פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 122
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, כ"ז בתשרי התשס"ח (9 באוקטובר 2007), שעה 10:15
סדר היום: קליטת העולים הקשישים – דיון במסגרת "יום הקשיש הבינלאומי"
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל נודלמן – היו"ר
יצחק זיו
מרינה סולודקין
מוזמנים:
שרה כהן, מנהלת מחלקת הרווחה, המשרד לקליטת העלייה
מיכאלה גרזון, סגנית סמנכ"ל בכיר לאכלוס, משרד הבינוי והשיכון
אורה חריש, מרכזת בכירה לניהול הרכוש המנהלי, משרד הבינוי והשיכון
מלכה טל, ראש השירות הסוציאלי, משרד הבריאות
אורנה בר, משרד ראש-המנמשלה
אילה שפירא, מפקחת ארצית, משרד הרווחה, השירותים החברתיים והתפוצות
מרים בר-גיורא, מנהלת השירות לזקן, משרד הרווחה, השירותים החברתיים והתפוצות
זהבה וייזר, אגף לשירותים אישיים וחברתיים, משרד הרווחה, השירותים החברתיים והתפוצות
מרים שמלצר, אגף מחקר ותכנון, המוסד לביטוח לאומי
מירה קידר, מנהלת אגף רווחה, האגף לפעילות הקליטה, הסוכנות היהודית
שמואל באר, ג'וינט, מכון ברוקדייל
רומן פרס, סמנכ"ל רשת מוסדות "פאני קפלן" בישראל
יהודית גליק, אשל, האגודה לתכנון ופיתוח שירותים למען הזקן בישראל
נדיה טטרנקו, מנכ"ל ארגון עולים למען קליטה מוצלחת
פרופ' יורי ליאחוביצקי, מנהל מוזיאון בית השואה, בת-ים
סמיון ורמן
שלמה יומין
אברהם צ'רנפולסקי, סגן יושב-ראש תנועת חזית הכבוד
מנהלת הוועדה:
דנה גורדון
רשמה וערכה:
אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
קליטת העולים הקשישים – דיון במסגרת "יום הקשיש הבינלאומי"
היו"ר מיכאל נודלמן:
בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. הנושא שעל סדר יומנו היום הוא יום הקשיש הבינלאומי. יום הקשיש הבינלאומי חל לפני שבוע וחצי, בזמן החגים שלנו, ולכן אנחנו מציינים היום את היום הזה.
בשנה שעברה דיברנו כאן על מצבם של הקשישים במדינת ישראל אבל אני חייב לציין שלא בוצעו שינויים גדולים. אתם בוודאי יודעים שהממשלה קיבלה חוק או הסדר לגבי ניצולי השואה, כאשר חלקם, 8,000 ניצולי שואה ששהו במחנות ריכוז ובגטאות, מקבלי עכשיו 1,200 שקלים כל חודש שמהווה תוספת לקצבת הזקנה שלהם ולהשלמת הכנסתם וכן מענק שנתי בגובה של 3,000 שקלים. מתכננים שיפור מצב ניצולי השואה שנשארו בשטחים הכבושים על ידי גרמניה ועומדת על סדר היום שאלה לגבי אלה שעזבו את בתיהם והלכו למקומות שם לא הייתה נוכחות הגרמנים. מדובר בסכום גדול ואני צריך לציין לשבח את הממשלה שסוף סוף החליטה לעשות מעשה ומבקשת לפתור את בעייתם של ניצולי השואה שמצבם היה ממש בושה. קיבלנו כסף מגרמניה, מאוסטריה וממדינות שונות, אבל מדינת ישראל נתנה כספים רק לאלה שהגיעו לכאן לקראת 1953. מי שהגיע לכאן אחרי 1953 קיבל מגרמניה או ממקור אחר, אבל המדינה לא השתתפה בתשלום פיצויים, מלגות ודברים נוספים. הממשלה הזאת הלכה לשיפור המצב. כאשר אנחנו מדברים על ניצולי שואה אנחנו מדברים על אנשים קשישים ומבוגרים.
אני לא רוצה לדבר על כלל האוכלוסייה אלא להתייחס לעולים כי אנחנו בישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. העולים מהווים את החוליה החלשה ביותר שקיימת בחברה שלנו כאשר הקשישים העולים – 22 אחוזים מכלל הקשישים בארץ - מהווים את החוליה החלשה ביותר באוכלוסייה. 50 אחוזים מהאוכלוסייה הזאת הם מתחת לקו העוני. זה דבר שלא מקובל עלי. שמעתי הבוקר שידור ברדיו, עת נסעתי ממודיעין לירושלים, שאומר שרוב האנשים האלה לא קונים אוכל אלא קונים תרופות, או שהם לא קונים תרופות וקונים אוכל. יש התקדמות בנושאים שונים, אבל כאן המצב נשאר כפי שהוא למרות שאני חייב לומר שידוע לי, ודיברתי עם שר האוצר, שהממשלה מכינה רפורמה או שינויים שיחולו בקצבת הזקנה ואני חושב שגם זה יהיה טוב כי קצבת הזקנה נמוכה מאוד ועומדת על סכום של כ-540 שקלים. הממשלה רוצה להגדיל את הסכום, אבל כל זה יתבצע לפי מצב כלכלי ומצב בריאותי. עכשיו אמנם אומרים זאת, אבל אני עוד לא יודע מה יקרה בסופו של דבר.
