פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת הכספים
מיום שני, ח' באב, התשס"ז (23 ביולי, 2007) בשעה 09:40
סדר היום:
הצעה לסדר היום (דיון מהיר): כוונת האוצר לבטל את המענקים לעידוד השקעות
של חה"כ שי חרמש
נכחו:
חברי הוועדה:
סטס מיסז'ניקוב – היו"ר
חיים אורון
אלי אפללו
אבשלום וילן
שי חרמש
שלי יחימוביץ
יעקב ליצמן
אורית נוקד
ניסן סלומינסקי
ראובן ריבלין
מוזמנים:
משרד האוצר:
יאיר פינס
טלי דולן – היועמ"ש למנהל הכנסות המדינה
מיכל דויטש
ורד אולפינר
משרד ראש הממשלה:
עדינאל שמחון
משרד התמ"ת:
איתי יחזקאלי – מרכז ההשקעות, משרד התמ"ת
חזי צאיג – מנהל מרכז ההשקעות
שי כהן – עוזר מנהל מרכז ההשקעות
אבי פלדמן – ס' היועמ"ש
טליה קלצקי
אתי עזריאל
לבנה זגורי
משרד החקלאות ופיתוח הכפר:
גזל ציון
שמחה יודוביץ
אסתי גזית
איגוד התעשייה הקיבוצית:
עמוס רבין – מנכ"ל
מיכל קראוס
התאחדות התעשיינים:
שרגא ברוש
רובי גינל
חזקי ישראל
אחיקם בר לוי – מנכ"ל החברה לפיתוח הגליל
דני לייש
יצחק רייף
אילן הדר
ירון סלומון - תנועת האיחוד החקלאי
ייעוץ משפטי: שגית אפיק
יועצת כלכלית: סמדר אלחנני
מנהל הוועדה: טמיר כהן
רשמת פרלמנטרית: לאה קיקיון
הצעה לסדר היום (דיון מהיר): כוונת האוצר לבטל את המענקים לעידוד השקעות
של חה"כ שי חרמש
היו”ר סטס מיסז’ניקוב:
אנחנו עוברים להצעה לסדר היום בדיון מהיר - כוונת האוצר לבטל את המענקים לעידוד השקעות, של חה"כ שי חרמש. בבקשה.
שי חרמש:
אני ביקשתי את הדיון הזה בעקבות ידיעה שהתפרסמה באחד העיתונים הארציים על הודעה של האוצר - -
קריאות:
- - -
שי חרמש:
על כוונת האוצר לבטל את מסלול המענקים. אנחנו, בנושא המענקים של מרכז ההשקעות קיימנו פה לא אחת התכנסויות ודיונים. לא שצלחה דרכנו – לא בתקציב 200 ולא בתקציב 2007, לגרום לאיזשהו שינוי - -
קריאות:
- - -
שי חרמש:
תקציב המענקים הוא תקציב שנשחק לאורך שנים, בסדר גודל מאד מאד משמעותי, כאשר בתחילת דרכו – של מיליארד וחצי שקל, באותם הימים ההם, תקציב - - היה הרבה יותר קטן. היום התקציב הזה עומד על 150 מיליון שקל, ש- 50 מיליון צבועים לצורך נושא הצפון. עדיין המסלול הזה קיים, רק שצריך להרחיב אותו.
הנושא של המענקים הוא קריטי לפריפריה. כל נושא של השקעה בפריפריה נתקל באין סוף קשיים ומכשולים. אחד מהם, בוודאי, הוא גם הקשיים במינוף של הון עצמי. נושא של מענק פותר חלק מהדבר הזה. נציין כמה נתונים סטטיסטיים קצרצרים, כדי להבליט את משמעות הנושא: אחוז העוסקים בתעשייה בפריפריה הוא פי שניים ממרכז הארץ: 13% במרכז הארץ, 27% בפריפריה. האבטלה בפריפריה גבוהה מאשר במרכז הארץ, ונגזר מזה, שכראש עיר - - סך של מקומות עבודה בתעשייה אפשר יהיה לפעול בנושא של הקטנת אחוז האבטלה, שמשמעותו- תשלומי העברה של כל העלויות הנוספות ועוד אפקטים של נוספים של אבטלה.
