פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 37
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שלישי, ב' באב התשס"ז (17 ביולי 2007), שעה 13:00
סדר היום: המחסור החמור במסגרות לנערות במצוקה ובקציני מבחן לנוער
נכחו:
שלי יחימוביץ – היו"ר
אורי אריאל
נדיה חילו
מוזמנים:
גלית ויגוצקי – מור - נשיאת בתי המשפט לנוער, הנהלת בתי המשפט
חיותה שובל - מנהלת השירות לטיפול בנערות ונשים במצוקה, משרד הרווחה
רחל שרביט - מנהלת שירות מבחן לנוער, משרד הרווחה
ראובן יעקב - ממונה על המעונות של ראשות חסות הנוער, משרד הרווחה
רם יקיר - קצין הדרכה מדור נוער, המשרד לבטחון פנים
אביטל מולד - הסנגוריה הציבורית, משרד המשפטים
גלית מבורך - משרד המשפטים
יעל רוטנברג - מנהלת הקו הפתוח, משרד החינוך
מיקי גרניאק - מפקחת קידום נוער במנהל חברה ונוער, משרד החינוך
דר' יצחק קדמן - מנכ"ל המועצה לשלום הילד
רות שטייניץ - חברת הנהלת "ילדים בסיכון"
דבי גילד-חיו - מקדמת מדיניות וחקיקה, האגודה לזכויות האזרח
אור אלקיים - חוסה במעון לנערות
מיכה הרן - חוקר ילדים, איגוד העובדים הסוציאליים
אהרון אריה - איגוד העובדים הסוציאליים
אילנה ליטבק - שתי"ל
מנהלת הועדה:
רחל סעדה
רשמה וערכה:
הדר אלטשולר - חבר המתרגמים בע"מ
המחסור החמור במסגרות לנערות במצוקה ובקציני מבחן לנוער
היו"ר שלי יחימוביץ:
אני מתכבדת לפתוח את הישיבה, שנקבעה כבר לפני כמה שבועות אבל היום היא אקטואלית במיוחד נוכח השביתה במשרד הרווחה או העיצומים.
אנחנו מדברים על המחסור החמור במסגרות לנערות במצוקה ובציני מבחן לנוער. כבר נגענו בנושא הזה שוב ושוב ונוגעים בו לפרקים כמו בכל נושא שאנחנו עוסקים בו, גם בעניין קציני המבחן לנוער, גם בעניין המסגרות לנערות במצוקה שקיימות לכשעצמן. גם כשהן קיימות כמו בצופיה, אז אותה גזרה בלתי נסבלת של הקפאת תקנים גורמת לכך שגם במעונות שקיימים ומתפקדים לכאורה יש מצוקה גדלה והולכת של כוח אדם.
המדיניות המוצהרת של האוצר, כפי שהיא מופיעה בתקציב 2007 , או של הממשלה, היא הקפאת תקנים מוחלטת בשירות הציבורי, בשלטון המקומי ובחברות הממשלתיות, מה שאומר שברגע שעובדת סוציאלית עוזבת מטעמיה היא או מכל טעם שהוא אין עובדת אחרת במקומה. והיום למשל בצופיה אנחנו עדים למצב שבו כמעט חצי מהתקנים לא מאוישים בגלל אותה גזירה. מתוך 5 עובדות 2 בחצי השנה האחרונה עזבו ולא נמצא להן מחליף, ועשרות נערות במצוקה קשה ביתר נמצאות בלי טיפול ובלי השגחה.
כאילו לא די לנו בכך שיש צורך גודל והולך בתקנים נוספים, הגזירה הזאת מקפידים בכל כעל קוצו של יוד, ואין תוספות של תקני כוח אדם. זאת למעט דבר אחד, וכאן אני אבשר בשורה שודאי כבר שמעתם עליה והיא שבסוגיה אחרת שדנו כאן בועדה והיא עניין חוקרי הקטינים, נמצא פתרון לבעיה בין נציב שירות המדינה ובין משרד הרווחה ותשעת התקנים החסרים שלא היו מאויישים, כבר אויישו.
מכיוון שבישיבה ההיא אמר מנכ"ל המועצה לשלום הילד, יצחק קדמן, דברים חמורים וקשים כנגד מנחם וגשל, שאף תבע את עלבונו, אני אעשה כאן צדק היסטורי ואני אקרא את המכתב של דר' יצחק קדמן, שאומר כי הוא שמע בסיפוק את הידיעה שניתנה הוראה לאפשר לאייש את כל התקנים הפנויים של חוקרי ילדים שעד כה היו מוקפאים או בתהליכי הפשרה מתמשכים.
בישיבה שהתקיימה בוועדה לזכויות הילד בכנסת, הוא כותב לי: "הטלתי ספק בהודעתו של המשנה למנכ"ל משרד הרווחה, שהתחייב כי בתוך 10 ימים יוסדר עניין איוש התקנים. לעונג לי להתנצל בפניו על חוסר אמון בו קיבלתי את הודעתו ואשמח לשוב ולהתנצל בפני הרשויות כל אימת שיוכיחו לכולנו כי עלה בידם לפתור בעיה מתמשכת כזו או אחרת שמראש כלל לא היתה צריכה להתקיים".
כעת, לעניין קציני המבחן והמסגרות לנערות במצוקה. בפעם הקודמת שמענו ממך, נשיאת בית המשפט לנוער, כבוד השופטת גלית ויגוצקי-מור שמענו דברים מאד מאלפים ואני בטוחה שגם עכשיו אנחנו ניתן לך לפתוח את הישיבה ובטח גם עכשיו נוכל לשמוע דברים מעניינים במיוחד נוכח העיצומים במשרד הרווחה שאני חושבת שכאן מסביב לשולחן הזה כולנו יכולים לחזק ולשלוח מסר של תמיכה לעובדים כי מי כמונו מבין את המצוקה הבלתי נסבלת שבה הם נאלצים לעשות את העבודה שלהם. בבקשה.
גלית ויגוצקי-מור:
למעשה, שני נושאים עומדים על הפרק. הנושא הראשון זו מצוקת ההשמה ואני יודעת שאתם ייחדתם את הדיון לנושא נערות במצוקה והשמה אבל אני חושבת שהמצוקה זועקת לשמיים גם בכל הנושא של השמות נערים בנים במעונות חסות לנוער.
ברשותך, יש לי נתונים מעודכנים לאתמול לגבי נערות. יש לי את הנתונים של שנה שעברה והשנה אני אקצר אבל אני רק רוצה לומר שהשנה בשנת 2007 מספר הממתינות להשמה במעון להתערבות בשעת משבר ב"צופיה" הינו 180 , בסה"כ ב- 2007 נקלטו 88 . זה לאחר שהרחיבו את היכולת של המעון לקלוט נערות. "צופיה" יש לו תנאי מחייה מאד טובים. כרגע ב"מסילה" יש המתנה של 16 נערות במצב של סכנה ממשית.
היו"ר שלי יחימוביץ:
את יכולה לפרט, מהי סכנה ממשית?
גלית ויגוצקי – מור:
סכנה ממשית, זה נערות במצב הכי חמור שכל יום שהן לא במעון צופיה הן בהתנהגותן מסכנות את חייהן, את התפתחותן הנפשית ואני מדברת על סכנה פיסית לחייהן. זה נערות שנמצאות במצב של התחברות לגורמים עבריינים , של שימוש בסמים, של הידרדרות לזנות וכו'. יש לנו 16 בנות בהמתנה במצב מסוכן ביותר. השאר, שזה גם די הרבה שזה למעלה מ- 90 בנות, מתוך ה- 92 16 במצב קשה וגם השאר הן כולן במצב קשה אחרת הן לא היו מיועדות להשמה במוסד.
לגבי מעון "מסילה" שמשמש כמעון נעול לטיפול או טיפול המשך בנערות שמסיימות את השהייה ב"צופיה" תקופת האבחון וההמלצות מצביעות על כך שהן זקוקות להמשך השמה בנעילה . מעון "מסילה" נמצא בסמוך למושב אורה בירושלים. כיום ממתינות למגן שזה האגף הנעול 10 בנות, חלקן מ"צופיה" וחלקן מהקהילה ו- 5 נערות נוספות ממתינות אבל מפאת משך ההמתנה הן נמצאות במסגרות אחרות. לפעמים במחלקות פסיכיאטריות, לפעמים בפנימיות שאנחנו כבר יודעים שהם לא נותנים מענה לקטינות אבל אין אופציה של חזרה הביתה. לקידום שזה האגף הפתוח של "מסילה", ממתינות 10 נערות.
היו"ר שלי יחימוביץ:
איפה הן ממתינות?
גלית ויגוצקי – מור:
הן נמצאות בפנימיות או בהוסטלים או במסגרות פתוחות שאנחנו יודעים שהמקומות האלה לא מספיק מגינים, הן זקוקות לנעילה כי אחרת הן לא היו מופנות ל"מסילה" ולפעמים הן מופנות למחלקות פסיכיאטריות במקרים שיש השלכות פוסט אישפוזיות או דברים מהסוג הזה.
חשוב לדעת שב"צופיה" משך ההמתנה הוא מאד ממושך. לגבי "מסילה" המצב קצת יותר טוב. ברשותך אני אתן לך את הנתונים הטובים לאתמול שנערכו על ידי איילת כוכבי שהיא אחראית נערות ברשות חסות הנוער. מכיוון שפתחתי ואמרתי שגם המצב של הבנים הוא חמור ביותר אז הכנתי לך גם עדכונים לגבי המצב. המתנת נערים למעונות השונים זה נערך על ידי עדנה שמש שהיא מפקחת השמה ארצית ברשות חסות הנוער, כמובן שכולם הם תחת כנפי שר הרווחה ושירותים חברתיים.
