פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 111
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום ראשון, כ"ב בתמוז התשס"ז (8 ביולי 2007), שעה 11:00
סדר היום: סיור הוועדה ב"קורס נתיב", קריית מוריה, ירושלים
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל נודלמן – היו"ר
אברהם מיכאלי
יוסף שגל
מוזמנים:
פרופ' בנימין איש-שלום, יו"ר ההנהלה, המכון ללימודי יהדות
נחמיה סיטרואן, מנכ"ל המכון ללימודי היהדות
סא"ל לילי אליאסי, מפקדת מדרשת ירושלים
סא"ל משה אביב, ראש ענף עלייה והשתלבות, צה"ל
אל"מ רוני סולימני, ראש מחלקת החינוך, חיל החינוך, צה"ל
משה אדוריאן, מפקח ארצי על אולפני הגיור, משרד החינוך
הרב משה קליין, מערך הגיור
חיים ליינוביץ, מנהל אגף במכון ללימודי יהדות
סא"ל אייל לאופר, מרכז את הגיור ברבנות הצבאית, צה"ל
רס"ן אשרת קמחי, אגף תכנון כוח אדם, אגף משאבי אנוש, צה"ל
רס"ן אורנית, צה"ל
פרי נתיב, יועצת בכירה ליושב-ראש הנהלת הסוכנות היהודית
אלכס סלנסקי, ממונה על תקשורת, לשכת דובר הסוכנות
אביגדור לויתן, מנהל תחום גיור, המשרד לקליטת העלייה
מנהלת הוועדה:
דנה גורדון
רשמה וערכה:
אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
סיור הוועדה ב"קורס נתיב", קרית מוריה, ירושלים
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני פותח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות אותה אנחנו מקיימים בקורס נתיב.
נושא הגיור הוא נושא חשוב לעולים החדשים ולמדינה. כמעט כל חודש מתקיים דיון לגבי הגיור, אבל הנושא לא מתקדם כפי שהיה צריך להתקדם. נאמר שיש הרגשה שהמדיניות לגבי הגיור משתנה. אנחנו לא רוצים שהמדיניות תשתנה. אנחנו יודעים שיש בעיות עם תקציב, שיש בעיות עם המבחן שלאחר הגיור כאשר לא כולם עוברים אותו, אבל שמעתי שאצלכם כאן יש הרבה חיילים שרוצים לעבור גיור. בהמשך ארצה לשמוע מהנוכחים למה אתם רוצים לעבור גיור, דבר שהוא לא פשוט, מה עוד שבמדינה שלנו אפשר לחיות בלי גיור. אני מבין שבצבא המוטיבציה לגיור גדולה יותר מהקיימת באוכלוסייה האזרחית.
כל הכבוד לכם על העבודה שאתם עושים בקרב החיילים שרוצים לעבור גיור. הוועדה תרצה לשמוע על הבעיות. אנחנו מוכנים לעזור מול הממשלה ומול הכנסת כדי שאתם והחיילים תרגישו שאין שינוי במדיניות אלא שצריך לעבור גיור ושהחייל אחר כך יחיה כאזרח במדינת ישראל.
בנימין איש-שלום:
נתבקשתי על ידי אלוף-משנה רוני סולימני, כמארח של הפורום המכובד הזה, לפתוח את המפגש ואני רוצה לבטא הערכה ותודה על שמצאתם לנכון לבוא לבקר בקורס נתיב כאן בקריית מוריה. זה מעיד בראש ובראשונה על העניין הרב שיש לוועדה וליושב-ראש הוועדה בנושא הזה, על החשיבות שהועדה מייחסת לנושא הזה, ועל כך אנחנו באמת אסירי תודה.
הפרויקט הזה של קורס נתיב שהוא באמת אחד ההישגים המופלאים ביותר של מפעל קליטת העלייה במדינת ישראל בשנים האחרונות, הוא פרויקט משותף של צה"ל בראש ובראשונה, של ממשלת ישראל באמצעות משרד הקליטה, ושל הסוכנות היהודית. הפרויקט החשוב הזה הוא מפעל משותף של כל הגורמים הללו והוא מתקיים ומתבצע בעיקר כאן בקמפוס היפה הזה שהוא קריית החינוך של הסוכנות היהודית. במסגרת הזאת בה התחלנו לפני כארבע שנים כפרויקט פיילוט עם 36 תלמידים בסך הכול, לומדים כיום בהיקף של כ-500 חיילים כאשר מדובר בחמישה מחזורים בשנה. כלומר, כאן במקום הזה בעיקר, אבל בעוד בסיסים של צה"ל – בצריפין, במחווה אלון, במידת הצורך גם במקומות נוספים, כאשר הביקוש עולה על יכולת הקליטה הפיזית של האתרים הללו. כפי שאתם תראו בהמשך, ורוני סולימני יציג את התוכנית כולה, אני אדבר אחר כך קצת על התכנים, זה גם שיתוף פעולה מעניין בין גורם צבאי, חיל החינוך ואגף משאבי אנוש בצה"ל, לבין גורם אזרחי שהוא המכון ללימודי היהדות, כאשר בפועל עובדים יחד בשטח מש"קים, מפקדים, קצינים, קצינות מצד אחד מטעם הצבא בפרויקט הזה, ומצד שני מורים ורכזים וכן הלאה של המכון ללימודי היהדות שהם אזרחים ועובדים בהרמוניה מלאה כאשר גם ברמות הבכירות ביותר, במפקדת חיל החינוך ובראש אגף משאבי אנוש, עם הדרגים הבכירים שלנו ועד הדרגים המקצועיים שעושים את העבודה בשטח, למעשה יש שיתוף פעולה מלא. זה אחד המודלים הייחודיים של שיתוף פעולה צבאי-אזרחי בנושא חברתי, תרבותי, לאומי כל כך חשוב.
אני מקבל את פניכם בברכה ואני מציע שלפי סדר היום רוני סולימני יציג את הדברים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
בשבוע שעבר דנו בנושא עולים חדשים בבית כלא ושם יש בעיות כאשר אין עזרה פסיכולוגית ואין מערכת. מהצבא למדנו שאפשר גם שם להקים מערכת לימודי שפה, לימודי היסטוריה של העם היהודי וכולי. הייתה לי הרגשה שהמערכת הטובה ביותר קיימת בצבא ואת הדברים יכולים ללמוד ממנו.
רוני סולימני:
אני ראש מחלקת החינוך. מחלקת החינוך היא המחלקה ברמה המטכ"לית שעוסקת בקשת רחבה בתחום החינוך. בשבוע שעבר הייתי בהרצאה בה אחד מרבי-הסרנים שלנו שאל אותי בצורה קונקרטית, אם הוא היה צריך להדגיש או לספר על אתגר מספר אחד שיש היום למערכת החינוך בתוך הצבא, מה הוא האתגר הזה. אני יודע לדבר על הרבה מאוד אתגרים, אבל כאשר מבקשים ממני לדבר על אתגר אחד ומשמעותי, אני מתאמץ ומפעיל את כל יכולות החשיבה. עניתי לו שגם לפני המלחמה האחרונה, ובעיקר בעקבות המלחמה האחרונה, המערכת הערכית שקיימת בתוך הצבא אל מול מה שקורה בחברה והצורך לגשר על הפערים כדי שנוכל לעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות בתוך הצבא, זה האתגר מספר אחד שיש לנו.
