פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת המשנה של ועדת הכספים בעניין שנת שמיטה
יום חמישי, ב' אלול התשס"ז (16 באוגוסט 2007) שעה 09:00
נכחו:
חברי הוועדה:
דוד טל - היו"ר
חיים אורון
משה גפני
אמנון כהן
יעקב כהן
ניסן סמולינסקי
ראובן ריבלין
מוזמנים:
יצחק כהן – השר המופקד על המועצות הדתיות במשרד ראש הממשלה
אביגדור אוחנה – יועץ בכיר לשר שירותי הדת משרד ראש הממשלה
ישראל פת – היועץ המשפטי, שירותי הדת משרד ראש הממשלה
יצחק ישי – לשכה משפטית, שירותי הדת משרד ראש הממשלה
אלי זר – מחלקת מבני דת, שירותי הדת משרד ראש הממשלה
אפרים אנטכן – אגף תקינה תקצוב ובקרה, שירותי הדת משרד ראש הממשלה
יהודה יזדי – נציב עניין השמיטה, משרד ראש הממשלה
שניאור רווח – נציג לעניין השמיטה, משרד ראש הממשלה
צבי אלון – סמנכ"ל בכיר סחר חוץ, משרד החקלאות ופיתוח הכפר
גלית פלצור – רפרנטית חקלאות, משרד האוצר
דב מילר – מרכז ועדת משק הקיבוץ הדתי
גרשון שליסל – מנכ"ל ארגון עובדי הפלחה
ראובן מאיר – רב, קרן השביעית, שע"י מרכז ארצי לחקלאים שומרי שביעית
שבתאי מרקוביץ' – נציג המכון לחקר החקלאות לפי התורה
אליעזר ברט – מכון התורה והארץ
מנהל הוועדה:
תמיר כהן
רשמה וערכה:
מעיין מכלוף - חבר המתרגמים בע"מ
היו"ר דוד טל:
בוקר טוב רבותיי, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת משנה של ועדת הכספים.
על סדר יומנו, הקריטריונים שהמשרד הכין, ואנחנו נשמע את מר אלון לגבי הקריטריונים. קודם כל אני רוצה לוודא שכל שאר הדברים נסגרו בין המשרדים השונים, משרד החקלאות ומשרד הדתות. נתבקשתי להודיע, ששר הדתות בדרך וכשהוא יגיע אנחנו נקבל אותו בברכה. מר אלון בבקשה.
צבי אלון:
בוקר טוב, תחילה אני רוצה לרענן את זכרונכם שבישיבה האחרונה השר כהן דיבר על כך שהממשלה תקצה סעיף ייעודי מפורש, לכל הנושאים התיאורטיים הקשורים בלימודים ובהדרכה.
ראובן ריבלין:
אנחנו התחייבנו בצורה חד משמעית, שכל דבר שלא הולך לחקלאים עצמם אינו שייך לכספים של שמיטה, וגם השר פה הסכים איתנו. הלימודים הם חשובים, כל הדברים הם חשובים, אבל אנחנו עוסקים בשמיטה.
צבי אלון:
מה שחבר הכנסת ריבלין אומר, אני לא מתווכח אתך.
ראובן ריבלין:
אלה הדברים שגם התקבלו על דעתו של השר כהן. ודאי שעל השר שמחון, אני גם הייתי שר וגם הייתי פוליטיקאי, זה הצחיק אותי, זה כל כך הצחיק אותי שכמעט עפתי מהכנסת. זה ממשיך להצחיק אותי.
היו"ר דוד טל:
חבר הכנסת ריבלין, בנקודה הזאת שהעלית, אני רוצה לתהות ולשאול, לא גיבשתי עדיין עמדה, האם אתה חושב שאם אני אביא, חשובה לי גם דעתך חבר הכנסת אורון, האם אתה חושב שאם אני אביא את תודעת השמיטה למשל, שזה לא דבר פר אקסלנס שמגיע ישר לחקלאי, אלא לציבור, לא ציבור כזה, ציבור כזה, על פי קריטריונים שהמשרד יקבע.
ראובן ריבלין:
זה חשוב, אבל לא בוועדה שאנחנו יושבים בה. משרד החינוך, משרד הדתות אם הוא רוצה, זה דבר שהוא חשוב כמו ימי תשובה.
היו"ר דוד טל:
אז אנחנו נשלב את זה שם. מר ליצמן הודיע שהוא בחו"ל.
משה גפני:
על מה הוקמה הוועדה? אני אגיד את שני הצדדים, יש שני אופנים שהוועדה הוקמה. אני שואל, יש אופן אחד, היות והממשלה הקציבה לנושא של שנת השמיטה מאה ושלושה מיליון שקלים, סמכותה של הוועדה לדון במאה ושלושה מיליון שקלים. או שמה לא דנים בעניין הזה אלא דנים רק בחלק של החקלאים, שהוא החלק הקטן במאה ושלושה מיליון שקלים.
היו"ר דוד טל:
אני רוצה להזכיר לכולם שאנחנו דנו במאה ושלושה מיליון שקלים.
משה גפני:
מה סמכות הוועדה? בגלל שאם זה במאה ושלושה מיליון שקלים, אני רוצה לדעת מי האחראי על הקריטריונים.
היו"ר דוד טל:
אנחנו אמורים לקבל קריטריונים מהמשרדים הרלוונטיים ואמורים לאשר את הקריטריונים או לא לאשר את הקריטריונים שמר אלון הביא לנו. אבל לפני שמר אלון ימשיך, חבר הכנסת אורון, בבקשה.
חיים אורון:
אני רוצה להגיד שתי הערות מקדימות. אחת שחזרתי שלשום מחוץ לארץ, ואני במצב רוח הרבה יותר טוב ממשה גפני. השנייה שבשנת השמיטה הקודמת אני הייתי שר חקלאות, וגם כשפרשתי מתפקידי החברים, כולל משה גפני, ביקשו מראש הממשלה דאז, שר הבטחון דהיום, שגם בהיותי לא שר אני אמשיך להיות אחראי על נושא השמיטה. ולכן אני חושב שאני קצת מבין על מה אני מדבר. קצת נזעקתי הבוקר, משום שנראה לי שאנחנו קצת עובדים בציר בנקט. למה ציר בנקט?
עם כל הכבוד לשאלה איך מחלקים כסף לחקלאי שלא יעבוד השנה והילמד, ואין לי עם זה בעיה, אני לא עוסק עכשיו בהגברת התודעה לשמיטה, כי יש הרבה תודעות שצריך להוסיף אותן למדינת ישראל. אבל אני קולט וגם שומע שבעוד שבעבר התפקיד היה ליצור את שני המסלולים, האחד היה דרך המלך, אני יודע שדרכי המלך שוממות, הוא היה היתר המכירה של הרבנות הראשית. שהוא היה דרך המלך של כל אותו ציבור גדול, אגב אני, שזה מה שהוא קיבל. כבר אז, לפני שבע שנים, היתה הקבוצה שאמרה היתר המכירה איננו מספק אותנו.
