פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 269
מישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט
יום שלישי, י"ד באלול התשס"ז (28 באוגוסט 2007), שעה 11:30
סדר היום: מכינות קדם אקדמיות לסטודנטים ערבים
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל מלכיאור – היו"ר
טלב אלסנאע
זאב אלקין
מוחמד ברכה
רונית תירוש
מוזמנים:
דר' יאיר סמוכה - סגן מנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך
ברכה לוזון - סגנת מנהלת האגף לחינוך מבוגרים, משרד החינוך
ריבה אביעד - מנהלת הנחלת הלשון, משרד החינוך
דרור ארם - מנהלת מחלקת רישום, משרד המשפטים
אמיר גת - מרכז תקציב מכללות, המועצה להשכלה גבוהה
רות שפרלינג - ראש המכינה, האוניברסיטה העברית בירושלים
ליאת מייברג - מנהלת המכינה, האוניברסיטה העברית בירושלים
יצחק קרווני - מנהל המכינה הקדם אקדמאית, אוניברסיטת בר אילן
אודי כהן - מנכ"ל, הפורום להסכמה אזרחית
אברהים אבו שינדי - הפורום להסכמה אזרחית
גוני צור - הפורום להסכמה אזרחית
עמאד זועבי - הפורום להסכמה אזרחית
מרוואן עתאמנה - רכז עיתון, הפורום להסכמה אזרחית
דר' פאטמה קאסם - אוניברסיטת באר שבע
חנוך מרמרי - בצלאל
איסמעיל אבו סעד - מחלקת חינוך מרכז
דר' ריאד אגבריה
יובל וורגן
נחמה אוחיון
מנהלת הוועדה: יהודית גידלי
רשמה וערכה: סמדר לביא - חבר המתרגמים בע"מ
מכינות קדם אקדמיות לסטודנטים ערבים
היו"ר מיכאל מלכיאור:
שלום וברכה. אנחנו פותחים את הישיבה. כפי שאמרתי, הישיבה הקודמת היתה ישיבה של היערכות לשנה החדשה. פה אנחנו חוזרים לחדר שלנו ומטפלים בשאלות,גם הפרטניות, לא רק הכלל-מערכתיות, כפי שעשינו בשלוש השעות האחרונות. אני מודה לכם שהעליתם פה את הנושא.
אני רוצה להגיד משהו עקרוני לפני שנשמע על ההצעות שעל השולחן. יש בציבוריות הישראלית כלי אחד שמאפשר צמצום פערים וזה כולל צמצום פערים בין אוכלוסיות ובין מגזרים במדינת ישראל, כלי אחד בלבד וזה חינוך. אנחנו רואים, לצערנו, שבתחומים רבים, כמו שהחינוך יכול לצמצם פערים, החינוך גם יכול ועלול להרחיב פערים. מה שקורה בשנים האחרונות במגזר הערבי זה באמת כך. עם כל הרצון,ויש רצון של משרד החינוך היום, לשנות את המדיניות של חמש-שש שנים הרעות, עם הצמצום הגדול, מאחר ולא מחזירים שעות למערכת, מאחר וכל התכניות לרווחה חינוכית וכל התכניות האלה לא מתקדמות, ומאחר והשלטון המקומי במגזר הערבי כל כך חלש וחלש כספית ויותר ויותר מטלות נדרשות מהשלטון המקומי, התוצאה הכוללת, השורה התחתונה, לא טובה. אנחנו פה, בתחומים רבים, מנסים לעשות כדי לשנות את הדבר הזה ולשנות את המגמות ודרוש בזה הרבה מאוד השקעה והשקעה ייעודית לאפליה מתקנת, כדי להגיע למקום שאנחנו רוצים להגיע.
הדבר משפיע, כפי שהוא משפיע על כלל מערכת החינוך, גם על המערכת העל-תיכונית, האקדמיה לערבים. מספר הערבים באקדמיה גם בלימודים הכי פשוטים של בי. איי, ובוודאי בערוצים של האם.איי ותואר דוקטורט ובין המרצים, זה פשוט תעודת עניות למערכת החינוך במדינת ישראל. לכן חייבים לעשות דברים משמעותיים מאוד, באקדמיה, כדי להגיע, לא לשאיפה לשלום, אבל לפחות לשאיפה לשוויון בין המגזרים.
ספציפית, אנחנו התכנסנו היום בגלל הצעה לגבי המצב של המכינות הקדם-אקדמיות, שהרבה פעמים המכינות הללו מאפשרות לאנשים, שהם על סף הכניסה לאוניברסיטאות ולמכללות אבל צריכים איזה עזרה מיוחדת כדי להגיע לנקודה הזאת של האוניברסיטה, אז צריך לקבל עזרה של קדם אקדמאי, כדי להיכנס למערכת הזאת. הפלא ופלא, הייתי מצפה שדווקא בתחום הזה, מאחר והישגי הבגרות הם כל כך קשים, והנתונים נמצאים גם במסמך של המרכז למחקר של הכנסת, הייתי חושב שאז דווקא תהיה אפליה מתקנת במכינות הקדם-אקדמאיות, כדי בכל זאת לאפשר שוויון בסף הכניסה לאוניברסיטה. הפלא ופלא, גם שם האפליה נמשכת והמספר ושיעור התלמידים הערבים בקדם-אקדמיות, הרבה הרבה יותר קטן משיעור הערבים בתוך האוכלוסייה ואפילו הרבה יותר קטן משיעור הערבים שלומדים באוניברסיטה. אנחנו מדברים על 4.4% או 515 סטודנטים ערבים בקדם אקדמיה מתוך 11,575 תלמידים. את זה אנחנו חייבים לשנות, מערכתית ובגדול.
יש תחום אחד ספציפי שיש לנו הצעה קונקרטית שאני מבין שהיא כבר נמצאת בשלבים מתקדמים. אני מאוד רוצה לתמוך בזה. זו יוזמה משותפת של המרכז היהודי-ערבי באוניברסיטת חיפה, של המכללה האקדמית עמק יזרעאל והפורום להסכמה אזרחית שמרכז את העבודה הזאת, כדי ליצור הקמת מכינה קדם-אקדמית דווקא לסטודנטיות ערביות שהן מהרבה מאוד בחינות, אם אפשר להגיד זה, מיעוט שבמיעוט שבמיעוט בתוך החברה, אף על פי שהנשים הן לאו דווקא מיעוט, אבל מיעוט מבחינה זאת שיש עוד עיכובים שגורמים לכך שלבנות צריך לתת את ההעדפה המתקנת כדי שיהיה שוויון גם בין הבנים והבנות, ואחר כך כמובן השוויון בכלל האוכלוסייה של מדינת ישראל, בכלל המגזרים.
הבנות, הסטודנטיות הערביות, נופלות פה בין הכיסאות והמספר שלהן זעום לגמרי בקדם אקדמיה במדינת ישראל. אני מקווה מאוד שיש רצון של כלל המערכת להתגייס למטרה הזאת. אני יודע שיש ביקוש מאוד גדול במגזר וצריך להיענות לביקוש הזה ולדאוג, שעם הסיבות המסורתיות והתרבותיות, אין פה שום סתירה, לעודד ולאפשר לכל בת, בכל מגזרי המיעוטים, כולל הבדווים ומגזרים נוספים בתוך המיעוטים, שיוכלו להצטרף למכינה הקדם-אקדמית לסטודנטים ערבים.
אני מבין שיש גם הרבה מאוד מוסדות אקדמיים שמוכנים לתת יד למסלול מיוחד כזה ולכן אני מברך על כך ואנחנו נעשה ליבון פה בישיבה הזאת.
עד כאן דברי הפתיחה. אנחנו נשמע על ההצעה מהפורום להסכמה אזרחית ואחר כך נקבל תגובות, גם של חברי הכנסת שבאו לפה, על אף שזו לא ישיבה מצולמת, כמו הישיבה הקודמת. בבקשה, אודי כהן, מנכ"ל עמית של הפורום להסכמה אזרחית.
כהן אודי:
אברהים אבו שילדי, שותפי, נמצא כאן.
כנס יפו, יוזמה שהתחילה לפני שלוש שנים. זה נקרא כנס יפו, כנס קריאה לפעולה. מי שפעיל בכנסים ובדיונים על מצב היחסים שבין יהודים לערבים בישראל. אנחנו מחפשים להקים כנס ולצרף כמה שיותר שותפים, למצוא נושאים שאפשר לקדם ולקדם ביחד.
לכנס האחרון היו שותפים האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת חיפה, מסאווה, מוסדות רבים אחרים. אני לא אפרט על הכנס ואגש לנושא שלנו. אני רק אציין שאחד הנושאים שמכון טרומן באוניברסיטה העברית קידם, הקמת אקדמיה ללשון ערבית בישראל, התקבלה כהצעת חוק והאקדמיה מוקמת. וגם הצעת חוק שהגיש חבר הכנסת הרב מיכאל מלכיאור וחברת הכנסת נדיה חילו. עם טרומן גם אנחנו עוסקים בנושא של יחס המדינה למקומות---
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זו לא הצעת חוק, זה כבר חוק.
אודי כהן:
חוק שהתקבל. בכנס הבא, אני מניח שייוחד מושב. אני אציין עוד נושא אחד שגם מאוד התקדם וזה יחס המדינה למקומות מוסלמים קדושים, נטושים, שזו בעיה מאוד מאוד כאובה. בשנה האחרונה, שוב, יחד עם האוניברסיטה העברית, צירפנו את הרבנות הראשית ואת הרב הראשי לישראל, הרב עמר, ללוות, ויש היום בקשות מאוד ספציפיות מהשר הממונה על הדתות ומשר הפנים.
יש עוד נושאים רבים, אבל אני רוצה, ברשותכם, להגיע לנושא של הישיבה שלנו, שגם הוא תוצר של כנס יפו 2006. אנחנו מקווים גם לבשר על התקדמות ממשית לקראת כנס יפו 2007 והוא הרעיון של אוניברסיטת חיפה שעסקה בכנס בשאלת המגדר, שאלת מעמדה של האישה בחברה הערבית ודרך אגב, גם פנימה, גם מבט לתוך החברה הערבית, ומפה, יחד עם מכללת עמק יזרעאל. זו בעיה שנשים צעירות, ערביות, מתקשות, מסיבות שונות, או לסיים את הלימודים האקדמיים בטווח זמן מוגדר, או בכלל לסיים. עלו על סיבות חברתיות, תרבותיות, יכולות הפשטה וכך הלאה. המחקר קיים, אני אשמח להעביר למי שמעוניין. הציעו ביחד לייחד, ליעד חלק מהמכינה הקדם אקדמאית, במוסדות אקדמיים שונים, תכנית ייעודית, לקידום הבנות הללו, אם זה שנה אחרי התיכון ואם מיד אחרי התיכון, שבה הם יקבלו את האפשרות ללמוד במשך סמסטר, או למשך תקופה קצרה, לקבל את מה שהן צריכות לקבל וכמובן לאחר מכן להשתלב במהלך הלימודים הרגיל.
