פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס'
ועדת הכספים
יום שני, כ"ב באב התשס"ז (6 באוגוסט 2007), שעה: 13:15
סדר היום: "דיון מהיר" בנושא: סכנה לגורלו של מכון גנזים – של חברי הכנסת שלי
יחימוביץ', זאב אלקין וראובן ריבלין – מעקב.
נכחו:
חברי הוועדה:
סטס מיסז'ניקוב – היו"ר
יעקב ליצמן
שלי יחימוביץ'
אברהם מיכאלי
ניסן סלומינסקי
ראובן ריבלין
מוזמנים:
יהושע פרוינדליך – גנז המדינה, משרד ראש הממשלה
מיכה ינון – ראש מינהל התרבות, משרד המדע, הטכנולוגיה, התרבות והספורט
רועי בן משה – אגף תקציבים, משרד הבריאות
דוד בנימין, מנכ"ל, עיריית רמת-גן
חדווה רוכל – מנכ"ל, מכון גנזים
הרצל חקק – אגודת הסופרים העבריים
ייעוץ משפטי:
שגית אפיק
מירב תורג'מן
ייעוץ כלכלי:
סמדר אלחנני
מנהל הוועדה:
טמיר כהן
רשמת פרלמנטרית:
דרורה רשף
"דיון מהיר" בנושא: סכנה לגורלו של מכון גנזים
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
דיון מהיר, מהיר מאוד. סכנה לגורלו של מכון גנזים – של חברת הכנסת יחימוביץ, חבר הכנסת זאב אלקין וחבר הכנסת רובי ריבלין. יש פה מישהו מהגנזים?
ראובן ריבלין:
בוודאי, הם כבר זכו ללמוד מהבוקר ללמוד פה כמה דברים.
שלי יחימוביץ:
עושים ישיבה פעם בחודש כדי שהם יקבלו כסף, אם אנחנו לא עושים ישיבה הם לא מקבלים כסף. זה הנוהל.
ראובן ריבלין:
כולם פה.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
כל דובר שיציג את עצמו, בבקשה.
חדווה רוכל:
חדווה רוכל, מנכ"ל "גנזים". אנחנו בסביבות מרץ לא קיבלנו שום הודעה, לא קיבלנו שום תקציב, - - - תקציב 2007. צלצלתי לחשב המשרד והוא אמר לי - - -. אנחנו מיד התחלנו לשאול, ולברר לגבי כל העניין הזה, בכל זאת העבירו, כפי שאתם יודעים, את משכורת ינואר-פברואר. בחודש הזה, העבירו גם את מרץ- יוני. כל הזמן עם אמירות שלא נקבל משכורות הלאה ואני רוצה להדגיש: עד היום, אין שום מסמך שמסביר את התופעה הזאת.
שלי יחימוביץ:
רגע עד מתי? עד מאי?
חדווה רוכל:
אנחנו קיבלנו את מרץ-יוני.
ראובן ריבלין:
האם הגנזים עדיין מסונפת לאגודת הסופרים?
חדווה רוכל:
לא.
הרצל חקק:
היא עמותה ניהולית.
ראובן ריבלין:
זה כבר יצא. למה?
חדווה רוכל:
זו אגודת ניהול.
קריאה:
היא אגודה ניהולית.
ראובן ריבלין:
ניהולית את מקבלת - - - מיינון?
חדווה רוכל:
כן.
ראובן ריבלין:
הבנתי, ומה הקשר שלך היום לאגודת הסופרים?
חדווה רוכל:
ניהול, כאשר אין לאגודת הסופרים אין יותר שום קשר.
ראובן ריבלין:
אין יותר.
חדווה רוכל:
אין אפשרות.
ראובן ריבלין:
אז למה הם נמצאים פה היום?
קריאה:
רובי, היא שומרת את הכתבים שלהם, מה זאת אומרת?
ראובן ריבלין:
אני בקיא בעניין הזה, יחד עם עמנואל זיסמן. אתם באתם לעזור להם?
הרצל חקק:
באנו לעזור להם, אבל יש להם שאלות.
ניסן סלומינסקי:
מה היא עושה? מה העמותה הזו עושה?
חדווה רוכל:
אנחנו עושים פעולות איסוף, שימור, אנחנו ממחשבים את החומר – יש לנו אתר שדרכו אנחנו מפיצים את החומר בכל העולם.