לגבי מעון "נווה חורש" שזה המעון האבחוני שקולט נערים מהקהילה אבל גם הרבה פעמים שולחים לשם ילדים שזקוקים לאבחון, ששוהים במעצר ולמעשה אנחנו משחררים אותם ממעצר כדי לבצע את האבחון ולקבל המלצות ארוכות טווח לגביהם. יש ילדים במעצר שמחכים במעצר להשמה במעון "נווה חורש" שהוא המעון האבחוני שנמצא ליד חדרה והוא היחידי בארץ. כרגע משך ההמתנה כ- 3 וחצי חודשים, סך נערים ממתינים 122 שזו כמות מאד גדולה. אם קטין בזמן הזה של 3 וחצי חודשים צריך לחכות במעצר זה ברור לכולנו מה המשמעות של זה.
לגבי מעונות נעולים במגזר היהודי, מעון "גילעם" יש לנו 83 נערים שממתינים להשמה במעון נעול "גילעם". במעון "מצפה ים" שהוא גם כן מעון נעול לנערים מהמגזר היהודי 48 נערים ממתינים להשמה, גם לחלק הנעול וגם לחלק הפתוח.
מעון נעול במגזר הערבי יש לנו את מעון "נוף הרים" בירכא, 30 נערים ממתינים. חלופת מעצר נופית שלשם מופנים נערים יהודים המגזר היהודי לחלופות מעצר, ממתינים 21 נערים.
חלופת מעצר "יסמין", זה הוסטל ביפו לנערים מהמגזר הערבי, 5 ממתינים אז זאת מסגרת קטנה יותר אבל לפעמים זמן ההמתנה למרות שזה מעט ממתינים יכול להיות ממושך.
מעון "אחווה" שזה מעון אבחוני וטיפולי לנערים ערביים שלא נחשב למעון נעול ולשם ממתינים 12 נערים.
אורי אריאל:
יכול להיות שהשופטים אומרים לעצמם, היות ואנחנו מכירים את רשימת ההמתנה אז לא נקבל החלטה או נקבל החלטה שהיא בעצם לא טובה רק היא מתחשבת במצב, היא ריאליסטית.
גלית ויגוצקי – מור:
התשובה היא כן. אנחנו לפעמים שולחים קטינים לחלופות מעצר שאנחנו חושבים שאינן ראויות כי אנחנו חושבים שהנזק שייגרם להם במעצר ממושך הוא מאד גדול. אני חושבת שילד שנמצא במעצר ממושך מאמץ נורמות התנהגות עברייניות. הסיכוי אחר כך לשקם אותו יהיה נמוך יותר ולכן אנחנו נותנים לפעמים הזדמנות לחלופות מעצר שאינן מוסדיות. למשל אם יש משפחה מורחבת בתוספת למשל של הפיקוח או האיזוק האלקטרוני או דברים מהסוג הזה.
זה ברור שמעצר ממושך כשאין לנו אופק, אין לנו תאריך השמה הוא הרבה פעמים בלתי נסבל.
היו"ר שלי יחימוביץ:
על כמה אנחנו מדברים בסך הכל, כמה ביום?
גלית ויגוצקי – מור:
יש לך שני מסמכים, אחד מיועד לבנים ואחד לבנות.
היו"ר שלי יחימוביץ:
מהו הפתרון בעצם? הפתרון הוא לבנות מעונות נוספים?
גלית ויגוצקי – מור:
הפתרון בשורה התחתונה זה כסף, הקצאות משאבים. אני בטוחה שראובן יעקב יוכל אולי לתת נתונים אבל זה באלפי שקלים לחודש לילד ברשות חסות הנוער. ככל שהמעון הוא יותר נעול אתה צריך יותר אנשי צוות וכמובן שעלות האחזקה היא יותר גבוהה. עדיין יותר נמוכה מאחזקת ילד בבית סוהר שלא יהיה ספק בזה. זה דרמטי ואני חושבת שרוב המלחמות הן בסוף מלחמות מול אנשי אוצר על הקצאת משאבים. אני לא יודעת אם יש פה אנשים מהאוצר, תמיד שאני פוגשת אותם אני רואה אנשים מאד צעירים וזה לזכותם אבל יש לי תמיד הרגשה שחסר להם סוג של תובנה ואי אפשר למדוד הכל בספקטרום הכל כך צר של כסף.
יצחק קדמן:
צריך לדבר עם הממונים עליהם. זו לא אשמתם. נכון שמקבלים אותם לפי השקפת עולם מסוימת.
היו"ר שלי יחימוביץ:
הפקולטות לכלכלה באוניברסיטאות בהן הם למדו לא מלמדות שום דבר אחר חוץ מרצועת האלכסון, הרווח וההפסד.
גלית ויגוצקי – מור:
לשאלתך, אני חושבת שי מעונות שאפשר להרחיב אותם. בזמנו ב"צופיה" כשרצו להרחיב מה עשו ולא היו עוד רשיונות. הביאו מבנים ניידים, הביאו אנשי צוות, הבנות שם שוהות לתקופה של 3 או 4 חודשים ובאמת יש מקומות שאני בטוחה שאשפר היה גם להחיל בהתאמה פשוט להגדיל את יכולת ההכלה, כמובן בכפוף גם להגדלת כוח אדם ובודאי וכמובן שהקצאת משאבים של גורמים גם מאבחנים וגם מטפלים וכו' הנתונים של "צופיה" וחסר בעובדים סוציאליים ולא רק שם ידוע לכולנו.
היו"ר שלי יחימוביץ:
את יכולה להגיד לנו את הסכום הדרוש לעניין? מישהו יוכל כאן לתת לנו אומדן בהמשך? ועוד שאלה, כיוון שאמרת שלהחזיק קטין במעצר זה יקר יותר מלהחזיק אותו במעון או במעון נעול, מה הפער בעלות?
גלית ויגוצקי – מור:
אני לא יכולה להגיד לך אבל אני יכולה להביא נתונים . כי היום גם בתוך בתי הכלא הם מחזיקים בנוסף לסוהרים שהם חלק מהשב"ס, מחזיקים היום המון גורמים מטפלים בתוך הכלא של הקטינים, מורים, מחנכים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מטפלים בבעלי חיים, מטפלים בדרמה, מורי ספורט. כי אתה חייב לתת לילד על פי החוק גם את הזכות שלו להתפתח, ללמוד וכו'. ובתוך כלא זה עולה לנו יותר. חוץ מזה, שבטווח הרחוק מבחינה ציבורית זה ברור שילד שהשתקם מבחינת האינטרס הציבורי זה ברור.
היו"ר שלי יחימוביץ:
כבוד השופטת, האם תוכלי לתאר לנו תסריט מה עובר על ילד שנמצא במעצר או במאסר לעומת מה שיעבור עליו לו יהיה במעון מתאים? איזה תהליכים מתרחשים אצלו?
גלית ויגוצקי – מור:
אני חושבת שצריך להפריד כאן בין שני סוגי נערים בסך הכל. ילד שלא נמצא במצער ראשון או במאסר ראשון אנחנו יכולים כולנו להתייחס אליו אחרת כי יכול להיות שזה כבר יהיה לדיון בנורמות התנהגות עברייניות וניסיונות טיפול קודמים והרתעות לא פעלו והילדים האלה אנחנו אני מניחה שחלק מהם נראה אותם כעבריינים בגירים.
רוב הקטינים שאני פגשתי ב- 12 שנות שיפוט אפשר לומר ככה, רוב הקטינים במעצר ראשון נמצאים בהלם, הם והמשפחות שלהם. אני חושבת שזה מנוף מאד משמעותי לגייס אותם להליך של טיפול ושאני אומרת טיפול אני מתכוונת לכל הרכיבים של אבחון, טיפול על כל הקשת הרחבה.
היו"ר שלי יחימוביץ:
ומה קורה אם לא ממנפים את הרגע הזה?
גלית ויגוצקי – מור:
הילד הזה יהיה במעצר ו/או לא יטופל אז כל הרקע שהביא אותו לביצוע העבירות לא רק שהוא יישאר שם אלא שהוא יתעמק ויתבסס בטח אם הוא יהיה במעצר או במאסר וככל שהזמם חולף היכולת שלנו לטפל ולגורם לשינוי היא קטנה יותר. היום גיל האחריות הפלילית הוא 12 ואנחנו פוגשים ילדים מאד קטנים בעבירות חמורות מאד ואנחנו יודעים שככל שנתחיל לטפל בהם יותר מוקדם סיכויי ההצלחה גדולים יותר. יש לנו ממש מחקר אחרון מלפני כמה חודשים לגבי ילדים עוברי עבירות מין שמול העולם אנחנו נמצאים במקום מסוים.
קטינים שעברו עבירות מין וטופלו אובחנו וטופלו בתוכנית שיש לשירות מבחן לנוער בכל הנושא של עבירות מין הרציביזם שלהם הוא נמוך בצורה משמעותית מכל המקומות שנבדקו בעולם וזה חד משמעית. גם בעבירות מין שהן בדרך כלל עבירות מאד קשות אנחנו יודעים שאיבחון בזמן וטיפול בזמן הם מונעים את זה וזה בעצם אומר שאתה רוצה להגן על הציבור, אתה מגן עליו ב- REAL TIME ואתה גם מגן עליו בעתיד אם אתה נותן לילד טיפול ולא לדבר על זה שאתה נותן לילד אופק חדש וזה חד משמעית.
כל האנשים שנמצאים פה ויש כאן הרבה אנשים שאני מכירה ואני בטוחה שאני מתפרצת לדלת פתוחה ולאוזניים כרויות במחלוקת, אין על זה מחלוקת.
לגבי שירות מבחן לנוער ומצוקת איוש המשרות. יש לי פה פשוט עשרות החלטות שהעברתי לקצינת מבחן ארצית לנוער בכל מה שנוגע לקטינים, רק כדי להסביר למי שלא מצויים. קטינים מופנים לשירות מבחן לנוער על פי חוק הנוער שפיטה, ענישה ודרכי גבול, קצינים עוברי חוק, מיד לאחר שמתברר שבתיק החקירה יש די ראיות להעמיד אותם לדין. יש טופס הפניית קטין, זה ממוחשב היום וזה מיד עובר לשירות מבחן לנוער.
