פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 303
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, כ"ג בתמוז התשס"ז (9 ביולי 2007), שעה 9:00
סדר היום:
הצעת חוק משק הדלק (קידום תחרות) (תיקון – פרסום מחירים בתחנות תדלוק), התשס"ז-2006, של חבר הכנסת גלעד ארדן (פ/1806)
נכחו:
חברי הוועדה: גלעד ארדן-היו"ר
דוד טל
אמנון כהן
מוזמנים: אהוד יחיאלי מנהל מינהל הדלק, משרד התשתיות הלאומיות
עמרם אזולאי מנהל הדלק, משרד התשתיות הלאומיות
דניאל מרום כלכלן ראשי מינהל הדלק, משרד התשתיות
חגית אייזנמן מלכה,עו"ד לשכה משפטית, משרד התשתיות הלאומיות
יהודה סבן רפרנט אנרגיה ותשתיות, משרד האוצר
גלי גרוס,עו"ד משרד המשפטים
גיא בן צור כלכלן, הממונה על הגבלים עסקיים
יעקב פרידגוט,עו"ד דירקטור דלק
מיכל אוגולניק דוברת חברת פז
יריב פקטה,עו"ד חברת פז
רון לבנשטיין מנהל אגף תפעול, סונול
תמר מונד,עו"ד סגנית היועצת המשפטית, דור-אלון
מיכאל טירר,עו"ד יועץ משפטי, ארגון סוכני ובעלי תחנות דלק
צבי קורמן יו"ר ארגון סוכני ובעלי תחנות דלק
מתי יצחק יו"ר ועד דלק, ארגון סוכני ובעלי תחנות דלק
יוסף גולן חבר הנהלה, ארגון סוכני ובעלי תחנות דלק
יעל דניאלי מנכ"ל, מכון הנפט
יצחק קמחי,עו"ד הרשות להגנת הצרכן
בני מעוז חברת סונול
ייעוץ משפטי: אתי בנדלר
מנהלת הוועדה:לאה ורון
רשמת פרלמנטרית: יפעת שפרכר
הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון – פרסום מחירים
בתחנות תדלוק), התשס"ז-2006
היו"ר גלעד ארדן:
אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. על סדר היום הצעת חוק משק הדלק (קידום תחרות) (תיקון – פרסום מחירים בתחנות תדלוק), התשס"ז-2006, של חבר הכנסת גלעד ארדן. המגמה שלי היא לסיים את הדיון להכנה לקריאה ראשונה. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית במליאת הכנסת. היה די זמן לציבור ולכל מי שרצה ללמוד אותה ולבוא ולהביע את עמדתו לגביה.
הוספת סעיף 7א 1. בחוק משק הדלק (קידום התחרות), התשנ"ד-1994, אחרי סעיף 7 יבוא: "פרסום בתחנות דלק 7א (א) מפעיל תחנת תדלוק יפרסם את מחיר הדלקים שהוא מוכר, לפחות בשני מקומות בולטים לעין בתחום תחנת התדלוק. (ב) הפרסום הנזכר בסעיף קטן (א) יהיה על גבי מודעה בגודל של 1 מ"ר לפחות באותיות ברורות וקריאות (להלן –"ההודעה"); ההודעה תהיה תלויה בסמוך למתקני המכירה ובמקום הנראה לעין הרכוש את מוצרי הדלק. (ג) לא יציג מפעיל על גבי ההודעה ועל גבי עמוד הפרסום בתחנת התדלוק את ההנחות על מחיר הדלקים הנמכרים בתחנת התדלוק, אלא אם הציג לצד ההנחות, ובגודל זהה להצגת ההנחות, את מחיר הדלקים לאחר ההנחות. (ד) העובר על הוראה מהוראות סעיף זה, דינו – מאסר שלא יעלה על 6 חודשים או קנס שלא יעלה על הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977." תחילה 2. תחילתו של חוק זה ביום י"א בטבת התשס"ז (1.1.2007).
הצעת החוק משתלבת במגמה שהוועדה הזאת מנסה לקדם, שזה עידוד התחרות. לעידוד התחרות יש כל מיני מובנים, כשבין היתר זה העניין של השקיפות לציבור וההבנה מה המחיר הסופי שהוא משלם. לאור התיקונים שנעשו בשנים האחרונות בחוק הגנת הצרכן, ובעיקר הוספת סעיף 17א לחוק הגנת הצרכן שמחייב הצגת מחיר כולל על נכס או שירות, אני חושב שההצעה הזאת משתלבת. יש מוצרים שזה לא רלוונטי לגביהם כיוון שהם מפוקחים. זה רלוונטי כרגע לגבי מחירי הסולר ומחירי דלק 98 אוקטן. הציבור שנכנס לתחנה לתדלק לא יודע האם המחיר הסופי שהוא ישלם בתחנה הוא יותר זול או יותר יקר ממקומות אחרים. האמירה של ההנחה לא בהכרח ברורה או לא בהכרח מלמדת על המחיר הסופי. יש פה ניצול בלתי הוגן, כי ברגע שהצרכן נכנס לתחנה זה כבר משפיע על קבלת ההחלטות שלו. גם אם זה לא ממש זול רוב הסיכויים שהוא יישאר ויתדלק.
מהות ההצעה היא הגברת השקיפות של המחירים כלפי הציבור. דרך זה אנחנו רוצים לעודד את התחרות בין חברות הדלק ותחנות הדלק. ראיתי שנדרשים מספר תיקונים בהצעה, כמו לדוגמה שפרסום ההודעה יהיה גם בפתח התחנה, לא רק אמירה כללית ולא כל כך מחייבת בשטח התחנה. אנחנו רוצים שמי שנכנס ידע למה הוא החליט להיכנס. אני הבנתי שלמשרד התשתיות ולמינהל הדלק יש כמה הערות.
