פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 247
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ד בתמוז התשס"ז (10 ביולי 2007), שעה 12:00
סדר היום: פגיעה בזכויותיהן של גננות ברשת גני אגודת ישראל
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל מלכיאור – היו"ר
משה גפני
שמואל הלפרט
שלי יחימוביץ
אברהם רביץ
מוזמנים:
מוטי מרוז, חשב משרד החינוך
עו"ד איילת כהן מלקמן, הלשכה המשפטית, משרד החינוך
שולה מור, מינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך
כאמל עטאלה, לשכת דובר משרד החינוך
עו"ד ענת שני, ב"כ גננות ברשת הגנים של אגודת ישראל
יהודית קליין, נציגת גננות וגננת ברשת הגנים של אגודת ישראל
זאב רוזנברגר, הסתדרות מורי אגודת ישראל
יוסף ביננפלד, הסתדרות מורי אגודת ישראל
עו"ד שחר בן-עמי, הסתדרות מורי אגודת ישראל
ציפורה הורוביץ, הסתדרות מורי אגודת ישראל
עו"ד עירית גזית, ויצ"ו
שמחה בוסי, גננת
חגית טרבלסי, גננת
ציפורה מהצרי, גננת
רומה שוקר, גננת
מזל גמליאלי, גננת
דליה רוט, הסתדרות המורים
לילי פוקומינסקי, הסתדרות המורים
מיכל עוזרי
מנהלת הוועדה:
יהודית גידלי
רשמה וערכה:
אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
פגיעה בזכויותיהן של גננות ברשת גני אגודת ישראל
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני פותח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט שדנה היום במצב רשת הגנים של אגודת ישראל.
לפני שאני פותח את הישיבה אני חייב להעביר לשרת החינוך – ואני לא אפתח את זה לדיון – גינוי חריף ביותר על מה שיצא ממשרד החינוך לגבי הישיבה הזאת. עוד לא היה דבר כזה. עוד לא קרה שמשרד ממשלתי יוציא – אפילו לפני הישיבה – הודעת גינוי נגד ועדה בכנסת שתפקידה לחוקק ולפקח על עבודת הממשלה. לא קרה שמשרד ממשלתי בחוצפתו מוציא הודעת גינוי נגד הוועדה על כך שהוועדה מתערבת בשיקום הגנים של אגודת ישראל. נאמר שזועמים על החלטת ועדת החינוך לקיים את הישיבה הזאת ולזמן את חשב המשרד לדיון בתוכנית ההבראה. אני לא ארחיב בזה אבל אעביר את זה לשרת החינוך. כנראה אלה פקידי ממשלה שבראשם עלו מחשבות פסולות. אני מקווה שנקבל התנצלות חד-משמעית כי אם לא, נצטרך לטפל בדבר הזה בדרגים הכי בכירים. אני מקווה שאחרי שידונו בדברים השרה והמנכ"ל, הם יגיבו אלינו בהתאם. חוץ מזה, אני לא אתייחס להודעה הזאת.
אני מבקש את חברת הכנסת שלי יחימוביץ להתייחס לנושא מאחר שהיא ביקשה את קיום הישיבה הזאת בעקבות שיחות עם עוד חברי כנסת.
אברהם רביץ:
גם אני מבקש לקבל את רשות הדיבור כי הייתי סגן שר החינוך עת נולד הנושא הזה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בשמחה. לאחר מכן נשמע את משרד החינוך שיאמר לנו היכן עומדים הדברים ונסיק את המסקנות, אם ייתנו לנו במשרד החינוך להסיק מסקנות ולקבל החלטות.
שלי יחימוביץ:
אדוני היושב-ראש, ביקשתי לכנס את הדיון הזה כדי במידה רבה להיות לפה לכמה מאות נשים שעושות את עבודתן במסירות רבה מאוד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כמה מהן גם הגיעו לכאן.
שלי יחימוביץ:
מדובר בנשים שהן נשי חינוך, מטפלות בפעוטות, הן גננות מאוד ותיקות ומאוד מיומנות שעושות עבודתן במסירות ברשת הגנים של אגודת ישראל, שזאת רשת גנים שיש לה שם טוב ביותר והיא עושה דברים חשובים מאוד בחינוך ילדי ישראל. התוודעתי לנושא באמצעות ענת שני שיושבת לימיני, שמייצגת את הגננות האלה מזה ארבע שנים ועושה מאמצים רבים לגונן על זכויותיהן אבל לצערי בלא הועיל כי אין שומע.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
את יכולה להגדיר את הבעיה?
שלי יחימוביץ:
כן. אני התוודעתי לנושא ביולי 2006 וכבר אז כתבתי לשרת החינוך, לאחר שפנתה אלי עורכת-הדין ענת שני.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
קיבלת תשובה?
שלי יחימוביץ:
כן. המכתב הראשון נכתב ב-12 ביולי 2006 ונאמר בו:
"אל שרת החינוך, שלום,
אני פונה אליך בעניינן של הגננות המועסקות ברשת גני אגודת ישראל. הרשת היא מוסד מוכר שאינו רשמי המתוקצב בידי משרד החינוך ועל פי תקנות חינוך ממלכתי היא מחויבת לשלם לעובדיה שכר זהה לזה של עובדי הוראה במשרד החינוך, לרבות הזכויות הנלוות, ברם תקנה זו אינה מתקיימת ובפועל משתכרות מורות אלו עוד פחות מאשר משתכרות מורות בחינוך הממלכתי ולוותיקות שבהן אף הורדו שנות הוותק באופן לא חוקי".
זה דבר שאני שומעת עליו בפעם הראשונה. במסגרת איזושהי תוכנית הבראה, שנות ותק – יש כאן גננות שכל חייהן עוסקות בזה – מורדות באופן חד צדדי כדי להפחית בשכרן ואין לזה סיבה אחרת. מדובר באחיזת עיניים כיוון שהשנים האלה לא נמחקו, הן לא נעשו צעירות ב-15 שנה כאשר הורידו להן שנות ותק, הן נשארו בגילן האמיתי עם הוותק האמיתי אבל באופן פיקטיבי הורידו להן את שנות הוותק וזה דבר שהוא בלתי נתפס לחלוטין ביחסי עבודה.
עוד כתבתי לשרת החינוך שממילא מצבם של המורים בישראל הוא מאוד מאוד ירוד וכאן אנחנו עדים למין תת-דרגה בתוך התת-דרגה של המורים, של המחנכות והגננות, שמעמדן עוד יותר ירוד מאלה של עמיתותיהן בחינוך הממלכתי החילוני, שזה דבר בלתי מתקבל על הדעת.
השיבה לי שרת החינוך שהיא קראה את מכתבי בעיון ועל דבריו הפנים נראים מאוד חמורים. היא ביקשה לבדוק את הנושא לעומק ולבסוף, אחרי שהיא בדקה אותו לעומק, היא כתבה לי כי "רשת הגנים של אגודת ישראל שילמה בעבר את משכורות הגננות על פי המתחייב בתקנות, אבל מזה מספר שנים שהרשת צברה חובות שמצריכים תוכנית הבראה ובמסגרת תוכנית ההבראה הורדו שנות הוותק של הגננות הוותיקות ל-12 שנים, זאת למיטב ידיעתנו והבנתנו בהסכמה של הגננות שאם לא כן הרשת תקרוס ולא תוכל להמשיך ולהפעיל את הגנים".
היו"ר מיכאל מלכיאור:
צריך לשאול את האנשים אם צריך לשלם להם שכר על פי החוק?
שלי יחימוביץ:
הרעיון שאדם יסכים לוותר על 12 שנות ותק נראה לי רעיון בלתי סביר. אני מודעת לכך שהרשת נתונה בקשיים, ואנחנו בוודאי גם נשמע בהמשך על כך שיש צורך בתוכנית הבראה, אבל אני רוצה להסב את תשומת לבכם לכך שהגננות האלה ממילא מצבן נחות כיוון שאין להן ועד והן לא רשאיות לבחור לוועד. כלומר, אנחנו מדברים כאן על שכבת עובדים – במקרה הזה עובדות - ואנחנו רואים שנוצרה כאן התחתית של התחתית שסופגת מהלומות שגם קבוצות עובדים אחרות שממילא סופגות מהלומות היום במשק, לא סופגות. כלומר, קבוצה שהיא נחותה ממילא.
אני באתי לכאן לזעוק את זעקתה במידה רבה וגם לנסות ולמצוא איזשהו פתרון. אני בטוחה שחבריי חברי הכנסת שגם ביקשתי מהם לבוא לישיבה הזאת יסייעו לנשים האלה במאבקן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אלה דברים מזעזעים ואני מפריד כאן בין נושא תוכנית ההבראה לבין נושא השכר למי שעובד כי אני חושב שאלו שני נושאים שאין להם קשר ואסור שיהיה להם קשר.
אברהם רביץ:
רעיון תוכנית ההבראה – לא האמנתי שנעסוק בו אחרי כל כך הרבה שנים פעם נוספת – היה המצאה שלי. הייתי סגן שרת החינוך הקודמת וראיתי את מה שקורה שם ולכן הצעתי תוכנית הבראה. אני יכול לומר בשורה התחתונה שאת החלק שהנהלת הרשת הייתה צריכה לתרום לתוכנית ההבראה והיא אכן תרמה והיא תרמה עד הסוף, והחלק של משרד החינוך – קרי האוצר או משרד האוצר, קרי משרד החינוך – לא מולא. הם פשוט לא מילאו אחר ההתחייבות שלהם. הייתה התחייבות מפורשת - שאפשר למצוא אותן בקלסרים של משרד החינוך – שהם אכן יבצעו את חלקם בתוכנית הזאת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זאת תוכנית הבראה שעברה אישור ממשלה?
