פרוטוקול ועדה

הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן מושב שני פרוטוקול מס' 268 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום שלישי, י"ד באלול התשס"ז (28 באוגוסט 2007), שעה 09:00 סדר היום: היערכות מערכת החינוך לפתיחת שנת הלימודים תשס"ח נכחו: חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר זבולון אורלב מוחמד ברכה אליהו גבאי משה גפני שמואל הלפרט נדיה חילו אלכס מילר רונית תירוש מוזמנים: שרת החינוך יולי תמיר שמואל אבואב - מנכ"ל, משרד החינוך אדי הרשקוביץ - סמנכ"ל ומנהל מינהל כלכלה ותקציב, משרד החינוך נח שלו - מנהל מינהל חברה ונוער, משרד החינוך דר' שי כנעני - סגן מנהל מינהל הפיתוח, משרד החינוך ענת זוהר - יו"ר המזה"פ, משרד החינוך עו"ד דורית מורג - יועצת משפטית, משרד החינוך לאה רוזנברג - סמנכ"ל ומנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך דר' איציק תומר - סמנכ"ל ומנהל מינהל הכשרה והשתלמויות, משרד החינוך פנינה בן שלום - דוברות, משרד החינוך יהודה קיסר - חשב המשרד, משרד החינוך שאול פאר - גזברות, משרד החינוך נצ"מ זאב ולדינגר - ראש מחלקת אבטחה, המשרד לביטחון פנים סנ"צ ישראל סמולוביץ - ר' מדור סיור, משרד החינוך יעל גרמן - ראש עיריית הרצליה ויו"ר ועדת החינוך, מרכז השלטון המקומי יעקב אגמון - מנכ"ל, מרכז השלטון המקומי אריה מצליח - כלכלן, מרכז השלטון המקומי יוסף גרמן - מרכז השלטון המקומי פיני קבלו - מרכז השלטון המקומי דר' יצחק קדמן - מנכ"ל, המועצה לשלום הילד יוסי וסרמן - מזכ"ל, הסתדרות המורים מוטי סמט - הסתדרות המורים עפרה דונסקי - משנה למזכ"ל, הסתדרות המורים גד דיעי - הסתדרות המורים שגית דואני - הסתדרות המורים גאול דונסקי - הסתדרות המורים שלמה ישי - הסתדרות המורים יהודה סקר - חבר ועד הורים בבי"ס יהודה הלוי, ירושלים, ארגון ההורים הארצי אתי בנימין - פורום יושבי ועדי הורים ישוביים אברהם יוסף ליזרזון - יו"ר החינוך העצמאי מנהלת הוועדה: יהודית גידלי רשמה וערכה: סמדר לביא - חבר המתרגמים בע"מ היערכות מערכת החינוך לפתיחת שנת הלימודים תשס"ח היו"ר מיכאל מלכיאור: בוקר טוב לכולם. בוקר טוב לשרה, למנהל הכללי. אנחנו ערב פתיחת שנת הלימודים. בדרך כלל זה דבר גדול וחגיגי שנכנסים לשנת הלימודים ואני מקווה שכך גם יהיה השנה, שכל תלמידי ישראל, ואני מאמין שזה באמת כל תלמידי ישראל, ביום ראשון ייכנסו לכיתות ויתחילו להרביץ לימודים, תורה, איך שנקרא לזה. באופן טבעי, אנחנו בוועדת החינוך עושים ישיבה שהיא גם ישיבה חגיגית, אבל גם ניכנס לתוך עומק השאלות והאתגרים, הבעיות שעדיין פתוחות, לקראת שנת הלימודים. אנחנו נשמע את השרה, את המנהל הכללי, ויש כבר הרבה מאוד שביקשו לשאול שאלות. אני מבקש מהשרה, בפתיחה, גם להתייחס לתקציב של השנה הקרובה. אנחנו כבר דנו בזה במספר הזדמנויות בוועדה. יש הרבה מאוד תקציבים שאנחנו מאוד מודאגים מקיצוצם. יחד עם זה שאנחנו מברכים על הרפורמות והשינויים בנושא של שכר המורים, מקווים גם שהעניין יסתדר עם ארגון המורים ואנחנו מאוד מברכים על כך שיבנו הרבה כיתות, אבל כל יום אנחנו מתבשרים על תקציב כזה ותקציב אחר של תקציב הפעילויות שמקצצים אותם, כשאנחנו חושבים שזה לא נכון לעשות. אני יכול להגיד שרק אתמול, באחת מהישיבות של הוועדה, דנו בנושא שהוא מבחינה תקציבית ודאי נושא קטן, שיעורי שחייה. מתברר שהתקציב היום הוא חצי ממה שהיה לפני עשר שנים, על אף שמספר הילדים גדל וההבנה שצריכים לתת שיעורי שחייה, וכל שבוע לצערנו אנחנו שומעים על ילד שטובע בים ונהרג שבגלל שהוא לא קיבל שיעורי שחייה. ככה, נושא אחרי נושא. אני יכול פה להעלות עשרות נושאים שטיפלנו בהם, רק בשבועות הללו, שמתקצצים עד כדי חיסול והיינו מאוד רוצים לקבל תמונה כללית איך אתם רואים את התקציב עכשיו, בשנה הקרובה, גם כדי לדעת, מבחינתנו, איך להיאבק בחודשים הקרובים שהם חודשי מאבק על התקציב. אני לא ארחיב כי יש המון המון שאלות והערות של חברי הכנסת ואורחים חשובים אחרים. יש לנו פה את השלטון המקומי, יש לנו ארגוני המורים, ואנחנו כמובן נרצה לשמוע את כולם. אז בבקשה, כבוד השרה. שרת החינוך יולי תמיר: בוקר טוב. אני שמחה על קיום הישיבה הזו, כי אנחנו באמת מתקרבים לישורת האחרונה, לקראת פתיחת שנת הלימודים. כפי שכולכם יודעים, אנחנו פותחים את השנה הזו עם בשורה גדולה באמת לחינוך בישראל. במסגרת הרפורמה שנחתמה, יחד עם ההסתדרות המורים. אני רוצה להודות בהזדמנות זו קודם כל למנהל הכללי של המשרד שעשה עבודה יוצאת מן הכלל במהלך הדיונים על הרפורמה, ליוסי וסרמן, שהיה שותף ומנהיג אמיתי והצליח להוביל את המהלך, ולאנשי האוצר, שלא נמצאים פה. נדמה לי שהיתה תחושה פעם ראשונה, בגיבוי של ראש הממשלה, שיש עשייה משולבת, מתואמת, שהובילה לכך שתקציב החינוך השנה יגדל בסכום של למעלה ממיליארד וחצי שקלים שמוקדש כולו להעלאת שכר המורים. הרבה שנים הוועדה הזאת ישבה והלינה שכר נמוך למורים, עד כדי ביזיון, ואנחנו השנה מתקנים את המעוות. במהלך חמש השנים הבאות, כל המורים ייכנסו לרפורמה ונראה שינוי מאוד מהותי בשכר המורים וביכולת שלנו להביא לכך שתהליך הכשרת המורים יהיה תהליך מקצועי וראוי. במהלך הרפורמה אנחנו גם עשינו מהלך מאוד משמעותי של הגדרה של תפקידי המנהל, של העצמת המנהלים, הקמת בית ספר למנהיגות חינוכית. כל זה, יחד עם שותפינו בהסתדרות המורים ואני חושבת שהמהלך הזה נותן את אותותיו. אנחנו נמצא את עצמנו בשנים הקרובות במערכת חינוך שהולכת ומשתפרת. לצערי, ארגון המורים העל-יסודיים לא נכנס לאותה מסגרת של ההסכם עד כה. אתמול התקבלה החלטה של בית המשפט שלא מאפשרת להם לשבות ולכן שנת הלימודים בכל מוסדות החינוך תיפתח כסדרה. קיבלנו עוד מספר ימים של חסד. אני מקווה שבמהלכם אנחנו נקיים את הדיונים ונצא יחד לשנת לימודים, לא בצו בית משפט, אלא בהסכמה, כפי שראוי היה שיהיה, לעניות דעתי. אני רוצה לציין שהשנה הפעם היתה לנו עבודה משותפת טובה מאוד עם השלטון המקומי והגענו, למרות הקשיים ולמרות המצוקות, להסכמות מהותיות לגבי פתיחת השנה. החודשים האחרונים היו מירוץ של פתרון בעיות כאלה ואחרות. עדיין נותרו מספר בעיות. אנחנו נמצאים בהידברות מאוד אינטנסיבית עם החינוך החרדי. יש כמה בעיות שלא נפתרו, חלקן בגלל קשיים משפטיים שעדיין מלווים אותנו לאורך כל הדרך. גם המנהל הכללי וגם אני נמצאים בפגישות יומיות בנושא הזה, ואנחנו מקווים מאוד לפתור את הנושא עד סוף השבוע, כדי ששנת הלימודים במגזר החרדי תיפתח כסדרה. עשינו מהלך מרחיק לכת בנושא רישיונות, אני מקווה שלא יהיה השנה עיכוב ברישיונות ואני מקווה שגם בחינוך החרדי תהיה תחושה שיש מענה למה שאנחנו יכולים לתת מענה כיום, וגם תכנון לפתרון בעיות ייחודיות במשותף. עדיין ישנה בעיה במגזר הערבי. אנחנו פוגשים את כל ראשי המגזר הערבי. עם המגזר הדרוזי ישבנו אמש וסגרנו את פתיחת השנה. גם שם המצוקות הן רבות שנים ומתמשכות. יש בקשות שאנחנו נשקול אותן. אנחנו ננסה להגיע למצב, עוד הפעם, שלמרות הפערים הגדולים שנפערו בין החינוך היהודי ושאר המגזרים, גם אלה שנמצאים בתחושה של קיפוח, יידעו שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו לצמצם את הפערים ולפעול ביחד לשיפור מערכת החינוך. השנה הזאת תאופיין לא רק בשינוי של הסדרי עבודה ושכר, ובעיניי, אופק חדש זה לא רק הסכם שכר, זה הסכם שמוביל אותנו לחשיבה אחרת, על תפקידו ומעמדו של המורה והמנהל, אלא גם האופק הפדגוגי. יושבת פה פרופ' ענת זוהר שמובילה את המהלך הפדגוגי של המשרד. יהיה מהלך של חיזוק לימודי האזרחות, שכבר יצא לדרך. השנה, בפעם הראשונה, אנחנו נלמד אזרחות ברצף ונגיש את כל התלמידים לשתי יחידות בגרות באזרחות. יחידה אחת, הכוללת גם מעורבות חברתית. אנחנו הולכים ומרחיבים את הנושא של תעודת בגרות חברתית. יושבת פה לאה רוזנברג שמטפלת בנושא, ואנחנו שמים דגש רב השנה לא רק על הישגים בלימודים, אלא גם על נושאים ערכיים של מחויבות למדינה, לחברה ולקהילה. אני חושבת שזה חלק מתפקידנו ואנחנו אמורים לטפח את הנושאים הללו, כדי ליצור בחברה הישראלית, אולי לחדש בחברה הישראלית, תחושה של מעורבות ומחויבות שהתפוגגה בשנים האחרונות. אנחנו נהיה השנה מאוד קשובים ונעשה מבצע רחב היקף בנושא האלימות בבתי הספר. יחד עם המשטרה, ויחד עם גורמים אחרים, נצא מהיום במהלך שנועד לאפשר לתלמידים להיות בסביבה בטוחה. התחלנו בכך בשנה שעברה, אנחנו השנה מרחיבים מאוד את המבצע ואני מקווה שזה יתרום לאווירה חינוכית הרבה יותר נעימה. נדמה לי שאחד הנושאים שמעלים המורים, כאשר שואלים אותם על קשיים בהוראה בבתי הספר, הנושא של אלימות והנושא של חוסר כבוד לבית הספר כמוסד ולמורה, כאדם וכבעל תפקיד, עולה כדבר מאוד מרכזי, ואנחנו ערוכים לטפל בנושא הזה במלוא הרצינות ובמלוא האחריות. לגבי התקציב. כאמור, התקציב יגדל באופן מהותי, אבל יש לגידול הזה מחיר וצריך להסביר את זה כאן, כי מפעם לפעם אנחנו מקבלים החלטות של ועדת חינוך שאם הייתי צוברת את כולן היינו מגיעים לסכומים מאוד מאוד גדולים. היו"ר מיכאל מלכיאור: ובצדק. שרת החינוך יולי תמיר: החיבור שלי תמיד נכון, אני לא בטוחה שה'בצדק' מתייחס למהות ההחלטות ואני אומר לכם למה, ואולי זה גם ההבדל בין שר לבין ועדה. ועדה יכולה להלין על כל דבר ולצבור הלנות עד אין קץ; שחייה, אמנות, תרבות, ריקוד, שירות לאומי, מכינות קדם צבאיות, מתנ"סים. אני יכולה למנות את כולם. אני, דרך אגב, יודעת את כולם ובכמה ירד הסכום בכל אחד מהם. אני, כשרה, הייתי צריכה לקבל החלטה וקיבלתי אותה ואני עומדת מאחוריה באופן מלא ומוחלט. כאשר נשאלתי השנה, בראשית השנה, מה היעד שלי כשרה, והיה לי ברור שאני לא יכולה להציג עשרה יעדים, למרות שאנחנו רוצים לקדם מספר רב של נושאים, בהתייעצות גם עם המשרד וגם עם כל, אני חושבת, אנשי החינוך, ובמיוחד עם המנהל הכללי, אנחנו קיבלנו החלטה להדגיש שני דברים שמאוד מעיקים על המערכת. בנייה, חתמנו על הסכם לבניית 8,000 כיתות. וחשוב מכך, עניין שכר המורים. והיה לי ברור לחלוטין שכשאני מחליטה ללכת למהלך שמעלה את שכר המורים ומוסיף 6 מיליארד שקלים, אני אצטרך לוותר במקומות אחרים. שוב, אני אומרת זאת, חובתי כשרה ואני לא בורחת ממנה, גם להחליט מאיפה לוקחים. ולכן אנחנו נאלצים לשלם במקומות אחרים ובעיניי ההחלטה לתת דגש על דבר אחד גדול... דרך אגב, מעולם לא היתה תוספת תקציבית כל כך גדולה וממוקדת במשרד החינוך. מיום שבאתי למשרד, אחת התחושות הקשות שלי היתה שמשרד החינוך עושה הרבה דברים, מאוד פרושים, ולכן אף פעם אין מסה קריטית של שינוי. אפשר לפזר את התקציב דק ורחב ואפשר לפרוש אותו עבה וממוקד. השנה ובשנה הבאה פרשנו עבה וממוקד, לטובת המורים. אני מאמינה באמונה מלאה שללא מורים טובים, כל מערכת החינוך שווה כקליפת השום. אין דבר שמחליף את המורה הטוב בכיתה. מורה טוב יכול להוביל מערכת, גם אם יש לה קשיים. מורה חלש לא יכול להוביל מערכת, גם אם יש לו הרבה מאוד כלים שעוטפים אותו. אנחנו, אכן, בסעיף הפעילויות של המשרד, נאלצנו להוריד תקציבים, וגם בשנה הבאה כך יהיה. כל גורם שבא בפני ועדת החינוך, בא כבן יחיד ולכן הוא אומר כמה מר גורלו וכל אחד בטוח שקיפחו דווקא אותו. לצערי, אני צריכה לומר, הקיפוח הוא שווה לכולם. אין לנו ברירה אלא להתייעל במקומות מסוימים. אנחנו עושים את זה באופן לגמרי נייטרלי, כדי ליצור מצב שאנחנו מסוגלים לשאת על כתפינו את הרפורמה הגדולה. אני מאמינה שכשהרפורמה תצא לדרך ותהיה הרבה יותר בשלה ונראה את השינויים שהיא תביא, אולי נוכל להפנות את תשומת לבנו גם ליעדים אחרים. מתוך המצוקה התקציבית שאנחנו נמצאים בה, הקמתי צוות, בראשות יורם גבאי, יחד עם משרד האוצר, ואנחנו בודקים את התקציב על כל פרטיו. מי שמכיר את תקציב המשרד, יש פה מעל 800 תקנות. אנחנו שואפים למטה אל ה-800, אבל גם זה לא ממש תקציב שקל לעסוק בו, כי אנחנו רוצים לדעת שבשעה שאנחנו דורשים עוד תקציבים, אנחנו מייעלים ופועלים נכון מבחינת תקציב המשרד. הצוות הזה יתחיל את עבודתו מיד עם פתיחת שנת הלימודים ואני חושבת שכשנדע את מסקנותיו כמובן נביא אותם גם כאן לוועדה, נדע בדיוק איפה ואם יש עודפים. אני לא ראיתי אותם, אבל כל פעם שבאים אלינו בתלונות, אני אומרת, 'תצביעו לי על מקור העודף', כי נוכל אז לעשות הסטת משאבים. לא ראיתי הצבעה רלוונטית כזו, אבל אני חושבת שאנחנו פתוחים ושקופים ומוכנים לבדוק את העניין לעומק, ובמידה שלא נראה עודפים, יכול להיות שנגלה גם חוסרים. אני כבר יודעת, פחות או יותר, איזה מקומות החוסר הגדול ביותר נמצא וננסה למקד את העשייה שלנו באותם מקומות כדי להשלים את החוסרים. מלה אחת של בקשה לוועדה. אם אכן אנחנו הולכים למהלך שבו הוועדה תעמוד על מספר נושאים בתקציב, להוספות, נדמה לי ששני המקומות הכואבים ביותר שנאלצנו בקושי רב להשלים את התקציב בהם, אבל עדיין רב החסר על הקיים, הם עניין הרווחה החינוכית ושיקום שכונות. אמנם השלמנו את מה שהיה לשווה ערך לשנה הקודמת, אבל יש לציין שבמקום הזה באמת יש מצוקה, כי בשנים 2003-2000 קוצץ שם למעלה מ-50% עד 60% מהתקציב, ואם היה כוח להתלכד על נושא אחד, ושמה, אדוני יושב ראש הוועדה, ב-25 מיליון, 30 מיליון שקלים, אנחנו יכולים לעשות מהלך מאוד מרחיק לכת, ושם החוסר שלי אישית הכי כואב, כי הוא מתחלק באמת על מקומות הכי כואבים במערכת החינוך הישראלית. אלה הדברים. אני מבקשת מהמנהל הכללי להציג את המצגת שגם הצגנו בממשלה וקיבלנו את ברכתה ואני מקווה שאנחנו נצא לשנת לימודים שקטה. רציתי להוסיף דבר אחד, שאמרתי שעיקר הבעיה שלנו היא בכנסת. בעודנו פועלים באמת לילות כימים, לפתוח את השנה, העיכוב המרכזי הוא בוועדת כספים. יושב ראש ועדת הכספים מעכב את ההעברות התקציביות של משרד החינוך. אם גם השבוע לא תעבור ההעברה התקציבית של משרד החינוך, שהיא חיונית לפתיחת השנה, לא תיפתח שנת הלימודים, למרות שהכול ערוך ומוכן. זבולון אורלב: מה היה שם בהעברות? שרת החינוך יולי תמיר: מר אדי הרשקוביץ יכול לפרט לך. אדי הרשקוביץ: ישנן שתי פניות, אחת שתקועה כבר חודש ימים, שזה חלק מהשינויים, התמיכות של משרדים אחרים, למשל. משרד הקליטה תומך בנו בשעות. הם לא מעבירים את זה. זבולון אורלב: למה הוא לא מעביר? מה הנושא השני? אדי הרשקוביץ: הנושא השני זה פתיחת שנת הלימודים וכל שעות התקן, פיזור הגידול הטבעי, שהגיע השבוע לוועדה. אם את זה הוא יעכב, לא יהיו