אני בטוח שהעולים החדשים הקשישים צריכים התייחסות נפרדת. לוותיקים יש כאן ילדים, יש להם איזשהו נכס, אבל העולים החדשים הגיעו בלי שום דבר והם באמת מאוד עניים. כואב לי הלב כשאני רואה באיזה תנאים הם חיים. אני חושש שברפורמה שרוצים לעשות, הם ייכללו עם כולם ובסוף לא יקבלו את מה שצריך לתת להם כדי לשפר את מצבם.
חשוב מאוד לציין את יום הקשיש הבינלאומי. שמעתי וקראתי על מקרים מאוד חריגים של מעשי מטפלים בקשישים, שקראנו בעיתונות איך חוליגנים ובנדיטים גונבים כסף מהקשישים שבאים להוציא את כספי הביטוח הלאומי מהבנקים. הנושא הזה עלה לדיון בכנסת והמשרד לביטחון פנים קיבל הוראות מסוימות כי הקשישים לא צריכים לסבול מתופעות כאלה. אני חושב שכאן לא רק הממשלה צריכה לפעול ולעשות עבודת הסברה והגנה על הקשישים אלא כל אזרח ישראלי – צעיר או לא צעיר – צריך להתייחס אל הקשישים בכבוד.ד אם כולנו נתנהג אל הקשישים בכבוד, אני חושב שהכנסת לא צריכה להתערב.
יש אירועים שמתרחשים במשפחה ואלה דברים שלא צריכים לקרות בחברה ובמיוחד במשפחה. אני חושב שהחברה הישראלית צריכה לשים דגש על היחס לקשישים.
אני מבקש מנציגי המוסד לביטוח לאומי והמשרד לקליטת העלייה לומר לנו מה מצבם של הקשישים כיום עם דגש על קשישים עולים וזאת מאחר שאנחנו בדיון בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות.
מרים שמלצר:
אנחנו מדברים על העולים שעלו אחרי שנת 1990 ורואים שיותר ויותר אנשים מתוכם מקבלים היום קצבה לפי חוק הביטוח הלאומי כי הם צברו זכויות. מספר העולים שמקבלים קצבה שלא לפי חוק הביטוח הלאומי – זאת אומרת, אלה שעלו ארצה לאחר גיל פרישה - הולך ופוחת מדי שנה בכ-5 אחוזים כי לצערנו יש פחות עולים והם הולכים לעולמם. מתוך העולים שמקבלים קצבה שלא לפי חוק – אלה שעלו לאחר גיל פרישה – 95 אחוזים זכאים לתוספת השלמת הכנסה ואילו בקרב העולים שמקבלים קצבה לפי חוק הביטוח הלאומי, רק 68 אחוזים זכאים לתוספת השלמת הכנסה. אם נשווה אותם לכלל מקבלי קצבה לפי חוק הביטוח הלאומי שכוללת כאלה שהם יותר ותיקים בארץ, שם רק 15 אחוזים זקוקים להשלמת הכנסה. הם זכאים להשלמת הכנסה במידה פחותה מאלה שעלו לאחר גיל זקנה אבל עדיין יותר מאשר אלה שהם ותיקים ונמצאים יותר שנים בארץ.
אלה הנתונים העיקריים שאני יכולה למסור.
היו"ר מיכאל נודלמן:
הוועדה ביקרה השנה בסניף ביטוח לאומי באשדוד, שם נפתח סניף חדש. רוב האנשים שמגיעים לשם אלה אנשים קשישים, אנשים שלא יודעים עברית, ומתוך 50 העובדים שמועסקים בסניף הזה רק שני אנשים בחצי משרה הם דוברי רוסית. נכנסתי למקום ופניתי בשפה הרוסית, אבל אף אחד לא ידע לענות לי. הפונים במקום לא יכלו לקבל תשובה מהעובדים ומאחר שהם ראו שאנחנו חברי כנסת דוברים רוסית, כל השאלות הופנו אלינו. כתבתי מכתב למנכ"ל הביטוח הלאומי. בנושא הזה אנחנו מקיימים מחר ישיבת ועדה כי גם כאן מדובר ביחס לקשישים. אתמול קיבלנו תשובה מביטוח לאומי אבל כאמור, מחר אנחנו מקיימים ישיבת ועדה בנושא כי אנחנו נרצה לדעת איך יכול להיות שבעיר בה אחוז אוכלוסיית העולים הוא האחוז הגבוה ביותר בארץ ומתוך 50 עובדים בביטוח לאומי רק שני עובדים שמועסקים בחצי משרה דוברים את השפה הרוסית.
יצחק זיו:
מה עושים בסניף הזה?
היו"ר מיכאל נודלמן:
המנכ"ל אמר שהוא ישלח צעירים ללמוד רוסית, ואכן אחרי חודשיים קיבלתי העתק מכתב שהוא שלח לנציבות שירות המדינה אבל הנציבות העבירה את המכתב למשרד האוצר. אתם לא מכינים את עצמכם לשינויים שצריכים להיות ואתם לא יודעים על שינויים שיהיו במקום.