ניסן סלומינסקי:
המקום שאתם יושבים זה מקום ראוי לאחסון? יש לכם מקום ראוי לאחסון? שבו זה נשמר? שהטחב וכל זה לא יכול להרוס את זה?
חדווה רוכל:
אין לנו טחב. במשך השנים עשינו עבודות שיפוץ ועשינו עבודות מיגון אש. השקענו כסף רב בשימור המסמכים, בסריקה. נעשתה עבודה מאד גדולה והיום אין לנו מקום אחסון.
ראובן ריבלין:
מיקרופילם של כל החומר?
חדווה רוכל:
מיקרופילים, אנחנו עושים בוודאי.
ניסן סלומינסקי:
מה אין לכם היום?
חדווה רוכל:
אין לנו היום מקום אחסון. זו הבעיה. לכן פנינו, בזמנו, לראש העיר רמת גן שהרים את הכפפה הזו ובצורה יפה מאוד הוא נענה לתת לנו מקום ברמת- גן.
ראובן ריבלין:
עברתם משם?
חדווה רוכל:
טוענים כלפינו ש - - -
ניסן סלומינסקי:
איפה אתם נמצאים עכשיו ברמת- גן?
חדווה רוכל:
רח תובל 13. הטענה התקציבית דהיום היא שלא הבאנו תרומות. אני חושבת שהתרומה של רמת- גן היא תרומה ענקית. ראש העיר תרם עוד מאתיים אלף שקל - - -
שלי יחימוביץ:
מה? בעצם הבניין, את מתכוונת?
חדווה רוכל:
עצם המקום.
שלי יחימוביץ:
יש כאן נציג של משרד התרבות?
קריאה:
יש כאן נציג של עיריית רמת גן.
חדווה רוכל:
יש את מנכ"ל העירייה.
שלי יחימוביץ:
דיברו איתכם בתקופה הזו משרד התרבות? הרי ב-21 במאי התקיימה פה ישיבה של ועדת הכספים, שבסופה קבע יושב ראש הוועדה, סטס מיסז'ניקוב, שבתוך חודש ימים – אחרי הידברות ביניכם לבין משרד התרבות, המדע והספורט – תבואו אלינו עם הסיכום ביניכם.
חדווה רוכל:
נכון, ואנחנו באנו עם סיכום.
שלי יחימוביץ:
היו ניסיונות לסיכום?
חדווה רוכל:
לא. היתה ישיבה שהיתה צריכה להתקיים, היא בוטלה בלי שום הסבר.
שלי יחימוביץ:
סטס, נראה לי שמזלזלים בנו.
ניסן סלומינסקי:
לא, אבל זה שני דברים נפרדים. אנחנו אז דנו בכל הפרויקט, כלומר אז הם אמרו שזה לא מספיק. כלומר, לא רק הנושא של משכורות. אז דובר על כל השמירה. להפך, אז דובר הרבה יותר חריף מאשר עכשיו.
שלי יחימוביץ:
מייבשים אותם.
חדווה רוכל:
נתנו לנו אפשרות להגיש חלופה של המשך השהיה במקום. יש לנו שתי הצעות לסכום נמוך מאוד, צריך להשקיע 100 אלף שקלים, עד רמת גן, ולהישאר בבית הסופר. קיבלנו כל מיני הצעות בעל פה ואחרות ולחצים שאנחנו צריכים לעבור למעבר ביניים, בינתיים –מה זה בינתיים, זה ממש הזוי – או לגנזך המדינה, או - שמענו על בית אריאלה לאחרונה.
ניסן סלומינסקי:
אפשר לתת לכם קרוואנים בניצן.
שלי יחימוביץ:
רגע, לא היתה שום פגישה מה-21 במאי ועד היום?
חדווה רוכל:
לא, היא בוטלה.
שלי יחימוביץ:
והאם נכון שלפני הישיבה הזאת שוב הועברו אליכם כספים?
חדווה רוכל:
כן. הועבר מרץ-יוני, ואני מתכוונת להעביר גם את יולי וכן הלאה. עד שאנחנו נקבל איזשהו מסמך מדוע זה קורה, כי אין שום סיבה שהנתק הזה והמצב ללא הסבר ימשיך להתקיים.
שלי יחימוביץ:
אדוני היושב ראש, אתה ביקשת מהם בסיכום הישיבה הקודמת שהיתה ב-21 במאי להגיע לאיזושהי הסכמה ולבוא אלינו כעבור חודש עם הסכמה. אנחנו שומעים מחדווה רוכל כי לא היתה שום פגישה. לא, שאין סיבה, שלא היתה פגישה.
