פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 246
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ד בתמוז התשס"ז (10 ביולי 2007), שעה 11:00
סדר היום: הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חבר הכנסת חנא סוייד:
סכנת קריסה של מתנ"סים בישובים ערבים
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל מלכיאור – היו"ר
ג'מאל זחאלקה
עבאס זכור
נאדיה חילו
חנא סוייד
מוזמנים:
יאיר גלר, מנכ"ל החברה למתנ"סים
עזרא חכם, החברה למתנ"סים
רחמים נינו, מנהל מחוז חיפה והעמקים, החברה למתנ"סים
ארתורו בק, ראש מינהל הדרכה, החברה למתנ"סים
ורד ירושלמי, דוברת החברה למתנ"סים
כאמל עטאלה, לשכת דובר משרד החינוך
פיני קבלו, סמנכ"ל יו"ר מרכז השלטון המקומי
אברהים חלאילה, מנהל מתנ"ס מג'ד אלכרום
סלמאן דבור, מנהל מתנ"ס ינוח ג'ת
חטיב אימאן, מנהלת מתנ"ס יפיע
חוסני גנאיים, מנהל מתנ"ס באקה אלגרבייה
הודא עאבדאלרחמן, מנהלת מתנ"ס אבו-גוש
מוסטפא נאטור, מנהל מתנ"ס קלנסואה
עאדל סמכאת, מנהל מתנ"ס כפר מנדא
שריף מסאכנה, בתי הספר הקהילתיים
זבארקה הומאמא
אינס מצרי
בילאל סנעאלה
אסמא אלסאנע
אסרא אלסאנע
מנהלת הוועדה:
יהודית גידלי
רשמה וערכה:
אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
הצעה לסדר היום (דיו מהיר) של חבר הכנסת חנא סוייד:
סכנת קריסה של מתנ"סים בישובים ערבים
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו פותחים את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. אני מתנצל על האיחור. ביקש חבר הכנסת חנא סוייד שהוא יושב-ראש השדולה הכי חשובה בכנסת – השדולה לדו-קיום יהודי-ערבי בארץ – להעלות נושא של קריסת מתנ"סים בישובים ערבים. במקום שאני אתן הקמה גדולה, הוא יאמר את הדברים טוב ממני ולכן פשוט אתן לו את זכות הדיבור ולאחר מכן נראה איך אנחנו ממשיכים.
חנא סוייד:
תודה אדוני היושב-ראש. אני מברך כמובן את כל המוזמנים, מנהלי המתנ"סים ממקומות שונים בארץ שהגיעו במיוחד לדיון הזה.
ביקשתי לקיים את הדיון לאור הידיעות והאינפורמציה שקיבלתי ממספר רב של מנהלי מתנ"סים בישובים ערביים שבעצם הם מגיעים למצב של קריסה, למצב של חובות כבדים מצד אחד ומצד שני מטלות והרבה עבודה שהם מקבלים מהרשויות המקומיות. כתוצאה מהמצב הכספי הקשה שכמעט כל המתנ"סים נמצאים בו, הם מגיעים לכך שהם לא יכולים לספק את השירותים הבסיסיים אותם הם אמורים לספק לקהילה.
ראוי לציין כאן שהקמת המתנ"סים בישובים הערביים נעשתה בתמיכת או על ידי החברה למתנ"סים, שזה צעד מאוד מבורך כמובן, בנוסף להקמה של המתנ"ס, העסקת מנהלי מתנ"סים שעדיין מועסקים ומקבלים את המשכורות שלהם, שגם זה שירות מצוין, אבל עד כאן. מעבר לכך הפעילות של המתנ"סים שנסמכים בעיקר על הרשויות המקומיות בכלכלת הפעילות שלהם, בתקצוב הפעילות שלהם, כאן יש בעיה. המצב המיוחד, המצב הכספי הקשה של הרשויות המקומיות הערביות משליך בצורה אקוטית על התפקוד של המתנ"סים. כך כמעט כל המתנ"סים שאני מכיר ושדיברתי עם המנהלים שלהם, וזה הרוב הגדול של המתנ"סים, הגיעו למצב של חובות של מספר מיליוני שקלים בכל מתנ"ס וכמה מיליוני שקלים לכל מתנ"ס זה הרבה כסף כאשר אנחנו מדברים על ישובים קטנים ועל מתנ"סים שמספקים פעילויות צנועות.
כפי שאמרתי, הסיבה העיקרית היא המצב הקשה של הרשויות המקומיות הערביות וזה משפיע על המתנ"סים בשתי דרכים. דרך אחת היא שהרשות המקומית, בגלל המגבלות הכספיות, לא יכולה להשתתף בתקציב של המתנ"סים ומצד שני המצב הקשה של הרשויות המקומיות שלא מאפשר להן הן בעצמן לקיים פעילויות מסוימות, הן זורקות את זה או מבקשות מהמתנ"סים לקיים את הפעילויות האלה, ואז נוצרת בעיה כפולה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני חושב שהסברת את הדברים היטב.
חנא סוייד:
אני רק רוצה לומר בשורה התחתונה מה אני מבקש ומה הכוונה בקיום הדיון הזה. הכוונה היא מצד אחד למצוא פתרון מיידי לחובות הרובצים על המתנ"סים בישובים הערביים. מסקר שנערך בשטח מדובר בסכום של כ-40 עד 50 מיליון שקלים. מצד שני צריך גם לחשוב איך למצוא פתרון לטווח ארוך לבעיה הזאת של הפעלת המתנ"סים בישובים הערביים על ידי קביעת מקורות מימון וקריטריונים למימון הפעילויות של המתנ"סים בישובים הערביים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הייתי רוצה להבין איפה הבעיה, מעבר לדברים הכלליים שאמר חבר הכנסת חנא סוייד, וגם איך חושבים לפתור את הבעיה. צריך קודם להגדיר את הבעיה ואחר כך לנסות לראות איך אנחנו פותרים אותה.
יאיר גלר:
יושבים כאן הרבה מחבריי לחברה ואני בטוח שהם יוכלו גם להעיד ממקור ראשון על מה שקורה.
