פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 268
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
שהתקיימה ביום ראשון, ז' במנחם אב התשס"ז – 22 ביולי 2007 – בשעה 10:30
סדר היום: 1. הצעת חוק זכויות של אדם עם מוגבלות המועסק כמשתקם, התשס"ז-2007, של חבר הכנסת זבולון אורלב (פ/1018)
נכחו:
חברי הוועדה:
משה שרוני – היו"ר
זבולון אורלב
חיים אמסלם
סופה לנדבר
מרינה סולודקין
אברהם רביץ
מוזמנים:
יאיר זילברשטיין, משרד האוצר
יעל קינן-מרקוביץ, נציגת הממונה על הכנסות המדינה, משרד האוצר
עו"ד דבורה אליעזר, לשכה משפטית, משרד התמ"ת
בני פפרמן, מנהל מינהל מחקר תכנון וכלכלה, משרד התמ"ת
עו"ד אדי וייס, סגן יועצת משפטית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים
אדה גרשט, מרכזת שיקום מחוז ירושלים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים
לילי אבירי, מנהלת היחידה לטיפול חוץ ביתי לאוטיסטים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים
אפרים חוג'ה, סגן מנהל אגף השיקום, משרד הרווחה והשירותים החברתיים
רונית דודאי, מנהלת תחום תעסוקה, משרד הבריאות
עו"ד שי סומך, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
עו"ד גנודי נזי, רשם העמותות, משרד המשפטים
רבקה פריאור, מינהל המחקר, המוסד לביטוח לאומי
ד"ר נירה דנגור, רכזת בכירה מחלקת שיקום, המוסד לביטוח לאומי
כרמית נאור, המוסד לביטוח לאומי
עו"ד תרצה ליבוביץ, לשכה משפטית, בזכות
עו"ד שרה הורביץ, יועצת משפטית, המשקם
חניתה כהן, משכיר חברה – מנהלת אגף כ"א ומינהל, המשקם
הניה מרקוביץ, מנהלת אגף בכיר תכנון ובקרה, נציבות שירות המדינה
עו"ד יוסי גוילי, הלשכה המשפטית, נציבות שירות המדינה
בומה ברח"ד, מנכ"ל קרן – רשת מרכזי אבחון ושיקום מקצועי
עו"ד תמר ויינר, מרכזת פורום פת, אלווין ישראל
מרים בר-ניר, עוצמה – פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש
יעקב כהן, יו"ר ארגון הפעולה של הנכים
אבנר עורקבי, סגן יו"ר העמותה ודובר עמותת ענב"ל, ארגון הפעולה של הנכים
אבי צלומה, ארגון הפעולה של הנכים
ייעוץ משפטי: ג'ודי וסרמן
איתי עצמון
מנהלת הוועדה: וילמה מאור
רשמת פרלמנטרית: הדס דויטש
הצעת חוק זכויות של אדם עם מוגבלות המועסק כמשתקם, התשס"ז-2007, של חבר הכנסת זבולון אורלב (פ/1018)
היו"ר משה שרוני:
בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. על סדר היום הצעת חוק זכויות של אדם עם מוגבלות המועסק כמשתקם, התשס"ז-2007, של חבר הכנסת זבולון אורלב (פ/1018).
ג'ודי, בבקשה.
ג'ודי וסרמן:
בישיבה הקודמת הוועדה עברה על סעיפים 1, 2, 3. ביקשו להעביר בכתב הערות לסעיפים 4 ואילך, הן משולבות בנוסח. יחד עם זאת, קיבלנו סעיפים מתחילת החוק עד סעיף 4 – סעיפים 1, 2, 3. בזמנו חבר הכנסת אורלב אמר שלנציבות השוויון, שלא התאפשר להם לומר משהו בדיון הקודם, יתאפשר לומר את הערתם, והערתם משולבת בסעיף 3(1) רישא.
זבולון אורלב:
אני מציע שנתקדם, וכשנגמור לעבור על החוק נעבור מחדש, נראה אם יש צורך להתייחס להערות.
ג'ודי וסרמן:
בסעיף 3(א) הנציבות מבקשת להוסיף: "שאינו המעסיק", כלומר שלא ייתכן שבקשה תוגש על ידי מעסיקו של אדם אלא על ידי אדם עם מוגבלות או מי שמוסמך לייצג אותו.
זבולון אורלב:
מה הבעיה שהמעסיק יפנה?
מרינה סולודקין:
יש ניגוד אינטרסים למעסיק.
זבולון אורלב:
השאלה היא אם זה לא מכביד על הפרוצדורה.
ג'ודי וסרמן:
זה דומה לפרוצדורה שקיימת על פי תקנות שכר מינימום מותאם. בתקנות שכר מינימום לא כתוב: שאינו המעסיק, אבל שם הזכות היא למועסק או מישהו מטעמו, נקודה. מבקשים כאן להבהיר, בגלל שמדובר באוכלוסייה חלשה, שזה לא המעסיק.
זבולון אורלב:
שם זה לא יכול להיות המעסיק?
ג'ודי וסרמן:
הכוונה היתה שלא יהיה המעסיק. בפועל זה יכול להיות המעסיק.
היו"ר משה שרוני:
בוא נעשה שהמוגבל יחליט מי בשמו.
זבולון אורלב:
טוב. זה כמו חוק שכר מינימום.
תרצה ליבוביץ:
מדובר באוכלוסייה שהיא עוד יותר חשופה לניצול, אז היינו רוצים להגן מכל הכיוונים, כי יכול להיות שיש מקרים שבהם הסכמתו נוצלה באיזה אופן.
זבולון אורלב:
כל החוק הזה, מדובר פה ברצון טוב של מעסיקים להעסיק את האוכלוסייה הכי חלשה. הוא מתחיל להעסיק אותו, ומערימים עליו פרוצדורות עכשיו. אני לא מבין את העניין הזה.
מרינה סולודקין:
זה מאוד מסוכן.
אבנר עורקבי:
לא מוגדר בחוק מי הנכה.
זבולון אורלב:
מה אומרים הארגונים?
תמר וינר:
ככל שמדובר באדם שמלווה על ידי גורם שיקומי, הגורם השיקומי יכול לעשות את זה מטעמו. אנו ערים לטענות שנאספו לגבי פחד שהמעסיק ינצל. הסכמנו להתפשר בנושא הזה.
זבולון אורלב:
אני מקבל את העמדה, שאינו המעסיק.
אדי וייס:
אני מבקש שיירשם שגם הגורם המלווה, שיקומי, באופן מפורש יוסמך, כי לפי הנוסח הנוכחי זה לא ברור.
ג'ודי וסרמן:
אי אפשר להכניס את זה.
היו"ר משה שרוני:
אתם מסבכים את הנושא במקום להתקדם. כל פסיק – זה לא לטובת העניין.
סעיף 4.
ג'ודי וסרמן:
יש הערה מקצועית של התמ"ת לעניין המועד להגשת הערעור. זה סעיף 3(ז), שהערעור חייב להיות מוגש בתוך 30 ימים. הם מציעים 45 יום. זה בתיאום עם חוקים רבים נוספים, שגם שם המועד לערעור זה 45 ימים.
זבולון אורלב:
אני מציע לקבל.
איתי עצמון:
קורא סעיף 4.
קורא סעיף 5(א).
אדי וייס:
לגבי סעיף 5, אני מבקש להוסיף - גם לפי דין. יש אנשים שמקבלים זכויות נוספות, אנו לא רוצים שהחוק הזה ייגע בהם. בגלל שלא הסדרנו את כל הקטע שלנו, יש לזה חשיבות.
אבי צלומה:
הוראת השעה הזו – לא מופיע בה שום פנסיה, שום דבר.
ג'ודי וסרמן:
מה הוחלט לעניין הצעת הרווחה?
זבולון אורלב:
אנו לא רוצים לומר: על פי כל דין.
תמר וינר:
תעשי רק את הליווי השיקומי, בין אם על פי הסכם או על פי דין.
ג'ודי וסרמן:
נכתוב: וכן זכות לליווי שיקומי על פי דין או נוהג.
איתי עצמון:
קורא סעיף 5(ב).
קורא סעיף 5א.
קורא סעיף 7.
קורא סעיף 7א.
קורא סעיף 8.
הניה מרקוביץ:
אנו יכולים להתקשר עם כל גוף משקם ללא מכרז? אני חושבת שיש לנו בעיה בשירות המדינה - באיזה גוף לבחור. למה שאבחר דווקא אלווין ולא גוף אחר?
ג'ודי וסרמן:
כאן אנו מדברים על התקשרות עם המשתקמים עצמם, לא עם הגופים.
הניה מרקוביץ:
הם באים דרך הגופים בדרך כלל.
תמר וינר:
לא כולם.
הניה מרקוביץ:
כשהוא בא באופן עצמאי, אין לי בעיה. כשזה יבוא דרך הגופים, צריך חובת מכרז.
רונית דודאי:
אנחנו פועלים על פי פטור.
הניה מרקוביץ:
יש הבדל בין גיוס במכרזים של עובדים פרטניים – בזה אנו מסכימים שאין חובת מכרז, כי הם לא עובדים. עכשיו את מדברת על ההתקשרות עם הגוף המשקם.
זבולון אורלב:
כתוב בחוק לגבי העסקה פרטנית של אנשים.
ג'ודי וסרמן:
נבדוק אם צריך לחדד את זה, לגבי התקשרות עם המשתקמים.
זבולון אורלב:
אבל כתוב: לא תהיה חייבת במכרז. היא מדברת על גופים. אני לא רואה פה בעיה.
איתי עצמון:
קורא סעיף 8א(א).
הניה מרקוביץ:
עשיתם את התיקון בסעיף כאן בעקבות מכתב שהפניתי לוועדה. לא יהיה ייעוד משרות כי אנו לא מעסיקים עובדים. כאן כתוב: ייעוד משרות, ולייעוד משרות לעובדים שחלות עליהם ההוראות לא יהיה ייעוד משרות, יהיה ייעוד תקציבים. הם לא נקלטים במשרות כי חוק המינויים לא חל על העובדים האלה.
ג'ודי וסרמן:
לגבי אוכלוסייה של משתקמים ברור לי מה שגברתי אומרת, לגבי אוכלוסייה של אנשים עם שכר מינימום מותאם שמופנים על ידי גופים מלווים- -
הניה מרקוביץ:
לא יהיו משרות, כי אנו לא קולטים אותם כעובדים, אנו קולטים אותם כעובדים משתקמים בשכר מינימום מותאם, וברגע שהם הופכים ממשתקמים לעובד חלה עליהם חובת המכרז וחובת השיבוץ במשרה לפי חוק המינויים, לא לפני כן, אחרת לא תהיה לנו תעסוקה, אם אני אצטרך לייעד משרות, לא תהיה לנו תעסוקה מסוג כזה. אף משרד לא ייעד משרה לקליטת משתקמים או אנשים בחוק מינימום מותאם. יהיה ייעוד תקציבים, אבל אם העובדים האלה יעברו איזשהו מעמד, נקלוט אותם.
אבי צלומה:
מה הסיכוי של אדם כזה להתקבל כעובד מן השורה?
הניה מרקוביץ:
יש סיכויים, קלטנו הרבה עובדים כאלה כעובדים מן השורה. הם נקלטו כמשתקמים ואחר כך הם הפכו להיות עובדים מן השורה, אחרי שהם גמרו את שלב השיקום שלהם. זה תלוי בהנחיות.
זבולון אורלב:
סעיף 8א דורש עבודה רבה. אני מציע לפצל את הסעיף הזה, להעביר את החוק בקריאה שנייה ושלישית בלי הסעיף הזה ולהעביר את הסעיף הזה יותר מאוחר אחרי דיון מעמיק יותר. אני אומר את זה גם לאחר שהתייעצתי עם הייעוץ המשפטי. כך נוכל להתקדם.
תמר וינר:
אנו תומכים בהצעה.
ג'ודי וסרמן:
צריך לקבל החלטה לפי סעיף 121 לתקנון הכנסת, לחלק את הסעיף הזה, זה יאושר במליאה עוד לפני שהחוק יועלה לשנייה ושלישית.
היו"ר משה שרוני:
מי בעד זה? מי נגד? מי נמנע? אושר.
איתי עצמון:
קורא סעיף 9(א).
אדי וייס:
פה היינו מבקשים חובת התייעצות עם השר האחראי, בדומה לסעיף (ב).