מרים שמלצר:
לא.
היו"ר מיכאל נודלמן:
משרד הרווחה, איזה שינויים מחכים לנו בשנת 2008 בקשר לקשישים העולים?
זהבה וייזר:
הייתי רוצה לגעת בנושא שהוא מאוד בעייתי ונוגע לקשישים עולים. אני מדברת בנושא של הקליטה שלהם, בעצם הבאתם לארץ ועד הקליטה שלהם כאן בארץ, והנושא הוא מאוד בעייתי ואתו אנחנו מתמודדים במשרד בקשיים רבים.
יש גופים מאוד אינטרסנטיים שפועלים במדינות חבר העמים ומעודדים קשישים לעלות לארץ עם הבטחות שווא כמו בתי מלון חמישה כוכבים בים המלח, בתנאי מגורים מאוד יוקרתיים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
עוד לא ראיתי קשישים שגרים במשך שנה בים המלח.
זהבה וייזר:
אני מספרת כרגע מה שהבטיחו להם בחוץ לארץ ויש לנו מסמכים כתובים על כך. מבטיחים להם שם ולוקחים מהם שם את הרכוש שלהם. בארץ יש גופים שמתווכים וקולטים אותם בבתים שאנחנו קוראים להם בתים פירטיים בתנאי מגורים מאוד מאוד לא הולמים. יש לנו קושי באכיפה כי אותם זקנים תלויים באותם האנשים שמפעילים את הבתים האלה והתנאים שם את תת-תנאים, כאשר מדובר במחסור במזון, מחסור בטיפול רפואי סיעודי, תנאים היגייניים נוראיים ולנו יש קושי באכיפה. אנחנו מציעים לאותם אנשים לקלוט אותם בבתי אבות, במסגרות טובות. מי שחווה את זה ונשאר, מאוד הודה לנו, אבל עד שאנחנו מצליחים לתקשר עם האנשים האלה, יש לנו קושי כי הם מאוימים על ידי אותם הגופים. זה קורה בהיקף מאוד גדול וזה ממשיך לקרות. יש גופים שמתואמים שם, במדינות חבר העמים, מול הגופים כאן בארץ ולנו יש קושי באכיפה. היינו רוצים לתת לזקנים האלה תנאים הרבה יותר הולמים אבל אנחנו לא מצליחים.
הזקנים מקבלים את הסל שמקבל כל זקן במדינה, את קצבת הזקנה, את השלמת ההכנסה וכולי. אין זקן במדינה, ולא משנה כרגע אם הוא זקן עולה או זקן ותיק, שנשאר ללא פתרון. אם יש לו קשיים במגורים שלו, אנחנו פותרים לו את הבעיה במגורים בבתי אבות.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אם אני מדבר רוסית, זה לא אומר שאני מתייחס רק לרוסים. יש גם עולים מאתיופיה וממקומות אחרים.
זהבה וייזר:
כולם מקבלים אותו הדבר. כולם מקבלים את אותו היחס. אני התייחסתי כרגע לגוף גדול במדינות חבר העמים ולמה שהוא עושה כי עם זה אנחנו מתמודדים בקשיים רבים. מעבר לכך, כל זקן – ואני לא מבחינה מאין הוא מגיע – מקבל את אותם השירותים כמו כל זקן אחר במדינה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
את לא יודעת איזה שינויים יהיו בשנת 2008. אני יודע שמתכננים שינויים בקצבת הזקנה.
זהבה וייזר:
בקצבת הזקנה, אבל זה שייך לביטוח לאומי.
יצחק זיו:
אני יכול לספר לכם לגבי טבריה ולהתייחס לאותם דיירים שגרים בדירות שכורות. יש שם גוף מחבר העמים שמשכנע אותם לעבור לדיור שהוא אחראי עליו ושכל הכספים שהם מקבלים עוברים אל אותו גוף.
זהבה וייזר:
נכון. יש שם עושק.
יצחק זיו:
ביום בהיר אחד הדירה ריקה, אין שום דבר בדירה ועוד משכנעים אותם שהילד שלהם נישא כי הוא לא רוצה להיות עם ההורים. שכנעו את ההורה שהילד שלו עזב אותו וזנח אותם, ואז הם עוברים לאותו דיור שנמצא תחת אותו גוף שכאילו דואג להם.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אנחנו ועדת כנסת. יש גופים שהם אחראים על הנושא הזה וזה משרד הרווחה.
מרינה סולודקין:
והמשטרה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
נכון.
מרינה סולודקין:
מה שקורה זה פלילי.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני יודע שיש בתים כאלה בנצרת עלית והכל מתנהל שם כשורה. מישהו צריך לעשות את העבודה שלו.
מרינה סולודקין:
ואנחנו יודעים באיזו עבודה מדובר. הם צריכים לקבל מכם רשיון כדי לנהל בית כזה כי בלי רשיון, זה מעשה פלילי. אם זה כך, אני לא יודעת על מה אנחנו מדברים ומקדישים כל כך הרבה זמן כי זה משהו יוצא מהכלל ולא בכלל.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אם אנחנו יודעים היכן זה קיים, אנחנו יכולים לפנות למשרד לביטחון פנים או אתם יכולים לפנות.
