פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 245
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ד בתמוז התשס"ז (10 ביולי 2007), שעה 8:30
סדר היום: סיור במרכז לצפרות
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל מלכיאור – היו"ר
יצחק גלנטי
מוזמנים:
גרשון פלג, מנכ"ל מרכז הצפרות
אמיר בלבן, מנהל תחנת הצפרות
מנהלת הוועדה:
יהודית גידלי
רשמה וערכה:
אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
סיור במרכז לצפרות
היו"ר מיכאל מלכיאור:
שלום לכם.
גרשון פלג:
יש פה סיפור מאוד מעניין. משפחה תרמה להקים כאן שלולית כדי שהציפורים יבואו לשתות ושתלו כאן פרחי מים. עשינו כאן שלולית עם רצפה אטומה כדי למנוע חלחול ונוצר כאן בית גידול יוצא מן הכלל. בסך הכול המקום כאן הוא בלתי רגיל. מדי פעם יש חבר כנסת כזה או אחר שמכיר את המקום ומגיע לכאן.
אמיר בלבן:
אני רוצה לברך על היוזמה לבקר אצלנו למרות שאני לא יודע של מי היא.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ההזמנה באה מצד גרשון וההיענות ליוזמה באה מצדי. תבינו שאנחנו כרגע נמצאים בשלבי השיא ועובדים בקצב ממש מסחרר יומם ולילה להשלים חקיקה עד תום המושב. לכן מאוד קשה להביא יותר חברי כנסת בשעה כזאת. אני מציע שנערוך את הסיור במשך שעה, נראה ונלמד, ואפשר להשלים בפעם אחרת, אז יבואו עוד חברי כנסת בזמן שהם פחות עמוסים.
גרשון פלג:
אני חושב שזה מקום מופלא שתוכלו לראות בשעה. מאוד מעניין שזה לזכותם של מקבלי ההחלטות שאמרו בין בית המשפט העליון ובין הכנסת נמצא מקום של טבע עירוני כזה שפתוח לציבור הרחב, הוא ללא תשלום למי שמגיע בכוחות עצמו, ויש כאן מחבוא שאנשים באים אליו ומסתכלים. המקום הזה, מרכז טבע ומרכז צפרות, נמצא במקום כל כך חשוב שהוא אולי אחד המקומות החשובים ביותר של העם היהודי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
המקום נמצא לא רק בין הכנסת לבין בית המשפט העליון אלא בין הכנסת לבין בית המשפט העליון והספרייה הלאומית שאני מקווה שנקים בחודשים הקרובים. אנחנו עכשיו מסיימים את החוק לבנייתה של הספרייה הלאומית.
גרשון פלג:
טבע הוא דבר חשוב. היום כולם מדברים על התחממות כדור הארץ אבל אנחנו בדברים האלה עסקנו כבר מזמן ודיברנו עליהם כבר לפני 50 שנים. המודעות עכשיו חודרת יותר. אנחנו נמשיך לעסוק בזה. בעוד חצי שנה נביא עוד חברי כנסת ונשתדל לתת גם להם את התורה הזאת.
החברה להגנת הטבע נוסדה על ידי מדענים ומורים וכתוצאה מכך הכוח הזאת של עזריה אלון ועמוס זהבי קיימת עד היום. החברה להגנת הטבע בסופו של דבר היא גוף חינוכי שרוב עובדיו עוסקים בחינוך, בחינוך לשמירת טבע ואהבת הארץ, ואנחנו עושים את זה כבר 50 שנים. אנחנו עמותה מהוותיקות בארץ. עוסקים בזה כ-300 אנשים שמקבלים שכר חודשי ועוד 400-500 שעובדים על בסיס יומי. הארגון הוא ארגון גדול שמגיע להרבה מאוד אנשים והפך להיות לחלק מההוויה הישראלית. אם אתם שואלים על החברה להגנת הטבע, יהיו מעט מאוד אנשים שיאמרו לכם שהם לא יודעים בדיוק מהי והגוף הוא מוכר.
יצחק גלנטי:
יש לכם מתנדבים?
גרשון פלג:
יש. עוד מעט אמיר יביא כדוגמה את המקום הזה בו נמצאים הרבה מתנדבים, וכך גם בתל-אביב ובערים הגדולות שם אנחנו פעילים. בחינוך יש לנו את הטיולים השנתיים שאלה טיולים של יומיים-שלושה אבל יש לנו הרבה פעילות מתמשכת למשל בקריית שמונה, בשלומי, במעלות, בשדרות, בבאר-שבע ובאילת. אם אנחנו מדברים על שנה למלחמת לבנון השנייה, בדיוק כאשר פרצה המלחמה לקחנו את כל ילדי הצפון שאנחנו עובדים אתם – בשלומי, במעלות, בקריית שמונה – והבאנו אותם לנגב לחצבה. עכשיו יש לנו קייטנה לילדי שדרות שהבאנו אותם לבאר-שבע והקייטנה אורכת שלושה שבועות כאשר מדובר בקייטנת יום. בבוקר אנחנו לוקחים אותם משדרות ואחרי הצהרים מחזירים אותם. יש לנו גם קייטנה לילדי שדרות הגדולים יותר בבית ספר באילת, כאשר הם שוהים שם שבוע באופן רצוף. כלומר, אנחנו משתדלים לעבוד בפריפריה ועובדים הרבה בפריפריה. חשוב לנו לעבוד בפריפריה ובאמת חלק גדול מהעבודה שלנו מושקע בפריפריה בקידום האוכלוסיות כאשר בדרך כלל ההורים לא לוקחים את הילדים לטיולים.
אנחנו עוסקים הרבה בהיכרות עם הסביבה הקרובה וכאן זאת דוגמה – אמיר אחרי כן ידבר על הטבע העירוני – ופה אנחנו רק מאירים עם זרקור מקום אחד מהמקומות הרבים והשונים בהם אנחנו עוסקים. יש לנו בתי ספר שפזורים בארץ, מרכזי לימודי שדה, יש לנו חינוך סביבתי ועשינו תוכניות שאחרי כן אתן לכם ותוכלו לראות כל מיני דוגמאות לחומר שאנחנו מייצרים בנושא החינוך הסביבתי. השתתפתי בישיבת ועדת הכנסת שהחליטה על כך שלימודי סביבה יהיו חלק מתוכנית הלימודים.
יהודית גידלי:
ועדת החינוך החליטה על כך.
גרשון פלג:
נכון, ועדת החינוך.