הסוגיה הזאת של לקיים את הארגון הצבאי עם המערכת הערכית שצריך על מנת לקיים את הארגון הזה, לעומת מה שקורה בתוך החברה, הגישור של הפערים האלה, זה האתגר מספר אחד שיש למפקדים ולמערכת החינוך בתוך הצבא. בתוך זה יש סעיפי משנה כאשר אחד מהסעיפים האלה הוא כל מה שקורה בתחום העלייה ובתוכו כל מה שקורה בתחום הגיור. נתיב מהווה את אחד הפרויקטים דרכו אנחנו מנסים להסתכל גם בהיבט המשימתי הצבאי אבל גם כערך שקיים בתוך הצבא, איך עוסקים בתחום הזה שנקרא עלייה, מה המשמעות של ההשתלבות, האחריות של הצבא בהקשר של השתלבותם של העולים, וכל מה שנגזר בתחום העלייה נובע מהתפיסה את תפקידו של הצבא בהקשר של האחריות החברתית שלו.
יש כאן דוגמה לפרויקט אחד שהוא אחד מני רבים שמבצע הצבא בהקשר הזה של אחריותו החברתית.
משה אביב:
אני ראש ענף עלייה והשתלבות. רוני פתח בנוגע לנושא הערכי בצה"ל. בצה"ל יש שני מסמכים מכוננים כאשר האחד הוא רוח צה"ל שנמצא על כל קיר ובכל משרד, אבל אנחנו מאמינים גם שהוא מוטמע בכל חייל וחייל, ומסמך יעוד וייחוד שמגדיר את הגבולות החינוכיים-החברתיים של הצבא ובתוך המסמך הזה יש פרק נכבד בנושא קליטת העולים. אני לא אעבור על הכול, אבל צה"ל מתברך בעולים חדשים שמהווים מרכיב ואיכותי בכל מערכי צה"ל. המסמך מדבר על כמה חשוב להשקיע מאמצים רבים כדי לטפל באיכותם של החיילים ולמצוא להם ביטוי הולם ואנחנו עושים רבות בנושא מיצוי האיכות. כשאני אומר אנחנו, זה צה"ל כולו, מפקדים, כאשר ראש אגף משאבי אנוש בנושא מיצוי העולים שם דגש מאוד רציני בכל נושא הטיפול בעולה ודגש רב על נושא מיצוי העולים. אנחנו בוחנים כל מערך ומערך בצבא, איך הוא ממצה את העולים. במסמך אנחנו מדברים על קליטה אמיתית ונכונה שמדברת על חובה הדדית של הנקלטים ושל הקולטים, ואתם תראו זאת בהמשך במדיניות צה"ל בטיפול בעולים. אנחנו מדברים גם על סוגיות שונות שמאפיינות את השירות ומכניסים גם את הנושא של העולים והמשפחות של החיילים שתורמים למדינה, שנמצאים בקצה הקרב, שנמצאים בפעילות היום-יומית. מדברים על אלה שרשומים כיהודים ועל אלה שאינם רשומים כיהודים ולכך נועד קורס נתיב. הכרה בקשיי השתלבות. על צה"ל לפעול ולנקוט עמדה בנושאים האלו, ולראות בכך לא רק חלק בחיזוק כוח היחידה אלא מרכיב במחויבותו לטיפול בפרט, וזו אכן המחויבות שלנו.
קליטת עלייה בצה"ל. אנחנו מדברים על משולש הקליטה שבו יש אחריות קליטה לצבא, לנו, כמערכת צבאית, כמובן לחברה הישראלית וגם לעולה. כאשר מתקיים המשולש הזה ושלושת הגורמים הללו עושים מאמץ ומטפלים בנושא הקליטה, לטעמנו יש קליטה מיטבית.
הרעיון המוביל בקליטת החיילים בצה"ל. קודם כל, קבלת זהותו ותרבותו של החייל. אם בעבר דיברנו על כור היתוך, בשנות הקליטה הראשונות דיברנו על כור היתוך, לצבא כולם מגיעים וצה"ל הוא כור ההיתוך של החברה הישראלית, עכשיו אנחנו יודעים, בשנים האחרונות, לקבל את הזהות ולא לקחת ולהכניס לאיזשהו מקום שמבצע כור היתוך. לקבל זהות, לקבל ערכים ותרבות של החייל העולה, ומתן כבוד לרצונו להמשיך לשמור עליהם. זה מתקיים ועושים את כל המאמץ שזה יתקיים ביחידות. ציפייה מהחייל להסתגלות, שיסתגל למערכת תוך פיתוח זהות משלבת, זהות שמשלבת בין המקום ממנו הוא בא, התרבות והערכים, לבין המקום בו נמצא ביתו, לבין הערכים והזהות הצה"לית והארץ-ישראלית.
ראיית הצבא ככלי לקליטה חברתית עבור העולים, ואנחנו רואים את התפקיד של הצבא לא רק כתפקיד צבאי בלבד עם חשיבות לביצוע המשימה, אלא משהו מערכתי יותר וגורם שיביא למוביליות חברתית בהמשך.
אנחנו אומרים שמיצוי מרבי של פוטנציאל העולים בהלימה בין צורכי הצבא – כמובן שצורכי צה"ל הם בראש סדר העדיפויות – לבין הצרכים והכישורים. כאשר שלושת הגורמים – צורכי צה"ל, הצרכים של אותו פרט והכישורים שלו – נפגשים, יש ניצול מיטבי. אני יכול גם לומר שהצבא – ואשרת יכולה לומר טוב ממני – לפעמים שם בצד את צרכיו שלו ושם יותר דגש על צורכי הפרט של העולה, גם אם זה על חשבון המערכת.
מבחינת כלים להשתלבות, אלה הכלים שאנחנו רואים אותם. הדבר הבסיסי שאנחנו רואים הוא נושא השפה. כל תחום הוראת העברית, הקניית השפה, זה משהו שאנחנו שמים עליו דגש. מתקיימות כיתות לימוד ויש בסיס במחווה אלון בצפון שזה התפקיד שלו, לתת את הבסיס של הבסיס. אנחנו אומרים שללא שפה אין השתלבות חברתית והשפה היא הדבר הבסיסי ביותר בדבר הזה. יש לנו את מחווה אלון, שם אנחנו מקיימים קורסים לחיילים עולים שמשלבים טירונות ולימודי שפה. מעבר לזה, מתקיימות אולפניות עברית ביחידות. אחרי שהחייל כבר הגיע ליחידה, מערכת שלמה של הוראת העברית, הקניית השפה, מתקיימת ביחידות השונות על-ידי מדריכות חיילות כאשר קיים מערך מיוחד לטובת הנושא הזה.
מתן מידע לחייל עוד טרם גיוסו על אפשרויות הגיוס, מה נכון עבורו, איך נכון עבורו להתגייס.
הזדמנויות. הצבא נותן הזדמנויות רבות לחיילים העולים. אני יכול לתת דוגמה אחת שתראו אותה בהמשך: קורס עמיר. זה קורס שהוא מיועד לבני העדה האתיופית שמתקיים במחווה אלון. זה קורס שמטפלים בו גורמים רבים באגף משאבי אנוש ולמעשה הרעיון הוא להביא את בן העדה האתיופית למצב מסוים. בגלל שכלי הערכה שלנו מותאמים יותר לחברה מערבית, הם אינם משקפים את היכולות האמיתיות שלהם, ולכן אנחנו נותנים להם הזדמנויות בקורסים שונים. קורס נתיב הוא קורס שנותן הזדמנויות ויש עוד פעילויות כאלה ואחרות שאפרט בהמשך.
