פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת הכספים
שהתקיימה ביום רביעי, י' אב, תשס"ז, (25/07/2007), בשעה 10:10
סדר היום: הצעת חוק אזורי עדיפות לאומית, התשס"ז-2007.
נכחו:
חברי הוועדה:
סטס מיסז'ניקוב – היו"ר
חיים אורון
אלי אפללו
זאב אלקין
שי חרמש
אורית נוקד
ניסן סלומינסקי
ראובן ריבלין
מוזמנים:
לילי פיינטוך – מנהלת אגף התקציבים, משרד הפנים
תמי נאסה – ממונה תקציבים, משרד הפנים
גבי גולן – יועץ ראש הממשלה לתכנון ופיתוח, משרד ראש הממשלה
מיכאל דודמן – יועץ כלכלי ליו"ר ועדת הכספים
חזקיה ישראל – התאחדות התעשיינים
יעקב כץ – ראש מועצה, מטולה
רוני כפן – ראש מועצה, יבנאל
רון נחמן – ראש עירית אריאל
שאול כמיסה-רז – ראש מועצת חצור הגלילית
ד"ר רפי ורטהיים – ראש עירית קרית ביאליק
עו"ד גלעד רוגל – יועץ משפט של עירית אריאל
דוד עמר – ראש עירית נשר
עו"ד דן לנדאו – יועץ לעיריות
עמוס רבין – מנהל אגוד התעשיה הקיבוצית
עמוס שלו – איגוד התעשיה הקיבוצית
גיל מזרחי – דובר עירית נשר
יוחאי וינשטיין – מזכיר עירית נשר
שאול כמיסה – ראש עירית חצור
ייעוץ משפטי:
שגית אפיק
מנהל הוועדה:
טמיר כהן
רשמת פרלמנטרית:
אתי אפלבוים
הצעת חוק אזורי עדיפות לאומית, התשס"ז-2007
היו”ר סטס מיסז’ניקוב:
בוקר טוב. אני פותח את הישיבה. הנושא: הצעת חוק אזורי עדיפות לאומית. אינני רואה נציגות של הממשלה. אם לא תהיה פה נציגות של הממשלה אנחנו נצביע ונפיל את החוק. אני לא רוצה לדחות דיון רק בגלל שפקידות לא הגיע. אביע דעתי על כך גם בכתב. אני צריך את משרד ראש הממשלה ואת משרד האוצר. אני לא רוצה לדחות את הישיבה כי הגיעו לכאן ראשי ערים. אני מברך את ראשי העיריות מאריאל, נשר, אור עקיבא ואחרים.
אמרתם שלא ראיתם את החוק, גם כמעט ולא ראיתי אותו. החוק הזה הוא מסגרת.
חיים אורון:
זה אותו חוק מלפני חודש.
ניסן סלומינסקי:
לא שינו בו כלום.
היו”ר סטס מיסז’ניקוב:
לא שינו כלום. אני חייב להגיד לכם שאתמול התקיים דיון, אצלי בלשכה, לקראת הישיבה של היום, שבו ניסו להסביר לי עד כמה חשוב לקבל את החוק ולא לדחות את זה. יש בג"צים, יש פריפריה שסובלת מכל מיני גזרות. אתמול הבעתי את דעתי שהחוק, כפי שהוא היום, חסר. אין בו הרבה מאוד דברים.
אם מדברים על מפת אזורי עדיפות לאומית, למה אנחנו לא יכולים להכניס באותו חוק גם הטבות מס, שחלק מהישובים כבר נהנים ממנו היום ויש חוק נפרד שמתייחס לכך? למה אנחנו לא יכולים להכניס לתוך החוק הזה את כל נושא של עידוד השקעות הון, כולל הגדרת אזורי עדיפות לאומית, כדי שראש עירית נשר לא יגיש בג"צ כל שבוע ויידע למה מגיע או לא מגיע לו להיות מוגדר כאזור עדיפות לאומית? שכל הדברים יהיו שקופים ובתוך החוק וסוף סוף נגדיר את מפת אזורי העדיפות הלאומית, כפי שמתבקש.
ביום חמישי סיירנו בישובי קו העימות בצפון. גילינו שיש הרבה מאוד בעיות. נמצא פה ראש עירית חצור, שגם השתתף בישיבה. הועלו שם כל מיני דברים שקורים ברמה יום יומית כמו קיצוץ מענקי איזון באמצע שנה. כשראש עיריה בונה תקציב ובאמצע השנה מקצצים לו מענקי איזון, מה הוא צריך לעשות? איזה מסר הוא יכול להעביר לתושבים שלו? ראש עירית חצור הגלילית יסביר לנו מאיפה הוא ייקח עכשיו 3 מיליון שקל על מנת לספק רווחה וחינוך לתושבים.
חבל לי מאוד שאין פה נציגות של משרד ראש הממשלה ושל משרד האוצר כדי שיסבירו לנו איך הם מתכוונים לקבל חוק שגם אנחנו וגם ראשי הישובים יוכלו לחיות איתו.
חיים אורון:
אני הרבה שנים פה ותרגיל כזה אני לא מכיר. היה חוק אחר, חוק הפנסיה, שקראתי לו "חוק קופסא". אנחנו מחליטים על קופסא ושרגא ברוש וגיורא עיני ממלאים אותו במה שהם חושבים. בעיקרו של דבר אני מסכים עם מה שהם מילאו. אני הייתי ממלא אותו עם תוכן יותר טוב, אבל מה שיש פה זה אפילו לא חוק קופסא. זה חוק מטריה עם הרבה חורים.
מה אומרים לנו פה? שניתן להם סמכות להחליט מה שהם רוצים. הרי ברקע יש ויכוח שלא נגמר, על אזורי עדיפות לאומית. אחרי זה לא צריך אותנו יותר. ברקע יש אוסף הטבות מחולקות בכל מיני קריטריונים שאנחנו לא יודעים מה הם. ובעיקר, אף אחד לא בא לפה להסביר. שיבוא לפה מישהו שמתמצא ויסביר מה קורה עכשיו. היות ואני קצת יודע מה קורה עכשיו, אני רוצה לשאול כל מיני שאלות: למה זה נשאר וזה יצא? למה זה בוטל וזה לא? יש לי הרבה שאלות אבל מי יענה עליהן? איזה מן דיון הולך להיות פה?
אגב, זה היה גם בדיון שהיה לפני חודש וחצי: מנדט מלא לראש הממשלה כי הוא הסמכות הממונה על ביצוע החוק, על פי הקריטריונים המאוד רחבים.
היו”ר סטס מיסז’ניקוב:
הגיע גבי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה.
חיים אורון:
מנדט מלא לראש ממשלה לקבוע פחות או יותר מה שהוא רוצה.