אברהם רביץ:
אישור עם ישיבות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
נאמר פה בהודעה שתוכנית ההבראה טרם הובאה לממשלה.
אברהם רביץ:
היא לא נחתמה. מה שקורה היום במשרד החינוך - וזה לא שייך לוועדה הזאת אלא זה אולי יותר מתאים לוועדה אחרת שאני חבר בה – הוא שיש בעיה פתולוגית ואני לא רוצה להרחיב את הדיבור. יש שם בעיה אמיתית. אתה רוצה שהם יזכרו את מה שהיה אז, אבל הם לא זוכרים מה שהיה אתמול. על כל פנים, בחלק של תוכנית ההבראה של הרשת, הם היו צריכים לעשות כמה דברים: לסגור מספר גנים, כמה עשרות גנים, ואכן הם סגרו ועשו זאת עם כל הכאב ועם כל האידיאולוגיה שכל ילד שרוצה ללמוד שמע ישראל, צריך לתת לו. סגרו גנים.
שלי יחימוביץ:
כמה גנים נסגרו?
אברהם רביץ:
כמה עשרות. 60 גנים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מתוך כמה?
קריאה:
מתוך 450.
שלי יחימוביץ:
זה היה בעיקר בפריפריות או גם במרכז?
קריאה:
איפה שמספר הילדים קטן יותר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מניח שאיפה שמספר הילדים קטן, זה יותר בפריפריה.
קריאה:
לא חייב.
אברהם רביץ:
אני לא זוכר את הפרטים האלה אבל הם רשומים. יש רשימה של הגנים שנסגרו. הם היו צריכים גם לפטר גננות ועם כאב הלב אכן פיטרו גננות והכול לפי ההסכם בתוכנית ההבראה.
אני רוצה להסביר דבר שהוא מובנה שמוביל לגירעון. בחלק גדול מן הגנים, גני הילדים, נאלצים לשלם שכר דירה, נאלצים כי הם לא מקבלים מבנים למרות שיש רישום כדת וכדין. כל רשת, אם זאת ממלכתית דתית או ממלכתית, מקבלת גן. הרשות בונה עבורה גן או משרד החינוך. אני מדבר על מה שהיה אז. הם מקבלים על קצה המזלג ולכן הם נכנסו לגירעון מובנה ומכיוון שאסור לקחת כסף מההורים יותר ממה שמותר להם לקחת, נוצרה מיטת סדום כאשר מצד אחד יש לך הוצאה שאין מה לעשות, ומאידך אין אפשרות להביא להכנסה. איך חיו בכל-זאת? היו יהודים טובים שתרמו. התרימו יהודים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כחלק מתוכנית ההבראה שאתה היית המיילד שלה, האם היה כרוך בזה גם ויתור על שכר?
אברהם רביץ:
לא. בכלל לא. אפילו לא דיברו על זה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כי זה לא עלה על הדעת.
אברהם רביץ:
ידעו שאני סוציאליסט, אז ידברו אתי על ויתור שכר? הם לא העלו בדעתם דבר כזה. אני מוכרח לומר שלמדתי על בשרי איך המערכת עובדת כשהיא לא רוצה משהו. זה היה נורא ואיום. אחר כך עזבתי את המשרד, כך שאני לא כל כך יודע את הפרטים ומה קורה, אבל היום אני יודע שהעסק הזה ממשיך ונמשך.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לפני שנשמע את חברי הכנסת, אני רוצה לשמוע את אחת הגננות.
אברהם רביץ:
ברשותכם, אני רוצה לומר משהו על ועד הגננות ובזה אני משבח את שלי באופן מיוחד כי היא יכולה לייצג את הנושא באופן הטוב. אני רוצה להסביר כדי שנדע את הרגישות.
יש ועד גננות אבל הוא ממש לא יעיל והוא לא יכול להיות יעיל בהגדרה מכיוון שהן יישמעו לפסקים שיביאו להן ושלא בהכרח יגנו על האינטרסים שלהן. לא יקרה פעם אחת אפילו שוועד הגננות יכריז על שביתה והוא לא יכול לעשות זאת. לכן מתנדבים ומתנדבות כמו שלי ועורכת-הדין ענת שני, יש לכן תפקיד בלתי רגיל בנושא הזה.
שלי יחימוביץ:
לגרום להן לעשות שביתה.
אברהם רביץ:
לא, אני לא אומר. להיות להן לפה. הן באמת לא יכולות.
משה גפני:
אולי פעם אחת תהיה שביתה.
אברהם רביץ:
יכול להיות, אבל נגד מי? הממשלה תהיה שבעת רצון משביתה כזאת.
משה גפני:
זאת הבעיה שלנו.
יהודית קליין:
בראשית דבריי ברצוני להביע את תודתנו העמוקה כלפיכם על שהואלתם בטובכם לזמן אותנו לפורום מכובד זה כדי להשמיע את דברינו.
אנחנו הועסקנו ברשת הגנים עם תעודות על ידי משרד החינוך ואנחנו מפוקחות ומבוקרות על ידו. העבודה שלנו נעשית במסירות, השתדלנו במשך כל שנות חיים ועבודה למלא אחר דרישות משרד החינוך.
בשנים האחרונות נפלו במפתיע הפיטורים. לא שיערנו כי הרשת עומדת בפני משבר כלכלי. מדי פעם ומספר פעמים כתבתי לגברת לבנה אברמוביץ על מצבנו, על הודעות הפיטורים שקיבלנו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לבנה אברמוביץ היא אחראית במשרד החינוך על המוכר שאינו רשמי.
יהודית קליין:
כתבתי אליה מספר פעמים אבל לא נעניתי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא קיבלת תשובה למכתבים?
יהודית קליין:
קיבלתי תשובה למכתבי שאכן המכתב הגיע ותודה. משהו בסגנון מאוד דיפלומטי, שהיא תשיב לי או משהו כזה.
שלי יחימוביץ:
כמה שנים את גננת?
יהודית קליין:
34 שנים.
לאחר מכן כתבתי לשרת הקודמת, גם הקודמת וגם הנוכחית, וגם קיבלתי תשובה בסגנון הקודם אבל לא קיבלתי תשובה עניינית.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
שהמכתב התקבל.
יהודית קליין:
כן, אבל לא תשובה עניינית.
כאשר פניתי למי שאמור לדאוג לזכויות שלנו, להסתדרות המורים, לא נעניתי. אנחנו מעולם לא בחרנו להסתדרות ולא התבקשנו לבחור.
שלי יחימוביץ:
אתן חברות בהסתדרות המורים?
יהודית קליין:
מורידים לנו מס ארגון.
קריאה:
מדובר בהסתדרות המורים של אגודת ישראל.
יהודית קליין:
פנינו להסתדרות מורי אגודת ישראל ולא נענינו. ההסתדרות אמורה בעצם לייצג אותנו, אבל מי שעומד בראשה הוא הרב קרלשטיין שלמעשה הוא גם מנהל בית הספר לחינוך העצמאי ובני משפחתו גם הם עובדים בחינוך העצמאי.
בשנים האחרונות התנאים שלנו הולכים ונשחקים עד לממדים מחפירים ביותר.
שלי יחימוביץ:
תסבירי לנו באיזו צורה התנאים נשחקים.
יהודית קליין:
לי למעשה יש 34 שנות ותק, אבל משולם לי עבור 15 שנות ותק. שנות הוותק הורדו לי ל-15 שנים.
שלי יחימוביץ:
כמה את מרוויחה?
יהודית קליין:
כ-5,600 שקלים ברוטו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אחרי 34 שנות ותק.
קריאה:
עם תעודת ב.א.
יהודית קליין:
פלוס 19.75 גמולין שלא משולמים לי, דמי הבראה לא משולמים לנו כבר מספר שנים, ביגוד לא משולם לנו וכן תקציב שוטף עבור הגן, גם הוא לא מוזרם מספר שנים. מהשכר המקוצץ והמסונן שלנו אנחנו גם צריכות למעשה לממן את התקציב השוטף ואת הדברים החריגים שבגן. אצלנו בגן למשל ביצעו שיפוצים נרחבים ונאלצנו להביא עובד שיעזור לנו לנקות את הגן, אבל גם כאן לא קיבלנו תקציב.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
שילמתם מכיסכם.
יהודית קליין:
כן, שילמנו מכיסנו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מניח שעם ותק ועם ההשתלמויות, היית מקבלת משהו כמו 8,500 עד 9,000 שקלים בחודש.
יהודית קליין:
אולי 7,500-8,000 שקלים.
בגנים שלנו אין הרבה הוצאות לרשת על שכר דירה, טלפונים, מים וכדומה מאחר שהם מתוחזקים על ידי הנהלת המוסדות.
למעשה קיבלנו הודעת פיטורים אבל איך נוכל ללכת הביתה ועם מה נלך הביתה ברגע שאין לנו פנסיה? הפנסיה שלנו היא 1,433 שקלים לחודש במידה שנמשיך לעבוד עד גיל 64 ונמשיך להפריש עד גיל 64.