עכשיו אני מבין שאנחנו לא צריכים לדאוג למאה שלושה מיליון, יש את המספרים המדוייקים. הייצור שבו מדובר הוא בסדר גודל של שבעה מיליארד שקל. בעבר היה מדבר שבין שמונה לעשרה אחוז מתוכו בשנים האלה, בשנות השמיטה, צריך למצוא לו מקורות אחרים. אני שומע שעכשיו צריך למצוא לשלושים אחוז מזה מקורות אחרים. זאת אומרת אנחנו מדברים בשלושה מיליארד שקל.
בבוקר, בתשע בבוקר, פתאום, מתברר ככה, צה"ל הוא לא בהיתר מכירה. ממתי? תאמין לי, אני באתי לפה טיפה מוכן. צה"ל לא מוכן לקבל היתר מכירה. אני רוצה להגיד פה, מבחינתי אין יותר סיפור של טיפול במכירה. עד שלא ברור שדרך המלך היא היתר מכירה, והמסלולים האחרים הם תשובה, מוצדקת, לקבוצות מיוחדות, שבכל מקרה גם את מה שפה רוצים בהסדרים המיוחדים הם לא יקבלו אותם, כי להם תמיד יהיה בד"צ, שיגיד מעבר לדבר הזה, אז אני אומר לך - - -
היו"ר דוד טל:
אז אתה מציע, שנעביר לסעיף של היתר מכירה במקום שבעה מליון שבעים מליון?
חיים אורון:
לא, אני מציע שהוועדה של הכנסת תאמר איך היא רואה את מדינת ישראל מתנהלת בשנת שמיטה חבר הכנסת ריבלין, מעבר לשאלה של עכשיו איך משלמים לחקלאי חרדי או דתי שאיננו עובד השנה והוא, גם אז היה איזה מסלול לימודים בשבילו. עם כל הכבוד זה קטע קטן בסיפור. הקטע הגדול בסיפור הוא שהולך ונוצר מצב שכל המסלול שקיים, לא מאז קום המדינה, מאז היישוב, שאיך מדינת ישראל מתנהגת בשנת שמיטה.
שלא תהיה אי הבנה, אני יודע איך העניין נגמר בפעם הקודמת, ואני אומר אותו כבר עכשיו. כשאני הייתי שר החקלאות היה אותו ויכוח, שכמעט גרשו רב ראשי מבית כנסת, אתה זוכר בדיוק את הפרטים, שהיה אז, לפני שבע שנים, אנחנו אמרנו לחקלאים אנחנו נעשה שווקים פתוחים בירושלים. אנחנו נביא תוצרת למגרשים ונמכור אותה לכל מי שקונה וכל מי שירצה יקבל תוצרת חקלאית, פירות וירקות, מהחקלאים, בלי כל המערכת הזאת. או שמנסים לשתף פעולה. ושיתוף הפעולה, אני לא אתן יד, בסך הכל המסלול המרכזי של הרבנות הראשית, שהיא לא רבנות שלי. עם כל הכבוד, תראו איזה עולם הפוך יוצא פה כל פעם מחדש, אני מגן על הרבנות הראשית.
משה גפני:
גם אני מגן על הרבנות הראשית, שזה לא שלי.
חיים אורון:
אבל אני חייב לחיות על פיה, למרות שאולי אני לא רוצה, ואתה כשאתה לא רוצה לחיות על פיה יש לך בד"צ אחר.
משה גפני:
גם לך יש בד"צ אחר.
חיים אורון:
אין לי.
משה גפני:
אבל הממלכתיות זה הרבנות זה ברור.
חיים אורון:
אבל אם הממלכתיות יוצאים מתוכה בשנה שעברה עשרה אחוז, היה קרב גדול על ירושלים גם בקדנציה הקודמת, האם ירושלים היא בתוך ההסכם או רק בני ברק. אומרים עכשיו ירושלים ובני ברק. אני זוכר את הויכוחים, היו אומרים לי לא בני ברק ולא עמנואל ולא בית"ר עלית, גם ירושלים, ומחר גם באר שבע, כי מישהו יהיה לו מספיק כוח לדפוק בשולחן בבאר שבע. עכשיו שלאף אחד לא תהיה פה אי הבנה, זה הרבה הרבה מיליוני שקלים.
ראובן ריבלין:
השאלה היא, מה הדבר שעומד מאחורי זה, האם הכסף עומד? הרב הגדודי בגדוד של הבן שלי בצה"ל, החליט גם ירקות. אבל הוא לא יכול, למה? כי הרב הראשי של צה"ל יכול לבוא ולהחליט במקום הרבנות.
חיים אורון:
אם יש מקום לפעולה של הכנסת, איך אתם תמיד אומרים, סטטוס קוו. הרי הויכוח הזה לא צמח היום, ולמה באתי הבוקר, אתמול חזרתי ושמעתי, אמרו לי אנשים. חברים יקרים, המאבק הזה שמתנהל בין הזרמים ביהדות הוא מאוד מעניין אותי, אני לא חלק ממנו. אני אומר לכם הסיפור הזה של צה"ל ושל הממשלה, ומחר של פתח תקווה ומחרתיים של בת ים זה סיפור שבא ואומר בעצם אין יותר מכירה. המנגנונים שפעלו ביישוב ובמדינת ישראל במשך מאה שנה, אנחנו בונים עולם חדש. אם אתם רוצים לבנות עולם חדש בואו נתחיל אותו מהיסודות.
היו"ר דוד טל:
חיים תודה רבה. אני רוצה לאפשר למר אלון להציג קודם כל את עבודת המשרד, לאחר מכן נשוב ונטפל בנקודה שחיים אורון העלה, וכל אחד יוכל לומר את אשר על לבו. בבקשה מר אלון.
צבי אלון:
תודה רבה. התחלתי בדבריי, חיברתי לשולי הישיבה האחרונה שהיינו שבה השר כהן דיבר על כך שאנחנו מתכוונים, כממשלה, להקצות סעיף מפורש, שזה נראה גם הרבה יותר מסודר, לכל אותן פעילויות שקשורות בלימודים, באספקטים התיאורטיים וההלכתיים של השמיטה, ואכן עשתה את זה הממשלה. השר כהן הציג את זה כמספרים שירכזו, ויש היום סעיף בהחלטת הממשלה הנוספת שמדבר על עשרה מיליון שקל מתוך המאה ושלוש, סעיף ט', שאומר תמיכה במוסדות לימוד המקיימים מסגרת לימודית המיועדת לשומרי שמיטה, במכונים העוסקים - - -
ראובן ריבלין:
לחקלאים שומרי שמיטה?
צבי אלון:
כן.
ראובן ריבלין:
אם הם הולכים ללימודים בודאי אין שום בעיה.