אין ספק שבישובים הערביים – הרבה יותר מהישובים היהודיים – המתנ"ס מהווה את לב ליבו של תחום החינוך הבלתי פורמאלי ובהרבה מאוד מקרים הוא נושק ונוגע בהרבה מאוד פעילויות בחינוך הפורמאלי. כלומר,הוא מהווה לב הישוב בתחומי פנאי, בתחומי קהילה וחוסן קהילתי, כל אותם מושגים וערכים שלאורם אנחנו פועלים.
הנושא כאמור מקבל חשיבות הרבה יותר גדולה משום שבישוב יהודי לפעמים אתה מוצא אלטרנטיבות נוספות או קבלנים פרטיים מאחר שחוזקם של המשתתפים, של אלו שיכולים לשלם בדרך כלל מבחינה סוציו-אקונומית הוא יותר גבוה ואז אנחנו מוצאים את הפתרונות, כאלה ואחרים. ברשויות ערביות – שוב, מתוך מקומן או מתוך המדרג הסוציו-אקונומי היותר נמוך – אנחנו יודעים שאין ביכולת המשתתפים, ביכולת התושבים, למעשה להחזיק את המתנ"ס. כלומר, המתנ"ס נסמך במידה רבה על הרשות, הוא נסמך גם במידה מסוימת על הממשלה והוא נסמך בצורה מזערית אפשר לומר גם על המשתתפים. כלומר, אם אתה לוקח את שלושת הקודקודים האלה שאומר ממשלה, רשות ותושבים, אז התושבים הם מאוד חלשים, הרשות – כפי שציין חבר הכנסת סויד – בין קריסה לבין בעיות קשות מאוד ומצוקה מאוד מאוד גדולה, והממשלה יכולה לממן את שכר המנהל או פרוייקטים או פעילויות כאלה ואחרות שהיא מעבירה דרך מכרז או דרך פטור ממכרז. כלומר, הבעיה היא מאוד קשה. אם אתה לוקח סטטיסטית את מספר הישובים בהם מתוך 30 וכמה מתנ"סים שפועלים בישובים ערביים, אתה תראה שסטטיסטית שיעור שלהם גדול הרבה יותר מאשר בישובים יהודיים.
מספר הישובים או מספר המתנ"סים שהם באמת במצוקות כספיות הוא הרבה יותר גדול בישובים הערביים לעומת ישובים יהודיים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מה היום הממשלה נותנת לכל מתנ"ס?
יאיר גלר:
הממשלה למעשה מממנת את שכר המנהל, דרך החברה היא נותנת עוד שירותים כמו שירותים משפטיים, שירותי ביטוח כאלה ואחרים, אבל אלה רק שירותים שמסייעים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זאת אומרת, בכל המתנ"סים כל הפעילות השוטפת, מעבר לשכר המנהל, באה או מהמועצה המקומית או מהמשתתפים.
יאיר גלר:
או מפרוייקטים. כלומר, כאשר יש מכרז של משרד הרווחה או הג'וינט או הסוכנות או משרד הקליטה, וכאשר הפעילות הזאת מכוונת, צבועה ומיועדת לכיוון של מתנ"סים – זה יכול להיות באזור טריטוריאלי – אז החברה מסייעת ומעבירה כספים למעשה לצורך פעילות באותם מתנ"סים. גם כאן אני צריך לומר שכמות הפרוייקטים המופנים למגזר דוברי הערבית הוא נמוך משמעותית מאשר – לפחות גם מבחינת התרומות – במגזר היהודי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
חוץ מזה יש גיוס כספים של חלק מהמתנ"סים.
יאיר גלר:
נכון, אבל במגזר הערבי הוא פחות משמעותית משום שאנחנו יודעים שחלק גדול מהתרומות לא מגיעות למגזר דוברי הערבית והן מכוונות למתנ"סים או לפעילויות מסוימות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בעבר חלק הרבה יותר גדול היה משולם על ידי הממשלה.
יאיר גלר:
ממשלה או רשות. הרשות כאן היא צלע מאוד משמעותית. בעבר, עד שנת 2002, היה אפשרי להעביר כספים דרך החברה למתנ"סים, אבל משנת 2002-2003 על פי דוח מבקר המדינה החברה מנועה מלהעביר כספים למתנ"סים. כלומר, גם ברצונה הטוב של ממשלת ישראל. לצורך העניין, אם התקציב הוא 40 מיליון שקלים, אני לא יכול להעביר אפילו שקל אחד משום שאני מנוע מכך.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
למה?
יאיר גלר:
החליט מבקר המדינה שאני לא יכול להוות האפיק דרכו אפשר להעביר כספים למתנ"סים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הוא יכול להעביר ישירות למתנ"סים?
יאיר גלר:
הוא לא יכול, אולי דרך משרד הפנים, אבל כאן אתה נוגע בבעיה המרכזית עצמה. משרד הפנים היום – אני לא יודע אם נמצא כאן נציג של משרד הפנים – אוסר. גם כאשר ממשלת ישראל מסייעת היום לרשות במצוקה, משרד הפנים אוסר על החשב המלווה או על הוועדה הקרואה להעביר כספים למתנ"ס. זאת הנחיה של משרד הפנים. אנחנו חושבים שזאת אחת ההנחיות שאנחנו היינו מבקשים מכם מהוועדה המכובדת, להוריד מן העולם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יש הנחיה של משרד הפנים.
חנא סוייד:
כל עוד הרשות נמצאת בתוכנית הבראה, לא להעביר תרומות או השתתפות בתקציב המתנ"ס.
קריאה:
לא תקציב ולא תמיכות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
איך הם חושבים שאפשר להפעיל את המתנ"ס?
קריאה:
מהאוויר.
יאיר גלר:
זאת נקודה אחת שאני חושב שכאן הוועדה המכובדת יכולה מאוד לסייע לנו.
הפתרון השני קשור למשרד הפנים, מאחר שאנחנו עוסקים ברשויות. החברה למתנ"סים יזמה פגישה עם בנק אוצר השלטון המקומי והבנק מוכן לסייע, אבל הוא מוכן לסייע בדרך כלל או לרשות חזקה או לרשות חלשה כאשר יש ערבויות של משרד הפנים או של גוף אחר. זה יכול להיות חלק מהפתרון.
חנא סוייד:
עוד נקודה שתלויה ברשויות המדינה. יש עיקולים של הביטוח הלאומי ושל מס הכנסה, שגם אם אתה מעביר כסף, הוא הולך לרשויות האלה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה ברור. זה חלק מהבעיה.