משכורות מורים. זבולון אורלב: מה הסכום של שתי ההעברות האלה? אדי הרשקוביץ: זה לא רק תוספת, זה פשוט לקחת את הגידול הטבעי ולחלק אותו למקומות הנכונים, אחרת לא ישלמו את זה. זבולון אורלב: מה הסכום של שתי ההעברות האלה? שמואל אבוהב: 300 מיליון, 400 מיליון. משה גפני: למה הוא לא מעביר? שרת החינוך יולי תמיר: אם תרצה, אני אסביר לך ב-4 עיניים. אדי הרשקוביץ: אנחנו לא מבינים למה הוא לא מעביר. שרת החינוך יולי תמיר: אני מודה שבשנה שעברה לא היתה בעיה כזאת. כיוון שהעניין הוא נושא שנדון בכנסת, אני פונה ליושב ראש ועדת החינוך ומבקשת ממנו שוועדת החינוך תפנה לוועדת הכספים ותבקש שהכספים ישוחררו, אחרת נימצא כולנו במצב שאנחנו לא יכולים לפתוח את השנה, למרות כל ההכנות ולמרות ההיערכות של כל הגורמים במשרד, בשלטון המקומי, בארגוני המורים. בכל מקום הארץ נערכת, ובסוף הכנסת היא זו שתמנע את פתיחת השנה. משה גפני: את דיברת עם היושב ראש? שרת החינוך יולי תמיר: כן. היו"ר מיכאל מלכיאור: לא ניכנס לזה עכשיו. יש מספר תביעות של יושב ראש ועדת הכספים במספר תחומים שהוא רוצה תקציבים. משה גפני: עדיף, אדוני היושב ראש, שיושב ראש ועדת הכספים יהיה חרדי, בגלל שהתביעות שלו הכי זולות. לא רק בסוף, גם בהתחלה. היו"ר מיכאל מלכיאור: מפני שהוא תמיד מקבל את מה שהוא רוצה. משה גפני: בטח, הוא תמיד מקבל. אנחנו גם נערכים לפתיחת שנת הלימודים בגלל שהוא קיבל. הכול ממש מרנין. היו"ר מיכאל מלכיאור: בגלל שהוא לא יושב ראש ועדת הכספים. משה גפני: כן, הכול בסדר. היו"ר מיכאל מלכיאור: יש לנו מספיק נושאים כבדים על סדר היום. רק בתחום אחד אני רוצה, בכל הכבוד כמובן, להסתייג. בכל שאר הדברים אני בהחלט תומך, כולל בהשקעה ברפורמה הגדולה. כשאת אומרת שידעת שכשהלכת על רפורמה גדולה, ידעת שאת מוותרת בסדרה גדולה של תחומים, הוספת שעות וקיצוצים, התמונה שאנחנו רואים פה היא תמונה לא טובה. אני לא מדבר על גורמים פרטיים. היחס לגורמים שבאים, גורמים שדנים בהם בוועדה. הוא לא מקבל את היחס הזה, יש דברים שצריכים לעשות בו זמנית, וזה ודאי וודאי המשרד עושה. גם כשנותנים משקל כבד ורציני להעלאת משכורת של מורים, אם מורים באים למערכת שהיא עד כדי כך לא מתפקדת, מורה שקוצצה ההכשרה שלו וההשתלמויות שלו בצורה כל כך ניכרת, הוא גם מורה צולע, כשהוא נכנס למערכת כזו. מורה שנכנס לכיתה עם 40 תלמידים בכיתה, בתנאים של מדינת ישראל, לא בתנאים של מדינות אחרות, זה מורה צולע. הוא לא ירצה לבוא למערכת כזאת. אנחנו גם שומעים את התגובות לגבי הרפורמה, שגם אם היא מוסיפה בשכר, היא לא מוסיפה עד כדי כך שאפשר לפצות על הקיצוצים האיומים שנעשו במשך השנים האחרונות, ה-250,000 שעות וכל השאר. הרפורמה הזאת לא מספיק גדולה, לא מספיק רחבה כדי שתוכל לפצות על כל שאר הדברים ולכן אני עדיין חושב שיש מקום למלחמה, גם של הוועדה וגם של המשרד (ואנחנו באותו צד). יש בהחלט מקום להילחם על כל הנושאים ולשים את החינוך במקום של סדרי עדיפות. זה טוב מאוד שבונים כיתות. זה נחוץ. בלי כיתות אי אפשר ללמד ובמשך השנים לא בנו את הכיתות שהיו צריכים, לכן הפיגור הוא כל כך גדול, אבל הפיגור עוד לא פותר את בעיות היסוד שיש בחינוך במדינת ישראל. הידרדרות מתמשכת, שגם גורמת לכך שמורים לא ייכנסו לתוך המערכת ואלו התגובות שאנחנו מקבלים מכלל הדברים פה. לא צריכים גם, לדעתי, לזלזל בדברים הפרטניים. אלה דברים קטנים שלא דורשים הרבה מאוד תקציב. יש פה נציגת משרד האוצר שתבהיר את הדברים ואנחנו חושבים שבתוספת לא גדולה למשרד החינוך, אפשר לפתור הרבה מאוד מבעיות היסוד, והסיכוי שאז הרפורמה תצליח במלואה, שבאמת תצליח להביא את המורים הטובים שאנחנו רוצים אותם, להביא את הצעירים הטובים לבחור בהוראה כדרך, אני חושב שיש לה סיכוי הרבה יותר טוב. לא צריכים גם לנטוש, לא את הפריפריה ולא את צמצום הפערים ולא את כל הפרויקטים הגדולים שהם ראויים ונחוצים, בשביל החברה המפוררת שלנו, שהחינוך הוא הכלי היחידי שיש פה, כדי לצמצם פערים. אם אנחנו משלימים עם זה, אני חושב שיש פה בעיה. לפחות הגישה פה בוועדת החינוך, שלא מוכנים להשלים עם זה. אני שמח שיש מספר נושאים שיחד עם המשרד הצלחנו לקדם, ונושאים אחרים, אנחנו נמשיך להיאבק עליהם, גם אם זה נראה שכל גורם בא לפני ועדת החינוך לבכות. אם ועדת החינוך דנה בזה ורואה שזה דבר שפוגע במהות החינוך, אז לא עוזר גם שבנינו עוד כמה כיתות לימוד, אם מה שהולך בתוך כיתות הלימוד זה דברים כמו שאנחנו הרבה פעמים מקבלים פה. לכן אנחנו נמשיך ביחד לנסות לגבש גם את הרפורמות וגם את השינויים הדרושים לנושא הזה. שרת החינוך יולי תמיר: אני רוצה רק להגיד דבר אחד בעניין הזה, כי הוא באמת חשוב. אני חושבת שבשיתוף הפעולה בין הוועדה למשרד (ואני מאוד מכבדת ומחשיבה את המאבק של הוועדה לתוספת תקציבים, הלוואי והוא יצלח), חשוב שנגבש גם סדרי עדיפויות. אני אומרת את זה, כי המערכת צריכה להחליט, ואתם חלק מהמערכת מבחינתי, מה הם הדגשים שלה. נדמה לי שאז גם יש לנו יותר כוח להיאבק. הדבר השני שחשוב לי לומר. אנחנו הגנו בחירוף נפש על השעות ועל פיטורי מורים. מיום שנכנסתי למשרד לא קוצצה שעה אחת, כי באמת הגענו לתחתית ולא פוטרו מורים בפיטורים, אלא בפיטורים בהסכמה. אנחנו עובדים על מנת לשמור על שעות הלימוד. באופן מוגדר, זה אחד היעדים שלנו ואני חושבת שזה יעד מאוד חשוב, כי אנחנו חייבים להגיע למצב, במיוחד בחטיבות הביניים, ששם החסר הכי גדול, של תוספת שעות ולא של הפחתה. היו"ר מיכאל מלכיאור: המנהל הכללי, בבקשה. שמואל אבוהב: בוקר טוב לכולם. שרת החינוך, לפני כשנה, הגדירה את מדיניות המשרד ואת המטרות המרכזיות ועל פי זה גזרנו את תכנית העבודה. המתווה של בוגר של מערכת החינוך, כפי שהיינו רוצים לראות אותו, בסיום המסע הלימודי, בוגר בעל זהות אזרחית מגובשת, בעל זהות יהודית, עם תפיסה רב תרבותית, הבנה שיש פה מארג של פסיפס אנושי בחברה הישראלית, בעל כישורי חיים מתקדמים,יכולת חשיבה וניתוח ולמידה ובעל כושר תחרות בעולם גלובאלי. מספר התלמידים שיבואו בשערי מערכת החינוך, בפתחה של השנה הקרובה, 1,804,761 תלמידים, מגני טרום חובה, חובה, ועד לכיתות י"ב. ב-17,499 מוסדות חינוך. האתגרים והיעדים לשנת תשס"ח, הדגשים המרכזיים: 1. הרפורמה החדשה של אופק חדש בחינוך. שבתחילתה של השנה, בחודשים הראשונים, 300 בתי ספר ייכנסו למתווה הזה. 2. המורים החדשים, שייכנסו לרפורמה, מלכתחילה ייכנסו בתנאים החדשים של העולם החדש, של מבנה העבודה והאופק הפדגוגי, עם המשמעויות שלו, של חיזוק החינוך האזרחי, הרצון ליצור מעורבות בקרב התלמידים, קידום הכלי המיטבי והטוב בתוך בתי הספר. 3. ההיערכות הנדרשת לקיים את שגרת הלימודים בעוטף עזה ושילוב התלמידים הסודנים בתוך המערכות, כתושבים שנמצאים כרגע במדינת ישראל. מה האופק החדש, מה הרפורמה, על רגל אחת, מדברת? שבחלוף שש שנים, גני הילדים, היסודי, חטיבת הביניים, החטיבות העליונות, המכללות להכשרת המורים, על כל מערכי התמיכה, כולם יהיו חלק מהרפורמה הזו. איך יהיה דפוס העבודה החדש של המורים ברפורמה החדשה? בבתי הספר היסודיים מורה יעבוד פרונטלית, 26 שעות, ובחטיבות ביניים 23 שעות. בנוסף לכך, כל מורה יצטרך לעבוד כ-5 שעות פרטניות, בקבוצות של כ-5 תלמידים ועוד 4 שעות כאלה בחטיבות הביניים. מורה ישהה עד 15:30, בסה"כ 36 שעות. השעות הפרטניות - המטרה שלהם, לעבוד עם קבוצות קטנות, לצמצם פערים. במקומות מסוימים, לצמצם את מספר הילדים בכיתה, לאפשר לתלמידים המוכשרים, ברוכי הכישרון, למצות את הפוטנציאל שיש להם והוא לא יכול לבוא לידי ביטוי רק בכיתה ההטרוגנית הרגילה. המטרה של שעות השהייה הן שעות של המורה לנסות ולהעתיק חלק מהעבודות שעד כה הוא ביצע בבית, בדיקת מבחנים והכנת השיעורים ליום המחרת וכיוצא באלה, מכלול המטלות שהיו על כל מורה ומורה. בכל המשא ומתן הזה, שהתנהל עם ההסתדרות, והשרה דיברה בשבח השותפים, צריך גם להכיר בתרומתו המשמעותית של הממונה על השכר, אלי כהן, שתרם ימים ולילות והוביל, גם בתבונה וגם בשום שכל, את היכולת להביא את הרפורמה הזו בסופו של דבר מן הכוח אל הפועל. היו"ר מיכאל מלכיאור: אנחנו למדנו את הרפורמה בישיבות קודמות. אין סיבה להרחיב על זה. משה גפני: זה היה בדיון כאן בוועדה. גם אז לא הבנו. שמואל אבוהב: אז זו הזדמנות שנייה. הטבלה, בקיצור. מורה מתחיל נכנס ב-5,300 שקלים. משה גפני: פֶּר שעה זה היה פחות. שמואל אבוהב: יהיה שקף מיוחד לחינוך החרדי. מר גפני, טיפה סבלנות. משה גפני: לחינוך החרדי אני לא דואג, הוא מסודר כל הזמן. שמואל אבוהב: אנחנו נעלה אותו על ראש שמחתנו. משה גפני: החינוך החרדי מסודר, אני גם יודע שהוא מסודר. אני קורא את העיתונות החילונית ואני רואה שהוא מסודר. שמואל אבוהב: המורים יימצאו בתחנות של דירוג מ-1 עד 8 על שכר המורים. מורה יעבוד 40 שעות שבועיות. המורים ילמדו בין 6 ל-11 שעות בשבוע (תוקן אחר כך למנהלים). זבולון אורלב: 36. שמואל אבוהב: אנחנו מדברים על מנהלים. הכוונה היא, חברת הכנסת רונית, בעיקרון, להשאיר את ה-6 שעות רק במקום שבית הספר קטן, שיש בו עשרות תלמידים, 60, 80, 90, 100 תלמידים. זה לא הגיוני להפוך את כל משרת המורה רק לניהול, אלא לתעל אותו, הכוונה היא רק לבתי הספר הקטנים. משה גפני: מה שיפה זה שרונית בפעם הקודמת ישבה פה והסבירה ויולי תקפה אותה. עכשיו יולי מסבירה והיא תוקפת אותה, ואני נשאר כל הזמן באותו מקום, אותי כל הזמן מסדרים. אתם מתחלפים. שרת החינוך יולי תמיר: אנחנו הצענו לך להתמנות לסגן שר חינוך. משה גפני: זה נכון. שמואל אבוהב: שכר המנהלים – מנהל בדרגה הנמוכה ביותר ירוויח קרוב ל-13,000 שקלים. מנהל בדרגה מורכבת יותר, 22,000 שקלים. תגבור לימודי אזרחות – החל מהשנה הזו, אנחנו מתגברים את לימודי האזרחות בכיתות ט'. בחטיבות העליונות מעבירים מיחידה אחת ל-2 יחידות לימוד. נושא האלימות – אנחנו נכנסים ל-800 בתי ספר, תוך כדי זה שקבענו שבעה מדדים ברורים ומדידים בנושא של האקלים הבית ספרי. יצרנו תהליך שכל בית ספר יעבור אותו, בכדי לשפר את האקלים הבית ספרי. בנושא של לימודים בשדרות ועוטף עזה – ייבנו 16 בתי ספר חדשים. עד וכאשר הבנייה שלהם תסתיים, בתי הספר יפתחו את שעריהם בפני התלמידים במתווה של המרחב המוגן. משפט לגבי הסודנים – אנחנו נקלוט השנה 74 תלמידים כאלה, 16 בערד, 23 במועצה האזורית אילון, 35 באילת. מחוז הדרום בהנהגתה של אמירה מטפל בתחום הזה. היו"ר מיכאל מלכיאור: אני מניח שאתם תקלטו את כל הילדים הסודנים. שרת החינוך יולי תמיר: כן, זה המספר הקיים. היו"ר מיכאל מלכיאור: זה לא המספר הקיים, הוא הרבה יותר גדול מזה. שרת החינוך יולי תמיר: זה מה שדיווחו לנו. היו"ר מיכאל מלכיאור: מה זה דיווחו? יש לנו רשימה מדויקת של כל הילדים שנמצאים. היתה פה ישיבה שערורייתית שמי שייצגה פה את המשרד אמרה פה ש'אנחנו לא יודעים איך להגיע לשמות ולילדים האלה. אין לנו שום מידע בכל מערכת החינוך , איך להגיע אליהם', ולכן מתוך ה-110 ילדים שהיו שנה שעברה, זה לפני הגל הגדול, רק כ-30 קיבלו חינוך כלשהו, בניגוד לחוק. אני לא חושב שצריכים להגיד ש-74 ילדים הגיעו. החוק במדינת ישראל דורש שכל ילד שנמצא פה יקבל חינוך ולכן גם המשרד מחויב לחוק. שמואל אבוהב: המשרד שמוכפף לחוק מחויב כלפי אלה ששהייתם היא למעלה מ-3 חודשים. הפרדנו בין הקטגוריה של אלה שבאו לארץ ב-3 חודשים והם נמצאים עדיין במרכז קליטה. כל האחרים, שמעל 3 חודשים, הם 74 במניין. אספנו אותם, בדקנו, בנינו להם את מערכות הלימוד. לגבי חלוקת התקציב--- שרת החינוך יולי תמיר: אני רוצה להסביר באופן ברור. אנחנו פנינו לעיריות ששם אנחנו יודעים שיש ריכוזים גדולים של אוכלוסייה; באילת, חבל אילות, ערד, איבים. פנינו אליהם. הם פנו לקהילות וזה מספר הילדים שכרגע הזדהה בפנינו כילדים שקיימים ורוצים ללכת אל המערכת. הודענו בתוך כל הרשתות האפשריות שאם יבואו ילדים נוספים, כולם ייקלטו. אלה הילדים שבאו עכשיו, הודיעו 'אנחנו כאן, אנחנו נרשמים'. העברנו עד כמה שאפשר, בכל רשתות הפרסום שפתוחות בפנינו, אמירה מאוד ברורה, 'לא יהיה ילד מעל 3 חודשים בארץ שלא ייקלט במסגרת'. יבואו מעל 70 ילדים, מעל 70 ילדים ייקלטו. שמואל אבוהב: עד כאן דברינו. היו"ר מיכאל מלכיאור: תודה. לא נרחיב את הדיבור בנושא הפליטים. אני חושב שיש עניין מאוד עקרוני בנושא הזה וטלפון אחד למי שאחראי על נציבות הפליטים בארץ (עובדה שבמשך שנה לא דיברו איתם), יש להם את הרשימה המלאה, המעודכנת כל יום במספר הילדים, לכן לא כל כך קשה למצוא. יש כמה עיריות שמתכחשות במודע ובהחלטות לחוק בעניין הזה, שמחייב כל ילד לקבל. דווקא בנושא החינוך אנחנו יותר מסודרים מנושא הבריאות ונושאים אחרים בתחום הזה, והמשרד מחויב, מה שהוא לא עשה בשנה הקודמת, לעשות כחוק. משה גפני: אמר המנהל הכללי שהוא יגיד איזה 300 בתי ספר. שמואל אבוהב: 300 בתי הספר שנבחרים, צריכים לענות בראשית הדרך על 3 קריטריונים; בית ספר מעל 200 תלמידים, בית ספר ש-70% מהמורים מעוניינים ורוצים להיכנס לרפורמה ובתי ספר שיש להם את התשתית המתאימה לתחילת השנה. זה לא מצריך אותנו להיכנס לעבודות הנדסיות שיכולות להתפרש על פני שנה שלמה. אלו ה-300. מיד עם כניסתם של ה-300 הראשונים, בוחרים 700--- זבולון אורלב: אתם עוד לא יודעים איזה בתי ספר? שמואל אבוהב: בוחרים את ה-700 הבאים. ה-700 הבאים ייבחרו בשיטת ההגרלה, כאשר נחלק את הארץ גם לסקטורים וגם למכסות לכל סקטור וסקטור ולכל אזור ואזור, ואז זה יהיה בשיטת ההגרלה. בגלל שאנחנו נמצאים בסד של זמן (חתמנו על מתווה במאי, באוגוסט הצלחנו להגיע לתכנית המוסכמת), רצינו במיידיות ליצור תנופה של כניסה של בתי ספר, לכן היינו צריכים ליצור מצב שבתי ספר בשלים ומוכנים לפחות בתשתית הראשונית. איך עשינו את זה? המחוזות, בשותפות עם הסתדרות המורים, רשויות מקומיות, השלטון המקומי, פונים, מכניסים את בתי הספר הראשונים ומיד נכנסים ל-700 הבאים. זבולון אורלב: אני שואל אם יש רשימה של בתי הספר. שמואל אבוהב: בנוסף לכך היינו צריכים לקחת את ה-34 ישובים, ה-174 בתי ספר, בשלב הראשון של הניסוי, ליצור המשכיות לאותם בתי ספר שהיו בניסוי הקודם. זה המתווה, לשם נכנסים, ממשיכים את הרצף. זבולון אורלב: כלומר ה-174 בתי ספר יהיו חלק מה-300. שמואל אבוהב: בגלל שהיינו צריכים ליצור מדרגה בין הניסוי לבין המתווה החדש, הוספנו כסף תוספתי של 22 מיליון שקלים, בכדי לאפשר את