גבי ידידי יודע מזמן שאני לא מאלה שחושבים שוועדת הכספים צריכה לאשר לעיר ורדים מול ספסופה. אבל עם כל הכבוד, עד שמחליטים בין עיר ורדים לספסופה, יש עוד כמה דברים במטריה הזאת המחוררת הזאת. אפשר שכל אחד שנמצא פה יהיה דובר של ישוב כזה או אחר. אני חושב שזה לא מה שצריך להיות פה. אתם מציעים פה משהו אמורפי לחלוטין, עם קריטריונים כאלה שהבג"צ לא יתקע אתכם יותר מידי, שכולם ירוצו לבית משפט. אז מה צריך אותנו? איזו התנהלות זאת?
לממשלה אין כוח להגיד שעיר פיתוח זאת עיר שנמצאת 200 קילומטר מתל אביב, או מישהו בחתך סוציו-אקונומי נמוך, או מישהו שיש לו שומה בקצה האף. שיהיו קריטריונים כדי שנדע על פי מה עובדים. יש פה אוסף של נושאים. אגב, בתוכם אפשר להכניס כמעט את כולם, אפילו את הוד השרון אם נורא רוצים. מה אנחנו נעשה עם זה?
אני לא מבין מה הדחיפות היום.
גבי גולן:
תן לי להסביר.
חיים אורון:
הסברת כבר בפעם הקודמת ולא שיניתם אפילו מילה. שיניתם מילה מהדיון הקודם? אני קראתי ברפרוף ולא מצאתי מילה אחת ששונתה. חלק מההערות הושמעו כבר לפני חודשיים.
ניסן סלומינסקי:
אני חוזר על דבריו של חיים אורון. היה דיון בוועדה, הופעת, ודחינו את זה מכל וכל, בעיקר משתי סיבות. סיבה אחת היא, שמשתמע שלא צריכים את ועדת הכספים ולא את הכנסת ורוצים לתת לממשלה את כל הסמכויות. יש פה קריטריונים שאינן מגדירים כלום. אלה הגדרות אמורפיות שלא אומרות כלום. אמרנו שאנחנו לא מוכנים לנושא הזה ואנחנו רוצים לדעת דברים יותר ברורים. דיברנו על מפה. אתם חוזרים אלינו עם אותו נייר בלי שום שינוי. אתם סתם עושים צחוק.
הדבר השני הוא, שתיתנו לנו להבין במה מדובר מבחינת ההטבות. תרכזו את הכל כדי שיהיה לנו מושג מה מקבל מי שמוגדר באזור עדיפות א' או ב' או ג'. אני לא יודע איך אתם מחלקים את זה.
אני אומר שזה לא ראוי, לא מכובד, בפרט שזה כבר היה פה ואמרנו שלא נדון בזה כל עוד זה לא יסודר. עכשיו חוזרים אלינו עם אותו דבר.
היו”ר סטס מיסז’ניקוב:
ניסן, אני החלטתי לשים את זה על סדר היום רק כדי לסמן שוועדת הכספים חושבת שהנושא בוער וחשוב להגיד מפת סדרי עדיפויות לאומיות. הגיעו ראשי שלטון מקומי אז אני מניח שהנושא הזה מאוד בוער. אנחנו מוכנים לשבת ולדון בזה מהר ולקדם, אבל אי אפשר לדון בקופסא ריקה בחוק ללא תוכן.
גבי גולן:
חבר הכנסת סלומינסקי, אני רוצה להתנצל. הממשלה עשתה עבודת בית לאחר הדיון הקודם, וסימנו לעצמנו תיקונים שהתכוונו להציע לוועדה ולדון איתה. יש לנו היום נוסח עם תיקונים. בגין לוח הזמנים של הוועדה, נמסר לנו שהדיון היום יהיה מאוד קצר והוא נועד להניח חזרה את הנושא על סדר היום. לאחר מכן תיקבע דרך טיפול הוועדה וכך נלך ונתקדם. אני כבר אומר, הממשלה תבוא לוועדה עם תיקונים, בין היתר, בגין הדברים שנאמרו בדיון הקודם.
שי חרמש:
אז בוא נסגור את העניין.
היו”ר סטס מיסז’ניקוב:
לא נסגור כי יש פה ראשי ישובים שהגיעו ורוצים להתבטא.
גבי גולן:
אני מציע שאסביר שוב את המהות בשלושה משפטים.
ניסן סלומינסקי:
אתה יודע מה חברי הממשלה חושבים? הרי הולכים לתת להם את כל הסמכות, אתה יודע מה הם חושבים?
גבי גולן:
תזכורת קצרה מאיפה צמחה הצעת החוק הזאת. בג"צ קרא לממשלה לסדר, בהחלטה לפני כשנה וחצי, בפברואר 2006, בפסק דין ועדת המעקב. באותו פסק דין, קבע בג"צ שהממשלה עושה פה, במשך הרבה מאוד שנים הרבה מאוד פעולות. אני מעריך שבשנה יש יותר ממאות החלטות שהממשלה עושה ללא הסמכה בחוק. זה היה האירוע שהתחיל, מבחינתנו, את העיסוק בחקיקה. כממשלה, לא חשבנו שהממשלה צריכה לקבל הסמכה לגבי כל הצעה או כל החלטה קטנה שהיא מקבלת.
דוד עמר:
להשאיר את זה הפקר, לחיפה כן ולקריות לא.
גבי גולן:
מר עמר, רק כדי לשים את הדברים על השולחן.
דוד עמר:
אין מר עמר, רק בית המשפט יקבע. הוועדה המכובדת הזאת תקבע אחת ולתמיד קריטריונים שווים לכולם או שבית המשפט יחליט.
היו”ר סטס מיסז’ניקוב:
זה מה שאנחנו מתכוונים לעשות אבל תן לו לסיים את דבריו.
גבי גולן:
צריך להדגיש, כבר עכשיו, שהחוק הזה הוא לא חוק שמכסה את תחום עידוד השקעות הון, את תחום המיסוי. בכל הדברים האלה יש לממשלה הסמכה והיא עובדת במסגרת חוקים אחרים עם הסמכה אחרת. בית המשפט לא אמר לנו, ולו חצי מילה, על סמכות הממשלה לקבל החלטות בנושאים הללו.
לעניין אותן החלטות קטנות או גדולות, כאשר הממשלה באה לסייע לאזור במצוקה או לבטל, יש צורך, על פי בית המשפט, לקבוע בחקיקה קריטריונים. החוק הזה הוא בעצם חוק שיש בו קריטריונים ולכן אי אפשר לצרף לו מפה כי הקריטריונים האלה הם קריטריונים משתנים. הכל בהתאם לסוגיה שעוסקים בה. למשל, אם מדובר בסוגיה הביטחונית אז ההחלטות - - -
ניסן סלומינסקי:
לגבי המיקום הגיאוגרפי. זה משתנה בהתאם לבקשה של כל ישוב וישוב?
