פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 209 מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי יום שלישי, ו' בניסן התשפ"ו (24 במרץ 2026), שעה 14:48 סדר היום: << נושא >> 1. מצבן של נשות ומשפחות המילואים << נושא >> << נושא >> 2. מימוש הסיוע לגרושות וגרושים של משרתי המילואים << נושא >> דיון מעקב נכחו: חברי הוועדה: מירב כהן – היו"ר מוזמנים: בן שי – רשות הצעירים, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי אלינה מילקין – מנהלת אגף, המוסד לביטוח לאומי כרמי אור – מדיניות, פורום נשות המילואימניקים מוזמנים באמצעים מקוונים: סא"ל דוד הרוש – רע"ן פרט וממשל, מחלקת המילואים אכ"א, צה"ל, משרד הביטחון נעה ליפשיץ – ר' יחידת מילואים, משרד הביטחון שרון כהן – מנהלת תחום בכיר פניות, מינהל הסדרה ואכיפה, משרד העבודה תמר מתתיהו – עו"ד, לשכה משפטית, משרד העבודה יונתן אמסטר – מנהל רגולציה בבריאות הנפש, משרד הבריאות עמית טרכטינגוט – עו"ד, ראש תחום מדיניות, פורום נשות המילואימניקים אילנית סויבלמן – עו"ד, מנהלת מרכז מיצוי זכויות, שדולת הנשים בישראל יהלי אשכנזי – נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית ד"ר ענבל בר סלע – פסיכולוגית קלינית מנהלת הוועדה: דלית אזולאי רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, יפית גולן רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מצבן של נשות ומשפחות המילואים << נושא >> << נושא >> מימוש הסיוע לגרושות וגרושים של משרתי המילואים << נושא >> << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אנחנו ממשיכות לדיון נוסף. אנחנו מקיימות היום דיון מעקב בנושא מצבן של משפחות המילואים, בין היתר על רקע מבצע שאגת הארי, שבמסגרתו משרתים בעת הזו לפחות 100 אלף אנשי מילואים, וגם כל המשפחות שלהם סביבם. בפתח הדיון אני מבקשת כמובן קודם כל להסיר את הכובע בפני האנשים שעושים את המילואים האלה שוב ושוב ושוב, וגם בפני המשפחות שלהם, ובפני בנות הזוג לשעבר שמטפלות בילדים, וכל המעטפת הזו שנושאת בנטל של ביטחון המדינה, ולכן מאוד מאוד חשוב לנו גם להכיר להם תודה, וגם לוודא שהם מקבלים את הזכויות שמגיעות להם. בדיון הקרוב נרצה לחזור על כמה נושאים שעלו בדיון הקודם, וגם בכמה סוגיות חדשות שעלו בעקבות שאגת הארי, מצב החירום החדש-ישן שנקלענו אליו. אני ישר אתחיל עם הנושאים, וננסה להגיע לכמה שיותר פתרונות אופרטיביים. מדיניות קרן הסיוע למשפחות המילואים בזמן מבצע שאגת הארי, אנחנו נתחיל עם זה. נשמח לשמוע מה השתנה במענים. זאת אומרת, אני מבינה שכרגע לא ברור בכלל מה המדיניות, מה מגיע למשפחות המילואים, אם זה הגדלת מענקים, אם זה מענקים חד-פעמיים, אם זה בנות הזוג לשעבר. זאת אומרת, מה המדיניות הפעם? זו הסוגייה הראשונה. אני מבקשת פה התייחסות של משרד הביטחון והצבא. מי נמצא איתנו, נועה או דוד? נשמח להתייחסותכם רגע להבין מה מדיניות קרן הסיוע בסבב הזה. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> צהריים טובים. דוד, ראש ענף פרט וממשל במחלקת המילואים באכ"א. בהיבט המענה למשפחות, יש לנו קודם כל את המתווה לבייביסיטר של שנת 2026, שהוא פורסם, שהוא מאפשר למשרתים עצמם ולבני המשפחות לקבל סיוע אם אתם במדרגים א'+ וא', שזה המדרגים הלוחמים, לתוספת של 2,000 שקלים לכל חודש, ולמשך ארבעה חודשים. זה סך הכול שנתי 8,000 שקלים. בנוסף, בשאגת הארי נתנו תוספת לאותם משרתים, עוד 1,500 שקלים תוספת שהם יכולים להגיש במקביל. זאת אומרת, שיש פה הגדלה לחודש מרץ של עד 3,500 שקל למדרג א'+ וא', המדרגים הלוחמים. ביתר המדרגים ב'-ה', יש את המענה השנתי ויש את התוספת שניתנה לשאגת הארי, שמדובר על תוספת של 1,000 שקלים לטובת המענה בתקופה הזאת. בנוסף, כלל המשרתים מקבלים את מענק המשפחה המוגדל. כל מי שמשרת בתקופה הזאת מקבל בתוספת השכר שלו מענק על כל יום שהוא מבצע בו שירות. זה משתנה בהתאם למדרגים. המדרג הכי גבוה יכול להגיע ל-83 שקלים ליום. בחודש זה 2,490 שקלים תוספת לשכר, שמשולמת דרך חשבון הבנק של המשרת במופת, בהתאם כמובן למדרג, וזה לכל הורה לילד עד גיל 14 מקבל את המענק הזה, זה נקרא מענק משפחה מוגדל. הוא עבור כל יום בשירות, ניתן גם בתקופה הזאת כחלק מהחלטת הממשלה. בהיבט תקנון קרן הסיוע, התקנון עצמו עובר בימים האלה עדכון למול האוצר. אנחנו ממש בטיוטה הסופית לקראת אישורו והעלאתו והפצתו. בכל אופן, עדיין המשרתים יכולים לקבל את המענה מקרן הסיוע על המתווה הקודם. זאת אומרת שאף משרת שנמצא כרגע בשירות לא יכול לא להגיש, הוא יכול להגיש על המתווה הקודם. אנחנו עדיין בוחנים על המתווה הקודם, עדיין ממשיכים לשלם לפי המתווה הקודם. השינוי הראשוני שהיה זה בעקבות הבייביסיטר, ואותו פרסמנו לפני בערך כשבועיים במענה עצמו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. כרמי, את תרצי להתייחס לנקודה הזו? אנחנו נעבור סוגיה-סוגיה. << אורח >> כרמי אור: << אורח >> כן. כרמי אור, אני מפורום נשות המילואימניקים. גם באירוע הזה של שאגת הארי, הגרושות אינן נספרות, לא מקבלות שום מענה מיידי, אוטומטי, ועדיין נדרשות להגיש במתווים שונים ומשונים. גם הכסף מתעכב, יש איזושהי בעיה במשרד הביטחון ועם רשות המיסים כבר ארבעה חודשים. אבל לצורך העניין, שאגת הארי, אנחנו כן היינו מצפות שיהיה איזשהו מענה אוטומטי שמגיע, כמו אותו מענה של 84 שקלים, כמו אותו מענה של הגדלת בייביסיטר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> דוד, אתה יכול לתת לזה תשובה? << אורח >> נעה ליפשיץ: << אורח >> דוד, אתה רוצה שאני אענה? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> כן. << אורח >> נעה ליפשיץ: << אורח >> נועה ליפשיץ, ראש יחידת מילואים. אנחנו בימים האלה כן מנסים לגבש מתווה בייביסיטר גם עבור הגרושות. אנחנו מבינים את הקושי, ועדיין אנחנו נדרשים לעבוד על זה ביחד עם האוצר ולגבש מתווים מוסכמים. כן, כרגע יש מענה דרך משרת המילואים. << אורח >> כרמי אור: << אורח >> זה לא רלוונטי למשפחות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, למקרה שלהן. בעצם מה שאת אומרת שאתם עובדים על פתרון, אז אנחנו נשמח לקבל עדכון בהקדם. כרמי, רשומות פה גם עמית וקרן מפורום נשות המילואים. << אורח >> כרמי אור: << אורח >> עמית אמורה להיות איתנו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, אנחנו לא נוכל לדבר עם כולם כי הזמן הוא קצר, אלא אם כן תרצו שנעמיק בזה ולא נספיק את הסוגיות האחרות. << אורח >> כרמי אור: << אורח >> לא, לא. תרוצי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני עוברת לסוגיות הבאות. תדברו ביניכן, בסדר? כי אני לא אוכל לתת לשלושה אנשים מכל ארגון, כי אנחנו פשוט לא נספיק. אני עוברת עכשיו לשמוע התייחסות ממשרד העבודה לנושא ההחרגה של בנות זוג ובנות זוג לשעבר של אנשי מילואים המוגדרות כעובדות חיוניות, וזאת על רקע סגירת מוסדות החינוך והצורך שלהן להישאר בבית עם הילדים. זאת אומרת, האישה או האישה לשעבר מוגדרת כעובדת חיונית, אבל אין בתי ספר. אני רוצה התייחסות של משרד העבודה לעניין הזה. שרון כהן. << אורח >> שרון כהן: << אורח >> אני כאן, אבל אני אשמח שעו"ד תמר מתתיהו תתייחס בהקשר הזה, בבקשה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בשמחה. תמר? << אורח >> תמר מתתיהו: << אורח >> שלום לכולם. בנושא הזה אני רוצה להגיד שהמשרד והמנהלים של רוב היחידות קיימו ישיבה בשבוע שעבר ביום ראשון עם הפורום, ונאמר שם באופן מאוד ברור שאין דבר כזה הגדרה של עובדים חיוניים. זה נעשה עם עמית מהפורום, אם אני לא טועה, והיא יכולה לאשר את זה. המשרד לא מגדיר עובדים חיוניים, הוא מגדיר מפעלים חיוניים בתיאום עם משרד הביטחון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> עמית, האם יש פה בעיה שצריך לפתור או שאין פה בעיה ואנחנו נוגעים בסוגיה שאפשר לדפדף אותה? עמית מפורום המילואימניקים. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> שלום, עמית מפורום נשות המילואים. באמת ישבנו עם משרד העבודה כדי להגדיר את בנות הזוג כחיוניות, ונאמר לנו שהדבר לא אפשרי. שלצורך כניסה למסגרות עבור הילדים אנחנו צריכות איזושהי הגדרה. לא אכפת לי שתגדירו אותנו בשמנו – נשות מגויסים, אבל אני כן רוצה שיהיה איזשהו מענה לילדים שצריכים מסגרות. << אורח >> תמר מתתיהו: << אורח >> זה דובר, אני חושבת שמנכ״ל המשרד גם אמר באופן מפורש שזו סמכות של רשות מקומית בעצם לעשות את זה בנוגע למסגרות. אם את רוצה משהו יותר מסודר זה בוודאי בחקיקה, וזה בוודאי ייקח הרבה זמן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני לא יכולה לקבל את התירוץ הזה של החקיקה. החקיקה זה כלי. אם כדי לתת שירות לאזרח אתם צריכים תיקון חקיקה, תביאו תיקון חקיקה, נראה לי שאתם יודעים לעשות את זה, זה חלק מהעבודה שלכם. << אורח >> תמר מתתיהו: << אורח >> אין חקיקה לגבי עובדים חיוניים. אין דבר כזה. בחוק עבודה לשעת חירום אין דבר כזה עובדים שמוגדרים חיוניים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אם בארסנל הקיים של הכלים את לא יודעת לתת להם מענה, אז תביאי חוק. << אורח >> תמר מתתיהו: << אורח >> אני כמשרד העבודה לא יודעת לתת להם מענה. אבל מנכ״ל המשרד דיבר עם עמית ואמר לה בצורה חד משמעית, אני מוכן ללכת איתך לכל רשות מקומית שלא מוכנה להכניס ילדים של נשות מילואים לאותן מסגרות של ילדים של עובדים חיוניים, ככל שיש כאלה באותה רשות מקומית, ואותה רשות מקומית לא מסכימה. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> מבחינה וולונטרית יש מסגרות שמאפשרות לנו להכניס את הילדים, אבל צריך פה איזשהו מענה מוסדי. לא הגיוני שאנחנו נילחם וניאבק על הזכות שלנו לגדל ילדים בזמן שבני הזוג שלנו נשלחים למילואים. אנחנו מבקשות פה איזושהי הבנה בסיסית של המערכת. אני לא יודעת אם זה משרד העבודה צריך לתת את המענה, או משרד הביטחון צריך לתת את המענה, אבל מענה צריך למצוא לסוגיה הזאת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אגב, גם אם את לא עובדת חיונית, ואישך, החצי השני של הבית שמנהל את הבית לא נמצא, האיש או האישה, והשוק פתוח, והמעסיק מצפה ממך לבוא לעבודה, גם אם את לא עובדת חיונית את באירוע, את יכולה לאבד את העבודה שלך. << אורח >> תמר מתתיהו: << אורח >> זה לא נכון, כי יש הגנה על הורים שנשארים עם הילדים. אז זה לא מדויק. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה ההגנה? בואי תספרי לי. << אורח >> תמר מתתיהו: << אורח >> בחוק הגנה על עובדים בשעת חירום. ההגנה היא על הורים שנשארים עם הילדים כאשר המסגרות סגורות בהוראת פיקוד העורף, עד גיל 14. כאשר אחד ההורים הולך לעבודה ואחד נשאר לטפל בילדים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז בואי אני אספר לך כאמא לשלושה ילדים מתחת לגיל 13, שההגנה הזו לא באמת עוזרת, כי בסוף יש דינמיקה בין בני אדם, ואם את תתקעי לבוס שלך קטע ותגידי עכשיו אני לא יכולה לבוא כי יש לי שלושה ילדים בבית, אז הנקמה בוא תבוא, ויכול להיות שאין לזה סעיף בחוק, אבל אם הוא יגיד, וואלה, איתה אני לא מסתדר כשאני הכי צריך אותה והיא עסוקה בילדים, אז אני לא אקדם אותה, או אני אתחיל לחפש כבר מישהי אחרת. ויהיה לך קשה מאוד לאכוף את זה, כי זה לא תמיד דברים מאוד פורמליים וקליר קאט. ואני אומרת את זה כי אנחנו שם, אני בעצמי עכשיו עם שלושה ילדים, גם בן הזוג שלי עובד, וזה באלגן של החיים, היה לנו חודש מהגיהנום. והילדים מסכנים, ואין פה הגנה, שום הגנה לא עזרה לנו. אם אחד מאיתנו לא יבוא לעבודה, אנחנו באירוע. אז אני יכולתי לא לבוא לעבודה? לא יכולתי לא לבוא לעבודה, אישי גם לא יכל לא לבוא לעבודה, אז מה אם אמרתם שיש הגנה? זה לא עוזר לנו. עכשיו, נגיד אני פחות חשובה כי בן הזוג שלי לא נמצא במילואים, אבל מי שנמצא במילואים, אני חושבת שהוא צריך לקבל הגנה מיוחדת, שירות מיוחד, כי אחד מבני הזוג לא נמצא כי הוא שומר על המדינה. אז היינו מצפים שפה יהיה איזשהו שירות דה לוקס, ואין. ההגנה הזו לא עוזרת. זה שאתה אומר על הנייר 'לו מותר להישאר בבית', זה לא באמת עוזר. זה תיאורטי. << אורח >> כרמי אור: << אורח >> גם יש ביטול הכנסה באותם ימים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נכון. טוב, בהקשר הזה, עמית, את סיימת את דברייך? יש עוד מישהו מטעמכן שצריכה להוסיף על זה משהו? << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> אני אשמח רגע שנתייחס להגנות התעסוקתיות באופן כללי. נכון להיום, נשות המגויסים, נשות המילואימניקים, אין להן הגנה תעסוקתית. אם רוצים לפטר אותן, מפטרים אותן. כל מה שהמעסיק צריך להיזהר זה שזה לא יהיה בשל שירות המילואים. אבל אחרי שנתיים וחצי של מלחמה יפטרו אותנו בגלל שאנחנו לא נותנות מספיק תפוקה, עם או בלי קשר לשירות המילואים, עם או בלי קשר לזה שבעלי עכשיו בצו או לא בצו. המעסיק ידע לתלות את הפיטורין על כל דבר אחר. אבל אנחנו נמצאות באיזושהי סיטואציה שהמדינה חייבת להגן עלינו. וכאן אני דווקא אשמח לשמוע את ההתייחסות. אני חושבת שנכון לשמוע את משרד הביטחון, שהוא הגב שלנו, הוא זימן את בני הזוג שלנו למילואים, וממנו אני מצפה לעמוד ולהגן עלינו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בואי נשמע את משרד הביטחון, בבקשה. בואי נכבד את בקשתך. נעה, כן. << אורח >> נעה ליפשיץ: << אורח >> אחרי השיחה שלי עם עמית בשבוע שעבר, שביקשה והסבירה, ובצדק, אני מבינה את ההיגיון, למה אנחנו צריכים לקדם הארכה של תוקף ההגנה שהיה בהוראת שעה, אז אנחנו כן פועלים לקדם את ההארכה. המורכבות היא כי אנחנו כבר לא נמצאים בתקופת ההגנה, זאת אומרת, דצמבר 2025 נגמר, ובכל זאת אנחנו מנסים למצוא את הדרך. גם פה אנחנו עובדים על זה, אני מקווה שיהיו לי בשורות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. אני רוצה לעבור לקבלת עדכונים בנוגע לסוגיות שכבר העלינו בעבר, בדיונים הקודמים. נתחיל עם הטיפול הנפשי. יש את הנקודה של הרחבת הסיוע הרגשי והנפשי למשפחות המילואים. בעצם יש מספר טיפולים שהמילואימניק יכול לחלק בינו לבין בני המשפחה, ותוך כדי הדיונים, וזה באמת עלה פה, אמרנו שצריך לתת יותר טיפולים למשפחות שיש להן הרבה ילדים, אז עברה החלטת ממשלה שבאמת לוקחת בחשבון משפחות מרובות ילדים. לשיטתי לא היה נכון לעשות מעל ארבעה ילדים או מתחת לארבעה ילדים, אלא כל ילד, מה שהוא צריך. קודם כול יש את הסוגייה הזאת על מספר הילדים, יש את הסוגייה של הרחבת הסיוע לילדים מעל גיל 14, כי גילינו שמעל לגיל 14 הם לא זכאים, והייתה את הנקודה של לקבל שירות במרכזי החוסן של משרד הבריאות. נעה, את מכירה את הסוגיות האלה שהעלו בדיונים הקודמים? << אורח >> נעה ליפשיץ: << אורח >> כן, את רוב הסוגיות אני מכירה. מה שיכולנו, הכנסנו בהחלטת הממשלה. אני חייבת להגיד שהתקציב של משרד הביטחון נסגר עם החלטת הממשלה. זאת אומרת, ניסינו באמת במסגרת המשאבים שניתנו לנו למקסם את הדבר הזה. יותר מזה, ברגע שיעבור תקציב המדינה, נוכל לנסות לפעול מול משרד האוצר כדי להכניס את הטיפולים האלה לתוכנית עמית, ולאפשר למילואימניק ולמשפחתו לבחור איך לממש את הטיפולים האלה, האם באמצעות התוכנית או וולונטרית איך שהוא מממש היום ומקבל החזרים דרך קרן הסיוע. אנחנו עובדים על זה. << אורח >> כרמי אור: << אורח >> נעה, אני מבקשת לחשוב גם על פתרון לבנות הזוג לשעבר, כי עד היום לא נמצא שום פתרון, הן לא נגישות לעמית, ואין להן שום מתווה לטיפולים רגשיים בכלל. סליחה שאני מתערבת, אבל אם כבר זאת הסוגייה. אנחנו שנתיים וחצי, אימהות עם ילדים, שנשארות מאות ימים לבד עם הילדים, גם בלי מענה כלכלי, אנחנו נדבר על זה אחר כך, אינן זכאיות ולו לטיפול אחד. זה משהו שהוא בלתי נתפס, והוא נדחק כל כך הרבה זמן, ואני שמה אותו שוב ושוב על השולחן, ואני פה רוצה גם להגיש אותו שוב לתוך האירוע, כי לתת מענה, זה צה״ל נתן, של אפשרות לקבל שבעה טיפולים, מענה לילדים, רק אם בן הזוג לשעבר מסכים, הוא לא מענה. אין שום דבר לאימהות האלה. יש מעל 10,000 שעשו מעל 120 יום. זאת אומרת, אנחנו מדברות על כמות מטורפת של נשים שנמצאות מאות ימים, בטח עכשיו, עם שאגת הארי שהפילה את כולם לקרשים, זה משהו שצריך מענה מיידי, אוטומטי, שיתכנס, לא דרך המילואימניק. << אורח >> נעה ליפשיץ: << אורח >> אני לא בטוחה שתאהבי את התשובה שלי, אבל