זו ההצעה. הנציגה של נשיא אוניברסיטת חיפה, זה התנור ששם בושל הרעיון, מאחרת. דר' עירית קינן. היא באה לספר שהאוניברסיטה החליטה שהם רוצים להקים דבר שכזה. בשיחת מסדרון עם האוניברסיטה העברית, נשמע אולי גם כן על כיוונים אפשריים. האגודה לקידום החינוך, ירושלים, שמרכזת את הנושא ועזרה לנו רבות מאוד (וזה המקום להגיד תודה, ולאתר נתונים ולפרוש אותם), רואה בחיוב רב את הנושא ואני מניח שאנחנו נשמע כאן תגובות והערות נוספות. תודה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
המועצה להשכלה גבוהה.
אמיר גת:
המועצה, משנת תשס"ג, הקימה ועדה. ועדת התקצוב והתכנון הקימה ועדה, ועדת משנה להרחבת הנגישות להשכלה הגבוהה במגזר הערבי. התקציב של הפעילות של הוועדה הזאת, כ-5 מיליון שקלים בשנים האחרונות.
המטרה של הוועדה הזאת זה גם להגדיל את מספר הסטודנטים מהמגזר הערבי, גם להביא לשיפור ההישגים וגם לצמצם את הנשירה בקרב המגזר הערבי. הוועדה פועלת בשלושה מישורים עיקריים – קודם כל הנושא של לימודים אקדמיים. רוב הכסף הולך לפעילות שמתנהלת במוסדות לטובת, כמו שאמרתי, הרחבת מספר הסטודנטים, שיפור הציונים והקטנת הנשירה. יש תוכנית לדוקטורנטים ערבים מצטיינים, שאמורה לחזק ולהרחיב את הנוכחות של המגזר הערבי בלימודים לתואר שלישי. ויש את המישור של המכינות. במישור הזה עשינו מאמצים. אני חייב להגיד שהצלחה שם היא חלקית בלבד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מה זה חלקית? זה מצב קשה מאוד.
אמיר גת:
לא, אני אומר, במסגרת הפעילות להרחבת הנגישות של המגזר הערבי למכינות, הוצאנו במסגרת הקול הקורא שלנו עקרונות ותוספת תקצוב למסלולים ייעודיים למגזר הערבי ואני אומר שההצלחה שם היא חלקית בלבד. יש קשיי גיוס גדולים, אני חושב שגם החבר'ה של אוניברסיטת בר אילן פה יוכלו לספר. גם בבן גוריון היו לנו קשיים בנושא הזה, גם מכללת תל חי ניסתה להקים מסלולים כאלה, ולצערי, יש קשיים. אין גיוס. המוסדות לא הצליחו להקים את התכניות האלה. אני חושב שהקשיים הם קשיים של גיוס, צריך לדבר על זה ביתר---
טלב אלסנאע:
גיוס ורצון. אתה יודע, זה גם.
אמיר גת:
יכול להיות, תיכף נדבר על זה. ההצעה של הפורום להסכמה אזרחית זו הצעה מבורכת. אנחנו אף פעם לא ראינו הצעה כזאת. באוניברסיטת חיפה אנחנו תומכים בשתי מכינות, באוניברסיטת בן גוריון אנחנו גם תומכים במכינות, מעבר למודל הרגיל, ביהודה ושומרון אנחנו תומכים במכינות, בספיר אנחנו תומכים במכינות הייעודיות. אנחנו נשמח לשמוע את ההצעות של עמק יזרעאל והצעה נוספת של אוניברסיטת חיפה וגם של מוסדות נוספים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתם תוכלו לעזור גם כספית בהקמת מסלול אקדמי לסטודנטיות ערביות?
אמיר גת:
קודם כל, העקרונות שלנו זה ככה, פיקוח פדגוגי נעשה דרך האגודה לקידום החינוך ומעבר לזה, יש לנו מודל שתומך במכינות כולן ובמכינות הייעודיות במגזר הערבי, עם תוספת תקצוב. זאת אומרת, תוספת ייחודית שאמורה לעודד את זה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כן, אבל התוספת היא כמעט לא רלוונטית, זה פחות מ-5 מיליון שקל בשנה.
אמיר גת:
נכון, בוודאי שכן. אני לא חושב שעל זה, זה נופל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זאת אומרת, אתם תוכלו, אם יש צורך, תוכלו להגדיל את הסכום בצורה ניכרת?
אמיר גת:
זה בספק, אבל אני אומר שמעולם לא הגיעה אלינו בקשה להקמת מכינה שנפלה בגלל זה שהתנאים התקציביים לא היו מספקים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל אני רוצה להבין, לא דובר פה על הקמת מכינה חדשה, דובר פה על מסלולים בתוך המוסדות והאוניברסיטאות והמכינות הקיימות.
אמיר גת:
אתה צודק.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אז אתה אומר שזה לא ייפול על תקציבים. אני כבר רושם את זה.
אמיר גת:
אני לא אמרתי את זה, אני אמרתי שעד היום לא נפלה---
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני שמעתי טוב מה שהוא אמר, אני הבנתי מה שהוא אמר.
אני מציע שאנחנו נשמע את המוסדות ואת משרד החינוך, כי אני חושב שמשרד החינוך או האגודה, יש לכם חלק גדול מאוד בתכנית הזאת ואנחנו רוצים מאוד לעודד את זה, אז בבקשה.
יאיר סמוכה:
אני המנהל הכללי לקידום החינוך שמפעילה, מטעם משרד החינוך, את המכינות הקדם-אקדמיות.
יש 46 מכינות קדם-אקדמאיות, שפועלות בכל המוסדות להשכלה גבוהה. במכינות האלה יש תכניות שתפורות לכל תלמיד. גם אם הוא סיים י"ב וההשכלה האמיתית שלו היא ו' כיתות, או ד' כיתות, יש מסלול שהוא יכול להשתלב בו ולהשלים את ההשכלה התיכונית ולהכין את עצמו ללימודים אקדמאיים ולהתקבל. זאת אומרת, לכל תלמיד אנחנו יודעים לתפור חליפה. בעיקרון, אנחנו לא מבחינים בין תלמיד ערבי, ישראלי, דרוזי. אין הבחנה כזאת. אנחנו בודקים את המצב הלימודי שלו---
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתם לא צריכים להפריד בין ערבי לישראלי.
יאיר סמוכה:
נכון, סליחה, בין יהודי לערבי. אנחנו בודקים את הרמה הלימודית שלו, איפה הוא נמצא, ובונים לו תכנית כדי להביא אותו לקו הסיום.
היו לנו גם מכינות ייעודיות לערביות. במכללה הערבית היתה מכינה (אז אני הייתי המפקח על המכינות), היא פעלה ארבע שנים והיא דעכה בגלל מיעוט תלמידות, אבל זו היתה מכינה שמיועדת לתלמידות ערביות שהכשירו את עצמן להוראה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
איך אתה מסביר את התופעה שככל שהתופעה חמורה, שרק כ-10% או 11% ערבים באוניברסיטאות ובמכללות, איך אתה מסביר שבמכינות האלה ששם היית מצפה להשתתפות הרבה יותר גדולה ממה שיש באוניברסיטאות, שדווקא שם יש מספר כל כך קטן של תלמידים. אנחנו מדברים, שוב, אני חוזר על זה, על 4.5%.
יאיר סמוכה:
כי יש בעיה. ניקח אוכלוסייה שהיא מקבילה מבחינת ההישגים הלימודיים, למשל יוצאי אתיופיה. 98% מהסטודנטים יוצאי אתיופיה, עברו דרך המכינות הקדם אקדמאיות. זאת אומרת, הם מכירים בצורך הזה, הם מנצלים אותו ומפיקים ממנו את המרב.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אז איך אתה מסביר?
יאיר סמוכה:
האוכלוסייה הערבית שונה. האוכלוסייה הערבית נחלקת, מבחינת בוגרי בתי הספר התיכון, ואני בא ממשרד החינוך עד לפני שנתיים, ואני יכול לומר את זה, יש תלמידים מצוינים שלא זקוקים למכינות ויש תלמידים שנמצאים בנשירה מוחלטת, או נשירה סמויה. הם, לצערי, לא מאמינים ביכולת של המכינה הקדם-אקדמאית לקחת אותם מהמקום שבו הם נמצאים ולקדם אותם. אם הם היו מגיעים אלינו, בלי שום ספק היינו עושים מהם חומר של אוניברסיטה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
השאלה מה אתם עושים, אקטיבית, כדי להביא אותם אליכם. זו השאלה שלי.
יאיר סמוכה:
אני כפר סבאי וניסינו לפתוח במכללת בית ברל מכינה מיוחדת לתלמידים ערבים. אחת מהן היתה מיועדת לקחת תלמידים מצוינים, שיש להם תעודת בגרות וכן הלאה, ולתת להם מה שנקרא מכינת רענון, להכין אותם לבחינה הפסיכומטרית ולחזק אותם בעברית. לא הצלחנו לגייס תלמידים, למרות שטירה סמוכה וטייבה וקלנסואה וכן הלאה, ופרסמנו בעיתונות ורצנו אחרי כולם.
רצינו גם לפתוח מכינה, מה שנקרא תלת שלבית, שאנחנו מתחילים מהשלמת י' כיתות, י"א כיתות ואז תעודת בגרות. גם לזה לא הגיעו מספיק תלמידים.
לכן הדרישה להקים מכינה ייעודית נדונה לכישלון. כי במכינה ייעודית אתה צריך מסה קריטית לעבוד. זאת אומרת, צריך מספר תלמידות שאפשר יהיה לפתוח עבורן כיתה. להשתלב במסלולים הרגילים, יכול כל תלמיד. אז אנחנו מוכנים לכל דבר. מוכנים לפתוח---
אודי כהן:
יש את המנטליות של היציאה מהבית, יש המון נושאים.
יאיר סמוכה:
אנחנו מוכנים לכול, מוכנים לפתוח מכינות ייעודיות לבנות, לבנים, מכינות קצרות למי שצריך רק תגבור וחיזוק, ומכינות ארוכות לאלה שצריכים השלמה של אפילו י' כיתות. אנחנו מוכנים לכול. אבל בבקשה, תביאו את התלמידים.