ג'ודי וסרמן:
לעניין תקנות ביצוע אתם רוצים?
אדי וייס:
כן, כי יש מעורבות של השר האחראי בנושא הזה.
דבורה אליעזר:
אלה תקנות ביצוע, לא צריך להוסיף פה היוועצויות. בדרך כלל אנו לא מוסיפים בסעיף של תקנות ביצוע היוועצויות עם שרים אחרים.
זבולון אורלב:
בחוק שכר מינימום צריך להיוועץ?
דבורה אליעזר:
לא.
אדי וייס:
אבל זה לא אנשים בטיפול שלנו.
ג'ודי וסרמן:
בעמ' 5 בסעיף 3(ג)(2), שם הוראות לעניין קביעת יכולת העבודה של המשתקם, שם יש חובת התייעצות. זה החלק המקצועי הקשיח של החוק.
זבולון אורלב:
אם תהיה הסכמה, לא יהיו תקנות.
היו"ר משה שרוני:
הבקשה נדחית.
איתי עצמון:
קורא סעיף 9(ב).
בני פפרמן:
לפי התפיסה הנוכחית, ברגע שהם יעברו ממעמד למעמד, הם כנראה יפסיקו לעבוד.
תמר וינר:
זה בדיוק שהסעיף שמאפשר את ההתקדמות.
רונית דודאי:
יש תקצוב לסעיף הזה?
ג'ודי וסרמן:
כתוב: בהסכמת שר האוצר.
איתי עצמון:
קורא סעיף 9(ג).
ג'ודי וסרמן:
מדובר על זכות של המעסיק לעשות התאמות, ואם אכן הוא יעשה התאמות יותקנו תקנות שיקבעו מה תהיה השתתפות המדינה במימון ההתאמות. בעניין הזה יש חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, פרק של תעסוקה, שם יש חובה לבצע התאמות. אם אדם לא מבצע התאמות, זה נחשב לאפליה, ושם הותקנו תקנות גם לעניין השתתפות המדינה במימון ההתאמות, להבדיל מפה, שזה זכות של המעסיק, שם חובה של המעסיק לבצע את ההתאמות, רוצים לעשות את הצעד של חובת המדינה להשתתף במימון ההתאמות אם המעביד יעשה את ההתאמות.
זבולון אורלב:
יש מישהו שמתנגד לדבר הזה?
שי סומך:
אני יודע שנציג האוצר בדרך.
ג'ודי וסרמן:
כרגע זה בגדר ההערה של בזכות, שמעביד זכאי לעשות התאמות וכו'. זה עוד לא נכתב.
איתי עצמון:
קורא סעיף 10.
ג'ודי וסרמן:
לעניין חוק הביטוח הלאומי, תיקון סעיף 75 זה בפרק נפגעי עבודה. נקבע כאן שיראו את המשתקם כמי שמצוי בשיקום מקצועי ולכן הוא יהיה מבוטח.
לעניין תיקון סעיף 350 לחוק הביטוח הלאומי, ההוראה הזו קובעת שמדובר בהכנסה שהיא פטורה מתשלום דמי ביטוח לאומי.
נמצאת פה גם נציגה של מינהל הכנסות המדינה לעניין מס הכנסה, אולי זה הזמן לקבל את חוות דעתכם המתוקנת.
יעל קינן-מרקוביץ:
בקצרה אתייחס להיבטי המס של התשלומים שמשולמים למשתקם על פי הצעת החוק; בסעיף 2 להצעת החוק עולה שאין יחסי עובד מעביד, זה מצוין במפורש, לכן המשמעות היא שסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה שמכוחו ממוסים כל השכירים לא חל, כי אין יחסי עובד מעביד.
בנוסף, סעיף 2(1) שעוסק בעצמאי גם לא חל. אנו לא חושבים שאותו משתקם מלווה פרויקטים ומקים פרויקטים באופן עצמאי, גם לאור כל מבחני הפסיקה, אבל יחד עם זאת הוא נותן איזשהו שרות למעסיק ומקבל תמורה. אנו אומרים שאותה תמורה חייבת במס מכוחו של סעיף 2(10) שאומר: יראו כהכנסה השתכרות או רווח מכל מקום אחר שאינו כלול בפסקאות (1) עד (9) וכו'.
יחד עם זאת, על אף הסעיף המשתקם אינו חייב במס הכנסה על ההכנסה למרות שאמרתי שהוא חייב מכוחו של 2(10) כי הוא לא מגיע לסף המס. נסבר את האוזן – גבר, סף המס שלו הוא 4,005 ₪ , ואשה ללא ילדים – 4,503 ₪, כך שאותו משתקם לא מגיע לסף המס ולכן הוא לא צריך לשלם מס הכנסה.
אנו גם יודעים שעל אף העובדה שאדם לא חייב בתשלום המס, במקרים מסוימים הוא חייב בדיווח לרשויות המס, במקרה זה לאור תקנה 4 לתקנות מס הכנסה, פטור מדין וחשבון, אנו חושבים שהוא גם לא צריך להגיש את הדוח. זה המצב מבחינת מס הכנסה.
מבחינת היבטי מע"מ, המשוקם הוא בגדר עוסק כי הוא נותן שירות ומקבל תמורה, אם כי עוסק פטור כי הוא לא מגיע לסך של 65,721 ₪ בשנה. אנו מתכוונים בנושא מע"מ, כדי שהוא לא יצטרך להתחיל להגיש דיווחים, אנו מתכוונים לתקן את התקנות בנושא מע"מ. רק קיבלנו, זה נכנס לתוכנית העבודה ואנו נתקן בהתאם.
זבולון אורלב:
זה רשום כהתחייבות בפני הוועדה?
יעל קינן-מרקוביץ:
כן.
זבולון אורלב:
הגיע בינתיים נציג אגף התקציבים, יש לו מה לומר על 9(ג). אדוני יחליט אם לתת לו רשות דיבור.
היו"ר משה שרוני:
בדרך כלל אני לא עושה את זה. כל הנציגים צריכים להיות כאן כשמתחילים את הישיבה.
זבולון אורלב:
יש לי הצעה; תגישו הסתייגות של שר האוצר לחוק ולסעיף הזה.
יאיר זילברשטיין:
אני מעדיף לומר את דבריי ושכן יתקיים דיון. בקשר לסעיף 9(ג) בדבר השתתפות המדינה במימון ביצוע ההתאמות הנדרשות, אנו מתנגדים לסעיף הזה, אנו חושבים שהוא לא מהלבה של החוק הזה. בכל מקרה עלותו תהיה מאוד גבוהה ותעבור את ה-5 מיליון.
זבולון אורלב:
על סמך מה אתה אומר את זה?
יאיר זילברשטיין:
על סמך הערכות ובדיקות שנעשות בהצעת חוק ממשלתית שבאה לפתור אותו דבר, זה סכומים גדולים של כסף. הממשלה מנסה לגבש לזה פתרון אחר וכולל. אמנם כתוב שהשר ושר האוצר יקבעו. אנו חושבים שהדבר הזה לא צריך להיות חלק מהחוק ואנו מבקשים להוריד את הסעיף הזה.
זבולון אורלב:
אני בדרך מקשיב בתשומת לב רבה לאנשי אגף התקציבים אבל אי אפשר לבוא לוועדה בכנסת ולומר מהאוויר: זה עולה יותר מ-5 מיליון ₪. אתה לא נותן נתונים, בכמה משתקמים יהיה מדובר, אתה לא נותן נתונים, כמה עולה התאמה לאחד, אתה לא מסתמך על מחקר. אני אומר לך שההתאמות פה זה 100 אלף ₪. זה בדיוק נכון כמו שאתה אומר, שזה יותר מ-5 מיליון ש"ח. מה עוד, שהחוק לא מחייב. בשנה הראשונה אפשר לקבוע מיליון ₪, בשנה השנייה 2 מיליון ₪.
היו"ר משה שרוני:
אנו דוחים את הערת האוצר.
ג'ודי וסרמן:
לעניין העלות של הסעיף הזה, הוועדה קובעת שמדובר בעלות שמתחת ל-5 מיליון ₪?
היו"ר משה שרוני:
כן.
איתי עצמון:
קורא סעיף 11.
קורא סעיף 12.
ג'ודי וסרמן:
כאן מדובר על דין קדימה בחלוקת הנכסים של פושט הרגל, בדומה לשכר עבודה תינתן זכות קדימה בגמול התעסוקה של המועסק.
שי סומך:
כרגע הגמול הזה הוא במעמד יותר נמוך משכר עבודה, אנו חושבים שזה צריך להיות באותו מעמד כמו שכר עבודה, זה רק מטיב לעומת הנוסח הקיים. לפי הנוסח הזה, שכר עבודה יהיה במעמד יותר טוב מאשר הגמול הזה, ואין לזה הצדקה, הם צריכים להיות במעמד שווה. צריך לשים את זה ב-(1).
ג'ודי וסרמן:
בסדר.
שי סומך:
בנוסף, העירו לנו מהמחלקה שעוסקת בנושאים האלה אצלנו – מטפלים בנושא של פשיטות רגל רק דרך פקודת פשיטת רגל אבל לא דרך הביטוח הלאומי, שזה הסעד העיקרי במצב של פירוק ופשיטת רגל. זה יוצר עיוות. בדרך כלל כשמסדירים את שכר העבודה בפקודת פשיטת רגל, אפשר לבקש מהביטוח הלאומי במצב של פירוק, וכך עובד מקבל מביטוח לאומי וזכויותיו נשמרות.
זבולון אורלב:
אני חושב שההערה מאוד נכונה ולכן אני מציע גם את זה לפצל ולהוסיף עוד סעיף אחד, תיקון חוק הביטוח הלאומי לעניין פשיטות הרגל. נעשה את זה בתיקון בסבב הבא. אני מדבר על תוספת לסעיף 12. 12(א) יהיה תיקון פקודת פשיטת רגל ו-12(ב) יהיה תיקון פקודת הביטוח הלאומי בסוגיית פשיטות רגל.
ג'ודי וסרמן:
טוב.
איתי עצמון:
קורא סעיף 13.
ההערה רלוונטית גם לכאן?
שי סומך:
כן.
ג'ודי וסרמן:
בסדר.
דבורה אליעזר:
אנו מבקשים שפקודת הבטיחות תחול גם על המשתקם.
זבולון אורלב:
בסדר גמור.
איתי עצמון:
קורא סעיף 13א.
זבולון אורלב:
אחת לשנה אני מציע שיהיה כתוב: או בשבוע ראשון או בשבוע אחרון של כנס. צריך לקבוע תאריך, אחרת אין דיווחים.
ג'ודי וסרמן:
במרבית החקיקה המינוח הוא אחת לשנה.
היו"ר משה שרוני:
נכתוב: סוף פברואר לגבי השנה שחלפה.
איתי עצמון:
קורא סעיף 13ב.
זבולון אורלב:
למה כל כך הרבה – שנה?
ג'ודי וסרמן:
התייעצות עם הרבה מאוד גופים, זה מדד מקצועי.
בני פפרמן:
זה גם אמור להתבסס על הניסיון שאנו צוברים עכשיו באבחונים. יש לנו יחסית מעט ניסיון. יש גם מדדים זמניים.
זבולון אורלב:
מה זה תקנות ראשונות? יש תקנות אחרונות?
ג'ודי וסרמן:
ראשונות – כלומר אחרי תחילתו של החוק.
זבולון אורלב:
אז הוא יביא לך מדד אחד- -
איתי עצמון:
לא, מדובר על כל התקנות.
זבולון אורלב:
בעברית שלי כשכתוב "תקנות ראשונות", יש גם תקנות אחרונות.
היו"ר משה שרוני:
זה נוסח שמקובל, אומרים המשפטנים.
זבולון אורלב:
שר התמ"ת מביא את התקנות?
בני פפרמן:
כן.
זבולון אורלב:
ומקובל על הייעוץ המשפטי של משרד התמ"ת שהכוונה היא לכל התקנות?
בני פפרמן:
כן, תוך שנה.
יוסי גוילי:
לגבי סעיף 9(ג), הנוסח הנוכחי פוגע במשתקמים המועסקים היום בשוק החופשי כי היום הם זכאים להתאמות מכוח חוק אחר. לכאורה פה משתקם שמועסק היום בשוק החופשי, יכול המעסיק לומר: אני לא אסדיר לך התאמה עד שלא יקבעו הוראות לעניין הזה.
ג'ודי וסרמן:
הוא לא חייב כי הוא לא עובד.