יש הטוענים שמסלול המענקים הוא מסלול לא רווחי למשק. להפתעתכם הרבה, המסלול הזה הוא מסלול רווחי. בבדיקה שנעשתה על ידי רשות המסים - - לגבי נושא 2002, ניתן רק את 2002 כדוגמה: למשק, במקרו, יש - - חלק בעניין. בשנת 2002, כדוגמה, הכנסות המדינה מאותם מפעלים שקיבלו את מסלול המענקים היה 2,3 מיליארד שקלים. המענקים היו 515 מיליון, ההטבה במס היתה 787 מיליון – קרי, רווח נטו ו - - מקרו – כמיליארד שקל, שלא לדבר על 55 אלף מועסקים נוספים במשק.
בשנים האחרונות נוסף לאותה - -של כלכלה גלובלית, שכל העולם הוא כפר אחד גדול, והיום אנחנו לא מתמודדים כמו שהיה עם "אינטל" בין באר שבע לקרית גת, אלא מתמודדים בין באר שבע לדבלין ובין שוודיה לבין צרפת ומערב אירופה. גובה המענקים באירלנד מגיע ל – 40%, ובשוודיה – בין 20 ל- 50%, בצרפת – עד 33%, ואלה, בעצם,קהלי היעד שעומדים מול האלטרנטיבה להשקעות בארץ. זה מדובר לגבי השקעות בינלאומיות, וזה פקטור מאד מאד משמעותי בהשקעות בישראל.
אני ער כבר הרבה שנים לטענה שנושא מסלול המענקים הוא מסלול שבו כעבור 5 שנים התעשיינים נעלמים מאזורי הפיתוח, יש דיפולטים, ופרויקטים נופלים בדרך. שוב פעם – נתונים של הצטברות של 5-6 שנים. בין 2000 ל- 2005 מכלל 460 כתבי אישור, 5 מפעלים נכנסו לפירוק, 35 כתבי אישור בוטלו במהלך הביצוע. זאת אומרת – פחות מ – 8% בסך הכל, לא הגיעו לכלל ביצוע. אפשר להאריך ולדבר. אומר רק הערה אחת, פוליטית: אם כוונת האוצר, בהודעה הזו, היתה לעצור את ועדת הכספים מללחוץ על העלאת הכספים ל- 2008, ניחא, את כללי המשחק האלה כבר למדנו ב- 2006 וב- 2007. אבל אם הכוונה היא כוונה באמת אמיתית לבטל את מסלול המענקים, זה אמור להיות מכת מוות להשקעות בפריפריה.
אני מציע פה לוועדה לקבוע שני דברים: 1. לא לאפשר שום מחשבה לגבי ביטול מסלול המענקים. כשנגיע לדיון על תקציב 2008, ג'ומס כמובן יעלה את דרישתו ל – 500 מיליון. אני מניח שנצליח כולנו להצטרף ולתבוע לנסות לעשות את מה שלא הצלחנו ב- 2007.
נקודה אחרונה – המשק, ברמת המקרו, ממסלול המענקים בפריפריה - -
יעקב ליצמן:
תתמוך גם בהצבעה.
שי חרמש:
כשנגיע – נראה איך נסתדר גם עם זה. זה לא פשוט.
נאמר דבר אחד: בכל ניתוח כלכלי של מקרו כלכלה, יש מסלול שנותן למשק במקרו ערך מוסף חיובי. אף אחד לא עושה טובה לאף אחד. זה מביא תעסוקה, זה מביא השקעות מהעולם הגדול לפריפריה, ונותן למשק עוד רווח. אין שום סיבה שהמסלול הזה יירד. בקשתי היא שהוועדה תתכנס לתביעה שמסלול המענקים לא ייפגע. תודה.
אלי אפללו:
חלק מהחברים שיושבים פה הגיש הצעת חוק שבעצם זה יהיה ב- 2007, ולא ב- 2008. מדובר על תוספת במסלול המענקים של כ- 400 מיליון שקל - -
יעקב ליצמן:
זה בהצעת חוק?
אלי אפללו:
בהצעת חוק.
קריאות:
לא, זה בדיון מהיר.