דוד טל:
קיבלתי את עמדת יושב-ראש הוועדה, כי היושב-ראש אמר שזה צריך להיות בתוך תחנת התדלוק. לאחר מכן הוא גם הסביר שבן אדם שנכנס כבר צריך לקנות. חשבתי להציג את זה בקידמה כך שכל מי שנוסע בכביש ידע מה המחיר בכל תחנה. אני מניח שעם הזמן הוא ידע מי הן התחנות היותר זולות ומי הן היותר יקרות.
חגית אייזנמן:
ההערה הראשונה שלנו הייתה לגבי זה שמעבר לשיווק בתוך התחנה צריך לעשות שיווק שיכוון אל התחנה כך שהאנשים בחוץ יוכלו לעשות את ההחלטה שלהם אם להיכנס או לא.
אתי בנדלר:
מה ההצעה? שזה יהיה מחוץ לתחנה?
חגית אייזנמן:
שיהיה שלט מחוץ לתחנה.
היו"ר גלעד ארדן:
בהצעה כתוב שהפרסום יהיה במקום הנראה לעין וסמוך למתקני המכירה. המשרד מבקש שתהיה הבהרה ספציפית.
יעל דניאלי:
סעיף (ג) מאוד ברור.
היו"ר גלעד ארדן:
התחנה יכולה להחליט שעמוד הפרסום שלה יהיה במקום אחר, לאו דווקא בכניסה לתחנה.
יעקב פרידגוט:
הצעת החוק פשוטה, ברורה, אין לנו בעיה איתה ואנחנו מסכימים לה כי המטרה היא ליידע את הצרכן ואת הלקוח לגבי המחיר, אבל כשם שלא מחייבים את הסופרמרקט להוציא כסף ולעשות עמוד כזה או אחר עם מחירים כאלה ואחרים, כך אי אפשר לחייב חברה להוציא מיליוני שקלים על פרסום. עמוד הפרסום הזה עולה הרבה מאוד כסף. אם תכפילו את זה ב900 תחנות מדובר במיליוני שקלים.
היו"ר גלעד ארדן:
מבחינתנו זה יכול להיות לא על עמוד, אלא בכל דרך הנדסית שתמצאו לנכון.
יעקב פרידגוט:
אדוני יודע שלא ישימו איזו שהיא גרוטאה. עמוד פרסום זה עמוד פרסום כפי שמקובל בתחנות. זה עולה הרבה מאוד כסף.
דוד טל:
אני מאוד מתפלא ממה שאתה אומר, כי כבר היום יש תחנות שמפרסמות שיש הנחה של 15 אגורות.
יעקב פרידגוט:
זה חלק ממסע הפרסום. לא מחייבים. מי שרוצה מפרסם. למה לחייב?
היו"ר גלעד ארדן:
נניח שתחנה אומרת שהיא לא רוצה לפרסם לציבור. האם עכשיו היא תהיה חייבת לשים עמוד פרסום כלפי נתיב הנסיעה?
חגית אייזנמן:
ההצעה שלנו מחייבת.
יעקב פרידגוט:
ההצעה של יושב הראש לא מחייבת.
אתי בנדלר:
הצבת עמוד פרסום בנתיב הנסיעה מחייבת אישורים נוספים. אתם מחייבים רשויות אחרות שלא דרשנו את הייצוג שלהן כאן.
היו"ר גלעד ארדן:
אין חובה היום על תחנה לפרסם כלפי חוץ את המחיר שלה, אלא אם כן היא מחליטה לעשות כן. אני לא זוכר שבתי עסקים אחרים באיזה שהוא תחום מחויבים לפרסם בחלון הראווה שלהם את המחיר, אלא אם כן הם רוצים לפתות את הציבור.
לאה ורון:
בתי עסק מחויבים.
אתי בנדלר:
צריכה להיות הצגת המחיר של כל מוצר המוצג לעין הצרכן. זה בהתאם לחוק הגנת הצרכן.
היו"ר גלעד ארדן:
אני עושה אבחנה בין מוצג לצרכן שהוא על המדף ויש עליו מחיר..
אתי בנדלר:
גם בחלונות הראווה. כשאני מדברת על חלון ראווה אני מדברת על המוצרים שנמצאים בחלון הראווה.
היו"ר גלעד ארדן:
הם לא שמים חבית דלק בכניסה לתחנה.
אתי בנדלר:
אין חובה להציג בחלון הראוה את המחיר של כל המוצרים שנמכרים בתוך התחנה. זאת גם לא ההצעה של אדוני. ההצעה של אדוני היא שבאותו מקום שהם מפרסמים את המחיר הם יפרסמו את המחיר גם לאחר ההנחה.
היו"ר גלעד ארדן:
משרד התשתיות אומר - אם הבנתי נכון את עו"ד חגית אייזנמן - שכל תחנה, בין אם היא מפרסמת את מחיריה הזולים ובין אם היא לא, תחויב בעקבות הצעת החוק להציב שלט בכניסה שמפרסם מה המחיר הסופי של כל אחד מהמוצרים. אני חושב שזה צריך להיות מחייב רק את מי שבוחר לשים שלט לגבי המחירים שלו. הדרישה שלנו צריכה להיות כזאת על מנת שאנשים שלפני שהם נכנסים יוכלו לדעת מה המחיר הסופי שמצפה להם בתחנה. זאת הייתה כוונת הצעת החוק. עו"ד אייזנמן, האם התחנות מחויבות בהיתר לעמוד כזה? האם הן מבקשות את ההיתר הזה? במה זה כרוך? אנחנו נוציא תחת ידנו הצעת חוק שמחייבת אותן, אבל בסוף לאף אחת לא יהיה עמוד כי יתחילו להגיש בקשות להיתרים והעירייה תרצה שימוש חורג, היטלי השבחה.