יוסי גוילי:
משתקם שמועסק לפני החוק – מי קבע שהוא לא עובד? הייתי מוסיף: "מבלי לגרוע מהוראות" וכו'.
דבורה אליעזר:
יוסי צודק. מה שעושה החוק הזה זה להבחין בין התאמות אלה להתאמות אחרות, ועולה השאלה, האם המדינה תהיה חייבת בהתאמות שהיא כבר העבירה.
ג'ודי וסרמן:
משתקם הוא 19% ומטה, ולכן אי אפשר לומר שיש יחסי עובד מעביד לפי תקנות שכר מינימום מותאם. זה היה נכון עד שהחוק הזה יעבור. ברגע שהחוק הזה יעבור, אי אפשר לומר שמי שהוא 10% הוא עובד.
היו"ר משה שרוני:
שמענו, התרשמנו.
איתי עצמון:
קורא סעיף 13ג.
זו הוראה שנוספה בעקבות הערות של משרד התמ"ת.
ג'ודי וסרמן:
בעקבות הערה של התמ"ת הבנו שיש צורך לקבוע איזושהי הוראת מעבר לגבי אוכלוסייה של אנשים שכבר מועסקים אצל אנשים, חלקם – היתה קביעה לגביהם, ולגבי חלקם - עדיין לא היתה קביעה לגביהם. השאלה, איזו הוראה לקבוע לגביהם.
מה שמוצע כאן, שלגבי אנשים שנעשתה לגביהם קביעה של התמ"ת, יראו את הקביעה כאילו נעשתה מכוח הוראות חוק זה. לגבי אנשים שטרם נעשתה לגביהם קביעה, יהיה לתמ"ת 135 יום לעשות את הקביעה ממועד הגשת בקשה בניגוד לסעיף 5.
תרצה ליבוביץ:
יש אנשים שיכול להיות שנקלטו ביחסי עובד מעביד, ואז זה מרע.
בני פפרמן:
יכול להיות שצריך לקבוע שכל מי שנעשה עד יום מסוים- -
ג'ודי וסרמן:
לגבי אנשים שכבר מועסקים והם ברמת יכולת העבודה של משתקמים. אם כבר נקבע לגביהם שיכולת העבודה לדוגמה היא 10% לפי תקנות שכר מינימום מותאם, האם ימשיכו לחול לגביהם תקנות שכר מינימום מותאם ויהיה יחסי עובד ומעביד לגביו, או יחולו הוראות חוק זה, למרות שנבדקו כבר לפני תחילתו של הוראות החוק. ברור שמי שייבדק אחרי תחילתו של החוק, נכנס להוראות החוק הזה.
זבולון אורלב:
למה לא נאפשר למשתקם לקבוע את זה? שיחליט הוא מה טוב לו יותר.
ג'ודי וסרמן:
יש צדדים לכאן ולכאן. מצד אחד אם נחיל עלינו את הוראות חוק זה, הוא לא יהיה בסטטוס של עובד מעביד, וזה מרע. מצד שני החוק הזה מחייב בדיקה מחדש אחרי שנה, אחרי שנתיים, ארבע.
זבולון אורלב:
אני לא חושב שהמחוקק צריך להיות פטרון עליו יותר ממה שהוא על עצמו והייתי מאפשר לו לבחור את המסלול.
ג'ודי וסרמן:
אז לגבי אדם שנבדק, מה החוק קובע?
תרצה ליבוביץ:
אם החוק שותק, אם המועסק יפנה, הוא יפנה על פי חוק זה או על פי תקנות שכר מינימום וייקבע מה שייקבע.
ג'ודי וסרמן:
גם מבחינת המעסיק, אם יש לאדם שני עובדים שאחד נבדק לפני תחילת החוק ונקבע 10%, הוא יהיה העובד.
זבולון אורלב:
כן. זה תקופת מעבר.
תמר וינר:
אני מבינה מהתמ"ת שיש בערך שלושה אנשים כאלה.
בני פפרמן:
בשלב זה האבחונים הם בשלב מאוד מוקדם. למה אין אפשרות לקבוע שאותו אדם בתקופת המעבר שהוא בעצם משתקם, למרות שהוא היה ביחסי עובד מעביד, הוא יהיה משתקם, אבל רק לנושא הספציפי הזה של התאמות.
ג'ודי וסרמן:
זה בעניין כל החוק.
זבולון אורלב:
אני לא חושב שאנו יכולים לכפות אותו להפסיק יחסי עובד מעביד ולעבור לסטטוס אחר. שיחליט הוא.
היו"ר משה שרוני:
המשתקם יחליט בעצמו.
ג'ודי וסרמן:
אז פסקה (1) נמחקת.
בני פפרמן:
בסופו של דבר זה עניין של לחצים של המעסיק, והמעסיק – הוא יפסיק לו, או הוא יאלץ אותו.
תמר וינר:
אני מבינה מבני שכרגע נעשו אבחונים. בקשות שהוגשו ועוד לא הוחלט לגביהן, יוחלט לגביהן לפי חוק זה.
בני פפרמן:
עד יום תחילת ההפעלה. זה יכול להיות שנה.
ג'ודי וסרמן:
לא. תחילת החוק זה 60 יום.
בני פפרמן:
נכון.
זבולון אורלב:
לדעתי, צריך להחליט מרגע שהוגשה הבקשה.
תמר וינר:
פשוט לומר, שיראו בקשה שהוגשה עד תחילתו של חוק זה שטרם נתקבלה בה החלטה כאילו הוגשה על פי חוק.
ג'ודי וסרמן:
לגבי בקשות שהוגשו לפני תחילתו של החוק והיתה בהם קביעה, החוק שותק, כלומר מוחקים את פסקה (1).
שי סומך:
אם החוק שותק, זה אומר שהחוק חל. צריך לכתוב למה מתכוונים.
ג'ודי וסרמן:
ההחלטות שנתקבלו לפני תחילתו של החוק ונקבע עד 19%, חוק זה לא יחול לגביו.
בקשות שהוגשו לפני תחילת החוק וטרם ניתנה בהן החלטה, יראו אותן כאילו הוגשו לפי חוק זה.
תמר וינר:
הייתי אומרת: יחולו או תקנות שכר מינימום מותאם או חוק זה, לפי העניין.
איתי עצמון:
קורא סעיף 14.
קורא תוספת ראשונה, סעיף (1)(א).
הניה מרקוביץ:
למה לא כתוב "לפחות"?
ג'ודי וסרמן:
זה אומר: לפחות זה, ואפשר יותר.
אדה גרשט:
לגבי הדרגות הכל כך מצומצמות, 4% בין דרגה לדרגה, זה נראה לנו לא ריאלי ולא ישים.
זבולון אורלב:
גם אני חושב.
בני פפרמן:
על הצפיפות אפשר לדבר. הבעיה המרכזית, ואני אומר את זה כמי שמסתכל כבר עם 200 אבחונים, היא שינוי המעמד של הפרט, כלומר אנו יודעים כבר לפי הבחנות מקצועיות שסדר גודל של 50%-60% מהאנשים - התקבלה לגביהם המלצה איך אפשר לשנות את יכולת התפוקה שלהם. אנו יודעים גם מהניסיון הבין לאומי שהדבר הזה עובד.
אם אתם טוענים שהבעיה של יחסי עובד מעביד מפחיד את המעסיק, אנו צריכים לתת פתרון לעניין שקבענו 19% או 18%, ובבדיקה הבאה יסתבר שהוא 24%, ואז הוא משנה את מעמדו, ואז יבואו אליי הארגונים ויגידו: בואו נשקול את זה מחדש, כי אתה גורם לפרט להיות מפוטר, כי המעסיק לא רוצה. לכן הגישה צריכה להיות לפחות בתקופת הניסוי, לרדת בשיעור כי יש הלימה ברור בין ירידת השיעור לבין יכולת הפרט לשנות את מעמדו.
היו"ר משה שרוני:
סך הכל זה ניסוי, חבר הכנסת אורלב. בוא נראה מה יהיה. בוא נבחן את העניין הזה.
בני פפרמן:
אני רואה את ההתפלגות כבר. אנו נמצאים בתקופת מעבר. לו היינו באים לחוק הזה ארבע-חמש שנים מאוחר יותר, המערכת היתה מתאזנת. עכשיו נמצאים בתחילתו של תהליך, ויש קבוצה גדולה של אנשים שישנו את מעמדם. זו הקבוצה שבשלב הבא יבואו ארגונים ובצדק ויגידו: אתה גורם לפיטוריהם, כי המעסיקים פוחדים מיחסי עובד מעביד.
זבולון אורלב:
מנגד, אדם עם 19% לא יתקבל בכלל לעבודה. אנחנו מנסים למצוא את האיזון. כולנו רוצים שיהיו יחסי עובד מעביד, אלא בגלל שאנו מדברים פה על השוק החופשי, אנו חוששים שאם יש יחסי עובד לגבי אנשים עם יכולת העבודה המופחתת ביותר, לא מקבלים אותם לעבודה כי הוא לא רוצה להיקלע למצב שיש יחסי עובד מעביד. אתה אומר: בוא נוריד את זה ל-17%, כלומר 18%, עולה לגביו החשש שהוא לא יתקבל לעבודה בגלל יחסי עובד מעביד. היה לנו את החשש הזה ב-25%, ירדנו ל-24, ל-23. איפה האיזון הנכון?
היו"ר משה שרוני:
לא נקבל את ההצעה הזו וזה הכל.
אבי צלומה:
ברגע שקובעים תקרה עליונה, זה יורד להרבה פחות.
אדי וייס:
אנו תומכים במה שאמר חבר הכנסת אורלב. החלוקה הפנימית בתוך ה-19% נראית לנו קצת- -
בני פפרמן:
אין טעם בחלוקה הפנימית אם לא הולכים להצעה שלנו.
אדי וייס:
יש הצעה יותר פשוטה – בין 10% ל-19% ובין 1% ל-9%.
ג'ודי וסרמן:
התמ"ת מאבחן את האנשים. יש כאן שתי הערות – אחת, לעניין השיעור, האם נשארים ב-19% או לבקשת התמ"ת יורדים ל-15%?
היו"ר משה שרוני:
אני לא יורד ל-15% בשום אופן.
ג'ודי וסרמן:
והצעה שנייה, לגבי החלוקה בתוך הקבוצה של ה-19%, האם אנו מדברים על שלוש קבוצות או על שתיים?
היו"ר משה שרוני:
שתי קבוצות.
תמר וינר:
מהניסיון שלנו בעבודה עם התמ"ת אנו יודעים שהם יכולים לאבחן בצורה מאוד מדויקת, אבחון שמגיע ל-20.8 יכולת עבודה. זה מה שהם עושים, וכך זה בפועל. כשיש שלוש דרגות זה מאפשר יותר ורסטיליות מבחינת שכר עבודה, כי זה אחרת כשאני באה למעסיק עם אדם שהוא ביכולת עבודה מסוימת, ואומרת לך: יש שלוש אופציות שהן יותר הולמות את יכולת העבודה של האדם, לבין שאני אומרת: שלם שכר גבוה יותר, נגיד 600 ו-900 או 400 ו-900 במקום לאפשר ורסטיליות ל-300, 600 ו-900.
רונית דודאי:
אני בהחלט תומכת בבני, שאין פתרון בחוק הזה לאלה שמתקדמים. כלומר בהחלט יכולה להיות לנו בעיה, כי הם יתקדמו – אני משערת שבעבודה שיקומית רובם יתקדמו.
לגבי הדרגות הפנימיות, אנו מדברים בשכר כל כך זעום, איך את יכולה עוד לחלק את זה לעשרה אחוז? כלומר מדובר פה בין ארבעה לחמישה ₪ בשעה.
תמר וינר:
זה שיקום.
היו"ר משה שרוני:
שיקום, אבל לא יכול להיות גם ניצול.
זבולון אורלב:
הייתי משאיר את זה כמו שזה.
היו"ר משה שרוני:
משאירים את זה כמו שזה, שתי דרגות.
תמר וינר:
זה שלוש דרגות.
זבולון אורלב:
מוצע פה שלוש ואני מציע להשאיר את זה.
בני פפרמן:
אני מציע להישאר עם שתי דרגות: 1 עד 9 ו-10 עד 19.
בומה ברח"ד:
גם משרד התמ"ת מסכים ל-1 עד 10 ו-11 עד 19.
