פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 591
מישיבת הוועדה לביטחון לאומי
יום שלישי, י"א באייר התשפ"ו (28 באפריל 2026), שעה 9:00
סדר-היום:
<< נושא >> יישום לקחי המשטרה, צה"ל, כוחות הביטחון וההצלה בחודש הרמדאן. << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
צביקה פוגל – היו"ר
חמד עמאר
חברי הכנסת:
סמיר בן סעיד
מוזמנים:
ניצב משה ברקת
–
יועץ מקצועי ליו"ר הוועדה חה"כ צביקה פוגל.
נאור אושר
–
יועמ"ש, המשרד לביטחון לאומי
נצ"מ אלעד קליין
–
רמ"ח מבצעים מ"י, המשרד לביטחון לאומי
סנ"צ אופיר ביטון
–
רמ"ד מבצעים מ"י, המשרד לביטחון לאומי
סנ"צ עידו קציר
–
רע"ן מבצעים מחוז ירושלים מ"י, המשרד לביטחון לאומי
רפ"ק ניצן מרקוס
–
שיתופי פעולה מ"י, המשרד לביטחון לאומי
רב כלאי שחר קשת
–
רת"ח הפעלה מבצעית שב"ס, המשרד לביטחון לאומי
רב כלאי גיא ישראלי
–
קצין ביקורת שב"ס, המשרד לביטחון לאומי
רב רשף הפטיה אג'נהאו
–
רמ"ד תחקירים מבצעים וסיוע אווירי מ"י, המשרד לביטחון לאומי
סא"ל בועז ארזי
–
רז"ר מרכז ב', משרד הביטחון
חן בן שלום
–
פרקליט, פרקליטות המדינה
יוחאי וג'ימה
–
ראש מינהל בטחון וחירום, מרכז השלטון המקומי
שי אביצדק
–
מנהל אגף מבצעים, איחוד הצלה
אבישי קיסרמן
–
רכז שטח ארצי, ערי ישראל
נכחו (באמצעים מקוונים):
ורד פולק
–
רח״ט ערביי ישראל ומיעוטים, המטה לביטחון לאומי
גבריאלה פיסמן
ראש אשכול סמכויות שלטוניות, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
ייעוץ משפטי:
מירי פרנקל-שור
מנהלת הוועדה:
לאה גופר
רישום פרלמנטרי:
יעל שגב
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-יוקים והשמטות.
<< נושא >> יישום לקחי המשטרה, צה"ל, כוחות הביטחון וההצלה בחודש הרמדאן << נושא >>
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
בוקר אור לכל מי שהגיע לכאן ועשה את המאמץ להגיע בשעת בוקר מוקדמת לכנסת. אבל הפעם התכנסנו, ואני לא רוצה להגיד עם חיוך על הפנים, אבל עם הבעת סיפוק. כי בדרך כלל אנחנו נאספים כאן לקיים סיכומים או תחקירים אחרי אירועים כשהם לא טובים, והפעם אנחנו מתכנסים כאן כדי לדון באירוע ארוך מאוד ומתגלגל, שהסתיים הרבה יותר טוב.
קודם כול, נזכיר לכולנו: היום יום שלישי, י"א באייר התשפ"ו, 28 באפריל 2026. התכנסנו כאן כדי לדון ביישום הלקחים של המשטרה, של צה"ל, של כוחות הביטחון, ושל כל מי שיהיה כאן ויהיה שותף לדיון הזה מחודש הרמדאן שהסתיים לא מזמן, נדמה לי שלפני קצת יותר מחודש, נכון? הוא הסתיים ב-19 במרץ.
זה היה אחד החגים השקטים ביותר במאה הנוכחית, אני מתכוון במאה ה-21. כך לפחות לפי הדוחות שקראתי. הסתכלתי קצת על הסיכומים של השנים האחרונות שבהן אני מכהן כיושב ראש הוועדה לביטחון לאומי ואיתמר הוא השר לביטחון לאומי, ויש לנו איזושהי השפעה ונגיעה על מה שקורה. ניסיתי להבין מה גרם לכך שהחודש הזה עבר יחסית בשקט, האם זה בגלל שהציבור עייף מהמלחמה שאנחנו נתונים בה? האם זה מפני שסוף-סוף המנהיגות המקומית הפעילה לחץ והיה לה אינטרס בכל מקום שבו ציינו וחגגו את חודש הרמדאן עם עיד אל-פיטר, בסופו של דבר? האם זאת ההיערכות הביטחונית הנכונה שנעשתה כאן? ואני יודע שנעשתה פה היערכות מאוד מוגברת עם פריסת כוחות, ועם הפקת הלקחים משנים קודמות. האם זה בגלל שגם הסייבר פעל? זאת אומרת, כל נושא ההסתות לפני ובמהלך החודש הזה? אני לא הצלחתי למצוא את הסיבה המדויקת, אבל בדיוק בגלל זה התכנסנו כאן. כדי שנוכל לסמן לדור הבא, לשנה הבאה, לשנים הבאות, את אותם הלקחים שהביאו להצלחה וכדי לאפשר גם לאחרים להצליח.
מרגע זה הבמה היא שלכם. לדיון הזה מוקצית שעה וחצי. נמצה את כל מה שצריך כדי שנוכל לגבש סט של לקחים ולהעביר אותם לגורמים הרלוונטיים. הבמה היא שלכם, רשות הדיבור לכולם, רק תעשו סדר ביניכם ונתחיל. מי שאמר לי שהוא צריך לצאת מוקדם – האם אתה רוצה לפתוח או אתה רוצה בהמשך? מה שאתה רוצה, תרים יד.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אני אעדיף קודם לשמוע את המשטרה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
בבקשה, משטרת ישראל. בואו נתחיל איתכם.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
נתחיל מהמודיעין.
<< אורח >> ניצן מרקוס: << אורח >>
בוקר טוב, אני נציג אח"מ לדיון. בכל חטיבות אח"מ נעשתה הכנה מקדימה, כל אחד בציר שלו, גם בציר החקירתי וגם בציר המודיעיני לקראת הרמדאן שעברנו. בין אם בישיבות משותפות עם גופי הביטחון בקהילייה ובין אם בחידוד הצי"ח למול זווית הכניסה שהיינו בה בטרום הרמדאן וגם במהלך השבועיים הראשונים שבהם היינו ברמדאן שגרתי. ליווינו את מחוז ירושלים ואת שאר המחוזות בהיערכות בחפ"קים ובנציגות בתוך החמ"ל של משטרת ישראל ובמטה הארצי.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
האם היה מידע מודיעני מטריד לפני הרמדאן? משהו שחייב אתכם להקצות כוחות או להקצות מקורות מידע כדי לעקוב אחריו? לא מה היה – אני לא רוצה לרדת לפרטים – האם באופן כללי היה?
<< אורח >> ניצן מרקוס: << אורח >>
היו כל מיני סימנים קטנים של בודדים ושל כוונות בשוליים. סך הכול לא ראינו איזושהי התרוממות רוח בציבור או איזשהן כוונות לאירוע גדול שאמור להתפרץ עלינו. נגעת בשאלה הגדולה, בשאלה למה לא ולמה כן. זאת שאלה שמעסיקה אותנו, כאנשי מחקר, כל הזמן. אני חושב שזה שילוב של הרבה מאוד דברים.
קודם כול, אין יותר טריגרים; המונח טריגר קצת נעלם מהעולם. הציבור היה בשגרת מלחמה וחיפש את השקט שלו, איך להעביר את החג בצורה שקטה, ואת מתן חופש הפולחן. אני מדבר על השבועיים הראשונים, כי ברור שבמלחמה, כשנסגר ההר, הכול השתנה. בסך הכול, ההיערכות הייתה חזקה מאוד, טובה מאוד, ומחוז ירושלים יפרט. היה ליווי, מאחורי הקלעים, של הדברים האלה גם של המטה הארצי וגם של חטיבות אח"מ.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
איך היה שיתוף הפעולה באיסוף המודיעין ובאחריות המודיעינית עם גורמי הביטחון האחרים – שב"כ, צה"ל?
<< אורח >> ניצן מרקוס: << אורח >>
היו דיונים מקדימים משותפים. היה דיון גדול גם בראשות רמ"ח מצפן בחטיבת המודיעין, וגם רח"ט מודיעין שעשה דיון גדול עם כלל המשתתפים: שב"כ, שב"ס, צה"ל – כל הגופים הגיעו ונתנו את תמונת המודיעין שלהם. כך יצרנו בעצם תמונת מודיעין אחת גדולה, כשכולם יודעים הכול וכולם נערכים באותה הצורה לקראת האירוע.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
יפה מאוד. הצטרף אלינו חבר הכנסת חמד עמאר. חמד, אתה חופשי לשאול ולהעיר על הכול. רק שנינו כאן אז יש שיתוף פעולה.
<< דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אני רק רוצה לשמוע.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תודה, ניצן. בבקשה.
