פרוטוקול ועדה

הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן מושב שני פרוטוקול מס' 297 מישיבת ועדת הכלכלה שהתקיימה ביום שני, ט"ז בתמוז התשס"ז – 2 ביולי 2007 – בשעה 13:00 סדר היום: 1. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 81)(חובת חבישת קסדה), התשס"ז-2007, של חה"כ גלעד ארדן (פ/724) נכחו: חברי הוועדה: גלעד ארדן – היו"ר מתן וילנאי יצחק זיו יעקב כהן חנא סוויד רונית תירוש מוזמנים: שרית לוי, ראש תחום מחקר ברשות לבטיחות בדרכים עו"ד חוה ראובני, לשכה משפטית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים ולדימיר רובין, מנכ"ל הרשות לבטיחות בדרכים חזי יהלומי, מנהל אגף קציני בטיחות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים עו"ד יפעת רווה, משרד המשפטים רפ"ק דנית גלעד, קצינת תביעות באגף התנועה, המשרד לביטחון הפנים פקד רוני לוינגר, ר' חוליית תעבורה באגף תנועה, המשרד לביטחון הפנים עו"ד רוית דדו, עוזרת יועץ משפטי, המשרד לביטחון הפנים גרי גיבזברג, מנהל תחום הערכת טכנולוגיה, משרד הבריאות ציונה סקר, מפקחת זה"ב ירושלים, משרד החינוך עו"ד שי צרפתי, לשכה משפטית, הנהלת בתי המשפט לירי אנדי פילדינג, סמנכ"ל מו"פ ומדיניות ציבורית, בטרם – המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים אביטל אפל-פנקס, רכזת מדיניות ציבורית, בטרם דרורה נבון, דוברת בטרם ד"ר אלעד פייגין, כירורג ילדים ד"ר זאב פלדמן, מזכיר האיגוד מנהל נוירוכירורגיית ילדים שיבא פרופ' משה רווח, יו"ר המועצה הלאומית לטראומה, משרד הבריאות סנדי קליין האוז עמנואל האוז בן האוז קליין יותם אביזוהר, מנהל העמותה "ישראל בשביל אופניים" ד"ר שאול קציר, מרצה בתוכנית לימודי מדע, טכנולוגיה וחברה באונ' בר אילן ד"ר דניאל מישורי, מרצה בביה"ס ללימודי סביבה, אונ' תל אביב נועם סגל, דוקטורנט, אונ' תל אביב אורנה קליין, מנכ"ל מתונה – הארגון לבטיחות בדרכים עמיר צור, מנהל פרויקטים מתונה אילן גרודסקי, רכז לוגיסטיקה בעמותת אור ירוק ורדה לבנון, אור ירוק נורית ג'ין גרוסמן, יו"ר אנשים באדום עו"ד יפעת בויאר, מ"מ יועץ משפטי, המועצה לשלום הילד ד"ר יעקב אדלר, חיים בדרך – מתונה ייעוץ משפטי: ניר ימין מנהלת הוועדה: לאה ורון רשמת פרלמנטרית: הדס דויטש 1. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 81)(חובת חבישת קסדה), התשס"ז-2007, של חה"כ גלעד ארדן (פ/724) היו"ר גלעד ארדן: שלום רב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. על סדר היום הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 81)(חובת חבישת קסדה), התשס"ז-2007, שלי. יש לי כוונה היום – שיכולה להשתנות - להצביע על החוק הזה. הצעת החוק מונחת לפנינו לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית, היא עברה במליאת הכנסת ביום 20.3.2007 והתקבלה בקריאה הראשונה במליאה. הצעת החוק אכן הוגשה על ידי במסגרת המאבק בתאונות הדרכים והניסיון להעלות גם את מודעות הציבור לבטיחות בדרכים ולשמירה על בטיחותם של אזרחים וילדים וגם מתוך ההבנה שמדינת ישראל בגלל צפיפותה, בגלל האקלים שלה היא מדינה שחייבת לעודד את השימוש באופניים. אנו רואים עלייה משמעותית, תודה לאל, בשימוש באופניים בשנים האחרונות. עם זאת אנו רואים גם עלייה במספר בני הנוער והצעירים וגם המבוגרים שנפגעים בתאונות אופניים. הצעת החוק הזו לא נועדה להפחית בכלום מאחריותה של המדינה גם לפעול לבטיחותם של רוכבי האופניים, ושר התחברה והבטיחות בדרכים התחייב שברשות הלאומית החדשה לבטיחות בדרכים יהיה אדם שמטפל בכל הנושא של רכב דו גלגלי ובתוכו רוכבי האופניים. ברור שאנו צריכים לשאוף להפרדה מקסימלית בין כלי רכב ממונעים לרוכבי אופניים. ברור שחברי הכנסת ואישי הציבור צריכים לשאוף שכמה שיתר רשויות מקומיות יסללו שבילים מיוחדים לרוכבי אופניים שגם יסייעו לבטיחות הרוכבים וגם יעלו את השימוש באופניים במדינת ישראל, דבר שיחסוך בזיהום אוויר, שיעלה את הבטיחות, שימנע צפיפות ופקקים. הדילמה, אם קיימת כזו, שהוועדה מתבקשת לדון בה היום היא זו שקיימת בין כל ארגוני הבטיחות בדרכים שיציגו פה מחקרים רפואיים ואחרים שטוענים שהשימוש בקסדה יגביר את הבטיחות של רוכבי האופניים, דרך אגב, גם איגוד האופניים הישראלי שלח עמדה ברורה שהוא תומך בהצעת החוק הזו בלי הבחנה בין נוער, צעירים, אלא הוא תומך בהחלה מלאה של החוק על בני כל הגילאים, יציגו פה עמדה דומה מעמותת אור ירוק, מבית החולים הדסה, מבית לוינשטיין, מארגון מתונה, מהמחלקה הכירורגית בבית החולים שניידר ומארגון אנשים באדום, האיגוד הישראלי לנוירוכירורגיה, כלומר שילוב מאוד משמעותי גם של רופאים שמתמחים בפגיעות ראש וגם של ארגונים לבטיחות בדרכים. מנגד יש ארגון שאני שמח ואשמח תמיד לסייע לו, ארגון ישראל בשביל האופניים, שיציגו גם מחקר שעשו, שלטענתם, השימוש בקסדה עלול לפגוע בבטיחות, כי לטענתם, אם רוכבי האופניים יחויבו להשתמש בקסדות, מספרם צפוי לקטון בעשרות אחוזים, דבר שיפחית את הבולטות שלהם, דבר שיגרום