צבי אלון:
במכונים העוסקים בפעילות הכנה והדרכה לקראת שנת השמיטה ובמוסדות המקיימים מבחני הלכה ארציים לשנת שמיטה.
זה פשוט ראיתי כדבר פורמלי להזכיר בפני הוועדה. אנחנו לשלושת, אנחנו כשאני אומר זה בעיקר עמיתנו מהמשרד לנושאי דת ישראל פת ושמעון הלפמן, והכינו שלושה מסמכים שמדברים על הקריטריונים לכל אחד מהתחומים האלה. אחד כמו שאמרתי על הנושא של המוסדות, אחד על הנושא של המכונים והשלישי על המבחנים ההלכתיים. בגלל ההתפתחויות והבעיות במשרד המשפטים, ששינו את מי שעסק בזה, עם אמנון, אז הם עוד לא קיבלו את האישורים, הם עוד לא קיבלו, הם הכינו את זה. עבודה רבה, מסמכים ארוכים, אבל אני לא יכול להציג את זה כי אין אישור משפטי, בודאי לא לחלק את זה. ישנם עקרונות שאנשי המקצוע עסקו בזה, בכל אחד מהתחומים האלה.
היו"ר דוד טל:
אני לא מבין, משרד המשפטים עומד על איש אחד?
ישראל פת:
אני מוכן להסביר אדוני יושב ראש הוועדה. ברשותך, אני היועץ המשפטי של הרשות הארצית לשירותי דת.
אנחנו מדברים על שלושה מבחני תמיכה. מבחן תמיכה אחד מיועד לנושא הזה של מכוני מחקר ללימוד של הנושא של שנת השמיטה, הטמעה בקרב הציבור. מבחן התמיכה הזה הוכן על ידנו בצורה מאוד מאוד מפורטת, זה הוגש בזמנו לעו"ד אמנון דה-הרטוך במשרד המשפטים, לאחר שהוא פרש הוא טרם הספיק לעבור על זה, אנחנו העלינו את הנושא לממונה עליו, למשנה ליועץ המשפטי לממשלה למייק בלאס, הוא הפנה אותנו לגורם אצלו, אני דיברתי איתו באופן אישי שיחה ארוכה בעניין הזה, הוא הפנה אותנו לגורם שעובד מולנו על מבחן התמיכה הזה.
יש מבחן תמיכה שבזמנו עו"ד דה הרטוך כן עבד עליו, שזה מבחן התמיכה למה שהיה נקרא בעבר כוללי השמיטה, מסגרות לימוד לשנת השמיטה. הנושא הזה מתוקצב בסדר גודל של שבעה מיליון שקלים. גם היום, לאחר יציאתו של עו"ד דה הרטוך לחופשה הנושא עבר בשנית שוב לאותם גורמים הכפופים למר מייק בלאס במשרד המשפטים. לטעמי לשיפוצים אחרונים.
היו"ר דוד טל:
סליחה, עו"ד פת, הנושא הקודם שהזכרת, מכוני המחקר, בכמה הוא מתוקצב?
ישראל פת:
הוא מתוקצב היום בשני מיליון וחצי שקל. וחצי מיליון שקל נוספים אנחנו הצלחנו, לאחר דיון, נדמה לי בוועדה האחרונה ברשותך, והערות שהתקבלו כאן, אז השר יצחק כהן ביקש להקצות חצי מיליון שקל לנושא של מבחנים לשנת השמיטה. חידונים ומבחנים לשנת השמיטה. בתוך שנת השמיטה.
היו"ר דוד טל:
מר פת, לא ברור לי מה הסטטוס כרגע של מר דה הרטוך.
ישראל פת:
כרגע אנחנו לא עובדים מולו.
היו"ר דוד טל:
יש מישהו במשרד המשפטים שעוסק בזה ועובד בזה?
ישראל פת:
התשובה היא חיובית, אנחנו עובדים מול גורמים אחרים.
היו"ר דוד טל:
איזה פרק זמן צריך עד שתקבל את האישור הזה ממשרד המשפטים? מישהו צריך לבחון את זה.
ישראל פת:
שוב, הסטטוס של כל אחד ממבחני התמיכה הוא סטטוס קצת שונה. מבחן התמיכה הראשון, לא הצגתי אותו ראשון, אבל מבחן התמיכה של כוללי השמיטה נמצא בסטטוס מתקדם ביותר. אני מוכרח לומר שגם בנושא הזה, אם הזכיר חבר הכנסת אורון את הנושא הזה של האבחנה בין הסוגים השונים של השיטות ההלכתיות, זאת אומרת היתר המכירה, אוצר בית דין וכאלה שמשמיטים לחלוטין את הקרקע, אז בנושא הזה אנחנו גם מתייחסים בכוללי השמיטה מי זכאי להיות תלמיד בשנת השמיטה, ובנושא הזה יש לנו דיון עם משרד המשפטים מי זכאי להיות תלמיד באיזה כולל.
היו"ר דוד טל:
ויש לנו איזה שהוא יעד?
ישראל פת:
אנחנו מבחינתנו מודעים לזה ששנת השמיטה מתחילה עוד פחות מחודש.
היו"ר דוד טל:
אתה עדיין לא עונה לי. האם יש איזה פרק זמן, שמשרד המשפטים התחייב לתת תשובה לגבי מבחן הבדיקה, מבחן התמיכה הזה?
ישראל פת:
אני מניח שאם הנושא שהזכרתי אותו, איזה גורמים אמורים להיכנס למתחם הזה במבחן התמיכה הזה של כוללי השמיטה, מי אמור להיכנס לזה, אם זה ייסגר ביום יומיים הקרובים, משרד המשפטים יאפשר לנו לפרסם את זה מה שנקרא להערות הציבור, וברגע שזה יפורסם להערות הציבור תוך שבועיים אנחנו מקבלים הערות הציבור, ואז זה - - -
היו"ר דוד טל:
אתה מניח שאוטוטו, תוך שבוע, בשבוע הבא זה מסתיים?
ישראל פת:
אני לא רוצה שתתפסו אותי במילה.
היו"ר דוד טל:
אני רוצה לתפוס אותך במילה, משום שאין לי זמן ואני כבר הערתי לכם על כך בדיון הראשון.
ישראל פת:
חבר הכנסת טל, זה היה קל לי אם הדברים היו תלויים רק בי. כידוע יש התפתחויות במדינה, ועד כמה שהדברים תלויים בנו, ויש עלינו לחץ גם מהשר שלנו, השר יצחק כהן, וגם מצד משרד החקלאות.
היו"ר דוד טל:
אם היה לכם לחץ מהשר יצחק כהן זה היה צריך להתבצע מזמן. כנראה שהוא לא לוחץ מספיק, ובהמשך אעיר לו.