חדווה רוכל:
לא היתה פגישה, הם לא קיבלו – אנחנו הגשנו הצעות בשיתוף עם אגודת הסופרים.
הרצל חקק:
גם אגודת הסופרים הגישה הצעה לגבי החלופה שלי: החזרת גנזים לאגודת הסופרים. שום דיון לא נעשה. גם שום תקציב לא עבר לבטיחות אש.
מיכה ינון:
אני ראש מינהל התרבות ואני רוצה קצת - - -
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
מינהל התרבות במשרד התרבות?
מיכה ינון:
במשרד המדע, התרבות והספורט. הדבר הוא קצת מורכב ולכן אין פה תשובות של כן ולא. יש פה כמה גורמים מעורבים: אחד, יש את אגודת הסופרים, שהיא בעצם בעלת הנכס. בשל הסתבכות כספית של אגודת הסופרים מלפני כמה שנים אנחנו, במשרד התרבות, יזמנו הקמת עמותה נפרדת לניהול גנזים, כי כסף שהועבר בזמנו בסכומים גדולים לאגודת הסופרים נעלם ולא הגיע ליעדו.
ראובן ריבלין:
זה פרויקט המיקרופיש.
מיכה ינון:
נכון. אז הקמנו עמותה לניהול גנזים. העמותה הזו היא עמותה נפרדת שקיבלנו אישור מיוחד להעביר לה כספים, למרות שלא מלאו שנתיים לקיומה, דה-הרטוך המפורסם וכולי.
אנחנו במשך עשרות שנים – אני מניח, אני במשך עשר שנים, אבל עשרות שנים– מממנים את הפעילות הזאת, גם את המשכורות של העובדים, גם את כל הפרויקט של המחשוב, של המזעור, ולא משנה באיזה שלבים זה נמצא.
העמותה הזאת של ניהול גנזים, לא מילאה את הציפיות שחשבנו שהיא תמלא, למה? כי בהוראות של החשב הכללי אי אפשר להעביר לעמותה 100% מתקציבה מתקציב המדינה. כי אם אתה מעביר 100% זה לא עמותה, זה כאילו רכוש של המדינה. זה לא תמיכה, אתה לא תומך בגוף שלא מגייס אפילו שקל אחד. אין דבר כזה באלף עמותות שאנחנו עוסקים בהן.
לכן, מכח זה, התגלגל כל העניין.
שלי יחימוביץ:
גם אם מדובר באוצרות העבר והתרבות של הקיום שלנו?
מיכה ינון:
לא, אבל זה לא קשור.
שלי יחימוביץ:
תביאו משקיעים? מה?
מיכה ינון:
זה לא קשור. אנחנו במשא ומתן עם תורם רציני שיממן את כל העניין הזה. אבל זה לא קשור. היושב ראש של העמותה הזאת, שאנחנו יזמנו, התפטר. יש פה בעיה. העמותה הזו, בעצם, לא הצדיקה את קיומה. בינתיים, אגודת הסופרים, מצבה הארגוני, הפנימי, השתפר. אגודת הסופרים היא גורם - - -
הרצל חקק:
לכן להחזיר את גנזים לאגודת הסופרים.
ניסן סלומינסקי:
מה ההצעה שלהם? בואו נשמע מה ההצעה שלו.
מיכה ינון:
לא מעניין אתכם העובדות.
שלי יחימוביץ:
זה מאוד מעניין.
מיכה ינון:
בסדר.
שלי יחימוביץ:
מיכה, אתה גם היית הממונה עלי, אני חייבת לתת לך את הכבוד המגיע לך.
מיכה ינון:
נכון, לכן אני חושב: ממצב שאף אחד לא רצה לגעת בזה יש, ברוך השם, היום, שלוש עיריות שמתעניינות. אנחנו בשיתוף פעולה עם גנז המדינה שהוא, מבחינת חוק הארכיונים הציבוריים, אחראי מבחינה מקצועית לנושא הזה ויחד אתו ובהמלצתו אנחנו עכשיו בודקים בכל הרצינות מהלך, והיינו יחד בבית אריאלה. נכון שזה לא נראה וזה נראה מצחיק.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
הופיע פה גנז המדינה, ואמר שאין שום קשר בין מכון הגנזים - - -
מיכה ינון:
גנז המדינה נמצא פה, למה צריך, הוא חי וקיים.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
בסדר.
קריאה:
מיכה, אתם בדקתם?