יש לנו חוגי נוער, יש לנו חוגי סיור, אנחנו עובדים עם נוער אתיופי ויש לנו הצלחות בלתי רגילות בנושא הזה. אנחנו לא מגיעים לכל הנוער, והלוואי והיינו יכולים להגיע לכל הנוער האתיופי, אבל 90 אחוזים מהנוער האתיופי שאנחנו מגיעים אליו מתגייס לצבא, שזה הרבה יותר מהממוצע בארץ ואחרי כן הם מגיעים לפיקוד. אנחנו מגלים שהחינוך הסביבתי גם מקטין את האלימות. יש לנו מאות בתי ספר שאנחנו קשורים אתם והמורים מדברים על זה. מי שאיכפת לו מהסביבה, כנראה איכפת לו גם מהרבה דברים אחרים. מנהל בית ספר שהיו לו ילדים אלימים, ואחרי שנה הם הרבה יותר רגועים, אפשר להסיק את המסקנות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אדם שאיכפת לו מהסביבה, שהוא משקיע מהסביבה, הוא מבין שיש בזה תועלת.
גרשון פלג:
אנחנו מדברים הרבה על פקיחת עיניים. תסתכלו על מקום כזה כמו עמק הצבאים, אם נדבר על ירושלים, או המקום הזה, ותראו מה יש בגן. מה שאנחנו נותנים לכם היום זאת דוגמה למה שאנחנו עושים.
יצחק גלנטי:
מדהים אותי לחשוב שכפי שהגדרת את זה, שזה טבע ועירוני כי המילה טבע ועירוני לא תמיד מסתדרות ביחד. מדובר בפינת חמד שכל הרעש והזיהום הסביבתי לא מגיע אליה.
גרשון פלג:
בנקודה זאת אני מעביר את השרביט לאמיר שהוא ההוגה והיוזם.
אמיר בלבן:
בוקר טוב לכולכם וברוכים הבאים. הפרצופים מוכרים למרות שבדרך כלל לא ראינו אותם כאן, אבל יכול להיות שזאת תחילתה של ידידות נפלאה.
גרשון פלג:
תראו את הכלי הזה. היום יש המון בקבוקים זרוקים בוואדיות וכשאנחנו יוצאים עם הילדים כאשר אנחנו מטיילים אתם ומדריכים אותם, הם קושרים את זה על התרמיל, וכאשר מוצאים בקבוק, מבריגים לתוכו כי לתוך התרמיל אי אפשר להכניס את הבקבוקים. אנחנו מוכרים את זה ב-12 שקלים ומי שקונה, תורם אחרי כן לטובת שביל סובב כינרת. אנחנו עושים את זה יחד עם חברת שורש. תולים את זה על התרמיל, וכדי שזה לא יתנדנד קושרים את זה למטה עם החוט הזה, ואם מוצאים איזה קוטר בקבוק חריג, זה מהווה מעין לאסו.
יצחק גלנטי:
זה רעיון. אתם עדים שאני מוציא עכשיו 12 שקלים ורוכש את זה.
גרשון פלג:
אתה יכול לקחת את זה ולהעביר את זה הלאה למישהו שיעשה שימוש מושכל. אתה לא צריך לשמור את זה אצלך.
אמיר בלבן:
אני רוצה לברך אתכם בבואכם תחנה לחקר ציפורי ירושלים. זה בעצם אתר הטבע הקהילתי העירוני הראשון של החברה וראשון אנחנו מקווים מבין רבים שיקומו גם בירושלים וגם בערים אחרות. התפקיד של התחנה היא לזהות תשתית טבעית שנמצאת בתוך העיר, שהיא בעלת ערך, ולמקסם את האפקט הציבורי שלה. זה שיש פה אתר נדידת ציפורים מאוד חשוב, זה טוב ויפה לשומרי הטבע, אבל אם הציבור לא נהנה ממנו בעיר, הסיכוי לשמור עליו הוא מאוד קטן.
בעצם מה שעשינו כאן, פיתחנו כאן איזשהו מנגנון שהופך משאב טבע לנכס עירוני, למקום שמשרת את תושבי העיר ומספק שירותי סביבה כאלה ואחרים. את הפעילות אני אציג יחד עם קבוצה של מתנדבים. היה אמור להיות כאן גן ילדים של חינוך מיוחד שהיה אמור לבוא לביקור, אבל הביקור בוטל. מבחינתנו התחנה עובדת איך שלא תהיה. תעזור לי בפעילות המחקר נערה נחמדה בשם נעמה בלבן, אביב, מיכאל, כמה גמלאיות חביבות – גרדה ורותי – שעוזרות לנו בעבודה היום יומית. מה שאתם רואים כאן זה מה שנקרא בעלי עניין, ואנחנו קוראים להם מחזיקי מניות בתחנה לחקר ציפורי ירושלים. יש להם אינטרס מאוד מאוד חזק שהמקום הזה יפעל וזה ממניעים אנוכיים אמיתיים, מכיוון שהם מאוד אוהבים טבע ומקום כזה מספק להם, תושבי העיר, חוויה שכדי ליהנות ממנה בתפיסה הישנה צריך לנסוע אל מחוץ לעיר, אל הגליל, אל הגולן, לאילת. כאן במרחק הליכה מהבית, במרחק קצר מהכנסת, יש לנו אתר שמספק חוויית טבע שהיא מאה אחוזים טבע.
הסיפור התחיל לפני 13 שנים. קבוצה של חובבי צפרות שעוסקת בנושא פרסה רשתות בבוקר אביבי, ב-14 במרץ אם אני זוכר נכון, ואחת הציפורים שנלכדה ענדה טבעת אלומיניום קטנה כמו זאת על הרגל והיה כתוב עליה מוזיאון שטוקהולם. ראו זה פלא, ירושלים, מקום נידח במזרח התיכון, נותנת שירותי סביבה לציפור שמגיעה משוודיה. אנחנו מדברים היום על תפיסה סביבתית גלובאלית וכשאנחנו מדברים על ציפור שנודדת מאירופה לאפריקה, עוצרת לתדלוק פה בישראל, ולא רק פה בישראל אלא במרכז ירושלים בקריית הלאום, בין הכנסת לבית המשפט העליון.
