פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 54
מישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
יום שלישי, י"ז בתמוז התשס"ז (3 ביולי 2007), שעה 13:00
סדר היום: פניות ציבור לגבי ניקיון ונוכחות מצילים בחופי הים
נכחו:
חברי הוועדה:
סופה לנדבר – היו"ר
מוזמנים:
רונן אלקלעי, מרכז תוכנית חוף נקי, אגף ים וחופים, המשרד להגנת הסביבה
סנ"צ אביהו רגב, ראש מדור הגנת הסביבה, משטרת ישראל
יוסף עמר, מפקח ארצי לחופי רחצה, משרד הפנים
דני שחר, ראש מינהל החופים, עיריית נתניה, מרכז השלטון המקומי
גיל ארויו, מנהל החופים של עיריית תל-אביב, מרכז השלטון המקומי
יעקב לופו, מנהל אגף חופים בעיריית חיפה, מרכז השלטון המקומי
אילן מסינגר, קצין ביטחון החופים, עיריית חיפה, מרכז השלטון המקומי
דוד אבוטבול, סגן מנהל מחלקת החופים, עיריית אשדוד, מרכז השלטון המקומי
אלי גבאי, ממונה תחום מודיעין ופרויקטים מיוחדים, רשות הטבע והגנים
יניב רונן, מרכז המחקר והמידע, הכנסת
מנהלת הוועדה:
שלומית אבינח
רשמה וערכה:
אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
פניות ציבור לגבי ניקיון ונוכחות מצילים בחופי הים
היו"ר סופה לנדבר:
צהרים טובים. אני פותחת את ישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור בנושא פניות ציבור לגבי ניקיון ונוכחות מצילים בחופי הים.
אנחנו מנהלים את הדיון בקשר למצב החופים במדינת ישראל. בזמן האחרון אירעו טביעות רבות וזה דבר שמאוד מטריד. הים הוא נכס של מדינת ישראל, אבל הוא גם מקום מסוכן וכנראה ציבור מדינת ישראל שהולך לחופים האלה ליהנות, יחסית הוא גם סובל.
לפני שבוע העליתי על סדר היום דיון דחוף על מצב החופים, על הטביעות בים ועל מצב הניקיון ששייך לעיריות, למועצות ולכולנו. מדינת ישראל היא מדינה ללא חומר גלם, אבל יחד עם זאת יש לנו חוף שהוא כל כך יפה והוא מהווה נכס למדינה. יכול להיות שאנחנו לא כל כך שומרים על הנכס הזה. אני לא מדברת עליכם, אלה שנמצאים בישיבה, אלא אני מתכוונת לאזרחי מדינת ישראל. משהו קורה לנו. לעתים קרובות אני גם הולכת לחוף הים. לפני כמה שבועות הייתי ביום שישי בשעה 5:00 אחר הצהרים – אני תושבת העיר אשדוד, אבל אני לא מתייחסת רק לעיר אשדוד אלא אני מתייחסת לכל החופים – והמצילים הודיעו על כניסת השבת ועזבו את החוף. מובן שאנשים שעובדים כל השבוע, היו רוצים לנצל את סוף השבוע, ובגלל החום הכבד הם הולכים לשפת הים. היה לי מוזר שביום שישי בשעה 5:00 המצילים עוזבים את החוף. בנוסף לכך אני רוצה לציין לרעה את הלכלוך במקום, שפשוט מהווה בושה לכולנו.
אני רוצה לשאול אתכם מה אנחנו צריכים לעשות ואיך אנחנו צריכים להתנהג. אנחנו מדברים על נכס שלנו שעליו צריך לשמור. יכול להיות שהיום אתם חסרי אונים ואין כלים לבצע אכיפה אבל אני רוצה לשמוע מכם מה קורה בחוף בתחומים שלכם ומה אתם מציעים כדי לשמור על אותו נכס ששייך לכולנו.
יעקב לופו:
בעיריית חיפה יש לנו חמישה חופים שהם 12 תחנות הצלה. החופים משתרעים על כארבעה וחצי קילומטרים, החוף הוא חוף מוכרז. אם כן, יש לנו בסך הכל 17 קילומטרים חופים. בחופים המוכרזים אנחנו משקיעים הרבה כספים כדי לנהל אותם. אני חושב שמצב החופים בחיפה והחופים המוכרזים, אני מזמין אותך להגיע ולראות אותם, הם במצב טוב אבל זאת התמודדות קשה יום יומית. הרשות המקומית משקיעה כספים גדולים כדי לתפעל את החופים האלה, סדר גודל של כ-30 מיליון שקלים בשנה. אלה חופים שנותנים שירותים לא רק לרשות המקומית, לא רק לחיפה אלא מכל הרשויות סביב מגיעים אנשים ואכן זה משאב חשוב שנהנים ממנו. כל העלות היא על עיריית חיפה.
אני לא רוצה לתת ציונים לאזרחי חיפה, אבל אם האנשים יגיעו בסופי שבוע בשעה 6:00 בבוקר לחופים, הם יחשבו שכמה מטוסים התרסקו שם כי הלכלוך הוא דבר שאי אפשר להבין אותו. לצורך העניין הזה אנחנו מפעילים מערך שלם של פיקוח עירוני וסדרנים, ואני לא מדבר על מערך ההצלה שהוא מערך יקר מאוד, ועובדי ניקיון. אנחנו עובדים קשה מאוד כדי שבשעה 8:00-9:00 בבוקר, כאשר הקהל מגיע, הוא יקבל חוף נקי.
ההיבט השני הוא ההיבט של החופים הלא מוכרזים אליהם כביכול האזרחים לא מגיעים אבל זה לא בדיוק כך כי גם אל החופים האלה מגיעים אזרחים. יש אזרחים שמגיעים לחופים הלא מוכרזים דווקא כי אין שם מצילים. הם לא רוצים את הרעש של המצילים והמשמעות היא שגם לחופים האלה מגיעים אנשים, והיכן שמגיעים אנשים, שם יש זיהום ומלכלכים. לפני שנתיים התחיל פרויקט חדש של המשרד להגנת הסביבה, פרויקט שנקרא חוף נקי, ובשיתוף אתם אנחנו מבצעים ניקיון בחופים האלה. ברור שאנחנו לא יכולים להשקיע את אותה כמות שאנחנו משקיעים בחופים המוכרזים, אבל גם שם אנחנו משקיעים ואנחנו משקיעים מעבר לפרויקט עצמו. כלומר, אם הפרויקט נותן איקס ימים, אנחנו נותנים מעבר לזה כי אנחנו רוצים לעמוד בתקנים של המשרד. שוב, הכול זה עניין תקציבי.
אני יודע שעד לפני מספר שנים משרד הפנים היה שותף באחזקת החופים ומימן חלק מהעלויות. אני בתפקיד שלוש שנים ובמשך שלוש השנים האלה לא זכיתי לקבל אגורה אחת ממשרד הפנים.
יוסף עמר:
בשנת 2006, כן.
יעקב לופו:
אחזקה – לא. אגורה אחת לא קיבלנו.
יוסף עמר:
מה עם שילוט?
יעקב לופו:
גם את זה לא קיבלנו. בדקתי את זה. לא קיבלנו.
אני יודע שמשרד הפנים תכנן תקציב לרשויות אבל משום מה משרד האוצר טרפד את זה ולא קיבלנו אותו.
אני חוזר ואומר שנושא הניקיון הוא מאוד חשוב לנו. יש לנו ראש עיר שהנושא הזה בדמו ואנחנו באמת משקיעים מעל ומעבר.
היו"ר סופה לנדבר:
מה אתם עושים כדי למנוע את הלכלוך בשפת הים?
יעקב לופו:
אנחנו מפעילים גם מערך של פיקוח, אבל כמויות האנשים שמגיעות לחופים, בעיקר בסופי השבוע, הן אדירות. אני לא אטעה אם אומר שכמאה אלף אנשים מגיעים כל סוף שבוע לחופים שלנו. אי אפשר לעבור כל היום ולרשום דוחות. אנחנו נותנים דוחות, אבל אנחנו לא יכולים לעמוד בזה. מה שאנחנו עושים הוא שאנחנו מנקים את החופים האלה, אבל אנחנו משקיעים כסף רב בעניין הזה. רק בניקיון חופים אנחנו משקיעים מעל שני מיליון שקלים, 2,2 מיליון שקלים, בשנה וזה רק לצורך הניקיון וזאת הוצאה גדולה. אין ספק שככל שיהיו לנו יותר משאבים, נוכל לנקות יותר טוב.