<< אורח >> עידו קציר: << אורח >>
בוקר טוב, אני ראש ענף מבצעים של מחוז ירושלים. לרמדאן הזה ניגשנו אחרי עבודת מטה סדורה שהוביל מפקד המחוז, ניצב אבשי פלד. התכוננו רבות ביחד עם כל השותפים שלנו: עיריית ירושלים, כב"ה, מד"א, פיקוד מרכז ופיקוד העורף, המת"ק וכמובן שירות הביטחון הכללי. במהלך עבודת המטה ביצענו פעילות מקדימה שכללה מבצעי מעצרים ומבצעים בסוגיות אכיפה כאלה ואחרות. בין היתר גם נושא הרחקת פעילי טרור ומסיתים מהר הבית. אלה שני הדברים – למעשה ציר מרכזי – שהביאו אותנו לזווית כניסה שהייתה טובה לנו לעניין הזה. בסוף, להוציא את האנשים שרוצים להסית ולפגוע, ולהשאיר את אלה שרוצים לחיות חיים טובים. תודעת המשימה שלנו הייתה לאפשר את פולחן החג ואת חופש הדת לצד שמירה על היבטי הסדר והביטחון. עשינו את זה בכלל הגזרות, מעוטף ירושלים וכלל המערכים בתוך המחוז ועד להר הבית ולעיר העתיקה, שהם בעצם לב-ליבו של המחוז.
הנחיית הדרג המדיני, שהתקבלה בהמלצת הגופים השונים על הגבלת כניסת תושבי איו"ש, היא אחד הלקחים המשמעותיים ביותר של הרמדאן האחרון וגם של אלה שקדמו לו, למעשה, מתחילת מלחמת חרבות ברזל – התקומה. בסופו של דבר זה מאפשר שמירה על היבטי הסדר והבטיחות בהר הבית מבחינת כמויות המתפללים, אבל בעיקר על היבטי הביטחון. ההשפעה של תושבי איו"ש היא שלילית מאוד ומשפיעה מאוד על מה שקורה בהר הבית. בכל יום שישי הגיעו כ-50,000 מתפללים לתפילות הצוהריים וכ-35,000 מתפללים לתפילות אל-תראוויח בערב.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
מספרים מדהימים.
<< אורח >> עידו קציר: << אורח >>
מספרים גבוהים מאוד שמראים שבעצם כל מי שרצה להגיע להתפלל – התפלל. לצד זה המשכנו לאפשר, כמובן, את ביקורי ועליית היהודים להר הבית במתווה שהוסכם. אחרי שבועיים, עם פרוץ מבצע שאגת הארי, הר הבית וכלל המקומות הקדושים נסגרו לתפילה בהתאם להנחיות פיקוד העורף, ועברנו לעסוק במערכי המניעה. מרבית הציבור ממושמע מאוד, וגם התושבים המוסלמים של ירושלים הבינו את האירוע. זיהינו שדווקא מי שפה מנסה להסית - - -
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
זה בא מתוך ההנהגה שלהם? כלומר, הייתה איזושהי הנחייה? הייתה איזושהי רוח? איזושהי אמירה?
<< אורח >> עידו קציר: << אורח >>
קודם כול, יש הידברות תמידית גם בינינו לבין הציבור. במחוז ירושלים יש מודל שנקרא מש"מים, והוא גם יוצג לך בהמשך היום, עם קצינים ועם שוטרים שמדברים עם הקהילה, נמצאים בתוכה וחיים בתוכה. בסופו של דבר ראינו שתושבי ירושלים הבינו את האירוע. מי שפחות הבין את האירוע הם תושבי הצפון – כמובן, לא בכללותם. בתוך הדבר הזה זיהינו גורמים שהסיתו וקראו קריאות לנסות לפרוץ אל הר הבית ולהגיע אליו. בכל מקום שבו זה היה, זה טופל ביד נחושה מאוד; הפרות הסדר פוזרו, בוצעו מעצרים, וכמובן שטיפלנו גם במסיתים. אפשר להגיד שכל מה שקרה לאחר מכן במערכי המניעה של לילת אל-קאדר ועיד אל-פיטר ואחר כך בחג הפסח ובחול המועד - - -
<< דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>
הצליחו להגיע מהצפון עד להר הבית?
<< אורח >> עידו קציר: << אורח >>
הגיעו לעוטף העיר העתיקה ושם נבלמו.
<< דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>
בוקר טוב.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
בוקר אור.
<< דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>
לא נכנסו לתוך העיר העתיקה?
<< אורח >> עידו קציר: << אורח >>
לא.
<< דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>
כי אתה יכול לעצור את האוטובוס ביציאה מהצפון. קל מאוד לקבל מידע על אוטובוס שיוצא מאום אל-פחם, כי מפרסמים את זה יום או יומיים לפני.
<< אורח >> עידו קציר: << אורח >>
אני לא רוצה להיכנס לפרטים המבצעיים, אבל אנחנו עושים את העבודה הזאת בשיתוף עם שאר מחוזות משטרת ישראל.
<< דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>
זה דבר קל מאוד.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אוקיי. לשאלה העקרונית של חבר הכנסת חמד עמאר, אני מבין שהנושא טופל ביחד עם המחוז הרלוונטי, כדי למנוע שהצרה תגיע לכאן?
<< אורח >> עידו קציר: << אורח >>
הנושא טופל ביחד עם שאר המחוזות.
<< דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>
הכוונה שלי היא שלא צריך להגיע עד לירושלים ושם לעצור. תעצור את זה לפני היציאה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
נדמה לי שהוא רמז לך.
<< אורח >> עידו קציר: << אורח >>
אנחנו פועלים על פי החוק ועל פי הסמכויות שיש לנו, בחלק מהמקרים זה טופל מראש, ובחלק מהמקרים זה טופל בירושלים – כל מקרה לגופו.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
יפה מאוד.
<< אורח >> עידו קציר: << אורח >>
מאמץ מניעת כניסת המסתננים לירושלים הוא מאמץ משמעותי מאוד. הוא מתקיים גם בימים אלה, והוא גם של המחוז וגם של צה"ל, שנמצא מעבר למכשול. המשכנו ביתר שאת ברמדאן בעבודה בשני הצירים, בציר המבצעי ובציר הקהילתי – לאפשר מסחר, לאפשר חופש פולחן ולקיים אירועים בשכונות השונות. לצד זאת, כמו שהזכרת בראשית הדברים, המשכנו להפעיל את חמ"ל התודעה של המחוז. זה חמ"ל שמנטר אירועים, בעיקר בתווך הרשתי והתקשורתי, בשיתוף חטיבת המודיעין וחטיבת החקירות. אנחנו מטפלים בגורמים מסיתים, כאלה ואחרים, בהתאם לאישורים הנדרשים. עד כאן מבחינתי.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
זה מעולה, תודה. חבריי חברי הכנסת, אם יש שאלות, אתם יכולים להפריע באיזה שלב שאתם רוצים, בסדר? משטרה, בבקשה.
<< אורח >> אלעד קליין: << אורח >>
בוקר טוב, אני רמ"ח מבצעים של משטרת ישראל. אני אשתדל להיות קצר.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
למה? מישהו מקצר אותך?
<< אורח >> אלעד קליין: << אורח >>
לא, אני מעדיף להיות תכליתי. למרות שהייתה כאן סקירה מצוינת, אני אשלים אותה לרמה הארצית יותר. גם ברמה הארצית עבודת המטה הייתה סדורה וארוכה, עוד הרבה לפני חודש הרמדאן. המטרה הייתה לאפשר את אירועי חודש הרמדאן, תוך שמירה על הביטחון והסדר. יש כאן הרבה מאוד ערכים שאנחנו צריכים לאזן ביניהם, וזאת, דרך אגב, חלק מהתשובה לעניין האוטובוס.
מדרג האיומים או האיומים שהוגדרו למבצע הזה או לפעילות חודש הרמדאן היו: מניעת פח"ע, שמירה על הסדר הציבורי, העניין הפלילי שעדיין תופס אותנו גם במהלך הרמדאן, ונושאים שקשורים בתנועה ובשמירה על חיי אדם בכבישים. מוקדי הקשב הארציים: הראשון היה, כמובן, ירושלים. לאחר מכן, הערים המעורבות. אני, אישית, בוגר תחנת לוד.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
ספר לי על זה, כן.
<< אורח >> אלעד קליין: << אורח >>
יש כאן גם את הממ"ז שלי, שיכול לספר. יש את הערים המעורבות, ולאחר מכן את יתר יישובי המגזר הערבי, וגם ערים יהודיות או ערים מעורבות. כי בסוף זה תופס אותנו כמעט בכל מקום. המועדים שטופלו בהקשר הימי שישי הם ימי השישי הראשון והשני של הרמדאן. לאחר מכן, בשבת, ב-28 בפברואר, התחלנו את מבצע שאגת הארי ועברנו יותר למוד עבודה במסגרת מצב מיוחד בעורף והנחיות פקע"ר להתגוננות. אני אציין שביום שישי השני לרמדאן, זה לא קשור לרמדאן, אבל היה לנו, למשטרת ישראל, עוד מוקד קשב משמעותי מאוד – מרתון תל אביב. גם בהקשרים של סד"כ, אמצעים ופו"ש. אלו דברים שהתחלקו. המפכ"ל דילג בין לבין, ונדרשנו גם לזה.