אתי בנדלר:
בידי נמצא צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הצגת מחירים של מוצרי דלק), התשנ"ד-1993. אני מניחה שהצו הזה עדיין בתוקף. הצו של שר התשתיות קובע שבעל תחנת דלק חייב להציג את המחיר שבו הוא מוכר את מוצרי הדלק לפחות ב-2 מקומות בולטים לעין בתחום התחנה. אין חובה מטעם משרד התשתיות הלאומיות להציג את המחיר דווקא על גבי עמוד חיצוני לתחנה. השאלה אם רוצים להנהיג באמצעות הצעת החוק שלך חיוב כזה.
דוד טל:
אני לא אוהב את ההצטדקות של תחנות הדלק. לכל תחנת דלק יש איזה שהוא עמוד. על אותו עמוד אפשר לכתוב את המחירים.
יעקב פרידגוט:
אתה אומר שלא נדרש להוסיף שום דבר, אבל הם באים ומגישים חשבון. אם אתה לא משלם מעקלים לך, ואם אין לך רשיון לעמוד מעמידים אותך לדין פלילי. אנחנו נמצאים בשטח, אנחנו יודעים מה צריך.
היו"ר גלעד ארדן:
אתם לא שונים מכל אדם אחר. אם אדם רוצה לפרסם בשטח ציבורי את העסק שלו הוא משלם מס. כך זה צריך להיות. הקביעה צריכה להיות שבמידה וחברת דלק - יכול להיות שיש כמה תחנות שלא שמות את השלט - שמה שלט עם המחירים שלה היא תצטרך להפנות אותו כלפי חוץ.
דוד טל:
איזו תחנה תרצה להוציא סתם כסף מכיסה?
היו"ר גלעד ארדן:
תחנה שנמצאת במקום קצת פחות מרכזי שרוצה לפתות את האנשים שייכנסו לתדלק.
דוד טל:
אני לא מקבל את מה שעו"ד פרידגוט אמר. גם עלי כופים לשלם מס הכנסה. בחיי שילמתי הרבה מס הכנסה. אפשר לכפות אם התכלית ראויה. התכלית הזאת ראויה אם אני יודע שכתוצאה מכך אני אגביר את התחרות והצרכן ייהנה ממנה.
היו"ר גלעד ארדן:
זה לא אותו דבר. כשאתה נכנס לחנות בגדים, לסופר או למאפייה החוק מחייב שעל כל מוצר יהיה מוטבע המחיר. אנחנו רוצים תחרות בכל התחומים, לא רק בדלק. אם התקדים הזה יקרה, אז כל עסק במדינת ישראל יצטרך להוציא שלט לרחוב ולפרט כל מחיר. אי אפשר יהיה ללכת מרוב שלטים. במה הם שונים מכל עסק אחר?
דוד טל:
אני יודע להבחין בין עסקים שונים. ערוצי הטלוויזיה לא מפרסמים כמה עולה לי הפרסום אצלם. לשידורי טלוויזיה יש נהלים כאלה, לחלונות ראווה יש נוהל אחר, לסופרמרקט יש נוהל אחר. כאן אני מדבר על 3,4 מוצרים.
לאה ורון:
אולי הנציגים של חברות הדלק יאירו את עינינו לגבי מה נעשה בעולם הגדול.
אהוד יחיאלי:
ההבדל בין תחנת דלק לסופרמרקט הוא שכשאתה הולך בסופרמרקט אתה יכול לפנות ימינה או שמאלה, בתחנת דלק אתה לא יכול. חברה מכובדת, שנציגיה יושבים כאן, שמה שלט של שילוט עצמי רק אחרי שנעמדת בתור לשירות המלא. נכון שהשלט הופיע שם בפינה, אבל זאת הטעיית הציבור.
צבי קורמן:
לכל תחנה יש עמוד פרסום שעומד במקום בולט. אין צורך לשנות את המיקום.
היו"ר גלעד ארדן:
אין לך בעיה שנחייב אתכם בעמוד פרסום שניתן לראות אותו מנתיב הנסיעה.
צבי קורמן:
אין עמוד שלא רואים אותו לפני הכניסה לתחנה. להעמיד עמוד פרסום זה לא דבר זול כל כך.
דוד טל:
הוא צודק.
צבי קורמן:
על עמוד הפרסום שקיים נכתוב את המחירים.
אתי בנדלר:
אתה מדבר על המחירים לפני ועל המחירים אחרי?
היו"ר גלעד ארדן:
הוא לא דיבר על המחירים.
אתי בנדלר:
מהות הצעת החוק היא לפרסם את המחירים לאחר ההנחה.
היו"ר גלעד ארדן:
מהות הצעת החוק היא לפרסם את המחיר הסופי. כרגע דנים בתוספת על מהות ההצעה שאומרת איך נוודא שהציבור עוד לפני שהוא נכנס לתחנה ידע מה המחיר הסופי. אם הוא נכנס זה כבר מאוחר מידי. אנחנו רוצים שהוא ידע את המחיר הסופי לפני שהוא נכנס. אומר מר קורמן, שהוא יושב-ראש ארגון סוכני ובעלי תחנות דלק, שלכל תחנה יש עמוד פרסום. אין בעיה שנקבע שהחובה תהיה לפרסם על אותו עמוד פרסום את המחיר הסופי, ובלבד שאת אותו עמוד פרסום ניתן יהיה לראות מנתיב הנסיעה.
יהודה סבן:
אני אחזק את דבריו של משרד התשתיות. אנחנו חושבים שההצעה הזאת מאוד חשובה. אני מניח שגם דעתם של ההגבלים העסקיים דומה לשלנו. קבלת ההחלטה של לקוח היא לפני שהוא נכנס לתחנת הדלק. ברגע שהוא בתחנת הדלק הוא מתדלק. זה ההבדל הגדול בין מצב שאני נכנס לקניון ואני צריך לבחור לאיזו חנות אני נכנס, שאז אני בכל רגע יכול לשנות את דעתי, למצב שבו אני נכנס לתחנת דלק ואני לא יכול לשנות את דעתי.