אלי אפללו:
אני מדבר על ההתחייבות. '
ובמחקר ופיתוח, במו"פ – 500 מיליון שקל. רבותיי, אני לא רוצה להוסיף ולומר מה המשמעות של מרכז ההשקעות לתעסוקה, לפריפריה באופן מיוחד. אני לא רוצה לומר מה הנזק בלי מרכז ההשקעות ומה יקרה לפריפריה. עומדים היום 2,000 מקומות תעסוקה לפתרון מיידי, אם ישקיעו את ההשקעות האלה. מצד אחד אומרים: אין מקומות תעסוקה, יש אבטלה, סדר עדיפות לאומי – בגליל ובנגב, אנחנו רואים סדר עדיפות חדש. אנחנו רוצים שהמדינה תיראה עם פריסה נכונה. ומה? שום דבר לא עושים.
אדוני היושב ראש, אני יכול לומר לך שאם נותנים גרושים למרכז ההשקעות ולמו"פ, כשהמו"פ מביא על כל שקל אחד – שבעה, וגם במרכז ההשקעות – על כל שקל אחד - - -ודוגמה לכך: תראו מה שקרה ב "ישקר". אם לא היה מרכז ההשקעות משקיע במפעל "ישקר" בהתחלה, אז אולי המפעל הזה לא היה קם בכלל בגליל, ואולי גם המשמעות של סכומי עתק של הכנסות שבאו – אני יכול להגיד על עוד עשרות מפעלים כאלה שקמים. אני אומר לכם שגם כך עושים להם קשיים, למפעלים האלה שמקבלים את המענקים. למה? – כי לאנשי האוצר יש פחד ממה שהיה בעבר. היה פעם 38%, והפיקוח לא היה נכון, לא היו תנאים. היום זה השתנה מהקצה לקצה. מבלים רק 25%, יש פיקוח הדוק באופן משמעותי, וגם על זה עושים קשיים ולא נותנים תקציב. נותנים רק תקציבים של צחוק. תקציב של 50 מיליון, 60מיליון. ומצד אחר – נותנים למפעל אחד מיליארדים.
אז אני לא מתנגד למפעלים אסטרטגיים שנותנים להם מיליארדים. אבל אני מעדיף לפזר את המפעלים, שלא יתנו מיליארדים במקום אחד. שיפזרו את זה לכל הפריפריה, ושיתנו באופקים ובשדרות, ובשלומי. היינו בסיור. ראינו שני מפעלים בשלומי שאמרו לנו- התחלנו את מסלול התעסוקה, עשינו מפעל נהדר. החלק השני – מוקפא.
אז אני אומר לך, אדוני היושב ראש: אם לא נדאג אנחנו להוסיף תקציב מיידי בהצעת החוק הזו, שכולנו- אופוזיציה כקואליציה – נתמוך בהצעה הזו, אני יודע הרי שחברי, חבר הכנסת ג'ומס אמר שבסופו של דבר אנחנו נתיישר. אני אומר פה לפרוטוקול: בעניין הזה, אני לא - - -
קריאות :
- - -
אלי אפללו:
והדבר האחרון שרציתי לומר – במילה אחת: אני, בלי הדבר הזה, בלי שתהיה הגדרה תקציבית, בלי שנוכל ללכת, המדינה שלנו עוד פעם חוטאת באופן משמעותי לפריפריה.
שרגא ברוש:
אני חושב שאין מילה שלא נאמרה בחדר הזה על חוק עידוד השקעות הון. אני כאן יושב כבר פעם שלישית, שנה שלישית, אבל אני חייב לומר לכם- גם מקודמיי, אני מסתכל על הניירות – ב- 10 השנים האחרונות, ממיליארד ו- 400 ל – 150, ובשנת 2008 – אפס. אני חושב שנעשה פה עוול למדינת ישראל. תעזבו את התעשייה – למדינת ישראל. אי אפשר מצד אחד לדבר על דו"ח של היועץ הכלכלי לראש הממשלה שמדבר על הקטנת הפערים בחברה, על הקטנת העוני, שמדבר על מקורות תעסוקה שבאים מתוך התעשייה המסורתית - -
יעקב ליצמן:
מה הסיבה שהם חושבים כך?
שרגא ברוש:
בגלל שהכלכלנים הפשוטים, אלה שלא מתחכמים עם הפוליטיקה, מבינים שכדי לייצר מקומות עבודה, הסמיכה הזו של ההייטק היא טובה, אך יש בה סיכון גדול: היא גם מגדילה את הפערים בחברה. ואת הפערים בחברה אם רוצים לסגור – זו התעשייה המסורתית, לא יעזור כלום. אם תסתכל – וחבר הכנסת חרמש אמר – כמה מקומות עבודה נוספו בפריפריה, ואני יכול להראות לך פה, יש לי נייר – על פני 50 שנה, מ- 5%, ל – 25% שהתעשייה מעסיקה היום, בפריפריה. אלה מקומות עבודה יציבים לאורך זמן. כל מי שמשקיע במפעל לא חושב תוך שנתיים להוציא את הכסף. הוא משקיע, הוא ממשיך להפסיד בכמה שנים הראשונות, הוא מעסיק את העובדים, הוא מגיע לאיזון אחרי 4-5 שנים, והעסק הולך קדימה.