טיפול בפרט. יש טיפול מאוד מאוד מעמיק בפרט. אנחנו יודעים לומר שבכל מערך הפרט של צה"ל החיילים העולים מקבלים נתח מאוד מאוד מרכזי, אם זה מבחינה תקציבית, תשלומי משפחה, תשלומים לחיילים בודדים, ליווי של חיילים בודדים, מערכות דיור לחיילים בודדים, ליווי והכוונה לקראת שחרור. מדובר בטיפול מאוד מאוד מעמיק בפרט. היום לכל מג"ד בצה"ל יש אפשרות לתת כסף לחיילים עולים, לחיילים שזקוקים לכך. תחושת השייכות היא חלק מתוך המעשה שאנחנו עושים.
רצף הטיפול בחייל העולה. כאשר אנחנו מדברים על הטיפול בחייל העולה, אנחנו מדברים על הרצף השלם, מהיותו תלמיד בבית הספר, ולנו יש את המנדט, בשיתוף עם משרד החינוך, לטפל במי שמועמד לשירות ביטחון. אני יכול לומר שבשנת הלימודים הבאה – עדכנתי את יושב-ראש הוועדה – במקומות שהם עתירי עולים, בתי ספר שהם עתירי עולים, פנימיות, יהיו לנו חיילים שיבצעו פעילות הכנה לצה"ל, וזה עם דגש על המקומות הללו. זה אומר שאת הטיפול שלנו ואת הפעילות שלנו אנחנו מתחילים בהיותם מועמדים לשירות ביטחון. בכיתה י'-י"א מתחילים לעבוד אתם, להכין אותם לצה"ל עם פרויקט שנקרא זינוק בעלייה, שזה פרויקט משותף לג'וינט. בפעילות הקיץ, בבסיסי הגדנ"ע שלנו, נותנים להם טיפול של תנאי שירות עוד לפני שהם מתגייסים ומשתדלים לסיים את כל הליכי הטיפול, כי אנחנו יודעים שאחת הבעיות היותר מרכזית היא תנאי השירות והבעיה הכלכלית.
ביקורים בבתים של מועמדים לשירות ביטחון שלא מגיעים ללשכת הגיוס. אנחנו מגיעים אליהם הביתה ומשכנעים אותם, מסבירים להם למה חשוב להגיע ללשכת הגיוס.
מדריכי נוער, מורות חיילות וגרעיני נח"ל שעוסקים בפעילות בקרב העולים עוד לפני שהם מגיעים לצבא.
בתחילת השירות. כמו שאמרתי, יש לנו את מחווה אלון, קורסי עברית משולבי טירונות, יש את קורס עמיר לבני העדה האתיופית, יש קורס שנקרא איתן שגם הוא נעשה בשיתוף המכון ללימודי יהדות והקורס הזה מתקיים בתחילת השירות. החיילים מגיעים לצבא ומיד נקלטים בקורס נתיב במחווה אלון. אנחנו משווקים את הקורס הזה, כך שמי שמעונין יכול להצטרף אליו בתחילת השירות או במהלך השירות.
במהלך השירות. אנחנו מקיימים אולפניות רבות במהלך השירות בתוך הצבא, קורס נתיב שאתם מתארחים כאן היום, הכשרות של סגל ומפקדים. כל הכנת סגל של סגל מפקדים לקליטת חיילים מלווה בסדנאות שאנחנו מבצעים להיכרות עם מאפייני אוכלוסיית העולים, מאפייני אוכלוסיית בני העדה האתיופית, הקווקזית, ומכשירים את הסגל לדעת את התרבות, להכיר את התרבות ולהתנהג בהתאם. יש בסיסי אימונים חטיבתיים ובסיסי טירונות, שם יש מנחים מקצועיים שמומחים בתחום קליטת העלייה והם מלווים את המפקדים ואת סגלי הפיקוד בקליטת החיילים ובמהלך הטירונות.
פרויקט הזדמנות שנייה. בני העדה האתיופית ששובצו בצבא בתפקיד כלשהו שאינו מתאים להם והם רוצים להחליף אותו, יש להם הזדמנות שנייה והם יכולים לשנות את שיבוצם לפחות פעם אחת בשירות ולקבל הזדמנות לשיבוץ במקצוע אחר בצבא.
קורסי הכנה לפיקוד זוטר מתקיימים בבית הספר לחי"ר במפקדת זרוע יבשה.
מכינות לאזרחות. אחריות הצבא לא מסתיימת בתוך השירות אלא אנחנו מבצעים מכינות ייחודיות לעולים בשיתוף הרבה מאוד גורמים לקראת שחרורים ומבצעים מכינות ייחודיות לבני העדה האתיופית לקראת שחרורם.
עד כאן רצף השירות.
היו"ר מיכאל נודלמן:
כמה עולים משרתים בצה"ל?
משה אביב:
בצה"ל משרתים כ-35 אלף עולים בשנה. חיילי צה"ל, עולים, מהווים 23 אחוזים מסך החיילים בצבא כאשר באוכלוסייה מדובר ב-15 אחוזים.
יוסף שגל:
מה בעיניכם הגדרת עולים?
משה אביב:
אנחנו לא מדברים על עולים חדשים אלא אנחנו מדברים על עולים. מבחינתנו עולים זה כל מי שרואה את עצמו עולה.
יוסף שגל:
כלומר, לא חמש שנים.
משה אביב:
כן. יש לנו את ההגדרות לגבי עולה חדש. לקורס נתיב מגיעים עולים שהם עד 10 שנים. לכל תוכנית וקורס יש את ההתאמה אבל בגדול אנחנו מדברים על עולים. למשל, בני העדה האתיופית, כל מי שאביו או אמו נולדו מאתיופיה, מבחינתנו הוא עולה. כנ"ל בסיטואציות מסוימות לגבי בני העדה הקווקזית. מבחינתנו אנחנו מרחיבים את הטיפול וכל מי שרואה את עצמו שייך לתוכניות האלה כעולה, הוא בפנים.
רוני סולימני:
לגבי האתיופים ההגדרה שונה ואחרת כי המטרות בהקשר הזה הן שונות.
משה אביב:
כשאני אומר שאנחנו עובדים אתם, זה אומר שיש לנו נגיעה ישירה דרך הקורסים אליהם הם מגיעים בתחילת השירות, אבל יש כאלה שלא מגיעים לקורסים האלה בתחילת השירות כי העברית שלהם טובה. במקרה כזה אנחנו עושים פעילות בקרב המפקדים שלהם, כך שאם יש סיטואציה בעייתית עם המפקד, המפקד יודע לתת מענה.
קריאה:
אתה יכול לומר כמה חיילים בודדים יש לכם?
משה אביב:
לא, אין לי את הנתון הזה אבל אפשר להעביר אותו.
אביגדור לויתן:
לא מסתדר לי משהו עם הנתון. אתה אומר שבצה"ל יש כ-35 אלף חיילים עולים. לנו יש נתון בסיסי שחותך את כל המערכות שלפחות 30 אחוזים מהם הם לא יהודים כהגדרה. זה לא מסתדר עם הנתון הכללי שלכם שאתם אומרים שכל שנה פוטנציאל של חיילים לא יהודים הוא בסביבות 5,000. כלומר, אם אתה לוקח שליש מה-35 אלף, זה לא מסתדר.
לילי אליאסי:
יש כמה בעיות בניתוח הזה. יש לנו תופעה חדשה של צברים שנולדים בארץ והם בעצם דור שני לא יהודי בארץ, כאלה שהורים עלו בשנות ה-70, והם לא מוגדרים כעולים ברציונאל של עולה. מספרם הולך וגדל.