אני מבקש לשמוע את אחד ממנהלי המתנ"סים שיוכל לתאר לי מה קורה אצלו או אצלה במתנ"ס. תארו לנו כדי שנוכל להבין במה בדיוק מדובר.
עאדל סמכאת:
המתנ"ס בכפר מנדא הוקם לפני כשש שנים, נחשב לאחד המתנ"סים הטובים והמוצלחים ביותר, כל עוד המועצה המקומית הייתה יכולה להעביר לנו תקציב. מה-1 בינואר 2007 ועד היום המועצה המקומית לא העבירה אלינו ולו אגורה אחת ולאור כך אנחנו מגיעים למה שאמר חבר הכנסת סוייד, לחובות לספקים, למס הכנסה, לביטוח לאומי וכולי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כמה קיבלתם לפני כן?
עאדל סמכאת:
היינו אמורים לקבל כמאה אלף שקלים בחודש, אבל אף פעם לא העבירו את הכסף הזה בזמן, וגם אם היו מעבירים, לא היו מעבירים את כל הכסף לפי ההסכם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מה התקציב השנתי שלך?
עאדל סמכאת:
סיימתי את שנת 2006 עם 4 מיליון ו-250 אלף שקלים, מתוכם מיליון ו-200 אלף שקלים מהמועצה המקומית.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
איך כיסית את ההפרש בסכום של שלושה מיליון שקלים?
עאדל סמכאת:
כפי שאמר יאיר, חלק דרך פרוייקטים וגבייה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כמה מפרוייקטים?
עאדל סמכאת:
אני מדבר על שליש-שליש-שליש. זה לא משקף את המצב במתנ"סים רבים. מתנ"ס מעון יום הוא זה שבעצם מביא לי את ההכנסה הזאת כי אחרת מזמן היינו קורסים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בעצם זה לא התפקיד של המתנ"ס.
קריאה:
הוא לא מתנ"ס מייצג.
עאדל סמכאת:
מה שמייצג הוא שאני לא מקבל את הכסף.
אברהים חלאילה:
אפשר לומר שכל הבעיה נבעה מכך שכבר חמש שנים מאז קריסת המועצות המקומיות, הרשויות לא מעבירות לנו כספים. אני יכול לספר לכם סיפור. אני אומר שאנחנו, המתנ"ס, כמו הסוס שהיה מסתובב כל היום, מוציא את המים, משקה את הישוב ומשרת את האוכלוסייה ואף אחד, הממשלה, לא דאג לסוס ובסוף הסוס הולך לקרוס או קרס. אנחנו רוצים עזרה כדי שהסוס יקום על רגליו כדי שימשיך להשקות את הישובים שלנו. כבר שלוש-ארבע שנים אני לא מקבל שקל אחד מהעירייה. חייבים למצוא תקציב מיוחד וצבוע כדי לפתור את הבעיה המיידית שלנו. אנחנו הגוף היחידי שמשרת את האוכלוסייה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
איך אתה מתקיים היום?
אברהים חלאילה:
יש לנו הרבה מתנדבים אבל החובות רובצים עלינו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מה החוב שלך?
אברהים חלאילה:
כמיליון שקלים כאשר כמעט חמישים אחוזים מזה חוב למס הכנסה ולביטוח לאומי. עשינו תוכניות הבראה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כשאין לך הכנסות אתה לא יכול לעשות תוכנית הבראה.
אברהים חלאילה:
הבעיה שהממשלה בנתה לנו מתנ"ס לתפארת והשקיעה מיליוני שקלים אבל אין תקציב לעובד ניקיון או לנייר טואלט בשירותים. זה אבסורד.
חנא סוייד:
איך המלחמה בשנה שעברה השפיעה?
אברהים חלאילה:
העסיקה אותנו יותר. אנחנו לקחנו את הילדים ואת האוכלוסייה ואז הסוכנות נכנסה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
קיבלתם כסף מהסוכנות?
אברהים חלאילה:
קיבלנו ציוד מהסוכנות. המתנ"ס שלי מצויד על ידי הסוכנות היהודית.
רחמים נינו:
מתנ"ס כפר מנדא, כמו שאר המתנ"סים, מתנהל בשוטף על פי היכולות שלו. הוא לא יוצר גירעונות אלא הוא מתנהל בשוטף מאוזן כאשר הוא מסתמך על הקצבת רשות. כאשר הקצבת הרשות לא מגיעה למתנ"ס, הוא מתחיל להסתבך והוא לא מצליח לקיים את הפעילות למרות שהוא מקבל 3 מיליון לא מהרשות אבל אותם 3 מיליון בסכנה וכל המערכת שפועלת נכון ויש לה את כל האישורים מכל הגורמים המוסמכים, ניהול תקין וכל מה שצריך, הוא בסכנת קריסה רק כי הרשות לא מצליחה להעביר לו רבע מהתקציב שלו כי זה הרבע הבסיסי אתו הוא מייצר את שלושת-רבעי האחרים. המתנ"ס הזה שמתנהל באופן תקין לגמרי ומסיים בשנת 2006 באופן מאוזן במצטבר, הוא היום בסכנת סגירה כי הרשות רק מינואר ועד היום לא העבירה לו ולו שקל אחד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יש מתנ"ס אחד שנסגר?
רחמים נינו:
יש לי דוגמאות במחוז של שני מתנ"סים במגזר הערבי שנמצאים במצב של הקפאה. אין לנו שם מנהל, אין לנו שם התקשרות כי הרשות לא מצליחה להעביר את המינימום הנדרש ולנו אין יכולת להשפיע מקצועית.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כמה מתנ"סים בארץ במצב הזה?
יאיר גלר:
אני הייתי אומר בין 15 ל-20 שנמצאים כבר בתהליך הזה. יש 32 מתנ"סים במגזר הערבי וכחמישים אחוזים מתוכם בתהליך של סגירה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה לא כולל אותו.
יאיר גלר:
הוא אחד מהם.
רחמים נינו:
אתן לך דוגמה. מתוך 10 מתנ"סים שהם שליש במחוז חיפה והעמקים, ארבעה מתפקדים סביר, אבל שישה או בהקפאה או בשלבים של חזרה מחדש לפעילות או לקראת סגירה.