המעבר הזה. המעבר הזה יאפשר לנו לא להכיל את כל 174 בתי ספר ועל ידי כך נוכל להרחיב קצת, מעבר ל-300, את מספר בתי הספר של ראשית השנה ומיידית. לאחר מכן, נבחר עוד 700, ו-1,000 בתי ספר יעסקו, חלקם בכניסה מיידית וחלקם בתהליכי הכנה והתארגנות לקראת שנת הלימודים הבאה. רונית תירוש: בתי הספר הללו, האם זה מותנה בפינות עבודה שיהיו למורים? שמואל אבוהב: בשונה מהשלב של דוברַת או הניסוי, ששם דובר על יום לימודים ארוך לכל התלמידים והיה צריך ליצור תשתית פיזית שמתאימה להארכת יום הלימודים לכל התלמידים כולם, דהיינו גם בכיתות והשירותים וכל ה-facilities שהיה צריך לעשות, כאן מדובר על הארכת יום העבודה למורים ולכן אנחנו צריכים לטפל בפינות עבודה למורים ובנינו את המתווה במשותף ואנחנו צריכים לקחת בחשבון שב-3 תחנות זמן זה יתבצע; בסוכות, בחנוכה ובפסח. אחת ההתניות הברורות זה שבסיס השירותים הזה של יכולת של מורים לעבוד, יהיה מנת חלקו של כל בית ספר, אחרת המורים לא יוכלו להביא לידי ביטוי את שעות השהייה שלהם בבית הספר. זבולון אורלב: כלומר מורה חדש, שיהיה באחד מ-300 בתי הספר, כבר יקבל משכורת של 5,000, ומורה שנכנס בשנה שעברה? שמואל אבוהב: המורים שייכנסו למתווה החדש אלו אך ורק מורים שטרם קיבלו משכורת במשרד. אלו הראשונים שייכנסו בעתיד. הם יכולים להיכנס לשני מקומות. יוסי וסרמן: לא, כל המורים החדשים, ללא יוצא מן הכלל, ייכנסו ל-5,300. רונית תירוש: לא משנה באיזה בית ספר? יוסי וסרמן: לא משנה באיזה בית ספר, גם ב-300 וגם באחרים. סליחה, אדוני המנהל הכללי וברשות היושב ראש, כל מורה חדש במדינת ישראל שייכנס למערכת החינוך של מדינת ישראל יתחיל עם שכר של 5,300. ואם הוא מחנך כיתה, עוד 10%, עוד 530 שקלים. זבולון אורלב: גם אם יום העבודה שלו לא מתארך? יוסי וסרמן: לא, כי יום העבודה שלו יהיה יום עבודה של הרפורמה, גם אם בית הספר לא יהיה ברפורמה. משה גפני: ואם הוא לא ירצה? שרת החינוך יולי תמיר: אין דרך אחרת. יוסי וסרמן: מורה חדש יתחיל בעולם החדש. כשהיושב ראש ייתן לי רשות דיבור, אני אסביר. היו"ר מיכאל מלכיאור: זו הבהרה חשובה. שרת החינוך יולי תמיר: אני אסביר לכם. צריך לחלק את זה לשניים, 300 בתי ספר ומורים חדשים זה שתי סוגיות נפרדות. ב-300 בתי הספר, קודם כל, המורים עוברים מה שנקרא תהליך של המרה. שכר המורים החתומים איתנו על ההסכם משתפר ב-3 אופנים. באופן הראשון, אחרי שנים, מ-99' נדמה לי, לא נחתם הסכם לשחיקה. חתמנו על הסכם שחיקה, תוספת שכר תהיה וגם תהיה תוספת חד פעמית מאוד משמעותית השנה. שתיים, כדי שלא יהיה מצב שההסכם עם ההסתדרות הכללית יפחית בעצם מהשחיקה וגם ייצא שהמורים נפגעים, פעם קיבלו ופעם כולם מקבלים, תוספת ההסתדרות הכללית תחול גם על המורים שבהסכם וכל המורים מקבלים את התוספת הזאת, שתגיע לקרוב ל-10%. דרך אגב, גם הפנסיונרים מגיעים ל-11.75, שזה הישג מאוד גדול וחשוב שמר יוסי וסרמן נלחם עליו מאוד והיה מאוד חשוב לכולנו שהפנסיונרים לא יקופחו. זה לכולם. יוסי וסרמן: לטבלה, גברתי. שרת החינוך יולי תמיר: לטבלה. הכול לטבלה. כעיקרון, מיום שנכנסתי למשרד, שינויים הם בבסיס ובטבלה ולא משהו שחולף ובא והולך. זה קשה להשיג הרבה יותר כסף לבסיס, אבל רק זה נשאר. שתיים, כל המורים ב-300 בתי הספר יעברו לפי תהליך ההמרה ויקבלו תוספת של 26% מעל ל-10%-11% שהם קיבלו לפי מה שהסברתי. שלוש, מורים חדשים, בין אם הם ב-300 בתי ספר ובין אם לאו, יעבדו במתכונת החדשה ובשכר החדש. נכון, אם יהיה מורה אחד כזה בבית ספר שעוד לא עבר, יהיה מצבו בשנה הראשונה או בשנתיים הראשונות טיפה חריג משאר המורים. הוא יקבל יותר והוא יידרש ליותר השקעה. אבל כיוון שחשוב לנו מאוד להבהיר, זה גם ישנה את אופי אלה שבאים להוראה, כשהשכר גבוה יותר, אופי העבודה אחר. זאת משרה מלאה, עם שכר, עם תגמול, עם מסלול קידום אקדמי. אנחנו מוכנים לשלם את המחיר שהמורה הבודד, בבית ספר שעוד לא נכנס לרפורמה, יכול להיות שלא נמצה את כל תרומתו בשנה או השנתיים הראשונות. אנחנו לא ניתן יותר שיצטרפו למערכת אנשים במודל הישן. אנחנו רוצים שכל המערכת תעבור. אז נאמר שמורה כזה נכנס לבית ספר ועוד שנה בית הספר ייכנס ועוד שנתיים בית הספר ייכנס, אז בשנה הראשונה יהיו 3 מורים, בשנה הבאה יהיו 15 מורים, ובסוף כל המערכת כולה תיכנס. תוך 3 שנים כל המורים ביסודי יהיו במצב אחר לגמרי מבחינת דפוס עבודתם ושכרם. זה שינוי מאוד ניכר לעומת מה שעבדנו עד עתה. זבולון אורלב: כמה מורים חדשים צפויים להיקלט? שמואל אבוהב: אנחנו מעריכים שאחרי שנגמור את ההמרה, בסביבות 1,500 עד 2,000 בשנה הזאת. רונית תירוש: זה אומר שמורה בשנה שנייה, זה שנכנס לפני שנתיים, ימשיך לקבל את שכר המינימום. יוסי וסרמן: לא. היו"ר מיכאל מלכיאור: רגע, אלו של שנה שעברה לא יקבלו שכר מינימום? יוסי וסרמן: לא, לא. במסגרת תכנית ההמרה לא יהיה מורה שיקבל פחות מ-5,300. היו"ר מיכאל מלכיאור: לא יהיה מורה עכשיו? בתוך ה-300 בתי ספר? יוסי וסרמן: אני מדבר על הוותיקים. לא יהיה--- היו"ר מיכאל מלכיאור: מה שרונית תירוש אמרה שיש בית ספר שלא בתוך ה-300, אז מי שנכנס למערכת בשנה שעברה יקבל שכר מינימום והחדש יקבל 5,300. שרת החינוך יולי תמיר: עד שבית הספר שלו ייכנס. היו"ר מיכאל מלכיאור: אני חושב שהדברים ברורים. מוחמד ברכה: מה יהיה עם הבינוי? שרת החינוך יולי תמיר: הבינוי, כפי שהממשלה התחייבה. הממשלה התחייבה ל-8,000 כיתות חדשות, בעצם ל-7,000 כיתות חדשות ו-1,000 כיתות שהן כיתות שמוחלפות. זאת אומרת, בית ספר קיים, מחליפים קרוון בחמש שנים, על פי חלוקה למגזרים. 39% המגזר הערבי, 28% למגזר החרדי. פעם ראשונה שאנחנו יוצאים לבנייה מאסיבית במגזר החרדי, שלא בנו בו שנים. שאר התקציב למגזר הממלכתי. את ההרשאות של 2007 חילקנו, את ההרשאות של 2008 כמובן עוד לא חילקנו, אבל בסופו של דבר במגזר הערבי יהיו 3,200--- מוחמד ברכה: איך ייראה המחזור? שרת החינוך יולי תמיר: ישבנו עם ועדת המעקב, יש חילוקי דעות לגבי כמה כיתות חסרות. מוחמד ברכה: את אמרת 5,000. שרת החינוך יולי תמיר: אז אני אומרת, אנחנו בונים 8,000 ועדיין--- מוחמד ברכה: את אמרת 5,000 בנוסף לגידול הטבעי של--- שרת החינוך יולי תמיר: אנחנו בונים השנה--- מוחמד ברכה: זה לא סוגר את הגידול הטבעי. שרת החינוך יולי תמיר: לא, זה סוגר. לגידול הטבעי, היה צריך 400 כיתות השנה ואנחנו ניתן כמעט פי שתיים. החלטנו, כיוון שיש חילוקי דעות, גם בדיון שהיה אצל מר רענן דינור, ערב החתימה על החוזה, היו חילוקי דעות מאוד מהותיים לגבי מספר הכיתות הנדרשות. אולי זה יפליא אותך, אבל אפילו היו חילוקי דעות על גודל הגידול הטבעי במדינת ישראל, שזה ויכוח שהתנהל שעות רבות. אנחנו החלטנו, יחד עם ועדת המעקב (דרך אגב, גם עם המגזר החרדי, כמו עם הרשתות) לצאת לסקר מבנים, כדי שנדע באמת, פעם אחת ולתמיד, מה הצרכים ומה באמת המקום של החסר האמיתי. במקביל, המנהל הכללי מנהל את המערך של--- מוחמד ברכה: כולל ישובים בלתי מוכרים? שרת החינוך יולי תמיר: לא, כרגע לא נכנסנו לפזורה הבדווית. היו"ר מיכאל מלכיאור: טוב, אני מודה לך. אני עדיין לא הבנתי כמה כיתות ייבנו השנה. שמואל אבוהב: 1,790 כיתות, הוצאנו הרשאות. רונית תירוש: ממה נפשך? הרי כל שנה זה יוצא. כשלוקחים כמה שנים, זה נגמר במסטינג. 8,000 כיתות זה נהדר, אבל אם זה כל שנה 1,700 כיתות, זה מה שהיה כל שנה, אז איפה הבשורה פה? ואל תיבנה על זה כל כך, זה מה שהיה כל שנה. מוחמד ברכה: אני לא בונה, הם צריכים לבנות. היו"ר מיכאל מלכיאור: הרב הלפרט בזכות דיבור, בבקשה. רונית תירוש: לא, אבל אני לא קיבלתי תשובה על זה. יוסי וסרמן: הבנו את השאלות. שמואל הלפרט: ראשית, אני רוצה לברך את שרת החינוך על המאמצים הגדולים לפתוח את שנת הלימודים, ללא זעזועים ובצורה מסודרת, ובאופן מיוחד אני רוצה לברך אותה על הודעתה מאתמול שכפיית חינוך על החרדים תסתיים בכישלון ודאי. חשוב מאוד ששרת החינוך הגיעה למסקנה החשובה הזאת, שאי אפשר לכפות על החינוך החרדי תכנים של לימודים. תכנית הליבה שניסו לכפות אותה, זה לא הצליח, ושרת החינוך יודעת ומשרד החינוך יודע שבפועל מלמדים בבתי ספר שלנו מתמטיקה, אנגלית, את כל תכניות הליבה. אלא מה? זה חינוך עצמאי והעיקרון של מייסדי החינוך העצמאי, של אלה שעומדים בראש החינוך העצמאי היתה והיא שאף גורם לא יתערב בחינוך שלנו, בתכנים ובתכניות הלימודים. זה הכול. חשוב מאוד שהשרה הזכירה את העניין הזה ואני מקווה שכתוצאה מזה יפסיקו המלחמות שיש נגד החינוך החרדי. לצערנו הרב, בשנים האחרונות ישנן גזרות, חדשות לבקרים, על המגזר החרדי, קיצוצים ללא כל פרופורציה במגזר הכללי ותיכף אני אמנה רק כמה דוגמאות. אני אעשה את זה בקיצור נמרץ, אדוני היושב ראש. אני אתן דוגמה. התקציב הישיבות שהיה בעבר, במסגרת משרד הדתות, וכיום הוא במסגרת משרד החינוך, בשנת 2002 הסתכם במיליארד ו-32 מיליון שקלים, כיום עומד על 280 מיליון שקלים. היו"ר מיכאל מלכיאור: על זה אתה צריך לדבר על הממשלה הקודמת. שמואל הלפרט: השנה, במסגרת הקיצוצים שהולכים לערוך, מוציאים 13,000 תלמידים מחוץ לארץ שעד עכשיו תוקצבו, מהשנה לא יתוקצבו באגורה שחוקה, למרות שסטודנטים מחוץ לארץ מתקצבים. לפי הקצב הנוכחי, של חמש השנים האחרונות, שקיצצו 70% מהתקציב והשנה הולכים לקצץ עוד 40%, 50%, אני בטוח שבעוד שנתיים-שלוש יטילו מס על תלמידי הישיבות, כי לא יהיה כבר מאיפה לקצץ. אז מה יעשו? יצטרכו להטיל מס, כל תלמיד שרוצה ללמוד בישיבה או במוסד חרדי, יצטרך לשלם בשנה הראשונה 100 מיליון שקלים, בשנה השנייה 200 מיליון שקלים, בכדי לעמוד בקצב הנוכחי שהיה במשך חמש השנים האחרונות. משה גפני: הרב הלפרט, אני מבקש ממך, אל תציע להם רעיונות. שמואל הלפרט: הם יעשו את זה, הם יעשו את זה לבד. היו"ר מיכאל מלכיאור: נציגת האוצר כבר רשמה את העניין. שמואל הלפרט: זה כבר רשום, היא לא היתה צריכה לרשום מה שאני אמרתי. אדוני היושב ראש, אני רוצה לתת עוד שתיים-שלוש דוגמאות. תקציב ההסעות לעשרות אלפי תלמידים במשך שנתיים, והשרה יודעת את זה היטב. לא הועבר תקציב להסעות. כתוצאה מזה, רבבות תלמידים לא יכולים להגיע אפילו לבתי ספר. ראשי ישיבות וגדולי ישראל נאלצים להסתובב בעולם לעשות שנור, בכדי לממן את תקציב ההסעות לתלמידים, שיוכלו להגיע לבתי ספר. אני רוצה לשאול את שרת החינוך, האם זה מכובד למדינת ישראל שצריכים להסתובב לעשות שנור, בכדי שתלמידים במדינת ישראל יוכלו להגיע לבתי ספר? 25 בתי ספר קיבלו הודעה שרירותית, והמנהל הכללי יודע את זה, והוא לא שלם עם כך. 25 בתי ספר, שמפסיקים להם את התקציב. מדוע? ככה. מאות מורים מה-1 לספטמבר לא יקבלו משכורת, יפוטרו. אלפי תלמידים יישארו ללא מקום ללמוד, למה? ככה עלה בדעתו של איזה שהוא פקיד, או של איזה שהוא יועץ, איזה שהוא יושב ראש של ועדת תמיכות. אני רוצה לסיים ממש במשפט אחד. שמעתי כאן בקשב רב על הדאגה לילדי הסודנים, 74 תלמידים, ואומרים שלפי חוק החינוך במדינת ישראל, חייבים להעמיד להם מוסדות חינוך שיהיה להם איפה ללמוד ואני כמובן תומך בזה ואין לי שום התנגדות. אבל אני רוצה לומר, חבל שהשרה לא נמצאת, אני רוצה לומר את זה למנהל הכללי, תלמידי החינוך העצמאי, החינוך המוכר, הם גם אזרחי מדינת ישראל, אדוני המנהל הכללי, וגם להם צריכים לדאוג לפחות כמו שאנחנו מלאי דאגה לילדי הסודנים שהסתננו כאן למדינת ישראל. היו"ר מיכאל מלכיאור: תודה. זה ודאי לא תחרות וטוב שציינת את זה. אין שום ספק שצריכים לדאוג לכל הילדים. אני מבקש ממך, מר שמואל אבוהב, בקיצור, כי אם אנחנו נאסוף את כל השאלות, אז בסוף לא נקבל תשובה. קודם לגבי ההערה של חברת הכנסת רונית תירוש ואחר כך להתייחס לדברים של הרב הלפרט. בבקשה. שמואל אבוהב: התוכנית היא תוכנית לחמש שנים, 8,000 כיתות. הוצאנו הרשאות של 1,790 כיתות השנה. 1,790 כיתות בשנה הבאה. סדר העדיפות שניתן להקצאת ההרשאות הללו. סדר עדיפות ראשון, חוסר בכיתות והפתרון לזה, כיתות שכורות. סדר עדיפות שני, בתי ספר שצריכים להתרחב ובתי ספר שצריכים להיבנות על פי המיפוי והפרוגרמה של המשרד. סדר עדיפות שלישי, זה צורך. צפיפות בתוך כיתה, זה נקרא הכרה בצורך. סדר עדיפות שלישי, במקומות מסוימים שהכיתות הן כיתות מסוכנות לשהיית תלמידים בתוכן, תהיה המרה והחלפה של אותן כיתות. בנוסף הסבירה השרה שאנחנו מבצעים סקר של מבנים חדשים. למה? משום שיש בתי ספר רבים שנבנו ובחלוף השנים שינו את הייעוד שלהם למחסני הג"א ולמועדונים וכולי וכולי. אז במקום שיהיה צורך לבנייה, אנחנו רוצים לראות האם אפשר לפדות את המבנים האלה. במקום אחר, אנחנו צריכים לראות מה הבינוי החדש שצריך לעשות. בנוסף לכך, הוקצו כ-130 מיליון שקלים לשיפור הסביבה הלימודית. רונית תירוש: ברשותך, אני לא קיבלתי תשובה במה זה שונה משנים עברו, דיברתי על היקפי הבנייה. שמואל אבוהב: אם ניקח לפני שלוש שנים, אז נדמה לי ששם ירדנו ל-800 כיתות, 900. שי כנעני: והיו שנים שפחות. רונית תירוש: איפה השלטון המקומי? שי כנעני: לפחות היתה שנה אחת שתקציב הבינוי היה 0. ב-2003 היו בערך 400 כיתות, ב-2004 היו קצת יותר, ב-2006 הגענו מתחת לסדר גודל של 1,600 כיתות. רונית תירוש: אז עכשיו זה 1,700. שי כנעני: יצרנו יציבות, נוצרה יציבות והבטחה של לעשות מדי שנה, ובסך הכול אם מחלקים את ה-8,000 ל-5, יש לנו 1,600 כיתות מדי שנה, מול ממוצע הרבה יותר נמוך מתחילת האלף הנוכחי. רונית תירוש: האוצר פה לא שיפר לא בשום דבר, אין פה שום בשורה בעיניי, כדאי שנשים את זה על השולחן. משה גפני: ה-1,700 מתחילים להיבנות? שמואל אבוהב : כן, הוצאנו הרשאות ל-1,790 כיתות. לגבי ה-25 בתי ספר ברשת של בתי הספר החרדיים. כתוצאה מכך שהיתה טענה שבבתי הספר האלה יש אי מילוי של תכנית הליבה והיה על זה ויכוח, סיכמנו ש-25 בתי הספר האלה ממשיכים לקבל תקצוב, עם פתיחתה של השנה. אנחנו בוחנים מחדש עם הפיקוח, את תכנית הלימוד, לוודא האם באמת מלמדים את הליבה, ובינתיים בתי הספר האלה יתקיימו בשגרת לימודים כפי שהיה בשנת הלימודים תשס"ז. משה גפני: לגבי ההסעות. הוא שאל על ההסעות, אפשר לקבל תשובה? אני רוצה לדעת האם תקציב ההסעות במשרד החינוך הוא 600 מיליון שקל, האם החינוך העצמאי אמור לקבל ממנו בתקציב 21 מיליון שקלים? והאם גם את ה-21 מיליון שקלים האלה הוא לא מקבל? ואם כן, למה אומרים בתקשורת שילד חרדי מקבל בהסעות יותר מילד בממלכתי? האם מה שאני אומר