רשויות התביעה על פי פקודת המשטרה עם קטינים שזו גם כן פקודה מיוחדת שמסדירה את עבודת המשטרה עם קטינים ממתינים 8 שבועות לקבלת חוות דעת שירות מבחן לנוער באם להגיש כתב אישום באם לאו.
הרבה מהקטינים אם שירות המבחן פוגש אותם בזמן במשך 8 שבועות הקטין נפגש עם קצינת מבחן, המשפחה נפגשת עם קצין מבחן ומבוצע איזה שהוא הליך טיפולי, ניתנות בדיקות שתן, לפעמים אפילו גישור בפלילים. שירות המבחן לנוער יכול להמליץ בפני רשות התביעה במקרה זה אפשר שלא להגיש כתב אישום, להזהיר את הקטין בטופס אזהרת קטין, זה הליך שמבוצע על ידי קצין נוער ולמהלך הזה וגם במשטרה קוראים לזה טיפול מותנה. אי תביעה הם מחכים 8 שבועות כמובן שזה לא מתייחס לקטינים במעצר ששם יש הפניית קטין אבל לא מחכים 8 שבועות.
זאת אומרת, הקטין למעשה זוכה בשלב הראשון מיד החקירה אמור לזכות לזה ששירות מבחן יפגוש אותו ואת המשפחה ותינתן המלצה לרשויות התביעה אם להגיש כתב אישום או לא. יכול להיות שרשויות התביעה יגידו שהם ממליצים אבל אנחנו לא מסכימים אבל הוא יזכה לזה. לגבי קטין בין 12 – 13 חובה אי אפשר להגיש כתב אישום בלי ששירות המבחן לנוער ייתן את חוות דעתו, זה בעצם מגיל 12 עד 12 פחות יום.
קטין שעבר את כל הדרך והתביעה החליטה שכן להגיש כתב אישום, מוגש כתב אישום, יש להם זמן שנה להגיש כתב אישום, הוא יכול להגיע אלי אחרי שנה ו- 4 חודשים מיום ביצוע העבירה, כי התביעה מאד מנוסה, הם מגישים כתב אישום אז הם מגישים את כתב האישום לפני שנה, אנחנו גם עמוסים וקובעים את זה אחרי חודשיים .
ברוב המקרים אם הקטין אכן פגש בשירות מבחן לנוער ושיתף פעולה והוא לוקח אחריות על העבירה, ביום שיש לנו דיון תהיה הקראת כתב אישום, הוא יודה, תהיה הכרעת דין, אני כבר אקבל תצהיר של שירות מבחן לנוער ואני אוכל לסיים את הדיון ולא לגרום לו עינויי דין נוסף בדחיות מרובות נוספות. זה תלוי בזה ששירות המבחן לנוער יפגוש בקטין בסמוך לאחר ביצוע העבירה, עם הפנייתו ויעשה אתו את כל הדרך הטיפולית קרוב לביצוע העבירה ואפילו לפני שהוא מגיע פעם ראשונה לבית המשפט.
לפעמים בתקופה הזו מבצעים הליכי גישור והכל מסתיים, הילד כבר מגיע אלי אחרי שהתוכנית הטיפולית בוצעה במלואה. זה מצב אידיאלי, עבירה, אבחון, טיפול, הליך משפטי וסיום ההליך המשפטי בזמן יחסית מאד סביר שזה רוח החוק ומטרת החוק.
יש מקרים שלמרות שכל זה קרה שירות המבחן ע אומר, אנחנו עדיין רוצים לדחות, הקטין נמצא במסגרת חדשה, פנימייה, אבל כל זה לצורך טיפול ולא לצורך התחלה של תהליך טיפולי. מה שקורה, בגלל שיש מצוקת כוח אדם בשירות מבחן לנוער הרבה מהקטינים למעשה למרות שיש הפנייה הם לא מטפלים בשירות המבחן לנוער ולמעשה לא זוכים לקבלת ההמלצה באם להגיש נגדם כתב אישום אם לאו, ואז זה אומר שכתב האישום נגדם מוגש ובעצם הטיפול בהם יחכה עד שהם יבואו לבית המשפט, יודו ותינתן הכרעה בדין.
היו"ר שלי יחימוביץ:
ומה קורה עד אז?
גלית ויגוצקי – מור:
בדרך כלל הם צוברים עוד תיקים אז הוא יודה אצלי בתיק אחד ואז העורך דין יגיד, הנה, במהלך התקופה הזאת נפתחו עוד תיקים ומבקשים לצרף. אני רוצה רק לציין ששירות המבחן לנוער יכול אחרי הגשת כתב האישום, גם אם זה עדיין בהליכים ואי אפשר לסיים אותם, לבקש מאתנו לנקוט באמצעים זמניים דחופים.
לפי סעיף 20 לחוק שלנו, גם אם קטין יגיד "אני לא מודה" וצריך לקבוע את התיק להוכחות, שזה תהליך יותר ארוך, שירות מבחן יכול להגיד, אנחנו חושבים שבשלב הזה צריך להוציא אותו למשל לתקופת אבחון בהסתכלות או לשים אותו בהשגחה למרות שהוא לא לוקח אחריות ובגלל זה, אנחנו מקיימים דיון בעניין הזה. אבל שוב, זה כבר יהיה אחרי שפתחנו בהליך בבית המשפט, ואז התנאי היחידי הוא באמת שמוגש כתב אישום ושטובת הקטין מחייבת נקיטה באמצעים דחופים.
רק לסכם, חייבים לאייש לא רק את כל המשרות הקיימות מהר ככל שניתן אלא צריכים לדעתי להוסיף תקנים. אני לא יודעת אם רחל שרביט מרשה לי אבל זה מכתב שכתבה לי בעקבות מאות ועשרות החלטות שכתבתי לגבי העובדה ששירות המבחן לנוער אינו ממלא את תפקידו על פי חקו בגל מצוקת כוח האדם.
רחל שרביט:
אני אתחיל מהנקודה שכבוד השופטת הפסיקה, בנושא של האפשרות שלנו בעצם למנוע מקטין, שעל פי האיבחון הגענו למסקנה שבאמת לא יהיה סיכוי להישנות העבירה, הגשת המלצה למשטרה למנוע ממנו המשך ההליכים הפליליים.
היום ממתינים מתוך סך המופנים שלנו ואני העברתי את כל הנתונים לכנסת, אני מניחה שהם נמצאים בטבלה 8000 בני נוער שאנחנו לא מגיעים אליהם מתוך כלל המופנים וסף המופנים הוא 22 אלף מדי שנה. אנחנו לא יכולים להגיע לכולם ואנחנו מוצאים את עצמנו בעצם מזה תקופה ממושכת מתריעים על כך שאנחנו לא מקיימים את החוק. אנחנו לא מסוגלים למלא את המטלות שמוטלות עלינו על פי חוק.
היו"ר שלי יחימוביץ:
בעצם אנחנו עדים כאן למקרה שדברנו עליו, בעניין חוקרי הילדים.
רחל שרביט:
כן, חוקרי הילדים הם חלק משירות המבחן לנוער, הם חלק מהתקנים שנתנו לנו ואני שלחתי את טבלת התוספת תקנים שלכאורה במהלך מ- 90' הוסיפו לנו 60 תקנים אבל אני פירטתי בנתונים ששלחתי ש- 20 תקנים נלקחו לבנות את יחידת חקירות הילדים שהיא נחוצה בהחלט ובמקום ובעיות האיוש שלה דומות מאד כי מסתבר שאנחנו נמצאים באותה מדינה.
היו"ר שלי יחימוביץ:
כמה חסרים היום?
רחל שרביט:
היום חסרים כ- 200 קציני מבחן ויש לנו 200 קציני מבחן. יש לי פה מכתב שכתב המנכ"ל שלנו ולדעתי הוא יכול להראות את הנקודה שבה אנחנו נמצאים והוא ביקש שאני אקריא ואני גם אמסור את זה. הוא כותב לקובי הבר, הממונה על התקציבים:-
"..פערי תקצוב בהעסקת קציני מבחן. זמן רב מנסה המשרד לצמצם את פערי התקצוב הנוגעים לסוגיית העסקתם של קציני מבחן לנוער ולמבוגרים. יובהר כי קציני המבחן מהווים משאב אנושי חשוב ועבודתם כרוכה בשעות עבודה רבות, צורך להגיע לישובים ולפגישות עבודה בשעות לא שגרתיות, כל זה על פי דרישות בתי המשפט, משטרת ישראל וכו'. לצערי מזה שנים קיים פער משמעותי בין תנאי העסקתם לבין הקצאת התנאים הנדרשים ובמצב זה הכריז איגוד העובדים הסוציאליים על סכסוך ועל עיצומים. כל מאמציי לסגור את הפערים לא הניבו פירות עד כה בשל היעדר התקציב הנדרש לכך. מצורף בזה טבלת הפערים, לאור זאת אני סבור שאין מנוס מהקצאת משאבים הנדרשים לאלתר..".
הוא נותן את הטבלה של הפערים החסרים. כמה קציני מבחן חסרים לחקירות פסיכו-סוציאליות, המתונים הם של נוער ומבוגרים במסמך המנכ"ל אני יכולה להציג את ההפרדה במסמך שלי אני העברתי כמה קציני מבחן חסרים לנו.
