פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 118
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום רביעי, י' באב התשס"ז (25 ביולי 2007), שעה 9:00
סדר היום: בעיות חמורות בקליטת נוער עולה – יוזמה לתכנית בינמשרדית
נכחו:
חברי הוועדה: מיכאל נודלמן-היו"ר
זאב אלקין
יצחק זיו
מרינה סולודקין
יוסף שגאל
מוזמנים: מירי סויד יועצת רה"מ לענייני חברה ורווחה
יפה וולמן עו"ס ארצית, המשרד לקליטת עליה
דוד יאסו מנהל מחלקת עולי אתיופיה, המשרד לקליטת עלייה
אורית דקה ר' מדור שותפויות באק"מ, המשרד לביטחון פנים
עידית עוז מש"קית נוער, המשרד לביטחון פנים
פקד גלית זיו-אשור נציגת אגף חקירות, יח' נוער, המשרד לביטחון פנים
עמיהוד בהט מנהל האגף לקליטת עלייה, משרד החינוך
נח גרינבוים מפקח ארצי בתחום קידום נוער עולה, משרד החינוך
דפני מושיוב פיקוח ארצי – קליטת עליה, משרד הרווחה
רונית רדה-יונה רכזת פרוייקטים מיוחדים לעלייה מאתיופיה, הסוכנות
היהודית
ויקטור איפרחוב
ד"ר יצחק קדמן מנכ"ל המועצה לשלום הילד
חיים מסינג מנכ"ל, הרשות הלאומית למלחמה בסמים
ריקי צימר ראש תחום מניעה, הרשות הלאומית למלחמה בסמים
אורנה שביט ראש תחום קהילה, הרשות הלאומית למלחמה בסמים
מיכאל גינקר מנהל קליטה ועלייה בשלטון המקומי
יאיר סמוכה מנכ"ל האגודה לקידום החינוך
דני אדמסו מנכ"ל, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
משה שטה יחידה אסטרטגית, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
אלי זרחין מנכ"ל, אגודה ישראלית למען ילדים עולים
שמעון סיאני מנכ"ל, "ידידים"
אילנה ליטבק רכזת קואליציה למען נוער עולה בסיכון, שתי"ל
שלומי עמר מנכ"ל, רשות מוסדות "פאני קפלן" בישראל
רומן פרס סמנכ"ל, רשות מוסדות "פאני קפלן" בישראל
מנהלת הוועדה: דנה גורדון
רשמת פרלמנטרית: יפעת שפרכר
בעיות חמורות בקליטת נוער עולה –יוזמה לתכנית בינמשרדית
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בנושא של ילדים עולים. רוב הנוכחים פה זוכרים שב21 בפברואר 2007 הייתה ישיבה ולא היו נתונים מדויקים, רק הייתה תחושה. שמענו את נציגי המשרדים. באותו זמן גם אמרתי שמדברים על תוכניות שלא יודעים מה הן, שלא יודעים על איזה אחוז מדובר, כמה זה עולה. אומרים שאין כסף. יש כסף. אולי סדר העדיפות לא טוב, אולי לא יודעים מה לעשות. אני טוען שרק יודעים לבזבז כסף.
בפניכם מונחת כתבה של שוש מולה. זאת לא כתבה, זאת קטסטרופה של ילדים עולים. אמרתי בפעם הקודמת שהאחריות על הילדים זאת לא רק אחריות של ההורים. הם לא יכולים להיות כל הזמן אחראים. הם עסוקים בחיפוש עבודה ובחיפוש מגורים. אני בטוח שכל האחריות על הקטסטרופה הזאת היא של משרדי הממשלה שלא יודעים מה לעשות. כל הזמן אומרים איך זה יכול היה לקרות. מפריע לי שהמשרדים לא מדברים. אתם צריכים לדבר בכל מקום כי מדובר בקטסטרופה. מדובר ב240 אלף בני נוער. אני כבר כמה לילות לא ישן. יש לי 2 בנים. 37% מהילדים שבאו עם ההורים עסוקים בפשע. לא היו דברים כאלה שם. החברה הישראלית והממשלה הישראלית אשמות בכל המצב הזה. יכול מישהו לומר שזה לא כך, אבל אני בטוח שזה כך.
קיימתי פה כמה ישיבות על ילדים בלי מעמד, על ילדים בסכנה. ד"ר קדמן הוא ציוני אמיתי. הוא כל הזמן מנהל מלחמות. לאחרים זה רק משכורת. הצעירים זה העתיד של המדינה. איזה עתיד יש בצעירים כאלה? ביקרנו בבית כלא, ביקרנו בכל המקומות שיש צעירים. ראינו את היחס שניתן לצעירים. אני לא רוצה לדבר על מבוגרים או על גיל ביניים. אלה יודעים מה לעשות. קשה להם אבל הם עובדים. כל אחד מבין שמדובר פה בילדים. הגענו למצב ש37% מהילדים נמצאים בבעיות גדולות.
אנחנו מדברים כבר כמעט שנתיים על נשירה מבתי ספר. באשדוד יש נשירה של 45%, בחדרה 50%, בנצרת עלית 71%. במשרד החינוך לא מדברים על זה. ילדים שלא לומדים בבית ספר הולכים לרחוב. הילדים גונבים כסף, גונבים ציוד אלקטרוני, גונבים את כל מה שאפשר לגנוב. הם גם גונבים אוכל. אם הגענו ל71% נשירה מבית הספר זה אומר שאין שום דבר בפנים, רק דיבורים, רק כל מיני סיפורים על תוכניות ועל כל מיני דברים.
עכשיו אני קורא על כך שאין מוטיבציה להתגייס. אתם חושבים שאצל 240 אלף הילדים האלה תהיה מוטיבציה להתגייס? לא תהיה מוטיבציה. אנחנו אשמים. אני צריך להיפגש עם ראש הממשלה. אני אשלח מכתבים טרגיים לכל השרים הרלוונטיים – שר האוצר, שר הרווחה, שרת החינוך, שר הבריאות -על כך שיש 240 אלף ילדים עד גיל 17 שנמצאים במצב קשה. אם הממשלה לא תקבל החלטות דרסטיות המצב יהיה יותר גרוע.
ד"ר יצחק קדמן:
תודה, אדוני היושב-ראש, על ההקדמה שלך ועל כך שלמרות שהכנסת על סף פגרה ראית לנכון לכנס את הוועדה לדיון בנושא.
היו"ר מיכאל נודלמן:
זה יהיה גם בזמן פגרה כי מדובר בנושא מאוד חשוב.