לגבי סד"כ – התגבור המשמעותי ביותר היה לירושלים. אני אציין דווקא את נושא פלוגות המילואים. אנחנו תכננו לגייס שלוש פלוגות לחודש הרמדאן: שתיים לירושלים ואחת למחוז מרכז, לערים המעורבות – ללוד ורמלה. בפועל גייסנו חמש פלוגות. ממש בסמיכות לרמדאן, החלטנו לגייס עוד שתיים, ואת הפלחו"דים. דרך אגב, הפלחו"ד הוא דבר משמעותי מאוד. הוא חכם מאוד ביכולת ההפעלה שלו. בהתחלה הפלחו"דים גויסו רק לסופי שבוע. כשהתחלנו עם שאגת ארי גייסנו עוד פלחו"דים. הם עברו למוד הפעלה קבוע לאורך כל השבוע. גייסנו עוד חמש פלוגות מילואים – סך הכול עשר.
כרגע יש לנו חמש פלוגות מילואים שפועלות לטובת מסגרות - - -
<< דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>
בדרך כלל, כמה פלוגת מילואים יש?
<< אורח >> אלעד קליין: << אורח >>
בשגרה אין לנו פלוגות מילואים, הן גויסו עבור הרמדאן. אחר כך המשכנו את זה בגלל שאגת הארי, חג הפסח ויום העצמאות. ועכשיו יש לנו עוד כמה מוקדים שמצריכים את זה. בשגרה אנחנו לא מפעילים פלוגות מילואים, זה משאב שהוא יקר מאוד.
<< דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>
דיברתי פעם על זה שצריך להפעיל אותם יותר, את אותם מג"בניקים משוחררים. אפשר להשתמש בהם לאורך כל השנה במקום לשלוח אותם לצה"ל. המצב הביטחוני שלנו בתוך הארץ קשה מאוד. אני חושב שהעלינו את זה כאן פעם, אם אני לא טועה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אנחנו מדברים על הפעלת מילואים כבר הרבה מאוד שנים.
<< דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>
יש לנו הרבה מג"בניקים שמשתחררים, נשתמש בהם לביטחון פנים – זה מאוד מאוד יעזור. זה יקל מאוד על המשטרה וייתן לך כוח אדם זמין, מיומן שיודע לעבוד.
<< אורח >> אלעד קליין: << אורח >>
אני ממש לא חולק עליך, אני אפילו מסכים מאוד. זה כוח מצוין והוא מסייע לנו.
<< דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>
הוא גם בוגר יותר, כי כבר סיים את הסדיר שלו.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
נכון.
<< אורח >> אלעד קליין: << אורח >>
נכון. בסוף זה גם עניין של משאבים שאנחנו צריכים לממן, ולכן אנחנו צריכים לעבוד בצורה חכמה.
<< דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אני חושב שאנחנו צריכים לקיים דיון בנושא, בגלל המחסור בכוח אדם במשטרה וכל הדברים האלו. אם נקיים שיחה בנושא הזה ונראה איך אנחנו משלבים אותם אז זה יעזור מאוד.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
רעיון טוב. אתה מעלה רעיונות טובים, לפעמים.
<< דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>
לפעמים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אני בהחלט קונה את הרעיון הזה.
<< אורח >> אלעד קליין: << אורח >>
זהו, עד כאן. תודה רבה.
<< דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>
זהו?
<< אורח >> אלעד קליין: << אורח >>
אלא אם יש שאלות.
<< דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>
היו אירועים חריגים ברמדאן הזה? כי הייתה לנו את המלחמה, ואת כל מה שקורה.
<< אורח >> אלעד קליין: << אורח >>
הרמדאן הזה, גם לפני המלחמה, שני ימי השישי הראשונים והיתר. אלה לא רק ימי שישי, היו גם תפילות באמצע השבוע. בסך הכול הם עברו בצורה שקטה. דיבר על זה עידו לפניי. יש שם קשר טוב עם האוכלוסייה, ובסוף זה עבר בצורה שקטה. ברגע שהתחלנו עם שאגת הארי כל האירוע הזה הפך להיות שקט מאוד. בגלל הנחיות פיקוד העורף אי-אפשר היה להתאסף לתפילות וכן הלאה. שמרנו יותר על הנחיות פקע"ר מאשר על הסדר בתפילות. לקראת לילת אל-קאדר השקענו כוח במניעת התאספויות וכו'. אבל לא היו חריגות משמעותיות; בסך הכול זה עבר בצורה טובה מאוד.
<< דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
אפשר לשאול ולהעיר? ברמדאן הזה לא היה שום דבר, נכון? שום מקרה חריג, וגם לא ברמדאן לפני?
<< אורח >> אלעד קליין: << אורח >>
אני לא יודע להגיד לך שלא היה שום מקרה. כשמדברים על הסך הכול הכללי, האירוע הזה עבר בשקט יחסי וטוב.
<< דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
תודה. לא היה כלום ברמדאן הזה וגם ברמדאן שעבר. בין רמדאן לרמדאן לא היה כלום. ברמדאן הזה אני הייתי במסגד אל-אקצא. אתם יודעים שמסגד אל-אקצא הוא מקום מקודש מאוד לנו, המוסלמים, והשנה אני הלכתי פעמיים. אתה יודע שסגרו את מסגד אל-אקצא ל-40 ימים מתחילת שאגת הארי. ולפני זה היו יומיים, יום שישי, נראה לי ב-11 או ב-12 הימים הראשונים של הרמדאן. אני הלכתי בלילת אל-קאדר והמשטרה התנהגה טוב מחוץ למסגד אל-אקצא שהיה סגור, אבל נראה לי שהם מתייחסים לאנשים לפי מצב הרוח. אני ראיתי משפחה שרצתה להיכנס והייתה מוזמנת אל ווג'בת אל-אפטאר של משפחה בפנים, וגם הם מירושלים; הכתובת שלהם היא בירושלים. הייתי ליד באב אל-עמוד, אכלתי ושברתי את הצום ולא אפשרו להם להיכנס אל המשפחה שהזמינה אותם. למרות שגם המשפחה המזמינה היא מאל-בלד אל-קדימה – מן העיר העתיקה בירושלים – וגם המשפחה המוזמנת, גם היא מירושלים.
התפללנו בערב והכול היה בסדר, אבל מה קרה ביום עיד אל-פיטר? גם אני הייתי שם. בעיד אל-פיטר פיזרתם את כולם. נראה לי שלפעמים אתם מאפשרים לאנשים במקום מסוים להתפלל. הרי היה סגור, אבל בגלל האהבה שלנו למסגד אל-אקצא, אנחנו מתפללים. ואם אנחנו לא יכולים להיכנס לפי הוראות פיקוד העורף, אז אנחנו מתפללים בחוץ. אני מעדיף וחושב שצריך שיהיה כבוד הדדי. אם אני רואה יהודי שמתפלל באיזשהו מקום ויש לי סמכויות, אני אתקרב אליו? לא. אפילו אם הסמכויות מאפשרות לי להתקרב לבחור הזה שמתפלל – יהודי, נוצרי, דרוזי, לא משנה מי הוא – באיזה מקום קדוש.
<< דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>
דרוזי לא יתפלל בשום מקום.
<< דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
לא משנה, אנחנו, המוסלמים, מתפללים בכל מקום ובמיוחד במסגד אל-אקצא. אני זוכר טוב מאוד: ביום אל-פיטר פיזרו את כל המתפללים, למה? כי זה לפי מצב הרוח – פעם כן ופעם לא. אחרי פתיחת מסגד אל-אקצא, ביום הראשון, בדקה הראשונה בצלאת אל-פג'ר תפילת הבוקר, בשעה 03:50 בבוקר הייתי שם, מן הראשונים. באחד השערים לא רצו שאכנס, ולא אמרתי שאני חבר כנסת – תושב רגיל – הלכתי לשער אחר ונכנסתי. שאלתי את האנשים בתפילת הבוקר – ועל זה אני רוצה תשובה – אם לפעמים מחזירים אותם מכמה שערים. אותי החזירו מבאב אל-מלכ פייסל אבל מבאב אל-אסבאט נכנסתי באותו היום. למה? נראה לי שזה לפי מצב הרוח.
אני לא רוצה להגיד מי השוטר שהחזיר אותי מ-X ל-Y, אבל זה לא ייתכן. צריך שיהיו דברים שברורים לכולם. יש שם סטטוס קוו ואנחנו צריכים לכבד את מסגד אל-אקצא. הוא מקום רגיש ומקודש למוסלמים שאוהבים אותו. בגלל זה אני רוצה שההתייחסות תהיה אחרת לגמרי. הרבה מאוד צעירים בארץ התקשרו אליי: החזירו אותי; נתנו לי הרחקה לשישה חודשים או לשבועיים. ואם מישהו פרסם פוסט, אני פרסמתי פוסט – אני אוהב את מסגד אל-אקצא, למה שאני אסתיר את זה? ירדו עליי ברשתות, וואי, וואי, וואי – זה הפחיד אותי. למה? אם מישהו שם פוסט על מסגד אל-אקצא, או לפעמים מצטלם בפנים. מה עושה המשטרה? בפעם השנייה שהוא מגיע היא מייד שולחת אותו ואומרת לו: לא, אל תיכנס. אני רוצה תשובה ברורה, מה הנוהל לגבי הרחקה ממסגד אל-אקצא – האם זה לפי מצב הרוח של השוטר? למה? אני רוצה לדעת. אסור לך במקום שמקודש לך כיהודי להתפלל, להצטלם ולהגיד שאתה אוהב את המקום? מה קרה? אמרתי תבואו להתפלל – זה מה שאמרתי.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
בבקשה.