סלמאן דבור:
ניהלתי מתנ"ס בבין ג'אן עד שהוא נסגר בשנת 1999 ומאז אני מנהל מתנ"ס בינוח ג'ת. הבעיה האקוטית שלנו היא שיש שתקן של מנהל מתנ"ס, דבר שחבריי ניסו להדגיש, אבל התקן הזה לא מביא אתו שום כסף ואין התייחסות לנושא החינוך הבלתי פורמאלי שהוא לחם חוקנו. אנחנו משרתים את כל הקהילה, מהטף ועד הזקן, ללא שום הקצאת תקציבית ממוסדת על ידי מוסדות. מנהל בית ספר תיכון, כאשר מכריזים על הקמת בית ספר, יקבל סמל מוסד ולכל אחד מאתנו יש סמל מוסד, יש לו הקצאת תקציב. אצלנו יש סמל מוסד אבל אין הקצאות תקציב. אנחנו במלחמת קיום, העובדים שלנו – וכאן הבעיה היותר בעייתית – מעל 12 ואפילו מעל 18 חודשים נשארו בעבודה ולא קיבלו שכר והם חיים מהכסף של הגבייה שאנחנו נותנים להם כמפרעות. כל מתנ"ס שלנו עומד כיום בפני תביעות בגין הלנת שכר, ובצדק, תביעות של הביטוח הלאומי, תביעות של ספקים, תביעות של מס הכנסה, עיקולים וכולי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מה החוב שלך היום?
סלמאן דבור:
החוב שלי היום הוא 900 אלף שקלים.
עזרא חכם:
במחוז הצפון של החברה למתנ"סים יש עשרה ישובים במגזר דוברי הערבית. כדי לציין את העובדות, אני חושב שהדיון צריך להיות מוסט לכיוון אחר לגמרי ואומר למה אני מתכוון. כל הרשויות בצפות ללא יוצא מן הכלל במגזר דוברי הערבית נמצאות תחת חשב מלווה וזה אמור לגבי כולן ללא יוצא מן הכלל. חשב מלווה הוא נציגו של משרד הפנים עלי אדמות. מדבר החשב המלווה ואומר שאותו לא מעניין החינוך הבלתי פורמאלי אלא אותו מעניין לשלם משכורות לעובדי הרשות, לפנות את הזבל, ולשלם למקורות מים. מכאן מתחילה הבעיה. בהנחה שאין מתנ"ס במגזר דוברי הערבית, חינוך בלתי פורמאלי לא צריך להיות באותו ישוב? אם בירקא או בפקיעין שאלה ישובים ששנתיים כבר לא משלמים שכר גם ברשות, ובחלק מהמקומות כבר שילמו בגלל ההלוואות דרך ההסתדרות, אבל במתנ"ס העובדים לא קיבלו שכר. אם החינוך הבלתי פורמאלי היה נשאר ברשות המקומית, העלויות של השכר ושל כל הפעילות הזאת הייתה עולה פי שתיים ופי שלוש כי הרשויות המקומיות לא מסוגלות לגייס את מה שהחברה באמצעות המנהלים מצליחה לגייס. קיבלת כאן דוגמה קלאסית. כפר מנדא, תקציב של 4.2 מיליון שקלים, רשות מקומית מתקצבת 1,2 מיליון שקלים, הכנסות ממשתתפים – שזאת עבודה של המנהלים וצוותי העובדים – אם זה היה ברשות זה היה כמעט שואף לאפס ואפשר לבדוק את זה. כאן באיזשהו מקום מזיזים אותם הצידה וחשב מלווה שאני פונה אליו ומדבר אתו – ואתמול הייתה לי שיחה עם החשב – הוא אומר לי שמבחינתו שלא יהיה חינוך בלתי פורמאלי. ריבון האלוהים, אנחנו נמצאים במדינת ישראל, החינוך הבלתי פורמאלי הוא המשלים ולפעמים יותר חשוב מהחינוך הפורמאלי, דווקא בישובים של הפריפריה ואת הדבר הזה אנשים לא מבינים.
אני חושב שגם אם יפתרו את הבעיה הכספית, הנקודה העתידית היא הבעייתית יותר.
פיני קבלו:
יש לי הערכה למה שעושה חברת המתנ"סים ומדובר באנשים מאוד מקצועיים. אני חושב שאנחנו מודעים לקשיים של הרשויות המקומיות בשנים האחרונות ותמיד הזעקה קמה כאשר לא משלמים משכורת או משהו בתחום הרווחה לא הועבר. אני חושב שהתרבות היא לא פחות חשובה מהדברים האלה אבל נושא התרבות תמיד נשאר בסדר עדיפות אחרות. אני מכיר מקומות שעובדי העירייה מקבלים את הכספים ויש העברות למועצות אבל תמיד הנושא של חברת המתנ"סים – שהיא חברה די סבלנית ומושכת את החובות – מתמהמה. אתה מוצא שעובדי העירייה מקבלים משכורת בתאריך מסוים, תמיד בפיגור של חודש-חודשיים או שלושה, ועובדי המתנ"סים לא מקבלים ואני יודע שכך הדבר בהרבה ישובים ערביים אבל אותו הדבר קורה בישובים היהודיים.
אני חושב שבנושא התרבות צריך לצבוע את הכסף כמו שקיים במועצות הדתיות וביתר הגופים, כי תמיד הדברים שראש עיר נאלץ לעשותם הם בהתמודדות היום יומית עם המים והחשמל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה יודע כמה משרד האוצר אוהב כסף צבוע.
פיני קבלו:
יכול להיות שצריך לחייב. אני עד לעניין ואני בא לכאן להגן על הנושא של חברת המתנ"סים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה שאתה תומך בעניין זה חשוב, אבל אנחנו מדברים במגעים של מרכז השלטון המקומי מול משרד הפנים. לאחר מכן נשמע את אנשי משרד החינוך.
יהודית גידלי:
אין כאן נציגים של משרד החינוך. נמצא כאן דובר המשרד.
כאמל עטאלה:
צריך להגיע מישהו. ביררתי ונאמר לי שהם בדרך.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מה זה בדרך? הישיבה התחילה בשעה 11:00 ובשעה 12:00 יש לנו ישיבה אחרת.