מסתבר שאי אפשר לומר את זה רק על אותה ציפור מכיוון שמדובר ב-500 מיליון ציפורים שנודדות מעל מדינת ישראל פעמיים בשנה, פעם באביב ופעם בסתיו. המיקום שלנו הוא מיקום אסטרטגי בין שלוש יבשות ולכן כל ציפור שעושה את המסע הזה ורוצה לתדלק באמצע, לפני המעבר של הסהרה באביב או אחרי החצייה של הסהרה בסתיו, החורש הים תיכוני שאתם רואים פה, הפרות של הקטלב שעומדים עכשיו להבשיל – הם כרגע ירוקים אבל בעוד חודש הם יאדימו – הם מהווים פרסומת לכל ציבור נודדת לבוא ולאכול אותם. בשקיות האלה – ותכף תבינו למה – הציפורים האלה מעניקות שירות חזרה. כלומר, יש לנו פה יחסי גומלין מאוד מעניינים שאנחנו חוקרים אותם כאן בתחנה.
כאן יש לנו שקית ובתוך השקית הזאת יש ציפור. מחקר לרוב נעשה במקומות רחוקים. אנשים כמונו עובדים בתחנות מחקר נידחות, לא עוסקים בקהל, העניין שלנו הוא טבע, מחקר, רוצים לאסוף נתונים, לנתח, לכתוב מאמרים, אבל כאן קורה משהו אחר. אנחנו בסיטואציה שהיא מעין תיאטרון. הכוכב, הציפור, המגשר, לצורך העניין החוקר, ואתם כבר מבוגרים אבל כאשר יושבת כאן כיתה של ילדי גן, אין הבדל בין זה מבחינת העמדה ליובל המבולבל. אני לצורך העניין כמו קוסם, מחזיק ציפור בשקית והילדים כבר משתגעים, הם רואים את הקפיצות האלה והתגובות הן אמוציונאליות, האם היא בסדר, תראה וכולי. בכלים האלה אני מתחיל לפתח את הסקרנות ואני מושך אותם אבל אני עושה מחקר ותראו איך המחקר פתאום הופך לכלי חינוכי ממדרגה ראשונה.
ברגע שהציפור יוצאת זאת הזדמנות עבורי לתפוס את אותה תשומת לב ולחבר את הילדים לאותו משאב טבע. כולכם ודאי מכירים את הציפור.
יצחק גלנטי:
אנקור.
אמיר בלבן:
אנקור בשמו הוותיק ועכשיו דרור. הדרור הזה הוא דרור בית והוא ציפור מאוד נפוצה בארץ, אבל דעו לכם שבאירופה היום מושקעים תקציבים ממשלתיים רבים כדי לברר מדוע הדרור הזה נעלם. ציפורים הרבה פעמים משמשות כאינדיקאטור, כסמן סביבתי, וזה כמו אותם כורים שירדו למכרות, ירדו עם כנרית, כאשר כנרית מפסיקה לשיר, כדאי שיצאו. אם בעיר הדרור נעלם, כדאי שנבדוק מדוע. מה שבינתיים התגלה שבערים אירופאיות רבות רמת הבנייה או סטנדרט הבנייה הופך לכזה מדויק שדרור הבית שחובב סדקים ושם הוא בונה את הקנים שלו, לא מצליח לקנן. אז האוכלוסייה צונחת. למזלנו סטנדרט הבנייה בארץ עדיין כזה שהדרורים לא רק שהם חיים אלא הם משגשגים.
מספר הטבעת – AB 222 80 – הדרור הזה, מדרור בית אלמוני הפך כרגע לבעל זהות. יש לו מספר כאשר ה-AB הוא גודל הטבעת, והמספר הוא מספר סידורי, ומהרגע בעזרת הפלייר העדין הזה אני עונד לו טבעת על הרגל והרי הוא מטובע לכל חייו.
יצחק גלנטי:
זה לא מפריע לו לגדול.
אמיר בלבן:
הדרור, ברגע שהוא פורח מהקן, סיים את תהליך הצמיחה שלו והוא הגיע לממדים הגדולים שלו. הדרור הזה הוא דרור בית צעיר שבקע לפני שלושה שבועות. 3 זה קוד, 0 זה ביצה, 2 גוזל בקן, 3 זה פרחון, פרח זה עתה מהקן. יש לנו פה דרורים בגילאי 9, דרורים שהגיעו לגילאי 10 ו-12 שנים ואת זה אנחנו יכולים לדעת אך ורק בעזרת תהליך המחקר. הרווח הנקי הוא הדברים האלה. כלומר, אנחנו לומדים איך המערכת הטבעית מתפקדת בעיר, אבל זה הערך המוסף. כך גם הצלחנו לשכנע את מקבלי ההחלטות, אם זה האוצר, מינהל מקרקעי ישראל, לסייע לנו ולקבל את השטח לידינו. כדי לשכנע את האוצר עם זה אין לי סיכוי, אבל עם זה עדיין זה אפשרי. יש עוד כמה פרות קדושות שעוד לא שחטנו במדינה.
אחד הדברים שאני רוצה לדעת הוא המצב הגופני של הציפור.
גרשון פלג:
היו כאן אנשי מינהל מקרקעי ישראל בפעילות כפי שאתם עושים ואחרי כן הם אמרו שזה שווה את העניין. הסתכלו על זה לא כנדל"ן אלא כעל ערך מוסף חינוכי.
אמיר בלבן:
כאשר אנחנו מדברים עם ילדים או קהלי יעד שונים אנחנו שואלים, כפי שאני שואל אתכם, אם מישהו יודע להעריך את המשקל של הציפור הזאת.
יצחק גלנטי:
בסביבות 100-150 גרם.
אמיר בלבן:
לרוב אנשים אין תחושה למשקל הציפור. הציפור הזאת לא נודדת והיא מאוד כבדה. כשאנחנו שואלים הורים, בדרך כלל כולם מזייפים ואלה שמדייקים, יש להם שתי אופציות, או שהם בענייני יהלומים או סוחרי סמים כי אז גם עובדים על אותן מאזניים.
יצחק גלנטי:
אני לא פה ולא פה.
אמיר בלבן:
אנחנו יכולים לארגן הדרכה לכל קהל יעד. הצלחתי להצחיק אתכם באיזשהו עניין והחכמה היא בעצם לפתח תוכן שהוא מדעי ויבש ביותר – גיל, משקל, מידה, דברים שהם טכניים לחלוטין – ולחבר אותו למציאות של קהל היעד. עוד לא חשבתי על אופציה של חברי כנסת, אבל יכול להיות שאני אפתח כאן משהו.