לפחות מודעות של הנוהגים בכלי הרכב הממונעים לחובת הזהירות שהם צריכים לנהוג בה כשבקרבתם רוכב אופניים. אאפשר לכולם לומר פה את דבריהם, חברי הכנסת, בבקשה. מתן וילנאי: אני חוזר מבית החולים מבדיקה קבועה שעושים לי בעין שמאל בעקבות שבירת גשר העין, שאם לא הייתי עם קסדה, אני מניח שלא הייתי מגיע גם לוועדה הזו. אין לי ספק בעניין הקסדה, אני רוכב 50-60 ק"מ כל שבת בהרים, כולם מסביבי עם קסדות, ואתה פוגש מאות רוכבים, כולם עם קסדות. כשאני רואה מישהו בשכונה רוכב בלי קסדה אני אומר לעצמי: הוא כאילו רוכב עירום. אני מכיר מחקרים שונים, אני לא הייתי מודע לזה שאין חוק שמחייב קסדה ברכיבת אופניים, ואם אפשר תוך רבע שעה שהחוק יעבור, עדיף. אם לא, ייקח הקצב שלו. הקסדה מצילה אנשים, חד וחלק. אלפים ניצלו כתוצאה מהקסדות. שמעתי הערות על קסדה שמפריעה. אני רוכב עם פול פייס, וזה מובן מאליו. חבל על הדיון, צריך לגמור את זה מייד. תודה. היו"ר גלעד ארדן: הצעת החוק נולדה אצלי כרעיון ויוזמה של ארגון בטרם שמתמקד בבטיחות ילדים אך משיחה שקיימתי הבוקר עם נציגי הארגון, הם תומכים בהחלת החוק על בני כל הגילאים. נכון לכרגע, גם אני תומך בכך כי אני סבור שילדים שיראו את הוריהם נוסעים ללא קסדה, קשה יהיה לצפות מהם לשים קסדה, בעיקר שאנו מכירים את בעיית האכיפה של החוק הזה, ואחרי שהגענו להכרה שיש גם ערך לדקלרציה בחקיקה הזו בכך שהיא תעלה באופן משמעותי את אחוז בני הנוער שמשתמשים בקסדות. חנא סוויד: המטרה של החוק היא טובה וראויה. הכוונה לצמצם את חומרת התאונות של רוכבי אופניים היא ודאי ראויה. יחד עם זאת יש לעשות כאן איזון בין המטרה הזו ומצד שני על ההשפעה של הצעת החוק על השכיחות של שימוש באופניים, כלומר צריך לדאוג לא לקטול את התחום לחלוטין, לכן אני שואל, אני מניח שאם החוק הזה כפי שהוא כרגע, זה יכול לפגוע בשכיחות השימוש באופניים. אני רוצה לשמוע על זה דעות מקצועיות. מצד שני, אני רוצה להבין האם יש פה הבחנה בין סוגי דרכים שונות, האם מדובר רק בדרכים עירוניות, או בין עירוניות, כי מלשון החוק פה הבנתי שבעיקר מדובר בדרכים עירוניות, ומכיוון שאנו יודעים ורוצים שיותר אנשים ישתמשו באופניים ככלי תחבורה עירוני, הפגיעה באפשרות השימוש באופניים בתוך העיר תהיה גדולה, וצריך לתת את הדעת על זה, כי גם המטרה של לעודד שימוש באופניים ראויה בפני עצמה, לכן יש לעשות איזונים. איני רואה בקטע של פקחים מהן הסנקציות, ואיני יודע אם יש סידור חוקי לזה. בכל האמור לגבי סקייטבורדים וכו' אני מסכים שצריך לתת הגנה מקסימלית, בעיקר לילדים, ואין לי בעיה עם זה, רק לגבי אופניים ככלי תחבורה אני מעלה את התהיות האלה ומבקש לדעת מה האזורים שאתם מכניסים לחוק. היו"ר גלעד ארדן: התחבטתי בדיוק באותן סוגיות שהעלית, ולאחר שנפגשתי עם העמותה שמביעה את ההתנגדות חשבתי על זה רבות, וקניתי אופניים וקסדה. אני ארצה לדעת על מה מבוססת הטענה שחיוב בקסדה יפחית באופן משמעותי, הרי אם אנו אומרים שממילא אנשים משתמשים בקסדות ואנו רק רוצים להוסיף את הדלתא של אלה שלא משתמשים, אני לא מבין למה זה אמור להפחית, מה עוד שזה לא מורגש כמעט על הראש. קריאה: זה עניין של מודעות. היו"ר גלעד ארדן: דווקא בשכבות החלשות אולי בגלל חוסר מודעות לנושא יש פחות חבישת קסדות, כפי שאני מתרשם. שנית, אם אנו נגיע למסקנה שחבישת קסדה היא אביזר בטיחותי שיכול לצמצם את פגיעות הראש, השאלה השנייה היא משנית. נניח הרי שייקבע שחגורות בטיחות בהסעות ילדים זה דבר בטיחותי ואז האוטובוסים יגידו: זה יצמצם את כמות הילדים שנוסעים - אני לא חושב שהטענה הזו והטענה הזו באותו לבל. מי שלא מוכן לנסוע חגור, למשל, לכן נוותר לו על החגורה? אלה החלטות שלנו, זו דעתי. חנא סוויד: צריך להבין את האיזונים האלה. היו"ר גלעד ארדן: בוא נראה מה הוכח ומה לא. הרי יש ארגוני אופניים שונים. לירי אנדי פילדינג: קודם כל, ברכות לחבר הכנסת ארדן על המינוי ליו"ר ועדת הכלכלה וברכות על ההצעה מצילת החיים הזו. אנו עובדים יחד כדי לקדם את החוק הזה וחבר הכנסת ארדן נפגש עם מומחים מהארץ ומחו"ל בבדיקה מעמיקה של הנימוקים חוצי עולם, עד כמה חוק זה חשוב לבטיחות ילדים. איננו צריכים להוכיח הוכחה שידועה בספרות המדעית זה מכבר, שהקסדה אכן מצילה חיים ומונעת עד 88% מפגיעות הראש והמוח בקרב אלה שחובשים אותן ואלה שלא. זה חוזר על עצמו וחוזר על עצמו אפילו בסקירת ספרות שנעשתה רק לאחרונה ויצאה לא מזמן, החל בקהילת המדע והרפואה מחזקים את העובדה שעצם האסטרטגיה של בחירת קידום חקיקה היא האסטרטגיה היעילה ביותר ואליה מצטרפים כל ארגוני הבריאות המובילים בעולם. מי שעומד מאחורי קידום החקיקה הנ"ל הם ארגונים של ארגון הבריאות העולמי, הרשות הלאומית לבטיחות הלאומית בארצות הברית, וגם בארץ יש תמיכה רחבה של רופאים, חלקם נמצאים כאן, שיכולים לספר מכל ההיבטים עד כמה אין ספק שקסדה מצילת חיים. לגבי הטיעון לכאורה שקידום החוק יכול להוריד את מספר הרוכבים, זה טיעון בעייתי. אם יש רצון לקדם את רכיבת האופניים, יש עשרות ומאות חוקים