גבי גולן:
מייד אענה לך. צריך להדגיש מה לא בא בגדר החלטות הממשלה שנוגעות למתן סיוע או תמריצים. אם יש מצב שבאזור מסוים או ישוב מסוים ישנה בעיה פרטנית – לדוגמא, בישוב מסוים אין מורים לאנגלית, יש הידרדרות של המקצוע ומשרד החינוך אומר שצריך לתמרץ מורים לאנגלית בישוב הזה. לא ממן העניין אם הישוב הזה הוא בצפון או בדרום או במרכז או האם הוא ישוב עשיר או עני. במקרה כזה, בסמכות המשרד הנוגע בדבר או בסמכות הממשלה, לקבל החלטה לפיתרון הסוגיה הפרטנית הזאת. כדי שהממשלה תחליט שכמדיניות היא מעוניינת לעודד אזור מסוים או ישוב מסוים, לצורך העניין הזה יש לנו את החוק המסמיך.
מהי דרך העבודה של הממשלה? כאשר הממשלה תבוא ותבקש לקבל החלטה שעניינה עידוד אזור או ישוב במסגרת של מדיניות, היא תצטרך לעשות את זה על פי אותם קריטריונים שמנויים בחוק. יהיו קריטריונים שיהיו רלוונטיים או לא רלוונטיים. יהיו קריטריונים שישפיעו יותר או שישפיעו פחות, אבל בפועל, אחרי החקיקה הזאת, הממשלה לא תוכל לקבל החלטה שאינה מלווה בהסבר.
ניסן סלומינסקי:
אתה כותב מיקום גיאוגרפי בלי לפרט. מה המשמעות של זה? כמה זה? קילומטר? 20 קילומטר? בעצם כתוב כאן ש שאתה יכול לעשות מה שאתה רוצה.
גבי גולן:
לצורך העניין, אם הממשלה מחליטה לתמרץ נושא של תעסוקה. היא מקבלת החלטה שאותה היא מגבה בהסבר קריטריוני של החוק. אז היא אומרת שבנושא הזה הממשלה החליטה שהגדרת הפריפריה, לצורך חוק זה, תהיה הגדרה מסוימת או מה שנקרא מיקום גיאוגרפי. לאחר מכן אנחנו רוצים להגדיר ישובים שיש בהם בעיה חברתית כלכלית. לצורך העניין הזה אנחנו לוקחים את הנושא החברתי-כלכלי באשכולות כאלה ואחרים. זאת אומרת, ההחלטה כבר לא תוכל להיות כפי שהיתה עד היום, על מתן סיוע לישוב כזה או אחר.
דוגמא נוספת. משרד החינוך רוצה להחליט החלטה לגבי מיגון אוטובוסים, איפה כן ואיפה לא. עד היום ההחלטה לא היתה מגובה בקריטריונים. אחרי חוק זה הממשלה תצטרך לומר שבעניין האוטובוסים, מעמד חברתי כלכלי אינו רלוונטי ורלוונטיים דברים אחרים כמו המצב הביטחוני באזור ובישוב.
מיכאל דודמן:
יש לי שאלה מהותית לגבי סעיף 4. בסעיף 3א כתוב הממשלה רשאית להחליט. בסעיף 4 מדובר על דיווח לממשלה. כתוב בו: "משרדי הממשלה, ידווח לממשלה, אחת לשנה, על הטבות שנתנו לאזורי עדיפות". ברגע שהממשלה החליטה, היא לא צריכה דיווח על מה שהיא החליטה, היא צריכה דיווח על מה שמקוים מתוך ההחלטות שלה. מזה אני מבין שגם למשרדי הממשלה תהיה זכות לתת הטבות למקומות. אני רוצה לשמוע על הפרשנות שלכם לגבי סעיף 4.
שי חרמש:
אני לא זוכר מה אמרת לפני 4 חודשים אבל אני זוכר מה אני אמרתי. גבי, קודם כל שלחנו אותך לשכלל. עזוב כרגע מיגון אוטובוסים או תגבור נקודתי. הרי הממשלה הזאת, שרצתה לעשות טיפול נקודתי, לקחה 10 ישובים וגם את ג'אסר א זרקה. פה מדובר, קודם כל, בתפיסה הפוליטית. יש צורך בהגדרה ברורה: מהם הטווחים? מהם המרחקים? מה הנושא של פריפריה כדבר בסיסי שצריך להיות בעדיפות לפני כל דבר אחר. התכנית הזאת היא תכנית כבקשתך שכל ממשלה, לטעמה ולצרכיה הפוליטיים, תדע להניע את זה קדימה ואחורה. ממשלת שמאל תייבש התנחלויות, ממשלת ימין תחזור להתנחלויות. המסמך הזה נותן יד חופשית.
גבי, אם הדיון כאן יהיה קטליזטור לבוא עם חומר מוגדר יותר וברור יותר אז זה לברכה. אם זאת רק תזכורת זה רק בסדר. אם אנחנו דנים לגבי המסמך שמופיע כאן, אז אמרנו את דעתנו כבר לפני כמה חודשים. אם לא יהיה שכלול שאומר מה חזק יותר ומה פחות חזק ולתת יד חופשית לממשלה אז זה מה שהיה בעבר.
רון נחמן:
בזמן ממשלת רבין ז"ל, ישבנו בחדר הזה עם חבר הכנסת אורון וניהלנו ויכוח גדול לגבי מפה של אזורי הפיתוח. היה כאן מאבק פוליטי על החלוקה של אזורי הפיתוח. הקפיאו את חוק אזורי הפיתוח של דוד מגן והוא מוקפא עד היום. חוק ערי פיתוח ואזורי פיתוח נותן מענה לכל מה שדיברו כאן, עם ההכללה בכל מה שיש בחוקים האחרים. זהו חוק שעבר הרבה עבודה בכנסת. החוק הזה עוכב גם ב-1992. ב- 13.71992, כשנכנסה הממשלה, עוד לפני הסכם אוסלו, עם מה שקרוי שינוי סדר העדיפות הלאומית שהיתה סיסמת הבחירות באותו זמן, הקפיאו את כל יהודה ושומרון. ניסו אז לעשות שינויים, כפי שנעשו בשנים האחרונות, וניסו לעשות אבחנה, בין סוג ישובים של ערי פיתוח. בהצעת החוק הקיימת, אין בכלל התיישבות חדשה.
דבר שני, כתוב שם "מדינה". עד כמה שאני יודע חוק הבזק לא עובר את הקו הירוק. חוק הכבלים לא עובר את הקו הירוק. כל מעשה החקיקה של הכנסת לא עובר את הקו הירוק כי צריך לעשות התאמות מהריבון, שהוא המושל.