היו"ר גלעד ארדן:
אתה תומך בכך שצריך לחייב כל תחנה שאין לה היום עמוד פרסום שניתן לראות אותו מנתיב הדרך?
יהודה סבן:
ודאי. מכל המדינות שהסתובבתי בהן בעולם יש רק מדינה אחת שלא ראיתי את זה. ראיתי את זה בדרום אפריקה, בצרפת, באיטליה, בספרד. המדינה היחידה שבה לא ראיתי את זה בכל תחנות הדלק אלא רק בחלקן זאת גרוזיה. אני חושב שאנחנו רוצים להידמות למדינות הנאורות ולא למדינות שנמצאות בשלבי התפתחות ראשונים.
יעקב פרידגוט:
בכל המדינות שהיית בהן אין חוק שמחייב.
יהודה סבן:
יש מדינות שבהן הדברים נעשים מאליהם. אם הם לא נעשים מאליהם, אז המחוקק צריך להתערב לטובתו של הצרכן. אני חושב שחברי הכנסת רואים את טובתו של הצרכן. אם יש איזה שהוא חשש לכך שהצעת החוק הזאת היא בעלת עלות תקציבית, אז לא צריך שיהיה חשש כזה כי אין לה עלות תקציבית.
יעקב פרידגוט:
היא על חשבוננו, לא על חשבונכם.
יהודה סבן:
חברות הדלק הן לא גוף מתוקצב. באותו עמוד פרסום צריך שיהיה מפורסם המחיר הסופי. אם מדובר במחיר המפוקח כדוגמת בנזין שתפורסם ההנחה. למה זה חשוב? כי המחיר של הבנזין קבוע לכל. בכל תחנת דלק המחיר המפוקח קבוע. ההנחה תהיה האינדיקציה הטובה ביותר מבחינת הצרכן.
אתי בנדלר:
אתה מציע שעל גבי עמוד הפרסום יהיה מחיר לפני, מחיר אחרי ושיעור ההנחה?
יהודה סבן:
והמחיר של מוצר מפוקח, שזה רק בנזין.
היו"ר גלעד ארדן:
התיקון היום רלוונטי לסולר ול98 אוקטן כי הם לא מפוקחים.
חגית אייזנמן:
הוא חל על הכל.
אהוד יחיאלי:
המחיר שאנחנו מפרסמים הוא בשירות עצמי. מה שעושות החברות זה רושמות 15 אגורות הנחה, כשבאותיות קטנות הן כותבות שזה מהמחיר בשירות המלא. הן נותנות 3 אגורות, כי 12 אגורות זה המחיר שהרגולטור נתן הנחה על שירות עצמי. זאת הטעייה נוספת של הציבור.
היו"ר גלעד ארדן:
יש דלקים מפוקחים.
אהוד יחיאלי:
בנזין 95 ו96.
היו"ר גלעד ארדן:
האם מפוקחים זה אומר שאתה קובע להם מחיר תקרה?
אהוד יחיאלי:
אני קובע את מחיר התקרה בשירות עצמי. זה המחיר היחידי שאני מפרסם.
היו"ר גלעד ארדן:
האם הם כולם מיושרים סביב מחיר התקרה?
אהוד יחיאלי:
הם לוקחים את התוספת בעד השירות המלא ורושמים כאילו הם נותנים הנחה.
היו"ר גלעד ארדן:
האם כל החברות התיישרו לפי מחיר התקרה?
לאה ורון:
האם יכולה חברת דלק, לאחר שנקבע המחיר המפוקח, לקבוע מחיר שהוא נמוך יותר מהמחיר המפוקח?
אהוד יחיאלי:
בהחלט.
היו"ר גלעד ארדן:
זאת אומרת שהחוק רלוונטי גם לגבי מחירים שהם בפיקוח.
יעל דניאלי:
מטרת החוק הייתה למנוע הטעייה אפשרית של הצרכן. ממה נבעה אותה הטעייה? ממצב שתחנה בצד ימין של הכביש נתנה 70 אגורות הנחה בסולר ותחנה בצד שמאל של הכביש נתנה 80 אגורות הנחה בסולר. לכאורה, התחנה בצד שמאל יותר זולה מהתחנה בצד ימין, אבל האדם יכול להיווכח שהתחנה בצד ימין יותר זולה מהתחנה בצד שמאל משום שמחיר הסולר שאינו מפוקח שונה מחברה לחברה. הרציונאל של הצעת החוק זה למנוע הטעייה של הצרכן על מנת שידע מה המחיר הסופי. אנחנו נסחפים כשאנחנו מדברים גם על המחיר המפוקח. משרד התשתיות מפרסם ב3 עיתונים את המחיר המומלץ לבנזין בשירות מלא.
דוד טל:
אני לא יודע מה המחיר המפוקח.
יעל דניאלי:
התחנות מפרסמות היום 20 אגורות הנחה לליטר בנזין. הצרכן יודע שלא משקרים אותו, משום ש20 האגורות האלו יורדות מהמחיר שקבע הרגולטור.
דוד טל:
הרגולטור קובע שאתם מטעים את הציבור ביודעין ולאורך זמן.
אהוד יחיאלי:
אכן כן.
יעל דניאלי:
חבל מאוד שחוק שנועד למנוע הטעייה של הצרכן יהיה חוק שיהפוך להיות קרקע נרחבת לחוק הפרסום. העמוד קיים במרבית התחנות בישראל. התחרות בין התחנות קיימת. הצעת החוק הזאת רוצה למנוע מצב שבו הצרכן ישגה בבחירה שלו. החברות מפרסמות היום הנחות כדי למשוך את הצרכנים. זה חלק מהתחרות.
דוד טל:
אין תחרות כשהצרכן שוגה בבחירה שלו.