כאמל עטאלה:
אתה צודק, אבל זאת לא אחריות שלי. אני יודע שכל שנה משרד החינוך מעביר תקציב בסכום של 40 מיליון שקלים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה כמו חלם כאן. בונים מתנ"ס בהרבה מאוד כסף, בהשקעה גדולה מאוד, כולם מבינים שזה עיקר הפעילות של הישוב, כולם מהללים ומשבחים את הפעילות הזאת, כולם מבינים היום שהנוער – במיוחד הנוער למרות שזה לא רק נוער אלא כל הישוב – מגיע לשם. זאת לא תרבות לוקסוס אלא זה כל החינוך המשלים. הנוער נמצא כמה שעות ביום בבית הספר אבל בכל יתר שעות היום והלילה הוא משוטט ברחובות כי אין משהו אחר לעשות.
פיני קבלו:
הייתי במצוקות האלה וישבתי לא אחת עם הצוות הזה גם בכובעי כראש עיר. יש עיריות ומועצות שסגרו את מחלקות התרבות אצלן – כמו אצלי בבית שאן – והעבירו הכול לאחריות המתנ"ס. יש היום חברות מתנ"ס שמנהלות את כל התרבות בעיר ומחלקות התרבות בעירייה לא קיימות. צריך למצוא איזשהו מנגנון שכמו שעובר כסף למס הכנסה, למועצות הדתיות ולמקומות אחרים, הוא יועבר גם לנושא התרבות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הייתי מאוד רוצה שנגיע לזה, אבל אני רוצה שנהיה מעשיים. לדרוש שזה יבוא צבוע, אני מוכן לדרוש את זה אבל אני לא חושב שנשיג את זה. אני יודע איזה מלחמות היו לנו בנושא רווחה. כאשר האוצר מעביר כסף צבוע, הוא טוען שהוא לוקח את האחריות מהרשות המקומית. הרשות המקומית אומרת שצובעים את כל הכסף שהיא מקבלת ואין לה אפשרות לנהל את המועצה. זה סיפור הביצה והתרנגולת ואנחנו מסתובבים סביב הנושא הזה. יש לנו שר פנים חדש ואולי נוכל לבוא אתו בדברים בנושא הזה כי הנושא חייב להגיע לפתרון.
אני מבין שחוץ מרעיון כללי אין לך דבר אלא להזדהות עם המצוקה.
פיני קבלו:
הרעיון הכללי שיוצאו כל החשבים ומצב העיריות ישתפר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אם החשבים אומרים שאסור להם להעביר כסף, אתה כבר הרגת את זה.
פיני קבלו:
לא קיימת הוראה כזאת שאומרים להוראה לא להעביר. אני לא נתקלתי בזה. לכל חשב יש שיקול דעת בסדרי העדיפויות שלו. הוא סוברני לפעול בסדרי העדיפויות שלו.
נאדיה חילו:
אתם לא יכולים להעתיק חלק מהמודל של פורום ה-15 ולהחיל את זה כאן מבחינת התקצוב. אני לוקחת את עיריית תל-אביב-יפו כדוגמה, שם התקצוב הוא ישיר. את המצוקה של הרשויות אני מניחה שהשולחן הזה לא יפתור אותן. לרשויות הגדולות יש שיטת תקצוב אחרת ואני מניחה שהיא יותר עצמאית.
המצב היום של הרשויות לא מבשר טובות, אנחנו לא נפתור את מצבן ואני גם לא יודעת איך לעשות זאת. השאלה האם במנגנון הקיים לא ניתן להעתיק חלק מהדפוסים הקיימים בניהול המתנ"סים ברשויות הגדולות, ואתה יודע איך מתנהלים שם הדברים וזה אחרת.
פיני קבלו:
אי אפשר להשוות כי לרשויות הגדולות אין בעיות שכר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה כסף שמגיע מהרשות וראש הרשות מחליט אם לתת את הסכום הזה למתנ"סים, אבל כאן ברשות אין כסף, הרשות תחת חשב והחשב לא יכול או לא רוצה להעביר כסף למתנ"ס. ההסדר הזה לא שייך.
נאדיה חילו:
אפשר להעביר ישר למתנ"סים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ישר מאיפה?
חנא סוייד:
אמרו שמבקר המדינה אסר זאת.
קריאה:
חל איסור.
אימאן חטיב:
אני מנהלת מתנ"ס יפיע בצפון. אני חושבת שבנוסף לבעיה הקריטית שאנחנו נמצאים בה כמתנ"סים ערבים, וברוך השם אני לא במקום הזה, אנחנו לא צריכים כל הזמן להישאר במקום של כיבוי שריפות ולחכות שהמצב עוד מעט יגיע אלינו ולדאוג אלא צריך למצוא פתרון לטווח ארוך והוא נמצא ויכול להיות רק דרך חקיקה. חקיקה במוסד הזה שהוא המוסד המחוקק. אם אנחנו מחליטים שאנחנו רוצים מתנ"ס בישוב מסוים ומגיע לישוב שיהיה בו מתנ"ס, אז בחקיקה יהיה ברור מה מגיע לו ומה כוללת החבילה, האם היא כוללת רק את המנהל או רק את המבנה כשהוא ריק, או שצריך למלא את זה בפעילויות ואיך למלא את זה בפעילויות. לא רק לומר שפתחנו מתנ"סים ויש מתנ"סים בישובים הערביים.
אני חושבת שהפתרון לטווח הארוך הוא חקיקה. אם זה לא יהיה, כל כמה שנים נחזור למקום הזה ולנקודה הזאת והערימה תלך ותהיה יותר גדולה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אם תבואו עוד כמה שנים, זה סימן טוב.
אימאן חטיב:
פעם ראשונה שאנחנו כאן וזה קורה אחרי שאנחנו כבר לא יכולים להמשיך כך.