תרצה ליבוביץ:
אני מבקשת לחשוב על עוד נתון – האם אנו רוצים להשאיר פתח לאדם עם מוגבלות להיות במקום עבודה כמתנדב, כלומר מישהו שמחזיק אדם עם מוגבלות רק בחסד. אם רוצים להמשיך לאפשר מצב כזה, אני חושבת שאחוז התפוקה צריך להיות החל מ-2% או 3% כדי שלא יהיה פה הסדר שלילי.
רונית דודאי:
זה שוק של ניצול. הגזמתם לגמרי.
היו"ר משה שרוני:
אנחנו בשתי רמות: 1 עד 9 ו-10 עד 19.
ג'ודי וסרמן:
אם כך, אני צריכה את שיעור התגמול לגבי שתי הרמות. אני צריכה את השיעור הבסיסי.
בני פפרמן:
9% מתוך שכר מינימום לשעה או לחודש.
ג'ודי וסרמן:
אז שתי רמות, אחוז עד 9% והתגמול יהיה 9% משכר מינימום, ו-10% עד 19%, והתגמול יהיה 19% משכר המינימום. 10% זה 371 ₪.
תמר וינר:
זה מהותי. יש סיכוי לשנות?
היו"ר משה שרוני:
לא.
ג'ודי וסרמן:
בדרגה הנמוכה ביותר זה 10%, 317 ₪, ו-19% לגבי הרמה השנייה זה 704 ש"ח.
תמר וינר:
אנו מרגישים שהלכנו כברת דרך ארוכה עם החוק הזה, לנו יש אמונה שחשוב להישאר בשלוש דרגות כדי לאפשר ליותר אנשים להיכנס לחוק הזה. היום אדם עם מוגבלות במפעל מוגן מרוויח פחות. שיפרנו את מצבו באמצעות שלוש הדרגות האלה לאין שיעור. נכון שזה נראה לנו כאילו זה שכר מאוד נמוך.
זבולון אורלב:
תסבירי לי במספרים מוחלטים.
תמר וינר:
אני מדברת על 4,400 אנשים שהחוק הזה רלוונטי לגביהם.
רונית דודאי:
לא, אלא לכמה מאות.
זבולון אורלב:
ההצעה המקורית דיברה על שלוש דרגות. בדרגה הנמוכה ביותר כמה הוא היה מקבל?
תמר וינר:
300, 600 ו-700.
זבולון אורלב:
אם המקסימום הוא 900, איך פה המקסימום הוא לא 900? אם הם אומרים שמ-10 עד 19 מקבל לפי 19, ה-19, במקום שיקבלו רק מי שיש לו רק מ-16%, אנו מיטיבים אותו – לא רק הוא, אלא גם מי שיש לו מ-10% יקבל את המקסימום.
תמר וינר:
אם לא נעשה מדרג אז אנשים שיש להם יכולת עבודה פחותה יקבלו שכר שהוא גבוה מיכולת העבודה שלהם, ואז לא יקבלו אותם.
זבולון אורלב:
מדובר פה בגרושים. הבעיה של המעסיק זה לא עוד 100 ₪ או פחות 100 ₪.
תמר וינר:
קיבלנו.
זבולון אורלב:
אז שתי רמות.
היו"ר משה שרוני:
אל תשכחי שעם הניסיון נוכל לתקן את החוק לטובת המשתקמים.
איתי עצמון:
קורא תוספת ראשונה, סעיפים (2), (3).
ג'ודי וסרמן:
כאן מדובר על מי שמועסק בקבלנות פר יחידה ולא פר שעות.
איתי עצמון:
קורא תוספת שנייה, סעיף 1(א)(1) - רישא.
רונית דודאי:
מי מממן את זה?
זבולון אורלב:
המעסיק.
דבורה אליעזר:
הערתי הערה מקצועית לייעוץ המשפטי, שחוק חופשה שנתית מתייחס לימים קלנדריים, בעוד שצו הרחבה שחל במשק מתייחס לימי עבודה, אם הוא עבד 6 ימים בשבוע זה 12 ימים במקום 14, כך שהצעתי שיהיה כתוב 14 ימים קלנדריים, אבל זה לשיקול דעת של הוועדה.
זבולון אורלב:
תעשו את זה כמו שכתוב לגבי כל העובדים במשק.
ג'ודי וסרמן:
החוק מדבר על יום.
דבורה אליעזר:
צו ההרחבה מדבר על ימי עבודה.
זבולון אורלב:
צו ההרחבה יחול גם לגביהם?
דבורה אליעזר:
לא, כי הם לא עובדים.
זבולון אורלב:
בגלל שצו הרחבה הוא ימים קלנדריים, יכול להיות שהמעסיק ייתן לו 16 ימים לא קלנדריים?
דבורה אליעזר:
לא, לדעתי הפרשנות תהיה שה-14 ימים הם ימים קלנדריים.
היו"ר משה שרוני:
לא מקבלים את הערת התמ"ת.
איתי עצמון:
קורא תוספת שנייה, סעיף 1(א)(1) - סיפא.
זבולון אורלב:
זה פחות זכויות מעובדים רגילים?
דבורה אליעזר:
אנו לא משנים מהמהות. בחוק יש נוסחה, איך מחשבים את זה. זה פחות או יותר אותו דבר.
איתי עצמון:
קורא תוספת שנייה, סעיף 1(א)(2), (3).
אדה גרשט:
אנו מבקשים שזה יהיה גמול הממוצע, כי מדברים על אנשים שהיכולות שלהם עולות ויורדות.
יעל קינן-מרקוביץ:
גם את התמורה שנותן המעסיק למשתקם וגם אותם ימים שהוא מקבל, כפי שמופיע בתוספת, אני רוצה להבהיר שמדובר בהוצאה מוכרת למעסיק.
היו"ר משה שרוני:
זה ברור.
זבולון אורלב:
אני לא מבין. הוא החודש מקבל משכורת, באותו חודש חל יום העצמאות. אז מה, לגבי כל יום עבודה מגיע לו תשלום אחד, ולגבי יום העצמאות יחשבו לו לפי ממוצע?
אדה גרשט:
אנו מדברים על אנשים שמתאפיינים בתנודות בשכר, גם באותו חודש.
בני פפרמן:
השכר קבוע לפי האבחון.
בומה ברח"ד:
יכול להיות מצב שאדם עובד א' לפי שעה, לכן קשה להעריך את יום עבודתו. יכול להיות מצב שאדם משתכר לפי תפוקה, ואז ה"שכר היומי" שלו משתנה.
דבורה אליעזר:
זה מה שמנסה לומר הסעיף הזה. במקום להכניס את הנוסחה שכבר קיימת בחוק חופשה שנתית, אמרנו שנקבע את הכלל שאם מישהו מועסק חלק מהחודש, באופן יחסי יחושבו ימי החופשה שלו ובהתאם ישולם השכר.
אפרים חוג'ה:
קבענו ששנה נחשבת 200 יום, אם אנו מחלקים את זה ל-12, הממוצע החודשי הוא בין 16.5 ל-17 ימים בחודש לפחות. אני מציע שזה יהיה הממוצע שעל בסיס זה יחושב לו, כי ממילא נתנו לו את ההנחה למעלה, והוא יהיה זכאי בהתאם להנחה הזו גם בסעיף (3), ואז אין לנו צורך בממוצע.
ג'ודי וסרמן:
זה 200 ימים לפחות. יכול להיות משתקם שלא נעדר אף יום, אבל אנו לא נכפיל לו את הזכויות אם הוא לא נעדר אף יום.
אפרים חוג'ה:
אני מגדיל את הבסיס של המכנה. אני נותן לו זכות יתר. אנו מדברים על היום שהוא נעדר בגין חופשה או חג, שיחושב לו אותו סכום.
תמר וינר:
לעובדים רגילים יש נוסחה שמחשבת ערך יום, זה קבוע בחוק. אם צריך נוסחה, אפשר נוסחה זהה לעובדים רגילים. השאלה אם צריך נוסחה.
זבולון אורלב:
אם לא תהיה נוסחה, יהיו ויכוחים. אני מציע לקחת אותה נוסחה מהתמ"ת, כמו עובד רגיל. ככל שאנו נצמדים לעובדים רגילים, כך ייטב לנו.
אפרים חוג'ה:
צריך ללכת על 16 יום, זה היה הממוצע.
זבולון אורלב:
אני מציע להישאר בנוסחה כמו כל עובד רגיל.
רונית דודאי:
אם מדובר בתמריצים למעסיקים, ראוי להשתתף עם המעסיק בתשלומים לגבי ימי חופשה ומחלה.
זבולון אורלב:
אני מתנגד. אני מציע שהמדינה תשלם את כל המשכורת שלו, אבל צריך להיות פרקטי. את מעלה נושא חדש, האוצר לא נמצא.
רונית דודאי:
אני רואה בזה תמרוץ חשוב.
זבולון אורלב:
גם אני. אם משרד הבריאות מוכן לממן את זה, אין בעיה.
דבורה אליעזר:
הנוסחה הקיימת היום לסעיף 3(ב) לחוק חופשה שנתית קובעת, שאם מישהו מועסק לפחות 200 ימים, יראו מספר ימי החופשה כאמור מסעיף (א), כלומר מה שקבענו כאן בתוספת. פחות מ-200 ימים יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים שלפי סעיף (א) ביחס למספר ימי העבודה בפועל.
זבולון אורלב:
תעתיקי את זה.
איתי עצמון:
קורא תוספת שנייה, סעיף 1(ב).
קורא תוספת שנייה, סעיף 2.
זבולון אורלב:
זה יותר או פחות מעובד רגיל?
דבורה אליעזר:
זה קצת יותר לגבי היומיים הראשונים.
איתי עצמון:
קורא תוספת שנייה, סעיפים 3, 4.
תמר וינר:
זה יותר זכויות מאשר לעובד רגיל.
איתי עצמון:
קורא תוספת שנייה, סעיף 5.
תמר וינר:
זה פחות מעובד. עשינו את זה כי דמי נסיעה זה סכום קבוע בחוק, זה סכום שמגיע לאחוז גדול מסכום ההעסקה. עובד שמקבל שכר מינימום או שכר מינימום מותאם ומקבל כמה אלפים, נאמר 3,000 או 1,200 ₪, 250 או 270 ₪ שעולים דמי נסיעה זה אחוז סביר. המעסיק יכול לשלם את זה.
זבולון אורלב:
לדעתי, זה עניין של סכומים מוחלטים.
היו"ר משה שרוני:
חבר הכנסת אורלב, דיברנו על זה, היתה פשרה.
תמר וינר:
מהותית, ברור שהיינו רוצים שהם יקבלו הכל. מדובר באנשים שהערך של היציאה שלהם לעבודה הוא מהותי.
דבורה אליעזר:
אם מישהו מרוויח 370 ₪, זה אומר שהוא ירוויח 370 ₪ פחות 108 ₪.
תמר וינר:
זה איזון שהגענו אליו.
בני פפרמן:
מה יצא מכל הסיפור – הפחתנו את השיעורים, על זה היתה הסכמה, ובסוף אנו מפחיתים פעם נוספת דרך הנסיעות.
היו"ר משה שרוני:
היתה פשרה. עומדים על הפשרה שהיתה או מנסים לעשות משהו חדש?
תמר וינר:
אנו רוצים שהם יקבלו שכר מינימום מלא, אבל אנחנו ריאליים.
בני פפרמן:
לא מדובר פה במעסיקים שמעסיקים 500 עובדים אלא במעסיק שמעסיק אדם או שניים בדרך כלל.
זבולון אורלב:
כל ההוצאה הזו מוכרת להוצאת מס, לכן בפועל הוא כמעט לא הוציא.
תמר וינר:
קיבלנו את העמדה של אדוני.
זבולון אורלב:
התוספת של היום היא מאוד חשובה. אם מדובר במשתקם וכל ההוצאות שיש על המשתקם הזה מוכרות לצורכי מס, הוא מכניס את זה לעניין המס, והוא צריך לשלם מס בערכים מאוד גבוהים. האוצר היה צריך להתנגד לדבר הזה. למעשה המדינה משלמת את זה, בכך שהיא לא מנכה מההוצאה הזו. לכן אני מציע להישאר ב-100%. אני לא ידעתי שמדובר בהוצאה מוכרת במס.