ריאד אגבריה:
זו נקודה חשובה, שיידעו, שאתם תומכים רק מגיל 19, שזו בעיה. למה ההגבלה הזו, למה 19? למה לא 18? הרי כל הבוגרים בגיל 18, מה ההיגיון ב-19? זה כדי שהבנות יתחתנו.
זאב אלקין:
רגע, אצלנו בדוח כתוב שזה השתנה. שבשנים האחרונות זה דווקא מסיום הכיתות. זה היה מגיל 19.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מניח שמה שכתוב בדוח הוא לא---
ריאד אגבריה:
מה זה חשוב מה שכתוב בדוח? הוא נמצא כאן והוא אומר לך את התשובה.
יאיר סמוכה:
בין 18 ל-19 אפשר ללמוד, רק לא מאשרים מלגה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני רוצה להבין. הרי להגיד להם לחכות שנה עד שיוכלו, אפילו בשביל קורס קצר נגיד של סמסטר, או עוד יותר קצר, של קיץ, כי הרבה פעמים מדובר בזה, שיכשיר את התלמידים להיכנס לאוניברסיטה, לחכות שנה, אין בזה היגיון.
יאיר סמוכה:
זה לא חוק ברזל, אפשר לשנות אותו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מי קבע אותו?
יאיר סמוכה:
זה נקבע כך. אל"ף, עד שהתלמיד מסיים את התיכון והוא מקבל את ציוני הבגרות ורואה האם לא טוב לו לגשת מיד למועד חורף ולהשלים בחינה וכן הלאה וכן הלאה--
ריאד אגבריה:
תשאיר את זה לתלמיד שיחליף.
יאיר סמוכה:
כשפונים אלינו תלמידים, אנחנו לוקחים אותם לוועדת חריגים והם בדרך כלל מאשרים, אבל---
ריאד אגבריה:
אבל למה ועדת חריגים?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
השאלה איזה מסר אתה נותן למערכת. הרבה פעמים, כמו שאתה אומר, כמו שאמרת לגבי האוכלוסייה של העולים מאתיופיה. אתה אומר 'כולם באים', כי אתה נותן מסר. אתם רצויים, אנחנו נדאג לכם, אנחנו נמצא את המסגרת המתאימה. פה יש חשש. עובדה שזה לא הצליח עד עכשיו, אז גם המערכת צריכה לשאול את עצמה למה היא לא הצליחה, למה יש כישלון חרוץ אפילו, כישלון מוחלט. כשאתם רואים שאוכלוסייה שהיום מהווה כ-25% מהתלמידים, כשאתם מגיעים לפחות מ-5%, שאין ספק שהצורך בקדם אקדמיה גדול יותר מה-25%, אז אתם נכשלתם. אז אתם צריכים לשאול את עצמכם, לא רק להגיד 'שיבואו'. אתם צריכים לשאול מה אנחנו יכולים היום לעשות. יש לנו רצון טוב (אני סומך עליך כשאתה אומר 'יש לנו רצון טוב'), אז אתה צריך לשאול את עצמך איזה דברים אני יכול לעשות כדי, אקטיבית, לשנות את המציאות הזאת.
אם אנחנו רוצים להרחיב השכלה גבוהה במדינת ישראל, אין הרבה כיסים שאפשר להרחיב את זה. פה יש אוכלוסייה שלמה שעומדת, משתוקקת, ואנחנו צריכים את זה, גם ככלל החברה הישראלית, שיהיה שינוי. לכן אם אתה שומע פה, אז אל תגיד 'אנחנו יכולים להקים ועדת חריגים'. תגיד, בצורה ברורה, 'אנחנו נקבל כל תלמיד מתי שהוא יהיה מוכן'. וזהו.
יאיר סמוכה:
רק להגיד עוד משהו, האוכלוסייה הזאת כל כך---
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה מקובל עליך מה שאני אמרתי?
יאיר סמוכה:
אל"ף, כן. בי"ת, האוכלוסייה הזאת כל כך רצויה שעשינו למענה דברים שאנחנו לא עושים לגבי האוכלוסייה היהודית, כמו למשל ניסינו לפתוח מכינות בתוך העיירות, בתוך הכפרים, כדי שהמרצים ייסעו אליהם והם לא יצטרכו לבוא אלינו. גם זה לא הלך.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אוקיי, אדרבא. רק הערה לגבי גיל. כי אם זה כבר מקובל, אז לפחות עשינו משהו כבר עכשיו.
אמיר גת:
הערה לגבי הגיל. לדעתי במהלך תשס"ה או תשס"ו, פרופ' שלמה גרוסמן, יושב ראש ועדת התכנון והתקצוב, שלח מכתב לגבי האוכלוסייה הספציפית הזאת הוא ביקש שגם תלמידים מתחת לגיל 19 יוכלו לגשת ויוכלו להעלות אותם לוועדת המלגות. אז לדעתי הסיפור הזה הוא גם לא בעיה. אני אומר שוב, הקשיים, צריך לבדוק אותם במקומות אחרים, לדעתי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אוקיי, אבל מה שלא בעיה, פה שמענו שזה כן בעיה. אז אם זה לא בעיה ואם זה אכן היתה בעיה, אז הבעיה עכשיו תיפתר. אז אנחנו שמחים על כך ונותנים זכות דיבור לחבר הכנסת אלקין.
זאב אלקין:
קודם כל, לי יהיו תיכף כמה שאלות לחברים, אבל קודם כל, שתי הערות כלליות. אחת, כתוספת לדבריך, היושב ראש. אני מזכיר לכולנו את הביקור שקיימנו במועצה להשכלה גבוהה ושם שמענו מפורשות שעתיד ההתפתחות בכלל ההשכלה הגבוהה בישראל תלוי במידה רבה בהצלחה של המהלך הזה, כי לפי כל הבדיקות של המועצה, למעשה ללא פריצת דרך בשני כיוונים, המגזר הערבי והמגזר החרדי, פחות או יותר מוצה הפוטנציאל או הגידול המשמעותי, כי אחרת הם כבר רואים שהם הגיעו לאיזה שהוא מיצוי. לפחות לפי הטענה שלהם. ולטווח ארוך, הפוטנציאל לגידול של מערכת ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל לפי לפחות מה שהוצג לנו על ידי אנשי המועצה ואנשי התקצוב והתכנון, אחד משני הכיוונים העיקריים זה הכיוון הזה.
נקודה שנייה, אני מברך פה את מר יאיר סמוכה. אני תמיד מופתע לטובה לראות את האגודה לקידום החינוך בחזית של החיבור הזה בין חינוך לחברה. אני רואה את זה בפעילות שלהם עם העולים וגם בפעילות מול המגזר הערבי. האגודה היא זו שמוטלת על כתפיה המלאכה.
כמה שאלות אליכם, קודם כל שאלה לנציג ועדת התכנון והתקצוב. מה הוא סך התקציב שעומד לרשותכם ואיזה אחוז ממנו הולך לעידוד של המכינות דווקא? כי נדמה לי שאם המטרה היא להביא לפריצת דרך במגזר, הערוץ של המכינות הוא אולי החשוב ביותר. והשאלה אם מיוחסת לו חשיבות מספקת מתוך סך העוגה התקציבית. כי אני דווקא לא מופתע, בשונה מהיושב ראש, מהתמונה המוזרה הזאת, שאחוז הלומדים הוא יותר גבוה מאחוז הלומדים במכינות, כי מדובר במגזר, כפי שנאמר לנו, חלקים ממנו מכירים בחשיבות של ההשכלה הגבוהה ומגיעים אליו גם בלי עידוד של המועצה. כמובן אם יש מלגות, זה מקל, אבל מכינות זה דווקא דרך לשבור את המחסומים ולהביא את החלקים הגדולים מהמגזר שלא רואים את זה, מטבע הדברים, כמסלול להתקדמות, לנסות להוביל אותם לכיוון הזה. ולכן למסלול הזה יש חשיבות מיוחדת והשאלה אם בתמיכה שלכם זה מספיק בא לידי ביטוי. המספרים לכאורה, על פניו, וזו כבר אולי שאלה ליאיר, נראים לא משמעותיים. התמיכה הנוספת של 1,000 שקלים או 1,500 שקלים פר תלמיד, לפי ההיכרות שלי עם סל צרכים והוצאות של תלמיד בהשכלה הגבוהה, גם עלות לימודיו וגם עלות המחיה שלו וכולי, זה ממש רחוק מלהיות תוספת משמעותית. ובוודאי תוספת מהסוג הזה היא לא זאת שתכריע. 1,000 השקלים האלה זה לא מה שייקח תלמיד ויביא אותו להחלטה ללמוד.
יכול להיות שכאן עיקר הבעיה. במידה והתמיכה היתה יותר רצינית, יכול להיות שהיה הרבה יותר קל לפרוץ את מעגל הקסמים.
אמיר גת:
קודם כל, התקציב הנוסף לא מיועד לסטודנט. הוא מיועד למכינה, שמממנת את השירותים הנוספים.
זאב אלקין:
ברור.
אמיר גת:
מתוך תקציב של 5 מיליון שקלים, שיש לוועדה, אז הייתי אומר ששלושה רבעים הולכים לכיוון של אקדמיה ומכינות קדם אקדמיות.
זאב אלקין:
לא, אני שאלתי על החלק של המכינות מתוך סך הכול.
אמיר גת:
אני אומר, החלק של המכינות, תראה, אנחנו פונים למוסדות ומבקשים מהם להציע הצעות, כי אנחנו לא יכולים לכפות עליהם. אנחנו פונים למוסדות ואומרים להם 'אנא, תפתחו מסלולים ייעודיים. אנחנו מאוד מעוניינים, זה צוואר הבקבוק כרגע'. ואני אומר, שוב, חלק גדול מהבקשות, אפילו קיבלנו בקשות ואישרנו אותן ובסופו של דבר הבקשות לא מומשו. זאת אומרת, באו מוסדות ואמרו 'אנחנו נפתח מכינה' ואישרנו להם תקציב---
זאב אלקין:
כי כנראה יש פגם בשיטה. השאלה אם אתם לא תנסו להגדיל את התוספת פר תלמיד, במכינות, מתוך סך התקציב שיש לכם, מה שיאפשר למוסדות אולי גם להעמיד מלגות יותר גבוהות לתלמידים עצמם ואז פתאום תגלה שהפקק הזה ניתן לפתרון.
אמיר גת:
אני אומר, אפשר לבחון את זה---
זאב אלקין:
ואגב, לא ענית על שאלתי. במצב הנתון היום, איזה אחוז מסך התקציב של הוועדה הולך לטובת המכינות?
אמיר גת:
תקציב של 40 מיליון זה לטובת כל המכינות.