<< אורח >> עידו קציר: << אורח >>
ברשותכם, אני אתייחס לשתי השאלות. בסוגיית סגירת המקומות הקדושים צריך לזכור דבר פשוט מאוד: מדינת ישראל קיבלה החלטות והחילה מצב מיוחד בעורף. פיקוד העורף נתן הנחיות סדורות מאוד בנושא ההתגוננות. נוכח ההחלטות וההנחיות האלו, הוחלט גם ברמה המדינית לסגור את המקומות הקדושים הר הבית, הכותל וכנסיית הקבר, אלו המקומות הקדושים המרכזיים בירושלים. כמובן גם על מקומות נוספים: אסרו על קיום אירועי ספורט, אירועי תרבות ובידור וכו'. הטילים לא מבחינים בין דם לדם, לא בין יהודים מוסלמים ודרוזים, ולא בין אף אחד אחר. הטיל שנפל ברובע היהודי – אילו היה נופל כמה מטרים ימינה או שמאלה, היה פוגע במקומות הקדושים – וראינו זאת. אני מניח שכולם מכירים את האירוע הזה.
ההנחיה שלנו הייתה לאפשר כניסה אל העיר העתיקה לתושבים, אבל לא רק. לא הייתה הנחיה למנוע כניסה לעיר העתיקה, אבל במקרים שבהם היה עומס בסמטאות ובמקרים שבהם היו התקהלויות התחלנו לרדד ולווסת את הקהל באופן כזה שלא תיווצר התקהלות. העיר העתיקה היא מקום שאין שני לו בארץ, ולדעתי גם לא בעולם. ראשית – אין שם גישה לכוחות פינוי והצלה, אם היינו נקלעים לאירוע חירום המוני, אסון המוני בעיר העתיקה, לכוחות הביטחון, החירום וההצלה אין אפשרות להגיע. צריך לרוץ ברגל, לסחוב ציוד ולחלץ פצועים ברגל. שנית – כידוע, העיר העתיקה בנויה שכבות-שכבות, ובתוך השכבות האלו יש הרבה מאוד חללים. מספיק אירוע קטן כדי לפעור בורות וליצור סכנה גדולה בהרבה. לכן, במקומות שבהם זיהינו התקהלויות או כמויות גדולות של אנשים בסמטאות, עברנו למניעה במעגלים רחוקים יותר.
שיטת מערכי המניעה אינה שיטה שמאפשרת לכולם להגיע עד לאיזושהי נקודה שבה הכול מתפוצץ. אלא שיש לעשות את זה בשיטה מדורגת ומושכלת כדי לשמור על ביטחונם של האנשים ולא לייצר אירוע חריג במערך המניעה. גם בלילת אל-קאדר וגם בעיד אל-פיטר הר הבית היה סגור לתפילות.
<< דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
בלילת אל-קאדר התנהגתם טוב, הבעיה הייתה ביום עיד אל-פיטר.
<< אורח >> עידו קציר: << אורח >>
השוטרים והמשטרה עובדים על פי החוק, ועל פי הסמכויות שמוקנות להם בחוק. כמו בלילת אל-קאדר גם בעיד אל-פיטר, המשכנו לממש את ההנחיות ומנענו כניסה למקומות הקדושים. היו מקומות שבהם התפתחו הפרות סדר או התקהלויות.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
הנחיות היו שילוב של הנחיות פיקוד העורף והערכת מודיעין?
<< דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
היינו המלחמה, מה, אסור להתאסף?
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
- - -
<< אורח >> עידו קציר: << אורח >>
ההחלטה על סגירת המקומות הקדושים נבעה מהנחיות פיקוד העורף – בהר הבית אין מרחבים מוגנים, ולכן אי-אפשר היה להתקהל בהר הבית. כך גם במקומות הקדושים האחרים: בכותל יש מרחב מוגן קטן, ובסופו של דבר הייתה החלטה לאפשר שם כמות קטנה מאוד של אנשים. היא בוודאי לא סיפקה אף אחד, וגם שם נתקלנו בקשיים. במקומות שבהם היו התקהלויות גדולות או הפרות סדר האירועים פוזרו. צריך להגיד שברוב המקומות זה נעשה בצורה יפה, בהידברות ובהסכמת הנוכחים. במקומות שבהם זרקו אבנים וחפצים על השוטרים, היה גם פיזור בכוח. ראינו את זה בשער הפרחים שקראו קריאות, זה היה גם באחד מימי השישי.
סוגיית ההרחקות מהר הבית היא סוגיה שעל פי חוק, למפקד מחוז ירושלים יש סמכות שמוקנית לו בחוק להרחיק מהר הבית אנשים שמתגבשת נגדם תשתית, כזו או אחרת, כשמבינים שהם קוראים לפגוע בסדר או בביטחון. התהליך הזה הוא לא גחמה של אף אחד, הוא תהליך סדור מאוד. הוא נעשה בשיתוף עם שאר גורמי הביטחון, אנחנו מקבלים את חוות הדעת, ויועמ"ש מלווה את התהליך הזה בהיבט המשפטי. בסופו של דבר מפקד המחוז מקבל את ההחלטה הסבירה והנדרשת כדי למנוע סכנה גדולה יותר. אנשים צריכים לחשוב לפני שהם מדברים, לפני שהם מפרסמים ולפני שהם קוראים קריאות שעלולות לעלות בחיי האדם.
<< דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
עידו, תודה לך וסליחה אם אני קוטע אותך. דבר ראשון, בשלוש השנים האחרונות לא היה שום מקרה במסגד אל-אקצא, אז למה מרחיקים? דבר שני, ההרחקה. תשלחו לנו לוועדה את הנוסח למה מרחיקים את האנשים. דבר שלישי, אם אתם מדברים על מרחבים מוגנים – אין לנו בעיה. בכל המקומות שיש בהם מחסור ואתם רוצים לשים גם לנוצרים וגם למוסלמים – לכולם, אין בעיה. אנחנו נאשר, אני אגיש הצעה ואנחנו נקדם את זה, כדי שיהיו מרחבים מוגנים. אני בטוח שתהיה עוד מלחמה ועוד מבצע ומלחמה אני לא יודע מתי יסתיים הגל הזה, זה בוודאות, אנחנו רק לא יודעים מתי. אבל יש עוד מבצע ועוד מלחמה ועוד ועוד, אז למה? אני ממליץ לא לסגור את המקומות הקדושים, במיוחד את מסגד אל-אקצא. אבל נחפש חלופות או מרחבים מוגנים או מספר מסוים של מתפללים שייכנסו למסגד אל-אקצא. חשוב מאוד שלא נסגור את מסגד אל-אקצא עוד פעם. יש עוד ימים של מלחמות, זה יותר טוב וכדאי. היה לנו את המבצע הראשון ברצועת עזה, הייתה לנו הקורונה, ולא יודע מה, בכל פעם יהיה לנו עוד מקרה ועוד מקרה.
<< דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>
חבר הכנסת בן סעיד, מהבחינה הזאת זה לא בסמכות המשטרה. במלחמה זה סמכות פיקוד העורף. הם עובדים לפי הוראות פיקוד העורף, כמו כולם. אם פיקוד העורף נותן הנחייה שצריך לסגור - - -
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
בואו נשמע את צה"ל.
<< אורח >> עידו קציר: << אורח >>
אדוני, אני רק אענה לו בקצרה על השאלות ונסגור אותן.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
בקצרה, בבקשה.
<< אורח >> עידו קציר: << אורח >>
אתה אומר שהשנים האחרונות היו רגועות – זה לא נבע מכך שהכול בסדר. מדינת ישראל נמצאת במלחמה קשה כבר שנתיים וחצי. בתוך התקופה הזאת גם המשטרה וגם זרועות הביטחון האחרות עובדים מאוד קשה ומטפלים בכל בעיה קטנה כדי שלא יהיו אירועים משמעותיים. לגבי ההרחקות – ככל שהוועדה תבקש נתונים כאלה ואחרים, כמובן שדרך המשרד נעביר את כל מה שנדרש. לגבי סוגיית המרחבים המוגנים – זה לא נמצא לפתחה של המשטרה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
ההערה שלו נכונה.
<< אורח >> עידו קציר: << אורח >>
אני יכול להגיד שלפנים משורת הדין הציעו להציב מרחבים מוגנים בהר הבית. גורמים שונים שאני לא רוצה לנקוב בהם כאן סירבו לעשות את זה. יש כאן גם בעיות בטיחותיות והנדסיות. אני לא נכנס לזה, אבל הנושא עלה על הפרק, הוצע לגורמים והם סירבו.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אם תצליח להתערב וכן להכניס – כי מי שעצר ברור לך מה הוא אומר, כן?
<< דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
כן, ברור.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אוקיי. צה"ל, אני אשמח לשמוע אתכם.
<< אורח >> בועז ארזי: << אורח >>
אני מחטיבת המבצעים, רז"ר ב' של זירת המרכז במילואים. בבקשה, המומחיות שלי אינה פיקוד העורף, אז אני לא אוכל להתייחס באופן מדויק להנחיות של תקופת לילת אל-קאדר והימים שאחרי. אבל ההנחיות היו שלא תהיינה התקהלויות. אני מניח שמתוך הנחה שביטחון הציבור ושלום החיים גובר על הכניסה למקומות הקדושים, לכל הדתות, כולל סוגיית האירוע בכנסיית הקבר – אני זוכר, זה בהיבט זה.