היו"ר סופה לנדבר:
צריך לעשות משהו עם תרבות מדינת ישראל או עם תרבות אותם אנשים שמגיעים לחופים.
יעקב לופו:
אני בהחלט מסכים אתך שהנושא של חינוך הוא נושא נכון.
היו"ר סופה לנדבר:
כמה קנסות נתתם השנה?
יעקב לופו:
אנחנו נותנים הרבה. לא הבאתי לכאן אתי את הסטטיסטיקה, אבל בהחלט אנחנו נותנים.
היו"ר סופה לנדבר:
מה סכום הקנס, 750 שקלים?
יעקב לופו:
תלוי. זה יכול להיות 750 שקלים או 660 שקלים, לפי חוקי העזר שלנו. אצלנו הסכום הוא 660 שקלים. אנחנו נותנים קנסות, אבל גם כוח האדם שלנו הוא מועט. יש לנו פיקוח שעובד בשתי משמרות, משעה 7:00 בבוקר עד שעה 2:00 בצהרים ומשעה 2:00 עד שעה 9:00 בערב, אבל מה לעשות שהקהל מגיע גם בשעה 12:00 בלילה ואפילו בשעה 3:00 לפנות בוקר החופים מלאים כי יש בתי קפה. אין לנו כוח אדם שעובד שם 24 שעות.
אני מסכים אתך שבהחלט הבעיה העיקרית היא חינוך. אנחנו עושים גם מבצעים כאלה. אנחנו מביאים את תלמידי בתי הספר למבצעי ניקיון בחופים במהלך שנת הלימודים. אנחנו עושים את העבודה. כדי שהחופים יהיו יותר נקיים, זה אומר עוד כסף.
יוסף עמר:
גברתי היושבת-ראש, אם את זוכרת, לפני 10 שנים נפגשנו בסיור חופים, בתל-אביב, לפי בקשתך כדי להדגים את השימוש באופנוע ים ככלי הצלה.
גיל ארויו:
בים תל-אביב טבעו אנשים. רוב הטביעות מתרחשות אצל אזרחים מהמגזר הערבי ועם זה יש לנו בעיה. רובם מגיעים ממזרח ירושלים, מרמלה, מלוד וכדומה ומאיזושהי סיבה שלא ברורה לי, הם תמיד מעדיפים את החופים האסורים לרחצה ולאו דווקא את החופים המוכרזים. בתל-אביב יש 12 חופים מוכרזים, זאת אומרת, יש מספיק מקום לכל אחד. בהתייעצות עם יוסי עמר כתבתי מכתב שחייבים לצאת בתהליך דוברות מקיף ורחב במגזר הערבי כי כנראה שהמודעות שם לגבי הסכנות של הים, או שזה לא מגיע עד לקצה, או שיש איזשהו קצר בדרך. זה חורה לי במיוחד ולכן גם כתבתי את המכתב למשרד הפנים בשבוע שעבר ועכשיו יוסף עמר מבשר לי שהוא העביר את הנושא לשר.
יוסף עמר:
אחד האנשים שטבע למוות בחופי הים, בחוף הכרמל. מצאנו את המכונית שלו ליד השלט המודיע שזה מקום אסור לרחצה. לצערי שכחתי להביא את התמונה שמראה שאת הנעליים הוא העמיד ליד העמוד, הבגדים על השלט עצמו והוא נכנס להתרחץ מול השלט עליו כתוב שזה מקום אסור לרחצה.
היו"ר סופה לנדבר:
באיזה שפה זה כתוב?
יוסף עמר:
בעברית. האדם שטבע הוא ישראלי.
דוד אבוטבול:
למה אתם לא מוסיפים תחנות הצלה במקומות האלה לשם הולכים אנשים? אנשים הולכים למקומות שלא מוכרזים ועם הזמן זה הופך להיות ממש חוף.
יוסף עמר:
אתה יכול לשלם עבור זה?
דוד אבוטבול:
אני שואל שאלה.
גיל ארויו:
זה לא רק עניין של כסף.
דוד אבוטבול:
אני שואל את השאלה הזאת כי אצלנו באשדוד נוצר מצב הפוך – סגרתם חוף רחצה.
יוסף עמר:
לא פתחנו חוף רחצה.
דוד אבוטבול:
פתחתם חוף רחצה באזור הריביירה, חוף רחצה חדש, אבל סגרתם חוף רחצה שהיה קיים עשרים שנים ואנשים ממשיכים לבוא לשם. בסופו של דבר תמיד מגיעים לכסף.
בקשר לחינוך, נושא שגם הוא קשור לכסף. אם בכיתה א' לומדים 40 תלמידים, איך אפשר לחנך את כולם כך שיגיעו לים וישמרו על הניקיון? אני חושב שהכול מתחיל – כולל הניקיון – בחינוך. יש מדינות שיש בהן פועל ניקיון אחד בכל חוף והחוף נקי כי אנשים נקיים. בחופים שלנו, אפילו יהיו 10 פועלי ניקיון, זה לא יעבוד. אנשים יושבים בחוף עם כל האוכל, קמים והולכים. נכון, לא כולם, יש אנשים שמחפשים את פחי האשפה, אבל מספר לא קטן של אנשים יושב על החוף, אוכל, קם, הולך ומשאיר מזבלה.
היו"ר סופה לנדבר:
מה אתה מציע שאנחנו נעשה?
דוד אבוטבול:
אני שוב אומר שזה מתחיל בחינוך. אנחנו צריכים ללכת אחורה ולעשות זאת בתחומים רבים אחרים. צריך ללכת לילדים הקטנים ושם להתחיל.
אילן מסינגר:
לפני שנתיים התקשרו ללופו מאגף החופים של עיריית חיפה בתי ספר וביקשו לפני עונת הרחצה, לפני החופש הגדול של הילדים, לתת הרצאה איך להתנהג. הוא שלח אותי והייתי בכמה בתי ספר, ולדעתי זה דבר טוב ונכון לעשות זאת במיוחד לפני החופש הגדול. עם זאת, צריך להיות שילוט - גם ברוסית, גם באמהרית וגם בערבית – כי זה מוסיף. צריכה להיות דוברות, גם בפרסומות ברדיו וגם כאן מדובר בכל השפות האלה כי אחוזי הטביעה הגדולים מתרחשים אצל המגזר הערבי, הרוסי, האתיופי.
גיל ארויו:
בעיריית תל-אביב, לפני פתיחת העונה, הכנסנו צרופה לתוך תשלום הארנונה, צרופה שמגדירה ומסבירה את הסכנות שהציבור יכול לחוות בים, כולל כיצד להימנע מטביעות. למעשה כל בית אב בתל-אביב וכל בית עסק בתל-אביב, לקראת פתיחת העונה, קיבל את הצרופה שאת מחזיקה בידך. הרבה מהתושבים למעשה לא היו מודעים לכל הנושא של הזרמים. לדוגמה, הרבה מהתושבים היו שוחים עד שוברי הגלים ולא הבינו ששובר הגלים מהווה מלכודת מוות.
קריאה:
זה מוקד הבעיה.
גיל ארויו:
זה דבר ראשון שעשינו והוא דבר מאוד ייחודי.
היו"ר סופה לנדבר:
זה דבר יפה, אבל חסר לי כאן משהו – תרגום לשפות.
גיל ארויו:
אני מצטרף לדבריו של לופו. גם אנחנו מארגנים במסגרות בתי הספר, בעיקר בכיתות הנמוכות, כאשר הם מגיעים לחופי הים. בתל-אביב יש לנו 14.5 קילומטרים חוף, שזה שטח עצום. בשטחים האלה יש גם הרבה חופים שהם אסורים לרחצה והם לא חופים מוכרזים לרחצה. לשם אנחנו מזמינים גם את בתי הספר ואנחנו נותנים להם את כל המשאבים ואת החינוך הנכון ואת ההסברים בשטח, קצת על הים, קצת על הניקיון. אנחנו חושבים שבכל מקרה זה צריך להגיע מהבסיס.
