פרוטוקול ועדה

הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן מושב שני פרוטוקול מס' 252 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום שני, א' אב התשס"ז (16 ביולי 2007), שעה: 08:30 סדר היום: הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 29)(הרחבת לימוד חובה), תשס"ז-2007 של חבר הכנסת מנחם בן-ששון וחבר הכנסת מיכאל מלכיאור (פ/853). נכחו: חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר זבולון אורלב יצחק גלנטי מוזמנים: עו"ד יבינה זכאי בראונר – לשכה משפטית, משרד החינוך ריקי ארמן – רפרנטית חינוך, משרד האוצר עו"ד אבישי פדהצור – משרד המשפטים ייעוץ משפטי: מירב ישראלי מנהלת הוועדה: יהודית גידלי רשמת פרלמנטרית: דרורה רשף הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 29)(הרחבת לימוד חובה), תשס"ז-2007 של חבר הכנסת מנחם בן-ששון וחבר הכנסת מיכאל מלכיאור (פ/853). היו"ר מיכאל מלכיאור: בוקר טוב וחודש טוב, הישיבה נפתחת. זו ישיבה שמטרתה שני דברים: מטרה אחת היא לעשות תיקון לדבר אחד שהעירו מאז הישיבה הקודמת במגעים עם משרד התמ"ת. שמענו שנפלה טעות בידנו ואנחנו רוצים לתקן את הטעות כדי שהחוק יהיה מושלם. זה דבר אחד. זבולון אורלב: על מה התיקון? מירב ישראלי: בעיקרון הרי דובר על כך שננסה לתאם נוסח לגבי חניכות וחוק עבודת נוער. מסתבר שלמרות שחלק מהמקצועות של החניכות נלמדים במסגרת עבודת נוער, חוק עבודת נוער עצמו לא יכול להיות תחליף לחוק לימוד חובה, מעצם נוסח החוק. לכן מחקנו את חוק עבודת נוער. אבל, מכיוון שצריך עכשיו להפעיל את החניכות גם למקצועות שכרגע הם מכח חוק עבודת נוער וזה דורש פרוצדורה, מוצע שבמסגרת ההחלה בהדרגה, כאשר שר החינוך מחיל את החוק בהדרגה, הוא ייעשה את זה בהתייעצות עם שר התמ"ת כדי שהדברים יהיו בתיאום. זה התיקון. זבולון אורלב: קוימה התייעצות עם שר התמ"ת בקשר לאותם חוקים? מירב ישראלי: חשבנו שבלאו הכי אם זה יהיה לפי אזורים או לפי זה אז זה בעצם מורכב. היו"ר מיכאל מלכיאור: התייעצות. כן. זה נעשה בהסכמה עם המשרד. מירב ישראלי: ליבינה היתה הערה נוספת. זבולון אורלב: אגב, זה שזה נעשה בהסכמת המשרד זה אף פעם לא בעיה, כי אם אנחנו צריכים להגן על המשרד - - - היו"ר מיכאל מלכיאור: כן. מירב ישראלי: ליבינה היתה הערה נוספת בקשר לדיווח. לפי סעיף 3ג לחוק העיקרי, הורדנו את המילים: "בגיל 16 או 17" וכרגע מעביד צריך לדווח על כל ילד שהוא מעביד, כל נער שהוא מעביד. נוצרה איזו אי הלימה. נער, לפי חוק לימוד חובה, הוא מגיל 14, בעוד שמותר להעביד רק ילדים מגיל 15. לכן מוצע שכאן יהיה במקום: "בגיל 16 או 17" "מגיל 15". יבינה זכאי בראונר: נכון. היו"ר מיכאל מלכיאור: או.קיי, עד כאן לדברים הקטנים, עכשיו לדבר היותר קשה. ביקשתי לעשות רביזיה בהחלטה שלנו, אני רוצה להגיד לפרוטוקול דברים שאני גם אגיד מעל במת הכנסת. קשה לי להבין את התנהלות הממשלה בדברים רבים. אולי הבינה לא ניתנה כולה לחברי ועדת החינוך, אז כנראה שיש הבנה אחרת של איך מושלים ואיך מקבלים החלטות בדרג הממשלתי. עבדנו על החוק הזה הרבה מאוד זמן, כפי שגם זבולון ציין. למעשה עבדנו על החוק הזה מאז הכנסת ה-14. מירב ישראלי: זה מקובל