יעקב כהן:
אתה לוקח אדם, נותן לו 300 ₪ עבור התמורה שלו ואתה דורש ממנו להשתתף ב-170 בנסיעה כדי שיגיע לעבודה. אם אתה רוצה שהוא יגיע לעבודה ואתה רוצה לקדם אותו, תשלם לו את כל הוצאות הנסיעה.
דבורה אליעזר:
בצו ההרחבה יש גובה מקסימלי ליום.
זבולון אורלב:
אנו אומרים: 100% ובלבד שלא יעלה על הסכום שרשום בצו ההרחבה, בעניין החזר הוצאות נסיעה.
איתי עצמון:
קורא תוספת שנייה, סעיף 6.
זבולון אורלב:
המשתקמת לא תועסק, נכון?
ג'ודי וסרמן:
כן.
איתי עצמון:
קורא תוספת שנייה, סעיף 7.
ג'ודי וסרמן:
זה דומה לחוק הודעה לעובד.
בני פפרמן:
"יקבל", לא "זכאי".
ג'ודי וסרמן:
טוב.
זבולון אורלב:
למה הנוסח הוא לא "המעסיק ייתן"?
בני פפרמן:
אז תהיה בעיה של אכיפה. לצערנו, המעסיקים לא עושים את זה. בוא נטיל את זה על הגופים שמסוגלים לסייע למעסיק או לגרום לו שיביא את הדבר הזה.
זבולון אורלב:
את החובה אתה צריך להטיל על המעסיק.
ג'ודי וסרמן:
בחוק הודעה לעובד מדובר על "עובד זכאי לקבל".
זבולון אורלב:
אז צריך לתקן את זה ל"מעסיק ייתן".
היו"ר משה שרוני:
ג'ודי תתקן לפי החוק.
הערות של התמ"ת, נתחיל מההתחלה.
ג'ודי וסרמן:
בעניין הגדרת מנהל, אני מבקשת להוסיף בסעיף 1: המנהל והמנהל הכללי של משרד התמ"ת או מי שהוא הסמיך.
זבולון אורלב:
לגבי הגדרה של משתקם, יש למשתקם עוד הרבה חוקים אחרים. האם אפשר להדגיש שמדובר במשתקם מועסק עם מוגבלות שהמנהל קבע כי הוא משתקם לפי הוראות חוק זה?
ג'ודי וסרמן:
זה רק לעניין חוק זה.
עמוד 2, סעיף 2(ב).
בני פפרמן:
סברנו שלנוכח המצב שמתקיים, שיש גופי ליווי שיקומי והשמתי, חשבנו שיש לעשות הפרדה ברורה בין המשימה שלהם ללוות ולשקם לבין היותם מעסיקים. יש ניגוד עניינים מובנה בעצם העובדה שאתה מאפשר לקבוצה כזו גם להיות המעסיקים, כי הם באים במגע יום יומי עם המעסיק לגבי השכר וגם לנושא הטיפול השיקומי – לא אחת הטיפול השיקומי הוא גם בבחינת עלות העבודה, לכן חשבנו שקבוצות שעוסקות בליווי ושיקום אינן יכולות להיות מעסיקות, ומה שקורה עכשיו, שהן כן יכולות להיות מעסיקות.
תמר וינר:
אנו מסכימים שמהותית יש הבדל בין גורם משקם לגורם מעסיק. מה שבני אומר, שאם גורם X משקם אדם, הוא גם לא יהיה המעסיק של אותו אדם שהוא מלווה בשיקום. כמובן, לא יחולו יחסי עובד מעביד כשגורם X משקם אדם אצל מעסיק אחר. אם לא נגיד במפורש שלא יחולו יחסי עובד מעביד, במקרה כזה גם אם הגורם המשקם, עשוי בית הדין לעבודה לקבוע שיש כאן מצב של כמו חברת כוח אדם, ולקבוע שכן יש יחסי עבודה, וזה מסוכן, לכן כן צריך לומר במפורש.
בני פפרמן:
אם תחריגי אותו מיחסי עובד מעביד, את מעודדת אותו להפוך גוף תעסוקתי.
תמר וינר:
אתה יכול להוסיף הערה, שגוף משקם לא יעסיק אנשים שהוא משקם.
בומה ברח"ד:
הסיכון הוא שכאשר יובאו אנשים למעסיקים ויימצא להם מקום מדהים והמעסיק בכל זאת לא ירצה להעסיק אותו, אפילו בדרך הזו שהחוק מאפשר, והגורם המלווה יכול להיות שכן ירצה או לא ירצה – הוא יוכל, הוא יישאר בחוץ. זה הסיכון.
בני פפרמן:
אם כך, בעוד שנה נבחן את זה מחדש. עם כל הכבוד, תקים יחידה נפרדת לידך, שהיא תפוקח. היא תעשה את העבודה, ובתנאי שלא תהיה דלת מסתובבת, אבל את הדבר הזה נבטיח.
זבולון אורלב:
ההערה של התמ"ת מקובלת גם על הגורמים המלווים, אני מציע לקבל אותה.
תמר וינר:
אבל הנוסח הזה לא מבין את ההערה. צריך להשאיר את הנוסח ב-(א) כמו שהוא. צריך להכניס את הערת התמ"ת כסעיף אחר שאומר שגורם משקם לא יעסיק את האנשים שהוא משקם.
ג'ודי וסרמן:
בעמ' הראשון: גורם שאושר בידי השר האחראי, שאינו המעסיק.
תמר וינר:
זה צריך להיות לא בהגדרות אלא ב-2(ב).
זבולון אורלב:
אם נקבל את ההערה של בני, המשקם והקרן לשיקום, שהם שני גורמים שמפוקחים על ידי משרד הרווחה, והם המעסיקים הגדולים ביותר של אנשים עם מוגבלות, לא יוכלו להעסיק אנשים מ-0 עד 19.
היו"ר משה שרוני:
אני מציע לא לקבל את הערת התמ"ת. הלאה.
ג'ודי וסרמן:
2(ב) זו הערה שלנו, אנו מוותרים עליה.
עמ' 4, 3(ב).
אדי וייס:
אנו רוצים להדגיש שהמשתקם הוא משתקם, זה רק לעניין חוק זה.
זבולון אורלב:
אפשר להוסיף באיזשהו מקום שזה לעניין חוק זה בלבד?
אדי וייס:
מאחר שהוחלט על ידי כל הגורמים לא להסדיר את הנושא של המעורבות של המשרדים הייעודיים, הם גם קובעים מיהו משתקם. החשש הוא למשל שאם המנהל פה יקבע שאדם הוא לא משתקם לפי החוק הזה, זה ישליך על הזכאות בהקשרים אחרים. אנו לא רוצים לפגוע באדם הזה.
תמר וינר:
אולי כדי לרצות את משרד הרווחה, אולי נכניס את זה לסעיף 3(ב): קביעתו של המנהל תהיה לעניין חוק זה.
ג'ודי וסרמן:
טוב.
היו"ר משה שרוני:
משרד התמ"ת – תורידו את ההערה שלכם לגבי 85%.
זבולון אורלב:
זה כבר ירד.
שי סומך:
לגבי סעיף 2(ב)(1), אנו מסכימים שצריך להיות איסור עיקול, אך צריכה להיות תקרה לעיקול.
ג'ודי וסרמן:
הורדנו את ההערה שלנו. תהיה תקרה.
ב-3(ב), עמ' 4: "והכל יחסית ליכולת העבודה הרגילה". זה שינוי לעומת הנוסח שהתקבל קודם.
היו"ר משה שרוני:
ב-(ג): "הנתונים" במקום "המדדים".
ג'ודי וסרמן:
הערת התמ"ת, עמ' 5 - מבקשים למחוק את המילה "מבחנים".
בני פפרמן:
אנו נותנים היום שירות בשנים הבאות לפי מה שנקבע והחברות זכו ויש מודלים מסוימים.
ג'ודי וסרמן:
כל שנה אתה צריך לקבוע מודלים חדשים.
היו"ר משה שרוני:
אנו נמחוק את ההערה הזו.
ג'ודי וסרמן:
עמ' 5, סוף פסקה (2), אנו מציעים להוסיף: וכן יבדוק אם ההעסקה היא במהותה שיקום.
בני פפרמן:
לגבי עמ' 5, פסקה (ד), אני מבקש לקבל הבהרות, למה שונה: השר האחראי רשאי להעביר בתוך 14 יום? מלכתחילה נקבע שבוע ימים ואדוני אמר: תוך 14 יום. הואיל וכל הבחינה הזו נעשית תוך 135 יום בדרך כלל, אין סיבה לא לתת להם יותר זמן ובתנאי שיעבירו את החומר, כי החומר הזה חשוב לקביעה. אני רוצה שיהיה "יעביר" במקום "רשאי", אבל תן להם יותר זמן כי זאת פרוצדורה.
זבולון אורלב:
אני מציע שנעשה חובת העברה ונאריך את זה בעוד שבעה ימים, ל-21 יום.
ג'ודי וסרמן:
מה קורה אם השר לא מעביר כי אין בידו אבחון וכו', זה מעכב את הזמן שאתה עושה את הבחינה או זה נשאר 135 יום? מה אם אין לו חומר?
בני פפרמן:
זה לא מפריע לי.
ג'ודי וסרמן:
נכתוב: "ימים", לא "ימי עבודה".
תרצה ליבוביץ:
5(ג)(2), בשם ההרמוניה: במקום תעסוקה רגיל, כדי שזה יהיה תואם ל-3 סיפא. צריך להתאים את הלשון.
ג'ודי וסרמן:
טוב.
דנו כבר בהוראות מעבר.
עמ' 6, ב-(ו), משרד התמ"ת מבקש לא לחייב אותו לעשות אבחונים חוזרים ולעשות רק במקרים שיש בקשות. זה נדון בדיון הקודם ונדחה.
אדי וייס:
אנו מבקשים לעשות הערכה מחודשת, שיקבלו את הדוח. זה לא כתוב פה במפורש.
זבולון אורלב:
אתה קודם, כשדיברנו על הדרגות, דיברת על הניידות הרבה. אז למה אתה לא רוצה להטיל חובה כל שנה- -
בני פפרמן:
נכון להיום אני מקבל לצד כל אבחון גם המלצות, איך לשנות את תפקודו של הפרט, על ידי גורמים מקצועיים. כתוב שם: אם זה לא ייעשה, לא ישתנה התפקוד. מה הטעם לקבוע בחוק מסמרות לפי זמנים? נכון לעכשיו אנו פועלים בדרך הזו.
זבולון אורלב:
אנו עוסקים פה בזכויות האנשים הפגועים ביותר ואומרים: אם תהיה חובה אחת לשנה לבדוק, זה ימריץ את כל המערכת לראות אם ההנחיות הקודמות לקידומו אמנם בוצעו, כי אם מגיעים שוב לאותה תוצאה, מישהו לא ביצע את ההנחיות, אז קוראים לו לסדר. מה יכול לקרות – עשו אבחון לגבי אדם, עד סוף כל הדורות, ואין עוד טיפול בו.
היו"ר משה שרוני:
אני חושב שהערת התמ"ת מיותרת לגמרי.
זבולון אורלב:
גם אני.
ג'ודי וסרמן:
זה גם לא כל שנה.
אדי וייס:
רק שיובהר, שזה אחרי שיקבלו את הדוח.
ג'ודי וסרמן:
בסעיף הקודם ביקש משרד התמ"ת לומר שכל המשרדים יעבירו את הנתונים שיש להם תוך 21 ימים. אני רוצה להוסיף הבהרה, עוד לא יודעת איפה, שסך הכל אורך התקופה לא ישתנה, אנו מדברים על תקופה של תוך 135 יום, ו-21 ימים הראשונים המשרד האחראי יעביר את הדוח, אבל אי העברת הדוח במקרה שאין דוח, לא יעכב את האבחון הכולל.
אדי וייס:
לגבי ההערכות אחר כך צריך להיות אותו דין, כי צריכים גם את המידע הזה לצורך הערכה מחודשת.
זבולון אורלב:
כלומר זה חל גם על סעיף (ו).
ג'ודי וסרמן:
טוב.
בני פפרמן:
איך שניסחת את זה, זה לא מה שביקשנו. לגבי אבחונים חוזרים, ביקשנו: רשאי המנהל לבצע הערכת יכולת תעסוקה חוזרת למשתקם או לשנות הערכה שביצע לגביו בכל עת ששוכנע כי חל שינוי בנסיבות, בין שהוגשה בקשה חדשה ובין שלא, ומשך הזמן בין האבחון הראשון לבא אחריו לא יעלה על שלוש שנים.