שאפשר לעודד זאת. כמו שרוצים גני משחקים בטוחים, ושיהיו, אנו רוצים שלכל רוכב תהיה ההגנה המקסימלית. המציאות בישראל, אם היה המצב נהדר, אולי כמו בשבילים ברכיבה ספורטיבית, אולי לא היינו צריכים חוק, אך המציאות היא שכשעשינו סקר בשיתוף הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים הסתבר לנו שרק 24% מהילדים שרוכבים על אופניים חובשים קסדה, כלומר יש לנו בעיה אמיתית. כדי לסבר את האוזן לגבי נתונים שקשורים בילדים, אנו יודעים על 6 ילדים שמתים כל שנה כתוצאה מפגיעות אופניים, אנו יודעים על כ-660 ילדים בממוצע שמאושפזים ליותר מיומיים בבתי החולים כתוצאה מרכיבה על אופניים, וזו הערכת חסר. בערך פי עשרה מזה מגיעים לחדרי מיון. ורדה לבנון: קודם כל, אני מצטרפת לברכות לחבר הכנסת ארדן. אני רוצה להוסיף עניין נוסף - קסדה מפחיתה את הפגיעות. יש אין סוף מחקרים שמראים שכתוצאה מחבישת קסדה נמנעות פגיעות מוח. פגיעת מוח משמעותה פגיעה בכל שאר חלקי הגוף. גם אם הקסדה לא תמנע את הפגיעה, היא תמתן אותה. זאת נקודה חשובה. אנו רוצים להדגיש שהחקיקה הזו חשובה לכלל האוכלוסייה, לא רק לילדים. לא ייתכן מצב שבו הורה וילדו ירכבו על אופניים יחד, הילד יהיה מחויב בחוק לחבוש קסדה וההורה לא. זה לא בטיחותי ולא נכון מבחינה חינוכית. כמובן, אנו תומכים בהצעת החוק. קריאה: על איזה נוסח של הצעת חוק מדברים? ניר ימין: כרגע על הנוסח שפורסם ברשומות, ונציג גם את הנוסח שהעלה משרד המשפטים. לאה ורון: ואם עשינו אתנחתא, יש לי בקשה מהגופים ומהארגונים ובעיקר מאור ירוק, כאשר אתם מעבירים חומרים שעוסקים בנושא דיון של ועדת הכלכלה או ועדות אחרות של הכנסת, תעבירו את החומרים גם למזכירות הוועדה, לא רק לח"כ שהציע את החוק. דניאל מישורי: גם אני מברך את חבר הכנסת ארדן. אני רוצה לצטט מנתוני תל אביב שהתפרסמו בתנועה ותחבורה: ב-1997 היו 196 תאונות בתל אביב, של אופניים. ב-2004 היו 87, זו מגמה נמשכת. יפעת רווה: אתה מתכוון לתאונות דרכים במפגש עם מכונית. דניאל מישורי: כל דבר. היו"ר גלעד ארדן: אין דרך לדעת על זה. משטרת ישראל, לא מדווחים לה תאונות שבאופן מקרי, אם הילד נפל על הברך או על הראש, או כן או לא הגיע לבית חולים, ההיגיון אומר שככל שיש יותר רוכבי אופניים, ההסתברות גדלה. אני מוכן לחזור בי גם ממה שאני אמרתי בעניין הזה. דניאל מישורי: ההשערה שלנו שמסתמכת על ידע שלנו ממה שקורה בארץ ועל ידע ממה שקורה בחו"ל במיוחד במדינות האופניים, ובמדינות האופניים אין חוקי קסדה, היא שככל שיש יותר רוכבים יש פחות פגיעות, וכשמסתכלים על נתונים בתל אביב, והם לא מגמתיים, אף אחד לא אסף אותם בכוונה ולא אנו אספנו אותם, מתברר שהיתה ירידה של למעלה מ-50% בתאונות כפי שעיריית תל אביב סופרת אותם, בעוד שבחלק מפרק הזמן הזה- - קריאה: הנתונים האלה לא תקפים. דניאל מישורי: בהחלט יכול להיות שהפקטור המרכזי בתאונות דרכים זה הנראות והממשק עם הכביש ומכוניות, ושמספר התאונות ירד עקב תשתיות האופניים ועקב העובדה שמספר הרוכבים עלה, ואלה נתונים שמתפרסמים בתנועה ותחבורה, אלה לא נתונים שאספנו לבד. היו"ר גלעד ארדן: בוא נישאר בפרופורציה, זה בסך הכל כובע שלובשים. תל אביב היא קצת חריג בנוף הישראלי מבחינת התשתיות בה לרוכבי אופניים, ואנו מדברים על שימוש בכלל מדינת ישראל בכבישים בין עירוניים, אנו רואים, וזה מבורך, מה שמתרחש בסופי השבוע ובחגים ובחופשות. תל אביב בעניין זה היא היוצא מן הכלל. דניאל מישורי: מדובר על נתונים מאוסטרליה. מבחינתי, שהוועדה תפנה לחוקר שיכריע בין המחקרים. הנתונים שלנו מאוסטרליה היו ירידה של 30%-40% בתקופה המיידית שהיתה אחרי העברת החוק, ואז הבנתי שהחלה מגמה מעורבת. האימפקט הראשון היה הפחתה במספר הרוכבים. יש חוקי קסדה גורפים רק באוסטרליה ובניו זילנד. היו"ר גלעד ארדן: זו בקשה לא הוגנת, כי מי שתומך בחוק הזה הביא עמדות של מחלקות רפואיות, של גורמי בטיחות, של הרשות הלאומית שהיא גורם רשמי של מדינת ישראל. מי שמתנגד וטוען טענה כמו שאמרת היה יכול לפנות למשרד התחבורה של אוסטרליה, שיכתוב לנו מזכר בן ארבע שורות שבעקבות חקיקת החוק חלה ירידה - גם של 20% היה מעורר אצלי סימני שאלה, אך כרגע זה בגדר טענה. משה רווח: מספר הנפגעים עלה. דניאל מישורי: העמדה שלנו פה נראית כחריגה. עמדת המדינות באירופה, עמדת מדינות האופניים- - נועם סגל: באנגליה הוציאו מסמך של 40 עמודים שבהם יש פירוט למה אין לחוקק חוקי קסדות. הם מסבירים את היתרונות והחסרונות של חבישת הקסדות. רונית תירוש: כאן כתוב שיש גידול בתאונות כתוצאה מחבישת קסדה. למה זה מגביר תאונות? דניאל מישורי: יש כל מיני הסברים. יש טענה בדבר התנהגות פחות אחראית של רוכבים ונהגים כשיש אביזר הגנה. נועם סגל: יש פה עוד מחקר שפורסם באוגוסט בשנה שעברה, חוקר מאוניברסיטת בת חיבר חיישנים בעת רכיבה שלו על אופניים, הוא נסע גם עם קסדה וגם בלי קסדה. בזמן שהוא חבש את הקסדה הוא נפגע פעמיים על ידי מכוניות. זה מחקר שפורסם בעיתון מדעי, זה דבר ידוע. מסתבר שכשנהגי מכוניות רואים רוכב