ד"ר יצחק קדמן:
אני רוצה לתת לכם כמה מהנתונים שמדאיגים מאוד במספר ובעובדה שלמרבה הצער התמונה חוזרת על עצמה כמעט בכל אינדיקטור שאתה בודק. אני רוצה להתחיל בשני מספרים שלדעתי מסבירים את כל הרצף. המספר האחד מדבר על אחוזי הנשירה מבתי הספר. ניקח למשל את כיתה י"א. בעוד שהנשירה בקרב תלמידים ותיקים מגיעה בכיתה י"א ל5%, בקרב העולים היא מגיע ל9%. זה מסביר בעיני את כל הסיפור.
אנחנו כמובן מגנים כל אלימות בבית ספר. מה הפתרון שמצאו לאלימות בבית ספר? אני קורא היום שמשרד החינוך החליט שבמקום שאפשר יהיה להשעות תלמיד לשבוע ימים, אפשר יהיה להשעות אותו לשבועיים. כך לא נפתור את בעיית האלימות. אני עוד לא שמעתי על תלמיד אחד שהפך להיות לא אלים בגלל שהשעו אותו. מה הרוויח תלמיד כזה ששלחנו אותו לרחוב בלי מסגרת? אני לא אומר שלא צריך לטפל באלימות. אם צריך להעניש אז צריך להעניש עונש חינוכי כך שהילד יישאר יותר שעות במסגרת, לא שילך לים לשבועיים ימים. זה מתחיל בהשעיה, זה נגמר בהנשרה ומשם הדרך לרחוב פתוחה.
כאן אני רוצה לעבור לצד השני של התמונה. לא בקלות שופט שולח קטין לכלא. הוא שולח אותו אחרי שהוא חזר ועבר כמה עבירות, או אחרי שהוא עבר עבירה כזאת חמורה שאין מה לעשות אלא לשלוח אותו לכלא. התמונה בכלא אופק מחרידה. כ40% מהאסירים בכלא אופק הם עולים. חלקם באוכלוסייה הוא 11%. זה כמעט פי 4 מחלקם באוכלוסייה. זה נכון גם לגבי עולים מאתיופיה, זה נכון גם לגבי עולים מברית המועצות לשעבר. כשאתה שואל את עצמך מאיפה הם הגיעו לכלא אתה רואה את אותה תמונה.
נניח שאתה לוקח את הקטינים שמטופלים על ידי רשות חסות הנוער. רשות חסות הנוער היא באותה רשות במשרד הרווחה שמטפלת בעבריינים או בקטינים על סף עבריינות. יש לה הרבה מאוד מעונות. חלקם מעונות סגורים, חלקם מעונות פתוחים. מתוך כלל הצעירים שמטופלים על ידי רשות חסות הנוער, 39.5% הם עולים חדשים. כמעט אותה תמונה בדיוק. פי 4 מחלקם באוכלוסייה נמצאים ברשות הנוער. מהם מגיעים אחר כך לכלא.
יותר נדיר שנערות מבצעות עבירות. יש לנו התקדמות לקראת שוויון גם בנושא הזה. הייתי מעדיף שלא תהיה. 21% מהנערות בטיפול השירות לנערה במצוקה הן ילדות עולות. 15% מברית המועצות לשעבר ועוד 6% מאתיופיה. מדובר באוכלוסייה של נערות שעברה את כל הקווים האדומים. אלימות בעבריינות של נערות מופנית קודם כל כלפי עצמה – ניסיונות התאבדות, שוטטות, ניצול מיני. פה מדובר על נערות שחצו את הקווים האדומים ועברו עבירות בעצמן. מדובר ב21%, שזה פי 2 ויותר מחלקן באוכלוסייה.
יש נתונים לפי יישובים. ניקח למשל עיר בכותרות כמו שדרות. אין שם הכי הרבה עולים, אבל מתוך כלל התיקים במשטרה שנפתחו לקטינים בשדרות 50.6% היו של ילדי עולים. זה יותר מחצי. זה פי מ5 מחלקם באוכלוסייה. רחובות עלתה לכותרות לא מעט בחודשים האחרונים. מתוך כלל התיקים שנפתחו לקטינים, 54.9% - כמעט 55% - נפתחו לקטינים עולים. בקריית מוצקין 65.8%. כמעט 66% מכלל התיקים זה לנוער עולה. כך בכרמיאל, במגדל העמק, בקריית ביאליק, בחיפה, באריאל, בבת ים, בחדרה, בטירת הכרמל, ביבנה.
יש אנשים שנוח להם לטעון שזה משהו בגנים, שהעולים הביאו את זה איתם. מי שאומר דבר כזה הוא גזען.
מרינה סולודקין:
הוא טיפש.
ד"ר יצחק קדמן:
הנוער שעלה ארצה, בין אם זה מאתיופיה או מברית המועצות לשעבר, איננו נוער ששונה או נופל או פגום בהשוואה לבני נוער שנמצאים בארץ. אלה שמטפחים מגיעים להישגים מעל ומעבר. אין שום דבר פגום בגנים שלהם או בסביבה התרבותית שממנה הם באו. נוח מאוד לחברה הישראלית לעשות סטיגמה.
הסיבה לנתונים האלה היא הזנחה ממושכת בטיפול בנוער עולה. הנוער הזה מקבל פחות שירותים ממה שהוא קיבל בעבר .הטענות שלי הן לא למשרד הקליטה. משרד הקליטה הוא לא משרד ייעודי. צריך להבין שכשיש קיצוצים במשרד החינוך הראשונים שנפגעים אלה החלשים. החלשים אלה ילדי מהגרים או ילדי עולים.
אנחנו נמצאים בעיצומה של שביתה של קציני מבחן לנוער. מתוך 500 תקנים של קציני מבחן מאוישים כיום פחות מ200. בעיר כמו ערד אין קציני מבחן. אם יצאה קצינת מבחן לחופשת לידה ולא חזרה אסור לאייש את התקן. במצב שבו אין קצין מבחן הנער שהתחיל בעבירות ימשיך לבצע עוד עבירות עד שהוא יגיע לכלא.
מרינה סולודקין:
כמה קציני מבחן מדברים רוסית או אמהרית?
ד"ר יצחק קדמן:
הלוואי והיו קציני מבחן דוברי עברית. גם כאלה אין. כאשר יש קיצוצים במערך הבריאות ובטיפול בגיל הרך, ששם הכל מתחיל, ויש קיצוצים במערכת החינוך, אז אי אפשר להתפלא למה אחר כך התוצאות הן כאלו. מי שמזניח את החצר האחורית ולא מטפל ולא מטפח, שלא יתפלא אחר כך שיש קוצים ונחשים. מי שחושב שאם הוא ייתן סמכות להשעות ילדים מבית הספר וזה מה שיפתור את הבעיה, שיישאר באשליות שלו. אנחנו חייבים להשקיע. אם הנימוקים ההומניים לא משכנעים, לפחות הנימוק הכלכלי. זה עולה לנו ביוקר. אנחנו חוסכים בפרוטות ומשלמים אחר כך ביוקר רב. לפחות מהבחינה הכלכלית בואו נשקיע בנוער הזה. נקבל את התמורה הכלכלית פי מאה מונים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
זאת החוליה הכי חלשה. צריכים בכל התקציבים לתת עדיפות לילדים האלה.