חסרים לנו 200 קציני מבחן על מנת למלא את כל המטלות ולראות את כל בני הנוער, כל נער כדי שתתממש הזכות שלו. לחקירה פסיכו-סוציאלית ממתינים היום 8000 בני נוער שאנחנו לא מגיעים אליהם, הם לא זוכים ותוך 8 שבועות המשטרה לא מקבלת חוות דעת כי בלתי אפשרי לעשות את זה וקופחה הזכות שלהם על פי חוק. אבל גרוע מזה, יוצא שגם קטינים שבית משפט ראה אותם והכריע בדבר "מסוכנותם", הטיל עליהם צו טיפולי וחייב את קצין המבחן לבצע, אנחנו לא יכולים לבצע ולכן אנחנו מחזירים לבית המשפט ומודיעים שאנחנו לא נוכל לממש את זה מבחינת האחריות. כ- 200 בני נוער ממתינים עם צווים, מה שאומר שהם במצב של סיכון ולא ניתן להגיע אליהם.
לכן, בגלל המודעות לבעיות, אנחנו לא נותנים לקטינים להמתין על פי ראשון נכנס אחרון מטופל אלא לפי חומרת מצב, דבר שגורם לבעיות קשות במערכת. קשה מאד להחליט על סדרי העדיפות. קציני המבחן שישנם לא מסוגלים לתפקד וחלק גדול עוזב את המערכת ומחפש לעצמו ג'וב הרבה יותר קל, פחות אחראי ופחות תחושה קשה.
במשך מ- 1990 ,נתבקשתי מהכנסת להכין את הנתונים ונתתי אותם, עד היום נוספו כ- 15 אחוז תקנים לעומת זאת העלייה היתה מ- 12 אלף מופנים ל- 22 אלף מופנים. זה אומר כמעט 50 אחוז וזה מסביר היטב את הפערים.
מבחינה חינוכית אני חושבת שמדינת ישראל עושה רע מאד, כי המשטרה הנמצאת במצב של חוסר יכולת אכיפה, תופסת את הנערים ומפנה אותם לשירות. מכך הנערים מבינים דבר אחד, שבעצם היום תופסים אבל לא עושים לך שום דבר, כי ההליך הוא כזה שגם אם אתה נשפט בבית משפט מי מממש את הצווים?
אני חושבת שזה מסר חינוכי גרוע, יום אצל קטין הוא לא כמו יום אצל מבוגר, המתנה של קטין במשך חודש היא נזק שלא ניתן לתקן אותו. גם לגבי השאלה שהופנתה לכבוד השופטת מהי הדרך שצריך לעבוד ואני חשובת שגם הד"ר יצחק קדמן יחזק את זה, צריך להסתכל על כל שרשרת האכיפה והטיפול. לא צריך לחזק רק חוליה אחת, אנחנו בעצם כמו במירוץ שליחים עובדים. אנחנו צריכים להיות במצב שאפשר לחזק את כל המערך כולו וכשאין מנוס אז שזה יהיה מוסדות ובתי סוהר, אבל צריך לחזק את ההישארות של קטינים בקהילה ואנחנו פיתחנו בשנים האחרונות הרבה מאד אפשרויות לעבודה על מנת לחזק משפחות וקטינים כדי להימנע מהשינות של עבירות אבל הכלים לא בידינו.
היו"ר שלי יחימוביץ:
רחל, אני קוטעת אותך כאן ברור שבראש מעינינו כועדה לזכויות הילד שלומם, רווחתם וביטחונם של הקטינים אבל היום בגלל העיצומים של קציני המבחן בהחלט לבנו אתם. עם קציני המבחן כיוון שאנחנו מודעים לקושי העצום שהם נאלצים לעבוד בו. את יכולה להרחיב קצת דווקא בגלל הימים האלה, מה קורה לקצין מבחן במערכת הזאת ובסיטואציה שבה צריך 400 ויש 200, מה המשמעות של זה מבחינת העבודה היומיומית של קצין המבחן?
רחל שרביט:
קצין המבחן אומן להיות כעובד סוציאלי ויש לו בעיה עם חוסר היכולת שלו להתמודד לכאורה רק בגזרה שנתנו לו כי אנחנו אומרים לקציני המבחן, זוהי כמות הנערים שניתנת לך, טפל בם. אבל הוא לא מסוגל, הוא רואה בתוך האזור שלו הרבה מאד פניות של הורים שכועסים שלא מגיע קצין מבחן לילד שלהם, של קטינים שהקטינים האלה הם לא רצים ומתדפקים על דלתנו ואומרים, בסדר, טפלו בי. אנחנו צריכים לעשות REACHING OUT לאותם קטינים, ומי שהזמן לא עומד לרשותו לבו נשבר.
אנשים לוקחים עבודה הביתה, אנשים עובדים על חשבון זמנם הפרטי, נער שממתין מתדפק על דלתנו, בתי המשפט נוזפים בקציני המבחן, הם לוקחים את זה ללב, הם לא מסוגלים לעמוד בלחץ, הם גם נמצאים באיזה שהיא סכנה להוריד כל הזמן את רף איכות השירות שניתן. אז בואו נחלק את העוגה במקום על פני 40 איש בואו נחלק אותה על פני 80 מה הבעיה אבל מה יהיה הטעם. זה לא ישיג שום דבר ואנחנו מזיקים בסופו של דבר לכולם.
חלק גדול פורש אבל זה שנשאר מתחיל לצבור כעס והתמרמרות, אותה תחושה שיש לקטין שאפשר היה לטפל בו בקהילה אבל במקום זה שולחים אותו לבית סוהר הוא מרגיש חוסר אמון כלפי המערכת כי הם מצפים מאתנו.
הבעיה היא לא רק תוספת תקנים, הבעיה היא באמת בעיית האיוש שפגשתם אותה אצל חוקרי הילדים, זה הליך שלא תלוי במשרד הרווחה, זה הליך של הנציבות שמרגע שהתפנתה משרה של קצין מבחן כדי לאייש אותה אם אין הקפאה אני צריכה 8 חודשים. זה עקב העובדה שצריך הליך מכרז פנימי. הליך מכרז פנימי במשרד הרווחה מעולם לא הניב מועמד אחד כי זו דרגה שאיננה בתוך המערכת. היינו רוצים שאותו הסדר יחול גם.
היו"ר שלי יחימוביץ:
ניסיתם להסדיר את הבעיה עם נציבות שירות המדינה? עשיתם משהו בכיוון?
רחל שרביט:
יש דיבורים. מה תהיינה התוצאות אני מאד מקווה שיחול אותו דבר. זה מה שמבטיחים לנו.
היו"ר שלי יחימוביץ:
אנחנו נשתדל לעשות כמיטב יכולתנו, כי בפעם שעברה זה באמת היה מעשה קסמים. אגב, יצחק קדמן, קראתי כאן את מכתב ההתנצלות שלך לפני מנחם. קדמן בבקשה.
יצחק קדמן:
אני אפתיע אותך ואני אהיה מאד קצר. אנחנו כל שבוע כמעט דנים פה בפצע אחר אז פעם אחת אנחנו מצליחים שעשו לנו טובה גדולה והסכימו לאייש תקן קיים אחרי ש-4 חודשים מאות ילדים חיכו עד בוש לחוקר הילדים. תודה רבה באמת, מסיר את הכובע. עכשיו אנחנו דנים בקציני מבחן, באותה מידה אפשר לדון בשאלת איוש התקנים של עובדות סוציאליות ב"צופיה" ועל זה יש כבר מכתבים מבתי משפט וממקומות אחרים.
אני יכול לספק לך מכאן ועד לתום הקדנציה של הכנסת, אם היא תיגמר במועדה החוקי, כל שבוע שדה אחר שבו יבואו אנשים ויצביעו על אותם מצוקות בדיוק, אגב לא הזכרת פה אוכלוסייה מסויימת, אני מקווה שקראתם בעיתוני סוף השבוע את מה שהיה כתוב על כישלון הקליטה וקליטה ועבריינות שזו קבוצה בפני עצמה שאנחנו עושים לה עוול נוראי. אז אפשר כל שבוע לדון באחד השלבים הללו ואם תרצי, בלי להיכנס לשדה של ועדת חינוך, אפשר גם לדון מאיפה הכל מתחיל אם ההנשרה המכוונת של ילדים מבתי ספר ועל הממשלה שמסרבת לקבוע בחוק שחינוך חובה יהיה עד י"ב ולא עד י' ובכיתה י' כל החלשים נשלחים לרחוב ואחר כך למשטרה ואחר כך אליכם ואחר כך לראובן יעקב, זה מתחיל הרבה קודם.
לדעתי מדובר בקריסה מוחלטת של שירותי הרווחה שקשורים בילדים, ואני חושב שזה מבורך מה שאנחנו עושים פה, אבל זה לא יביא תועלת. כל עוד לא תקום ועדת וינוגרד חברתית שתנתח את הכשל הכולל זה לא פחות חמור ממה שקרה במלחמת לבנון, אני אומר את זה במלוא האחריות וההשלכות של זה הם פי כמה יותר גרועות מאשר מלחמת לבנון השניה. כל עוד לא תקום ועדה בלתי תלויה שתבדוק את מה קרה בכל המערכת והיום צלצלו אלי, זה כבר הנושא לישיבה הבאה שלך, מה קורה במשפחות אומנה.
איפה שאתה לא שם את האצבע המערכת קרסה לחלוטין ולכן צריך לדעתי שהכנסת וחבריה הטובים שיושבים פה, כמו יושבת הראש, כמו אורי אריאל, כמו אנשים נוספים, חברת הכנסת נדיה חילו כל עוד לא תקום ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה שתחקור את הרס שירותי הרווחה שחלקו מכוון ומיועד גם להביא להפרטה של השירותים האלה, זה לא קורה במקרה, יש יד מכוונת מאחורי העניין הזה אז אנחנו נעסוק בפצע קטן כזה, בפצע גדול אחר, אנחנו לא נביא מזור לעניין כי המערכת כולה, מה שמתואר פה היום הוא מקטע חשוב, חיוני, כואב אבל מקטע מתוך מערכת כוללת.