כמו שאמר חבר הכנסת אורון, עושים כאן אבחנה בין סמכות הממשלה לבין סמכות הכנסת, בניגוד לקביעת בג"צ. זאת טאוטולוגיה. מה זה נקרא טאוטולוגיה? בג"צ החליט לזכותנו בפסק דין של החינוך. אני רון נחמן יחד עם היועץ המשפטי שלנו, גלעד רוגל, הגשנו בג"צ נגד ממשלת רבין, בזמן ההקפאה שלנו, כדי למנוע מהממשלה, שהיתה לה תפיסה פוליטית לחסל אותנו מבחינה כלכלית. זכינו בבג"צ והפסדנו במלחמה. אבל גם ממשלת רבין ז"ל לא עשתה את מה שעשו אחר כך הממשלות האחרות, כולל הממשלה של המפלגה שלנו.
חיים אורון:
רק הליכוד יכול.
רון נחמן:
ואני אומר לך, אדוני, חבר הכנסת חיים אורון. נוכח תכיפות החלפת הממשלות, אי אפשר לנהל ערים במדינת ישראל. כל שנתיים מתחלפים השלטון והממשלה. לעומת זאת, השלטון המקומי יציב, יש בחירות כל 5 שנים והתושבים יודעים מה מגיע להם ומה לא מגיע להם. אי אפשר לשגע את כל העולם. אתה לא יכול לבנות עיר בהחלטות של ועדות הכנסת. זה דבר שיש לו עליות ומורדות. אתה צריך לתת יציבות, אתה צריך לתת לתושבים את הוודאות.
מה אמר בג"צ? בג"צ אמר שני דברים: לממשלה אין סמכות בהחלטות של שני שרים, שר האוצר והשר הנוגע בדבר, לעשות את התקנות בחקיקה משנית. הוא קבע שהכנסת תקבע את זה בחקיקה ראשית. מה רוצה היום משרד ראש הממשלה לעשות? הוא רוצה את כל הסמכויות. הוא יקבל חבילה ריקה ויעשה מה שהוא רוצה. בעצם הכנסת נותנת להם את המסגרת החוקית ובתוך המסגרת החוקית הם יכולים לעשות מה שהם רוצים. זה ביזיון בית המשפט. זאת סתירה להחלטת בית המשפט.
אני מאוד מכבד את נציג משרד ראש הממשלה אבל לא עובדים עלינו. אנחנו כבר עברנו את הכל. לכן, מה שקבע בית המשפט זה הפוך בדיוק ממה שעכשיו מגיש פה משרד ראש הממשלה.
בית המשפט קבע דבר נוסף. הוא אמר שהממשלה התמהמה שנה. היה לה זמן מפברואר 2006 עד פברואר 2007, להגיש חוק שמגדיר את המפה של העדיפות הלאומית. כלומר, אתם בכנסת צריכים לקבוע ולא הממשלה. אני לא חושב שאתם צריכים, כוועדת הכספים, להפקיע מידיכם את מה שאמר בג"צ. בג"צ קבע שאתם פה בכנסת תקבעו את המפה כי פה יש גם אינטרסים של הציבור שבאים לידי ביטוי בכנסת ולא בממשלה. בממשלה זה קואליציה ואופוזיציה ובית המשפט רצה שוויון כדי שפה, בבית הזה, באים לידי ביטוי כל הגורמים הפוליטיים במדינה. בוועדה הזאת יעשו באמת תפיסה שוויונית אמיתית ולא רק פוליטית כזאת או אחרת. לכן בא בג"צ ואמר שאתם תחליטו בכנסת מהי המפה. חיים, בזמנו ניסית לעשות את המפה ולתת לזה תוקף של חוק.
אני, כתושב מדינת ישראל, כראש עיר, יכול לומר לך שבקטע הזה אני סומך על הכנסת כי יש כאן ביטוי לכל הלכי הרוח של הציבור ולא רק הסתמכות על ממשלה כזאת או אחרת, שפעם היא תהיה טובה לי ופעם היא לא תהיה טובה לי. זה לא יכול להיות.
אני מציע לא להמציא את הגלגל. ב-1988 חוקק החוק, קחו אותו כ בסיס. הוא חוק כולל, הוא מתקצב, יש לו ביטוי תקציבי מול כל החלטה. אלה לא סתם הצהרות. כל החלטה, אם זה בתחום החינוך, בתחום הכלכלי, בתחום הרווחה, בתעשייה או בכל דבר אחר, שהדברים יהיו מגובים באופן תקציבי כי אחרת חבל על הזמן.
אלי אפללו:
אדוני היושב ראש, חברים נכבדים, ראשי רשויות. הגעתי מעט באיחור. לא שמעתי את כל הדוברים אבל שמעתי את רון. אני רוצה לומר שני דברים. החוק שחוקק בזמנו על ידי ממשלת רבין, שנקרא מפת עדיפות לאומית של שבס - - -
חיים אורון:
לא, ב-1988 זה חוק של הכנסת שאף פעם לא הופעל. אזור עדיפות של שבס זה מ-1992.
אלי אפללו:
נכון. החוק של 1992 או החוק של 1988 קבעו שזה יישאר בידנו. אף פעם לא נלקחה מהכנסת ומוועדת כספים הסמכות הזאת לבוא ולהעביר את זה לכל ממשלה. היום זאת ממשלה כזאת ומחר ממשלה אחרת, ואי אפשר להשאיר בידיה את הסמכות הבלעדית והגורפת. באופן כללי, אני מתנגד לגמרי בעניין הזה. אני לא חושב שזה הגיוני להעלות את זה בפנינו כמשהו גורף. יישב ראש ממשלה ומתוך שיקולים של אותו רגע יחליט לעשות את זה בצורה כזאת או אחרת.
בזמנו קבעו קווים ואזורים. קראו לזה טיפול נקודתי. היו 10 ישובים שנכנסו לבעיות, ישובים כמו עכו, לוד ועוד ישובים. הממשלה קבעה שיש בישובים אלו בעיות סוציו-אקונומיות קשות וצריך לטפל בהן נקודתית. למה לקחת את הסמכות שקובעת איפה האזורים ולומר שאפשר לקחת את הכל ולהחליט בחדרי חדרים או בקריטריונים נעלמים? זה לא יעבור. אני אומר לכם: תשאירו את זה. תבנו חוק חדש שייתן לכם סמכות להכניס ישובים חדשים. הפריפריות מספיק פגועות. לא רק זה, אלא שאתם גם לא עושים מספיק כדי לתקן את מה שהיה. עשינו סיור באזור קו העימות. בעקבות המלחמה השניה לא רק שלא הוספתם להם אלא גם קיצצתם. אני מציע שתרדו מהר מהעץ הגבוה שטיפסתם עליו ותלכו על דרך אחרת של פיתרון כדי להוסיף ולא לגרוע מאנשים.