יש לנו כאן דרור בית וחשוב להבין שיש לנו כאן הזדמנות לדבר על תופעות שלקוחות מעולם החי, על התאמה של מקור לסוג מזון. הכול בסיסי ואין כאן היי-טק. מדובר בחתיכת נייר מנויילן, משקל, סרגל, והכי חשוב זאת העובדה שמי שרוצה לקחת חלק בהרפתקה הזאת, מוזמן. מי שעובר כאן בשביל, נכנס, מתיישב, הפעילות היא ללא תשלום.
מישהו רוצה לשחרר דרור? שחרור הציפור הוא אחד הקטעים הכי נחמדים בעבודה שלנו כי לשחרר ציפור זה תמיד משובב ילד ותמיד יש ילדים שרוצים לשחרר אותם. צריך לזכור שהאדם במקור הוא צייד, ולכן כאשר אנחנו משחררים ציפור, חייבים להושיט את היד בצורה כזאת. בהתחלה, היינו משחררים ציפור ועוד לפני שהיא הייתה מספיקה לברוח, היד הייתה נסגרת באופן אינסטינקטיבי. אנחנו תמיד מקפידים להחזיק את היד.
קריאה:
מומלץ.
אמיר בלבן:
ראיתם שהחבר'ה יצאו ועשו סיבוב בין הרשתות. אנחנו מגיעים לכאן בשעה מאוד מוקדמת בבוקר, עוד לפני הזריחה, ואנחנו פורשים רשתות מיוחדות שעוד מעט גם ייסגרו והשטח חוזר כולו לרשות הציפורים. זאת אומרת, בעצם אנחנו מבקשים מספר דקות מזמנה של הציפור, אנחנו שואלים אותה איפה היא מסתובבת, והנה המספר. מספר 3 שהרשת הזאת נמצאת בו, באתר הזה אנחנו יודעים איזה עצים ומה קורה מבחינה ביולוגית סביב זה. כלומר, אנחנו רואים אינדיקציה מספרית וזה כמו רייטינג, איזה עץ פופולרי באיזה תאריך, מה הוא מניב, ואז הניהול של השטח הוא בהתאם לצרכים של הציפורים. אם אנחנו רואים שבחודש אוגוסט יש ביקוש מאוד גדול לתאנים, מכיוון שהציפורים זקוקות לתאנה כדי לנדוד דרומה לאפריקה, אנחנו דואגים לטעת תאנים.
יהודית גידלי:
מה משקל הציפור?
אמיר בלבן:
26,9 גרם. שתי שקיות קצו'פ במקדונלנד.
יש לי פה ציפור גדולה יותר שהיא אוכלת גם זרעים, גם מן החי וגם פרות. המקור שלה הוא רב-תכליתי, הוא חד והוא עבה בבסיס. את הציפור הזאת ודאי כולכם מכירים, זהו הבולבול. נאמר שזאת הציפור הלאומית דבר שיש עליו דיונים וויכוחים אבל ללא ספק זוהי הציפור שאנחנו בחנו כסמל התחנה ועשינו זאת מכמה סיבות. קודם כל, זאת ציפור מאוד עירונית. שנית, זאת ציפור שחיה במשפחות והיא שומרת נאמנות. חוץ מזה היא מסתובבת בחבורות, מאוד קולנית ומאוד חוצפנית ובכך מזכירה קצת את הישראלי, אבל היא גם מאוד חביבה, שגם זה טוב.
יצחק גלנטי:
היא מחסלת לי את כל הפרות בגינה.
אמיר בלבן:
היא אוהבת פרות וגם אנחנו הישראלים מאוד אוהבים פרות.
יצחק גלנטי:
השם שלה הוא קצת קשה.
אמיר בלבן:
בולבול בערבית זה זמיר וזה בסדר גמור. הקול שלה יפהפה. יש לה מנהג מגונה כי היא אוהבת לגנוב חומרי קינון מציפורים אחרות, לפעמים היא קצת מאפיונרית אבל אף אחד לא מושלם. עדיין בחרנו בה כציפור שמסמלת את התחנה, מכיוון שהיא כל כך בולטת בעיר וכל כך מצויה, ואנחנו מאוד גאים בכך.
אם כן, יש לנו כאן בולבול, גיל 3, שומן 0, מספר טבעת CC36437.
יצחק גלנטי:
איך קבעת את הגיל של הציפור?
אמיר בלבן:
קבעתי גיל 3 כי הציפור הזאת בחילוף. כאשר ציפור יוצאת מה קן, היא עדיין מכוסה בנוצות הראשונות שלה. לא פלומה אלא כבר נוצות ראשונות שהיא עפה אתן, אבל אלה נוצות שחוקות, מלוכלכות מהקן, ועכשיו, לקראת הסתיו, היא רוצה כסות חדשה לגמרי, כמו שאנחנו מחליפים מלתחה לקראת החורף, כך גם היא. אנחנו רואים כאן את ההבדל בין נוצה חדשה, השחורה המבריקה, לבין האפורה הבלויה. זה סימן שהבולבול הזה הוא בולבול צעיר. עוד דבר שמאפיין את הבולבול והילדים נקרעים מצחוק כשהם אומרים שרואים את הבולבול של הבולבול. תסתכלו, זאת הציצית הזאת. כאשר נושפים על הבולבול של הבולבול, הוא עושה ככה. תסתכלו. כאשר מדברים על הבולבול, בעיקר עם בני הנוער, יש פה התרגשות רבה.
זוהי ציפור שיש לה תפקיד מאוד חשוב במערכת הטבעית. הבולבול הזה שבא מהשקית, שימו לב לכתמים האלה. הכתמים האלה הם הלשלשת של הבולבול. הוא אוכל את כל הפרות האופייניים שיש לחורש הים תיכוני. ציפורים לא יודעות להתאפק, הן מלשלשות כשהן ממריאות וזאת כדי לשחרר משקל ותמיד בלשלשת שלהם יש זרע. הנה, אתם רואים את כל הזרעים הקטנים שהציפורים האלה מפיצות. זה נקרא סימביוזה, יחסי גומלין בין ציפור לצמח, זה נותן לשני שירות וזה קורה בצורה יפהפייה. לכן הקשר הזה הוא קשר שאם אנחנו לא מבינים אותו אנחנו לא יכולים לנצל אותו ולא יכולים לשמר אותו.
נראה אם זה זכר או נקבה. נמדוד לו את הכנף. לדעתי זאת נקבה. 88 כנף. בבולבולים אפשר להבדיל בין זכר ונקבה רק לפי אורך הכנף. אורך הזנב הוא 85.