הודא עאבדאלרחמן:
אני ממתנ"ס אבו-גוש. אני מחזקת את דבריה של אימאן ומסכימה לכל מילה שלה. לנו יש מועצה תקנית ומסודרת שמעבירה כספים אבל בכל זאת יכולת ההעברה שלה מינימאלית. בשנים האחרונות בנו באבו-גוש מבני מתנ"ס מאוד מאוד יפים, כאשר מבנה אחד עלה יותר מ-20 מיליון שקלים אבל אין מזגנים, אין תקציב פעולה והמקום לא הותאם לפעילות מתנ"ס. המדינה בנתה, אבל האם אנחנו רוצים שהוא יעמוד כמו פיל לבן? עוד מעט אני מקבלת מבנה חדש נוסף לספורט, אבל אני צריכה הצטיידות שאין לי מהיכן לקבל אותה. אבנים לבד לא עובדות. אם אין קמח, אין תורה, אם אין תורה, אין קמח. אי אפשר להשאיר את הנוער שלנו, את הנשים, את הקשישים, את הילדים והטף ברחובות. הנוער היום מושפע מהטלוויזיה. אם הוא לא אצלנו, הוא נמצא מול הנרגילות, מול אל ג'אזירה, מול אחרים, במקומות שאנחנו לא אחראים עליהם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני רוצה לציין שאני רואה בחומרה את אי הופעתם של אנשי משרד החינוך. זאת ממש חוצפה. מי היה אמור להגיע?
יהודית גידלי:
דוד פלבר ומשה שגיא.
כאמל עטאלה:
דיברתי עם שניהם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
להוציא הודעות נגד ועדת החינוך הם יודעים לעשות אבל לעבוד לא יודעים. כשאני שומע שכך מתנהלים במשרדי הממשלה, לא פלא שהדברים הם כפי שהם.
חוסני גנאיים:
אני מברך על כך שסוף סוף אנחנו נמצאים כאן והדיון הזה מתקיים. אני מקווה שיהיה לו המשך. אני רוצה לאזן את הדברים בין סלמאן לעאדל. אחד החכמים אמר שהוא הצטער שאין לו נעליים עד שהוא ראה אדם חסר רגליים. בין זה שאין לו רגליים ובין זה שהוא עני ואין לו נעליים, זה שמחת עניים.
אני מניח שכאן היום לא יתקבלו פתרונות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
איך אתה יודע?
חוסני גנאיים:
אני מקווה ומתפלל שיתקבלו פתרונות. לא שאני חס וחלילה מזלזל, אבל אני יודע את ההליך ויודע שהוא לוקח זמן.
לגבי מבנים. אני אחד האנשים שבנו בניין של אלפיים מטרים ופעם החברה למתנ"סים הייתה משתתפת ב-50 אחוזים עלות ההצטיידות והרשות המקומית ב-50 אחוזים, אבל לצערי היום אין השתתפות לא של הרשות ולא של החברה למתנ"סים כיוון שמשרד האוצר כנראה עצר את ההליך הזה. לכן יש לנו בניינים יפים, בחוץ אבן ירושלמית, אבל בתוכם אין ציוד. לכן אחת הבעיות האקוטיות היא הצטיידות המתנ"סים החדשים שהמדינה בונה אותם.
אני במרכז ולכן הסוכנות היהודית לא מסייעת לנו. אפשר למצוא מתנ"סים מאוזנים תקציבית אבל ישוב כמו באקה אלגרביה שיש בו 25 אלף תושבים, אני יכול ללמד בחוג 25 ילדים מוזיקה ויבואו ילדים להורים שיש להם כסף והם אלה שיממנו את זה, אבל בינתיים יש לי עוד 500 ילדים שאין להם אפשרות מימון.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הדבר ברור לגמרי.
חוסני גנאיים:
היה פרוייקט שבא לסייע לאוכלוסיות החלשות של עולים. פעם הפרויקט היה מתקציב החברה למתנ"סים והסכום היה 800 אלף שקלים למתנ"סים הערביים. יום אחד זה ירד מתקציב המדינה . העלייה מאתיופיה הגיעה לפני 15 שנים והעלייה הרוסית הגיעה ב-1991, הם עדיין עולים אבל אנחנו לא עלינו אלא הורידו אותנו. זאת אומרת, היום אין לי כתובת ואין לי לאן לפנות בנושא המתנ"סים בישובים הערביים ולכן אמרתי בהתחלה שאני שמח שאנחנו לפחות נמצאים כאן.
מוסטפא נאטור:
אני מחזק את הדברים שנאמרו כאן ואני מברך על קיום הישיבה הזאת כי זאת התחלת התקווה שלנו. אני אחד המתנ"סים שעבד עד 31 בדצמבר 2006 בצורה נהדרת ומאוזנת. העירייה העבירה לי את התקציב בזמן והכל היה טוב ויפה. המתנ"ס שלנו משרת 20 אלף תושבים וזה כולל הרבה תושבים מהישובים הקרובים שאין בהם מתנ"סים. קח ישוב כמו טייבה עם הבעיות של טייבה, ושם אין מתנ"ס ואין כלום, כך שהרבה אנשים באים לקלנסואה ומקבלים את השירות. דיברנו על מעון יום ואמרת שזאת לא עבודת המתנ"ס, אבל אם המתנ"ס לא היה קיים, לא היה היכן לשים את הילדים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אמרתי שזה לא עיקר התפקיד של המתנ"ס.
מוסטפא נאטור:
היום במעון היום יש לנו 80 ילדים שבאים מבקאה עתירה ומקבלים את השירות הזה. המתנ"ס היום הוא לא רק תרבות ולא רק ספורט אלא הוא הרבה יותר מזה. בזכות החברה למתנ"סים, בזכות ההדרכה והעבודה המקצועית שאנחנו מקבלים מהחברה למתנ"סים, זה מה שהיא יכולה היום לתת וזה הרבה עבורנו, אנחנו מצליחים להתחבר לעבודה המקצועית.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מה קרה השנה?
מוסטפא נאטור:
מה-1 בינואר 2007 ועד היום לא קיבלתי אגורה מהעירייה וכפי שנאמר כאן זה בהוראה מהחשב המלווה. אני היום בסכנת הפסקת הפעילות כי אין לי כסף. בניתי צוות גדול, הרבה עבודה, ואם הבעיה לא תיפתר בשנה הבאה יהיו עוד 10 מתנ"סים שמצבם טוב מאוד היום אבל הם יצטרפו לרשימה.