עם קסדה, הם שומרים ממנו פחות מרחק. זה אסמכתא מדעית. דניאל מישורי: הבעיה שלנו היא, כנראה, פגיעות קשות ומקרי מוות של רוכבים זה תאונות דרכים והקסדה אינה אביזר הגנה מתאונות דרכים, לא על פי היצרנים ולא על פי כל נתון אחר, לכן רצינו לראות מה פילוח הסכנות, האם תאונות עצמיות שכנגדן הקסדה היא טובה הם הגורם לפגיעה ברוכבי אופניים, לכן כשאני רוכב בשטח אני תמיד עם קסדה, ולטעמי קסדה בעיר לא תגן עליי מפני האיומים בעיר אלא רק הפרדת תנועה. זו הבעיה שלי עם חוק קסדה, שאין פה פילוח של סיכונים. יכול להיות שלילדים יש נטייה גדולה יותר לתאונות עצמיות, צריך היה לבדוק את זה. בינתיים מנתוני עיריית תל אביב, אם הם אומרים שלמעלה ממחצית התאונות מתרחשות בצמתים, צמתים זה תאונת דרכים עם רכב, לא עצמית. כל השאר הם תאונות עם רכב או בלי רכב. קסדת האופניים אינה מיועדת להגן מפני רכב, אפשר לשבור את הקסדה עם אגרוף, היא מיועדת להפחית את הפגיעה במקרה של נפילה בראש, לכן אני תמיד חובש אותה בשטח, אני תמיד חובש אותה בהרים והיא לא תגן עליי בעיר. אנו עומדים לתת מסר לאנשים ולרשויות ולכל מי שמטפל בתחבורה שאנשים כיום, אחרי העברת חוק הקסדה, יותר בטוחים כשהם שמים קסדה, וזה יהיה לא נכון במצב של תחבורה. זו הבעיה שלנו. היו"ר גלעד ארדן: מבחינתי הטענה שלך זה כמו לומר שלא נצייד רכב רגיל ביותר אביזרי בטיחות, כי אם האחרים יגלו את זה, הם ינהגו לידם באופן פחות זהיר. ההנחה היא שאנשים לא מעוניינים לבצע תאונות דרכים. רונית תירוש: אני תמהה על ההתנגדות להצעת החוק הזו, כי יש שכל ישר. אני באה מדיון על הפחתת מספר התלמידים בכיתות, ואמרו שם: אין מחקר שיעיד ש-25 ילד בכיתה זה יותר אפקטיבי מ-40. נניח שאין מחקרים, אך יש שכל ישר. אני הולכת פה על אינטואיציה ושכל ישר. אנשים שמתכסחים על כביש או סלע בהר, אם הם חבושים בקסדה, יש סיכוי להפחית את הנזק לפגיעה בראש, כן או לא? ואם לא, אביא לך דוגמאות מאנשים שחוו נפילות ואיזה מזל, איך הראו לי את הכמעט חור בקסדה, שאם זה לא היה בקסדה זה היה בראש. אתן את ידי רק להצעת החוק הזו, היא חשובה ונחוצה. וחוץ מזה, מותר לנסוע על קטנוע ללא קסדה? לא. אז למה אופניים לא? ומדובר על קטנועים בכבישים. וכל האמירה שאתה מרגיש בטוח יותר – כשאני לובשת חולצה אדומה, אני מרגישה בטוחה יותר... שאלה פשוטה: כשאתה חבוש קסדה ומתכסח, הראש ייפגע? נועם סגל: זה תלוי במהירות הנסיעה. הצעת החוק היא חקיקה. הניסיון בעולם - יש רק שלוש מדינות שחוקקו חוק כזה - של חקיקה בעניין הזה היה רע מאוד. היו"ר גלעד ארדן: לגבי משרד המשפטים, אין לו חובה לתמוך בהצעות חוק פרטיות, לפני שהממשלה מגיעה לתמוך היא מקבלת את עמדות המשרדים המקצועיים – משרד המשפטים, משרד התחבורה, המשרד לביטחון הפנים. להם אין אינטרס. הנושא נבדק באופן הכי אובייקטיבי, לכן אני מבקש שעו"ד רווה תציג עמדתם. יפעת רווה: עשינו בדיקה – גם נעזרנו בבטרם וגם עשינו בדיקה עצמאית שלנו, בדיקה משווה. ממה שמצאנו, וזה אושש על ידי בטרם, גם בקנדה, בצ'כוסלובקיה, באיסלנד, בניו זילנד, בספרד, בארצות הברית, במדינות רבות, זה כבר יותר משלוש מדינות שבהן יש חובה – בחלק מהמדינות עד גיל 18, בחלק בגילאים שונים - בחוק לחבוש קסדה. גם הסתמכנו על מחקרים שקיבלנו, שזה מפחית את שיעור פגיעות הראש, וגם השכל הישר פועל פה. לא היה היגיון לדעתנו לקבוע את זה רק לקטינים ולאפשר את זה למבוגרים, חשבנו שזה מסר לא נכון, מה גם שעיקר בעיות האכיפה הן דווקא עם קטינים ולא עם מבוגרים, אך נראה לנו שאם זה מציל חיים, אין סיבה להגביל את זה בגיל. היינו מוטרדים מנושא אכיפה לגבי קטינים, כי בעייתי להטיל קנסות על קטינים, וברור שהדרך היחידה לאכיפה היא באמצעות ההורים. ישבנו עם בטרם, המועצה לשלום הילד ועם כל משרדי הממשלה הרלוונטיים, המשטרה, משרד התחבורה וכל מי שעוסק בנושא הזה. הגענו לנוסחה שהיתה מקובלת על כולם והעברנו אותה לוועדה, שאוסרת על אדם לרכב על אופניים ללא קסדה, והורה אפוטרופוס וכל מי שבידו השגחה על קטין לא יניח לקטין לעבור על הוראת סעיף זה. זה דגם שלקחנו מהנושא הכללי של תעבורה. באופניים יכללו גם סקייטבורד, גלגיליות ורולרבליידס והשבוע נאמר לי מארגון בטרם שהם רוצים לכלול דברים נוספים ומבחינתנו זה בסדר. דבר שלא סגרנו זה האם בחנויות אופניים לא כדאי לקבוע חובה שבעלי עסקים יציגו שילוט שמפרט את החובה לחבוש קסדה. בדקנו את זה עם משרד התמ"ת, הם לא התלהבו מהעניין הזה והשארנו את זה פתוח. זה לא נראה לנו הדבר הכי חשוב. אם אפשר, בסדר. בישיבות היו גם כמה הסתייגויות מהמועצה לשלום הילד, כלומר הנוסח הוא לא לגמרי על דעת כולם, אנו חושבים שלא נכון לסייג את זה רק לכבישים ורק למקומות פתוחים. אנו חושבים שגם אם זה דרכים יותר צדדיות כדאי שתהיה קסדה. זאב פלדמן: ביום יום שלי אני מטפל בתוצאות של חבלות ראש, והיום יום הוא עגום ביותר. קל לספור את המתים מחבלות ראש, יותר קשה לספור את אלה שנפגעים. דווקא חבלות ראש היותר קלות, המכה בראש ואז השינוי ההתנהגותי שלעתים קרובות מדי