צבי אלון:
בעקבות הדברים של חבר הכנסת אורון, רציתי להסב את תשומת לבכם בנקודת המבט שלנו כוועדה עד כמה הדברים הולכים ומסתבכים. וניקח את זה דרך הנושא של תקציב אוצר בית דין. אוצר בית דין הוקצב בתשעה מיליון שקל. זאת היתה ההתנהלות, במקטע די מוגבל ומצומצם, לאותן קהילות שלא עובדות לפי היתר המכירה, והאופציה שלהן או ייבוא או אוצר בית דין. זה בעיקר לפירות, והקציבו לזה תשעה מיליון שקל.
אם נעשה איזו פרופורציה לפי הטונל שיכול להיות, חשבנו שנוכל לסייע לאותם חקלאים ושבאמת יכסו את הוצאות הייצור. אנחנו למדים עכשיו מדיאלוגים שאנחנו מקיימים, אנחנו פרסמנו הודעה רבותיי, מי מתכוון לעשות אוצר בית דין. חשבנו שזה יהיה במימדים של מאתיים השנה האחרונות. וראה איזה פלא, עומדים בפנינו פניות ואומרים לנו שפה מדובר יהיה במאות אלפי טון. תראו, הפירות והירקות במדינת ישראל, הירקות שנצרכים טרי זה מיליון פסיק שתיים טון, והפירות, פרי הדר ופירות אחרים יכול להביא את הסכום הזה לשני מיליון טון. עכשיו אם באמת עשרים שלושים אחוז לא יקנו מתוצרת ישראל,
חיים אורון:
ירקות זה שניים וחצי מיליארד שקל, ופירות?
צבי אלון:
יותר. סך הכל, זה שבעה מיליארד. מה שאני מנסה לומר לכם שהתשעה מיליון שקל שהקציבו לאוצרות בית דין, שבצורה השגרתית היו צריכים לתת תשובה לקהילות החרדיות, אנחנו עומדים היום כוועדה במצב שהתשעה מיליון שקל לפי הערכתי זה שבע אגורות לקילו.
ראובן ריבלין:
נפתח פה דבר חדש לחלוטין, ואם סך הכל ירקות ופירות אנחנו צורכים בארץ בשבעה מיליארד שקל, אתה מדבר שזה לא עשרה אחוז, שזה שלושים אחוז, זה שניים פסיק אחד מיליארד שקל.
היו"ר דוד טל:
אתם בדקתם או שרק קיבלתם מאלה שפירסמתם? אימתת את האינפורמציה?
צבי אלון:
פשוט מאוד אנשים שרואים, לא אני אלא מי שיושב בשטח מטעם הקהילות האלה, באים ומסבים את תשומת לבנו, אנחנו בשבעה עשר לספטמבר צריכים עגבניות, אנחנו לא הולכים לקנות עגבניות מחקלאי ישראל. אז תכפיל את זה ואת זה ואת זה ואני מבקש רישיון לאלפיים טון בשבוע עגבניות. זה מבקש וזה מבקש, והם אומרים לי אדוני, הדברים האלה יגיעו לכדי שלושים אחוז. זה מה שאמרו לי.
היו"ר דוד טל:
אז מה אם הם אומרים לך?
צבי אלון:
הם אומרים לי, למה לי לערער על זה.
ניסן סמולינסקי:
מי שמבקש רשות לייבוא נניח, יכול גם לבקש בקשה כפולה, מה אכפת לו?
חיים אורון:
חברים, ברגע שבאים לצביקה, שהוא אחראי של משרד החקלאות על ייבוא, לבקש אלפיים טון בשבוע עגבניות, יקרו שני דברים. אלף יביאו עגבניות, לא אלפיים, רק אלף טון, במחיר הרבה יותר גבוה ממה שמוכרים בארץ, אז הצרכן ישלם יותר כסף. פעם ראשונה. למה, כי בלי היתר דתי הוא לא יקנה את זה. בית, יישאר חקלאי, עם סכום דומה של עגבניות, שבשבילו הקציבו תשעה מיליון שקל שעם זה קונים שניים וחצי טון ונגמר הכסף.
כשהוא אומר אני אתן לך שבע אגורות לקילו, אז הוא בעצם אומר לו תשמע, אם הקילו הזה שלך אתה מקבל אותו היום חמישים אגורות, סתם אני אומר עכשיו מספרים, אתה תקבל ממני שבע, כי זה מה שהכנסת הקציבה, וארבעים ושלוש אגורות תשתתף מהבית. אז הוא יגיד לך תודה, אני עכשיו הולך ללמוד גם בכולל לשמיטה איך מסדרים את עם ישראל. זה הנושא עכשיו.
אם מתכוונים לומר ככה שכנסת ישראל איננה רואה בהיתר מכירה את המסלול הגדול והרחב שבו התנהלו במאה שנים האחרונות, היא צריכה לא להביא שבעה מיליון שקל, היא צריכה להביא תשע מאות מיליון שקל. אחרת תהיה פה קריסה של מערכות שלמות, וכבר יושבים פה החברים שהם רואים את זה אצלם. שבאים אליהם מושבניקים ואומרים תשמע, הסוכן אמר לי שהוא מינואר הוא לא קונה ממני. כי אין למי למכור. למה אין למי למכור, כי הסופר בירושלים לא יקנה ממני, והסופר בבאר שבע אמר לי שלא, וצה"ל לא יקנה ממני פירות, אז למי ימכרו, מה, יש פה שוק בלתי מוגבל? וגם עזה סגורה. כל זה מתחיל, אנחנו דנים פה על הכוללים של גפני.
משה גפני:
אין לי כוללים, אפילו לא אחד, עם כל הכבוד.
שניאור רווח:
קודם כל שמי הרב שניאור רווח, המכון למצוות התלויות בארץ, מכון שמיטה שלישית שכל מהותו, כל השש שנים, כולל שמיטה, רק למען החקלאים. אז נתחיל מזה. אני רק חקלאי. אז ככה תסתכל עלי במבט שאני ואתה באותו ראש.
עכשיו נתקדם לנתונים. צריך להבין דבר מאוד פשוט, אין ספק שככל שנגביל את אוצר בית דין אנחנו נעשה יותר טוב לחקלאים, וההיגיון פשוט, אני מדבר עכשיו ברגע זה דווקא על פירות, ותיכף אני אסביר לכם את מהות ההבדל הגדול. מה זה אוצר בית דין, אוצר בית דין זה דבר מאוד פשוט, לא עשית עישורים, יש לך פירות על העץ, מותר לך להשתמש, אסור לך לסחור, אוצר בית דין זה צורה הלכתית לסחור בפירות.
תחזק את המהלך הזה, כמעט אין לך צורך בייבוא. לסבר לכם את האוזן, שמיטה קודמת, שמיטה לפניה והשמיטה הזאת, אישורי ייבוא לפירות זניחים לחלוטין, כלומר לא נצטרך, אנחנו לבד אוספים עשרים וארבע אלף טון תוצרת של פירות ארץ ישראל לחקלאים. מבחינתך חבר הכנסת אורון אין שום הבדל אם זה היתר מכירה או אוצר בית דין כשלחקלאים שלנו אצלנו. מה זה משנה באיזו צורה זה נמכר, מה זה משנה באיזו צורה זה מבוצע. אנחנו הולכים ביחד עם החקלאים.