אביגדור לויתן:
יש פער בין ה-5,000 לבין ה-10,000 ומעלה.
משה אביב:
יש כאן פער. אפשר לבחון את הסיבות.
קריאה:
האם נתקלתם בתופעה של חיילים שלא עברו את קורס הגיור אבל מבקשים להצטרף לקורס נתיב?
משה אביב:
במקרים מאוד מעטים, ויש כאלה והם מגיעים לכאן. השבוע ישבנו על העניין הזה של הגיור של בני העדה האתיופית ומדובר לא במספרים גדולים של מעונינים.
משה אביב:
חשוב לומר שמשרד הקליטה תומך מאוד מאוד בפעילות הזאת ומלווה תקציבית. יש תוכנית עבודה בנושא.
בנימין איש-שלום:
למעשה את המכון ללימודי יהדות מממנת ממשלת ישראל באמצעות משרד הקליטה, כאשר הסוכנות היהודית משתתפת לא רק בהפעלת המכון במסגרת שלה אלא במימון ישיר של קורס נתיב המתבצע כאן, במימון כל האש"ל של הקורס – השהות, הלינה וכולי. האש"ל של החיילים ממומן על ידי הסוכנות היהודית וההוראה ממומנת על ידי משרד הקליטה. זה באשר לקורס נתיב ספציפית.
רוני סולימני:
שיתוף הפעולה בין הגורמים השונים כאן הוא משהו ייחודי, גם בהקשר המימוני וגם בהקשר התפעולי. יש כאן משהו שהצבא לבד לא יכול להתמודד אתו. אם לא היה לנו את השותף האסטרטגי דרכו אנחנו יכולים לממש את הסוגיה הזאת, זה לא יכול היה להתקיים בכל ההיבטים, כול גם בהיבט התכני.
בנימין איש-שלום:
אני אומר כמה דברים לגבי אופי הקורס ותוכנו. ההכנה לגיור במסגרת צה"ל והמכון ללימודי היהדות מתחלקת לשלושה פרקים עיקריים.
הפרק הראשון הבסיסי הוא קורס נתיב שאורכו כשבעה שבועות והוא כפי שאמרנו מתבצע כאן או גם בבסיסי צה"ל במידת הצורך ולפי היקף הביקוש. קורס רגיל במסגרת אזרחית, בכיתות הלימוד של המכון ללימודי היהדות, נמשך על פני השנה כולה, כ-10 חודשים, כאשר הלימודים מתקיימים פעמיים בשבוע בשעות הערב. מדובר בהיקף של כ-400-450 שעות בקורס האזרחי אבל הריכוז של הקורס הצבאי לא מציע פחות שעות אלא הוא מציע מספר דומה של שעות, ואולי אפילו יותר, אלא שהקורס הוא קורס מרוכז. להבדיל מקורס אזרחי בו נפגשים פעמיים בשבוע בלבד לשלוש שעות בערב, בקורס הצבאי התוכנית מתקיימת יום יום מהבוקר עד הערב בתנאי פנימייה בדרך כלל, להוציא מקרים בבסיסים מסוימים כמו בצריפין וכולי, שם חיילים נמצאים בתנאים מסוימים שמחייבים את יציאתם הביתה בערב בתום יום הלימודים. אז הקורס שלהם גם נמשך יותר זמן ומגיע ל-11 שבועות. הקורס הבסיסי, קורס נתיב המתקיים כאן בקריית מוריה, הוא קורס פנימייתי בו מדי יום ביומו התלמידים לומדים מהבוקר עד הערב, כולל שבתות כשהם נמצאים כאן או לחילופין יוצאים לביקורים בקהילות, בבתי כנסת אחרים, מתארחים אצל משפחות מלוות וכיוצא בזה. זה הפרק הראשון, ועוד לא נכנסתי לתכנים אלא אני מתאר את המבנה.
אברהם מיכאלי:
באיזה שלב של השירות הם עושים את זה?
בנימין איש-שלום:
זה יכול להיות או בהתחלה או במהלך השירות.
אברהם מיכאלי:
זה לא משבש להם את מסלול השירות?
בנימין איש-שלום:
זה משבש וזאת אחת הבעיות שאנחנו מתמודדים אתה מפני שהיא בין הגורמים לנשירה בין שלב לשלב כאשר חייל צריך נניח לצאת לקורס פיקוד כזה או אחר והוא מתלבט אם להפסיד את הקורס או לבוא לקורס גיור.
מכל מקום, המבנה של הקורס הוא כפי שאמרתי קורס נתיב בסיסי שהוא 7 שבועות. בתום הקורס הזה החיילים חוזרים ליחידותיהם לתקופה של כחודש וזאת כדי ליצור הפסקה המאפשרת להם לחשוב מחדש, להפנים, להתלבט עם עצמם ולהחליט אם הם רוצים בכלל להמשיך. אנחנו לא רוצים שהם יקבלו החלטות תחת לחץ, תחת לחץ חברתי או תחת כל לחץ אחר. לכן הם חוזרים ליחידה לחודש שלם לחשוב על הדברים מחדש.
אלה המעונינים להמשיך בתהליך, מוזמנים לסמינר המשך של 10 ימים, סמינר אינטנסיבי מאוד. הסמינר מתקיים במתקן אחר, בבית גשר כאן בירושלים. הסמינר ההוא כבר ממוקד יותר מבחינת התכנים שלו בצורכי בית הדין, במה שבית הדין דורש במבחן, בראיון וכולי, הרבה יותר בתחום ההלכה מאשר בקורס נתיב אבל אני עוד מעט אגע בתכנים ואז הדברים יובנו קצת יותר.
יוסף שגל:
איזה אחוז חוזר?
בנימין איש-שלום:
בסביבות ה-80 אחוזים פלוס-מינוס אבל בכל שלב כזה יש עוד נשירה. זאת אומרת, בכל שלב יש נשירה.
לאחר הסמינר הזה של 10 ימים, הם שוב חוזרים ליחידותיהם למשך חודש ימים, ושוב לאותה מטרה, לשקול, לחשוב, להתלבט, ואלה הרוצים באופן חופשי ומרצונם החופשי להמשיך, מוזמנים לסמינר המשך שני שהוא למעשה סיום פרק הלימודים ונמשך גם הוא 10 ימים.
לאחר תום הסמינר השני, שהוא הפרק השלישי בתוכנית, הם בעצם מוכנים לעמוד בפני בית הדין. בית הדין הוא בית הדין הרבני של הרבנות הצבאית הראשית. הרבנות הצבאית הראשית מלווה את התהליך לכל אורכו ואנחנו בקשר יום יומי, שוטף ובשיתוף פעולה מלא עם הרבנות הצבאית, וכאן סגן-אלוף אייל יוכל להציג את הדברים מצד הרבנות הצבאית.
אם אני חוזר לשאלת התכנים, התוכנית בקורס נתיב מחולקת לשישה מסלולים או לשישה תחומים עיקריים: תנ"ך, היסטוריה של עם ישראל, ציונות ומדינת ישראל, מחשבת ישראל, עולם המעשה של היהדות ומעגל השנה ומעגל החיים.
בסך הכול בקורס נתיב עצמו, ב-7 שבועות אלה, מדובר בסדר גודל של 341 שעות סך הכול בקורס נתיב הבסיסי. בנוסף לזה, כפי שאמרתי, יש את הקורסים האחרים.