נגרם, ההפרעות הקוגניטיביות, ההפרעות בתפקודי היום יום, בקשב, בריכוז הן רחבות מאוד, וכמובן חבלות הראש הקשות, וקבוצת הילדים אינה היחידה שנפגעת. אנו מטפלים בהרבה עובדים זרים, שהם משכבה סוציו אקונומית נמוכה, משתמשים הרבה באופניים, לא חובשים קסדות ומגיעים אלינו עם חבלות ראש קשות ביותר. אני חושב שזה דוגמה לאחד הנושאים שהשכל הישר מקבל תימוכין בספרות רפואית רחבה, מחקרים שיוצאים מבית חולים מרכזי בקנדה – מחקר אחד על 650 ילדים, ועוד מחקרים רבים ממקומות רבים שהראו חד משמעית שיש הפחתה בחבלות המוח. זה לא מונע תאונות אך מפחית ומונע את ההשפעה על האיבר הכי רגיש בגוף, המוח, שמשמש אותנו, בטח ילדים, לשארית ימיהם. ילד שנחבל בראשו ונותר נכה, אנו לא מדברים רק עליו, על המעגל הפנימי שלו, אנו מדברים על משפחה, על חברה שצריכה לתמוך בו בשארית ימיו. הנתונים הם חד משמעיים ואנו כאיגוד רוצים לברך את היוזמה הזו ותומכים בה בכל לשון. היו"ר גלעד ארדן: האם מגיעים אליכם מקרים שאתם שואלים את הנהג האם הוא היה עם קסדה או לא ואפשר לראות פערים ברורים? זאב פלדמן: יש נתונים. אמרו ש-25% מהילדים שרוכבים על אופניים עם קסדות, מבין המגיעים לחדרי המיון ונפגעים, הנתון הוא 2% בלבד. זה פער דרמטי. זה נתונים של מכון גרטנר. משה רווח: נושא המניעה של היפגעות הוא כבד ואין דרך נכונה יותר לעת הזו להפחית החל ממחר את היקף ההיפגעות הכל כך קשה במוחם של ילדים ומבוגרים מאשר חבישת הקסדה. אנו יודעים בבירור שעצם החקיקה מגבירה את היקף חבישת הקסדות כי ממעין בושה להשתמש בקסדה זה הופך ללגיטימי. מעבר לזה, נאמר כאן שיש מדינות שמסיבות עלומות לטעמי חוקקו חקיקה שמפלת גיל, כלומר חוקקו לגבי ילדים ונוער ולא לגבי מבוגרים. המסר שיינתן לנוער ולילדים מכך שהחקיקה תהיה לילדים בלבד יהיה מסר חמור ביותר. צריך לומר שהגולגולת של המבוגר היא חסינת חבלה כדי לטעון טיעון כזה, לכן צריכה להיות חקיקה לכלל הגילאים, זו חקיקה ראויה ונכונה. יצחק זיו: היום יש ביטוח לילדים של 300-350 אלף ₪. האם החוק הזה בא כדי לבטל את הביטוח שיש לילדים מהפגיעות? מי שלא יחבוש קסדה – אין לו ביטוח יותר? היו"ר גלעד ארדן: אתה יכול להגיש הצעת חוק כזו. יצחק זיו: לגבי חבישת קסדה, שזה לא יבטל את המצב הקיים. היו"ר גלעד ארדן: אנו מדברים על נזקי גוף. יצחק זיו: בנוסף, הנושא הזה של קסדה צריך לעבור לוועדת החינוך, לדעתי, שזה יהיה חלק ממצע החינוך בבתי הספר. משם צריך להתחיל כל הטיפול בזה, בלי קשר לחוק. אבל ברגע שזה לא פוגע, שמי שלא יחבוש את הקסדה אין לו ביטוח, אני בעד ההצעה. היו"ר גלעד ארדן: על פי החוק היום, רק נהג שנהג תחת השפעת סמים, מותר לחברת הביטוח לשלול את הזכאות. עכשיו הגשנו הצעת חוק שהממשלה תמכה, שמי שינהג בשכרות יאבד 30%, אני מדבר על הביטוח המקיף, לא על נזקי גוף. השאלה שלא ידעתי, ילד שנפל מהאופניים, זאת לא תאונת דרכים, כי לא מעורב כלי רכב. אולי חברת ביטוח תרצה למכור פוליסה גם כזו. יצחק זיו: אני מבקש שזה לא יפגע במצב הקיים. חוה ראובני: אני מניחה שאתה מכוון לביטוח התלמידים. תאונה עצמית של רוכב אופניים היא לא תאונת דרכים. קריאה: ילדים לא מבוטחים בסיפור הזה של משרד החינוך. רונית תירוש: זה עניין של הסכמים ומשאים ומתנים. יעקב כהן: אני קודם כל רוצה לברך את היושב ראש. אגב, בטקס החגיגי דיברו על דאגה ועל חיוך. נאמר – החסיד צהלתו בפניו ודאגתו בלבו. בכל אופן, אני מברך את היושב ראש, יש לו כל הכישרונות, אני מברך את היושב ראש שיצליח. בקשר לחוק, לי לא נראה שלילד זה מעשי. מאיזה גיל, ילד? וגם תלת אופן? היו"ר גלעד ארדן: לא. יעקב כהן: מי יאכוף את החוק? חוה ראובני: הרי מיום היוולדו תינוק חייב לנסוע במושב בטיחות. יעקב כהן: אבל הוא לא יכול לנסוע ברכב בלי שההורים מכניסים אותו. ילד בגיל 5 יצא עם האופניים, יש גם שביל, מאיפה מתחילים את החוק? לא נראה לי שאפשר להחיל את החוק על ילד. היו"ר גלעד ארדן: במסגרת המצווה ונשמרתם לנפשותיכם מאוד מאוד, השאלה בהכרעה בין הגברת הבטיחות, הרי אין כוונה לשים ילדים בכלא ואין כוונה לסנקציות חמורות. הכוונה היא לעזור להורים להתמודד מול ילד שמסרב לשים קסדה והעובדה שעצם חקיקת החוק מלמדת שזה מעלה את אחוז הציות לו, ואולי בכך נחסוך חיים, ואם נאזן את זה, מה המחיר שנדרש כאן מהילדים והנוער, זה מחיר שווה לדעתי. יפעת רווה: ילד מתחת לגיל 12 אין לו אחריות פלילית, בשום חוק. גם פה לא היתה כוונה, שגם ילד בגיל 13, אם יהפכו את זה לעברת קנס, ימסרו לו דף תשלום קנס. יעקב כהן: יהיה קנס? יפעת רווה: עברות מהסוג הזה, הופכים אותן לעברות קנס, כך שאפשר יהיה לתת דוח. בדרך כלל מן הסתם לא ייתנו לקטינים דוחות. בהצעה החלופית שהצענו נאמר שההורה והאפוטרופוס לא יניח לקטין לעבור על הוראות הסעיף, ככל שהשליטה בידו והוא נמצא לידו יטילו את הקנס על ההורה. אם ההורה לא אמר לו כלום ולא אמר לו: שים קסדה, אפשר יהיה להטיל עליו. אם הילד המרה את פיו, זה בדרך כלל יהיה ילד גדול יותר, גם לא תחול האחריות על ההורה. רונית תירוש: בתל אביב