פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 601
מישיבת הוועדה לביטחון לאומי
יום רביעי, י"ט באייר התשפ"ו (6 במאי 2026), שעה 12:25
סדר היום:
<< נושא >> דיון פיקוח על יישום חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה), התשפ"ו–2025 – לבקשת חה"כ אריאל קלנר. << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
צביקה פוגל – היו"ר
אריאל קלנר
מוזמנים:
שונית שחר
–
עו"ד, סגנית היועצת המשפטית, משרד התקשורת
מוחמד אבו עיד
–
מתמחה, הלשכה המשפטית, משרד התקשורת
סרן ליאת ברקוביץ' נאור
–
ק' ייעוץ טרור, יועמ"ש איו"ש, פרקליטות צבאית, צה"ל
נאור אושר
–
עו"ד, יועמ"ש בל"מ, המשרד לביטחון לאומי
רפ"ק רן חדד
–
מפקד חמ"ל מודיעין גלוי, משטרת ישראל
רפ"ק ניצן מרקוס
–
ר' חו' שיתופי פעולה, משטרת ישראל
רבקה ליפשיץ
–
עו"ד, מחלקת ייעוץ וחקיקה (ציבורי-חוקתי), משרד המשפטים
יהונתן חדד
–
עו"ד, ממונה (עבירות מחשב - סייבר), פרקליטות המדינה
בניה תם
–
מתמחה, פרקליטות המדינה
יהושוע רוזנגרטן
–
יושב ראש, תנועת אם תרצו
מנהלת הוועדה:
לאה גופר
רישום פרלמנטרי:
טלי רם
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> דיון פיקוח על יישום חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה (הוראת שעה), התשפ"ו-2025 – לבקשת חה"כ אריאל קלנר << נושא >>
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
מכובדיי, תודה רבה לכל מי שנשאר פה יחד איתנו. אנחנו התכנסנו כאן היום, יום רביעי, י"ט באייר התשפ"ו, 6 במאי 2026, לדיון פיקוח על יישום החוק למניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה, שחוקק חברי, חבר הכנסת אריאל קלנר. קיימנו בשעה האחרונה, אפילו יותר משעה, דיון מסווג שבו קיבלנו את מיטב הנתונים שהגורמים שהיו נוכחים יכלו למסור לנו. לצערי הרב, צה"ל לא היה נוכח בדיון הזה בגלל תקלת זימון, שב"כ לא הגיע – אני כבר לא יודע אם זה מתוך הרגל שהוא לא מגיע לדיונים שלי – אבל היו גורמים אחרים שכן הגיעו וקיבלנו מידע רב על מה שנעשה מאז שהחוק חוקק.
אני חושב שאנחנו אפילו יכולים לסמן שאנחנו מבינים איפה יש פערים, אבל בדיון הגלוי אני אשמח שמי שנמצא פה יספר לציבור מה אנחנו כן עושים, כי כן עושים, ואם אפשר גם איפה הפערים, ובסופו של דבר חבר הכנסת אריאל קלנר ואנוכי, ננסה גם לתת כיוונים להמשך כי זאת בעצם מטרת הדיון, לזהות את הפערים ולהמליץ בפני משרדי הממשלה הרלוונטיים מה צריך לעשות כדי לסגור את הפערים, מסיבה אחת פשוטה. גוף שידורים זר שפוגע בביטחון המדינה זה כלי נשק שארגוני הטרור ומדינות אחרות משתמשים בזה. אם לא נדע לנטרל את כלי הנשק הזה, אנחנו לא נצליח להציל חיים, אני רוצה שזה יהיה ברור. עד כאן, אנחנו לא יכולים לתת את זה להמשיך. דברי פתיחה, חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה.
<< דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש, כל מהות החוק הזה ושינוי התודעה שאנחנו עוברים – כי החוק הזה לא היה לפני כן – בעקבות מה שראינו ב-7 באוקטובר ובעקבות מה שאנחנו רואים במדינת ישראל, באזור כולו. כל ההתפכחות שלנו זה ההבשלה של התודעה וההבנה אצלנו שבסוף, התודעה של האויב היא השלב הראשון והיא השלב המרכזי והיסודי שבסוף שופך את דמנו.