אני חייבת להתייחס בכנות. בסוף הלקוח העיקרי שלנו זה המילואימניק. הוא בא לשרת, הוא מקריב את עצמו. נכון, יש עורף משפחתי שתומך אותו ועוזר לדבר הזה לקרות. כדי לתת, אני צריכה לקחת מהמילואימניק, ויש פה בעיה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> למה את צריכה לקחת מהם? << אורח >> נעה ליפשיץ: << אורח >> רגע, שנייה, תני לי לסיים ואז תתייחסי. יש משפחות שהתא המשפחתי הוא אחד, ואני לא יכולה להפלות אותם לרעה, לעומת תא שהתפצל לשתי משפחות. ושוב, כי יש משפחות שמסתדרות, ויש משפחות שלא מסתדרות, ובסוף אני צריכה לנהוג בשוויון. ולכן יש פה עוד משרדים ממשלתיים, זה משרד הבריאות, משרד החינוך שנותן טיפולים נפשיים לילדים, משרד נגב וגליל שנותן מענה למעטפת המשפחתית, וצריך לראות איך ממקסמים את הדבר הזה דרכם. << אורח >> כרמי אור: << אורח >> ברגע שאתם מאפשרים גם לנשות מילואימניקים לקבל מענה וטיפולים והחזרים, יש פה אפליה, וזה גם הוגש לבג"ץ, וזה יידון בבג"ץ, אבל יש פה אפליה חד משמעית לטובת אימהות אחרות שאינן נמצאות באותו משק בית, ועל זה אנחנו קובלות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את צודקת. << אורח >> כרמי אור: << אורח >> אבל אנחנו לא יכולות לחכות למערכת המשפט. אנחנו צריכות מענים כרגע. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נכון, והיה ראוי שבדרך המלך. את צודקת במאה אחוז. << אורח >> כרמי אור: << אורח >> אם נותנים תוספת, אז אפשר לבקש שהתוספת שנייה אוטומטית תעבור לאותה אם, רק התוספת שמתקבלת רק לרגע, בלי לקחת כרגע ממנו. אבל יש פה מענים מיידים, אנחנו שנתיים וחצי בתוך האירוע הזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נכון. אגב, לא נתת מענה על ילדים מעל לגיל 14? << אורח >> נעה ליפשיץ: << אורח >> האמת שאין לי את זה מול העיניים. סליחה, אני מתנצלת. אני צריכה לראות מה כתבנו, אני לא בטוחה. סגרנו את זה לגיל 14, דוד? או שהצלחנו להעלות את הגיל? אתה זוכר להגיד? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> גם על זה וגם על קבלת שירות במרכזי החוסן. << אורח >> נעה ליפשיץ: << אורח >> אז אני אגיד שנייה במקביל. א', הסיבה שהצלחנו להוסיף טיפולים נוספים, וזה לא היה קל, בסדר? לא היה קל לקבל לזה תקציבים. הצלחנו, כי מה לעשות, המערכה נמשכת, או שנפתחת עוד מערכה ועוד מערכה. אנחנו בסיפור ארוך, ונדרשים עוד מענים, ואנחנו גם מבינים את הצורך לתת לילדים. ועדיין, תמיד, זה דרך המילואימניק. אני לא קובעת עבורו איך הוא מחלק את זה למשפחתו. זאת אומרת, אני משאירה לו להחליט לגבי התא המשפחתי שלו. ושוב, לא סתם אמרתי קודם שיש עוד משרדים ממשלתיים רלוונטיים שהם ביחד איתנו. אנחנו כן מנסים לעשות עבודה מול משרד הבריאות, ואתם רואים את זה, וזה אגב בא בגלל בקשה של פורום נשות המילואים, הכנסנו את זה להחלטת הממשלה האחרונה, ואתם תהיו שותפים גם בוועדה הזאת, כדי לראות מה אפשר לעשות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> טוב, אני מאמינה שיש פה כשל. אני מבינה את המורכבות, אבל אני חושבת שיש פה כשל, כי בסוף הן לא מקבלות והילדים אצלן, והן צריכות לטפל בילד כשהאבא שלו לא נמצא. << אורח >> כרמי אור: << אורח >> וגם הילדים לא מקבלים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> גם הן וגם הילדים נפגעים, והיה מוטב שתטפלו בזה. זה כבר המון זמן נדון, זה נכון. בסוף זה יכול להגיע מבג"ץ, אבל חבל, אין לזה צורה. << אורח >> נעה ליפשיץ: << אורח >> לא סתם אמרתי את זה קודם, יש את משרד החינוך שנותן טיפולים נפשיים לילדים דרך השפ"ח, גם יצא קול קורא שמגדיל את הסלים הניתנים לטיפולים נפשיים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, בסוף אתם מהפרספקטיבה שלכם צריכים להיות עיוורים למה טיב מערכת היחסים בין בני הזוג. אתם כן צריכים לראות את כל התא המשפחתי, ולא רק את המילואימניק. << אורח >> נעה ליפשיץ: << אורח >> אין לנו יכולת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אין לכם יכולת, משפחות לא יתפרקו, כאילו אתם חלק ממנגנון מדינתי. << אורח >> כרמי אור: << אורח >> ומשפחות ממשיכות להתפרק, לצערנו. יש גל מטורף של גירושים בתוך משפחות המילואימניקים. אנחנו צריכות להסדיר את זה מעכשיו והלאה, זה לא רק על מה שהיה. משפחות אכן מתפרקות. אנחנו עדות לזה, וזה מהלך שקורה, ואנחנו לא יכולות להתכחש אליו, ואנחנו במציאות שבה מילואימניק יכול להחליט שהוא יוצא לשירות מילואים על דעת עצמו ואם ילדיו נושאת בנטל, בין אם היא בחרה בזה, בין אם לא, בין אם היא נשואה, בין אם לא, וצריך לתת פה חופש. << אורח >> נעה ליפשיץ: << אורח >> אנחנו לא מעלימים עין בנושא. ולא סתם, ושוב, אמרתי את זה קודם, באמת ממקום שדיברנו ביחד איתכם, כן הכנסנו להחלטת הממשלה ועדה שתוקם שלנו ביחד עם משרד הבריאות, ביחד איתכם, כדי לראות איך אנחנו מצליחים לייצר מענים לתא המשפחתי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בסדר, אנחנו נחכה לעבודה שלכם, אבל הזמן עובר והמחירים נערמים. לא השבת לי על גיל 14. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אני אשיב על זה. עד גיל 18 המענה בסיוע נפשי, וגם השנה, מה שיהיה במכרז שייצא אחרי חוק התקציב, זה יהיה עד גיל 18 המענה בסיוע נפשי. ואני רוצה גם לדייק את הנתון של הגרושות שעברו מעל 120 יום, בן הזוג עבר. זה לא נתון מדויק, זה נתון מוכפל, ואנחנו לא יכולים למסור את הנתון המדויק כאן, אבל יש נתון אחר לגמרי שאליו אנחנו מתייחסים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז אם הם קבוצה קטנה, עוד יותר קל לטפל בזה. << אורח >> כרמי אור: << אורח >> אלה הנתונים שקיבלנו לפני שנה וחצי, מאז לא היו לנו נתונים חדשים. אלינה פה גם הביאה נתונים חדשים, ואנחנו נשמע אותם תכף. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לגבי קבלת שירות במרכזי חוסן? יונתן, בוא תענה לנו אתה, ממשרד הבריאות, מנהל רגולציה בבריאות הנפש. << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> שלום. יונתן ממינהל בריאות הנפש במשרד הבריאות. מי שמנהלות את תחום החוסן פשוט לא יכלו לעלות כרגע לדיון, אז אני אסביר בקצרה את הפעילות של מרכזי החוסן בהקשר של משפחות המילואים. בעצם יש שני רבדים שבהם עסוקים מרכזי החוסן. בהיבט הטיפול הקהילתי, אנשים שלא צריכים, איך נגיד את זה? טיפול נפשי ממש פרטני, כי הם מתמודדים ממש עם הפרעה, אלא שחווים בעקבות כל האירועים, בעקבות שירות המילואים, בעקבות כל מה שקורה סביבנו, איזושהי מצוקה רגשית, נפשית, אם, המשפחות וכו'. אז בכל מקום שבו נמצאים מרכזי החוסן, אם זה בעוטף עזה, ביהודה ושומרון, באזור הצפון וכו', המרכזים השונים מפעילים כל מיני קבוצות של חיזוק משאבי התמודדות. אוכלוסיית משפחות המילואים היא כמובן אוכלוסיית יעד מאוד משמעותית בהקשר הזה, ויש קבוצות גם למשרתי מילואים, גם לבני ובנות זוג של משרתי מילואים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז הם יכולים לקבל שם שירות. זה פשוט לא היה ברור בפעמים הקודמות. << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> זה לא טיפול לבן אדם פרטני, זו עבודה קהילתית שמחזקת בפעילות קבוצתית את המשאבים להתמודדות עם המצב והסיטואציה, שמלווים פה כבר שנתיים ומשהו הרבה מאוד אנשים. מעבר לזה, יש תוכנית רחבה יותר שמתקיימת ברבות מהרשויות המקומיות, תוכנית לקידום בריאות גופנית ונפשית, שגם בה מתקיימות פעילויות של חוסן קהילתי, וגם שם אנחנו מכירים שבהרבה רשויות הרשות בוחרת להפנות את המשאבים לטובת קבוצות שהן מיועדות למשרתי המילואים והמשפחות שלהם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אגב, בדיון הקודם נאמר שיועבר תקציב ממשרד הביטחון למשרד הבריאות, כדי שיהיה אפשר לתת עוד שירותים במרכזי החוסן למשפחות מילואימניקים. זה קרה? << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> אני לא יודע לענות על השאלה הזאת. אם למשפחה של משרת מילואים יש קושי ממש נפשי שמצריך טיפול פרטני בבן המשפחה עצמו, אז כמובן, כמו כל יתר האזרחים, יש שירותים היום באמצעות קופות החולים ברמות