זאב אלקין:
לא, זה התקציב של המכינות.
אמיר גת:
אני מבין מה אתה אומר.
זאב אלקין:
למשל, מתקציב של הוועדה שאמורה לעודד השתלבות המגזר בהשכלה הגבוהה, איזה אחוז מושקע במכינות מול כל השאר? מכל אותם ה-4 ומשהו מיליוני שקלים.
אמיר גת:
אין לי פה את הנתון, אבל מה שאני יכול להגיד זה שבוא נגיד שפנו אלינו, נגיד, בשנת תשס"ו וביקשו לפתוח שמונה מכינות, שמונה מסלולים ייעודיים, ומתוכם, לדעתי, 3 או 4 לא הגיעו לכלל מימוש.
זאב אלקין:
את זה הבנו.
אמיר גת:
לא, אבל אני אומר שוב, זה לא בגלל סוגיה תקציבית בכלל.
זאב אלקין:
לא, זה לא נכון. כי יכול להיות שאם היית בא למוסדות והיית אומר 'אני מוכן לתת 3,000 שקלים פר תלמיד', או 5,000 שקל פר תלמיד, פתאום היית מגלה שהמסלולים האלה היו ממריאים. לכן להגיד שזאת לא בעיה תקציבית, זה...
אמיר גת:
אני אומר, אנחנו יכולים לבחון את הנושא של שינוי קריטריון של התקצוב הנוסף, זה מצד אחד. מצד שני, אני אומר, שוב, לדעתי אפשר לשאול את המוסדות ולראות, לנסות לזהות מה מקור הבעיה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה חשוב לנו לדעת שאם אנחנו נקבל עכשיו החלטה בתמיכת המוסדות שכמובן הם אלו שצריכים לעשות את זה, לפתוח מסלולים ייחודיים, עכשיו, אנחנו מדברים ספציפית על נושא של סטודנטיות ערביות, אנחנו רוצים גם לדעת שתהיה לזה תמיכה, לא רק תמיכה ערכית ומוכנית, שזה כמובן דבר חשוב, במיוחד שזה בא מוועדת התכנון והתקצוב ומהמועצה להשכלה גבוהה, אלא גם תמיכה מעשית.
מחמוד חליל:
אני ראש מכללת סכנין. רציתי לספר על תמונת מצב קצת שונה ממה שהוצגה כאן, לגבי הפנייה של התלמידות והסטודנטיות הערביות למכינות.
אני חושב שאחת הבעיות של הסטודנטיות הערביות היא הבעיה של הנגישות למקום שילמדו את התואר. לא לדבר על המכינה. המכינה צריכה להיות לדעתי קרובה מאוד לבית. אני נמצא במכללה שהיא באמת באמצע האוכלוסייה הערבית, 60% מהאוכלוסייה הערבית ממוקמת קרוב למכללה שלנו ואז פתאום, למרות שאנחנו מחייבים אותם בשכר לימוד, 60 תלמידות נרשמו בשנת הלימודים שעברה ועדיין יש הרשמה גם לקראת שנת הלימודים הבאה. זאת אומרת, יש פניות. למרות שהן משלמות שכר לימוד. אנחנו פנינו לאגודה לקידום החינוך שהעבירו אותנו להשכלה גבוהה. המועצה להשכלה גבוהה החזירה אותנו לאגודה לקידום החינוך. ביקשנו בשני מכתבים רשמיים שנשלחו ולא קיבלנו תשובה. אינני יודע למה. אבל אני רוצה לציין כאן שמכינה צריכה, אל"ף, להיות קרובה לבית, ובי"ת, אני חושב שאנחנו יכולים גם לעזור, מבחינת מכללת סכנין, לפתור את הבעיה, הן לגבי הפניות שלנו להכשרת עובדי הוראה והן לגבי אפילו מכינות לאוניברסיטאות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני יכול להעיד שהייתי שם כמה פעמים, בסכנין. ממש מוסד לתפארת ויש להם אפשרות הרחבה שם, אפשרות מאוד מאוד גדולה, ולדעתי אתם פשוט לא מנצלים את הפוטנציאל שיש במקום. במיוחד אם יש בקשות ספציפיות, אנחנו מאוד מבקשים שתתייחסו התייחסות חיובית.
טלב אלסנאע:
כן, אני בהתחלה רציתי לציין שנמצאים כאן גם דר' ריאד אגבריה ופרופ' אבו סעד שהם מהשטח, שיוכלו גם להאיר את הסוגיה הזו, כי הם גם מלווים עניין של קליטת אקדמאים, במיוחד באוניברסיטת בן גוריון בנגב.
אני שם לב, היושב ראש, גם מתוך נייר העמדה שקיבלנו שהכינו לנו במרכז המחקר של הכנסת, לדבר ראשון שלדעתי המנהל הכללי של המועצה לקידום ההשכלה האקדמית, צריך לשאול את עצמו מדוע אחוז הסטודנטים הערבים במכינות הוא כל כך נמוך, למרות הצורך, או הציפייה של כולנו באופן טבעי שהאחוז שלהם לפחות יהיה פרופורציונאלי או דומה לאחוז שלהם באוניברסיטאות, אם זה 10% או 11%, אז לפחות במכינות יהיה באותו שיעור. ואם אתה לא בחנת ולא שאלת, אז כנראה שזה נראה לך שכך צריך להיות. אבל זה לא צריך להיות בצורה הזו, ולדעתי הנתון הזה מצביע על כישלון. הכישלון שלך, של הגוף שאתה עומד בראשו,ל לקדם את החינוך האקדמי. אולי בגלל שאתה לא מתייעץ עם גורמים רלוונטיים ואנשי מקצוע במגזר הערבי. אולי בגלל שהגישה או התכנית שאתה מלווה, איננה מדברת לסטודנטים הערבים, או הסטודנטים הפוטנציאליים, כי אני רואה שהרבה סטודנטים שלא מתקבלים כאן באוניברסיטאות בישראל הולכים ללמוד באוניברסיטאות במדינות אחרות. אז יש כאן כמיהה להשכלה אקדמית, ומצד שני, יש חסמים. אולי המסר שהסטודנטים מקבלים הוא, באופן ספונטאני, אין סיכוי, ואז לא רואים את התקווה דרך המכינות.
אולי יש גורמים נוספים, אבל הדבר הראשון שאתה היית צריך לעשות הוא לבחון מדוע המצב הוא במציאות הקיימת. למה, כפי שאני רואה, 4.5% במכינות, ובמגזר הדרוזי והבדווי זה אולי 2%. מתוך 11,300 תלמידי מכינה, 1.9---
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל אנחנו ציינו את זה בתחילת הישיבה.
טלב אלסנאע:
כן, הנתונים הם מזעריים. אינני סבור שיש צורך לעשות הפרדה בין מכינות לסטודנטיות הערביות לסטודנטים הערבים. מכינות לכל סטודנט שרוצה ללמוד במכינה, לקבל אותו, כי גם על פי הנתונים שיש לנו, 60% מהסטודנטים הם בנות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל לפי הניתוח של הוועדה שישבה, שבחנה את זה לעומק, ראתה שיש צורך ייחודי גדול אצל הבנות לעומת מה שיש אצל הבנים והפוטנציאל שלהם לא בא לידי ביטוי. זה שיש לך יותר סטודנטים בגלל שיש לך מסלולי הוראה, זה שיש לך יותר סטודנטיות מסטודנטים (אגב, זה נכון גם במגזר היהודי), אבל פה דובר על אוכלוסייה גדולה שהיא לא נכנסת---
טלב אלסנאע:
מה המסר של זה? אני רוצה תשובה, אולי תסביר ותשכנע. מה המסר שיוצא כשאתה עושה מכינות רק לסטודנטיות? למה לסטודנטים לא?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא, לא אומרים שלא יהיה. אומרים שכמו שיש לך בעיה, ודיברנו על זה הרבה פעמים, כמו שיש לך במגזר הבדווי בעיה שבגלל שאין לך תיכון במקום, לא רוצים לתת לבנות לצאת לתיכונים במקום אחר ולכן הבנות לא ממצות את מלוא הפוטנציאל שהיה להם בגלל שאתה לא מתייחס לבעיה המסורתית התרבותית הספציפית שיש בין בנים לבנות. אגב, זה גם ככה במגזר היהודי הדתי. אותו דבר. אז לכן אני חושב שנכון יהיה להתייחס לבעיה. היתה ועדה שישבה, בחנה והגיעה למסקנה שזה יעודד, זה יביא למספר הרבה יותר גדול של בנות להצטרף. זה לא אומר שלא רוצים שבנים יצטרפו. להיפך. ודאי שלא. יש פה בעיה נוספת, מעבר למה שיש לכולם.
טלב אלסנאע:
הייתי רוצה לדעת איך הושקעו הסכומים של יותר מ-4 מיליון כדי לקדם. מה התכנית?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה הוא אמר בהתחלת הישיבה. הוא אמר כל מיני מסלולים, בהתחלה הוא נתן סקירה.
טלב אלסנאע:
הוא אמר 'תפרנו לכל...'. זה סיסמא. 'תפרנו לכל סטודנט'. איך תפרנו לכל סטודנט?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא, הוא סיפר על דברים ספציפיים.
טלב אלסנאע:
איך זה נעשה, מה נעשה? מה הפרויקטים שנעשו? מה התכנית, מה הפרסומים? דברים מוגדרים, לא סתם סיסמאות.
זאב אלקין:
זו שאלה לוועדה לתקצוב ותכנון.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כן, הוא סיפר. אתה יכול להגיד בעוד כמה משפטים, לפרט לחבר הכנסת אלסנאע. הוא חבר כנסת חשוב, אז אנחנו אוהבים לענות לשאלות שלו.
אמיר גת:
הוועדה ראתה מספר פעילויות שצריך לחזק. הפעילות הראשונה זה יועץ אקדמי למגזר הערבי במוסדות. זאת אומרת, כי הגיעו למסקנה שיש ניכור בין הסטודנט לבין הממסד ויש קושי בקליטה של הסטודנטים הערבים בקמפוס. ולכן המליצה הוועדה של מאג'ד אלחאג' על מינוי יועצים אקדמיים למגזר הערבי וזאת פעילות אחת שבה אנחנו תומכים.
פעילות אחרת זה פעילות של קורסי רענון ובעצם הכנה קדם אקדמית אבל זה לא מכינות. אלה קורסים קצרים של קיץ, של חודשיים-שלושה לפני תחילת הלימודים. וזאת גם כן פעילות שאנחנו תומכים בה.
פעילות שלישית זה קורסי תגבור בתוך הלימודים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל גם פה ההצעה היא לעשות מסלולי קיץ, אפילו יותר קצר מסמסטר.