לגבי האכיפה, האכיפה נעשית אבל היא לא כל כך אפקטיבית. ניקח בחשבון שרוב האנשים לא מגיעים לים עם תעודת זהות אלא הם באים עם בגד ים. לתת דוח בלי לקחת פרטים, זה לעג לרש וזה אומר שלא עשינו כלום. אני חושב שדרך דוברות ולמעשה בכל מהלך עונת הרחצה צריך להשקיע משאבים בתקשורת הכתובה, בתקשורת האלקטרונית, וכל הזמן לדבר על שמירת הניקיון בחופים וכמובן על הסכנות מפני טביעה.
בתל-אביב אנחנו משקיעים הון בניקיון החופים. מדי בוקר אנחנו גם מנפים את החול. יש לנו טרקטורים שנוסעים ומנפים את החול כדי להגיע לבדל הסיגריה. כמובן זה תהליך איטי ודורש הרבה זמן ומשאבים. רק עם שילוב של כל הדברים ביחד נוכל להגיע לאיזוהי תוצאה.
דוד אבוטבול:
אני אישית הלכתי לכיתות של הילדים שלי כדי להסביר להם את הסכנות הטמונות בים. לדעתי זה מאוד השפיע. כיתה של 40 ילדים ישבה, הקשיבה ושמעה. הכנסתי בהם את הפחד, את הסכנה שקיימת בים, והסברתי להם איך להתנהג כאשר באים לים. עשיתי את זה גם בגן ילדים ואמרתי לילדים שיסבירו להורים שלהם שייקחו אותם לחופים מוכרזים, חופים בהם יש מצילים, ושהם יאמרו להורים לא ללכת לחופים שאינם מוכרזים.
לדעתי זה קשור למשרד החינוך. במשרד החינוך יש מה שנקרא פרויקט זהב, משמרות הזהב וזהירות בדרכים, שזה משהו שקיים ומתוקצב. צריך ללכת בכיוון הזה. מספיק פעם-פעמיים לפני עונת הרחצה להגיע לכיתות ולעשות את זה בצורה מסודרת בכל בתי הספר ובכל הכיתות. אם נעשה זאת פעם-פעמיים, זה יעבוד. אני כמעט בטוח שזה יעבוד. האנשים הנכונים צריכים להגיע לבתי הספר. אני מוכן ללכת ולעשות זאת בהתנדבות וכך יש אנשים נוספים שמוכנים לעשות זאת ללא תשלום, אבל זה צריך להיות בצורה מסודרת וצריך לבוא ממשרד החינוך.
דני שחר:
נתניה משקיעה סדר גודל של 20 מיליון שקלים בשנה.
היו"ר סופה לנדבר:
כמה אשדוד משקיעה בחופים?
דוד אבוטבול:
אין לי כאן את הנתונים.
דני שחר:
בנתניה יש 13.5 קילומטרים חוף עם שמונה עמדות מוכרזות. החוף של נתניה הוא חוף נקי מאוד ובשנה שעברה זכינו בחוף הנקי. לחופים שלנו יש יחידת אכיפה, יש לנו חוף לדתיים וחוף לחילוניים.
היו"ר סופה לנדבר:
גם באשדוד יש חוף לדתיים.
דני שחר:
אני מניח שברוב הערים. יש לנו הרבה מאוד פעילות ספורטיבית ולא מזמן ביקשתי את יוסי שיבוא אלי כי התעוררו בעיות חוקתיות. ייאמר לזכותו שהוא הגיע מוקדם בבוקר ופתרנו את הבעיה. יש פעילות אליה אנחנו נכנסים עכשיו – התחלנו ב-1 ביולי – במסגרת עיר ללא אלימות, אני מניח שזה נושא מוכר, כאשר חלק מפעילות האכיפה – ואני ממונה על ועדת האכיפה, ויש כמה ועדות – היא בתחום הזה של טיפול בחופים כי בסוף הבעיה המרכזית היא אכיפה.
אני מחלק את הבעיה לשתיים ואני אומר איפה הבעיה שהיא בעיה עירונית ואיפה אני חושב שצריך התערבות של משרדי הממשלה. כל הנושאים שעלו כאן – הסברה, ניקיון, אכיפה, כל סוגי השילוט בשפות השונות – הם בגדר בעיה עירונית ואני לא צריך את משרדי הממשלה. מנהל מחלקת החופים שלנו, איש יקר, עושה את זה ולקראת היציאה לחופש הגדול הוא עובר את כל בתי הספר, ויש הרבה כאלה בנתניה, ועושה הסברה. עם העניין הזה אין בעיה, למרות שתמיד אפשר להוסיף.
הבעיה המרכזית היא נושא המצילים. אני חושב שמה שקורה בתחום ההצלה – ואני אומר למה אני מעלה את זה – כרוך בכסף רב. לבוא ולומר כסף, זה פתרון קל. אני חושב שכל נושא המצילים – והוא כן צריך להגיע למשרדי הממשלה ולא להיות ברשויות – הוא ברמה של הפקרות. אני הייתי 25 שנים בצבא ואין לי שום תלונות על מה שאני מקבל מהצבא ומה שאני מקבל מהעירייה, אבל הלוואי שהייתי מציל. המשכורות שלהם הם בלי שום פרופורציה. לא יכול להיות שבמדינה כזאת זה הסכום שמקבל אדם שעובד חצי שנה בשנה.
התחלתי את תפקידי בעונת הרחצה הקודמת וראיתי אנשים מבוגרים שעובדים כמצילים. אני מהשייטת, כך שאני גם מכיר את התחום הזה. אדם בן 64 יכול להיות מציל? ביקשתי תעודות רפואיות, אבל אסור לקבל מסמך רפואי. כל העסק הזה מופקר לחלוטין. אגב, חלק מה-20 מיליון שקלים הולך למשכורות. הרוב הולך למשכורות, דבר שהוא לא הגיוני.
אני חושב שכל מה שהועלה כאן הוא טוב, אבל בדברים שהם במסגרת העירונית אפשר לטפל, ולפחות אני יודע מה קורה אצלנו, ואני חושב שהטיפול החיצוני צריך להיות בנושא המצילים. צריך לעשות הסכם, צריך לשלם משכורת. לבוא ולומר תנו לנו כסף, זה בסדר, אבל צריך גם להיות ריאליים. אני חושב שזאת הבעיה המרכזית, לפחות כמו שאני מבין, שאתה אפשר לעשות הכול.
אנחנו משלמים 2.4 מיליון שקלים לחברת ניקיון וזה עובד מצוין והחוף מאוד נקי. גם תחום האכיפה, הוא הבעיה המרכזית לפחות בעיר כמו נתניה, הוא מטופל, אמנם לא מספיק ויש הרבה מה לעשות, ובעקבות תקציבים שקיבלנו לעיר ללא אלימות, חלק מהטיפול שלנו יהיה בחוף.
היו"ר סופה לנדבר:
אתה רוצה לומר שבערב החוף נשאר נקי כמו שהיה בבוקר?
דני שחר:
לא, אבל לפני פתיחת סוכות ההצלה, יש טרקטורים שעוברים ומנקים את החופים, כך שהחופים מאוד נקיים. התופעה החדשה שקיימת גם בנתניה זה כדורגל חופים, כך שבכל יום שישי אחר הצהרים מגיעים כ-2,000-3,000 אנשים שמתרכזים בחופי הרחצה. רכשנו נפות חול ואנחנו מנקים את החופים.
סוכות ההצלה זה כסף. אגב, אנחנו בהידברות עם משרד הפנים להוריד סוכות כי אנחנו חושבים שזה לא נכון שיהיו, אבל בסך הכול הם קובעים איזה חוף צריך סוכה ואיזה חוף לא צריך סוכה, וכל סוכה כזאת לנו עולה 2 מיליון שקלים בשנה.
קריאה:
חרגת מהנושא.
היו"ר סופה לנדבר:
אדם שממלא את התפקיד, וכנראה ממלא אותו טוב, אדם עם ניסיון צבאי, מעביר את הניסיון שלו לתחום חדש ואני חושבת שזה טוב. אני חושבת שבכל תחום אדם יכול לפתוח מסגרות ויכול לשנות דברים. אדרבא. התוצאות מראות שבקיץ כל כך הרבה אנשים טבעו. אני לא מבדילה בין חוף בת-ים לחוף נתניה וכולי כי יש לנו בעיה. כמו שאמרתי זה נכס של כולנו ועל הנכס הזה אנחנו צריכים לשמור וכל הדרכים כשרות לכך. אני חושבת שעל כך אנחנו צריכים לדון.