אני אשאל אתכם חידה. מה יש רק לציפורים? גם לזבוב יש כנפיים. יש גם דגים עם מקור. מה יש רק לציפורים? אל תדאגו, זה מביך מאוד ואפילו מורים לביולוגיה לפעמים עומדים כאן פעורי פה. רק לציפורים יש נוצות. בגלל השימוש בנוצות קם ארגון שהוא אחד מארגוני הטבע הגדולים בעולם על ידי כמה גברות מבוסטון שנמאס להן מהעובדה שהליבנית האמריקאית הולכת ונכחדת בגלל האופנה המגונה של השימוש בנוצות. מדובר בארגון ציבורי גדול שמנכס שטחים לטובת הציבור כדי שיוכל ליהנות ממשאבי טבע. הנקודה הזאת מאוד חשובה מכיוון שהשטח הזה שאתם יושבים בו, להבדיל משטחים איכותיים אחרים בירושלים, הכניסה אליו היא חופשית, הוא שצ"פ והוא שומר על מעמדו כשצ"פ.
הציפור הזאת חוזרת חזרה למשפחתה. היא צעירה.
קריאה:
יש לכם קשר עם תחנות בחוץ לארץ?
אמיר בלבן:
בהחלט.
מכתב נחמד הגיע בדואר. אני מראה את זה לילדים. החלטנו למסגר מכתב כי היום ילדים לא יודעים מה זה מכתב והכול מגיע במחשב. המכתב הזה הוא משנת 2001 וכך הוא הגיע. 12 למאי 2001, אורסולה, ורו, אסטוניה. קו אורך – 57.53, רוחב – 26.49 והמכתב נכתב לנו בלשון צפרית עשירה ביותר. שלח לנו את המכתב צפר שהוא כנראה מנהל תחנה כמוני. ציפור שאנחנו קיבלנו שבועיים לפני כן כאן בירושלים נמצאה שם חולה ומתה יום למחרת. אנחנו מקבלים כאן 10,000 ציפורים בשנה וזה רק מה שאנחנו מצליחים לתפוס. הציפור הזאת שוקלת 7 גרם. כשאנחנו באים לשמור על מין מסוים, לא מספיק לשמור על היער בו היא מקננת באירופה אלא אנחנו חייבים גם לשמור על התחנות בדרך.
הרבה פעמים שואלים אותנו אם הציפורים לא בורחות מכאן, אבל עובדה. ירקון צעיר, זכר צעיר שבקע בחודש האחרון, פרח בחודש האחרון, נתפס כבר פעם שנייה. כלומר, עדיין, על אף שלכדנו אותו והוא אצלנו ביד, הוא אומר שזה שווה את המחיר. אתם תכף תראו את החמניות שהם מקבלים, את האגם שהם מקבלים. זה קאונטרי קלאב לציפורים ואתם תשמעו גם כי המקום הומה בקולות ציפורים.
יהודית גידלי:
יש לכם מגדיר? אנחנו הרי לא מכירים.
אמיר בלבן:
בוודאי, יש לנו מגדיר ואפשר למכור לכם מגדירים, או מגדיר לילדים או מגדיר למבוגרים. זה עולם ומלואו. אני רוצה לומר לכם שבעולם המערבי יש היום מעל 18 מיליון צפרים רשומים פעילים ואם עושים איזשהו חתך מבחינת גילאים, אנחנו רואים שהחלק העיקרי הוא מבוגרים, הרבה מאוד גמלאים שעוברים את שלב הספורט האינטנסיבי ובוחרים או בגולף או בצפרות, או שמדובר בבני נוער שנכנסים לעניין הזה והם שומרי הטבע של העתיד. כלומר, החבר'ה שאתם רואים יושבים כאן הם אנשים שבניכם ונכדיכם יפגשו בתחנות טבע עירוני בכל רחבי הארץ בעשורים הקרובים וזאת הכוונה.
כשהוא יוצא, הוא לפעמים משמיע קול יפהפה.
לתחנה יש שתי רמות של מבקרים. הרמה הראשונה, וזה בעצם הרעיון, מבקרים שנכנסים לכאן כמו שהם נכנסים לכל גן ציבורי. אותם קשה לנו לספור, אבל בכל רגע נתון אתם תראו כאן אנשים יושבים וצופים בטבע בתוך העיר. אני יכול לומר לכם שבשבת יש לנו שיא מבקרים וזה היום שמגיעים הכי הרבה מבקרים אקראיים. מי שיודע, יודע ומגיע לכאן מוקדם, ומי שלא, נכנס, נשרט ואז חוזר. יש לנו עוד קבוצה שהיא קבוצה משלמת. הקבוצה משלמת עבור השירות של המדריך. כלומר, יש לנו מנגנון – אתם יכולים לראות בדף המידע – להזמין מפגש עם חוקר או חוקרת, לקבל פה הדרכה, שעה עד שלוש שעות, ואז הם מבלים בוקר או אחר הצהרים בנושא טבע עירוני. יש לנו בשנה 1,400 ימי הדרכה בנושא של תחנת הצפרות וטבע עירוני כללי בירושלים. אתם רואים את נעמה, היא מתנדבת והיא עם חולצת עמק הצבאים.
יהודית גידלי:
יש גם צבאים?
אמיר בלבן:
חבל על הזמן. עמק הצבאים הוא אתר הטבע העירוני הבא שאנחנו מקימים והוא כבר מתפקד מבחינה ציבורית אלא שחסר להשלים את תהליך התכנון. כבר הגשנו תוכנית לוועדה המחוזית ואפילו קיבלנו מספר של מאפיונרים. בנוסף לזה, ברגע שיהיו לנו היתרים, אנחנו צריכים להביא את התורמים הגדולים. הקמתו של הפרוייקט הזה מבחינת תשתיות שהן כולן תרומות הוא סדר גודל של חצי מיליון שקלים לשיפוץ המחסן הישן לתחנה, המסתור וכולי. יש לנו עכשיו עוד 250 אלף דולר למרכז המבקרים שיקום במחסן שמאחוריכם.
יהודית גידלי:
כמה זמן זה יחזיק?
אמיר בלבן:
אני מעריך שהנכדים שלי יבואו לטייל בעמק ויקבלו הדרכה איכותית על ידי החברה להגנת הטבע.