היום יש עיצומים של קציני המבחן, מחר יהיו עיצומים של פקידי הסעד לחוק הנוער או של פקידי הסעד לסדרי דין, המצב שם בדיוק אותו דבר וכל מי שעובד במערכת יודע, זה בדיוק אותו דבר. המערכת קרסה, היא ממוטטת לחלוטין ואני מקווה שבמקטע הזה גם אם נעשה משהו לעזור לראות את זה כחלק מבעיה הרבה יותר רחבה ולחקור פעם אחת ולתמיד מה קרה.
היו"ר שלי יחימוביץ:
ד"ר קדמן, אני מוכרחה להגיד לך שזה לא כשל מערכתי, אלא אידיאולוגיה ותפיסת עולם וזה לא קרה במקרה כי מישהו התרשל בתפקידו. אני חייבת לומר, שבזמן שדיברת לא התאפקתי והוצאתי חלק מדברי ראש הממשלה שנאמרו בכנס הצגת תוכניות העבודה של משרדי הממשלה, ואני רוצה לקרוא לך את האידיאולוגיה שמאחורי הייבוש הקטלני הזה:
"..ממשלה טובה היא ממשלה קטנה. ממשלה יעילה היא ממשלה שמספר העובדים בה קטן והיא לא עוסקת בביצוע אלא היא מגדירה קווי מדיניות והיא מוציאה החוצה כמה שיותר מהביצועים שהיא רוצה שיתקיימו. מי שיכול לבצע את הדברים הללו במינימום של עלות ובמכסימום של חיסכון ובעיקר לשחרר את הממשלה מכל השכבות האלה של עובדים שהם הולכים ומכבידים על הממשלה..".
אלה השכבות של העובדים שהולכים ומכבידים על הממשלה, דברי ראש הממשלה. חוקרי נוער, עובדים סוציאליים, קציני מבחן וכן הלאה וכן הלאה. אז ועדת חקירה ממלכתית צריכה לחקור את האידיאולוגיה שמאחורי הדברים ותשמע את משפט הסיום - , זה החלום, זאת התקווה זה היעד שאליו אנחנו חותרים". זאת המציאות שאנחנו חיים בה, חבר הכנסת אורי אריאל בבקשה.
אורי אריאל:
אני מאד שמח שהמתנתי לדבר אחרי ד"ר קדמן כי אחרת זה נשמע הכל פוליטיקה ויש אופוזיציה ויש קואליציה ובסדר, אז תפקידו של חבר כנסת כמוני מהאופוזיציה זה לתקוף.
שמענו את מה שהקראת עכשיו וטוב שעשית כך, שמענו את דברי ה"נחת" שהשמיע ראש הממשלה כאשר סיכם את עבודתו במשך כשנה וחצי כשר הרווחה שלא היו ימים מאושרים מאלה לילדי ישראל כי הוא דאג להם, כראש ממשלה יש לו את היכולת להחליט אז הוא דאג להם. מזכיר לכם שהוא בזמן מסוים היה גם שר האוצר זאת אומרת שני שרים היו צריכים להיפגש עם ראש הממשלה, שר הרווחה, שר האוצר עם ראש הממשלה והיה מן תקופה כזאת שזה היה אדם אחד.
לא תהיה ועדת חקירה ממלכתית ומר קדמן אתה יודע את זה כי לא תהיה. לא תהיה שום פשרה יש כלל כזה בחיים הפוליטיים אבל כן יכולה להיות ועדת חקירה פרלמנטרית. שזה ממש בתחום אחריותנו עד שאנחנו מסבירים לאחרים יש דברים שאנחנו יכולים לעשות מעבר לדיון.
לכן אני מציע שאנחנו היושבים פה, שזה חוצה מפלגות, נשב ונחשוב איך לא רק מעלים את זה אלא גם מצליחים בזה. אפשר לעלות ל- 10 דקות נאום ואם תהיה הצבעה זה ייפול אולי בפעם הבאה אבל אני חושב שאם נעשה את זה נכון, ואני מציע ומוכן בהחלט שזה יהיה בראשותך בהתייעצות עם שאר החברים, נציע ונפעל שתהיה ועדת חקירה פרלמנטרית. זה ייקח זמן עד המושב הבא, חודשיים וחצי אבל נבדוק את המצב בכנסת אל בינתיים נטפל כמו שאומר קדמן וכמו שאת עושה ושוב, זה לא בא לבטל כי צריך לטפל כל יום בכל דבר שאפשר. בעיקר לייבש את הביצה אבל בינתיים להרוג את היתושים עד שנייבש, כל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו, זה ממש אמיתי ונכון.
היו"ר שלי יחימוביץ:
אין ספק שבפרקטיקה, אנחנו נשאף לעשות בעניין שקציני המבחן את אותו תהליך שזירזנו בעניין חוקרי הילדים.
אורי אריאל:
ברשותך, שאלתי אם אפשר להגיש בג"צ אז אמרו לי שהיות וזה עניין תקציבי הבג"צ לא יתערב אבל זה לא עניין תקציבי אלא זה עניין חוקי. פה יש חוק. האנשים זכויותיהם נפגעות, על זה אני מדבר ולא על תקציב.
יצחק קדמן:
זה הכל ברור. אני אגיד לך יותר מזה, על פי החוק חייב להיות קצין מעקב שאחרי שמי שגמר להיות במעון הוא חייב להיות על פי חוק עם קצין מעקב. כבר 10 שנים או 15 שנה אין אף קצין מעקב, זו הפרה בוטה של החוק וזה מגיע לבג"צ, מגיע נציג הממשלה ואומר, זכותו של משרד הרווחה לקבוע לעצמו את סדרי העדיפויות, אם הוא לא ראה לנכון לקבוע לעצמו סדרי עדיפויות אנחנו לא נתערב.
היו"ר שלי יחימוביץ:
תודה רבה ואני חייבת להוסיף עוד משהו, עוד בשורה מהבוקר שבועדת הכנסת אושר פטור מחובת הנחה להצעת חוק ממשלתית שכל תכליתה לדחות בשנה את יישום חוק הפיקוח על עברייני מין בקהילה. ניסינו למנוע.
יצחק קדמן:
רק שתבינו, בראשון באוקטובר ישוחררו לרחוב מאות עברייני מין שפגעו בילדים והורשעו ולא יהיה עליהם פיקוח כי הממשלה ברגע האחרון הביאה לכנסת הצעת חוק שאומרת במקום לקיים את זה מהראשון באוקטובר השנה ידחו את זה בשנה.
היו"ר שלי יחימוביץ:
ניסינו לקיים על זה מאבק בועדת הכנסת, והיינו 10 מול 10 ומכיוון שהיה "תיקו", הפטור מחובת ההנחה התקבל וזה עולה להצבעה קריאה ראשונה ואתם מוזמנים לנסות לסכל את זה ולדבר עם כל חבר כנסת שאתם מעלים על דעתכם. רפ"ק רמי יקיר, קצין הדרכה מדור נוער, ואחר כך חברת הכנסת נדיה חילו.
רמי יקיר:
את רוב הדברים כבר אמרו כבוד השופטת ורחל שרביט, אנחנו נתקלים בבני הנוער גם בעת שממתינים בבית, ממתינים ברחוב אנחנו נתקלים בהם ועוצרים אותם פעם שניה ופעם שלישית, מביאים אותם לפני בית המשפט ואין לנו פתרונות. אין לנו איזה שהיא דרך קסם להעלים אותם וצריך להתמודד אתם ואין דרך כזאת, אז זה למעצר ואנחנו משתדלים עד כמה שאנחנו יכולים למנוע את ההסתובבות שלהם ברחובות בין אם זה במעצר או בדרך של שיתוף גורמים אחרים בקהילה, קידום נוער ושירות מבחן אבל גם שם אנחנו נתקלים בבעיות.
מבחינת שירות מבחן והחוסר בקציני מבחן אז יש לי מסמכים מהיום כל קציני הנוער שפנו אלי וכתבו לי אי אפשר באשדוד, אין באשדוד, אין בקריית מלאכי אין בקריית גת, אין לנו חוות דעת, אנחנו מעבירים תיקים לבית משפט לתביעה כי אין לנו דרך לטפל באותם נערים. אין לנו באמת הרבה פתרונות ועל זה צריך להוסיף שחוסר בכוח אדם גורם לבריחות ובריחות שמוסיפות לנו את העבודה גם לנו מבחינת תפיסה שלהם ואיתור שלהם וגם המסוכנות שלהם כלפי אחרים ושל הקטינות כלפי עצמן, ושל החברה כלפיהם ושכל החוסות והחוסים על פי חוק הנוער, טיפול והשגחה, כולל שאמורים להיות במעונות כדי להגן על עצמם וגם שם אנחנו לא מצליחים לקדם את התהליכים כי אין מקומות.
היו"ר שלי יחימוביץ:
תודה רבה. חברת הכנסת נדיה חילו תוכל לשתף אותנו לא רק כחברת כנסת, אלא גם כעובדת סוציאלית עם וותק גדול ביותר. בבקשה.
נדיה חילו:
לצערי מאז שעזבתי את המערכת, נראה שהמנגינה הזאת שאנחנו שומעים ואמרת נכון היא אותה מנגינה רק שהיא הולכת ומחמירה. הקולות שלה נהיים הרבה יותר קשים, הרבה יותר גבוהים ורק השבוע או שבוע שעבר היה בעיתון שילדים בני 9 נתפסו גם משהו במסחר סמים ועוד עבירות כאלה ואחרות. מישהו כנראה התחיל להאמין ואפילו הפנים במנגנונים הממשלתיים שאם לא מטפלים או לא מתמודדים בסוגיות חברתיות שנוגעות בעיקר לילדים, אז זה נעלם. זה משהו כזה ייעלם אולי מאליו אז לא יימצא או לא יהיו בעיות זה פשוט לסגור את העיניים ולהגיד אין.