עליכם התיקון של מגיל 15, נכון? היו"ר מיכאל מלכיאור: כן. יש הסכמה כללית שכל מי שמבין בחינוך, גם הדרג המקצועי וגם פה, רצון קולקטיבי של הכנסת, שחייבים לעשות את החוק הזה, שזה דבר נחוץ. לכן רצינו ורוצים לפעול בהסכמה כמה שיותר רחבה כלפי הממשלה. דנתי לפני כמה חודשים עם ראש הממשלה בחוק הזה. הוא הביע הרבה מאוד עניין ואחרי דחיות שהוא ביקש – לבדוק את העניין ולחכות, ולבדוק עם אנשי התקציבים ולראות את התמונה הכוללת – אחרי סדרה של דיונים הוא ביקש לדחות זאת עד אחרי הביקור שלו בארצות הברית. נעניתי לכל הבקשות של ראש הממשלה. התקיים דיון רחב אצל עובד יחזקאל עם הדרגים המקצועיים של מי שהם ראו לנכון להזמין, בעיקר אנשי האוצר. בעקבות זה ראש הממשלה קיבל החלטה לתמוך בחוק. ההחלטה הזאת התקבלה לפני שבועיים, ובעקבות זה הממשלה נתנה הוראה לקואליציה להצביע בעד החוק. בזכות זה גם החוק הפך לא תקציבי. העברנו את זה בקריאה ראשונה, כאשר ההסכם שלי עם משרד ראש הממשלה היה שכבר באותו שבוע יכולתי להביא את זה גם לקריאה שניה ושלישית. כלומר, זו בפירוש לא היתה הסכמה לגבי קריאה ראשונה, אלא כדי לגמור את החוק. זה היה התהליך, תהליך קבלת ההחלטות. הבנתי שמדינת האוצר בשבועיים האחרונים התגברה והצליחו, אני לא יודע בדיוק איך ובאיזה תהליך קבלת החלטות, ללחוץ בנקודות חלשות במשרד ראש הממשלה. היתה לי שיחה עם מי שמנהל את הדבר מטעם ראש הממשלה, עובד יחזקאל, ביום רביעי, אחרי שביום שלישי בערב ראש הממשלה שוב הבטיח אישית שהחוק יעבור בתמיכת ממשלה. ביום רביעי בערב, כשדיברתי עם עובד יחזקאל הבנתי שהם חושבים על העניין. כמובן, הם חושבים שזה חוק מאד חשוב ונחוץ, אבל יש אילוצים. הוא הבטיח לי עד יום חמישי בבוקר להשיב לי תשובה. אנחנו עכשיו ביום שני בבוקר – עוד לא קיבלתי תשובה. זה בלתי אפשרי לנהל מדינה בצורה כזו, אני אומר את זה חד משמעית. אי אפשר למשול בצורה כזאת. יש גם דרך עבודה, יש השלכות של החלטות שמתקבלות ואנחנו עושים בעקבות זה הסכמים אחרים. ראש הממשלה ביקש ממני גם, מפורשות, בקריאה ראשונה ולקראת השנייה והשלישית, לציין שראש הממשלה מוביל את החוק, שהוא חושב שזו מהפיכה נחוצה למען הילדים בישראל, כחלק מראיה כוללת של טיפול בילדים. אני בהחלט מקבל זאת בברכה וראוי שראש הממשלה יוביל מהלך כזה חשוב. אבל כגודל הציפיה גם גודל התמיהה, לגבי ההתנהלות של הממשלה שאפילו לא מוכנה בצורה ישרה לבוא ולהודיע, להגיד. תגידו, אתם בעד? אתם נגד? מה זה המשחקים, ההתחמקות החוסר יושר שאני רואה בהתנהלות? אני לא יודע, אבל אני מניח שזה שלא חזרו זה בגלל שהתביישו, ואני מבין למה התביישו להודיע שנפל שינוי בהחלטה. יכול להיות שאני טועה ושזה סתם בגלל שהיו הרבה הכנות לפגישות עם אבו מאזן, ובוודאי יש תמיכה של הממשלה בעניין. לכן, אנחנו רוצים להבטיח את עצמנו מכל הכיוונים פה, כי החוק הזה חייב לעבור. זה חוק משמעותי ומרכזי שחייב לעבור. לכן אני רוצה להציע נוהל שהוא קצת לא שיגרתי, אבל בהחלט, כמובן, חוקי. אני גם רוצה לציין שהדבר נעשה לאורך כל הדרך בתמיכה, בעידוד ובסיוע של שני המציעים המרכזיים האחרים: חבר הכנסת זבולון אורלב, שנמצא פה וחברת הכנסת רונית תירוש, שנמצאת במקום אחר, אבל נותנת תמיכה מלאה לכל