יוסף עמר:
עונת הרחצה נפתחה כמו שנקבע בחוק ב-ד' באייר, ה-19 באפריל. אנחנו כמשרד הפנים מזמנים את כל מנהלי החופים בארץ לתדרוך ומעבירים להם את ההנחיות לפתיחת עונת הרחצה. אנחנו מעבירים להם גם חומר מקצועי בנדון. יש מאפיינים, יש כללים ונהלים שלנו שאותם אנחנו מעבירים להם והם נדרשים לפעול לפיהם, כמו דיווח על מקרי הצלה, תאונות, טביעות מוות, תאונות בחופים. חלק מהדברים גם מדברים על הקפדה בנושא השילוט.
היו"ר סופה לנדבר:
שילוט בשפות שונות?
יוסף עמר:
בשנת 2006 משרד הפנים העביר חמישה מיליוני שקלים אך ורק להצבת שילוט בחופים האסורים.
היו"ר סופה לנדבר:
בכל השפות?
יוסף עמר:
חובה שלוש שפות, כאשר השפה השלישית, אפשר להכניס את השפה הרוסית, אמהרית או כל שפה אחרת לפי רצון ראש הרשות המקומית. לפי החקיקה הראשית חובה לכתוב בעברית ובערבית, אבל מותר להכניס גם שפות אחרות כשפה שלישית לפי דרישת הרשות המקומית.
היו"ר סופה לנדבר:
אני חושבת שצריכה להיות חובה לכתוב גם בשפה הרוסית. אתם יודעים שדוברי רוסית, לשמחתי או לצערי, יש להם תרבות ללכת לים.
יוסף עמר:
נכון. תרבות הפנאי של הציבור הרוסי היא תרבות פנאי מאוד מכובדת. יש להם תרבות של איך להגיע לים והם יודעים לשחות. הרחצה בים ברוסיה הייתה שונה מהרחצה בים התיכון, אבל יש להם תרבות פנאי שבאמת כל הכבוד לה והיא יפה מאוד. אני לא מדבר על נרקומנים, על מסוממים ועל שתיינים. תרבות הפנאי של הציבור הרוסי היא יותר מכובדת ויותר יפה, אפילו מתרבות הפנאי של הציבור הערבי כי הציבור הערבי הוא ציבור של חברה שמרנית שלוקח את האישה ואת הבנות ואת הילדים רחוק, הם לא נוהגים להגיע עם בגד ים, הם באים לחוף הים ולא שומרים על הילדים, ועובדה שהם טובעים בשרשרת. התינוק נכנס, האבא בא להציל, הסבא בא להציל את הבן שבא להציל את הנכד, הם רוחצים בשעה 2:00-3:00 בלילה. תרבות הפנאי שלהם היא מאוד קשה וזה לצערנו הרב משליך וגורם לכך שאחוז הטביעות בקרב הערבים הוא גבוה מאוד.
היו"ר סופה לנדבר:
על מה אחראי משרד הפנים בנושא הזה? אתם אחראים על כסף לשילוט?
יוסף עמר:
אנחנו אחראים על נושא הרחצה. אנחנו מעבירים לרשויות המקומיות תקציבים ועוזרים להם. משתדלים לעזור.
קריאה:
איזה תקציבים?
יוסף עמר:
אתה רק שלוש שנים בתפקיד.
בשנת 2004-2005 משרד הפנים לא העביר שקל אחד לרשויות המקומיות בגלל הנחיית הממשלה. לא העבירו תקציבי פיתוח לרשויות המקומיות ואף רשות מקומית לא קיבלה. בשנת 2006 קיבלנו חמישה מיליון שקלים והתקציב הועבר לעניין השילוט.
היו"ר סופה לנדבר:
כל הסכום עבר לשילוט?
יוסף עמר:
כן, כמעט כולו עבר לשילוט. בשנת 2007 התקציב מתעכב בגלל תוכנת מרכבה, בגלל שיטת העבודה החדשה של האוצר, אבל חמשת מיליון השקלים יועברו עבור סככות צל ועבור תחנות הצלה, שזה לרווחת הציבור.
אני חייב לציין שמספר החופים שמופעלים בשנת 2007 הוא 142 ויש העלאה במספר החופים ביחס לשנה שעברה. בשנה שעברה פעלו 128 חופים והשנה פועלים 142, כך שמדובר בתוספת של 14 חופים.
היו"ר סופה לנדבר:
כמה מצילים מועסקים במדינת ישראל?
יוסף עמר:
מספר המצילים משתנה כי יש מצילים קבועים, יש מצילים זמניים ויש את תוספת כוח האדם מאוגוסט. מדובר ב-450 מצילים שעובדים במהלך עונת הרחצה, כאשר בתוכם קבועים וזמניים.
עיריית אשדוד הגישה בקשה להפעלת חוף חדש נוסף בשם חוף הריביירה והתנתה את פתיחתו בסגירת חוף אורנים. על פי ההנחיה שלי, אחרי התייעצות עם מנכ"ל משרד הפנים, התנגדתי לסגירתו של החוף, מועצת עיריית אשדוד בשבוע שעבר אישרה את פתיחת חוף אורנים בנוסף לחוף הריביירה. זאת אומרת, באשדוד יש תוספת חוף חדש.
היו"ר סופה לנדבר:
את החוף הישן לא סוגרים.
יוסף עמר:
פותחים אותו.
היו"ר סופה לנדבר:
אתה יודע על כך?
דוד אבוטבול:
כן. עוד לא פתחו את החוף.
יוסף עמר:
מועצת העיר קיבלה את ההמלצה שלי להפעיל את חוף אורנים בנוסף לחוף הריביירה.
דוד אבוטבול:
התברר שעשיתם טעות שחשבתם בכלל לסגור אותו.
יוסף עמר:
אני לא מדבר על טעויות.
דוד אבוטבול:
האנשים ששוחים בחוף הזה, רובם מציבור עולי ברית-המועצות. אם לא יפתחו את החוף מיד, יטבעו שם אנשים.
היו"ר סופה לנדבר:
באיזה אזור נמצא חוף הריביירה?
יוסף עמר:
בשטח הדרומי של אשדוד.
דוד אבוטבול:
בין חוף לידו, היכן שהשוק, לבין הקשתות. אני מדבר על חוף אורנים.
קריאה:
חוף הריביירה הוא מדרום למצודה.
יוסף עמר:
בעניין של טביעות ומוות בחופי רחצה. מאז תחילת עונת הרחצה ועד היום, היו לנו 10 מקרים של טביעות מוות. בשנה שעברה, עד ה-1 ביולי 2006, היו לנו 12 מקרי מוות.
קריאה:
אתה מדבר רק על טביעות מוות.
יוסף עמר:
אני רוצה להודות למצילים של אשדוד, של אשקלון, של נתניה, של חיפה, על הדיווח שאני מקבל כי אני מקבל את הדיווח, כמו שראיתם, והדיווח הוא מלא. אני רוצה לדעת למה זה קרה, מתי זה קרה, איפה הייתה התרשלות שלנו או של העירייה. אני רוצה לדעת הכול. אין דבר כזה של סתם טביעה אלא אנחנו רוצים לבדוק. אם היו מצילים, אנחנו רוצים לדעת איך קרה שאדם טבע למוות, ואם זה היה בלילה, אני רוצה לדעת איך זה קרה. אם זה ילד, אני רוצה לדעת למה הוא טבע כי זה עניין פלילי. אנחנו מקבלים את הדוחות ואם מדובר על טביעה למוות, אני מקבל את הדוח הזה שמגיע אלי בפקס באותו רגע, גם שיחת טלפון ממנהל החוף וגם מגיע אלי בדואר מגובה בצילומים. לצערנו הרב רוב מקרי הטביעה שאירעו היו בלילה אחרי סגירת תחנות ההצלה, בשעה 2:00 בלילה ואפילו ב-2:30 בלילה. יש ילדים ופעוטות שטבעו ולצערנו הרב מדובר כאן בחוסר מודעות של ההורים. ההורים חושבים שהרשויות המקומיות הן השמרטפיות של הילדים שלהם, הם פשוט לא יודעים את הסכנות. מי כמוכם יודע שבים יש סכנות ואנשים לא מודעים לסכנות האלה, לא רואים אותן, לא יכולים לאבחן את הסכנה. הציבור לא יודע מה זה זרם חוזר. אם אין שם מציל שיודע מה זה זרם חוזר, שיזהיר את הציבור, הציבור לא יודע ונכנס לזרם והוא נכנס למלכודת מוות. הציבור לא יודע מה זה בור, הוא לא יודע מה זה סלעים תת-ימיים, הוא לא יודע מה זה סחף, הוא לא יודע מה זה תפיסת שריר, מה זאת עייפות.