קובי כץ:
במשך מספר שנים אני חרד לנגיסה התמידית בתקציבים לאזורי קו העימות. אני מברך את כל מה שנאמר על ידי חבר הכנסת שדיבר כרגע. לא יכול שאחרי מלחמה, במקום שיתנו לפריפריה יותר, נותנים פחות. עברה שנה ורק עכשיו התחלנו לשקם מרכיבי תשתיות. מושבה הרוסה, שעברו בה אוגדות של טנקים ותושבים ותיירנים שואלים אותי: "איך אתה, כראש מועצה, לא מתבייש שיש ויכוח בין משרד הביטחון, למס רכוש, לפיקוד העורף ולפיקוד צפון"? רק עכשיו התחלנו לשקם את המושבה. אני חושב שצריך להפריד במדינה בין שתי קבוצות עיקריות. אזורי עדיפות לאומית כמו שדרות ועוטף עזה ואזורי פיתוח. לא צריך לחבר בין השניים.
ראש הממשלה והמנכ"ל היו במטולה והם חרדים מהבג"צ. בג"צ לא הנחה. בג"צ ביקש לקבל הסבר. את ההסבר הזה הכנסת יכולה לקבוע ולשנות ולחוקק. לכן צריך לעשות שתי הפרדות מוחלטות. חס וחלילה יכול להיות צרה מאזור סוריה ומכיוון ירדן ותהיה הפיכה של משטר ושלטון. אני צריך לשווק מגרשים מול חיזבאללה שעדיין נמצא 20 מ' מהגדר. כל יום שישי יש מואזין ואני לא מצליח לשווק מגרשים בהר צפיה במטולה מתחת למוצב נרקיס. אני לא מצליח להביא זוגות צעירים למטולה. ההוצאות הרווחה והחינוך גדלים ומענק האיזון קטן ופיתוח אין. איך אתם רוצים שנקיים רשות?
צריך לעשות החלטה לגבי כל המדינה הזאת, ואתם צריכים להחליט ולא גורם אחר. זאת לא בושה לומר שיש אזורים שמרוחקים מהגבול, שיש צורך לחזק אותם ולהם מגיע יותר, כי הדורות הצעירים צריכים להמשיך את החיים במושבה שקיימת 111 שנה ובשנים האחרונות אין גידול באוכלוסיה שלה. אני מאמין שחברי הכנסת יקבלו את ההחלטה הנכונה ושמכאן נצא לתקופה הרבה יותר טובה מהתקופה האחרונה.
חזקיה ישראל:
אנחנו מבינים שרוצים לעשות קריטריונים. יחד עם זאת הצעת החוק כללית מידי. יש בה אי בהירויות רבות. לדוגמה, קיימת שונות בין התחומים השונים כמו חינוך, תרבות, דיור, תעשיה וכדומה. לא ברור האם הקריטריונים יהיו תקפים בכל התחומים. חינוך יהיה דבר אחד, בריאות יהיה נושא שני, תעשיה זה נושא שלושה. לא תמיד הקריטריונים רלוונטיים לכל הדברים שכתובים.
לדוגמה, נושא מסלול התעסוקה שהוא בהחלטת ממשלה. איפה הוא עומד? מה יקרה לו? האם יימשך או לא יימשך? שנה או לא שנה?
קיימת אי בהירות לגבי תפקיד השרים. האם בכל נושא יהיה צורך בהחלטת ממשלה או שאנחנו מפקיעים סמכויות משרים, כל אחד בתחום משרדו? האם השרים, כל אחד בנפרד, יהיו רשאים לקבל החלטה, או שבכל נושא נצטרך ללכת להחלטת ממשלה ונסרבל את הליך העבודה? מפקיעים סמכויות משרים בתחום המנהלי והחוקי?
בהמשך לדיון שהיה פה, צריך להתייחס גם לנושא חוק עידוד השקעות הון. אני מזכיר לך שמסלול המענקים פג ב-31.12. אם אתם הולכים לבטל חוק, אז תיתנו פה ל-5 שנים כדי ליצור תנאי ודאות. אנחנו זקוקים לתנאי ודאות. אני מציע להאריך את חוק עידוד השקעות הון, מסלול מענקים ל-5 שנים הבאות כדי שהדברים יהיו ברורים וידועים ולא שכל הזמן נחיה מהיד אל הפה, יהיה או לא יהיה. יש פה שורה של דברים ואנחנו חושבים שאם לממשלה יש הצעה יותר מתוקנת וממוקדת, שיביאו אותה בפנינו ואז נוכל להתייחס לכל אחד מהסעיפים.
גלעד רוגל:
אני יועץ משפטי המייצג את עירית אריאל, עירית מעלה אדומים ועוד שורה של רשויות מקומיות ישראליות, שרובן נמצאות באזור יהודה ושומרון. היתה לי הזכות ללוות את רון נחמן, כיועצו המשפטי בעתירה שהגשנו לבג"צ לביטול החלטת שב"ס, שבה הממשלה דאז רצתה לקנות לעצמה סמכות בדרך של החלטת ממשלה, להסדיר את הנושא של אזורי עדיפות לאומית. אנחנו טענו שהואיל וקיים חוק שנקרא "חוק ערי ואזורי פיתוח", שבאותה תקופה חי ובעט, אז אין לממשלה סמכות.
בג"צ קיבל את העתירה שלנו, ביטל את החלטת הממשלה. אני מזכיר את הדברים כי הם רלוונטיים מאוד למה שקורה היום. או אז הממשלה עשתה שני דברים. קודם כל היא יזמה הליך של חקיקה שהקפיא את חוק ערי ואזורי פיתוח. זאת אומרת, החוק משנת 1988 נמצא מאז ועד היום בתרדמת.
חיים אורון:
אנחנו ה"פריזר".
גלעד רוגל:
כן. הכנסת עשתה את זה. אני חייב לומר שהתחושה שלי היתה, שהמעשה הזה של הכנסת החוק ל"פריזר" לוקה מאוד מבחינה חוקתית אבל לקח כעשור שנים שבית המשפט העליון יגיד את זה. אני רוצה להזכיר לכם שבעצם העיקר בפסק דינו של בית משפט העליון בפרשת ועדת המעקב, זה שבית המשפט פסל לחלוטין את החוקתיות של תרגיל ההקפאה של חוק ערי ואזורי פיתוח. הוא אמר שהתרגיל הזה לא ילך. אתם לא יכולים להמשיך, מאז ועד היום, בדרך של החלטות ממשלה את הנושא של אזורי עדיפות לאומית בטענה שחוק ערי ואזורי פיתוח משנת 1988 נמצא בפריזר. אתם הכנסתם אותו לפריזר ואתם יכולים להוציא אותו.