הלבבות שמורעלים, הם אלה שבסוף ימצאו כבר את כלי הנשק. אחד ימצא את זה עם RPG והשני ימצא את זה עם רובה והשלישי עם טיל והרביעי עם חגורת נפץ ועם סכין ועם מה שלא יהיה, את הנשק הם כבר ימצאו. כשהלבבות מורעלים בשנאה, משם כבר קצרה הדרך.
לכן חוקק החוק הזה של מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה, מתוך ההבנה שיש ערוצים כמו אל-ג'זירה, אל-מיאדין ואחרים, שמטרתם היא לנצל את זה שמדינת ישראל היא מדינה עם חופש ביטוי ודמוקרטית והאזרחים שלה חשופים לרשת האינטרנט ולכל הדברים, כדי לפגוע בשתי צורות – להוציא מודיעין החוצה, ומצד שני להסית ולהרעיל פנימה את התושבים הערבים, אם זה בתוך ערביי ישראל, ככל שהם יכולים, ואם זה ביהודה ושומרון ובעזה, ובכלל, זה חלק מהמלחמה. כמו שאמרת, זה נשק לכל דבר ועניין, זה נשק, זה שופך דם. בסוף יש פה דם שנשפך – דם, שכול, נכויות וכל הזוועות שאנחנו מכירים, ואחרי זה צריכים להתמודד איתם והעם שלנו מתמודד איתם, כבר מלקק את פצעיו יותר מדי.
ולכן, הדיון הזה נדרש. קודם כול, לא יכול להיות שערוץ תקשורת כמו אל-ערבי TV, שהוא ערוץ אחות – אח, אחות, לא יודע איך לקרוא לזה – של אל-ג'זירה, יושב בקטר. הוקם בלונדון, אז מה? הוא יושב בקטר, הוא הוקם על ידי עזמי בשארה, מי שמנהל אותו היום זה מי שהיה היועץ הפרלמנטרי של עזמי בשארה, חבר כנסת שהמומחיות שלו כחבר כנסת הייתה לטווח טילים על ישראל. וזה ערוץ, זה בדיחה אבל זה טרגדיה, זה החיים שלנו, זה דם. נשוי, אשתו בכלל מפיקה ברשת אל- ג'זירה, והוא משדר פה. אז למה ערוץ כזה לא מוגדר עדיין? זו אחת מהדרישות לדיון. זה נושא אחד.
כמובן שבכלל, שמענו דברים בסקירה קודם וזיהינו גם את הפערים בנושא של האכיפה ואיך אנחנו באמת מממשים את אותם צווים לאותו אל-ג'זירה, שלא ישדר פה, מוודאים שהוא לא משדר פה, שהאנשים שלו משלמים את המחירים אם הם נתפסים.
אלה דברים עקרוניים. בסופו של דבר בלי זה, החוק הזה הוא סתם חתיכת נייר שאני יכול לספר שחוקקתי חוקים, אבל אני רוצה שהחוקים האלה ייושמו. כמובן אנחנו כאן באנו לעבוד בשביל להביא תוצאות, במיוחד בנושאים האלה הביטחוניים הכול כך דרמטיים. זה לא חוק הצהרתי, זה חוק עם משימות מאוד מאוד ברורות.
הנושא השני – שגם כן איחדנו את זה – זה הנושא של צה"ל והמימוש שלו, מימוש סגירת אל-ג'זירה ביהודה ושומרון. אמרתי שהמידע שהגיע אליי, שחיילים נכנסים בכניסה מבצעית לרמאללה פעם ב-90 יום כדי לסגור להם את זה. איפה זה נשמע? איך זה יכול להיות? זה בלתי מתקבל על הדעת כל 90 יום להיכנס ולסגור את המקום. זהו? אין דרכים אחרות? זה פער, אני חושב אולי הפער שזועק לשמיים.
רציתי לחוקק את זה, רציתי שזה יהיה בחוק המקורי. ערוץ טרור ששופך דם, שמוגדר על ידי גופי הביטחון שלנו כשופך דם, שקיבל את כל האישורים, צריך לעוף מפה לכל הרוחות ולא לחזור לפה עד שהוא מוכיח ומשכנע, והוא צריך לעבוד קשה בשביל לשכנע, שהוא שינה את דרכיו. ולא שממשלת ישראל עם כל גופי הביטחון, ופה הצנזור, והוא משם והוא מפה, והשב"כ והמשטרה, כולם צריכים ביחד להתכנס כל 90 יום בשביל לבוא שוב פעם להוציא לו צו של סגירה, ושוב, ועוד 90 יום ועוד 90 יום ועוד 90 יום.
