פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 148 מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד יום שני, י"ז באייר התשפ"ו (04 במאי 2026), שעה 9:00 סדר היום: << נושא >> דיון חירום - התמודדות המערכת הממשלתית עם תופעת האלימות החמורה בקרב בני נוער << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: קטי קטרין שטרית – היו"ר דבי ביטון טלי גוטליב פנינה תמנו חברי הכנסת: קארין אלהרר סמיר בן סעיד סימון דוידסון מירב כהן צגה מלקו לימור סון הר מלך עדי עזוז גלעד קריב מוזמנים: אינה זלצמן – סמנכ"לית בכירה ומנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך עינב לוק – מנהלת אגף בכיר שירות פסיכולוגי ייעוצי, משרד החינוך אבי אוחיון – רמח נוער ומשפחה מ"י, המשרד לביטחון לאומי יפעת רווה – עו"ד המחלקה למשפט פלילי ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים מיכל גולד – משרד המשפטים מריה רבינוביץ – מרכז המחקר והמידע של הכנסת עינב בר כהן – מ"מ וסגנית ראש עירית רמת גן, עיריית רמת-גן ישראל זרי – סגן ראש העיר מחזיק תיק הנוער, עיריית רמת-גן רפי קדושים – עיריית הרצליה רותם גטריידה – יו"ר הוועדה האתית משפטית הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית אתי בן-סעדון – ראש צוות מוגנות, הנהגת הורים ארצית מור דקל – יו"ר, העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך אורן להב – יוצר תוכן אסי צ'קול מאיה באנצ'עלם אברהם אקלום ייעוץ משפטי: נירה לאמעי רכלבסקי מנהלת הוועדה: תמי ברנע רישום פרלמנטרי: הדס ליפמן רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> דיון חירום - התמודדות המערכת הממשלתית עם תופעת האלימות החמורה בקרב בני נוער << נושא >> << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> חברים יקרים, בליל יום העצמאות התרחש אירוע מזעזע, שזעזע את כל המדינה. לפי החשד, קבוצת נערים נכנסה לחנות פיצה בפתח תקווה, התיזה ספריי שלג על הלקוחות ולכלכה כמובן את המקום. אחראי המשמרת, בחוק בן 21, בנימין ימנו זלקה, ביקש מהם להפסיק. הם יצאו, אבל הם המתינו לו. כשסיים את עבודתו, תקפו אותו באלימות קשה, בלינץ' – לא פחות מלינץ' - אכזרי, ודקרו אותו למוות. בסרטון הזירה נראים אנשים, אבל איפה הם היו – עמדו בצד. עמדו בצד. רק אדם אחד ניסה להתערב ולהגן, אך לא הצליח למנוע את האסון. בנימין נאבק על חייו במשך יום וחצי, עד שמת מפצעיו. עד עכשיו נעצרו 15 בני נוער, שניים מהם רק בני 12. יומיים לאחר מכן, בבאר שבע, נרצח דסאטו צ'קול, בחור בן 19. על פי החשד, ארבעה נערים בני 14 עד 16 פיתו אותו לרדת מביתו באמצעות שיחת טלפון, ארבו לו מחוץ לבניין, ואז דקרו אותו בלב 8 פעמים. שלושה ימים לאחר מכן, בתל אביב, ילדה בת 12 יצאה מבית הספר, ובחוץ חיכתה לה על פי החשד לה חבורה של כעשרה בני נוער, המזוהים עם כנופיית שפירא. SSQ. מי שלא מבין על מה מדובר – מדובר בחבורה שרובה ילדים של עובדים זרים. הם תקפו אותה באלימות קשה, פצעו את עינה עד כדי דימום, שברו שלוש משיניה, שדדו את מכשיר הטלפון שלה. בעקבות החשש לביטחונם, נאלצה משפחתה להעתיק את מקום מגוריה. מספר התיקים שנפתחו נגד קטינים בעבירות נגד חיי אדם זינק מ־61 תיקים בשנת 2022 ל־109 תיקים בשנת 2024 - קפיצה של כמעט 80%. בשנת הלימודים של 2024-2025 הייתה עלייה של מעל 30% בנשירת תלמידים מבית הספר. והשאלה שאנחנו צריכים לשאול היום היא לא רק איך מענישים, אלא איפה היינו לפני כן. איפה הייתה מערכת החינוך? איפה הייתה הרווחה? איפה הייתה המשטרה? איפה הייתה מערכת בריאות הנפש – כן, כן, בריאות הנפש גם קשורה. איך הגענו למצב שבו ילדים בני 12 בלבד משתתפים בלינץ'? בדיון שקיימתי לפני חצי שנה על הנושא הזה, דרשתי לחזק את שיתוף הפעולה בין הרשויות כדי למנוע אלימות נוער. לצערי זה לא יושם. אנו רואים את ההשלכות. אז אני אגיד ואחזור – ללא שיתוף פעולה רציף בין כלל הגורמים – משרד החינוך, משרד הרווחה, המשרד לביטחון לאומי, פרקליטות המדינה – לא נוכל לבלום את ההידרדרות. המשרדים צריכים להקים שולחנות עגולים על מנת לחזק תקשורת בין משרדית ולתת מענה הוליסטי לכל ילד. בנוסף, חלק מהפתרון יכול היה להיות ויכול להיות הרחבת היצע חוגים – ספורט, פעילויות בני נוער, תנועות נוער – דברים שאנחנו הבוגרים גדלנו עליהם, במטרה לצמצם שוטטות ברחובות ולהעניק מסגרות חיוביות ומעשירות. כי אם לא נפעל עכשיו, הרצח הבא הוא רק עניין של זמן. אני לא מסירה את התקופה של שש שנים, מ-2019 עד היום, את מה שאירע גם באופן כללי – אם זה הקורונה, שיצרה בדידות ודיכאונות; אם זה השואה - אני קוראת לה שואה שנייה של 7 באוקטובר, אם זה עם כלביא, אם זה שאגת הארי. יש פה הרבה מאוד גורמים שגרמו לילדים שלנו להיות מבודדים, לחוות חוויות של דיכאונות, חרדות וכו', אבל כל הגורמים האלה עדיין בעיניי, כמי שעסקה שנים רבות בתחום החינוך וחינכה דורות, לא נותן לגיטימציה למצב שנוצר היום. יש פה הרבה גורמים שהם אחראיים, וצריכים לחשוב על פתרונות. היום אנחנו נצא עם תוכנית עבודה סדורה – מהיום עד שהדבר הזה יירגע והנתונים יהיו טובים יותר. אנחנו עוברים רגע לממ"מ כדי לקבל נתונים עכשווים של מחקר שנעשה. בבקשה. << אורח >> מריה רבינוביץ: << אורח >> בוקר טוב. תודה רבה, גברתי יושבת-ראש הוועדה. אנחנו נציג היום נתונים של המשטרה, שהעיבוד שלהם נעשה על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. זה נתונים עדכניים שהתקבלו לפני כמה שבועות, אז תודה רבה לנציגים של הלמ"ס גם על כך. בנתונים האלה נדבר על בני נוער עד גיל 18, כולל בני 18, שהם חשודים בפלילים ויש להם תיק פלילי במשטרה. מאוד חשוב לציין שאנחנו מדברים על נתונים רק של תיקים פליליים בלבד, ללא תיקי טיפול מותנה, וכך אנו לא מציגים את כל בני הנוער שמוכרםי למשטרה אלא רק כאלה שנפתח להם תיק פלילי. הנתונםי שאנחנו מציגים הם מחמש השנים האחרונות- - << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> הנתונים התקבלו מהלמ"ס או מהמשטרה? << אורח >> מריה רבינוביץ: << אורח >> נתוני משטרה שהתקבלו לבקשת הלמ"ס. הם עושים מעקב על הנתונםי האלה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> יצאה בקשה של הממ"מ למשטרה לקראת הדיון? << אורח >> מריה רבינוביץ: << אורח >> לא כי לא היה לנו מספיק זמן. הדיון נקבע לפני שבוע. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אבל הם נמצאים פה, אז אולי ייתנו לנו אחר כך את הנתונים. << דובר_המשך >> מריה רבינוביץ: << דובר_המשך >> בלמ"ס חשוב לומר שהנתונים מחולקים לפי שנות הלימודים ולא לפי שנה קלנדרית. שנת הלימודים זה מ-1.9 עד 31.8 אז זה גם שנה שלמה, רק החלוקה היא אחרת ולכן אולי אם תראו אחרים בתקשורת שמפרסמים גורמים אחרים, שם שנה קלנדרית, אז כן, זה הפער וזה יהיה שונה. זה כבר הצגתי מבחינת ההגדרות. זה השקף הראשון. בשקף הזה אתם יכולים לראות מספר בני נוער שחשודים בתיקים פליליים, שנפתח להם תיק פלילי. כאן הנתונים הם בשבע השנים האחרונות. אפשר לראות באופן עקבי מדי שנה, מהשנה שאנחנו לקחנו כראשונה, 2018-2019, יש ירידה בבני נוער שהם חשודים בתיקים פליליים, ואז את הקפיצה אנחנו רואים בשנה האחרונה. חשוב לציין, בגרסה הקודמת של המצגת ששלחנו הייתה טעות הקלדה, שגיאת הקלדה. זה לא בשנה האחרונה, 24'-25', לא נפתחו ל-6,800 בני נוער אלא ל-6,238 בני נוער תיקים פליליים, אבל עדיין אנחנו מדברים פה על עלייה. העלייה היא רק בשנה אחת, ולכן אנחנו לא מדברים על המגמות, זאת אומרת יכול להיות שזה משהו מקרי, יכול להיות שזה נובע מכך שיש יותר אכיפה, ויכול להיות שזה נובע מכך שיש יותר עבריינות. אנחנו אף פעם לא יודעים להסביר. יכול להיות שהמשטרה כאן תוכל להסביר את הנתון. זה עלייה של כ-15%, ושוב, חשוב לציין שזו עלייה בין השנתיים האחרונות, בין 23'-24' ל-24'-25'. כאן בשקף הזה אנחנו הוספנו לנתונים של החשודים, הנתונים של התיקים, כמה תיקים נפתחו להם. אם יש עלייה במספר בני הנוער שיש להם תיק פלילי, יש גם עלייה באותה מידה מאוד דומה של התיקים שנפתחו - מספר התיקים. מספר תיקים בדרך כלל הוא יותר גבוה ממספר בני הנוער, כי לנער אחת יכולים להיות כמה תיקים, ואנחנו ראינו את זה גם בנתונים. אנחנו ניתחנו את כל הנתונים של 5 השנים האלה, וראינו של-53% מבני נוער יש תיק פלילי אחד ולכל השאר יש שני תיקים ויותר, כאשר ל-21% יש יותר מ-4 תיקים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אותם ילדים עם 4 תיקים? << דובר_המשך >> מריה רבינוביץ: << דובר_המשך >> כן, לאורך השנים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תמיד המטרה היא שברגע שכבר נפתח לו התיק הראשון, אז את מצפה לזה שיטפלו בו, כי הוא מיועד לעוד תיק ועוד תיק ועוד תיק. זאת אומרת, אני בעד המניעה. << דובר_המשך >> מריה רבינוביץ: << דובר_המשך >> יכול להיות שזה נפתח לאורך השנים, שיש לו כמה תיקים לאורך השנים. עוד חשוב לציין, שהעלייה הזאת במספר הנערים שיש להם תיק פלילי, היא לא באה במקביל לעלייה של אותם נערים בכלל האוכלוסייה; מדי שנה ב-2% ממספר הנערים באותם גילים מגיל 12 עד 18, ומספר התיקים שנפתח להם, בני נוער שמעורבים בפלילים - יש פה עלייה יותר גדולה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> האם יש חלוקה בין בנים לבנות? << דובר_המשך >> מריה רבינוביץ: << דובר_המשך >> יותר מ-90% בנים בדרך כלל. פה ספציפית בנתונים האלה, לא עשינו את החלוקה, אבל אנחנו מכירים את זה משנים קודמות. בשקף הזה אתם יכולים לראות שהוספנו לתיקים את העבירות שיש בתיקים האלה, אז כמות העבירות היא משמעותית יותר גדולה מכמות התיקים, כי בתיק אחד ולנער אחד או לכמה נערים יכולים להיות כמה עבירות. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אני רק רוצה להגיד שבאמת אולי לחלוקה המגדרית, אנחנו הרבה פעמים פוגשים באלימות בני נוער אצל בנות, ההתנהגות היא אחרת, זאת אומרת גם אם נבחן אפילו מחלקות של הפרעות אכילה ודברים אחרים, אנחנו בעצם נראה פגיעות עצמיות יותר גבוהות וזה גם מעניין לראות את הנתון, כי זה כן גם משקף את העלייה באלימות בקרב בנות נוער. << אורח >> מריה רבינוביץ: << אורח >> זה נתונים ראשוניים, כפי שאמרתי, שרק עכשיו קיבלנו אותם. אנחנו נמשיך לנתח אותם, ונקבל גם את כל הפילוחים, ונשים אותם בדוח בהמשך. כאן בעצם זה מספר העבירות בכל התיקים, המספר הוא משמעותית יותר גבוה, כפי שאמרתי. מבחינת התפלגות העבירות, לקחנו את כל העבירות, כל אותם כ-100,000 עבירות שהיו בכל התיקים האלה ב-5 שנים ועשינו התפלגות, איזה עבירות הן שכיחות ביותר. אז במקום ראשון זה עבירות סדר ציבורי, זה 36% מהעבירות. במקום שני עבירות כלפי רכוש, ועבירות נגד גוף ונגד אדם, כ-18%. חשוב להגיד שרוב העבירות כאן זה עבירות נגד גוף, זה עבירות תקיפה, גרימת חבלה, ועבירות נגד אדם זה עבירות כמו רצח, ניסיון לרצח, זה חלק מאוד קטן מהעבירות האלה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> האם עשיתם הפרדה בין החברות במדינה? קבוצות האוכלוסייה? << דובר_המשך >> מריה רבינוביץ: << דובר_המשך >> הנתונים האלה הם כלל ארציים. בשקף האחרון כאן אנחנו השווינו בין העבירות שהיו בתיקים לפני העלייה, בשנת 23'-24', לבין העבירות שהיו בתיקים אחרי העלייה ב-24', 25, וניסינו להבין האם השתנה משהו במשקלן של העבירות באותם תיקים כדי להבין אם החומרה של התיקים גם השתנתה, זאת אומרת היו עבירות יותר קשות. אז לא ראינו כאן שינויים משמעותיים. ירדו קצת ב-2025 עבירות סדר ציבורי, אבל העבירות נגד גוף עלו, אבל זה רק בשתי יחידות האחוז, זאת אומרת השינויים הם לא משמעותיים. כמות תיקים עלתה, כמות בני הנוער המעורבים בפלילים עלתה, אבל מבחינת חומרת האווירה, המצב נשאר דומה לשנה הקודמת. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> את אומרת 5% על עבירות מין, שזו בעצם עלייה של 5%? << אורח >> מריה רבינוביץ: << אורח >> לא, סך הכל עבירות מין הן 5%. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> כי לפי מרכזי הסיוע, העלייה במערכת החינוך בעבירות מין היא של 45% משנה שעברה לשנה, אז זה נראה אחוז קטן מדי ביחס לכל העבירות. << אורח >> מריה רבינוביץ: << אורח >> אבל לא כל התיקים הולכים למסלול פלילי, כי זה רק מסלול פלילי, זה עבירות יותר קשות וזה רק אפילו פחות מחצי מבני נוער שמוכרים למשטרה. יכול להיות שאם אנחנו נבדוק גם את הנתונים של שירות מבחן לנוער, אנחנו נראה שם שינויים - זה הכל כפי שאמרתי, בהמשך. עוד אני רוצה לציין שאת רמת האלימות בקרב בני נוער ניתן ללמוד לא רק מהתיקים של המשטרה, אלא לומדים אותם גם במערכת החינוך מכל מיני סקרים, אז בקרב התלמידים, בקרב מורים, בקרב גם לפעמים מורים שואלים את השאלות האלה. יש לנו נתונים גם כן ראשוניים ומאוד חלקיים של סקרי ראמ"ה, של הרשות הארצית למדידה ולהערכה בחינוך. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אבל זו לא סיבה שתקבלו חלקי, כי זה אגף במשרד החינוך שעובד כל הזמן, אז למה רק חלקי? למה לא לעבד את הנושאים, למה צריך לחכות לישיבה כדי להביא חלקי? לא הבנתי. << אורח >> אינה זלצמן: << אורח >> זאת רשות עצמאית. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא, היא שייכת למשרד החינוך על מלא. המשכורות שהאנשים האלה מקבלים את זה ממשרד החינוך. אני תמיד טענתי שאם היא לא נותנת תוצאות, שיסגרו אותה. אולי עם הכסף הזה נחסוך ונוכל לעשות פעילות נוספת לבני נוער, אבל זה שזה חלקי, זה מקומם אותי כרגע, מאוד מקומם. << אורח >> מריה רבינוביץ: << אורח >> הם שיתפו איתנו פעולה והם נתנו לנו נתון לקראת הדיון ואנחנו גם רוצים להגיד להם תודה. בכל אופן, הם יפרסמו בהמשך גם את הדוח המלא. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מתי זה בהמשך? אנחנו נקיים דיון רק על זה, אנחנו נקיים דיון רק על התוצאות של ראמ"ה. << דובר_המשך >> מריה רבינוביץ: << דובר_המשך >> לפרסם אותו ממש בקרוב. למה זה חלקי - אני אסביר לך - כי אנחנו צריכים להשוות את הנתונים של השנה שעברה לנתונים של השנה הנוכחית. עוד לא פרסמו של השנה, אבל את הנתון הזה הם כן הוציאו לנו. בשנתיים האחרונות נשאלו בסקרים של ראמ"ה תלמידים האם הם חוו אלימות פיזית מצד תלמידים אחרים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> ואנחנו מדברים על בית הספר, זה כבר לא הסביבה. זה רק בבית הספר הנתון, שזה חמור כשלעצמו. << דובר_המשך >> מריה רבינוביץ: << דובר_המשך >> על פי הנתונים האלה, בשנתיים האלה הנתונים היו די דומים. בתשפ"ה כ-7.5% מהתלמידים דיווחו שמי שפגע בהם באופן פיזי, לעתים קרובות או לעיתים קרובות מאוד במהלך השנה לעומת 8% בשנה הקודמת. באופן כללי כ-18% מהתלמידים בשנתיים האחרונות דיווחו כי חוו סוג כלשהו של אלימות, אלימות פיזית, מילולית או ברשתות. זה על פי דיווח של התלמידים. תודה רבה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מה שמדווחים זה, שיש הרבה מעבר. כשלעצמו גם הנתון הזה הוא נתון לא פשוט. נמצאים אתנו המשפחות. אנחנו נרצה לשמוע אותם. << דובר >> נירה לאמעי רכלבסקי: << דובר >> אני אבקש רק מההורים שמדברים לגבי ילדיהם הקטינים, אחת מהשתיים: או שאנחנו לא נזהה בשם מלא ולא נצלם כדי שהקטין לא יהיה מזוהה, אם אנחנו הולכים לדבר על עניינים שקשורים גם לצנעת הפרט אבל גם לטיפולים פסיכיאטריים וכדומה, זה החוק, כדי להגן על הקטינים; או לחלופין שתגדרו את הדברים ולא תיכנסו לפרטים. אני מציעה שזה יהיה לא מזוהה ולא מצולם. מדברת על ההורים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אנחנו נעשה סוג של פינג פונג. בבקשה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> קודם כל, תודה, יושבת-הראש, על הדיון הממש חשוב הזה. מקרים מאוד מאוד קשים. אני חושבת שכשניגשים לטפל בתופעה כל כך חמורה, השלב הראשון הוא באמת להבין את ההיקפים שלה, ומעבר לנתונים של הממ"מ ולמשטרה, לי חסרים הנתונים של משרד החינוך. הנתונים שאני מצאתי של משרד החינוך על המצב הנפשי של תלמידים, על מצב האלימות בבתי הספר, מה שאני ראיתי הוא רק משנת 23'. אני לא יודעת אם זה נכון, והייתי רוצה לקבל התייחסות של משרד החינוך - אני לא יודעת אם זה נכון, אבל לפי הפרסומים, שר החינוך התנגד לאיסוף נתונים במהלך מבצע שאגת הארי. זה לפחות מה שפורסם בעיתונות, והייתי שמחה לבקש התייחסות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> נשמע אותם. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי אני חושבת שכשיודעים איפה המיפוי של התלמידים, שבמצב נפשי קשה, שיש שם כבר התפרצויות אלימות, שיש מצב בעייתי בבית - זה המודיעין הכי חשוב כדי למנוע את ההתפרצויות של האלימות היותר חמורות, וזה שזה לא נאסף, זה בעיניי מאוד מאוד מטריד. דבר שני, המשטרה בעיניי, היא פתרון הקצה. היא הפתרון שאנחנו לא רוצים להגיע אליו. אם אין ברירה, בסדר, אבל זה פתרון הקצה. הפתרון האמיתי זו מערכת החינוך, וזה מצטרף לכל הדיונים שעשינו בתקופה האחרונה בוועדת החינוך ובכלל על המחסור במורים, על האלימות בבתי הספר, על היעדר פסיכולוגיים. יש מלכתחילה תקינה של פסיכולוג אחד על 1,000 ילדים, וגם זה בתת איוש. יש רק 70% מהתקנים שמאוישים. בסוף זו התשתית, שאמורה לתת מענה ראשוני, ולמנוע את ההידרדרות של התלמידים, ואפשר לעשות שעה של שיח בבתי הספר על האלימות ברחובות, אבל זה לא הפתרון התשתיתי. הפתרון התשתיתי זה לשקם את בתי הספר, שיש שם מחסור אדיר בכוח אדם. יש הרבה מאוד מורים ללא הכשרה בגלל המחסור בכוח אדם, אז לקחו את מי שזמין. יותר כוח אדם טיפולי, בטח אחרי שנים כל כך קשות של קורונה ומלחמה, ושלא היו לימודים והרבה מאוד זום. זה לא מפתיע שזה המצב, זה לא מפתיע שזה המצב. אמרנו על הנתונים, אמרנו על העניין התשתיתי, ואני רוצה להגיד עוד מילה. אני חושבת שלנו, נבחרי הציבור, יש תפקיד גדול מאוד בלהוות דוגמה אישית. מסתכלים עלינו. אני חושבת שכשבאים לכנסת ורואים בן אדם כמו מרדכי דוד נכנס לכאן- - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אל תצייני שם. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן אציין. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני אחת - שברו לי את השמשה בזה. אפשר להתחיל סיפור שלם. אני לא חושבת שזה הדיון. אל תחרגו מהדיון, בבקשה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל בעיניי יש קשר בין הדברים. תנו לי בבקשה, אני לא רוצה לריב. אני רוצה להגיד נקודה שהיא חשובה. כשלוקחים בן אדם - אגב, תמיד הם כועסים כשאני לא מדייקת ברזומה שלהם. אז תראו, מרדכי דוד, למה בחרתי אותו - זריקת עשרות חזיזים לכביש עם רכבים נוסעים עליו, הצתת אוטובוס בבני ברק- - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> יש חברת כנסת ששרפה צמיגים באילון, באמת. חבר'ה, יש פה נערים, יש לנו פה נערים שנרצחו, בואו נתמקד בזה בבקשה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו מחזקים אנשים שעושים פשע. בבקשה, זה קשור. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אם הגעתם לכאן לעשות פרובוקציה, אז אני אצטרך להוציא, עם כל הכבוד. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כשאנחנו מחפשים אנשים שנוהגים באלימות והופכים אותם לגיבורי תרבות, מה אנחנו מצפים שבני הנעור יקבלו? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> גם קפלניסטים עשו את זה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> מה עשו? הציתו אוטובוס? תתביישי לך. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אנחנו גינינו, זה ההבדל. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> זה הדוגמה האישית. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> לדוגמה, בעיניי, אני אומרת על עצמי, אוקיי? אני כל פעם, גם אם יש מישהו שהוא- - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כולנו צריכים לתת דוגמה. נתחיל אנחנו. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> צריך לגנות כל סוג של אלימות. ואנחנו לא עושים את זה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אז אנחנו צריכים לעשות את זה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני חושבת שזה מסר שבני נוער ואומרים: וואלה, אם יש לי שר, הנה בן גביר, 46 כתבי אישום, הורשע בשמונה, בהם עבירות התפרעות, השחתת מקרקעין, הפרעה לשוטר, כל הדברים האלה, זה שר בממשלה, אז מה אתם רוצים שנער יחשוב? שיש לנו יושב-ראש ועדה- - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא, לא, לא, זה לא נאום. אני עוברת הלאה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> שחשוד בהצתת - מה אתם חושבים שהם יקבלו? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מירב, אני קוראת אותך בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הדוגמה האישית פה חשובה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> קיבלת את הסרטון, הכל טוב, בוא נמשיך הלאה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל אלימות היא מגונה. זה לא חינוכי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> משרד החינוך, בבקשה. << אורח >> אינה זלצמן: << אורח >> אני רוצה להצטרף ליו"ר הוועדה ולהגיד שהאירועים שדיברת עליהם הם אירועים שמטלטלים את כולנו כחברה, ואין דרך לייפות את זה, ובאמת, כשילדים בגיל חטיבת ביניים מגיעים לאלימות קיצונית, זה נורת אזהרה אדומה לכולנו, לא רק למערכת החינוך. לפני שאני גם אענה על חלק מהדברים שכבר עלו כאן, אני רוצה להגיד שהאחריות היא משותפת. המרחב הוא מרחב חינוכי מרכזי בבית הספר, אבל הוא לא פועל בוואקום. יש לנו ילדים שגדלים בתוך בית, בתוך תרבות, בתוך קהילה. בימינו גם רשתות חברתיות שאנחנו עוד נדבר עליהן בהמשך. ההורים הם גם גורם משמעותי ביותר בעיצוב ערכים, והתנהגות וגבולות בבית הספר, ורק השילוב המשותף של כל מי שאמרתי כאן יסייע בזה שיש עכשיו שחיקה בגבולות ויש יותר חשיפה לאלימות שמקבלת ווליום ברשתות החברתיות. אני חושבת שאנשים מתבלבלים בין חופש לבין היעדר גבולות, וצריך לראות איך אנחנו לא בתיקון של יום אחד, אלא תיקון עומק רחב, נוכל לקדם את הדברים האלו. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני מכירה את זה שמאשימים את כל העולם. האם בית הספר עושה את מה שצריך? << דובר_המשך >> אינה זלצמן: << דובר_המשך >> אני מגיעה לפה, ברשותך. לגבי בית הספר, לבית הספר יש כלים. הם גם ענישתיים וגם כלים נוספים כמו שיעורים שבועיים שאנחנו עושים, תוכניות שאנחנו נותנים, הרבה תהליכי מניעה של מענים רגשיים וחברתיים, גם בפורמלי וגם בלתי פורמלי, כי אנחנו מסתכלים על זה הוליסטית. חיזוק חינוך לערכים מהגיל הצעיר זה קריטי בעיניי, והרחבה של תוכניות למניעת אלימות ולזיהוי תלמידים במצוקה, כשהמסר שלנו הוא באמת ברור וחד משמעי כנגד אלימות. לגבי למשל השאלה של חברת הכנסת מירב כהן, בתשפ"ה פורסמו נתונים על ידי הראמ"ה, ובתשפ"ו, לפי מה שביררתי עכשיו, חברת הכנסת שטרית, זה צריך להתפרסם במאי או בתחילת יוני, זה ממש בחודש הקרוב. ככל שבית הספר והעבודה וההוקרה - גם יש לנו מורים - השבוע אנחנו ביום המורה, וחלק מהעבודה והמניעה נעשית על ידי המורים, ולכן כשאנחנו קיבלנו את הנתונים הקודמים של הראמ"ה שבהם אמרו ששישה מתוך עשרה ילדים מעורבים חברתית, ו-7 מתוך 10 ילדים כן מרגישים שיש להם שייכות למרחב החינוכי, זה חלק מהחוסן שלנו כחברה, וזה המקום שלי גם להוקיר את המורים, והתהליכים הם רבים. למשל מוקד הסיוע, למשל התהליכים שעשינו יחד איתך. אם תרצי, נרחיב עוד בהמשך. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> זה בדיוק הנקודה, כי אנחנו התחלנו לעשות משהו, אבל אני לא קיבלתי ממכם את הפידבק הראוי, מה קורה עם זה. << דובר >> נירה לאמעי רכלבסקי: << דובר >> נעשה התייחסות לאכיפה של חוזר מנכ"ל לגבי אקלים חינוכי, חוזר מנכ"ל משנת 2020 כי אני יכולה להעיד שבוועדה הזאת שמענו ילדים שדיווחו על מקרי בריונות שאני אומרת לך שמנהלים לא עמדו בתנאים של חוזר מנכ"ל לגבי דיווח, ועברו על החוק הפלילי לגבי דיווח למשטרה. אתם עשיתם כאן מדרג מאוד יפה בחוזר המנכ"ל הזה משנת 2020. אני לא בטוחה - אנחנו ראינו כאן הרבה מאוד דוגמאות שהחוזר הזה לא נאכף, והעניין של דיווח של מנהלי בתי ספר על עבירות פליליות שמתרחשות בכותלי בית הספר, גם למפקחים וגם למשטרה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תתייחסו לזה בבקשה. אגב, אני לא חושבת שהבעיה היא רק של משרד החינוך. הבעיה היא גם של משרד הרווחה, הבעיה היא גם של המשרד לביטחון לאומי. אני ביקשתי את זה לפני שנה, ביקשתי שולחנות עגולים. עד לרגע זה לא נעשה. אי אפשר לפתור את הבעיה. אני שבוע שעבר הייתי בצפון כדי לטפל בבעיה מאוד חמורה בבית ספר בצפון, שראש העיר שמע את הנתונים ממני, ממני ראש העיר שמע את הנתונים, והוא היה בהלם, איך ירדתי עד לפרט הקטן ביותר, ולא ראשי ערים מודעים, לא מנהלי מחוזות, לא כלום, זו בעיה. מגלגלים אותה למישהו, מישהו צריך להיות אשם. בוא נגלגל את זה למישהו אחר. לא. אני ביקשתי שתתחילו לשבת בשולחנות עגולים יחד עם הגורמים האלו, כי אי אפשר. כי כשאני שומעת שעוצרים נערים שרוצחים ואחר כך משחררים אותם למעצר בית, זה דבר שמדיר שינה מעיניי. אז צריך להשאיר אותם עד יום המשפט בבית הכלא. << אורח >> אינה זלצמן: << אורח >> אני מסכימה, ואנחנו באמת קיימנו מתחילת ספטמבר שולחנות עגולים, קיימנו 16 שולחנות עגולים, 16 נושאים של שולחנות עגולים. בשולחנות העגולים האלו היו משרדי ממשלה נוספים, היה השלטון המקומי. ישבנו עם הנהגת ההורים הארצית, עם עמותות וארגונים אזרחיים, עם מועצת התלמידים הארצית, עם נציגות של מפקחים, מורים, גננות. ישבנו איתם מספר פעמים. אנחנו באמת מהמקום שאת אמרת, אנחנו מסכימים ועשינו את זה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אתם יודעים שאני חורשת את הארץ, מגיעה לעיר עיר, ודורשת לשבת בשולחן עגול. כשראש העיר יושב בראש השולחן, מנהל אגף הרווחה, מנהל אגף החינוך, אני דורשת שיגיעו השירות הפסיכולוגי, דורשת שיגיעו המתנ"סים. למה אני עושה את זה? כי תפיסת העולם צריכה להשתנות ממצב שבו היינו מגיעים לבית הספר, ההורים ידעו שהילדים במקום בטוח, וזה נגמר. לא ייתכן, שראשי ערים במדינת ישראל ידאגו למנול, לחשמל, לפינוי אשפה, והנפש של הילד נשארת בודדה ומרוסקת. אני טוענת שכולם ביחד, כולם ביחד צריכים לדאוג לזה. << דובר_המשך >> אינה זלצמן: << דובר_המשך >> מסכימה איתך. עינב עיניו תוכל להמשיך ולפרט, אבל בהחלט המהלך הזה הוא קורה גם במשרד החינוך, וכל מי שיושב פה נפגש אתנו, שותפים לנו לתהליכים שהתחלנו. עינב. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> רק אוסיף כמה דברים על הדברים שאינה אמרה. נעים מאוד, עינב, מנהלת השירות הפסיכולוגי ייעוצי של משרד החינוך, ונמצאת איתי גם שושי שפיגל מהחינוך הבלתי פורמלי. בהמשך לשולחנות העגולים, המפגש עם כל בעלי התפקידים בתוך מערכת החינוך, המפגש עם כל הגורמים בכל משרדי הממשלה באמת מוליד הבנה מאוד עמוקה שאנחנו חייבים לעבוד בשותפות, והתחלנו להניע את התהליך, ואנחנו עכשיו מגבשים את התובנות. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> סליחה שאני קוטעת, מה זה אומר להניע את התהליך? תראו, זה לא דבר שקרה אתמול בבוקר. יש כאן מגמה, והיא מגמה מדאיגה מאוד. אם לא יהיה שיתוף פעולה הוליסטי בין הרווחה, שאגב, אין מספיק תקנים לעו"סיות, לא יהיה שיתוף פעולה עם הבט"פ, שלא ילך ויעשה מבצעים לתפיסת נוער - זה לא חלוקת דגלים ביום העצמאות אלא תוכנית עבודה, ולא יהיה שיתוף פעולה עם משרד החינוך, כל הדבר הזה, זה לא יקרה, לא יקרה. כל אחד עובד במשבצת שלו, עושה את הדברים שלו, ובינתיים הנוער הולך לאיבוד. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> יש לנו ניסיון רב מהעבודה משותפת בתקופת המלחמה, ואני חושבת שהתשתית שנוצרה בין משרדי הממשלה לעבודה משותפת, היא מאפשרת לנו את התהליך עכשיו למקד אותו בהיבט הזה. אנחנו רואים את העלייה במצוקות הנפשיות לצד התנהגויות הסיכון, זאת אומרת אצל חלק מהילדים זה בא לידי ביטוי באופן המופנם, ואצל חלק מהילדים זה בא לידי ביטוי באופן המוחצן, ואנחנו מבינים שצריך לטפל בתופעות האלה, גם בהיבט של ההשלכות של המצוקות הנפשיות בעקבות תקופת החירום המתמשכת וגם בתופעות של התנהגויות הסיכון. לגבי שאלתכם, לגבי חוזר מנכ"ל, אני רק אגיד שחוזר מנכ"ל עודכן גם ב-2023. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אבל מה התוצרים? ישבתם בשולחן עגול, מה היו התוצרים? תגידי לנו מה תוכנית העבודה. אני לא מצליחה להבין. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> זה תהליך שלקח הרבה זמן. אנחנו עכשיו מעבדים את הדברים ונשמח לבוא ולהציג את זה בצורה מסודרת. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> מתי? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> אנחנו נודיע. יש תוכנית עבודה שמתגבשת, נשמח לבוא ולהציג אותה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> זה משפט שאני שומע אותו כל הזמן. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> לגבי השירות הפסיכולוגי והאיוש של התקנים, קודם כל, האם שקלתם לשנות את התקינה כך שהיא תהיה יותר גבוהה מפסיכולוג אחד על 1000 תלמידים? לאור הקשיים והאתגרים, וגם לגבי האיוש של התקנים הקיימים. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> אכן את נוגעת בסוגיה מהותית. השירות הפסיכולוגי החינוכי ברשויות מהווה גורם מאוד קריטי, בטח במציאות המשתנה, ואכן אנחנו גם שוקדים על שינוי מפתח התקינה, אבל אני רוצה להגיד שני דברים שקרו. אחד זה מאז הסכם השכר, אנחנו רואים עלייה במספר הפסיכולוגים שמאיישים משרות בשירותים הפסיכולוגיים, וזו מגמה חיובית. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> אז מה אחוז האיוש? << אורח >> עינב לוק: << אורח >> אנחנו כבר רואים עלייה של 200 תקנים שאוישו מאז הסכם. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> זה אותם 3% מ-70 ל-73. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> יש עלייה, זה דבר אחד שאנחנו עושים, והדבר השני שאנחנו עושים, אנחנו מקצים סלי תגבור לשירותים הפסיכולוגיים כדי שיהיה תקציב תוספתי שאנשים בתקן, או שאינם בתקן, יכולים לתת מענים נוספים נוכח מספר קריטריונים - עבור תלמידים במצוקה, עבור אזורי מיקוד בצפון, בדרום, במקומות של פינוי. התקציב התוספתי הזה בלא בתקן מאפשר לנו להגדיר יותר בעלי תפקידים שיכולים לתת יותר מענים. השנה הקצבנו כ-20.5 מיליון שפרסמנו ממש לאחרונה, והשפ"חים מקבלים את התקציב הזה כדי שהם יוכלו לתת יותר מענים ליותר תלמידים, ושוב אני אומרת, זה ילדים מאותרים. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> אגב אני מחברת את זה לדיוני התקציב. בדיוני התקציב בוועדת כספים, זה היה אחד מהדגשים שאני שמתי בדיונים כי לא היו לזה תוספות בתקציב. לדברים אחרים היו ולזה לא, וזה דווקא הכי דחוף. << אורח >> עינב לוק: << אורח >> אני חושבת שחשוב ללכת בשני הכיוונים. כיוון אחד של התקנים וכמה שיותר לאייש בתקנים. יש לנו תקנים של שירותים פסיכולוגיים שיכולים יכולים לאייש. אנחנו נותנים יותר תקנים, יותר מ-100% תקינה. אנחנו לא הולכים רק לפי 100% תקינה. גם שפ?"ח שיכול לאייש יותר, ויכול לעבור את 100% תקינה, אנחנו מאפשרים, ואנחנו נותנים. הבעיה היא שלא בכל מקומות אפשר לאייש בתקן, ולכן אנחנו מתגברים את זה גם בתקציב תוספתי. אלה שני סוגי המענים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. תראו, יש פה הרבה אנשים בשולחן הזה ששמעו אותי כבר עשרות פעמים, אבל אני אדבר עוד עשרות פעמים, כי יש כאלה שעדיין לא שמעו אולי. הכותרת המרכזית שצריכה להיות בראש של כל בן אדם שנמצא פה, זה ילד עסוק הוא ילד בריא. זו הכותרת המרכזית. ילדים שהם ללא מעש, ומסתובבים ברחובות עד שעות מאוחרות בלילה, הם הילדים שיגיעו למקומות הכי רעים. תגדירו את זה איך שאתם רוצים. מסגרת של ספורט, מסגרת של תנועות נוער, מסגרת של מוזיקה, אני לא יודע מה. גם יש פה החינוך הבלתי פורמלי, עוד מעט נשמע אתכם. אני רוצה לגנות כיושב-ראש ועדת הספורט בכנסת את המאמן של מכבי תל אביב, רוני דיילה, על מה שקרה השבוע, על ההטרדה המינית שחוותה הנהגת המונית, על השכרות שהוא היה נמצא בה, ואיך שהוא התנהג. זו לא דוגמה לספורט הישראלי. אני מגנה את זה בכל ליבי, ואני קורא לבעלים של מכבי תל אביב, לא לקבל את ההתנצלות בלבד, אלא לפטר אותו. מאמן לא יכול להתנהג בצורה כזאת, לא משנה אם מאמן זר או מאמן ישראלי. אסור לנו לקבל את זה, זה אחד. עכשיו אני רוצה לחזור למה שאמרתי, וקטי מכירה את מה שאני אומר. חברים, אני לא המצאתי את הגלגל. אני הגעתי מאולמות הספורט, הייתי יושב-ראש איגוד השחייה, חבר ועד אולימפי, מאמן נבחרת ישראל בשחייה. אני יודע מה הספורט ומה המסגרת עושה לילד. אני קמתי, ראיתי את רפי קדושים פה, אני הקמתי את בני הרצליה. מעל 30,000 ילדים נמצאים בחוגים. אני יודע מה המסגרת עושה לילד, מה זה מונע אני חי את העולמות של הסמים והאלכוהול יום יום. גם בוועדה וגם בנתונים שאני מקבל. אנחנו מדינה בהתמכרות, וכולם עוצמים את העיניים. לא מבינים את האירוע שאנחנו נמצאים בו. עד שנת 2017 במדינת ישראל הייתה רשות למניעת סמים, אלכוהול ואלימות, שפעלה. את מדברת על שולחנות עגולים, קטי? זה מה שהיא עשתה. היא ידעה לחבר את כל המשרדים. זה נוגע לכולם. זה נוגע למשרד הביטחון, זה נוגע לבריאות, זה נוגע לחינוך, זה נוגע לרווחה, זה נוגע לספורט, זה נוגע לתרבות, זה נוגע לתנועות הנוער. היא ידעה לחבר את הכל. הייתה מתוקצבת, עשתה תוכניות מדהימות, עיר ללא אלימות, ועוד תוכניות אחרות, שהצליחו לעצור את המגמה המטורפת הזאת של האלימות, של ההתמכרויות במדינת ישראל. ההתמכרויות והאלימות זה לא רק בקצה. אני הייתי ביום חמישי בדרום תל אביב. 19:00 בערב, הדלתות סגורות, אין בן אדם ברחוב. אפילו חתולים לא ראיתי ברחוב. מהפחד. אין אנשים ברחובות בתל אביב. עכשיו אנחנו יכולים לתקוף את החינוך ואת המשרד לביטחון לאומי, נתקוף את כולם. אבל בסוף, אם אנחנו לא נקים חזרה את הרשות למניעת סמים, אלכוהול ואלימות, לא נצליח למגר את התופעה הזאת. שלוש פעמים בשנתיים האחרונות הגשתי את הצעת החוק להחזיר את הרשות. שלוש פעמים סורבתי. אני קורא לכל חבר כנסת מהקואליציה, קחו את הצעת החוק, תעשו את זה אתם, למען הילדים שלנו, למען העתיד של מדינת ישראל. אל תשאירו את זה במצב הנוכחי, כי משרד החינוך לא ידע לעשות את זה לבד, ואחרים לא ידעו לעשות את זה לבד. המדינה שלנו היא חכמה בהרבה מאוד דברים, אבל אנחנו לא יודעים הכל. תסתכלו מה עשו בסקנדינביה בשנות ה-90. הכי הרבה התאבדויות היו שם. המקרים הכי קשים של סמים ואלכוהול. האלימות הכי גבוהה. הגיע ראש ממשלה ועשה תוכנית באיסלנד מטורפת. הקים מתקני ספורט. כל בן אדם עשירי מתעסק בספורט היום באיסלנד. הנתונים ירדו לאפס, כי ילדים הפכו להיות ילדים עסוקים. אני לא מדבר על זה שהגיעו לחצי גמר המונדיאל וכדור יד אלופי העולם ובשחייה וענפים אחרים, עזבו את המדליות. ילדים הפכו להיות אחרים, כי הם עסוקים, כי מי שדואג להם זה המאמנים, שהרבה יותר טובים לפעמים מהמורים לצערי, אבל זה המצב. תסתכלו רגע על הבית שלכם, כל אחד. אתם הורים לילדים. כמה חשוב לכם שהילדים שלכם יהיו בחוגים? דיברתי עכשיו עם נירה על הנושא הזה. כמה חשוב להישאר בכדורסל בנבחרת במסגרת, מה זה עושה לילדים שלכם. אבל אנחנו כמדינה חייבים לעשות שינוי בסטיגמה הזאת. זה הכסף הכי קטן שיעשה את השינוי הכי גדול. כי כשהילדים האלה יגיעו לבתי הכלא, וצריכים למנוע את ההתמכרויות שלהם, זה יעלה מיליארדים ועולה מיליארדים למדינת ישראל. מיליארדים זה עולה. 62% מבתי הספר, קטי, אין אולם ספורט. זה מתחיל מזה. אין איפה לעשות את הפעילות הזאת בכלל. אבל אני אתן לכם דוגמה מדהימה שאני גאה בה. לא בחרו בי שם. ביישוב חורה, יישוב בדואי. הקמתי שם בריכת שחייה ופעילות של 3,000 ילדים שעושים פעילות ספורט. תסתובבו היום ביישוב חורה, כל ילד הולך עם תלבושת ספורט. אין ילד שלא עושה ספורט, לא משנה באיזה ענף. הנתונים שם ירדו למטה. למטה, בחורה. אז תארו לכם שנעשה את זה במקומות אחרים. לא כל עיר במדינת ישראל זה הרצליה, שראש העיר שם משוגע לספורט, שיש שם חוג לכל ילד. לא כל עיר זה ראשון לציון, שהוא משוגע לספורט. לכן אני קורא, אני קורא, אני קורא לחבריי בקואליציה, שאתם מבינים את האירוע. חייבים להחזיר את הרשות למניעת סמים ואלכוהול. חייבים להחזיר אותה עם כוח, עם עוצמה, עם תקציבים. היא תעשה את השינוי. אחרת לא נשנה שום דבר. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה. אני חוזרת למשפחות. שתי בנות דודות של הבחור הצעיר שנרצח מבאר שבע הגיעו לכאן. אנחנו נשמח לשמוע אותן. << דובר >> אסי צ'קול: << דובר >> קוראים לי אסי צ'קול, אני בת דודה של דסטאו. קודם כל אני רוצה להודות לכם על ההזדמנות לדבר פה היום, ואני אתחבר לדברים שאמרתם קודם. הילדים שרצחו את דסטאו בני 14 ו-16. מערכת החוק מתייחסת אליהם כאל ילדים, ואף על פי שהם עשו מעשה של אנשים בוגרים, ועכשיו אני שואלת, האם בגלל שהם קטינים דסטאו פחות נרצח? האם המוות שלו כואב פחות כי מי שדקר אותו הוא נער? ברגע שמישהו מחליט לתכנן רצח בדם קר, הוא ויתר על הזכות להיקרא ילד. אין כאן טעות של גיל. יש כאן טעות של החלטה בוגרת ואכזרית. גיל 14 לא יכול להיות שכפ"ץ שנותן חסינות מרצח, אבל זה לא רק העונש, זה מה שקורה ברגעים האלו ממש ברחובות שלנו. יש תחושה של הפקרות קשה מאוד. בני נוער מסתובבים עם סכינים ותחושת חסינות כי הם יודעים שאין הרתעה ואין אכיפה. איפה המשטרה לפני שזה קורה? איפה הנוכחות שלכם במוקדי הסיכון בשכונות? אנחנו דורשות צדק לדסטאו וענישה מקסימלית שתזעזע את המדינה. מי שרוצח כמו מבוגר, שיישפט כמו מבוגר. תבינו, אם לא נשנה פה את הדברים עכשיו, זה רק עניין של זמן, עד שהאלימות הזאת תדפוק בדלת של כל אחד מכם. אל תעברו על דם של נער שנשפך ברחוב לסדר- היום. << דובר >> מאיה באנצ'עלם: << דובר >> קוראים לי באנצ'עלם צ'קול. קודם כל, תודה על ההזדמנות לדבר פה. זה ממש חשוב לנו. אנחנו רק אתמול קמנו מהשיבה, אז זה ממש ממש קשה, לאבד ילד ככה בשנייה. הוא פשוט ירד מתחת לבניין, וזהו. אני רוצה להבהיר שזה לא משהו שהוא רחוק מכל אחד פה. כל נער יכול פה במדינה הזאת פשוט לקחת חיים, ולנו המשפחה חשוב, זה לא קשור לצדק, לדסטאו, לא קשור לעדה שלו, לא קשור למאיפה שהוא בא, פשוט קשור לזה שאנשים יודעים שברגע שהם רוצחים, אז הם יכולים להתחבא ולהגיד: אוקיי, אנחנו קטינים. אוקיי, סבבה, אז אתה קטין, אבל הם רצחו אותו והם שמו מסכות. הם תכננו את הרצח הזה. זה לא היה משהו – ויכוח. גם אם כן, אבל זה היה מאוד מתוכנן. אני לא יודעת כמה אתם פה בקיאים במה שקרה, אבל הם ניסו להסתיר את זה, הם גררו אותו. אנחנו בתור המשפחה שלו היינו צריכים לעמוד ולראות את הדם שלא ניקו עד יום שישי בצהריים, לראות את זה בעיניים שלנו. אימא שלו צריכה עדיין לראות את זה כי היא גרה בזה ואנחנו מנסים כמה שיותר להוציא אותם מהמקום הזה, אבל עדיין אני הייתי בשכונה הזאת. יש שם לא אחד, לא שניים, לא שלושה נערים מדהימים, מקסימים, שרוצים לתרום בדיוק כמו שדסטאו רצה. דסטאו רצה, והיה במכינה. הוא רצה לתרום למדינה הזאת. כולנו, גם אני וגם אסי, שירתנו בצבא, וחשוב לנו להיות פה. ואני עוד פעם אומרת, זה לא עניין של עדה, זה לא עניין של צבע. אני לא רוצה שאח שלי יירצח בדיוק כמו שאני לא רוצה שאף אחד פה יירצח, לא מעניין אותי מהו. ממש לא. בן אדם שהולך לעבוד, בן אדם שיוצא מתחת לבית, זה לא משנה. אנחנו באנו בתור המשפחה שלו להבין שבסוף הם כן יקבלו את העונש שלהם, בשביל ההרתעה, בשביל שאנשים פה ידעו שרצח זה לא משנה בן כמה אתה. כמו שאסי אמרה, אם בן אדם מספיק בוגר לקח את החוק לידיים, ואז להגיד: אוקיי, מה יצא לי? אז אני אהיה פה ואני אהיה שם ואני בסוף אשתחרר ואמשיך את החיים. אני והמשפחה שלי לא יכולים להמשיך את החיים שלנו. אנחנו לא יכולים לקום בבוקר. יש לנו קבר של ילד בן 19 עשרה שנקבר, ואימא שלו לא יודעת מה לעשות עם עצמה. אנחנו בקושי מצליחים לקום בבוקר ולנהל את החיים שלנו כרגיל, ואני לא מאחלת ולא רוצה שאף משפחה תעבור את זה. אני לא רוצה שדסטאו יהיה עוד פוסט ועוד לייק. גם לא ימנו. אני לא מחפשת לייקים, לא מחפשת שיתופים, לא רוצה עוד סיפור כזה. לא רוצה עוד משפחה מתפרקת. לא רוצה שחברים שלו יפחדו לדבר, כי יש המון אנשים שהיו עדים. גם במקרה של ימנו וגם במקרה של דסטאו היו המון אנשים שעדים והם מפחדים, ואני מבינה את הפחד, אבל פה המשטרה גם נכנסת, ופה גם כל מי שיכול - אני לא באמת יודעת כל כך הרבה, גם אני בעצמי צעירה, אבל אני יכולה להגיד שאנחנו העם מסתכל למעלה לראות: בוא נראה מה העונש, בוא נראה מה הם יקבלו על תכנון רצח. זהו, כל מה שאני יכולה להגיד זה באמת תודה על ההזדמנות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה. אני יודעת כמה שזה קשה לכם. הצטרף אליכם אברהם אקלום. אחר כך נעבור למיכל גולד לשמוע. << דובר >> אברהם אקלום: << דובר >> קודם כל באמת תודה באמת שאנחנו מקיימים את הדיון הזה. יש פה באמת נציגים, כמו שאני רואה, חברי כנסת, משרדי ממשלה. אני מאמין שיש פה נציגים מבתי המשפט, מהמשטרה. רוב הדיון הזה באמת אנחנו עוסקים בעיקר בכל מה שקשור לנתונים, אחוזים, מספרים, אחוז הפשיעה שעולה בקרב נוער, אחוז שככה, אחוז שככה. מקודם יש פה איזה חבר כנסת שדיבר על זה שצריך להחזיר רשויות, חינוך, חוגים. מסכים בהכל, מחזק את הכל, אבל הדבר הזה לא יפתור את הבעיה. הדבר הזה זה פלסטר. כל הדברים האלה, כל השיח הזה, על נתונים, על להביא עוד חוגים והעשרה, זה פלסטר לבעיה האמיתית. בני הנוער במדינת ישראל הם אנשים, תאמינו לי, חדים, ממולחים. חשוב להזכיר להם את זה באותה נשימה שאנחנו מנהלים את הדיון הזה. יש לנו בני נוער טובים, מלח הארץ. זה בני נוער שהולכים ונלחמים אחרי זה בצבא. זה