ענת שני:
זה ביטוח מנהלים בתנאים מאוד ברורים. יש להם 30 אחוזים ביטוח חיים. זאת הפוליסה שעשו להם ולא לכל התקופה ולא לכולן. אין פיצויי פיטורים.
יהודית קליין:
במידה שאני אמשיך לעבוד, אני אצא לפנסיה עם הסכום הזה, אבל כל שנה נשלחים אלי מכתבי פיטורים.
קריאה:
על שלושים שנות עבודה היא צריכה לקבל פנסיה של לפחות 4,000 שקלים.
ענת שני:
לא הפרישו את הכספים.
יהודית קליין:
אני מפרנסת יחידה. התאלמנתי לפני שמונה נשים וקיבלתי את ההודעה הזאת כמכת מוות. עבודתי ברשת הגנים היא מקור פרנסתי היחידה ואתה אני אמורה לכלכל את עצמי ולתמוך בילדים. לא לחינם אני רואה את המאבק למימוש זכויותינו כמאבק על חיינו ממש. אם ניכשל במאבק זה, ניכשל במאבק על החיים. אם הפיטורים האלה יצאו אל הפועל ותנאי השכר האלה ימשיכו להיות ולא תהיה לנו פנסיה ותנאים סוציאליים שמגיעים לנו, לא יהיה לי, ולרבות נוספות אחרות, כל מקור הכנסה אחר.
איננו מבקשות רחמים ואיננו זקוקות לכך. לא לשם כך השקענו וטרחנו במיטב שנותינו ללמוד ולרכוש מקצוע.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו כמובן לא מדברים כאן על רחמים. לעשות דברים כחוק, זה לא רחמים.
יהודית קליין:
אנחנו מבקשות שיתוף פעולה וסיוע מחברי הכנסת, ממשרד החינוך ומהסתדרות המורים. אנחנו מבקשים ומתחננות על נפשנו לקבל את מה שמגיע לנו בצדק, ביושר ובכבוד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תודה רבה על דבריך המרגשים.
ענת שני:
אני אדבר ממש בתמצית. אני רוצה לומר משהו עקרוני. המטרה שלנו כאן היא חיובית. זאת אומרת, אני באתי לכאן בשם הגננות - פניתי אל חברת הכנסת יחימוביץ לעזרה – כי הגענו למצב שלא היה עם מי לדבר. משרד החינוך לא נענה לנו. הסבירו לכם שלגננות האלה אין נציגות אמיתית כי בגוף שאמור לייצג אותן אין בחירות. הטענה היא טענה הלכתית. אני לא מבינה בהלכה, אבל זה לא נראה לי סביר. בכל מקרה, אני חושבת שלא הייתה סיבה שלא ייתנו לנציגות של הגננות שהן בחרו, ונערכו אסיפות גננות בהן בחרו נציגות, לתת לגננות האלה לשבת במשא ומתן לתוכנית הבראה, לשתף אותן. זה לא היה צריך להיעשות מעל הראשים שלהן.
זה דבר אחד שאני רוצה לומר והוא מאוד חשוב לי. אני פונה שוב גם לרשת ואומרת בלב פתוח שאני חושבת שכך זה צריך להיעשות לטובת כולם וזה גם לטובת הרשת.
אני רוצה לומר דבר אחד עקרוני. המוכר שאינו רשמי זה לא רק הרשת. אנחנו הבנו שהמטרה היא גם לנתק את הזיקה הזאת בין השכר של הגננות לשכר עובדי הוראה בחינוך הרשמי, כמו שקבוע בתקנות. משמעות הניתוק הזה – מעבר לכך שהוא מהווה פגיעה מאוד קשה בגננות כרגע וזאת פגיעה מאוד קשה בגננות הצעירות, כי מה האופק של הגננות הצעירות שמתחילות לעבוד, לאן הן אמורות להתקדם – גם פגיעה קשה בכל הגננות בארץ ולא רק במגזר החרדי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זאת אמירה שהם לא חלק מהחברה הישראלית.
ענת שני:
נכון. אני מאמצת את דבריך.
שמואל הלפרט:
הנושא שעומד כאן לדיון הוא מסוג הדברים כפי שכתוב בפרשת שמות: תבן לא ניתן לעבדיך, את מספר הלבנים אומרים עשו. משרד החינוך לא נותן למגזר החרדי את התנאים שניתנים למגזרים אחרים. עוד מעט גם הרשת של ה-ת"ת תגיע לכאן, שם מקבלים 55 אחוזים ממה שמקבל ילד בחינוך הכללי. לפני שלוש שנים החליטו על קיצוץ דרסטי במשרד החינוך. שרת החינוך דאז, גברת לימור לבנת, החליטה בצורה שרירותית ביותר לקצץ 15 אחוזים בגנים של אגודת ישראל. בשכר הרגיל אי אפשר לקצץ וכולם אומרים שהשכר זה דבר קשיח ושבו אי אפשר לגעת במגזר הממלכתי, אבל כאן בהינף יד אפשר לקצץ 15 אחוזים.
דיבר הרב רביץ על המבנים. בדרך כלל בחינוך הממלכתי אם יש צורך בגן, בונים גן בלי שום בעיה והעירייה משלמת שכר דירה אם אין גן. כאן רשת הגנים הייתה צריכה לשלם שכר דירה במשך כל השנים עבור רוב הגנים וכך נוצר גירעון גדול מאוד של עשרות מיליוני שקלים שעכשיו לא יודעים מה לעשות אתו. בפני רשת הגנים עמדו שתי אלטרנטיבות, או לסגור את רשת הגנים וכל הגננות הותיקות לא תקבלנה כלום, או ללכת על תוכנית הבראה שלצערנו הרב היא לא טובה, מבחינת הגננות בוודאי היא לא טובה כי הגננות ודאי לא אשמות במצב שנוצר. גננות שעובדות 30 ו-40 שנים, אסור שיורידו להן אגורה אחת, אבל בגלל המצב שנוצר הן גם לא קיבלו את כל התנאים הסוציאליים כמו שמקבלת גננת במגזר הכללי. שמעתם כאן שגננת אחרי 35 שנים מקבלת 1,400 שקלים עת תצא לפנסיה וזה מאותה סיבה שהרשת לא קיבלה את מה שמגיע לה והיא לא יכלה להבטיח את התנאים הסוציאליים שמגיעים לכל גננת. עכשיו צריך ללכת לתוכנית הבראה אומללה כי אין ברירה אחרת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יכול להיות שגם ברשת לא נהגו בסדר בכל הנושא של ההפרשות?
שמואל הלפרט:
יכול להיות, אבל אם כן, זה בלית ברירה כי התקציבים שלהם היו הרבה יותר קטנים ממה שקיבלו במגזר הכללי.
כאמור, יש תוכנית הבראה ויכול להיות שאין מנוס ממלכת אליה, אבל תוכנית ההבראה היא תוכנית כואבת מאוד לגננות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה מדבר על תוכנית הבראה חדשה?
שמואל הלפרט:
לא, על התוכנית הקיימת.
ענת שני:
אין תוכנית הבראה.
מוטי מרוז:
לא הייתה תוכנית הבראה לרשת הגנים. מה שהרב רביץ אומר, זאת לא תוכנית הבראה. היו כל מיני רעיונות באוויר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הרב רביץ בדרך כלל לא נותן ביטויים חד-צדדיים.
מוטי מרוז:
אני אומר לפרוטוקול שלא הייתה תוכנית הבראה לרשת הגנים.
ענת שני:
לא הייתה תוכנית אבל הופחת השכר.
שלי יחימוביץ:
למה כתבה לי שרת החינוך?
ענת שני:
אני לא יודעת וגם לא הייתה הסכמה.
קריאה:
היו טיוטות.
אברהם רביץ:
התחילו לפעול והתחילו לסגור גנים. למה אתם אומרים שלא הייתה תוכנית?
מוטי מרוז:
הייתה, היו טיוטות וגם נעשו דברים, אבל החתימה עוד לא הייתה. תוכנית ההבראה לא נחתמה.
אברהם רביץ:
כי האוצר לא הסכים. האוצר אמר תעשו אתם קודם ואני בא אחריכם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הרב רביץ, אתה בדרך כלל לא עושה הסכמים כאלה של תעשו אתם קודם בלי התחייבות.
אברהם רביץ:
פעם הייתי תמים.
שמואל הלפרט:
התוכנית שנעשתה היא הרע במיעוטו. היא רעה מאוד לגננות שאחרי עשרות שנות עבודה הן נאלצות לוותר על עשרות שנות ותק. מה שיותר מדאיג אותי, ולא ידעתי זאת עד לרגע זה, הם התנאים הסוציאליים שלהן, כאשר יצטרכו לצאת לפנסיה, לא יוכלו לקבל פנסיה. לכן הייתי מציע לך להיכנס יותר לעובי הקורה ולדרוש ממשרד החינוך שבמשך כל השנים לא נתן מה שהגיע לגננות, להחזיר את הדברים האלה כדי שלפחות יוכלו להבטיח את התנאים הסוציאליים, כך שכל גננת שתצא לפנסיה בבוא העת תוכל לקבל מה שמגיע לה ומה שמקבלת כל גננת אחרת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הדברים האלה מוסכמים על כולם. מה הבעיה שהגננות יבחרו ועד שלהן?