היו"ר גלעד ארדן:
יעל, גם את לא מאמינה לעצמך כשאת אומרת שהציבור יודע מה הבדל בין מוצר מפוקח ללא מפוקח ואיזה דלקים או מוצרים נמצאים בפיקוח ואיזה לא. אם אני או דוד שיושבים פה לא יודעים שסולר ו98 נמצאים בפיקוח, אז גם כשכתוב שיש הנחה של 1.30 זה לא עוזר לנו לדעת מה המחיר הסופי. אין לי דרך להשוות את זה. אני חושב שההתנגדות חסרת בסיס. אין סיבה להתנגד. חברת פז או חברה אחרת שתרצה לעשות הנחה של 20 אגורות על המחיר המפוקח תרצה שידעו את זה.
יעל דניאלי:
הצרכן לא יודע מה המחיר הסופי. אני מניחה שרוב הצרכנים לא יודעים מה המחיר הסופי. ברגע שאותה הנחה ניתנת מאותו מחיר שהוא נכון לכל תחנות התדלוק במדינת ישראל הרי שאין כאן הטעייה. אני מדברת על הבנזין.
היו"ר גלעד ארדן:
כולנו פה בשם השקיפות והתחרות. מה החשש שלך?
יעל דניאלי:
הצעת החוק כפי שהיא מנוסחת עושה התניה כך שחברה שרוצה לתת הנחה תפרסם גם את המחיר הסופי. זה נשמע הגיוני לחלוטין. בין זה ובין להטיל חובת פרסום על עמוד התחנה של א',ב',ג',ד',ה',ו' זה נשמע לי קצת התרחקות מעצם העניין.
אהוד יחיאלי:
אנחנו מבקשים רק את המחיר הסופי.
בני מעוז:
אני רוצה להתייחס לנושא הזה של החובה לפרסם על העמוד בכל התחנות, גם במקומות שהיום לא קיים עמוד פרסום.
דוד טל:
יש מצב כזה?
בני מעוז:
יש מצב כזה.
לאה ורון:
שמענו ממר קורמן שלכל התחנות יש עמודי פרסום בכניסה לתחנה.
בני מעוז:
זאת נקודת מבט אישית שלו. בחלק גדול מהתחנות זה קיים, בחלק זה לא קיים. אם המטרה היא שבאותם מקומות שמפרסמים הנחות יפרסמו את המחיר הסופי אין שום בעיה, אבל אתם רוצים לחייב את כולם להעמיד עמודי פרסום. זה מיותר. זה סתם יוצר עול נוסף על המערכת.
דניאל מרום:
כל הדוברים המלומדים שכחו שהפנייה לתחנת דלק נעשית מכביש מהיר שבו אתה נוסע 90 או 100 קמ"ש. לפעמים אתה נתקע בלי דלק או שהמכל שלך הולך להיגמר. מדובר בהחלטה של שניות וחלקיקי שניות. ללקוח אין זמן לעשות חישובים בעל פה של מה מפוקח, מה הרגולטור קבע, הוא צריך מחיר נקוב.
היו"ר גלעד ארדן:
בהנחה שמכניסים את המחיר המפוקח, כמה מוצרים יהיו על השלט הזה?
דניאל מרום:
אנחנו מדברים רק על דלקים לתחבורה, שזה 95, 96, סולר.
דוד טל:
רוב האנשים שיוצאים מהבית נכנסים לתחנת דלק בתוך העיר שנוסעים בה 40,50 קילומטר בשעה. יש לאנשים האלה תחנה קבועה, אלא אם הם רואים שהתחנה הקבועה שלהם לוקחת מחיר גבוה יותר ואז הם הולכים לתחנה אחרת. המקרה השכיח הוא לא של אדם שנוסע בכביש מהיר עם טיפת דלק אחרונה ויש לו תחנת דלק רק בעוד 100 קילומטר. במקרה הזה הוא ייכנס לכל תחנת דלק.
אהוד יחיאלי:
הכוונה שיהיה מחיר סופי על מנת שהאדם יוכל לשקול מהר.
יעל דניאלי:
אנשים לא זוכרים את המחיר. מה שנכון לעשות זה לפרסם גם את ההנחה – אנשים זוכרים את זה הרבה יותר מאשר את המחיר הסופי - וגם את המחיר הסופי. מכיוון שאנחנו לא רוצים שתהיה הטעייה יהיה גם שיעור ההנחה וגם המחיר הסופי.
דניאל מרום:
זאת הצעת החוק.
היו"ר גלעד ארדן:
לא איכפת לו כמה הנחה, איכפת לו המחיר הסופי.
מתי יצחק:
המטרה הסופית של הצעת החוק היא שהצרכן ידע את המחיר הסופי. זה לא שייך לצד הטכני. אם כבר הנושא של העמודים עלה, אז לא בכל תחנה העמוד נמצא בכניסה לתחנה. לפעמים הוא נמצא בקצה השני של הכביש.
היו"ר גלעד ארדן:
בשביל מה יש עמוד? למי הוא מיועד? למי שכבר בתחנה?
מתי יצחק:
למי שנמצא בדרך. היות וקיימת התקנה מ93 שמדברת על כך שחייבים להיות 2 מחירונים בתוך התחנה, אז בואו נשדרג את התקנה הזאת. בואו נאמר שאת המחירון שקיים נחלק למחיר סופי ולמחיר רגיל.
אהוד יחיאלי:
מה זה רגיל? בסולר אין מחיר שאני ממליץ עליו.
היו"ר גלעד ארדן:
אי אפשר לקרוא למחיר המפוקח מחיר רגיל.
מתי יצחק:
יש לך בתחנה את הצד של השירות העצמי, שהוא נותן לך את ההנחה המשמעותית, ויש את ההנחה הכללית.
היו"ר גלעד ארדן:
למה בכניסה למסלולים של השירות העצמי אין שלט שכתוב בו שמדובר בשירות עצמי?