זבולון אורלב:
אני חושב שלתקופת הניסוי זה דבר לא נכון.
יש מישהו חוץ ממני שמתעקש על שנה?
רונית דודאי:
אני חושבת שזה נכון.
אבנר עורקבי:
אבל זה אדם משתקם.
בני פפרמן:
ההוצאות באבחון הן 2,500 או 3,000 ₪. הכסף הזה יכול להיות מושם בטיפול מאשר להיות באבחונים. אנו חיים במגבלת תקציב. בתום שנה אנו נשנה את הדבר הזה.
יעקב כהן:
המטרה שלנו, אם אנו רוצים לראות במשתקם כמשתקם, אנו רוצים להעבירו למסגרת של תנאי עבודה. אם אתה מראש תגיד שתקבע לו את ההבחנה פעם בשלוש שנים, מראש אתה מוריד לו את היכולת- -
זבולון אורלב:
אגב, אני מבין אותך, בני, ואני מודע לקושי שאתה מעורר, אבל אתה גם צריך להבין שחלק מארגוני הנכים הם אנשים עם צרכים מיוחדים, עם מוגבלויות שונות. חלק מההסכמות שגובשו כאן עם הארגונים זה שהם התנו את תמיכתם בחוק בכך שאנו עושים כל דבר להוציא את האנשים ממשתקם, וחלק מהעניין זה בדיקה של כל שנה כדי לראות האם אפשר להזיז אותו קדימה. אני לא יכול לסגת מהסכמות שהיו.
היו"ר משה שרוני:
לא מקבלים את הערת משרד התמ"ת.
יש פה הערת משרד התמ"ת, הם רוצים 45 ימים.
זבולון אורלב:
הסכמנו.
דבורה אליעזר:
אנו מבקשים שהמעסיק בחוק ימסור למועסק את ההודעה בדבר זכויותיו.
היו"ר משה שרוני:
בסדר.
ג'ודי וסרמן:
אני מבקשת הצבעה של הוועדה על הצעה של חבר הכנסת אורלב לעניין החלוקה לתיקון חוק הביטוח הלאומי לעניין פשיטת רגל.
היו"ר משה שרוני:
מי בעד? מי נגד? אושר.
בומה ברח"ד:
בדיון הראשון נתקבלה החלטה שמוציאים את המוגנים. צריך לוודא שזה לא נמצא פה.
ג'ודי וסרמן:
זה לא נמצא פה. תסתכל בסעיף 1 בהגדרות – מקום תעסוקה רגיל.
רונית דודאי:
היתה לנו הערה לגבי אורך הזמן של הניסוי.
ג'ודי וסרמן:
משרד הבריאות מבקש לקצר את הוראת השעה לחוק ל-3 שנים במקום 5 שנים.
יעקב כהן:
דווקא נשמח מאוד.
זבולון אורלב:
אם יסתבר שיש תוצאות וממצאים ומסקנות של ניסוי, אפשר לתקן את זה. מה שאנו אומרים זה הגבול העליון – אחרי 5 שנים החוק, פג תוקפו. יהיו לפני כן מסקנות – נסיק מסקנות קודם. משרד הבריאות מצטיין בהוראות שעה שאף פעם לא מחדשים אותן.
אבי צלומה:
אני רוצה לראות משרד נוסף מפקח על העסק הזה.
היו"ר משה שרוני:
זה מבנה המדינה.
אנו הולכים להצבעה, חבר הכנסת אורלב, אתה במקום אריה אלדד.
סעיף 1. מי בעד? כולם.
ג'ודי וסרמן:
סעיף 2א, יש הסתייגות של חבר הכנסת חנין, הוא מבקש שייקבע ב-א שבין משתקם ובין גורם שיקומי מלווה לא יחולו יחסי עובד מעביד.
זבולון אורלב:
איני יודע מה נוהגת הוועדה. אני חושב שלא יכולים לדון בהסתייגות כשאדם לא נמצא.
ג'ודי וסרמן:
חבר הכנסת חנין התקשר, ביקש שנדון. בדקתי את התקנון. אם חבר כנסת מבקש- -
היו"ר משה שרוני:
מי בעד ההסתייגות של חנין? מי נגד? לא התקבלה.
סעיף 2. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? אושר.
ג'ודי וסרמן:
לסעיף 3(ב) יש הסתייגות של חבר הכנסת חנין. הוא מציע במקום 81%, 86%.
היו"ר משה שרוני:
מי בעד ההסתייגות? מי נגד? לא התקבלה.
ג'ודי וסרמן:
סעיף 3 כהצעת הוועדה.
היו"ר משה שרוני:
מי בעד? מי נגד? מי נמנע? אושר כהצעת הוועדה.
סעיף 4. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? אושר כהצעת הוועדה.
סעיף 5. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? אושר כהצעת הוועדה.
סעיף 5א. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? אושר כהצעת הוועדה.
סעיף 7. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? אושר כהצעת הוועדה.
סעיף 7א. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? אושר כהצעת הוועדה.
סעיף 8א פוצל.
סעיף 8. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? אושר כהצעת הוועדה.
סעיף 9. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? אושר כהצעת הוועדה.
סעיף 10. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? אושר כהצעת הוועדה.
סעיף 11. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? אושר כהצעת הוועדה.
סעיף 12. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? אושר כהצעת הוועדה.
סעיף 13. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? אושר כהצעת הוועדה.
סעיף 13א. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? אושר כהצעת הוועדה.
סעיף 13ב. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? אושר כהצעת הוועדה.
סעיף 13ג. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? אושר כהצעת הוועדה.
סעיף 14. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? אושר כהצעת הוועדה.
תוספת ראשונה, סעיפים 1, 2, 3, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? אושר כהצעת הוועדה.
תוספת שנייה, סעיפים 1 עד 7, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? אושר כהצעת הוועדה.
ג'ודי וסרמן:
בסעיף 3(ג)(2) יש הסתייגות נוספת של חבר הכנסת חנין, הוא מבקש למחוק את המילים "שלדעת השר נוגעים בעניין". הוא מציע להתייעץ עם כל הארגונים.
היו"ר משה שרוני:
מי בעד ההסתייגות? מי נגד? ההסתייגות נדחתה.
זבולון אורלב:
אני מודה ליושב ראש הוועדה על העבודה המאומצת והרבה.
היו"ר משה שרוני:
תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 12:45.
נוסח לדיון בועדת העבודה הרווחה והבריאות ביום 22.7.07:
הצעת חוק זכויות לאדם עם מוגבלות המועסק כמשתקם (הוראת שעה), התשס"ז-2007
פרק א': הגדרות
הגדרות
1.
בחוק זה –
"גורם שיקומי מלווה" - גורם שאושר בידי השר האחראי הממונה, המעניק למועסק עם מוגבלות ליווי שיקומי תומך תעסוקה לפי מבחנים שעליהם החליט השר הממונה האחראי לאותו סוג של מוגבלות;
"חוק שכר מינימום" - חוק שכר מינימום, התשמ"ז–19871 ;
"מועסק עם מוגבלות" – אדם עם מוגבלות כהגדרתו בסעיף 5 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–19982 (בחוק זה – חוק שוויון זכויות), שמלאו לו 18 שנים ומועסק או מיועד להיות מועסק במקום תעסוקה רגיל;
"המנהל" – המנהל הכללי של משרד התעשיה המסחר והתעסוקה;
"מעסיק" – לרבות המפעיל והבעלים של מקום התעסוקה של מועסק עם מוגבלות;
"מפעל מוגן" – כמשמעותו בסעיף 17 לחוק שכר מינימום, התשמ"ז–19873 (בחוק זה – חוק שכר מינימום);
"מקום עבודה תעסוקה רגיל – מקום תעסוקה שאינו מפעל מוגן, מרכז לשיקום מקצועי-תעסוקתי, מועדון תעסוקתי וכיוצא באלה, ואשר עובדים בו או עשויים לעבוד בו עובדים ביחסי עובד-מעביד;
"משתקם" – מועסק עם מוגבלות שהמנהל קבע כי הוא משתקם לפי הוראות סעיף 3(ב) לאחר שמצא, כאמור בסעיף 3(ד), כי יכולת התעסוקה שלו פחותה, עקב מוגבלותו, מיכולת העבודה הרגילה באותו תפקיד, בשיעור של 75% לפחות;
"השר הממונה האחראי" – לגבי מועסק עם מוגבלות שהוא נכה נפש כהגדרתו בחוק שיקום נכי נפש בקהילה, התש"ס–20004 – שר הבריאות, לגבי מועסק עם מוגבלות שהוא נכה כהגדרתו בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט–1959 [נוסח משולב]5, וזכאי לתגמולים לפי אותו חוק – שר הביטחון, ולגבי כל מועסק עם מוגבלות אחר– שר הרווחה והשירותים החברתיים;
"השר" – שר התעשיה, המסחר והתעסוקה.
פרק ב': משתקם במקום עבודה תעסוקה רגיל
זכויות משתקם – במקום עבודה תעסוקה רגיל
2.
(א) בין משתקם במקום עבודה תעסוקה רגיל ובין מעסיקו או הגורם השיקומי המלווה – אם ישנו, לא יחולו יחסי עובד ומעביד; בסעיף זה ובסעיף 3, "גורם שיקומי מלווה" – גורם שאושר בידי השר הממונה, המעניק למועסק עם מוגבלות ליווי שיקומי תומך תעסוקה לפי מבחנים שעליהם החליט השר הממונה לאותו סוג של מוגבלות.
הערת משרד התמ"ת: מוצע למחוק את התיבה "או הגורם השיקומי המלווה אם ישנו" שכן יש לשמור על אופיים של הגורמים השיקומיים המלווים כגורמים מקצועיים ולא גורמים תעסוקתיים.
(ב) משתקם המועסק במקום עבודה תעסוקה רגיל זכאי לקבל ממעסיקו, במישרין, גמול תעסוקה שלא יפחת משיעורי המינימום הקבועים בתוספת הראשונה, בהתאם לדרגת יכולת התעסוקה שנקבעה לו לפי סעיף 3.
(ב1) גמול תעסוקה ישולם לא יאוחר מהיום העשירי בחודש שלאחר חודש התעסוקה, ולא יהיה נתון לשעבוד, לעיקול או להעברה, פרט לעיקול בגין חוב מזונות.
לדיון: לענין החלטת הוועדה מיום 9.7.07 – מוצע שלא להפנות לסעיף 8 לחוק הגנת השכר העוסק בגובה הגמול שאינו ניתן לעיקול.
(ג) משתקם במקום עבודה תעסוקה רגיל זכאי לזכויות המפורטות בתוספת השניה.
(ד) ממועד הגשת בקשה ועד למתן החלטה בה כאמור בסעיף 3, יהיה משתקם מועסק עם מוגבלות במקום עבודה תעסוקה רגיל זכאי לגמול תעסוקה בשיעור שלא יפחת משיעורי המינימום הקבועים בתוספת הראשונה, שעליו הסכים עם מעסיקו, בידיעת הגורם השיקומי המלווה – אם ישנו; ואולם, עד להחלטה בדבר הערכת יכולת תעסוקה חוזרת לפי סעיף 3(ו), יהיה משתקם זכאי לגמול התעסוקה שנקבע לגביו לפי הערכת יכולת התעסוקה הקודמת שנערכה לו.
פרק ג': הערכת יכולת תעסוקה
הערכת יכולת תעסוקה
3.
(א) מועסק עם מוגבלות, או מי שמוסמך או מורשה לפעול בשמו, שאינו המעסיק, מטעמו, ובהסכמתו גם מעסיקו או גורם שיקומי מלווה, רשאי להגיש בקשה למנהל לקביעת מעמדו כמשתקם ולקביעת שיעור גמול התעסוקה להערכת יכולת תעסוקה של אותו מועסק עם מוגבלות (בחוק זה – בקשה), והכל בהתייחס להעסקה במקום תעסוקה רגיל מסוים ובתפקיד מסוים; בקשה תוגש ותידון בהתאם להליכים שנקבעו הוראות לפי הוראות סעיף 17(ב) לחוק שכר מינימום (בחוק זה – הוראות לענין קביעת שכר מינימום מותאם), בשינויים המחויבים ובשינויים האמורים בסעיף זה.