צריך להעיף אותם מפה לכל הרוחות, את הערוצים האלה. שינו את דרכיהם, החליפו את המסיתים, התכנים שלהם כבר לא אותם תכנים, שכנעו אותנו בזה, ניתן להם את האפשרות לחזור. ככה זה צריך לעבוד.
בכל מקרה, אלה שני הנושאים העיקריים שחשוב לקבל לגביהם תשובות כמובן, וכל שאר הדברים שחלקם עלו פה גם בדיון החסוי. תודה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תודה רבה לך, חבר הכנסת אריאל קלנר. מכובדיי, בואו נעשה סבב קצר, ממוקד, מה עושים היום, איפה אתם מזהים פערים, והמלצות אם יש לכם להמשך. בואו נתחיל עם משטרת ישראל, בבקשה.
<< אורח >> רפ"ק ניצן מרקוס: << אורח >>
ניצן מרקוס, מחטיבת המודיעין. אני אגיד שאנחנו נכנסנו לחוק בעצם בינואר 2026 ומשם אנחנו פועלים ומוציאים את חוות הדעת שלנו על בסיס המודיעין הקיים ברשותנו, עומדים בפני בית המשפט ומציגים את חוות הדעת כדי ליישם את החוק. אני אגע גם בשאלת האכיפה. בסוף, ככל שמגיע לידינו אירוע אג"מי שמתרחש בשטח, או מודיעיני, אז נעשות פעולות כדי למנוע ולאכוף את הוראות החוק.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אם אני מבין נכון, יש אצלכם גם חמ"ל שעוסק בניטור של מידע, שחלקו מגיע גם מרשתות שידור זרות.
<< אורח >> רפ"ק רן חדד: << אורח >>
נכון, אדוני. על מנת לכתוב את חוות הדעת אנחנו צריכים להגיע למקורות של אותם ערוצים, הפלטפורמות השונות, ובעצם לבסס את חוות הדעת. אנחנו לא מדברים ברמת הכותרות, אנחנו נותנים דוגמאות כדי שחוות הדעת תתקבל בבית המשפט.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
וזה נעשה ברמה יומיומית?
<< אורח >> רפ"ק רן חדד: << אורח >>
זה נעשה ברמה מדגמית, לא 24/7 ספציפית לטובת הניטור הזה, יחד עם שאר המשימות שלנו.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אבל אם עולה משהו ביומיום, אתם עדיין - - -
<< אורח >> רפ"ק רן חדד: << אורח >>
אם עולה משהו ביומיום תוך כדי הניטור, אנחנו מרימים את הדגל ויודעים לסמן ולהצביע עליו, נכון.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
שיתוף הפעולה שלכם עם גורמים אחרים, איך הוא?
<< אורח >> רפ"ק רן חדד: << אורח >>
במידה ואנחנו מאתרים תוכן שהוא בעייתי והוא נוגע למשהו קונקרטי שצריך לטפל בו עכשיו, אנחנו נדע לטפל בו, בין בתוך המשטרה, כמו שניצן התייחס, אג"מית, ואם זה נתון לטיפול צה"ל או טיפול גופים אחרים, אנחנו יודעים להעביר את זה גם אליהם במקרים כאלה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
פערים. המלצות.
<< אורח >> רפ"ק רן חדד: << אורח >>
כדי לכתוב את חוות הדעת, אנחנו מן הסתם מסתכלים בעיניים המשטרתיות בתחומי אחריות משטרת ישראל. כמובן שלכל גוף ביטחון יש את העיניים שלו למען שמירה על ביטחון המדינה ובעצם ניסיון איתור של אותה פגיעה, כמו שהחוק בעצם מבקש מאיתנו ליישם, ויחד כל חוות הדעת מוצגות לבית המשפט.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תודה. צה"ל.
<< אורח >> סרן ליאת ברקוביץ' נאור: << אורח >>
סרן ליאת נאור, מטעם הפרקליטות הצבאית, יועמ"ש איוש. אני אגיב לעניין תליית הצווים. אופן תליית הצווים זו סוגיה מבצעית מובהקת, שהיא נעשית בהתאם לשיקולים מבצעיים בלבד ולא מצויה בתחום ההתייחסות של הייעוץ המשפטי.