נח גרינבוים:
אנחנו מטפלים ב5200 בני נוער נזקקים ובסיכון שהם יוצאי חבר העמים ויוצאי אתיופיה. חלק מהנתונים מתייחסים לאוכלוסייה הזאת. אני כמובן לא יכול להתנגד לנתוני הנשירה של בני נוער עולים - דובר על זה בהרבה ועדות - אבל אני רוצה להגיד שהמשרד בצד השני פורש רשת ביטחון עבור אותם בני נוער שנשרו. רשת הביטחון הזאת פרוסה ב44 יישובים בארץ. במקרה או שלא במקרה אוכלוסיית העולים שמטופלת על ידי קידום נוער מהווה 25% מכלל אוכלוסיית המטופלים בקידום נוער. היא כוללת גם מגזרים אחרים – חרדי, בדואי, ערבי וותיקים. המשרד נותן את רשת הביטחון הזאת. אותם בני נוער שנושרים מקבלים לא רק שירותי חינוך אלא גם שירותי טיפול. להבדיל ממשרדים אחרים שפעילים בשטח בנושא הזה, אנחנו גם מפעילים מערך שלם של כוח אדם ייעודי. דובר קודם על זה שקציני מבחן אינם דוברי רוסית או אמהרית. בקידום נוער העובדים הם בני התרבות. צריך להבין שהגיל הממוצע של אותם בני נוער הוא בסביבות 16 וחצי, 17. יש לנו כשנה עד שנה וחצי לעבוד איתם. אנחנו מהווים מערכת אלטרנטיבית שנותנת לא רק שירותי חינוך וטיפול אלא גם שירותי השכלה. חלק ניכר מהלומדים אצלנו הם בני נוער עולה.
רומן פרס:
מה התקציב שלכם?
נח גרינבוים:
שירותי ההשכלה שניתנים הם בסדר גודל של כ-60 מיליון שקל. הם ניתנים באמצעות מכרז חיצוני לזכיין שנותן את שירותי ההשכלה. בתחום של כוח אדם המשרד מתקצב 2.5 מיליון שקל כל שנה לתקצוב פעולות וכוח אדם ב40 היישובים האלה.
אם שואלים אותנו על הצלחה בטיפול, אני יכול להגיד שהסיכויים של החבר'ה שמגיעים אלינו להסתבך ולהגיע למסגרות של רשות הנוער הם סיכויים מאוד קטנים. זה קורה, אבל הסיכויים מאוד קטנים. זה מתוך הנתונים שיש לנו לגבי עבודה. יש בני נוער שמכורים לסמים שאנחנו מטפלים בהם. אנחנו מפנים אותם למסגרות גמילה. אנחנו מזהים אותם, אנחנו מאבחנים אותם ואנחנו מפנים אותם. בעניין הזה אנחנו יכולים להיות גם תחנת מעבר לאותם בני נוער שאנחנו רואים אותם במצבם ועוזרים ומסייעים להם בכל הכיוונים האפשריים. להבדיל ממערכות אחרות, שזה הייחודיות של קידום נוער, אנחנו לוקחים אחריות על מכלול החיים של אותם בני נוער שנמצאים אצלנו בטיפול. המשמעות של העניין זה שאנחנו מטפלים גם בנושא הכנה לצה"ל, שאנחנו מתערבים במשפחות, שאנחנו עושים פעילות קהילתית. אנחנו פועלים באותם המרחבים שבני הנוער פעילים בהם.
מ"מ היו"ר מרינה סולודקין:
הרבה הורים של נוער מנותק פונים אלי. אתם לא מפרסמים מספיק בשפות השונות.
נח גרינבוים:
יכול להיות שאת צודקת.
מ"מ היו"ר מרינה סולודקין:
אני צודקת. אין פרסום. כל הזמן פונים אלינו. אנחנו לא יודעים מה אתם עושים, כמה, איך אפשר.
נח גרינבוים:
המשרד לא מתנער מאחריות בקטע הזה. רשת הביטחון שאנחנו פורסים בישובים זאת רשת ביטחון מאוד אפקטיבית.
מ"מ היו"ר מרינה סולודקין:
לאלה שבתוך, לא לאלה שלא יודעים.
זאב אלקין:
נח שייך לאחת המסגרות המעטות במשרד החינוך שמנסות לעשות משהו עם התקציב המוגבל שיש דווקא בפעילות מכוונת לעולים חדשים. התקציבים אינם מספיקים. גם אין משחק של כיסאות מוזיקליים עם התקציבים. מדובר באותו כסף שמשרד הקליטה מקציב. זה לא כסף שהוא בנוסף. אם הפעילות הייתה מספקת ולו במידה חלקית היינו צריכים לראות שהאחוז של העולים בקרב הנושרים יותר גבוה מהאחוז של העולים שהופכים ללקוחות של המשרד לביטחון פנים. לפי הנתונים שאני מכיר זה לא כך. אנחנו לא מצליחים להביא למצב של שיפור באף אחת מהתחנות. אנחנו קודם כל לא מצליחים לטפל נכון במערכת של הקליטה הראשונית בבתי הספר. כתוצאה מזה אנחנו מקבלים נתונים גרועים מאוד על הבגרויות. בקצה של התהליך הזה אנחנו מקבלים אחוזים גבוהים מאוד של נשירה. הקצה של הקצה זה כשמגיעים לכלא אופק. שם זה בדיוק אותם אחוזים. הגרף לא עולה וגם לא יורד. אנחנו כמדינה, למרות המאמצים שנעשים באמצעות התקציבים הזעירים, לא מצליחים לשנות את התמונה.
התמונה הכללית מאוד מדאיגה. הנתונים הרבה יותר קשים ממה שמתואר בכתבה, כי לא מדובר במקרים פרטניים אלא באחוזים שמעוררים יותר מדאגה. האחוזים האלה מונחים על שולחנם של כולם, כולל של הכנסת, כבר שנה ומשהו או יותר מכך. השאלה היא לא אם אתם עושים משהו במשאבים שיש לכם כרגע.
הקריאה שצריכה לצאת מהדיון הזה היא לטיפול בינמשרדי. כל אחד עושה משהו. משרד הקליטה עושה משהו, משרד החינוך עושה משהו, גופים של המגזר השלישי עושים משהו. אין יד אחת מכוונת. יש לפעמים השקעה של כפל משאבים ואי תיאום. מאוד חשוב שתצא מכאן קריאה לעבודה מתואמת בין המשרדים השונים ולתוכנית מערכתית אחת גדולה. זה מסתדר טוב מאוד עם הרצון של כל הרשויות לטפל בילדים בסיכון. גם הוועדה דיברה על הצורך לטפל בעולים כמגזר. לפעמים שופכים תקציבים. ברגע שלא נותנים מענה לנקודות ששם הבעיות הן אקוטיות אז לא עוזרים. צריכה להיות תוכנית בינמשרדית לטיפול דחוף במצוקה של ילדים עולים בכל הגזרות. אסור לסיים את הדיון הזה בלי קריאה לתוספת תקציבית.