אמיר גת:
כן, אז זאת פעילות שאנחנו תומכים בה.
טלב אלסנאע:
כל הפעילות שאתה הזכרת זה לסטודנטים שהגיעו למוסד. אין פעילות לסטודנטים שלא הגיעו שאתה אמור למשוך אותם ולהביא אותם למוסד.
אמיר גת:
אפרופו למשוך, יש שני מרכזים שאנחנו כן מתקצבים בשנים האחרונות, אבל אני כבר אומר, התפוקות, היעילות של הפעילות הזו לא כל כך ברורה. מדובר במרכזי מידע שהם פעילים בבתי ספר תיכון, זאת אומרת בשלבים של לפני הלימודים האקדמיים. אחד הוא באוניברסיטת חיפה. המרכז היהודי-ערבי, אני חושב שזה המרכז של פייסל עזאיזה, אז יש מרכז בשפרעם שהוא מופעל יחד עם עמותת ניצן, ואוניברסיטת חיפה וזה מרכז שאנחנו תומכים בו. ויש מרכז אחד ברהט, בדרום, של פרופ' עליאן קרנוואי, מאוניברסיטת בן גוריון שאנחנו גם תומכים בו, שהוא אמור גם לאתר פוטנציאל, לדחוף ללימודים אקדמיים וכולי.
ריאד אגבריה:
אני מודה למי שביקש רשות הדיבור בשבילי. בכל אופן, אני חייב להתחיל בבדיחה שרובכם מכירים. מישהי היתה בלוויה של בעלה וכולם אומרים עליו שהוא כל כך היה נחמד וזה וזה, אז היא אומרת לבן שלה, בוא נלך הביתה, כנראה שאנחנו לא במקום הנכון.
אני באמת המום. מסביב לשולחן, לשמוע את, סליחה על המלה, הבורות של האנשים שצריכים ואמונים על קידום מכינות במגזר הערבי. דר' סמוכה מדבר פה על תנאי קבלה למכינה ולאוניברסיטת בן גוריון ואני מנהל המרכז לקידום חברה והתפתחותה, ויש לנו מכינות של המרכז, ממומנים על ידי גורמים חיצוניים, לא של הוועדה לתכנון ותקצוב ולא המועצה להשכלה גבוהה. תנאי הקבלה הם ככה: גיל 19, בגרות מעל 90, פסיכומטרי מעל 500, כאשר הממוצע של הפסיכומטרי אצל סטודנטיות ערביות בנגב זה בסביבות 390. אנחנו נלחמים עם הוועדה לקידום החינוך להוריד את הגיל, וזה, 'יש ועדת חריגים', 'יש ועדת חריגים ותחכה'. כן? תחכה עד שתגיע לגיל 19.
לגבי מרכזי המידע. צריך פעם אחת לבוא ולשאול מי החליט להקים מרכזי מידע. אני דרך אגב מינו אותי עכשיו לוועדה הזאת ואני הולך לעשות שינוי בדבר הזה. פרופ' מאג'ד אלחאג', עם כל הכבוד, היה בוועדה, קיבל את התקציב והלך והקים מרכז בשפרעם. העיר שלו. פרופ' קרנאווי הלך והקים ברהט. לדעתי, יש פה עוד משהו שלא היה צריך לעשות ככה, אפילו למראית עין.
שאלנו את דר' סמוכה מה דעתך, מה זה. הוא ככה, שלף מהבטן, לפי הרגשות שלו. הוא לא הסתמך על שום מחקר מדעי אקדמי שיבוא ויגיד מה החסמים לסטודנטיות הערביות להצטרף לאוניברסיטה. מישהו יכול לתת רפרנס שגוף ככה, מרצה ככה, חוקר ככה, עשה מחקר? זה התוצאות, אלה ההמלצות שלו? לא. לוקחים מטריה, דורכים מישהו, ככה מנוהלים העניינים. מה אתה חושב, מה צריך לעשות? ואז מציעים זה.
לדעתי, הוועדה לתקצוב ותכנון והמועצה להשכלה גבוהה צריכות לממן מחקרים מקצועיים, מבוססים על ראיונות עומק, על משהו אקדמי ומעמיק ולא על תחושות בטן.
נחמה אוחיון:
חבר הכנסת מלכיאור, אני צריכה להגיד כאן שאנחנו לפחות כן הסתמכנו על המחקר של דר' אבו באקיה במכללת יזרעאל. יש לה גישה שלה, היא לא מחייבת את כולם, אבל---
ריאד אגבריה:
את יכולה לתת את הרפרנס של המחקר? אוקיי.
איסמעיל אבו סעד:
תודה. אני מאוניברסיטת בן גוריון, פרופסור לחינוך. אני רוצה להתייחס למכינות בכלל וגם למכינות הנפרדות. אני חושב שאנחנו עושים עוול לבנות הערביות כשבתיכון הן לומדות ביחד עם הבנים והנקודה הזו בדוקה גם כן. כשבונים בית לא בונים אותו מהגג. מתחילים ביסודות. ביסודי ובתיכון בנים ובנות לומדים ביחד, באוניברסיטה בנים ובנות לומדים ביחד, אז אנחנו מוציאים אותם לתקופה של חודשיים לחוד. לדעתי זה לא בריא וזה לא טוב, ואני רוצה לדעת, הוועדה הזו שישבה, יש אנשי חינוך שחקרו את מערכת החינוך במגזר הערבי? אני לא שמעתי. אף אחד לא שאל. אז היום יש לנו, כל אחד יוצא באיזה שהוא מחקר ויש לנו מספיק מכינות היום ומסתמכים על זה. לדעתי זה עוול. אני ועמיתה שלי, פרופ' תמר הורוביץ, סיימנו מחקר לעומק בהשכלה גבוהה אצל נשים בדוויות, בנות בדוויות, וזה יצא בדיוק שהן רוצות להיות מעורבות, הן לא רוצות להיות נפרדות. זה לא טוב להן, הן אמרו את זה ממש מהמקור. אז אנחנו כאן, לדעתי, עושים נזק לאוכלוסייה חלשה. עכשיו, הבנים הם גם חלשים. לדעתי היום באוניברסיטת בן גוריון ואגבריה ריאד הוא יושב ראש המרכז, יש יותר בנות שלומדות באוניברסיטה לבי.איי, מאשר בנים. זה לא אומר שהמספר הוא כל כך גדול, אבל יחסית.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
60%.
איסמעיל אבו סעד:
יחסית, הבנות יותר. אז לדעתי ההפרדה היא לא לטובת העניין. עכשיו, אני רוצה לחזק את מה שריאד אמר. אני השתתפתי בוועדה בזמנו שהוקמה בוועדה לתקצוב ותכנון ולדעתי חלק גדול מהדברים היפים שהיו שם, לא מומשו בשטח, וזה לא טוב. יצא דוח מאוד נחמד ויפה, עם המלצות מפורטות שצריך ללכת לפי ההמלצות.
הנקודה של מכינות ביישובים. אני נגד מכינות ביישובים ואני אומר את זה כאיש חינוך. הייתי מנהל בית ספר, הייתי מורה, ואני חוקר את מערכת החינוך במגזר הערבי. החבר'ה ביישובים הערביים, חשוב להם לצאת מהכפר, יש לו הזדמנות ראשונה שהוא יוצא. המכינה, כשהיא מתקיימת באוניברסיטה נותנת לתלמיד, לתלמידה, הרגשה טובה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני שואל אותך, כי אני שומע אותך ומבין שאתה מאוד מעורב בנושא. עובדה שיש פה כישלון גדול, עובדה שלא באים. אז אתה אומר, לא לעשות את זה ולא לעשות ולא לעשות.
טלב אלסנאע:
אז מה כן לעשות?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כי אם אתה אומר לא לבוא אליהם, כי הם רוצים... עובדה שהם לא רוצים לצאת, כי אם הם היו רוצים לצאת, הם היו באים.
איסמעיל אבו סעד:
אתה צודק. עכשיו, צריך להקטין את הגיל. זו אחת הבעיות של הגיל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
את זה קבענו.
איסמעיל אבו סעד:
הפסיכומטרי גם כן, לא צריך להיות 500. אם יש לי 500---
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בסדר, אבל זה גם כן, לסוגיה של פסיכומטרי, טיפלנו בזה הרבה פעמים ואנחנו---
איסמעיל אבו סעד:
500, אני אקבל אותו למחלקה של חינוך. תבוא לי בת או בן עם 500, אני מוכן לקבל אותם למחלקה לחינוך באוניברסיטה, עם תמיכה אקדמית.
נקודה שלישית שהיא המחסומים שבמכינות, לדעתי חסר ידע וזה מה שסוכם בוועדה של ועדת התקצוב והתכנון. התת ועדה היא להגיע לאנשים. לא אנשים יגיעו למרכזים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בסדר, אבל אתה אומר עכשיו הפוך.
איסמעיל אבו סע ד:
למה?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה אמרת שהם לא רוצים שיבואו.
נחמה אוחיון:
לשווק את זה אצל האוכלוסייה.
איסמעיל אבו סעד:
אין מודעות, יש הרבה אנשים שלא מכירים שיש להם את הזכות להגיע למכינה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה ודאי טוב. אבל אם אתה תראה שיש כמה מאות בנות שבגלל מסלולים ייחודיים, הן יצטרפו... היום לא, פרגמטית אני שואל. זה נכון, עקרונית מה שאתה אומר זה ודאי מקובל, אבל פרגמטית, אם אתה רואה שיש מספר מאות בנות שהיו מצטרפות, שהיום לא מצטרפות, למה לא לעשות את זה?
איסמעיל אבו סעד:
אבל יצטרפו. אם אנחנו ניגש לבנות, אני מכיר---
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בת שרוצה להיות במסלול רגיל, שום דבר לא מונע ממנה.
איסמעיל אבו סעד:
הבעיה שהם למדו, אדוני, למדו ביחד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני יודע, הכול ברור.
איסמעיל אבו סעד:
הם לא רוצים את הניתוק.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אם הם לא רוצים, אז הם לא יצטרפו לזה. אז הם יצטרפו למסלולים הרגילים.
איסמעיל אבו סעד:
אבל אם אנחנו מקטינים את התנאים שהזכרתי והזכיר ריאד אגבריה, תאמין לי שיהיו לא 516, אלא יהיו, אני אומר לך בשנה הראשונה יהיו 5,000 סטודנטים.