נכון? האם תקציב ההסעות--- היו"ר מיכאל מלכיאור: הרב גפני, אף על פי שלא היתה לך זכות דיבור--- משה גפני: לא, אבל זאת היתה השאלה של הרב הלפרט. אני פשוט רוצה תשובה לזה. אנחנו שלושה ימים לפני פתיחת שנת הלימודים. עוד מעט יגידו לי טיעונים משפטיים. היו"ר מיכאל מלכיאור: הרב גפני, תודה. משה גפני: על לא דבר. היו"ר מיכאל מלכיאור: אנחנו באמת רוצים תשובה לגבי ההסעות. שמואל אבוהב: עם חבר הכנסת, הרב גפני, אנחנו מבלים מדי שבוע שעות אינטנסיביות, סביב כמה בעיות אובייקטיביות קשות ו--- זבולון אורלב: יש פה גילוי חדש. שמואל אבוהב: ומורכבות. פה הוא עוד שקט לעומת מה שקורה במשרד שלנו. משה גפני: מה זה משנה מה שאני עושה. אני צריך לעשות את זה, אני חבר כנסת. אני צריך לעשות את זה ואני עושה את זה. אין לי ברירה. שמואל אבוהב: בעיה מספר אחת היא הקריטריונים ששונו על ידי הפרקליטות וזאת תסבוכת שאנחנו נמצאים בסבך שלה כבר שנה ומנסים להתיר אותה. בעיה מספר שתיים, חובות שנקלעו אליהם כתוצאה מאי הכרה בקריטריונים הקודמים וגירעון שהצטבר, שמאיים לשתק את מערך ההסעות. לכן מה שאנחנו כרגע מנסים לעשות זה ליצור יכולת להפעיל את החודשיים הבאים. שתיים, לנסות להגיע, עם הפרקליטות להבנה במתווה של קריטריונים שניתן על פיהם לקיים גם את רשת הגנים וגם את ההסעות. העסק כרגע מורכב. עוד אין פתרון ל-2 בספטמבר, אבל אני מקווה שנצליח לפתור את העניין שלא יהיה מצב שילדים לא יוכלו להגיע לבית הספר, כתוצאה מאי יכולת להפעיל את מערך ההסעות. שמואל הלפרט: תלמידי החינוך העצמאי יוכלו להגיע ב-2 לספטמבר, כמו כל ילדי ישראל? שמואל אבוהב: כרגע הצלחנו לסדר סכום כסף לרשת הגנים בכדי להסדיר את התשלומים שדיברת עליהם, על משכורות יולי, ונסדר את זה גם באוגוסט, בכדי שלא יהיה מצב שזה משתק את יכולת הפעלת בתי הספר. אבל אמרתי, זה פתרון זמני עד וכאשר נגיע להסכמה מוסדרת, מקובלת על הפרקליטות, כי אני מזכיר שהקריטריונים החדשים יצאו מבית היוצר שלהם ולכן צריך לקבל את האשרור שלהם למתווה החדש שאנחנו מנסים להגיע אליו. היו"ר מיכאל מלכיאור: תודה. זה לא לגמרי ברור, אבל אני מקווה שבמשך השבוע זה יתבהר. משה גפני: לי זה ברור. שמואל הלפרט: אדוני המנהל הכללי, מקדמה על חשבון ההסעות כדי שיוכלו להתחיל את שנת הלימודים בצורה מסודרת? שמואל אבוהב: נתנו לרשת הגנים, נקווה שנצליח לסדר את זה גם להסעות. היו"ר מיכאל מלכיאור: יעל גרמן, ראש עיריית הרצליה ויושבת ראש ועדת החינוך של השלטון המקומי. יעל גרמן: אני רוצה קודם כל לפתוח ובאמת לברך את ההישג, בעיניי הישג מאוד מאוד משמעותי, של אופק חדש. אני רוצה לברך את השרה, אני רוצה לברך את מר יוסי וסרמן וגם כמובן את המנהל הכללי וגם את האוצר, כל אחד עסק בזה. אנחנו, במרכז השלטון המקומי, רואים בזה הישג בלתי רגיל ופריצת דרך בחינוך, זה הכיוון והיינו מעוניינים שלאחר מכן הכיוון הזה יושלם ליום לימודים ארוך. עם זאת, אני חייבת לציין שאנחנו מצרים על כך שארגון המורים לא נכנס להסדר ואנחנו מצרים על כך שהמורים של ארגון המורים לא ייהנו מההטבות של הסתדרות המורים, ואנחנו מאוד מאוד מקווים שבמהלך השבוע יגיעו להסדר כדי שגם המורים בעל-יסודי ייהנו ממה שמגיע להם. כמו שאמרה השרה, אנחנו נשענים על המורים. המורה הוא המפתח, הוא ההתחלה והוא הסוף של החינוך. אנחנו רוצים לציין שבמרכז השלטון המקומי אנחנו משקיעים למעלה מ-2.5 מיליארד שקלים בחינוך, וזאת בנוסף למה שמדינת ישראל משקיעה. ואני אומרת את זה בצער רב. כל אחד ואחד מאיתנו, כל אחת מהרשויות שמשקיעה, עושה את זה מתוך אמונה שבאמת החינוך בראש סדר העדיפות, אבל הדבר הוא לא תקין, לא נכון ולא צודק, כי למעשה מה שקורה זה שאותן רשויות חזקות, והרצליה נמנית עליהן, והרצליה נמנית גם על אותן רשויות שמסיעה את כל התלמידים החרדים לכל המקומות, בבני ברק ולכל המקומות, וזאת לא הדוגמה, זה אולי היוצא מן הכלל, אבל דווקא מפני שרשויות חזקות מוסיפות ורשויות חלשות לא יכולות להוסיף, הרי שהתוספת של מרכז השלטון המקומי מעמיקה ומגדילה את הפערים הבלתי נסבלים שקיימים בחברה הישראלית. לכן אני מצטרפת לקריאה של היושב ראש; הממשלה, שמחויבת בחינוך חינם, היא זו שצריכה, והאוצר הוא זה שצריך, להגדיל את התקציבים כדי שהרשויות המקומיות לא תוספנה במקום שהן יכולות ובמקום שהן לא יכולות, לא יוסיפו. זו רעה חולה שאסור להסכים לה. אני רוצה לומר שמרכז השלטון המקומי מאוד מודאג מחוק נהרי. מאוד מודאג, בשני היבטים. משה גפני: את בוודאי מודאגת. יעל גרמן: חבר הכנסת, כל כך מעט אני מדברת. היו"ר מיכאל מלכיאור: חבר הכנסת, אני יכול לרשום אותך קול שני, אבל אני לא יכול בתוך כל אחד. משה גפני: אני מתנצל. יעל גרמן: אנחנו מאוד מאוד מודאגים בשני היבטים. ההיבט הפחות חשוב הוא ההיבט הכספי. לא יעלה על הדעת שעם השמיכה הצרה של אותן רשויות, שלא יכולות להרשות לעצמן להוסיף חינוך עם אותה שמיכה צרה, יוסיפו עכשיו עוד מטלה שתגרום לכך שאנחנו נגלה או את הרגליים, או את הראש, או את האוזניים, או את הבטן. זה לא יעלה על הדעת. זבולון אורלב: השרה כבר קבעה את הכללים? יעל גרמן: לא, אני אדבר מיד גם על הכללים. אבל קודם כל אני מדברת על כך שמדינת ישראל חייבת לפצות את הרשויות המקומיות בגובה ההוצאה שתיגרם להם בנוסף להוצאה הרגילה, אחרת המשמעות היא שאותו חינוך, אותו פער שעליו אני מדברת, יגדל. כי אם ברשות שלא יכולה להחזיק כרגע את החינוך שלה ברמה נאותה, עוד יוסיפו לה מטלה נוספת, הרי שברור שהחינוך הממלכתי והממלכתי דתי הוא שיינזק, כי משם נצטרך לקחת. אין לנו מנין לקחת. אבל אני מודאגת בהיבט נוסף. אני מודאגת מכך שעד שאנחנו לא נראה באמת את אותן תקנות, שעדיין לא ראינו, אנחנו מאוד מאוד חוששים שבמדינת ישראל תיווצרנה שתי חברות שלא תדענה לדבר אחת עם השנייה. חברה אחת שבה יילמדו מקצועות הליבה, שבה ברור שמלמדים את עקרונות היסוד של מגילת העצמאות ומדברים על דמוקרטיה, ומדינה אחרת, שבה אין מקצועות ליבה, שבה אין פיקוח על מה שנעשה, שבה אנחנו לא יכולים לומר מה כן ומה לא, שבה עמותות איסלמיות מחנכות לשנאת מדינת ישראל, שבה עמותות פרטיות מלמדות שכבה אליטיסטית ומגבירות את הפערים. אנחנו מאוד מאוד חוששים מזה, ולכן אנחנו נקפיד, נשים לב ונדאג לכך שבקריטריונים שייקבעו--- מוחמד ברכה: גברתי ראש העיר, אני מציע לך לחזור מהמשפט האומלל הזה. יעל גרמן: לא, אני לא חוזרת. אני לא חוזרת ואני רוצה לומר לך משהו, חבר הכנסת. זבולון אורלב: היא אמרה את זה בלשון עדינה. מוחמד ברכה: אני חושב שאת עושה עוול. יעל גרמן: אני לא סיימתי. מוחמד ברכה: אם נגיד את זה בצורה יותר ברורה, את מסיתה כאן ואת אמורה לייצג את השלטון המקומי, כולל הרשויות הערביות. את לא יכולה להגיד דבר כזה. זבולון אורלב: למה אתה מחפה על--- מוחמד ברכה: אני מציע לך לייצג את מה שאת מייצגת. את מייצגת את השלטון המקומי על כל גווניו ואל להשתמש בוועדת החינוך כדי להסית. יעל גרמן: נכון, ואני מייצגת את--- מוחמד ברכה: אני הצעתי לך בנעימות--- יעל גרמן: שמעתי, שמעתי. מוחמד ברכה: שאת עושה עוול, אבל את בעצם מסיתה. יעל גרמן: אני אענה לך, אני אענה לך. היו"ר מיכאל מלכיאור: חבר הכנסת ברכה, המחאה שלך נשמעה פה. יעל גרמן: נרשמה, נכון. אני אענה. מוחמד ברכה: מה זאת אומרת המחאה נשמעה? אני חושב שאתה צריך להגיד--- זבולון אורלב: היא צודקת מאה אחוזים, אני לא מבין מה הצורך ב--- מוחמד ברכה: על מה, מה צודקת? זבולון אורלב: היא צודקת שהתנועות החמאסיות מחנכות את--- מוחמד ברכה: מה אתה אומר עכשיו? אתה היית מנהל כללי של משרד החינוך סלקטיבי--- זבולון אורלב: בזמני זה לא היה. אני לא נתתי לחמאס להקים בתי ספר. מוחמד ברכה: אתה האחרון שיכול לדבר על דברים כאלה. זבולון אורלב: מה אתה מגן על החמאס? מוחמד ברכה: אתה האחרון שיכול לדבר על הדברים האלה, מהחינוך--- זבולון אורלב: אני הראשון, לא האחרון. הראשון. היו"ר מיכאל מלכיאור: זו לא הסוגיה. יעל גרמן: חברים, אני רוצה לחזור ולומר שנכון, אני יושבת ראש ועדת החינוך ומייצגת את מרכז השלטון המקומי והדברים שאמרתי מקובלים על החברים שלנו במגזר הערבי. חברים במגזר הערבי--- מוחמד ברכה: אז את גם מסיתה ומשקרת. זבולון אורלב: איך אתה מדבר? יעל גרמן: עכשיו אתה תצטרך לחזור בך. מוחמד ברכה: איך אני מדבר? כי היא מנסה להדביק לאנשים דברים שהם לא... היא משקרת. יעל גרמן: חברים שלנו במגזר הערבי מאוד מאוד מודאגים מהחוק הזה שייאלץ אותם להפריש כספים מהחינוך הציבורי בתוך הרשויות הערביות, ששם זה מאוד מצומצם, והם ייאלצו לתת לעמותות פרטיות, שמתחרות בהם ובחינוך הציבורי. וזה על דעת הרשויות הערביות. מוחמד ברכה: את צריכה לדבר על הרפורמה בלי להסית. יעל גרמן: ואני מבקשת מחבר הכנסת ברכה שידבר עם ראשי המגזר הערבי ויידע ויבין שמה שאני אומרת, זה על דעתם. המגזר הערבי מתנגד לעמותות הפרטיות. מוחמד ברכה: את מדברת עם ראשי הרשויות? יעל גרמן: אבל אני רוצה שלא יובן--- משה גפני: הייתי שואל אם זה גם מקובל על ראשי הרשויות. היו"ר מיכאל מלכיאור: אני יודע, אתה היית שואל הרבה דברים. נכון. משה גפני: היא לא היתה מזכירה את זה, אילולא אנחנו. היא מתכוונת אלינו. יעל גרמן: נכון. אתה צודק, נכון מאוד. חבר הכנסת גפני צודק. כשאנחנו מדברים שאנחנו מאוד מאוד חרדים לחינוך הציבורי, הממלכתי והממלכתי-דתי, מאוד חרדים, אנחנו מתכוונים לכך שאנחנו חוששים שבמדינת ישראל יהיו כאלו שלא ילמדו את מקצועות הליבה--- משה גפני: וזה מייצג את ראשי הרשויות החרדיות עכשיו? יעל גרמן: זה לא. אבל הרוב בוועדת החינוך, זה בהחלט על דעת ועדת החינוך וזה בהחלט על דעת יושב ראש מרכז השלטון המקומי ועל הרוב במרכז השלטון המקומי. אנחנו מאוד חרדים, ויותר מזה - לא ניתן. לא ניתֵן, לא רק בגלל העניין הערכי, לא רק מפני שאנחנו יראים לדמוקרטיה ולאזרחות ולערכי מדינת ישראל, כפי שנחרתו במגילת העצמאות. אנחנו מאוד מאוד יראים לכך ומאוד מאוד רוצים שיישמרו בכל אותם מוסדות שהמדינה מממנת, ואנחנו ניאלץ לממן, אבל יותר מזה, אנחנו רואים בדאגה רבה את העובדה שפחות ופחות אנשים וילדים משתתפים בכוח העבודה שלנו. וברגע שאנחנו רואים שישנם מגזרים שלמים שמכיוון שלא מחנכים ולא מלמדים אותם מקצועות שלאחר מכן מאפשרים הקניית מקצוע היי-טק, או מקצוע שבאמת מכניס את האדם לכוח העבודה, כשאנחנו רואים את זה, אנחנו מאוד חוששים שבעוד מספר שנים נעמוד בפני מצב בלתי אפשרי שבו 60% של החברה העובדת תצטרך לשאת על גבה 40% של חברה לא-עובדת. אנחנו חושבים שזו חובתה של מדינת ישראל--- משה גפני: תנתקי להם גם את המים. יעל גרמן: לא. משה גפני: למה? הם הרי יהיו פה לא-יצרנים. יעל גרמן: אני אדאג לכך שהם ילמדו. חבר הכנסת גפני, אני רוצה שהם ילמדו את מקצועות הליבה, כדי ש--- משה גפני: לא, מה שאת רוצה, לא מעניין אותי. תנתקי להם גם את המים. יעל גרמן: אז אני מצטערת שזה לא מעניין אותך, אבל זה מעניין אותי. משה גפני: ממש לא מעניין אותי. יעל גרמן: וזה מעניין את מרכז השלטון המקומי. משה גפני: מעניין את מרכז השלטון המקומי, כל מה שאת אומרת זה הסתה. יעל גרמן: אנחנו נעשה את הכול--- משה גפני: לא, באמת. מוחמד ברכה: את אף אחד לא מעניין מה שאת אומרת כאן. דברי ההסתה שלך. יעל גרמן: אנחנו נעשה את הכל, שבכל מקום שבו לומדים על חשבון כספים ציבוריים, יכשירו את הילדים לעבודה ולהתחלק במטלות ובחובות של החברה הישראלית. זה עיקר הדברים שאותם אנחנו רצינו לומר ועל כך אנחנו עומדים, ואנחנו מברכים בשנה טובה. יעקב אגמון: ישנה בעיה, ונמצאת פה נציגת האוצר, נושא ההסעות הוקפא עד שנת 2002, במסגרת חוק ההסדרים. ישנן לא מעט רשויות שאינן מסוגלות להסיע ב-1 בספטמבר. זבולון אורלב: מה פירוש מוקפא? מה מוקפא? יעקב אגמון: מוקפא זה, שקל ששילמת בשביל הדלק בשנת 2002, אתה משלם בגינו היום, היה עדכון קטן--- זבולון אורלב: התעריפים מוקפאים. יעקב אגמון: זה לא רק זה. זה גם חשמל ומים, הכל נשאר כפי שהיה בעבר. כל שנה, כולל השנה, בחוק ההסדרים, הביאו שוב המשך הקפאה. אנחנו קוראים לזה התשלומים השקליים, ואנחנו מבקשים שהנושא הזה יוסדר באופן מיידי, כי יש לנו מצב שהרשויות הודיעו שהן לא תסענה. הובטח לנו, משרד החינוך--- היו"ר מיכאל מלכיאור: אני רוצה להגיד. אני חושב שזה נושא חשוב וכבד ואני חושב שאנחנו גם צריכים לקחת על עצמנו גם פה, יחד אולי עם ועדת הכספים, את הנושא הזה. לא יכול להיות שבהעלאת מחירים שיש של דלק במדינת ישראל, עובדים עכשיו מאז 2002 באותו תקציב. ההסעות זה דבר נחוץ ביותר בשביל הילדים, כדי להגיע לבית הספר. זה כולל גם חינוך מיוחד והרבה מאוד ילדים שבמיוחד צריכים את הדבר הזה. אין לזה שום היגיון להקפיא את המחיר וזה, שוב, נופל על השלטון המקומי שכמו שאמרה גב' יעל גרמן, מגדיל את הפערים, כי בהרצליה יוכלו לשלם, אבל בשאר המקומות זה לא כך. אלכס מילר: תודה, אדוני היושב ראש. לנצל את ההזדמנות, אני רוצה לברך את התלמידים, מורים, הורים ועובדי מערכת החינוך בפתיחת שנת הלימודים, ולאחל שנה פורייה ומוצלחת. אני גם רוצה לגעת בכמה נושאים שעלו מקודם. דובר פה על כך שמשרד החינוך לקח לעצמו יעדים, כמו נושא של הבנייה והנושא של המשכורות של המורים. אני בטוח שבשנים האחרונות ההזנחה בנושאים האלה הביאה לכך שהיו חייבים לבוא ולמצוא דרך חדשה לטפל בנושאים הללו. אבל לא יכול להיות ששאר הדברים, שגם היו באותם שנים בהזנחה, ואנחנו ראינו שבשנת 2002 ו-2004 היה קיצוץ רחב בנושא של החינוך וזה הביא לכך שנושאים רבים נפגעו ולא סתם ועדת החינוך מעלה אותם היום, כי במערכת החינוך, כולנו יודעים שלא ניתן לראות דברים מהיום להיום, ניתן לראות אותם רק אחרי שנים. ואנחנו רואים כבר עכשיו שחלק מהדברים נפגעו קשה מאוד, ולהחזיר אותם יהיה ניתן אך ורק על ידי תכנית רב-שנתית בכל הנושאים. אנחנו מבחינתנו מעלים את הנושאים האלה בוועדת החינוך וכמובן שהעלויות של אותם דברים הן אדירות, כשעושים חשבון ביחד, אבל עושים את זה בשביל שבסופו של דבר יבואו אלינו עם התכנית, תכנית כוללת של כל הדברים, גם אם זה קשור לבנייה, גם אם זה קשור למשכורות. אני גם רוצה להגיד מלה טובה לך, מר יוסי וסרמן, על הנושא של הרפורמה ועל הנושא של שיתוף הפעולה, אבל חשוב לראות ברפורמה הזו גם חיזוק של מעמד המורה. היום, ואני כבר העליתי את הנושא הזה כמה וכמה פעמים בכל הישיבות שהיו קשורות לנושאי מעמד המורה, על העניין של התואר שמקבלים במוסדות להכשרת המורים, תואר שעדיין הולך כתואר BED, ואנחנו דיברנו על זה שכדאי כבר להגיע למצב שכל התארים במוסדות להכשרת מורים ייהפכו לבי.