פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 117
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום ראשון, ז' באב התשס"ז (22 ביולי 2007), שעה 09:00
סדר היום: ביקור ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות במרכז הקליטה מבשרת ציון
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל נודלמן – היו"ר
קולט אביטל
ישראל חסון
אברהם מיכאלי
מוזמנים:
עודד סלומון, מנכ"ל המחלקה לעלייה וקליטה, הסוכנות היהודית
פאולה אדלשטיין, יו"ר ועדת העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית
זאב פרלמוטר, מנהל פעילות הקליטה בישראל, מחלקת העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית
משה באטה, מנהל אגף עולי אתיופיה, הסוכנות היהודית
סימה, מנהלת אזור ירושלים והמרכז, הסוכנות היהודית
שפרה שמלוב, מנהלת אגף אכלוס, הסוכנות היהודית
מיכאל ינקלוביץ, דובר לתקשורת בינלאומית, הסוכנות היהודית
עמית ליאור, מנהל מרכז קליטה, מבשרת ציון
אריה שמם, ראש המועצה המקומית, מבשרת ציון
דוד שרביט, מזכיר המועצה המקומית, מבשרת ציון
גדעון כהן, קב"ט המועצה המקומית, מבשרת ציון
כגדעון כהן, מנהל המחלקה לביטחון, המועצה המקומית, מבשרת ציון
ורדה בן-חורין, מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים, המועצה המקומית, מבשרת ציון
ורדה בן-חסון, מנהלת שירותים חברתיים, המועצה האזורית, מבשרת ציון
צפני מושיוב, מפקחת ארצית לקליטת העלייה, משרד הרווחה
רותי ויינשטין, מנהלת רמ"ח לחינוך וקידום הבריאות, משרד הבריאות
ראובן שלום
טל כהנא, ראש תחום מתקני משחקים, מכון התקנים הישראלי
מירי אהרונוב, ראש צוות חינוך, מרכז קליטה, מבשרת ציון
טל זריהן לפרי, ראש צוות חברה ותרבות, מרכז קליטה, מבשרת ציון
סמואל שי, מנהל מרכז קליטה, אתר א', מבשרת ציון
סהלו הדר, אם הבית, אתר ב'
אתי ניסים, אם הבית, אתר א'
וונדה רבקה, אתר ב'
אביבה ארוהיין, רכזת קליטה, מבשרת ציון
טלי אדמס, עובדת סוציאלית, אתר א'
קלרה לוין
לאה בטבבו, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
שמרית קאסה, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
מנוחה לוין, מורה לאנגלית
דוד יאסו, ממונה על קליטת עולים, המשרד לקליטת העלייה
אורה מורלי, מנהלת לשכת ירושלים, המשרד לקליטת העלייה
תרצה יהודה, מפקחת על קליטת עלייה, משרד החינוך
אבי מספין, דובר האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה
טל האס, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה
דני אדמסו, מנכ"ל אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
אברהם נגוסה, יו"ר פורום נציגי הארגונים של יוצאי אתיופיה
דני שגיא
זהבית אורלב, אתר החדשות והעסקים של מבשרת ציון
רות אגלש, ג'רוסלם פוסט
אמיר ארזני, מפקד תחנת מבשרת
קלמן רווה, מנהל מחלקה טכנית, המועצה המקומית, מבשרת ציון
מנהלת הוועדה:
דנה גורדון
רשמה וערכה:
אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
ביקור ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות במרכז הקליטה מבשרת ציון
היו"ר מיכאל נודלמן:
בוקר טוב. אנחנו אמנם מקיימים סיור, אבל עדיין זאת ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות שמתקיימת במרכז הקליטה. אנחנו רוצים לראות את התנאים במרכז, מה הבעיות בו וזאת מאחר ששמענו הרבה על כך שיש בעיות. אנחנו רוצים לדעת איזה עתיד יש למרכז ואיזה עתיד יש למתגוררים בו.
נמצאים כאן חברי כנסת, נציגי הסוכנות היהודית, ראש המועצה, נציגי משרד הקליטה. בראשית הדיון אני מבקש לשמוע את ההיסטוריה של המרכז, כמה אנשים חיים כאן, כמה ילדים ומה אתם חושבים על התנאים במקום.
עודד סלומון:
בוקר טוב לכל חברי ועדת העלייה והקליטה של הכנסת, בוקר טוב לראש העיר. שמי עודד סלומון, אני מנכ"ל המחלקה לעלייה וקליטה בסוכנות היהודית במסגרתה אנחנו חיים על כל רצף תהליך העלייה, כולל רצף הקליטה. במסגרת הזאת בה אנחנו נמצאים היום, אנחנו מדברים בקליטת עולי אתיופיה. אנחנו אחראים על הרצף, מתהליך העלייה של עולי אתיופיה מאתיופיה דרך הטיפול במרכזי הקליטה שאורך כשנה וחצי עד שנתיים, תקופה בה שוהים העולים במרכז. מבחינתם זה שלב מאוד קריטי בתהליך. כאשר הם מגיעים מאתיופיה לארץ, כאשר הם מגיעים מהעולם השלישי לישראל שהיא מדינת עולם מערבית, הפער בתרבות הוא מאוד מאוד גדול. אנחנו כאן עושים את המירב ואת המיטב על מנת לאפשר להם תהליך קליטה מסודר, בו בני הפלאשמורה עוברים גיור, לומדים עברית ומתקיימות עבורם פעילויות חינוך, רווחה וחברה במסגרתן אנחנו משתדלים לעשות את המיטב על מנת להכין אותם לחיים מחוץ למרכזי הקליטה, לחיים האמיתיים.
אנחנו מודעים ומנסים לפתח את הקשר שלנו בין מרכזי הקליטה למעבר לדיור הקבע על מנת שבצורה מיטבית נוכל לעבוד בשיתוף פעולה עם הרשויות הקולטות ולנסות לתת ולגשר על המעבר מהסביבה המוגנת של מרכז הקליטה לחיים העצמאיים ברשויות עצמן. מבחינתנו ההצלחות גדולות. לא אסתיר, האתגרים הם גדולים. אנחנו עובדים במערכת מאוד מורכבת, המשאבים לא תמיד מיטביים אבל אנחנו מנסים תמיד לעשות את המיטב וגם מעבר לזה ועושים זאת עם צוות מאוד מאוד ממוקד, צוות שרואה את עבודתו כשליחות ועובד יום ולילה עם הרבה אהבה, עם הרבה אש בעיניים ומשתדל לעשות את כל מה שניתן על מנת להקל ולאפשר לעולים קליטה מהירה.
מתוך 35 מרכזי קליטה שהסוכנות היהודית מפעילה, 21 מרכזי קליטה הם מרכזי קליטה שמטפלים בקליטה של עולי אתיופיה בישראל. מרכז הקליטה במבשרת ציון הוא מרכז הקליטה הגדול ביותר והיום שוהים בו 1,200 נפשות, מתוכם כ-750-800 ילדים. אני אבקש מעמית ליאור, מנהל מרכז הקליטה, להיכנס יותר לפרטים שקשורים במרכז הקליטה עצמו.
עמית ליאור:
אני שמח לארח אתכם כאן.
מרכז הקליטה הזה הוא הגדול ביותר מבין מרכזי הקליטה לעולי אתיופיה. עד לפני כחודש היו כאן 1,300 עולים והמרכז היה בתפוסה מלאה. היום אנחנו עומדים על 1,200 עולים כי אנשים לשמחתנו אנשים עוברים לדיור קבע ומגיעים חדשים -ם היום יש לנו קליטת עולים – וזה מאזן את המספר.
המקום הזה ייחודי לא רק בגלל הגודל שלו אלא גם בגלל צורת הפריסה שלו. כמו שראיתם, ואולי הסתובבתם כאן קצת, המקום הזה בנוי כמו שכונה בתוך מבשרת. המקום לא מגודר אלא הוא פתוח ויש פה מעברים וכבישים שעוברים בתוך מרכז הקליטה שהם מאפשרים לתושבי המועצה לעבור מנקודה לנקודה. אין פה גדר, אין פה שומר וכל אחד יכול להיכנס ולסייר במקום.
אנחנו נמצאים כאן במועדון של מרכז הקליטה, בצד המערבי שלו. כאשר הגעתם בכביש מהקניון, זה בעצם הצד המזרחי. כאשר נסייר במקום תוכלו להתרשם מהגודל שלו ותראו שהוא מתפרס צפונה ודרומה. הכביש הראשי כאן הוא הגבול הדרומי של מרכז הקליטה.
בגלל הגודל שלו והמורכבות שלו, 1,300 נפשות כאשר מתוכן 750 ילדים מגיל אפס עד 18, המרכז הזה מחולק לשני אתרים, אתר א' ואתר ב'. הוא מחולק כך שבכל אתר שוהות 600 נפשות. גם גיאוגרפית יש רחוב שמבדיל בין שני האתרים. בכל אתר כזה אנחנו מחזיקים צוות טיפולי שמלו. אני מנהל המרכז אבל לכל אתר יש מנהל או ראש צוות טיפולי. בכל אתר יש שני עובדים סוציאליים. כלומר, בסך הכל באתר יש לנו ארבעה עובדים סוציאליים. בנוסף לעובדים הסוציאליים יש צוות של אם בית, סומכות, מדריכים מתורגמנים, מנהלי משק, שהם בעצם אמורים ללוות את העולים מרגע נחיתתם במרכז הקליטה ועד יציאתם לדיור קבע. זה הצוות שעובד באתרים ולאחר מכן אפרט באופן יותר ספציפי לגביו.
יש צוות שאני קורא לו צוות חוצה אתרים שהוא לא משויך לאתר ספציפי וזה ראש צוות החינוך שלנו שמטפלת בכל נושא הלימודים בכל מרכז הקליטה, ללא חלוקה לאתרים, ראש צוות חברה ותרבות שאחראית על החינוך הלא-פורמאלי, ויש רכזת קליטה שמלווה את העולים בכל הנושא של דיור הקבע, משכנתאות ועבודה מול משרד הקליטה, משרד העבודה וכולי.
בנוסף לצוותים האלה, שהם האנשים הקבועים, אנחנו מחזיקים כאן מדריכים-חונכים שהם פעילים בנושא של חברה ותרבות. יש לנו מתנדבים רבים, כ-200 מתנדבים שעוזרים לנו כאן בפעילות. נמצאות אתנו גם שש בנות שירות לאומי ומורות חיילות.
צריך לזכור שאנחנו מפעילים את המרכז הזה בשיתוף פעולה לא עם משרד החינוך ונמצאת כאן נציגת המשרד, תרצה, עם משרד הקליטה כמובן, עם משרד הבריאות כאשר יש פה תחנה לבריאות המשפחה ונציגות של שתי קופות חולים, כללית ומכבי, ועוד משרדים שונים לצורך פעילויות שונות. אנחנו כמובן עובדים כאן בשיתוף עם המועצה המקומית כאשר יש שירותים שהיא אחראית לתת לנו, גם בתחום החינוך וגם בתחום האחזקה והתחזוקה של המקום.
לגבי העבודה באתרים. צריך לזכור שהמטרה שלנו היא שבסופו של דבר אנשים יצאו מכאן מוכנים לחיים בחברה הישראלית שהיא חברה שונה מהחברה אותה הם מכירים. אין לנו שום כוונה שאנשים יישארו כאן מעבר לשנה וחצי-שנתיים אלא להפך, אנחנו חושבים שזה לא טוב שאנשים נשארים כאן מעבר לתקופה הזאת וזה לא עושה להם טוב. הפוקוס שלנו ממוקד בדברים האלה.
אני תמיד מתאר את העבודה כאן ואומר שהיא נעה על שלושה צירים: הציר הראשון הוא ציר העברית, ויש לנו כאן אולפן ללימודי עברית, הציר השני הוא נושא הדיור, שאם תרצו נוכל להרחיב עליו לאחר מכן, והציר השלישי הוא הכרת החברה הישראלית והתרבות הישראלית, כמובן תוך כדי שמירה על התרבות, על הערכים והדברים שהם מביאים אתם מאתיופיה. אין כאן כוונה לפגוע בהם אלא להפך.