מרינה סולודקין:
אני מאוד מודה ליושב-ראש על קיום הדיון החשוב הזה שדן במצב וזכויות של עולים קשישים. היושב-ראש ואני השתתפנו בהפגנה למען קשישים עולים ובהפגנה היו סלוגנים ושלטים עליהם נכתב כבוד בגמלאות, דיור ציבורי והועלה נושא מאוד חשוב שהיום הוא מאוד אקטואלי וזה הנושא של ניצולי השואה ועזרת המדינה לציבור הזה ומתן סטטוס של פליטי שואה. לצערי הרב היו רק חברי כנסת שמייצגים את ציבור העולים ממפלגות קדימה וישראל ביתנו ולא היו חברי כנסת אחרים, אבל אנחנו נמשיך את המאבק. גם בוועדה הזאת עוברים החוקים שנותנים זכויות לווטרניים של מלחמת העולם השנייה, לניצולי השואה, ואנחנו חושבים על סדרת חוקים חדשים.
אני חושבת שעכשיו, כאשר ממשלת ישראל מקיימת שיחות עם קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקר, על סכומים נוספים שיגיעו לארץ, כל הנושא של פליטי השואה, הממשלה, וגם הכנסת, לא יכולה להתעלם מהנושא הזה. אני בעד העלאת הקצבאות שלהם, גם של פליטי השואה וגם של כל הקשישים. אני חושבת שבוועדה הזאת נקדיש את רוב הזמן לעניין של רווחה לקשישים.
אני רואה שיושבים כאן נציגים גם של ארגון חזית הכבוד של עולים גמלאים מברית-המועצות, גם ילדי המלחמה שהם פליטים שהלכו לבית המשפט נגד ועידת התביעות מאחר שהיא מתנהגת בצורה לא נכונה בכל המקרים, ואנחנו, כמחוקקים, צריכים לחשוב באיזו צורה בחוקים שלנו ובלחץ הפוליטי שלנו על התקציבים שמיועדים לאנשים מבוגרים אנחנו יכולים שלפר את המצב.
שרה כהן:
אני רוצה להתייחס לסוגיה או לנושא של הזקנים באיזושהי ראייה קצת יותר רחבה. הייתי נציגת המשרד בוועדה שעסקה בנושא של ניצולי שואה ובחודש אוגוסט השנה גם התבקשתי על ידי מר אודי פרוור, ראש האגף לתכנון מדיניות במשרד ראש-הממשלה, להכין איזשהו מסמך עם ראייה שהיא יותר מקיפה וכוללת לגבי תמונת המצב של הזקנים העולים. המסמך מצוי כאן והעברתי אותו למשרד ראש-הממשלה והוא גם הועבר למשרד לענייני גמלאים שגם אתו התחלנו באיזשהו הליך של קשר מתוך רצון למצוא איזה שהם מהלכים משותפים שייטיבו עם מצבם של העולים.
אני רוצה להתייחס לשלוש או ארבע נקודות מרכזיות שמהוות איזשהו סוג של השלמה למה שנאמר עד כה וזאת קודם כל כדי לתאר אולי חלק מהקשיים לגביהם יש כן חשיבות לקדם מהלכים מעבר לנושאים הכלכליים שאני בהחלט חושבת שהם נושאים מאוד משמעותיים. כלומר, הסוגיה הכלכלית של העולים הזקנים שמגיעים ללא פנסיות מחוץ לארץ, היא סוגיה קשה והיא סוגיה עוד יותר קשה לאור זה שחלק מתוך הקצבה הולך לטובת פתרונות דיור. זאת אומרת, הם משלמים חלק משכר הדירה דרך קצבת הזקנה שלהם והתוצר הוא שכמעט אין להם ביד הכנסה פנויה שבאה על חשבון, בין היתר, רכישה מופחתת של תרופות, אי פנייה לטיפול רפואי ולטיפול שיניים כי פשוט אין מהיכן לקחת את הכסף.
בהמשך לנתונים של הביטוח הלאומי אני רוצה לציין בדיקה שערכנו לצורך המסמך הזה. ביקשנו ממכון ברוקדייל שיסרוק את כל נתוני היסוד של משרד הרווחה ויבדוק את שיעור הזקנים העולים כחלק בכלל האוכלוסייה שמקבל את הטיפול בשירותי הרווחה. הגיע לידינו ממצא שמבחינתנו רק מחזק עוד יותר את המקום היותר בעייתי או את המצוקה של הזקנים העולים כי מה שאנחנו ראינו זה שקשישים עולים מהווים נתח גדול יותר מכלל העולים שמוכרים ברווחה. 34 אחוזים מכלל העולים שמוכרים ברווחה הם זקנים לעומת 18 אחוזים מקרב הוותיקים. זאת אומרת, 18 אחוזים זקנים ותיקים מוכרים מכלל המוכרים ברווחה לעומת 34 אחוזים בקרב העולים. המשמעות כאן היא שמבין אוכלוסיית העולים, מצבם של העולים הזקנים הוא הרבה יותר קשה אפילו מאשר של שאר העולים ומבחינתנו זה מעלה את הנקודה עוד יותר על סדר היום.