יש תוכנית לימודים מאוד מפורטת שכל מי מכם שירצה לקבל אותה, יוכל לקבל, תוכנית לימודים מאוד מפורטת שמנחה את המורים ואת התלמידים בדיוק לתכנים ומספר השעות בכל נושא וכן הלאה, והתוכנית הזאת מבקשת לכסות את מה שניתן לכסות במסגרת מבואית כזאת על פני כל ההיבטים של היהדות, שזה כולל היכרות עם הטקסטים הקלאסיים של היהדות, שזה כולל היכרות עם ההיסטוריה היהודית, כולל ההיסטוריה היהודית המודרנית של תקופת ההשכלה באירופה, של התפתחות הזרמים, של התפתחות הציונות, הקמת מדינת ישראל, התפוצות השונות של העם היהודי וכן הלאה וכן הלאה. זאת אומרת, מדובר בעצם באוכלוסייה שלא מכירה את הנושאים האלה ואנחנו רואים את ההיכרות הזאת כמרכיב חשוב בתהליך ההכנה שלהם לגיור, מפני שלהבדיל מקורסים רגילים לגיור המתקיימים באולפנים שונים כאשר הדגש הוא באמת יותר בתחומים של הלכה, מנהגים, מסורת, תפילות, ברכות, חגים, מעגל השנה וכיוצא בזה, אנחנו, בנוסף לכל הדברים האלה שאנחנו כוללים בתוכנית והם חלק אינטגרלי של התוכנית, מוסיפים גם היבטים של היסטוריה ותרבות. זה חשוב מאוד כדי לאפשר להם להשתלב באופן מלא בחיים החברתיים והתרבותיים של החברה הישראלית, של העם היהודי, של מדינת ישראל.
כאשר אנחנו נכנסים קצת יותר לעומק, לתוך עולם המעשה של היהדות, אנחנו נכנסים ממש לתחומים המאוד ספציפיים למשל של הלכה ושל מנהגים, של כשרות, של דיני הכשרות, עם הסברים רעיוניים של משמעות הכשרות, של משמעות ההלכה וכן הלאה. אנחנו נכנסים לשאלות של אורח החיים, שמירת שבת, חגים, המשפחה היהודית וכן הלאה וכן הלאה. אירועים מיוחדים במעגל החיים, ברית, בר-מצווה, בת-מצווה, נישואין, הנושא של פטירה ואבלות. כל מערך החיים דרך המשקפיים של המסורת היהודית מצד אחד תוך הכרת ההלכות והמנהגים לגוניהם, אבל גם תוך הדגשה של הבנת המשמעות הרעיונית הפילוסופית של הדברים. יש פה דגש מאוד חזק על כך שהדברים יילמדו בגובה העיניים, דהיינו, לפי רמת ואופי המושגים והתפיסה שהחיילים יכולים להבין ולהזדהות אתם.
זה מה שקורה במהלך קורס נתיב. הקורס כולל הרבה מאוד סיורים, שבעה סיורים, בארץ באתרים ארכיאולוגיים, במוזיאונים, במוסדות חינוך, בקהילות, בישיבות, בבתי כנסת, במגוון גדול של החברה הישראלית לכל סוגיה וגווניה כדי להכיר אותה. כמובן גם סיורים בעלי אופי היסטורי וחינוכי. יש פעילות בקהילה, פעילות של התנדבות בקהילה , ויש שבתות אירוח במשפחות מסורתיות בכל רחבי הארץ כאשר החיילים מתפזרים ולומדים להכיר שבת בפועל, איך היא מתרחשת בתוך המשפחה.
יש דגש חזק גם על כל הנושא של אתיקה, של מוסר יהודי, של נושאים כגון שמירת הלשון, רכילות, לשון הרע, גמילות חסדים, צדקה וכיוצא באלה הדברים מפני שאנחנו רוצים להראות שיהדות זה לא רק תפילות ולא רק ברכות ולא רק דינים מן הסוג הזה אלא בין אדם למקום ובין אדם לחברו הם שני מרכיבים בלתי נפרדים בתפיסת עולם יהודית שלמה בעולם יהודי שלם ואנחנו מציגים את זה כמכלול אחד.
מבחינת התכנים, אני חושב שהצגתי את המערכת ואת העיקרון. באופן דומה זה מתרחש בשני הסמינרים האחרים כפי שאמרתי, אבל הרבה יותר אינטנסיבי והרבה יותר דגש.
אברהם מיכאלי:
מה הם שני הסמינרים האחרים?
בנימין איש-שלום:
בעקבות 7 שבועות בנתיב, אמרתי שיש עוד שני סמינרים בני 10 ימים. בסמינרים האלה יש הרבה יותר דגש על הלכה, שמירת מצוות והכנת המתגיירים לקראת ההופעה בבית הדין.
אברהם מיכאלי:
מבחינת הגיור הסופי, אני מבין שהרבנות הצבאית נותנת להם את תעודות הגיור, איך זה משולב עם הרבנות הראשית הכללית מבחינת הכרה? יש מחלוקות?
בנימין איש-שלום:
לא. בקטע הזה יש הבנות מלאות וזה בתיאום מלא עם מערך הגיור, עם הרב דרוקמן, עם הרב קליין ועם הרב עמאר. זאת אומרת, הגיור בצה"ל מתבצע בהסכמה ובתיאום מלא עם הרבנות הראשית.
היו"ר מיכאל נודלמן:
באיזה אחוז מדובר?
משה אביב:
8.330 חיילים עד כה היו מספטמבר 2001, אז נפתח הקורס. אנחנו מקפידים שיהיו כאן חיילים יהודים, וזה חלק מהרעיון של הקורס. היום אנחנו עומדים על לפחות 15 אחוזים מהמשתתפים בקורס שהם יהודים. 86 אחוזים ממשיכים ולא ממשיכים 849. אלה מסיימים את הסמינר. בסוף עברו גיור 2,103 חיילים כאשר מרביתן בנות.
רוני סולימני:
אני מציע שעכשיו נצא לסייר בכיתות כי התלמידים ממתינים לנו.
משה אביב:
אנחנו נצא לסיור לפגוש כיתה. כיוון שאנחנו הרבה אנשים, נתפצל לשתי כיתות.
סיור בכיתות הלימוד
קריאה:
כל החיילים בקורס הזה היו אצל משפחות מארחות ברחבי הארץ ואנחנו עכשיו לקראת סוף הקורס. בדרך כלל בביקור שכזה אנחנו כמובן שומעים גם קצת את המורה ואחר כך עוברים לסבב של היכרות עם החיילים.
שמעתי אותך מבקש לדבר יותר עם החיילים, ולכן אני מציע שהיום נדלג על הפרק של המורה, לא שזה לא חשוב, אבל חשוב שתהיה לכם איזושהי היכרות עם החיילים.
חיילים יקרים, נמצאת כאן ועדת הקליטה של הכנסת. זה ביקור חשוב כי לא כל יום הוועדה הזו מגיעה אלינו. בשמכם כבר הודינו ובירכנו את חברי הוועדה בברכת ברוכים הבאים. הם רוצים להשתמש בכם כאיזשהו מדגם מייצג לשאלות שהם רוצים לשאול, ואנחנו נאפשר לעשות זאת. אני מציע שנעבור לסבב של היכרות וכל אחד ואחד יאמר מאין הוא בא, מתי עלה לארץ, האם הוא עלה עם בני משפחתו או שהוא חייל בודד. חברי הוועדה יבקשו לשאול אתכם שאלות ואני מקווה שאתם מוכנים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
תהליך הגיור הוא תהליך חשוב מאוד למדינה שלנו. גם מי שלא עבר גיור הוא אזרח, אבל בחייו הוא יכול אחר כך להיתקל בבעיות פרטיות. מי שעבר גיור, הוא יהודי לכל דבר. אנחנו יודעים שבצבא לימודי השפה והגיור הם הכי טובים ולכן רצינו לשוחח אתכם. ועדת העלייה והקליטה של הכנסת מטפלת במרכיבי העלייה שאתם חלק ממנה.