אנחנו כמשרד הפנים מוציאים עלוני פרסומת. ברשותך, זה לקט מהפרסומים שאנחנו כמשרד הפנים מפיצים. הוצאנו עכשיו שני עלונים חדשים, איך להימנע מטביעה.
היו"ר סופה לנדבר:
איפה זה נמצא?
יוסף עמר:
אנחנו מפיצים את החומר הזה בחברת המתנ"סים. אנחנו מדפיסים את העלונים האלה ב-150-200 אלף עותקים כדי שיגיעו למנהלי החופים שיפיצו אותם. הרשות המקומית מקבלת ממני 5,000-10,000 עותקים.
אילן מסינגר:
אצלנו בים אסור לחלק את זה.
יוסף עמר:
אני יודע. זאת הבעיה.
משרד הפנים אישר שנפיץ עלוני פרסום להגברת הבטיחות באמצעות תשלומי הארנונה. אנחנו נוציא לכל תושבי קו החוף כאשר כל בית אב יקבל עם תשלום הארנונה הנחיות כדוגמת מה הפעילות המבורכת שעשתה עיריית תל-אביב.
היו"ר סופה לנדבר:
אכן, זאת עבודה טובה מאוד.
יוסף עמר:
אנחנו נוציא את זה בכמה שפות. חשוב מאוד להוציא את זה. בשבוע שעבר נפגשתי עם המנכ"ל והוא אישר לי ללכת לפעולה הזאת כי רק איש מקצוע יודע מהי הסכנה בים. כל נושא הסיכונים הוא נושא חשוב והנה, זה דבר ביצועי שהפצנו לכל האנשים, לאנשי המקצוע, כדי להחדיר את הידע המקצועי שלהם בנושא הסכנות בחופי הרחצה, מהי הסכנה ברחיצה קרוב לשובר גלים, ליד נמל, ליד מרינה וכולי.
קריאה:
איפה מחלקים את זה?
יוסף עמר:
בחופים.
אלי גבאי:
אתם חושבים שמשפחה שהולכת לים, זה מה שמעניין אותה לקרוא?
יוסף עמר:
לא, זה לא למשפחות אלא לאנשי המקצוע.
בנושא של פרסום והסברה, אנחנו נשתף פעולה עם חברת המתנ"סים ועם משרד החינוך. נכין להם ערכה לתלמיד שתכלול גם את נושא ההברה. אנחנו כמשרד הפנים יוצאים עכשיו במסע הסברה לילדים בבתי הספר כאשר העלות היא 140 אלף שקלים וזאת כדי להביא לידיעתם את הסכנה בים.
כמשרד הפנים, כמדינה, אנחנו נתבעים ב-47 תביעות משפטיות וכל תביעה משפטית כרוכה ב-4 עד 6 מיליון שקלים. בשבוע שעבר הוגשה תביעה חדשה נגד עיריית חיפה ונגד משרד החינוך בגין טביעה שהתרחשה לפני 17 שנים והגיעה אלינו עוד תביעה משפטית על טביעה שהתרחשה בשנת 2002 של בחור ערבי, תושב הצפון. אנחנו נתבעים עכשיו בסכום של 24 מיליון שקלים בגין טביעת שתי האחיות שטבעו בשנת 1999. עורכי-הדין היום מחפשים לתבוע בכל דבר ודבר. השאלה היא איך להציל חיי אדם, כי מאוד חשוב להציל חיי אדם. יכול להיות שאם יש נתק והחמצן לא עובר למוח, אותו אדם יישאר משותק, ואנחנו לא רוצים להגיע למצבים כאלה אלא אנחנו רוצים להעביר את המידע הזה ואת הידע הזה לציבור הרחב שיכיר בסכנות הטמונות בחוף הרחצה ושילמד להכיר את החופים, איך להיזהר ואיך לשמור על הילדים שלו.
נקודה נוספת מאוד חשובה. בהנחיות שאנחנו מעבירים למנהלי החופים לקראת פתיחת עונת הרחצה, אנחנו מבקשים מהם לשמור על החופים נקיים. חופים מוכרזים שמופעלים קולטים רבבות מתרחצים והם מאוד נקיים, אלא שהבעיה היא בחופים הלא מוכרזים.
היו"ר סופה לנדבר:
לא, אני לא מסכימה אתך. חופים מוכרזים או לא מוכרזים, הכול לא נקי. הלכלוך שיש השנה, זה ממש חוסר תרבות.
אילן מסינגר:
זה לא נכון. אני לא מסכים אתך.
היו"ר סופה לנדבר:
מה זה לא נכון? אני הולכת לחוף.
אילן מסינגר:
אני מזמין אותך לבוא לחיפה.
היו"ר סופה לנדבר:
אני גרה באשדוד ואני הולכת גם לאשקלון.
אלי גבאי:
יש מדד שאנחנו דוגמים את חופי הארץ ובהחלט ניתן לראות שיש שיפור ניכר בשנתיים האחרונות. קשה להתווכח עם המספרים, למרות שרואים את התוצאה.
היו"ר סופה לנדבר:
תמיד לימדו אותי שעם הרגשה לא מתווכחים. אני מאוד אוהבת את העיר שלי. אני באשדוד מהיום הראשון שעליתי ארצה וחלילה וחס אני לא רוצה את הכתם על העיר שלי. אל העיר אשדוד מגיעים אנשים רבים מהסביבה שם אין חוף. אני יודעת כמה כולכם משקיעים, אבל משהו קורה עם העם שלנו. אני יודעת שמשקיעים הרבה בהסברה בנוגע לקרם הגנה, כמה שעות להיות בים, איך להשתזף וכולי, אבל דבר כל כך אלמנטארי שזה איכות הסביבה של כולנו, אני לא יודעת מה קורה.
דוד אבוטבול:
מאז אוספים את הבקבוקים עליהם יש פיקדון, יש את אוספי הבקבוקים והעובדים מארגנים שקיות שקופות אבל גנבי הבקבוקים קורעים את השקיות ומוציאים את הבקבוקים, ואז הם הופכים את המקום למזבלה. זאת בעיה שאנחנו לא יודעים איך לפתור אותה.
אביהו רגב:
אני רוצה להצטרף להרבה מהדברים שאמרו כאן אנשים, למרות שזה לא במקצועי ולא התחום בו אנחנו פועלים.
בעניין ההסברה, העונה כבר התחילה ובמיוחד בנושא הטביעה הייתי מציע לפרסם במדיה, בטלוויזיה, במיידי. לעשות תשדירי שידור במיידי.
יוסף עמר:
זה יקר מאוד.
אביהו רגב:
לא משנה. חיי אדם יותר יקרים. צריך להראות אנשים שטבעו, להראות את המשפחות שלהם, לעשות כתבות וכולי. כל האזהרות צריכות להיות בכל השפות וצריך לעשות זאת במיידי. בנושא הניקיון, אפשר להתחיל את ההסברה בגנון, בבתי הספר, במתנ"סים, בתנועות הנוער השונות וכולי.
ככלל, אנחנו עובדים בצמוד לאגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה. יש שוטר שעובד עם האגף הזה. הפעילות מסתכמת בעיקר בטיפול בבעיות הגדולות, זיהום ים וחופים מכלי שיט שונים, ביוב שזורם לים וכולי. בבעיות הגדולות בחופים, בזיהום בחופים על ידי אנשים, אנחנו פחות עוסקים בזה.
היו"ר סופה לנדבר:
המשטרה לא צריכה לעסוק בזה.