בלי תוספת תקציבית שתבוא לידי ביטוי בשנה הקרובה נצטרך להתכנס כאן עוד פעם ועוד פעם ולשמוע את אותם נתונים. אני מסכים עם יצחק קדמן שכל שקל שנשקיע היום יחסוך לנו את ה-10 שקלים שנצטרך להשקיע מחר. הבעיה היא שכל אחד לא סופר את התקציב של המדינה אלא את הכסף של המשרד שלו.
גלית זיו:
מה שאמר חבר הכנסת אלקין נכון. המשטרה נתקלת בבני נוער עולים שביצעו עבירות פליליות אחרי שהם נשרו ועברו כמה תלאות בדרך. מחוסר מעש הם שותים אלכוהול בפארקים הציבוריים, משתמשים בסמים, מעורבים בעבירות כאלו ואחרות. כך הם מגיעים למשטרת ישראל. אנחנו צעד אחד לפני הכלא ומעונות חסות הנוער.
הנתונים גלויים לכולם, הם נכתבו בכתבה ונאמרו בדיון הקודם. ב-3 השנים האחרונות אנחנו רואים שיש ירידה בסך כל פשיעת הנוער. זה כולל גם ירידה של הפשיעה של הנוער העולה. החלק של הנוער העולה בסך פשיעת הנוער הוא כ20%. הם מעורבים בעבירות אלימות, רכוש וסמים . אלו העבירות העיקריות. זה לא שונה מהנוער הוותיק. אלו אותן עבירות שהנוער הוותיק מבצע.
בכל תחנת משטרה יש יחידת נוער. בתוך היחידות האלו יש גם עובדי נוער שגייסו אותם במיוחד להתעסק עם האוכלוסייה של הנוער העולה. יש חשיבות מאוד גדולה לגיוס של שוטרים מהמגזר האתיופי והרוסי למערך הנוער. היו מקרים שאפילו הקלנו ברף הגיוס על מנת שהם ייכנסו למשטרה וישתלבו במערך הנוער ובכל המגזרים בכלל. במערך הנוער יש היום 48 שוטרים, שזה גם קציני נוער, גם חוקרים וגם בלשי נוער שהם עולים חדשים.
אלי זרחין:
מתוך כמה?
גלית זיו:
מתוך 550 עובדי נוער שפזורים בכל הארץ. עובדי הנוער שנמצאים ביחידות הנוער במשטרה נמצאים בעיקר ביישובים בהם יש צורך. צבענו תקנים ייחודים בתחנות שבהן יש אוכלוסייה גדולה של עולים חדשים. בתחנת המשטרה תמיד יש שוטר שהוא עולה חדש. הוא מושאל לצורך העניין ליחידת הנוער. לא נוצר מצב שאין שוטר דובר השפה בתחנה.
אלי זרחין:
כמה מתוך 48 הם דוברי רוסית ודוברי אתיופית?
גלית זיו:
12 יוצאי אתיופיה, 36 דוברי רוסית.
דוד יאסו:
זה לא עונה על הצרכים. השטח בוער. הילדים רוצים לדבר, ההורים רוצים לדבר.
אלי זרחין:
ברחובות יש רק שוטר אחד דובר רוסית.
גלית זיו:
אנחנו מסכימים שזה לא מספיק ושצריך עוד. מתוך הידיעה שיש צורך בעוד שוטרים דוברי שפות הורדנו את הרף. סייענו לשוטרים עובדי נוער אתיופים לצאת לקורס קצינים על-מנת שינהלו את יחידות הנוער ביישובים שיש צורך.
אלי זרחין:
האם אלה שוטרים חדשים?
גלית זיו:
אלה שוטרים שנמצאים בשטח ועובדים. זה לא שעכשיו יגייסו. מכיוון שאין בכל תחנה עובד נוער דובר אתיופית או עובד נוער דובר רוסית יש שוטרים אחרים דוברי השפה. התחנה לא בנויה רק על נוער. יש שוטרי בילוש, יש שוטרי סיור, יש שוטרים קהילתיים. הם מושאלים כשיש צורך לתת מענה. אנחנו מסכימים שזה לא מספיק. בגלל זה הורדנו את הרף.
דוד יאסו:
העניין הוא גמישות.
מ"מ היו"ר מרינה סולודקין:
מדובר ברצון.
גלית זיו:
לכל השוטרים העולים הורידו את רף הגיוס. בישובים שבהם עולה הצורך אנחנו מקלים עוד יותר.
אורית דקה:
יש לנו כ70 אלף מתנדבים שעוסקים כמעט בכל תחומי עבודת המשטרה. אני שייכת למחלקה לשיטור קהילתי. יש לנו כ360 מרכזים קהילתיים וכ500 שוטרים. אחד הקריטריונים לפתיחה של נקודה כזאת בשכונה זה אם קיימת אוכלוסייה מיוחדת של עולים. יש כמות לא קטנה של שוטרים קהילתיים שנמצאים בשכונות של עולים.
רציתי לדבר על פרוייקט שנקרא עיר ללא אלימות. הוזכרה פה העיר חדרה. נבנתה תוכנית ספציפית לכל עיר. ראיתי את התוכנית של חדרה ששמה דגש מיוחד על אוכלוסיית העולים. התוכנית מדברת על אכיפה מוגברת, על תוכנית חינוך מיוחדת ועל תוכנית רווחה וטיפול באוכלוסייה. בכל הערים שנבחרו מושם דגש מיוחד על נוער עולה.
יש לנו 3 תוכניות דגל שפועלות בגני ילדים, בבתי ספר יסודיים ובבתי ספר תיכוניים. הפעילויות הן פעילויות נהדרות. הצלחנו ליצור קשר מצוין עם האוכלוסייה. אנחנו עושים פעילות של הסברה, פעילויות של מניעה. אנחנו מנסים לגייס אותם למשמר האזרחי. זה באמת מונע מהם אחר כך את כל ההידרדרות.
חיים מסינג:
אני מציע לוועדה לדון בסיבות ולא בתוצאה. כשאני אומר תוצאה זה להוסיף שוטרים, זה להוסיף מקומות בבתי כלא. זה כבר קצה התהליך. הוועדה צריכה לדון בכל הסיבות שמביאות למצב שצריך עוד שוטרים, שצריך עוד בתי כלא. אם נדע לדון בסיבות אני מניח שהתוצאות יהיו שונות.