איי. זה פוגע כשאתה הולך ללמוד תואר שני באוניברסיטה, שאומרים לך 'בגלל שלמדת BED, אתה חייב לעשות אנגלית'. זה לא הגיוני שהמורה שמקבל תואר ראשון, מקבל תואר שהשם שלו פחות טוב מעורך דין, או מרופא, או מכל אחד אחר שלומד לתואר ראשון. וזה מחזק מאוד את מעמד המורה. אני גם רוצה להעלות את הנושא שדובר פה מקודם, על ועדת הכספים, על העיכובים. לא הסתרנו ואנחנו נמשיך להיאבק על החיזוק של שילוב עולים במערכת החינוך. עדיין אין לנו תשובה או פתרונות לכל הנושאים שהעלינו במשך השנה, גם בוועדת החינוך, ולא פעם אחת גם בוועדת הכספים. הנושאים האלה מאוד חשובים. אם היום לא תהיה תכנית רב-שנתית על חיזוק של העולים במערכת החינוך, בסופו של דבר אנחנו נמצא את עצמנו במצב הרבה יותר גרוע מהיום. ראינו את התוצאות. עשרות אחוזים של נושרים בכיתות י"א ו-י"ב. למה זה נובע? מאיפה זה נובע? הילדים האלה לא מצליחים למצוא את עצמם בתוך המערכת. אם לא הוספו שעות, אם לא הוספו תכניות לאותם בתי ספר ששם יש עולים, בסופו של דבר הילדים האלה ימצאו את עצמם ברחוב. ואם היום יש אפשרות לעשות את זה, אז אנחנו ניאבק, ואני מכריז פה חד משמעית, שאנחנו נמשיך להיאבק בכל הכלים הפרלמנטריים שלנו, בשביל--- שרת החינוך יולי תמיר: כולל עיכוב העברות כספיות? אלכס מילר: אני אמרתי ואני אומר את זה. אי אפשר היום לבוא ולהזניח את הנושא הזה. הילדים האלה גדלים בתוך המערכת ואנחנו מצפים מהם בסופו של דבר שיתגייסו לצבא הגנה לישראל, עם ערכים, עם פטריוטיזם. מאיפה הם יקבלו את זה, אם הם לא לומדים את זה? מי ילמד אותם? שרת החינוך יולי תמיר: אין לנו ויכוח על המהות, אני שואלת אותך, האם באמת--- אלכס מילר: אבל מאיפה זה יבוא, אם זה לא נעשה? את אמרת לי לפני שבוע שתהיה תכנית על הדברים שאתם עושים בנושא של הקליטה. שרת החינוך יולי תמיר: נכון, אנחנו עובדים להכין אותה. אלכס מילר: אוקיי, כשתבוא התכנית, אנחנו נבחן את זה, נשב ביחד, אין לי שום בעיה, גם עם יושב ראש ועדת כספים, בתפקידו. תוכלו לשבת ולעשות ישיבה על כל הדברים שקשורים לנושאים שהועלו על ידי ועדת הכספים, פעמיים, ופעמיים לא קיבלנו תשובה בוועדה על אותם נושאים, גם של נושא של השפה הנלמדת. שרת החינוך יולי תמיר: אני שואלת אותך שאלה ישירה: יש תכנית, המנהל הכללי עובד על התכנית, יש לו עומס גדול. אמרנו שאנחנו מכינים תכנית, להציג אותה, אבל אני שואלת אותך, האם זה מצדיק עיכוב של העברות תקציביות שעלולות למנוע את פתיחת שנת הלימודים. אלכס מילר: אני שוב אומר, אנחנו, כל השנה, במשך כל השנה, התרענו והעלינו את הנושא הזה על סדר היום. אנחנו גם הזהרנו שבסופו של דבר כל עוד הנושא הזה לא יטופל, נשתמש בכל הכלים הפרלמנטריים. אין מה לעשות, אלה הכלים הפרלמנטריים ובהם נשתמש. אנחנו לא נרשה לכך שלא יהיה פתרון לשילוב של העולים שמגיעים היום למדינת ישראל, בתוך מערכת החינוך, וגדלים ללא ערכים וללא השעות, ולא מסוגלים אפילו לקבל שעות בלימודי עברית, כמו שמגיע להם. לא לומדים עברית, לא מקבלים ערכים. איך אתם רוצים שהם יהיו אזרחים של המדינה, שגם אחר כך הם צריכים להגן עליה? מאיפה זה יבוא להם? זה לא יבוא להם מהאוויר, זה צריך לבוא ממערכת החינוך ואתם צריכים לדאוג לזה. תנו לנו פתרון, אנחנו נשתף פעולה, כמו ששיתפנו מקודם. שרת החינוך יולי תמיר: אני מוכרחה להגיב על זה, כי אני חושבת שיש פה אלמנט... העניין של קליטת עלייה חשוב לנו, המנהל הכללי התחיל להכין תכנית. אחת הסיבות שהתכנית לוקחת כל כך הרבה זמן, כי כשעשינו פרישת המהלכים שעשינו רק בשנה הזו, לעודד קליטת עלייה במערכת, פרשנו עשרות תכניות ואנחנו עדיין עובדים כדי לאגם את כל המשאבים ולהציג תכנית מאוד עניפה, חלקה הגדול מבוצע בהצלחה רבה. אנחנו גם הסברנו שדוח שמידט, שהמשרד שותף לו, יעסוק בנושא, המאוד חשוב, של נוער במצוקה, ויגיע בחלקו באמת למקום שהוא נדרש, של נוער עולה. מה שלא מקובל עליי, ואני אומרת את זה בגלוי, זה להשתמש בכלי של עיכוב העברות תקציביות, ערב פתיחת שנה, ובכלל, לצורך קידום רעיון חשוב ככל שיהיה. המערכת לא יכולה להתנהל כך. המערכת הזו צריכה לשרת את כולם. היא צריכה לשרת את חבר הכנסת גפני ואת חבר הכנסת ברכה, ואותך, ואת יעל גרמן, ואת כל מי שיושב כאן. לא יכול להיות שקבוצה אחת תבוא ותגיד, 'בגלל שאנחנו לא שבעי רצון, אנחנו מעכבים את מעבר הכספים לכל המערכת' וישביתו את המערכת. זה נראה לי לא סביר. היו"ר מיכאל מלכיאור: אנחנו נשב עם יושב ראש ועדת הכספים, ננסה לפתור את העניין הזה, כי ודאי לא יכולים לעכב את פתיחת שנת הלימודים ואנחנו, יחד עם זה, נדאג לעלייה ולצמצום הפערים פה ונילחם. אנחנו נשב על זה בהמשך היום. אלכס מילר: רק כמשפט, אני רוצה להגיד שגם הנושא של עיירות הפיתוח, שהחיזוק של המערכת בעיירות הפיתוח, חשוב מאוד ואנחנו רואים שאם גם מערכת החינוך מבחינת העניין התקציבי לא תחזק את עיירות הפיתוח, אנחנו נראה את הירידה ובסופו של דבר, העיירות הללו יזדקנו ולא תהיה שם עלייה של צעירים ועלייה של צעירים אפשר להבטיח אך ורק בעזרה של השקעה, בעזרה בחינוך, השקעה בדיור ובמשכנתאות, ואם הדברים האלה ימשיכו להתקצץ, אנחנו נגיע למצב שלא יהיו שם צעירים והכול שם ילך וידרדר. יוסי וסרמן: מספר משפטים, ברשות היושב ראש. ראשית אני מבקש להודות לשרה ולמנהל הכללי, למר אלי כהן, הממונה על השכר והצוות שאתו, על כך שאפשר יהיה, אחרי 60 שנות קיום מדינה, להתחיל ולראות ניצנים ראשונים של רפורמה ושינוי של מדינת ישראל כלפי מערכת החינוך. מעולם לי לא זכור, ואני מורה ומנהל ותיק מאוד, הרבה מאוד שנים, שמדינת ישראל השקיעה במערכת החינוך סכומים של מספר משמעותי של מיליארדי שקלים על מנת להביא לשינוי מעמד שכר המורה וביסוס הפרופסיה שלו. אנחנו נרצה להביא למערכת החינוך את טובי האנשים הצעירים של מדינת ישראל, שיבחרו להיות מורים, ולא עם 2,700 שקלים שכר התחלתי של בוגר אוניברסיטה, אלא עם 5,300 ו-5850, כשכר התחלי, בחודש הראשון לקבלת שכרו. זה דבר ששאפנו אליו הרבה מאוד שנים והנה עכשיו יש סיכוי שנלך לרפורמה רחבה, שמה שאנחנו עושים עכשיו אלה הם השלבים הראשונים שלה. עוד לא נגענו במספרי הילדים בכיתות, עוד לא נגענו בצורך, בחובה של מדינת ישראל להכיר בחינוך כמקצוע בעל עדיפות לאומית מובילה, כי זה היסוד לעצם קיום החברה. החינוך במדינה כמו ישראל. לנו אין משאבים, לנו יש משאב אנושי. אנחנו צריכים שכולם יכירו בכך שהחינוך הוא יסוד היסודות של כולנו. צריך להתמודד גם נגד האלימות ואמרה השרה והיא מובילה תכנית, שאנחנו נשמח להיות שותפים מלאים בה, למניעת נגע האלימות בבתי הספר, שהיא בבואה של החברה האלימה שבה אנחנו חיים. יושבים כאן אנשי המשטרה ויודעים על מה אנחנו מדברים. אלה הם דברים שעוד לא עשינו. אנחנו צריכים לעשות. מה שאנחנו עושים זה תחילתו של הליך. ואני רוצה להגיד מלה לגברתי המכובדת, רונית תירוש, מתוך היכרות של הרבה שנים איתה. היא ורפורמה הולכים יפה מאוד יחדיו. יפה מאוד יחדיו. ואם היה תלוי בה, בזמנו, היינו מתקדמים הרבה הרבה יותר. זו אמירה שלי, על אחריותי שלי, אני אומר שהצוות הנוכחי--- משה גפני: לא הבנתי, אתה יכול להרחיב בזה? יוסי וסרמן: הצוות הנוכחי, בראשות השרה, עם תפיסת העולם שלה, שכשעושים דברים עושים את זה בשיתוף עם בני אדם, ולא מכתיבים להם ומחוקקים להם, אלא משכנעים אותם שיעשו את העבודה מתוך רצון ומתוך הכרה, ועם המנהל הכללי של משרד החינוך והממונה על השכר, נפתחה הדרך לעשות זאת וגב' יעל גרמן, מרכז שלטון מקומי, יחדיו אפשר להתקדם ואפשר לבוא ולומר שנפתח פתח להתקדמות. ידידי, מכובדי, חבר הכנסת, תואר BED, הוא תואר דיסציפלינרי של מקצוע ההוראה. הוא בטח ובטח לא נופל מתואר בי.איי., אבל נתווכח על זה ואני מוכן לנסות לשכנע אותך בעמדה הזאת. אני רוצה לומר משהו על חבריי בארגון המורים. רפורמה במערכת חינוך עושים כל המורים, לא עושים חלק מהמורים. כל המורים צריכים להיות שותפים ברפורמה במערכת החינוך, שכאמור פעם ב-60 שנה, מאז שהמדינה קמה, לא היתה כמותה. לא היתה כמותה. יש לעשות כל מאמץ לנסות ולהביא לכך שכל ציבור המורים יהיה שותף ברפורמה, בהדרגה, בשלבים. מדובר בסכומים גדולים ביותר. היינו שמחים לעשות את זה בבת אחת, זה לא עובד. למרות שאנחנו מייצגים 115,000 מורים, רוב ציבור המורים במדינת הציבור, אני חושב שכל ציבור המורים צריך להיות שותף בהליך כזה שמדינת ישראל מובילה ואני מקווה שבימים שנשארו, אפשר יהיה להגיע למצב שכל המורים ילכו לרפורמה, ילכו אחרי משרד החינוך ויובילו את הרפורמה, יחד עם משרד החינוך, ונקדם את מערכת החינוך קדימה. אני רוצה לאחל שנה טובה לכל חברי הכנסת, לכל ההורים, לכל התלמידים, לכל חבריי המורים. תודה רבה. זבולון אורלב: אני מוכן לוותר עד שהשרה תחזור. דבריי מכוונים אל השרה. עם המנהל הכללי, יש לי רק שבחים. עם השרה יש לי ויכוח. רונית תירוש: אז עד שהשרה תחזור, תרשה לי בכל זאת. אני רק רוצה לברך. קודם כל, אני רוצה להצטרף לקריאה של המזכיר הכללי של הסתדרות המורים, לרן ארז, ולהצדיק את דבריו בכך שאי אפשר לסבול מצב שבו מורה אחד ייהנה מהרפורמה והשני לא. ואני קוראת לו להתעשת, להתעלות מעל כל הלבטים, ויש לבטים. אני מסכימה איתו בחלק מהטיעונים, אבל מהפכה לא עושים ביום ואני מאוד מקווה שהוא יצטרף, ותוך כדי ינווט את המאבק שלו כדי להשיג יותר. מה שנכון תמיד. היו"ר מיכאל מלכיאור: אגב, אנחנו כולנו מצטרפים לבקשה הזאת. רונית תירוש: אני בטוחה בכך. אני רוצה גם לברך את תלמידי ישראל, את המורים והמנהלים וצוותי ההוראה והחינוך ואת מי שדואג להם בהסתדרות המורים וגם בארגון, וכמובן את הנהלת משרד החינוך שאני יכולה לנחש את המאמצים שהיא משקיעה על מנת שהשנה תיפתח בצורה מסודרת. אנחנו מתפללים, תומכים ומאחלים שנה טובה. משה גפני: עכשיו אני, בגלל שאני לא מחכה לשרה. אחרי זה, בשיחות שיש לי עם משרד החינוך, אני אגיד לה את מה שאמרתי. אדוני היושב ראש, אני מודה לך. לא חשבתי לקחת רשות דיבור ואני באמת מודה בעובדה שאני מבלה הרבה במשרד החינוך, אני גם מקבל שם, דרך אגב, יחס טוב, גם מהשרה וגם מהמנהל הכללי. אבל בעיות לא נפתרות. במערכת החינוך החרדית, שבניגוד למערכות אחרות, היא כמעט לא הולכת להשבתה, אני דווקא הצעתי עכשיו כן ללכת להשבתה, אבל נוצר הרושם בציבור הרחב שהמערכת הזאת משופעת בהרבה מאוד כסף והיא מתפקדת מצוין. היא לא מתפקדת, אנחנו לא נמצאים במדינה דמוקרטית, אין בעניין הזה מבחינתי שום ספק, לא שוויונית ולא כלום, וגם לא מכבדים את החוקים. אני מבקש לומר כך, אדוני היושב ראש, ואני אמרתי במליאת הכנסת - חבר הכנסת ברכה, אני מתנצל על זה שיש חרדים, בגלל שלכן פגעו לכם בקצבאות הילדים, בציבור הערבי. אם לא אנחנו, החרדים, לא היו מורידים את קצבאות הילדים, בכם לא היו פוגעים. מוחמד ברכה: להיפך, להיפך. משה גפני: לא, אני אומר לך. אני מתנצל, זה בגללנו. אני אומר לך, לא היו מדברים לחלוטין על הנושא של החינוך הערבי, האיסלמי וכל מה שמדובר, אילולא החינוך החרדי. זה הנושא. אם אנחנו לא היינו כאן, לכם היה יותר קל. תאמין לי. מוחמד ברכה: אתה מסית אותי נגדך? משה גפני: לא, אני אומר לך את העובדות. מה לעשות? אתה יודע שאני אומר אמת. אנחנו מתנצלים בפני הציבור הערבי שאנחנו קיימים. אגב, אני לא יודע אם את הנכבה, שהשרה אומרת שצריך ללמוד בליבה, אם גם החינוך החרדי צריך ללמוד. כנראה שכן. אנחנו דווקא בעד איזה מלחמת עצמאות של הציבור החרדי. יכול להיות שאנחנו נלמד את זה. על כל פנים, לגופו של עניין. אני מבקש, כדי שלא ייווצר הרושם, לכן כל כך היה איכפת לי לומר את הדבר, אמרה פה השרה, אני אומר את זה וזה נאמר גם בדיונים בקדנציות הקודמות, כאן בוועדה- אנחנו מדברים על בתי ספר יסודיים. בבתי ספר יסודיים בחינוך החרדי, בנים ובנות, לומדים את הליבה. אנחנו לא רוצים לקרוא לזה ליבה. מסיבותינו אנו. יש דברים שיש בחינוך הממלכתי, שאנחנו לא רוצים לקחת. אצלנו יש פחות אלימות, פחות סמים. לא את הכול אנחנו לוקחים. לוקחים את הליבה במתכונתה. לומדים אנגלית ומדעים ועברית, והכול. לומדים. ברמה פחותה, בכל אופן חרדים, לא כישרוניים כמו האחרים, אבל לומדים את הכול. אז יושבת ראש עיר, שאני מאוד מכבד אותה, אגב, מה שהיא אמרה לגבי החינוך החרדי, היא צודקת. בהרצליה המצב הוא, הלוואי והיה בכל הארץ. אבל לשבת פה ולהגיד דברים שלא מתחילים, לא מסתיימים. מה זה לא לומדים את הליבה? בדקת אם בבית הספר של החינוך העצמאי בהרצליה לומדים אנגלית? לומדים מדעים? אל תעני לי, תעשי לי טובה. הרי זה לא יסתיים. יעל גרמן: אני רוצה שילמדו את הליבה. טוב שלומדים את הליבה. משה גפני: על החרדים אפשר להגיד כל מה שרוצים, העובדות לא יבלבלו. יעל גרמן: אין בעיה במקום שלומדים את הליבה. משה גפני: אבל גב' יעל גרמן, לי יש חסינות, לך אין. אז בואי תני לי להגיד. יעל גרמן: אתה צודק. עובדים על חסינות לראשי עיר, אבל זה עוד לא הולך. משה גפני: מה שעושים לכם, עושים בדיוק את ההיפך. אני עכשיו צריך להגן עליכם בוועדת הפנים. על כל פנים, לומדים את הליבה והמציאות היא שלבוא ולומר כאן שאת לא מוכנה לחוק נהרי. אני לא רוצה את חוק נהרי, לא ביקשתי את חוק נהרי. ביקשתי להשאיר את המצב הקיים, כמות שהוא. לא ביקשתי שום דבר נוסף. לא מאפשרים את זה. עכשיו אני רוצה להגיד לגבי ההסעות. תקציב ההסעות במשרד החינוך הוא 600 מיליון שקלים. החינוך החרדי, לא רוצה להתהדר במספרים, אני לא יודע מה, אבל אנחנו מדברים על בין 15% ל-20%, כאשר תקציב ההסעות של החינוך העצמאי הוא 21 מיליון שקלים, שלא מועבר. 