יהודית גידלי:
אני הייתי בסיור בעמק הארזים וחשבנו שנצליח לעצור שם את הכביש, אבל זה לא קרה.
אמיר בלבן:
רק להזכיר לך שכביש 9 טרם נפתח והסיבה שבית המשפט עצר את הפתיחה – וזה תקדים – בגלל שאנחנו הצבענו על העובדה שהמעברים לא שמישים כי לא גידרו אותם. אנחנו אנשי שמירת טבע ואנשי חינוך, ואם אנחנו לא אופטימיים בבסיס, אין לנו יכולת בכלל לתפקד. גם אם כביש 9 נסלל, עדיין אנחנו צריכים לראות איך אנחנו ממתנים את ההשפעה שלו והופכים את העיר – וזה הרעיון מאחורי העבודה שלנו – לעיר שמקיימת מערכות טבעיות. בעבור זה יש 50 אלף משפחות חברות בחברה להגנת הטבע והן משלמות 13 שקלים לחודש, כדי שגרשון ינהל ויתווה את המדיניות הזאת, וכדי שאנחנו אנשי השטח נדאג לתפוס שטחים כאלה ולהשמיש אותם לציבור ולהיות נאמנים עבור הציבור.
גרשון פלג:
אנחנו חשבנו שיכעסו עלינו בגלל אי פתיחתו של כביש 9 כי אנשים עומדים בפקקים אבל אמרנו שפעם אחת נעשה את זה, ואם הלקח יילמד, זה טוב. אני חושב שהלקח נלמד. גם אנחנו מחפשים לעשות איזו עסקה לשחרר את הכביש, שרק יבטיחו לנו, שייתנו לנו התחייבות או משהו כזה.
יהודית גידלי:
זה לא יקרה. אם לא עושים את זה עכשיו, זה לא יקרה.
גרשון פלג:
אם לפחות ייתנו לנו ערבות כי אנחנו לא רוצים לגרום סבל.
אמיר בלבן:
זה נסגר גם בלי ערבות. קיבלתי אתמול את טיוטת ההסכם.
גרשון פלג:
העובדה שגם משרד המשפטים וגם משרד הפנים הלכו אתנו כאן למרות שהיינו משביתי שמחה שאפשר היה מאוד לכעוס עלינו.
אמיר בלבן:
כועסים וזה בסדר. כועסים חזק מאוד. לא הציבור.
יהודית גידלי:
הציבור מבין את זה.
אמיר בלבן:
שר הטבעות היא חוברת שנותנת לי מידע איזה גודל טבעת מקבלת כל ציפור. לכן אנחנו קוראים לזה שר הטבעות. אני מחפש פה שלדג לבן חזה. לבן החזה הוא בעצם עוף ששייך לבתי גידול דגים ולהבדיל משלדגים אחרים שניזונים אך ורק מדגים, לבן חזה חורג מהמנהג והוא מסוגל לצוד גם סרטנים, גם לטאות, גם נחשים, ולכן הוא השלדג הנפוץ ביותר שיש לנו בירושלים מכיוון שהוא מסתדר גם בגנים ציבוריים.
בעולם החי יש חוק כיפה אדומה והחוק הזה אומר שהאיבר המפותח ביותר, יש לו תפקיד מאוד משמעותי בביולוגיה של בעל החיים. קוראים לזה חוק כיפה אדומה כי כיפה אדומה שאלה את הזאב למה עיניים כאלה גדולות, כדי לראות אותך, ולמה שיניים כאלה גדולות, כדי לטרוף אותך. למה המקור של השלדג כזה גדול? הוא צריך לשלות או מהמים או מהבוץ והוא גם כלי שהוא כמו צלצל, צלצל שעומד על עץ, צולל פנימה, או לתוך המים או ליבשה, ותופס את הטרף שלו, והרגליים כדי לעמוד על ענף קטן ולכן הרגליים שלו מאוד מאוד קטנות.
אלה טבעות קצת יותר גדולות ואלה בדרך כלל הטבעות הנפוצות. לבן החזה או כל השלדגים כשהם שולים דגים מהמים, יש להם בעיה כי לפעור את המקור בתוך המים זאת בעיה. צללתם פעם עם פה פתוח? לא מומלץ, אבל השלדג חייב לפעור את המקור כדי לתפוס את הדג.
יהודית גידלי:
בטבעת יש גם תאריך?
אמיר בלבן:
לא, רק מספר וכל הנתונים נרשמים במחשב או במחברת ולאחר מכן עוברים למחשב.
יהודית גידלי:
על הטבעת יש שם?
אמיר בלבן:
אוניברסיטת תל-אביב, ישראל. אתם יכולים לראות כאן טבעת גדולה וזה מספיק כדי שמכתב יגיע אלינו.
איך לבן החזה דואג שהמים לא יחדרו לו ללוע. אני אפתח לו את המקור בעדינות. הלשון משמשת כשסתום ויודעת להיסגר כאשר המים חודרים. כאשר המים חודרים, הם דוחפים את הלשון פנימה והלוע נסגר.
יצחק גלנטי:
אני מבין שרק גורם אחד מטבע את הטבעות האלה.
אמיר בלבן:
כן, זה בעצם מרכז הטיבוע הישראלי שהוא משותף לחברה להגנת הטבע ולרשות הטבע והגנים. זה מרכז שהיום הוא בבעיה מאוד קשה כי אין כסף לדברים האלה ובעצם הכול נעשה על ידי מתנדבים. אם מישהו רוצה להרגיש את הפער שיש במקור, מוזמן לחוש עם האצבע. זה ממש סכין. לבן החזה הוא צעיר כי החזה שלו עדיין מלוכלך וכך גם נוצות הגב שהן עדיין לא בצבע הטורקיז המלא. זה באמת אחד הדברים המדהימים. דבר מעניין הוא שהקול שלו איננו ערב ואצל ציפורים, וגם אצל בני האדם, כאשר תכונה אחת חלשה, יש מנגנון שהוא טבעי והוא מפצה. אם אין לנו מראה טוב, יהיה לנו קול יפה. כשאני הייתי ילד, כל ילד ידע מה זה בולבול, מה זה שרקרק, קיבלנו דן חסכן מהבנק, הבנק נתן לנו מגדיר ציפורים, אבל איפה הזמנים האלה שבנק יתעסק בערכים. אני שואל את השאלה ואתם דווקא קהל יעד מצוין לשאלה הזאת. איך אנחנו מאלצים את כל התהליך הזה של הפרטה, פוקוס על כלכלה, על כסף ועל ממון, לחזור חזרה לא לגמרי, אני לא תמים, אבל להטמיע מחדש את הנושא הערכי, דבר שהוא מאוד מאוד חשוב. אני מדבר על ערכים שהם משותפים לכולנו וטבע שייך לכולנו והאחריות היא של כולנו, ולא משנה אם מדובר ביהודי, נוצרי, מוסלמי, חילוני, בן 6 או בן 60. לכן המכנה המשותף הזה הוא מאוד חשוב.