מתי יצחק:
יש. אני מציע לשדרג את המחירון הקיים. בואו נעשה טבלה נוספת כך שיהיה ברור לנהג הפשוט. לא צריך להציב עמודים איפה שאין עמודים. צריך לשדרג את העמוד שקיים. אם אין צריך להשתמש במה שקיים.
היו"ר גלעד ארדן:
כיוון שמר קורמן, שהוא יושב-ראש ארגון תחנות הדלק, אומר שבכל התחנות יש עמודי פרסום, אז אני מניח שיש כאלה שאין בהם. זה מיעוט שבמיעוט. אפשר לקבוע שכל התחנות שיש להן עמודים יחויבו לשים את העמוד כך שניתן יהיה לראות אותו מנתיב הנסיעה הסמוך לתחנה. לתחנה שאין בה עמוד אפשר לקבוע הליך שבו שר התשתיות ישחרר אותה מלהציב עמוד כזה. יכול להיות שיש תחנה שאין אפשרות טכנית כי זה מסכן את התנועה. שר התשתיות הוא זה שייתן לה את הפטור הזה מהצבת העמוד.
מתי יצחק:
זאת הוצאה כלכלית אדירה.
היו"ר גלעד ארדן:
זה קיים כבר היום.
מתי יצחק:
יצטרכו להוסיף עוד רובריקה.
היו"ר גלעד ארדן:
2 היו קיימים עד היום?
מתי יצחק:
קיימים.
היו"ר גלעד ארדן:
מר קורמן אמר שבכל תחנה יש עמוד פרסום, לכן אנחנו לא מוסיפים שום דבר. איגוד חברות הנפט פנה אלי ואמר שבכוונתו לשדרג את העמודים האלה לעמודים אלקטרוניים.
אתי בנדלר:
אני לא מכירה שום דבר חקיקה שמחייב הצבת עמוד פרסום בנתיב דרך.
היו"ר גלעד ארדן:
זה לא בנתיב דרך, זה בתוך שטח התחנה.
אתי בנדלר:
גם אם מדובר בתוך שטח התחנה אין חובה לפרסם על גביו דברים מסוימים, אלא אם כן מדובר בזהות של התחנה. צריך שייאמר שאסור לפרסם שיש הנחה אלא אם כן מפרסמים את המחיר הסופי ואז הדברים ראויים. מטרת הצעת החוק שלך, ככל שהבנתי, היא למנוע הטעייה של הציבור. לא ייתכן לגרום למישהו להיכנס לתחנה על ידי שלטים מאירי עיניים שאומרים שיש הנחה על דלקים כאלה ואחרים, כשבסופו של דבר כשהאדם יפעל בהתחשב בשלט הזה יסתבר לו שההנחה לא קיימת.
לעניין השלטים והעמודים בנתיב דרך אני רוצה להזכיר שקיים חוק הדרכים (שילוט) שאוסר על הצבת שילוט שנראה לעיני מי שנוהג בדרך בין-עירונית, אלא בהתקיים התנאים המפורטים בחוק. מי שממונה על החוק הזה זה שר התחבורה. נדמה לי שנציגיו לא הוזמנו להביע את עמדתם.
הייתי מבקשת להיצמד לרעיון המקורי שאומר שכשיש על גבי שילוט הודעה שיש הנחה חובה יהיה לפרסם את המחיר הסופי באותיות מאירות עיניים. בשלב הזה הייתי מבקשת לא לקבוע חובה לפרסם מחירים על גבי שילוט במקום שאין חובה להציג עמוד שילוט ואין חובה לפרסם את המחירים מעבר למה שקיים היום.
היו"ר גלעד ארדן:
יועץ שר התשתיות כתב לי שהוא לא תיאם את ההצעות האלו עם משרדי הממשלה האחרים. נניח שאני אשלח את משרד התשתיות לתאם עם משרד התחבורה ולבוא בין הקריאה הראשונה לקריאה שנייה ושלישית עם תוספת בעניין הזה, האם זה יהיה אפשרי?
אתי בנדלר:
מאחר והנושא עולה עכשיו בדיון אני אכתוב בדברי ההסבר שבעת הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית תיתן הוועדה את דעתה לאפשרות לחייב תחנות תדלוק.
היו"ר גלעד ארדן:
כך ננהג. לקראת הקריאות הבאות נעסוק בשאלה כיצד יפורסם המחיר, זאת מתוך מגמה ליצור שקיפות כלפי האזרחים שנמצאים בכביש וצריכים לקבל החלטה מהירה בעניין.
יצחק קמחי:
אני מברך על ההצעה. סעיפים (א) ו(ב) בהצעה משתמשים במילה "יפרסם" כשהמשמעות היא יציג. אנחנו מדברים על הצגת המחיר בתחנות. ישנו מקום מרכזי שעליו צריך להיות המחיר, שזאת המשאבה. זה הצגת המחיר לצרכן. אולי במקום המילה "לפרסם" נכתוב את המילה "יציג". זה לגבי אותו שלט של מטר על מטר שייתן מידע לצרכנים שנכנסים לתחנה.
אנחנו מדברים על מוצרי דלק. אסור לשכוח שיש גם גז. זה איזה שהוא דבר שצריך להתייחס אליו במסגרת תיקון החוק. מספרן של המכוניות שמונעות בגז אינו גדול. אני מתאר לעצמי שבעתיד הוא יגדל.
אהוד יחיאלי:
הוא לא יגדל.
חגית אייזנמן:
דלק כולל גז.
יצחק קמחי:
חייב להיקבע איזה מחיר יוצג, האם המחיר עם השירות או המחיר ללא השירות. אני מבקש שייקבע או ייאמר בחוק שאין בו כדי לפגוע בכל הוראות אחרות, כמו למשל בחוק הוראות הגנת הצרכן.