כאן אני מגיע לעיקר. אף אחד מהדוברים לא אמר מה לא טוב, מה פסול, מה חסר בחוק משנת 1988. אני מזמין אתכם לקרוא אותו. זה לא חוק כללי כמו שהציגו לנו היום. החוק שהציגו לנו היום זה דף חלק, זה דף ריק ועליו כתוב הממשלה תחליט. את זה כולם יודעים וזה לא חוק. לדעתי זה תרגיל עוקף בג"צ, ואני מרשה לעצמי לומר שאם החוק הזה יעבור, לא יעמוד בביקורת בג"צ כי זה לא חוקתי לעשות דבר כזה. לא לזה התכוון בג"צ. בג"צ התכוון שייקבעו הסדרים ראשוניים מפורטים. להגיד שהממשלה תחליט ולעגן את זה בחוק, זה לא הסדר ראשוני. זה עקיפת בג"צ וזה הרבה יותר גרוע מההסדר הקודם. אני חושב שזאת תקלה חוקתית שאסור לוועדה הזאת לתת לה יד בשום פנים ואופן.
בג"צ פסק אמר או שחוק ערי ואזורי פיתוח ייצא מהפריזר או שיחוקק חוק אחר שמסדיר את הנושא. אני מציע לכם להשוות. תראו את חוק ערי ואזורי פיתוח, שצורף כנספח להצעת החוק, ותשוו את זה להצעת החוק. זה הבדל של שמים וארץ. חוק ערי ואזורי פיתוח הוא חוק מפורט. הוא מפרט את הקריטריונים ואת הגופים המחליטים, הוא מפרט את ההטבות. יש פה שקיפות. לזה קוראים הסדרים ראשוניים. פעם ידעו לעשות חוקים, ככה עושים חוק. החוק הזה מושקע, הושקעה בו עבודה רבה והתוצאה גם ניכרת בחוק. זה לא דומה בנאום לדבר המרושל הזה. עבודה מרושלת הונחה בפנינו. זה לא יתכן שלאחר פסיקתו של בג"צ, זה המוצר שמחלקת הייעוץ והחקיקה של משרד המשפטים מסוגלת להביא. אני מצטער מאוד, זה ממש לא מכבד את פסיקת בג"צ, לא את משרד המשפטים ולא את בית המחוקקים.
אני חושב שצריך לקחת את החוק משנת 1988, שהוא חוק רציני ומושקע, צריך לבדוק מה נדרש לרענן בו. מן הסתם, בחלוף עשור שנים יש דברים שאולי כדאי ואפשר לרענן. צריך לקחת אותו כנקודת מוצא.
כשמדברים על אזורי עדיפות לאומית נתפסים כל הזמן לאלמנט הגיאוגרפי כאלמנט עיקרי וקובע. יש עם זה בעיה מאוד גדולה. מדינת ישראל היא מדינה מאוד קטנה והמרחקים בין האזורים הגיאוגרפים הם מאוד קטנים. הקביעה של האזור הגיאוגרפי כגורם דומיננטי, אינה בהכרח נכונה. זה לא סוד, רוב הרשויות שאני מייצג הן רשויות ישראליות שנמצאות ביהודה ושומרון. החשש הוא שהיצמדות לאלמנט גיאוגרפי בלבד תמחק למעשה את הישובים האלה מהמפה. הישובים האלה הם לא בנים חורגים להתיישבות במדינת ישראל. אלה ערים ועיריות שהוקמו בהחלטות ממשלת ישראל. אלה ישובים לגיטימיים לחלוטין. לא יתכן שאגב שרטוט מחדש של מפת אזורי העדיפות הלאומית, הישובים האלה יזרקו החוצה מהפה.
לכן, אם ייקחו קריטריונים אמיתיים, שעוסקים גם במצב ביטחוני ובנושאים סוציו-אקונומיים אז באמת תהיה חלוקה שוויונית של העוגה התקציבית. אני מזמין אתכם לדחות מכל וכל את המוצר שהוצג לכם, ולדרוש שיוצג לכם מוצר ראוי.
חיים אורון:
האלטרנטיבה היא לא החוק משנת 1988. אגב, הקריטריון הראשון בחוק מ-1988 היה קריטריון גיאוגרפי. אני חי באזור הזה. חוק אזורי פיתוח ההיסטורי, שחוקק בעיקר על ידי חברי כנסת מהנגב, אוזן, פרץ וז'ק אמיר, שם דגש מאוד מרכזי דווקא על הגורם הגיאוגרפי. היתה תקופה שקבעו אזורי עדיפות על פי המרחק מתל אביב. אני לא מציע להפוך את זה לגורם יחיד. אני חושב שהוא קיים אבל הוא לא יחיד.
על פי זה, לא הבנתי למה 500 מ' מזרחית ממני זה לא עדיפות לאומית א' ו-500 מ' מערבית ממני זה אזור כלום. מה שמפריד בין להב ואשכולות זה מרחק של 1,000 מ' ובאמצע יש קו ירוק. אשכולות זה אזור עדיפות א' ולהב כלום. למה?
דוד עמר:
אצלנו רק גדר מפרידה.
חיים אורון:
למה אני אומר את זה? מדובר בחוק על חינוך חינם וזה בסדר, אבל ככלי זה לא מתאים. גבי, אתה מכיר אותי לא מהיום. אני לא חושב שבחדר הזה צריך להחליט אם ספסופה או עיר ורדים כי אין לזה פיתרון. במשך שנים נכשלו כל הניסיונות שפוליטיקאים יקבעו את המפה. גדליה גל השקיע בזה שנים וישבנו וניסינו וניסינו וכל אחד משך לכיוון אחר. אבל, בין זה ובין מה שמוצג פה, שבעצם בתוך זה נכנס הכל ולא נכנס שום דבר. לא ניתן יהיה לקבוע מערכת קריטריונים בחוק שהוא חוק מעטפת מוחלט.
רון נחמן:
כרגע יש בעיה כי משרד החינוך פעל בניגוד לפסיקת בג"צ והוריד מוחזקות והוריד גני ילדים.
חיים אורון:
נתנו לו דחייה.
רון נחמן:
לא. אני אומר לך את זה כרגע. תיקחו את חוזר מנכ"ל החינוך ותראו. אני כבר אומר לך שכבר שינו את התנאים במקומות שהיו מוגדרים כאזורי פיתוח והחליטו לקחת את החלטת הממשלה על גליל ונגב ולהלביש בזה על החלטת בג"צ שביטל את האזורים והם קבעו לעצמם דבר שלא קיים. זה לא בסדר. לכן אי אפשר להתמהמה עם הדברים הללו וצריך לקבל החלטות.
דן לנדאו:
אני עורך דין שמייצג 5 רשויות באזור הקריות. אנחנו נמצאים עכשיו בג"צ שרלוונטי מאוד לדיון כאן. מדובר בבג"צ נגד ראש הממשלה וכמה מהשרים, בעניין שנובע מחוק עידוד השקעות הון. בחוק עידוד השקעות הון יש, בין השאר, מנגנונים שבאמצעותם שרים מכריזים על אזור כאזור פיתוח א' או אזור פיתוח ב', בנושא מסוים או באופן כללי.