אנחנו מפעילים כאן מערך חינוך לא-פורמלי שנקרא חברה ותרבות. מדובר במערך גדול מאוד שמשלים את מערך החינוך. אנחנו מחזיקים כאן מעונות של אמונה ונעמ"ת, לשם אנחנו שולחים ילדים מגיל חצי שנה עד שלוש. אלה מעונות שנמצאים בתוך מרכז הקליטה. ילדים בגילאי טרום חובה משתבצים בגנים של המועצה המקומית, כולל הילדים של גני החובה. במרכז אנחנו לא מפעילים גני ילדים אלא הם קיימים במועצה. הילדים שלנו משובצים בכ-16 מסגרות של בתי ספר וזה לא בתוך מבשרת, למעט בית ספר אחד. כל בוקר יוצאים מכאן כ-16 אוטובוסים שמפזרים את הילדים בין בתי הספר, החל מבית שמש ובאזור ירושלים. הילדים בחינוך הפורמלי משובצים גם בפנימיות יום, מה שנקרא יום לימודים ארוך, ומהרגע שהם חוזרים הביתה, הם נפגעים הם המשפחות בסביבות השעה 4:30-5:00 אחר הצהרים, אז אנחנו מתחילים בפעילות הלא-פורמלית, פעילות של חברה ותרבות. הילדים מחולקים לקבוצות כאשר לכל קבוצה יש חונך שחלק מהפעילות שלו היא מעבר על מה שנקרא השלמות של שיעורי בית שלא הספיקו לעשות בפנימיית היום, ולאחר מכן פעילות חברתית ותרבותית כאשר הציר המרכזי שלנו הוא לוח השנה העברי, כאשר כל פעילות מתוכננת לפני חג או יום כזה או אחר.
מעבר לכך, אנחנו מעבירים כאן פעילות ענפה מאוד של חוגים, כולל חוגי ספורט, כדורגל, אתלטיקה קלה, ובנוסף לכך חוגים בתחום של מוזיקה, התעמלות קרקע שאנחנו עושים בשיתוף עם המועצה, קורסים של מד"צים שאנחנו מעבירים כאן. לרשות החונכים עומד חדר מחשבים שהם יכולים להפעיל אותו וכמובן ספרייה בה הם יכולים להיעזר. כפי שציינתי קודם יש לנו כאן כ-200 מתנדבים שעיקר עבודתם היא עבודה פרטנית עם הילדים ובני הנוער, ויש כאלה שעושים את זה בעבודה קבוצתית, על פי הצרכים שלנו והצרכים של הילדים וההתאמה של המתנדבים.
הזכירו כאן את הנושא של העובדים הסוציאליים. יש לנו ארבעה עובדים סוציאליים שמעבר לעבודה הפרטנית שהם עושים עם משפחות, עם ילדים ועם בני נוער, אנחנו מפעילים כאן כל מיני פרויקטים של רווחה. השבוע אנחנו עומדים לסיים פרויקט גדול שעשינו עם אמהות חד-הוריות במרכז הקליטה והוא העצמת נשים חד-הוריות. מתוכנן לנו פרויקט של הקשישים – יש לנו כאן כ-30 עולים שהם קשישים, מבוגרים מעל גיל 65 – שגם אתם היינו רוצים לעשות עבודה בצורה של מועדון עם אופציה להשתלב במועדון לקשיש של המועצה המקומית. אנחנו נכנסים עכשיו לפרויקט של אלימות בתוך המשפחה, פגיעות של ילדים.
במקביל, לכל הפעילות שאני מנסה להקיף את כולה בכמה דקות, אנחנו מקיימים פעילות לרכישת דיור קבע. צריך לזכור שבסופו של דבר זה לא מקום המגורים הקבוע של העולים אלא הם אמורים לעזוב אותו אחרי שהם כמובן למדו עברית, השלימו את תהליך הגיור, רכשו דירה. בשיתוף עם משרד הקליטה אנחנו עושים כאן פעילות, גם הסברתית וגם הדרכתית, בכל הנושא של רכישת דירות והיציאה של העולים לדיור הקבע. אני מניח שאתם יודעים שהנושא הזה הוא רגיש והוא בעייתי. אנחנו שמים על זה פוקוס. כמו שאמרתי, יש לנו רכזת מיוחדת שזאת עבודתה גם לנושא ההדרכה, גם לנושא הליווי, גם לנושא הבחירה, וזאת כדי שאדם בסוף יצא לדירה כמו שצריך. כמו שציינתי, זה נעשה בשיתוף מלא עם משרד הקליטה.
דבר נוסף שאנחנו מטפלים בו במקביל הוא נושא התעסוקה. צריך לזכור שעולה מגיע לכאן, לומד 10 חודשים באולפן עברית ובמקביל עובר את תהליך הגיור במשך כ-12 חודשים. אחר שנה וחצי במקום הוא אמור לעזוב. אנחנו מטפלים בנושא התעסוקה גם מבחינה כלכלית וגם מאחר שאנחנו חושבים שאנשים צריכים לעבוד.
כאן אנחנו פועלים בשלושה תחומים כאשר הראשון הוא נושא ההכנה של העולים לעולם העבודה, הכנה שנעשית בשיתוף עם משרד הקליטה כאשר מועברות להם סדנאות שמכינות אותם לחיי עבודה, ועושים זאת בעזרת סימולציות והנחיות. הנושא השני הוא הכשרות מקצועיות. בשנה שעברה שלחנו מספר עולים להכשרות מקצועיות שמש ועשינו זאת באמצעות משרד העבודה והרווחה, בתחומים של מסגרות ונגרות. הרכז תמיד אוהב לציין שהם למדו מכונאות רכב.
היו"ר מיכאל נודלמן:
השאלה איזה תוצאות יש לזה.
עמית ליאור:
אנחנו לא עשינו מעקב אחרי האנשים שעזבו את המרכז.
עודד סלומון:
באופן כללי, אדם שמסיים קורס מקצועי, רתך או מסגר, יש לו אפשרות לעבוד.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני יודע שמסיימים לימודים באוניברסיטה, אבל אין עבודה.
עמית ליאור:
השנה אנחנו מנסים – בשיתוף עם משרד העבודה – לפתוח ערוץ בתל-ארזה, שם יש בית ספר.
היו"ר מיכאל נודלמן:
מישהו צריך לעקוב אחרי העולים שעברו את הקורסים האלה ועזבו את המרכז.
עודד סלומון:
אנחנו היום מודעים לצורך ברצף יותר הדוק.
קולט אביטל:
אמרתם שאתם עוסקים ברצף.
עודד סלומון:
אנחנו עוסקים בפיתוח הרצף היום בין מרכזי הקליטה לרשויות הקליטה.
ישראל חסון:
אנחנו שואלים מה התשומות.
עודד סלומון:
אני חושב שברגע שנפתח קשר יותר הדוק עם הרשויות הקולטות, נוכל לעשות זאת. אנחנו באמת צריכים לעשות מעקב משותף עם הרשויות על מנת לבדוק גם את התפוקות.
קולט אביטל:
כל כך הרבה שנים אנחנו שומעים את אותו הדבר. סלח לי שאני אומרת לך את זה, אבל אני אומרת את זה מרוב תסכול. יכול להיות שלא היית, אבל אני אומרת לך שארבע-חמש שנים אנחנו שומעים את זה. השאלות שלנו באות מתוך איזשהו תסכול וזה לא מופנה אליך אישית. אני לא מנסה לתקוף אותך אלא אנחנו כבר ארבע-חמש שנים שואלים את אותן השאלות ועכשיו רק מפתחים את הרצף. זאת אומרת, אנחנו שואלים למה אין הכשרה מקצועית, כאשר יש הכשרה מקצועית, למה לא עוזרים לאנשים. זאת בדיחה ללכת וללמד אנשים כאלה לכתוב קורות חיים אלא צריך לעזור להם ביישום, לנסות לעשות את הקשר ולמצוא את העבודה. אם זה היה, לא היה מצב בו 65 אחוזים מבני עולי אתיופיה נמצאים תחת הכותרת של מקרי רווחה. זה קורה כיוון שאנחנו לא עוקבים אחריהם עד הסוף.
עודד סלומון:
אני מסכים אתך. לא שאנחנו מורידים אחריות, אבל בכל התהליך הזה יש לא מעט שותפים. כלומר, הסוכנות היהודית כשותף שמעביר את האחריות אליהם בסיום התקופה. יש את משרדי הממשלה, את משרד הקליטה, את משרד העבודה והרווחה, יש את הרשויות השונות וכדומה.
קולט אביטל:
מי לדעתך צריך לרכז את השרשרת, את החוליה, הזאת?
עודד סלומון:
אנחנו מנסים היום להקים שולחן תיאום ואני חושב שזה קורה פעם ראשונה. אנחנו עובדים עם משרד הקליטה, אבל עדיין יש עוד הרבה גורמים אחרים. אנחנו מנסים לבנות את שולחן התיאום הזה על מנת שיהיה קשר בין כל הגורמים כי אחרת החוליה הזאת לא תהיה סגורה.
עמית ליאור:
צריך לזכור שגם למסגרות הלימוד בהכשרה יש תנאים מאוד קשיחים והאנשים שלנו לא תמיד עומדים בתנאי מינימום. אנחנו צריכים למצוא את הערוץ המשותף כדי שיגמישו קריטריונים.
בנוסף לכך, יש כאן אנשים שעובדים דרך רכז תעסוקה שפועל במקום.
היו"ר מיכאל נודלמן:
על איזה לימודים אתה מדבר?
עמית ליאור:
לימודים של הכשרה מקצועית. יש מינימום של תנאי קבלה והאנשים כאן, רובם, לא עומדים בהם.
יש לנו כאן רכז תעסוקה שעומד בקשר עם מפעלים וארגונים דרך שירות התעסוקה ובעצם עוסק ביישום בתעסוקה שלא דרך ההכשרה המקצועית אלא אנשים מוכשרים במקום עצמו. יש לנו ערוץ שפתחנו עם בתי המלון בירושלים והיו לנו אנשים ששלחנו למלונות באילת. יש אנשים שעובדים במפעלים של אסם ואנשים שעובדים במכבסה של קיבוץ מעלה החמישה.
אני מקווה שהתייחסתי לכל הנושאים ולא שכחתי נושא כלשהו. נמצא כאן הצוות שלי ואם שכחתי משהו, האנשים כאן יוכלו להשלים את דבריי.
היו"ר מיכאל נודלמן:
שמעתי שכל תלמידי בתי הספר מתפזרים באזור ואני שואל האם אין במבשרת בתי ספר?
קולט אביטל:
אולי אין בתי ספר דתיים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני רואה שיושבים כאן צעירים בלי כיפות.
דוד שרביט:
בגלל הגיור, הם צריכים ללמוד בבתי ספר דתיים. יש מה שנקרא השבה ליהדות.
עודד סלומון:
צריך לפזר אותם נכון בין בתי הספר כדי לשמור על איזון בבתי הספר בין ילדים עולים לילדים ותיקים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
זה לא טבעי שלוקחים את הילדים ומפזרים אותם בין המקומות השונים.
דוד יאסו:
משרד הקליטה מסייע מעבר למימון הרגיל של מרכז הקליטה. לפני שנתיים התחלנו לעשות כאן פעולה מיוחדת בשיתוף הרשות בנושא בני הנוער. יש לנו כאן פרויקט ייחודי, פרויקט שהרשות ביקשה אותו וגם אנחנו רצינו להיכנס אליו.
התחילו לעסוק כאן בהכנה לעולם התעסוקה, היכרות עולם התעסוקה ומהו העולם הזה. היום, כאשר משפחה יוצאת לישוב קבע, אנחנו יושבים היום בעשרים ישובים, מבאר-שבע ועד עפולה, ישובים שנקראים מוקדי קליטה, כאשר במוקדים האלה מקבלים את העולים. דוח סיכום 2006 מראה לנו שבמוקדי הקליטה סודרה עבודה ל-2,600 אנשים. היום לעולים יש נכונות ורצון לעבוד ואני חושב שאחד המניעים לכך היא ההכשרה שהם מקבלים במרכזי הקליטה.
ישראל חסון:
אני רואה השקעה עצומה שלכם. איך אתם מודדים את עצמכם? מה מידת ההצלחה? מה הפרמטר שאתה אומר שהצלחת? איזה תפוקה נדרשת מכם כדי לומר שהצלחתם, שאתם מוציאים מכאן אדם עם גיור, עם מקצוע, עם בית? מי מודד לי את השנה שאחרי, שהתשומה שלכם, שהיא עצומה – באמת, אני מסתכל כאן ואני רואה השקעה גדולה מאוד – היא בכיוון או לא בכיוון? האם אנחנו מגלגלים השקעה כל כך גדולה בלי התפוקה שבסופו של דבר היינו רוצים לקבל? איך מודדים את הדבר הזה? איך אני יודע לענות לעצמי בסוף הביקור, מלבד לומר שאתם עובדים מאוד קשה.