אביהו רגב:
בעבר היו מספר תחנות שקיבלו אמצעים מהמשרד להגנת הסביבה - אבל לצערנו היום שתי תחנות בלבד נשארו עם האמצעים האלה – והן פעלו בתחום הזה. כל יתר התחנות עסקו יותר בהסעת אנשים, בכלי הרכב ובציוד שהם קיבלו. יש נאמני ניקיון שעובדים עם המשטרה ואנחנו עוסקים בעיקר בהכשרה בתחום הזה. כל מי שדורש, מקבל מאתנו הסברה והדרכה. הפעילות של המשטרה היא מאוד מינורית בתחום הזה של ניקיון החופים.
אלי גבאי:
התמזל מזלי ואני כאן בשני כובעים. פעם אחת אני בתוכנית חוף נקי שהיא תוכנית משותפת של המשרד ושל רשות הטבע והגנים, ובעניין הזה אני רוצה לומר שאני חושב שכמעט לרוב הבעיות שהועלו כאן, התוכנית הזאת נותנת מענה והיא נותנת לו מענה טוב. יש אתה בעיות ואני אשמח להתמקד בהן, אבל אני מבקש שקודם רונן יספר על התוכנית כי הוא היה חלק מאלה שבנו אותה.
אני רוצה לומר שאני חושב שצריכה להיות כאן הפרדה כמעט מוחלטת בין נושא המצילים לנושא הניקיון, כמו שצריכה להיות הפרדה כמעט מוחלטת בנושא חופים מוכרזים וחופים לא מוכרזים. אנחנו ברשות הטבע והגנים אחראיים על גנים לאומיים ושמורות טבע כאשר קרוב ל-30 אחוזים מחופי ארץ ישראל הם מוכרזים ומטופלים על ידינו. אני מדבר על שמורות טבע ולא על חופי רחצה, אבל בתוכם יש גם כשבע סוכות הצלה. סוכות ההצלה האלה יש להן מקורות מימון, יש להן סיוע של משרד הפנים, הן מטופלות ומתוחזקות בצורה יוצאת מהכלל. בדרך כלל יש גם איזשהו מפעל כלכלי באזור שעוזר לבנות את המקום הזה, להבדיל מחופי הרחצה הפתוחים, שם אין כלום וכל אחד יכול לבוא ולהיכנס עם הרכב, לדרוס את היושבים על החוף. השבת, במבצע אכיפה שעשינו באזור של חדרה, הייתי שותף להציל – לא הצלחנו להציל, אחד טבע והשני הגיע לבית החולים מאוחר יותר – והוציאו אותו, טיפלו בו, עשו לו החייאה והעלינו אותו לאמבולנס עד שהגיע צוות מקצועי יותר. מדובר בשני עולים מרוסיה, תושבי יוקנעם, וזה היה באזור של גדור, מצפון לאולגה. אני אומר שיש הפרדה מוחלטת וחשוב מאוד שיהיה ברור כאן שחופים מוכרזים הם מטופלים ויש להם אבא ואימא, להבדיל מהחופים הלא מוכרזים שאתם יש הרבה מאוד בעיות.
התוכנית שרונן יפרט נותנת מענה טוב, למרות שיש לי בעיות בנושא של חקיקה שארצה להעלות כאן. יש כאן בעיה בנושא של מימון ארוך טווח שהיום אין לנו אותו, אבל אני אשמח לדבר על הכול אחרי שרונן יתייחס.
רונן אלקלעי:
אני רוצה לשים את הדגש על נקודה אחת מאוד בולטת. המשרד להגנת הסביבה יצא בתוכנית חוף נקי בשיתוף עם רשות הטבע והגנים שהוא שותף טבעי ונכון לתוכנית הזאת. הנקודה הכי בולטת במסמך הזה שראיתי הוא שהחופים המוכרזים הם בסך הכול עשרה אחוזים – אם אני יודע חשבון טוב – מכלל החופים בארץ. מדובר על 20 קילומטרים של חופים מוכרזים מתוך כ-200 קילומטרים חוף במדינת ישראל, כאשר החופים המוכרזים נהנים – אולי זה לא מספיק – מתקציבים אדירים, בעוד החופים הלא מוכרזים לא נהנים מתקציב בכלל. המשרד להגנת הסביבה נשאב מבחירה אולי לתוך הבעיה הזאת. כל הדברים שהעליתם של הצטברות אדירה של פסולת בחופים הלא מוכרזים, ציבור חסר מודעות שלא כל כך איכפת לו, שמשאיר ומלכלך והוא חסר מודעות וחסר איכפתיות כלפי המשאב המדהים והנדיר הזה של חוף בטוח, נוצרה מציאות בה החופים הלא מוכרזים לא מטופלים. דרך אגב, יש להם אבא, זה לא שחוף לא מוכרז אין לו אבא, כי הרשות המקומית בכל מקום היא האחראית הסטטוטורית בתוקף חוק גם לחוף הלא מוכרז ולא רק לחוף המוכרז, אבל אני לא בא בטענות לרשויות המקומיות שסובלות מחוסר תקציב כרוני וכולנו מכירים את הבעיה הזאת. נוצרה מציאות שהחופים הלא מוכרזים הפכו ל"חצר האחורית" של הרשות המקומית וזה לא משנה לאיזה רשות נלך כי התמונה חוזרת על עצמה בכל הרשויות המקומיות.
במשך השנים ניסינו לעשות כל מיני דברים. עשינו הרבה מחקר פנימי ולמדנו את הנושא די טוב. הגענו להבנה שלא מספיק לעשות מפעלים או מבצעים נקודתיים אלא הגענו להבנה שבשביל שחוף יהיה נקי, אנחנו צריכים לתקוף את הבעיה משלושה כיוונים בו זמנית: כדי שיהיה נקי, צריך לנקות כי כאשר לא נקי, יותר קל ללכלך. צריך לגרום לציבור לדעת שלא מספיק לנקות אלא צריך להפסיק ללכלך ולהפסיק ללכלך אפשר לעשות בשתי דרכים: אכיפה והסברה, וחינוך.
בנינו תוכנית שלוקחת את כל שלושת המרכיבים האלה – ניקיון, אכיפה והסברה, וחינוך – ומנסה ליצור סינרגיה בין כל שלושת המרכיבים שהזכרתי. בשנתיים פעילות הצלחנו להגיע למצב בו 80 אחוזים מהחופים הלא מוכרזים הם חופים נקיים או נקיים מאוד אפילו. הצלחנו להגיע לשיתוף פעולה טוב, אפילו טוב מאוד, עם 22 רשויות מקומיות חופיות. בעצם יש היום רק רשות אחת ששיתוף הפעולה אתה צולע והוא לא כל כך מוצלח, עיריית הרצליה. רשויות מקומיות שלא משתפות אתנו פעולה, זה בא לידי ביטוי ברמת הניקיון של החופים שלהן.
הצלחנו לבנות מכשיר מדידה בעזרתו אנחנו יכולים ברמת ודאות כמעט מוחלטת – למרות שאף פעם זה לא יהיה מוחלט – לומר מה מצב הניקיון של החוף. זה כלי שלא היה קיים בשום מקום בארץ. זה נקרא מדד חוף נקי והוא מתפרסם מדי שבועיים גם בעיתונות וגם באינטרנט והוא נותן אינדיקציה מצוינת כמה הרשות מתאמצת וכמה הציבור מלכלך. לצערי המצב בעונה האחרונה היה שאני יכול די בוודאות להפנות את האצבע המאשימה – כמו שראית בעצמך – לציבור. הציבור בישראל מלכלך. כדי שהציבור יפסיק ללכלך, כולם שואלים אותנו למה אנחנו לא עושים אכיפה יותר חזקה, למה אנחנו לא מענישים את המלכלכים, ושמעת את זה מהאנשים כאן, שהאכיפה היא מאוד בעייתית.
היו"ר סופה לנדבר:
אי אפשר לעבור לסדר היום.
רונן אלקלעי:
אנחנו לא עוברים לסדר היום אלא אנחנו עושים מבצעי אכיפה כאשר במשך חודש רצוף כל שבת יש מבצע אכיפה. המבצע הראשון היה בשבת ב-30 בחודש ועכשיו בכל שבת יהיה מבצע אכיפה. יחד עם כל זה, זה בעייתי.
אלי גבאי:
זה אומר עשרות דוחות כל שבת כזאת. זה מכובד ויפה, אבל זאת טיפה בים.