אם בודקים מה קרה בשנים האחרונות, רבותיי – יושב פה מנהל מרכז ההשקעות: בשלוש השנים האחרונות לא הוקמו יותר מאשר 9 מפעלים קטנים ובינוניים במדינת ישראל, בהשקעה של 100 מיליון שקל. יש לו בקשות ב- 10 מיליארד. אתם יודעים מה זה 9 מפעלים בשנה, ב- 100 מיליון שקל? זה אומר – 25 מיליון, חלקו ל – 10 מפעלים, זה 2,5 מיליון למפעל. זה בית מלאכה זה לא מפעל.
קריאה:
בושה.
יעקב ליצמן:
האם הכסף שהיה בתקציב, שלוש שנים – נוצל? חזר?
שרגא ברוש:
הכסף הזה נוצל להרחבות. יש הרבה מאד מפעלים בהרחבות. והיו זכויות קדימה, אני לא נכנס, וזה בסדר, כי כשיש מעט לחלק – אני לא מאלה שרצים לבדוק איך חילקו את המעט שיש. כל מה שחילקו – ברוך השם. אבל מה כאן ברור, בתוצאה? – מפעלים חדשים לא קמים.
עכשיו אני אומר לכם: אם מפעלים חדשים לא יקומו, אז על מה בדיוק נבסס את הצמיחה ואת הכלכלה בשנים הבאות? וזה בכי לדורות. יותר מזה – 9 מפעלים קמו בארץ, ועשרות מפעלים עברו לחו"ל. גם זה אמר חבר הכנסת חרמש, והנייר לפניכם: כשבאירלנד נותנים מענקים, כשבאיטליה נותנים, כשבצרפת, גרמניה ופולין נותנים – ונתתי לכם בשנה שעברה 18 מדינות -- אז עד 40% מענקים, תלוי באזור במדינה, לפי סדר העדיפויות של המדינה, מס חברות מופחת ברמה של 12%, 15%, 18% ו-20%, אז רבותיי – "ציונות" זו מילה חשובה. אבל דבר אחד ברור: צריכים להביןמה קורה: שופכים את המים עם התינוק. התוצאות כבר ישנן. כשאני אומר לכם – תשעה מפעלים בשלוש שנים, זה אומר שכבר רואים את התוצאות של האסון הזה. אז פה היה כתוב על הלוח – 500 מיליון משנה שעברה, ואני אומר לכם, נכון לאתמול בערב: הייתי אצל שר התעשייה, שהבטיח לעמוד על רגליו האחוריות גם ביום ההצבעה, על העניין הזה, בממשלה. על -- השר אמר את זה בעברית ברורה אתמול, בחדר מלא אנשים. אין לו ספק שזה פשע, שזה חטא, שזו בכיה לדורות. ואני אומר לכם: ראוי שהוועדה, באמת, פעם אחת – כולכם אנשים מכובדים בעיניי, אבל מצד אחד אתם אומרים - - - את המדינה ומצד שני אתם לא עושים כלום.
יעקב ליצמן:
האם אדוני שאל את שר התמ"ת האם יש התחייבות שהוא לא יצביע על התקציב בלי זה?
שרגא ברוש:
אני לא יכול לומר לך מה הוא יעשה, אבל אני יכול לומר לך מה הוא אמר.
חיים אורון:
אני רוצה להעלות שני היבטים שלא הועלו פה – לא במקום, אלא בתוספת לטיעונים שנשמעו עד עכשיו. הטיעון האחד זה המודל של להרוג ברכות, שבכמה תחומים הוא יותר מסוכן מאשר להרוג במכה. הפטנט הזה שישנם 10 מיליארד בקשות, עשרות ומאות מפעלים שמתדפקים ובעצם בונים על דבר שמישהו מחליט שהוא לא קיים – עושה נזקים עצומים ברמה של הניהול של כל אחד מהמפעלים הללו. אני חושב שאי אפשר להמשיך את המסלול הזה של ה- 60-70 מיליון שקל שחזי מנסה, איך שהוא, להחזיק את ראשו מעל פני המים. זה לא רציני. אני חושב שהאפשרות שגם השנה נגיע למספרים האלה – אני לא יודע כמה התחייבויות יש כבר ב- 2008 - -
יעקב ליצמן:
כמה יהיה בתקציב, אפס? תרשה לי להמר שזה יהיה כמו השנה.