אברהם רביץ:
אין להם התנגדות.
יוסף ביננפלד:
לנו אישית אין התנגדות שיהיה ועד כלשהו, אבל יש את הסתדרות המורים של אגודת ישראל שעשרות שנים מקובלת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני שואל כי ישבתי עם אחד מחשובי הדיינים בישראל ודיברנו על כל הנושא של בחירת נשים וכולי. כאן לכל הדעות אין אפילו שמץ של בעיה הלכתית.
יוסף ביננפלד:
אנחנו כהנהלת רשת הגנים לא מתערבים בזה. זה לא החלק שלנו. ההנהלה לא עושה ועד ולא עושה הסתדרות. לנו יש הסתדרות מורים של אגודת ישראל שהיא מייצגת אותן והבאנו אותם למשרד החינוך כדי שייצגו אותן. אני אומר כאן בנוכחות כולם – ואפשר לבדוק את זה – שהם ייצגו אותן בכבוד גדול. זה שזה לא מספק אותן, אף פעם אנחנו לא מסתפקים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יש לכם בעיה עם זה שהם יבחרו ועד?
יוסף ביננפלד:
זה לא חלק של ההנהלה. אין לנו בעיה, אבל זה לא חלק שלנו. אנחנו לא שותפים להקמת ועד כמו שאף הנהלה לא שותפה להקמת ועד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בסדר, אבל אין בעיה בזה.
מוטי מרוז:
להם יש הסתדרות שמייצגת אותם. אנחנו לא נשב גם עם ההסתדרות, גם עם ועד וגם עם עורכת-הדין. לנו יש הסתדרות אחת שמייצגת אותן והיא גובה את הכספים והיא מקבלת את הכספים ואתה אנחנו דנים. לא נשב ונדון עם כל אחד ואחת.
שלי יחימוביץ:
יש כאן מיס-קונספציה של מושג העבודה המאורגנת שמעוגן באמנות בין-לאומיות ומעוגן בחוקי מדינת ישראל. ההסתדרות היא הסתדרות, היא ארגון יציג וועד הוא ועד. אגב, גם לעובדי קבלן מותר להתכנס ולבחור בוועד ומי שמונע מהן לבחור ועד, לא רק פוגע בזכויותיהן הבסיסיות אלא פועל בניגוד לחוק ובוודאי בניגוד לאמנות בין-לאומיות. אם משהו טוב – ואני מקווה שיצאו הרבה דברים טובים – יצא מהישיבה הזאת, זאת העובדה שתתירו כאן לנשים האלה לממש את זכותן כעובדות במדינת ישראל ולבחור לעצמן באופן דמוקרטי ועד שאתו גם תישאו ותתנו כמקובל ביחסי עבודה במדינת ישראל.
יוסף ביננפלד:
אני מוכן לסכם את הסעיף הזה ולעבור לנושא המרכזי. כל גננת שנכנסת אלינו נכנסת עם תקנון עבודה. אם הגננות שכולן שומרות תורה ומצוות ילכו לאיזשהו רב שהן רוצות ויקבלו פסק הלכה שזה בסדר מבחינתן, לנו אין בעיה. בזה אני מסיים את העניין. אי אפשר להיות גננת ברשת הגנים של אגודת ישראל ולא ללכת על פי ההלכה. לכן, אם יקבלו הסכמה של הרבנים, בבקשה.
אני רוצה לעבור לפרק העיקרי. למרות שיש לנו קשיים כבר שנים רבות וכולם יודעים את זה ודיברו על זה, רשת הגנים משלמת משכורת כל חודש, כולל החודש הזה שכבר שילמו משכורת לכל הגננות וזאת למרות שיש לנו גירעונות כבדים ומצב קשה מאוד. כל אחת שעובדת ברשת יודעת את זה. המשכורת שולמה ועל זה תודתנו למשרד החינוך.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
משכורת מופחתת.
יוסף ביננפלד:
משכורת מופחתת, לא לכולם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אם אני אקבל חצי משכורת, אני לא אומר שזה אומר שכולם קיבלו משכורת. כאשר אתה אומר שאתם משלמים משכורת על אף הקשיים, התגובה הטבעית, אחרי הדברים ששמענו כאן, היא לשאול את השאלה האם המשכורת המשולמת היא כפי שצריך לשלם, ואנחנו מבינים שזה לא כך. מקבלים משהו, מקדמה.
אברהם רביץ:
אני רוצה לאשר את מה שנאמר. במחוזותינו כאשר משלמים משכורת, אפילו פחותה, זה הישג גדול מאוד.
יוסף ביננפלד:
נכון.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זאת חצי הכוס המלאה.
יוסף ביננפלד:
זאת חצי הכוס המלאה וכדאי לציין גם את חצי הכוס המלאה.
אני לא חושב, ואני מקווה מאוד, שאף אחד מהיושבים כאן ומאלה שלא יושבים כאן חושד בהנהלת רשת הגנים שהיא רוצה להפחית שכר, שהיא רוצה לפטר גננות, שהיא רוצה לסגור גנים, שהיא רוצה לעשות משהו מהדברים האלה. שינוי שיטת התקצוב של מדינת ישראל כלפי החינוך המוכר שאינו רשמי – ועל זה בא חוק נהרי וחוק החינוך החרדי וחוקים אחרים במטרה לתקן קצת מהמעוות הזה – המציאות היא שאנחנו לא יכולים לשלם את כל מה שמקבלות הגננות בממלכתי. למרות זאת כתבה שרת החינוך לחברת הכנסת יחימוביץ שהרשת במשך כל השנים, עד השנים האחרונות, שילמה הכול לפי התקנון.
קריאה:
הטעו אותה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה ששרת החינוך כתבה כך, זה כנראה לא נכון כי שמענו כאן מהגננות שלא הפרישו להן ולא שילמו להן במשך שנים.
יוסף ביננפלד:
אם תשמעו אותי, תבינו גם את הנקודה הזאת. אנחנו שילמנו את כל מה שמשרד החינוך קבע בתלוש השכר של העובדים על פי טבלת משרד החינוך, למרות שזה לא היה אפשרי על פי שיטת התקצוב שהייתה קיימת וקיימת. מה שקורה בפועל הוא שכאשר אנחנו מקבלים פחות כסף ורוצים לשלם משכורת כל חודש לגננות שיביאו כסף לילדיהן הביתה, ובקופה חסר כסף, לכן קרה שהרבה שנים לא הפרישו להן את מה שהיו צריכים להפריש אבל ללכת הביתה הגננת הלכה עם כסף, וההפרשות אכן לא נעשו כדין. בשנים ההן לפחות שילמו להן את כל מה שהיה צריך לשלם וכאשר חסר כסף בקופה, העדפנו לשלם את המשכורת ולהשאיר את הדברים האחרים לתקופה שירווח לנו.
אני רוצה להזכיר – ואולי זה לא טוב להזכיר – שפעם היה מה שנקרא כספים ייחודיים. בשנים עברו, כאשר היו גירעונות לרשת הגנים, נתנו 10 מיליון שקלים לרשת הגנים מכספי הייחודיים וזאת כדי לכסות גירעונות כי שילמנו את כל מה שמשרד החינוך ביקש לשלם. גם הדבר הזה הופסק והופסקו גם דברים אחרים בעקבות בג"צים שעצרו את התשלום לנו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הם הופסקו כי הלכו בשיטה לא נכונה.
יוסף ביננפלד:
המציאות גרמה לכך.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
חינוך זה לא עניין של הסכמים קואליציוניים.
יוסף ביננפלד:
נכון. אף אחד לא חושד בנו שאנחנו רוצים לפגוע בגננות, לא בשכר, לא לפטר ובטח לא לסגור גנים, אבל מה לעשות שזאת שיטת התקצוב עד היום. אם פה תצליח חברת הכנסת יחימוביץ לשנות את שיטת התקצוב דרך הוועדה הזאת, אני חושב שהמשיח יגיע יום אחד קודם. זאת המציאות.
בזמן האחרון ישבנו עם הגננות לגבי שינויים ופיטורים. אני גר בחצור הגלילית ויושב פעמיים בשבוע בבני-ברק ברשת הגנים. חזרתי הביתה מבני-ברק עד חצור עם לב קרוע ויכולה להעיד על כך עורכת-הדין אתה ישבתי. הלב נקרע. הלב נקרע שאנחנו לא יכולים לתת להן מה שצריך. הברירה בידינו היא להיות או לחדול להיות. אם אנחנו לא נקיים את תוכנית ההבראה - שכבר ישבו עליה והיא עברה טיוטות והגענו למצב שבלעדיו אי אפשר אחרת - כל הגננות ו-1,500 עובדים נוספים שהם לא רק גננות אלא סייעות, מטפלות וכולי, ילכו הביתה בלי פיצויים בכלל. אם הדבר הזה יקרה והגננות ילכו הביתה ללא פיצויים כי הרשת תקרוס, היה זה שכרם שהם יפילו את הרשת ושום דבר מזה לא יהיה. אבל אם מישהו כן רוצה להחיות את זה, להגיע למצב טוב ולהגיע לשינוי שיטת התקציב, אנחנו נשמח מאוד לתת באופן מלא לגננות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה אומר שהממשלה אומרת לכם שמוכנים לעשות תוכנית הבראה, אבל בתנאי שתפגעו בזכויות היסוד של העובדים.