עלי איוב:
אני רוצה להביא את התמונה של המדבר. אתם יודעים באיזה אשכול סוציו-אקונומי נמצאים האנשים בדרום. דיברו כאן עמיתיי על נושא הבניינים ואני רוצה לומר לכם שהמתנ"ס שלנו הוקם בינואר 2000 ואין בניין. יש פרוגרמה והכול מאושר, אבל זה מונח על שולחן משרד השיכון. התמונה שקיבלתם רק לגבי בניינים, אצלנו היא מהווה מחסור בפני עצמו. כל שנה גם מכתבים וגם ישיבות לא מניב פרי.
בחברה הערבית בכפרים הבדואים יש ארבעה מתנ"סים והם נמצאים בקסייפה, בתל-שבע, בשגב שלום ובחורה, ואחד מהם נמצא בהקפאה ושלושה נמצאים במאבק הישרדות. אני חייב לכם שאני מאוזן, לא מאוזן פלוס אלא מאוזן אבל התקציב שלי הוא קטן מאוד וכך אני שומר על כך שאני מאוזן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מה התקציב שלך?
עלי איוב:
מיליון ו-800 אלף שקלים. אני לא מרשה לעצמי לעשות הרבה פרויקטים כי אחרת אני אכנס לגירעון ואני אהיה בסכנת סגירה.
אני חושב שהמתנ"סים מהווים צורך מקומי לכל הישובים הבדואים בדרום אבל היום יש רק שלושה שמתפקדים. שמעתם על נגב, גליל ופיתוח אבל גם זה לא מתבטא שם.
עזרא חכם:
אני חושב שאתה יכול לעזור. היום מתקיים דיון במשרד ראש-הממשלה לגבי נושא ההצטיידות. הייתי בקשר עם האשם חוסיין ממשרד ראש-הממשלה לגבי הצטיידות במגזר דוברי הערבית. היות ושמעת את הבעייתיות, אני חושב שלחץ מהוועדה הזאת לכיוון שם יכול לסייע. זאת הייתה האמירה שלי לגבי הנושא.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מה זאת אומרת הצטיידות? אמרו שהבעיה היא תקציב.
חנא סוייד:
למה אתה אומר מגזר דוברי הערבית?
עזרא חכם:
החברה הערבית. יש דרוזים, יש נוצרים, יש מוסלמים.
לגבי תקציב יש כנראה במשרד ראש-הממשלה תקציב ובנקודה הזאת אנחנו שלחנו אתמול את רשימת כל המתנ"סים במגזר הערבי עם הצרכים שלהם ואני חושב שלחץ מהכיוון הזה יכול לסייע. זה בנוסף לכסף של הסוכנות היהודית שנתנה בעיקר באזור חיפה והצפון להצטיידות.
יאיר גלר:
כפי שנוכחת לדעת זה לא סוד שהמשאב האנושי של החברה למתנ"סים הוא הדבר המרכזי שלה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני רוצה להבין. אתם מקבלים תקציב ממשרד החינוך. נכון?
יאיר גלר:
כן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בתקציב הזה אתם מממנים את המנהלים.
יאיר גלר:
נכון.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
חוץ מזה, מה אתם עושים בתקציב הזה?
יאיר גלר:
יש לנו את כל הנושא של ההדרכה. יש היום גוף הדרכה מאוד גדול בחברה למתנ"סים שעובד מול כל המתנ"סים, מניע פרוייקטים, מסייע להם בגיוס משאבים לא מתוך החברה אלא הוא מסביר להם איזה גופים יכולים להיות שותפים והוא גם מסייע להם בגיוס השותפים האלה. אלה יכולים להיות משרדי ממשלה, אלה יכולות להיות קרנות, זה יכול להיות הג'וינט או הסוכנות. הוא למעשה עוזר להם לגייס את המשאבים לטובת אותה פעילות במתנ"ס.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יועץ שנור.
יאיר גלר:
גם, אבל זה הרבה מעבר לזה. אני חושב שכל הנושא של הייעוץ התכני והפעילות התכנית, דובר כאן על מעונות יום ואתה יכול לראות את זה בנושא של קשישים, תלמידים חלשים, נכים, תינוקות, אימהות, חד-הוריות, מובטלים וכולי. אתה תראה הרבה מאוד פעולות שלמעשה מינהל ההדרכה, מינהל התוכן שלנו הוא זה שמסייע להם ביחד להפעיל את אותם פרוייקטים שגם כמובן מכניסים משאבים לתוך המתנ"ס ועל ידי זה הוא מצליח להחזיק את עצמו. מנהל לא עובד היום בעצמו אלא יש לו את כל המטריה ואת כל המעטפת של החברה למתנ"סים שמסייעת לו לממש את הפוטנציאל באותו ישוב, במגבלות כפי שתוארו כאן.
חנא סוייד:
אתם משתפים פעולה עם שתי"ל?
יאיר גלר:
כן. יחד עם הג'וינט יש לנו למעלה מ-40 פרוייקטים משותפים והרבה מאוד כספים נכנסים דרך הג'וינט לחברה למתנ"סים בסופו של דבר גם ברמת התוכן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל את הכספים האלה אתם לא יכולים להעביר למתנ"סים.
יאיר גלר:
הכספים עוברים.
קריאה:
השאלה כמה נכנס לחברה הערבית.
יאיר גלר:
הסכומים הם לא גדולים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מה הסכומים?
יאיר גלר:
הסכומים שאנחנו היום מגייסים – אצלנו לא עושים את ההבדל – אני יכול לומר שכ-300 מיליון שקלים בשנה נכנסים בסך הכול לחברה למתנ"סים לכיוון המתנ"סים. זאת אומרת, הכסף לא נשאר בחברה למתנ"סים אלא מופנה לטובת פרוייקטים במתנ"סים. אנחנו לא מבדילים כי אצלנו כולם שווים וכולם ילדים חשובים לנו.
היה רצון ויש עדיין רצון עז של שרת החינוך ושל מנכ"ל משרד ראש-הממשלה – כבר לפני שנה, בזמן המלחמה – להעביר כספים לטובת העובדים בחברה הערבית, לטובת עובדי המתנ"סים, אבל החשב הכללי או משרד האוצר אסר על העניין הזה. הוא אמר שאין נוהל כזה ואי אפשר לצבוע את הכסף לטובת העובדים שלא מקבלים שכר כבר שנה, שנה וחצי ושנתיים. גם אם יש תקציב שמסומן לזה במשרד החינוך או במשרד ראש-הממשלה, אני ומדינת ישראל לא יכול להעביר לטובת העובד שלהם במתנ"ס.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מדינת האוצר.