תנו לי לדבר עם השטח, אני אתן לכם הרבה יותר עזרה. קודם כל זה נתון ראשון. כשחקלאי מקומי ישראלי עושה אוצר בית דין או היתר מכירה לך אין שום הבדל. הכל מעולה, פתוח לפניו כל השווקים, הכל בסדר. אז קודם כל בקטע הזה אנחנו באותו ראש לגמרי. המיעוט הזניח שלא אוכל את זה מסתדר עם מג'ד אל שמס.
היו"ר דוד טל:
השאלה היר, אם זה מיעוט?
שניאור רווח:
רבותיי, בואו ואספר לכם מה זו השמיטה.
היו"ר דוד טל:
אני רוצה נתונים, אם זה מיעוט זניח.
שניאור רווח:
חבר הכנסת אורון, תסתכל על הרשתות ותבין בקלות. רשת זול פה, ארבעים סניפים, תחת שופר סל, כולה שמיטה. רשת שפע שוק, שלושים ושמונה, ארבעים סניפים, כולה שמיטה, תחת הקו-אופ. רשת אלף היא רשת יהודית. כל שלושת הרשתות הגדולות - - -
ראובן ריבלין:
רשת שופר-סל יכולה להתנהג שונה בירושלים ובבני ברק,
שניאור רווח:
חבר הכנסת ריבלין, הכנסת אותי גם לפוליטיקה וגם להלכה ביחד. אני אענה לך את זה מיד.
ראובן ריבלין:
אנחנו נקבל כל פסק הלכה ממך, אבל בפוליטיקה, כאשר הם הולכים מעורבים אלה ואלה, מה אפשר לעשות. ואם נאמר בתשע מאות מיליון שצריך לפצות ונותנים עשרה מיליון- - -
שניאור רווח:
חבר הכנסת ריבלין, תראה איך אני עושה לך את זה קל מבחינה עובדתית, ברשותך. כל החברות האלה, הרשתות האלה שמשקפות את הציבור החרדי כיום, כולם משתמשים באוצר בית דין, לסבר לך את האוזן, הפירות של כל זול פה ושפע שוק בארץ ישראל בשנת השמיטה הקרובה, כל הפירות, יהיו אוצר בית דין. איך אנחנו, אין ייבוא, אין כלום. זו החלטה, וזה מבוצע הלכה למעשה. וזה הרוב החרדי.
צבי אלון:
כמה אחוזים מהאוכלוסייה?
שניאור רווח:
עד כאן אני כבר לא יודע. דבר אחד אני יכול להגיד לך, שכל השמיטה כולה היא שישים אחוז.
צבי אלון:
כמה אחוזים מהאוכלוסייה הזו קונה מהרשתות האלה?
שניאור רווח:
מישהו פה יכול לעזור לי? הרוב המוחלט החרדי. מהאוכלוסייה הכללית, להערכתי זה סדר גודל של כעשרה, בציבור. ברגע שהרשתות הללו חסמנו ייבוא מצד אחד, מצד שני כדי לחזק אותם צריך לעשות מאמץ עצום לעבור ולסייע לאותם אוצר בית דין, ותיכף ניגע בקטע הזה, כי אני שומע כבר שתי פגיעות באוצר בית דין בשליפה. מעשר מיליון לתשע מיליון, לשלוש מיליון למכונים שמדריכים אוצר בית דין שתיים וחצי.
חבר הכנסת ריבלין, שמעתי פה שני נתונים שמאוד הבהילו אותי. אני רוצה להגיד לך צביקה דבר מאוד חשוב שיעזור לך. הטעות שלך בנתונים מאיפה היא הגיעה. בוא תשמע את הנתונים איך הגעת לטעות. אתה שלחת פתקה מי עושה אוצר בית דין.
לצערי הגיע אליך עוד דבר. אתה יודע שבשמיטה הזאת היה שינוי מהותי, ועל זה דיבר קודם חבר הכנסת אורון, ואני לא אביע את דעתי האישית, אבל היתה כאן איזו שהיא עמדה במדינת ישראל, שבאו לחקלאים ואמרו להם אל תעשו היתר מכירה, תעשו אוצר בית דין ממלכתי. מבחינתנו כל היושבים כאן זה היתר מכירה מקסימום משודרג. אבל זה היתר מכירה. אותו אי אפשר להגדיר כמגזרי. הוא לא מגזר. הם עשו איזה שהוא אוצר בית דין משודרג,
היו"ר דוד טל:
הרב שניאור, אני רוצה להבין האם אוצר בית דין שאתה מדבר עליו זה כפי בעצם היתר מכירה רגיל של הרבנות שהיה?
שניאור רווח:
אוצר בית דין במהותו בא לומר דבר אחד, ידידי החקלאי, עשה אך ורק את המלאכות המותרות, אחת. שתיים, אתה יש לך הגבלה הלכתית לאוכלה ולא לסחורה, אסור לך לשכור. אנחנו כבית הדין נכנסים במקומך, אנחנו פונים לציבור, אומרים רבותיי, אנא מכם, בבקשה מכם, רוצים תוצרת, בבקשה. עלה לי להביא את זה כך וכך וכך, תשלמו כך וכך, אני לוקח את הכסף, הולך לחקלאי ונותן לו. והנה, החקלאות היהודית במיטבה, בהידור היפה ביותר שלה,
היו"ר דוד טל:
כמה החקלאי מפסיד בדרך כתוצאה מכך, הוא לא מפסיד שום דבר?
שניאור רווח:
לא אמרתי שלא. על כן ביקשתי מהמדינה רשת בטחון של עשרה מיליון כהערכתי, על כן באתי למדינת ישראל - - -
ראובן ריבלין:
אם לא נפגע החקלאי, למה צריך עשרה מיליון? יש לנו עכשיו בעיה עקרונית, אם חיים אורון אמר 2.10 לפי שלושים אחוז. בא אומר עשרה אחוז שבע מאות מיליון. חמישה אחוז, שלוש מאות חמישים מליון. אם שלוש מאות חמישים מליון מה עושה תשעה מיליון? זה שימוש בשמיטה לתת כסף,
שניאור רווח:
אני רוצה להסביר לחברי הכנסת מה הנקודות הבעייתיות, אני רוצה להסביר דבר מהותי. חקלאי, ברגע שחקלאי נכנס לאוצר בית דין, אומרת התורה כרמך לא תזמור. אי אפשר לזמור, זומרים לפני כן. זמרת לפני כן, הרגת עשרה אחוז מהיבול. שתיים, אתה מוגבל בדילולים. אתה חייב לדלל פחות, מבחינה הלכתית קיבלת פרי קטן, בעשירית מחיר.