קולט אביטל:
שאלה משלימה שאני רוצה להוסיף מזווית אחרת. אנחנו יושבים ושואלים אם הכול כל כך טוב, מדוע יוצא כל כך רע. זאת אומרת, אני לא באה לזרוק את האשמה ספציפית על אף אחד, אבל לפני כשנתיים-שלוש ישבנו מול משרד הקליטה, שיש לו את האחריות המיניסטריאלית, ואמרנו שאם אנחנו משקיעים כל כך הרבה, ובאמת משקיעים כל כך הרבה, ובסוף העולים מגיעים לשכונות עוני, לא עובדים, והילדים נושרים מבתי הספר ואת כל היתר אנחנו יודעים ולא צריך לפרט, אז יש איזשהו כשל בדרך. אם כן, בואו נעצור דקה ונחשוב אולי הקונספציה שלנו לא נכונה. אולי כל העניין הזה שאתה אומר שאתם משקיעים הרבה בעניין הדיור כדי למצוא להם דיור קבע, אולי שוב לשלוח אותם לשכונות האלה מהסוג של קריית משה, לריכוזים האלה שהם כמו גטאות, אולי זאת טעות.
אנחנו יושבים בכנסת והמקום היחידי – נדמה לי, ופרופסור נודלמן יתקן אותי אם אני טועה – בו יש שולחן משותף זה אצלנו. אנחנו לא צריכים להיות גננת. הדבר הזה של מה שאתה קורא רצף, ובצדק, היה צריך להיות דבר שעושים אותו מזמן, כי אחרי שאנשים עוברים תקופה של הכשרה והכנה טובה או לא טובה, מספקת או לא מספקת, הם באמת באים מתרבות אחרת, הם באמת צריכים להסתגל, מבחן התוצאה הוא שמגיעים לאותה שכונה, חיים כ-10 נפשות בשני חדרים קטנים, בדרך כלל גם מוכרים להם בית בלי אמבטיה ובלי אסלה, והאישה בסוף מתאבדת ולגבר אין עבודה. מה אנחנו עושים? איך אנחנו משלבים אותם בתוך החברה הישראלית? אני חושבת שאנחנו לא מספיק נותנים את הדעת גם למה שהוא קורא מבחן התוצאה, ובצדק.
עודד סלומון:
עם מבחן התוצאה אי אפשר להתווכח ואנחנו יודעים שקיימת היום מצוקה בקליטת עולי אתיופיה בישראל. זה קודם כל כעובדה וזה דבר שאנחנו כחברה ישראלית קודם כל צריכים להיות אחראים לו ולנסות לראות איך אנחנו יכולים לעשות טוב יותר. התמונה השחורה שתיארת, אפשר לקחת אותה, והיא קיימת, ואנחנו חשופים לה יחסית לעתים קרובות, אבל בואי לא נשכח שלא מעט מעולי אתיופיה שהגיעו במהלך עשרים השנים האחרונות נקלטו, הם עובדים ונמצאים כאן מסביב לשולחן לא מעט כאלה.
קולט אביטל:
ויש 3,000 אקדמאים שלא מוצאים עבודה.
עודד סלומון:
יש ויש. אני חושב שיש סיפורי הצלחה, אבל יש גם סיפורים של חוסר הצלחה. אנחנו מדברים על רצף ואנחנו מדברים על כל כך הרבה גורמים שקשורים בכל התהליך הזה. אנחנו יושבים היום במרכז קליטה ואנחנו נותנים כאן איזושהי תמונת מצב לשלב אחד בכל תהליך הקליטה, אבל זה הרבה יותר מורכב והרבה יותר רחב. בסופו של דבר אנחנו יודעים שפועלים בתחום הזה רשויות, הסוכנות היהודית, משרדי ממשלה, ארגוני NGO למיניהם, ארגוני עולים וכדומה, ובסיכומו של דבר לדעתי הבעיה היא שפועלים הרבה מאוד גורמים אבל אין איגום משאבים. כלומר, כל אחד משקיע בנקודה אחת, בקטע אחד ואין רצף שמחבר בין החוליות. כאן טמונה הבעיה.
אני מניח שאתם יודעים שבשלושת החודשים האחרונים, בהנחיתו של ראש הממשלה, הוקמה ועדת המנכ"לים שהכותרת של עבודתה היא שיפור קליטתם של עולי אתיופיה בישראל. אני כחבר בוועדה הזאת השתתפתי בחלק מהישיבות. הכוונה הייתה לטפל בתהליך הזה בתמונה כוללת, בפרספקטיבה כוללת, ולכן בוועדה ישבו, מעבר למנכ"לי משרדי הממשלה, נציגים של ארגוני העולים וארגונים כמו הסוכנות, הג'וינט וכדומה. הוועדה הזאת ישבה והיא אמורה להגיש את מסקנותיה בסוף החודש הזה. לדעתי היעד העיקרי שלה, ואני מקווה שהיא תעמוד בו, לאגם את המשאבים וליצור גוף אחד שיוכל לכוון ולקבוע סדרי עדיפויות ועל ידי כך ליצור מערך כולל שיוכל פעם ראשונה לעשות את זה אחרת. בואו לא נשכח שהיום אנחנו בחלק מהתהליך, אבל אני מסכים אתך שיש צורך לעשות זאת בטיפול כוללני, באחריות הרבה יותר רחבה.
דוד יאסו:
לגבי הדיור. אנחנו יודעים את מה שהיה, ויודעים שגם היו בני עדה שרימו את בני העדה עצמם. במשך חצי שנה לא הייתה משכנתא, מחודש ינואר עד לפני כחודש. שינינו את כל הליך הרכישה והליך ההסברה. היום משפחה לא יכולה ללכת ולומר שקנתה דירה, להביא חוזר ונאשר לה אלא יש תהליך. אנחנו שולחים שמאי לבדוק את הדירה, כולל שליחת שמאי של הבנק כדי שיקבע אם זה ערך הדירה אלא גם אם הדירה ראויה למגורים. כל הבדיקות האלה נעשות לפני שעומדים לרכוש את הדירה.
לשכת עורכי-הדין התנדבה ויש לנו בכל הארץ מעל 200 עורכי-דין שמוכנים לטפל בכל העסקה עבור חצי אחוז והם ילוו את כל נושא הרכישה, כך שלא יהיו מקרים כמו שהיו בעבר. בנוסף התחלנו לעשות סגירת שכונות, כמו בפתח-תקווה למשל, שם סגרנו את שכונת יוספטל ואנחנו רוצים לפתוח שכונה אחרת שתהיה יותר חזקה.
קולט אביטל:
מה זה אומר סגרתם שכונה?
דוד יאסו:
זה אמור לגבי משכנתאות.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתה חושב שזה טוב שיש שכונה בה גרים רק יוצאי אתיופיה?
דוד יאסו:
לא, זה לא טוב ולכן אנחנו סוגרים את השכונות ופותחים שכונות אחרות.
משה באטה:
אני חושב שצריך לזכור דבר אחד. החברה הישראלית הקולטת, ברגע שעולי אתיופיה נכנסים לשכונה מסוימת, האוכלוסייה הוותיקה בורחת. כך יוצא שיש שכונות אתיופיות וזאת אחת הבעיות הקיימות כאשר החברה הקולטת לא צריכה לברוח. אם נסגור את פתח-תקווה, תיפתח שכונה אחרת ואותה שכונה בסופו של דבר תהיה מורכבת רק מיוצאי אתיופיה. מדינת ישראל, החברה הישראלית, כל הארגונים למיניהם ישקיעו הון תועפות, אבל אם החברה הישראלית הקולטת לא תפתח את שעריה ואת ליבה, זה יהיה קשה מאוד להתמודד.
קולט אביטל:
גם האוצר.
משה באטה:
במשכנתא שניתנת – ואני לא מזלזל במענק – מספיקה לדיור בשכונת מצוקה ולא במקום אחר.
אבי מספין:
אדוני יושב-ראש הוועדה, חברי הכנסת, ראש המועצה. אני קודם כל רוצה לומר שמרכזי קליטה זה דבר מאוד חיוני לקהילה האתיופית כי הם מגיעים מתרבות אחרת והם צריכים להתאקלם בחברה הישראלית ולכן הם חייבים להיות בחממה הזאת במשך שנה וחצי כדי איכשהו להיקלט בחברה. כולנו כמובן יודעים שמוקע כסף לא קטן ויש גם נכונות של האנשים לקלוט את העולים.
בין שני הדברים האלה מתעוררות מספר בעיות שגורמות לקשיים בקרב העולים החדשים. אני מדבר ראשית ברמה הכללית ואחר כך אתייחס ספציפית למרכז הקליטה הזה.
ברמה הכללית, יש שלושה דברים מרכזיים בהם מרכז הקליטה הוא חיוני לעולים כאשר האחד הוא לימודי השפה, השני הוא הגיור, והשלישי כל ההכנה, כולל מתן המשכנתאות, לדיור הקבע.
אני מבקש מיושב-ראש הוועדה שבנושא לימודי השפה העברית והכשרה תעסוקתית יקיים דיון מעמיק ונפרד כיוון שיש עדויות, גם מאנשי הסוכנות עצמם, שלימוד השפה העברית, אנשים מסיימים 10 חודשים לימוד עברית, אבל הם יוצאים כמעט בלי לדעת את השפה ואלה עדויות אישיות של אנשי הסוכנות היהודית שמודעים לבעיה. משרד החינוך, המחלקה לחינוך מבוגרים, אחראי לנושא הזה. הנושא הזה, מאוד חשוב לדון בו בנפרד.
הנושא השני של ההכשרה התעסוקתית, למרות שעושים הסברה בנושא תעסוקה ועושים הכנה, מאוד חשוב שתתקיים הכשרה תעסוקתית של רכישת מקצוע כבר במסגרת מרכז הקליטה, וזאת עוד לפני שהעולים מגיעים לדיור הקבע. מעבר לזה, צריך לדעת שאנשים שמתחילים לעבוד עוד כאשר הם נמצאים במרכז הקליטה, הם מתערים בחברה ולומדים את השפה הרבה יותר מהר וגם ללא האולפנים.
בשנת 1986 הייתי מרכז קליטה באשקלון ואני יכול לומר שלא השתנה הרבה.
עודד סלומון:
מה שהשתנה באופן משמעותי זה מספר בעלי המקצוע מקרב אנשי העדה שאז כמעט לא היו והיום, אחרי כל כך הרבה שנים, יש לנו פסיכולוגים ועובדים סוציאליים מקרב בני העדה.
אבי מספין:
הרבה פעמים זאת יוזמה אישית של האדם עצמו. בהחלט יש את התרומה של המדינה, אבל מי שרוצה, מצליח, ומי שלא רוצה, לא מצליח. 3,000 האקדמאים, רובם הגיעו ללימודים בזכות עצמם.
אני ממליץ ליושב-ראש הוועדה לקיים דיון נפרד בשני הנושאים האלה.
חילקנו לכם דף של האגודה אותו הכנו בעקבות סיור מקדים שערכנו במרכז הקליטה במבשרת כאשר באותו סיור עלינו על מספר דברים לא מעודדים אבל שלדעתנו ניתן לתקן אותם.
ראשית, במרכז יש שמונה מקלטים שלא עומדים בתקן לאכלוס של אוכלוסייה בזמן חירום. אנחנו רואים מה קרה במלחמה בצפון כאשר אף אחד לא ציפה שתהיה מלחמה, וגם אף אחד לא מצפה שתהיה מלחמה או מקרה חירום באזור הזה, אבל אי אפשר לדעת. המקלטים מוזנחים. מדובר ב-1,300 אנשים עם שמונה מקלטים, ואני לא בטוח שזה סביר. מעבר לכך, שמונת המקלטים האלה הם לא שמישים.
מרכז הקליטה נמצא בשטח פתוח. יש פה שני כבישים מרכזיים וגם בתוך מרכז הקליטה עצמו יש תנועת רכבים וזאת כאשר יש הרבה ילדים שמשחקים בכביש וזה מאחר שמתקני המשחקים שלהם לא שמישים. המשחק בחוץ הוא טבעי, גם אני באתיופיה שיחקתי בחוץ. לילדים אין מחשבים ואין טלוויזיה כדי להיות בבית ולכן הם יוצאים לשחק בכבישים וזאת כאשר יש תנועה ערה של מכוניות. עלולה לקרות תאונה והבנתי שאמנם קרתה תאונה, אמנם לא בתוך מרכז הקליטה עצמו, אלא מחוץ למרכז הקליטה, של עולה שנהרג בתאונת דרכים.
קריאה:
הוא עבר במעבר חציה.
אבי מספין:
נעשות כאן הרבה פעילויות ומנהל המרכז תיאר אותן. אין כאן מספיק חדרים לפעילויות, כך שלפעמים הפעילויות יכולות להידחות או צריך לאלתר דברים כדי לקיים אותן.