אני חושבת שמעבר לנושא של קצבאות והעלאה של הקצבאות, יש עוד שורה של נושאים שכרגע אנחנו מנסים בין היתר לעבוד במשותף עם המשרד לענייני גמלאים וזה כל הנושא של הפן החברתי. כרגע יש איזשהו מהלך של חשיבה משותף לגבי הנושא של מקבצי הדיור אבל צריך גם לקחת בחשבון שרק חלק מהאוכלוסייה של העולים מתגורר במקבצי דיור וחלק עדיין ממשיך ומתגורר בדירות שהן שכורות וממשיך לעבור מדירה לדירה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני מבין שיש קיצוץ בסעיף שכר הדירה.
שרה כהן:
ב-1 בינואר 2004 היה קיצוץ.
היו"ר מיכאל נודלמן:
לא, עכשיו יהיה קיצוץ, ב-2008.
שרה כהן:
אני עדיין לא יודעת. הנתון לפיו עשיתי את המסמך הזה יחד עם מנהל אגף הדיור במשרד, וזה היה בחודש אוגוסט, היה שב-1 בינואר 2004 בוצע קיצוץ בשכר הדירה וזה בהחלט הרע עוד יותר את המצב של הזקנים העולים.
"ר מיכאל נודלמן:
אני מבין שאנשים עברו להוסטלים ולדירות ממשלתיות ואת זה קיצצו.
שרה כהן:
זה היה ב-1 בינואר 2004.
היו"ר מיכאל נודלמן:
את אומרת שהמצב הוא לא טוב.
שרה כהן:
נכון, המצב הוא לא טוב. אנחנו אומרים שהמצב הוא לא טוב.
היו"ר מיכאל נודלמן:
צריך לדעת שיש קיצוץ.
שרה כהן:
אני רוצה להתחבר לדברים שאמרה עמיתתי זהבה ויזר. כרגע יש מהלך שהוא הרבה יותר מאורגן ומסודר שמתקיים כרגע בין הסוכנות היהודית, משרד הרווחה, משרד הבריאות ומשרד הקליטה בכל מה שקשור להבאה של זקנים עולים. זה מהלך מסודר והמהלך מבחינתנו הוא מאוד משמעותי כי הוא מצליח לתת פתרונות וכיווני שהייה ומענה לזקנים שמגיעים כאשר מדובר באוכלוסיות מוגבלות שעיקרן הם זקנים. זה מאפשר מתן פתרון ישר משדה התעופה, מקומות שניתנים בבתי אבות באמצעות השירות לזקן במשרד הרווחה וגם מסגרות סיעודיות באמצעות משרד הבריאות. אנחנו מאוד מברכים על הכיוון הזה.
אני עדיין חוזרת ואומרת שעדיין פועלים בארצות חבר המדינות גורמים פירטיים שיש להם קשרים שהם קשרי עסק לכל דבר עם כל מיני עמותות וארגונים וכל מיני גורמים שפועלים כאן במדינה שמביאים לכאן זקנים ומבחינתי אני אשתמש במילה שאולי היא מילה קשה ואומר שלדעתי אפילו מתקיים כאן סחר בזקנים חלשים ומוגבלים. אני חושבת שזאת נקודה שמחייבת כרגע העלאת הנושא הרבה יותר על סדר היום כי זה פוגע בזקנים ובחייהם במדינה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
במאמר שאני מחזיק בידי נאמר שיהיה קיצוץ משמעותי בעזרה לתשלום שכר דירה לעולים חדשים.
שרה כהן:
ממתי זה?
היו"ר מיכאל נודלמן:
מאתמול.
שרה כהן:
בחוק ההסדרים?
היו"ר מיכאל נודלמן:
לא. זה כתוב במאמר. אני לא חושב שזאת לא אמת אלא זאת אמת.
שרה כהן:
זה התקבל במסגרת חוק ההסדרים?
היו"ר מיכאל נודלמן:
כן.
כשיושבות הוועדות השונות, אני מבין שאת מייצגת את משרד הקליטה. אמרת עכשיו שקשישים עולים במצב מאוד קשה באופן יחסי לכלל האוכלוסייה. אנחנו מבקשים שהאוכלוסייה הזאת תידון בנפרד מאחרים. אם כולם ביחד, שוב הם יהיו מקופחים. אנחנו מבקשים שיהיה סעיף שיתייחס רק לקשישים עולים.
שרה כהן:
זאת אומרת שתהיינה הטבות שהן ייחודיות לקשישים עולים?
היו"ר מיכאל נודלמן:
כן. אולי לא הטבות ייחודיות אבל הם צריכים להיות בנפרד מכל האוכלוסייה כי חלקם באוכלוסייה הוא הגדול ביותר ומצבם הוא הגרוע ביותר והם מתחת לקו העוני. דיברנו עם ארגונים ציבוריים ואנחנו מבקשים שאם יהיו שיפורים במצב הקשישים העולים, שהם יהיו בסעיף נפרד.