(ב) המנהל הכללי של משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה או מי שהוא הסמיך לכך (להלן – המנהל) יעריך את יכולת התעסוקה של מועסק עם מוגבלות שהוגשה לגביו בקשה, יחסית ליכולת העבודה הרגילה באותו תפקיד ובאותו מקום תעסוקה, בהתאם להוראות לענין קביעת שכר מינימום מותאם.
(ב) מצא המנהל כי יכולת התעסוקה של מועסק עם מוגבלות פחותה, עקב מוגבלותו, מיכולת העבודה הרגילה באותו תפקיד ובאותו מקום תעסוקה בשיעור של 75% 81% לפחות, יקבע המנהל כי הוא משתקם, לגבי התקופה שמיום הגשת הבקשה ואילך, ויקבע ויעריך את דרגת יכולת התעסוקה שלו לפי הדרגות המפורטות בתוספת הראשונה, יחסית למשתקמים אחרים והכל יחסית ליכולת עבודה רגילה; על משתקם יחולו הוראות חוק זה על אף האמור בהוראות לענין קביעת שכר מינימום מותאם.
הערות משרד הרווחה:
(1) מבקשים להדגיש כי קביעת המנהל שהמועסק הוא משתקם תהיה לענין חוק זה בלבד.
(2) התוספת "...כי ההעסקה היא במהותה שיקום" עלולה להביא לצמצום שירותי השיקום הניתנים לאוכלוסיות אחרות.
הערת משרד התמ"ת:
יש לקבוע כי משתקם יוגדר כמועסק עם מוגבלות, שיכולת התעסוקה שלו פחותה מיכולת עבודה רגילה ב-85%.
(ג)
(1) בהפעלת סמכויותיו לפי סעיף קטן (ב), יביא המנהל בחשבון את המדדים הנתונים כאמור בפסקאות (2) ו-(3) וכן את הדיווח שנתקבל לפי הוראות סעיף קטן (ד) הוגשה בקשה לפי חוק זה או לפי הוראות לענין קביעת שכר מינימום מותאם, יביא המנהל בחשבון בהחלטתו, בין היתר, נתונים לענין יכולת התמדה בתעסוקה, תפוקה, איכות העבודה ורמתה והרגלי עבודה, וכן יבחן את מידת ההשתלבות במקום התעסוקה.
(2) השר רשאי לקבוע יקבע, בהתייעצות עם שר הרווחה והשירותים החברתיים, שר הביטחון, שר הבריאות, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות כמשמעותה בחוק שוויון זכויות, מנהל אגף שירותי רווחה ושיקום, מנהל האגף לטיפול באדם המפגר ומנהל היחידה לטיפול באוכלוסייה עם אוטיזם והפרעה התפתחותית מורחבת (Pervasive Development Disorder –.D.D.P) במשרד הרווחה, ממונה שיקום בשירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות וראש אגף השיקום במשרד הביטחון המוסד לביטוח לאומי, ארגונים המשמשים כגורמים שיקומיים מלווים שלדעת השר הם נוגעים בדבר וארגונים העוסקים בקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות שלדעת השר הם נוגעים בדבר נתונים נוספים,נתונים לרבות מדדים, כלי הערכה ומבחנים שישמשו להערכת יכולת התעסוקה ודרגתה וכן לבדיקה האם ההעסקה היא במהותה שיקום.
הערת משרד התמ"ת: המילה "מבחנים" – תימחק.
(3) עד לקביעת מדדים, כלי הערכה ומבחנים כאמור בפסקה (2), יביא המנהל בחשבון, לענין פסקה (1), נתונים לענין יכולת התמדה בתעסוקה, איכותה ורמתה, התפוקה, הרגלי עבודה ומידת ההשתלבות במקום התעסוקה, וכן יביא בחשבון האם ההעסקה היא במהותה שיקום במקום תעסוקה רגיל.
(ד) מצא המנהל כי יכולת התעסוקה של מועסק עם מוגבלות פחותה, עקב מוגבלותו, מיכולת העבודה הרגילה באותו תפקיד בשיעור של 75% 81% לפחות, יקבע המנהל כי הוא משתקם ויעריך את דרגת יכולת התעסוקה שלו לפי הדרגות המפורטות בתוספת הראשונה יחסית למשתקמים אחרים; על משתקם יחולו הוראות חוק זה על אף האמור בהוראות לענין קביעת שכר מינימום מותאם.
(ד) הוגשה בקשה לפי סעיף קטן (א), יודיע המנהל לשר האחראי על הגשת הבקשה; השר האחראי רשאי להעביר בתוך 14 ימי עבודה מיום קבלת ההודעה דיווח בענין איבחון או הערכת יכולת תעסוקה שנעשו בעבר למועסק עם מוגבלות, שלגביו הוגשה הבקשה, אם נעשו איבחון או הערכה כאמור מטעם משרדו של השר האחראי או בהנחיית משרדו; כן יעביר השר האחראי למנהל, בפרק הזמן האמור, דיווח לענין תכנית השיקום שנקבעה למועסק עם מוגבלות, אם נקבעה, ולענין שירותי השיקום שניתנו מטעם אותו משרד או בהנחייתו, ככל שניתנו.
(ה) החלטה בבקשה תינתן בתום בתוך 135 ימים מתחילת התעסוקה, ובלבד שלענין בקשה שהוגשה אחרי שחלפו 90 ימים מתחילת התעסוקה תינתן החלטה בבקשה בתוך 45 ימים מיום שהוגשה.
הערת משרד התמ"ת: מוצע לקבוע הוראת מעבר לענין מועד ההחלטה בבקשתו של אדם שהועסק כמשתקם ערב תחילתו של חוק זה, במקרה בו נקבע לו שכר מינימום מותאם ובמקרה שלא נקבע לו שכר מינימום מותאם (ר' הוראת מעבר בסעיף 13ג).
(ו) המנהל יבצע הערכת יכולת תעסוקה חוזרת למשתקם בתום שנה, בתום שנתיים ובתום ארבע שנים מהמועד שבו ניתנה החלטה בבקשה, אולם רשאי המנהל לבצע הערכת יכולת תעסוקה חוזרת למשתקם, או לשנות הערכה שביצע לגביו, בכל עת ששוכנע כי חל שינוי בנסיבות, בין שהוגשה בקשה חדשה ובין שלאו.
הערת משרד התמ"ת-
(1) מוצע לקבוע כי לא תחול חובה על המנהל לערוך הערכה חוזרת, וכן כי לא תחול חובה לערוך אבחונים יזומים במועדים קשיחים כפי שקובעת הצעת החוק, אלא לערוך אבחונים אלה במועדים המתאימים למשתקם, בהתחשב במצבו הבריאותי והנפשי.
(ז) הרואה את עצמו נפגע מהחלטת המנהל לפי סעיף זה, רשאי לערער עליה לבית הדין האזורי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שההחלטה נמסרה לו.
הערת משרד התמ"ת: הערעור יוגש תוך 45 ימים
פרק ד': הוראות שונות
סמכות שיפוט
4.
לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי לפי חוק זה.
שמירת זכויות
5.
(א) חוק זה בא להוסיף על כל זכות של משתקם מכוח חוזה עבודה הסכם או נוהג, לרבות זכות לליווי שיקומי תומך תעסוקה כמשמעותו בסעיף 2, ולא לגרוע ממנה.
(ב) אין באמור בחוק זה כדי לגרוע מכל זכות של מועסק עם מוגבלות שאינו משתקם.
[הועבר מסעיף 7 לתוספת השניה]
5א.
משתקם לא יופלה בכל הקשור לתעסוקה או לגמול, מחמת מינו, נטייתו המינית, מעמדו האישי, הריון או היותו הורה, גילו, גזעו, דתו, לאומיותו, ארץ מוצאו, השקפתו או מפלגתו; אין רואים הפליה כאשר היא מתחייבת מאופייה או ממהותה של התעסוקה. או במקרה שמשתקם אינו כשיר לביצוע התעסוקה.
עדכון סכומים
6.
הסכומים הנקובים בתוספת הראשונה יעודכנו ב-1 בינואר בכל שנה (בסעיף זה – יום העדכון) לפי שיעור עליית השכר הממוצע ביום העדכון לעומת השכר הממוצע היסודי; לענין זה –
"השכר הממוצע" – כמשמעותו בסעיפים 1 ו-2 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–19956;
"השכר הממוצע היסודי" – השכר הממוצע האחרון לפני יום העדכון הקודם, ולענין יום העדכון הראשון – השכר הממוצע מיום כ"ג בטבת התשס"ח (1 בינואר 2008).
הערה: גמול התעסוקה יחושב כאחוז משכר המינימום (ר' בתוספת הראשונה) ועל כן אין צורך בהוראת העדכון.
שינוי התוספת
7.
השר, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, רשאי בצו לשנות את התוספות.
פטור ממכרז
7א.
העסקת משתקמים לא תהיה חייבת במכרז לפי כל דין.
דין המדינה
8.
לענין חוק זה, דין המדינה כמעסיק כדין כל מעסיק.
העסקה בידי גוף ציבורי
8א.
(א) גוף ציבורי המעסיק 100 עובדים או יותר יקבע, לאחר התייעצות עם נציבות השוויון לאנשים עם מוגבלות כמשמעותה בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, תכנית להעסקת משתקמים ולייעוד משרות לעובדים שחלות עליהם הוראות לענין קביעת שכר מינימום מותאם ואשר מועסקים במסגרת תכניות תעסוקה שיקומית שהמדינה משתתפת במימונן (בסעיף זה – התכנית); התכנית תיקבע בהיקף המתאים, בין היתר, לגודל הגוף הציבורי ולפעילותו.
(ב) על אף האמור בכל דין והסכם קיבוצי, ובכפוף להוראות חוק זה ולהוראות לפי חוק שכר מינימום, רשאי הגוף הציבורי לקבוע כללים לצורך ביצוע התכנית, לענין -
(1) דרכי איתור מועמדים לעבודה או להעסקה כמשתקמים, דרכי קבלה לעבודה או לתעסוקה ודרכי התקשרות עם המשתקם או העובד, והכל בין בדרך מכרז ובין בדרך אחרת;
(2) תנאי העבודה או התעסוקה;
(3) קידום בעבודה או בתעסוקה;
(4) הפסקת העבודה או התעסוקה.
(ג) גוף ציבורי רשאי לקבוע כללים שונים לפי סעיף קטן (ב), לענין עובדים שחלות עליהן הוראות לענין שכר מינימום מותאם ולענין משתקמים.
(ד) כללים שנקבעו לפי סעיף קטן (ב) יפורסמו באתר האינטרנט של הגוף הציבורי ויועמדו לעיון הציבור במשרדי הגוף הציבורי.
(ה) הוראות סעיף זה באות להוסיף על חובת מעביד לפי הוראות פרק ד' לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 ועל חובת הממשלה לפי סעיף 15א לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959.
(ו) גוף ציבורי ידווח לוועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, ולשר על פעולותיו לפי סעיף זה.
(ז) בסעיף זה, "גוף ציבורי" – כהגדרתו בסעיף 5 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998.
הערת נציבות שירות המדינה:
מתנגדים לחובת העסקה של משתקמים בהיקף של אחוז אחד מכלל עובדי הגוף, בנוסח המוצע לעיל הורדה החובה להעסיק בהיקף של 1%.
הערה כללות –
הסעיף מאפשר שינוי זכויות לפי הסכם קיבוצי ולפי חוק- הנושא מורכב וככל הנראה יידרשו תיקונים עקיפים בחוקים שונים; מוצע לפצל סעיף זה ולהמשיך את הדיון בו במועד אחר.
ביצוע ותקנות
89.
(א) השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, תקנות בכל הנוגע לביצועו, וכן רשאי הוא לקבוע בדרך האמורה הוראות לענין חישוב זכויות משתקם לפי התוספת השניה.
(ב) השר רשאי, בהסכמת שר האוצר, בהתייעצות עם השר האחראי הממונה לפי הענין, ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, להתקין תקנות לענין מתן מענקים או תמריצים, כספיים או אחרים, למעסיקים של משתקמים או של עובדים עם מוגבלות בעלי יכולת עבודה מופחתת כמשמעותם בהוראות לענין קביעת שכר מינימום מותאם, בהתחשב, בין היתר, במשך ההעסקה, בגמול התעסוקה או בשכר העבודה, לפי הענין, וכן בנסיבות אחרות, ורשאי הוא לקבוע בדרך האמורה הוראות שונות למקומות תעסוקה שונים ולסוגי מוגבלויות.