מוחמד ברכה:
בנוסף לכל מה שנאמר, זה לזכותה של המועצה להשכלה גבוהה. אחד הכשלים העיקריים שמזה כבר כשמונה שנים עומד על סדר יומה סעיף שהוא מוקפא והוא הכרה אקדמית במכללה אקדמית, במכללה ערבית. זה היה פותר הרבה בעיות במרכזים. אני חושב, עצם העובדה שמתמהמהים בעניין הזה ומעכבים. בזמן לימור לבנת היא סירבה להעלות את זה על סדר יומה של המועצה להכלה גבוהה. עכשיו יש מכללה בסכנין ויש בעיבלין, ויש כוונה בנצרת. לא יכול להיות שאוניברסיטת בן גוריון ואוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת ירושלים ובר אילן. ני חושב שהגיע הזמן, בנוסף לכל אלה, שיהיה מוסד אקדמי. זה עומד על סדר יומה של הוועדה וזה אחד הכשלים העיקריים של המועצה להשכלה גבוהה. הם רוצים לחפש נתיבי מילוט, דרך עידוד של מכללה קדם אקדמאית, אבל בעצם לא מקדמים את הדבר העיקרי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה לא סותר.
רות שפרלינג:
ראש הקדם אקדמאית באוניברסיטה העברית,ביחד עם ליאת מייברג, שהיא המנהלת של המכינה. אנחנו כבר תשע שנים בתפקיד הזה ואנחנו יכולים להצביע על הישגים יוצאים מן הכלל לתלמידים שמגיעים למכינה, גם האוניברסיטה מכירה בזה. תלמידים שלנו מתקבלים לתכניות עם דרישות הקבלה הכי גבוהות. כל המסלולים באוניברסיטה פתוחים בפניהם. אנחנו לא מאמינים בלימוד בנפרד. אבל אנחנו כן מאמינים באוכלוסיות שצריכות הכנה ראשונית לאפשר להם את זה, אז יש לנו מסלול---
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כן לאפשר בהכנה לימוד נפרד?
רות שפרלינג:
אני הולכת לפרט את זה. המסלול הרגיל שלנו הוא מסלול של שנה עם תכניות עם מסלולים מקבילים ויש לנו גם מסלולים מצטיינים, אבל זאת התכנית של שנה. אוכלוסיות שבאות עם נתוני קבלה נמוכים יותר, או שצריכות תגבור בנושאים מסוימים, יש לנו סמסטר קיץ נוסף שהוא קדם מכינה . לאוכלוסיות כאלה, בהתאם לצרכים שלהן, כמו למשל יש לנו קבוצה של תלמידים מתכנית עתידים שהם יוצאי אתיופיה. אז הם מקבלים בקיץ תגבור בעברית ובאנגלית ובמתמטיקה. אנחנו פתחנו לפני כמה שנים, בהצלחה יוצאת מן הכלל, תכנית לתלמידים שאין להם בכלל תעודת בגרות, רק גמרו 12 שנות לימוד ומקבלים סמסטר קיץ כזה עם תגבור והכנה ואז הם מצטרפים לכל המסלולים הרגילים וההצלחה של התלמידים האלה יוצאת מן הכלל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לכן כל כך חבל שכל כך מעט הולכים בכיוון הזה. דווקא בגלל ההצלחה הגדולה.
רות שפרלינג:
נכון, ואני חושבת שצריך לחזק את זה. אבל מה שאני אומרת שלמשל יש לנו בקבוצות שמגיעות בגיל צעיר, כמו התלמידים של---
טלב אלסנאע:
אותה מכינה רק עם תעודת בגרות, ללא הדרישות הנוספות ששמענו של פסיכומטרי ו?
רות שפרלינג:
לא, עם פסיכומטרי כן. הקבוצה הזאת זו קבוצה, מה שאני רוצה לפרט---
טלב אלסנאע:
מה תנאי הקבלה לקבוצה הזו?
רות שפרלינג:
לקבוצה הזו, תנאי הקבלה של פסיכומטרי הם גבוהים 500, אבל למכינה הרגילה זה 425. לתלמידים שצריכים ב-3 סמסטרים להגיע לאוניברסיטה והם מגיעים גם לרפואה ולמשפטים ולכל הפקולטות האחרות, אנחנו עשינו בדיקה של הצלחות של התלמידים ועל סמך זה הגענו למסקנה שאם ניקח תלמידים עם פחות מ-500 במשך 3 סמסטרים אנחנו לא נצליח להביא אותם להישגים האלה. אפשר לדון אולי להרחיב בעתיד תכניות כאלה, אבל הן צריכות להיות ארוכות יותר. אין הוקוס פוקוס.
טלב אלסנאע:
הפסיכומטרי עצמו הוא חסם. אז אתה מציב חסם למכינה שבה נכשיר, שלא לדבר על מכשולים. למה צריך את הפסיכומטרי למכינה? אני לא מבין.
רות שפרלינג:
סליחה, התכנית של המכינה היא תכנית של שנה. אם אנחנו רוצים בשנה להביא את התלמידים האלה, שיסיימו בהצלחה את המכינה, להכשיר אותם ללימודים אוניברסיטאיים ושגם יתקבלו לאוניברסיטה, אם אנחנו ניקח תלמידים ויש לנו גם מקרים חריגים, אבל אם אנחנו ניקח תלמידים, הניסיון שלנו בשנים קודמות הראה שאם אנחנו ניקח תלמידים שההישגים שלהם פחותים מ-500, במשך שנה הם לא יצליחו.
טלב אלסנאע:
אבל את לא נותנת צ'אנס, לא נותנת הזדמנות למי שאין לו את הציון הזה של הפסיכומטרי. את חוסמת אותו מראש.
רות שפרלינג:
יש מכינות שבהן נתוני הקבלה, דרישות הקבלה נמוכות יותר. אנחנו מכינים תלמידים לקבלה לאוניברסיטה. הניסיון שלנו הראה שאם התלמידים באים עם הישגים נמוכים יותר, הם לא יצליחו לסיים את המכינה ולא יתקבלו לאוניברסיטה. הם מבזבזים שנה.
טלב אלסנאע:
צריך מכינה למכינה, מכינה שתכשיר אותו להתקבל למכינה שלכם. צריך לבטל את הפסיכומטרי, להכין אותו אחרי המכינה שיעמוד בתנאי הקבלה לאוניברסיטה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יש בעיה נוספת, דנו בזה הרבה פעמים. בעיה נוספת שמעבר להישגים הממוצעים בפסיכומטרי במגזר הערבי שהן כמאה נקודות פחות בממוצע מהמגזר היהודי, יש ודאי מרכיב תרבותי מאוד גדול בזה, ולכן התגובה של חבר הכנסת אלסנאע, שעוד מעמידים את זה פה, במכינות, בצורה כל כך בולטת, המרכיב התרבותי, שגם ככה בעייתי בשביל הסטודנט הערבי להתקבל, הופך להיות כפול ומכופל כשאתה מציב את זה גם במכינה.
רות שפרלינג:
אני רוצה לענות על זה. אל"ף, בקבלה לתכנית הרגילה החסם הפסיכומטרי הוא נמוך יותר, 425. בי"ת, יש אצלנו לגופו, יש לנו מקרים של חריגים. יש לנו יכולת ואפשרות לקבל תלמידים חריגים. הניסיון מראה שבדרך כלל אם אנחנו מקבלים תלמידים חריגים עם הישגים שהם פחות מ-500, בשנה הם לא יכולים לסיים.
טלב אלסנאע:
הייתי רוצה שיושב ראש הוועדה יזמין את אותם מקרים חריגים שנדונו. לדעתי רובם לא מהמגזר הערבי, רובם שירתו בצבא, חיילים, ואז נכנסים למסגרת החריג.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה תקבל.
רות שפרלינג:
לגבי הקבוצה של למשל תלמידים יוצאי אתיופיה שהם תלמידים צעירים, שמגיעים אלינו אחרי לימודי התיכון. אנחנו, בנוסף לסמסטר הקיץ הזה, מצמידים אליהם חונך שעוזר להם גם בהכנת שיעורים, במשך כל השנה, וגם עוקב אחר הנעשה בקבוצה, כי בעיה נוספת היא שתלמידים צעירים, שמגיעים למסגרת מחוץ לבית, לוקח להם זמן להתארגן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בשורה התחתונה, את רואה בחיוב את ההצעה שמציעים פה?
רות שפרלינג:
לגבי הנושא שלנו, אנחנו,ף כבר אמרתי את זה, אנחנו חושבים שחשוב לעשות מכינות שהן משולבות. אבל אני לא רואה שום מניעה לפני המכינה, שהיא כללית, להוסיף סמסטר קיץ של הכנה שבו יהיה גם חיזוק בעברית אנגלית ומתמטיקה וגם חונך.
חנוך מרמרי:
אני קצת אולי אדבר מצד אחר על אותו עניין. אני היום גם בתפקידי כראש המכללה ??? לתקשורת חזותית. זאת הרחבה של מקצועות העיצוב הגראפי ובאיזה שהוא אופן למקצועות התקשורת הרחבים יותר. יש לנו 400 תלמידים במחלקה, 100 בשנה ובסוף השנה הרביעית מקבלים תואר ראשון בי-דיזיין. 400 תלמידים ואף אחד היום הוא לא תלמיד מן הציבור הערבי. 400 ואף אחד. השיעור הוא 0. בשנה שעברה היה לנו בוגר, בחור מצוין מדלית אל כרמל ובזה נגמרה הסטטיסטיקה. בצלאל בכלל והמחלקה שלנו בפרט היא מחלקה שממיינת. המשמעות של זה שאנחנו בערך מציעים 100 מקומות על בערך 500, 600 מועמדים בשנה. והמבנה, כפי שנוכחנו, הוא שמי שמצליח להגיע ולהתקבל למחלקה, זה לא רק אנשים עם השכלה מסודרת במערכת החינוך התיכוני, אלא אנשים שעברו איזה שהיא הכשרה ספציפית בין אם בתיכון אמנויות (יש היום גם יסודי אמניות בערים הגדולות), ואנחנו קוראים לזה בעצם המשפך. מי שמגיע לבית ספר יסודי של אמנויות, נניח בתל אביב, ימשיך לתיכון אמנויות ברמת השרון, בתל אביב, במקומות אחרים, יש סיכוי סביר שהוא יגיע לאחד המוסדות האלה, כמו בצלאל, נניח, שנקר חולון ויהיה לו סיכויים לעבור את סף הקבלה שזה לא רק מבחני השכלה כללית אלא איזה שהם מבחני מיומנויות.
הציבור הערבי, ככל שאנחנו בדקנו, לא שותף בכלל בעצם תהליך הצעת המועמדות. אני עשיתי בדיקה בתוך המחלקה, בשנת 2006. אני כבר יכול להגיד לכם, אחרי נתוני 2007, שהתוצאות הן לא יותר טובות, שעל 532 מועמדים היו לנו 6 מועמדים מן הציבור הערבי ואף אחד מהם לא התקבל כי לא עמד בציוני הסף.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתם עושים משהו בנדון?