21 מיליון שקלים, נדמה לי, היות ואני באמת למדתי בחינוך העצמאי ושם, כשלמדו מתמטיקה, הלכתי לים, אבל נדמה לי שאנחנו מדברים על משהו בסביבות 3%, כשהחינוך החרדי הוא בסביבות 15% עד 20%. זה החוק אומר. החוק, שעליו את רוצה שאני אחנך את הילדים שלי, אומר בחוק יסודות התקציב, שצריך לתקצב בשווה את תלמידי החינוך העצמאי, כמו כלל ילדי ישראל. עכשיו תסבירי לי, איך אני אסביר לילד החרדי, שהוא מתוקצב 3%, בשעה שהוא קרוב ל-20% ממערכת החינוך. איך זה מתיישב עם החינוך לדמוקרטיה ושמירת השוויון והחוק? לא סיימתי. הרשויות המקומיות הרי מביאות את ה-matching. בסביבות 50%, תלוי לפי היישוב שעליו אנחנו מדברים. הרשויות המקומיות, ברוב המוחלט של המקומות, לא מביאות את ה-matching. זאת אומרת, אנחנו מדברים כבר לא על 3%, אלא מדברים כבר על 2%, על אחוז וחצי. ולא סיימתי. תתנו את ה-2%. גם את זה לא נותנים! אנחנו נמצאים ערב פתיחת שנת הלימודים ואת השוטף (אני לא מדבר על החובות, שיש כבר החלטת ממשלה), את השוטף לא נותנים. אנחנו הולכים לפתוח ב-2 לספטמבר, הולכים לפתוח את מערכת הלימודים, הילד בקרית שמונה (אצלנו זה בתי ספר אזוריים, זה לא ישובים חרדיים, יש בית ספר אחד באזור), הילד צריך לנסוע לבית הספר, איך הוא ייסע? איך? עכשיו, אני אומר לך, אדוני היושב ראש, תדע לך שהשרה עושה הכול על מנת שזה יקרה. המנהל הכללי עושה הכול על מנת שזה יקרה, הם פשוט לא שולטים במשרד. זאת בעיית הבעיות. אין מדיניות, אין כמו לעמוד מול התלמידים, מול המורים, מול המערכות, ולהגיד 'זאת המדיניות של המשרד ואנחנו דורשים שזה יהיה'. יש אנשים, בדרג שונה לחלוטין מאשר שרה ומנהל כללי, ששולטים במשרד. מדברים על רפורמות, מדברים על כל מיני דברים. אני הרי מכיר את זה, הרי אני עובד במשרד החינוך. אני לא מקבל שם משכורת, אבל אני עובד שם, אני יודע איך המשרד מתנהל. אני צריך להגיע ולשמוע מאנשים מכובדים, שאני מאוד מכבד אותם, כמו גב' יעל גרמן, על התנועה האיסלמית ואיזה מן ציונות גדולה, אבל יש ילד קטן, בן 6, ילדה בת 6, שב-2 בספטמבר היא צריכה לנסוע לכיתה א' ומדינת ישראל לא מעמידה לה הסעה. ומספרים לי פה על מורכבות ועל טיעונים משפטיים. איזה טיעונים משפטיים? על מה אתם מדברים? אתם לא מדינה שוויונית. אני לא הולך ללמד את הילדים שלי על הדמוקרטיה שלכם. אני הולך ללמד על דמוקרטיה אמיתית, שכל ילד שווה, בין אם הוא ערבי, בין אם הוא חרדי, בין אם הוא ציוני-דתי, בין אם הוא סתם איזה, לא יודע, סתם כזה חרדי. היו"ר מיכאל מלכיאור: הרב גפני, תודה. משה גפני: אני מבקש, אדוני היושב ראש. היו"ר מיכאל מלכיאור: השאלה מאוד ברורה. משה גפני: לא, אין לי שאלות. היו"ר מיכאל מלכיאור: ההערה. משה גפני: אין לי שאלות, אני רק מבקש ממך, אדוני היושב ראש, תאמר לשרה ולמנהל הכללי שייקחו את המושכות לידיים, ינהלו את המשרד ושיודיעו היום תשובה, מה אומרים לאנשים, או למסיעים שבמשך חודשים ארוכים לא שילמו להם שקל וצריך לפתוח את שנת הלימודים. אני לא מדבר על עוד אלף בעיות. רק זה לבד מספיק. היו"ר מיכאל מלכיאור: תודה. אני מבקש התייחסות של השרה לעניין הזה, במיוחד של ההסעות, שהיה בו איזה אי-בהירות במה שנאמר לפני זה. יש כאן תחושה שאתם רוצים לפתור את הבעיה ולא ממש מצליחים. שרת החינוך יולי תמיר: טוב, הבעיה, כפי שגם אמר המנהל הכללי בבהירות רבה, היא בעיה משפטית, ואנחנו מוכנים לעשות הרבה מאוד דברים כדי שהמערכת תיפתח, חוץ מאשר לפעול בניגוד לחוק. במסגרת לימודי הדמוקרטיה שלי לימדו אותי גם את שיטת הכפיפות לחוק. היו"ר מיכאל מלכיאור: אגב, זה נכון גם לגבי החוק של הילדים חולים? שרת החינוך יולי תמיר: זה נכון לגבי כל דבר. היו"ר מיכאל מלכיאור: כי המשרד לא מקיים את החוק. שרת החינוך יולי תמיר: אנחנו מקיימים את החוק. היו"ר מיכאל מלכיאור: ממש לא. שרת החינוך יולי תמיר: סליחה, חבר הכנסת מלכיאור, אנחנו מקיימים את החוק. אנחנו לא מקיימים אותו תמיד במלואו, כי גם החוק מכיר בזה, לעניות דעתי, ויתקנו אותי גדולים ממני במשפט, גם המערכת המשפטית מבינה שאני צריכה את מה שיש לי לחלק על פי קריטריונים מוכרים וראויים, ואם אין לי את כל הסכום, אני לא יכולה לחלק את מה שאין לי. אבל אני רוצה לחזור לדבריו של חבר הכנסת גפני. אני חושבת שיש בעיה מהותית, שאנחנו ננסה לפתור אותה השנה, באמת לא בשיטת הטלאים, אלא בשיטת היסוד. דרך אגב, אני הצעתי לחבר הכנסת גפני, כמו גם לחברי כנסת אחרים, שאנחנו נראה בחינוך החרדי חינוך ממלכתי-חרדי. הם היו נכנסים תחת כנפיה של המדינה, לא ברמה הפדגוגית, שאני יודעת שהעצמאות הפדגוגית יקרה לליבם ואני לא מתכוונת לפגוע בה, אבל ברמה המנהלית, כל הבעיה הזו היתה נפתרת. הרי אנחנו חיים במדינה שאימצה לעצמה פתרון, שמשפטית הוא מאוד מורכב. אנחנו ננסה לפתור את הבעיה המשפטית. כמו שיודע חבר הכנסת גפני, אנחנו בשיח מתמיד עם משרד המשפטים, עם היועץ המשפטי לממשלה. כל שיותר לנו לעשות, ייעשה מיד. מעבר לזה, אני לא יכולה לעשות או לשנות קריטריונים שמשרד המשפטים לא מאשר אותם. משה גפני: לא, אנשים עוד יחשבו שהחוק אומר לא לשלם. החוק אומר לך לשלם. שרת החינוך יולי תמיר: לא, הרב גפני, החוק אומר לי לשלם. משה גפני: היות ואני מכבד אותך, אני לא מגיב. את רק צריכה לדאוג שיהיו הסעות. שרת החינוך יולי תמיר: הרב גפני, אתה יודע את התנאי שהוצב לגבי הקמת עמותה, ואתה יודע איזה התנגדות. אנחנו הלוא מדברים על זה כל יום. אתה יכול לומר 'משרד המשפטים' בביטול, אני לא. אני רוצה לומר מלה גם על העניין של תקנות חוק נהרי. כידוע, אני התנגדתי לחוק נהרי, אבל באותה רוח שאמרתי קודם לכן, חוק הוא חוק ומרגע שחוקק, אני מצייתת לו. אנחנו השלמנו את התקנות. סליחה, גב' יעל גרמן, אבל השלטון המקומי ראה אותן והוא אף הגיב עליהן, ואף היינו בשיח--- יעל גרמן: ישבנו אצלך ואמרנו מה עמדתנו. שרת החינוך יולי תמיר: לא, גם אחרי זה, את פשוט לא היית. את לא היית בארץ, אבל היה דיון על זה ואנחנו קיבלנו את כל ההערות, גם מפורמה 15 וגם מהשלטון המקומי, והרבה מאוד עמותות שמושפעות מהחוק נתנו לנו את חוות דעתן, כולל השר נהרי. הגענו לנוסח כמעט מוסכם של תקנות. הודענו אתמול, בראשית הכנס (את הגעת קצת יותר מאוחר). יעל גרמן: לא, אני שמעתי אותך היטב היטב. שרת החינוך יולי תמיר: הודענו שאנחנו לא ניתן, וזה גם על דעתו של השר נהרי, אנחנו לא ניתן ליישם את התקנות בלי הסכמה על מימון התקנות. לכן עתידה להיות בהקשר זה פגישה של השלטון המקומי עם משרד האוצר ועם השר נהרי ואיתנו, על מנת לסכם את הנושא הזה. אני הכרזתי שהתקנות לא יתוקנו, אלא אם נגיע להסדר ברמה התקציבית, אחרת לא תהיינה תקנות והנושא הזה נמצא בטיפול מתמיד ויומיומי. אני חושבת שאנחנו הולכים בכיוון נכון, אם החליטה המדינה, תתוקנה תקנות. אנחנו הכנסנו את התקנות, דברים מהותיים מבחינתי, לגבי תפיסתנו את ערכי החינוך, ואני מקווה שאנחנו נצליח להגיע גם להסכמה בנושא התקציב. זבולון אורלב: מערכת החינוך ידעה שרים ממפלגות שונות ומדעות שונות ושרים מראשית המדינה ממפלגת העבודה, מהמפד"ל, מהליכוד, ממרץ היו שלושה שרים. אני מוכרח לומר לך, גברתי השרה, שהבעיות שיש בחינוך הציוני דתי, שיש בהיבט הפוליטי, בהיבט הרעיוני, בהיבט האידיאולוגי, שיש לנו איתך, לא היו לנו עם אף שר קודם. הראיה הטובה ביותר זה הבעיות החוזרות ונשנות שיש לנו עם השירות הלאומי וגם במה תעסוקנה הבנות של השירות הלאומי. פתאום הן פסולות לכל מיני משימות לאומיות. עוד מעט יעשו גם בצבא אולי שינויים בין מפקד עם כיפה סרוגה לבין מפקד שאין לו כיפה סרוגה על הראש. זה גם אחוז הקיצוצים שהושתו על ארגוני הציונות הדתית, כמו המכינות הקדם צבאיות, כמו המדרשות, כמו נושאים נוספים, ולכן בסדר שיש ויכוחים פוליטיים, זה בסדר. יכולים להתווכח על הקו הירוק, יכולים להתווכח על הנכבה, יכולים להתווכח על הרבה מאוד דברים פוליטיים, אנחנו אנשים פוליטיים, זה בסדר גמור, אבל לא היה לנו תקדימים כאלה שהוויכוחים האידיאולוגיים גלשו גם להרגשה שהחינוך הציוני-דתי פשוט מוכה, מקוצץ באופן בלתי פרופורציונאלי ופוגעים בו. אני לא צריך להטיף מוסר לאף אחד באשר לחשיבותו של החינוך הציוני-דתי, דווקא בימים אלה, שמדברים בסדר היום הלאומי על נושאים שונים. אין צורך לפרט. אני חושב שזו חובתו של כל שר חינוך, מעבר לחילוקי הדעות האידיאולוגיים, לדאוג לחיזוקו של החינוך הציוני-דתי. הדבר השני שאני רוצה לומר זה שבסוגיה של צמצום הפערים, ואין ספק שהחינוך הוא המכשיר העיקרי לצמצום פערים, אין בשורה. לא רק שאין בשורה, אין מהלכים מהותיים. הצעת בזמנו חוק הזנה, שתמכתי בו. לצערי לא היה לזה רוב, כי הממשלה הלכה על הצעת החוק של חברת הכנסת רוחמה אברהם. את יודעת את הבעיות שהיו השנה עם חוק ההזנה. מה קורה איתו בשנה הבאה? הוא מורחב? הוא מוגדל? אין. חוק השילוב, שאני מודה שיש לי מעורבות אישית כיוון שאני המחוקק שלו. אנחנו ממשיכים לשמוע את הבעיות החמורות. וכל הנושאים של הגנה על ילדים. דיברת על רווחה חינוכית. הנושא הנוסף הוא גם שכל שנה היתה מתחילה באיזה שהיא בשורה חינוכית, באיזה שהוא חזון. חשוב לדבר על התקציבים, אם אין קמח אין תורה ואם אין תורה, אין קמח. הקמח חשוב מאוד, אני מסכים, אבל נושא של התוכן, של החזון, של הבשורה, מה אנחנו מצפים, מה תביא השנה החדשה? מה יעשו המורים החדשים? ואני מברך שיבואו מורים חדשים ויקבלו משכורות גבוהות, זו בשורה מאוד חשובה וצריך לברך על הדבר הזה, ואמרתי לך שביום שנצביע בכנסת על תקציב המדינה ואני אראה את התוספת (אני סקפטי. אני רוצה לראות את התוספת בספר), אני אקום ואברך אותך. ככה התחייבתי וכך אעשה. שרת החינוך יולי תמיר: בשנה שעברה חבר הכנסת גפני הבטיח לרקוד על השולחן, לא יצא מזה כלום. משה גפני: בגלל שלא שהיתה תוספת. אני גם עכשיו אומר. זבולון אורלב: על כל פנים, גברתי השרה, תפקידו של שר זה להוביל את הבשורה ואת החזון ואנחנו מצפים לשמוע. ההערה הרביעית שלי היא נושא הכשרת המורים. זה מאוד חשוב, ההישג הזה של המורים החדשים ושכר המורים. החבר וסרמן, אני מברך גם את הסתדרות המורים והעומד בראשה, אותך ואת ממלא מקומך ואת כל החבורה הטובה שהובילה את העניין הזה, כמובן עם השרה, עם הממונה על השר ועם המנהל הכללי. כל אחד, על פי תרומתו. אבל אם לא תהיה הכשרת מורים ראויה, כל המהלך הזה לא יצלח. לצערנו, ועדת החינוך, במשך השנה, בראשותו של היושב ראש הנמרץ שלנו, דנה בנושא כמה וכמה פעמים ויש תחושה קשה מאוד, במכללות האקדמיות להכשרת מורים, באשר לעתיד לא ידוע, אצל חלקם חרדה, קיצוצים וכדומה. ההערה החמישית הקצרה שלי היא בסוגיית התקציב. אני עדיין לא יודע, ואשמח לשמוע, האם התוספת הזאת לשכר המורים היא תוספת נטו, או שבצד אחד נותנים ובצד השני לוקחים. אנחנו הרי מכירים. התקשורת עכשיו חשפה את התרגיל שעשו עם השר מופז. אמרו לו 'אוקיי, תיקח 150 מיליון שקלים, אבל תקצץ את זה מסוגיות אחרות שיש לך במשרד'. האם התוספת היא תוספת נטו. האם אנחנו יכולים לומר שבשנה הבאה, תקציב 2008, בתקציב הזה יהיה גידול נטו, או שנצטרך הלאה להמשיך ולספוג קיצוצים. שאלה נוספת היא שיטת הקצאת השעות. מסתובבות שמועות, ויש גם ידיעות כאלה ואחרות, ששיטת הקצאת השעות הולכת להשתנות. הולכים להיות בה שינויים שוועדת החינוך, למיטב ידיעתי, ואני מאלה שמשתדלים להיות פה בישיבה, לא עסקה בסוגיה, ואני מבקש, אדוני--- היו"ר מיכאל מלכיאור: אנחנו התייחסנו לזה, בהרחבה. זבולון אורלב: אוקיי, אז אני מתנצל. יכול להיות שהייתי עסוק בוועדת ביקורת המדינה באותה ישיבה. שאלה שישית היא סוגיית האבטחה. כל שנה היתה בעיה עם התקציב, כי התקציב הספיק לשמירה רק בבתי הספר עד השעה 14:00. האם ההורים יכולים להיות שקטים שהאבטחה היא עד סוף יום הלימודים, והאבטחה היא גם בגני הילדים וגם בחינוך המיוחד? הדבר האחרון שאני רוצה לשאול, האם הכללים (את זה אני שואל את היושב ראש) בחוק נהרי יובאו גם לדיון בוועדת החינוך? אני חושב שלכללים האלה יש השפעה דרמטית, מאוד משמעותית, על מערכת החינוך. יש בה סיכויים, יש בה סיכונים, יכולים להיות בה איומים גדולים מאוד על מערכת החינוך הממלכתית בכל המגזרים, בכל המגזרים, ועל החינוך הרשמי, ולכן אני חושב שהסוגיה הזאת היא סוגיה. חוק נהרי נחפז, לטעמי. בחיפזון, בגלל כנראה אילוצים קואליציוניים כאלה ואחרים, לא נערך דיון רציני באשר למשמעויות שלו, להשלכות שלו. אני מקווה שהשרה קובעת את הכללים גם בהתייעצות עם מועצת חמ"ד, כי לשם כך קיימת מועצת חמ"ד. אני מקווה שההערות של מועצת חמ"ד, שאני יודע שהיו הערות, או היו הצעות כאלה ואחרות, אמנם נלקחו בחשבון. אני מבקש שהדבר הזה יידון. אני רוצה לאחל למערכת החינוך שנת לימודים פורייה ומוצלחת. היו"ר מיכאל מלכיאור: במה שנוגע לוועדת החינוך, אנחנו נשמח, אחרי שתגמרו את התקנות, לקבל אותן ולדון בהן. כל השאר, לשרה. שרת החינוך יולי תמיר: יש כל כך הרבה סעיפים שונים. אני מקווה שאזכור את כולם. ראשית לגבי החינוך בממלכתי דתי. נדמה לי שהתחושה הזאת ויעידו על כך הנתונים (אדי הרשקוביץ בדיוק יצא), ואתה מוזמן לבדוק וללמוד ולראות וגם להבין שבכל מקום שבו היה קיצוץ בחינוך הממלכתי-דתי ובחלק מהמפעלות החשובים לו, היה קיצוץ באותו סעיף לגבי כולם. אני אומר יותר מזאת, בנות השירות הלאומי נפלו פחות, למשל מחברת המתנ"סים, שהיא ממש משוש לבי. חברת המתנ"סים ירדה כמעט מ-170 מיליון ל-100 מיליון שקל במהלך השנים האחרונות. יש, לצערי, שוב, אמרתי את זה בראשית דבריי, קיצוצים בסעיפים מסוימים. הם מוטלים פלאט, על הכול, באותה צורה ובאותה אמת מידה ואתה מוזמן לשבת עם מר אדי הרשקוביץ ולבחון סעיף סעיף. אתה מכיר את אדי וגם את הסעיפים, ואתה מוזמן לראות שמצבו של החינוך הממלכתי-דתי לא נופל במאום ממצבם של גורמים אחרים. אני מסכימה איתך ועם הרב מלכיאור, שהיה טוב אם היינו כולנו ביחד מצליחים להביא עוד כסף לנושא רווחה וחברה, שהם בעיניי מאוד חשובים. אבל כאשר אני נאלצת לקצץ, אני עושה את זה באופן שוויוני לגבי כולם. לגבי תוספת התקציב. תהיה תוספת נטו מאוד משמעותית, לתקציב החינוך השנה. אתה שאלת אם תהיה תוספת, או אם יהיו--- זבולון אורלב: את אמרת שהעלות של ההסכם הזה בשנה זה מיליארד וחצי. שרת החינוך יולי תמיר: מיליארד ו-400 מיליון, נדמה לי. זבולון אורלב: אני שואל, האם המיליארד 400 תהיה תוספת נטו לתקציב? שרת החינוך יולי תמיר: לא כולו, כי יש קיצוצים שמתגלגלים אלינו משנים שלא היינו בהם. 150 מיליון קיצוץ מתגלגל עוד מהשנים שלא היינו במשרד. אנחנו כמובן נעמוד, כמו בכל דבר שמוטל עלינו, בהמשכיות, אבל התוספת היא תוספת נטו. גם בסוף הדרך התוספת היא תוספת נטו. יותר מזה, כחלק מההחלטה של הרפורמה, קיבל האוצר וגם משרד ראש הממשלה, החלטה מאוד חשובה, לא הושתו על משרד החינוך הקיצוצים הרוחביים שנדמה לי כבר מסתכמים ב-9% שהושתו על שאר המשרדים. זאת אומרת, השנה אנחנו קיבלנו הגנה מסוימת, כדי שנוכל להיכנס לרפורמה באופן יעיל וטוב. ואני מאוד מברכת על כך, כי אחרת היינו נמצאים בחסר. לגבי הכשרת מורים. הנושא הזה הוא מאוד חשוב. כידוע לך, טרם כניסתי לתפקיד קוצצו למעלה