בשל המאפיינים הייחודיים של האזור, נדרשת תלייה פיזית כדי לוודא שבעל המקום באמת מכיר את הצו ואת האיסור של השימוש במקום. נהוג לעשות את זה גם בהליכים אחרים של הריסת בתי מחבלים, תוכניות בנייה וכדומה, ככה באמת אנחנו מוודאים - - -
<< דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >>
כשאנחנו הורסים בית של מחבל, הורסים אותו פעם אחת, לא באים כל 90 יום להרוס אותו. כשאנחנו נכנסים כל 90 יום ברוטינה לאזור, אנחנו מזמינים, אנחנו מסכנים את החיילים שלנו, לא צריך להיות איזה גאון גדול. אין דרך נורמלית לבוא, להעיף אותם, לסגור אותם ולהגיד להם עוד 90 יום? צה"ל המתוחכם לא יכול למצוא דרך נורמלית?
<< אורח >> סרן ליאת ברקוביץ' נאור: << אורח >>
זו הדרך כרגע שקיימת באזור, זה משהו שנמצא בסמכות המפקד הצבאי וזה נמצא בשיקולים מבצעיים. שוב, זה לא רלוונטי לייעוץ המשפטי, אפשר לזמן את הגורמים המבצעיים הרלוונטיים שהם יסבירו את הסיכונים וכל מה שכרוך בזה.
<< דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >>
לפי מה שאת אומרת, זה לא בגלל ייעוץ, זה לא הפרקליטות הצבאית או מישהו כזה שאמר שזאת הדרך לעשות את זה.
<< אורח >> ליאת ברקוביץ' נאור: << אורח >>
הפרקליטות הצבאית מייעצת אם זה חוקי לעשות את זה או לא חוקי. מבחינתנו זה חוקי, זה בסמכות המפקד הצבאי.
<< דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >>
לא, השאלה היא אם דרך אחרת היא גם חוקית, מבחינתכם.
<< אורח >> סרן ליאת ברקוביץ' נאור: << אורח >>
נכון לעכשיו, זו הדרך המיטבית לעשות את זה.
<< דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >>
המיטבית מאיזו בחינה? מבצעית? זו ההחלטה של המפקד בשטח לעשות את זה? הוא החליט שמבצעית הכי טוב להיכנס כל 90 יום בצורה מבצעית?
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אני מעריך שאין לה יכולת לתת לך תשובה לעניין הזה. היא לא איש מבצעי, אבל היא צריכה לבדוק את זה.
<< דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >>
השאלה אם מפקד צבאי אומר: אין לי ברירה, אמרו לי שזאת הדרך היחידה, החוקית, הגורמים המשפטיים, ואני, מה שאמרו לי אני צריך לעשות, יש לי גם חוק, יש לי גם פקודות מהמדינה, מהממשלה, אז אני מבצע את זה בדרך הזאת.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
מה שהוא שואל, ליאת, האם אנחנו מחייבים אותו – אנחנו זה עצם החקיקה הזאת – פעם ב-90 יום לבוא ולהדביק את ההזמנה הזאת לסגירה של המשרדים של אותו גוף שידורים זר. ואני אוסיף לשאלה הזאת, ואם אחרי 90 יום, במהלך ה-90 יום הוא כן פותח, איך אני יודע שהוא לא פתח?
<< דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >>
קודם כול, זה גם שאלה, הפיקוח.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
מי פיקח על זה?
<< אורח >> סרן ליאת ברקוביץ' נאור: << אורח >>
קודם כול אני אגיד שאנחנו לא כפופים למגבלה הזאת של ה-90 יום בגלל שהמפקד הצבאי באיו"ש, יש לו סמכויות נפרדות מהחוק הישראלי. אנחנו בעבר גם עשינו את צו הסגירה למשך תקופה ארוכה יותר ממשך 90 יום, אז זה לעניין הזה.
לגבי אם יש דרך שיכולה להתאים ולהראות שבאמת בעל המקום מכיר את האיסור בדרך שהיא תהיה עם פחות סיכון לצה"ל, אני יכולה להעביר את זה הלאה לגורמים הרלוונטיים, לעשות עוד בירורים, אבל זו כרגע הדרך שקיימת.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אני אתן לך את התיאור שנתן בדיון המסווג חבר הכנסת אריאל קלנר. בפעם הבאה שהחייל יבוא להדביק את המדבקה הזאת על הדלת יהיה שם מטען, זה הכול.
<< דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >>
זה מה שאמרתי בדיון החסוי וזה מה שזועק לשמיים. בעל המקום יודע שהוא הולך לקבל צו – 80 יום, 90 יום, 150 יום – הוא יודע שהוא יקבל עוד צו כי גם צריך ליידע אותו, חשוב מאוד שהוא יקבל את זה פיזית. ואז אנחנו מגיעים לסיטואציה הזאת שבסופו של דבר, מדובר פה בשטח A, הכניסה היא כניסה מבצעית. מלכתחילה מבינים שזו כניסה מבצעית, כולם מבינים שזה לא איזה טיול בשטח עירוני באמצע תל אביב, ולדברים האלה יש השלכות.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
את זה אנחנו מבקשים שתעבירי למי שצריך.
<< דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >>
המטרה של החוק הזה היא להציל חיים, לא לסכן חיים. זו המטרה שלנו, לא לסכן חיים, אלא להציל חיים. גופי התקשורת האלה מסכנים חיים, ואנחנו רוצים להעיף אותם, ובדרך כשמעיפים אותם, אנחנו לא רוצים לסכן חיים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תודה, ליאת, תודה רבה. משרד התקשורת, אתם מובילים את זה.
<< אורח >> שונית שחר: << אורח >>
שונית שחר, לשכה משפטית, משרד התקשורת. שלחתי סקירה כתובה לוועדה כדי לעדכן אותה בעצם מה ההליכים שננקטו בהתאם לחוק מאז שהוא נחקק מחדש בחודש דצמבר. ניתנו הוראות בחודש ינואר ביחס לערוצים אל-ג'זירה ואל-מיאדין – הפסקת שידורי הערוץ בערבית ובאנגלית, סגירת משרדי ערוץ אל-ג'זירה בישראל, תפיסת מכשירים שמשמשים לאספקת תכני הערוץ והגבלת גישה לאתרי האינטרנט וליוטיוב. ההוראות האלה אושרו על ידי בית המשפט בהליך המשפטי.
בשבוע שעבר, ב-26 באפריל הבאנו חידוש של ההוראות האלה לממשלה, השר הביא כמובן, זה גם עבר אישור של בית המשפט המחוזי. החידוש שנעשה ביחס לערוץ אל-ג'אזירה זה שעכשיו התווספה חסימה של טיקטוק.
בנוגע לשאלת חבר הכנסת קלנר לגבי ערוץ אל-ערבי, אני מעדכנת ששר התקשורת פנה ב-30 במרץ לגופי הביטחון בעקבות פנייה שנשלחה אליו בנוגע לתכנים שמשודרים בערוץ. נעשתה פנייה לגופי הביטחון בבקשה לקבל את עמדתם ולאחר שתתקבל עמדתם, חוות דעתם, וככל שבאמת עמדתם תהיה שיש פגיעה ממשית בביטחון המדינה, השר יקדם הוראות גם ביחס לערוץ הזה.
בנוגע לסעיף הלוויינים, השר פנה ב-29 בינואר 2026, לאחר שהוא הפעיל את סמכותו ביחס להוראות שקבועות בחוק ביחס לערוצים אל-ג'זירה ואל מיאדין, הוא פנה לשר הביטחון בבקשה שיפעיל את סמכותו בנוגע לחסימה של הלוויינים. המכתב הזה לא זכה למענה, לא קיבלנו עדכון לגבי דברים שקורים בצה"ל או בשטח ביחס לזה. זהו.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
יש איזשהם פערים שאתם מזהים שהייתם רוצים שאנחנו ניכנס לתוך העניין הזה או לפחות נפנה לגופים ונורה משהו?
<< אורח >> שונית שחר: << אורח >>
הפערים פורטו בדיון החסוי ואני מעדיפה לא להיכנס לזה בהליך הגלוי. עד עכשיו היה שיתוף פעולה מאוד מאוד טוב עם כל גופי הביטחון, כולם מבינים את החשיבות ואת האחריות שיש בשיתוף פעולה ביישום החוק. הפערים, בוא נגיד שאלה לא פערים משמעותיים, אני בטוחה שנגשר עליהם.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תודה. יהונתן.
<< אורח >> יהונתן חדד: << אורח >>
עורך דין יהונתן חדד, מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה. אני אעדכן שאנחנו הבאנו את הוראות שר התקשורת שניתנו באישור הממשלה וראש הממשלה לאישור בית המשפט וקיבלנו את אישור בית המשפט גם להוראות.