היו"ר סופה לנדבר:
יש אנשים שיושבים, ממש לידם יש פח אשפה, אבל הם לא זזים וזורקים בו את הזבל.
רונן אלקלעי:
אני לא מחפש הקלות או תירוצים או הסברים, אבל רק לסבר את האוזן, לאגף ים וחופים יש היום שישה מפקחים ימיים. יחד עם רשות הטבע והגנים אנחנו מגיעים בריכוז מאמץ אדיר ל-12-15 מפקחים. אנחנו לא מסוגלים בכוח כזה להשתלט על 180 קילומטרים חוף לא מוכרז. אנחנו פשוט לא מסוגלים. זה לעניין האכיפה.
לעניין החינוך. במסגרת התוכנית אנחנו מבצעים פעולות גם בחינוך הפורמאלי וגם בחינוך הלא פורמאלי. החינוך הלא פורמאלי אלה תנועות הנוער, בסיסי צבא, חיילים, ימיות, ארגוני דיג ושיט. כל מקום שמוכנים להקשיב לנו, אנחנו שם ומדברים. אפילו רתמנו לטובת העניין עמותות שיש להן עניין ימי, כמו למשל צופי ים, כל מיני גופים שיש להם זיקה לים. אנחנו תומכים בהם כספית במסגרת תוכנית חוף נקי ובתמורה אנחנו מקבלים מהם "שירותי הסברה" לציבור. הצוותים של הגופים האלה הולכים לבתי הספר ומנסים להחדיר את התפיסה שחוף הים הוא לא פח אשפה, ומנסים להחדיר את זה דרך כל מיני כיוונים. אם מדברים על צבים, צב ים שבולע שקית ים מת מזה, אנחנו מנסים להראות את הדברים האלה לילדים ולקרב אותם לעניין שאנחנו מנסים לקדם. זה בחינוך הלא פורמאלי.
בחינוך הפורמאלי, שכרנו חברה חיצונית שכתבה עבורנו תוכנית לימודים לכיתות ד', ה', ו', ז' לארבע שנים. זאת תוכנית מאוד מאוד מפורטת ומאוד יפה.
היו"ר סופה לנדבר:
היא התחילה במשרד החינוך?
רונן אלקלעי:
היא תתחיל בשנה הבאה במשרד החינוך. כאן אני רוצה לנצל את הבמה. את שאלת אותנו שאלות ואני רוצה לחזור אליך עם רשימת פניות. אנחנו נצטרך את העזרה שלכם להחדיר את התוכנית הזאת למשרד החינוך כי מסתבר שבמשרד החינוך יש להם הרבה יותר היצע מביקוש בכל מיני תוכניות. אני מבין שלכל אחד יש אג'נדה והוא רוצה להחדיר אותה דרך מערכת החינוך, אבל אני חושב שחינוך לניקיון הוא חינוך לתרבות מסוימת אותה אנחנו רוצים לראות בציבור בקרב הילדים. אני אצטרך את העזרה שלכם להחדיר את התוכנית הזאת למשרד החינוך.
עד היום השקענו קרוב לשליש מהתקציב של תוכנית חוף נקי.
אלי גבאי:
לתוכנית הזאת הוקצו מיליון שקלים.
רונן אלקלעי:
השקענו שליש מהתקציב שלנו לכתיבת תוכנית החינוך וזה עוד לפני שהצלחנו להפיץ אותה. אנחנו משקיעים המון בחינוך.
היו"ר סופה לנדבר:
בינתיים זה לא חינוך אלא רק כתיבה.
אלי גבאי:
יש גם פעולות חינוך.
רונן אלקלעי:
יש גם הרבה פעולות חינוך. אנחנו מפעילים יחידות הסברה גם של רשות הטבע והגנים וגם ביחידות הסביבתיות של העיריות. היחידות הסביבתיות האלה ניגשות לבתי הספר ונותנות הרצאות. שמעתי כאן את מנהלי החופים של העיריות שאמרו שהם רוצים לעשות הסברה, אבל אין להם את הכלים, או רוצים לעשות חינוך ואין להם את הכלים, ואני מציע לכם שבמקום שכל אחד מכם ילך לבית ספר אחד, תנצלו אותנו כי יש לנו את הפלטפורמה. בסך הכול כל העיריות שיושבות כאן שותפות בפרויקט והן מקבלות סיוע מהתוכנית הזאת לניקוי ואנחנו רוצים לא רק את השותפות בניקיון אלא אנחנו רוצים שתנצלו את הידע, את הפלטפורמה ואת היכולות ותגייסו אותנו לעשות את העבודה בבתי הספר. אנחנו לא נסרב לאף אחד שיבקש עזרה בהיבטים של חינוך.
אלי גבאי:
אגב, זה כולל בתי ספר ערביים. נעשו כבר פרויקטים משותפים בעכו וגם בבית ספר אחד בחיפה. בעניין הזה התוכנית פתוחה לכל אחד.
רונן אלקלעי:
אחת הבעיות הגדולות שלנו היא שהתחלנו בתוכנית בזכות מימון של משרד האוצר. אנחנו מחזרים על הפתחים עם תוכנית עבודה של חוף נקי כבר קרוב לשמונה שנים. לפני שלוש שנים משרד האוצר הבין שכדאי לתמוך בתוכנית הזאת ונתן לנו מימון של שלושה מיליון שקלים לשנה, לשלוש שנים. התחלנו ב-2004. השנה אנחנו בשנה האחרונה של המימון הזה וברור לנו לגמרי שאם אנחנו לא נתמוך ברשויות המקומיות, המצב בחופים הלא מוכרזים יחזור להיות כמו שהוא היה לפני תחילת התוכנית. כל שנה מחדש אנחנו בתחושה שאין לנו מושג מה הולך לקרות בשנה הבאה מבחינה תקציבית. אני חושב ששלושה מיליון שקלים עבור קרוב ל-120 קילומטרים חוף, זה כסף קטן ואני חושב שבעזרת הכסף הזה עשינו מהפך. באמת הבאנו את החופים האלה – ויש לנו קבלות על זה, שאי אפשר ללכת אתן למס הכנסה אבל אפשר ללכת אתן לציבור – כאשר בתחילת התוכנית 80 אחוזים מהחופים היו מלוכלכים או מלוכלכים מאוד, והיום 80 אחוזים מהחופים נקיים או נקיים מאוד, ואנחנו רוצים לשמור את המומנטום הזה, אנחנו רוצים לשמור את שיתוף הפעולה עם הרשויות המקומיות, ובקיצור, אנחנו רוצים להמשיך להפעיל את תוכנית חוף נקי.
אלי גבאי:
צריך לומר כאן שהתוכנית הזאת, כל עוד היא מתוקצבת משנה לשנה, היא גם לא יכולה לבנות את עצמה באופן ארוך טווח ולכן אני חושב שגם הכסף הוא לא תמיד מנוצל בצורה הנכונה. זאת אומרת, אני מאמין שאת שלושת המיליון שקלים האלה, בהנחה שנדע שיש לנו עכשיו תשע או עשר שנים של תקצוב, יהיה ניתן לנצל אותם בצורה הרבה יותר טובה. זאת אחת הבעיות המרכזיות של התוכנית.
היו"ר סופה לנדבר:
תגישו לי בכתב את כל הדרישות לתוכנית. אני לא יכולה להבטיח, אבל אני יכולה להבטיח שאני אהיה שותפה שלכם במאבק כאשר נצטרך לאשר את התקציב בוועדת הכספים, וזה יהיה לקראת החורף, במושב האחרון של הכנסת. אני אנסה לפעול בוועדת הכספים. אני אנסה להעלות את זה בוועדת הכספים לפני הדיונים על התקציב או בזמן הדיונים.
רונן אלקלעי:
יש עוד דבר אחד שאני רוצה להעלות. תוכנית חוף נקי היא מכלול, היא מציעה את הניקוי, חינוך, הסברה, אכיפה. לכן כאשר יוצא נייר כלשהו – ולא משנה אם זה העלון הזה או אם זה המסמך הזה שעיריית תל-אביב הפיצה או כל נייר אחר – זאת לא בושה לקחת מאתנו, להפך, אני חושב שזה עוד איזשהו אות של אמות ושותפות, את הולכים על חוף נקי, זאת הארץ שלנו.