שרה כהן:
אי אפשר להתעלם כרגע מכך שיש משרד חדש שעוסק בנושא, המשרד לענייני גמלאים, ואלה דברים שהועלו על שולחנו ועל סדר היום של אותו משרד. כרגע יש כן מהלך להעלות ולשקף את הצרכים באוכלוסייה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתם משרד הקליטה ואתם אחראים על האנשים האלה. לכן אני פונה אליכם.
שרה כהן:
תפקידנו כל הזמן להמשיך ולהעלות את הדברים וזאת כל זמן שהפתרונות עדיין לא לשביעות רצון.
מלכה טל:
אני אתייחס לסיפא בדבריה של שרה כהן. במשרד הבריאות אנחנו פוגשים שתי קבוצות של אוכלוסייה של עולים זקנים. קבוצה אחת אלה אנשים שמגיעים מתוקף חוק השבות והם חולים מאוד והעלויות למדינה מאוד גבוהות, אבל הם בתוך החוק והכל בסדר. דיברה שרה על ההסדר בין משרד הרווחה, הקליטה והבריאות לגבי זקנים עולים חולים מהמטוס הוא יוצא מן הכלל ולקראת 2008 אנחנו נפגשים שוב עם הנהלת משרד הבריאות כדי לשפץ את הנוהל הזה וכדי שבאמת אנשים יגיעו בדואר ישיר מהמטוס לבית החולים, יקבלו את הטיפול הרפואי בבית חולים כללי או בבית חולים גריאטרי, ואם יש להם צורך בסידורים מוסדיים, שהם יעברו ישירות ולא ייתקלו בקשיים.
עד כאן זה טוב מאוד, אבל יש לנו עוד אוכלוסייה. יש לנו גם אוכלוסייה של זקנים חולים עולים שנכנסים לא באמצעות חוק השבות, וכשהם מגיעים לארץ ונמצאים באיזשהו בית חולים או בית אבות, אנחנו לצערנו נתקלים בבעיה שלא מגיעים להם השירותים של המדינה כי הם לא עלו לכאן מתוקף חוק השבות.
קריאה:
איך הם נכנסים?
מלכה טל:
אני לא רוצה להיכנס לזה. יש הרבה וריאציות ולא ניכנס לזה. הם הגיעו והם נמצאים בבית החולים. רק באוגוסט השנה ניהלנו שיחות טלפון ומאבקים לגבי אדם אחד כזה. אם לאנשים האלה יש בני משפחה או קרובים, הם במצוקה מאוד מאוד גדולה ולמערכת הבריאות אין פתרון כי הם לא בתוך החוק. דווקא כאן אני פונה לוועדה ומבקשת שהאוצר יקצה לזה איזשהו סעיף ייחודי מסומן. מבחינה אנושית, כעובדת סוציאלית מאוד קשה לי לומר שיעלו אותם על המטוס ויחזירו אותם. זה לא מעשי, זה לא אנושי וזה לא קיים. מצד שני, בתי החולים יותר ויותר מסרבים לקבל אותם כי הם יודעים שהם נתקעים אתם. אני לא צריכה לספר כאן מה זה יום עלות של חולה בבית חולים, בבית חולים כללי או בבית חולים גריאטרי. אנחנו עומדים בפני בעיה אנושית מאוד קשה וגם בעיה כלכלית מאוד קשה. זה המסר שלי מבחינתי, ממשרד הבריאות לוועדה.
רומן פרס:
במסגרת המרכזים שלנו אנחנו מנהלים ושותפים בפרויקטים רבים למען הקשישים ובתחום הקשישים. ציינה נציגת הביטוח הלאומי שחלק מהקשישים העולים מקבלים מהביטוח הלאומי קצבת זקנה ולא נחשבים כעולים. אני חושב שמדובר באוכלוסייה שעוד שנים רבות יישארו עולים חדשים וזאת בדיוק אותה אוכלוסייה שאין סיכוי שאי פעם היא תשתלב בחברה הישראלית. אני יודע בוודאות מה עושה כל משרד ממשלתי, אם זה משרד הקליטה, משרד הרווחה ומשרד השיכון עם הפרויקטים החדשים כדי להקל על חיי הקשישים, אבל לצערי הרב כל חידוש כזה לקשיש, בגלל שלא מגיעים לפרט ולא חושבים עד הסוף איך החידוש הזה יגיע אל הקשיש, הופך את החידוש הזה לקשיש למשהו שלילי במקום שיהיה משהו חיובי. בשנה שעברה עברנו את כל העניין של סיוע בשכר דירה כאשר עברו מהבנקים לחברות וקשישים סבלו וסובלים עד היום בגלל יחסי גומלין לא תקינים בין הבנקים לחברות.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני אשלח מכתב למשרד השיכון כי אנחנו חושבים שצריכים לחזור לשיטה הישנה.
רומן פרס:
אני לא יודע אם צריך לחזור לשיטה הישנה, אבל כמו שזה נעשה היום, זה נעשה בצורה לא תקינה, לא מקובלת, והרבה קשישים סבלו וסובלים עד עצם היום הזה. אני חושב שבמסגרת השדרוג או השכלול של השירותים לקשישים, כל משרד ממשלתי צריך לבדוק את עצמו וכל גוף צריך לבדוק את עצמו. כל פרויקט כזה, כל שיפור כזה, צריך איך הוא יגיע עד הקשיש.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני מסכים עם הדברים.