כנף - 122, זנב – 82. גיל שלוש. שומן אפס. משקל – 50 גרם. הוא רוצה כאן לאכול הרבה מאוד צפרדעים. המזון החביב על לבן החזה אצלנו בתחנה זאת צפרדע הנחלים וכאלה יש בשפע. הציפור כמעט במשקל של עורב קטן או עורבני. זה השלדג הכי גדול בארץ ואני חייב להודות שמאז הקמנו את בית הגידול, אותו נצא לבקר, השלמנו את סיירת השלדגים בארץ. יש לנו בארץ שלושה מיני שלדגים: פרפור עקוד שחי בעיקר במישור החוף ובנחלים האיתנים שעדיין יש בהם דגה, ואני אומר עדיין כי לא בכולם יש, אחד מהם עלה ונלכד פה בתחנה, תפסנו אותו אחרי עונת הקינון. זה פרח מהקן לפני שבועיים בערך ועדיין האכילו אותו בחוץ. עכשיו הוא בדד והוא צריך להסתדר בעצמו. הבריחה הזאת, בלעדיה, הסיכוי שלו לשרוד בטבע, אצל הצעירים אחוזי ההצלחה הם מאוד מאוד נמוכים.
עכשיו אנחנו נשחרר אותו.
יצחק גלנטי:
תן לי את הכבוד.
אמיר בלבן:
אנחנו יוצאים עכשיו למסע ארוך אל אחת מפינות החמד של ירושלים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני יכול לספר לך שהראשון בעת החדשה שאסף ציפורים בירושלים היה סבא רבא שלי. שמו היה שונסטיין וקראו לו דוקטור דוליטל של ישראל. הוא עלה לארץ, קודם הוא היה בדנמרק ואחר כך בדרזדן, ובתחילת שנות ה-30 הוא עלה לארץ. קודם הוא היה בתל-אביב והיו לו חיות בבית, את כל החיות, כולל אריות שהוא קיבל מגן החיות בקהיר. אחר כך החליטו בעיריית תל-אביב לקחת לו את החיות ואז הקימו את גן החיות שהיה על בסיס החיות שלו. הוא היה מאוכזב מכל התהליך ולכן עבר לירושלים. כאן היה לו בית קטן בבית הכרם עם גינה גדולה רק עם ציפורים והיו לו כל מיני זנים שלא היו אף פעם בארץ. כל הירושלמים הוותיקים מספרים לי שהם היו באים בקיץ וזה היה בילוי הקיץ שלהם. דמי הכניסה הייתה שקית של גרעינים. הם היו באים ומבלים שם ימים שלמים עם הציפורים. הזאולוגיים מספרים לי עליו דברים מדהימים, איך למשל הוא שיחד את המוכס הבריטי בכניסה לארץ עם שני ציפורים כדי שהוא יוכל להכניס את הכול.
אמיר בלבן:
בואו נלך למסתור.
אני רוצה לברך אתכם אל המסתור. מסתורים לקוחים מעולם של תרבות סביבה רחוקה. בדנמרק יש לא מעט מסתורים ושמורות בכל מיני מקומות, אבל בארץ אפשר לספור מסתורים על יד אחת. יש קצת בחולה, קצת באילת, אבל כחלק מהתרבות הנופית שלנו, זה משהו חדש לגמרי. כשהקמנו את התשתית הזאת באו וצחקו עלינו. אמרו לנו שאין סיכוי שילדים בכיתה ג' מגילה ישבו בדבר כזה רגע אחד ויהיו בשקט. אנחנו אמרנו שיחכו ויראו. זה לא רק שילדים – ולא משנה מאיפה, אם הם מאום אל פאחם או מבית הספר ליד האוניברסיטה או מכל בית ספר שלא יהיה – אם מבינים את עיקרון השימוש במקום הזה, אנחנו לא מצליחים לתלוש אותם מכאן. כשאנחנו צריכים לעבור לתחנה הבאה, הם אומרים עוד קצת, עוד רגע, עוד. כל רגע שיושבים כאן בשקט, לא מוציאים ידיים, לא מוציאים את הראש, הטבע מתגמל אותנו. אין פה אף ציפור בכלוב, התנאים טובים, אנחנו יוצרים את נקודות המפגש ואתם תראו איך אנחנו עושים את זה, והחוויה היא גדולה. מי שעושה יוגה יודע שאחרי אימון טוב הוא מרגיש היי וזה באמצעים טבעיים. כאשר יושבים כאן ואתם תכף תראו את קו הרקיע של הנחלאות ואת בית הגידול, זה מדהים. בואו, שבו.
הסיפור של הבריכה הזאת התחיל לפני בערך 10 שנים. אנחנו גילינו שהציפורים מאוד אוהבות מים וגילינו את זה כאשר שמנו כאן חצי מזוודה עם טפטפת שממלאת אותה מים, ואז כל הציפורים הנודדות היו מגיעות לכאן. אמרנו שהרבה ציפורים נתפסות ליד המזוודה הזאת, ולכן הקמנו בריכה קטנה ואחרי שהקמנו את הבריכה הקטנה גילינו שזה עוד יותר טוב והגיעה לכאן גברת אמריקאית מקסימה שראתה את העבודה שלנו פה ואמרה שהיא רוצה להיות שותפה בעניין הזה. היא אמרה שהיא לא גרה כאן, היא לא יכולה להתנדב, אבל שאלה אותנו מה היינו רוצים כדי שהעסק יעבוד יותר טוב. אמרנו לה שהחלום שלנו הוא שילדים בירושלים, לפני שהם שומעים על החולה, הם יבינו מה המשמעות של בית גידול לח פה ליד הבית, במרחק הליכה מהנחלאות. כמה זה עולה? אמרנו. אמרה, קיבלתם. והנה אתם רואים את השלט שהיא הקדישה לכבוד חברה טובה שלה שהיא מחנכת. משפחה בשם נימני מניו-ג'רסי שהבינה את מה שאנחנו עושים כאן ועזרה לנו ועוזרת לנו בצורה יוצאת מן הכלל. והנה אנחנו יושבים כאן ליד בריכה שגילה שנה וחצי אבל אומר לכם את האמת שמגיעים לכאן אנשים וחושבים שהדבר הזה הוא מעיין סודי, וכבר תפסנו אנשים שבאים לטבול פה. לפני כמה זמן אחת המתנדבות המבוגרות התקשרה אלי ואמרה לי שיש איש ערום בבריכה. אתר טבילה. אנחנו אומרים להם שהמים מגיעים מבית הקברות, וזה פותר את הבעיה ויותר הם לא טובלים פה.