יש חוק עזר עירוני, שכשיוצאים לטייל עם הכלבים צריך לצאת עם שקית ולאסוף את הגללים, ואתה שולח את הילד לצאת לשדרה עם הכלב, והוא לא אסף, אז מה? ההורים צריכים, זה חלק מחינוך. יפעת רווה: החשיבות הלא פחות גדולה של החוק זה עניין של מסר ועימות של ההורה מול הילד. ממחקרים שראינו הרבה יותר קל להורים לחייב את הילדים כשהחוק מגבה אותם, גם אם הענישה והאכיפה לא יהיו הכלי המרכזי. רונית תירוש: יש עוד חוקים עם אחריות פלילית, חוק חינוך חובה, ילד שלא מגיע לבית הספר, הוריו מואשמים. יפעת רווה: עד גיל 12 אין, ויש היום עברות על אופניים – חובה לשים פנס, פס זוהר מאחורה וכו'. לא כל כך אוכפים את זה אך החובות קיימות. חנא סוויד: אני חושב שהשתכנעתי לגבי הצורך בחוק הזה, אך יש לי שאלה לגבי סעיף (א) – אני חושב שלא ירכב אדם על אופניים, זה גורף מדי מבחינת הגדרת המקום, כי חצר הבית – מי באמת יפקח על זה במקומות כאלה? זה יקשה בסופו של דבר. אולי זה ייתן את המסר אך מראש יודעים שלא אוכפים את החוק הזה בהרבה מקומות. זה גורף מדי. יפעת רווה: נכון. האלטרנטיבה היא לומר: לא ירכב אדם למעט בחצרו. היו"ר גלעד ארדן: איך יגיעו להורה, אם ההורה לא לידו? רוני לוינגר: יש בעיות באכיפה. אין כוונה ששוטר יתמקם בכל גן ציבורי ויארוב לכל ילד. יחד עם זה יש לנו מנגנונים של דוחות אזהרה. שוטר יכול להזהיר ילד שאחד מהוריו יושב לידו, ואם אחרי שבוע יראה שיש התעלמות, אולי ישקול לתת קנס בסכום שייקבע על ידי המשרדים הרלוונטיים באישור ועדת הכלכלה. בדיונים פנימיים בין משרדי ממשלה נאמר שברגע שזה יהיה בחקיקה זה יוכל לעזור לאפוטרופסים לשכנע את הילדים. אנו נשקול את השימוש באזהרה – שתירשם או שלא תירשם, יש כמה מנגנונים. גרי גיבזברג: ב-94' כתבתי מאמר שפורסם בירחון בריאות הציבור בארצות הברית על ישראל, על החקיקה של הקסדות, העלות מול התועלת. אולי קופות החולים אפילו יממנו את זה, זה אינטרס שלהן. התועלת הכספית זה חיסכון של האשפוזים ובעיקר של הטיפול המתמשך של בעיות נוירולוגיות של 60 שנים בעתיד אנשים במוסדות וגם חיסכון של חיי אדם. מאז 94' כל פעם היה שר חדש או מנכ"ל משרד הבריאות, שלחתי לו את המאמר פלוס הסיכום בעברית, וביקשתי להתעסק אתו. זה WIN WIN. זה לא עולה כלום למדינה. זה אפילו מרוויח כסף למדינה וגם מרוויח שנים לבן אדם. לאורך השנים משרדי הבריאות והתחבורה לא עשו כלום. אני מברך על הלחץ לעשות את זה. לגבי הטענות נגד, זה מבוסס על מאמר אחד, שאומר שיש פחות תשומת לב של הנהג. אז אפשר ללמד את הנהגים לנהוג יותר בזהירות כלפי כולם. לגבי הירידה בתאונות בתל אביב, יש גם ירידת תאונות של מכוניות כי כשיש יותר פקקים יש פחות מהירות ואז יש פחות מוות. יפעת בויאר: אני מבקשת מהוועדה לא להפריד בין אוכלוסיית ילדים למבוגרים. מעבר למסר החינוכי, לא ייתכן שאנו רוצים לחנך את ההורים באמצעות קביעת סנקציה פלילית על הילדים. אם אוכלוסיית הילדים צריכה התייחסות מיוחדת, צריך לעשות את זה בדרכי הסברה, בדרכי חינוך. אם רוצים לקבוע סנקציה פלילית, אין הבחנה כאן בין אוכלוסיית הילדים והמבוגרים, ואם כבר יש הבחנה, היא נוטה לכיוון ההפוך. החשיבות היא לא לתייג קטין כעבריין ככל האפשר. השאלות שהעלה חבר הכנסת כהן חשובות. אני לא אומרת שאין מקום לחוקק את החוק הזה אך צריך ליתן את הדעת לשאלות בין גורמי אכיפת החוק הזה לבין הקטינים. אי אפשר להסתמך שסביר להניח שהמשטרה לא תקפוץ על כל ילד שייצא מהבית או סביר להניח שלא יאכפו את החוק הזה. גם אם עיקר חשיבות החוק היא הצהרתית, לא כדאי להשאיר את זה לשיקול דעת של המשטרה, צריך להסדיר את זה, בין אם בחקיקה או בהנחיות שיובאו לאישור הוועדה. נכון שיש עברות אחרות שחלות על קטינים, צריך להסתכל על זה בכמה נקודות; אל"ף, איך הפנייה נעשית באמצעות ההורה או האפוטרופוס או האחראי עליו ובלבד שהוא בגיר ולא בדרך שתעמת ותציב את הקטין במקום לא נוח בין גורמי אכיפת החוק לבין ההורים. בי"ת, כשקטין עובר עברה אחרת יש הנחיות מיוחדות, איך להתייחס אליו, פקודת עבודת המשטרה עם קטינים מתייחסת לפרוצדורה שלמה, מה עושים עם קטינים. פה אנו משאירים את זה פרוץ לידי שוטר. גם פה צריך ליתן את הדעת, היה ויש חיכוך, איך אנו מסדירים את זה בצורה שתעלה בקנה אחד עם שאר העברות. היו"ר גלעד ארדן: אני לא חושב שבהליך חקיקה אפשר להסדיר מדיניות של אכיפה. אני בטוח שבמשטרת ישראל אין מדיניות לגרום לטראומות לילדים, בטח לא על עברה כזו. בסך הכל לא מדובר על עברה עם כוונה פלילית. מדובר על רשלנות ברוב המקרים. אני בטוח שברצון טוב אפשר יהיה להסדיר את זה, וגם הוועדה מבקשת ממשטרת ישראל לצמצם ככל שניתן את החיכוך בין שוטר לבין ילדים רכים ובני נוער, ככל שהדבר אינו מתבקש. יעקב כהן: השאלה אם אין להפריד את הקטנים מהגדולים. לירי אנדי פילדינג: הם הכי פגיעים וגם מסתבר שהם אלה שהכי לא חובשים קסדה. היו"ר גלעד ארדן: תן קצת קרדיט למשטרת ישראל. יותם אביזוהר: אני תמיד רוכב עם קסדה. אנו באותו ארגון, חלקנו רוכבים עם קסדות, חלקנו בלי, אך כולנו חושבים