אני אתייחס לנושא ההיערכות ולנושא הביצוע בפועל של חודש הרמדאן כולו. מבחינת צה"ל, ההיערכות לחודש הרמדאן התחילה כחודשיים לפני חודש הרמדאן, בנוהל קרב סדור מאוד. זה קורה כבר כמה שנים ברצף, בעיקר לאור תקלות שהיו בעבר והתברר שצריך להכין את הרמדאן בצורה טובה יותר. הדגש ניתן על הקצאת כוחות מתאימה, בעיקר בגזרת יהודה ושומרון, שם החיכוך יכול להיות גבוה יותר, וגם בגזרות אחרות. סוגיית המעברים והכניסה לירושלים ולהר הבית – כדי שערביי יהודה ושומרון יוכלו להיכנס עם היתרי כניסה וכדומה. עוד בנקודת התנועה לקרב נתנו דגש על נקודות חיכוך אפשריות במרחב שבאחריות צה"ל. ניתן דגש גדול מאוד על העבודה הבין ארגונית. נוהל הקרב כלל גם את משטרת ישראל וגם את שב"ס – כל הגורמים היו שותפים לנוהל הקרב. תוך כדי נוצרה שפה משותפת בין כל הכוחות והוטמעו לקחים. כותרת הדיון היא הטמעת לקחים והיא נעשית תוך כדי נוהל הקרב, תוך כדי שמסתכלים על השנים הקודמות, גם על אירועים, גם על נקודות חיכוך וגם על היערכות עצמה והלקחים שהיו אז.
<< דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>
הייתה אפשרות להכניס תושבים מיהודה ושומרון להר הבית?
<< אורח >> בועז ארזי: << אורח >>
היו היתרים ביום שישי הראשון ונכנסו יותר מ-8,000 אנשים עד 10,000.
<< דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אני הבנתי מהמשטרה שלא.
<< אורח >> בועז ארזי: << אורח >>
זה לא היה פתוח, לא במספרים שהיו בשנים הקודמות.
<< אורח >> עידו קציר: << אורח >>
ההנחיה הייתה לאפשר כניסה של עד 10,000 תושבי איו"ש, בכל יום שישי. כך זה נעשה בשני ימי השישי הראשונים של הרמדאן.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
רק בימי שישי.
<< אורח >> בועז ארזי: << אורח >>
נכון. קר בימי שישי. תכף אני אתייחס לזה, כבר ביום השני, שאגת הארי.
<< אורח >> עידו קציר: << אורח >>
לא, ביום שישי השני היו תפילות כסדרם. בשבת שלאחר מכן נסגר.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
ביום שישי השלישי לתוך שאגת הארי.
<< אורח >> בועז ארזי: << אורח >>
נכון, תכף אני אתייחס לזה, בעוד רגע. לשאלה – ההיתרים נעשו מראש, יש מערכת היתרים מוסדרת. זה למי שביקש ונמצא מתאים להנחיות הדרג המדיני. לגבי כניסת המתפללים, זה נעשה בפועל תוך כדי מעקב אחרי מי יוצא ומי נכנס, וזאת סוגיה שמצריכה גם את היערכות צה"ל לפני במעברים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
למרות שזה לכאורה לא פייר, אבל אני לא במשחק כדור-רגל כאן. התוצאה מוכיחה שזה היה נכון ושזה גם בוצע נכון. בסוף לא היו אירועים, פיגועים וכדומה.
<< אורח >> בועז ארזי: << אורח >>
התוצאה מדברת בעד עצמה. בשתי השבתות הראשונות זה נכון.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
פספסת את תחילת הדיון שבו אמרתי שאנחנו לא רגילים לעשות הפקת לקחים אחרי הצלחות. בואו נפיק לקחים גם אחרי הצלחות, ניקח את הדברים הטובים ונדע ליישם אותם גם בפעם הבאה.
<< אורח >> בועז ארזי: << אורח >>
נכון, אני מסכים במאה אחוז. אני עובר לשלב השני, לניהול הקרב, לרמדאן עצמו. אכן, שאגת הארי שינתה את התמונה באופן מהותי מאוד מבחינת צה"ל. אני חושב שזה ברמה כזאת שקשה מאוד לגזור לקחים מרמדאן שנת 2026 לתקופות רמדאן אחרות, מפני שהשינוי היה דרסטי. אם אני מסתכל על הדברים העיקריים שנערכנו אליהם בנוהל הקרב – מבחינת הכוחות: עם שאגת הארי הוזרמו ליהודה ושומרון ולבקעת הירדן יותר משלוש חטיבות על מנת לשמר את השקט ולמנוע חיכוך וכדומה. כמות התגבור שתוכננה נבלעה בתוך הסד"כ הזה, ברמה שכבר אין אפשרות לבחון את ההצלחה. בתחילת החודש כל הכוחות התייצבו, וזה היה בהתאם לתוכנית.
אותו הדבר היה במעברים, בהיבט סגירת הר הבית והפסקת מעבר ערבים מיהודה ושומרון לכיוון ירושלים. ובכלל, גם הנחיות פיקוד העורף, כמו שציין כאן נציג המשטרה, השאירו את האנשים בבית. אני אתן דוגמה נוספת – מערת המכפלה, גם היא נקודת חיכוך ונקודה שאנחנו מאוד נזהרים בה ונערכים בה ברמדאן מראש, שגם היא מה שנקרא חריג. אלו ימי כניסה רק לערבים לתפילות במערת המכפלה, ולא ליהודים. נסגרים בסופו של דבר, גם מערת המכפלה התיישרה לפי הוראות פיקוד העורף, היו שם קפסולות של 50 איש בכל פעם, גם לתפילות בצד הערבי, גם לתפילות בצד היהודי. כך זה נוהל, ושוב, זה היה ניהול מהחצי השני של הרמדאן שכבר היה חסר משמעות ביחס להיערכות המוקדמת. הוא התנהל לפי שאגת הארי ולא לפי היערכות הרמדאן.
הטמעת הלקחים – קודם כול, אני אציין שבחטיבת המבצעים עדיין לא נעשתה הפקת לקחים מלאה של הרמדאן, יש הפקת לקחים של שאגת הארי, שבלעה את זה פנימה. פיקוד המרכז ואגודת איו"ש עוסקים בזה. בסופו של דבר אנחנו מסתכלים על הטמעת הלקחים בשלב הבא: כשנגיע לנוהל הקרב של שנה הבאה אנחנו נפתח את הספרים ונסתכל מה היה ומה נכון להמשיך, אילו לקחים טובים אפשר להמשיך ולייצר. כך זה מוטמע גם לשנים הבאות.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
יפה מאוד. תודה, בועז. עוד מישהו כאן מכוחות הביטחון? בבקשה.
<< אורח >> שחר קשת: << אורח >>
בוקר טוב לכולם, אני ראש תחום הפעלה מבצעית בשירות בתי הסוהר. אני אגע מעט ברקע, כשנכנסנו לרמדאן בניגוד לשנים קודמות, יחס העוצמה בין כוחות הביטחון ולוחמי הכליאה, לבין המחבלים והאסירים הפליליים המוסלמים, הוא בהפרדה מלאה. נכנסנו הרבה יותר חזקים ויוזמים ביחס לשנים קודמות, שבהן היינו מגיבים לאירועים שהתבצעו שם במהלך הרמדאן. השנה בוצעו כמה מבצעים מקדימים, לפני ובמהלך הרמדאן. כוחות מיוחדים ולוחמי הכליאה נכנסו לתאים, לאן שהמודיעין צייח אותנו. זה גרם לבעיית התארגנות אצל היריבים שלנו, המחבלים. בנוסף לכך, השת"פ מול משטרת ישראל בתחום המודיעיני ובתחום המבצעי וגם עם צה"ל עומד ברמה מאוד מאוד גבוהה. כחודשיים לפני כן, על בסיס יומי מכין, היינו בפנימייה ובדיונים מקדימים לקראת הרמדאן. בגדול, לא היו אירועים חריגים, מלבד כמה ניסיונות להפרות סדר קטנות ברמה מקומית.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
מה שאתה אומר משמעותי מאוד, כי בשנים קודמות, לא בשנתיים האחרונות, השב"ס היה אחד מהמוקדים שממנו צמחו האירועים בחוץ. זאת אומרת, הם הניעו תהליכים חיצוניים. מה עשיתם הפעם כדי שזה לא יקרה?
<< אורח >> שחר קשת: << אורח >>
נכון. קודם כול, הכוונת המדיניות הממשלתית והמדיניות של הנציב עד לאחרון לוחמי הכליאה. מבחינה מבצעית חולקו נשקי אפ"ק עד לרמת התאים עצמם. זאת אומרת שכוח תגובה לא צריך לחכות ליחידות מיוחדות, למשטרת ישראל או לצה"ל שיגיעו לתת תגובה. אתה נותן תגובה מיידית לאירועים שיכלו להתפתח ולא התפתחו. מצד שני, המבצעים המקדימים שנכנסו הוציאו אותם מאיזון. יש להם בעיה קשה מאוד להתארגן עם המשילות שיש היום בבתי סוהר. אנחנו רואים את זה בתקשורת ובאינטרנט, הם בבעיה קשה מאוד. לדעתי, צריך להמשיך כך. זאת בסוף מדיניות ממשלתית, ומדיניות של הנציב שגרמה לכך.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
יפה מאוד. עוד מישהו? בבקשה חבריי.