שונות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, את זה אנחנו יודעים. אני אשמח לשמוע ממשרד הביטחון, האם הם הקצו באמת תקציבים למשרד הבריאות לטובת הרחבת השירותים למשפחות המילואימניקים במרכזי החוסן? כי זו נקודה שנדונה בדיון הקודם. אני רוצה לעשות פולו-אפ על זה. או נועה או דוד, כן. << אורח >> נעה ליפשיץ: << אורח >> אני לא יודעת אם הקצו תקציבים נוספים, אבל אני יודעת שבהחלט משרד הביטחון מעביר תקציבים כדי לטפל במרכזי חוסן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. אני רוצה לעבור הלאה, אלא אם כן תסמנו לי שאתן רוצות לומר על זה עוד משהו. אני רוצה לעבור לסוגיה הבאה, של הגנה תעסוקתית לבנות זוג ולבנות זוג לשעבר של משרתי מילואים. קודם כל היה בדיון הקודם את הסיפור של הסיוע המשפטי של צה״ל בוועדות התעסוקה, שאמרו שזה לא מספיק זמין ולא מספיק טוב. וגם דיברנו על הצורך להאריך הוראת שעה וגם להרחיב לבנות זוג לשעבר את תיקון לחוק עבודת נשים על שעות היעדרות וימי היעדרות. וגם תיקון לחוק חיילים משוחררים, הגנה מפני פיטורים, גם את זה היה צריך להאריך ולהרחיב לבנות זוג לשעבר. כאילו, יש לי פה שלוש סוגיות, המוקד של הסיוע המשפטי והתיקונים שהיה צריך להרחיב ולהאריך, גם על ימי היעדרות ושעות היעדרות וגם הגנה מפני פיטורים. שרון כהן ממשרד העבודה, בואי נקבל התייחסות שלך לזה. << אורח >> שרון כהן: << אורח >> צהריים טובים. כמו שאמרה נעה ממשרד הביטחון, זה שהם באמת בעצם פועלים לקדם את התוקף של הוראת השעה. מבחינתנו, כל זמן שהוראת השעה הייתה בתוקף, אז המשרד שלנו והיחידה שבה אני עובדת, שזה מינהל הסדרה ואכיפה, שהוא אמון על הנושא הזה במסגרת גם חוק הגנה על עובדים בשעת חירום וגם חוק חיילים משוחררים, אנחנו כמובן ביצענו אכיפה. ככל שהגיעו פניות ומידע בחשד להפרת שני החוקים האלה, וגם בנושא של חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, כי גם חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה יש לו את הנושא של אפליה מחמת, וכמובן כל הקריטריונים, אני לא אמנה אותם עכשיו. אז ככל שהתקבלו פניות, אנחנו פנינו למעסיקים, יש מעסיקים שתיקנו את הליקויים ברגע שאנחנו פנינו אליהם, ויש מעסיקים שלא התייחסו או שלא תיקנו וההפרה נמשכה, ואנחנו ביצענו אכיפה. בהקשר הזה גם ניתנו התראות למעסיקים, יש תיקי חקירה שעדיין מתנהלים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> פה את מתייחסת לחוק חיילים משוחררים. ומה עם חוק עבודת נשים על ימי ההיעדרות? << אורח >> שרון כהן: << אורח >> זה ספציפית לא בסמכותנו מבחינת אכיפה, זה בהליך אזרחי, ולכן, תמר מתתיהו, אם יש לך משהו להוסיף בנושא הזה. מבחינתי, בתוקף של מינהל הסדרה ואכיפה, אין לי התייחסות לזה. תמר, את יודעת להתייחס לזה בהקשר שלכם? ואם לא, אני כמובן אחזור עם זה לוועדה. << אורח >> תמר מתתיהו: << אורח >> כן, אני יכולה להגיד שהצדדים ליחסי עבודה, המעסיקים וההסתדרות חתמו על הסכם קיבוצי שמדבר בדיוק על ההוראה הזאת בחוק עבודת נשים, כמו שהיה בשנתיים וחצי האחרונות. עוד לא ניתן צו הרחבה בגלל כל מיני עניינים מול המעסיקים ומול משרד האוצר, אבל ההסכם כבר נחתם, ובעצם גם שם יש את ההוראה שאומרת שעובדת יכולה ליהנות משעת ההיעדרות, גם אם היא עובדת אצל מעסיקים שונים, ובעצם לפצל את שעת ההיעדרות ביניהם. אז זה ממשיך, וזה אמור להיחתם בשבועות הקרובים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> והרחבתם את החוקים האלה גם לבנות זוג לשעבר? << אורח >> תמר מתתיהו: << אורח >> עד כמה שידוע לי, ההוראה הזאת בחוק עבודת נשים נתונה לפרשנות של בית הדין לעבודה, ואני לא בטוחה שזה הורחב לבנות זוג שהן ידועות בציבור או גרושות, וזה משהו שצריך לבדוק בפסיקה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נעה, את רוצה להתייחס לזה, ממשרד הביטחון? או דוד, שניכם? << אורח >> נעה ליפשיץ: << אורח >> התייחסתי לזה קודם. לפני שאגת הארי, ולאור המגמה שהייתה אמורה להיות של הורדת היקף ימי המילואים, כפי שכתוב בהחלטת ממשלה 3812, הוחלט שלא להאריך. אנחנו מבינים עכשיו שצריך להאריך בשל המצב, ואנחנו פועלים. שוב, זה קצת יותר מורכב, כי ההוראה כבר לא בתוקף, אבל אנחנו על זה. מקווה שיהיו לי בשורות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אפשר גם להאריך וגם להרחיב לבנות זוג לשעבר? << אורח >> נעה ליפשיץ: << אורח >> להאריך את הוראת השעה שהייתה תקפה עד סוף דצמבר 2025. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הבנתי, ומה עם ההרחבה לבנות זוג לשעבר? << אורח >> נעה ליפשיץ: << אורח >> יש שם לבנות זוג לשעבר, על זה אנחנו מדברים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אה, יש שם את זה. אוקיי. << אורח >> נעה ליפשיץ: << אורח >> לדעתי זה כולל את בנות זוג לשעבר. אני אוודא. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> למיטב הבנתי לא, לכן אני שואלת. << אורח >> נעה ליפשיץ: << אורח >> אני אבדוק. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. עמית מפורום נשות המילואימניקים, ואחריה אילנית משדולת הנשים בישראל. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> תודה רבה. אני אשמח להתייחס רגע גם למענה המשפטי שניתן דרך קרן הסיוע, שהוא לא מספק. זה עלה בוועדה הקודמת. גברתי העלית את זה עכשיו, אבל לא ניתנה לזה כל התייחסות. גם אני חושבת שנכון יהיה לשמוע מה קורה כאן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> דוד, אתה רוצה להתייחס לזה? מה קורה עם זה? כי באמת היו תלונות בדיון הקודם. עמית צודקת. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אני בקשר רציף עם הפורום פה, ואני אשמח לדעת איזה תלונות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אגב, בדיון הקודם היה לא רק מהפורום הזה. היו פה עוד ארגונים שאמרו שזה לא מספיק זמין ולא מספיק מקצועי, וההתמחות היא לא מספיק אפקטיבית. גם בזמן הזה, ברגע הנתון הזה, אנחנו עדיין נותנים מענה. יש מענה שניתן למול ועדות התעסוקה עם הצמדה של עורך דין במידת צורך. יש מקרים שלא מאושרים. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> הקושי העיקרי זה שהמענה ניתן רק אחרי שמפטרים. אבל מה עם מישהו שנפגע תעסוקתית ועוד לא זומן לשימוע, עוד לא פוטר, אבל יש פגיעה תעסוקתית משמעותית? אני לא יודעת אם קרן הסיוע היא הכתובת, אבל אם כבר ניתן מענה משפטי מצד קרן הסיוע, והוחלט שצה״ל לוקח על זה אחריות מסוימת, אז אני מצפה שהמענה יינתן מהשלב שמתחילות ההתנכלויות סביב שירות המילואים, שמתחילים לזרוק לנו הערות. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> המענה המשפטי שניתן הוא באמת רק לוועדת התעסוקה, או במידה והיה פיטורים, שהם לא מוצדקים. שם המענה שמוצמד הוא לזה. אנחנו לא יכולים להיכנס למקום שבו המשרת מקבל שינוי בשעות בעבודה, ויכול להיות שזה לא מה שגרם לפיטורים, כי יש קיצוצים במקום העבודה. אנחנו מתעסקים רק בוועדות התעסוקה, ורק בפיטורים שלא היו מוצדקים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע, דוד, דיון קודם היה פה צבר של ארגונים ונציגים שאמרו שהשירות לא מספיק זמין ולא מספיק מקצועי. אמרתם שאתם תשבו ותשמעו ותראו איך ניתן לשפר את זה. האם ישבתם ביחד וחשבתם איך ניתן לשפר את זה? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> שוב פעם אני אומר, אני בקשר רציף פה עם הפורום, ולא העלו אליי פנייה אחת שיכולתי לבדוק אותה, ואנחנו נותנים מענה רציף ובודקים גם את סקר איכות השירות שאתם מקבלים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, אז אני מבקשת שאם יש תלונות תעבירו את זה גם אלינו, וככה נוכל לראות שזה באמת מקבל מענה, כאילו גם במקרים הפרטניים, אבל גם שהעבודה בכללותה מתייעלת ונהפכת להיות יותר אפקטיבית. עמית, השלמת את דברייך, או שיש לך עוד משהו? << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> אני אשמח להתייחס גם למרכזי החוסן, שהמענה שהם יודעים לתת למשפחות המילואים, לכל הידוע לי, זה אך ורק עקב המצב הביטחוני. זאת אומרת, אני לא יכולה כאשת מילואימניק ליצור קשר עם מרכזי החוסן, ולהיכנס כאשת מילואימניק שמורכב לה. אני צריכה להגיד שאני מפחדת מהטיל, אני צריכה להגיד שאני מפחדת מהאזעקה. העובדה שאני אשת מילואימניק לא מקנה לי כרטיס כניסה למרכזי החוסן, וכאן אני חושבת שצריך לתת מענה רוחבי יותר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני הייתי רוצה לשמוע את התשובה של יונתן ממשרד הבריאות, כי הם בסוף מפעילים את מרכזי החוסן. יונתן, מה אתה אומר על הטענה הזו? << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> למרכזי החוסן יש מנדט לטפל במי שנפגעו באופן ישיר כתוצאה מאירוע ביטחוני. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מילואים זה אירוע ביטחוני? << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> לא. מילואים כשלעצמם עבור בן המשפחה הם לא אירוע ביטחוני. כתוצאה מטילים, מאזעקות וכו'. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> האם ניתן להגדיר את המילואים כאירוע ביטחוני? האבא נמצא במקום מסוכן, הילדים והמשפחה בלעדיו, יש להם קשיים וחרדות בעקבות זה. האם אפשר להסתכל על עצם שירות המילואים הכול כך ממושך כאירוע ביטחוני? << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> ההגדרות של מהו אירוע ביטחוני כרגע לא מכסות את הדבר הזה. אבל כמו כל אזרח אחר שכתוצאה מהמצב או לא כתוצאה מהמצב חש איזושהי מצוקה נפשית, בשביל זה יש את השירות הרחב של מערכת הבריאות דרך קופות החולים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שיהיה לך בהצלחה להשיג שם תור, זה עניין של חודשים רבים. << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> זה תלוי. קופות חולים היום מעמידות שכבה ענפה של שירותים, את יכולה תוך שעה לדבר עם מטפל מבריאות הנפש שייתן מענה ראשוני ויבדוק מה בדיוק צריך לעשות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע, אבל יש היגיון מבני בלהתייחס לזה כאירוע ביטחוני, כי בסוף זה אחד מראשי המשפחה שנמצא בסכנת חיים הרבה זמן ונעדר מהבית. זה לא שונה מהותית מרקטה שהתפוצצה ליד הבית, זה בסוף החשש לאבד חיים כתוצאה מהמצב הביטחוני והמלחמה. יש היגיון לכלול את זה בפנים. << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> אני לא אתווכח על האם אפשר למצוא היגיון בכך או אחרת, אפשר גם בסוגיות נוספות להחליט שיש היגיון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אתה אומר שכרגע זה לא, האם ניתן לשנות את זה? << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> זה המנדט של מרכזי החוסן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מי קובע את המנדט? זו חקיקה? << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> אני לא יודע בדיוק, אבל זה החלטות ממשלה והנהלים שבהם המערכת עובדת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז האם אתה יכול לגלות איך ניתן להרחיב את זה כך שגם מילואים ייחשב כאירוע ביטחוני? אפשר להגיד מילואים ממושכים, מעל לזמן מסוים, האם אפשר יהיה להרחיב את זה גם לשם? יש בזה היגיון. << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> יש בזה היגיון מכיוון מסוים, אבל בצד זה צריך לזכור שההיגיון של מערכת הבריאות כולה בא להפעיל את השירותים בצורה רחבה לכל האזרחים דרך קופות החולים. בשום צורה שהיא למרכזי החוסן, הגם שהם עושים עבודה מדהימה, כל המלחמה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, אז אתה אומר, עזבי את מרכזי החוסן, לכי לקופות החולים. דרך קופות החולים אפשר לתת מענה ייעודי למשפחות מילואימניקים? << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> קופות החולים מעניקות מענה לכל האזרחים. אנחנו לא מקדמים בתור אנשים כי הם באים מקהל יעד כזה או אחר. אנחנו כן יודעים, והקופות עושות את זה יום-יום, לקדם אנשים בתור לטיפול בהתאם למצב הקליני שלהם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> עמית, האם היום לכם יש קושי לקבל בדרכים הקיימות טיפול? מענה? << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> דרך קופות החולים לוקח נצח. אני לא הצלחתי לקבוע תור, נאלצתי לחכות כמה חודשים ופניתי לשירות הפרטי. וההחזר שאני מקבלת מקרן הסיוע על טיפול לילד בעקבות שירות המילואים מכסה לי חצי מהטיפול. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אתה מבין, יונתן? איך נותנים לזה מענה? << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> אני מבין. אנחנו מכירים בזה שהתורים לטיפול הם ארוכים. אנחנו גם מפעילים תוכנית לאומית לביאות נפשית, שבשנתיים האחרונות הגדילה את השירותים ב-30% ומשהו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זאת אומרת, גם המתנת וגם זה לא כיסה לך את כל ההוצאה, נכון? זה מה שאת אומרת, עמית. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> לא, אחרי שהמתנתי פשוט עברתי לשירות הפרטי, מצאתי תור די מהר, אבל יקר מאוד. אם ההחזר הוא עד גובה של 80% מהטיפול 240 שקלים, טיפול הכי זול שאני מצאתי, שהוא גם איכותי, עולה 480. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שזה סטנדרט. 480 זה לא יקר בטיפול, ככה זה. זה לא איזה משהו שהוא חריג. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז השאלה איך אתה נותן לזה מענה. לא אכפת לי, דרך מרכז החוסן, דרך קופות החולים, אבל בסוף איש המשפחה נמצא בשבילי בשטח, אז איך אני דואגת לו ולבני משפחתו שהוא לא ישלם עוד מחירים על זה שהוא עושה מילואים עבורנו? << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> אנחנו נותנים לזה מענה באמצעות הרחבה באמת מהירה ומסיבית של השירותים, שעדיין לא הדביקה את הצורך. אני לא מתכחש לזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תראה, אם בסוף עמית משלמת חצי מזה מכיסה, זה לא טוב. << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> בוודאי שזה לא טוב, שבן אדם שכתוצאה מתור במערכת הציבורית מצא את עצמו במצב שהוא צריך להוציא מכיסו. זה בוודאי לא המצב הרצוי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז מה התוכנית? איך פותרים את זה? << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> התוכנית היא להמשיך ולהרחיב את השירותים. התוכנית היא להשתמש בזה שיש לנו שורה של רבדים של מענים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כדי שהציבורי יהיה לה זמין ואז זה יעלה לה פחות כסף? זו התוכנית? זאת אומרת, עמית תצטרך להמתין עד שמערכת בבריאות הנפש תתוקן במדינת ישראל, ואז היא תקבל שירות בלי שהיא תצטרך לממן מחציתו מכיסה? << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> אני לא מצליח ל- - -. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני פשוט הקשבתי ולא קיבלתי תשובות. הקשבנו די הרבה זמן, אני פשוט לא הצלחתי לקבל תשובות. האם התשובה שלך, אני רוצה לרדת לסוף דעתך, היא שהדרך היא דרך התחנות לבריאות הנפש הכלליות, ועד אשר המצב שם לא ישתפר והתורים יקוצרו, היא תצטרך ללכת למערכת פרטית ולשלם מחצית מהסכום מכיסה? << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> המצב של משפחות המילואים שצריכות טיפול נפשי כרגע הוא לא שונה ממי שעכשיו, כתוצאה מהמצב, זקוק לטיפול נפשי, והוא לא בן משפחה של בן מילואים. בהחלט יש תורים ארוכים במערכת, אבל המערכת עושה מאמצים אדירים וגם מוצלחים, בשנתיים האחרונות, ומרחיבה את עצמה. גויסו יותר מ-1,000 מטפלים למערך הציבורי, נבנו עשרות של מרפאות, ויש כבר 30% ומשהו יותר פעילות ממה שהייתה לפני שנתיים. זה קצב שהוא חסר תקדים. ועם זאת, אנחנו עוד לא הדבקנו את הצורך, שכמו שכולנו מבינים בתקופה הנוכחית, הוא עולה ועולה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני חולקת על הנחת העבודה שלך שזה לא שונה. זה שונה, כיוון שאתה כמדינה שלחת את האיש של עמית לצבא לחודשים רבים. בזה זה שונה. ויש לך אחריות על האירוע הזה. נכון שלפעמים קורים דברים גם לא קשורים, וגם לכולם מגיעה עזרה, ובחברה מתוקנת אנחנו רוצים שכולם יקבלו את השירות. אבל פה אתה המחולל של האירוע, כמדינה, ולכן יש לך אחריות מוגברת. << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> בהחלט