מ-200 מיליון מתקציב הכשרת מורים. אנחנו נתנו השנה הוראה חד משמעית, ולמרות כל האילוצים, לא יקוצץ שקל מהתקציב של המוסדות להכשרת מורים. אבל אנחנו עוברים תהליך ארוך מאוד משמעותי של שדרוג המוסדות והכפפתם למועצה להשכלה גבוהה ולוועדה לתכנון ולתקצוב. התהליך הזה יצא לדרך בשנה שעברה, עם ועדת תמר אריאב, שקבעה סטנדרטים של איכות אקדמית, וממשיך השנה בהקמת מסגרת שבוחנת את המעבר של כל מכללה, כי לא תהיה מכללה אחת כדין מכללה אחרת, ואמרתי זאת לא פעם ובאופן גלוי, מספר המכללות צריך להצטמצם ואיכותן לעלות. אנחנו לא יכולים ואין שום הצדקה בעולם ל-27 מכללות. אנחנו צריכים לעשות תהליך מושכל, מתואם, של הכללת המכללות במסגרות שיאגמו ויאגדו מכללות. יש לנו, דרך אגב, לא מעט מכללות שעושות את זה מרצונן הטוב. אוהלו בדרך להתאחד עם תל חי. אחווה ואחווה בדרך להתאחד ביחד. מכללת קיי בוחנת את קשריה עם אוניברסיטת בן גוריון. זאת אומרת, יש תהליך כזה, הוא חשוב. הוא, כמו כל תהליך של שינוי, מעורר חשש, אבל הוא חיוני. אמרנו שהמורה הוא העיקר, אמרנו שהכשרת מורים זה העיקר, אז נדמה לי שהתהליך שאנחנו עוברים אותו עכשיו, הוא תהליך מאוד עקרוני. לגבי הבשורה שאנחנו מביאים למערכת. ראשית, אני חושבת ששינוי במעמד המורה זאת הבשורה בה"א הידיעה, שהמערכת יכולה וצריכה להביא. אני מאוד גאה שאנחנו מביאים אותה השנה. להיות מורה, כמקצוע מכובד, מתוגמל, שעומד בשורה אחת עם מקצועות יוקרתיים בחברה הישראלית זאת בעיניי בשורה גדולה. אבל אנחנו, כבר אמרתי את זה לא פעם ולא פעמיים, שמנו גם דגל עקרוני של לימודי האזרחות, של מעבר משינון לחשיבה, שבעיניי זאת בשורה יותר חשובה אולי מכל דבר יחיד שעשינו, כי היא תקרין בסופו של דבר על המערכת כולה, של מאבק באלימות, ובעיקר הלגיטימציה שנתנו בפעם הראשונה למנהלים ולמורים לראות בכל הפן החברתי, החל מכישורי חיים שהרחבנו, ודרך לימודי האזרחות ומחויבות אישית ותגבור של פעילות התנדבותית, חלק בלתי נפרד ממה שמתחייב מפעולתו של בית הספר ומהערכתו של בית הספר. גם הערכת הילד הבודד וגם הערכת בית הספר בכלל. ואני בטוחה שהתחושה הזאת, שהנושא הזה הוא לא נושא שולי, אלא נושא מרכזי, וזו בשורה מאוד גדולה למערכת החינוך; לא רק מירוץ אחרי ציונים, אלא גם עבודה ערכית, חברתית והתנדבותית. נדיה חילו: אני כמובן מצטרפת לכל המברכים על פתיחת שנת הלימודים, גם למורים, גם לארגונים, גם למשרד, לכל אלה שבאמת עמלו והשקיעו ששנת הלימודים תיפתח חלקה השנה, כולל יושב ראש הוועדה שבעצם גם במהלך השנה הקדיש רבות לסוגיות מאוד ייחודיות ובעייתיות דרך הוועדה. אני מאוד שמחה שהרפורמה מאוד התמקדה בנושא של השכר. הוא מרכיב מאוד מאוד חשוב ברפורמה. אבל אני גם מייחסת חשיבות מאוד גדולה לכל הנושא של התכנים, מאחר שבית הספר הוא חלק ממכלול או חלק מחברה וחלק מחברה שהולכת ונהיית יותר סוטה, לא רק מבחינת אלימות, אלא תופעות סטייה חברתיות מאוד מאוד קשות, שללא ספק זה יקרין והקרין גם בעבר לתוך מערכת החינוך. לכן אני גם חושבת שמערכת החינוך, וטוב שהשרה התייחסה לזה, אמורה להתמודד עם כל אותן תופעות מאוד חריגות שלפעמים תופעה אחת גוברת בשלב מסוים, כמו תופעת האלימות, שעולה בתקופה האחרונה, ובתקופת זמן אחרת יש לנו תופעות אחרות, כמו לפני שנתיים-שלוש, שהיה נגע הסמים. מערכות החינוך אמורות, לדעתי, גם להתארגן ולהתמודד, וזה לא פחות בעיניי מציון של 100 במתמטיקה או בכל מקצוע אחר. החינוך הוא לא רק חינוך הישגי של לימודים, אלא חינוך לתלמיד שיהיה גם אדם ערכי ומוסרי וגם יוכל להתמודד, הייתי אומרת, עם תופעות סטייה חברתיות. אני אומרת לכם, בעניין הזה אני לא יכולה לבוא ולהגיד שאני מאוד אופטימית, מאחר שאנחנו גם יודעים שמנגנונים שלמים, חברתיים, יקוצצו. זה משליך. אין מה לעשות. אם אני מדברת על המעטפת התמיכתית של בית הספר, כולל העובדים הסוציאליים, השירותים הנוספים, גם בחברה, תופעות מאוד קשות. ללא ספק כל אותן תופעות וכל אותם ילדים שחיים במעגל נוסף, חברתי ומשפחתי, מביאים את כל אותו מכלול ופגיעוּת לתוך מערכת בית הספר, שצריכה גם להתמודד וגם להיות מוכנה להתמודדויות מהסוג הזה, כולל משאבים כספיים מסוימים, גם אם בשנה מסוימת תהיה תכנית אב, או כל מיני תכניות רוחביות. כלומר זה לא פחות חשוב מתכנית הליבה. אני יודעת שישנן תכניות פה ושם, כאלה ואחרות, כפרויקטים. הם לא נכנסים במערך רוחבי לכל בתי הספר. אני חושבת שטוב תעשה מערכת החינוך שבכל שנה, או בכל תקופה, תיקח נושא אקטואלי חריג ושלילי, שמאפיין את החברה ומקרין על הנוער ותוביל אותו כנושא, כולל המשאבים. אני רוצה בעוד מלה להתייחס לנושא של חוק נהרי. אני תמכתי בחוק הזה ואני גם מסכימה, גם עם דברי השרה וגם עם השלטון המקומי, שבהחלט צריך למצוא לזה תקציב. אנחנו יודעים שבלי תקציב, גם אם תהיה חקיקה ותקנות, יתקשה מאוד השלטון המקומי, שכולנו יודעים עם מה הוא מתמודד. אני גם ממלאת מקום בוועדת הפנים, אני מכירה את הסוגיות הקשות שהשלטון המקומי מתמודד איתן. הנושא של המוכר ולא-רשמי - אני לא מסכימה עם חברתי יעל גרמן מאחר שאני מכירה טוב מאוד את המערכת של מוכר ולא-רשמי במגזר הערבי, שבדרך כלל מאופיינת יותר בערים מעורבות, שאני גם קשורה לשם ומטפלת. זו מערכת שנבנתה מאילוצים ולא מבחירה, מתוך חיפוש מאוד אינטנסיבי אחרי רמה מסוימת ואחרי ערכיות מסוימת. זו מערכת שנמצאים בה היום מעל ל-23,000 תלמידים, שאני יודעת, גם כבוגרת מערכת כזאת, וגם ילדיי בוגרי מערכת כזאת ביפו, הם נמצאים יותר בערים מעורבות שההורים שם לא בוחרים את המערכת הזאת מתוך בחירה שוויונית, של סקירה של שטח, של לבוא ולראות, יש בתי ספר ממלכתיים טובים, הישגיים. במשרד החינוך יש לכם את הנתונים. אתם גם יכולים לבדוק את ההישגיות ואת הנתונים של מערכת המוכר ולא-רשמי במגזר הערבי ספציפית, ואתם תראו שכל הנתונים שם מצביעים בצורה מאוד ודאית על מערכת איכותית, מערכת שמלמדת את הליבה בצורה מושלמת ומאה אחוז, אבל בנוסף יש לה עוד כל מיני איכויות שהורים מוציאים מכיסם, לא מבחירה, ומלמדים שם. ביום שתהיה מערכת ממלכתית איכותית במגזר הערבי ובאוכלוסייה, שתעמוד בקריטריונים ובדרישות של ההורים, הורים צעירים שגם רוצים ומעמידים את השאיפות שלהם, המערכת הפרטית הזאת תלך ותדעך. יש עוד צלע מאוד חשובה בעיניי ואני, כעובדת סוציאלית מכירה אותה, המערכת של ההורים. אני חושבת שטוב תעשה מערכת החינוך אם תלמד לבנות קשרים וחוליות מקשרות גם עם הורים. הורים הם צלע מאוד מאוד חשובה והרבה פעמים הצלע הזאת פשוט נשכחת ומפה קריאה, באמת, לכל ההורים; הם לא צריכים רק לסמוך על מערכת החינוך ולשכוח, אלא הם גם צריכים להיות שותפים גם לתכנים, גם לשותפות, ולהיות קולגות לבתי הספר וגם למורים. היו"ר מיכאל מלכיאור: תודה. הדברים מקובלים. אברהם ליזרזון: כמה משפטים קצרים. אתם יודעים כולכם שיש לנו, ברוך ה', ליהדות התורה, נציגים מאוד מוכשרים, משופשפים, חדי לשון, שאתם רואים פה, הרב הלפרט, הרב גפני, והם מייצגים נאמנה. אני, כיושב ראש החינוך העצמאי, הם משתתפים בדיונים האינטנסיביים עם השרה ועם המנהל הכללי. אני אגיד לכם מדוע באתי לפה היום. כדי שתדעו. בעצם אפשר לסמוך על הנציגים שלנו, חברי הכנסת פה, הם משמיעים את הזעקה ואת הכאב בכל העוצמה. השרה והמנהל הכללי המכובדים, שבאמת אני מברך אותם ועוד מעט אני רוצה גם לציין את הפעילות שלהם, אני באתי למשרד הבוקר מתוך החלטה שאני לא צריך לבוא לפה היום. אני מדוּוח על מה שהולך בדיונים. אני בא למשרד והייתי מייעץ לכל הוועדה הזאת פשוט להעתיק את מושבה מכאן, מבית המחוקקים, לגבעת רם ולבוא לרחבת אדוניהו הכהן, הבוקר, ולראות מה מתרחש אצלנו, כמה ארגונים מנהלי מסיעים עומדים בחוץ, לשמוע את הבכיות, את הזעקות, לראות מנהלים ומנהלות. אני רוצה שהשרה והמנהל הכללי ישמעו. בכל הדיונים שלכם אתם נמצאים במשרדים שלכם, אבל בשטח אני נמצא. אני בדרך כלל שוהה במשרד, זה הדרך שלי, אני נמצא במשרד, אז אני הופך גם להיות נציב תלונות הציבור, בלי ייפוי כוח, אבל בתוקף תפקידי. ארבעה ימים לפני פתיחת שנת הלימודים, אני מוכרח להזכיר, אינני יודע אם הרב מלכיאור היה יושב ראש אז, בשנה שעברה ארבעה ימים לפני פתיחת שנת הלימודים, כולם זוכרים, התכנסנו פה, נדמה לי, אני לא זוכר אם השרה כבר היתה, או היתה השרה לימור לבנת. שרת החינוך יולי תמיר: בדיוק נכנסתי לתפקידי. אברהם ליזרזון: אז היו השרה לבנת וגב' תירוש. זה היה לפני שנתיים? אבל גם שנה שעברה. זה התחלף היום לגב' תמיר ומר אבוהב, אבל המצב אותו מצב; התכנסו ובירכו על כל מיני תכניות. בסופו של דבר, דבר אחד נשאר תקוע, ואני חושב שמנהלת הוועדה זוכרת את זה בוודאי. דיברו כל פעם מה יהיה 3 ימים לפני פתיחת שנת הלימודים, מערכת חינוכית אחת במדינה לא יודעים, 70,000 תלמידים ותלמידות, מאות מנהלים ומנהלות, אלפי מורים ומורות לא יודעים מה יהיה, והטלפונים מטרטרים יום ולילה, בלי סוף ובלי הפסק. אני רוצה לברך, באמת. אני יודע על ההתערבות החיובית של השרה והמנהל הכללי. אני שמעתי כאן בתחילת דבריה שהיא מקווה שעד סוף השבוע, ואני רוצה להעיר, סוף השבוע, אדם הרי צריך לדעת, בירושלים לא יודעים בכלל. אתם יודעים את המצב. אני לא רוצה עכשיו לחזור על כל הדיונים שהיו לכם בימים האחרונים. בכל הארץ אין הסעות, בירושלים יש בעיות של הרשויות המקומיות. אני לא רוצה לפרט, משום שאתם יודעים את כל מה שמתרחש ואתם מנסים לפתור את הבעיות, אני רק מודאג. אני מברך על זה, אני רק מודאג לשמוע עכשיו את השרה. אנחנו יודעים שזה לא יוצא מבית היוצר של משרד החינוך, כל המכשולים ואבני הנגף. אנחנו יודעים והשרה אמרה את זה. אבל אני חושב ששרת חינוך במדינת ישראל ומנהל כללי שאחראים על חינוך בכל המגזרים ובתוכם המגזר החרדי, לא יכולים להיות שלווים ולהגיד 'אנחנו כפופים לחוק'. אתם חייבים לנהל את המאבק עם הפרקליטות, אתם חייבים. אני מאוד פסימי לגבי תוצאות עד סוף השבוע, אם זה תלוי בהם ואם זה תלוי, שוב, בקריטריונים. אני יודע בדיוק מה שמתרחש. ועם כל הרצון הטוב שלכם--- זבולון אורלב: אל תצעק, תקבל סטירה בסוף. אברהם ליזרזון: אני לא צועק. ראשית כל, אני מברך שהסוטר לא נמצא פה, אז ככה אין חשש, אתה מבין. הוא גם לא יהיה פה יותר. מה שאני רוצה לומר, אנחנו מברכים את השרה, כפי שכולם אמרו, אבל אני אומר עוד פעם, אני בתוך העניינים, אני פסימי, ואני רוצה שהרב גפני ישמע, אני פסימי, אם זה כדברי השרה פה, שהיא כפופה לחוק והיא לא יכולה לשנות את הקריטריונים. אני משוכנע שלא יזוז שום דבר מתוך הניסיון הרע והמר שיש לנו עם כל הגזירות בשנים האחרונות, עם הבעיות המשפטיות. הבעיות המשפטיות, אתם הרי חייבים להיות הדוברים שלנו, הלוחמים שלנו, הסנגורים שלנו, משום שהמערכת החינוכית לא יכולה... כפי שהוא אמר, ארבעה ימים לפני פתיחת שנת הלימודים. בואו תראו מה שמתרחש אצלנו במשרד. המסיעים הרי עוד לא חתמו חוזה, שלושה ימים לפני שנת הלימודים, עם אף מסיע, ופה מדובר במערכת הסעות בכל רחבי המדינה. לא היה כדבר הזה 60 שנה אצלנו. היו"ר מיכאל מלכיאור: הרב ליזרזון, אני מודה לך. הנקודה הובהרה ממש היטב. אברהם ליזרזון: אני רוצה לסיים. היו"ר מיכאל מלכיאור: ואנחנו נותנים, אגב, מלוא הגיבוי לדרישה הזאת לפתור את הבעיה הזאת מיידית. אברהם ליזרזון: זה חייב להסתיים היום. היו"ר מיכאל מלכיאור: הרב ליזרזון, זה ברור לגמרי, אבל זה גם ברור וגם ברור לך שגם אם השרה והמנהל הכללי רוצים, והם אכן רוצים בכל ליבם, לפתור את זה, הם לא יכולים ללכת נגד הוראה שהם מקבלים מהיועץ המשפטי לממשלה. אברהם ליזרזון: ואני שואל מדוע אנחנו--- זבולון אורלב: אומר המנהל הכללי שהם ייתנו מקדמה כדי לפתוח את שנת הלימודים. אברהם ליזרזון: זה גם פתרון זמני. אני שואל מדוע דווקא המערכת שלנו. מה יהיה בעוד חודש? מה יהיה בעוד חודשיים? אנחנו, בשנה האחרונה, כל חודשיים משברים עם המסיעים, ומפסיקים. ואיך אמרת? יוצאים שליחים לארצות הברית. אני פגשתי אותם עכשיו. יוצאים שליחים לגייס כספים. איפה המדינה? מה, אנחנו לא אזרחים שווי זכויות? אנחנו לא משלמים מסים, לא נושאים בנטל? למה המערכת שלנו מוכה ונרדפת עד צווארה בשנים האחרונות ללא רחמנות, מכל הכיוונים? משה גפני: מאה אחוז, יישר כוח. אברהם ליזרזון: אני, אגב, רוצה לומר לשרה בקשר--- היו"ר מיכאל מלכיאור: אגב, הרב ליזרזון שיבח אותך בתחילת דבריו. אברהם ליזרזון: כבוד היושב ראש, רק הצעה קטנה. עצה קטנה, הרב מלכיאור והשרה והמנהל הכללי. אני שמעתי בדברייך, כשדיברת על אלימות, שאתם עומדים לעשות תכנית. יש לכם תכנית להיפגש עם ידידיי השכנים שלי, עם השוטרים, כדי לפתור את הבעיה. החינוך המפואר שלנו, ברוך ה', נקי ומשוחרר מכל אלימות, עם תוצאות הרבה יותר חיוביות מאשר כל הפעילות והתקציבים שתשקיעו, עם כל הכבוד, עם השוטרים ועם תכניות גרנדיוזיות. רק החינוך שלנו זה התרופה היחידה והבלעדית לפתור את בעיית האלימות במדינת ישראל. ואתם יודעים את זה טוב. מוחמד ברכה: ראשית, אני רוצה להצטרף לברכות לתלמידים, למורים, להורים ולכל העוסקים בעניין, לרגל פתיחת שנת הלימודים. ואני באמת מאחל שנת לימודים מוצלחת ופורייה לכל התלמידים וההורים וגם עבודה מוצלחת למשרד החינוך. השקפת העולם שלי, אדוני היושב ראש, היא לתמוך ולתת את עיקר תשומת הלב לחינוך הציבורי-ממלכתי, אבל הוא צריך להתבסס על ערכים של שוויון. מה שאני רואה כאן, שדווקא מערכת החינוך הערבית, מערכת החינוך החרדית והפריפריה, על אף כל הדיבורים על מערכת חינוך ממלכתית ושוויונית, הם עדיין אלה שסוחבים שנים על גבי שנים את ההזנחה ואת האפליה ואת חוסר השוויון. אני היום לא אתעכב יותר מדי על חוק ההזנה ולא על חוק חינוך חינם שלוש-ארבע, ולא על הפזורה הבדווית או הכפרים הבלתי מוכרים, שאלה דברים שפשוט זועקים לשמים, אבל אנחנו מנהלים כבר ישיבה של קרוב לשעתיים ומשהו ולא עומדת העובדה, עם פעמון של אזהרה, שיש הכרזה על השבתת רבע ממערכת החינוך במדינת ישראל בפתיחת שנת הלימודים. כאילו שהכול בסדר. שרת החינוך יולי תמיר: חבר הכנסת ברכה, אתה לא היית פה בראשית הדברים. אנחנו פוגשים אותם--- מוחמד ברכה: אני יודע, זה המשפט הבא שלי. אני יודע שאת הולכת לפגוש אותם בעוד דקות ספורות ואני מבקש מכבוד השרה והמנהל הכללי שייכנסו לעובי הקורה, שדבר כזה לא יתרחש ושאף אחד לא ינוח על זרי הדפנה ששנת הלימודים נפתחת ללא תקלות. רבע ממערכת החינוך במדינת ישראל מאוימת