אם תיקחו את מרכזי הגמילה בישראל אתם תראו שלמעלה מ50% מאוישים על ידי עולי חבר העמים ואתיופיה. בערך 20% אתיופים, כשמעבר לזה עולי חבר העמים. זה מאוד עצוב. תהליך הקליטה וההבנה של המנטליות של העולים פשוט לוקה בחסר. זה שורש הבעיה. אי אפשר במערכת החינוך לעשות תוכניות מניעה לכל ילדי ישראל, כי המנטליות של עולה מחבר העמים לא דומה למנטליות של עולה מאתיופיה או למנטליות של ישראלי שהוא מהותיקים. לפני שנה וחצי מצאנו שהמעורבות של עולי חבר העמים בתוך כל הסיפור של פשע וסמים גבוהה מאוד. אנחנו ב16 ישובים עובדים בצורה אינטנסיבית. כאשר יש תוכנית ברמה יישובית הדברים עובדים. כאשר זה לא קיים זה לא עובד.
מה צריך לעשות? אין בעיה של כסף. אי אפשר להגיד כל הזמן שזה עניין של כסף. יש בזבוז כסף וזריקה למקומות מקבילים. יש הרבה מאוד גופים שעושים את אותה עבודה. משרד הבריאות רוצה להיכנס לתוכניות מניעה בתוך בתי הספר. לו היינו בונים תוכנית ברמה לאומית מערכתית וקובעים יעדים יחד עם כל משרדי הממשלה זה היה דבר שמעגן משאבים. תוכנית כזאת זה הדבר היחידי שאפשר לעשות.
אני יכול לומר לך, גברתי היושבת ראש, שלנושא הזה ב-5 השנים האחרונות אני שותף בפעם הרביעית. אם ייצא משהו תכליתי מהוועדה הזאת נוכל להתכנס פה בעוד שנה ולא לדבר על תקציבים אלא על תוצאות.
דפנה מושיוב:
הנושא העיקרי הוא התיאום. ברמת היישוב, כמו שנאמר פה, יש הרבה מאוד תיאום והרבה רצון טוב מצד הגורמים המטפלים. דווקא ברמה הבינמשרדית אין תיאום. זה מאוד חסר. זאת אחת הנקודות שצריך לחזור ולבקש אותה. אולי, לפי מה שהציע חבר הכנסת אלקין, כדאי שתהיה תת ועדה שתשב לעיתים תכופות. זה דבר שיביא לתוצאות מעשיות.
הנושא של התקנים זאת אחת הבעיות. העובדה ש200 תקנים לא מאוישים זאת בעיה.
מ"מ היו"ר מרינה סולודקין:
זה נוח למישהו שהם לא מאוישים.
דפנה מושיוב:
קשה מאוד לעבוד כשמשרד האוצר בודק מי נכנס לעבוד במקום אישה שיצאה לחופשת לידה. משרד האוצר צריך לדאוג שיהיו תקציבים באופן שוטף, לא לרדת לרזולוציות..
מ"מ היו"ר מרינה סולודקין:
כמה משרות במשרד העבודה לא מאוישות?
דפנה מושיוב:
200 משרות של קציני מבחן. זה הדבר היחיד שקיבל תוספת. אין שום תקן אחר שקיבל תוספת. זה כתוצאה מהעובדה שהרבה תיקים נפתחו בשנים האחרונות ונוצר פקק נוראי. לא היה מי שימשיך לטפל.
יש רשימת המתנה בנוגע לכניסה למקומות טיפול של חסות הנוער. הרבה פעמים אין מקום. עד שכבר מתפנה מקום הנערה כבר נמצאת במקום אחר.
מה שראוי להדגיש זה את נושא המשפחה. אחד הדברים שאנחנו רואים זה שבני הנוער מאוד בודדים.
מ"מ היו"ר מרינה סולודקין:
האם יש לכם נתונים כמה ילדים בסיכון באים ממשפחות חד הוריות? אני חושבת שזה שורש הבעיה. גנבו כסף ממשפחות חד הוריות בקדנציה הקודמת. במשפחות העולים זה אסון חברתי. יש השלכות רוחב של העניין הזה.
דפנה מושיוב:
כשביקשנו לשבת עם ההורים זה לא היה אפשרי. האמהות עובדות ב-2 עבודות ואפילו יותר. אין להן פשוט זמן לשבת איתנו. זה לא שהן לא רוצות או שלא איכפת להן, הן פשוט עובדות בקצב מסחרר. כששאלנו את הילדים מה יהיה במצב שיקרה להם משהו, אז לא הייתה אמירה לגבי ההורה או לגבי חבר או חברה קרובים. זה מעיד על המצוקה המאוד גדולה.
אחד הדברים שצריכים לתת לו יותר דגש זה המשפחה והקהילה הסובבת. אני לא יודעת איך מגיעים להורים שעובדים כל כך קשה. אחד נוגע בשני. זה לא רק אותו ילד שנמצא במערכת בית הספר ונושר, אלא מדובר במעגלים נוספים. צריך לתת יותר דגש. לא הצלחנו להגיע להרבה מאוד מההורים. אם תהיה חשיבה יותר סיסטמתית ומסודרת ונראה מה עובד ולא עובד בבני נוער עולים יכול להיות שנצליח לעשות איזה שהוא שינוי. יש היום תחושה של רצון טוב, עשייה אבל מעט תוצאות בממוצעים.
מ"מ היו"ר מרינה סולודקין:
האם את חושבת שצריכה לקום ועדת חקירה?
דפנה מושיוב:
דוח שמיט היה מאוד סיסטמתי. הוא עבד בצורה בינשרדית במשך שנתיים. בדקו את הדברים בצורה מאוד עניינית. הדוגמה הזאת היא דוגמה טובה לעבודה מאוד מקצועית. יכול להיות שצריך לקחת את פרופסור הלל שמיט ולבקש ממנו לשבת עם משרדי הממשלה והעמותות השונות על הנושא בצורה יותר מעמיקה.
מירי סויד:
יש חשיבות מאוד גדולה לתיאום הבינמשרדי בנושא הטיפול בעולים. הכיוון צריך להיות של ועדת תיאום כמו שחיים מסינג הציע. צריך שיהיה מעקב. יש להתחיל מגיל יותר נמוך. אם מגיעים לגיל נוער זה הרבה פעמים מאוחר מידי. צריך להתחיל מגיל מוקדם יותר ולדאוג שבכל הפרוייקטים של הגיל הרך שהולכים להתקיים בשנים הקרובות תהיה חשיבה ודגש על ילדים למשפחות עולים. עולים זה לא רק במונח של זמן, אלא מדובר בכל המאפיינים שיש. במקרים שהאמהות עובדות ואין זמן לראות אותן צריך לעשות כך שהמערכת תגיע אליהן. כל שקל שמשקיעים בגיל הרך חוסך הרבה מאוד בעתיד.