יאיר גלר:
החשבים אמרו שיש ברזייה ואם שר האוצר הוא מסגר כל כך מוכשר, שיסביר לנו איך הוא בונה ברז נוסף להעביר כספים. היה רצון של שר האוצר דאז, אברהם הירשזון, להעביר כספים.
אני חושב ששני דברים משמעותיים כן יכולים לצאת מכאן ברמת הפתרון. האחד, וזה נותח כאן מכל הכיוונים, הנושא של משרד הפנים, החשבים המלווים ותוכניות הבראה. הפתרון השני הוא לאלץ – כמה שאפשר לאלץ – להיכנס למצב של סיוע ברמה של מענק והלוואה ו/או כערבות להלוואה דרך הבנק לאוצר השלטון המקומי. יש להם את היכולת אבל הם מבקשים ערבויות. אני רוצה לומר לך שהריבית על החובות שהיום הם משלמים היא יותר גבוהה מההחזר שהם יצטרכו לשלם על ההלוואה וזה בדוק. אני מדבר על מספרים אמיתיים. כלומר, אם יש להם היום חוב של מיליון שקלים, הריבית שמשלמים בחריגה על העניין הזה היא פחות מההחזר שהיא תצטרך לשלם על הלוואה באותו גובה. כלומר, יש להם את יכולת ההחזר אם ניתן להם את אותו פוטנציאל צמיחה או פוטנציאל ציפה מעל המים.
ארתורו בק:
הכרחי שהוועדה תכנס את האנשים שיכולים לפתור את הבעיה, לפחות כרגע בטווח הקצר. זה דבר שבעיקר קשור למשאבים. יש הרבה דברים שהם בגדר הניסיון המצטבר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הוא אומר שגם אם יש משאבים הוא לא יכול להעביר אותם.
ארתורו בק:
אם היו כאן נציגים של המשרדים, לפחות הוויכוח היה הולך למקומות שציפינו שלשם הוא יגיע, אבל האנשים לא נמצאים כאן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זאת הבעיה בדיונים מהירים.
ארתורו בק:
מבחינתכם זה לפתוח את הדלת ואת השער לכיוון של פתרון וצריך פתרון אסטרטגי עליו דובר קודם.
רחמים נינו:
אני מסתמך על ההצעה של הפורום. אם אפשר לכנס מנכ"לים של משרד הפנים, החינוך, השיכון, המשפטים, האוצר ונציג שלטון מקומי בכיר כדי שאנחנו נוכל להציג את הבעיה ושהם יוכלו לקחת את זה כפרוייקט לאומי.
עבאס זכור:
כבוד היושב-ראש, אני מרגיש שכל הזמן כאשר מדברים על ילדים ובני נוער, אין תקציב. אם לא יהיה תקציב לבני הנוער ולילדים, התחליף יהיה פשע.
מוסטפא נאטור:
אני רוצה להודות לדוקטור חנא סוייד שישבנו אתו לפני שבועיים והוא הרים את הכפפה והביא את הדיון הזה. כולנו תקווה שזה יביא תועלת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו מצטרפים לתודות שלך לדוקטור חנא סוייד שתמיד מרים את הכפפות. אנחנו גם מודים לכם.
צריך לומר שהמתנ"ס בכלל בחברה הישראלית ובפרט בחברה הערבית הוא המרכז של כלל הפעילות לילדים ונוער. זה הלב ומי שמפקיר את הלב, יודע מה קורה עם הגוף. אני מרגיש שכרגע אנחנו בנקודה קריטית מאוד. היום עוד אפשר להציל והמצב בחלק מהמתנ"סים הוא סביר, אבל בגלל המצב הכללי של הרשויות המקומיות, זה נקודת השבר וכאשר עוברים את נקודת השבר, תהיה הידרדרות ובסוף או שיסגרו את המתנ"סים או שמי שיהיה במתנ"סים אלה רק אלו שממילא יש להם יכולת כלכלית גבוהה מאוד או שיהיו בו פרוייקטים מסוימים שלא עבורם הוקם המתנ"ס. המתנ"ס לא ישרת את המטרה של החינוך והתרבות של כלל האוכלוסייה ובוודאי לא את הדבר המרכזי של חינוך משלים לנוער וזה לדעתי הדבר החשוב ביותר. זה בזמן שהחברה הישראלית שלנו מבינה היום שכאשר החינוך הפורמאלי בירידה, רק שם ישנו התחום הזה.
אנחנו נבדוק לעומק את הנושא של ההנחיה של משרד הפנים לחשבים המלווים. יכול להיות שנצטרך לחוקק חוק, ואני מוכן לפחות לעיין בכך, של כסף צבוע. אם הם לא רוצים, שיעבירו כסף למתנ"סים כי אי אפשר לייבש אותם עם הנחיה כזאת. בזה אנחנו נטפל מול שר הפנים. נפנה מיד לשר הפנים כדי להפסיק את הדבר הזה.
אנחנו נבוא בדברים עם הגורמים המרכזיים, עם המנכ"לים – מנכ"ל משרד ראש-הממשלה ואולי יחד עם מנכ"ל משרד החינוך ומנכ"ל משרד הפנים והכספים – כדי שימצאו לנו את הברז שיהיה אפשר להקציב את מה שצריך למתנ"סים כדי שלא נראה את קריסתם. אם לא, נשקול חקיקה. אם אי אפשר לעשות את זה בטוב, נצטרך לעשות את זה בחקיקה כפי שזה נעשה בנושאים אחרים כי זה לפעמים מה שמתניע את העסק.
חנא סוייד:
לרבות בדיקת אפשרות העברה ישירה למתנ"סים עצמם מהחברה למתנ"סים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כן. אנחנו נכתוב למשרדים ונבקש מהם תשובות תוך חודש ימים, גם בנושא העברה ישירה מחברת המתנ"סים. לא הבנתי למה אסרו על העברת הכספים מהחברה למתנ"סים, ואם יש בעיות משפטיות, שיפתרו את הבעיות המשפטיות.
זה סיכום שמקובל עליך וגם על חברי הכנסת שהצטרפו אלינו?
חנא סוייד:
כן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מודה לכולכם.
הישיבה ננעלה בשעה 12:00