יוסף ביננפלד:
בתנאי שנהיה מאוזנים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אם אתה אומר שזה בלי פיצויים, זה אומר שאתם פוגעים בזכויות היסוד של העובדים.
יוסף ביננפלד:
92 אחוזים מתקציב הרשת הוא שכר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
גם 90 אחוזים מתקציב משרד החינוך הוא שכר.
יוסף ביננפלד:
נכון, אבל אי אפשר לעשות תוכנית הבראה בלי שהעובדות ירגישו זאת, כי מאיפה ניקח? מהשמונה אחוזים שנותנים לילדים כמה ניירות?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
גם כאשר מקצצים במשרד החינוך רוצים את זה בכבוד, חלק מהממשלה רוצה לעשות את זה, לא נוגעים בשכר של העובדים. יש דברים בסיסיים שאתה לא יכול לגעת בהם. זה קדוש ואתה לא יכול לגעת בזה. אתה לא יכול לקחת מהן למפרע את כל הפיצויים שנצטברו להן או פנסיה ולומר שבשמן אתם מוותרים על הדבר הזה.
קריאה:
זה לא נעשה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו נשמע את משרד החינוך, אבל אני רוצה להבין מנקודת מבטך האם כך אתה מבין את הדרישה של הממשלה.
יוסף ביננפלד:
נמצא כאן עורך-הדין שמייצג אותנו ואולי הוא יאמר כמה מלים בנושאים חוקיים.
שחר בן-עמי:
תוכנית ההבראה שכרגע נמצאת בדיון מתקדם מאוד, מטרתה לאזן את הרשת, כאשר יש פה שני הסכמים. הסכם אחד הוא מול משרד החינוך וההסכם השני הוא מול הסתדרות אגודת ישראל שעושה לנו חיים ממש לא קלים וזה חלק מהעיכוב. חצי שנה אחרונה של דיונים כדי להגן על העובדים כמה שיותר, זה דבר שאנחנו שותפים לו.
תוכנית הבראה היא לא בית הבראה ותהיה פה פגיעה בעובדים. משרד החינוך שעושה עבודה מאוד מעמיקה ויסודית אתנו, פועל ביחד הם היועצים המשפטיים שלו כדי למזער את הנזק. בשום פגישה לא עלתה מהם פגישה לפגוע בעובדים אלא להפך.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא הבנתי. תהיה פגיעה בעובדים או לא תהיה פגיעה בעובדים?
שחר בן-עמי:
אני אסביר מה תהיה הפגיעה. ההסכם הקיבוצי שאמור להיחתם שהוא תמונת מראה לפחות חלקית בנושא העובדים קובע בחלק מהסוגיות הקפאת זכויות, לא של פיצויים, אלא של דרגות ושכר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מה זה אומר הקפאת זכויות של שכר?
אברהם רביץ:
השתלמויות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
את זה כבר הורידו להן.
שחר בן-עמי:
זה לא רק זה.
ענת שני:
כדאי שתשתפו גם אותן במשא ומתן.
שחר בן-עמי:
אני משתף אותן. הן מוזמנות. לא רק שההנהלה לא מתערבת אלא שוועד העובדים זכאי להיבחר על פי תקנון הסתדרות המורים במדינת ישראל ואנחנו לא יכולים להתערב בו ולא רוצים להתערב בו. בטח לא יהיו כמה ועדים אלא צריך להיות ועד שייבחר על פי התקנון, וככל שייבחר ועד על פי התקנון, הן בהחלט תהיינה מוזמנות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מי נציגות ההסתדרות?
שחר בן-עמי:
היושב-ראש הוא הרב קרלישטיין שלא נמצא כאן. כדאי אולי להבין מה מהות ההסכם הקיבוצי לפני שקופצים על הרשת. המהות היא פגיעה זמנית בחלק מהזכויות של העובדים. בא משרד החינוך ובצורה מאוד הגונה – שאני הופתעתי ממנה לטובה – החשב בא ואומר שהוא מוכן לשים כסף כדי להקטין את הפגיעה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הוא לא יכול אחרת. יש חוק במדינת ישראל.
שחר בן-עמי:
זה בהתאם לחוק.
מוטי מרוז:
אני לא מכיר שום תוכנית הבראה בשום גוף שאין בה פגיעה בעובדים.
שחר בן-עמי:
יש זכות לפגוע בשכר עובדים כאשר זה במסגרת תוכנית הבראה.
שלי יחימוביץ:
כאשר זה נחתם במסגרת הסכמה עם העובדים ולא באופן חד-צדדי לשלוח להם יד לחשבון הבנק שלהם ולקחת את הכסף.
שחר בן-עמי:
אני מסכים אתך ואני אסביר.
שלי יחימוביץ:
אתם כופרים בכלל במושג הייצוג של עובדים.
שחר בן-עמי:
מאחר שיש בינינו הסכמה, למה להתווכח?
שלי יחימוביץ:
לא, אין הסכמה. אין הסכמה עם כל מה שאמרת.
שחר בן-עמי:
אנחנו נחתום על הסכם קיבוצי.
שלי יחימוביץ:
לפני שתחתמו, דברו אתן.
שחר בן-עמי:
חד משמעית נדבר אתן.
שמואל הלפרט:
מה גובה הפנסיה של גננת אחרי 35 שנים לפי הסכם ההבראה?
מוטי מרוז:
זה לא נכון מה שאמרו כאן.
אני רוצה לומר משהו פרלימינארי. הקשיים הכבדים שהרשת נקלעה אליהם התחילו בערך לפני כחמש שנים. כלומר, לכאורה עד לפני כחמש-שש שנים התזרימים של המזומנים של הממשלה לרשת היו מזומנים שהספיקו לה לבצע את הפעילות כי היה גם מה שנקרא הסכמים קואליציוניים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כספים ייחודיים.
מוטי מרוז:
לכן אי אפשר לבוא היום ולשמוע טענה שעובדים 30 שנים ואין פנסיה. הפנסיה היא פנסיה שנצברת במהלך 30 שנים ולא בחמש השנים האחרונות.
שולה מור:
ההשתתפות בשכר של הגננות, של העוזרות וכל העובדים האחרים זהה למה שאנחנו משתתפים ברשויות המקומיות.
יוסף ביננפלד:
הרשויות המקומיות נותנות 25 אחוזים מתקציבי הייעוד שלהן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
משרד החינוך מכסה מאה אחוזים?
שולה מור:
מכסה 100 אחוזים כולל יום ו' לו אנחנו מוסיפים את הדלתא.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זאת אומרת שכל פגיעה שהייתה במשך השנים הייתה מצד הרשת.
קריאה:
מתי ניתנו מאה אחוזים?
שולה מור:
כל הזמן. במשך כל השנים כולל תנאים סוציאליים, כולל הבראה, כולל ביגוד, כולל הכול.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה אומר שכל מה שלקחו, לקחו מצד הרשת.
מוטי מרוז:
כשאומרים שכר, יש קריטריונים לתקצוב שאומר שזה מורכב מאיקס ילדים, התחשיב הוא לפי איקס ילדים, ואם התקציב הוא לפי 30 ילדים והרשת הפעילה בעבר גנים עם 20 ילדים, בהגדרה הגן הזה היה גן גירעוני. הכסף שהגיע בגין הגן הזה של 20 ילדים לא הספיק גם כאשר התקצוב היה מאה אחוזים.
יוסף ביננפלד:
אם יש גננת 30 שנה, היא גירעונית.
מוטי מרוז:
נכון.
יוסף ביננפלד:
היו לה 20 ילד בגן, היא עובדת 35 שנים, והיא גירעונית מאוד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מה שאמרת לפני רגע לא היה נכון.
מוטי מרוז:
הוא נכון מאוד. מאה אחוזים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא, כי אמרת שעד לפני חמש שנים הכיסוי היה מאה אחוזים ולכן לא היה יכול להיווצר מצב ועכשיו בדיוק הסברת למה כן היה יכול להיווצר מצב.
מוטי מרוז:
הכיסוי היה מאה אחוזים לפי הקריטריונים. הרי אין מנגנון שהם מדווחים לי כל חודש על השכר של הגננות ואני משלם.
קריאה:
הולכים לפי ממוצע.
מוטי מרוז:
לפי ממוצע של קריטריונים. הממוצע הזה היה מאה אחוזים.
רשת הגנים של אגודת ישראל הגיעה כרגע לגירעון מצטבר של למעלה מ-100 מיליון שקלים. זאת תמונת המצב. רשת הגנים היא עמותה, היא איננה ממשלה ולמרות שהיא עמותה והיא איננה ממשלה, הממשלה – ויעידו פה כל מי שיעיד – מנסה בשנה האחרונה במאמצים גדולים מאוד להחזיק את הרשת הזאת. הרשת הזאת נכון להיום קיבלה באישורי – ואולי אפילו אין לי אישור כזה בכלל – 20 מיליון שקלים מעבר לתקציב השוטף שהגיע לה עד היום.