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
רבותיי, אתם מדברים כולכם ביחד ולא שומעים כלום.
מיכה ינון:
רמת גן זו היתה אופציה רצינית, שהשקענו בה אפילו 200,000 שקל, בערך, בתכנון. התברר שכדי להפוך את המקום הזה למכון גנזים, זה לא מיליון שקל, כמו שחשבנו, אלא ארבעה מיליון שקל. לא קיבלנו לזה אישור כי זה היה צריך להיות תקציב רב שנתי. לא התקבל אישור מהחשב הכללי התחייב מול עיריית רמת-גן לשלוש שנים או ארבע שנים. עיריית תל אביב בינתיים התעשתה – ראתה שזה רציני ברמת-גן – התעשתה ומציעה לנו להעביר את מכון גנזים לבית אריאלה שזה מקום מאוד מכובד, מאוד מוצלח. גנז המדינה חושב שזה כן מקום מתאים, היינו שם, אנחנו חושבים שזה מקום מתאים, אגודת הסופרים מהססת כי היא רוצה לפתור אלף בעיות אחרות.
הרצל חקק:
זה במרתפים.
שלי יחימוביץ:
אגב, גם לי זה נשמע מקום מתאים.
מיכה ינון:
גם אני חושב ככה. אז אם לא יפריעו לנו הגורמים הרלבנטיים, זה יקרה תוך שלושה חודשים.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
תודה רבה. בבקשה.
דוד בנימין:
שמי דוד בנימין, אני מנכ"ל עיריית רמת גן. בשלושת השנים האחרונות עיריית רמת גן לא רק שלקחה את הרצון הזה והציבה – ראש העיר הלך והעביר החלטה במועצת העיר שהיא מאפשרת לתת מבנה בגודל של 700 מ"ר שהערך שלו 2 מיליון דולר. כבר שלוש שנים אנחנו מחכים שיעברו. יש תכנית. מחר בבוקר, אם מאשרים כסף לבצע את זה, אפשר לצאת עם מכרז כי התכנון גמור. התכנון גמור לפי הבקשה של גנז המדינה, לפי הבקשה של משרד התרבות ולפי הבקשה של גנזים. מחר בבוקר אפשר לבצע את זה, עוד שמונה חודשים אפשר לקבל את המקום הכי יפה, במקום הכי טוב. אנחנו גם עושים את זה באהבה וברצון. כן, באחד המבנים הכי יפים בבורסת היהלומים ברמת-גן, במרכז העיר, במקום טוב וזה אמיתי, לא תאוריות, לא ליד.
אנחנו כבר שלוש שנים מחכים רק לדבר אחד. עיריית רמת גן אמרה שהיא מוכנה לפרוש למדינת ישראל לתשלומים כדי לבצע את זה. הלכנו לזליכה כדי שיאשר את זה, הוא אמר: אי אפשר. אנחנו מוכנים מחר בבוקר לעשות את זה. בידכם, ואני יודע שגם היו חבר הכנסת ריבלין ויוסי שריד - - -
שלי יחימוביץ:
אני לפני עשר שנים ראיינתי את - - -
דוד בנימין:
הייתי אצל חבר הכנסת שלגי כיושב ראש ועדת החינוך וישבנו וסיכמו את זה, אמרו: יופי, בואו תבצעו את זה. רק דבר אחד צריך להגיד: מחר בבוקר, תפרשו את זה לעשר שנים. אנחנו לא כל כך עשירים, אבל יש לנו אהבה גדולה וראש העיר חושב שנכסי צאן ברזל של מדינת ישראל צריכים להיות במקום טוב, לפי הלחות שצריכה להיות. אבל אי אפשר שלא עושים עם זה כלום. יש את זה מחר בבוקר, התכנית גמורה במכרז.
ראובן ריבלין:
אני רוצה שתשמעו כאן חברי הכנסת, כדי שנבין איפה אנחנו עומדים. ב-1996, אני חוזר רגע, עשתה ועדת החינוך של הכנסת ביקור בגנזים בבית הסופר, ושם היא נתקלה בבעיה מזוויעה. כתבי יד של ביאליק, טשרניחובסקי, עגנון – היתה לי נגיעה אישית – של אבי המנוח פרופ' ריבלין, של יבין, אשר ברש.
חדווה רוכל:
הוא ייסד את גנזים.