אני שעסקתי בתחומים האלה של חוק הטיפול והענישה, שיקום וחוקים שקשורים גם לקציני מבחן אבל גם לטיפול בהשגחה, גם פקידות הסעד אני יודעת כמה הנושא הזה פוגע וזה לא רק מחסור בקציני מבחן ולחץ והתמודדות וחלק לא מקבל אלא, חלק מהנערים הרי החוק הזה הוא לא בא לשקם הוא בא לטפל, בא לתת הזדמנות נוספת אחרת לא היה צריך בכל המנגנון הזה. הממשלה פעם החליטה אבל כנראה שהיו זמנים אחרים שגם הפוקוסים החברתיים היו אולי אחרים, ומה שקורה היום, נערים כאלה שנתפסים הם לא מקבלים וגם לא יקבלו אף הזדמנות.
אני מדברת על תהליך קדם בית משפט, הרי כשהם רק מוזמנים ומתחיל קשר של היכרות, הקשר הזה הוא לא רק להכיר ולהגיש תסקיר, זה גם קשר טיפולי, זה מתחיל קשר טיפולי ובשלב הזה בין קטין שמופנה עד שהוא מגיע לבית המשפט ואני ממליצה אפילו להפסיק לשלוח תסקירים כי בעבר הרחוק ההיסטורי רק הכלי הזה עזר, אין מה לעשות, כששוברים את הכלים אז לפעמים זה עוזר. להפסיק טוטאלי לשלוח תסקירים, התוצאה תהיה קשה כי חלק מאותם נערים ונערות קטינים אולי יישארו במעצרים או יינקטו נגדם אמצעים של ענישה והרתעה.
בכלל כל הפן השיקומי, טיפולי, תקשורתי, הפן הזה שבכלל נותן זה מה שאותי מאד מקומם, כל הפן הטיפולי, הפן הזה שאומר, מתחת לגיל 18 אנחנו שמים דגש, רואים את הקטין, צרכיו, שיקול דעת, מסתכלים עליו ועל הפוטנציאל לשיקומו, הוא פשוט נעלם. יש פה פגיעה קשה מאד מעבר לשירותי המבחן, מעבר לאוכלוסייה המקצועית שאני מודעת לזה. הרבה חברות שאני מכירה באופן אישי, שעבדו אתי פעם נשרו, הרבה גם בינם לבין עצמם מרוב לחץ וייאוש שוקלים גם לעזוב את המערכת.
אני רוצה להגיד לך, רחל, יש לי גם בת עובדת סוציאלית, גם היא החליטה לעזוב בשלב מסוים את הנושא, אמנם זה נערות במצוקה, יש לי עוד אחת עובדת סוציאלית שמסיימת השנה וגם היא אומרת, רגע, היא מתחילה לבדוק ואומרת, פה לא, פה אין לי כלים, אולי אני אחפש משהו אחר.
אני מצביעה על זה לא כעניין פרסונלי, אני מצביעה על זה כשזה הופך להיות תופעה מאד חמורה שהיא גם מחלחלת והורסת כל חלקה טובה של חשיבה, של מדינת הרווחה במובנים אפילו מאד, אנחנו שכחנו מהמושג הזה צדק חברתי, רווחה.
אלה הכלים שעומדים לרשותנו, אני חושבת שהנושא של ועדת חקירה הוא נושא מאד רציני ואם תקום ועדה כזאת אני בטח אתמוך בה כמו שאמרת, אפילו משפחות אומנה ואני גם יודעת מה קורה שם לילדים כשהפריטו את הכל ואין שום כלום גם בחלק הזה. אבל הנושא הפרלמנטרי, ועדה פרלמנטרית זה רעיון טוב ולהמשיך פשוט ללחוץ בכל הכלים הקשים. לפעמים זה גם יהיה על גב הקטינים אבל לתקופה קצרה ואין מה לעשות.
ראובן יעקב:
אני קודם כל רוצה לבקש להיות פה לעובדים במעונות שהם לא יכולים לעשות עיצומים. אני לא מרגיש את הפוקוס שנותנים פה לבעיה שלהם שהם עובדים בחסר נוראי של כוח אדם ומתקשים לעמוד במטלה המאוד חשובה שלהם, בשיקום של הילדים במעונות. אני רוצה פה גם להגיד את עמדתי שאני חושב שהרבה יסכימו אתה שלעיתים שהייה במעונות ללא התנאים המתאימים היא הרבה יותר מזיקה מהרחוב . אם אתה מכניס מתבגר למעון נעול ולא עושה הכל כדי שהוא יקבל את כל ההגנה והביטחון הפיסי והרגיש כדי שהוא ישתקם אז הוא בהחלט יכול להיות חשוף שם באינטנסיביות מאד גדולה לסכנות ונזקים שלפעמים ברחוב הם במינונים אחרים. ולכן אני חושב שהבעיה הזאת מאד קריטית וחשובה.
אני רוצה להוסיף לדברים של נשיאת בית המשפט לנוער שלפי הנתונים שלנו רוב הממתינים לחסות הנוער הם לאו דווקא במעצר, הם בדרך כלל בהמתנה ברחוב, אנחנו יש לנו נתונים על נערות שבזמן ההמתנה להם ידוע שהן נמצאות במקומות מאד מסוכנים עד כדי סכנת חיים. ככה שההמתנה הזאת היא לפעמים אקוטית.
בכל זאת איזה שהיא נקודת אור קטנה, אני רוצה להיות פה גם על תקן מי שהורג יתושים ולא מתיימר לייבש את הביצה. בתחילת 2006 היו 500 ממתינים למעונות בחסות הנוער, את 2007 התחלנו עם המתנה של 350 לערך מתבגרים. יש איזה שהיא ירידה אנחנו יודעים להסביר אותה בתוספת 24 מקומות ב"צופיה" ופתיחת המעון הנעול לנערות ערביות בג'וליס, זה בהחלט נתן דחיפה מאד רצינית.
נכון לעכשיו, בג'וליס יש 24 מקומות, וקיימת אופציה להרחיב את זה ל- 36 מקומות עדיין אין צורך לזה. הבנות הערביות עד לפתיחת המעון הנעול היו בדרך כלל תופסות מקומות ב"צופיה" ו"מסילה" וזה החמיר שם את מצוקת ההשמה. ואכן מאז שעשינו את הצעדים האלה משך ההמתנה למעון נעול לנערות ירד מ- 6 עד 8 חודשים ל- 3 חודשים לערך. זו ירידה משמעותית כמובן, אם כי זה לא ממעיט מהסכנה של הנערות שהיום ממתינות את אותם 3 חודשים קריטיים.
שאלתם בנוגע לעלות של מתבגר בחסות הנוער, 12500 עלות לחודש של נער במעון נעול. לפי הנתונים שיש לי שירות בתי הסוהר קטין אסיר עולה בערך כ- 20 אלף שקלים בחוש, בכל זאת פער יחסית גדול.
יצחק קדמן:
אולי אתה יכול להסביר למה יש נערות ב"צופיה" שלא מקבלות כבר חודשים טיפול כלשהו? ורק כלואות שם בלי טיפול.
ראובן יעקב:
הבנות ב"צופיה" כולן מקבלות טיפול. חלקם מקבלות טיפול חסר . יש לנו מחסור של עובדים סוציאליים, מתוך 5 תקנים יש לנו רק 3 תקנים מאויישים, שני תקנים אנחנו לא יכולים לאייש כמעט 50 אחוז מהתקן הטיפולי של מעון "צופיה". זו בעיה מאד קשה שנמשכת כבר קרוב לחצי שנה. זה נובע מזה שיש לנו כסף לאייש את המשרות, יש ויכוחים לגבי הדרך במימוש של התקציב וההפעלה של כוח אדם, זה קשור בסוגיה שהועלתה פה מקודם של הפרטה, של מערכות הרווחה. ועד לרגע זה אין לנו פתרון.
אני יודע שהמנכ"ל שלנו פנה בשבוע שעבר לראשי האוצר ולנציבות בבקשה דחופה לתת לנו פתרון לעניין הזה ולהוציא אותנו מהפלונטר הזה. זה לא רק מחסור של עובדים סוציאליים, יש לנו מחסור קשה מאד של מדריכים חינוכיים. מדריכים חינוכיים הם אלה ששומרים על הנורמה, הם אלה שמשגיחים 24 שעות כולל שבתות, חגים, סביב השעון, הם משגיחים על קבוצות מאד מורכבות של מתבגרים. והחבר'ה האלה שהם בעיקר סטודנטים שעובדים שם ונשחקים כי אין מי שיחליף אותם במשמרות. הם עושים משמרות פי 2 יותר ממה שהם תכננו כשהם התקבלו לעבודה.
אנחנו מצד אחד לא יכולים לקלוט ומצד שני אנחנו שוחקים את כוח האדם הקיים ואנחנו מאבדים אותו. יש היום נשירה מאד גדולה של כוח האדם הקיים ואנחנו מסתובבים סביב הזנב ואין לנו פתרון לעניין. על אותם אנשים אמרתי מקודם שאני רוצה לדבר בשמם ולהגיד שהם לא יכולים לשבות והם לא יכולים לעשות עיצומים ואף אחד לא שומע אותם.
אביטל מולד:
אני מהסנגוריה הארצית ואנחנו מייצגים את הקטינים האלה. התחושה היא שהמערכת כולה עובדת על ניוטרל. יש פה אופציות רבות לבתי המשפט, אפשרויות רבות להושיט עזרה לקטין אבל החוק הזה אין לו שום יישום בפועל, אין לו שום מימוש.
אני הייתי מחלקת את הקטינים לשתי קבוצות. האחת שנמצאים בצומת דרכים, קטינים ללא עבר פלילי שזהו התיק הראשון שלהם, עבירות קלות יחסית והם נמצאים בצומת דרכים והשאלה אם עכשיו יוגש להם טיפול שימשוך אותם חזרה לדרך הנורמטיבית או שהטיפול יושהה אם בכלל יינתן והם בדרך הנכונה להיכנס לעולם הפשע.