בנוסף לכך יש לנו עדות – ותוכלו לבדוק זאת – שהשכר שהעובדים כאן מקבלים הוא מאוד נמוך ושואף לשכר מינימום. מישהו כאן ציין שעובדי המרכז עובדים עם אש בעיניים, ואכן בהתחלה זה נכון, אבל בזמן מסוים, כאשר לא מתוגמלים כראוי, נכבית האש בעיניים והאנשים לא משקיעים, ובסופו של דבר מי שנפגע, אלה הם העולים החדשים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
קיימנו בוועדה מספר ישיבות ואנחנו יודעים שלימודי השפה הם מאוד קשים. הוקמה ועדה של משרד הקליטה ומשרד החינוך שדנה עם אנשי מקצוע ובחודש אוגוסט אנחנו צריכים לקבל את מסקנותיה לגבי שינוי שיטת הלימוד כי שיטת הלימוד לא טובה. את זה אמר שר הקליטה הקודם, כאשר במסגרת ההכנה לבחירות הוא הלך להיפגש עם עולים חדשים ונפגש עם אנשים בגיל 35-40 שנמצאים בארץ שנתיים אבל הם עדיין לא יודעים עברית וזאת אחרי שלמדו באולפנים.
דני אדמסו:
יש נושא אחד שחוזר על עצמו והוא מאוס, לעוס ואי אפשר לקיים בו שוב את הדיון. אם אפשר שיושב-ראש הוועדה יקבע תאריך מתי תשב הסוכנות היהודית, משרד הקליטה, משרד החינוך וכל מי שצריך לשבת בנושא הזה, כדי לדון בנושא הזה של העולים החדשים ולקבוע את הרצף.
כאשר מדברים על כ-300 עולים שעוברים במהלך השנה לדירות קבע, יש הורים שאמורים לחפש בתי ספר לילדים שלהם. יש ילדים שמגיעים באמצע השנה לבתי הספר. מגיעות אלינו פניות פרטיות של אנשים המבקשים שנעזור להם. מה שקורה הוא שאם הוא מגיע בינואר, עד שבית הספר מקבל אותו, עובר זמן ועוברת שנת הלימודים, כך שבספטמבר הוא כבר נכנס לחינוך מיוחד. אני לא מדבר על כך שאותו עולה צריך למצוא לעצמו עבודה. אני חושב שכאשר תוקם הוועדה הזאת, בה ישבו ביחד שלושת הגופים האלה, יהיה תאריך בו יינתנו ממצאים כדי שנוכל להחליט על צעדים הרבה יותר אופרטיביים בנושא הזה.
יש עוד משהו שמשך את תשומת לבי והוא ארבעה עובדים סוציאליים במרכז קליטה עם 1,200 אנשים. נראה לי שזה לא מספיק בהתחשב בכך שאנחנו יודעים מה הם הצרכים הסוציאליים של העולים החדשים. אני חושב שמן הראוי שמרכז הקליטה או הסוכנות היהודית ושלושת הגופים ימצאו את התקציבים הרלוונטיים כדי שיהיו כאן עוד אנשים שיסייעו מכיוון שזה קובע איך אחר כך העולה החדש משתלב בדיור הקבע שלו. אני חושב שהבעיה המרכזית היא שאין ועדה כזאת שמפגישה את שלושת הגופים באופן מחייב וכדי לקבוע איך העולה החדש ייקלט בסופו של דבר בדיור הקבע, כי אז מתחילות הבעיות של המשפחה, של האלימות עליה אנחנו מדברים וכולי.
אני רוצה לומר עוד דבר בנושא התעסוקה והוא כבר נאמר אבל אני חוזר עליו כדי להדגיש אותו. יפה שאנחנו מלמדים את העולים איך מתנהגים בעולם העבודה וכולי, אבל לא יכול להיות שאדם הולך לדיור קבע, מחפש עבודה אבל הוא לא יודע לעבוד. זאת אומרת, הכשרה מקצועית היא הכרחית כי דרך העבודה הוא לומד את השפה והעבודה עצמה היא שפה בפני עצמה. ההבנה הכללית של העולה את עולם העבודה המערבי, לא תיתן לו פרנסה.
גדעון כהן:
לגבי המקלטים. המצב במרכז הקליטה הוא לא טוב יותר או פחות טוב מהמצב במבשרת ציון או מהארץ בכלל. זאת אומרת, יש פערי מקלוט בכל הארץ שעומדים על 40 עד 50 אחוזים מקלוט. הבעיה המרכזית במרכז הקליטה היא שבשונה מיתר חלקי הארץ או ממבשרת ציון למשל, אין מבנים חדשים שמחייבים ממ"ד וזה אומר שהבנייה כאן תמיד תישאר אותו סוג של בנייה ולא תהיה כאן התפתחות וממילא זה אומר שלא יהיו כאן מרחבים מוגנים. אנחנו מכירים את הבעיה הזאת. ביום חמישי האחרון העלינו או תה לדיון.
קריאה:
מה מצב המקלטים הקיימים?
גדעון כהן:
המקלטים הקיימים שמישים.
קריאה:
השאלה אם הם שמישים למצב חירום.
גדעון כהן:
הם שמישים למצב חירום, כן. בסיור האחרון שנערך כאן היה בינואר ולמעט דברים מאוד מאוד קטנים, המקלטים שמישים.
קריאה:
יש שירותים? יש מקלחות?
גדעון כהן:
שירותים, יש. לא צריכות להיות מקלחות. מקלחות זה לא משהו שנמצא בתקן. המקלטים עומדים בתקן של שהייה ממושכת. יחד עם זאת אני אומר שיש כאן בעיה רצינית מאוד בפערים שבין מספר מקומות האכלוס בכל המקלטים ביחד מול מספר השוהים במרכז.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אפשר להיכנס לאחד המקלטים?
גדעון כהן:
כן.
קריאה:
כמה אנשים אמור להכיל כל מקלט?
גדעון כהן:
התקן אומר 0.4 מטר לאדם. מכיוון שיש כאן פחות או יותר סדר גודל של 1,200-1,300 אנשים בזמן נתון, השטח של המקלטים יכול להכיל 600 איש. אם אתם שואלים אותי, 600 איש זה אולי בעמידה צפופה. מבחינת הפערים, אפשר להשלים אותם ולפעול כפי שנעשה השנה בצפון. כלומר, השימוש במקלטים היה אלטרנטיבה אחת אבל מרחבים מוגנים ומקומות מחסות היא אלטרנטיבה אחרת.
קריאה:
אפשר להשתמש בבתי הספר.
גדעון כהן:
לא, לבתי הספר יש שימושים אחרים. ירי של קסאם, 60 שניות, האדם המהיר ביותר לא יוכל להגיע למרחב המוגן.
אריה שמם:
אם קיימת סבירות או לא קיימת, בכל מקרה אנחנו צריכים להיערך. בשבוע שעבר היה לנו תרגיל מל"ח מחוזי ותורגלנו על ידי מטה המחוז בישוב, ובתרגול שלנו מראש נערכנו לכך שבמטה מל"ח ישב נציג אתיופי ממרכז הקליטה והוא יתרגל העברת הודעות חירום, תקשורת עם התושבים וכולי. אנחנו מתייחסים אל מרכז הקליטה כאל עוד שכונה לכל דבר ועניין בישוב.
ישראל חסון:
הייתי במרכז הקליטה בצפת, שם שהו 200-300 אתיופים. הצלחתי לפנות אותם אחרי שנפלה על מרכז הקליטה עצמו כמות גדולה של רקטות. איש לא דיבר עם האנשים במקום עד שזאב בוים אותו הבאתי לצפת חילץ אותם אחרי שבועיים וחצי. אתם מדברים אתי כאן על מקלטים ועל קסאמים שיפלו בירושלים, אבל אני מציע שנתרכז בעיקר.
עודד סלומון:
צריך לומר שאת המבוגרים פינו בשלב יותר מאוחר.
ישראל חסון:
אני הייתי שם יום יום. הייתי שם והייתי בקריית שמונה יום יום. שם זה שם, אבל אנחנו כרגע כאן. אני חושב שיש כאן מספיק עיקר כדי לעסוק בו.
אריה שמם:
בכל מקרה, הנושא הועלה על ידי האגודה ומצאתי לנכון להתייחס אליו. אתה יודע שאומרים שאנחנו צריכים להיות מוכנים בעניינים האלה, ואנחנו בוודאי נהיה מוכנים.
בעניין של תאונות הדרכים. שכנות מרכז הקליטה לכביש הראשי של מבשרת והכביש הזה הוא בעייתי גם מבחינת המסלול שלו והתכנון שלו. בעקבות התאונה שקרתה כאן קיבלנו החלטה לסגור את המעבר הזה. כלומר, ביטלנו את מעבר החצייה ובקרוב הוא גם ייחסם ויימחק מהכביש כיוון שהוא מעבר בו יש ספק סכנה. אנחנו נחסום גם את פניית כלי הרכב לאותו מקום. אנחנו ערים לזה, כמו שאנחנו ערים לכל מה שקורה בצמתים ובכבישים אחרים, ונעשה כל מה שצריך.
לגבי מתקני המשחקים. כפי שאמר קצין הביטחון, הדבר נכון גם לגבי מתקני המשחקים. לצערנו כל הישוב עובר משבר כלכלי קשה בתקופה האחרונה, ואתם בוודאי יודעים מהתקשורת מה קרה כאן בעבר, וכרגע אנחנו עושים מאמצים קיומיים מבחינת הישוב. לצערי אין לנו כרגע משאבים לטפל במתקני המשחקים בכל הישוב, אבל אנחנו אופטימיים כי בעניין הזה הגשנו בקשות וקיבלנו אישורים, כך שנקבל תקציב מיוחד דרך משרד השיכון לשיקום גני משחקים ובין היתר נדאג גם לגני המשחקים במרכז הקליטה, כמו שנדאג לגני המשחקים האחרים בישוב.
לגבי הקהילה הקולטת במבשרת. לאחרונה עברנו כאן מערכת בחירות וכתוצאה מכך עברתי בין הבתים בישוב במטרה להיבחר ואני יכול לספר לכם שבכל חוג בית בו השתתפתי עלה כמעט תמיד העניין של מרכז הקליטה וקליטת העולים. יש כאן נכונות עצומה ואהדה עצומה בקרב התושבים לסייע, לקלוט ולעזור. אני יכול לומר לכם שגם בחוגי בית של בני נוער זה עלה, כאשר בני נוער בדרך כלל מאפיינים אותם בעיות של מועדונים, אבל הם דיברו על רצון להשתלב ולסייע בקליטה. הקהילה כאן מאוד פתוחה לקראת העולים. במועדון הכלכלי שלנו, של מבשרת, קיבלנו החלטה שנדמה לי שהתחילה באיזושהי התארגנות עסקית במרכז הארץ ואני חושב שזה היה מנכ"ל בנק הפועלים שהתחיל את העניין הזה, והוא שקהילה עסקית קולטת אקדמאים או קולטת, מנחה ומלווה אקדמאים עולים. אנחנו אימצנו את זה גם כאן וקבענו שאנשי עסקים, מנהלים ובכירים יאמצו עולה כדי לעזור לו להיטמע בקליטה העסקית.
מבחינתנו שיתוף הפעולה בין הרשות לבין הנהלת מרכז הקליטה קיים. אנחנו רואים במרכז כשכונה במבשרת. מנהלי מרכז הקליטה הם בני בית ברשות ולהפך. יש דברים שנעשים ביוזמות, יש דברים שנעשים לפי בקשות. אני יכול לומר שלאחרונה התבקשנו לתת כיתות ובתי ספר לצורך פעילות קיץ של העולים ולמרות ואף על פי שאנחנו נמצאים כרגע בבדק בית ומשפצים את כל בתי הספר לקראת שנת הלימודים הבאה, עשינו איזושהי מחזוריות שמאפשרת לתת להם להשתלב כך שלא יהיה צורך להסיע אותם למקומות רחוקים.
לגבי בתי ספר האחרים, לדעתי הממשלה היא יותר ממשלתית, של משרד החינוך ושל מרכז הקליטה, כאשר מדובר בתהליך של השבה ליהדות ולכן הילדים לומדים בבתי ספר אחרים. במידה שיחליטו לפתוח כאן בית ספר ממלכתי-דתי שיענה על כל הצרכים, אנחנו נשמח להשתלב ולתת את השירות.
היו"ר מיכאל נודלמן:
הוועדה לא רוצה לשמוע מה טוב ומה אתם רוצים לעשות אלא אנחנו רוצים לדעת מה חסר לכם.
