצעה שלך שנרד לשטח, יכול להיות שבכלל היה ראוי שהדיון הזה בעצמו יתקיים בשכונה, אבל אם לא בפעם הזאת אז בפעם אחרת.
גבירתי יושבת הראש, אני חושב שכדאי יהיה לשקול במסקנות הוועדה גם רעיון של לצאת לשכונה כסיור של הוועדה.
היו"ר מרינה סולודקין:
זה רעיון מצויין. אנחנו נתאם גם עם המשטרה, גם עם רשות העיר וגם עם הארגונים של הקהילה את הביקור שלנו. אני חושבת שהגיע הזמן בשטח לדבר, בגלל שפעם הייתי, אני חושבת ברמלה-לוד, בשכונה אתיופית, וראיתי איך מבזבזים, מה עושה המדינה שנותנת את המשכנתאות הגדולות, ואחר כך מרמים את האנשים שקונים את הדירות, ובמקום דירה אמיתית, שמונים אלף דולר שנותנת המדינה, מקבלים את המגורים שלא מתאימים לבני אדם אפילו בחמש עשרה אלף דולר.
מה שאני אומרת, יש הרבה דברים שאנחנו צריכים לדבר כאן בוועדת העלייה וקליטה ולשנות את הכללים של המשחק. בגלל שיש הרבה דברים בשטח שאנחנו צריכים גם ללמוד, גם לשנות, ועם אומץ לב. בגלל שזה שנים של הרגלי קליטה לא נכונים.
רחל ארזי-שיף:
אני קצינת מבחן מחוזית במחוז המרכז. הנקודה הראשונה היא שבאמת אלינו מגיעים בסופו של דבר רק לאחר ביצוע עבירה, זאת אומרת כבר בשלב של הקצה האחר, וצריך לקחת את זה בחשבון. אנחנו מוצאים בעיות גם אצל נוער עולי אתיופיה וגם נוער עולי חבר העמים, פחות או יותר אותן בעיות, אני מדברת על אותו גרעין קשה, אותן בעיות שאנחנו מוצאים גם אצל הנוער האחר, אבל לעתים מוקצן יותר.
הבעיות עלו כאן, ולצערנו הן בעיות לא מעטות. זה כל הנושא של שעות הפנאי, הנושא של הדיור ובעיות כלכליות, תעסוקה, סמכות ההורים, בעיות שפה, נשירה ממסגרות חינוכיות, כעס מצטבר וניכור. אבל אחת הבעיות המרכזיות שאנחנו רואים אותן לא רק בנוער עולי אתיופיה או חבר העמים זה נושא האלימות, הסמים והאלכוהול, ואני חושבת שזה נושא שצריך לשים אותו על השולחן. בלעדיו נחזור ונדון. בעיית האלימות, קרוב לארבעים אחוז מהמופנים אלינו לשירות המבחן, ואנחנו רואים אותם אגף, זה בעיות של אלימות, ובעיות של אלימות קשות שהולכות ומסלימות עם הזמן.
אני מסכימה עם מה שנאמר פה שהמענים הם צריכים להיות לא נקודתיים, זאת אומרת זה לא במקום הזה הנקודה או הפרוייקט או התכנית. גם, אבל זה צריך להיות כולל ומקיף את הכל, מהתחלה ועד הסוף, אחרת לא תיפתר הבעיה.
אנחנו כן מתייחסים לנושא רגיש תרבות, כי כשהחלה העלייה הבנו שאנחנו לא יודעים. כל הנושא של ללמוד את הקודים התרבותיים, את התרבות, שפה אנחנו לא יודעים. אין לנו מספיק עובדים דוברי שפה ואנחנו נעזרים במתרגמים.
היו"ר מרינה סולודקין:
אבל זה לא משמים, נכון, שאין עובדים דוברי שפה.
רחל ארזי-שיף:
יש תכניות שמכוונות וייחודיות. אבל נקודה אחת שהיא מאוד חשובה, אני מניחה שאומרים את זה בכל מקום ובכל במה אבל חשוב לי להזכיר אותה. משאבים שחסרים לנו ואנחנו יכולים לעשות, משאבי כוח האדם. אם במקומות מסויימים שלושים אחוז מכוח האדם הקיים, גם כך עובדים בלי כוח אדם מספיק, אבל מתוך כוח האדם הקיים שלושים אחוז לא מאוייש מכל מיני סיבות של הליכים, מכרזים וכן הלאה, אפשר לעשות רק מה שניתן לעשות, אבל בוודאי לא מה שאנחנו יכולים,
זאב אלקין:
לפי מה שאת אומרת כרגע, יש לך שלושים אחוז לא מאוייש.
רחל ארזי-שיף:
קודם כל אנחנו עובדי מדינה, אנחנו שייכים למשרד הרווחה והשירותים החברתיים. ככלל, גם אם כל התקנים היו מאויישים חסר כוח אדם. התקנים הקיימים הם לא מאויישים, יש לנו מקומות שחמישים אחוז מהתקנים לא קיימים. ועד שמתערבים, עד שנותנים את הטיפול, הליכים משפטיים שנמשכים, כי אנחנו לא יכולים.
דובר:
כל התכניות שפועלות הן באחריות העירייה, יש את הרשות המפקחת, אותי, ועד השכונה וכל מי ששותף. אני לא אתחיל להרבות בדיבור, אבל דובר פה על הרבה עניינים. אנחנו בתחילת הדרך, מבחינת התכנית אנחנו עובדים שנתיים, אנחנו רק התחלנו לגרד את הבעיה ויש תוצאות מאוד מאוד חיוביות.