מה שמבחינתי חשוב, שימשיך שיתוף פעולה בין הגופים, שגופים ינטרו את התוכן של השידורים ויגישו חוות דעת גם לממשלה וגם אחר כך להמשך של האישור בפני בית המשפט ויתייצבו לדיונים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אתה מזהה פערים? היית רוצה שנתערב במשהו? נדחוף משהו?
<< אורח >> יהונתן חדד: << אורח >>
פירטתי בחלק החסוי. אני חושב שבאמת חשוב שכל הגופים ימשיכו את העניין הזה של ניטור השידורים והגשת חוות דעת בנוגע לתוכן השידורים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תודה, יהונתן. אם תרצו, בבקשה.
<< אורח >> יהושוע רוזנגרטן: << אורח >>
שי רוזנגרטן, יושב-ראש אם תרצו, תודה על רשות הדיבור. אני רק אגיד באמת בקצרה, אני רואה שרוב החבר'ה פה זה גורמי מקצוע ואני בא בשם הציבור. א', אני חושב שזה דיון חשוב ביותר כי זה באמת לא מספיק, כמו שאמר חבר הכנסת קלנר, לחוקק חוק ואחרי זה לא לדעת מה קורה איתו.
באופן כללי בראייה שלי ובראייה שלנו באם תרצו כמייצגי ציבור, אני חושב, א', שבאמת לא סביר לסכן את לוחמי צה"ל כדי להיכנס פעם אחר פעם ולתלות פיזית שלטים על משרדי אל-ג'זירה או משרדים כלשהם. אני חושב שיש דרכים הרבה הרבה יותר טובות ונכונות, כמו שכבר נאמר, לבוא ולעדכן את הגורמים הרלוונטיים בלי לסכן את לוחמינו.
מעבר לזה, אני מבין שהיה פה דיון חסוי שדובר על הכול, אבל דובר בקצרה על סוגיית הלוויינים והסוגיה ממש של תשתיות השידור. צריך לבוא ולהגיד גם מבחינתנו, אין שום עניין לבוא לסגור משרד. אפשר תמיד לסגור משרד ואז יבנו משרד או יעברו למשרד אחר, יחרימו מצלמה, ייקחו מצלמה אחרת.
הסוגיה של שידורי הלוויינים, או כבלים אם יש, בערוצים כאלו ואחרים, זאת אומרת לחסום את התדרים או את התשתיות שבאמצעותם משדרים את הדברים, זה בעצם הדבר שצריך להתמקד בו, זה מה שאנחנו כציבור וכעמותה ציבורית מעוניינים שיקרה, שבאמת בסופו של דבר לא תהיה האפשרות לראות את השידורים המסיתים האלה.
אני מזכיר – ואם תרצו, נשלח עוד פעם את החומרים ששלחנו בהקשר הזה – שני דוחות של תנועת אם תרצו, גם על ההסתה המטורפת שהייתה באל-ג'זירה ובאל-מיאדין וגם לגבי האופן שבו מדינות אחרות ידעו להתמודד עם הדברים האלה, בבריטניה ובארצות הברית. אנחנו באמת חושבים שאפשר וצריך לבוא ולתת דגש על הסוגיה הלוויינית, וזה הכול מבחינתנו. תודה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תודה רבה לך. עוד מישהו רוצה לתרום משהו לדיון הזה? חבר הכנסת אריאל קלנר, דברי סיכום. מה אתה ממליץ? למי אתה ממליץ שנפנה ומה נעשה?
<< דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >>
קודם כול, אני מצפה מצה"ל לייצר מציאות אחרת בכניסת לוחמים, ואם זה דורש חישוב מסלול מחדש ברמה המבצעית, אז ברמה המבצעית אני מעריך את האנשים ואת המפקדים בשטח, הם יודעים את העבודה בדרך כלל. אני לא איש המקצוע בתחום הזה, אבל אם מדובר פה בהגבלות שמגיעות מייעוץ משפטי, ממקומות אחרים, מעולמות אחרים שלאו דווקא קשורים להיבט המבצעי – בקיצור, הנוסחה פשוטה, לא מסכנים, החוק נועד להציל חיים, לא לסכן אותם. גם להציל חיים של לוחמים ולא לסכן אותם. ראינו שאל-ג'זירה הזה פוגע בלוחמים שלנו והגיע הזמן להציל אותם.