<< אורח >> גיא ישראלי: << אורח >>
בוקר טוב, אני קצין ביקורת הפנים של שב"ס. אני אתחיל עם מה שכבודו אמר, אנחנו נערכנו הרבה לפני, כחודשיים לפני כן הפצנו את כל הפקות הלקחים הקודמות לכל היחידות בשב"ס, מתוך ביקורות שנעשו ביחידות, במחוזות וגם בנציבות. הנושאים העיקריים היו: שת"פ בין גורמי הסיוע; אמצעי חילוץ ואמצעים של טקטיים בתוך בתי הסוהר; נושא חלוקת המזון בתקופה הרגישה הזאת. בסך הכול, גם מתוך ביקורות שאנחנו עשינו וגם מתוך ביקורות של המחוזות, הייתה הקפדה על כל הנהלים ועל כל ההכנות. עברנו בכל בתי הסוהר הביטחוניים, בדקנו את ההתנהלות, ואני חושב שגם השקט שהיה דיבר בעד עצמו.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
הרי לא כל אחד יכול לעורר בתוך תאים איזושהי הפגנת נוכחות או ניסיון לייצר אירוע חיצוני. היה שלב שבו אמרתם: אוקיי, אנחנו יודעים לזהות מי האנשים שיכולים לעשות את זה ובהם טיפלתם? ללכת ממוקד על X ולא על 8,000, כמה יש שם היום?
<< אורח >> גיא ישראלי: << אורח >>
יותר מ-9,000.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
23,158 נכון לדוח של אתמול. תראה במה אני עסוק, אתה מבין?
<< אורח >> גיא ישראלי: << אורח >>
העיקרון המנחה בתקופה האחרונה את השב"ס ובבתי הבוהר הביטחוניים הוא כל הזמן להעביר אותם תאים, למנוע אפשרות לצבירת כוח מצד אחד, ולמנוע אפשרות קשר עם העולם החיצון מהצד השני. הם נותנים את המענה הראוי ורואים את זה, רואים את השקט התעשייתי שיש בתחום זה בשב"ס.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אוקיי, תודה. עוד מישהו? בבקשה.
<< אורח >> הפטיה אג'נהאו: << אורח >>
בוקר טוב לכולם, אני רמ"ד תחקירים מבצעיים כב"ה. אני שמח על מופע הלמידה. הכי טוב לתחקר אירועים מוצלחים כי יש יותר פתיחות ויש מה ללמוד.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אני שמח שאתה כאן.
<< אורח >> הפטיה אג'נהאו: << אורח >>
מבחינת כב"ה עשינו תהליך היערכות סדור עם הגורמים החברים, ביצענו סיורים מקדימים לפני כן, פרשנו כוחות לתגובה מהירה. לשמחתנו, לא היו אירועים חריגים, יישר כוח לכולם.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
לא היו שום אירועים חריגים? זאת אומרת, הייתה שגרה?
<< אורח >> הפטיה אג'נהאו: << אורח >>
היו אירועי שגרה ללא אירועים שהם תוצאה של הרמדאן.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אוקיי, מעולה, תודה. חוץ משאגת הארי שהתחילה תוך כדי. כן, בבקשה.
<< אורח >> חן בן שלום: << אורח >>
אני עורך דין מהמחלקה לתפקידים מיוחדים שעוסקת בתיקי הסתה. כמו בציר המבצעי ובציר המודיעיני, גם אצלנו הייתה היערכות מוקדמת טובה מאוד שנערכה במסגרת עבודת מטה משותפת, הן של המחלקה שלנו והן של מדור חקירות במשטרת ישראל. כתוצאה מההיערכות הזאת המשטרה אחזה בכלים חקירתיים ומשפטיים שאפשרו לה להגיב באופן מהיר, יעיל ואפקטיבי, מה שנקרא: צמצמנו לאפס את כל החסמים הביורוקרטיים, כאלה ואחרים, שיכלו אולי להיות. המערכת מתואמת מאוד, והתוצאה בסוף - - -
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
חן, זה היה גם בשלב ההכנות?
<< אורח >> חן בן שלום: << אורח >>
כן, לפני, בוודאי. היערכות שקדמה לרמדאן – היערכות מוקדמת ועבודת מטה שנערכה כמובן לפני הרמדאן. ברמדאן היינו פרוסים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
הייתם שותפים לכל הכנת התוכניות של הגורמים שדיברו לפניך?
<< אורח >> חן בן שלום: << אורח >>
לא. להבדיל מהציר המודיעיני והציר המבצעי אנחנו בציר האכיפה, בציר חקירתי בעיקר.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
הייתם רוצים שזה יהיה אחרת? או שזה היה טוב כך ונשמור על זה כך.
<< אורח >> חן בן שלום: << אורח >>
אני חושב שזה היה טוב כך, מעולה כך. הממשק שלנו הוא עם מדור חקירות, ובהקשרים כאלה ואחרים גם עם שירות הביטחון הכללי, עם משטרת ישראל ועם גופים אחרים. המיקוד שלנו הוא בעבירות הסתה, שם המוקד ובמיוחד בכל מה שקשור לרמדאן ולירושלים.
<< אורח >> ניצן מרקוס: << אורח >>
הייתה ישיבה משותפת של מדור חקירות, חטיבת החקירות, עם הפרקליטות וביחד עם אח"מ מחוז ירושלים בהיערכות המקדימה. הם הגיעו למחוז וישבו איתנו על הדברים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
מדהים, אולי נגדיר את כל השנה רמדאן ואז העסק הזה יעבוד יותר טוב.
<< אורח >> ניצן מרקוס: << אורח >>
אנשאללה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
זאת סתם עקיצה, חן.
<< אורח >> חן בן שלום: << אורח >>
הכול בסדר.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תודה, עוד מישהו? מכובדיי? אבישי? יאללה. וג'ימה, זה שהתיישבת שם והשארת את הכתובת שלך שם – לא הצלחת לעבוד עליי – אני זיהיתי אותך. כן, בבקשה, אבישי.
<< אורח >> אבישי קיסרמן: << אורח >>
בוקר טוב, אני רכז שטח ארצי בארגון ערי ישראל, שמלווה קהילות בערים המעורבות מאז שומר חומות, והיום גם הרבה מעבר לכך. אני רוצה לדבר על כמה דברים שהרגשנו ברמדאן הנוכחי. קודם כול, התחושה הכללית, הצטלבות האירועים ממבצע שאגת הארי והעבודה המאומצת של משטרת ישראל, בדגש על לוד-רמלה ומחוז מרכז, הביאו לשקט יחסי. הרגשנו את זה גם כתושבים וגם בהיבטים אחרים. היו אירועי הסתה פומביים שטופלו ביד קשה על ידי המשטרה, כולנו ראינו את זה. החל מציור דגל אש"ף על העירייה ואירועים נוספים. זה תרם לחיזוק ההרתעה, חד-משמעית – הפומביות שהדברים האלה קיבלו. הרגשנו שזה מחזק את ההרתעה, בוודאי כשהמשטרה מטפלת בזה ביד קשה.
צריך לעצור ולהגיד תודה גם לפיקוד המחוז. פגשנו אותם בשטח וגם ראינו אותם בפיקוד התחנות. אנחנו בקשר רציף עם התושבים. קרו אירועים, זה לא שלא קרו, הרמדאן היה שקט לגמרי, אבל היו אירועים. תכף אני אגע באילו סוגי אירועים. אני רוצה להתחבר למה שאמר ניצב משנה אלעד קליין לגבי עולם הפלחו"דים. זכיתי להכיר אותם מבפנים, ממש לאחרונה, צרפו אותי למערך המילואים שם. זה דבר שהוא game changer, בדגש על כך שהתושבים לוקחים חלק בדבר הזה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אבישי, כחובש כיפה אני יכול לבקש ממך לא דבר כאן באנגלית?
<< אורח >> אבישי קיסרמן: << אורח >>
אוקיי, מה אמרתי?
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
Game changer.
<< אורח >> אבישי קיסרמן: << אורח >>
אוקיי, סליחה, זה שובר שוויון.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
יופי, כי זה גם לא משחק.
<< אורח >> אבישי קיסרמן: << אורח >>
נכון. זה שובר שוויון וכשהתושבים לוקחים חלק, ביחד עם המשטרה זה כמו בכיתות הכוננות, אבל זה קליק אחד מעל, כי יש להם היכרות עם השטח מטורפת ברמה המבצעית. איך שהדבר הזה גויס באופן מלא, זה תרם לתחנות כוח אדם מקצועי, בוגר, שמבין את המשימה, מוכן לחירום שמתאמן בשגרה. אני ממש מתחבר לדברים, תודה.
לגבי נושא המודיעין בזמן אמת. יש תושבים שמחוברים למשטרה ויודעים להעביר מודיעין על המתרחש בשטח. זה לא שלא היה ירי בזמן הרמדאן, היה ירי והייתה פשיעה במגזר הערבי, אבל כשהיו כוחות שגם ככה היו בשטח זה טופל בצורה קשה מאוד.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אתה מציין נקודה חשובה מאוד. לא עצם העובדה שהייתה פשיעה, אלא האם אנחנו יודעים להגיד שברמדאן הייתה פחות פשיעה? תבדקו לי את זה. זה נתון שהייתי שמח ללמוד אותו. הפשיעה לא עוצרת, לא ברמדאן וגם לא ביום העצמאות.
<< דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>
דרך אגב, גם רציחות לא עוצרות.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
הכול.
<< אורח >> אבישי קיסרמן: << אורח >>
הרמדאן הוא זמן רגיש, בגלל העובדה שכשאנשים בצום יש יותר רגישות. ראינו אירועים אבל הכוחות היו שם וידענו שכשמדווחים, כשתושב מדווח על ירי הוא מקבל מענה מיידי וצריך לציין זאת לטובה. איך אפשר לקחת את הדבר הזה קליק אחד למעלה – שיתוף פעולה בין שני כוחות שקיימים בשטח, גם הפלחו"ד וגם כיתות הכוננות שהיו גם בשטח. אומנם בהתנדבות, וזה דבר מדהים כשלעצמו.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
חבל על הזמן.
<< אורח >> אבישי קיסרמן: << אורח >>
אני חושב שזאת הרמה להנחתה למשטרה. תחשבו, אנחנו נשמח גם לעזור לחבר בין הדברים האלה, כי היום אלו שני כוחות נפרדים, פלחו"ד וכיתות כוננות, אבל שניהם מדברים אחד עם השני כי הם גרים במקום, בפלחו"ד לפחות חלקם.
אני רוצה לומר גם מילה טובה על הטיפול הנחוש בזורקי אבנים. היו אירועים, אני אישית, ראיתי אירועים כאלה בעיניים והאירועים האלה טופלו ביד קשה. כך צריך להמשיך הטיפול בזורקי אבנים. עדיין, צריך לשפר את התגובה ואת הרגל המסיימת בטיפול בעבירות המינוריות. למה אני מתכוון כשאני אומר עבירות מינוריות? אני מדבר על הצקה לבני נוער או ילדים בערים מעורבות, בדגש על יהדותם. בדרך כלל האירועים האלה נשארים מתחת לרדאר, או כי הילדים לא מדווחים להורים, או כי ההורים פשוט מיואשים. הם אומרים: טוב, אני אפתח תלונה, והתלונה תיסגר מחוסר עניין לציבור, ואז יש לנו כאן איזה פער. כארגון שעובד עם הקהילות אנחנו מלמדים אותם איך להגיש תלונה, גם אם היא מקוונת, ולדווח למשטרה על אירועים כדי שלא יישארו מתחת לרדאר.
דבר נוסף הוא ונדליזם לרכבים. גם כאן, הנושא הרגל המסיימת בטיפול בבני נוער שמבצעים את העבירות האלו, בטח אם הן על רקע לאומני, קיים פה פער. החוק לא מאפשר את מה שנקרא: טיפול בצורה אגרסיבית יותר, ולכן הדברים האלה נשארים באיזשהו גרף אחיד ולא מקבלים את הזבנג וגמרנו שצריך להיות שם. זו בעיה חוקית, שצריך לחשוב איך פותרים אותה.
לקראת סיום, נושא המואזין והגברת רעש המואזין – הרמדאן נגמר, זה נאכף, הרגשנו, וידענו שנותנים דוחות וגם דיברו איתנו על זה. אבל אני חייב לציין שהרמדאן נגמר אבל הוא גם ממשיך. הם הגבירו את המואזין בשבועות האחרונים בצורה יוצאת דופן.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אני מודע לזה ואני מטפל בזה גם כאן בוועדה.
<< אורח >> אבישי קיסרמן: << אורח >>
נהדר. ביום השואה נרשמו שני אירועים של הצקה לתושבים שיצאו מטקס בערב וגם היום בלוד על ידי בני נוער מהמגזר הערבי. הבת שלי אישית חוותה את זה עם חברותיה וסיפרה לי על כך, וכשזה מגיע לפתחך אתה מזדעזע יותר. אבל זה תמיד מזעזע שהציקו להן, בדגש על יום השואה, היום הקדוש הזה. ראינו אירוע גם ביום הזיכרון, אבל כשהאירוע הזה קרה בטקס מרכזי הוא קיבל מענה חזק מאוד וזה יצר הרתעה.
לסיום, אנחנו בפתחו של חודש מאי, חמש שנים אחרי שומר חומות. זה גם כך חודש רגיש עם יום ירושלים ועם המצב הביטחוני במדינה. בקשתי למשטרה: אל תורידו את הרגל מהגז. תמשיכו לתת בראש, תודה רבה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
רק שלא יעברו את המהירות המותרת, כי מי יעצור אותם? עוד מישהו?
<< אורח >> שי אביצדק: << אורח >>
אני אשמח.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
בבקשה, אדוני.
<< אורח >> שי אביצדק: << אורח >>
אני מנהל אגף המבצעים באיחוד והצלה. התראינו כבר כמה פעמים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
שי, אני תמיד מפספס אותך.
<< אורח >> שי אביצדק: << אורח >>
זה בסדר, הכול טוב. בהמשך לישיבת ההיערכות לקראת הרמדאן שהייתי בה. מבחינת הארגון ביצענו תגבור בערים המעורבות, תוך התאמה לרגישות. כמובן לאור המצב המבצעי ובכלל. אנחנו מדברים על החיבור לשאגת הארי שגם לקח מאיתנו הרבה מאוד משאבים ויצר לנו הרבה מצבים של ניהול זירות במקביל. אנחנו בסופו של דבר זה נכון שלא נרשמו אירועים חריגים ברמדאן עצמו, אבל אירועי אלימות היו. אני רוצה לציין אירוע אחד שלא דיברנו עליו, אבל אני חושב שחשוב שכולם יכירו את המהירות של איחוד ההצלה. היה אירוע ירי לעבר ראש עיריית עראבה. כונן איחוד ההצלה הגיע תוך 28 שניות לזירה – זה מראה את פריסת הארגון. היום אנחנו עומדים כבר על כמעט 9,000 מתנדבים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
רק שלא יחשבו שהוא ירה בו.
<< אורח >> שי אביצדק: << אורח >>
אני מאמין שהמשטרה תיקח ממנו עדות ראשונית, כי בסוף הוא אולי יודע לומר דברים יותר מכולם. אבל בסופו של דבר זאת באמת פריסת הארגון. הרבה פעמים אנחנו מגיעים כמה שיותר מהר כדי לתת את הדקות הראשונות, שהרבה פעמים הן מצילות חיים. אנחנו יכולים להעיד מהצד שלנו שנרשמה ירידה בכמות האירועים, אירועי פח"ע בכלל ובכל הארץ.
אני רוצה לציין שגם בישיבה הקודמת וגם בישיבות קודמות שהייתי נוכח בהן, בכל פעם אני מעלה את הרצון שלנו להשתלב גם בישיבות וגם בתרגילים, בדגש למשטרה. הדבר הזה עדיין לא קורה בצורה טובה. אני חושב שבסופו של דבר אנחנו מגיעים לזירות, ואנחנו צריכים להיות מוכנים. זה ארגון גדול וחשוב מאוד ושכולם יהיו ביחד בדבר הזה. אני פונה גם כאן, עוד פעם. יש לנו עם כב"ה ערוץ טוב – זה בהמשך לישיבה שהייתי בה כאן ואתה חיברת – זה באמת דבר מבורך. לדוגמה, אתמול היה לנו עם שב"ס, ועם יחידת הרחפנים שלנו תרגילים מהצד שלנו, עם היתרון היחסי שלנו. אנחנו נשמח שהמשטרה גם תיקח את זה למקום הזה, ושתדע לשלב אותנו. אני רוצה להגיד תודה רבה כאן לכולם, כל אחד בתפקידו, ותודה רבה לך על ההזמנה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תודה לך. אלעד, קחו את זה לתשומת ליבכם. הם באמת כוח זמין. אני אומר לך את זה באופן אישי, הראשון שהגיע אליי כשנפלתי ושברתי את שתי ידיי היה איש של איחוד ההצלה. הוא עשה לי נזק, אבל לא נורא. הדבר הראשון שהוא עשה זה לקחת את המכשיר קשר ואמר לכולם: אתם לא יודעים מי יושב פה, תודה.
כן, עוד מישהו? אדוני הניצב?
<< דובר >> משה ברקת: << דובר >>
האמת, אני שמח להגיד שאין לי מה לומר אחרי דיון כזה, כמי שלמוד כמה וכמה רמדאנים, כולל בעיר העתיקה כמובן – באמת שאפו. אי-אפשר להקיש מהרמדאן הזה לרמדאן הבא, כמו שאי-אפשר היה להקיש מהרמדאן הבא לזה שיבוא אחריו, כי כל רמדאן לגופו עומד. אבל על השבועיים הראשונים – בוודאי בהקשרים של הרמדאן שהיה עם מלוא העוצמה שלו – שאפו, בוודאי על ההיערכות. בסוף באירועים כאלה, אדוני היושב-ראש, להיערכות המקדימה יש משקל עצום על איך האירוע – בטח אם הוא רמדאן – ייראה, וכל הכבוד.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.
<< דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>
תשמע, אני בתפיסה שחודש הרמדאן צריך להיות החודש הכי קדוש למוסלמים. זה חודש שלא צריכה להיות בו שום בעיה ולא צריך לעשות כאן שום היערכות, כי בחודש הזה המוסלמים אמורים להתפלל, לצום, להתקרב לאלוהים. אבל אנחנו יושבים כאן ובודקים היערכות ומקווים שהרמדאן הבא יהיה כמו הרמדאן הזה, אז זה קצת מפתיע. אני באמת רוצה להודות לכל כוחות הביטחון על העבודה הטובה שעשו. היינו בתקופה מאוד מאוד קשה. אני מקווה שהתקופה הזאת לא תחזור, ושנדבר על הרמדאן כמו שאנחנו מדברים עכשיו, ללא אירועים חריגים, ונמשיך קדימה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
ברשותך, אני אתחיל עם מה שסיימת. האווירה שציינתם בראשית דבריכם, בעיקר החבר'ה של המשטרה, היא שמה שהנחה אתכם הוא איך לגרום לחג הזה לקרות – וזאת האווירה הנכונה. זה בדיוק מה שאמר חמד עכשיו. צריך לראות שמבחינתנו זה חלק משגרה, חג הוא חג והוא צריך לעבור.
<< דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אני גר בעיר מעורבת, אנחנו דרוזים, נוצרים, מוסלמים, וכולם גרים ביחד. יהודים מבקרים הרבה, בשפרעם – אני גר בשפרעם – בבתי הכנסת, בכנסייה, בח'ילווה והכול מתערבב ביחד. אנחנו רואים ברמדאן חג לכולם: מפגשים, ארוחות וכולם נפגשים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
בקיצור, אני חושב שהאווירה שהובלתם הייתה נכונה. צריך לראות שאנחנו לא רק מכבדים – אנחנו רוצים שהחג הזה יעבור בשקט ושהחג הזה ייחגג כמו כל חג יהודי, נוצרי או מוסלמי אחר. לכן אני חושב שהאווירה הזאת, כשהיא בכותרת, היא אווירה נכונה מאוד.
<< דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>
ודרוזי.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
ודרוזי. שלא נתבלבל, בדיון כזה, בסיכומים כאלה ובתחקירים שאתם בוודאי מבצעים, החוכמה האמיתית היא לקחת את הלקחים ולראות איך בפעם הבאה מיישמים אותם בהתאם למציאות שאיתה אנחנו מתמודדים. אני לא יודע אם תהיה בפעם הבאה מלחמה. אני לא יודע מה יהיה, אני לא יודע מה תהיה האווירה, ולכן צריך לראות אילו לקחים לוקחים ומעבירים הלאה. אני אנסה לתת לכם קצת מניסיוני כאן כיושב-ראש ועדה וגם מניסיוני כאיש צבא לשעבר, וללכת על העניין הזה.
קודם כול, אני רוצה להתחיל עם הנושא הכי חשוב מבחינתי, זרקתי אותו כאן בתחילת המינגלינג לפני הדיון: לנוכחות בשטח יש משמעות, גם ביטחונית – כתורמת לביטחון – וגם הרתעתית למי שמתכנן אחרת זה הפתרון – נוכחות בשטח. לפני כמה ימים השר לביטחון לאומי אמר שאי-אפשר לשים שוטר בכל פיצרייה. הוא צודק, אי-אפשר. אני אומר לכם, לכולם, ונציג שירות בתי הסוהר אמר את זה, ששבועות לפני הרמדאן, הם העלו את רמת הנוכחות שלהם בתאים – בהכול. אתם מדברים על זה שהעליתם את רמת הנוכחות שלכם בשטח, גייסתם פלוגות מילואים ופלחו"דים, זה הרעיון.
אני אומר לכם: אתם משטרה לא פחות טובה מאף משטרה בעולם. אתם יודעים מה, בחלק מהמקומות אתם גם הרבה יותר טובים. אני למדתי להכיר אתכם, אתם שוטרים ומפקדים מצוינים. אם תסתובבו ברחובות, אנשים יהיו בטוחים הרבה יותר, ומי שהוא פושע פוטנציאלי, גם אם הוא עבריין קטן –
יורתע. קחו את זה בחשבון, זה הפטנט, ולא שום דבר אחר. אם בסוף אנחנו רוצים להגיע למצב שבו אנחנו מטפלים בעבריין, אז סליחה, אנחנו אחרי האירוע. לגרום לאירוע לא לקרות, היא בעצם הנוכחות, וזה בעצם מה שעשיתם כאן לאורך כל התקופה – נוכחות. ברגע שאנשים ראו אתכם, מי שהיה עם פוטנציאל סכנה הבין שלא כדאי להסתבך איתכם. מי שלא, הלך והרגיש: וואללה, בוא'נה, יש מי שיגן עליי; יש מי שיעביר אותי את מעבר החצייה; יש מי שיפקח עליי – זו תחושה נהדרת. הציבור רוצה משטרה – שלא יהיה לכם שום ספק. לא מוותרים על המשטרה, לא מוותרים על כוחה, אבל רוצים לראות אותה. אני חושב שאחד הדברים היפים שעשיתם כאן לפני הרמדאן ובמהלך הרמדאן, היה בכל נושא הנוכחות.
הסתובבתי במקומות שהם מוקדי פוטנציאל לאירוע, וראיתי אתכם שם. אני אומר לכם, זה נכון לגבי כל דבר אחר, תעשו עם זה מה שאתם רוצים. אני מבין שהיה כאן שיתוף פעולה של משטרה, שב"ס, שב"כ, כב"ה, ופרקליטות, בחלקם.
<< דובר >> לאה גופר: << דובר >>
צה"ל.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
את מי פספסתי? את צה"ל, נכון. זה עובד נהדר וזה צריך לעבוד גם בשגרה – לא רק אל מול אירוע. אני אומר לכם: ככל שהשפה המשותפת הזאת תעבוד, כך היא תייעל את כל ההישגים שלנו. אין לי שום ספק בכלל. אנחנו כל הזמן ממוקדים פר-אירוע, פר-חג, פר-כוננות, פר-מידע מודיעיני. לא, בואו נהפוך את זה לשגרה – בואו נהפוך את זה. אני לא יודע איך זה קורה היום בצה"ל, בועז. כשהייתי בצה"ל עשיתי הערכת מצב כראש מטה פיקוד דרום, ביום שני בבוקר, והיו יושבים שם נציג המשטרה, נציג השב"כ, שב"ס – לא, נציג כב"ה, ונציג מד"א. אז לא היה איחוד הצלה ברמה שבה הוא קיים היום. ישבו להערכת מצב שבועית, לא משהו מיוחד: מה צפוי לנו השבוע, מה יש לנו השבוע, מה אנחנו יודעים, שלום ולהתראות – כולם מתואמים וכולם מדברים את אותה שפה.
אני חושב שהגיע הזמן להרגיל את עצמנו לעשות גם את הדברים הפשוטים האלה. אני חושב שהפעילות המקדימה והנוכחות שלכם, אם אתם שואלים אותי, הן מן הלקחים העיקריים. אולי העיקריות שבהם. הגבלת כניסת תושבי איו"ש לא ננקטה רק באירוע הזה, אלא גם באירועים אחרים. אני חושב שזאת פעילות נכונה וזה דבר שצריך להיות בו כל הזמן עם יד על הדופק. כי יש חלק מתושבי איו"ש שאנחנו לא רוצים בתוך ישראל – אנחנו קוראים להם שב"חים. חברים, רוב הפיגועים ורוב הגניבות במדינת ישראל מתבצעים על ידי שב"חים. אתם הבאתם לי את הנתונים, לא אני המצאתי אותם. לכן אני חושב שגם כאן אנחנו צריכים לראות איך אנחנו עושים עבודה טובה יותר. זה אמנם לא בתחום סמכותי, בועז, אבל אם לא נלמד לסגור את הקטעים שאנחנו רוצים לסגור, ולמנוע מאנשים שאנחנו לא רוצים שייכנסו לארץ מלהיכנס, אז אנחנו נהיה בבעיה. אנחנו כבר בבעיה – בואו נראה איך אנחנו מטפלים גם בזה. אני מתנצל שאני קופץ כך עם הסתכלות ארוכה על משימות, ולאו דווקא על הרמדאן.
דבר אחרון, אני אומר לכם כאחד שהיה ראש רשות של יישוב ערבי: תשתפו את ראשי הרשויות. תשתפו את המנהיגות המקומית – כולכם. תשתפו אותם, יש להם אחריות, הם לא נבחרי ציבור רק בשביל המשכורת. הם נבחרי ציבור גם למען ביטחון התושבים. הם רצים אחריי לסיירות ביטחון ולשיטור עירוני ולכל הדברים האלה. חברים, בואו, תשתפו אותם, ותטילו גם עליהם חלק מהאחריות. אני לא רוצה לומר שזה ישנה את התמונה, אבל זה יוסיף עוד 10%-5% לסך הכול שאנחנו עושים. זה יתרון, תנצלו אותם, יש כאלה שרוצים מאוד לשתף פעולה ויש כאלה שלא – בהם אני פחות מתעסק, אבל אלה שרוצים לשתף פעולה ואכפת להם, יכולים להוות, איך קראת לזה? שובר שוויון? שובר שוויון. חברים, אם היה לי כובע הייתי מוריד אותו בפניכם. מעתה והלאה, זאת התוצאה שאנחנו רוצים ויותר טובה. תודה רבה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:04. << סיום >>