ראובן ריבלין:
נכון. וכל אותם אנשים – היו מונחים הדברים על השולחן, כי הם היו מנסים לעשות כאשר הם נתקעים. זעקנו: הרי אלה אוצרות האומה.
התברר לנו שגנזים פעלה בתוך מערכת של אגודת הסופרים בבית הסופר, שמדינת ישראל הקימה אותו, ומשום מה האגודה לא התנהלה כפי שהיתה צריכה להתנהל.
קריאה:
לא, זה מתנהל בבית משפט עכשיו.
ראובן ריבלין:
שמעתי את זה. גם תקציבים שהיה אז יותר קל לתת אותם לא הלכו לייעודם.
אנחנו קודם כל ביקשנו בוועדת הכספים לקיים איזשהו מבצע שעלה חמישה מיליון שקלים, בערכם אז – שזה בערך שבעה מיליון שקלים היום – לצילום, כדי לעשות דבר שיישאר. ואז הדבר היה ברור: גנזים שייך לסופרים והסופרים שייכים לגנזים. הם לא הצליחו להרים את המעמסה. הכנסנו את המערכת שלנו כי היא היתה זו אשר מימנה את הפעולות של גנזים. היה אוי מיצרי ואוי מיוצרי, לעזוב את אגודת הסופרים זה להפקיר את גנזים לידי מערכת אדירה של כל גנזך המדינה. מהצד האחר, להשאיר בידי הסופרים זה היה דבר שהוא היה פתטי. פתטי מבחינת יכולתם לנהל את העניינים, לא רק שלהם עצמם אלא בוודאי שלא של גנזים. עכשיו אני אומר לכם: אני לא יודע מה יותר טוב, האם זה יחזור לאגודת הסופרים והאם הם מסוגלים.
הרצל חקק:
הנסיבות השתנו.
ראובן ריבלין:
אני יודע שהנסיבות השתנו. מינינו אז כונס נכנסים, זה היית אתה, אני לא אומר כונס נכסים. אני אומר במטפורה. נניח שאתה כונס נכסים. היום באה עיריית רמת גן ואמרה: קודם כל נפנה לבית הסופרים מקום שהוא בעל ערך ונקיים את גנזים כאיזשהו מפעל מיוחד במינו. השאלה היא אם עיריית רמת-גן נושאת את המובן הזה על כתפיה.
מיכה ינון:
לא.
ראובן ריבלין:
יפה. אם היא לא נושאת על כתפיה, נושא המקום הוא נושא משני לנושא של ה- - -
קריאה:
אנחנו נושאים את זה על כתפינו.
ראובן ריבלין:
זאת אומרת, זה נושא משני איפה זה יהיה. עכשיו הדברים בידיך.
מיכה ינון:
תנו לנו סמכויות.
ראובן ריבלין:
אני אומר לך: אני רוצה מאוד לעזור לגנזים, אני מלווה את גברת רוכל לא רק כגברת רוכל אלא כחדווה. עכשיו אני אומר לך, ואני אומר לה: צריך להביא סוף לעניין זה. אתה תבוא ותאמר לנו מה אתה חושב שצריך לעשות.
מיכה ינון:
אני אומר בית אריאלה, יחד עם גנז המדינה, בית אריאלה.
ראובן ריבלין:
המקום לא חשוב, אם בית אריאלה זה במסגרת גנזך המדינה, חבל על הזמן. גנזים זה עניין של ימים שיחלוף ויעלם. אם עיריית רמת-גן מוכנה לשתף איתך – אתה תמצא לנו את הדרך.
מיכה ינון:
זה ארבעה מיליון שקל. יש לנו בעיה של כסף.
ראובן ריבלין:
תשמע, אנחנו ועדת הכספים, אם אתה תמצא שהכי טוב ללכת לרמת גן – תשמע טוב מה שאני אומר לך – אנחנו ועדת הכספים ניתן חמישה מיליון שקל.
מיכה ינון:
יפה. הנה.
ראובן ריבלין:
אם אתה תבוא ותאמר לי שטוב לך ללכת לרמת-גן ורק הדבר שמפריד בינך לבין רמת גן זה חמישה מיליון שקלים בפריסה לחמש שנים אני מבטיח לך שנמצא פתרון.
מיכה ינון:
בסדר גמור.
ראובן ריבלין:
אלא אם אכן, אתה תבוא ותאמר לי: גם אם תיתן לי חמישה מיליון שקלים אני מעדיף את בית אריאלה. כלומר, אתה תבוא אלינו ותיתן לנו תוכנית. אני, רק אומר לך דבר אחד: אני, מחוץ לכל מסגרת התקציבים, מחוץ לכל מסגרת ה-496 מיליון שהיום הורדנו לך כבר, בלי שאתה יודע אפילו - - -
מיכה ינון:
אני יודע. הייתי פה.