יש אלימות, קיים, אי אפשר להגיד לא, קיים אלימות, יש בעיות עם המשטרה, אבל גם בתחילת הדרך, כמו שאני לא מספיק מכיר עדיין את העבודה, וזה שנתיים, יש תרבויות של נוער שנולדות, כל חודשיים, כי יש סם חדש על המדף. אני חושב בחלק שלי, בחלק הכי בסיסי כעובד שטח, וכאחד שרוצה לעשות מדיניות מאוד מאוד הגיונית בעבודה עם נוער, אי אפשר לתת תקציב כל שנה ובום לסגור. זה לא עובד בחינוך. רוצים שינוי אמיתי, צריך גישה. גם גישה ביקורתית זאת לא גישה חיובית. אתה עכשיו הכנסת לי באבו אביה, ואני מה זה לא מרגיש נוח.
אני חושב שצריך לבדוק מה קיים, מה עובד באמת, תלכו קצת למה שעובד, כי מה שעובד מראה שהוא עובד. אם משהו עובד, תבואו, תסתכלו תכל'ס, מה עובד בשישי, מה עובד בשבת, איזה פעילויות עובדות. לתת למה שעובד תכל'ס, דברים יכולים לפרוח. אבל להסתכל.
היו"ר מרינה סולודקין:
תודה רבה אדוני.
עכשיו משפטי סיום של ראש העיר, חבר הכנסת זאב אלקין ושלי.
שוקי פורר:
ראשית אני רוצה להודות לוועדה, ליושבת הראש ולחברי הכנסת שהטריחו את עצמם ובאו. מכל מקום גם אני חושב, ואני מציע לכל אלה שנמצאים כאן, ולא נמצאים פה לעתים קרובות, זה לא מעיד על חוסר רצון לעשות ולעזור, אני בטוח שמצד חברי הכנסת הנוכחים וגם מצד אלה שאינם כאן, בגלל אילוצים אחרים, יש רצון לעזור. הבעיות שלנו הן לא עם חברי הכנסת. הבעיות שלנו הן עם הממשלה. ואנחנו צריכים אותם להניע לעבוד.
אני חושב שנאמרו פה דברים מאוד חשובים, אני לא רוצה לחזור על אף מילה שנאמרה, אני רק חושב שאם נסכם בזה שנקיים דיון נוסף בשכונה עצמה עשינו את שלנו.
היו"ר מרינה סולודקין:
תודה רבה לראש העיר רחובות. חברי חבר הכנסת זאב אלקין בבקשה.
זאב אלקין:
גבירתי יושבת הראש, קודם כל אני מציע שגם במסקנות הדיון הזה נאמץ את ההצעה האחרונה של ראש העיר ונקבע דיון, אבל מעבר לביקור נקבע דיון מעקב. ננסה לא לקיים אותו ממש כרגע אלא אולי בתחילת המושב הבא, ולראות איך תוך כמה חודשים משרדי הממשלה יתקדמו באותם דברים שהוצגו כאן בפנינו. זאת נקודה אחת.
נקודה שניה, אני חושב שמאוד חשוב שמכאן תצא קריאה, בעקבות הישיבה הזאת, מול משרדי הממשלה הרלוונטיים שמטפלים בנושא של נוער עולה, וכולם הוזכרו כאן, שבטחון פנים הוא רק קצה הקרחון בקצה, אבל בראש ובראשונה חינוך, קליטה ורווחה, וכמובן בטחון פנים, לנסות ולגבש בדחיפות תכנית טיפול לאומית בסוגיית נוער עולה. אני יודע שהתקיימה ישיבה, אם אינני טועה, של ועדת השרים לענייני אלימות, שהוקדשה לנושא הזה, לנושא של אלימות בקרב נוער עולה. זה לא הוזכר כאן עדיין, כתוצאה מהישיבה הזאת יצאו מסקנות אופרטיביות, אני חושב שזה הכיוון שלשם אנחנו צריכים לדחוף.
הנקודה השלישית, שהיא גם לצערי קשורה לכל המשרדים האלה, אולי להוציא את משרד הקליטה, שכמובן צריכים לתת דגש מאוד על הטיפול תלוי תרבות ושפה ומנטליות לנוער עולה על ידי אותם משרדים, ובין השאר, ואולי בראש ובראשונה בניסיון להגדיל את מספר העובדים שהם יודעי שפה ויודעי תרבות ומנטליות ביחידות הרלוונטיות.
היו"ר מרינה סולודקין:
גם תעסוקה לאקדמאים שיש לקהילה האתיופית, ואנחנו מבזבזים את ההון האנושי שהשקענו בזה, וזה בלתי מוסבר.
אני רוצה להודות לכל המשתתפים בדיון הזה.
יש לנו עוד דיון היום שקשור לנושא וזה בנושא של משרד הבינוי והשיכון, שהפסיק לעשות תכנית שיקום שכונות בשכונת קריית משה, וזה קשור מאוד לנושא שאנחנו דיברנו היום. אנחנו נעשה מהיום למחר את כל המסקנות של הישיבה. אנחנו נצביע על המסקנות כמו שנהוג מחר, בישיבת הוועדה, ואני מקבלת גם ההצעה של ביקור וגם הצעה של ישיבה בתחילת המושב הבא.
תודה רבה לכם.
הישיבה ננעלה בשעה 10:40