דוד שרביט:
אני אומר מה חסר מנקודת ראות של הרשות המקומית ביחס למרכז הקליטה והסוכנות היהודית.
העמוד האחרון משקף את המציאות הקיימת מ-1999 ועד היום לגבי איך מדינת ישראל מתקצבת את העולים ביחס לצרכים ולשירותים שהרשות המקומית נותנת. כפי שאמר ראש המועצה בתחילת דבריו, ראשי המועצה המקומית, המועצה והתושבים פתחו את ליבם לקליטת העולים גם בהתנדבות וגם בשותפות המועצה המקומית ביחס לפעילות שלה בתוך מרכז הקליטה. בתחילת הדרך אפשר היה לומר שלמועצה הייתה אחריות יותר ישירה על קליטת העולים ובשלב מסוים החליטה הנהלת מרכז הקליטה ומשרד הקליטה שהאחריות על הניהול ותפעול מרכז הקליטה הוא של הסוכנות היהודית וכך נעשה, אלא שיש תחומים רבים שמתוקף חוק הרשות המקומית מחויבת בהם, אם זה בתחום החינוך ואם זה בתחום הרווחה. אם אנחנו הולכים לתחום הרווחה, יש נושאים שהם שייכים לחוק כמו חוק הנוער, חוק סדרי דין, פקידת סעד וכדומה. אלה תחומים שחייבים לתגבר אותם. יש כאן מסמך שהכינה מנהלת הרווחה שלנו. המועצה נמצאת בחוסר מבחינת העובדים המקצועיים האלה ויוצא שכאשר אותה עובדת סוציאלית אמורה לטפל גם בתחום של העולים, היכולת שלה מבחינת הזמינות וכדומה היא במצב של חוסר ויוצא שהעולה נפגע ולא מקבל את השירות.
דובר כאן על שולחן עגול אבל אני לא יודע אם השלטון המקומי מצורף לשולחן העגול הזה. אני חושב שלא יכולה להיעשות איזושהי החלטה ברמה ממשלתית בנושא העולים מבלי להתייחס לרשות המקומית. זאת אומרת, יש את משרד הקליטה, יש את משרדי הממשלה השונים ויש את הרשות המקומית שהיא או מרכז הקליטה לצורך העניין או הרשות הקולטת.
עודד סלומון:
הגעת מאוחר יותר, אבל טרם בואך דיברנו על מעורבות הרשות.
דוד שרביט:
מבשרת ציון נחשבת לישוב סוציו-אקונומי גבוה, 8, והעולים הם חלק מכך. הרשות המקומית מתוקצבת בכל המסגרות שלה – אם זה במשרד הרווחה ואם זה במשרד החינוך – ביחס לרמה הסוציו-אקונומית של מבשרת ציון. הפועל היוצא הוא שבסוף העולה לא מקבל את מה שמגיע לו, אם זה בתחום החינוך, אם זה בתחום הרווחה ואם זה בתחום התשתיות כיוון שהרשות המקומית לכאורה היא חלק מאוכלוסייה חזקה. כפי שאמר ראש המועצה קודם, אנחנו בתוכנית הבראה מאוד מאוד קשה ואם אנחנו רוצים לתגבר את נושא הרווחה, אנחנו לא יכולים, ואם רוצים לטפל בנושא אקוטי לישוב או למרכז קליטה שהוא שכונתי – זאת אומרת, יש פה מעבר של כלי רכב וכדומה ואנחנו יודעים שיש כאן בעיית בטיחות מאוד מאוד קשה – יש כאן מענה שמחויב לנושא של פסי האטה למשל , משרד התחבורה רוצה לתקצב אותנו בחוסר כיוון שכמו שאמרתי אנחנו לכאורה ישוב ברמה סוציו-אקונומית גבוהה, ואותו הדבר לגבי שאר התחומים.
השתתפתי בישיבת ועדת הקליטה בכנסת ואני חושב שהמנדט שלקחה עליה חברת הכנסת קולט אביטל כמי שרואה ראייה כוללת של העניין וגם עוקב ומלווה את התהליך, אני חושב שאתם עושים את זה בצורה יפה. צריך להזיז את משרדי הממשלה השונים כדי לראות את מרכזי הקליטה ואת הרשות המקומית ביחס, ולאפיין אותה ולתקצב אותה בהתאם כיוון שמבשרת ציון כיום לא יכולה לשאת עליה את מרכז הקליטה כיוון שהיא בחוסר.
אם יוצאים עם משהו מכאן, אני חושב שחייבים לראות את העניין הזה כאחד מסדרי העדיפות הגבוהים של הוועדה.
דני שגיא:
אני אזרח. ערכתי מחקר ונחשפתי למה שקורה במרכז הקליטה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתה תושב מבשרת?
דני שגיא:
אני תושב ירושלים, חבר בוועדת הביטחון של השכונה שלי, פעיל בקהילה בצורה רצינית, גנן במקצועי, הייתי גם מפקח על הרכבת מתקני משחקים, הקמת העיר מודיעין בכל מה שקשור בניהול. אני נחשפתי כי עשיתי ב-ט"ו בשבט נטיעות בבית ספר ממלכתי-דתי בארמון הנציב. כאשר הילדים יצאו לטעת, ראיתי שכולם יוצאים בבגדים קרועים וזה היה בתקופת החורף. כתוצאה מכך כתבתי מכתבים לגברת תרצה כהן ממשרד החינוך, אבל לא נעניתי. כבר בפברואר השנה כתבתי מכתבים למר דוד יאסו ממשרד הקליטה, אחראי על קליטת עולי אתיופיה ולגורמים שונים, אבל לא קרה כלום.
דוד יאסו:
סליחה, אני דיברתי אתך, המזכירה שלי דיברה אתך, עניתי לך במכתב. אנא ממך, תדייק.
דני שגיא:
לא קיבלתי ממך מכתב.
דוד יאסו:
אני מבקש ממך לדייק.
דני שגיא:
אני מאוד מצטער, לא קיבלתי ממך מכתב.
עודד סלומון:
לצורך הפרוטוקול כדאי להבהיר שגם אלי יצחקי שהיה מנהל חטיבת הקליטה עד לא מזמן נפגש אתך והיה אתך כאן. בסך הכול קיבלת התייחסות. אני מציע שנדייק.
דני שגיא:
תנו לי לסיים את דבריי. אני ערכתי מחקר על מרכז הקליטה. ערכתי מחקר תקופה מאוד ארוכה על מה שקורה כאן במרכז הקליטה. כאמור, ערכתי מחקר מאוד רציני בנושא. פניתי גם למנהל המרכז ואני אקריא את כל תוצאות המחקר שערכתי.
אני מודה לוועדה ואני מודה על היום הזה כאשר סוף כל סוף הצלחתי להביא את הוועדה לכאן אחרי דחיות רבות של הסוכנות לבוא לפגישות.
מרכז הקליטה מבשרת ידוע תקופה ארוכה כבעייתי. הפעם נתכנס כדי לטקס עצה איך לקדם את המרכז כדי שיוכל לשרת את העולים החדשים בצורה מיטבית, חינוכית, שחזותו תהיה חלון הראווה לכל הבא לקשור את עתידו עם מדינת ישראל.
בזמן האחרון הסתובבתי במרכז הקליטה, ראיינתי רבים מהצוות מכל המגזרים. כל הדוברים הסכימו שאין תקציבים, חסר כוח אדם מקצועי, לנוכח הבעיות האישיות, מעצם מורכבותן של המשפחות הדורשים תשומת לב רבה. הילדים שהם דור העתיד צריכים לקבל חיזוקים על ידי כוחות מקצועיים שיעבדו אתם זמן רב ולא מורים שעושים זאת כעוד הכנסה מהצד. המצב הוא שרבים מהילדים מסתובבים ברחובות חסרי מעש. נאמר לי שאין תוכניות לילדים אחרי הצהרים. נאמר לי שבמרכז יש 800 ילדים ו-1,200 מבוגרים. לגבי המבוגרים לא הבנתי מדוע ציינו לפניי שהם פלאשמורה, נוצרים שעוברים גיור או כפריים. במשך הימים שהסתובבתי במרכז, ראיתי את המבוגרים יושבים חסרי מעשה ומחפשים בפחי הזבל, מצב שיכול להיות פתח התחברות לגורמים שליליים. זה רק קצה הקרחון.
מצב זה דורש התערבות של גורמים חיצוניים שמוכנים לעזור. מכללת דוד ילין, דוקטור מיכל יובל, קרן קיימת לישראל, גדי בשן, וידוע לי שיש כמה סטודנטים ילדי אתיופיה שסיימו דוקטורט בחינוך. גם כיום יש אדם במרכז שסיים תואר שני אך הוא עובד ככונן לילה. כמו כן, גרעין גובש בנושא של הקמת גינות משפחתיות, שראיתי שיש ניצוצות לקיומן. הרעיון שמאחר שהעולים הם חקלאים בארץ מוצאם, מספקים להם זרעים והם בונים גן משפחתי. יש מתנדבת שהתחילה לעשות אתם גינות, ומדוע היא צריכה לגייס תרומות כאשר לסוכנות יש תקציבים רבים? מן הראוי להביא את התורמות למרכז הקליטה ולא לשדרות שהיא של הממשלה.
אבקש להיכנס לעובי הקורה ולבדוק את כל הפרמטרים בנושא ניהול וארגון המרכז. במצב זה קשה לבנות שירות לאומי וחיילות שעושות כמיטב יכולתן צריכות הרבה ייעוץ מקצועי.
מצבו הפיזי של המרכז. כפי שהתבטאתי במכתביי הרבים, המצב קשה ביותר. שכונת מבשרת מסביב למרכז נראית פורחת אבל המרכז נראה כגטו מוזנח שלא שייך לרשות המקומית ואינו מקבל שירותים. הטענה של המועצה – אחרי שכולם מכירים אותי שם – שהקרקע שייכת לקרן הגמלאים של הסוכנות. איך יתכן, לא מתקבלת על הדעת התשובה שיש קבלן אחזקה פרטי. נאמר לי שהחברה בשם אינטרקום שייכת לאדם בשם מימון. הייתכן שהקבלן עובד 12 שנים במרכז מבלי שהוחלף ונערך מכרז חדש? כפי שהמרכז נראה, כולל מתקני משחקים, יש להחליפו מיד. כאשר שאלתי מדוע מלוכלך, אמרו לי שיש סדר עדיפויות כאשר קודם מטפלים בסתימות. ברבים מהבתים אפשר לראות שהגגות אינם מטופלים, העץ רקוב, ורבים מהשטחים קוץ ודרדר, כולל מקומות ישיבה. לקראת ביקור הוועדה שלחו לנקות כאן שטחים חיצוניים.
מתקני משחקים. כבעל ניסיון רב בהרכבת מתקני משחקים בשיתוף עם מכון התקנים הבאתי לידיעת הגורמים הבכירים את המצב הקשה והמסוכן של מתקני משחקים במרכז אבל לצערי מכתבי למר יצחקי לא נענה עד לרגע זה. זה נס שעד היום לא קרה אסון לנוכח המצב הקיים. אי יכולת הרשות המקומית לתת שירות למתקני משחקים, כי הם טוענים כל הזמן שהמקום הזה לא שייך להם, גורם לפגיעה בבטיחות וחשיפת הילדים לאסונות. המלצתי להביא את מכון התקנים שיערוך סקר וימליץ מה לעשות, אבל למיטב ידיעתי עד היום לא נעשה דבר. זה לאור שיחה שהייתה לי עם עמית שאמר שהם יביאו חברה, אבל לא נעשה דבר.
תושבי מרכז הקליטה והילדים ראויים למתקני המשחקים להעברת זמן הפנאי. כאשר מקבלים מתקן משחקים, צריך לתחזק אותו. זה לא שבא תורם, תורם מתקן משחקים אלא צריך צוות שישמור עליו. כל מתקני המשחקים שבורים כי אין מי שיתחזק אותם.
היערכות לשעת חירום. אי הבהירות בין הרשות המקומית לסוכנות גורמת לחוסר יכולת להכין את המקלטים לשעת חירום. מנהל המרכז ביקש ממני עזרה בנדון. עד היום לא נעשה דבר בנושא. המרכז אינו מוכן לשעת חירום מאחר שהמקלטים אינם שייכים לרשות המקומית ואינם מתוקצבים. לצערי הרב אפילו שאילתא שנשלחה לשר הקליטה על ידי חבר הכנסת זבולון אורלב לא נענתה עד היום.