אני מצטרף לביקורת על הצעת החוק. אנחנו טוענים ורוצים שהוועדה תקבל את ההחלטה תוך כדי הליך חקיקה. אנחנו היינו רוצים להשלים את המהלך החצי מבושל שהממשלה בעצם מציעה פה. למה אני מתכוון? תסתכלו על סעיף 4 ותשוו אותו לסעיף 6(1). בסעיף 4 החוק המוצע קובע מנגנון של דיווח לממשלה על כל ההטבות הממשלתיות שניתנות לאזורים וישובים מכוח כל החוקים ולא רק מכוח החוק הזה, שנועד למלא את החלל שבג"צ העלה. למשל, החוק לעידוד השקעות הון.
מצד שני, סעיף 6(1), סעיף שמירת הדינים והסמכויות, קובע מפורשות שהמנגנונים הנפרדים של חוק עידוד השקעות הון ימשיכו לפעול בנפרד. אנחנו חושבים שזה מעשה חצי אפוי. למה? אנחנו חושבים שאם נסתכל על הקריטריונים שבסעיף 2, שאמנם הם רחבים מידי, אבל הם הולכים בכיוון של ניסיון למלא בתוכן את עיקרון השוויון. מהו עיקרון השוויון?
חיים אורון:
אתה אומר שאתה רוצה מפה אחת לכל המשרדים. אתה רוצה כלל אחיד. אם יש הטבות הון, יש חינוך. אם יש חינוך יש מלונאות?
דן לנדאו:
ממש לא. אני רוצה שאותם קריטריונים יפים, עקרוניים, ראשיתיים, שפורטו בסעיף 2, יוחלו על כלל החקיקה שעוסקת במתן הטבות ממשלתיות. לאמור, מחר, כשמחליטים לתת אזור פיתוח לרהט ולא לתת אזור פיתוח ללהב, שנמצאת יחסית קרוב, אנחנו רוצים שמתוך ההחלטה נראה את תהליך שיקול הדעת. אנחנו נראה ששקלו את המצב הביטחוני, המצב הסוציו-אקונומי, הצורך בצמצום פערים, שיקולים שמנויים כאן בהצעת החוק. אנחנו רוצים שהשיקולים הללו יוחלו בחוק הזה על כל החוקים האחרים, כפי שהממשלה עשתה בסעיף 4 את תחילתו של המהלך.
חיים אורון:
תן לי להבין. אתה מתכוון למפה אחת או שיהיו קריטריונים שונים שעל פיהם תהיה מפה אחת למלונאות, מפה שניה לעדיפות?
דן לנדאו:
זה כבר קיים.
חיים אורון:
אתה מציע לבטל את זה?
דן לנדאו:
לא. שמעת מה שניסן סלומינסקי אמר בתחילת דבריו. הוא ביקש שיתנו לו מפה עם שקפים שתראה מה כל אזור מקבל. זה מקבל מלונאות וגם חינוך, זה מקבל מלונאות חינוך ובינוי. אני הייתי רוצה שמעבר לדבר הזה, שמובן מאליו שצריך להביא אותו לוועדה לפני שהיא מאשרת הטבות, צריך להיות דבר נוסף. כאשר הממשלה באה, מכוחו של כל חוק שהוא, לתת הטבה איקס או ווי, היא צריכה לעבור את רשימת השיקולים הכלליים, החוקתיים שבסעיף 2.
רפי ורטהיים:
אני ראש עירית קרית ביאליק. נושא הקריטריונים כבר עלה ואני לא רוצה לחזור. אין ספק בדבר אחד, שצריך לעדכן את החוק של ערי הפיתוח. אין ספק שהחוק שמציעים לנו כרגע לא מבושל מספיק ולא מסודר מספיק. לאן זה מביא? זה מביא למצב שאנחנו נמצאים באזור הקריות עם רבע מיליון תושבים. בהחלטת ממשלה ב-28.9.2006, החוק של מענקים בעקבות המלחמה חל על חיפה וצפונה ובהחלטת ממשלה מה-20.12.2006, נפת חיפה הופכת להיות העיר חיפה ו-250,000 תושבים מוצאים עצמם שהם לא תחת החלטת המשלה. לא מובן לי מה הקריטריונים ומי החליט ואיך החליט ומאיפה זה בא. כשאני בא לכרמיאל ויושב עם ראש הממשלה ועם כל הנכבדים, אני שומע שקו המקלטים הוא עכו, כרמיאל וטבריה. אני נמצא 5 ק"מ דרומה אז אני לא מקבל. בגלל שהקריטריונים לא ברורים, מוצאים עצמם רבע מיליון איש עם בתי זיקוק, עם איכות הסביבה ומיכל האמוניה שמהווים מטרות די טובות למישהו שרוצה לתקוף מהצפון. את זה כולם יודעים ולמרות זאת אנחנו מוצאים את עצמם מקופחים בצורה קיצונית. לאחר מכן מציעים עידוד של 120 מיליון שקל לחיפה ולא לאזור הקריות. כלומר, כתוצאה מאי בהירות יש מצב שהוא אנומאלי.
דוד עמר:
כאשר החליטו שיוקנעם הולכת לקבל מענק של עדיפות לאומית כולנו שמחנו. כל הישוב היה בנוי על מפעל אחד והמפעל נסגר. כולנו שמחנו למרות שאמרו לי למה אתה שמח אם נשר לא מקבלת. ואהבה לרעך כמוך. אם רע ליוקנעם והצעד של עדיפות לאומית ישפר את המצב הכלכלי והחברתי של הישוב אני בעד. הם אחים שלי, הם בשר מבשרי. יצחק רבין, ז"ל, שמח כששמע את התשובה שלי.
במלחמת לבנון השניה, איפה שהופיע ראש הממשלה עם השרים, הוא קיבל גיבוי מלא מאיתנו. כולנו קיבלנו טילים, כולנו קיבלנו מכות. עד שיום אחד הוא מופיע בחיפה ועולה על הבמה – חיפה תקבל תיירות, עדיפות לאומית, חיפה תקבל 120 מיליון שקל.
חיים אורון:
לא מדברים פה היום על הקריות.
דוד עמר:
באנו במיוחד.
חיים אורון:
אולי באתם לדיון הלא נכון. החוק הזה לא עוסק במפה מסוימת. בואו נגיד שהיו מקבלים את כל ההצעות של החברים והיו מקבלים קריטריונים יותר מפורשים. על בסיסם מישהו היה צריך להסביר למה חיפה כן וקריות לא.
דוד עמר:
אני חושב שוועדת הכספים היא ועדה דומיננטית. היא יכולה להביע דעה. אם היא תחשוב שאנחנו צודקים בדעה שלנו היא יכולה להביע דעה וגם להעביר הלאה. אני מניח שאת הדעה שלכם ישמעו. אני בטוח שאם תגיעו למסקנה שהטיעון שלנו צודק, תמצאו את הדרך איך זה יבוא לידי ביטוי.