ההערכה שאני הערכתי למשרד החקלאות כבעל ניסיון של שמיטה שלישית שההפסד לחברי אוצר בית דין הוא כעשרים אחוז הפסד לחקלאי שנכנס למסגרת אוצר בית דין, כי בית הדין איננו ספונסר. בית הדין דבר אחד הוא, לוקח מהחקלאי, מקבל, מעביר לציבור, גובה מהציבור, מחזיר לחקלאי. אם בית הדין הביא תוצרת של קילו, מקבל על קילו. הביא מאה קילו, מקבל על מאה קילו. כיוון שהערכתי מראש שההפסד הוא כעשרים אחוז, הסברתי מציאותי מהעלויות, רבותיי, החקלאי מקבל עלויות בלבד פלוס שכר טרחה.
בהיתר מכירה, אם זמרת בזמן לא הפסדת את העשרים אחוז. כלומר היתר מכירה מהותו, בעצם כשאתה נמצא בהיתר מכירה הוא זומר כרגיל כמו כל שנה, אין לו בעיה. כי כניסה למסגרת אוצר בית דין מצד אחד חיזקנו את החקלאות היהודית, מצד שני עצרנו, כמעט טוטאלית את הייבוא, ואנחנו ראשי הלוחמים בנושא לא להביא ייבוא של פירות.
חיזקנו מאוד את החקלאים. יש לי בעיה אחת, ואיתה פניתי לשר החקלאות ולשר הדתות ואמרתי רבותיי, מניסיון שלי, מדבר לפחות באוצר בית דין שלי לבד על הזמנות של רשתות הגדולות, לתת רשתות החרדיות שלהם, של עשרים וארבעה אלף טון.
צאו ולמדו, עשרים וארבעה אלף טון מדובר על ששים ושבעה עד שבעים מיליון ₪ שאני כאוצר בית דין צריך להתחייב לחקלאי, לוקח ממך, מעביר אליך. ארבעה עשר מיליון. זה רק אני. ואני מקבל את הבשורה שזה עשרה מיליון, וכעת אני שומע מצביקה אלון שזה יורד לתשע. ואנחנו כולנו לוחמים למען מה, למען החקלאים של ארץ ישראל שיעשו את האוצר בית דין אמיתי.
חיים אורון:
מבחינתי היתר שמיטה הוא מספיק. מה אתה רוצה ממני? אתה רוצה יותר, תשלם. מה אתם רוצים ממני? אני כמדינה רוצה - - -
שניאור רווח:
ומי ישלם לחקלאים שלך? הרי החקלאים שלך נזרקים מהרשת בגלל זה.
חיים אורון:
אתם זורקים אותם מהרשת?
שניאור רווח:
לא, בתת הרשת החרדית אני מדבר.
חיים אורון:
קח חקלאי בנגב, תאמין לי שהוא לא יודע את ההבדל בין שמיטה ולא שמיטה.
שניאור רווח:
לסיום, ביקשנו אחד רשת בטחון, ואגב אני מבקש בוועדה הזאת, ואני מבקש שכולם ישמעו את בקשתי, כי אני פועל רק למען החקלאים, ואם זה רצונכם תעזרו לי ותסייעו לי. הכסף הזה איננו מיועד לחקלאים. הכסף הזה מבחינתי שיחזור לאוצר באם אוצר בית הדין יצליח לגבות את כל שלו ולהעביר לחקלאים. אני מבקש שזה יוגדר. במידה ותהיה תקלה ותהיה רשת בטחון אז לתת לחקלאים.
ראובן ריבלין:
רשת בטחון של עשרה מיליון, אחד עשרה מיליון, היא רשת בטחון מספיקה?
שניאור רווח:
לא מספיקה. הלוואי ויהיה לי עשרים מיליון.
היו"ר דוד טל:
איך פותרים את הבעיה?
שניאור רווח:
לא יודע. אבל פה הסתבכנו יותר, כי פה נכנס מה שרצה חבר הכנסת סמולינסקי לשמוע. קרה לנו מצב מדהים השנה, שבעצם מה שאמרת לכללי, לכלל הציבור היה היתר מכירה, כאן הרבנות הראשית שינתה איזו שהיא פאזה מסויימת ופנתה לחקלאים ואמרה להם אתם יודעים, במקום היתר מכירה תעשו אוצר בית דין.
אני לא נכנס לעניין ההלכתי, טוב, לא טוב. אני ודאי יש לי את ההשקפה שלי. אבל אני אומר דבר אחד, ברגע שזה הפך להיות כלל ארצי צריך לשים פה מבט, כמובן מבחינה חקלאית, לשמור על החקלאי, ואת זה אני אומר לכולם. כי ברגע שהקו-אופ אומר לא מכניס, רק היתר מכירה, יצטרכו ודאי לדאוג לחקלאים לדברים האלה. ואז אנחנו לוחמים יום יום לדאוג להם.
הנקודה שלי היא אחרת, שאי אפשר להכניס את האוצר בית דין הכללי הזה, שגדולי ישראל השבוע דיברו איתי דברים חריפים מאוד בעניין הזה, אבל את אותו אוצר בית דין של הרבנות הראשית, עם כל המגבלות הבעייתיות שלו, לבוא ולהגיד שהוא הופך להיות חלק מהמסכן וכבשת הרש של התשעה מיליון כשהוא בעצם פתאום מדבר על כלל ישראל, הוא לא מגזרי.
היו"ר דוד טל:
מי פוסק את זה?
שניאור רווח:
זה מגזרי, אנחנו ביקשנו כסף לאוצר בית דין מגזרי. אנחנו ביקשנו כסף לאוצר בית דין שמוגבל בסחורה.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה לרב שניאור. הרב גפני, יש לך מה להוסיף?
משה גפני:
אדוני היושב ראש, בניגוד לרושם שנוצר פה, שבעיקר יצר אותו חברי חבר הכנסת אורון, תמונת המצב היא לא כזאת. הלוואי והוא היה צודק. זה פשוט לא נכון. אין שום שינוי, דרסטי בכל מקרה, בין מה שהיה בשמיטה הקודמת, אותו דיון, עם אותן צעקות, השמיטה הקודמת והיה לפני שתי שמיטות אותו דבר.
נכון שבמשך שבע שנים מהשמיטה הקודמת הציבור ששומר שמיטה הוא גדול יותר. זאת אומרת אתה לא תוכל לחייב אדם ששומר שמיטה כהלכתה לבוא אל הרשת שבה הוא קונה את הפירות ואת הירקות, להגיד לו תקנה על פי היתר מכירה. הוא לא יקנה. הוא גם ירעב ללחם, אין בעיה. המציאות הזאת להכריח את הציבור, שהוא יותר גדול במידה מסויימת מהשמיטה הקודמת, להכריח אותו לקנות מהיתר המכירה, הוא לא יקנה, ולא פתרת את הבעיה של החקלאים.