היו"ר גלעד ארדן:
אני מבקש ממך לקראת הדיון הבא להעביר בכתב את ההצעות שלך לתיקונים בחוק.
חגית אייזנמן:
אנחנו התחלנו בעבודת תיאום מול משרד האוצר. הייתה לנו מחשבה לעשות את זה כהצעת חוק ממשלתית.
היו"ר גלעד ארדן:
לא איכפת לי שמשרד התשתיות הלאומיות ירכז את ההערות ואת השינויים. אני מבקש לנסות ולהעביר בתוך חודש לוועדה את המסקנות בנושא הזה.
גיא בן-צור:
אחת המטרות של החוק הזה היא להבהיר לצרכן מה הוא המחיר הסופי. היום הוא לא יודע. הדבר השני שאנחנו רוצים זה לנתק את חברות הדלק מהמחיר המפוקח. אנחנו רוצים שייכתבו את המחיר לצרכן כמו שהוא, כלומר יתנתקו מהמחיר המקסימום המפוקח.
דליה וסטאי:
אני מברכת על ההצעה הזאת. אני מצטרפת לדעתו של עו"ד קמחי. את סעיף 7א\(ג) אפשר לתקן בדרך של סעיף 15 לחוק הגנת הצרכן ולהוסיף כמה דברים שלא מפורטים.
היו"ר גלעד ארדן:
מה לא מפורט? איך זה יבוא לידי ביטוי בשלט בתחנת הדלק?
דליה וסטאי:
לא יפרסם ולא ימכור אלא אם כן זה המחיר הכולל.
יצחק קמחי:
צריך ליצור התאמה בין הוראות החוק כאן להוראות חוק הגנת הצרכן. חוק הגנת הצרכן קובע שבמקום בו אתה מפרסם מבצע אתה חייב לציין את המחיר הקודם ואת המחיר החדש. מה שצריך להיות כאן זה המחיר הקודם והמחיר הסופי.
היו"ר גלעד ארדן:
פה זה יצור עומס וסרבול.
יצחק קמחי:
זה חלק משמירת הדינים.
היו"ר גלעד ארדן:
איך אתה מגדיר מבצע?
יצחק קמחי:
מבצע זה לזמן מוגבל. מחיר של מבצע זה מחיר שהוא מחיר נמוך מהמחיר הקודם שנמכר. אתה יכול להגיד שהמחיר הקודם היה 100 והמחיר הנוכחי הוא 80.
היו"ר גלעד ארדן:
אתה רוצה שבשלט יהיו 12 מחירים.
יצחק קמחי:
במקום בו אתה מפרסם מבצע אתה חייב לפרסם מחיר קודם ומחיר סופי.
אתי בנדלר:
אתה יכול גם לפרסם את שיעור ההנחה. אתה לא חייב את המחיר הסופי. את המחיר הקודם אתה חייב.
היו"ר גלעד ארדן:
אני מציע שמשרד התשתיות יתאם את העמדה גם עם משרד המשפטים, כיוון שיש פה החמרה בקנסות ובענישה מעבר למה שהצעתי.
גלי גרוס:
הדיון באיך זה יהיה בשלט הגדול אמור להתקיים בין קריאה ראשונה לשנייה ושלישית. יכול להיות ששם יוחלט שעל השלט יופיע רק המחיר הסופי. זה עדיין לא אומר שבמחירון בתוך התחנה אי אפשר לציין את המחיר הקודם, את ההנחה ו/או את המחיר הסופי, כדי שבכל זאת גם כאשר הצרכן נכנס לתחנה הוא ידע בדיוק באיזה מחיר מדובר. זה לא קשור אם זה מחיר מפוקח או לא. יכול להיות שהמחיר יהיה ב10% נמוך מהמחיר המפוקח, כשעליו עוד יתנו הנחה של מספר אגורות. גם את זה חשוב לציין. צריך להפריד בין מה שצריך להיות בשלט הפרסום הגדול, שהוא בוודאי מסורבל ככל שתהיה עליו יותר ויותר אינפורמציה, לבין הפרסום הגלוי בתוך התחנה לגבי המרכיבים השונים.
לגבי הנושא של העבירות הפליליות. עבירות מהסוג הזה הן עבירות קנס, לא עבירות מאסר. זאת גם הייתה העמדה המפורשת של ועדת שרים לענייני חקיקה. עוד לא ראיתי את העבירות הנוספות שמשרד התשתיות מציע. ככל שמדובר בהטעיה יש הצדקה לקבוע ענישה חמורה יותר, אבל ככל שמדובר בעבירות של אופן הפרסום או הצגת המחיר אנחנו מציעים להיצמד לחומרת הענישה שקבועה היום בחוק הגנת הצרכן, לא לקבוע מאסר.
יריב פקטה:
אנחנו תומכים בהצעת החוק הזאת. אנחנו בתהליכים מתקדמים מאוד של יישום וולונטרי של כל העקרונות שלה. הדברים הולכים להתחיל מ1 באוגוסט.
אנחנו חושבים שאופן הפרסום צריך לכלול רק את המחיר הסופי, לא שום שלב ביניים. מבחינת הצרכן מה שמשנה זה המחיר הסופי. זה מה שמעניין אותו. צריך לזכור שהשילוט הזה נמצא איפה שאנשים נוסעים במהירות. אם יהיו כמה מחירים זה עלול לבלבל ולסרבל. זאת לא המטרה. זה צריך להיות בכל המוצרים, גם המפוקחים וגם אלה שלא מפוקחים.
לאה ורון:
לאלה מוצרים אתה מתכוון? לאותם 3 מוצרים שנמסרו בוועדה?
יריב פקטה:
אנחנו מדברים על בנזין 95, בנזין 98 וסולר. כמעט בכל התחנות יש שילוט, אבל יש תחנות שבגלל בעיות של היתרים אין שילוט. אני יכול לתת לכם כדוגמה את תחנת שער הגיא, ששם מע"צ הוריד את השילוט.