חנוך מרמרי:
כתוצאה מזה, אנחנו גם חשבנו שאנחנו בכלל, ואני מדבר פה ברמת יחסי אקדמיה נקרא לה מובילה ופריפריה, חשבנו שאנחנו צריכים לנקוט במה שנקרא הרשמה אקטיבית ולא רק הרשמה פסיבית, ואנחנו חשבנו שבעיקרון נכון היה אם נפעיל שתי מכינות לפחות, אחת דרומי ואחת צפונית כך שאנשים שנניח מרוחקים לא רק מן העיסוק עצמו אלא מן ההוויה התרבותית שלו, בדרך כלל אנשים בוחרים מקצוע לפי מי שהם רואים לידם, חבר, קרוב, או מישהו אחר, כדי שהם יוכלו להתוודע בכלל לאפשרויות שמקצועות כאלה נותנים. בינתיים מן הרעיון היותר גדול, דבר אחד אני מקווה הולך להתבצע בשנה הקרובה. אנחנו נדברנו עם מכללת תל חי ויחד איתה אנחנו נפתח קורס הכנה של סמסטר אחד שזה קורס שהוא במימון משותף, אנחנו נגבה עליו עלויות מן הסטודנטים על פי הביקושים, והקורס הזה, בעצם אנחנו מגדירים אותו---
היו"ר מיכאל מלכיאור:
על פי הביקושים או על פי היכולות?
חנוך מרמרי:
על פי היכולות שלנו. אנחנו בעצם---
היו"ר מיכאל מלכיאור:
חשבתי אולי על פי היכולות של הסטודנטים.
חנוך מרמרי:
אני אפילו לא בצלאל כולו, אני מחלקה בבצלאל ואני יכול לעבוד במסגרות של פחות או יותר סכום אפס. ניסיתי גם לפנות לכמה גורמים שוחרי טוב מן המגזר הפרטי, לבקש עזרה במימון, עד עכשיו לא הצלחתי, אבל אנחנו מאמינים שנוכל להתחרות לפחות במוסדות או במכונים פרטיים שעושים את זה בצורה די מרושלת ולא מתאימה.
ההנחה היא שאם נהיה בצפון, בתל חי לדוגמה, אנחנו נהיה נגישים יותר לציבור צפוני. לפי פרופיל הסטודנטים שמגיעים היום למכללת תל חי אנחנו חושבים שהגיוון הזה יכול לעזור.
המכינה היא מכינה של סמסטר במקצועות העיצוב הגראפי. אנחנו גם מכניסים שם מקצועות מבוא למקצועות עיצוב תעשייתי. תכנית הלימודים נקבעת על ידי ועדת ההוראה המחלקתית שלנו ושל המחלקה לעיצוב והמרצים הם מרצים שלנו.
ההנחה היא והתקווה היא שכשקורס כזה יסתיים, מי מבוגריו שירצה להגיש מועמדות למוסד כמו בצלאל, ואני לא אומר דווקא בצלאל כי זה לא ייתן לו שום מעמד, לחולון, לשנקר, לוויצ"ו חיפה, יוכל לבוא עם כלים יותר טובים ועם בסיס יותר טוב ממי שילך נניח למכללה פרטית או יבוא סתם ככה לנסות את מזלו.
יאיר סמוכה:
אני רוצה להגיד, שלא תצא מפה טעות, אין תנאי קבלה למכינות הקדם אקדמאיות. ויש לנו חליפה לכל תלמיד. שיבוא תלמיד אחד שהיה מועמד למכינה ולא התקבל. שיבוא אליי אישית, אין דבר כזה. אבל צריך להבין שהמכינות לא מוכרות אשליות. המכינות יודעות איזה פער הן יכולות להשלים. אז אם יש לנו מכינה שמיועדות למדעים מדויקים, ברור להם שאם הם יקבלו תלמיד שההשכלה האמיתית שלו היא ו' כיתות והפסיכומטרי שלו 300, אז בשנה הם ימכרו לו אשליה. אבל הוא כן יכול ללכת למכינה תלת שלבית, לעשות את השלב הראשון שם ואז לעבור למכינה האוניברסיטאית. בתוך המכינה באוניברסיטה העברית יש מכינה לבוגרים שכל תלמיד מתקבל לשם וגם לשם יכולים להתקבל סטודנטים ערבים. אז החוכמה היא שהמכינה יכולה להשלים את הפער הזה.
דבר הכי חשוב לא נאמר כאן. דבר הכי חשוב לא נאמר. על אף שהאנשים המכובדים אומרים שאני לא מבין ומדבר כראות עיניי. יש שני מרכיבים בתמיכה לתלמיד מכינה. אחד זה שכר לימוד וכאן אין בעיה, יש 93% מהסטודנטים הערבים זוכים לפטור משכר לימוד. כאן כתוב 87, טעות. 93% פטורים משכר לימוד. אבל יש עוד דבר, יש מלגת קיום. מלגת הקיום הזאת ניתנת על ידי משרד הביטחון למי ששירת בצבא, או עשה שירות לאומי. שתי הקטגוריות האלה, אם הם עומדים בקריטריונים של פטור מלא משכר לימוד, הם זכאים גם למלגת קיום. מי שלא עושה שירות לאומי, או לא משרת בצבא, לא זכאי למלגת הקיום, ולכן יש הרבה מאוד סטודנטים ערבים שאמנם פטורים משכר הלימוד, אבל הבית לא תומך בהם ולכן הם לא יכולים להתקיים. אם הם היו עושים שירות לאומי ומקבלים מלגת קיום, האחוז שלהם היה עולה, ולא כל הדברים הבנאליים האחרים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
טוב, זה גם טיעון חזק.
אודי כהן:
רק שני דברים להדגשה בעקבות הדברים שנאמרו כאן. על ההצעה הזאת של לייחד מסלול ייעודי לנשים צעירות ערביות – אקדמית, חתומים אוניברסיטת חיפה ומכללת עמק יזרעאל ואת המחקר הובילו דר' חאלה אבו באקר חוולת, דר' שרה סלוצקי לזר ודר' פייסל עזאיזה והמסמכים והנתונים נמצאים כאן. הם תקפו את הנושא דווקא מתוך הפריזמה של מגדר ובדיקת מעמדה של האישה הערבייה והגיעו למסקנה שכן כדאי לייחד, שוב לא מסלול נפרד לכל הלימודים האקדמאיים, אלא לפסק זמן קצר ומוגדר של 3 או 4 חודשים, כדי לענות על הצרכים המאוד ספציפיים.
נקודה שאפשר רק להעלות, אני לא יודע אם כרגע לדיון. עוד דבר שהם עלו, שחלק מהסטודנטים הערביים לא מגיע למכינות, בגלל שהם חושבים שזה לא מכובד וזה סטיגמה, שתסמן שהם חלשים ושהם צריכים עזרה גם הלאה בהמשך. זה נתון שלא התייחסנו אליו כאן בדפים, אבל זה נתון שנתתי מקודם את מי שעמד מאחורי המחקר, בבדיקות שהם עשו, זה עוד נתון שעלה, ואולי כדאי לתת עליו את הדעת.
ריאד אגבריה:
אני חושב שהפסיכומטרי הוא מחסום עיקרי ואני אתן דוגמה. יותר מ-20 בנות בדוויות שאני מכיר אותן, קיבלו 400 בפסיכומטרי וקיבלנו אותן באוניברסיטה, עם תמיכה אקדמית. אחת מהן עושה עכשיו דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית. עובדה קיימת. אפילו מישהי סיימה רפואה ב-540.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני התייחסתי לזה. אין לי שום ספק שבפסיכומטרי היום יש מרכיב תרבותי גדול והמועצה להשכלה גבוהה היתה צריכה הרבה יותר לעסוק בזה כדי לשנות.
יצחק קרווני:
לפני שלוש שנים קיבלנו 312,000 שקל. קיבלנו כסף. קיבלנו מהמועצה להשכלה גבוהה כסף, עוד בלי שנעשה כלום, כאשר התבקשנו לפתוח מכינה. אני מבר אילן, אמרנו 'אין בעיה, פותחים מכינה'. אני רוצה להגיד, אני בלב המדינה, הזמנתי את כל האנשים מרמלה, מלוד, מכפר קאסם. תסלחו לי שאני לא זוכר את כל הכפרים. באו אנשים, היה נחמד, הגיעו 2 תלמידים. אני גם היום פתוח, כל שנה אותו דבר, אין לי בעיה. תביאו תלמידים. עכשיו אתם אומרים, בצדק, איך מגיעים אליהם. אני פונה לאנשים שלכם, בערים, במועצות המקומיות, אנשי החינוך---
היו"ר מיכאל מלכיאור:
במקום הזה אין 'שלכם'.
יצחק קרווני:
סליחה, שלנו. זו לא הכוונה. הכוונה שאנשים שאמורים לתת את המענה. אני, יחד איתכם, יגידו לי היום, 'תבוא לסכנין', או 'תבוא לכפר קאסם', תיתן הרצאה מה היא מכינה. אני מוכן גם בשביל עשרה אנשים לבוא.
אני רוצה לומר עוד משהו. מאחר ואוניברסיטת בר אילן, אני מנסה להקיש לגבי האוכלוסייה החרדית. דיברו פה על הפסיכומטרי, על כל הדברים האלה. במכינות של האוכלוסייה החרדית, אנחנו עושים קדם מכינה, נותנים להם את הממד. ממד, מי שלא מכיר, זה חלק של פסיכומטרי, קצת יותר קל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ממד זה תמיד חשוב לתת.
יצחק קרווני:
לא היתה לי שום כוונה פוליטית. אז אני אומר, ניתן לפתור את הבעיות האלה. חברים, אני כמנהל מכינה, כשישבתי עם אנשי החינוך, תנו לנו את האנשים. תגידו אתם מה אתם רוצים שנעשה. האגודה לקידום החינוך נתנה לי את כל הסמכות, שיגיעו התלמידים, תעשה מה שאתה רוצה, תביא אותם.
טלב אלסנאע:
מה שעשית עם החרדים, היית מוכן לעשות עם הסטודנטים הערבים?
יצחק קרווני:
שום סיבה שלא, למה לא? בשמחה.
טלב אלסנאע:
עד היום ניסית לעשות את זה?