נקודה אחרת זה כל הנושא של צלחות לוויין, אנחנו לא קיבלנו מענה עד עכשיו מה נעשה עם זה, אנחנו חייבים לראות איך אנחנו משבשים את הדברים האלה, לפקח ולוודא. אולי אדוני תקבע דיון או שנקבל סטטוס איפה נמצאים המשרדים – סוגרים את המשרדים, לא סוגרים את המשרדים, איפה זה נמצא העניין הזה. המשרדים סגורים, סגרנו את המשרדים, שמנו להם צו, אני מדבר בירושלים וכולי.
כמובן בנושא האכיפה מול אנשים שנתפסים, איפה הדבר הזה מתקדם, איפה הענישה, איפה הסנקציה. איפה הסנקציות, כמה סנקציות ואיפה ההליכים האלה נמצאים? אנחנו צריכים לקבל סטטוס, כי שוב, החוק הזה, המטרה שלו היא להציל חיים, ואנשים שעוברים על החוק הזה מסכנים חיים. זאת צריכה להיות ההבנה, אין משהו אחר. תפקידנו להציל חיים.
ואני אומר כאן, כנראה שזה צריך להיות בחקיקה. אם אפשר בלי חקיקה או באיזשהן תקנות, אז בכלל מה טוב, אבל הנושא הזה של 90 יום לא צריך להיות. ההתעקשות שהייתה מולנו של הייעוץ המשפטי, והייתי בסוף בדעת מיעוט שצריך להעיף אותם לגמרי, זה דבר שהוא בסוף מתגלגל ומקשה על יישום החוק. זה גורם לרשויות השונות, כל אחד מהם כל 90 יום צריך להתעסק שוב אם הם ב-90 יום האחרונים המשיכו לפגוע בביטחון המדינה או לא פגעו בביטחון המדינה. כל האיזונים האלה בין חופש ביטוי לחופש טרור, אין איזונים בין חופש ביטוי לחופש טרור. אין חופש לטרור, נקודה, סימן קריאה, ולכן הדבר הזה צריך להיות מתוקן. אין כל 90 יום, הגופים האלה צריכים לא להיות כאן, לא להיות כאן, נקודה. עד שיום מן הימים, אולי באחרית הימים, אולי לפני כן, יבואו ויוכיחו שהם שינו את דרכם. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תודה לך. קודם כול תודה רבה שככה הדלקת לנו את הנורות האדומות שצריך לחזור ולקיים דיון פיקוח, זה היה חשוב מאוד.
אני רק רוצה להזכיר גם לגורמים האחרים שיושבים פה. זה שהוועדה מבצעת דיון פיקוח אחת לשלושה חודשים, אסור להקל ראש, כל אחד בפני עצמו, אתם צריכים לקיים דיון פיקוח וביצוע פיקוח על הדברים שלכם כל שבוע, כל שבועיים. תחשבו על זה, הנשק הזה יורה. אי אפשר לשלוח את חיל האוויר או חיל הים או חיל היבשה נגד הדבר הזה, זה אנחנו. אנחנו, אלה שיושבים פה, אמורים לטפל באיום הזה, בנשק הזה.
לכן אני מצפה שגם אתם תדעו לעשות את זה. אני חושב שזה אחד הפערים הגדולים, אני גם אציע פתרון לעניין הזה לשר התקשורת, אתם תחליטו לאן אתם רוצים ללכת.
אבל חשוב להבין. האויב שלנו לא נח לרגע – לא ארגוני הטרור ולא המדינות התומכות בארגוני הטרור, לא איראן, לא קטר, לא חמאס, לא חיזבאללה – הם לא נחים לרגע, הם מחפשים כל דרך לעשות את זה.
האיום הזה בא לידי ביטוי בשתי דרכים. דרך אחת זה דרך השידור, שמהווה מקור להסתה או העברת מידע, ששניהם מרעים לנו. נתתי את זה כדוגמה בדיון המסווג, אני יכול לומר את זה גם פה, אבל כשאנחנו רואים שידור של נפילת טיל איראני בתוך שטח מדינת ישראל, ומראים איך עובדים גורמי ההצלה ומראים איפה זה פגע ונותנים לאויב מידע מדויק באיזו עיר, באיזה רחוב, הוא יודע להפיק לקחים לירי הבא. הוא יודע, אנחנו לא מתעסקים באויב דביל, אנחנו מתעסקים באויב מאוד חדור שרוצה לפגוע בנו, אסור לנו לתת לו את הכלים לעשות את זה.