אלי אפללו:
כמה התחייבויות יש?
חיים אורון:
10 מיליארד. בקשות ב- 10 מיליארד.
אלי אפללו:
כמה התחייבויות?
קריאות:
- - -
חיים אורון:
בתוך הדיון הזה מסתתר ויכוח מאד מהותי: לכאורה, המסלול של הטבות מס פתוח כולו. אין מגבלה תקציבית כי האוצר אומר - - - בתקציב. זה לא בתוך ההוצאה, זה לא בתוך תחזית ההכנסות. אני לא רוצה להיכנס עכשיו לכל הדיון הזה. אבל יש פה משמעות אחרת: ברגע שרק מסלול ההטבות -- זה כלי מרכזי למה שבשבוע שעבר היו כותרות גדולות עליו: 19 משפחות שמחזיקות את המשק. כי מה המשמעות? מי צריך את מסלול המס? מי שנמצא ברמת מס כזו שאומרת שהחשבון שלי – ואני מכיר כמה תעשיינים, שעומדים היום בפני השיקול לעבור למסלול מס. זה בסדר גמור. אבל כשהמדינה מעודדת רק את המסלול הזה היא בעצם אומרת: ישקיע בתעשייה מי שיש לו כסף ולא צריך את הכסף הזה. מי שיש לו כסף יכול לעשות exit כעבור 5 שנים. הוא יכול למכור את זה ל - -. מי שיש לו כסף, בדרך כלל לא נמצא במקומות שבהם מדובר, גם כבעלים, גם כתושב, גם כמי שמשקיע, ולכן – זה לא תעשיות ה- low tech. זה גם תעשיות ה- low tech, גם תעשיות ה – mid tech, מה שנקרא היום, שמתברר בעולם שאלה תעשיות מובילות בצמיחה מעבר ל- high tech. והתעשיות הללו לא יתקיימו בלי שיהיה מסלול המענקים.
אחיקם בר לוי:
אני מנכ"ל החברה לפיתוח הגליל.בגליל היום יש חלון הזדמנויות שאפשר להתחיל להרחיב – גם את היישובים וגם את המפעלים. זה מותנה אחד בשני. האפשרות השניה היא ללכת להשקיע בחו"ל. אנחנו עומדים בפני מצב שבקיבוצים – מעל 70% מהקיבוצים התחילו לפתח שכונות. יש מגורים, ועכשיו צריך למצוא תעסוקה. זה מותנה אחד בשני. היזמות ישנה. המפעל של - -רוצה להכפיל את עצמו, המפעל של שמיר – רוצה להכפיל את עצמו. בכפר גלעדי – רוצים להקים מפעל חדש שקשור למחצבה. אנחנו בעצמנו – המפעלים - - 3 בקשות להרחבות של תוכניות קיימות שפשוט לא מגיעות לדיון, כי אין לנו תקציב. מדינת ישראל צריכה להחליט אם היא רוצה לפתח את הפריפריה או רוצה להישאר מדינת תל אביב, או מדינת אירלנד או הודו. זו נקודה שבה אתם נדרשים להכריע. אתם היחידים שיכולים להפעיל את הלחץ על פקידי האוצר שהמטרה של צמצום הגירעון בחוב הממשלתי היא לא המטרה היחידה. היא מטרה מאד חשובה אבל היא צריכה להיות תחת המגבלות של פיתוח הפריפריה. ואם יש מגבלות תקציביות – אז צריך להגדיר את האזורים שמקבלים את המענקים, אולי, אבל אי אפשר לוותר עליהם, כי אנחנו פשוט גורמים להתרוקנות ה - - -
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
תודה רבה. שלושת חברי הכנסת האחרונים – אנא, בחצי משפט.