נדיה טטרנקו:
אני מייצגת כאן אוכלוסייה מנחל בקע כאשר יותר משליש תושבי השכונה הם אנשים קשישים שבנוסף לכל הקשיים שהועלו כאן יש להם קשיים כי השכונה רחוקה מהעיר, אין שם שירותים ודברים יסודיים להם אנשים זקוקים, ועברה שנה בה נלחמנו בעירייה עד שסוף סוף התקיימה ישיבה אצל ראש העיר. בישיבה נאמר שיש הרבה בעיות, אולי יידחו את הטיפול בהן ואולי יטפלו בהן אחרי החגים.
אני מבקשת את התערבות הוועדה. אתה פנית לעיריית באר-שבע. אני מבקשת את הוועדה לשים לב ולתת יד לקשישים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
שם היה אדם מעמידר שהוא דובר רוסית.
נדיה טטרנקו:
נכון. בסופו של דבר הוסדרו היחסים עם עמידר אבל מחודש מרץ אין בעמידר מנהל בבאר-שבע בכלל כך שאין עם מי לדבר. ערכו שיפוצים בשליש מהבתים והדיירים היו במצב קשה ומאוד סבלו. היו כאלה שהיו מרוצים מהשיפוצים אבל זה היה משהו נוראי. אין המשך לכך. אנשים מזדקנים אבל שום דבר לא נעשה לטובתם.
אני מקבלת פניות רבות מכל רחבי הארץ. נוצר מצב שהקשישים חיים בנפרד מילדיהם ויש כאלה שמגיעים למצב שהם לא יכולים לטפל בעצמם ולכן הם מבקשים מקום בהוסטל או בבית אבות, אבל מבקשים שהמקום יהיה קרוב למגורי הילדים שלהם. את הבעיה הזאת אין אפשרות לפתור.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אין מה לעשות אם אין הוסטל שקרוב למקום מגורי הילדים.
נדיה טטרנקו:
אני מקבלת פניות מאנשים שנמצאים במצבים שונים. קיבלתי למשל פנייה מאשדוד ממישהו שרוצה לעבור לבאר-שבע, מישהו רוצה לעבור מבאר-שבע לאשדוד וכולי. הפקידים לא דוברים רוסית ואין להם סבלנות לדבר עם האנשים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
מישהו צריך לעזור. משרד הרווחה מוכן לעזור?
זהבה וייזר:
במשרד הרווחה יש אנשים שהם דוברי רוסית ואין שום בעיה. אנחנו מוכנים.
נדיה טטרנקו:
כל יום אני מקבלת עשרות פניות ובקשות לעזרה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
תעבירי אותן לוועדה.
זהבה וייזר:
הכוונה היא לדיור מוגן ולא לבתי אבות.
נדיה טטרנקו:
יש כל מיני מצבים של אנשים.
זהבה וייזר:
לגבי בתי אבות, יש עודף מיטות בכל הארץ – באשדוד, בבאר-שבע, בצפון ובדרום. צריך לפנות למחלקה המקומית לשירותים חברתיים של העירייה והם ימצאו את הפתרון.
נדיה טטרנקו:
אני יודעת שיש גם די מקומות במקבצי דיור אבל זאת בעיה לאנשים המסכנים להגיע לשם בלי שפה.
זהבה וייזר:
בכל מקום בדרך כלל יש מתורגמן. יכול להיות שהם לא יודעים לפנות למקום הנכון.
נדיה טטרנקו:
בבאר-שבע שהיא עיר די גדולה אין מנהל עמידר ואין עם מי לדבר.
זהבה וייזר:
אבל זה לא קשור לעמידר.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתם לא פונים לכתובת הנכונה. אתם צריכים לפנות לרווחה.
נדיה טטרנקו:
אני מתכוונת לשאלות השונות.
אילה שפירא:
בבאר-שבע אין בעיה עם השפה הרוסית.
קריאה:
יכול להיות שאין דיור מוגן באזור המגורים.
זהבה וייזר:
נדיה מדברת על בתי אבות.
נדיה טטרנקו:
גם דיור מוגן.
זהבה וייזר:
דיור מוגן זה קצת בעיה כי יש תור, אבל לבתי אבות, במקרים היותר קשים של אנשים שהם צריכים עזרה הרבה יותר גדולה, דווקא לגבי בתי אבות לאנשים נזקקים יותר, אין בעיה.
קריאה:
גם לגבי עצמאים אין בעיה.
זהבה וייזר:
לגבי דיור מוגן יש בעיה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
צריך לפנות למשרד הרווחה ולא לעמידר.
זהבה וייזר:
לא למשרד הרווחה אלא לעירייה המקומית, למחלקה לשירותים חברתיים.
יורי ליאחוביצקי:
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת מכובדים, מכובדיי. אני נמצא בישיבות האלו מטעם עיריית בת-ים כמדען, היסטוריון, ממונה על ענייני ניצולי השואה בעירייה וכמנהל מוסד עירוני לזיכרון השואה. אני משתתף בישיבות הוועדות רק בנושאים הקשורים לניצולי השואה.