המקום הזה הוא בעצם מקום מפגש בין בני אדם למשאבי הטבע. משאבי הטבע הם לא בהכרח ציפורים. הציפורים באות והולכות, יש להן מחזורי פעילות של כ-15 דקות וכל 15 דקות הן חוזרות, עושות כאן את שלהן וממשיכות הלאה, אבל כשאנחנו יושבים כאן ואנחנו מסתכלים על גוף המים, אנחנו רואים שני מינים של נימפאות, נימפאה לבנה מימין שמוצאה מאירופה ובצד שמאל הנימפאה הקטנה, התכולה, מוצאה שמאפריקה. בדיוק בצד שמאל על הענפים במים אתם רואים ציפור קטנה, שיחנית קטנה, ממש עד השפך של הנחל שעכשיו מרצדת ורוצה לנחות. זאת ציפור נודדת בדרכה לאפריקה. אני אבדוק אם היא מטובעת ואם היא מטובעת, זה מאוד ישמח אותי. לא, היא לא מטובעת אבל עוד מעט היא תטובע. זאת ציפור שדוגרת ביוון ותורכיה, היא סיימה את עונת הקינון ועכשיו ממש מתחילה את הנדידה דרומה. תראו איך היא מגיעה ומשתמשת בבריכת המים. היא פשוט יורדת, מחפשת מקום לשתות ולרחוץ בו. הנה אנחנו רואים כאן ללא משקפת ציפור קטנה שרוב בני האדם היו מתעלמים ממנה לחלוטין מכיוון שהיא קטנה ואפרורית, אבל בלי המקום הזה היא לא יכולה להשלים את המסע שלה. בעצם זה עומד לרשותכם 24 שעות ביממה.
הנה להקת הדרורים וביניהם ירקון בוגר. אתם זוכרים שטיבענו ירקון צעיר, אבל תסתכלו כאן, בין השלישייה הזאת, עומד לו ירקון בוגר, ירקון יפהפה, משמאל לשולחן האכלה, ירקרק ויפהפה. הנה אתם רואים דוגמה לעוד ציפור שקודם ראינו אותה ביד ועכשיו אנחנו רואים אותה בטבע עושה את שלה, רואים אותה מפצחת זרעים, היא לא מפחדת מאתנו כי הציפורים רגילות לזה שבני אדם בתחנה נותנים את הכבוד ואת מרחב המחייה. הנה השיחנית מצקצקת שם, היא ממש מאושרת. אתם שומעים את ה-ציק, ציק, ציק. אלה קולות שמחה של שיחנית. משמאל לשולחן ההאכלה יש שחרור שמהלך, זאת נקבה, ואת כל זה אפשר לראות בלי משקפת. הוא מאוד יציב בירושלים ויש לו שירה נפלאה. עכשיו הם נבהלו וברחו, אבל הזרעים שאנחנו מפזרים כאן מאוד טעימים כך שמהר מאוד הם יחזרו למטה לפעילות.
אתם רואים איך בעצם לוקחים את המשאב הזה, מתרגמים אותו למספר נקודות אינטרפרטציה בעזרת חוקר, אינטרפרטציה בעזרת תשתית בנויה, שזה כמו ספסל בגן ציבורי עם שילוט והסבר, כדי שאדם שלומד לעשות את זה, יוכל לעשות את זה באופן עצמאי.
יצחק גלנטי:
המים כאן הם בסירקולציה?
אמיר בלבן:
כן. זה מי ברז. יש לנו משאבה שמריצה את המים, מוציאה אותם מהפתח, המים מתחמצנים במפל, מסתננים, עוברים סינון בגרגר הנחלים שהוא מאוד טעים, יוצאים נקיים אל תוך הבריכה וחוזר חלילה. המים האלה הם מים מדהימים. תראו איך הם שקופים. הם עם סינון טבעי.
החזון הוא שבירושלים יהיו יותר מאתר אחד ושבחיפה יהיו אתרים, בתל-אביב, בשדרות, בבאר-שבע, בכל הערים שיש בהם מספיק תושבים.
הנה הצופית מגיעה לבקבוק השמאלי עם הפקק הלבן. צופית זכר באה לשתות מי סוכר שאנחנו מסדרים לה.
חשוב לציין שהתחזוקה של האתר הזה ברמה העקרונית היא תחזוקה שמבוססת על מתנדבים. יש לנו ימי קהילה גם פה וגם בעמק הצבאים כאשר בעצם הפעילות הזאת מכוונת לחינוך המיוחד. אנחנו מבצעים כאן הכשרה של שתי קבוצות, האחת של שקל והשנייה של מרכז שיקום נוער, שבעצם לוקחים חלק כעוזרי מחקר, עוסקים בתחזוקה, עוסקים בקליטת קהל, ובעצם הם חלק בלתי נפרד מהעשייה של התחנה. כשהתחלנו לעבוד, בשלב מאוד מהיר הבנו שזה לא אתר טבע עירוני לבד ולכן התווסף המרכיב הקהילתי כי בלעדיו אין לנו הצדקה ציבורית משמעותית. כלומר, אי אפשר להפוך את זה לרשת, אי אפשר להפוך את זה למשהו שהוא מובנה בכל עיר מודרנית.
יהודית גידלי:
צופית זה קוליברי?
אמיר בלבן:
לא. הקוליברים מוגבלים רק ליבשת אמריקה הצפונית והדרומית. הצופיות בעצם שייכות למשפחה שנקראת נקטרינות. אלה ציפורים שהתפוצה שלהן היא מאסיה ועד אפריקה כאשר באפריקה יש חמישים מינים של צופיות שונות - דבר המהווה סיוט לכל צפר – יפהפיות, מאוד דומות ולנו בארץ יש רק אחת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מאוד מודה לכם.
הישיבה ננעלה בשעה 10:30