אנחנו מנסים לעשות את כל מה שאנחנו יודעים לעשות. אנחנו נמצאים בלוף האחרון של תוכנית ההבראה. מי שחושב שרשת גנים ש-95 אחוזים מההוצאות שלה הן הוצאות שכר, יכולה בכלל לעשות פטנט של תוכנית הבראה ובפטנט הזה לא תהיה פגיעה בשכר, פגיעה זמנית של כך וכך שנים, לא יודע על מה הוא מדבר. אין דבר כזה. אי אפשר לעשות את זה. כלומר, בהגדרה אם רוצים שהרשת הזאת תתקיים ולא תתפרק, צריכה להיות תוכנית הבראה. אני מסכים עם חברת הכנסת שלי יחימוביץ שצריך לערב את ועד העובדים, את ההסתדרות וכולי, אבל אני לא מכיר, ואני עברתי הרבה תוכניות הבראה בהרבה גופים, תוכנית הבראה שאין בה פגיעה בשכר. אין דבר כזה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אם אתם עושים הבראה לגבי רשת של בתי ספר או תוכנית אחרת, אתם מעלים על דעתכם לבוא למורים של בית הספר ולומר שעושים הבראה ושהם יוותרו על פיצויים ועל פנסיה? זה קרה פעם אחת?
מוטי מרוז:
בוודאי. אני לא יודע אם יוותרו על פיצויים ועל פנסיה, אבל על שכר ודאי. אחרת הרשת מתפרקת ולא תהיה. לצערי אני אומר את זה.
בתוכנית ההבראה אנחנו עומדים לייעד סכום לא קטן של כסף כדי לרפד עד כמה שאפשר לרפד – ואני יודע שאי אפשר לרפד – את מענקי הפרישה ואת מענקי ההסתגלות ואני אומר לך שאני לקחתי את זה על עצמי. הם ישבו אצלנו במשרד והראיתי להם על הלוח איך אני רואה את העסק ואנחנו מנסים לעשות כמיטב יכולתנו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה לגבי אלה שיוצאים מהמערכת.
מוטי מרוז:
כן. במסגרת תוכנית ההבראה יצא מי שיצא ואנחנו רוצים לעזור עד כמה שאנחנו יכולים לעזור. זאת תמונת המצב. תבינו, רשת שהגיע לגירעון מצטבר של 120 מיליון שקלים, אז אפשר לומר חי וקיים עד מחרתיים אבל אין מה לעשות.
אברהם רביץ:
מה עם שיטת התקצוב? מה זה הדבר הזה?
מוטי מרוז:
שיטת התקצוב בנויה כך שגן ילדים בנוי על קריטריון שכולם יודעים אותו. הוא אומר שאנחנו מתקצבים גן, מספר הילדים בגן עומד על 31 ילדים, ברור שכאשר גן שהוא עם מתחת ל-31 ילדים הוא אוטומטית גירעוני וגן שהוא מעל 31 ילדים לכאורה הוא בעודף.
אברהם רביץ:
אתם משלמים לפי ראש.
מוטי מרוז:
אנחנו משלמים לפי 31 ילדים בכל גן. לכל 31 תלמידים גננת. זה קטע אחד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
31 ילדים זה ממוצע.
מוטי מרוז:
כן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אם יש גן בו יש פחות מ-28 ילדים, גם הוא מקבל מלא.
מוטי מרוז:
לא, הוא מקבל 28 חלקי 31.
שולה מור:
כך זה גם בשלטון המקומי.
יוסף ביננפלד:
אבל בשלטון המקומי יש מענקי איזון. בתקנות כתוב שהמועצה חייבת להשתתף ב-25 אחוזים ואף רשות לא נותנת את זה.
מוטי מרוז:
חלק לא קטן בתוכנית ההבראה הוא להגיע למקסימיזציה מלאה עד כמה שאפשר בנושא מספרי התלמידים בכל גן כי גם הם כבר יודעים את זה והם יודעים את זה מזמן, שאם הם ימשיכו להפעיל גן עם 20 ילדים – והיו הרבה גנים כאלה – הגן הזה מכניס אותם לגירעון.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אחת הבעיות כאן – ואני קצת מכיר את זה – זה גם הנושא של הרשויות המקומיות וגם קצת הנושא של הביצה והתרנגולת כי הרבה מאוד מהמקומות אין להם בעיה להכניס יותר ילדים לגנים, אבל בהרבה מקומות אין מבנים, המדינה – בניגוד לסקטור הציבורי שגם כן לא כל כך בונים – לא בונה בכלל ואז הם יושבים עם מבנים שיש שם מקום למקסימום 20 ילדים והם תקועים.
ענת שני:
אני מוכרחה להשלים. ברור לחלוטין שהגננות צריכות לתרום לשכר, אבל זאת שאלה מאוד קשה אם גננות שכבר הפחיתו את הוותק שלהן ל-12 שנה – כלומר, פגעו להן ב-30 אחוזים מהשכר – צריכות להמשיך ולתרום.
יוסף ביננפלד:
למה הפחיתו להן את הוותק ל-12 שנה?
ענת שני:
כי הן יקרות ואתה רוצה לזרוק את הוותיקות.
יוסף ביננפלד:
לא בגלל זה. אמרנו כאן לפני דקה שמשרד החינוך לא נותן יותר מ-12 שנים ולנו יש גננות עם 40 שנות ותק.
ענת שני:
אתם מרוויחים על הצעירות שיש להן ותק של שנה. אני בכלל לא מתכוונת להיכנס לזה כרגע. ברור שהן צריכות לתרום בשכר אבל השאלה היא איך. הנקודה המרכזית שלנו כאן שזה לא יכול להיעשות מעל ראשן ובלי משא ומתן אתן. אני אומרת לכם שאנחנו ניאבק על זה. אני מבחינתי הייתי שמחה לסיים את זה כאן, הייתי שמחה שהוועדה תציע הסכמה, שיהיה משא ומתן עם ועד הגננות, יש נציגות שכבר נבחרה ואתם יודעים עליה. אני פניתי כבר הרבה מאוד פעמים לרשת בבקשה לנהל משא ומתן עם הגננות. אני אפילו ביקשתי מההסתדרות לשלב את הגננות במשא ומתן למרות שההסתדרות היא לא ארגון יציג כי ארגון לא דמוקרטי הוא לא ארגון יציג. זאת המטרה שלנו. אם תסכימו לזה ואפשר יהיה להגיע למשא ומתן מסודר, זה מקובל עלינו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בנקודה הזאת סיכמנו שנקבל – ואני בטוח שנקבל – פסיקה הלכתית מאחד מהגורמים. אני אקח את זה על עצמי.
ענת שני:
בסדר. כמובן שיצטרכו לעצור את ההסכם. שלא ייחתם בינתיים הסכם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
נקבל פסיקה הלכתית שמותר להן לבחור ועד. אני בטוח שיש מספיק פוסקים ודיינים בישראל שייתנו פסיקה כזאת. אני לא יכול להעלות בכלל טיעון הלכתי אחד, ואני קצת למדתי הלכה, שתתעורר בעיה.
זאב רוזנברגר:
אני חבר הנהלה ברשת הגנים. נקראנו לדגל לפני חמש-שש שנים כאשר הרשת הייתה ממש לפני מצב של סגירה. נקראנו שלושה חברים כדי לעזור להנהלה הקיימת על מנת לנסות לשקם. במשך שש שנים בערך אנחנו בדיונים בנושא הזה של תוכנית ההבראה. הרב רביץ צודק בזה שאנחנו מיוזמתנו התחלנו לצמצם את מה שניתן עוד לפני שחתמנו על תוכנית ההבראה וזאת כדי להתקדם עוד לפני שהיא נחתמת.
לנו בהנהלה באופן עקרוני קשה וכואב כל המצב הזה שהבנות נקלעו אליו. אנחנו גם אנשי חינוך, גם אני מקבל משכורת – לא מהרשת אלא אני מנהל בית ספר – וכואב לי על הפגיעה הזאת שהגננות עלולות להיפגע. אנחנו מודעים לזה שאם לא נעשה – ולא נעשה בעתיד אלא עד סוף יולי – חתימה על הסכם ההבראה הזה, אני מודיע פה קבל עם ועדה, ואני חושב שגם משרד החינוך יודע, שב-1 בספטמבר אין רשת גנים.
קריאה:
היא חדלת פירעון.
זאב רוזנברגר:
אם עורכת-הדין שני חושבת שזה אחרת, בבקשה, שתאמר.
ענת שני:
לא אמרתי שזה אחרת.
זאב רוזנברגר:
את העגלה אי אפשר לעצור.
יוסף ביננפלד:
העזרה שלך לגננות תהיה שהן ילכו הביתה ללא פיצויים וכך ילכו כל 1,500 העובדים. זאת תהיה העזרה שלך לכל העובדות.
שלי יחימוביץ:
היא מבקשת לנהל את המשא ומתן עם הגננות כמקובל בשוק העבודה בישראל.
יוסף ביננפלד:
כבר אמרתי שאין בעיה אבל זה לא יביא כסף.
שלי יחימוביץ:
אין קשר בין הדברים.
זאב רוזנברגר:
זה לא סוד שמערכת החינוך החרדית יש לה את הסתדרות המורים שנקראת הסתדרות המורים של אגודת ישראל וגדולי ישראל הם שמנחים את פעולותיה. גם המורות של החינוך העצמאי לא בוחרות להסתדרות המורים וגם הגננות לא בוחרות וגם עובדות עיריית בני-ברק לא בוחרות.
אברהם רביץ:
גם המורים לא בוחרים.
זאב רוזנברגר:
המורים בחרו.
אברהם רביץ:
זה מינוי.