יש פה מכתב של גדעון בקשר להצעת מחיר בנושא המקלטים ואתה כותב בו: "אציין כי החתום מטה לא כולל משימות והוצאות אלו בתוכניות העבודה של המחלקה לביטחון שכן אין המקלטים האלו נכללים ברשימת מקלטים ציבוריים של הרשות המקומית".
יש פה בעיה. צריך לשבת עם המועצה המקומית. אם ישבו עם המועצה המקומית ויחליטו שהמועצה המקומית תיקח על עצמה לטפל במתקני משחקים, היא תבוא במשא ומתן עם הסוכנות, היא תטפל בגנים והיא תפנה את הזבל. המועצה המקומית לא מטפלת כאן בזבל אלא יש קבלן שלא עושה שום דבר והמקום מלוכלך.
דוד שרביט:
אתה מבלבל את היוצרות.
דני שגיא:
המקלטים אינם שייכים לרשות המקומית ואינם מתוקצבים, לצערי הרב אפילו שאילתא שנשלחה על-ידי חבר הכנסת זבולון אורלב לא נענתה.
לסיכום. אני מודה לחברי הוועדה היקרים על פועלם ומקווה שהפעם בשיתוף פעולה עם כל הגורמים יביאו סוף סוף את המרכז בעל הפוטנציאל האדיר למימוש כל הדברים הטובים המגיעים לעולים שכאשר הם יוצאים לחיים, יהיו אזרחים מועילים להם ולמדינה.
בנימה אישית. בימים אלה, בהם אנו זוכרים את האסונות שפקדו את עם ישראל ואת הסיבות להם, חובה עלינו להתאחד ולקיים מצוות ואהבת את רעך כמוך ללא שום הבדלים. כולנו נולדנו בצלם אלוהים, והרמז ברור.
לחברת הכנסת קולט אביטל, הרבה תודה על טיפולך המסור והעקבי בעולים ועל שהבאת אותי הלום.
תודה רבה לכם.
קולט אביטל:
אני רוצה לתקן כאן טעות, כדי שלא יחשבו שאני מתחזה. אני לא יושבת-ראש הוועדה. יושב-ראש הוועדה הוא פרופסור נודלמן. בכנסת הקודמת הגשנו הצעת חוק לפיה בכל עירייה יהיה עובד רווחה שמטפל בעולים והמימון יהיה חצי-חצי, חצי על משרד הפנים וחצי על העירייה. אני חושבת שנצטרך לחדש את הצעת החוק.
שאלה למנכ"ל המועצה המקומית והיא כתוצאה מהדף שאני רואה כאן וגם תוצאה של הדברים שנאמרו כאן. ישבנו גם עם קודמך כאשר היו כאן בעיות. לא ברור לי אם התקציב שאתה דורש, אתה אומר שהוא נחוץ כאן לרווחה, האם הוא בנוסף לפעולות שנעשות על ידי הסוכנות היהודית והצוות שהיא מעסיקה? האם יש עולים חדשים שנקלטים בתוך הישוב ואז אתה צריך עובד רווחה? כי אם אין עולים שנקלטים בתוך הישוב, מדוע זה נחוץ? אני שואלת רק כדי להבין את חלוקת העבודה.
אני נותנת לך שורה של שאלות כי אני רוצה להבין מה אחריות הסוכנות בקטע הזה. מגרשי המשחקים, המקלטים, כל הדברים האלה – מה חלוקת העבודה כי הדברים נופלים בין הכיסאות. האם זאת אחריות הסוכנות היהודית שמתחזקת את כל השטח ולכן היא אחראית לכל העניין של התחזוקה ושל הרווחה או האם זה תקציב העירייה? העירייה צריכה לנקות את הרחובות ולפנות את הזבל, ואולי לדאוג לכך שהבעיות תיפתרנה ברמה של הכבישים, אבל השאלה שלי היא מה חלוקת העבודה כדי שאני אבין גם מה ההצדקה לתקציב הנוסף שנדרש ושאולי באמת צריך להעביר גם למועצה המקומית.
דוד יאסו:
אני יכול להסביר מבחינת האחריות של האתר. קודם כל, יש פה זכיין שזכה במכרז בפעם השנייה, מכרז שהוצא על ידי משרד הקליטה. זה לא מישהו שנבחר סתם ככה על ידי מישהו.
קולט אביטל:
מי זה הזכיין? יש חברה שמנהלת את האתר?
קריאה:
מנהלת את האחזקה. את המבנים.
קולט אביטל:
מה עם כל יתר הדברים כמו מגרשי משחקים? מי מתחזק את זה?
קריאה:
המועצה.
קולט אביטל:
המתקנים במגרשי המשחקים כאן, בתוך המתחם של משרד הקליטה, מי אחראי לזה?
היו"ר מיכאל נודלמן:
מי אחראי על זה? אתם או המועצה המקומית? אתם לא יודעים מי אחראי?
דוד שרביט:
ברשותך, אני אתייחס לנושא בכלל ואחר כך ניכנס לפרטי הסעיפים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
תענה על השאלה שהיא שאלה פשוטה: מי אחראי.
דוד שרביט:
אני אגיע גם לשאלה הזאת.
קולט אביטל:
חלוקת האחריות.
דוד שרביט:
אני אתייחס ואני אגיע גם לשטחי האחריות.
קולט אביטל:
תתחיל מזה, כדי שנבין.
דוד שרביט:
לגבי שטחי האחריות. כמו שנאמר כאן, יש קבלת אחזקה של המבנים ויש את השטח הפתוח שכולל כבישים, מדרכות וכדומה שהוא באחריות הרשות המקומית.
היו"ר מיכאל נודלמן:
גם מגרשי משחקי הילדים?
דוד שרביט:
אין. התחזוקה של המתקנים היא באחריות הרשות המקומית כמו ביתר השכונות בישוב. מה שנהגנו לעשות עד לפני כשנה זה שאת כל המתקנים שלא היו בטיחותיים הסרנו, אבל בגלל מצבה הכספי של הרשות, לא הוספנו מתקנים. אפשר להסתובב בכל השכונות הוותיקות בישוב ולראות שאין מתקנים. ביוזמה משותפת עם הסוכנות ומרכז הקליטה לפני כשנה הוקמו מספר מתקנים וכרגע המתקנים האלה שהובאו על ידי משרד הקליטה והסוכנות מתוחזקים על-ידם.
לגבי הניקיון השוטף, אני יכול לומר שבשיתוף פעולה עם ההנהלה הקודמת של מרכז הקליטה שינינו את מערך איסוף האשפה על ידי כך שהצבנו כאן צורה אחרת של איסוף, של צפרדעים ולא מכלים. המסקנות מראות ששיפרנו את מצב הניקיון כאן בתוך מרכז הקליטה.
בדבריי קודם אמרתי שלאור מצבה הכספי של המועצה אנחנו מבקשים את עזרת הסוכנות, מרכז הקליטה והוועדה כדי שהמשרדים הייעודיים יעזרו.
קולט אביטל:
אתה לא אומר למה. זה שאתם במצוקה כלכלית, זה בסדר ואני יכולה להבין, אבל אני לא מבינה מדוע ולאיזה צורך אתם צריכים. תסבירו לי מה חלקכם בעבודה כאן כדי שאני אבין מדוע אתם צריכים כסף. למה אתה צריך עובדת רווחה בשביל העובדים?
דוד שרביט:
נמצאת כאן מנהלת המחלקה והיא תסביר את הצד המקצועי ותאמר מדוע אנחנו זקוקים לעובד ספציפי.
ורדה בן-חסון:
אני חושבת שחשוב לציין קודם כל שאת העבודה הסוציאלית שנעשית במרכז הקליטה עושות עובדות ועובדים מעולים. יש צוות מצוין שעושה עבודה נהדרת. הצוות מתמודד עם בעיות מאוד מורכבות ומאוד קשות.
קולט אביטל:
אם כך, צריך להוסיף להם.
ורדה בן-חסון:
בנושא של החוקים, שזה חוק הנוער טיפול והשגחה, שזה חוק סדרי דין, חוק הנוער טיפול והשגחה מתמודד עם ילדים בסיכון, סדרי דין מתמודד עם נושא של אפוטרופסות, עם נושא של משמורת ילדים, על סדרי ראייה וכולי.
קולט אביטל:
ואת זה לפי חלוקת העבודה הם לא יכולים לעשות?
ורדה בן-חסון:
לא, הם לא יכולים לעשות. בתחום של החוקים, פקיד סעד חייב להיות עובד רשות מקומית על-פי חוק. בפועל מה שקורה הוא שאנחנו לא מסוגלים לתת את המענה ואנחנו בעצם נותנים להם רק מענה קצה. הם עושים את כל העבודה ואנחנו נותנים את מענה הקצה, וכך אסור לעבוד.
קולט אביטל:
את אומרת שהעובד הזה מספיק לך לצרכים המקומיים של האוכלוסייה המקומית ולכן אין לו זמן לטפל גם בבעיות האלה שנובעות ממרכז הקליטה.
ורדה בן-חסון:
כן.
ישראל חסון:
פקיד סעד כזה חייב להיות עובד רשות מקומית?
ורדה בן-חסון:
כן.
ישראל חסון:
למה מרכז קליטה הוא לא אקס טריטוריה?
קריאה:
המדינה קבעה אותו כך.
ישראל חסון:
מרכז הקליטה יוצר מציאות שהיא שונה. כלומר, את לכאורה מרכזת איזשהו נושא – ואני לא רוצה לקרוא לו בעיה – בתחום, ואם כך, למה הוא לא אקס טריטוריאלי?
ורדה בן-חסון:
על פי חוק הוא לא כזה.
דוד שרביט:
מדינת ישראל בנושא של מרכזי הקליטה, ובמקרה של מבשרת ציון שהיא דוגמה למופת, כאשר מדובר במרכז קליטה שמבחינה טופוגרפית תופס שטח לא קטן, חייבת לראות את נושא מרכז הקליטה והעולים כאקס טריטוריה בכל המובנים ולאו דווקא בנושא הרווחה אלא גם בנושא חינוך ובנושא של קליטת העולה בעבודה. זה אומר שזה כולל תשתיות וכדומה.
ורדה בן-חסון:
גם בתי חולים למשל הם לא אקס טריטוריאליים. על פי חוק פקיד סעד חייב להיות עובד רשות מקומית כפוף למשרד הרווחה. המערכת הסוציאלית כאן לא כפופה למשרד הרווחה אלא היא עובדת תחת הסוכנות ולכן יש פה פער שאי אפשר לענות עליו.
חשוב להבין את התוצאה בשטח. אנשים לא יכולים לעזוב את מרכז הקליטה אם הם לא קיבלו את המענה של סדרי דין, אם זה המרת דת, אם זאת משמורת, אם זאת אפוטרופסות. הם נתקעים כאן כי אנחנו לא מסוגלים לתת את המענה. מה שבעצם היה צריך לעשות זה להוסיף כאן את התקנים לסדרי דין שיהיו כפופים לרשות המקומית אבל יפעלו במרכז הקליטה. זאת בעצם ההצעה שאנחנו מציעים אותה כבר כמה שנים, כי כך האוכלוסייה משלמת מחיר בלתי נסבל והעובדים הסוציאליים של מרכז הקליטה, שבאמת נותנים את נשמתם, קורסים.
דפני מושיוב:
לפי הוראות משרד הרווחה, אכן סוכם בשנת 1991, עת הסוכנות העבירה את אחריות הטיפול בעולים לממשלת ישראל, שהנושא הסוציאלי, להבדיל מהנושא החינוכי, נשאר בסוכנות. הסוכנות היום בעצם מתוקצבת לטיפול בעולים יוצאי אתיופיה על-ידי משרד הקליטה. הנושא של הטיפול השוטף נעשה על ידי הסוכנות, הנושאים שקשורים לחוק נעשים על ידי הרשות המקומית, ובמידה שיש צורך בתגבור כזה או אחר לנושא של חוק הנוער – אינני יודעת כמה מקרים בשנה יש כאן לנושא של חוק הנוער – נשמח לעזור ולהתייחס בהתאם יחד עם המחוז. אני אשמח אם תהיה פנייה שלך אל המחוז.
ורדה בן-חסון:
היו עשרות פניות.
דפני מושיוב:
הן לא הגיעו למטה, אבל בואי נראה את זה כדרך לשיח בינינו.