שאול כמיסה:
אני מצטרף לכל מה שנאמר פה על ידי עמיתיי ועל ידי חבר הכנסת. לפני המלחמה היה קשה, היתה ציפייה שאחרי המלחמה יהיה קל. לא חל שום שינוי ורק פיצוצים ומכות מצרים.
אני מתלונן על כך שבוצעו החלטות שהן פשוט קרדינאליות לגבי העתיד של חצור הגלילית. אני אומר את זה נקודתית כי אני עובר ייסורים 4 שנים. רשות גירעונית ותכנית הבראה סופר ופתאום נופלת עלי המכה הזאת, באמצעות העדיפות הלאומית, של 3 מיליון שקלים לרשות המקומית בחצור הגלילית. מאיפה אני אביא את הדבר הזה? מאיפה אני מביא את הכספים לאחר ש-4 שנים אני עובד להשיג איזון תקציבי מהבראה ופתאום אני חוטף את המכה הזאת? למה עשיתם את זה? בחינוך מצאו את הפיתרון ואיכשהו אנחנו נגררים. אבל מה קורה עם הדבר הזה? מאיפה אני מביא את הדבר הזה? איזו תשובה אני נותן לתושבים? גם ככה החיים בחצור הגלילית מאוד קשים. למה קיבלו את ההחלטה הזאת? למה לא חיכו לישיבה רצינית. ניצלו איזה פער במעבר שר הפנים לאוצר? היו צריכים למצוא פיתרון הוגן כלפי חצור הגלילית וכלפי ישובים אחרים, בית ג'אן ועוד כמה רשויות שגם ככה המצב אצלן בלתי נסבל.
חיים אורון:
גבי, מה יש לך לומר להגנתך?
גבי גולן:
אני פה מטעם הממשלה. אני חושב שיש פה בעיית הבנה בסיסית וכנראה לא הסברנו את עצמנו מספיק טוב. החוק הזה הוא לא חוק שבא לתת לממשלה סמכויות שלא היו לה. הוא בא להסדיר את פעולת הממשלה בנושאים, שברובם הגדול לא דיברו בהם בדיון הזה. כל נושא הקריות, עם אזור עדיפות לחיפה, בוצע כדין. אני לא אומר מה טיב ההחלטה, אבל הוא בוצע כדין על ידי הממשלה, הגיע לועדת הכספים שאישרה מכוח הסמכה בחוק ספציפי. עכשיו אפשר לבוא לבית המשפט ולדון בנושא. בין היתר, אפשר להעלות את כל הנימוקים שהעליתם פה, ובית המשפט יחליט.
החוק הזה בא להסמיך את הממשלה בביצוע של מדיניות כמעט יום יומית, כאשר במשך 56 שנה הממשלה פעלה, בהחלטותיה, בהרבה מאוד החלטות קטנות. פה החליטה להעניק לישוב מסוים מענק לתיקון כביש בעקבות שיטפון. מה אומר החוק? אם זה טיפול נקודתי אז אין שאלה והכל בסדר. אבל, אם הממשלה מחליטה על איזושהי מדיניות בתוך ההחלטה הזאת, היא צריכה לעשות את זה באופן מסודר על פי קריטריונים. חשובה מאוד השקיפות ולכן אותו סעיף 4 הוא סעיף השקיפות. הווה אומר, היה והממשלה תקבל החלטה כזאת, היא תפרסם אותה בצורה רשמית. היא תדווח לוועדה ותפרסם אותה בפני הוועדה והציבור. הנפגע יוכל לבדוק האם נפגע או לא.
למעשה הממשלה, כרשות המבצעת, לא יכולה להעביר לרשות המחוקקת את כל אותן סדרה ארוכה של החלטות שנדרשות לשם הפעילות השוטפת של הממשלה. ראשי הערים שנמצאים כאן יודעים זאת. לעומת זאת, העלו כאן את נושא מענק האיזון. הממשלה קיבלה החלטה על חלוקה בצורה כזאת או אחרת, שונה או לא שונה, של מענק האיזון. ההחלטה התבצעה ללא שקיפות, ללא מצב שבו כל ראש עיר יודע מה היו הקריטריונים, כיצד התקבלה ההחלטה. מה בעצם חל על ראש העיר השכן לו או הדומה לו. כי אז ניתן להבין יותר את ההחלטה.
לסיכום, החוק הזה הוא חוק מסמיך. הוא אינו בא במקום ההסמכה שיש לממשלה בחוקים אחרים. החוק הזה אינו מפקיע סמכויות משרים. השרים נשארים בסמכויותיהם. במקום שיש להם יכולת לקבל החלטה נקודתית פרטיקולארית מקצועית, הוא ייתן לממשלה לקבל החלטות. הממשלה תבוא לכנסת, תציג את ההחלטות בכנסת.
חיים אורון:
זה לא כתוב בשום מקום.
גבי גולן:
אז נוסיף את זה.
חיים אורון:
גבי, אנחנו מנהלים דו שיח של חרשים. הויכוח הוא לא על שקיפות ועל קריטריונים. הויכוח הוא על תחושה שהקריטריונים מנוסחים פה, ולא במקרה, באופן מאוד רחב, ובלי שום בקרה פרלמנטרית, כשהמשמעות שלהם שאין בקרה פרלמנטרית על הקריטריונים ולא על השמות. אתם כל הזמן דוחפים אותנו להתווכח האם נשר כן והקריות לא. אמרתי את דעתי, יכול להיות שיתר חברי הוועדה חושבים אחרת. מה שכתוב פה, ולא במקרה, וזה היה בדיון הקודם וזה חוזר גם היום. הסוף יהיה שאלה שלא היו בדיון יבואו ויצביעו.
אתם רוצים להכניס לפה את הכנסת. איפה תכניסו את הכנסת, באישור השני? באישור הקריטריונים? יש הבדל גדול מאוד. אני רוצה להיות מעורב בקריטריונים. אני רוצה להיות מעורב שהקריטריון בחוק עידוד השקעות הון הגיאוגרפיה היא 30% והסוציו-אקונומי 50% והקריטריון של החרם האירופי הוא 90%. עכשיו אתה, על פי הקריטריונים האלה, תעשה את המפה.
גבי גולן:
תבין מה שקרה. אנחנו עשינו אתמול הכנה לדיון הזה. נאמר לנו שהדיון הזה יהיה בין 10 ל-15 דקות. לא נעים לי כלפיך, כאילו עשינו טריק. לא עשינו שום טריק. גם מה שחולק לכם, זה היה רק כדי לרענן. אנחנו עשינו שיעורי בית. אני מוכן להציג את זה בפניכם.
חיים אורון:
אין טעם לקיים דיונים של 10 דקות. חבר הכנסת סלומינסקי ואני חזרנו על טיעונים שהשמענו בדיון הקודם. הדיון הבא צריך להתחיל בזה שתתייחסו לטענות שלנו. תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:00