זאב רוזנברגר:
לא, בחרו, אחרי 1953. לכן אני אומר שבקטע הזה יש נציגות.
יוסף ביננפלד:
גם את חברי הכנסת של אגודת ישראל לא הציבור בחר אלא גדולי ישראל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה לא צודק. הרב רביץ היה ברשימה שמישהו בחר אבל אתה שמת בקלפי את הפתק שכתוב שם אגודת ישראל.
יוסף ביננפלד:
שחייבו אותי לשים. לא שהייתה לי זכות בחירה. לא הייתה לי זכות בחירה אלא הייתה לי חובת בחירה להצביע עבור הרב רביץ.
זאב רוזנברגר:
מאז נכנסו כל הגננות החדשות, מופרשים להם תנאים סוציאליים שזה אומר פנסיה לא של 1,200 שקלים אלא פנסיה לפי גובה השכר שהן מקבלות.
קריאה:
זה לא ביטוח מנהלים שהיה להם פעם.
יוסף ביננפלד:
שש שנים לכולם יש פנסיה מלאה על פי החוק.
ענת שני:
למה לוותיקות אתם לא מפרישים?
יוסף ביננפלד:
את רוצה לקיים עכשיו את כל הדיונים על תוכנית ההבראה?
זאב רוזנברגר:
בעבר הייתה קרן פיצויים מרכזית שבקרן הזאת היה כסף מיועד עבור פרישה של גננות. היות והתחלנו את תוכנית ההבראה, צמצמנו גנים, הפרשנו גננות וכולן קיבלו את הפיצויים כפי שמגיע להן. אחת הסיבות לגירעונות ברשת, היות שמלבד זה שאנחנו עמותה ציבורית או בעלות ציבורית, יש לנו גם מסר ייעודי רוחני ולכן פתחנו גנים בעשרות ישובים עם מספר קטן של תלמידים.
יוסף ביננפלד:
עם גננות בעלות ותק של 40 שנים.
שמחה בוסי:
אני ממושב צלפון, גננת בבאר יעקב, אם לילד חריג. אין לי בעיה שהרב קרלישטיין ייצג אותי, אבל יש לי בעיה עם זה שהדם שלי הוא לא כמו דם של מורה. חברות שלי שלמדו כמוני והן באותה דרגה, עם אותן שנות ותק ועם אותן זכויות, להן יש פנסיה. אני מוכנה לפרוש. שבעו ממני, נתתי את כוחי, את יופיי, את כל כולי בבאר-יעקב ובאר-יעקב תעיד, אפשר לשאול את ראש המועצה, ואני שמחה וגאה על מה שנתתי. אני אוהבת את הרשת ולכן לא עזבתי אותה למרות שרצו לקחת אותי עם הגן בבאר-יעקב ולמרות שהרשת רצתה לזרוק אותי בגלל גילי. כל כולי למען הרשת. אני מבקשת שכמו שנתתי את כל כוחי, לא לזרוק אותי אלא לראות אותי באותה עין שרואים את המורות. חברות שלי שהן מורות יוצאות לפנסיה בכבוד, אבל אני לא יכולה לצאת לפנסיה כי אין לי עם מה לצאת. אני לא יכולה ללכת לעבוד במקום אחר כי בגילי כבר אף אחד לא יקבל אותי. מי ייתן לי פרנסה? מי ייתן לי להאכיל את הילדים שלי? מה אני אומר לבן שלי, שאין לי לתת לו? מאיפה אני אוציא את הכסף למוניות אתן הוא צריך להגיע למועדון שאף אחד לא מממן אותו ואני צריכה לשלם בכיוון אחד 150 שקלים? מאיפה אני אתן את זה? אני יכולה לומר לו לא? למה לא לראות אותי באותה עין? אם אין כסף לרשת – ואני מכבדת את זה – למה ללכת ולפתוח עוד גנים עם 12 ו-14 ילדים? איפה הצדק? למה לזלזל בכל מה שהשקעתי כל חיי? תראה איפה האמת נמצאת. אני אוהבת את הרשת יותר ממך. אני גדלתי בה, אני חייתי בה, חינכתי את ילדיי, הקמנו דור לתפארת. אתה מגונן כי אתה עורך-דין, אבל אני כל כולי אגודת ישראל, כל הדם שלי. אני בחרתי באנשים שלנו ולא באתי לכאן להשמיץ אף אחד. אני אוהבת אותם, אני לא רוצה לעזוב אותם, אני גאה לתת את מה שהתורה נותנת, אבל שיראו אותי כמו שרואים את עצמם ואת המורות.
דליה רוט:
להסתדרות המורים יש פניות רבות מאוד של גננות של האגודה, אבל לצערנו הן לא חברות בהסתדרות המורים אלא יש להן הסתדרות משל עצמן, אבל הן פונות והפגיעה יותר עמוקה ממה שנאמר כאן.
פנו אלי אתמול גננות של בני-ברק שהחליטו בהחלטה שרירותית שעד שנה רביעית של הוותק בכלל אין גמול ניהול. לא ביגוד, לא הבראה, לא קרנות, לא שום דבר.
מי שעד עכשיו לא רעדו לו נימי הנפש, אולי גם עכשיו לא ירעדו, אבל לא יכול להיות שגננות, מחנכות בישראל שנותנות את נשמתן על חינוך ילדי ישראל יצאו בצורה מעליבה, פוגעת, שעתידן לא מוסדר משום בחינה.
אני מברכת את יושב-ראש הוועדה שסוף סוף הנושא של גננות על כל ההיבטים עולה לדיון. החינוך בגיל הרך צריך למצוא את מקומו וטובה שעה אחת קודם.
ענת שני:
אתם מוכנים שהן יצטרכו אליכם?
דליה רוט:
ברצון.
ענת שני:
הן רוצות להצטרף.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מוטי, אני רוצה לשאול אותך שאלה. כחלק מההסדר שלכם – ואני לא נכנס למשא ומתן על אף ההודעות שאתם מוציאים במשרד שלכם – הנחת היסוד לעתיד תהיה שהשכר של הגננות ברשת הזאת יהיה יותר נמוך מאשר של כלל הגננות?
מוטי מרוז:
לא. הנחת היסוד לא בנויה על תנאי שכר שיהיו מפה ועד הנצח. מדובר על תקופת מעבר של מספר שנים. המהלך הזה יתבצע ומשרד החינוך יזרים תקציבי הבראה מעבר לתקציבים השוטפים. בתום ארבע-חמש שנים אנחנו מקווים, אנחנו אמורים לקוות, שהרשת תצעד למסלול תקין.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני רוצה לנסות לסכם את הישיבה ואני מבקש להודות לחברת הכנסת שלי יחימוביץ על כך שהיא דחפה את הנושא, ואני כמובן ברצון נעניתי, ולחברי הכנסת הרב רביץ והרב הלפרט.
אני מבין שאנחנו נמצאים בעיצומו של משא ומתן ואני לא רוצה להתערב בעצם המשא ומתן. הבעיה בדברים האלה שאנחנו מקבלים אותם בדיעבד וזה לגבי כל התחומים. המדינה נכנסת כאן עם הסדרים למיטה חולה הרבה מאוד פעמים. במקום לעשות את הדברים מראש בצורה נכונה, רואים איך הדברים נעשים בצורה מעוותת. הרי כל הזמן ידעתם – ואני אומר את זה גם מצד משרד החינוך אבל גם מצד הרשת – שעושים דברים שיוצרים את הגירעון ובסוף זה פוגע באנשים שנמצאים שם והם לא אשמים בדבר הזה אלא עושים מלאכתם מלאכת קודש. בדיוק לפני כן היה לנו דיון לגבי המתנ"סים במגזר הערבי וגם שם עושים בדיוק אותו הדבר. סוגרים להם בכל מיני הסדרים את כל התקציבים שלהם, אז נוצר גירעון ואז פתאום כל העובדים שם עובדים ללא זכויות. זה דבר בלתי מתקבל על הדעת בחברה מתוקנת ומסודרת. הרבה מאוד מההסדרים האלה נעשו כדי שיהיו הסכמים קואליציוניים ולכן לא מתקצבים כמו שצריך לתקצב ולא עושים הסדרים מראש שהם הגונים וראויים. גם אני לוקח חלק מהאשמה כי מדובר גם מערכת הפוליטית בכנסת.
אחרי שזה נאמר אנחנו נמצאים עכשיו במצב מאוד עדין ולכן אני קודם כל מבקש ודורש ממשרד החינוך, גם כאשר אתם נכנסים לתוכנית הבראה – ואני מבין שעשיתם כאן מאמצים גדולים, ואני לא מזלזל במאמצים , ויכול להיות שתהיה פגיעה ופיטורים גם הם פגיעה – תעמדו על הדברים היסודיים עליהם החברה שלנו נבנית. לא יכול להיות מצב שאנשים יוצאים בלי זכויות יסוד. לא יכול להיות מצב שלגננת אין במה לפרנס אחר כך את הילדים שלה. לא יכול להיות מצב שלקחו לה את הפנסיה שלה. אם לא הפרישו בעבר את מה שצריך להפריש, חייבים להגיע להסדר וחייבים להגיע לצורה שמגנה על הזכויות הבסיסיות של מי שעבד במשך שנים ברשת, גם אם הפגיעה נעשתה על ידי העמותה או הרשת. זה חלק מהחובה שלנו כמדינה לדאוג בצורה הגונה לאנשים שלנו. אני יכול רק לבקש מכם לתקן את ההסכמים בצורה כזאת שלא תהיה פגיעה בזכויות הבסיסיות בעובדים. אנחנו נעקוב אחרי זה.