מה שקרה הפעם, קרה דבר יותר חמור מבחינתי. הקציבו כסף להיתר המכירה. שלא היה בפעם הקודמת. והקצבת הכסף להיתר המכירה בעצם משרתת את חיים אורון, לא אותי. אני מתנצל בפני הרב רווח, אני לא אוהב הגדרות כאלה שאוצר בית דין אם הוא נעשה כהלכתו הוא היתר המכירה, אני לא אוהב את המינוחים האלה. יש מינוחים שלדעתי הם הלכתיים מובהקים, ויש מינוחים שהם מינוחים שונים לחלוטין, וצריך לדעת להקפיד על העניין הזה.
אי לכך ובהתאם לזאת, אני אומר דבר נורא פשוט, מכל הרושם שנוצר כאן, אם אפשר להגיע לפתרון הלכתי, ואפשר בחלק גדול מהמקרים להגיע לפתרון הלכתי שיהיה מקובל גם עליי, אני כאיש פשוט חרדי, שמשתדל לשמור שמיטה, ואני הולך לקנות פירות וירקות בחנות שבה אני הולך לקנות, שיהיה לי שם את הפירות והירקות שאני יכול לקנות אותם על פי ההלכה, לא על פי היתר מכירה.
היו"ר דוד טל:
אני רוצה שיהיה מקובל גם על ריבלין וגם על אורון.
משה גפני:
אין בעיה, שריבלין יקנה מה שהוא רוצה, אבל אני לא אקנה, אל תסבסד אותי, אני בשמיטה משלם יותר.
ראובן ריבלין:
אני לא בקיא בזה, אני רק רוצה שלביתי ייכנס פרי או ירק שהוא כשר למהדרין מבחינת השמיטה. אז אתה רוצה לומר שריבלין יעשה מה שהוא רוצה?
משה גפני:
חס וחלילה, אני לא מדבר עליו ואני לא מדבר עליי. אני מדבר כאן רק כצרכנים.
ראובן ריבלין:
אני צרכן שרוצה לשמור. למי אני אשמע?
משה גפני:
אתה יודע, תאמין לי, יותר טוב ממני.
חיים אורון:
גפני, למה שאתה אומר יש לי פתרון נורא פשוט, שהוועדה פה תאמר שעל פי המפרט שהיא קיבלה יש עלייה מסויימת בצריכה ולכן היא אומרת למשרד החקלאות אתם בשנת 2007-2008 לא תתנו היתרי ייבוא אלא כמו שב-2000 פלוס עשרה אחוז. זה הכל. אין היתרי ייבוא יותר מאשר עשרה אחוז מלפני שנה, ומבחינתי נגמר הדיון. בהחלטת הכנסת. זה הכל. עשרה אחוז מלפני שנה. זה בסדר?
משה גפני:
אדוני היושב ראש, אנחנו לא יכולים לקבל שום החלטה שסופה יהיה, התפקיד של משרד החקלאות, של צבי אלון, שהוא אחראי על העניין הזה, התפקיד הוא לדאוג שהחקלאים ייפגעו באופן הכי פחות האפשרי, באופן הכי מזערי, ושהצרכנים במדינת ישראל יקבלו על פי השקפת עולמם, בגלל שאחרת לא יעזור שום דבר, שיוכלו לקנות את הפירות והירקות בשנת השמיטה כמו שצריך. לבוא פה, באופן כזה מאוד לא רציני, בניגוד לחברי הכנסת הנכבדים, שהם אנשים רציניים ובכל הדיונים האחרים בוועדת הכספים הם מדברים ברצינות על כל נושא עם נתונים מדוייקים, לבוא ולהתחיל לדון על אחוזים, צריך לבדוק מקצועי, כמה צרכנים רוצים כך וכמה אחרת.
גרשון שליסל:
אני חושב שחבר הכנסת הרב גפני לא שומר שמיטה, מי ששומר שמיטה זה החקלאים. אתה אוכל פירות אולי, אתה מתעסק בגסטרונומיה אבל אתה לא שומר שמיטה. הערה ראשונה.
הערה שנייה, אני באמת חושב הבעייה האמיתית שעלה ג'ומס זה לא בעיית הפירות עם אוצר בית דין. זו בכלל לא הבעיה. הבעיה היא הירקות. בירקות אין אוצר בית דין. בירקות יש אך ורק פתרון אחד, היתר מכירה. אם רשת מסויימת בירושלים אומרת שהיא לא מכניסה היתר מכירה ולא נותנת כשרות לפירות שם, היא יכולה לכתוב על המדף אוצר בית דין, למהדרין, כל דבר שתכתוב הרשת מקובל עליי. אבל לא יכול להיות מצב, שרשת שלמה בירושלים, עיר ואם בישראל, תגיד אני לא אתן כשרות לשום מוצר ברשת אם תיכנס עגבניה אחת מהיתר מכירה. על הנושא הזה אני אומר כחקלאי תהיה מלחמה. בצורה הכי ברורה. אנחנו נצא לרחובות, נהפוך את העולם. וזה צריך להבין. הירקות זאת הבעיה שלנו.
ניסן סמולינסקי:
אם אנחנו אומרים שאוצר בית דין גדל זה בסדר גמור, אם יודעים שרוצים לסמוך על אוצר בית דין זה בסדר. אני לא מקבל פה את ההגדרה שאם הרבנות הראשית עושה אוצר בית דין זה פסול ואם הרב יעקב עושה, אז אם אנחנו חושבים שאוצר בית דין גדל אז ממילא חייב להיות חד חד ערכית אותו יחס שהייבוא קטן. לא יכול להיות ששני האלמנטים האלה גדלים. אחד סותר את השני, כמו שהרב רווח אמר. כלומר לא יכול להיות שאנחנו נאשר שני סעיפים שסותרים אחד את השני, גידול עצום באוצר בית דין וגידול עצום בייבוא. אז אם אוצר בית דין זה בסדר צריכים לא לתמוך בנושא של הייבוא. זו נקודה אחת.
נקודה שנייה, לגבי אוצר בית דין, אני אומר שוב, באמת יבורכו כל אלה שסומכים על זה, אסור לתת מה שנקרא בטחון לרשת. זה צריך ללכת, חקלאי נתן נניח איקס קילו, יקבל לפי הפרמטר של הקילו שהוא נתן. לא נותנים למשהו ערטילאי שאתה לא יודע. תאמין לי שאני מכיר את ההלכה, הרב רווח, רק אם הוא נותן יותר קילו אז הוא עובד יותר אז הוא מקבל שכר עבודה יותר. זה הסעיף השני, שצריכים לתת לפי תכל'ס מה שהוא עושה.