התהליך הזה. אני חושב גם שככה צריכה לעבוד ועדת החינוך של הכנסת. אנחנו הסכמנו מהישיבה הראשונה שאין פה קואליציה ואופוזיציה ואנחנו פשוט חייבים לעשות דברים נחוצים למען החינוך במדינת ישראל, ואין שום ספק שזה חוק חיוני ביותר. לכן, זה מה שאני מציע שנעשה עכשיו: אנחנו נעשה רביזיה – כמובן, צריכים להצביע על זה. אנחנו נעשה רביזיה בהחלטה, בהנחה שוב - אלא אם כן יש בשורה של מי מהנוכחים לגבי עמדת הממשלה - נעשה רביזיה, נוציא שוב את הענישה, את הקב"סים – קציני ביקור סדיר – מהחוק, נשאיר את החוק, חוץ מזה, עם השינוי הדרוש, כמו שבעצם הכנו את זה לקריאה ראשונה, נשאיר את החוק כמות שהוא. ואני אציע – לא להצבעה פה בוועדה, אלא אני אציע הסתייגות שנביא למליאה שמחזירה את המקב"סים, בתקווה שאו שהממשלה עד אז תתעשת ותעשה מה שהיא צריכה לעשות, שתוביל את החוק כמו שאני מצפה מראש הממשלה, זו אופציה אחת, או שהממשלה לא תתעשת ותהיה נגררת ואנחנו ננסה להביא חמישים, שזה קשה להביא בגלל השעות של ההצבעה. לא בגלל שאין רצון של למעלה מחמישים, אלא בגלל השעות של קריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת. זה מה שנעשה, נעשה את זה עכשיו, לא נעשה על זה דיון. יבינה זכאי בראונר: אדוני יושב הראש, יש לנו עוד בקשה שאמרנו בדיון הקודם, אני התבקשתי לחזור עליה בדיון הנוכחי, לעניין ההחלה בהדרגה. אמרו לי אנשי המקצוע שאפילו אם החוק הזה עובר as is, אין שום דרך להחיל אותו בתשס"ח, זה בעוד כחודש וחצי. היו"ר מיכאל מלכיאור: לכן נתנו את זה לגמרי בידי השר – במקרה זה השרה – נתנו את זה לגמרי בידיים שלה להחליט כמה היא רוצה להחיל את הנושא הזה. זאת אומרת: אין פה שום קביעה. הקביעה האמיתית, הסגורה, היא בתשס"ט, ולכן לא הייתי חושש, ואני שמח שאתם תומכים בחוק. ריקי ארמן: צריך החלה כלשהי, מינימלית. אבישי פדהצור: משרד החינוך לא תומך בחוק? יבינה זכאי בראונר: אני כרגע לא אמרתי אם אני תומכת או מתנגדת, אני דיברתי על סעיף 7, ואמרתי שאין שום דרך להתחיל להחיל אותו בהדרגה החל מתשס"ח. זה עוד חודש וחצי. זבולון אורלב: או.קיי, ההערה נשמעה, בואו נמשיך. היו"ר מיכאל מלכיאור: או.קיי אני רוצה לעשות הצבעה, קודם על רביזיה. מי מצביע בעד רביזיה? שלושה בעד, אין נמנעים, אין מתנגדים. זבולון אורלב: הרביזיה התקבלה. היו"ר מיכאל מלכיאור: הרביזיה התקבלה, כן. עכשיו אני רוצה להצביע על הנוסח שיהיה כמו הנוסח שהגשנו לקריאה ראשונה, זאת אומרת: עם הוצאת הקב"סים מהחוק. מי מצביע בעד החוק כמו שהוא עכשיו? שלושה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ריקי ארמן: זה עם התיקונים של משרד התמ"ת? יבינה זכאי בראונר: כן. כן. היו"ר מיכאל מלכיאור: עם התיקונים. הכנסנו גם תיקונים טכניים, אז לא עשינו הצבעה עליהם. לכן אנחנו בעצם מגישים את זה כנוסח הוועדה ואנחנו נגיש את ההסתייגויות. זבולון אורלב: אני מבקש הסתייגות דומה שתהיה בשמי. מירב ישראלי: אני אעשה לשניכם. היו"ר מיכאל מלכיאור: גם חבר הכנסת גלנטי. יצחק גלנטי: גם אני אשמח להצטרף. אני אצטרף להסתייגות. היו"ר מיכאל מלכיאור: גם חבר הכנסת גלנטי וגם חברת הכנסת רונית תירוש מגישים כולם אותה הסתייגות. הישיבה נעולה. הישיבה ננעלה בשעה: 08:50.