בנושא הייצוג. לא יכולים לקחת מאנשים דבר בלי שהם הסכימו לזה או בלי שמי שמייצג אותם הסכים לזה. אנחנו חייבים להגיע לפתרון מהיר. אני מבקש מחברי הכנסת, מהרב רביץ ומהרב הלפרט, להיות שותפים אתי ושנמצא עכשיו את האפשרות שמקובלת – זה לא עניין הלכתי אלא עניין של רצון, ונאמר פה שאין שום בעיה ברשת - שיהיה רב שייתן להם את ההיתר לייצוג. אנחנו נמצא את הסמכות ההלכתית שתיתן את האור הירוק לכך.
אברהם רביץ:
יש סמכות מחייבת. לא צריך להמציא את הגלגל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
גם אני חושב כך, אבל כנראה שמישהו ברשת חושב שאין סמכות.
יוסף ביננפלד:
חס וחלילה.
אברהם רביץ:
אתה צודק. באמת אין כאן שאלה הלכתית. יש כאן בעיה שגדולי התורה שהם הסמכות רואים בכל מערך החינוך החרדי גוף אחד ומשום כך הם רוצים שההחלטות יהיו מקובלות על כולם. כאן צריך להיות גם חכם ואני באמת פונה אל הוועד לדבר שם עם מי שצריך שלו מותר לשבת עם הוועד. חייבו אותו, אתם הנהלת הרשת. אל תאמר לי שאין לך התנגדות כי זה לא מספיק, אלא תאמר לו שיש דרישה – ולא כדאי להתחיל עם הכנסת כי כפי שאתה יודע יש פה אנשים רעים – ושיכירו בוועד. מוכרח להיות תיאום.
שמואל הלפרט:
אני רוצה להודות למוטי מרוז על העזרה שהוא משתדל להגיש לרשת הגנים במצב הקשה. שמעתי טוב מה שהוא אמר, שבעיקר העזרה הוא משתדל לרפד את הגננות שנאלצות לפרוש. אני מבקש ממנו שגם בעתיד ייתן עדיפות ראשונה לגננות שפורשות ושיקבלו את המקסימום שהן צריכות לקבל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אמרתי את זה בסיכום. זה לא לפנים משורת הדין. לא עושים כאן חסד עם אף אחד.
שמואל הלפרט:
צריך להבטיח את התנאים ולהעמיד את נושא הפנסיה בראש סדר העדיפויות. לי הנושא הזה חשוב מאוד וכך גם לגננות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ודאי.
אם כן, קודם כל שההסדר יהיה כזה שלא יפגע בזכויות הבסיסיות של העובדים. אנחנו נגיע לכך שתהיה פה נציגות הגננות שנפגעות בצורה אכזרית ולא מקובלת על ידי התנאים לפיהם הן חיו במשך שנים אבל הן נפגעות עכשיו עוד יותר.
אני לא יכול לראות שמעבר לזה כרגע אנחנו יכולים לקבל משהו נוסף. מה אתה מציע לגבי הרשויות המקומיות?
אברהם רביץ:
מה שנקרא חוק נהרי אמור לתקן את זה, אבל לך תדע מתי זה יצא.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה יצא עכשיו.
אברהם רביץ:
זה כולל גם את הגנים.
יוסף ביננפלד:
מנסים להתחמק מזה.
מוטי מרוז:
חוק נהרי מדבר על שתי הרשתות ורשת הגנים איננה חלק מהן.
שלי יחימוביץ:
אין לי הרבה להוסיף על דבריך אדוני היושב-ראש אלא רק בקשה שנמשיך לעקוב אחרי העניין הזה.
בקשה נוספת. כשהתחילו לדבר על הייצוג לתומי חשבתי שיש פסק הלכה נגד הייצוג, אבל האיר את עיניי חבר הכנסת הרב רביץ שאין דבר כזה אלא מדובר על החלטה מבנית פנימית שלכם.
אברהם רביץ:
לא, זה צריך לעבור את הרבנים.
שלי יחימוביץ:
אני מבקשת ממשרד החינוך בשבתכם על תוכנית ההבראה עם העומדים בראש הרשת, שאתם כמי שאמונים על קיום מדינת ישראל, תוודאו שבמהלך המשא ומתן אכן יש ייצוג לנציגות הנבחרת של הגננות ולעורכות-הדין שלהן.
מוטי מרוז:
אני לא יודע איך עושים את זה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה חשוב. אתם נמצאים במשא ומתן ואתם מחויבים בחוק הנוהג במדינת ישראל. מה שיכולים לעשות נציגי הרשת, זה דבר אחד, אבל מה שאתם יכולים לעשות, זה משהו אחר.
שלי יחימוביץ:
אתם לא יכולים לעצום עיניים כאשר אתם רואים שהחוק לא מתקיים.
איילת כהן מלקמן:
אנחנו אמרנו, ולדעתי זה גם מופיע באחד הסיכומים, שארגון יציג הוא או רק מי שרשום במשרד התעשייה או מי שיש החלטה שיפוטית, לא שאני מחליטה מי הוא הארגון היציג.
שלי יחימוביץ:
אני לא מקבלת את זה. הטענה שלי היא לא פורמליסטית. אני מבקשת שבשבתכם לקיים משא ומתן תוודאו שזכויות העובדות נשמרות, לרבות הזכות לייצוג.
איילת כהן מלקמן:
זה בוודאי. בעניין הזה דרשנו ואמרנו לרשת שמכיוון שזה איננו ארגון יציג, אתם נדרשים ליידע כל עובדת ועובדת ולא תהיה פגיעה בלי הסכמה של כל אחת.
שלי יחימוביץ:
לא מקובל עלי ליידע. ליידע זה לא מספיק.
איילת כהן מלקמן:
לא רק ליידע אלא שהיא תבין מה קורה.
ענת שני:
עובדה שאנחנו לא יודעים מה קורה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מיידעים אותן שקיצצו להן כך וכך במשכורת שלהן, כך וכך בוותק שלכם, ואז מה הן יכולות לעשות?
איילת כהן מלקמן:
לנו אמרו שאין מי שמייצג ולכן אנחנו אמרנו שאם הוא איננו, אנחנו דורשים הסכמה של כל אחת ואחת בדיוק מהסיבה הזאת.
אברהם רביץ:
בפרשנות שלכם אתם טוענים שחוק נהרי אינו כולל את הגנים. אם כן, הוא לא יכול לייצג אותם וזה גוף נפרד.
איילת כהן מלקמן:
אלינו הביאו אותו כמי שמייצג.
אברהם רביץ:
אתם טוענים שהוא לא מייצג.
איילת כהן מלקמן:
לכן ביקשנו שיגיעו אל כל גננת וגננת שמבחינתנו צריך את הסכמתנו. זה מכיוון שאנחנו לא רוצים לפגוע בעובדים.
ענת שני:
תזמנו את הנציגות למשא ומתן. יש נציגות וצריך לזמן אותה.
יוסף ביננפלד:
הסכם הבראה לא עושים עם ההסתדרות אלא הסכם קיבוצי עושים עם ההסתדרות.
ענת שני:
הסכם הבראה עושים עם העובדים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מבקש ממשרד החינוך לעדכן אותנו גם במשך השבועות הללו. אני מבין שההסכם עומד בפני סגירה. אני רוצה לדעת בעוד שבועיים היכן זה עומד.
מוטי מרוז:
מועבר כאן מסר לא בריא ואני אסביר למה. נושא תוכנית ההבראה הוא מאוד מאוד דחוף. כלומר, להערכתי – וזאת הערכתי – אם אנחנו לא מסיימים את הסיכום על תוכנית ההבראה עד סוף חודש יולי, עד סוף החודש הזה, אני לא יודע מה יקרה אחר כך. לכן אני אומר שאפשר לעשות את כל מה שרוצים אבל חייבים להבין שתוכנית ההבראה הזאת, כדי שהיא תצא לדרך וכדי שיתחילו להיות מוזרמים מיליוני השקלים לרשת, אנחנו חייבים לסגור אותה בסוף יולי. איך עושים את זה עם כל הדרישות ששמעתי כאן, אני לא יודע.
ענת שני:
נציגות העובדות צריכות לבוא ולחתום. אתה תגרור אותנו לבתי משפט ותאריך את המועד במקום לדבר עם הגננות שזה הדבר הכי יעיל.
מוטי מרוז:
אני לא המעסיק שלהן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני חושב שדי בקלות אפשר לצרף ואפשר גם לשנות דברים.
מוטי מרוז:
אני לא מתנגד שהן ישתתפו בדיונים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
גם שיהיו בדיונים וגם שתעשו הסכמים כאלה שלא תהיה פגיעה, ודאי לא פגיעה רצינית, בזכויות העובדות. זה הדבר הכי חשוב. לגבי הנציגות ואיך להתקדם בנושא הזה, אנחנו נמשיך לטפל. אני מבין את הדחיפות של סגירת ההסכם.
תודה רבה, אנחנו סיימנו את הישיבה.
הישיבה ננעלה בשעה 13:20