ביטוח לאומי הולך להפעיל פרוייקט של עיר ללא אלימות. זה הולך להתקיים בערים קולטות עלייה. המספר שעלה כאן של עולים שמועסקים הוא לא יחסי. אם מדברים על 20% מבני הנוער אז צריך להיות ייצוג מתאים. לא ייתכן ששוטר סיור יהיה מתורגמן, או שיצטרכו לקרוא לו מפעילות אחרת. צריכים להיות עולים עם השכלה רלוונטית בתחום, עם דגש לתחום הספציפי הזה. צריכה להיות אפליה מתקנת גם בתקנים שייקלטו בקציני המבחן.
אלי זרחין:
כמה החלטות התקבלו בנושא?
מירי סויד:
צריך לעשות מעקב. צריכה להיות ועדה בינמשרדית שבודקת כל שנה. היא תראה מה מיושם ולא מיושם בעניין.
ד"ר יצחק קדמן:
שלא נטעה ונחשוב שאם נוסיף שוטרים זה יפתור את הבעיה. הפתרון הכי קל זה להוסיף שוטרים. הגוף היחידי שקיבל תוספת תקנים בשנים האחרונות זה היה דווקא המשטרה.
מירי סויד:
נתקלתי לאחרונה בתופעה של גז מזגנים, שילדים בגיל צעיר מאוד נחשפים לגז מזגנים. הרבה פעמים יש טיפול ברמה של אזהרה. חשוב שיהיה שוטר שיוכל להגיע למשפחה עם עובד סוציאלי. ילד שמזניחים בגיל 8 עם גז מזגנים, בגיל 14 נמצא אותו בפעילות אחרת.
מיכאל גינקר:
אנחנו רואים תוכניות של הרשות למלחמה בסמים, תוכניות של משרד הקליטה. בדלת האחורית נכנס הג'וינט עם תוכניות לעולי קווקז. יש פה חוסר תיאום. יש בלגאן טוטאלי. אנחנו רואים שגם בשטח מנסים להתחרות אחד בשני, מנסים לראות איזה לוגו יותר גדול בשלט. אם יש ברשות גורם מוביל שמסוגל לעגן משאבים אז תהיה פעילות משותפת וניצול תקציב יעיל ואפקטיבי. אם לא - וזה קורה לא מעט - כל אחד יפעל בנפרד. לפעמים נער אחד יכול ליהנות מאותם תקציבים כשלשאר האוכלוסייה התקציבים לא מגיעים.
מ"מ היו"ר מרינה סולודקין:
אפילו לא יודעים שיש תוכניות, שיש תקציבים , שיש אנשים שמטפלים.
מיכאל גינקר:
לפעמים שופכים ים של כסף כשחוסר התיאום מצמצם את האפקטיביות של התוכניות. אני מאוד מעריך את הרצון של המשרד לביטחון פנים, אבל יש תחנות שבהן אין אפילו שוטר אחד שמסוגל לתת מענה. מזמינים מתנדבים שלפעמים באים ולפעמים לא.
לגבי השתייה בפארקים ובמקומות ציבוריים. השנה זה פשוט הופך להיות מכה לאומית. זה באופנה. אני לא יודע מאיזו סיבה. אין כלים למנוע את זה. לא משטרה, לא שיטור קהילתי.
מ"מ היו"ר מרינה סולודקין:
יש חוק של ישראל ביתנו שקשור לשתייה פומבית. אני מקווה שנוכל להעביר אותו בכל הקריאות.
מיכאל גינקר:
מדובר בסכנה לנערים עצמם.
ד"ר יצחק קדמן:
החוק שאוסר מכירת אלכוהול לקטינים לא נאכף.
אורית דקה:
חוק עזר עירוני יכול לסגור פיצוציות.
מיכאל גינקר:
הנער מתוחכם, הוא יודע איך להשיג את זה.
גלית זיו:
הילדים שולחים מבוגרים שיקנו להם בפיצוציות. אנחנו רואים את התחמונים.
דני אדמסו:
אנחנו מוצאים את עצמנו כל פעם מחדש באותה ועדה. היינו ב3 ביולי. הדיון היה יותר רחב. דיברנו על נוער בסיכון, על המניעים שמביאים ילדים להגיע למקומות האלה. הוועדה קיבלה החלטות והמלצות והגישה אותן. רוב הדברים קשורים לאכיפה. אם אנחנו רוצים שהמשטרה תאכוף גם הוועדה צריכה לאכוף את החלטותיה. צריך שיהיו שיניים לוועדה שממליצה דברים לממשלה. צריך לזמן את המנכ"ל כדי לראות שהוא מבצע את הדברים.
לא צריך להגדיל את כמות הכספים שצריכים ללכת למקומות שקולטים את הילדים האלה, אלא צריך להקטין את כמות הילדים שנכנסים למקומות האלה. השיטה היא הפוכה. יש בעיה במערכת החינוך. כל אחד פה ניסה לשווק את צורת העבודה הנפלאה שהוא עושה. אם זה כך, למה אנחנו יושבים פה? כל אחד ניסה להגיד איזה מאמצים הוא משקיע, באיזה רמות .
מ"מ היו"ר מרינה סולודקין:
טוב שעושים, כי אם לא עושים אין כלום.
דני אדמסו:
מבחן התוצאה אומר משהו. אני חושב שהמשרדים צריכים לשאול את עצמם אם השיטה עובדת או לא. נוצר מנגנון משרדי שבו יש תקציבים, שבו יש עובדים. מתחילים לתכנן תוכניות בנושא ולפתוח עוד עמותה, עוד ארגון. עם כל הכבוד למגזר השלישי, עם כל הכבוד לעמותות, מי שצריכה לקחת את האחריות זאת המדינה. אם צריך להוסיף תקציבים שיוסיפו, אבל לבקש תוצאות. משרד החינוך או משרד הקליטה יכולים לקחת את הכסף מעזבונות ומתמיכות ולהעביר לכיוון נוער. מי שצריך להיות אחראי זה משרד ממשלתי כלשהו. הוועדה צריכה להטיל את הסמכות הזאת ולדרוש שהמשרדים יעבדו ביחד. היום המצב הוא בלתי סביר.
אנחנו מדברים על מצב קיים. כל הזמן אנחנו מוצאים את עצמנו מדברים על כך שעכשיו זה קרה, שעכשיו יש כתבה בעיתון. מה שיש עכשיו זה 240 אלף בני נוער בסיכון שיש להם רישומים פליליים במשטרה. השאלה היא איך אנחנו דואגים שאחרים לא יצטרפו למספרים האלה. יש את הנושא של מניעה בבתי הספר מול משרד החינוך, ויש את עניין החילוץ של אותם נערים מהמצב שבו הם נמצאים. אלה דברים שצריכים לעבוד במקביל.