שחקיקה זה לא הדרך, ו"כולנו" זה גם מגמה ירוקה, שזה ארגון סטודנטים, שחלקם הגדול - זה כלי הרכב שלו, זה אוכלוסיות חלשות שאין להן כסף לכלי תחבורה אחר, זה ארגונים סביבתיים – אופניים זה כלי רכב ידידותי לסביבה ואנו רוצים לעודד אותו ולא ליצור איומים על השימוש בו בחוקים כאלה ואחרים. אנו מגובים בהנחיות מקצועיות והדרך הנכונה להסדיר את בטיחות רוכבי האופניים זה הפרדות מתנועת כלי רכב ואנו גם לא רוצים לפגוע בהולכי רגל. אלעד פייגין: כל רוכב רציני שאני מכיר רוכב עם קסדה, ואם בטור דה פראנס רוכבים עם קסדה, כנראה שזה לא נורא מפריע להם. אני מטפל בילדים. הקילר מספר אחת זה חבלות ראש, וצריך לזכור את זה. מהילדים שהתאשפזו, רק 2% היו עם קסדה. אנו מטפלים בהם גם בחדרי המיון, גם חתכים בראש, אלה חבלות של זעזוע מוח, יש לזה משמעות גם לטווח ארוך, אלה פגיעות שניתן למנוע אותן. העובדות שתומכות בחקיקה של קסדות הן מצוינות. אנו מביאים נתונים בדוקים ביותר. חשוב לזכור את זה. ציונה סקר: אנו במשרד מברכים על חקיקה זו. אנו שנים מכשירים תלמידים במגרשי הדרכה ברכיבה נכונה ובטוחה על אופנים, מלמדים אותם על הקסדה, והרבה פעמים הורים אמרו לנו: זה לא חוק. היה פער בין מה שחינכנו לחקיקה, לכן אנו שמחים על החקיקה. היו"ר גלעד ארדן: נעבור להקראה ולהצבעה על סעיפי החוק. נועם סגל: רק עוד הערה קטנה, יש אמירה שאומרת שאי אפשר להתקין תקנה שאין הציבור יכול לעמוד בה. היו"ר גלעד ארדן: אם תקיים את כל מה שמי שאמר את המשפט הזה אמר עוד, אני מוכן לקבל את הטענה הזו. ואומרים: אין גוזרין גזרה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. נועם סגל: אתם מבקשים מהאנשים לקנות דבר שאינו קיים, קסדות שאינן קיימות. לא נבדקו התקנים, היצרנים. יש פה הרבה ספרות לכאן והרבה ספרות לכאן. צריך לבדוק את זה גורם מקצועי. אני לא מבין למה הנתונים שאני מביא פחות טובים מהנתונים שלהם. שאול קציר: המחקר היחיד שציינו פה הוא מחקר משווה שנתון לוויכוח, אבל הוא רק במדינות שבהן חוקקו חוקי קסדה עד גיל 16. רונית תירוש: מה שווה מחקר כשבאים אנשים מהשטח? אתה רוכב בלי קסדה? שאול קציר: אני רוכב בחלק מהזמן עם ובחלק מהזמן בלי. מה שמגיע לחדר מיון, הוא לא יכול לראות עד כמה הקסדה יכולה היתה לעזור ועד כמה מנעה או הובילה ליותר תאונות. לזה צריך לעשות מחקר סטטיסטי. היו"ר גלעד ארדן: הוא דיבר על הפער בין הסקר תצפיות שביצעה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ובו עלה שרק 25% מהצעירים והנוער חובשים קסדות לבין הבדיקה שנעשתה, מיהם אותם שמגיעים לחדר מיון עם פגיעות ראש כתוצאה מאופניים ובהם עלה שרק 2% חבשו קסדה. הפער הזה יכול לחייב את ההצבעה בעד החוק וחלק לא. אני מבקש לקרוא ולעבור להצבעות. ניר ימין: אקרא את הנוסח הכחול ואז את הנוסח של משרד המשפטים. קורא סעיף 1(א). סעיף (א) לא שונה בנוסח שלכם, משרד המשפטים. יפעת רווה: יש הערות שקיבלתי עכשיו, הערה ראשונה של ארגון בטרם: "לא ירכב אדם על אופניים ולא ירכיב ילד", כלומר צריך להוסיף איסור על הרכבת ילד, אלא אם הוא חובש קסדת מגן העומדת בדרישות שקבע השר וכו' – בזה אין הבדל. קריאה: "ולא ירכיב". יפעת רווה: בסדר, "ולא ירכיב". תיקון נוסף שהציעה המועצה לשלום הילד, הורה אפוטרופוס וכל מי שבידו השגחה על הקטין, הם מציעים: ובלבד שהוא עצמו בגיר. זה נראה סביר. ניר ימין: אולי נגיד: בגיר שהוא הורה אפוטרופוס וכל מי שבידו וכן הלאה. קורא סעיף (ב). סעיף זה יוחלף בסעיף (ב): "בגיר שהוא הורה אפוטרופוס וכל מי שבידו השגחה על קטין לא יניח לקטין לעבור על הוראת סעיף זה". לגבי "לא יניח", אם יש דרך להוכיח זאת, שהוא לא הניח לו, ואולי שווה כן להוציא הוראה שאומרת: רק כשהקטין נמצא לידו או מצוי בסביבתו. יצחק זיו: זה נקודה חשובה, בסביבתו. ניר ימין: אנו קובעים פה סנקציה פלילית לגבי עברה שאנו אומרים: לא יניח לקטין לעבור על הוראת סעיף זה, ואיננו יודעים איך נוכיח שהוא לא הניח. אני מציע לחשוב על נוסח שיגיד שהעברה על ההורה או על האפוטרופוס תחול רק כשהקטין נמצא לידו, שאנו יודעים שיש לו יכולת לכפות עליו לחבוש את הקסדה. לאה ורון: שאל חבר הכנסת כהן, אפשר לעמת את הקטין עם ההורים שלו? רוני לוינגר: אם ההורה בסביבתו, חזקה שהוא נתן לו. היו"ר גלעד ארדן: כלומר אם הקטין יצא מהבית וההורה לא אתו, מקסימום יבקשו מהקטין לא לחזור על כך. יפעת רווה: השאלה היא אם צריך לכתוב את זה או המשטרה מלכתחילה- - רוני לוינגר: כדאי לכתוב את זה. היו"ר גלעד ארדן: קודם נסכים על העיקרון. אם הילד יצא בלי ההורה מהבית, לא נעשה חקירות על העניין ועימותים. לירי אנדי פילדינג: המשטרה אמרה איך היא מתכוונת לאכוף את זה, אז אין טעם לשנות נוסח שיש לו מסר כל כך חשוב, אם זה מה שהמשטרה אומרת. לעודד חינוך זה לומר שהוא לא יניח לו לצאת בלי קסדה. יפעת רווה: אפשר לעגן את זה בנהלים של המשטרה? עדיף שזה יעוגן בנהלים. ניר ימין: אם כך, סעיף (א) הוא: לא ירכב אדם ולא ירכיב אדם על אופניים אלא אם כן הוא חובש קסדת מגן העומדת