תלמיד:
אני הגעתי לקורס כדי לדעת עוד יותר על העם היהודי ולדעת מה עברנו.
תלמידה:
אני גרה בפרדס כץ. באתי ארצה לפני 7 שנים. הגעתי לקורס וידעתי שאני אמשיך לעשות גיור. רציתי לקבל ידע כללי בסיסי והחלטתי שאני אשאר לגור כאן.
תלמידה:
אני מאוקראינה. אני 6 שנים בארץ וגרה בעכו. אני כאן עם משפחה ושנה וחצי בצבא. הגעתי לקורס כי אני רוצה לדעת על העם היהודי. אני רוצה לעשות גיור, כי זה חשוב לי. כאשר התגייסתי לצבא אמרתי שאני יודעת שמתקיים קורס נתיב ואני רוצה להשתתף בו. זה לקח הרבה זמן, אבל בסוף קיבלתי זימון.
תלמיד:
אני עולה חדש מברזיל. הגעתי לפני שנתיים וחצי ומשרת כבר שנה ותשעה חודשים בצבא. הגעתי לקורס כדי לדעת יותר על התרבות היהודית כי אף פעם לא למדתי בבית ספר יהודי בברזיל, למרות שהיה לי קצת ידע.
תלמיד:
אני מהונגריה. אני משרת בצבא שנה ושלושה חודשים ואני כאן כדי להתגייר.
תלמיד:
עליתי ארצה לפני שלוש שנים. באתי לכאן ללמוד קצת יותר על היהדות.
קריאה:
כמה זמן חיכית לקורס?
קריאה:
שנתיים. עוד לפני הצבא שמעתי על קורס נתיב ורציתי להגיע אליו.
תלמיד:
אני מברזיל, נמצא בארץ שנתיים ושישה חודשים ובצבא אני משרת שנה ושבעה חודשים בשירות התנדבותי. בברזיל למדתי בבית ספר יהודי, אבל רציתי לבוא וללמוד קצת יותר כדי להגיע לרמה של ישראלי. כל מה שלמדתי בברזיל היה בפורטוגזית, אבל כאן הייתה לי הזדמנות ללמוד בשפה העברית ולמדתי הרבה דברים שלא למדתי שם.
תלמיד:
עליתי מקולומביה לפני שלוש שנים עם משפחתי, ועכשיו אני בארץ עם אמי ואחותי. אבי עזב את הארץ לפני שנה. הגעתי לקורס הזה כי רציתי להצטרף ליהדות וללמוד על ההיסטוריה של עם ישראל.
תלמיד:
עליתי מצרפת. בצבא אני משרת שנתיים ושלושה חודשים. הגעתי לקורס כדי ללמוד יהדות והיסטוריה.
תלמיד:
אני בארץ שלוש שנים. עליתי מקליפורניה. שנתיים ותשעה חודשים אני משרת בצבא. הלכתי לקורס כדי ללמוד קצת יותר וגם לשנות מקום.
תלמיד:
עליתי מצרפת לפני שנתיים וחצי ומשרת בצבא קצת יותר משנה וחצי.
קריאה:
למה באת לכאן?
תלמיד:
לא אמרו לי באיזה קורס מדובר, אבל אמרו לי שיש לי הזדמנות לצאת ולעשות חיים. האמת היא שאני בא ממשפחה חרדית ואני מכיר הרבה דברים.
תלמידה:
עליתי מקזחסטאן ומשרתת בחיל הים. גרה בכרמיאל. מהתחלה רציתי להתגייר והגעתי לקורס הזה כדי להתגייר.
קריאה:
ההורים בארץ?
תלמידה:
לא, באתי לבד.
קריאה:
כמה זמן את בארץ?
תלמידה:
שנה וחצי.
תלמיד:
עליתי מצרפת לפני שנתיים. משרת בצבא במשך שנה וחצי. באתי לקורס הזה כדי ללמוד יותר על היהדות. אני כבר יהודי כך שאני לא צריך את הגיור.
אברהם מיכאלי:
האם אתם מרגישים שנתנו לכם את האינפורמציה? אמרו לכם שלקורס יש מטרה מסוימת, לא רק להתחזק ביהדות אלא שהוא מיועד גם לאותם חברים שרוצים להתגייר? הצבא לוחץ עליכם, אומר לכם שאתם חייבים לעשות את זה או שאתם מקבלים את זה בצורה של עידוד? איך אתם מרגישים עם זה?
תלמיד:
לא לוחצים עלינו.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אמרו לנו שאתם לומדים מהבוקר עד הערב.
קריאה:
הסבירו לכם שאת הגיור יותר טוב לעשות במסגרת הצבא כי באזרחות זה יותר קשה. אני מבין שאתם מבינים שזה יותר טוב וכי יהיה לכם יותר קל מבחינת התהליך. אני מבין שהסבירו לכם את זה בכנס בו השתתפתם.
אברהם מיכאלי:
הייתם גם בסדרות חינוך של הצבא, בלי קשר למכון?
תלמיד:
אנחנו משתתפים בטיולים שהצבא עושה כמו כל החיילים. אנחנו משתתפים כאשר יש לנו זמן.
תלמידה:
כל השיעורים קשורים באנשים כי בשיעור היסטוריה או בשיעור תנ"ך, אנחנו לומדים עליהם.
קריאה:
תודה לכם. אנחנו ממשיכים בתוכניתנו.
משה אביב:
ברשותכם, חברי הכנסת, נעשה איזשהו סבב למי שמעונין בסיכום והתייחסויות. מבחינתנו הצגנו את העשייה המשותפת ממש על קצה המזלג. אני חושב שזאת דוגמה לשיתוף פעולה מצוין בין מערכות צבאיות, מערכות אזרחיות – משרד הקליטה, הסוכנות והמכון ללימודי יהדות שמקיים כאן את הקורס – אתם לא פגשתם כאן, אבל בכל כיתה כזאת יש מורים אזרחיים ויש גם סגל צבאי, יש מפקדים צבאיים. רונית שנמצאת כאן אתנו מפקדת על כל קורסי נתיב ומבחינתנו כצבא היא זו שמובילה את הדבר הזה. אנחנו שמחים על הביקור שלכם ונשמח לשמוע את דבריכם, אם אתם מעונינים לומר.
אברהם מיכאלי:
אחרי ההתרשמות החלקית שראינו בכיתה, מצד אחד, כולנו היינו בצבא ואנחנו יודעים שלפעמים בצבא נותנים צ'ופרים לחיילים, ואם חייל מקבל קורס כזה, למה לא לבוא? השאלה היא באמת האם הצבא אולי צריך כן לכוון במובן החיובי ובלי לחץ כדי שתהיה הזדמנות במיוחד לאלה שהם לא יהודים לנצל את ההזדמנות שהם בצבא. אנחנו כיהודים לא מעודדים לגיור, אנחנו לא מיסיונרים שמגייסים אנשים, אבל מצד שני החבר'ה שנמצאים בצבא, אולי צריך לחשוף אותם עוד יותר להזדמנות שיש להם במובן הזה כי אנחנו יודעים כמה זה קשה אחר כך באזרחות. כל המאבקים שאנחנו שומעים היום, כל הדברים הלא יפים שקורים בנושא הגיור, קורים באזרחות, אבל בצבא זאת הזדמנות טובה לחבר'ה האלה לנצל ושלא יאמרו אחר שחבל שהם לא ידעו. השאלה כמה הצבא עושה מספיק כדי לעשות "תעמולה" לדבר הזה.