מ"מ היו"ר מרינה סולודקין:
צריך לראות איך מחזירים את הקצבאות למשפחות חד הוריות, כי כל מקרה שני זה ילד ממשפחה חד הורית אתיופית או רוסית.
אלי זרחין:
לפני כ4 שנים ישבנו בחדר הזה בדיוק באותו נושא. קיבלנו אז החלטה שמדברת על תוכנית בינמשרדית. לא מדובר בתיאום, מדובר בתקציבים לסל אחד, בתקציבים לתוכנית אחת. לא רבים על הלוגו. עברו 4 שנים. האם השתנה משהו?
דיברו אז שצריך לנצל את המגזר השלישי לא רק ביכולת שלו המקצועית ובקשר שלו עם השטח, אלא ביכולת שלו להביא משאבים מתורמים פרטיים בישראל ובחו"ל.
העמותה שלנו יזמה תוכנית בשם ציפורי לילה. התחלנו בפיילוט ב5 יישובים. היום מדובר ב16 יישובים שמפעילים מדריכי לילה, מדריכי רחוב דוברי רוסית. גייסנו מחו"ל כמעט 400 אלף דולר. לא הצלחנו לקבל matching ממשרדי הממשלה. בקושי גייסנו 40 אלף דולר. כולם יודעים שיש בעיה, אבל משחקים עם הכספים בתוך המשרד. 5% מהתקציב שלי זה כסף שאני מקבל מהמדינה.
גברתי היושבת ראש יזמה חוק של שילוב עולים במערכת החינוך שעלול למנוע נשירה. ועדת שרים לחקיקה תמכה בחוק הזה. מגיעה שרת החינוך ואומרת שהיא מתנגדת. ועדת שרים לחקיקה במליאת הכנסת תמכה בחוק. שרת החינוך הגישה ערעור לממשלה. למה היא מתנגדת? היא מתנגדת ללימודי עברית כי זה עולה כסף.
ד"ר יצחק קדמן:
היא התנגדה גם לחינוך חובה עד כיתה י"ב.
אלי זרחין:
ילד שלא מבין את מה שהוא לומד לא רוצה להיות בבית ספר. אנחנו מדברים על כסף. רוב התקציב באגף הרווחה במשרד הקליטה הולך לנוער. מה התקציב השנתי של האגף הזה? בדיחה. נאמר שיש הרבה כסף. אני לא יודע לאיפה הוא זורם.
מ"מ היו"ר מרינה סולודקין:
למתווכים.
אלי זרחין:
ב100 אלף שקל אפשר לעשות עבודה ענקית בשטח. לא מדברים על מיליארדים. צריך גוף מתאם מטעם המדינה. המדינה תחליט אם זה יהיה רשות למלחמה בסמים או כל גורם אחר. צריך שיהיה גוף שיפקח על הכסף. זה לא רק לדבר, צריך להביא משאבים, צריך להביא כוח אדם ולעשות דברים יחד עם האנשים שקיימים בשטח.
מ"מ היו"ר מרינה סולודקין:
לקבוע גם סדרי עדיפויות.
אלי זרחין:
את, גברתי היושבת-ראש, דיברת על לפתוח מחלקה במשרד הקליטה לילדים ונוער . צחקו עליך אז. למה זה מצחיק? לפתוח מחלקה לילדים ונוער, שיהיה תקציב נוסף, שיהיה גוף שיבואו אנשי מקצוע וידחפו עוד דבר.
ד"ר קדמן עשה לפני כמה שנים סקר לגבי עולים. יצא שקידום נוער אמור לטפל ב-40 אלף. הם מטפלים ב5000. בחלוקה כזאת לכל נער מנותק המדינה נותנת 480 שקל בשנה. אם יש 40 אלף ילדים שאמורים לקבל מענה, אז הממוצע הוא 40 שקל לילד בשנה.
רומן פרס:
טוען משרד האוצר שהמשרד צריך לחשוב על סידרי עדיפויות.
מ"מ היו"ר מרינה סולודקין:
אנחנו נמליץ לשר החדש לפתוח מחלקת נוער.
אלי זרחין:
צריך לבקש תקציבים נוספים לנוער.
יפה וולמן:
נכנסנו לעבודה מניעתית ב-10 יישובים. עכשיו הביטוח הלאומי נכנס לעבודה בעוד 10 יישובים. זה ממש לא מספיק. אני לא אוהבת לדבר על כסף, אבל צריך לדבר על כסף. אין יישוב בארץ שאין בו בני נוער שהסתבכו בפלילים ואי אפשר היה ללוות אותם ולעשות עבודה מניעתית כדי שלא יתדרדרו להידרדרות יותר עמוקה.
אנחנו עשינו עבודה בקריית גת. עשינו עבודה מאוד עמוקה כדי לראות את בעיית הנוער. היינו צריכים לקצץ השנה בתקציב הזה. יש מי שאומר כאן שאין בעיה תקציבית. איזו בעיה זאת אם לא בעיה תקציבית? יש בעיות אחרות בנוסף לבעיות התקציביות. בעיה תקציבית קיימת.
מ"מ היו"ר מרינה סולודקין:
במשרדים.
יפה וולמן:
גם בנווה יעקב הייתה עבודה מאוד מעמיקה עם בני נוער. גם שם נאלצנו בימים האחרונים לשגר מכתב על כך שנפסיק את התקציב. מה יהיה כשתיפסק התוכנית הזאת? מי ייקח אותם? מי יממן אותם? חייבים לשים את הדברים על השולחן, אי אפשר להגיד שיש בעיות אחרות אבל לא בעיות תקציביות.
מישהו כאן העלה את העניין של גילאי 0-6. אני יודעת שיש התחלה טובה. יש את התוכנית הלאומית..
ד"ר יצחק קדמן:
חבל על הכסף. אחת הצרות שלנו היא שאנחנו לא מדינה, אנחנו פרוייקטיסטן. כל רגע עושים פרוייקט במקום אחר. הפרוייקט מתחיל ונגמר אחרי שנה. צריך ראיית מקרו, צריך שהמדינה תמלא את התפקיד שלה. כל רגע גוזרים סרט. היום כבר לא קוראים לזה פרוייקטים, קוראים לזה מיזמים. המיזמים האלה קמים ונעלמים כמו זיקוקי דינור. אי אפשר כך לנהל מדיניות.
מ"מ היו"ר מרינה סולודקין:
כל המדינה זה פיילוט שמתחילים ומפסיקים.
יפה וולמן:
כולם מסכימים שהשיטה הפרוייקטלית היא לא השיטה הנכונה, אבל מה עושים?
דוד יאסו:
נושא קליטת עולים - בפרט העולים מאתיופיה - הינו טיפול של כלל החברה הישראלית ושל כל משרדי הממשלה, לא רק של משרד הקליטה. תפקידו העיקרי של משרד הקליטה הוא קליטה ראשונית. כאשר העולים נכנסים ליישובי קבע האחריות היא של המדינה, של הרשויות.