היו"ר גלעד ארדן:
מאיזו סיבה?
יריב פקטה:
מסיבה של בטיחות. שילוט זה דבר שמחייב היתר. אני לא יכול להגיד שלכל השלטים יש היתרים. אני מציע שבמקום שיש שילוט..
היו"ר גלעד ארדן:
אני הצעתי שמישהו מהממשלה יוכל לתת פטור לתחנה מהצבת שילוט כזה מסיבות שהוא השתכנע. צריך להיות איזה שהוא מסלול, כי אי אפשר להכניס חיוב גורף בעניין אם אי אפשר לקיים אותו.
בני מעוז:
צריך לקחת בחשבון שיש תחנות קטנות שאין הצדקה כלכלית לשלטים גדולים ומאירי עיניים. אני לא יודע אם המחוקק צריך לכפות משהו כללי וגורף.
היו"ר גלעד ארדן:
זה לא עניין של כפייה, אלא מדיניות של הצגת מחירים באופן שקוף. אני מברך אתכם שאתם שותפים להצעה הזאת.
בני מעוז:
אם גם היום לא מפרסמים שם את ההנחה אין שום סיבה להציב שלט במיוחד בגלל החוק. צריך שיהיה קשר כלכלי.
היו"ר גלעד ארדן:
יש סיבה. נניח שמדובר במקום רחוק שבו הבעלים אומר שממילא אין לאנשים ברירה לתדלק אצלו כי התחנה הכי קרובה היא 30 קילומטרים. יכול להיות שכשהאנשים יגלו שהמחיר הסופי הוא כל כך גבוה הם בכל זאת ירצו לנסוע 30 קילומטר.
צבי קורמן:
לכל תחנה שמוכרת לציבור צריך שיהיה שלט, כיוון שאסור לתת לגיטימציה לתחנות שאסור להן למכור לציבור.
אמנון כהן:
אני תומך בהצעת החוק. מדובר בהצעת חוק חשובה שתורמת גם לתחרות.
אתי בנדלר:
הייתי מציעה להוסיף בסייפה של סעיף קטן (א) את המילים "אחד מהם לפחות ייראה לעין מהכניסה לתחנה". זה דבר שאפשר לדרוש.
יריב פקטה:
ככל שניתן.
אתי בנדלר:
זה תמיד ניתן. אין סיטואציה שאי אפשר להציב שלט.
היו"ר גלעד ארדן:
בכניסה לתחנה יכול להיות שלט למי שנכנס?
יריב פקטה:
אבל מישהו שנוסע בכביש..
היו"ר גלעד ארדן:
היא לא ביקשה למי שנוסע בכביש, אלא שנראה מהכניסה לתחנה.
אתי בנדלר:
אני מציעה שבשלב זה נוריד את סעיף התחילה. תחילתו של החוק ביום פרסום אלא אם נקבע אחרת.
אהוד יחיאלי:
זה לא ביום פרסומו. כדי להתארגן עם השילוט צריך לתת חודשיים.
היו"ר גלעד ארדן:
תורידי כרגע את סעיף התחילה. ייקבע סעיף תחילה בדיון בין קריאה ראשונה לקריאה שנייה ושלישית. אין צורך לקיים כרגע את הדיון הזה.
גלי גרוס:
ההערה שלנו היא שזה לא גורע מחוק הגנת הצרכן.
אתי בנדלר:
אין בהוראות דין זה כדי לפגוע בהוראות כל דין אחר. זאת הוראה בדבר שמירת דינים.
היו"ר גלעד ארדן:
אני מאשר את הורדת סעיף התחילה ואת התוספת של שמירת דינים.
גלי גרוס:
עבירה של מאסר היא עבירה שלא מקובלת בעבירות מהסוג הזה. גם בחוק הגנת הצרכן..
היו"ר גלעד ארדן:
עו"ד גרוס, את נכנסת למהות של העניין. את זה תעשו בדיונים ביניכם. אני נוטה להסכים להערה שלך, אבל אני מבקש לא להצביע על זה עכשיו.
אתי בנדלר:
אתה רוצה להשאיר את סעיף קטן (ד) כמו שהוא?
היו"ר גלעד ארדן:
כן.
יצחק קמחי:
בסעיף (א) במקום המילה "יפרסם" צריך להיות "יציג". בשני מקומות שיהיה כתוב בנוסף למשאבה.
היו"ר גלעד ארדן:
יש חובה על המשאבה מכוח חוק הגנת הצרכן.
יצחק קמחי:
כדאי לבוא ולציין את זה כאן, כיוון שמדובר בהצגת המחיר. אחד המקומות זה המשאבה.
אתי בנדלר:
בשביל מה לכתוב את זה שוב אם אנחנו מוסיפים סעיף של שמירת דינים ולפי חוק הגנת הצרכן יש להציג את המחיר על גבי המשאבה?
יצחק קמחי:
גם בכותרת צריך להחליף את המילה "פרסום" במילה "הצגת".
היו"ר גלעד ארדן:
האם הצעת החוק אינה כרוכה בעלות תקציבית?
יהודה סבן:
נכון.
יעקב פרידגוט:
כשלאוצר זה עולה כסף הם מתנגדים. לא יכול להיות כשזה עולה לנו כסף לא מתחשבים בכלל.
היו"ר גלעד ארדן:
השאלה מופנית לגבי תקציב המדינה. זה הנוהל. הוא לא אמר שלכם זה לא עולה כסף, הוא אמר שלמדינה זה לא עולה כסף. אני מעלה להצבעה את הצעת החוק בעקרונות שאושרו כאן. מי בעד?
ה צ ב ע ה
בעד – פה אחד
הצעת החוק אושרה
אני מבקש ממשרד התשתיות שבעוד כחודש יעביר לנו את התיקונים. תודה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 10:40