אושרת קמחי:
אנחנו מזמנים לקורס הזה כי מי שבהגדרתו הוא לא יהודי. אנחנו לוקחים את הנתונים ממשרד הפנים וכל מי שמופיע לא ידוע או לא יהודי, אנחנו מזמנים אותו לקורס. משך הזמן שאנחנו מזמנים אותו הוא שנה וחצי לפני שחרור וזאת כדי לא לפגוע בו במסלולים, כי מרביתם מגיעים מיחידות השדה והמסלול שלהם לוקח כשנה וחצי. מכיוון שיש שלוש שנים, אנחנו מזמנים בשנה וחצי האחרונות. את הנשים אנחנו מזמנים שנה לפני השחרור כדי שהן תסיימנה את התהליך עוד במסגרת צה"ל.
אנחנו מיידעים את כלל המפקדים. בכל פורום עם המפקדים, גם בראשות סגן הרמטכ"ל, אנחנו מיידעים על הקורס הזה, אנחנו מעלים אותו, אנחנו מסבירים, אנחנו עושים בירורים למפקדים שלא שולחים ואנחנו עושים הרבה הד תקשורתי אבל סמוי ולא גלוי, מכיוון שאנחנו לא צבא מיסיונרי ואנחנו לא מכריחים אנשים להתגייר. אנחנו נותנים להם את האופציה, פותחים בפניהם את חלון ההזדמנויות והם בסך הכול צריכים להגיד שהם רוצים.
בכנסים אנחנו נותנים להם את האופציה לשמוע ולהחליט. אנחנו לא כופים עליהם. אם הוא יאמר בכנס שהוא לא רוצה, הוא לא מגיע. נתקלנו לא מעט בחיילים שמופיעים במערכת הצה"לית כיהודים אבל בעצם הם לא יהודים או הפוך, ובעצם אנחנו מטפלים בזה בנקודה שהוא פונה אלינו, הוא שמע על הקורס, הוא רוצה, אנחנו עושים את הבדיקות ומכניסים אותו לקורס. אנחנו עדיין משמרים את ה-15 אחוזים יהודים כדי לא ליצור קורס גיור, כי אנחנו חושבים שזה לא טוב ליצור קורס גיור, גם מבחינת ההדים שיהיו לזה אחר כך. אנחנו חושבים שכן נכון לשמור על האיזון הזה כאשר בקורס הבסיסי יש לנו יהודים ולא יהודים כאחד. אנחנו לא מתייגים אותם, אנחנו לא קוראים להם בשמות ואנחנו לא אומרים אתה לא יהודי או כן יהודי כי מבחינתנו כולם הם חיילים ובסוף הם מקבלים את ההחלטות שלהם.
אנחנו עורכים דיונים עם המכון לגבי כל נשר בדרך, כי אנחנו רואים שיש לנו נשר בדרך, ואנחנו עושים את כלל הדיונים כדי לנסות למזער את זה למינימום וכדי להגיע למקסימום אנשים שיתגיירו.
רוני סולימני:
המילה קורס היא קיימת משום שאין לנו דרך אחרת להגדיר, אבל ההתייחסות לכל התהליך הזה, בסוף הוא תהליך אחר. כמו שאתה יודע, קורס בצבא הוא לא זכות, אתה לא בוחר אלא אתה פשוט מגיע וברוב המקרים גם פועלים לכך שתסיים אותו.
בהנחת היסוד שקשורה לתהליך כזה של הזדהות עם משהו עמוק, זה מחייב כאן איזשהו תהליך שהוא שונה מאשר כל קורס אחר. גם ההיבט של איך פונים למפקדים בהקשר הזה, אם מדובר על הפגיעה, על הנגיעה הישירה בחיילים, יש פה פעילות שלמה של איך עובדים מול מפקדים כדי שיאפשרו בסוף את ההסתכלות הנכונה שלא חסר להם לוחם עכשיו בצוות אלא מהכיוון של האחריות החברתית שיש לו כמפקד בצבא.
יש פה כל מיני פעילויות שמתייחסות לדבר הזה כדבר ייחודי והמילה קורס היא לא מספיק מתארת את זה.
פרי נתיב:
אני רוצה להתחבר לשאלת חבר הכנסת מיכאלי. בסוף יש 30 אחוזים שמסיימים את תהליך הגיור ומקבלים תעודה. אנחנו לא מיסיונרים אבל באמת הצבא הוא חממה בה החייל זוכה לתנאים מאוד מאוד נוחים ולליווי בתהליך שהוא לא פשוט. האם באמת חלון ההזדמנויות הזה מספיק ברור להם? כי אחר כך כאשר הם יוצאים לחיים האזרחיים, תהליך הגיור לא דומה, הוא מלא מהמורות ומלא קשיים. השאלה היא איך באמת אנחנו מצמצמים את הנשר בין השלבים, בין ה-11 השבועות ל-7 בועות ולשבועיים, כי שם בעיקר רוב הבעיה.
רוני סולימני:
שאלת מיליון הדולר והיא קשורה באיזון הזה בין הצורך לכוון למה שאנחנו רוצים שיקרה לבין תהליך בחירה מאוד משמעותי. אנחנו מתכווננים לאותם אלה שיכולנו לגעת בהם כתוצאה מזה שהם מזדהים באופן טוטאלי ולא הצליחו לעשות את התהליך. כל האנשים שמגיעים מתוך כך שנוח להם כאן ונעים להם, זאת פעילות מסוג אחר שאנחנו צריכים לעשות מולם.
אין לנו תשובה לשאלה איך מצד אחד לכוון.
פרי נתיב:
אתה מאמין שיש פוטנציאל להגדיל את ה-30 אחוזים?
רוני סולימני:
אנחנו פועלים לכך.
נחמיה סיטרואן:
אני אענה לפרי באמירה קצרה. אושרת מאגף משאבי אנוש ואנחנו עובדים ביחד כבר תקופה לא קצרה כדי לנסות ולמזער את הנושא של הנשר. מה שכולנו גילינו הוא שהפער נובע בעיקר, לא רק, הנשר נבע בעיקר בגלל שחיילים לא הצליחו לסיים את כל התהליך בהיותם במדים ובאמצע התהליך של נתיב, סמינר א' וסמינר ב', הם השתחררו. החיילים הללו, ברגע שהם השתחררו, על אף שעשינו כל מיני ניסיונות להביא אותם במיוחד, הם עובדים או לומדים ואין להם שום אפשרות לקחת שבועיים חופש ולשבת ללמוד לסמינר. לכן אנחנו עכשיו עושים מאמץ בעיקר להזמין אותם שנה וחצי מראש ולא כפי שהיה נהוג בעבר. אני חושב שכבר השנה אנחנו נראה שינוי גדול מאוד מהבחינה הזאת.
פרי נתיב:
שמעתי מאלוף שטרן רעיון מדהים של גיוס חיילים למילואים כדי שיעברו את התהליך בנתיב. זה בעיני דבר מאוד מרגש.
נחמיה סיטרואן:
זה עדיין על הפרק.