אני עליתי בשנת 1981. לא הייתי חשוף לעולם המערבי. יש לי בעיה תרבותית. פה השוני שלי מתבטא בצבע העור שלי, במנטליות שלי. אי אפשר להגיד לי להתאים את עצמי למנטליות של הארץ. צריך שהמנטליות פה תבין אותי. צריך שבכל משרד ומשרד יהיה מישהו שידבר איתי בשפת אימי.
מישהו פה דיבר על זיהוי צרכים. לפני שנתיים זיהו צורך. אנחנו היום עובדים ב20 יישובים. הכנסנו לשם רכזי נוער. זה לא תפקידו של משרד הקליטה. יש היום כ-20 רכזי נוער בשטח. צריך להיות משהו שמאחד, משהו שמשתף את כולם.
מ"מ היו"ר מרינה סולודקין:
אתם צריכים להוביל את כל התהליך כי מדובר בנוער עולה, מדובר בבעיות קליטה.
דוד יאסו:
בני הנוער הם צברים, הם נולדו בארץ. אני מטפל בהם בגלל צבע העור שלהם. הם לא עולים. את הבעיה של האלכוהול לא הביאו מאתיופיה. זאת תוצאה של מערך החינוך במדינת ישראל. יש מה שנקרא פרוייקט לאומי. בפרוייקט הלאומי יש רכזי נוער שמכינים 15 אלף תלמידים לבגרויות. יש משאבים, אבל כל משרד ומשרד..
שמעון סיאני:
אני שמח שהדיון הזה מתקיים בקיץ. זאת תקופה מאוד בעייתית. מה קורה איתם בקיץ? מה קורה איתם בשעות שאחרי הלימודים? מאוד קשה לאמוד הצלחות וקטסטרופות בנוגע לנשירה.
יש הרבה מאוד ניסיון מצטבר. אנחנו 16 שנה בתחום. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם המשרדים, בשיתוף פעולה עם הארגונים. יש בעיה של רצף. ילד לא יכול לחיות מפרוייקט שמסתיים באוקטובר או בדצמבר. אנחנו מביאים 50% מהתקציב בפרוייקטים. אנחנו לא יודעים אם יאשרו את זה או ימשיכו את זה. פרוייקט אחד מסתיים במארס. מה אני אעשה במארס? אני מחכה שבפברואר יהיה תקציב. אין רצף לעניין הזה.
יש תוכנית סיכוי שהצליחה מאוד ב10 ישובים. אתם יודעים כמה היא עולה? 130 אלף שקל ליישוב. 90% מהילדים לא חזרו לפשע בכל הרצף של התקופה הזאת. זה המון. המודל פה עובד יפה כי אנחנו עובדים במודל תקציבי אחד מול משרד הקליטה. יש ועדת היגוי משותפת לכולם. אולי צריך לשנות את סדרי העדיפויות. פרוייקטים שמצליחים צריכים להמשיך. אם סיכוי ירד בעוד שנתיים יקום משהו אחר וכל הניסיון המצטבר ייזרק לפח.
מ"מ היו"ר מרינה סולודקין:
אנחנו נתקלים במשרד האוצר באסכולה מאוד שמרנית ותוקפנית שאומרת קודם כל להפסיק.
שמעון סיאני:
בחדר הזה יש המון כוח שאם רק יודעים ללכד אותו תהיה פה סינרגיה שגם משרד האוצר לא יוכל לעמוד בפניה. מדובר בסדרי עדיפויות, לא רק בעניין של תקציב. אם מנסים ללכת ממוקד אפשר לעשות את זה. אני מציע ליצור ועדה קטנה של אנשים מתוך המגזר השלישי. גם תוכנית סיכויים נוצרה רק בזכותם. כל ארגון אחר היה מעצב את זה אחרת, כי במקור היה מדובר על להוסיף רבע תקן לשירות מבחן לנוער. אנחנו יודעים שלהוסיף לאחת שעובדת מעבר לתקן שלה עוד רבע תקן זה לא דבר שיפתור את הבעיה של העולים. דווקא מתוך שיתוף הפעולה יצא משהו טוב.
מ"מ היו"ר מרינה סולודקין:
אני אתייעץ עם יו"ר הוועדה, מר מיכאל נולדמן, איך אנחנו יכולים להמריץ את משרדי הממשלה לעשות דברים.
אלי זרחין:
אולי ועדת חקירה היא הפתרון.
מ"מ היו"ר מרינה סולודקין:
אולי. ועדות חקירה זה תמריץ מאוד טוב למשרדי ממשלה.
אילנה ליטבק:
אמרו פה שאין מספיק תקציבים וצריך להגדיל. מדובר בעניין של מדיניות. אנחנו יודעים שיש קשיים. אני לא יודעת אם יש למשרד הרווחה מדיניות כוללת לטיפול בעולים. יש לו מדיניות לטיפול באוכלוסיות חלשות, כשבין היתר העולים נכנסים. כאשר מדברים במשרד הרווחה על תקנים יעודים, על עובדים דוברי שפה התשובות שמקבלים זה שמשרד הקליטה יממן.
מ"מ היו"ר מרינה סולודקין:
להלן החלטות הוועדה: הוועדה מתרשמת שמדובר בכישלון מערכתי בקליטת נוער עולה: 1. הוועדה קוראת למשרדים לקליטת העלייה, ביטחון הפנים, הרווחה והשירותים החברתיים, הוועדה לקליטת עליה במשרד ראש הממשלה, משרד החינוך והסוכנות היהודית, להכין תכנית חדשה בינמשרדית רב שנתית ומקיפה לקליטת הנוער העולה בשילוב כל המערכות, בהובלת המשרד לקליטת העלייה – ולהציגה בפני הוועדה בתוך שלושה חודשים. 2. הוועדה קוראת להגדיל תקציב צבוע עבור תכניות לקידום נוער – לטיפול בנוע רעולה שנשר. 3. הוועדה ממליצה להתייחס למסקנות ועדת המנכ"לים שהוקמה ביוזמת ראש הממשלה ועומדת להגיש מסקנותיה בסוף החודש. 4. הוועדה קוראת למשרד לביטחון פנים להוסיף ולגייס עולים דוברי אמהרית ורוסית למערך הנוער. 5. הוועדה קוראת למשרד הרווחה והשירותים החברתיים לאייש לאלתר 200 משרות לא מאוישות של קציני מבחן לנוער. 6. הוועדה קוראת למשרדי האוצר, הרווחה והשירותים החברתיים, להחזיר לאלתר קצבאות לעולים במשפחות חד-הוריות. 7. הוועדה קוראת לשר לקליטת העלייה, יעקב אדרי, להקים מחלקה שתרכז את הטיפול בנוער עולה. תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 10:40