הקבוצה השניה זה ערים שכבר מעורבים ונמצאים עמוק בתוך העולם העברייני ואנחנו נמצאים לפעמים בהזדמנות האחרונה להוציא אותם משם. ואני מדברת לדוגמא על תיק שהיה לא מזמן בבית משפט עליון של קטין שנדון ל- 30 חודשי מאסר ובית המשפט חושב שבאופן מהותי צריך להעביר אותו למעון אבל במקום יתפנה רק בעוד 9 חודשים אז הקטין היום יושב בכלא אופק ומחכה 9 חודשים שיתפנה מקום במעון.
הילד בן 17 היום, אני שואלת את עצמי האם בגיל 17 וחצי או 18 יהיה ערך וטעם וטיפול שנעשה כבר אחרי שהוא חווה את עולם המאסר, אחרי שהוא ספג את הנורמות שיש בית המאסר, החשיבות של הטיפול בזמן מוקדם ככל האפשר קשה אפילו להכביר במילים על הדבר זה ברור מאליו. מעבר לכל הדיונים שנדחים, בעומס על בתי המשפט ועל כל הגורמים שמעורבים, שמגיעים לדיון ומגלים שעוד לא פגשנו בכלל קצין מבחן ודוחים את זה שוב תוך שבית המשפט כותב מפורשות שיש צורך בהתערבות מיידית ומגיעים כעבור 4 חודשים, קצין מבחן עדיין לא רואה אותו וזה נדחה שוב ושוב.
יעל רוטנברג:
אני מנהלת הקו הפתוח במשרד החינוך, אנחנו מטפלים בפניות שקשורות בפגיעה בזכויות, בפגיעה ברווחה נפשית וחברתית. גם הדיון שהיה כאן בשבוע שעבר, גם הדיון עכשיו וגם מתוך הניסיון שלי במשרד ממשלתי מקביל ולפני שועדת החקירה הפרלמנטרית תגיש את המסקנות שלה, אני חושבת שכדאי להשקיע מאמץ ומחשבה לדון על הפער הבלתי אפשרי הזה כמעט, הפער הנוראי בין מציאות, בין מצוקה קשה ביותר ואני מדברת גם בתחום החינוך וגם תחום הרווחה ובין התנהלות בירוקרטית של נציבות שירות המדינה ושל האוצר.
אני לא יודעת מה המקור האידיאולוגי אבל עדיין קיימים חוקים ואי מימושם בגלל סיבות תקציביות, והנהלים של הנציבות ואיוש של תקנים, וראינו שלדברי חוקרי נוער, נקודתית הצליחו למצוא איזה שהוא פתרון, אני מציעה שעד שיהיה פתרון שורש ועד שיהיה פתרון גדול ורחב לפחות לנסות את דרך ההתנהלות הזאת של הבירוקרטיה הממשלתית שמכתיבה לאנשי המקצוע במשרדי הממשלה התנהלות שלא מאפשרת להם למלא את תפקידם.
מה שאני רוצה לבקש מכם חברי הכנסת, אם אתם יכולים גם להשפיע לפחות על ההיבטים האלה של התנהלות, של יישום דברים אם תקן פנוי כי מישהו פרש לגימלאות, אז את הנוהל הזה של איוש מהיר זה דבר שאפשר לשנות ואני מדברת מתוך ניסיון רב של טיפול בילדים.
אורי אריאל :
אני אציע ליושבת ראש לקיים פגישה נוספת מיוחדת עם שר האוצר ועם החשב הכללי כי נשתדל לשמוע פה את כולם ואני מתאר לעצמי שנשמע את זה בזוויות שונות כי זה חשוב. הועדה תנסה לטפל ולא לחכות אבל בלי אנשי האוצר נדמה לי שנתקשה.
חיותה שנבל:
אני מנהלת השירות לנערות וצעירות במשרד הרווחה כאשר חלק גדול מהאוכלוסייה של הנערות זה נערות במצוקה בגילאים שכאן נושא הדיון. היות והשירות שלנו זה שירות שאכן פועל בקהילה ומטפל בנערות במצוקה על ידי עובדות סוציאליות ברשויות המקומיות בגילאי 13 - 25 ובהחלט רשות חסות הנוער והמסגרות החוץ ביתיות נותנות את השירות לאותן הערות שמיצינו את כל הכלים הטיפוליים בקהילה והנערות כבר צריכות לצאת מחוץ לבית.
כמובן שהשלב הראשון של הטיפול בנערות זה הטיפול בתוך הקהילה עם כל רצף השירותים שיש לנו ויש אותם המקרים שחייבים להוציא נערות מהבית. כיום יש רשימה של 22 נערות שיש להן צווים למעון "צופיה", נערה שיש לה צו למעון "צופיה" זו נערה שמצבה וכאן הזכירו את זה, מה שמצבה היום מוגדר בעוד יום או יומיים הוא לא יהיה כזה, אנחנו עשינו כל מיני שילובי ביניים וכל מיני תוכניות טנטטיביות שאנחנו יודעים שעבור הנערות האלה הם לא יהיו טובות. אבל נערה שכבר יש לה צו והיא צריכה לצאת למעון נעול הצו צריך להתבצע באותו יום, לא בעוד שבוע, ולא בעוד חודשיים ולא בעוד 3 חודשים. אבל זה חשוב לציין ושהנושא של הנערות כאן היה יותר מדי רגוע לטעמי ולכן היה לי חשוב לציין את זה.
הנושא הנוסף שאני רוצה לציין, אמנם זה לא כרגע נושא הועדה כאן אבל פותח כלי בקהילה לנערות קצה רצף שנקרא מרכז "עדי" שזה רק אחד ואנחנו רוצים לפתח עוד 4 או 5 מרכזים כאלה, זה היום אנחנו רואים שלחלק מהנערות זה גם יכול להיות חלופה למסגרת נעולה ואגב, מסגרת נעולה לנערה היא לא לכל החיים אלא היא לטווח קצר ויש נערות שאחרי המסגרת הנעולה, ששבעו כבר את כל המסגרות חוזרות לקהילה וצריכים משהו לעשות עבורן.
גם עבור מסגרת כזאת אנחנו בהרבה מאד קשיים הצלחנו לגייס איזה שהוא תקציב כדי להקים מסגרת כזאת ואנחנו היום בדיונים להקים עוד מספר מסגרות וגם לזה תקציב אבל הנושא הוא מאד חמור.
אריה אהרון:
אני מאיגוד העובדים הסוציאליים, אני יושב ראש מחוז מרכז ואני מחליף את איציק פרי. אני רוצה להעיר פה, דובר בגדול על המשבר במדיניות הרווחה והמשבר שקציני המבחן זה הפן שלו ולהעיר על שני דברים שאנחנו בגללם יוצאים לעיצומים וזה שני דברים לא גדולים, אפשר לתקן אותם וזה ייתן למערכת הרבה יותר תנופה או יכולת.
הדברים שאנחנו היום בעיצומים לגביהם, הם קודם כל תקני רכב ותקני טלפון של קציני המבחן. אז במה מדובר? מדובר בקציני מבחן שנמצאים בתוך המערכת וחצי מהם אין להם טלפון של המשרד ואין להם תקני רכב. ומה זה אומר תקני רכב? זה אומר שכל הנסיעות שהם עושים זה על חשבון הרכב הפרטי שלהם והם לא מקבלים שום החזר מהמדינה. זה סכומים לא גדולים ומה שקורה הוא שבגלל שתקני הרכב הם לא מקבלים אותם סתם לדוגמא, אחזקת טלפון לקצין מבחן למדינה היא לא עולה יותר מ- 100 או 150 שקל בשיחות שנותנים לו, יש למדינה הסדר זול מאד של טלפון. אחזקת רכב אם יש לו רמה גבוהה והרמה הכי גבוה זה יכול להיות 500 ק"מ זה עולה למדינה אולי 1200 שקל בחודש.
קצינת מבחן לנוער פנתה לחדר המצב שלנו, היא היתה צריכה להכין תסקיר על נער שנמצא ב- "מלכישוע", בלי לפגוש את הנער. מלכישוע ממוקם באזור הגלבוע, היא היתה צריכה לנסוע להכנת תסקיר, והמצפון שלה לא נתן לה שלא לנסוע אליו. היא לקחה את רכבה הפרטי, נסעה 300 ק"מ הלוך ושוב מיפו עד הגלבוע ואז היא כתבה את התקציר.
אני חושב שזה מצב קיצוני שמביאים עובדי מדינה שיש להם מחויבות אולי גם מצפונית ומגיעים אתם לקיצוניות שלא נותנים להם את הכלים הבסיסיים ואני אומר שוב, לא מדובר פה על תקנים של איוש אנשים שזה מחיר גבוה, מדובר על מחיר מאד זול להעלות את היכולת הניצולת של האנשים ואני אומר שוב, חצי מקציני המבחן אין להם לא תקני רכב ולא תקני טלפון.
אורי אריאל:
אני חושב שצריך לעשות פגישה עם שר האוצר. צריך להכין את הנקודות לפי עדיפויות ולשבת אתו יחד עם הרווחה. תודה.
היו"ר שלי יחימוביץ:
תודה רבה לך.
רות שטייניץ:
אני מהמועצה לילדי פנימיות, ועל שולחן שר הרווחה מונחת עכשיו הצעת חוק שהתגלגלה הרבה מאד זמן בכנסת לטיפול בילדים בסיכון שמחייבת את המדינה לקחת לידיה את הנושא הזה ולטפל בו ושר האוצר מתנגד. אנחנו זקוקים לכל עזרה שאפשר מצד חברי כנסת, מצד ארגונים אחרים, כדי להעביר את זה. כשאת מזמינה את שר האוצר אני מבקשת שזה יעלה כאחד הנושאים החשובים. כי מימוש חוק כזה יכול למנוע הרבה מהתופעות השליליות ששמענו עליהם כאן אם מטפלים טיפול נכון בילדים מגיל צעיר הם בקהילה ואפשר למנוע את ההתרחשויות הקשות שמגיעות אחר כך.