הנושא של סדרי דין, הסדרי ראייה, החובה לא מוטלת רק על הרשות המקומית. המרכז למניעת אלימות ומרכזי ראייה יכולים להיות גם בשיתוף עם עיריית ירושלים. אין מניעה, ואנחנו בצד של רשויות אחרות נתקלים בבעיה כאשר מגיעים הרבה מאוד אנשים ללא סיום תהליך הגיור, וישנם מקרים כאלה, ומתמודדים אתם. ישבנו בזמנו יחד עם הסוכנות ואנחנו מנסים להתייחס לגופו של עניין. השאלה היותר מהותית היא האם באמת סוג המענים שניתן על ידי ממשלת ישראל דרך משרד הקליטה מספיקים לאור הבעיות, אבל זאת שאלה אחרת. קיימנו מספר שיחות עם הסוכנות ועם משרד הקליטה בנושאים הרווחתיים ובכל הנושא שקשור לחוק ובכל הנושא שקשור למסגרות רווחתיות מהגיל הצעיר עד האנשים המבוגרים, המשרד פתוח לשיח ולאורך כל הדרך אנחנו מנסים לפתור את הבעיות השונות לגופו של עניין.
אני אשמח לשבת עם ורדה ועם מנהלת המחוז כדי לבדוק את המקרים.
ישראל חסון:
את מרוצה מהתוצאה המתקבלת לאחר עבודה של שנתיים שנעשית כאן? מזווית הראייה של ההוכחה.
דפני מושיוב:
כמו שנאמר כאן, לראשונה, בעקבות הקמת ועדת ראש-הממשלה, קיבלנו פרופילים של האוכלוסייה שמטופלת בשירותי הרווחה.
ישראל חסון:
למה לראשונה?
דפני מושיוב:
בעיה טריביאלית – תקצוב מחשוב במשרד הרווחה.
ישראל חסון:
קשה לי קצת לשמוע את הדברים האלה. הבנתי את העיקרון. תודה.
דפני מושיוב:
אני חושבת שדווקא הפרופילים שקיבלנו לגבי הטיפול בעולים, לראשונה מראים שלא כולם יחידה אחת.
אברהם מנגוסה:
זאת השוואה בין השקעה על הנייר והשקעה מעשית. לפעמים על הנייר זאת נראית השקעה, אבל במעשית רואים שלא קורה דבר.
דפני מושיוב:
אנחנו מגלים שלא כל העולים צריכים להיות בשירותי הרווחה. יש עולים שיכולים להיקלט במסלול יותר עצמאי.
היו"ר מיכאל נודלמן:
העולים עליהם אנחנו מדברים לא יכולים להיקלט בלי להיעזר בשירותי הרווחה.
דפני מושיוב:
אצלנו רשומה האוכלוסייה שיש לה בעיות של סיכון. 20 אחוזים מהאוכלוסייה שרשומה בשירותי הרווחה, אין לה בעיות של סיכון ואנחנו מעלים את הנקודה שהאנשים האלה לא צריכים להיות במסגרת שירותי הרווחה. היכולת לאתר את האנשים לפי פרופילים של מצוקה מאפשרת את הבנייה של השירותים המתאימים עבור האוכלוסייה ולא לראות אותם כיחידה אחת.
אברהם מנגוסה:
יש לי כאן מכתב שכתוב באמהרית והוא נכתב על-ידי התושבים במרכז הקליטה. במכתב מועלות שבע שאלות מרכזיות.
אני מברך את ועדת העלייה והקליטה ואת היושב-ראש שלה.
השאלה הראשונה מתייחסת לזבל אותו משאירים זמן רב ולא מפנים אותו בזמן, כך שהילדים משחקים אתו, דבר שמהווה סכנה לבריאות.
אמרו לעולים שהמשכנתא נעצרה למשך שישה חודשים והסיבה לכך היא מתן אפשרות לעולים להתפזר בשכונות יותר חזקות. הם קיוו לקבל הגדלה במשכנתאות, אבל נאמר להם שלא תהיה הגדלה אלא שירכשו דירה בסכום שהיה. התושבים שואלים אם זה המצב, למה עצרו את המשכנתא למשך שישה חודשים ועכשיו מפעילים אותה שוב. ועדת המנכ"לים הציעה, המליצה, סיכמה והעבירה המלצותיה לוועדת השרים להגדיל ב-40 אחוזים את המשכנתא. יש כאן אבסורד, כי למרות המלצת ועדת המנכ"לים מכריחים את העולים לרכוש את הדירה עכשיו.
לילדים אין פעילות בשעות אחר הצהרים ולכן הילדים חשופים לסכנות.
לאחר שהעולים מסיימים את תהליך ההשבה ליהדות, לא נותנים להם את התעודה בזמן והם צריכים לחכות בין שישה לשבעה חודשים.
במקום פועלים רק שתי מרפאות שפועלים רק בשעות אחר הצהרים מהשעה 5:00 עד 7:00 בערב. יוצא שבזמן חירום, אין במקום רופאים.
יש עולים שהמשפחות שלהן נשארו באתיופיה והמצב הזה מקשה על אנשים שנמצאים כאן בלי ילדים, בלי הורים, בלי אחים ואחיות, והם מבקשים להעלות את משפחותיהם לישראל.
אלה הן בתמצית השאלות ששואלים הדיירים ועכשיו אני רוצה להתייחס לכמה נושאים, שהם בתגובה לדבריו של מר דוד יאסו.
למשרד הקליטה יש כוונות לשים מוקדי קליטה אבל בלי תקציבים ובלי צוות, ולכן העולים נופלים בין הכיסאות. מערכת הרווחה אומרת לעולים ללכת למוקדי הקליטה, מערכת החינוך אומרת להם ללכת למוקד הקליטה, אבל במוקד הקליטה אין מענה ולכן זה מלכוד ולא מוקד.
אני רוצה שוב להדגיש את נושא המשכנתאות. כדי למנוע את הריכוז בשכונות עוני, הפתרון הוא הגדלת משכנתאות. צריך להגדיל את המשכנתאות ולאשר את המלצת ועדת המנכ"לים, אבל בינתיים לא ללחוץ על העולים לקנות דירה במשכנתא הקיימת כי המשכנתא הקיימת מכריחה אותם ללכת שוב לאותן שכונות.
קולט אביטל:
אני רוצה לומר משהו מנקודת ראות חיובית. לפני כמה שנים ביקרתי בארגנטינה ושם היה פרויקט של הסוכנות היהודית. הרעיון היה שכאשר רצו לקלוט עולים מארגנטינה, ורובם היו בלי השכלה – ובכוונה אני אומרת את זה – נסעו לארגנטינה, הכשירו אותם אבל הכשירו אותם בתיאום עם כמה גופים שהיו מוכנים כבר לקלוט אותם בעבודה, עם איגוד המלונאים, עם איגוד המוסכים, עם עוד כמה איגודים שהגיעו לכם. אנשים קיבלו שם את תחילת ההכשרה והמשיכו עם ההכשרה בארץ ולכן הם הועברו למקומות עבודה ולא לשכונות עוני.
לא המצאתי את הגלגל וזה לא רעיון מקורי שלי, אבל זה רעיון שאני חושבת שאם אנחנו רוצים טיפה לשנות קונספציה, הוא רעיון. לא בכדי כבר ארבע-חמש שנים, כל מי שנמצא כאן יודע שאני מדברת על עבודה כי אנשים שבאים לאיזשהו מקום עם משפחה ברוכת ילדים ולא יכולים לצאת לעבודה, זה דבר מאוד קשה. אם יש לנו היום את הקומפאונדים ואנחנו יודעים שאנחנו יכולים להתחיל לחנך שם אנשים, גם בעברית, גם בגיור וגם להתחיל לתת להם איזו תחושה מה זה שוק העבודה ולתת להם את ההכשרה כאן, וישר ממשרד הקליטה לקלוט אותם למקומות בהם יש עבודה עבורם או עבור חלקם לפחות, אני לא אומרת שזה דבר גורף, אבל לפחות לקחת בחשבון שבמקום הסיפור של ללכת מאיפה המשכנתא קונה את הדירה, ללכת מנקודת ראות איפה אנחנו יכולים למצוא להם עבודה ולפי זה לגזור את המשכנתא. יכול להיות שאחד ימצא עבודה באילת ויכול להיות שהשני ימצא עבודה בקריית משונה, אבל זאת לפי דעתי גישה יותר נכונה. כל עוד אנחנו מחזיקים אותם כאן בחממה, שכאשר הם יוצאים ממרכז הקליטה – ושום דבר לא השתנה – בלי לדעת עברית, עם כיפה על הראש – ואין לי שום דבר נגד כיפה, אבל זה לא הדבר היחידי שצריך לתת להם – בלי מקצוע, בלי יכולת להסתדר בחיים, אבל מישהו כל הזמן אומר לי שמלמדים אותם איך לכתוב קורות חיים, אל תעשו ממני צחוק כי זה לא הדבר שהם זקוקים לו. בואו פעם אחת נחשוב על דרך אחרת.
לגבי המקום הזה, אנחנו שומעים מה התנאים הפיזיים שלו. אני חושבת – ואני מבקשת להציע ליושב-ראש הוועדה – שנתכנס בעוד שלושה חודשים, ואתם תבואו ותמסרו לנו דוח על איך שיפרתם את המקום, איך סידרתם מגרש משחקים וכולי, אתם או החברה שמשלמים לה כל כך הרבה כסף. צריכה להיות כאן איזושהי אחריות. הסידור הפנימי הוא לא עניין של המועצה המקומית. המועצה המקומית לא יכולה לטפל בילדים ברמת מגרשי משחקים. היא יכולה אולי להוסיף בתחום החינוך וכמו שאמרה העובדת הסוציאלית היא יכולה להוסיף בתחום חוקי העבודה, אבל בואו נראה בעוד שלושה חודשים מה נעשה, אם התנאים הפיזיים במקום הזה משתנים ואנשים יכולים להתחיל לתפקד בתוך הקומפאונד. אני יודעת ש-1,200 איש זה סיפור שמאוד קשה להשתלט עליו, אבל אם לא נשפר את התנאים הפיזיים ולא נוסיף לפחות עובד סוציאלי או שניים, לא עשינו שום דבר. אנחנו מבזבזים הון עתק ונופלים בפרוטות וזה חבל.
היו"ר מיכאל נודלמן:
את צודקת.
עודד סלומון:
נושא מגרשי המשחקים הם אמנם באחריות המועצה אבל אתם ראיתם רק דוגמה אחת ולכן היה חשוב לי שנסתובב במרכז ותוכלו לראות שיש כאן מגרש כדורסל שלא מזמן הוקם ויש כאן מגרשי משחקים אחרים שנראים אחרת לגמרי. בואו לא נסיק מסקנה על סמך מגרש משחקים אחד, גם אם הוא נמצא בפתח.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתם צריכים לסגור מגרשים כאלה. כולנו יודעים שהסוכנות עושה כאן עבודה נפלאה, אבל יש בעיות.
עודד סלומון:
אנחנו כאן מדברים לא רק על נושא של מגרשי משחקים, לא רק על לימוד עברית, ולא רק על נושא המשכנתאות, אלא יש כאן מכלול מאוד רחב שעלה ועולה בוועדת המנכ"לים. יש עכשיו המלצות שמוגשות לראש-הממשלה. אנחנו כסוכנות יהודית ומשרד הקליטה לא יכולים לקחת על עצמנו את כל האחריות, למרות שאנחנו מאוד שמחים ונשמח להיות שותפים וחלק מלא בתהליך הזה כי אנחנו חלק בשרשרת הזאת. ציינתי בתחילת דבריי שיש כאן איגום משאבים של כל משרדי הממשלה, של משרד העבודה, משרד הרווחה, משרד הקליטה, משרד התעשייה וכדומה, הסוכנות היהודית, הרשויות המקומיות. אי אפשר לקחת, להוציא דבר מהקשרו ולהציב אותו במרכז.
לכן אני מציע שנחכה לראות מה יהיו המסקנות של ועדת המנכ"לים שיתקבלו בסוף החודש ועל סמך ההמלצות וההצעות לפעולה נוכל לדעת איפה אנחנו עומדים היום ומה מתוך זה ניתן לעשות ומה מתוך זה ניתן להוסיף על מה שיוצע בוועדה.
אברהם מיכאלי:
מטרת הביקור כאן היא ביקור ספציפי במרכז הקליטה. אנחנו רואים שהבעיות הן לא ספציפיות למרכז הקליטה אלא יש כאן בעיות כלליות שבוועדה דנו בהן מספר פעמים ונצטרך לדון בהן שוב פעמים רבות כדי שנוכל לפתור את הבעיות הכלליות שמתייחסות לעליית יהודי אתיופיה.
הפתרונות שנמצא כאן בחלוקה כזאת או אחרת של מטלות, לי נראה שזה לא הפתרון. יכול להיות שכאן באמת צריך לדון בעיקרון הכולל של תפקידו של מרכז הקליטה, ולאו דווקא כאן אלא במקומות אחרים, כי הרי זה לא מרכז הקליטה היחיד בארץ אלא יש עוד הרבה מרכזי קליטה עם אותן בעיות. העולים בבעיה וצריך לחשוב על הפתרון הכולל של הבעיה ולאו דווקא איך למצוא דבר ספציפי במרכז הקליטה במבשרת ציון.