שלי יחימוביץ:
הדיון שאנחנו עוסקים בו עכשיו מצטרף למגמה כללית של ייבוש מרכז ההשקעות, מצטרף למגמה כללית של ייבוש כל מה שזז. זו תוצאה ישירה של המסגרת הקשיחה של התקציב ושל הדעה הזו שמסגרת התקציב חייבת להישאר קשיחה. ואז, נוצר תמריץ, כמובן, להטבות בלעדיות במיסוי – גם ליחידים וגם לחברות.
זה מצטרף לעוד דברים: זה מצטרף לייבוש של ההכשרה המקצועית. אנחנו יודעים שחסרים אלפי מקומות בתעשייה – של חרטות, של אלף ואחד מקצועות שהיו מאפשרים לפרנס בכבוד בני אדם. ייבוש של המרכזים להכשרה מקצועית, ועל מה שופכים כספים? – על ויסקונסין, על השמה בתעסוקות עלובות, קצרות טווח, במקום לייצר כאן דור של אנשים שהם פועלים,ש הם גאים, שהם עובדים במפעלים רווחיים. על זה ויתרנו. ותוסיפו לזה גם את היעדר ההגנות על הייצור המקומי וגם את ההצפה המוחלטת של יבוא, ואת הסגירה האינטנסיבית של מפעלים, ואנחנו מגיעים כבר לאיזושהי הצהרה אידיאולוגית שאנחנו לא רוצים תעשיה במדינת ישראל. פשוט מאד.
אם נחזור לשורשים הסוציאל דמוקרטיים – יש הבדל מאד משמעותי בין הון ייצור להון סיבון. מדינת ישראל החליטה שהיא הולכת רק על הון סיבון. אין יותר הון ייצור. אין מפעלים, אין פועלים, אין תעשייה, אין כלום. היישוב של מרכז התעשיות זו אמירה אידיאולוגית. זה לא גרוש פה וגרוש שם, זו הכרזה אידיאולוגית של מדינת ישראל. אני שמחה ששרגא ברוש אמר "ציונות" כי מה שאנחנו רואים כאן, ביישוב של מרכז ההשקעות זה פוסט-ציונות. פוסט –ציונות זה לא כמה פרופסורים שיושבים באוניברסיטת חיפה וכותבים על הבעיה הפלסטינית. זו התרוקנות של המדינה מתוכן.
אני רק רוצה להזכיר לכם שהיתה הסתייגות לתקציב, בתקציב 2007, על הוספת 500 מיליון שקלים, וכולנו דיברנו גבוהה גבוהה. בסוף – כולם הצביעו נגד ההסתייגות הזו. - -
יעקב ליצמן:
לא כולם.
שלי יחימוביץ:
לא כולם. סליחה. רבים מאתנו הצביעו נגד ההסתייגות. אני קוראת לחבריי בוועדת הכספים לעשות מעשה בתקציב הזה ולה צביע בעד ההסתייגות הזו, כי בלי זה – לא תהיה לנו תעשייה ולא תהיה לנו מדינה.
אבשלום וילן:
כאשר ראש הממשלה היה שר המסחר והתעשייה הוא הביא פה, לוועדת הכספים את ההערכה שלו לגבי קיצוץ תקציבים במדען הראשי. ואז הוא הסביר שסדר העדיפויות הוא מעוות לחלוטין. כלומר, הוא, כשר, אין לו שום יכולת להשפיע על תקציבו. כמה אנשים באגף התקציבים קובעים סדר עדיפויות לאומי, ומה המשמעות כאשר לשרים אין יכולת השפעה? והנה, הוא ראש ממשלה, והנה, אותם דברים מתרחשים בדיוק: הפעם לא קוראים לזה "תקציבי המדען הראשי" אלא - -
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
זה גם שם, אתה יכול להיות רגוע. זה גם במדען הראשי.
אבשלום וילן:
אני אינני רוצה – שאולי מישהו שלח אתמול את אנשי אגף התקציבים להיות יותר יצירתיים ולהביא פתרונות אחרים. ואני מציע פה שבמקום שנחכה פה להצבעות בכנסת, אני לא מחפש דקלרציות, אני מחפש לשנות את זה, כי אני חושב שכל מה שנאמר פה יהיה עוד הרבה יותר חמור לגבי היכולת לפתח תעשייה.הנקודה היא, לפי דעתי, שצריך לפנות לראש הממשלה לכאן, לוועדה, בדיון מהיר. נפנה לראש הממשלה, ולדרוש מאנשי ועדת הכספים לשנות סדרי עדיפויות בתוך המשרד.