בדרישות שקבע השר, והיא קשורה ברצועה שתמנע את נפילתה בשעת הנסיעה. היו"ר גלעד ארדן: אני מעלה את סעיף (א) להצבעה. מי בעד? מי נגד? הסעיף אושר פה אחד בנוסח שקרא היועץ המשפטי. ניר ימין: סעיף (ב) עם העיקרון שדיברנו עליו עכשיו: בגיר שהוא הורה, אפוטרופוס וכל מי שבידו השגחה על קטין לא יניח לקטין לעבור על הוראת סעיף זה, כל עוד הקטין מצוי במחיצתו - העיקרון ברור. היו"ר גלעד ארדן: העיקרון ברור, הניסוח הסופי יהיה אחר כך. מי בעד? מי נגד? הסעיף אושר. רוני לוינגר: קבענו קסדה מחומר קשיח. חוה ראובני: דרישות שקבע השר זה אומר תקנות, ואני צריכה זמן להכין את זה. היו"ר גלעד ארדן: אני בכל זאת מעדיף שהשר יקבע איזה קסדות הן תקינות ואיזה לא. בעבר ייחסו לי אחוזים באפודים ובקסדות. אני מעדיף שמשרד התחבורה יקבע. אתן לכם לקבוע את זה בלי אישור ועדת הכלכלה, זה יחסוך בזמן. כמה זמן אתם צריכים? חוה ראובני: אני לא יודעת אם נלך לכיוון תקן. אם יש תקן קיים, 60 יום. ניר ימין: אחר כך נקבע סעיף תחילה לכל החוק. היו"ר גלעד ארדן: סעיף (ג), יש פה נציג משרד התמ"ת? יפעת רווה: דיברתי אתם, זה לא התנגדות עקרונית. הם דיברו עם איגוד לשכות המסחר או משהו כזה, האם יש הצדקה להטיל שוב חובה פלילית על משהו כזה. היו"ר גלעד ארדן: אם העניין שלנו זה להעלות את אחוז השימוש, יש חשיבות בזה שהילד בא עם האבא ורואה בעיניים שלו שיש חוק, יש לזה ערך. רוני לוינגר: בהחלט. אך לזה צריך פקחים עירוניים וכו'. מתן וילנאי: אני תומך בזה. ניר ימין: אם כך, סעיף (ג): בעל עסק שבו נמכרים אופניים יציג במקום בולט בעסקו בצורה שיקבע שר התחבורה הודעה המפרטת את הוראות סעיף זה. היו"ר גלעד ארדן: מי בעד סעיף (ג) כפי שהקריא היועץ המשפטי לוועדה? מי נגד? הסעיף אושר פה אחד. ניר ימין: סעיף (ד): לעניין סעיף זה אופניים לרבות סקייטבורד, גלגיליות ורולרבליידס, ולמעט תלת אופן. יפעת רווה: בטרם מבקשים להוסיף גם קורקינט ממונע. יפעת בויאר: קורקינט זה כמו תלת אופן. נוסעים עליו ילדים בני שנתיים במהירות אפסית. היו"ר גלעד ארדן: אני מסכים. הקורקינט הממונע זה דבר מאוד מהיר ומפחיד. חוה ראובני: הקורקינט הממונע היחיד שהוא חוקי במדינת ישראל, המהירות שלו מוגבלת ל-12 קמ"ש. כל קורקינט ממונע אחר שמסתובב במדינה, הייבוא ושיווק שלו הם בלתי חוקיים. היו"ר גלעד ארדן: אולי אזמן אתכם לדיון על הפיקוח. אני רואה את זה בכל מקום. חוה ראובני: זה הכל הברחה. דגם מסוים עם יכולות מאוד מוגבלות הוחרג. היו"ר גלעד ארדן: אם כל המכשיר הזה לא חוקי, לא נכניס אותו, אך אני רוצה לשמוע מנציג המשטרה ומשרד התחבורה בעוד 14 יום מה עשיתם כדי למנוע את השימוש ברחבי ישראל בכלי רכב בלתי חוקי. הרי רואים את זה בכל מקום. יש מישהו באגף התנועה שאחראי על אכיפה על שימוש בכלי רכב שאין להם רישוי והם מנוגדים לחוק? רוני לוינגר: אין פונקציה מיוחדת. אם אנו נתקלים בקורקינט ממונע מהסוג הזה, זו עברה. היו"ר גלעד ארדן: אבל הוא נוסע בגינות הציבוריות, לא על הכביש. עד שלא יקרה אסון זה לא יטופל? אפשר לטפל בזה ברמת הייבוא והמכירה. חוה ראובני: הייבוא שלו גם אסור, אבל זה דבר מאוד קל וקטן. אלה דברים שמוברחים. היו"ר גלעד ארדן: הכלי הזה דוהר ב-12 קמ"ש, זה מאוד מסוכן. רוני לוינגר: הכלי הזה פטור מתקנות התעבורה. היו"ר גלעד ארדן: אם אנו מכניסים פה רולרבליידס למי שחייבים קסדה, האם אפשר להכניס קורקינט ממונע עד 12 קמ"ש גם לחובת קסדה? חוה ראובני: לדעתי לא, כי הגדרת קורקינט ממונע, פטרו אותו מהגדרת רכב. רולרבליידס הוא כן רכב, להבדיל מרכב מנועי. היו"ר גלעד ארדן: זה נשמע לי הזוי. יש לי הצעה, להוסיף סעיף (ד) שעל אף האמור בכל דין החובה בסעיף (א) תחול גם על קורקינט ממונע. אאשר את העיקרון. אם תאמר לאחר בדיקה שאי אפשר, נעשה רביזיה על הסעיף הזה, אני מניח שהיא תאושר. העיקרון הוא שאנו מעוניינים להחיל את חוק חבישת קסדה גם על קורקינט ממונע, תהא אשר תהא מהירותו. מעדכנת אותי מנהלת הוועדה שאני יכול לקבוע כבר בהחלטה הזו שזה כפוף לבדיקה ואישור היועמ"ש לוועדה שאכן אפשר להוסיף את הסעיף הזה וההתניה הזו. ניר ימין: תחילתו של חוק זה תהיה 60 ימים מיום פרסומו, גם כדי שהשר יקבע תקנות וגם כדי שאולי ייצאו באיזה מסע הסברה לגבי החובה הזו. חזי יהלומי: נפרסם, נעשה קמפיין, כולם יידעו, גם ההורים וגם הילדים. היו"ר גלעד ארדן: אני מבקש מכם לפנות גם לנהגים במדינת ישראל. יש עלייה מבורכת, וכדי שזה לא יהיה יום אבל לאומי של תנועת ישראל בשביל האופניים אני מבקש שהרשות הלאומית, כפי שעשיתם בעבר, פנייה לנהגים, לשים לב לקטנועים ולאופנועים שנוסעים בנתיבים שלהם, אותו דבר צריך להיות גם לגבי רוכבי האופניים. אני מעלה להצבעה את סעיף (ד) שכולל את הקורקינט, נא למצוא את המילה העברית לזה - אם קיימת – הממונע. מי בעד? הסעיף אושר. אני מעלה להצבעה גם את סעיף (ה), סעיף התחילה, 60 יום מיום פרסום החוק. מי בעד? אין מתנגדים, הסעיף אושר גם הוא. תודה רבה, הישיבה נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 14:45.