לדיון הצעת בזכות:
מוצע כי מעסיק אשר יבצע התאמות פיזיות וחושיות במקום התעסוקה, יהיה זכאי להשתתפות המדינה במימון בהתאם לתקנות שתיקבענה בהתאם לסעיף המסמיך כדלקמן:
(ג) השר ושר האוצר יקבעו, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, הוראות בדבר השתתפות המדינה במימון ביצוע התאמות הנדרשות מחמת צרכיו המיוחדים של משתקם, אשר יאפשרו את העסקתו.
תיקון חוק הביטוח הלאומי
910.
בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–19957 -
287, אחרי פסקה (9) יבוא:
(1) בסעיף 75(א), בפסקה (3), בסופה יבוא "ולענין זה יראו משתקם כהגדרתו בחוק זכויות של אדם עם מוגבלות המועסק כמשתקם (הוראת שעה), התשס"ז–2007, כמצוי בשיקום מקצועי".
(2) בסעיף 350(א), אחרי פסקה (8) יבוא:
"(9) גמול תעסוקה המשתלם למשתקם לפי הוראות זכויות של אדם עם מוגבלות המועסק כמשתקם (הוראת שעה), התשס"ז–2007."
"(10) משתקם כהגדרתו בחוק זכויות של אדם עם מוגבלות המועסק כמשתקם, התשס"ז–2007."
תיקון חוק למניעת הטרדה מינית
1011.
בחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח–19988, בסעיף 3(א)(6), אחרי פסקה (ה) יבוא:
"(ו) משתקם כהגדרתו בחוק זכויות של אדם עם מוגבלות המועסק כמשתקם (הוראת שעה), התשס"ז–2007, במסגרת תעסוקה, תוך ניצול יחסי מרות בתעסוקה או תלות".
תיקון פקודת פשיטת הרגל
12.
בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 9, בסעיף 78 אחרי פסקה (1) יבוא:
"(1א) גמול תעסוקה שמגיע למשתקם לפי חוק זכויות של אדם עם מוגבלות המועסק כמשתקם (הוראת שעה), התשס"ז-2007 בעד התקופה שלפני הגשתה של בקשת פשיטת הרגל, ובלבד שסך כל הגמול שיש לו דין קדימה לא יעלה על הסכום הקבוע בפסקת משנה (1)(א)".
תיקון פקודת החברות
13.
בפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 10, בסעיף 354(א), לאחר פסקה (1) יבוא:
"(1א) גמול תעסוקה שמגיע למשתקם לפי חוק זכויות של אדם עם מוגבלות המועסק כמשתקם (הוראת שעה), התשס"ז-2007 בעד התקופה שלפני התאריך הקובע, ובלבד שסך כל הגמול שיש לו דין קדימה לא יעלה על הסכום הקבוע בפסקת משנה (1)(א)".
הצעת משרד התמת:
תיקון לפקודת הבטיחות בעבודה
בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש],התש"ל-1970, בסעיף1, בהגדרה "עובד" אחרי "עצמאי" יבוא "ומשתקם כהגדרתו בחוק זכויות לאדם עם מוגבלות המועסק כמשתקם (הוראת שעה), התשס"ז–2007".
הוראת שעה ודיווח שנתי לוועדה
13א.
חוק זה יעמוד בתוקפו חמש שנים מיום פרסומו; השר ידווח לוועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, אחת לשנה מיום תחילתו של חוק זה, על אופן ומידת שילובם והיקף העסקתם של אנשים עם מוגבלות כמשתקמים במקומות עבודה תעסוקה רגילים. וכן על העסקת משתקמים בהתאם להוראות סעיף 8א.
הערת שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות: מציעים לקבוע הוראת שעה של שלוש שנים.
חובת התקנת תקנות
13ב.
תקנות ראשונות לפי סעיף 3(ג)(2) יובאו לאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת בתוך שנה מיום תחילתו של חוק זה.
הוראות מעבר
[הצעת משרד התמ"ת]
13ג.
אדם עם מוגבלות המועסק במקום תעסוקה רגיל ערב תחילתו של חוק זה – יחולו לגביו הוראות אלה:
(1) נקבע לגביו שכר מינימום מותאם לפי הוראות לענין קביעת שכר מינימום מותאם לאחר שנמצא כי יכולת עבודתו פחותה מיכולת עבודה רגילה ב-81% לפחות – יראו את הקביעה כאמור כאילו נעשתה לפי הוראות חוק זה;
(2) לא נקבע לגביו שכר מינימום מותאם לפי הוראות לענין קביעת שכר מינימום מותאם, והוגשה בעניינו בקשה לפי סעיף 3 לאחר תחילתו של חוק זה – תינתן החלטה בבקשה כאמור בתוך 135 ימים מיום הגשת הבקשה.
תחילה
1114.
תחילתו של חוק זה 60 ימים מיום פרסומו.
תוספת ראשונה
(סעיפים 2(ב) ו-(ד) ו-3(ד))
דרגות יכולת תעסוקה וגמול תעסוקה
(1) משתקם יהיה זכאי לגמול תעסוקה שלא יפחת מהשיעורים שלהלן לפי הערכת יכולת התעסוקה, בהתאם להיקף המשרה שבה הוא מועסק:
(א) משתקם בתעסוקה במשרה מלאה עם יכולת תעסוקה גבוהה בשיעור שבין 16% ל-19% מיכולת עבודה רגילה באותו תפקיד– סכום השווה ל-19% משכר המינימום כהגדרתו בחוק שכר מינימום. מ-900 שקלים חדשים לחודש בתעסוקה במשרה מלאה, ולא פחות מ-4.84 שקלים חדשים לשעת תעסוקה.
(ב) משתקם בתעסוקה במשרה מלאה עם יכולת תעסוקה בינונית בשיעור שבין 11% ל-15% מיכולת עבודה רגילה באותו תפקיד - סכום השווה ל-15% משכר המינימום כהגדרתו בחוק שכר מינימום. לא פחות מ-600 שקלים חדשים לחודש בתעסוקה במשרה מלאה, ולא פחות מ-3.23 שקלים חדשים לשעת תעסוקה.
(ג) משתקם בתעסוקה במשרה מלאה עם יכולת תעסוקה נמוכה בשיעור שבין 0% ל-10% מיכולת עבודה רגילה באותו תפקיד – סכום השווה ל-10% משכר המינימום כהגדרתו בחוק שכר מינימום. לא פחות מ-300 שקלים חדשים לחודש בתעסוקה במשרה מלאה, ולא פחות מ-1.61 שקלים חדשים לשעת תעסוקה.
* לדיון – מוצע לקבוע 1% במקום 0% כדי לאפשר, במקרים מתאימים, מעמד של מתנדב.
* הצעת משרד הרווחה: מציעים לקבוע שתי דרגות יכולת תעסוקה כדלקמן:
(1) בין 10% ל-19%;
(2) בין 1% ל-9%.
* הצעת משרד התמ"ת:
מוצע לקבוע דרגות שכר כדלקמן:
(1) משתקמים שנקבעה להם יכולת תעסוקה בין 15% ל-19% - יקבלו גמול השווה ל-19% משכר המינימום;
(2) משתקמים שנקבעה להם יכולת תעסוקה בין 10% ל-14% - יקבלו גמול השווה ל-14% משכר המינימום;
(3) משתקמים שנקבעה להם יכולת תעסוקה עד 9% - יקבלו גמול השווה ל-9% משכר המינימום.
(2) משתקם המועסק בתעסוקה חודשית ונעדר מהתעסוקה, יהיה זכאי לגמול תעסוקה ששיעורו לא יפחת מהשיעורים האמורים בסעיף (1) להלן בניכוי חלק יחסי לזמן היעדרותו, ואולם אין בכך כדי לגרוע מזכותו לפי סעיפים 1 ו- 2 לתוספת השניה.
[הערה: הנוסח מותאם לסעיף 2(ג) לחוק שכר מינימום].
(3) גמול תעסוקה המשתלם למשתקם שלא מועסק על בסיס חודשי או על בסיס שעות, לא יפחת מהשיעורים האמורים כאמור בפרט (1)(א)-(ג), לפי הענין.
תוספת שניה
(סעיף 2(ג))
זכויות משתקם
1.
(א)(1) משתקם בתעסוקה במשרה מלאה זכאי לימי חופשה בתשלום בכל שנה שלהם היה זכאי אילו היה עובדו של המעסיק לפי החישוב הבא:
(א) בעד כל אחת מ- 4 השנים הראשונות - 14 יום;
(ב) בעד השנה החמישית - 16 יום;
(ג) בעד השנה השישית - 18 יום;
(ד) בעד השנה השביעית - 21 יום;
(ה) בעד השנה השמינית ואילך - יום נוסף לכל שנת עבודה תעסוקה עד לחופשה של 28 יום;
משרד התמ"ת מציע:
בכל מקום במקום "יום" יבוא "ימים קלנדריים"
זכויותיו של משתקם המועסק במשרה חלקית, או בחלק מהשנה, יחושבו באופן יחסי; לענין זה, "שנה" – שנה בה הועסק 200 ימים לפחות.
(2) בנוסף לאמור בפסקה (1), זכאי משתקם ל-9 ימי חגים בתשלום שיכללו לגבי משתקם שהוא יהודי – את מועדי ישראל כמשמעותם בסעיף 18 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח–194811ואת יום העצמאות, ולגבי משתקם שאינו יהודי – את מועדי ישראל או את חגי עדתו כמשמעותם בפקודה האמורה, לפי בחירתו, ואת יום העצמאות.
(3) התשלום ליום חופשה או ליום חג יהיה כגובה הגמול שהיה זכאי לו משתקם עבור יום תעסוקה.
(ב) משתקם זכאי לזכויות ככל שהיו ניתנות לו אילו היה עובד, לענין היעדרות בתשלום מתעסוקה ביום בחירות לפי סעיף 10 לחוק-יסוד: הכנסת12, ביום הזכרון לחללי מערכות ישראל לפי סעיף 4א לחוק יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, התשכ"ג–196313 וביום ירושלים לפי חוק יום ירושלים, התשנ"ח–199814 .
2.
משתקם בתעסוקה במשרה מלאה זכאי לימי היעדרות בתשלום בשל מחלתו; תקופת הזכאות לא תעלה על תהיה של יום וחצי לכל חודש תעסוקה מלא שהמשתקם היה מועסק בו באותו מקום תעסוקה, ולא יותר מ-90 יום; התשלום ליום מחלה יהיה בשיעור של 75% מהגמול שהמשתקם זכאי לו עבור יום תעסוקה.
3.
(א) משך יום תעסוקה של משתקם לא יעלה על 8 שעות וחצי ליום והיקף חודש תעסוקה לא יעלה על 186 שעות בחודש;
(ב) משתקם יהיה זכאי להפסקה בת חצי שעה במהלך יום התעסוקה;
(ב1) לא יועסק משתקם אלא אם כן ניתנה לו, בין יום תעסוקה אחד למשנהו, הפסקה בת 10 שעות לפחות.
(ב2) במקום תעסוקה שעובדים בו במשמרות, לא יועסק משתקם בלילה יותר משבוע אחד בתוך שלושה שבועות; לענין זה, "לילה" –פרק הזמן שבין 22:00 ל-6:00.
(ג) משתקם לא יועסק במנוחה השבועית כמשמעותה בסעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א–195115.
4.
לענין תוספת זו והתוספת הראשונה ועל אף האמור בפרט 3, חישוב היקף המשרה של משתקם ייעשה לפי 6 שעות תעסוקה ליום, ו-132 שעות תעסוקה לחודש, ומשרה שהיקפה בין 132 ל-186 שעות לחודש תיחשב למשרה מלאה; זכויותיו של משתקם המועסק פחות מ-132 שעות במשרה חלקית יחושבו באופן יחסי למשרה מלאה בת 132 שעות.
5.
משתקם בתעסוקה במשרה מלאה זכאי להחזר הוצאות נסיעה בשיעור של 50% מהוצאות הנסיעה ככל שהיה זכאי להן אילו היה עובדו של המעסיק.
6.
משתקמת לא תועסק בתעסוקה למשך 14 שבועות מיום שילדה.
7.
משתקם זכאי לקבל, בתחילת העסקתו, הודעה המפרטת את תנאי התעסוקה, לרבות מועדיה, מהות התעסוקה, זהות הממונה, שיעור גמול התעסוקה וזכויות שיקבל בשל התעסוקה וכל פרט מהותי אחר הנוגע לתעסוקה.