אורית נוקד:
לא נידברתי עם חבר הכנסת וילן אבל גם אני זוכרת את ראש הממשלה מופיע כאן, בוועדת הכספים ואפילו מזמין אותנו לדיון מיוחד במשרד התמ"ת, ושם נאמרו הדברים בצורה מאד נחרצת, שהתעשייה זה מנוע הצמיחה של המשק. ואני באמת מאמינה שהכל, בסופו של דבר, זה עניין של סדרי עדיפויות, ואני חושבת שאוי לנו אם לא יהי מסלול של מענקים, משום שבאמת תהיה פגיעה אנושה בפריפריה, כמו שנאמר, ואני לא רוצה לחזור על הדברים. אבל דבר אחד חשוב מאד, וזה יעד שהממשלה צריכה להציב לעצמה, ואני חוזרת על זה שוב ושוב: היעד של יעד תעסוקה חברתי שניתן לכמת אותו באחוז מסויים. ואני חושבת שבלי המענקים האלה צריך להחליט ולקבוע באמת מה הוא הסכום שיהיה סכום ריאלי, ואני מוכרחה לומר - אנחנו בנושא הזה, בוועדה שתעסוק בתקציב המדינה, שלי יחימוביץ ואני ניקח את הנושא הזה לתשומת לבנו, ואני מקווה שנצליח בעניין הזה גם לשנות את התקציבים.
יעקב ליצמן:
אני מציע למכובדיי בוועדת הכספים שני דברים: אל"ף, לקראת הדיון בתקציב, שעוד נדבר על זה – אנחנו ניקח שני נושאים. לי לא אכפת שמרכז ההשקעות יהיה אחד מהם. אנחנו, כחברי הוועדה, נתאחד ונגיד לממשלה את דברנו. אני חושב שחברי הוועדה יכולים להשפיע. המרחק הוא לא מי יודע מה גדול, ראינו את זה בעבר, אנחנו רואים בהווה, יש כל מיני דברים שאנחנו מכופפים בהם את הממשלה. בסך הכל, שרגא ברוש – השר שלך, שיגידו שני אנשים כאן בוועדה: רבותיי, אל תתמכו בשום דבר עד שאני מקבל, ותן לי להתפשר על 500 - - -
חיים אורון:
אתה רוצה שנדרוש 750 - - -
יעקב ליצמן:
אני מתכוון להגיד לשר - -
קריאות:
- - -
יעקב ליצמן:
כי אלי ישי אמר 500. אבל אני מתכוון להגיד לחברי ש"ס : רבותיי, בואו ניקח את זה.
שרגא ברוש:
אם תגידו להם לפחות את המסר הזה עכשיו, להעביר לאלי ישי, ולומר שהכל תלוי בו.
יעקב ליצמן:
כן, בהחלט.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
קודם כל – תלוי בו, כי הוא התחנה הראשונה.
יעקב ליצמן:
הוא גם - - 2 חברים בוועדה.
אבי פלדמן:
אני סגן היועץ המשפטי לתמ"ת. רק הערה אחת נוספת לדיון – אנחנו מדברים על הקטע התקציבי – מסלול המענקים כולו, כמסלול, מסתיים בסוף שנה זו. בהצעת החוק של חבר הכנסת אפללו אין כרגע את ההתייחסות לנושא הזה. זאת אומרת – גם אם יחליטו שיהיה תקציב, הוא - - את זה.
חיים אורון:
כמה פעמים היא הוארכה בהוראת שעה?
אורית נוקד:
כן, בדיוק, וזה מה שיקרה גם הפעם.
ראובן ריבלין:
מה שהוא אומר זה נכון מאד.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
חבר הכנסת שי חרמש- מה היית רוצה, כסיכום?
שי חרמש:
הייתי מציע כסיכום שני מרכיבים: 1. שוועדת הכספים של הכנסת תחליט שהיא מתנגדת בכל תוקף לביטול של מסלול המענקים. דבר שני – הוועדה קוראת לשר האוצר בהקצאת תקציב 2008 לכלול תקציב מענקים משמעותי בסדר גודל של 500 מיליון שקל לפחות, כדי שהסיוע הזה ייתן אפקט בפריפריה.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
תודה רבה. זו החלטת הסיכום, לפרוטוקול. תודה לכולם, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 10:05