הדבר השלישי, אני חוזר עוד פעם לנושא עכשיו של היתר המכירה. היתר המכירה מיוסד על ידי גדולי הדור וכו', מי שכן רוצה להסתמך על זה, ואני מבין שלגבי הירקות אין לנו ברירה, נצטרך להחליט בין ייבוא לבין היתר המכירה, לא יכול להיות מצב שרשתות או אנשים יגידו שאנחנו פוסלים מכל וכל את ההיתר מכירה ולכן לא נכניס שום דבר ואנשים לא יהיו להם ירקות, או יאנסו את כולם לייבא, ואנחנו יודעים הרי מה עושים, יתחילו לייבא מעזה, יתחילו לשבור את כל ענף החקלאות, את כל הבסיס שעליו אנחנו בונים.
כלומר יהיה מצב, לא יכול להיות שאנחנו כמדינה נלך למוטט את החקלאים ונעודד, איך אומרים, אני אפילו לא רוצה להגיד את אוייבינו אבל זה מה שקורה.
יעקב כהן:
כבוד החברים, אני חושב שהוויכוח הזה הוא מני שנות דור ודור, ואין חדש בוויכוחים האלה, זה כבר דורות, שאל אביך ויגד לך, כולם ידעו מהוויכוחים, אם אחד הסתמך על היתר מכירה, היו כאלה שהסתמכו, בכל אופן רבותיי הויכוח הזה הוא ויכוח ישן, תמיד היו כאלה שהסתמכו על היתר מכירה, אבל היה קהל שלא הסתמך על זה, ולצערנו, לשמחתנו, בכל אופן המצב הוא שהקהל שלא מסתמך על היתר מכירה גדל.
יש לי בן שיש לו צרכניה,סופר, והוא קנה במקרה סטוק, הכניסו בשמיטה הקודמת סטוק של בקבוקי יין עם היתר מכירה. הביאו לו סטוק של היתר מכירה. אני חושב שכבר עברו שש שנים, חמש שנים מאז, יש לו חמישים וחמישה ארגזים נשאר לו יין, זה מתיישן. היתר מכירה. עכשיו מה קרה, הוא בהתחלה, אני רוצה להגיד לכם, הוא שם שלט, זה הגיע לו בטעות, הוא שם שלט שזה מהיתר מכירה. העיקר היה שיהודים שלא ראו את השלט לקחו את הבקבוק בטעות, ובאמצע סעודת שבת הם שמו לב שיש להם כאן יין עם היתר מכירה. הם התחילו לעשות לו בעיות והוא הוריד אותם מהמדפים. עכשיו מי שרוצה יכול לקנות את זה, זה ישן וזה שווה יותר.
אני רוצה לומר, שמענו מניסן שאומר שלא יכול להיות שיהיה צרכנייה שלא יהיה היתר מכירה. אז יש כאלה שלא רוצים היתר מכירה, על הפירות, הירקות, היין, אותה הסיבה. כי יש אדם שאומר שאני לא רוצה כיוון שבטעות יש כאלה שלוקחים היתר מכירה, זה מפריע להם לעסק. בכל אופן אני לא אגיד סופר בתל אביב שלא יהיה היתר מכירה, אבל יש באזורים שקונים בהם חרדים.
צבי אלון:
ברחביה אפשר היתר מכירה?
חיים אורון:
הם לא עונים לך על השאלה. כבוד השר, יש החלטה שירושלים איננה היתר מכירה.
משה גפני:
גם בשמיטה הקודמת אמרו את זה.
ראובן ריבלין:
אני רוצה לפנות, כי אנחנו כבר צריכים לקבל חלק מהכספים, כי אנחנו הפכנו להיות לישיבה שדנה בדיני שמיטה. עכשיו אני רוצה לחזור למסלול, שני משפטים. לבקשה של ועדת הכספים לוועדת המשנה לאשר מאה ושלושה מיליון שקל. אני רוצה להזהיר את השר ולומר לו שאנחנו נקבל את עמדתו, יחד עם זה מה שהתברר לנו שבכל מה שקשור לאוצר בית דין זה דבר שהוא במחלוקת. היתר מכירה הוא בכלל דבר שאנחנו לא יכולים לצפות אותו.
מדובר פה ברשת בטחון, שאם אנחנו באמת רוצים לבנות אותה היא מצריכה מאות מליונים. אני לא אומר מיליארדים, אני אומר מאות מיליונים. זה יכול להיות מאתיים מליון, זה יכול להיות שלוש מאות מיליון. זאת אומרת ההבדל בין עשרה מיליון לתשעה מיליון או בין תשעה מיליון לארבעה עשר מיליון הוא לא משמעותי. לא כך ולא כך יש רשת בטחון. ולכן אני חושב שהכסף הזה קיבל כותרת אבל הייעוד שלו לא מיני ולא מקצתי.
לכן אני מציע לך, קודם כל אנחנו נאשר כל מה שאתה מבקש על מנת לקיים את הדברים שאתם בממשלה החלטתם. אבל יחד עם זה אנחנו רוצים להפנות את תשומת לבכם, כאנשים שהם עוסקים לפחות בדיני שמיטה, שכל הבקשות אין להן אפילו קצה של אותם דברים שהם צריכים לפתור. והם רק כותרת. אם למשל אני צריך בשביל ביטוח מאתיים או שלוש מאות מיליון ואתה נותן לי שבעה מיליון זה בשביל להבטיח את המשכורת שלי.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה. לסיום אני רוצה להפנות שאלה לאוצר, אתם יודעים בכמה מדובר, רשת בטחון, יש לכם איזה אומדן, הערכות? כאן נאמר לנו שהממשלה אישרה רשת בטחון לאוצר בית דין שישה מיליון.
ראובן ריבלין:
הוא אומר שניים פסיק אחד מיליארד. חיים אורון נתן הנחה, אמר רק שנים עשר אחוז, זה שבע מאות מיליון,
שניאור רווח:
שלוש הערות. הערה ראשונה, דעו לכם שציבור חילוני גדול מטבע הדברים קונה ברשתות חילוניות שהן גדלו מטבען, משמיטה קודמת הן לא היו, עכשיו הן מאה. תבינו את זה לבד.
שתיים, הנושא של הייבוא, אל תיבהלו, שלא יכניסו לכם שום דמיונות, אני, זו שמיטה שלישית, לא ראשונה, ושאף אחד לא יספר סיפורים. פירות כמעט ואין ייבוא. ירקות, תהיו רגועים, חוץ מהירקות הקשים, כשנגמר האיסום ונגמר הנוכרי ואין אפשרויות הערבה הדרומית, משרד החקלאות לא מאפשר אף ייבוא, זניח מאוד, אל תאשר צביקה, יש מספיק נוכרי.
הערה שלישית לגבי רשת בטחון, ידוע ידעתי שאין אפשרות לתת רשת בטחון מוחלט. לכן ביקשנו את מה שכן איפשרו. איפשרו עשר, יהיו ברוכים. זה הכל.
היו"ר דוד טל:
תודה רבה.
רבותיי, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 10:10