אני מאוד מקבל את מה שאמר פה חבר הכנסת אריאל קלנר. הסיכון שאנחנו לוקחים כל 90 יום, כל ה-90 יום האלה בכלל מדאיגים אותי. אנחנו הופכים את זה לרוטינה, לשגרה. אנחנו לקראת סוף ה-90 יום, ביום ה-75 בערך, מתיישבים, עושים הערכת מצב, מנסים ללמוד האם יש לנו עילה להארכה של העניין הזה.
זה קשקוש, זו שטות. מה פתאום, ממתי ככה מטפלים באיום? אני מציע לשר התקשורת לקיים אחת לשבועיים שולחן עגול עם כל הגורמים שיושבים כאן ואלה שאינם כאן – צנזורה, שב"כ וכולם – ולבחון מה קרה בשבועיים האחרונים, מה השתנה. אולי צריך להגביר את הלחץ, אולי צריך להגביר את הפיקוח, אולי צריך להוציא את הצו פעם נוספת, אולי צריך לנקוט בצעדים נוספים, מאסר, פירוק ציוד, לא יודע. לא יכול להיות שאנחנו מתוכנתים לפעם ב-90 יום.
אני מוכן לעשות את זה עבור שר התקשורת. אני לא בטוח שמותר לי כחבר כנסת מהרשות המחוקקת לעשות את זה, אבל אם כן, אני מתנדב אחת לשבועיים לעשות שולחן עגול, גורמי מודיעין ואכיפה. אני מוכן, אבל מישהו צריך לעשות את זה, אחרת זה לא יקרה. זאת הדרך לעשות את זה.
חברים, אנחנו מתמודדים מול אויב שיש לו שני פנים, פן אחד זה הטלוויזיה, היוטיוב, הלוויין, הצילום שמשודר, ופעם שנייה זה הכתב. אנחנו יודעים מ-7 באוקטובר שכתבים של אל-ג'זירה היו שותפים לטבח. וזה בכלל לא חשוב אם הוא החזיק ביד מצלמה שהעבירה שידור למפקדים של החמאס לראות מה קורה ולקבל החלטות, או שידורים שהם העבירו לאחור כדי לעודד אנשים נוספים להצטרף למלחמה הזאת, או הם החזיקו אקדח.
ואני שואל אתכם, בעיקר את אנשי המשפט: כתב כזה, הוא בר מוות? הוא בר מאסר? מה? הוא או סייען ראשי לאירוע או שותף לאירוע, או מתווך את האירוע. אז או שהוא צריך לשבת יחד עם האסירים הביטחוניים בבתי הסוהר בישראל, או שהוא צריך להיות מתחת לאדמה, לא במנהרה, מת. אנחנו חייבים גם את זה להגדיר. בואו נתחיל להגן על עצמנו כי נכון להיום, לא היה בדיון הזה עכשיו חבר הכנסת עמית הלוי אבל הוא היה בדיונים הקודמים, והוא בא ואמר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, אנחנו מכשירים את השרץ בחלק מן המקומות, ונתן את הדוגמה המאוד ברורה של ההפללה המטופשת של כוח מאה, שאנחנו אישרנו את השידור של גיא פלג – אנחנו, אני מתכוון גורמי הביטחון, במקרה הזה הצנזורה. בואו נעצור את זה, זה בידיים שלנו. זה כלי נשק שאף אחד אחר לא יודע לטפל בו, רק אנחנו פה בוועדה הזאת, ואנחנו אני חושב חייבים לעשות את זה.
יש פה עבודה מדהימה שמבצעים, לפחות לטעמי, רוב אם לא כל הכוחות, בניסיון כן להיענות להצעת החוק, שממילא מראש הייתה מלאת פשרות. צודק אריאל קלנר, התפשרנו בהצעת החוק הזאת, אבל למרות הפשרות, אנחנו חייבים להיות הרבה יותר נחושים ויש לנו עדיין פערים שצריך לסגור אותם. בצד הדברים הטובים שנעשים, התפקיד שלנו הוא לראות איפה אנחנו עם פערים, איפה אנחנו עם חולשות, איפה אנחנו עם נקודות תורפה, ולתקן את זה, כי הצד השני לא נח לרגע וינצל כל הזדמנות או להסית, או להרוג אותנו, אחד מהשניים. אז בואו ניתן לזה יד אחת.
תודה רבה. הישיבה נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:00. << סיום >>