משה אביב:
אכן חלק משתחררים, אבל אפשר לראות את חצי הכוס המלאה. מתוך שלושה חיילים שמשתחררים מצה"ל, חייל אחד שנכנס כלא יהודי, יוצא כיהודי וזה משהו שהוא מעשה גדול. נכון שיש בהמשך כאלה שכבר עברו את הקורס בצבא ואז עושים את זה.
משה אדרויאן:
באיזו מידה אתם משתפים את אלה שכבר עברו את הגיור בצבא כמסבירים, כמביאים למודעות? זאת אומרת, עד כמה אתם משתפים אותם בתהליך הזה כבר מתחילת הדרך כדי להראות שיש מודל, שהוא הצליח, שהוא עשה את זה, זה אפשרי, זה לא בשמים.
אושרת קמחי:
אנחנו עושים את זה גם במהלך הקורס כחלק מההכנה לסמינרים, בפאנלים וגם בכל ביקור שמגיע. בכנסים, בהיערכות לקראת כל קורס והם ממש חלק מאתנו.
אביגדור לויתן:
מה לגבי העולים מאתיופיה? ראיתי בכמה קורסים שהיו חיילים.
אושרת קמחי:
יש עולים מאתיופיה.
אביגדור לויתן:
מהבחינה הזאת מה קורה עם הפלאשמורה?
רוני סולימני:
צריך לבדוק אם הם בכלל התגייסו.
משה אביב:
השבוע התקיים אצלי דיון בנושא הזה של העדה האתיופית. כל חייל שמתגייס לצה"ל והוא לא יהודי, אנחנו נעשה מעשה. אנחנו נכנסים לעבודה בעקבות פגישה בין ראש אגף משאבי אנוש לשר הקליטה הקודם. דיברנו על נושא של קדמה ואנחנו נטפל. אפרופו הפגישה של אלוף אלעזר שטרן, וכאן שאלתם לגבי קשיים, עד כה 15 אחוזים יהודים משתתפים בקורס, היו קשיים במימון אבל לשמחתנו שר הקליטה היוצא החליט שהמימון של אותם 15 אחוזים יהודים יתבצע על ידי משרד הקליטה.
אביגדור לויתן:
מבחינת תכנון החיילים ומבחינת שנת עבודה, מה שקרה השנה למשל שהתכנון היה על 1,560 חיילים בקורס נתיב המרכזי, כאשר עד היום היו 920 חיילים ויש צפי לעוד 640, אבל יש בקשה נוספת לעוד 420 חיילים שאמורים להצטרף עוד השנה.
התקציב שלי הוא בהתאם לתחזית מסוימת וכבר היום עבור ה-420 חיילים הנוספים בקורס א' ועוד 360 חדשים בסמינרי המשך, יהיו חסרים לנו כשלושה מיליון שקלים כדי לגמור את השנה הזאת. אני כרגע בדיונים בתוך המשרד אבל אני כבר רוצה לתת לכם תמונת מצב ולומר שיהיה לי קשה מאוד למצוא את התקציב הזה ממקורות הפנים-משרדיים. יש לי פגישה עם המנכ"ל בנושא.
אברהם מיכאלי:
אנחנו נעזור לך. בדברים האלה אנחנו אתך.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אולי אחרי שתפנה תקבל תשובה חיובית.
אברהם מיכאלי:
יש מצב בו פונים במספר יותר גדול ממה שיש עד היום ואין לכם מקום בקורסים?
משה אביב:
אני יכול לתת דוגמה. כמו שציין כאן אביגדור, הפוטנציאל גדל. קיבלנו הנחיה מראש אגף משאבי אנוש, ועשינו היערכות מהירה של כל הגורמים, של המפקדים וכולי, יש כאן קורס מקביל שמתנהל בירושלים בהר גילה, קורס שלא היה מתוכנן, אבל הגענו לפוטנציאל נוסף, הבאנו חיילות במילואים, מפקדים במילואים, קצינים במילואים, והמכון נערך במהירות ובשיתוף פעולה הרמנו קורס משותף רק כדי לתת מענה לכל הפוטנציאל. אין חייל ואסור לנו שיהיה חייל שהוא בפוטנציאל והוא מעוניין ואנחנו לא נוכל לקלוט אותו. כאן מעשה הציונות נעשה ובגדול.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני רוצה להודות לכל הגורמים שעוסקים בקורס הזה – למכון, לצבא, למשרד הקליטה, למשרד החינוך ולסוכנות היהודית. אני מתפלא על כך שלמרות שיש כל כך הרבה גורמים, הכול מתנהל כל כך טוב. אני חושב שכל החבר'ה הצעירים שלומדים כאן, טוב שיש צבא שיכול לתת להם את הקורס הזה, לעזור להם לעבור גיור ולחיות כיהודים. גם אם יש פקודה סמויה שאומרת לחיילים שהם צריכים להיות כאן, אני בעד זה כי הם צעירים ו הם לא מבינים מה זה גיור ואיך זה לעבור גיור. הם חיים במדינת ישראל, הם לא עוזבים אותה, וטוב יהיה אם יעברו גיור ועל כך אני מודה לכם על העשייה הטובה.
אלה שהם יהודים ורוצים ללמוד על ההיסטוריה של העם היהודי, גם טוב שתהיה להם הזדמנות ללמוד דברים מאוד חשובים. אני יודע שברוסיה אחרי המהפכה העם לא יודע את ההיסטוריה שלו ואנחנו יודעים איך זה נגמר, במלחמות, במהפכות ובסבל של אנשים. חשוב שבישראל כל ילד וכל אזרח ילמד וידע את ההיסטוריה של העם שלו ומדינתו. זה נותן כוח לכל אחד, במיוחד במלחמות, לחיות ולהגן על מדינתו.
אני חושב שחבריי יצטרפו לדבריי ואומר שאנחנו מאוד מרוצים ממה שראינו.
תמיד אומרים שאין כסף ולכן לא יכולים לעבוד טוב, אבל אני חושב שלא הייתה כאן בקשה לתקציב נוסף, ואם תהיה, אנחנו נעזור. אתם לא עובדים למען הכסף אלא כולכם עובדים למען מטרה שאתם יודעים שהיא חשובה מאוד לצעירים, וגם אנחנו חושבים כך. כל הכבוד לכם. תודה רבה לכולכם.
יוסף שגל:
חזרתי לפני כמה ימים ממוסקבה שם נערך שבוע הקולנוע הישראלי שהיווה ממש אטרקציה כי הרוסים לא מכירים אותנו אלא חושבים בסטיגמות. הסרטים היו ממש יפים כי בשנים האחרונות אנחנו מתקדמים וקיבלנו פרסי קולנוע רבים. ברור שהסרטים היו בשפה העברית עם תרגום. שמעתי את הצעיר שתירגם את הסרטים וכאשר פגשתי אותו שאלתי אותו מהיכן הוא יודע עברית. הוא אמר לי שהוא ישראלי אבל עובד במוסקבה. שאלתי אותו איפה הוא למד עברית והוא אמר לי שלמד עברית בצבא. הבחור לא יהודי, אבל הוא היה בצבא הישראלי. ברגע ששמעתי את התרגום שלו, שמעתי את אהבתו לארץ. לכן, לא משנה, הוא יהודי או לא יהודי, אלה הילדים שלנו. ברגע שהם יודעים היסטוריה של ישראל, את המסורת שלנו, זה הדבר הטוב ביותר. תודה רבה לכם על העבודה הנהדרת שאתם עושים.
הישיבה ננעלה בשעה 12:45