מיכה הרן:
כבר צויין פה שהחל מהיום אנחנו נמצאים בסכסוך עבודה, ולידיעת כולם המצב הזה יחמיר יותר את מצבם של בני הנוער. אנחנו מפסיקים להגיש תסקירים לבתי משפט כולל תסקירי מעצר, אנחנו לא נקבל לטיפול בני נוער חדשים ומבוגרים, אנחנו לא נבצע נסיעות לבתי מעצר, פנימיות, מוסדות וביקורי בית ולא יבוצעו חקירות ילדים בעלי מוגבלויות.
בהתייחס לדברי יצחק קדמן, אמנם הוקצו 7 ורבע תקנים חדשים לחוקרי ילדים אבל תראו איזה בעיה חדשה נוצרה כי אלו תקנים עירומים בלי תקני רכב, כלומר, יש כבר במערכת 6 חוקרי ילדים שנוסעים ברכבם הפרטי או באוטובוסים בכל רחבי הארץ ועכשיו התווספו עוד ואנחנו במצב שמתוך 50 חוקרי ילדים בכל הארץ, למשימות חקירה של ילדים בעלי מוגבלויות אנחנו נקבל 13 ורבע תקנים ערומים בלי תקני רכב ואין שום סיבה.
היו"ר שלי יחימוביץ:
איזה אחוז מהתקנים הם בלי תקני רכב וטלפון? כשאנחנו מדברים על כל ה- 2090 למשל?
מיכה הרן:
אני מדבר על חוקרי ילדים כרגע.
שלי יחימוביץ היו"ר:
וה- 9 שנוספו עכשיו?
מיכה הרן:
זה לא 9, זה 7 ורבע.
היו"ר שלי יחימוביץ:
המספר כל הזמן פוחת. בהתחלה אמרו לנו 9 ועכשיו זה ירד ל- 7 ורבע.
מיכה הרן:
זה העדכון שקיבלתי היום. אנחנו מדברים שמתוך 50 חוקרי ילדים, 13 ייסעו בלי רכב ושוב נוצרה בעיה שמן הסתם היא שוב תוציא את אותם עובדים מהמערכת.
היו"ר שלי יחימוביץ:
מישהו יכול לתת לי נתון דומה לגבי קציני המבחן?
אהרון אריה:
למחצית מתוך ה- 200 אין טלפון בכלל.
מיכה הרן:
לגבי הנתון אנחנו מדברים שבשירות המבחן למבוגרים ללא תקן חסרים 80 ובנוער 80 גם. חסרים 160 תקני רכב לקציני מבחן ואנחנו נלחמים על זה כבר מזמן. יש קציני מבחן שנוסעים באוטובוס למלכישוע ושם תופסים טרמפ מהצומת וזה פשוט אבסורד.
אני רוצה לציין דבר נוסף, אחת העילות לסכסוך זה ביטול חד צדדי של 32 תקנים של סגני קציני המבחן המחוזיים. ביטלו באופן חד צדדי 32 תקנים של סגני קציני מבחן מחוזיים.
היו"ר שלי יחימוביץ:
מתי זה קרה?
מיכה הרן:
זה קרה במהלך השנה האחרונה.
היו"ר שלי יחימוביץ:
מה התפקיד של סגן קצין מבחן מחוזי?
רחל שרביט:
הוא אמור לסייע בכל המטלות הניהוליות. הוא עושה את החלוקה של התיקים לקציני המבחן.
היו"ר שלי יחימוביץ:
כשביטלו את התקנים האלה, האם החליפו אותם בתקנים של קציני מבחן או שהם פשוט נעלמו מעל פני האדמה?
רחל שרביט:
התקנים נשארו. התקן עצמו התרוקן מהתפקיד, אבל לא לקחו אותו. זה מאוייש במסגרת 34 התקנים הלא מאויישים. אנחנו לא מסכימים עם השינוי הזה כי זה מפריע וזה בעצם מטיל על קצין מבחן מחוזי לעבוד בלי סיוע והוא לא מסוגל.
היו"ר שלי יחימוביץ:
ולמי הוא כפוף בסיטואציה הזאת?
רחל שרביט:
קצין מבחן מחוזי כפוף אלי וקציני המבחן עצמם הופכים להיות כפופים ישירות לקצין המבחן המחוזי והוא לא יכול לנהל מחוז שלם.
היו"ר שלי יחימוביץ:
ואם את צריכה לבחור משפט שלמה אם התקנים האלה יהיו תקנים של סגן קצין מבחן מחוזי או קצין מבחן אז מה את מעדיפה?
רחל שרביט:
אנחנו נותנים אותם לקצין מבחן מחוזי וחלק מזמנו הוא גם עוסק בעבודה ישירה אם צריך.
היו"ר שלי יחימוביץ:
לא, אני שואלת, יש לך עכשיו 32 תקנים ואת חייבת לבחור את הבחירה הבלתי אפשרית בין סגן קצין מבחן מחוזי או קצין מבחן בפועל מה את בוחרת?
רחל שרביט:
שאלה קשה. אני חושבת שאתה צריך גם וגם אתה לא יכול שיהיו רק קציני מבחן בלי שיהיו שוטרים , אחד ממשיך את השני.
גלית ויגוצקי – מור:
אני הייתי תורנית מעצרים היום וכבר היום קטינים שבמעצר בגלל שלא היו לי תסקירי מעצר לקטינים אני נאלצתי לעצור היום ב- 3 תיקים ילדים לכמה ילדים מתוך תקווה שלדיון הבא אני אקבל תסקירי מעקב. כל יום תורנות הוא שונה אבל בתל אביב אין יום בלי קטינים שמובאים למעצר.
אביטל מולד:
יש לנו דוגמא של ילד שהיה עצור חודשיים וחצי הוא היה חלק מהזמן בטיפול פסיכיאטרי בגלל שהוא ממתין להשמה ואין וזה ילד גבולי. הוא כשיר לעמוד לדין וזה מקרה פשוט מזעזע, זה ילד צעיר שסתם יושב במעצר בגלל מצוקה.
היו"ר שלי יחימוביץ:
חברות וחברים, אני אסכם את הישיבה. האמת שיש בזה משהו מאד מדכדך, , כל פעם בנושא אחר, אבל התופעה היא אותה תופעה של הקפאת תקנים, ייבוש מכוון, דלדול של השירות, פגיעה שמתחילה בסעיף בתקציב נמשכת בחריצות מוגברת של האוצר, פוגעת פגיעה אנושה בעובדים ובתנאי העסקתם ובסופו של דבר מגיעה לחוליה החלשה ביותר שהיא הנפגעת העיקרית ואלה החוליה החלשה, אותם ילדים ונוער במצבי סיכון שאמורים לקבל את השירות ולא מקבלים אותו ואנחנו מאבדים אותם לעד כשברגע הקריטי הזה אנחנו לא מגישים להם סיוע.
מדובר כאן על ועדת חקירה ממלכתית, על ועדת חקירה פרלמנטרית, אני אחזור ואומר שהבעיה החמורה, הקשה והטרגית שיום יבוא ונצטרך לעשות עליה חשבון נפש היסטורי זה האידיאולוגיה המשובשת שהבאתי כאן את תמציתה. שוב אני אומרת, זה לא צירוף מקרים, זה לא שמישהו מתרשל בעבודתו, זה גם לא מחסור בתקציבים כי יש עודפי תקציב עצומים מדובר באידיאולוגיה זדונית ששמה לה למטרה לצמצם ככל האפשר ולעשות אנורקסיה לשירות הציבורי. וכאן במקום הזה ואתם בודאי בשטח אנחנו עדים לתוצאה המוחשית, המיידית והכואבת של המדיניות הרעה הזאת.
לנו כאן חוץ מחברי הכנסת לזעוק את זעקתם במסגרות הפוליטיות לנו כאן בועדה נותר אלא לנסות לשים פלסטר על הפצעים המדממים האלה ואת זה אנחנו מנסים לעשות מדי ישיב ה וישיבה וגם הפעם אנחנו נחזור על מה שעשינו בעניין חוקרי הילדים, לנסות ולזרז גם את נציב שירות המדינה וגם את משרד הרווחה למצוא פתרון מהיר ביותר לסוגיה הזאת. פתרון שהוא טכני בעיקרו והוא לא מהותי אבל הוא יכול כן להביא מזור ותרופה למי שזקוק לה באופן מיידי.
יצחק קדמן:
זה רק עניין מורלי. הייתי שולח מפה עידוד לעובדים בשטח ובמיוחד לאלה שנמצאים בעיצומים. אני מכיר היטב את קציני המבחן, אני יודע שזה כואב להם יותר לא לעבוד מאשר לעבוד, חלק מהם מפירים שביתה בסתר כי הם לא יכולים לעמוד מול זה. אני חושב שלפחות צריך לשלוח מפה איזה שהיא ברכת חיזוק לעובדים האלה שבאמת מכספם הפרטי מטפלים במה שהמדינה היתה צריכה לטפל.
היו"ר שלי יחימוביץ:
את זה עשיתי גם בתחילת הישיבה, אבל אנחנו ננעל את הישיבה באמירה הזאת שאנחנו מחזקים את ידיהם של קציני המבחן.
יש לנו הערכה עצומה לעבודה שהם עושים בתנאים שהם תת תנאים, וגם מכיוון שבאטמוספירה הציבורית לא מכירים בזכותו של העובד לנקוט עיצומים ולשבות. אנחנו מחזקים אותם בעיצומים שהם נוקטים ומחזקים את הצורך האקוטי שלהם בעצם לנקוט בצעדים ארגוניים כדי שמישהו אולי יתחיל לשים לב למצוקה הזאת. במידה רבה, הם השליחים שלנו ועל גבם כל הכשלים האלה מתרחשים, ואנחנו בהחלט שולחים להם מכאן מסר של חיזוק וננסה גם לסייע להם כמיטב יכולתנו.
תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 14:30