שלא תיפתח כסדרה ואני חושב שהדברים האלה מחויבים תשובות מהירות. אנחנו מדברים הרבה על חוק חינוך חובה, שזה החוק וצריך לכבד את החוק. אבל האם החוק הוא רק ספסל הלימודים? אני חושב שיש מקום לתת את תשומת הלב למשל, דבר שלא הוזכר, לשוק הספרים המופקר. ספרי הלימוד. זה שוק מופקר. מי שיש לו ילד אחד או שניים, משפחות מבוססות, הם לא צריכים "להוריש" ספר מדור לדור. אבל כשבאים ומפקיעים מחירים של ספרי לימוד, כשמכניסים שינויים קוסמטיים משנה לשנה, על מנת שימכרו ספרים חדשים, כשיש חשש לזיופי ספרים, כשיש דברים שמדברים על מנגנון של כפייה במערכת החינוך, או גורמים במערכת החינוך לגבי ספר כזה או אחר, זה מכביד. אם משפחה מגיעה למצב שעלות פתיחת שנת הלימודים לילדיה מגיעה ל-5,000 ו-6,000 ואפילו 8,000 שקלים, זה בעצם מקעקע את היסוד של חוק חינוך לימוד חובה והדבר הזה, צריך שתינתן לו תשומת לב. אני שמעתי את השרה כשדיברה שאין אחדות דעים בכל מה שקשור למספרים בנושא של כמה כיתות לימוד, או כמה תלמידים צריכים להתווסף כל שנה. אני רוצה לשאול את המנהל הכללי של המשרד, אדוני, מר אבוהב, הערכת המשרד, נכון לעכשיו, כמה כיתות לימוד צריך לבנות במדינת ישראל כדי לקלוט את הריבוי הטבעי כל שנה? שמואל אבוהב: בסך הכול, במצטבר, עם החוסרים הקיימים? היו"ר מיכאל מלכיאור: לא, הוא מדבר על הריבוי הטבעי. שמואל אבוהב: הריבוי הטבעי זה 900 ילד, על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, על פי הצפי של הריבוי הטבעי לתחזית של שלוש השנים הבאות. רונית תירוש: אז השאלה כמה חסר, לא? מוחמד ברכה: לא, אני רוצה להגיע למשהו. זאת אומרת במגזר הערבי צריך להוסיף כל שנה כ-250 כיתות כדי לקלוט את הריבוי הטבעי. עכשיו מדברים על תכנית של בניית 1,700 כל שנה, 8,000, כשנגיד החלק של המגזר הערבי יהיה 500-600 כיתות, נכון? שמואל אבוהב: משהו כזה. מוחמד ברכה: זאת אומרת, אם יש היום מחסור של 5,000 ואנחנו נדרוש לסגור את הפער, אנחנו צריכים תכנית של 50, או 55 שנים, כדי לסגור את הפער הקיים. זה פשוט לעג לרש לבוא ולהפריח מספרים שמתוך ה-1,700 מעל 30% הולך למגזר הערבי, כאילו שזה יפתור את הבעיה, הנה, יש אפליה לטובה. היו"ר מיכאל מלכיאור: זה חוץ ממזרח ירושלים. מוחמד ברכה: אבל אנחנו מדברים על הצורך בתכנית של 50, 55 שנים על מנת לסגור את הפער. אני מברך על העובדה שמשרד החינוך הולך לעשות סקר כמה חסר באמת וכולי וכולי, אבל לאחר מכן, מה הצעד הבא? הצעד הבא צריך שתהיה תכנית מוגבלת בזמן, של 5, 7, 8 שנים, ששם סוגרים את הפער. ואני הייתי מקווה ומאחל שדווקא מרכז השלטון המקומי ונציגתו כאן, שהיתה נותנת תשומת לב לעצם העובדה שוועד ראשי הרשויות הערביות הכריז על שביתה כללית, דבר שלא התייחסת אליו בכלל, על המחסור הזה, דבר שלא התייחסת אליו בכלל. אני בעד החינוך הממלכתי ציבורי, אבל הוא צריך להתבסס על ערכי שוויון. למרבה הצעיר, החינוך הפרטי במגזר הערבי הוא החינוך המוצלח, שמגיע לתוצאות גם בפסיכומטרי וגם בבגרויות וגם בכל מיני דברים כאלה, גם בגלל שיש סלקציה של תלמידים, אבל--- יעל גרמן: אנחנו מסכימים, ודיברנו על זה במרכז השלטון המקומי והגשנו מסמך לשרה שנדבר על הפערים הבלתי נסבלים. מוחמד ברכה: יפה, אבל את יושבת כאן, כנציגת כל השלטון המקומי במדינת ישראל, והיה ראוי, במקום להסית, דווקא לעמוד על הנקודות האלה שהן הן שבוערות. יעל גרמן: אני לא הסתתי, ואני מקבלת את הנקודות ואני מסכימה איתך בנקודות האלה. אליהו גבאי: קודם כל, בראשית דבריי אני גם רוצה להצטרף ולברך את מר וסרמן על ההישג האדיר שהשיגו מאז קום המדינה, בשיפור מעמדו של המורה, כי בלי שיפור מעמדו ושכרו של המורה, לא נוכל להיטיב ולקדם את מערכת החינוך, ותנאי השכר של המורים זה מרכיב חשוב בשיפורה של המערכת, ועל זה יבורכו. אבל אני גם מצפה מההנהגה, ממר וסרמן, שיהיו מעורים ומעורבים בתכנים ובשינויים במערכת החינוך, כפי שהיה בעבר, שלא תסתפקו רק בצד המקצועי ובצד התקציבי למורים, אלא גם בהרכב, בתכנים שיהיו במערכת החינוך. כמו שהייתי מצפה שתגיבו כשאתם שומעים שהשרה מדברת על יום הנכבה שילמדו במגזרים. אתם, לדעתי, חייבים גם להגיב באמרות של השרה, מכיוון שלא היה מאז קודם המדינה שרה שמתערבת בנושאים פוליטיים במערכת החינוך ותמיד שרת החינוך, בכל ההיסטוריה מאז קודם המדינה, היתה בקונצנזוס לאומי, שלא נגעה בדברים כואבים ובדברים שהם יוצרים פרובוקציות. השרה היחידה שעשתה את זה מאז קום המדינה, היתה השרה שולמית אלוני, ואז התבקש ראש הממשלה רבין להזיז אותה מתפקידה וכך הוא עשה. מאז המערכת שתקה והתחילה להתקדם. אני רוצה לגשת לגברתי השרה. קראנו לפני יומיים, בכותרת של מעריב, על ההצלחה והמוטיבציה של הציבור הדתי. בקרב החינוך של הציונות הדתית, 50% מהם מתגייסים לצבא וליחידות קרביות. מה אני הייתי במקומך עושה? משפרת את המצב, מתגמלת אותם, מרחיבה את המערכת הזאת, מסייעת לה, כדי שהיא תשפיע על כלל המערכת. כי אנחנו רואים שישנה ירידה במוטיבציה בהתגייסות לצבא ההגנה לישראל, אנחנו רואים את הירידה של הרבה נוער שיורד מהארץ למדינות אחרות, אנחנו רואים את האלימות במערכת החינוך, ואת רואה שהמערכת של הציונות הדתית היא דוגמה ומופת, מדוע לא תרחיבי אותה, מדוע לא תשקיעי בה? אלא מה אנחנו שומעים ממך? צמצום בכיתות האלה, צמצום לשעות האלה, צמצום לשירות הלאומי, צמצום לישיבות ההסדר. מדוע את פוגעת בהם עד כדי כך? תראי, גברתי השרה, דבר שמוצלח וטוב, יש לשפר אותו, יש לעודד אותו, יש לעזור לו. ואם את מדברת על יום הנכבה, האם דרשת שילמדו על הטבח בחברון ומה שקרה ליהודים כאן? איפה זה מתבטא? כמה טבח היה בעם ישראל כאן במדינה? הציבור לא יודע את ההיסטוריה. את יודעת שמגיעים לצבא ההגנה לישראל וקצין חינוך ראשי אומר שאחוז גבוה מהחיילים לא ידעו על ירושלים ולא ביקרו מימיהם בירושלים, וכשרוצים להעביר חוק על ביקור בירושלים, את מתנגדת ומפילה אותו, במקום לעודד שחוק כזה על ירושלים יעבור, שכל ילד במדינת ישראל יבקר בירושלים וידע מה זה ירושלים. אני אומר לך את האמת, אנחנו מתבשרים לא רק פגיעה בחינוך של הציונות הדתית, אנחנו מתבשרים שגם צמצמת את המערכת של אגף שח"ר, שזה אגף שנועד לצמצם את הפער בין האוכלוסיות המבוססות לחלשות. זה היה אגף שבא לתקצב את האוכלוסיות החלשות, לתת כיתות, לתגמל את האוכלוסיות החלשות. גם שם היתה פגיעה. תראו, רבותיי, הקליטה של העולים במדינת ישראל צריכה להיות קליטה גם רוחנית, תרבותית יהודית. אם את מצמצמת, אם לא תתני להם קצת, משהו, הם באים ללא ידע על מקורות ישראל, ללא ידע היסטוריה ישראלית. אם לא תכניסי את זה, הם לא ייקלטו כאן, הם יהיו זרים, הם יהיו נטע זר במדינת ישראל. לשילובם בחברה, הם צריכים לקבל מנות גדושות של מסורת ישראל ותרבות וערכים של ישראל. היו"ר מיכאל מלכיאור: אתה לא תקבל תשובות הרי. אליהו גבאי: אקבל, אקבל. אם לא עכשיו, היא תכתוב, היא תגיב. אני סומך על המנהל הכללי, יש לה מנהל כללי מוצלח מאוד, שהמערכת התברכה בו. תראי, גל הלאומנות של האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל חייב למצוא לו פתרונות, כי אנחנו נצמיח שם קן צרעות של חמאס וקן צרעות של מחבלים. את צריכה לטפל בהם, כי אנחנו מתבשרים שם על תופעות קשות מאוד ואני לא רוצה להגיד את זה כאן. מוחמד ברכה: מה זה קן צרעות? אליהו גבאי: אנחנו שומעים גם שמדינת ישראל ירדה בטבלה בלימוד מדעים, אחרי אירן, כאשר אנחנו היינו בין 7 המדינות שהובלנו במתמטיקה ובמדעים ועכשיו אנחנו נמצאים אחרי 30 המדינות. היו"ר מיכאל מלכיאור: זה היה לפני 77'. אליהו גבאי: הירידה בהתגייסות לצבא ההגנה לישראל, אם יש תכנית לימודית. ביהודה ושומרון, כשאני מבקר, כיתות רבות נמצאות בקרוונים ובצריפונים, כי יש חסר בכיתות ולא מספקים את הדרישה, כדי לבנות שם, כולל אלה שעדיין מפונים שנמצאים בקרוונים. כלומר, יש לך, גברתי השרה, משימות רבות ואני ממליץ לך לעסוק בתפקידך כשרה ולא בנושאים פוליטיים שנויים במחלוקת, ותמצאי את הדרך כדי להיטיב עם האוכלוסייה של הציונות הדתית, כדי שהיא תיתן מכוחה למדינת ישראל והיא תהווה דוגמה ומופת. יצחק קדמן: קודם כל, אני רוצה לשלוח מכאן ברכה לאנשים החשובים שעומדים לפתוח את מערכת החינוך ושעובדים גם היום. קודם כל, אני רוצה להתחיל דווקא עם השרתים ואבות הבית ואמהות הבית שנוטים לשכוח אותם, והרבה פעמים עליהם תלויה המערכת. הם עומדים בצל, לפעמים הם גם עובדי קבלן, לצערי. אני רוצה לשלוח להם ברכה שיכינו היטב את המערכת. וכמובן גם לכל יתר הנושאים במלאכה, בראש וראשונה המורים והמנהלים והצוות החינוכי של בית הספר, וההורים. ואגב, אני פונה מפה בקריאה נרגשת למשרד החינוך. במקום לגלות שמחה לאיד על התמוטטותו של ארגון ההורים הארצי, אני פונה אליכם בקריאה לעשות מעשה, לשקם שם את ההריסות. זה אינטרס של מערכת החינוך שיהיה ארגון הורים חזק שישתף פעולה עם המערכת. זה צלע חשובה ביותר במעשה החינוכי. יהודה סקר: השרה עושה הכול למען הדברים האלה. יצחק קדמן: אל תעזור לי. יהודה סקר: לא, אני כן אעזור לך, אתה לא מייצג אותנו. יצחק קדמן: אני לא מייצג אותך ואני לא מתיימר לייצג אותך. יהודה סקר: את מי אתה מייצג? יצחק קדמן: תקרא מה אמר בית הדין הגבוה לצדק על דרך התנהלותו של ארגון ההורים ומה קורה בהיעדר ארגון הורים יציג, חזק, מועיל ומשתף פעולה. אני אומר את הדברים בצער. היו"ר מיכאל מלכיאור: אין שום דבר שהוא אמר שצריכה להיות לך בעיה עם זה. יצחק קדמן: זה אינטרס של משרד החינוך לדאוג שיהיה ארגון הורים חזק. אני רוצה רק לומר מלה אחת על מה מדאיג אותי במערכת. עם כל השמחה שיש רפורמה והטבת שכר המורים ואם המורים מאושרים מההסכם, בוודאי שאנחנו מאושרים, כי מורה מאושר עושה טוב למערכת. אבל אסור לעצום עיניים בפני מה שמתרחש במערכת וגברתי השרה ואדוני המנהל הכללי, המערכת הממלכתית במדינת ישראל קורסת. אנחנו עוברים תהליך של הפרטת מערכת החינוך. הפרטה רשמית והפרטה לא רשמית. בתי ספר שמוקמים ומנוהלים על ידי עמותות הורים, כניסת מערכת שיווק ופרסום וחסויות של המערכת המסחרית שאוכלת כל חלקה טובה בבית הספר. בריחה מהמערכת הממלכתית והממלכתית-דתית לבתי ספר פרטיים, או סמי פרטיים, והתוצאה היא שהאוכלוסייה החלשה במדינת ישראל מגיעה לבתי ספר חלשים, כי היא מודרת מבתי ספר חזקים. אתם יודעים היטב למה אני מתכוון. בתי ספר חלשים לא יוכלו לתפקד, גם אם המורה המתחיל ירוויח 5,300 שקלים. ואגב, אני מקווה שזה לא שיא הדרישות שלכם, כי מגיע לכם הרבה יותר. אבל בתי הספר האלה לא יוכלו גם לקלוט מורים, במתקנים עלובים, עם 40 תלמידים בכיתה, עם בית ספר שלא יכול להתקיים, כי אין לו ממי לגבות תשלומי הורים, כי היום כל המערכת התמכרה לתשלומי הורים, בלעדיהם היא לא יכולה לתפקד. שנת הלימודים עוד לא נפתחה וכבר דורשים מהורים אלפי שקלים כדי לממן את מה שראיתי פה במצגת היפה. בתי ספר גובים כסף על תודעה יהודית, בתי ספר גובים כסף על תודעה ישראלית. בתי ספר גובים כסף על כל אותם דברים יפים שאתם רוצים שהתלמידים יקבלו אותם. אם אנחנו לא נתעשת והמיליארד וחצי שנוספו השנה, בואו לא נשכח, הם טיפה בים מהמיליארדים שנלקחו מהמערכת בשנים האחרונות. אף אחד לא מזכיר את זה. כמה נלקח ממערכת החינוך במיליארדים בחמש-שש השנים האחרונות? ואם אנחנו לא נדע לתת לעניין הזה פתרון, תהיה לנו מערכת מופרטת לחלוטין, מכוונת לבעלי יכולת, כאשר במדינת ישראל חיים 700,000 ילדים מתחת לקו העוני. גם אותם אנחנו צריכים לזכור ולהבטיח להם מערכת שוויונית, עם שוויון הזדמנויות אמיתי. מערכת חינוך שתסגור פערים ולא תגדיל פערים כפי שלצערי היא עושה היום. היו"ר מיכאל מלכיאור: אנחנו מסיימים. אני שוב אומר, הנושאים שעלו פה, אנחנו קוראים לארגון המורים להצטרף להסכם ולעשות ככל יכולתם, יחד עם המשרד, כדי לא רק שיוכלו לפתוח בשני לספטמבר, אלא גם ב-9 בספטמבר וגם אחרי החגים. היה מאבק מאוד קשה בשנה שעברה, הרבה מאוד תלמידים בקושי למדו בחצי השנה השנייה שהיתה, ואנחנו ממש קוראים לשני הצדדים לשבת עד שייצא עשן לבן ולהגיע להסכמה וכך כל המערכת תצא ממש נשכרת ויש סיכוי שתהיה לנו ממש שנת חינוך מצוינת. חוץ מלברך את המורים וכל שאר העוסקים במלאכה, אני גם רוצה לציין את התלמידים. יהודה סקר: אני מקווה שאתה מברך גם את ההורים ששולחים את התלמידים לבית הספר. היו"ר מיכאל מלכיאור: הרבה מאוד כבר בירכו את ההורים, אני חושב שאני מסכים גם עם מה שאמר דר' קדמן. לא היתה שום סיבה שתתפרץ נגד זה. ההורים הם מרכיב חשוב ביותר וחשוב שיהיה, בעתיד, ארגון הורים ארצי חזק, גם משתף פעולה וגם שיעמוד על המשמר, על העיוותים, כפי שהנציגים פה של ההורים עושים בצורה יפה, שבוע שבוע, בישיבות הוועדה שלנו. אנחנו כן נעמוד על המשמר, אני אומר את זה לראשי המשרד, על כל מה שנקרא צמצום פערים. לא נאפשר את הנשירה, לא את הקיצוצים בעלייה, לא את הקיצוצים ברווחה חינוכית, לא ניסיון להכניס לחוק ההסדרים חוקים נחוצים, 12 שנות חינוך חובה וכולי. אנחנו נעמוד על המשמר ואנחנו נדאג שהדברים האלה יהיו ואנחנו נדאג גם, כמובן, להילחם יחד איתכם,כי אנחנו יודעים שאנחנו רוצים אותו דבר, רק לפעמים זה נראה אחרת ציבורית, אבל אנחנו נדאג להילחם לצמצום פערים. אין לנו כלים אחרים. אין. רק דרך החינוך. אי אפשר לקחת מצד אחד, ובאמת ההישגים השנה הם באמת משמעותיים, אני חושב שתוכלו לראות גם את חבר הכנסת זבולון אורלב וגם את הרב גפני רוקדים על השולחנות ועל תוספת, אבל אי אפשר, בו זמנית, לקחת--- זבולון אורלב: אני לא הבטחתי לרקוד. היו"ר מיכאל מלכיאור: לא לרקוד, אבל לדבר. אתה תדבר והרב גפני ירקוד. משה גפני: זה סתם דיון תיאורטי. היו"ר מיכאל מלכיאור: אני חושב שזה חשוב ואנחנו נעמוד בחזית הזאת, כדי שלא יהיו כל הצמצומים האלה ברווחה חינוכית ובשיקום השכונות ובכל התכנית שאנחנו מדברים עליהן. הדברים שנוגעים להסעות, כפי שגם העלו מהשלטון המקומי, גם כלל מערכתית לגבי ההסעות וגם ספציפית, במה שנוגע לבתי הספר החרדים, גם עליהם אנחנו נעמוד. זבולון אורלב: לא קיבלתי תשובה על האבטחה וגם על הבטיחות. היו"ר מיכאל מלכיאור: אני יודע, היא הבטיחה להגיד לך, אנחנו כבר עברנו את הזמן בעשר דקות. זבולון אורלב: אני אקבל תשובה בכתב? שרת החינוך יולי תמיר: לא, אני אגש אליך, חבר הכנסת זבולון אורלב, אישית. היו"ר מיכאל מלכיאור: אני מאוד מודה לכולכם ושנה טובה. הישיבה ננעלה בשעה 11:40