יוסף עמר:
בסדר. קיבלתי את זה.
רונן אלקלעי:
זאת לא סיסמה אלא הבעת עמדה ונקיטת עמדה. לקחת את הסיסמה הזאת ולהכניס אותה בכל מקום שאנחנו רק יכולים.
אלי גבאי:
אמרתי שאני אציין את מספר הבעיות שקיימות עם התוכנית כאשר הבעיה הראשונה היא הנושא של התקציב שאני חושב שסיכמנו אותו פחות או יותר.
יש את נושא האכיפה וכאן העלו אנשים את נושא האכיפה כנגד פרטים בודדים. מאוד חשוב לי שיהיה ברור שבמהלך כל השבתות בקיץ יש כאן מבצעים בהם יוצאים פקחים של רשות הטבע והגנים ופקחים של המשרד להגנת הסביבה. לפני כן מדריכים שלנו של הרשות עוברים ומחלקים שקיות בציבור. אנחנו עוברים בתוך החופים הלא מוכרזים ומחלקים שקיות לציבור ואומרים אנא, קחו אתכם את הזבל ותזרקו אותו לפח הקרוב. חלק גדול מהפעמים אנחנו רואים שיש לזה הצלחה, אנחנו רואים שזה רק לבוא ולדבר אל הציבור, הם לוקחים לזבל, זורקים בפח או מכניסים את השקית הצהובה הזאת למכונית וזורקים אותה בפח. העניין הזה מצליח. אני חושב שהנושא הזה צריך להיות ברור גם לרשויות המקומיות. פה דובר על קושי באכיפה, אבל אנחנו נותנים עשרות דוחות בשבת וזה כרוך במריבות, בתקיפות, בסיבוכים כאלה. אם צריך לנסוע עם אותו אדם לביתו, מפסידים את כל אותם אלפי אנשים שנמצאים בחוף.
היו"ר סופה לנדבר:
יכול להיות שאני מפסידה מישהו, אבל אני גם מרוויחה מישהו.
אלי גבאי:
הוא יקבל קנס של 500 שקלים בבית המשפט ואני לא בטוח שאחרי פעם או פעמיים זה ישתלם. אני מכיר את הדינאמיקה. אני לא אומר שצריך לרדת מהעניין הזה, אני אומר שצריך לעשות אותו, אבל צריך להגביר גם את הלחץ על הרשויות. נוח לי לדבר במקרה הזה כאן כי אני מכיר את לופו ואני מכיר את המדדים של נתניה, ואני יודע מה קורה בחוף תל-אביב. במקרה יש כאן נציגי רשויות שאני יודע שהן עובדות קשה מאוד כדי לנקות את החוף וזה בעצם אולי המצב שרונן תיאר כאשר אמר שהרשויות מנקות אבל הציבור מלכלך. ישנן גם רשויות שלא מנקות. החוק היחידי שעומד לרשותנו בעניין הזה – וכאן צריך לחשוב על איזושהי אפשרית לשנות – הוא חוק הניקיון, אז צריך להגיש התרעה לפני צו ניקוי לראש הרשות, ואחרי שבועיים של המתנה צריך לשלוח לו את הצו ניקוי, ורק אחרי חודש, כאשר הוא מקבל את זה, הוא שולח עובד ניקיון ויום למחרת החוף נקי ובזה למעשה התבטל הצו.
היו"ר סופה לנדבר:
מה אתה רוצה שאנחנו נעשה בתיקון לחוק?
אלי גבאי:
ברשותך, נציע לך את אותה הצעה באותו נייר כי יש לנו כל מיני רעיונות. האחריות צריכה להיות אבסולוטית על הרשות המקומית וזה אומר שלופו לא רק יסתפק בניקיון שהוא עושה טוב מאוד אלא הוא גם ישלח את האנשים שלו לחוף כדי שיתפסו כל אדם שזורק. זאת עבודה סזיפית וקשה, ואני לא בטוח שהיא נעשית מספיק. אני לא בטוח שמחלקים מספיק שקיות לציבור, אני לא בטוח שהרשויות – שעושות המון – עושות מספיק. האחריות צריכה להיות על ראש הרשות. היום אנחנו למעשה מפסידים את העוקץ העיקרי שיש לנו כנגד הרשויות וזאת אולי הבעיה הכאובה שיש לנו בנושא הזה.
היו"ר סופה לנדבר:
בחוף מוכרז לכלבים מותר להיכנס לים?
אלי גבאי:
אני לא בקי בנושא הזה. אני חושב שמשרד הבריאות לא מאשר את זה.
קריאה:
בחוף מוכרז אסור להכניס כלבים.
יעקב לופו:
מותר להכניס כלבים, כאשר הם עם מחסום לפה ועם רצועה.
יוסף עמר:
אני רוצה להודות ליושבת-ראש על הדיון. החופש הגדול התחיל וחודש יולי ואוגוסט הם החודשים העמוסים ביותר כאשר רבבות מתרחצים יגיעו אל חופי הרחצה כל יום. אנחנו צופים שלא יהיו טביעות. אני מזמין אותך לרדת לחוף הים ולראות, כמו שעשינו לפני עשר שנים. לפני עשר שנים היה אופנוע ים אחד, ועכשיו יש לנו 27 אופנועי ים בכל חופי הארץ.
היו"ר סופה לנדבר:
אני מקבלת את ההזמנה שלך. אני מבטיחה שבזמן הפגרה, לפני סיום תקופת הרחצה, אנחנו נהיה בסיור. עוד נחליט היכן. יחד אתכם נבחר את המקומות אליהם נגיע.
אני רוצה להודות לכם. אני יודעת שאתם עובדים קשה מאוד. אני יודעת שלחלק מהאנשים ים הוא כיף ולחלקם הוא בבחינת עבודה קשה.
אנחנו נפנה למנכ"ל משרד החינוך עם בקשה להכניס את התוכנית ולהעביר אותה לילדים. הייתי קוראת לתוכנית הזאת ים זה כיף וים זה סכנה. חינוך מתחיל מגן הילדים ומהבית, ואני פונה אל משרד החינוך להתחיל בהסברה מסיבית בטלוויזיה. מה שרואים פעם בטלוויזיה, עדיף על שמיעת הדברים פעמים רבות. אתם יודעים איך לעשות את זה. אני חושבת שצריך לעשות הכול כדי שתהיה הסברה נכונה בכלי התקשורת הנכונים.
אני ממליצה לשלטון המקומי או למשרד הפנים להמליץ לעיריות לפעול כפי שפעלו בעיריית תל-אביב כאשר יחד עם תשלום הארנונה יישלח חומר הסברה. זה טוב כאשר האדם מקבל את זה לביתו. אני ממליצה שזה ייעשה בכמה שפות. לא בגלל שאני דוברת רוסית אלא בגלל שבארץ יש הרבה דוברי רוסית והים שלנו הוא שונה מהים אליו העולים החדשים מרוסיה רגילים. אני מאוד מבקשת שחומר ההסברה יהיה באמהרית, ברוסית ובערבית, אבל הדגש הוא על השפה הרוסית מאחר שחלק גדול של האנשים שנמצאים כאן, שפת האם שלהם היא השפה הרוסית. אני מבינה שמתוך 10 אנשים שטבעו חלק מהם הם דוברי רוסית.
יוסף עמר:
לא גדול, אבל יש.
היו"ר סופה לנדבר:
אנחנו רוצים שתהיה תיירות למדינת ישראל, ולכן אנחנו צריכים להבין שיש אנשים רבים שמגיעים לכאן והם צריכים להבין מה נאמר להם. המציל קורא להם לצאת מהים, הוא מדבר אתם ומסביר להם, אבל הם לא מבינים אותו וזה יוצר בעיה.
אני ממליצה שכאשר אתם משקיעים בחינוך, תשקיעו בהסברה כי אנחנו צריכים להיות עם תרבותי, וחשוב שכולנו נשמור על מה שיש לנו.
אמרתי לכם, תגישו לי בכתב את הצעותיכם ואנחנו ננסה לעשות הכול כדי לעזור לכם.
לגבי השילוט, אמרתי, הוא צריך להיות בכל השפות.
אני מודה לכם ותודה על העבודה הקשה מאוד שאתם עושים. אנחנו מאוד מעריכים אתכם.
הישיבה ננעלה בשעה 14:20