יצחק קרווני:
באו אליי האנשים שאחראים במועצות, מנהלי בתי ספר תיכון. אמרתי 'יש לך 20 תלמיד? תגיד לי, אני בא אליך לכפר'. הצלחתי להוציא 3 תלמידים. שאלתי את האנשים, 'אתם אומרים שבאים מאות. איפה הם? תנו לי אותם'. אני גם היום מוכן לפתוח, לקראת ה-14 לאוקטובר. תביאו את התלמידים. אני במרכז, אין בעיה.
פאטמה קאסם:
אני דר' במחלקה למדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן גוריון. בשנת 2003-2002 אני ביליתי שנתיים בבית ספר מנדל, למנהיגות חינוכית, והפרויקט שכתבתי זה הצורך להקמת מכללה אקדמית לנשים ערביות, ששפת הלימוד תהיה דו לשונית, בישראל.
לענייננו, לעניין הדיון, אני רוצה להגיד לך, פרופ' רות, שבאוניברסיטת בן גוריון, תלמידה בדווית היתה פיוניר וסיימה את לימודי הרפואה שלה ועכשיו לומדת גניקולוגיה בזכות תכנית של דר' אגבריה והיא עכשיו מתמחה בגניקולוגיה. זאת אומרת סיימה 5-6 שנים, אז הפרמטר של הפסיכומטרי הוא באמת חסם. אבל אני רוצה לחזק את הגישה הזאת שלך בצורך של להקים מכינה קדם אקדמית, לא של סמסטר, אלא גם סמסטר וגם שנה, למה? כי הבעיה של הנשים הערביות זה לא רק להגיע לאוניברסיטה, אלא להגיע לאוניברסיטה לנושאים יוקרתיים. הם כמעט ולא קיימות בהנדסה, לא קיימות במדעי הרפואה, הן לא קיימות במדעי המחשב ונושאים שמבטיחים להם חיים יותר טובים בחברה. הרי, תסתכלי, יש מכללת סכנין ויש באקה אל גרביה ויש עמק יזרעאל ויש בר אילן וכולן הולכות לחינוך. חוזרות לכפר, איזה שינוי הן מצליחות להוביל?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אפשר להוביל שינוי גם בחינוך.
פאטמה קאסם:
אני במקור אשת חינוך ואני חושבת ש---
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בסדר, אם היית בישיבה הקודמת, היית שומעת שעכשיו המורים בכלל ירוויחו משהו-משהו.
פאטמה קאסם:
זה לא מספיק לתת סמסטר, זאת אשליה. עדיין, אני נגד פסיכומטרי, עדיין אני חושבת שפסיכומטרי הוא חסם מאוד מאוד חזק. עדיין אני בעד אפליה מתקנת ולאפשר לנשים להיכנס להנדסה ולרפואה ולכל המקצועות האלה וכן לתת להם את ההזדמנות להוכיח את עצמן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל אף אחד לא אומר שפה יגבילו את התכניות השונות. את אומרת כאילו שמישהו אמר משהו אחר.
פאטמה קאסם:
אבל תכנית ייעודית---
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא, רוצים להוסיף, מעבר לתכניות של השנה שיש, רוצים להוסיף עוד מסלול.
פאטמה קאסם:
נכון, כי אנגלית למשל חסם אחד, אני מכירה כמה סטודנטיות שהצליחו לסיים את הלימודים האקדמיים שלהם ולא הצליחו להתגבר על האנגלית.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כי זו שפה שלישית.
רונית תירוש:
מאחר ולא הייתי בתחילת הדיון, ייתכן וזה עלה ובכל זאת, רציתי לספר על ניסיון שעשינו בזמנו, כשניהלתי את מערכת החינוך של העיר תל אביב, בבית ספר מקיף י"ב ביפו, אנחנו הכנסנו את השיטה של מכינה כבר לבית הספר התיכון. כלומר, כבר בכיתה י', התלמידות נותבו למה שנקרא כיתה עיונית, אקדמית, ואת אמרת, בצדק, שסמסטר אחד לא מספיק. כבר שם הגיעו לשם הבנות שממילא רצו להגיע לאקדמיה, בין אם זה להוראה או למשהו אחר, וכל שיטת ההוראה לוותה על ידי, במקרה הזה זה היה מכללת לווינסקי, כאשר הם יצאו יום בשבוע למכללה ובימים האחרים המרצות מהמכללה הגיעו אליהן לבית הספר ובעצם כבר היה להן שלוש שנים של הוראה בשיטה אחרת. פה מוזכר, הביאו לידיי מעמק יזרעאל שיטות של תרגול חשיבה אקדמית, כתיבה אקדמית, הדרכה ביבליוגרפית וכולי וכולי. כל הדברים הללו ניתנו להם במשך שלוש שנים כשההכוונה היתה לאקדמיה והם לא נזקקו כתוצאה מכך למכינה. אלה ילדות עם המוטיבציה המתאימה וגם לא היתה להם בעיה של פסיכומטרי, גם אם דרשו מהם את זה, ואני חושבת שזו שיטה נכונה יותר ואם יש כסף למגמה, הייתי מציעה לפחות כניסוי, לעשות את זה. אנחנו, מכספי תכנית החומש שהיתה במשרד החינוך, לקחנו את הכספים והעברנו. שיטה שהיא הוכתרה בהצלחה רבה מאוד והבנות הללו נקלטו באקדמיה. אני מאוד ממליצה את השיטה של מכינה להביא לתוך בית הספר עצמו. אגב, זה אולי בעלויות אפילו מוזלות יותר מאשר במכינה שהיא לעתים גם קצרה מדי.
אברהים אבו שינדי:
זה עדיין הולך וזה הורחב לעוד כיתות והולכים בתחומים שונים, גם פסיכולוגיה, גם מדעים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני רוצה, ברשותכם, לסכם. מה שראינו פה, על אף האווירה הטובה שהיתה בישיבה, ראינו פה בעצם כישלון, כישלון של כולנו. לא הצלחנו להביא לגידול ודאי לא גידול משמעותי, של סטודנטים ערבים גם לא במסלול הקדם אקדמי בשנים האחרונות. להיפך, ראינו פה, לפי הנתונים שקיבלנו, שהמסלול הזה עוד הרבה פחות באים מאלו שבאים באופן רגיל ומלא לאוניברסיטה, וודאי וודאי שאנחנו רחוקים מאוד מהיעד ראשוני של 25% מהסטודנטים, גם באוניברסיטאות, יהיו סטודנטים ערבים. אנחנו רחוקים מזה מאוד.
אז יחד עם זה, אני חושב שיש מקום (אני אומר את זה גם למועצה להשכלה גבוהה ולוועדה לתכנון ותקצוב והאגודה, וכל מי שעושה עבודת קודש), בואו תלמדו גם מהכיסים של הצלחות שהיו. היו פה כמה וכמה סיפורים של הצלחה, יש המסלול בבן גוריון ומסלולים נוספים שהיו של הצלחה, מה שסיפרה חברת הכנסת רונית תירוש. צריך פה לפתח את הדימיון ולנתח הרבה יורת לעומק מה מצליח, כדי להגביר בצורה ניכרת את מספר הסטודנטים באוניברסיטאות, במכלול הלימודים באוניברסיטאות, גם הדברים שמביאים גם לשכר ודברים נוספים שאנחנו זקוקים להם במערכת. צריך פה לפתח, להשקיע. זו השקעה כדאית. כשהיינו במועצה להשכלה גבוהה למדנו, הפוטנציאל של ההרחבה של ההשכלה הגבוהה, בשל שינוי פני החברה הישראלית, הפוטנציאל הזה נמצא בעיקר במגזר הערבי ואנחנו פשוט מפספסים בגדול. לא רק חוטאים כלפי אי מיצוי פוטנציאל של כל אחד ואחד, אבל גם לגבי החברה הכללית וההשכלה בחברה והכלכלה בחברה והרווחה בחברה, וכל ההשלכה שיש מהדבר הזה.
לכן אנחנו, כוועדה, נעודד ונלחץ ונצעק ונתחנן בפני כל הגורמים שיפתחו את הדמיון, כדי לממש את הפוטנציאל הזה. בזה אני כולל גם החלטה שאנחנו בהחלט מחייבים להרחיב גם על מסלולים שהם מגדריים בתקופה מאוד מוגבלת. אם זה אכן דבר שמביא למאות סטודנטיות נוספות לאקדמיה, אז מה טוב. אפשר לעשות את זה וצריך לעשות את זה ואנחנו מעודדים להגיע הרבה יותר לסטודנט הבודד, לפוטנציאל, איפה שהוא נמצא, בתיכונים שהוא נמצא, שיידעו על המכלול, שתהיה הסברה הרבה יותר רחבה, שיידעו על כל התכניות שיש, כדי לקדם אותם. תנצלו גם את המכללות המוצלחות הקיימות היום. שמענו גם על סכנין ועל עוד מקומות. יש פוטנציאל אדיר שם, אפשר להרחיב בצורה ניכרת ממה שיש היום. יש להם את המקום, יש להם את המרצים, יש להם את הרמה האקדמית להתקדם.
זו הבשורה הכללית מהישיבה הזאת, אני מקווה שזה מקובל על חברי הכנסת.
לגבי הגיל, אנחנו קיבלנו כבר בסיפוק את ההבטחה שהגיל לא יהיה מחסום, ולא ערער ולא זה. תלמידים יוכלו מיד אחרי שהם מסיימים בית ספר, מקבלים את הציוני בגרות, מיד יוכלו להגיש. אנחנו לא נשתמש בגיל. הרי בעבר זה ללא ספק היה, והשימוש בגיל כדי שלא יוכלו ערבים להיכנס למערכת, וגם בנושא של מלגת הקיום, אני חושב שראוי לדון בזה מחדש, כדי שהמחסום הכלכלי הזה לא יהיה מחסום בפני סטודנטים ערבים.
ואני רוצה גם להוסיף על הנושא של הפסיכומטרי, אנחנו לא גמרנו עם זה. אני מקווה שהמועצה להשכלה גבוהה לא גמרה את זה. אנחנו מאבדים המון צעירים מוצלחים בגלל המחסום הפסיכומטרי. לא יעזור שום דבר. צריכים להכיר בכך, יש מחסומים תרבותיים, יש את הנושא של שפה שלישית, האנגלית כשפה שלישית, ואנחנו רואים שאיפה שעשו יוצאים מן הכלל ואפשרו לסטודנטים עם פסיכומטרי יותר נמוך, אז הצליחו מאוד בלימודים. אין לזה כמעט קשר בכלל וחייבים לטפל בזה בצורה רצינית ומסודרת. אבל על זה נעשה ישיבות נפרדות.
אני מודה לכולכם על השתתפות טובה בישיבה הזו.
הישיבה ננעלה בשעה 13:00