יכול להיות שלמדינה כמדינה יש אחריות מוגברת. מערכת הבריאות במסגרת משרד הבריאות היא מערכת אוניברסלית. היא לא מתעדפת אנשים או קבוצות כאלה ואחרות. אנחנו נותנים שירות נגיש וזמין לכולם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זו המדינה, זה עניין של החלטות שמתקבלות. << אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >> משרד הביטחון הקים את הערוצים שלו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בוא, אני יכולה לקחת את זה על אלף דוגמאות. למה למשפחות שכולות שיקיריהן נפלו במלחמות יש זכויות שונות ממשפחה שכולה אזרחית? נכון? יש אפליה. נו, למה? כי יש לנו אחריות מוגברת כלפיהן. גם פה זה אותו אירוע. זו גם לא תהיה הפעם הראשונה, זה רוחבי. לצערנו, אנחנו מדינה שיודעת הרבה מאוד מלחמות. << אורח >> כרמי אור: << אורח >> מבחינתנו, גם אם אשת מילואימניק צריכה תור ל-MRI או לבדיקת שד, היא צריכה לקבל קדימות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני חושבת שבוודאי, אוקיי? הלכת כמה צעדים קדימה. בוודאי כל מה שנדרש על מנת שהיא תוכל להמשיך את חיי המשפחה התקינים בזמן שהאיש שלה נמצא במילואים חודשים רבים, זו חובתנו. זה הבסיס, זה הישיר. יותר רחב, אפשר לדבר על זה, אבל זה הבסיסי ביותר. יש עוד אנשים עם מצוקות, ברור, אבל פה אתה המחולל של האירוע. אתה המעסיק של המילואימניק. אבל מהתשובה שלך אני למדה שעד אשר תשוקם כל מערכת בריאות הנפש, שיש בה חוסרים גדולים על אף המאמצים הכנים של אנשי משרד הבריאות, אני לא מזלזלת, אבל אם בעצם אשת המילואימניק תצטרך להמתין עד שכל המערכת תבריא, אז היא תמתין עוד שנים. זה המצב. אילנית משדולת הנשים. << אורח >> אילנית סויבלמן: << אורח >> היי, צהריים טובים. קודם כל תודה רבה על קיום הדיון הזה, הוא חשוב ומבורך, תודה על זה. אני אילנית, אני עו"ד, מנהלת מרכז מיצוי הזכויות של שדולת הנשים מאז תחילת המלחמה הזאת לפני שנתיים. מתחילת המלחמה הזו, כמו המלחמה הקודמת עם איראן, יש עלייה של מאות אחוזים בפניות, של כל מיני סוגי פניות וסוגי נשים שפונות אלינו. המון המון נשים, גם בנות זוג של משרתי מילואים, גם בנות זוג לשעבר של משרתי מילואים, מעידות על פיטורים, על התנכלויות, על קשיים מאוד מהותיים בעבודה, ולזה אין לנו מענה. כל הזמן אומרים שאנחנו בדרך ואנחנו עובדים על מתווה וכו'. אבל אני לא מצליחה להבין איך אחרי שאנחנו למודי ניסיון באופן הזה עדיין הן ממתינות לכל מיני הסדרים כאלה של החל״ת למשל. אף אחת לא יודעת מה מגיע לה, מה לא מגיע לה, אם היא מחויבת להגיע לעבודה, לא מחויבת להגיע לעבודה, אין הוראות ברורות, חוסר ודאות גדול ובלבול מאוד מאוד גדול. זה ברמה הכללית אני מדברת. לעניין הפרטני של בנות זוג לשעבר של משרתי המילואים, עדיין יש כמה כשלים מאוד מהותיים שלא זכו למענה. האחד והמשמעותי ביותר, כספים שכבר אושרו על ידי קרן הסיוע לא משולמים לנשים האלה, לעיתים גם מעל ארבעה חודשים מהרגע שאישרו את קבלת הכספים. ואני מדברת על משרד הביטחון, שכמובן, אולי לא בכוונה, אבל מעכב בצורה מאוד משמעותית תשלומים כאלה. אני דיברתי רק הבוקר עם פונה שמחכה ארבעה חודשים לתשלומי חליף המשמורת, בדרך גם פגע לה טיל בבית והיא פונתה מהבית שלה, ומס רכוש שיבקש ממנה להתחיל ולעשות את השיפוצים בעצמה מכספה שלה ואחר כך לקבל את ההחזר, כי אלו ההסדרים וזה הנוהל, ואין לה איך לעשות את זה. אין לה אפילו את הסכום הבסיסי שקרן הסיוע כבר אישרה שתקבל אותו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> דוד, אולי תתייחס לעיכובים בתשלומים של קרן הסיוע? << אורח >> אילנית סויבלמן: << אורח >> לא של קרן הסיוע. התשלומים בעצם תקועים, אם אני מבינה נכון, במשרד הביטחון. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> ברגע שהם מאושרים, יש שתי אופציות – או לשלם את זה דרך המשרת והם מעבירים, וזה קורה ברוב המקרים, או בבקשה אישית שלה להעביר את זה לחשבון הבנק, שצה״ל לא יכול לשלם לחשבונות בנק של מי שלא משרת בתוך צה״ל והוא צריך להפנות את זה למשרד הביטחון, לפתוח את זה כספק חיצוני כדי להפנות תשלום. זה לוקח זמן, בטח בעת הזאת שאנחנו בתקופת חירום, אבל זה מבוצע. בדרך כלל ה-SLA שם, מהרגע שמאושרת הבקשה, יכול לקחת עד 60 ימים. בתקופה הזאת יש עומס בגלל המצב, ויש באמת עיכוב. אבל שוב אני אומר, ברגע שהם מגיעים להסכמה, וברוב המקרים יש הסכמה, אנחנו יכולים לשלם את זה למשרת, והרבה מהם עושים את ההעברות הכספיות ביניהם. << אורח >> אילנית סויבלמן: << אורח >> ממה שידוע לי, הן לא נשאלות בכלל אם את רוצה להעביר את זה למשרת, כן או לא. ברגע שזה מאושר וזו בקשה נפרדת של חליף משמורת, שבדרך כלל הן מגישות את זה באופן שהן מגישות את זה בגלל היעדר הסכמה, זה מועבר אליהן כביכול ישירות לחשבון הבנק. ואתה אומר שיש עכשיו איזשהו עיכוב בגלל המצב, העיכוב הזה הוא כבר ישן. אנחנו מדברים על פניות של לפני דצמבר 2025 עדיין לא קיבלו את הכספים. אז ברור שהאירוע הזה כמובן יכול אולי להכשיר איזשהו עיכוב, אבל בטח לא עיכוב של ארבעה חודשים לנשים האלה, שנשארות בבית עם הילדים, שלוקחות על עצמן את כל הנטל ומבקשות את הסכום המינימלי שכבר אושר. למה זה כרוך בכל כך הרבה סחבת וגרירת רגליים? אותי זה מכעיס מאוד. וגם אין סיבה ברורה. המלחמה היא לא סיבה מספיקה, כי כמו שאמרתי קודם, זה היה גם קודם לכן. מעבר לדבר הזה, על תשלומי הבייביסיטר עודכנו כרגע שעובדים על זה. לצערי, לוקח הרבה מאוד זמן לעבוד על הדברים האלה כשמדובר בנשים לשעבר. ובנוסף לזה, הנשים שאני עובדת איתן מקרן הסיוע מדהימות מסייעות לנו ועושות את המירב. אבל יש לי איזושהי תחושה שקוצצו כל מיני תפקידים, שקוצצו אנשים, שקוצץ הצוות, שגם הבקשות עצמן של נשים לשעבר והצוות של בנות זוג לשעבר, מתעכבות מאוד. זאת אומרת, הבקשות, לוקח להן הרבה זמן להיות מטופלות, גם לפני המלחמה, אבל בעיקר בגלל המלחמה. ואז אנחנו מייצרים בעצם שני צווארי בקבוק כאלה. זאת אומרת, האחד הוא איזושהי סחבת ועיכוב מאוד משמעותי בטיפול בפנייה עצמה על ידי קרן הסיוע, ובהמשך גם התשלומים אחרי שכבר אושרו על ידי משרד הביטחון. יש פה עיכובים מאוד משמעותיים. << אורח >> כרמי אור: << אורח >> שלא לדבר, אילנית, על זה שכל נושא אובדן הכנסה נעצר לחלוטין כבר חודשים בגלל עניינים עם רשות המיסים, שזה הכסף הגדול. אובדן הכנסה זה מיידי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> דוד, אתה רוצה להתייחס למשהו מהדברים שאילנית מהשדולה ציינה? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> קודם כל באמת אמרנו, יש עיכוב כרגע שחל בהעברת התשלומים דרך משרד הביטחון בגלל שזה לוקח זמן. זה תהליך מאוד ארוך, כי צריך להגדיר את זה כמו ספק כדי לשלם את זה למישהו שהוא אינו בתוך צה״ל, וזה תהליך ארוך, שאני לא אלאה את כל התהליך, אבל גם בעבר, לצערנו, לקח קצת זמן, ואנחנו מנסים כל הזמן לייעל את התהליך. גם בתקופה הזאת יש פחות יכולת לעשות את זה בצורה יותר מהירה. בהתייחס לפניות שמגיעות לקרן הסיוע, ה-SLA של קרן הסיוע הוא זמן שאנחנו הקצבנו אותו והוא גם מעודכן, אבל יש בקשות שהן קצת יותר רגישות ומורכבות, ויש בהן השלמות מסמכים שנדרשות. ולא שהצוות צומצם, אלא שפשוט אלה בקשות מורכבות שלוקח זמן לבחון אותן. << אורח >> כרמי אור: << אורח >> אפשר לפשט את הגשות הבקשות, כבר דיברנו על זה. בלי יותר מדי טבלאות, בלי יותר מדי הצהרות, דברים שבמקומות אחרים מתקבלים באופן אוטומטי. לא סביר, התחנונים וכמות הניירת. וגם דיברנו על זה כבר לפני שנתיים, שאין בכלל אזור אישי, אין בכלל חיווי למה חסר, ואני לא יכולה לעשות השלמת מסמכים. אני צריכה להתחיל את כל הבקשה מההתחלה. יש פה דברים שבאמת הם פתירים. כבר דיברנו על המתווה שאפשר ליצור אזור אישי, כבר הבנו שאפשר לזהות לפי ביטוח לאומי מי זאת. אז תזהו אותה, שהיא תהיה בתוך המערכת של צה״ל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בואי נעשה פוקוס בבנות הזוג לשעבר של משרתי המילואים. היו לנו כמה נקודות מהדיונים הקודמים. אחת, קודם כל אני מבינה שיש עיכוב בתשלומים, שצריך לטפל בזה, שזה צריך להביא מקרן הסיוע. שתיים, יש את העניין של האזור האישי שאת בדיוק נגעת בו, לבנות הזוג לשעבר, שבמקרה שלהן זה עוד יותר חיוני. יש את מה שעלה בדיונים הקודמים, המימון לטיפולים רגשיים לבנות זוג לשעבר, שכרגע אין. << אורח >> כרמי אור: << אורח >> אין בכלל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> וגם רצינו בעצם להגיע למצב שמשתמשים בנתונים של המוסד לביטוח לאומי כדי לשלם את המענק החד פעמי הזה. << אורח >> כרמי אור: << אורח >> כבר קרה, כבר הועבר המענק, זאת אומרת הדרך נפרצה. עכשיו רק צריך להחיל את זה על חליף משמורת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ולהעביר להם את כל המידע. << אורח >> כרמי אור: << אורח >> אנחנו לא צריכות להגיש על חליף משמורת. האיש נמצא בימ״מים, צה״ל משלם לו ימ״מים, שצה״ל ישלם חליף משמורת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> דוד, בוא רגע נתייחס לנקודות האלה. קודם כל, העיכוב של כמה חודשים בהעברת תשלומים, איפה זה עומד? מתי זה ייפתר? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> לגבי התשלומים, אנחנו באמת מתעסקים בזה בימים האלה ומנסים לקדם את זה למול משרד הביטחון. אני מניח שזה ייפתר בימים הקרובים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. ולגבי הקמת האזור האישי לבנות זוג לשעבר? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> דיברנו על זה גם בדיון הקודם. זה לא לבנות זוג לשעבר, זה בכללי לבנות הזוג. זה תהליך מאוד מאוד ארוך. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני כאילו מחדדת את זה. אני כתבתי לעצמי בהקשר של בנות הזוג לשעבר, למרות שאתה צודק, זה לכולן, כי אצלן זה הרבה יותר קריטי. אם אין להן את האזור האישי, הן חסומות. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> כרגע האזור האישי של משרת המילואים הוא חסום רק למשרתים. זה תהליך שנמצא בתוכניות העבודה של צה״ל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ותוך כמה זמן לדעתך זה ייפתר? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אני לא יודע להגיד בדיוק מתי זה יקרה. זה כן היה בתוכנית העבודה. אנחנו כרגע לא עוסקים בזה בעקבות המצב, אבל כן זה נמצא בתוכנית העבודה, שבנות זוג יוכלו גם להתחבר בעתיד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> דווקא כדאי לעסוק בזה בעקבות המצב, כי יש עוד נשים שזקוקות לעזרה בעקבות המצב. << אורח >> כרמי אור: << אורח >> אנחנו מבקשות את זה מתחילת 2024, אנחנו כבר בתחילת 2026. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן. אני אודה לך אם תתעדפו את זה, כי זה כן רלוונטי למצב. ומה לגבי המימון של הטיפולים הרגשיים לבנות זוג לשעבר? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> התייחסה לזה גם מקודם נעה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נעה, תזכירי לי? << אורח >> כרמי אור: << אורח >> שזה של המילואימניק. שאין מענה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זאת אומרת, אין תוכנית לפתור את זה כרגע? << אורח >> נעה ליפשיץ: << אורח >> לא, אין לנו תוכנית לפתור את זה. שוב, כמו שהזכרתי קודם, החלטת הממשלה, התקציב שלה היה מעוגן בתוך תקציב משרד הביטחון, ולכן אין מה לעשות. כל מה שאני אתן זה על חשבון המילואימניק, והמילואימניק הוא הלקוח שלי. ולכן, שוב, יש את העורף המשפחתי שתומך אותו, אין ספק, אבל בסוף, כל מה שאני אתן אני אצטרך לקחת ממנו, ואני לא יכולה להיכנס ולהחליט עבורו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, את עושה את זה כשזה קורה בתוך התא המשפחתי שלא התפרק, כן? זה פשוט יגיע לבג"ץ, כאילו אין לי דרך אחרת. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> זאת אומרת, אם מחברים את מה שמקבלת בת הזוג לשעבר פלוס המילואימניק והעורף המשפחתי, אם יש לו עורף משפחתי חדש, או הקיים, הם מקבלים יותר ממשפחה רגילה שלא התפרקה. זאת אומרת, בסוף הם מקבלים יותר. << אורח >> כרמי אור: << אורח >> חבל שאתם לא מוכנים לחלק את הדברים. זאת אומרת, הבקשה שלנו פה, בדצמבר 2023, הייתה לחלק. << אורח >> נעה ליפשיץ: << אורח >> אבל כמו שאני לא מחליטה על אף מילואימניק אחר, אני לא יכולה להחליט עבור איזה ילד הוא ייתן את הטיפול, או במי הוא רוצה לטפל קודם. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> גם כשהם נשואים אנחנו לא מחליטים להם על מה שהם מקבלים. אני נותן להם שובר נופש, אני לא אומר להם אם הם צריכים לקחת את המשפחה או לא. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה ייפתר רק בבג"ץ. << אורח >> נעה ליפשיץ: << אורח >> שוב, אני אמרתי פה גם קודם, יש עוד גופים שנותנים מענה, אם זה משרד החינוך, משרד הבריאות, משרד נגב וגליל, שנותנים מענה לעורף המשפחתי. אולי אפשר לפתור את זה דרך המענים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תראי, משרד הביטחון בסוף הוא המשרד החזק, עתיר התקציבים, עם יכולות הביצוע הגבוהות ביותר, לכן אנחנו באות אליכם. יש לכם כוח אדיר במערכת, לא פרופורציונלי ביחס למשרדי ממשלה אחרים. לכן אנחנו באות אליכם, כי אנחנו רואות בזה את הדרך הכי אפקטיבית. מה לגבי היכולת להשתמש בנתוני הביטוח הלאומי כדי ליידע בנות זוג לשעבר על זכויות? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> קיבלנו עוד הפעם את הנתונים מהוועדה הקודמת, וממש עכשיו כשיסוכם המתווה הסופי של המענים עם תקנון קרן הסיוע, זה יצא. אנחנו בתקווה להוציא את זה לקראת החג, ולהפיץ להם את המידעון עם כל מה שדובר גם בוועדה הקודמת. אנחנו בשיתוף פעולה. << אורח >> כרמי אור: << אורח >> ביחס לזה, ותודה על זה, אני יודעת שאתם גם עובדים על ניסוח, אני אשמח שזה יחכה לאחרי החג ושתעובה המעטפת שיכולה לקבל את כמות הפניות שתגיע. אם כבר עכשיו אנחנו באירוע של צוואר בקבוק, שפניות לא נענות, שפניות לא משולמות, תחשוב לכמה תסכול זה גורם אצל אלפי נשים שעד עכשיו לא ידעו, הולכות להגיש שנתיים וחצי אחורה ולהיתקע עכשיו חצי שנה בתוך המערכת. כי אלה הזמנים, אנחנו יודעים כמה זמן לוקח לטפל בפנייה, כמה זמן לוקח לשלם על פנייה. יותר קשה לי עם התקיעה הזאת. ואני כן מבקשת, וביקשנו בעבר, וכבר בחנו כניסה אפילו של מילואימניקית מטעמנו, כדי לבחון עוד בקשות, כדי להוריד. אנחנו לא יכולים על בסיס הנתון הקיים לשלוח הודעות SMS עכשיו לכמה אלפים טובים של נשים שבכלל לא היו מודעות למה יש להן, ולהכניס אותן לתוך צוואר הבקבוק. מה עשינו בזה? זאת אומרת, אנחנו צריכים פה במיידי גיוס מילואים או גיוס אנשי קבע למערך הבוחן של הבקשות, כדי שלא תהיה בעיה כזו שאנחנו שולחים הודעות SMS, עשינו את שלנו, באמת, ביקשנו כבר הרבה זמן שיהיה מענה, שהאינפורמציה תגיע למי שלא נמצאת בתוך המערכת ולא מכירה, לא אותנו כפורום ולא את מה שהשגנו בתוך המערכת הצה"לית. אז אם אפשר לדאוג לעיבוי של אותם כוחות שמטפלים בבקשות לפני קרות האירוע, ולא אחר כך לתקוע אותן, כבר עכשיו יש לנו אלפי נשים שתקועות, אז מה אחר כך? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> טוב, אני רוצה רגע לעשות פאוזה לנושא הזה ולגעת בעוד סוגיה שנגענו בה בדיון קודם. הנקודה הנוספת שעלתה זה עניין חופשת הלידה והסיוע לנשות מילואים בתקופת הלידה. זאת אומרת, אמרנו שיש צורך לבחון מענים ייעודיים לנשים שממש יולדות, וכרגע הבעל לא פה וצריך עזרה עם הילדים האחרים שבבית. ומה עושים באירוע שבו האישה האריכה את חופשת הלידה, כי אמרו שהגבר צריך להגיע למילואים, ובסוף המילואים בוטלו. זו גם איזו פינה שהועלתה בדיון הקודם. אתה זוכר, דוד? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> כן, אני זוכר. אני אתייחס בהיבט של מה שדיברנו בדיון הקודם, וגם אמרתי, אני אשמח לראות דוגמאות. לא הגיעה אליי דוגמה אחת של מישהי שנפגעה, ואני אשמח, תביאו לי את הדוגמה הזו, אנחנו נבחן אותה עם קרן הסיוע. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זאת אומרת, הנשים שהעלו את זה והלינו, לא פנו. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> לא פנו אליי לפחות, וכשמגיעים אליי מקרים כאלה אנחנו תמיד בודקים אותם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זאת אומרת, אתם לא התרשמתם שזו בעיה שהיא חוזרת על עצמה. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אני מתרשם שזה יכול לקרות, אבל אני אשמח לקבל את הדוגמאות כדי לסייע. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, בסדר, אני לא אומרת את זה בציניות. בסוף המקרים זה מה שאנחנו לומדים מהם. אני רואה פה את רשות הצעירים ואת ביטוח לאומי, אתם רוצים להוסיף משהו? בן או אלינה? << אורח >> בן שי: << אורח >> כן. קודם כל, שוב תודה על הדיון. רק לעדכן, כי דיברנו על הרבה דברים שחסרים. אצלנו, כמו שתיארתי פעם שעברה, יש רכזים שעובדים היום כבר ב-72 רשויות מקומיות. עכשיו בשאגת הארי, מאני-טיים שלהם, ואנחנו רואים מהשטח די הרבה דברים שקורים. הרשויות המקומיות עצמן גם לאט לאט מבינות איך לנהל את הדבר הזה ברמה המקומית, וזה דבר מצוין. דבר אחד חשוב לי כן לומר, ממש בימים האחרונים, יחד עם משרד החינוך, עם מינהל חברה ונוער, יחד עם משרד נגב-גליל, מרכז שלטון מקומי ומרכז שלטון אזורי, התחלנו בפרויקט שנקרא צו 8 לנוער, שבעצם קורא מצד אחד למשפחות של המשרתים שמשרתים היום במילואים, לקבל שירות של בני נוער שיגיעו אליהם הביתה כדי לעזור להם במה שהם צריכים. מצד שני, קורא לבני הנוער להתגייס לטובת הפרויקט הזה, זה פרויקט שהוא ארצי. בשלב הזה כל המשפחות של המשרתים כבר קיבלו הודעות SMS שקוראות למי שרוצה להירשם ולקבל את המענה. ובני הנוער ברשויות גם מתגייסים לטובת הדבר הזה, וזה מייצר לנו איזושהי פלטפורמה שהיא כמובן לא רק עבור המבצע הנוכחי, זה גם קדימה ככל שנדרש, מאפשר כוח אדם שהוא מקומי ומאוד יכול לסייע למשפחות באתגר היום-יומי של ניהול המשפחה כשבן או בת הזוג במילואים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מאה אחוז, תודה רבה. ד"ר ענבל בר סלע, פסיכולוגית שמטפלת בנשות מילואימניקים. ויהלי אשכנזי, מועצת התלמידים והנוער. << אורח >> ענבל בר סלע: << אורח >> היי, אני רוצה לחזק כמה דברים שכבר נאמרו ולחדד עוד בקשר לנשות מילואימניקים. בנושא של תעסוקה, צריך לייצר מנגנון של פיצוי למעסיק של האישה על עבודה חלקית, זה דבר חשוב. נושא נוסף זה זמן התאקלמות גם לנשות המילואימניקים בין סבב מילואים ובין חזרה לעבודה. זו תקופה מאוד מאוד אינטנסיבית וקשה בחיים של המשפחה. ימי סידורים לאישה שיהיו בתשלום. אלה שלושה דברים, ככה, בנושא הזה של תעסוקה. אני רוצה לחדד את עניין הטיפול הנפשי, שכרגע המענה הוא מאוד לקוי. מרכזי חוסן בוודאי אינם נותנים טיפול נפשי ראוי לא לנשות המילואימניקים ולא לילדים, וגם דרך משרד הביטחון התהליך הוא מאוד ארוך עבור המילואימניקים עצמם. יש לי כמה מטופלים שהם עם פוסט טראומה ועד עכשיו לא קיבלו הכרה או ועדה של משרד הביטחון מעל לשנה, שזה המון המון זמן. כל הנושא הזה הוא בהחלט לא מטופל כראוי. משפחות מילואימניקים לא מקבלות את הפיצוי הכספי על טיפול נפשי, או את הנגישות לטיפול כמו שצריך. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, שמענו את זה. << אורח >> ענבל בר סלע: << אורח >> ונושא נוסף, ואני שמחה עכשיו לשמוע מרשות הצעירים, זה עניין של עזרה בבית, שגם הוא לא מקבל מענה ראוי. עניין של שמרטפות, של כביסה, של ניקיון, כל מיני דברים כאלה, אין כרגע שום פתרון באמת מוצלח בהיבט הזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, תודה רבה. האחרון החביב יהיה נציג או נציגת תנועות הנוער. יהלי, בבקשה, ואז אנחנו נסכם. שלום לך. << אורח >> יהלי אשכנזי: << אורח >> שלום לכולם. אני אלי אשכנזי, תלמידה בכיתה י"א מגן יבנה, ונציגה של מועצת התלמידים והנוער הארצית. שני הוריי שירתו במילואים לאורך כל המלחמה וגם עכשיו במלחמה של שאגת הארי. תמיד דואגים שאחד מהם יישאר איתי ועם אחיות שלי בבית, אז הם כזה מחליפים ביניהם משמרות. אבא יוצא בלילה וחוזר בבוקר, ואמא יוצאת בבוקר לפני שאני קמה וחוזרת אחר הצהריים. אבל מספיק שרק אחד מההורים מגויס למילואים, וזה כבר משפיע על כל המשפחה ועל הנוער בפרט. אני אתייחס פה לכמה רמות עיקריות שזה פוגע בי ובתלמידים במדינה, שנאמרו פה, אני כזה אוסיף דברים. אני אתחיל ברמה הכלכלית. אחד ההורים לא בבית כי הוא במילואים, אז ההורה השני או שהוא מוסיף שעות כדי לחפות על הפער שנוצר או שהוא מוריד שעות כדי להיות עם הילדים בבית, או שבכלל יש משפחות שבני הנוער הולכים לעבוד כדי לעזור לפרנס את המשפחה. זה מקרים שכאילו ככה או ככה נוצרת איזושהי בעיה בתוך המשפחה, בין אם זה בתקשורת בין הילדים ובין אם זה כלכלי. והילדים כאילו מרגישים את המתח בבית ואת תחושת אי היציבות, ונוצרת תחושה שצריך להתגבר הרבה יותר מהר ולקחת אחריות כבדה יותר שלא מתאימה בהכרח לגיל. זה משהו שממש חשוב לטפל בו. אני אעבור לרמה הנפשית. כשאחד מההורים במילואים, ההורה השני נושא בעומס גדול, רגשי ותפעולי. הוא דואג לתפעול של הבית ולפעילות, וברוב המקרים הבית נרתם חזרה ומבין את הסיטואציה. בבית שלי, שאני האחות הגדולה כי גם אחותי הגדולה משרתת במילואים, אז כרגע בתור הילדה הגדולה אני דואגת ומנסה לעזור כמה שיותר למצב. אבל זה מציף בעומס ישירות, ואני רואה פחות את ההורים שלי, אז הביטחון שלי נפגע. כי הרי בסופו של דבר המקום הבטוח שלי זה ההורים שלי, ואם הם כבר לא בטוחים ומתמודדים עם המצב הזה לבד, איפה המקום הבטוח שלי ושל כל הנוער במדינה? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ברור. יהלי, תודה רבה. אני חייבת לסכם, אז אם את רוצה משפט אחרון. << אורח >> יהלי אשכנזי: << אורח >> משפט אחרון על הרמה הלימודית, שאנחנו חוזרים ואומרים את זה כל דיון ועדיין אין ממש שיפור. זה בלתי אפשרי להתרכז ולשמור שגרה וללמוד לבגרויות ומבחנים כשאחד ההורים, במיוחד כששניים לא בבית. חשוב לשים לב לזה, כי זה לא שהילדים לא רוצים ללמוד את זה, זה באמת בלתי אפשרי עם חוסר היציבות שיש בבית. ובאמת משפט אחרון, כמו שנאמר פה קודם על צו 8, שכל מועצות הנוער והתלמידים במדינה לוקחות באיזה חלק ופותחות חמ״לים ברשויות המקומיות. אנחנו, כנוער, נרתמים למשפחות. אנחנו צריכים שהמדינה תרתם למעננו, למען המשפחות. וזהו, תודה רבה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה לך. אני מסכמת את הדיון. אני קוראת למשרד הביטחון והאוצר להשלים את מענק הבייביסיטר לבנות זוג לשעבר של משרתי מילואים. נקודה ראשונה. נקודה שנייה, אני קוראת למשרד הביטחון להשלים בהקדם את הארכת הוראת השעה בחוק חיילים משוחררים ולהחילו על בנות זוג לשעבר. שלוש, אני קוראת למשרדי העבודה והביטחון לפעול להכנסת ילדים של משפחות מילואים למסגרות חינוכיות של עובדות חיוניות. נקודה רביעית, אני קוראת למשרד האוצר והעבודה להשלים את ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה שיאפשר שעות היעדרות לבנות זוג, ולוודא שזה יוחל גם על בנות זוג לשעבר של משרתים. חמש, אני קוראת למשרד הביטחון לפעול למימון של טיפול רגשי לבנות זוג לשעבר. ראינו שיש גם בעיה בלא בנות זוג לשעבר, שבעצם צריכות לחכות בתורים הציבוריים, ואם הן הולכות בפרטי, הן משלמות חלק ניכר מהטיפול מכיסן, ובנות זוג לשעבר לא מקבלות כלום, אז בשני הדברים צריכים לטפל. אני קוראת לקרן הסיוע לעדכן בהקדם את העברת המענקים לבנות הזוג לשעבר, זה תקוע מזה מספר חודשים. אני קוראת לקרן הסיוע לתעדף את הפרויקט של הקמת אזור אישי באתר, גם לבנות זוג וגם לבנות זוג לשעבר של משרתים. אני מבקשת מקרן הסיוע להעביר את תקנון הקרן לשנת 2026, כדי שזה יהיה שקוף לציבור. אני קוראת למשרד הבריאות לבחון את שינוי הקריטריונים לזכאות לטיפול במרכזי החוסן, ולהגדיר את היציאה למילואים של בן המשפחה כאירוע ביטחוני, כך שהם יוכלו לקבל שירותים במרכזי החוסן. אני קוראת למשרד הבריאות להעביר לוועדה את התוכנית לקיצור התורים בתחום בריאות הנפש, כיוון שזה משפיע על כולם, ובפרט על משפחות המילואימניקים, שכרגע הם בדיוק באותו תור, אז שנבין מתי העניין הזה יבוא על פתרונו. במידת הצורך אנחנו נמשיך ונכנס את הדיונים האלה. אני מודה לכל מי שטרחו להגיע, ואני נועלת את הדיון. תודה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:58. << סיום >>