ראובן ריבלין:
בסדר, היית פה אבל אתה עוד לא מבין מה.
מיכה ינון:
תאמין לי שאני מבין.
ראובן ריבלין:
כן. אמרו: הכול יהיה בסדר. אמרו לש"ס: הכל יהיה בסדר. רק הם הצביעו על הכל לא יהיה בסדר.
שלי יחימוביץ:
אנחנו נביא לכם את החמישה מיליון.
ראובן ריבלין:
הם הצביעו. הם אמרו להם שיחזירו להם, אבל אתם הצבעתם על הקיצוץ. אני אומר לך. אלי ישי אמר לכם: תצביעו כי הוא הבטיח לי, והוא לעומת זאת אמר לכם תצביעו על הקיצוץ. לפחות סטס כאשר דופקים אותו, הוא יודע את זה שדופקים את זה. יש כאלה שלא מרגישים.
עכשיו אני אומר לך: תבוא, שב עם חדווה, לנו נמאס להיות הבייביסיטר שלכם, תבוא ותחליט איפה אתה רוצה שזה יהיה. אני אומר לכם: אגודת הסופרים אתם הכוונה שלכם טובה.
הרצל חקק:
אני מסכים אתך.
ראובן ריבלין:
אל תערבבו את הכסף של גנזים בזה, הוא גם לא ייתן לך לערבב. אתה חושב שהוא ייתן לך? מיכה, שמעת? אני מתחייב לך. שלי יחימוביץ בעזרתי הדלה מבטיחה לך, ואני מצטרף להבטחה, שאם אתה מחליט שיותר טוב ללכת לרמת-גן והמדובר בחמישה מיליון בפריסה לחמש שנים, אנחנו נשיג לך את התקציב לזה.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
טוב, רבותיי. אמרנו דיון מהיר, גלשנו מכל הזמן שהקצבנו לדיון הזה.
מה הסיכום?
ראובן ריבלין:
הסיכום הוא שיבוא מיכה ויאמר לנו מה הכי טוב לפי דעתו. הוא האפוטרופוס, הוא האדם שצריך לשאת את גנזים. הוא, המוסד שלו, צריך לשאת את גנזים, כי אוי לנו אם גנזים תלך לביצה אחרת. לגנזך המדינה.
יהושע פרוינדליך:
מדוע? מדוע? אני לא מבין את זה.
ראובן ריבלין:
אני עוד מעט אסביר לך.
יהושע פרוינדליך:
אני לא מקבל את זה.
ראובן ריבלין:
אני אסביר לך עוד מעט.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
אתה לא מקבל – זה בסדר.
ראובן ריבלין:
זה דבר שהוא צריך להיות בתצוגה מתמדת, צריך שתהיה גישה לסופרים לבוא ולראות את כתבי הגנזים ואת כל אותם כתבים, זה אוצר העם שלנו. יש את בן יהודה, כתבים שם מראשית השפה העברית, בחייכם חברים, דבר שבמדינה אחרת היו חושבים שמטורפים אנחנו. אני באתי אז וצרחתי על שר האוצר, מייד הלך ונתן לנו את החמישה מיליון. אני מבטיח לך: אנחנו מוכנים, שלי גם, אנחנו מוכנים לחזור על התרגיל שעשינו, אבל תחליט אתה שיש את האפשרות לממן את ה-maintenance. אנחנו נעזור לך עם התקציב.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
תודה רבה.
הרצל חקק:
אנחנו בעד.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
טוב, רובי תודה.
מיכה ינון:
רק צריך להגיד לנו שזה בסדר, אנחנו כבר נצא לדרך. המקום הזה מצוין, זה מקום בלב העיר,מקום נהדר.
ראובן ריבלין:
אני לא בטוח.
היו"ר סטס מיסז'ניקוב:
רובי, אפשר לקיים את הדיון הזה במקום אחר. אני רוצה להמשיך.
מיכה ינון:
יש בעיה עם החומר. עכשיו המקום לא - - -
ראובן ריבלין:
אני רק אומר לך: בינתיים העברת, גמרנו.
יהושע פרוינדליך:
לא, אני לא מקבל את זה.
הישיבה ננעלה בשעה: 13:40.