אני כן חושב שהבעיות שהועלו כאן שממרכז הקליטה יוצאים החוצה כאשר העולים לא מוכנים לקליטה ישירה בשטח, אלה הן הבעיות האקוטיות. אנחנו מכירים את בעיית המגורים בשכונות גטו לשם מגיעים העולים האתיופיים. עם כל הכבוד לרשות מקומית, הרי אף רשות מקומית היום לא שמחה לקלוט את יהודי אתיופיה וזאת הבעיה העיקרית. אם קולטים אותם, מכוונים אותם לשכונות שממילא היו שכונות מצוקה וכך פתרו מצוקה במצוקה. הבריחו אנשים עם מצוקה מהשכונות האלה והם עברו לשכונה אחרת, ויהודי אתיופיה נקלטו באותן שכונות.
אותו הדבר לגבי הקליטה בבתי הספר. הבעיה היום היא שאין בתי ספר שרוצים לקלוט את ילדי אתיופיה בגלל כל מיני סטיגמות שיש עליהם ובגלל שבתי הספר היום לא מסוגלים להתמודד עם קליטה כמותית של ילדים מאתיופיה.
גם לגבי תעסוקה. מי שמסתובב היום, ולאו דווקא כאן, אלא תראו במרכזים המסחריים של אותם ערים שקלטו 100-200 משפחות, את המבוגרים מסתובבים במרכז המסחרי של העיר בלי עבודה.
צריך לשאול מראש מה נוכל לפתור במרכז הקליטה. לשם מה אנחנו מקיימים את מרכזי הקליטה? אם היינו עולים לפני 30-40 שנים, מרכזי הקליטה אז היו למטרה ספציפית, מטרה של לימוד שפה, מטרה של התאקלמות בארץ, קצת לימוד אזרחות, נקודה. האם אנחנו יודעים היום לשים יד על הבעיה של מטרת מרכז הקליטה? לשם מה אנחנו מקיימים אותם ומחזיקים אותם? זה באמת עולה הון תועפות. חבר הכנסת חסון קודם שאל את השאלה, האם מרכזי הקליטה מצדיקים את זכות הקיום שלהם במבחן התוצאה, ואם לא נשאל את השאלה הזאת, אנחנו אולי מועלים בתפקידנו כחברי ועדה שצריכים לבוא ולבקש את הדין וחשבון הזה. צריך לדעת מה הם עשו במשך 10-15 שנים מבחינת מבחן התוצאה.
אני חושב שאם נצא היום כאשר התרשמנו שיש בעיה, זה חשוב, אבל זה לא מספיק, אלא מכאן צריך לצאת עם איזה מבחן של תוצאות שאנחנו נדרוש ממרכזי הקליטה עוד חודשים, עוד חצי שנה, ואז להחליט ולתת את ההמלצות שלנו לגורמים המטפלים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
באמת מוציאים כל כך הרבה כסף וממנים כוח אדם, אבל אחר כך אנשים יוצאים ממרכז הקליטה לערים ושם מתחילות הבעיות. אנחנו מדברים הרבה בוועדת הקליטה על בעיות העבודה, בעיות הלימודים, על נשירת ילדים מבתי הספר והכל מראה שמשהו כאן לא עובד כשורה. אנחנו משקיעים הרבה כסף במרכזי הקליטה אבל אנשים יוצאים ממרכזי הקליטה כאשר הם יודעים קצת עברית, עברו גיור, אבל זה לא מספיק כדי לחיות בארץ, כדי לקבל עבודה, כדי להרגיש שייכים למדינה שלהם.
טוב שהגענו לסיור במרכז הקליטה. חברי הכנסת צודקים באומרם שאנחנו צריכים לבדוק את מבחן התוצאות במרכזי הקליטה. אולי צריכה להיות תוכנית אחרת מזו הקיימת היום כי אם אנחנו מדברים על השקעה, ההשקעה לא נותנת את הדבר לו אנחנו מחכים. ההשקעה לא מאפשרת לאנשים להתאקלם בחברה ובתרבות. נכון, זה לא חל על כולם. הוועדה ביקרה במכללת רופין וראינו קבוצות עולים מאתיופיה, צעירים שלומדים שם, ואין הבדל בין הקבוצות האלה לבין קבוצות אחרות. המצוקה בשכונות מביאה לדברים לא טובים וכל שבוע אנחנו שומעים על רצח, על בעיות, הנשירה הגדולה ביותר קיימת בקרב העדה האתיופית וזה גורם לנו לדאגה גדולה ולמחשבה האם אנחנו בדרך הנכונה.
אחרי הפגרה נצטרך לדון לעומק יחד עם משרד הקליטה, משרד הרווחה, עם השלטון המקומי, עם נציגי ראש-הממשלה. אנחנו צריכים לצאת עם רעיון חדש כי להמשיך במצב הנוכחי, זה בלתי אפשרי. יש כאן כמה דברים שייכים למרכז הקליטה ובעוד שלושה חודשים נרצה לקיים דיון בוועדה ולשמוע מכם דיווח על איך אתם פותרים את בעיות התחזוקה במקום, איך אתם מכינים את האנשים לעבודה, ובאותו דיון גם נרד לעומק הדברים שקשורים גם לפוליטיקה, לקליטת העלייה מאתיופיה. אני מבקש גם ממשרד הקליטה וממשרד הרווחה שגם הם יהיו שותפים לפתרון הבעיות הקיימות אצלכם. אני מבקש שבעוד שלושה חודשים תדווחו לנו על השינויים שערכתם ושהביאו לפתרון הבעיות ששמענו כאן היום.
אנחנו צריכים להגיע לתוצאות כך שכל מערכת הקליטה תשתנה.
קריאה:
דיברנו כאן על מבחן התוצאה. כאשר העולים עוברים למגורי קבע, אנחנו צריכים לעשות את כל הבדיקות עליהן דיברנו, אבל לפחות במשך התקופה שהם נמצאים במרכז הקליטה – כאחראית על התחום הזה – אין נשירה של אף ילד ממערכת החינוך. במשך השנתיים שהם נמצאים כאן, עצם העובדה שהילדים מתמידים, הולכים לבית הספר ומתקדמים, נראה לי שנותנת איזשהו מענה למבחן התוצאה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
מה התועלת בדברים שאתם עושים כאן והם אחר כך עוברים למגורי קבע ושם 40 אחוזים מהילדים נושרים? על זה אני מדבר. אתם עושים עבודה טובה, אבל אחר כך אין תוצאות טובות.
קריאה:
זה צריך להיות מלווה במכלול שלם של כל הגורמים שמעורבים ולא צריך להיות משהו נקודתי.
היו"ר מיכאל נודלמן:
נכון. אולי לא צריכות להיות שכונות גדולות של יוצאי אתיופיה אלא צריך לפזר אותם. אם יהיו שכונות גדולות של יוצאי אתיופיה, אני בטוח שלא תהיה קליטה טובה.
אנחנו נצא עכשיו לסייר במרכז הקליטה.
דני שגיא:
כאן היו מסמרים שילדים יכלו להיפגע מהם. היו כאן מגלשות שבאמצע יש חור.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני בעד שהמשחקים יהיו טובים ויפים, אבל אתה חושב שבגלל זה הם יצאו מכאן מוכנים לחיים? הבעיה היא שאנחנו משקיעים כאן הרבה, אבל אחר כך זה לא נותן את הדבר לו אנחנו מחכים.
דני שגיא:
המון ילדים מסתובבים, וכך יש להם איפה להיות. הם באים מהכפרים באתיופיה והם רגילים להיות בחוץ. אם לא ניתן להם כל מיני דברים בחוץ, אנחנו נכנסים למצב שהילדים מסתובבים ברחובות. פגשתי במבשרת הרבה ילדים שמסתובבים. יש פה חברה שצריכה לדאוג לשטח, אבל תראה איך זה נראה – הכול עשבים. בקהילה יש פרויקט גינון שאנחנו עכשיו מנסים להכניס כך שהמשפחות יקבלו זרעים. יש פה מתנדבת שמנסה להכניס כאן את נושא הגינון הקהילתי. קרן הקיימת מוכנה לתת שתילים בחינם. כבר דיברתי אתם. אני גנן מומחה ואני מוכן בהתנדבות להקים מערכות השקיה. כתבתי את זה במכתב לעמית. כתבתי שאני מוכן לעזור בגינון ולעשות זאת בהתנדבות.
עמית ליאור:
אני לא רואה פסול בכך שאדם בא ואומר שהוא מוכן להתנדב. הייתה כאן התנדבות ונעשה כאן פרויקט יפה מאוד של גינון.
דני שגיא:
המתנדבת גם הביאה לכם תרומות. למה אתם צריכים תרומות? הסוכנות צריכה תרומות מאנשים פרטיים?
קריאה:
זאת התנדבות של האנשים בארץ.
דני שגיא:
לסוכנות יש תקציבים.
אריה שמם:
חבר הכנסת נודלמן, קראו לי למשרד ואני צריך לעזוב. אני מאוד מודה לכם על שהגעתם לכאן.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אפשר לעשות דברים יפים עם קרן קיימת. אם תצטרכו את עזרתי, אשמח לעזור.
קריאה:
באולפן שלנו יש תשע כיתות. העולים האלה מגיעים למרכז הקליטה ומגיעים להם עשרה חודשים אולפן. הם לומדים עברית במשך 10 חודשים כאשר עולים אחרים מקבלים חמישה חודשים.
בכל כיתה יש שני מורים, מורה אחד דובר אמהרית ומורה אחד ישראלי. באחד השיעורים, פעם בשבוע, הם נכנסים למחשבים ויש להם שיעור מחשבים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
כמה זמן אורך השיעור?
קריאה:
בערך שעה, 50 דקות. הכיתה הזאת לומדת כבר שמונה חודשים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני רואה שהם כותבים בעברית.
קריאה:
הכיתה הזאת היא כיתה מאוד חלשה, אבל אתם יכולים לפנות אליהם.
היו"ר מיכאל נודלמן:
שמונה חודשים הוא זמן סביר ללמוד עברית, ואם כן, למה הם כל כך חלשים?
קריאה:
כידוע לך רוב העולים מאתיופיה הם חסרי השכלה, כך שאנחנו ממש מתחילים אתם כאילו הם לפני כיתה א'. אפשר לתקשר אתם.
היו"ר מיכאל נודלמן:
הלוואי שלכל הילדים הייתה הזכות ללמוד שמונה חודשים עברית.
קריאה:
הם לומדים עשרה חודשים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
הם לא יודעים עברית, אבל אתם נותנים להם שיעורי מחשב. באיזה שפה? איך אתם מלמדים אותם?
קריאה:
אנחנו לא נותנים שיעור מחשב מהשבוע הראשון אלא רק כאשר הם מתחילים ללמוד את האותיות.
עמית ליאור:
השימוש במחשב הוא כדי ללמוד. זה לימוד עברית באמצעות מחשב.
קריאה:
זה בסך הכול שיעור אחד בשבוע. אנחנו לא מתבססים על זה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
כמה זמן אתה בישראל?
תלמיד:
תשעה חודשים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
תשעה חודשים אתה לומד עברית?
תלמיד:
לא. אני לומד עברית שמונה חודשים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתה יכול לדבר עם אנשים חופשי?
תלמיד:
אני לא יודע.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתה כותב ולומד עברית. זה עוזר ללמוד עברית?
תלמיד:
אני לומד קצת עברית.
היו"ר מיכאל נודלמן:
הוא למד שמונה חודשים אבל בקושי מדבר עברית.
דוד יאסו:
כי הרקע הוא אחר והראש במקום אחר. יש להם הרבה דברים לעשות כאן. אנחנו כאן נותנים להם את הכלים הראשוניים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני רואה שאחרי שמונה חודשים, הוא כמעט לא מדבר.
דוד יאסו:
יש את הרקע ממנו הם באו. יש כאלה שלא יודעים קרוא וכתוב בשפתם. זה הקושי כי אנשים לא מבינים את המטריה מיסודה. ההשכלה שם היא פחותה. כשאני הגעתי לכאן לפני 27 שנים, אפילו מתורגמן לא היה, אבל אני עשיתי מאמץ ללמוד.
המטרה של מרכז הקליטה הוא להכין את העולים לחיים עצמאיים וזה מה שאנחנו עושים בצורה הטובה ביותר שיכולה להיות.
הישיבה ננעלה בשעה 11:15