גיבורים, זה אנשים שאחרי זה אנחנו חלילה יכולים לשבת ולבכות, זה חיילים גיבורים. בתוכם יש גם פרחחים לצערי, שהפרחחים האלה רואים ולמדים ואנחנו כל יום רואים כותרות שהם אומרים: מתי אנחנו אמורים להשתחרר? אנחנו הרי בני נוער. בני הנוער שלנו, אל תזלזלו בהם. הם חכמים, הם מבינים. הם יותר חכמים מאתכם, סליחה שאני אומר את זה. בני הנוער היום הם יותר חכמים מאתנו, הם מבינים עניין, הם מבינים מה זה משטרה, הם מבינים גם מה זה פרקליטות, והם מבינים מה זה כתבי אישום, וכמה הם יכולים לקבל על כל עבירה, והיום אני אגזים ובאמת אני מצטער שאני יורד לפרטים כאלה, הם יודעים שהיום על דקירה מתחת לפלג גוף עליון, אתה מקבל פחות. אתם צריכים להבין את רמת ההתנהלות והמחשבה של בני הנוער. ברגע שתהיה פה ענישה קשה, כתבי אישום במקום, ועזבו אצל בני נוער- - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני מאוד מקווה שאתם מבינים את מה שהוא אומר עכשיו. ברגע שהם אפילו יודעים איפה לדקור, כי אז הם מקבלים פחות עונש. הזוי. << דובר_המשך >> אברהם אקלום: << דובר_המשך >> זה פשוט עובד ככה, זה פשוט עובד ככה. עצוב להגיד את זה. אני מסתובב, אני רואה את השטח, אני שומע את השיחות ואני כל יום מזדעזע מחדש, שאנשים אומרים - לא מה פתאום, אם אתה תדקור מלמטה זה פחות, אתה מקבל פחות משנתיים, זה לא ניסיון רצח. מבחינתי האדם שיוצא מהבית עם סכין במדינת ישראל, הוא לא יוצא לחתוך את התפוחים פה. כולנו מבינים את זה. כל בן אדם שיוצא עם סכין, שימו לו ניסיון רצח. בן אדם נתפס עם נשק, מבוגר, צעיר, בן נוער, אחרי שנתיים הוא משתחרר? אני לא מאשים את המשטרה, שגם לפעמים עם המשטרה שאתם מקסימים, שגם שם לפעמים יש אוזלת יד. החקירות כן מתנהלות כמו שצריך, יש מחדל, אין מחדל, זה לא האישיו, כי גם אם המשטרה עושה את העבודה כמו שצריך, ובסוף מגיעים לבית משפט, ובבית משפט הוא משתחרר אחרי יומיים למעצר בית, או שגם אם הוא קיבל כתב אישום והוא נכנס לשנתיים בית סוהר, אבל בעוד ארבע שנים כל בני הנוער האלה יחזרו לרחובות שלנו? אני מקווה שאני לא - אני מתפלל שאני לא אהיה שכן שלהם. אני עוד כמה שנים אני כבר לא אדע מי אלה, אני לא יודע מי הנערים. אני מתפלל שהם לא יהיו השכנים שלי. אני מדבר פה בתור אזרח שחושש, שחושש. גם ככה קשה במדינה, יוקר מחייה. לא חסר לנו פה בעיות, לא חסר. המטרה והרצון שלי פה זה תגבירו בענישה, תגבירו בכתבי אישום, כי שום דבר פה לא ישנה את הדבר הזה. לא עוד חוגים ולא עוד כתבי אישום. הרתעה, פחד, פחד. תפחידו את האזרח. אתם רוצים להפחיד אותם? תפחידו אותנו בדברים האלה. אם אתה תעשה משהו תיכנס לבית סוהר, כי כרגע האזרחים לא מפחדים, ובוודאי שלא בני הנוער. אנחנו רואים את ההתנהלות בשטח, תודה רבה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה. עדי. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> תודה על קיום הדיון הסופר חשוב הזה גברתי, זה קודם כל, ולפני שאני אגיד את מה שאני רוצה, אני רוצה לפנות למשפחות שדיברו. ראשית, להגיד שאני משתתפת בצערכן על האובדן היקר, ושנית, אני גם הייתי במוצאי שבת בעצרת תמיכה - דווקא זה היה בפתח תקווה. והכאב פה הוא, זה לא נושא הדיון ספציפית אבל בהחלט יש פה גם כאב ספציפית של קהילה ספציפית שגם אליו הבית הזה צריך להידרש באופן ייחודי כי הרציחות והאלימות והמקרים דווקא בחברה האתיופית זה משהו שאנחנו פה בבית הזה צריכים לתת עליו את הדעת. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> ממש לא, זה לא אלימות בתוך החברה האתיופית. רק להזכיר שהקורבן הוא בן הקהילה האתיופית, וזה יכול לקרות לכל אחד. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> את מכירה אותי היטב. חלילה זה לא מה שאני מתכוונת. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אז תדייקי. אין אלימות בחברה האתיופית. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> נגד החברה האתיופית, נגד. אם את שמה לב, מי שנרצחים בחברה האתיופית רצחו אותם לאו דווקא את אתיופים. חלילה זה לא מה שאמרתי, להפך. אני אומרת שצריך לתת להם יותר מענים, יותר כלים, יותר תקציבים, כדי לאפשר להם להשתקם ממה שקורה להם, שעושים להם, וחשוב לי לדייק את זה. בנושא של הדיון עצמו, אני חושבת שיש פה שני דברים שצריך לדבר עליהם. הנושא הראשון זה הנושא של אכיפה שדיברו עליו פה, והנושא השני זה הנושא של מניעה. המניעה היא כמובן קשורה לתכלול על האכיפה. דיברת פה אדוני, אני לא ארחיב עליו, אני מסכימה עם מה שנאמר. צריך להגביר את האכיפה וגם צריך לדבר על הענישה, אבל כשמדובר בבנות ובני נוער זה לא יכול בחיים לעמוד לבדו. בן נוער, בת נוער לא קמה בבוקר ופתאום רוצחים. אין פתאום רצח. נער לא פתאום רוצח. הוא חי בתוך חברה שהיא כבר שנתיים וחצי במצב חירום, אחרי מצב חירום, באלימות מאוד מאוד קשה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> 6 שנים, זה לא שנתיים וחצי. זה עוד מהקורונה. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> עוד מהקורונה, אבל- - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> , עדי, את לא היית חברת כנסת. קיימנו הרבה מאוד דיונים בתקופת הקורונה. הייתה עלייה מאוד חדה גם בנושא האלימות וגם בנושא השוטטות וגם בנשירה. אל תשכחי שמדובר בארבעה גלים, זה לא היה גל אחד. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> בהחלט, ובדיוק באותה תקופה גם הייתי מנכ"לית של עמותת החצר הנשית לנערות וצעירות בסיכון ולכן אני מכירה היטב את הנתונים ואת העלייה גם בנוער בסיכון וגם בצעירות בסיכון. אפשר לדבר על המניעה, אבל בעיניי זה תכלול. אני אגיד את זה במשפט כי הזמן קצר ואני רואה שיש פה עוד הרבה אנשים. לנושא של המניעה בעיניי מה שחשוב לשים לב זה לחברה האזרחית. החברה האזרחית היום היא נדבך חשוב מאוד. הם יודעים לעבוד עם נערות וצעירות. הם יודעים לתת את המענים. הם פשוט צריכים תקציבים כדי לעשות את האיתור ואת המניעה. צריך לתת להם לעבוד בשיתוף פעולה של הרווחה ושל החינוך. ליבי נכמר על הקיצוץ שהיה 3% ברווחה ובחינוך לטובת תקציבים אחרים ואל לנו להתפלא. אשתמש בקרדיט שאני יודעת שאת רוחשת לי גברתי ובטח של התחום הזה, וכן להמשיך את מה שאמרה מקודם חברתי מירב כהן. אני אגיד את זה במילים שלי. אני אתמול גיניתי באופן חריף את העונש שקיבל פעיל מחאה שהטריד לכאורה שוטרת לפי הצילומים. אני בעצמי פניתי אתמול לפרקליט המדינה ולמפכ"ל המשטרה. אני מיש עתיד, זה רלוונטי? אני אגיד לך. זה לא רלוונטי. אלימות מינית היא אלימות מינית, וכל אחד מאתנו צריך לגנות את זה, לא משנה מאיפה אנחנו, וכשעשו סרטון AI והפשיטו מחברות כנסת בבית הזה את הכיסוי ראש שלהן, גם אז אני הייתי הראשונה לעלות לפודיום פה במליאה ולגנות. אם חששתי מהציבור? אף אחד לא ידרג את הפמיניזם שלי. אני יודעת בדיוק מי אני ומה אני לאורך השנים וגם כל הקהל יודע את זה, והחובה שלנו דווקא כנבחרי ציבור, דווקא לעמוד כשמהצד שלנו יש אירועים ביזיוניים שצריך לתת עליהם את הדעת, וכן, מרדכי דוד הוא עבריין מורשע- -- << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> הוא לא הנושא. אם הוא היה בשמאל הוא לא היה מורשע. מורשע כי הוא בימין. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> על מה את מדברת? הוא הורשע לפני שנים. את לא מכירה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אני מקצרת. כי אנחנו לא בוואקום וזה לא בחלל ריק. בסוף, אם אני כחברת כנסת אוסרת על הילדים שלי לפתוח את ערוץ הכנסת, אוסרת עליהם, לא מרשה להם לראות מה אימא עושה בעבודה, זה אומר דרשני לגבי הבית הזה, ובסוף, אם יש שר משטרה שיש לו 52 כתבי אישום, 78 הרשעות תעבורה ועוד 13 הרשאות פלילות, חלקם בתמיכה בטרור, והוא מחבק עבריינים, את כיושבת-ראש הוועדה צריכה לגנות את זה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> הלאה. עוד פחות משעה לדיון, אני חייבת לשמוע את כולם. משטרת ישראל, תודה. << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> אפרופו הנתונים, אני אתחיל מזה, לא באנו עם נתונים, לא התבקשנו, אבל אני יכול לומר שהמגמה היא בגדול, כמו שאתם אומרים, בסוף שנת 2024 עשינו כנס נוער ארצי. הגיעו כולם – שופטים, מהמשרדים השונים, כל מערך הנוער של משטרת ישראל, והצגנו שקף ראשון שאומר שיש ירידה מגמתית בפתיחת התיקים ובעבריינות הנוער על פי נתוני משטרת ישראל. סוף שנת 24'. כולם הרימו גבה. אמרתי להם: לא, זה נתון לא טוב. זה אומר שמשטרת ישראל פחות עוסקת בנוער ופחות נמצאת ברחובות ופחות מה שנקרא אוכפת, ולכן מן הסתם נפתחים פחות תיקים. זה לא אומר שאין עבריינות נוער. המפכ"ל החליט לעשות מעשה. הוא הכניס את הנוער למדידה של התוכנית המשטרתית, שם אותה כמוביל ארגוני, ואני מעריך שמה שאנחנו ראינו ב-25' זה חלק מהתוצאות, כיוון שיותר שוטרים עסקו בנוער, מערכי הנוער גדלו והקשב הארגוני גדל. מן הסתם החיכוך הביא ליותר חשיפה ולפתיחת תיקים. זה לגבי מה שאני אומר לגבי הנתונים. אין לנו נתונים ספציפיים, לפעם הבאה אנחנו יכולים להביא ניתוח, אם תרצו, נביא לכם את הנתונים. לגבי דברים נוספים שהמשטרה עושה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> יש הנתונים של הממ"מ, אגב, על העבירות ועל הגרפים. << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> ראינו את זה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> הציגו את זה בהתחלה. אתה יכול להגיד לנו כמה תקריות, כמה תיקים נפתחו וכמה הוגשו כתבי אישום? << דובר_המשך >> אבי אוחיון: << דובר_המשך >> אני לא יכול להגיד לך. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אבל למה כל פעם שאתם מגיעים לדיונים, אף פעם אתם לא באים עם נתונים? איך אנחנו יכולים לפעול בצורה כזו? הרי רוצח הוא רוצח. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אולי הם לא הבינו את שם הדיון. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> יש פה פצצה מתקתקת. המספרים רק עולים וגדלים, אתם לא מגיעים עם הנתונים, אנחנו נעזרים בנתונים שמגיעים מכל מיני גורמים. בוא נתחיל עם זה, שאתם משחררים למעצר בית. אתם משחררים למעצר בית. איך אפשר לשחרר רוצחים למעצר בית? איך אפשר? << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> גברתי, אם יורשה לי להמשיך, אז לגבי נתונים לא התבקשנו ואמרתי, אנחנו יכולים להביא נתונים. הנתונים לא יפתרו את הבעיה, בוא נאמר ככה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא, אבל הנתונים יכולים להראות שיש פה מגמה. אני הייתי קוראת לה מגפה אפילו. בוא לא נדבר עכשיו במילים מכובסות. יש פה מגפה, יש פה מצב נתון, שאם אתה מדבר על דרום תל אביב, יש פה כנופייה של עובדים זרים, של ילדי עובדים זרים, שכן אפשר לקחת אותם, לשים אותם במטוס ולהעיף אותם. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> די כבר. מה עשיתם לדרום תל אביב? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> גלעד, אל תפריע לי. אל תפריע לי, גלעד. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> די. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני אקרא אותך לסדר. אל תפריע לי. לא ייתכן שיש סגר, אמר את זה חבר הכנסת דוידסון, שהיה בדרום תל אביב, ואומר שאנשים לא יוצאים מפתח הבית. לא ייתכן שהכנופיה הזו של ילדי זרים לא מגרשים אותה מהארץ. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> איפה הייתם? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> איפה המשטרה שם? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא, אני אומרת את זה גם לבית המשפט העליון. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אתם לא אחראיים על כלום. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני מבקשת שלא תפריע לי, אני כבר קוראת אותך עוד פעם לסדר. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> קטי, באמת. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> הצגנו מקרה של ילדה בת 12. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> מה עשיתם עם זה? << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, בואו, יותר קל ללכת לשם ולברוח ולהסיט את דעת הקהל משתי רציחות ברוטליות, קשות, מדממות שהיו השבוע, ואני לא אתפלא אם זה נרטיב שהמשטרה או מי מהם רוצים לקבע, את יודעת למה? כי שלושה ימים, שלושה ימים הסתובבו הרוצחים של ימנו בביתם, בעירם, כשכולם ידעו, וגם הרוצחים של דסטאו, שהם ילדים בני 14. רק אלוקים יודע שלא כולם עדיין נעצרו, אז אני אומרת לך, הבעיה בדרום תל אביב היא אמיתית, אבל זה לא הבעיה של החברה הישראלית. הבעיה היא כשגוזרים על הנאשם המרכזי בתיק יואל אנגל, ילד עולה חדש שנרצח 5.5 שנים, ואף אחד מהחברה הישראלית לא התעורר, 30 ילדים עשו עליו לינץ'. דקרו אותו בכל חלקי גופו. והנאשם העיקרי 5.5 שנים. אני בדקתי את החוק. יש מענה לעבירות בצוותא, יש מענה, תאמיני לי, להכניס קטינים למאסר עולם. עד עתה שלחו יוצאי אתיופיה למאסר עולם וערבים. רק שתדעי, שיהיה לכם ידע כללי, קטינים, אבל אף אחד אחר לא שלחו. אם כבר מדברים, לשים את הדברים על השולחן כמו שהם. החברה הישראלית סוף סוף התעוררה, ומפה אסור לנו לצאת, אסור לנו לצאת בלי פתרונות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> בואו רגע נמשיך עם הסקירה של המשטרה, ובבקשה בבקשה תדברו על דברים שאתם מתכוונים לעשות, כי בואו, יש פה עניין חמור מאוד וצריך להתייחס אליו, כן. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> רק אני אגיד שבזמן שאנחנו יושבים פה נעצר עוד קטין תושב חולון בחשד שתקף קטין אחר בגינה ציבורית בעיר ועוד שני חשודים בדרך למעצר. המגפה היא באמת אמיתית והיא לא רק במקום אחד. זה נכון, דרום תל אביב, אבל מה שפנינה אמרה זה נכון. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> זה לא במקום אחד, חד משמעי. זה בכל הארץ. אגב, אני ביקרתי בצפון הארץ באחת מהערים המאוד יוקרתיות, עם מצב סוציו-אקונומי מאוד גבוה, ושם לא פחות אלימות מאשר בדרום תל אביב או בכל מקום אחר. מי שחושב שזה פריפריאלי או אוכלוסייה מסוימת טועה. זה בכל הארץ. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> קטי, הלוואי והיית במפלגת השלטון. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> די, אל תהפכו כל דבר לפוליטי, אל תהפכו כל דבר לפוליטי. המטרה שלנו היום לצאת עם תוכנית עבודה סדורה. אנחנו לא מתקדמים. אני רוצה שהמשטרה תמשיך לומר את דברה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אם אפשר, לפני התוכניות המרכזיות שיסבירו למה שלושה ימים נתנו לרוצחים להסתובב חופשי. אגב, זה ארבעה ימים, משלישי בלילה עד יום שבת. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> יסבירו. << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> לגבי האירועים החמורים שהוזכרו פה, אז אני יכול לומר, וגם זה ידוע, שהיחידות הכי טובות של המשטרה מטפלות בזה, גם ימ"רים שמטפלים בתופעת גם ה-SSQ, גם היל"פים שמטפלים- - << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אתה יודע שדובר המשטרה עולה להתראיין ואומר התקשורת יצרה את ה-SSQ. תגידו, זו תשובה רצינית? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> והשר מבקש את עזרת השב"כ. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תנו לו בבקשה. אתם לא יכולים לקחת את כל הדיון. אנחנו בסוף נצא מפה בלי תשובות. בבקשה, בואו נשמע נכון. אין תשובות, אז תפסיקו עם ההערות. מירב דיברה על דוגמה אישית. בואו נקשיב אחד לשני, קדימה. << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> כמו שאמרתי, היחידות הכי טובות במשטרה מטפלות בפשיעה החמורה בנוער. אנחנו משתפים פעולה יחד עם משרד המשפטים, משרד הרווחה, משרד החינוך והרשות לביטחון קהילתי, בכל מה שנוגע לתוכניות לטיפול בנוער. חטיבת הקהילות וחטיבת החקירות, יש להם תוכניות מעבר לאכיפה, שדיברו עליה כאן, ואנחנו עושים גם בסופו של דבר במניעה. אנחנו נכנסים לבתי הספר, מצד המשטרה אנחנו יותר מתעסקים בנוער עובר חוק ובנוער בסיכון, בתוכניות שבסופו של דבר להפוך אותן שלא יהיו חסרי מעש, בעיקר, בעיקר כשמגיעים לגיל 18. ככל שאנחנו יכולים להוריד חסמים כדי לגייס אותם לצבא או לשירות לאומי או לשירות אזרחי משמעותי, אנחנו עושים את זה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אבל זה לא התפקיד שלכם. מה זה קשור אליכם? << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> זה גם התפקיד שלנו. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אז זה כל העניין. אתה עושה קצת, היא עושה קצת, זה עושה קצת. בסופו של דבר אין תוכנית. באים להרצאות בבתי הספר, זה התוכנית? << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מה התוכנית? תפרט לנו. אנחנו רוצים לרדת לפרטים הקטנים של איך התוכנית הזו תמנע את הרצח הבא. << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> לכל תחנת משטרה יש יעד של תוכנית. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא יקימו פה משפחות שכולות. תקימו אחרים. << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> בכל תחנת משטרה מתקיימים מספר פרויקטים שאנחנו עושים עם הקהילה ביחד עם הרשות המקומית והרשות לביטחון קהילתי. אנחנו מאתרים ילדים, נערים, כיוון שאנחנו יודעים, יש לנו את הנתונים של מי אלה הנערים הבעייתיים, לרכז קבוצה של כל תחנה לוקחת שלושים ילד בכל פרויקט. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> מאיפה אתם מקבלים את הנתונים? << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> אנחנו יודעים מי עובר חוק, זה אצלנו. או ילדים בסיכון. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> מי מעביר לכם נתונים על ילדים בסיכון? << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> חינוך או המש"קים שלנו שנמצאים בקהילה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> על ילדים בסיכון שאין להם עבר פלילי? << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> הרציחות האחרונות היו של ילדים בסיכון? << דובר_המשך >> אבי אוחיון: << דובר_המשך >> אני לא רוצה להיכנס לפרטים כרגע של הנערים שעצורים בתוך תיקח חקירה. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אני מרגישה פה, משטרת ישראל, באתם בלי נתונים. אנחנו יושבים פה דיון מאוד מאוד מאוד חשוב. אנחנו צריכים לדעת את הנתונים. לא ביקשנו פרטים של אנשים, אבל כמה, מאיזה משפחה מגיעים, האם ילדים שהיו בסיכון, דברים כאלה, אתם לא יכולים לבוא עם נתונים? סתם אנחנו נשב בערך? באמת, זה לא מכבד אתכם. אני מאוד מצטערת, אני רוצה לשמוע כמה אחוז מהאלה, ילדים רוצחים, באים מבית סיכון או נוער בסיכון, ומראש ידעתם שהנערים האלה יש בעיה בבית. הם מוכרים ברווחה. אחרת מה אנחנו עושים? באמת. אתם צריכים לבוא בנתונים, חברי כנסת יושבים, אנחנו רציניים. למרות שיש חילוקי דעות פוליטיים, או השקפת עולם פוליטית, אבל הנושא הזה אפוליטי, תבינו את זה. אני אומרת לך זה שעה ומשהו, אני יושבת פה, לשמוע כל פעם, אין לנו, לא נאמר לנו, לא ביקשו מאתנו. די, באמת, תכבדו את המקום. << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> אלה הנהלים. ברגע שמקשים מאתנו נתונים, יש דרך לבקש ויש נתונים. תגידו בדיוק מה אתם צריכים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מנסים לצייר את הרוצחים כמי שמגיע מבתים הרוסים. חבר הכנסת דוידסון אמר משפט מאוד חשוב. אתה יודע מה זה כיתת מופת? זה כיתת מצטיינים. אם הרוצחים הגיעו מכיתת מצטיינים, יש פה בעיה קשה מאוד. יש פה בעיה קשה מאוד. לכן זאת השאלה שנשאלת, האם הילדים הללו, ואם אתה לא יכול לענות על זה, אז יש פה את משרד הרווחה, האם הילדים האלו באים מבתים הרוסים? האם הם באים מבתים שמצב מנטלי וכולי, קשה? לא. התשובה היא לא. << אורח >> מור דקל: << אורח >> סליחה, כתושבת פתח תקווה, שכונת כפר גנים ג', אחת השכונות הכי טובות, הכי איכותיות, הכי יוקרתיות, שאני שלפתי את הבן שלי לפני הרצח שלוש שעות משם, זה לא קשור למצב סוציו-אקונומי. זה קורה לכל אחד בכל בית בכל שכונה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אני מבקשת לשאול את נציג המשטרה, תראה, זה לא סוד, שצעירים מושפעים ממשפיעני רשת, מדמויות רשת. רצים סרטונים בכל הפלטפורמות הדיגיטליות. האם יש איזושהי עבודה של ניטור, של סרטונים, של ילדים שמדברים בצורה כזאת או אחרת, שהם, איך נאמר, מועדים לפורענות? במסגרת אותה תוכנית כוללת. << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> נכון. מעבר לזה אני יכול לומר שבשנתיים האחרונות המשטרה עשתה קפיצת מדרגה על ידי הכשרה. אנחנו מודעים לפערים. לפעמים גם החוקרים צריכים לדעת בסופו של דבר לגשת לעולם הדיגיטלי והעולם בו מסתובבים הנערים. החוקרים עצמם עוברים השתלמויות היום, ואנחנו בנינו השתלמות ייעודית לעבריינות נוער ברשת. נכנסו אמצעים לתוך מחלקי הנוער שחוקרים את העבירות האלה. יש לנו יחידות שעובדות על מידע גלוי וניתוח שלו, ששם עולים הסרטונים. בסופו של דבר, כשיש סרטון ברשת, זה לא כזה קל להגיע למי שמפיץ אותו או מי זה הילד. אנחנו עושים את העבודה שלנו על ידי סייבר ועל ידי חקירה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> יש לכם הרבה כלים, כמשטרה. << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> אני מדבר על הכלים שכרגע מותר לנו להשתמש, בעיקר מידע גלוי. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> רק מידע גלוי. << אורח >> אבי אוחיון: << אורח >> ואנחנו מגיעים לזה. יש את 105 שמקבלים תלונות על כל עבירת אלימות או מין ברשת שמופנית כלפי קטינים או על ידי קטינים, ומשם התיקים עוברים לתחנות ושם מטופלות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני אשתדל להיות קצר. אני מצטרף לדברים של כל קודמיי בהכרח שלנו לעסוק בהעצמה חינוכית ובהכרה בזה שהמטרה שלנו זה למנוע את האירועים עוד לפני שהם בכלל עולים במחשבתם של הצעירים ברחובות, ומכיוון שסימון דיבר על זה ואחרים, ועדי ואת, אז אין מה לחזור. אני כן רוצה לפנות למשטרה, ואני קודם כל רוצה לומר לך, קטי, תודה על קיום הדיון, אבל אני נדהם, נדהם מהעובדה, שהנושא הזה לא עולה על שולחנה של הוועדה לביטחון לאומי. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני רק רוצה שתבין מבחינה טכנית, אפילו היום היה מאוד קשה לקיים את הדיון, כי האישור שאנחנו קיבלנו זה לעוד שבוע. לא הסכמנו, אמרנו בגלל SOS של הנושא הזה הוא דחוף, כמעט לא אישרו לנו את הדיון היום. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אל"ף, זה מאוד מוזר. אני חושב שהנהלת הבית הזה הייתה צריכה ליזום. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> למה מוזר? חבר הכנסת נאור שירי פנה לפוגל על האירוע של הרצח של ימנו זלקה, והוא סירב. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> הדיון הזה, טוב שהוא מתקיים כאן, אבל הסוגיה שאנחנו עוסקים בה הייתה צריכה להיות אחת מן הסוגיות הקבועות, הקבועות שהוועדה לביטחון לאומי עוסקת בהן, והיא לא עוסקת בהן, ופה אני רוצה רגע לפנות למשטרה. תראו, אנחנו במלכוד 22. אם נפתחים יותר תיקים, אתם אומרים זה עדות לעבודה המצוינת של המשטרה, אז לעולם לא נצליח לעקוב כאן אחרי מגמות. אני מסרב לקבל את האמירה, שהעלייה במספר התיקים מעידה על כך שהמשטרה בעצם מטפלת יותר טוב. זה בעיניי לא רציני. כדי שאני אשתכנע, אי אפשר לא להציג נתונים, והסיפור הוא לא ההצגה של הנתונים כאן. משרד הבל"מ הפסיק לפרסם את נתוני הפשיעה במדינת ישראל. משרד הבל"מ לא עונה, לא עונה לפניות של מרכז המידע והמחקר של הכנסת. זו הסיבה מדוע צריך ללכת לשנתונים של הלמ"ס. אז קודם כל, אם משטרת ישראל רוצה שהבית הזה יתייחס לעבודה שלה ברצינות, שתתכבד המשטרה, ותתחיל להזרים את הנתונים. המשטרה במשך שנים פרסמה כל רבעון את נתוני הפשיעה בחתך גיאוגרפי, בחתך סוגי עבירות. בשנים האחרונות היא לא עושה את זה, אז איך אפשר לעקוב ברצינות אחרי מגמות הפשיעה? ללכת לשנתונים של הממ"מ? אתם אומרים לא פונים אליכם? אני אומר לך בצורה מוחלטת, אני עומד מאחורי מה שאני אומר. משטרת ישראל לא עונה לפניות של מרכז המחקר והמידע של הכנסת כבר הרבה מאוד זמן. זה נחסם במשרד הבל"מ. אז אי אפשר, אי אפשר לבצע היום בקרה פרלמנטרית על מה משטרת ישראל עושה והיא לא עושה. כשאתם מגיעים לדיונים, אתם לא מביאים נתונים. כשפונים אליכם מראש, אז זה נחסם בלשכת השר. אני אומר לך, קטי, בסופו של דבר, בוודאי צריך את רוב המאמצים להשקיע בחינוך וברווחה, אבל בסוף, לשאלת כמות הניידות, כמות הניידות ברחובות יש משמעות. נכון שזו החומה האחרונה, והלוואי ולא נצטרך להגיע אליה, אבל בסוף השאלה אם בני נוער רואים ניידות שמסתובבות בשכונות ורואים שוטרי סיור שיורדים מהניידת ושואלים את בני הנוער מה אתם עושים כאן, וממצים את כל הסמכויות שיש להם, כי כמובן צריך להיות זהירים עם בני נוער, אבל יש סמכויות. והשאלה מה הסמכויות של הפקחים העירוניים ושל המשטרות העירוניות. כל השאלות הללו של האכיפה הן שאלות מאוד מרכזיות, גם בדרום תל אביב וגם בעין גנים, וכאן צריך לומר לציבור: יש קריסה של מערך הסיור של משטרת ישראל. כל עצומות של גיוס שוטרים חדשים הופנו לעבר השוטרים במדים ירוקים. במג"ב, במשמר הלאומי. המשטרה הכחולה קורסת. קורסת. מדברים על דרום תל אביב, מה אחוז האיוש של שוטרי סיור במרחב שרת שאחראי על דרום תל אביב? 50%. 50%. לכן אני רוצה לומר, ואני אומר עוד פעם, אני מאמין גדול בחינוך ורווחה, אבל עד שמשטרת ישראל קודם כל תתחיל לשתף פעולה עם יתר הגורמים, בראשם הכנסת, ולהזרים את הנתונים, אבל בעיקר תחזיר את מרכז הכובד לתחנות הקהילתיות, לשוטרי הסיור, לקציני החקירות במרחבים - לא ביחידות המרכזיות בלוד. כל עוד לא נשקם את המשטרה הכחולה, אז השוחה האחרונה תמשיך להתמוטט. הערה אחרונה, במסקנה, צריך לדרוש הקמת שולחנות עגולים לא ברמה של- - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> דרשתי את זה באוקטובר 25'. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני יודע. אני רק מציע לך לחדד את הנקודה, שהשולחנות העגולים צריכים לקום ברמה המוניציפלית של רווחה, חינוך ומשטרה ברמה המקומית. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אפילו הייתי מוסיפה גם בריאות לגבי בריאות הנפש. אנחנו עוברים למרכז השלטון המקומי. יהיה בזיגזג. נתחיל עם עיריית רמת גן הרצליה ואחר כך נעבור לאזורי, גם המועצות האזוריות הגיעו. רמת גן, הרצליה ומועצה אזורית. לתמצת את זה בשלוש דקות, לא מעבר לזה, כי יש עוד הרבה דוברים. << אורח >> עינב בר כהן: << אורח >> עינב בר כהן, סגנית ראש העיר, ממלאת מקום. קודם כל, תודה רבה על הדיון החשוב הזה. את יודעת, קטי, שאני כבר מגיעה לדיונים שלך כמה וכמה פעמים, בנושא של חינוך ובדגש על הנושא של הבריונות והאלימות והחרמות, והכל בסוף מגיע באותה הנקודה. ואנחנו ברמת גן, אני אגיד את האמת. יש לנו את היכולת ואת התקציבים לייצר תוכניות עצמיות שלנו, וזה מה שעשינו בתחילת הקדנציה. לקחנו באמת את הנושאים האלה ושמנו אותם בסדר-היום בתקציבים משמעותיים של מיליונים. אבל אני לפחות יכולה להגיד ברמה שלי, אני לא מרגישה עד הסוף את השותפות הזאת מהמשרד ומהמשרדים הממשלתיים, וגם כשמדברים על שולחן עגול, הרשויות המקומיות חייבות להיות שם, כי כל רשות שונה אחת מהשנייה, והאמצעים והיכולות הם שונים, ואני לא מרגישה, ואני אומרת את זה באמת, גם ברמה הרגולטורית, יש הרבה מאוד אתגרים. הכול מונחת מלמעלה, צריך לעבוד בשיתוף פעולה עם הרשויות, לייצר אתנו תכניות שתואמות לכל אחד והאתגרים שלו, ובסופו של דבר באמת לצאת מהפלונטר הזה בשותפות עם השלטון המקומי. נמצא פה ישראל, אחרי זה יתייחס, אבל ראש העיר באמת יצר גם יחידות סע"ר שהולכות בשטח יחד עם הרווחה, יחד עם השפ"ח, יחד עם המשטרה, יחד עם הפיקוח העירוני, ועוברות וממש מסתובבות באזורים שאנחנו בודקים ורואים אצלנו שיש בעיות בתיאום גם עם המשטרה וגם עם התושבים, כדי באמת לתגבר את השטח, אבל הכל לא ייגמר רק פה, ובגלל זה הגעתי לשולחן ולבית הזה, כי בסוף יש צורך אמיתי להבין שהאחריות היא תתחיל פה בתקציבים, ביכולת לתמוך בזה, באכיפה משמעותית. אני אומרת את זה גם של מורים. מורים היום, הנהלים שלהם של משרד החינוך, הוא עדיין לא מאפשר להם להתמודד עם התופעה הזאת, ואין באמת שינויים. גם האכיפה של המשטרה היא תוצאה של מה שמתחיל בבית הספר. אי אפשר להפריד בין הדברים, ולכן צריך להתחיל באמת לעשות עבודת עומק יחד אתנו, יחד עם המורים, יחד עם בני הנוער שנמצאים בחינוך הבלתי פורמלי, יחד עם המתנ"סים. זה מהלך משולב, שכל רשות יודעת לעשות את זה בדרכה, אבל היא צריכה את המדינה. המדינה צריכה להחליט, שזו התופעה הכי משמעותית שהיא מתמודדת איתם עכשיו. לי יש ילדה שהיום היא בת 9. היא התחילה בקורונה, אחר כך היא עברה למלחמה, ועוד מלחמה, ואיראן, ועוד איראן, ואני לפעמים אומרת לעצמי שאני לא בטוחה שהיא יודעת מה זה מציאות. אני שואלת את עצמי, באמת, יש לי ילדה בת שנה וחצי שהיא לא יודעת לדבר, באמת, היא עוד לא יודעת לדבר, היא אומרת אימא, אבא, מים, הדברים הרגילים. אבל מה היא כן יודעת? שכשיש אזעקה, היא זורקת את הכול ורצה לממ"ד ומחפשת את האחים שלה שהם רצים איתה ביחד. זו המציאות של ילדי מדינת ישראל. עכשיו, אי אפשר להגיד זה רק אנשי הקצה ולדבר פה בוועדה על ילדי הקצה. זה לא תופעה של קצה. זה הנוער היום. ואני באמת אומרת, תיקחו את הרשויות כשותפות. המשרדים שבונים תכניות, קחו את מנהלי אגפי החינוך. תאמינו לי, הם יודעים יותר טוב מה הם צריכים בעיר שלהם, יותר מכל אחד אחר. תשבו איתם, תבנו את זה, תביאו תקציבים לרשויות ותצליחו לאט לאט מלמטה לשנות את התופעה. זה לא יבוא מלמעלה, אני אומרת את זה לכולם. זה יבוא מלמטה, מהחברה האזרחית, מהחינוך הבלתי פורמלי ומבתי הספר. אני רוצה, קטי, להגיד לך עוד משהו. אני מחזיקה את תיק הרווחה. יש בעיה קשה עם מקומות לשלוח את הילדים. אני מתמודדת עם אתגרים. חברים, אין מסגרות. אין מסגרות רווחה. זה לא עלה פה. אני הקשבתי לדיון עד עכשיו, דיברו על החינוך, דיברו על המשטרה, לא שמעתי על הרווחה. אין עובדים סוציאליים. ילד צריך לחכות שמונה חודשים, כדי להגיע לפסיכיאטר. חברים, יש בעיה קשה גם עם הרווחה. הם חייבים להיות בתמונה. אני אומרת את זה באמת, כתבה לי מנהלת אגף הרווחה הבוקר: עינב, יש לי ילדים עם באמת בעיות ואתגרים בבית. אין לאן להוציא אותם. אין מסגרות. ילד כזה לא יגיע בסוף להיות טייס. תדעו לכם, אם לא נטפל בו עכשיו, הוא לא יהיה טייס. הוא כנראה יסתובב ברחובות, ואז יחידת השר תאתר אותו, ובגלל זה קטי, גם אותם, גם את משרד הרווחה צריך להביא לפה ולהתחיל להקצות עוד מסגרות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> הם פה. תודה, בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> למה לא סיפרת על הקופונים המדהימים שחילקתם לכל ילדי רמת גן לספורט? זה הכפיל את מספר הילדים. << אורח >> ישראל זרי: << אורח >> ישראל זרי, סגן ראש העיר, מחזיק תיק הנוער ברמת גן. בשבע שנים שאני מחזיק את תיק הנוער ברמת גן אני יכול להגיד לכם שבאמת כמו שאמרת קודם, אנחנו מדברים פה על תופעה. כילד מפרדס כץ בילדות, אימא שלי לימדה אותי שאסור לקלל. זה היה השלב הראשון. סיפרה לי את זה, הסבירה לי את זה. השלב השני, כשקיללתי, כי בדקתי גבולות, קיבלתי עונש, ועונש ואחרי עונש, עד שלמדתי שיש לזה השלכות. התהליך הזה לא קורה כמו שצריך במדינת ישראל. תהליך של חינוך ואז תהליך של אכיפה. זה אמנם נשמע מאוד מאוד בסיסי אבל זה מורכב מכל כך הרבה גורמים. אני אומר פה שאני רואה בשבע שנים האלה את המשפחות. יש פה גם צורך לעזור למשפחות. הרבה משפחות לא מצליחות לעשות את התהליך הזה בבית, והמשפט הגדול של הכל מתחיל מהבית הוא סופר נכון לכל מה שאנחנו מדברים פה כרגע. אם אנחנו רואים את זה בטלוויזיה, ברשתות, וכן, חברים, גם בכנסת. אנחנו רואים את סגנון הדיבור. אנחנו רואים שמי שמקלל או מתחמן הכי הרבה מקבל כפיים בכל מקום, אנחנו נראה את זה גם אצל הנוער שלנו. זה לא יעבור. הם יחקו אותנו כי הם תמונה שלנו. אני באמת מבקש, באמת ברמת גן יש לנו תהליכים מדהימים. יש לנו סרט לנוער, יש לנו מרכז נוער, יש לנו סבסוד למחנות קיץ. באמת כמו שדיברתם גם יש לנו סבסוד אפילו לפתיחת שנה ולסוף שנה. זה מטורף. בגלל זה אנחנו רואים את המספרים קצת יותר נמוכים שם ,אבל מדובר פה בתופעה ארצית. אין הבדל בגבולות. בסוף זה יגיע לכולנו. בבקשה מכם, צריך להכניס את היד לכיס וצריך לערב פה כמה וכמה אגפים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> ישראל ועינב, עיריית רמת גן היא דוגמה ומופת. עינב מחלקת ערכות לידה מגיל אפס, זאת אומרת שהיא עוקבת אחרי כל הדברים האלה מגיל אפס. יישר כוח גדול. עוברים להרצליה ואחרי זה המועצות האזוריות ואז חוזרים לחברי הכנסת. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> רק הערה. התלונות היו שבפתח תקווה, אפרופו רשויות מקומיות, היו תלונות של הורים שהתקשרו וראו שיש בלאגן, ולטענתם, המשטרה לא הגיעה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> בעיניי זה אפילו רגע של משבר. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אלי שווה שתתייחסו לזה. << אורח >> רפי קדושים: << אורח >> שמי רפי קדושים מהרצליה, חבר מועצת העיר, חבר מועצת עיריית הרצליה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא מתביישים? << אורח >> רפי קדושים: << אורח >> קודם כול, תודה רבה ליושבת-ראש הוועדה קטי שטרית, שזימנה אותי לדיון המאוד מאוד חשוב הזה, בעקבות הרצח של ימנו זלקה, זיכרונו לברכה. אני ברמה האישית מאוד הזדעזעתי. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> הופכים עבריינים לגיבורי תרבות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> רפי, תמשיך בבקשה, זכות הדיבור שלך. << אורח >> רפי קדושים: << אורח >> חברת הכנסת קארין אלהרר, אני בשונה ממך, העבר שלי, יש לי את הכלים להתמודד עם הדברים האלה, בשונה ממך. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אתה רוצה לדבר איתי על התמודדות? אל תדבר איתי על התמודדות, ואל תבוא ותתרץ. עם כל הכבוד- - << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> תקנות השבים, יש להן ערך. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> בדיון כזה על עבריינות בני נוער, עם כל הכבוד, אני מצטערת, לא היית צריך להיות פה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> למה? למה את עושה את זה? << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אנחנו מאמינים בשיקום ותקנת השבים. אתם מאמינים שצריך למחוק עבירת מעשה מגונה – << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> רפי. << אורח >> רפי קדושים: << אורח >> חברת הכנסת אלהרר מאוד מחזקת אותי. לצערי ולשמחתי הרבה, נולדתי גדלתי בשכונה של פשע. למה לצערי - כי הידרדרתי לעולם הזה. למה לשמחתי הרבה - כי ברגע שהחלטתי לצאת מזה, אז פשוט יצאתי. לא שהמערכת עזרה לי, והרמתי את עצמי לבד, והיום יש לי את הידע ואת הכלים לבוא להתמודד עם נוער שנמצא במקום הזה, ולכן אני נמצא פה בעצם. המקרה המזעזע הזה, שקרה עם אותו נער, כאשר אני ראיתי את הסרטון, הזדעזעתי, כי אני זוכר את עצמי בעברי שהלכנו מכות - עוד פעם לצערי, ואני אחזור על זה אלף פעם לצערי, מעולם לא קפצנו 10 ילדים על נער אחד. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> קוראים לו ימנו בנימין זלקה זכרו לברכה. << אורח >> רפי קדושים: << אורח >> אמת. מה שאומר בעצם שבאמת ההידרדרות של הנוער היא מתחת לכל ביקורת, והשאלה היא פה מה אנחנו עושים, אז אני בשונה מאחרים, קודם כל התחברתי מאוד לדברים של חברת הכנסת מיש עתיד, מירב כהן, וכן לדברים של חבר הכנסת דוידסון בנושא הוועדה שצריך לחזור עליה. בנושא שאמרה חברת הכנסת מיש עתיד, שהמשטרה זה הקצה, זה לא העיקר. העיקר בעצם זה בבית ספר, מה אנחנו עושים בעצם בבית הספר, ולמה אני מדבר? בשב"ס יש אגף NA, מה שנקרא, ששם משקמים את הנרקומנים הכבדים, והמשקם העיקרי, הדוגמה האישית, זה דווקא אותו נרקומן שהיה שנים נרקומן, שהוא יושב ומסביר לאן זה מגיע, לאן הוא הגיע, והוא היום יושב אותו נרקומן בכיר ומרצה לאותו נרקומנים למה כדאי להם. ואני נכנס פה לתמונה. אני רפי קדושים יושב כמעט כל שבוע עם בני נוער ברמה האישית, למה לא כדאי להם להסתובב עם סכין, מה ההשלכות של הדבר הזה. מסביר להם ממקרים אישיים שאני זוכר כאשר הייתי במאסר, כמה נערים כמו המקרה הזה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> למה הם מרגישים צורך להסתובב עם סכין. << אורח >> רפי קדושים: << אורח >> זה חלק מהחינוך שאין עם זה בעיה. קריאה: אין ענישה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אין ענישה זה לא תשובה. << אורח >> רפי קדושים: << אורח >> כי כל אחד היום רוצה להראות שהוא משהו. כל אחד היום חושב שאם הוא יסתובב עם סכין, הוא יהיה גיבור. אין את מי שיסביר לו את ההשלכות. אני גם מאמין שהנערים שדקרו את הנער שנרצח, תאמינו, לא התכוונו להרוג אותו. רק התכוונו לדקור אותו. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> ממש לא. סליחה, תחזור בך. הילדים האלה תכננו את הרצח שלו. אני ממש לא מוכנה את האמירה הזאת. סליחה, זו אמירה מקלת ראש. זו אמירה שערורייתית מקלת ראש. הילדים האלה תכננו את הרצח. << אורח >> רפי קדושים: << אורח >> גברתי קטי היקרה, את יכולה לעשות דיונים כאלה ימים ולילות, ויאשימו את המשטרה, ומניסיון שלי, המשטרה, אם הייתה יודעת, תהיה הראשונה לבוא. קריאה: התקשרו מהשכונה למשטרה, ואמרו יש פה כאוס, תגיעו סיירים. << דובר_המשך >> רפי קדושים: << דובר_המשך >> אני מבין שקשה לכם לשמוע אותי, אבל זה בסדר. לכן אני מציע לך קטי היקרה, חלק מהתהליך בשביל לעשות את השינוי אני מוכן להתנדב מעצמי, לבוא לבתי ספר, לנוער בן ילדים בגיל 14, לבוא להסביר להם את החמורה של המעשה, את ההשלכות. לשיטתי, אתם צריכים להקים גוף כזה וכן להשתמש בעבריינים לשעבר, שכמובן חזרו למוטב. אני יש לי תואר ראשון בקרימינולוגיה. חזרו למוטב, מוכנים לבוא להסביר לנוער מה ההשלכות של הדברים. אם אתם לא תעשו את זה, שמעתי פה 54% מהנוער יש להם עבר פלילי. אתם שומעים את עצמכם? אתם מבינים באיזו רמה מערכת החינוך נמצאת? יש לכם פעם בשבוע, אתם יודעים, בעולם הישיבות, אחרי לימוד תורה של יום שלם, ובכל זאת צריך חצי שעה - ולכן ההצעה שלי אלייך, בשביל שהדיון הזה לא יהיה דיון סרק, קומי ותעשי מעשה. תקימי את הגוף הזה, שייתן פעם בחודש, פעם בשבועיים- - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> עוד שבועיים אנחנו מתכנסים שוב. << דובר_המשך >> רפי קדושים: << דובר_המשך >> לא על זה. בבתי הספר, כמו שיש שיעור ספורט, שיעור חשבון, שיעור אנגלית - שיעור של השלכות של הדברים האלה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> משרד החינוך שומע אותך. תקשיבו, מתוך ניסיון. << דובר_המשך >> רפי קדושים: << דובר_המשך >> דווקא על ידי האנשים שחברו את זה על בשרם, הם המתאימים לזה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> נכון מאוד. תודה רבה. צגה. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, באמת דיון מאוד מאוד חשוב. אני, כשאני שומעת פה את ההתפרצויות וכששמעתי נציגה של רמת גן שדיברה הכל על החלק וכשרפי קדושים דיבר את ההתנגדויות שאני שומעת, זה שורש הבעיה גם פה, כי אנחנו לא יכולים לעשות את זה, לסנן מי ידבר מי לא. כל אחד בא לתרום, כל אחד כואב לו. אני מאמינה שכל מי שנמצא פה כואב לו העניין. לכן אני רוצה להתמקד. פעם היו אומרים, מי עבריין נוער, מי יש לו בעיות, בדרך כלל משפחות מצוקה, משכונות מצוקה. היום לא. לצערנו לא. זה מגפה של מדינת ישראל. לכן איך נטפל בצורה מערכתית? זה לא בסופו של דבר המשטרה תתפוס אותם או כמה ניידות יסתובבו. חבר'ה, זה לא יפתור את הבעיה. אנחנו צריכים להתחיל ממניעה, איך נמנע את זה. המניעה, איך נילחם. אני ממש מתחברת לחבר הכנסת דוידסון, שכל הזמן מדבר על ספורט. שעת פנאי של ילדים זה זמן מסוכן. אם לא נעסיק אותם במשהו, והם יתדרדרו. אנחנו לא יודעים לאן מגיעים. לכן יש חינוך בלתי פורמלי, חינוך פורמלי, גם חבר'ה, בואו לא נשלול את ההורים. המשפחה יוצאת פה נקייה. המשפחה לא מעורבת. מה, אני לא אחראית שילד שלי ירביץ למישהו, יקלל מישהו? אני צריכה להגיד לו: אסור, לא אומרים דבר כזה. לא לזרוק את הכל באמת על משטרת ישראל. לא הכל זה על ענישה. זה חשוב, אבל אנחנו צריכים להתעסק במניעה. בנוסף, אם אנחנו באמת מסתכלים איך למנוע את זה, כמו בן אדם, כמו רפי קדושים - אדם שהיה שם. מי שמכיר את המחלה, והבריא את זה, וגם אפשר לשמוע אותו, ולא לדבר העבר שלו, ששילם את החוב שלו לחברה. לכן, חבריי, באמת הנושא הזה מגיפה של כל מדינת ישראל, אחריות של הורים, אחריות של הכול. אנחנו צריכים לתת טיפול לכל נושא, וגם רווחה, גם חינוך. בסופו של דבר נגיע למשטרה, אבל כל דבר - נכון, אני כועסת על המשטרה, אתם באים לדיון בלי נתונים. אני לא הייתי רוצה לשמוע את המשטרה שלי, שתבוא לדיון רציני, אני לא רוצה פרטים, אבל אני רוצה נתונים. גם מזה אפשר ללמוד, גם מזה אפשר להשתפר. גברתי היושבת-ראש, לסיכום, כי יש הרבה אנשים מחכים, למרות שאני חיכיתי הרבה זמן, אבל אני אומרת לסיכום, אנחנו צריכים לתת דגש, לא רק בענישה – במניעה. זה מאוד מאוד מאוד חשוב. דבר מסוכן, אני רוצה להצביע פה, דיברו על דרום תל אביב. ילדים של עובדים זרים. חבר'ה, תיזהרו מפרופיילינג. יוצאי אתיופיה סבלנו מפרופיילינג, חבר'ה. תיזהרו מזה. לא יכול להיות יוצאי אתיופיה בגלל צבע העור שלו. הפרופיילינג יחזור, ולא יכול להיות יוצאי אתיופיה בעבר, מה אמרנו? אני בעצמי לילדים שלי, אם תראה שוטר, תעבור לצד השני של המדרכה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> ולצגה יש ילדים רופאים, אז תבינו. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> תיזהרו מזה. זה מאוד מאוד מסוכן. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה חברת הכנסת. חברת הכנסת דבי ביטון. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, וחשוב הדיון הזה, אבל אני לא מצליחה, אני לא אחזור על מה שנאמר - נאמרו פה דברים חשובים ואני חושבת שאין טעם לבזבז את הזמן. כחברת ועדה שאנחנו כבר יודעים, הכתובת הייתה על הקיר. אנחנו התחלנו עם דיונים של חרמות, שזה לא פחות אלים. ראינו ילדות שיושבות שיורקים עליהם, מטיחים עליהם, וזה בדיוק סוג האלימות, וכשאנחנו נותנים לנוער שלנו לראות רובלוקס וכל מיני משחקים שרק דוקרים ורק יורים, וכשאני השבוע - את זה קטי, אני רוצה שתשמעי - אני השבוע תליתי כביסה. מולי יש מגרש משחקים, ילדים בני 5. פתאום אני שומעת ילד: תקשיב, אם אתה לא נותן לי, אני דוקר אותך. אני התייבשתי. אמרתי: חבר'ה, זה הפך להיות נרמול. תראי את המילה, אני דוקר אותך. אני לא יודעת באיזה בתים הם גדלים, ואנחנו עם כל הכבוד, נוער לא נוער, יש לנו בית. בוא נבדוק קודם כול שהבסיס של הבית נכון, ולא בכדי כנראה שילד של עבריין היה מעורב באותה סיטואציה וידע איפה תהיה לו דירת מסתו ולקח את כל הכללים. נוער בסיכון, אני ליוויתי 14 שנים את הנערים האלה, ואני אומרת לך שניתן לזהות אותם. היום יש המון סיירות של הורים. תנדבו שייצאו לשטח, וכשהגשנו את חוק הטרומית של חרמות, אני ביקשתי ודרשתי שבתי הספר ידווחו לכנסת על האירועים - במקרה הזה זה החרמות, אבל אנחנו מדברים פה על אלימות, ואני חושבת, גברתי, שאם אנחנו, קודם כל אנחנו כוועדה צריכים להתחיל התקלות בבתי ספר. אני רוצה שנתחיל לנחות על בתי ספר. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אנחנו נגיע לבתי ספר. זה רעיון טוב של חברת הכנסת דבי ביטון. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> צריך לסיים את התופעה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו שאטה. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה. קודם כל, אני רוצה לברך אותך, גברתי היושבת-ראש. מעבר לזה שאני יכולה להעיד עלייך וגם רבים, שאת לא מכנסת את הדיון הזה כי פתאום דברים עלו לכותרות ואנחנו אחרי שבוע מדמם, קשה, עם רציחות ברוטליות, שאומה שלמה כאבה, כאבה את הרצח של ימנו בנימין זלקה, זכרו לברכה. כאשר כולנו ראינו את הסרטונים. אני רוצה להגיד לכם, יש סרטון אחד שלא ראו אותו, שהוא דקות ארוכות מדמם, ויש שם שיטור עירוני, ואף אחד לא מגיש לו עזרה, ודיברתי על כך במליאה, שפרשת השבוע גילמה כמעט את כל הסיפור שלו, של אל תעמוד על דם רעך. זה לא רק על הילדים שצילמו והבנות שהיו שם ועשרות בני נוער שמצלמים, שלא לדבר ברור על הרוצחים - כרגע אני לא נוגעת בזה. זה גם השיטור עירוני שהגיע ולא הגיש לו עזרה, כאילו הוא היה ילד של אף אחד, אבל בסוף הוא הפך להיות הילד של כל עם ישראל, שבעצם באותו יום אני חושבת, או יום לפני, נרצח דסטאו צ'קול, ילד חמד שהיה במכינה קדם צבאית. יום ראשון הזה הוא היה צריך להתגייס לצה"ל - בידי ילדים בני 14 עד 16. שמענו את בנות המשפחה היקרות שהגיעו לכאן, ואנחנו הגענו לקצה, ואני דווקא רוצה להתחיל מהקצה. בקצה, אני אומרת לכם, שמתעלמים מאירועים שנראה לנו שזה החצר האחורית, שזה לא שייך לנו, יואל אנגל, ילד שעלה מבני המנשה מהודו. נכון, עובדה, עשו על זה תחקיר רציני, אבל מי הזיל עליו דמעה? אני הייתי שרת העלייה והקליטה. מי העלה פוסט עליו? וכשאנחנו רואים מקרים במגזר הערבי, בחברה הערבית, האם אנחנו בוחנים כשילדים בגני שעשועים, מורות בלוד נרצחות? אז זה נראה לנו החצר האחורית. לא, זה לא החצר האחורית. זו מדינת ישראל 2026. ואני אומרת לך, גברתי היושבת-ראש, שבסוף, אם בית משפט גוזר 5.5 שנים על נאשם עיקרי, ומשטרת ישראל - אמנם אתם פה, זה לא האשמה אישית, מגלה כישלון מוחלט ומחדל אפילו, בלעצור ולאסוף ראיות, כי הסיפור של הימנו, זכרו לברכה, זיקק לנו משהו מאוד מאוד חמור. ביום שישי בבוקר אני הייתי בזירה. ואני ישבתי, ומור נמצאת פה מפתח תקווה, ואימהות הכניסו אותי לקבוצה והתחילו לספר לי מה בדיוק התחולל ששלושה ימים, כל הילדים ידעו מי הם, ולא עצרו אותם. אני אומרת לך, להבדיל, הפוך על הפוך, ואני שומעת את זה, למרות שזה לא אירוע עדתי, אם הדוקרים היו ילדים יוצאי אתיופיה, תוך כמה זמן היו עוצרים אותם? תוך שעה-שעתיים. זו הצביעות וזו המראה שאנחנו צריכים לעשות, אבל מישהו פחד לעצור אותם. לא, הרוב לא היו בני טובים. זה קבוצה שהטילה טרור בפתח תקווה, ויש קבוצות כאלה כמעט בכל עיר, וכל המערכות נכשלות. ברור שזה מתחיל מזה שאנחנו לא יודעים להתאים את עצמנו בכלל לעולם הזה שהילדים שלנו גדלים אליו, עם אינטרנט מטורף, עם משחקים ברוטליים, עם הפרעות קשב, והיום התקשורת שלהם היא דרך טיקטוק. אני ואת יושבות-ראש השדולה למאבק בחרמות ובאלימות. זה מתחיל בזה, וזה מתחיל בזה שלא מאשרים חוק שלנו למאבק בחרמות, לשים בכל בית ספר, בכל בית ספר מורה שיבדוק את האקלים, את האקלים החברתי, הביטחון הפיזי והאישי, כי תארי לך, שאם היה- - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> לא לשים איזשהו מדריך בלי הכשרה. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ושתדעי לך שאם היה מורה, שזה כל עיסוקו, ונמצאות פה עם הסמנכ"לית, שזה יהיה כל עיסוקו, את יודעת מה התשובה שקיבלנו מהשר? שהפקידות מתנגדת לזה. ואני אומרת לכם, הורידו את האחיות המטפלות שהן היו יודעות לגלות סימפטומים. ביקשנו מורה אחד או איש חינוך שבודק ורואה ויכול להתריע גם בפני גורמי הרווחה ולטפל בזה בזמן גם מול גורמים אחרים, הקב"ס ועוד ועוד ועוד, כולל החינוך הבלתי פורמלי. אני אומרת לכם, הדבר הזה, אמנם אני מתחילה מהקצה ויורדת למטה, אני אומרת לך, לא יכול להיות מצב שהיום ילדים יוצאים מחוץ לבית. הם יודעים שאם הם לא בריונים, הם לא שורדים את הרחוב. תבינו, זה המצב. אם הם לא יוצאים החוצה ונהיים בריונים ואלימים, הם לא שורדים. הם מעדיפים להיות מקרבנים מאשר קורבן, ואם הגענו למצב הזה, ורק עכשיו מביאים תוכנית לאומית, אתמול אישרו בממשלה תוכנית לאומית, קראתי ברפרוף. איפה תוכנית 360? את זה את צריכה לשאול. תוכנית 360 אנחנו צריכים לדעת איפה היא, החזרת הרשות של המאבק בסמים ובאלכוהול. כל הדבר הזה חייב לתת מעטפת. עוד משהו. לא רק הממשלה הזאת. ממשלות ישראל לדורותיהן לא משקיעות ברווחה ולא בחינוך, והילדים שלנו הפכו להיות אחרונים בסדר העדיפויות, ולצערי, אנחנו רואים שמעט הם חברי הכנסת, ובכלל חברי ממשלה, אין מה לדבר, שמקצים לזה תקציבים. אני חושבת שאנחנו צריכים להפסיק להילחם על פירורים, להפסיק להילחם על פירורים ולדרוש פה תוכנית עם מיליארדי שקלים. לא עשרות מיליונים, לא מאות מיליונים. מיליארדים שיושקעו בדבר הזה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני רוצה רק להוסיף מילה, משפט למה שאת אומרת, פנינה. כשהדובר שלי מציג נושאים שאנחנו דנים בוועדה הזו, שהיא ועדה מאוד חשובה, שעוסקת בעתיד של הילדים שלנו, אז העיתונאים והתקשורת מבקשים שאני אדבר על היועמ"שית ועל הפצ"רית ועל הדברים האחרים. כשרוצים להביא את נושא החינוך, הרווחה והבריאות הנפש של הילדים שלנו, לזה אין מקום בסדר-היום של התקשורת. ותאמיני לי שאם התקשורת הייתה לוקחת את הנושא הזה, ומעלה את זה לסדר-יום יום יום, הדברים היו משתנים. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל לפני שמפנים אצבע מאשימה לתקשורת, כדאי שקודם כל מקבלי ההחלטות ייקחו אחריות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> חד משמעית. בבקשה. קיבלנו הארכה, אז אל תדאגו. בבקשה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אני חושבת שמועצת התלמידים צריכה לדבר אחריי, כי אני דווקא מתייחסת לתלמידים. תודה רבה, גברתי היו"ר. ראשית, אני רוצה לומר משהו אחד שלא נאמר כאן. אני מבקשת להגן על בני הנוער. לא כל בני הנוער אלימים. רוב בני הנוער שלנו הם דור ההנהגה הבא. אני רואה אותם כל הזמן. אני מצטערת, אני לא שותפה לתפיסה הזאת שיש לנו נוער מקולקל. יש לנו נוער אדיר. כשאני הגעתי שבעה של ימנו זלקה, זכרו לברכה, ראיתי שם את בני הכיתה שלו, ראיתי את קבוצת הגיל שלו, התרשמתי מנערים מדהימים, אתיופים וישראלים לא אתיופים, ולא מהקהילה, כולם מאוחדים, ובאמת התרשמתי מהנוער. אני כל הזמן אומרת להם, אתם דור ההנהגה הבא, אז אני לא שותפה לשיח הכולל הזה, שכולם לא בסדר. אני מבקשת לקחת את השיח למקום אחר בעיניי. אני באה בטענות קודם כל להורים. יש לי ילדים, אני סבתא, יש לי ילדים גם בני 27 תאומים, בנים, יש לי גם ילדה. ועם כל הכבוד, כשהייתי, כשהם היו צעירים והם גדלו והיו סמוכים על שולחני, הייתי אחראית על כל דבר שהם עשו, בין אם הם רצו לשתות או לא לשתות, ובין אם הם התחברו לקבוצה כזו או קבוצה אחרת, ובין אם הייתה טענה לאלימות כזאת או אחרת בתוך בית ספר כנגד אחד הילדים שלי - אנחנו שם. להורים יש אחריות, אחריות אמיתית, ואני מדברת כאימא, לפני הכל, לפני שאני באה בטענות למורים, לפני שאני באה בטענות לשוטרים. איפה ההורים, ריבון כל העולמים? איפה אתם? ילד בא לוקח סכין, עם כל הכבוד? ילד מסתכל בתוכניות אלימות בתוך האינטרנט, איפה אתם? אתם לא יודעים לשים תוכנת רימון, רק אני יודעת לשים את זה? רק אני יודעת לשים ולווסת לילדים שלי בגיל מינון נורמלי של מה העיניים שלהם רואות? אז כן, זה קודם כל האחריות שלנו כהורים. ההורים אחראיים לכל מה שהילדים שלהם עושים, ככל שזה כמובן בשליטה. יש דברים שאנחנו לא יודעים שהם במחשכים, אבל שימו לב, תפתחו את העיניים שלכם. מה בני הנוער, מה הילדים האלה עושים. זה דבר אחד שאני חייבת לומר. ועוד דבר שמבחינתי אני מביאה כאן צבע אחר לתוך השולחן הזה, אני אומרת כאן ואני פונה למשפחה של ימנו זלקה, זכרו לברכה. אם אתם רוצים, תדעו לכם שהמקרה הזה לא יישנה חס ושלום, התפקיד שלנו ושל המשפחה ושל כל קרובי המשפחה, לעשות מה שלא נעשה בבית משפט לנוער. לצערי הרב, הרי כולם דיברו איתי, מה קורה עם החוקים. החוקים הקיימים מאפשרים להעניש בחומרה רבה את הקטין. העובדה שבבית משפט לנוער הדיונים נעשים בדלתיים סגורות, יש לזה רעיון יפה, אבל אם נערים בני 14 מתנהגים כמו אחרוני הבריונים, מגיע להם ביוש. בלי ביוש דברים יישנו. תדעו לכם, זה הרעיון של דלתיים פתוחות. לבית המשפט יש סמכות, סעיף 9 לחוק הנוער, ענישה ושפיטה, יש בסעיף 9 - הדיונים יהיו בדלתיים סגורות, אלא אם בית משפט הרשה אחרת. במקרה כזה מכפיר נוראי, שנער שלא רוצה שישימו על ילדה ספריי, מנקה לה את הפנים ודוקרים אותו, למה צריך להגן על הקטין הזה מפני פרסום? למה על המשפחה שלו? המשפחות אם הן לא תספוגנה ביוש, הם לא ידעו שגם הם עומדים פה לבחינה. כן, משפחה שהילד שלה בא ולקח סכין ודקר, מוכר, מוכר בפיצה, המשפחה צריכה להתבייש. כן, צריכים להצביע עליה, זה חלק מהעונש. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מסכימה איתך, כולל לחשוף את שם המשפחה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> הילדים סמוכים על שולחננו, ואני אומרת כאן למשפחה של ימנו, תדעו לכם, אל תרפו. זה כמו תורנות. צריך להגיע לכל הדיונים, לבקש לפי חוק זכויות נפגעי עבירה להיכנס לדיון, לעשות הפגנות מחוץ לבית המשפט. אחרת, תדעו לכם, אחרת תיקי נוער זה 3 שנים, לפעמים גם 4 שנים, עד לתסקיר ושיקום, והסיכוי שנער יישלח למאסר הוא קלוש. יותר מזה, לפני גיל 14 גזר דין של קטין לפני גיל 14 הוא לא יכול לקבל מאסר בפועל, רק מעון נעול, וזה עדיין לא נגמר, כי התקופה של מעון נעול, אפשר להטיל מעון נעול לשנות המאסר בגיל העבירה, ואחרי שהוא עובר את גיל 14 המשפחה יכולה לדרוש מהמעון נעול להעביר אותו לבית הסוהר. יש הרבה דברים שאפשר לעשות. החוק הקיים, כי שמעתי בהרבה מאוד פלטפורמות שהחוק לא צריך לתקן. תקשיבו, אין צורך לתקן כלום. החוק הקיים מאפשר הכול. הוא מאפשר גם שיקום, מקום שיש מקום לשיקום, ואנחנו צריכים לפאר שיקום, כשנקודת פתיחה של נער היא בעייתית. יש הרבה דברים שהשיקום נכון בעניין הזה, אבל מקום שלא, ומקום שבו העשייה, המקרה הוא כל כך נוראי, אנחנו, עם כל הכבוד, אנחנו סופרים כל אדם, ואני סופרת את משפחת זלקה, ואני אספור ולא אשכח את ימנו, שהסרטון של הרצח שלו פשוט באמת- - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אני מזעזע, בעיקר גם אלה שעומדים בצד ולא עושים כלום. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> לכן אני אומרת לכם פה, ההורים, שידעו להם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> ההורים עצמם לא יסתובבו ברחוב. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אדע את השמות של ההורים של הקטינים, אני אדע מי המשפחות הללו. זה הכול. ואני לא מאיימת פה על אף אחד. משפחה שיצאו ממנה ילדים כאלה, שייזהרו. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> טלי, אני אקריא את השם של ההורים אפילו במליאה, אני אומרת לך את זה, אני אקריא. אני בדברים האלה לא מתכוונת לעשות הנחה. לימור סון הר מלך ואז אנחנו עוברים להורים ולמועצת הנוער. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אני קודם כל מצטרפת לדברים שנאמרו פה לפניי, ביחס באמת לאחריות של ההורים. אני רוצה לומר, יש עוד אחריות, ובעצם היא אחריות שקשורה לא רק לסור מרע, אלא לעשה טוב. לקשר, לחיבור. לצערי הרב, היום גם הסמכות ההורית, יש מגמות היום שפוגמות ופוגעות בסמכות ההורית. אנחנו רואים מגמות כאלה שמחזקות מאוד את הילד ומנתקות אותו בסוף מההורה, מהקשר איתו, מהחיבור איתו. הכל קורה בחוץ, אנחנו ניקח את הילד, אנחנו נעשה איתו, אנחנו נלמד אותו, אנחנו נעביר אותו, וההורים נשארים שם מאחור, חסרי חוליה, חסרי סמכות. הם לא המקור, והחיבורים האלה, אני חושבת שזה מגמות שאנחנו צריכים לתת עליהם את הדעת. קריאה: חסרי כלים. << דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> את צודקת, נכון, אני מסכימה. גם הרבה פעמים לא נותנים כלים להורים. אבל אני רוצה לומר, לצערי הרב, זה באופן הרבה פעמים מכוון כדי לפרק את מערכות היחסים האלה. לצערי הרב, יש מי שלא כל כך מרוצה מזה שיש בית חזק, טוב, איתן, קשרים, חיבורים. אני מאוד נזהרת, זה נמצא בקצה, אבל כן, יש מגמות כאלה, לצערי הרב, שמובלות פה, ואני חושבת, שבאמת חלק מהאחריות של ההורים זה אחריות לתקשורת טובה, לקשר, לחיבור, לאהבה. להיות באמת סמכות שמעבירה מידע, להיות מקור לסמכות, שיהיה באמת כלים. הרבה פעמים אין כלים וההורים מרגישים שהם שום דבר. אתה שואל הורים ואומרים: אני יכול להגיד לו? אני יכולה להגיד לה? כן, את יכולה. ולא רק שאת יכולה, היא אפילו זקוקה והוא זקוק לזה, שאת תגידי ושאת תהיי שם משהו. הורה צריך להיות משהו עבור הילדים שלו. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל המדינה צריכה לתת את ההכשרות האלה, כמו נהיגה מונעת. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אני מסכימה איתך. מוגנות מינית. היום כולם לוקחים, המוסדות לוקחים אחריות על מוגנות מינית, וההורה, והיום יש, ברוך השם, באמת מגמות טובות כנגד שהולכות ומחזירות להורים ואומרים להם: בואו, יש לכם כלים, אתם הסמכות. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> אגב, כשאני הייתי מורה היה לי בבית ספר בית ספר להורים. הורים היו מגיעים ושואלים את השאלות הכי קשות. איפה זה? למה משרד החינוך לא מחזיר את זה? << אורח >>קריאה: << אורח >> יש פדופיל שמסתובב בפתח תקווה כבר שבוע, יש סרטונים ופוסטים של הורים מכל מקום, והמשטרה אמרה, אנחנו ניקח אותו לחקירה, אבל אם הוא לא עשה עבירה, אני לא יכולה לעצור אותו. אז עם כל הכבוד לחינוך- - - << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אני רוצה לומר, בסוף חלק מהאחריות שלנו זה להחזיר להורים את המקור של לתת להם את הכלים ואת הסמכות ולהחזיר אותם להיות משהו. לצערי הרב, היום הסמכות ההורית התערערה בצורה חמורה, וזו הסיבה שאנחנו רואים, באמת אנחנו רואים הורים חסרי אונים, הורים שגם ככה יש להם את ההתמודדויות שלהם, ושהם לא מוצאים אפילו את היכולת ואת האמון שהם מסוגלים לגשת ולומר משהו ושיש להם איזשהו סיי משמעותי בתוך החיים של הילד שלהם. זה דבר ראשון. דבר שני, אני רוצה להתריע, אני חושבת שאנחנו צריכים יתר זהירות מפני פרופיילינג, אבל פרופיילינג לנוער במדינת ישראל. בסוף יש לנו נוער אדיר שגילה ונחשפו כוחות שדיברו על דור הטיקטוק והדור הזה, ופתאום ברגע שהם נדרשו למצוא בתוכם - ואני רוצה לומר, בלי קשר, מי שפגש את הנוער הזה במהלך המלחמה בהתנדבות, בעשייה למען, למען לוחמים, למען משפחות החטופים, למען משפחות החללים, למען קשישים, למען בני נוער בסיכון - ראינו את הנוער הזה נרתם, נדרש, ואני רוצה לומר, כשאנחנו ניקח את הנוער, ונהפוך אותו באמת להיות משפיע - דיברו פה על ספורט. ספורט זה באמת דרך באמת לפרק שם ולהחזיר לעצמך אולי איזשהו סוג של משמעות, אבל התנדבות, עשייה, תנועות נוער, שם אנחנו צריכים. אנחנו יכולים ללכת וכל הזמן להתעסק בקצה ובאירועים הקשים האלה ולהפוך אותם לכל ולשים שם את הזרקור ולהגיד: זה תכלית הכל. לא, זה לא תכלית הכל. הנוער פה הוא אדיר, יש פה נוער נפלא. בואו ניקח, נראה את הכוחות, נרומם אותם, נעלה את הנוער הזה, לא ננמיך אותו, ודרך אגב, אני נגד התעסקות תקשורתית סיזיפית. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> להעלות לסדר-היום את הדברים הטובים שיכולים לעזור לילדים. << דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> הבחירה היחידה שיש לנו היא למה לתת במה. עוד פעם, יש תופעות שצריך לטפל בהן, אבל לא לעשות את זה תכלית הכל. זה לא תכלית הכל. יש לנו נוער נהדר, נפלא, ובואו נראה איך אנחנו מרוממים את כולם למעלה. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> 100%. << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> להוציא ילדים שכבר פגעו או דקרו והם כבר צריך לטפל בהם אחרת, אני מסכימה שלא צריך להפציץ את הרחובות שלנו בניידות ולהפוך פרופיילינג או חלילה - במקום זה עדיף מדריכי נוער, לקחת ולתעל את כל האגרסיות שלהם, אבל מה שחשוב לי היה לומר, אני חושבת שאנחנו צריכות, כמה חברות כנסת, ואנחנו יודעות לעשות את זה, ויש פה משרד החינוך, יש את חינוך המבוגרים. כמו שמחייבים כלה לפני חתונתה לעבור הדרכת כלה, אין שום סיבה בעולם שאין הדרכת הורים. כמו שמחייבים נהג שעולה על הרכב לעבור נהיגה מונעת, אין שום סיבה בעולם שלא ניתן כלים, למרות שאני לא אוהבת פטרנליסטיות, אבל תקשיבי, זה אמיתי. אני אומרת לך, להורים אין כלים. צריך לחשוב איפה מתחם הפטרנליסטיות שאנחנו צריכים, לחייב הורים להיות הורים. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מצוין. מועצת התלמידים. << אורח >> רותם גטריידה: << אורח >> שלום לכולם, אני רותם גטריידה. אני נער, קודם כל. אני ממועצת התלמידים והנוער הארצית. אני מייצג מעל למיליון בני נוער, ואני אשתף אתכם שנשבר לי הלב. אני מפתח תקווה. נשבר לי הלב כשאני שמעתי שנער בעיר שלי, 15 דקות מהבית שלי, נרצח, והיום הגעתי לכנסת ישראל ועדיין ראיתי את אותו השיח. עדיין ראיתי את אותו השיח שמגיע לתקשורת, שיוצא מהבית הזה. עדיין ראיתי את אותו השיח ממובילי החברה הישראלית מבחינתי, למי עוד יש לי להסתכל? מי שמהווה דוגמה. עדיין ראיתי אתכם באותו המקום. הנוער במדינת ישראל, כמו שנאמר כאן, הוא נוער פעיל בחברה הישראלית, והוא נוער שמוביל גם הוא את החברה הישראלית. יש פה עניין של שוליים שמתרחבות, ויש פה עניין של חוסן. בשבוע שעבר מועצת התלמידים והנוער הארצית ואגף שפ"י במשרד החינוך השיקו את תוכנית ביחד זה אחרת, שתיתן עזרה ראשונה רגשית מנוער אל נוער. עוד 13 ימים יגיעו כל נציגי הנוער במדינה לוועידה הארצית, שגם היא תתעסק בין היתר באלימות. עשינו שולחנות עגולים, היינו איפה שהמדינה נכשלת. מבחינתנו, כרגע המדינה נכשלת. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> במקום לדבר על המבוגרים, אני חושבת שכדאי שגם תגיד לחבר'ה שמקשיבים לך- - - << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> למה המדינה נכשלת? אנחנו חיים במדינה, תחשבו עוד אחרי תופת אוקטובר, בראי של שלוש שנים כמעט אחרי, של הצלחות, ברוך השם, בחזיתות שונות. מסכנים ילדים, תסלחו לי ומסכנים נערים שחושבים שהמדינה נכשלת. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> טלי, תני לו את הזכות לדבר. אני רוצה שתדבר גם בקריאה לילדים. זה יותר חשוב לי. אתה אומר דברים של טעם. אני רוצה שתצא בקריאה לחברים שלך. מקשיבים לך עכשיו. << אורח >> רותם גטריידה: << אורח >> אני אגיד שמבחינתי, והכוונה היא שאנחנו מצפים לראות תוכנית אופרטיבית מקיפה שתחזק את הבלתי פורמלי, שתחזק את תנועות וארגוני הנוער, שתחזק את המקום שיכול לתת מענה, והנוער, וזו הקריאה שלי לנוער, מוקיע כל אלימות, כי אנחנו הנוער שעמד מיום א' של מלחמת חרבות ברזל. הנוער מוקיע אלימות ויוקיע אלימות תמיד. הוא ימשיך לחנך בתנועות וארגוני הנוער, הוא ימשיך להיות רק איפה שאנחנו יכולים, וזו הכוונה שלי, חברת הכנסת. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> מה חסר לכם? << דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> קיצצו את התקציב תנועות הנוער. שיחזירו את זה. << אורח >> רותם גטריידה: << אורח >> אנחנו מבקשים תוכנית אופרטיבית רב משרדית, שממנה יוכל לצאת הפתרון, שתאחד את כל הגורמים, שתוכל לתת את המענה בשטח, עם הרשויות המקומיות, אתנו, עם הנוער, עם כולם. זו הבקשה שלנו, ובבקשה לשנות את השיח. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> כל הכבוד לך שאתה גם מגיע לוועדות, שותף מלא. נציגת ההורים. << אורח >> אתי בן-סעדון: << אורח >> שלום, אתי בן סעדון, יו"ר צוות מוגנות בהנהגת ההורים הארצית. אני אתחיל ואני אגיד את הדבר הכי חשוב. אנחנו כבר מדברים פה, לא יודעת כמה אתם, אבל אני יכולה להגיד שאנחנו כהנהגת ההורים, לפחות ב-7 השנים האחרונות, מדברים את אותם הדברים, גם את מה שאני אגיד היום, ושום דבר לא השתנה. אנחנו כל פעם מתעוררים כשקורה אירוע. יושבים, אנחנו עושים שולחנות, מגיעים לאיזשהו מסקנות שצריך לכמת את זה ולצאת לעבודה, ושם זה נעצר כל פעם - או בגלל אירוע נוסף או משהו אחר, אז באמת הגיע הזמן שאנחנו נעבור כבר לאיזושהי פעולה כדי לשנות את זה ולא נחזור לדבר. אחד הדברים שמעבר למה שדיברו פה, כמעט אף אחד פה לא דיבר באמת על ההורים, ויש העברה של אחריות בין אחד לשני, ובסוף הילדים הם שלנו. האחריות בראש ובראשונה, כמי שמייצגת את ההורים, אני אעמוד ואני אגיד את זה לכולם - האחריות בראש ובראשונה היא שלנו, אבל היא לא בלעדית. לכל אחד ואחת יש חלק בלקחת איזושהי אחריות כדי לשנות את הדבר הזה. זה לא נורמטיבי. זאת לא הנורמה, ואסור שזה יהפוך להיות הנורמה. ערך החיים צריך להיות עליון. זה שילד יוצא מהבית עם סכין, ולא משנה באיזה גיל הוא, אם זה בגיל 7, 9 או 11 לא רלוונטי. כהורים או כל אחד צריך לדעת מה קורה עם הילד שלו. אחד מהדברים זה לא לשפוט את הילד. להיות רלוונטי בחיים של הילד שלך. אתה יכול להיות חבר של הילד שלך. קודם כל תהיה הורה שלו, תציב גבולות, אבל יש בתוך הדבר הזה מעטפת נוספת שצריכה להיות להורים. ההורים זועקים לקבל כלים, הדרכות, לדבר עם מישהו. קודם כל, שמישהו בכלל יראה אותם, שהם יהיו שותפים, שהם יהיו חלק. הנתונים, המידע, הכול יהיה שקוף, יהיה פשוט. חקיקה, אכיפה, ענישה, אין את זה פה. תקציבים - אתם רוצים לשפר את הדבר הזה בפורמלי, בבלתי פורמלי? איפה התקנים? רכזי מוגנות, יש הוכחה בשטח שהדבר הזה עובד. שימו את זה גם בבלתי פורמלי. תביאו תקציבים. תנועות הנוער, אתם מדברים פה על ספורט, התנדבות בקהילה. כל הדברים אלה – תקציבים. תביאו תקציבים. תנועות הנוער, 40% ירד התקציב שלהם. ביטחון קהילתי שמביא את רכזי מוגנות, רוצים שזה יבוא היום מהרשויות. מאיפה זה יבוא? מצפים שהצוותים של בתי הספר יביאו את זה מהגפן. מנהל צריך לראות איך הוא מתמרן כל השנה? הוא יעשה שיקול, אם הוא יביא או לא יביא. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> בבקשה. << אורח >> אורן להב: << אורח >> אני רוצה להגיד קודם כל תודה רבה לקטי שטרית על הוועדה החשובה הזו. אני אורן להב, אני יוצר תוכן ברשת. אני רוצה להגיד לכם שאני מזועזע מהמקרים המתועבים שקרו בימים האחרונים. אני רוצה להגיד לכם שאצלי בבית ספר הקדישו בדיוק 40 שניות להציג את המקרים המתועבים שקרו לבני הנוער, וזה ממש ממש מקומם אותי. לפני 3 חודשים ישבתי איתך בוועדה ודיברתי על ילדים שמרביצים להם. היום אנחנו הידרדרנו, והגענו למצב, שילדים צריכים לסיים את החיים שלהם בגלל שהם מבקשים מילד אחר שלא יתיז עליהם ספריי שלג. מדובר כאן על עבריינים. מדובר כאן על פושעים שמסתובבים בינינו בחברה. זה לא יכול להיות שהם נמצאים כאן. אני רוצה לבקש מכם בכל לשון של בקשה שבואו נעשה משהו כדי שזה ייפסק. זה הכי חשוב שיש, באמת. << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> תודה רבה. מאוד מעריכה את מה שאתה עושה. משרד המשפטים, ובזה אנחנו סוגרים. אנחנו בעוד שבועיים נקיים דיון, ומי שלא הספיק, הוא יהיה הראשון שידבר. מיכל גולד. << דובר >> מיכל גולד: << דובר >> מיכל גולד, המתאמת הממשלתית לזכויות ילדים ונוער בחטיבה החברתית במשרד המשפטים. בירכו פה על הדיון. אני רוצה לברך על הדיון בוועדה לזכויות הילד, כי אני חושבת שקודם כל אנחנו מדברים פה על ילדים ונוער וזה הדבר הבסיסי שאנחנו רגע שמים פה. דיברו פה הרבה על הקורונה ועל המלחמה. אני חושבת שבסוף הקריאה הכי גדולה שעלתה מכל גורמי המקצוע שגם ישבנו ביחד לקראת הדיון היא שההשפעות באמת של הקורונה ושל המלחמה הם מה שאנחנו רואים היום, ודיברו פה חברות הכנסת, זה נכון, על האלימות שאנחנו רואים, אבל זה נכון גם על בריאות הנפש ועל הרבה מאוד תופעות נוספות שיש. דיברו פה על מנגנונים בין משרדיים. אנחנו יודעים לעשות אותם, עשינו אותם במלחמה, עשינו אותם כמו שאמרתי גם לפני שבוע. אני כן אגיד רק דבר אחד שלא עלה עד עכשיו וזה הגיוס של המילואים. הרבה מאוד עובדים עם הנוער נמצאים היום במילואים. זה קורלציה בין המתגייסים למי שגם נותן את נפשו ועובד עם נוער, וזה עוד דבר שאנחנו צריכים פה רגע לקחת אותו בחשבון. אנחנו כבר התחלנו בשיח בין משרדי, גם הרשות הביטחון קהילתי, גם משרד החינוך, גם אנחנו, לחשוב ככה ביחד איך אנחנו מחברים את כל הדברים שאנחנו כבר קוראים ויודעים ובינינו מחליטים ככה. << דובר >> נירה לאמעי רכלבסקי: << דובר >> יש לכם עמדה גם לגבי הענישה בבתי משפט? דובר כאן הרבה על העניין של אולי שינוי בתפיסת הענישה במקרים כאלה, וזה להנהלת בתי המשפט, אולי יידוע של השופטים או בדיקה שיש כאן הבנה שמדובר בתופעה מתרחבת שאולי מצריכה טיפול טיפה אחר למה שאתם המלצתם אולי עד היום. יש כאן תהליכים שמתרחשים. << דובר >> מיכל גולד: << דובר >> אני חושבת ששופטי הנוער מכירים היטב את התופעות. הם רואים את זה באולמם. אני חושבת גם שכמו שאמרה חברת הכנסת גוטליב, החקיקה היום נותנת את המענה לכל הדברים- - << יור >> היו"ר קטי קטרין שטרית: << יור >> נאלצת להפסיק כי המשמר ביקש. המשמר צריך ללכת למליאה. את צודקת, את צודקת. אני אפילו לא מקריאה סיכום כי אין לי זמן. לכן אנחנו נבקש בעוד שבועיים - אסרו עליהם, אני ביקשתי להאריך, לא נותנים לנו. אביטל חן, אני מבקשת שבעוד שבועיים שאנחנו נקיים את הדיון המשך, אתם פותחים בדיון. משטרת ישראל, אני מבקשת נתונים לדיון הבא, והחינוך הבלתי פורמלי, אני מבקשת מכם, יש לכם שבועיים לבוא אלינו גם עם הצעות אופרטיביות. אני מבקשת ממך, אם לא אכפת, ואם לא קשה, שתגיעי בעוד שבועיים, ותקריאי. גם האזורי. אני אומרת את זה לפרוטוקול, בדיון בעוד שבועיים חברי הכנסת ידברו אחריכם, לא לפניכם. קודם כול, אנחנו נמשיך. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:20. << סיום >>