אני רוצה להתייחס לקבוצת הקשישים שאמרה חברת הכנסת סולודקין שעכשיו היא נקראת קבוצת פליטי השואה. זה אמנם נוסח חדש, אבל יש לזה משמעות. כמו תמיד בדיאלקטיקה, בנושא כל כך קשה וחשוב, יש כמה דרכים למצוא פתרון. דרך אחת היא הפגנות, והשתתפנו לפני שבועיים בהפגנה כאשר מדובר במאבק פוליטי שגם הוא ייתן תוצאות. דרך שנייה היא כפי שאמרה חברת הכנסת סולודקין, ואלה הם החוקים. אני חושב שזה מאוד חשוב. מה שאנחנו עושים עכשיו בהפגנות מאוד חשוב כדי להעלות את קצבאות הזקנה של פליטי השואה וזה היה על בסיס העלאה כללית של קצבאות הזקנה לכל הקשישים במדינת ישראל. אחר כך אפשר לתת תוספות לקבוצות מסוימות. במציאות זה כמו מלחמה, כאשר קבוצה אחת הלכה ולקחה משהו.
היו"ר מיכאל נודלמן:
ניצולי השואה, כולם קשישים.
יורי ליאחוביצקי:
אנחנו המלצנו לממשלה להעלות את קצבאות הזקנה עד 60 אחוזים מהשכר הממוצע, כפי שקיים באירופה. אם זה היה המצב, אולי לא היה צורך להוסיף לקבוצות השונות.
הדרך השנייה, כאמור, היא באמצעות חוק לגבי מעמד פליטי השואה. חוץ מקצבאות זקנה, יש משמעות גדולה בנושא הזה. זה אומר זיכרון, עדויות, פעילות בקרב האנשים האלה, וצריך להיות סטטוס שלא קשור רק לקצבאות זקנה.
חילקנו עכשיו חומר ואנחנו מקווים שלאחר שחבר כנסת אחד שנתן הסכמה להגיש את הצעת החוק הזאת יקרה מה שקרה עם אסירי הגטו.
אברהם צ'רנפולסקי:
אני סגן יושב-ראש תנועת חזית הכבוד שפועלת בתחום הגנת זכויות של גמלאים עולים. עתה, כאשר אנחנו מציינים את יום הקשיש הבינלאומי, מול משרד ראש-הממשלה מפגינים נציגי ארגונים שלנו, ניצולי השואה והקשישים, והם מפגינים נגד מדיניות ממשלתית כלפי העולים החדשים שהם גמלאים ועולים חדשים שבאו ארצה בגילאי 45 פלוס וצברו פנסיה כל כך קטנה שלא מאפשרת להם לשלם עבור המשכנתאות שהם לקחו. במשך השנים האחרונות אנחנו לא רואים שינויים משמעותיים במדיניות הממשלה.
יותר מכך. השנה, באפריל, הגיש ראש המועצה הלאומית לכלכלה, פרופסור עמנואל טרכטנברג, לראש-הממשלה ולציבור הרחב מסמך שנקרא אג'נדה כלכלית וחברתית לשנת 2008-2010, מסמך שמהווה את מדיניות המאבק בעוני. במסמך הזה הוא מגלה שיש רק שני מוקדים לעוני כאשר מוקד אחד הוא המגזר הערבי והמוקד השני הוא המגזר החרדי. אין אפילו ולו מילה אחת לגבי הקשישים העולים. אין מילה אחת לגבי עולים שמקבלים השלמת הכנסה, עולים ש-80 אלף מהם נמצאים עכשיו מתחת לקו העוני. לא לוקחים בחשבון שבקרב העולים החדשים יש כ-20 אחוזים עולים שלא יכולים לשלם עבור טלפון, 81 אחוזים מהם הם מקבלי השלמת הכנסה ומדווחים על מצב בריאות לא טוב. אנחנו מדברים על 81 אחוזים מהקשישים האלה. בקרב העולים החדשים כ-30 אחוזים מקבלי השלמת הכנסה והם לא יכולים לשלם שכר דירה.
אם אנחנו מנתחים את התקציב הדרוש למשפחה, מתברר שמחצית מקצבת הזקנה והשלמת הכנסה משולמת עבור שכר דירה. צריך לקחת בחשבון שהם גם משלמים עבור תרופות, עבור נסיעות ועוד דברים, ולאחר כל זה, נשאר להם לחיים ולמזון לא יותר מאשר 500 שקלים לזוג לחודש. זה מצב חמור ביותר.
כאשר אנחנו מדברים על מדיניות ממשלתית, יש להדגיש את האדישות שקיימת בקרב ממשלת ישראל. לא מזמן נפגשנו עם צוות של המועצה הלאומית לכלכלה בראשו עומד פרופסור עמנואל טרכטנברג. בשיחות אתם התברר שהם לא יודעים בוודאות את מצבם של גמלאים עולים. הם שאלו אותנו כמה מהגמלאים העולים משלמים עבור המשכנתאות. הם שאלו אותנו כאילו אין כתובת אחרת, כאילו הם לא יכולים לפנות למשרד השיכון ולקבל שם את המידע.
בושה וחרפה שבמצב שגרמניה מכירה בניצולי השואה כאנשים שברחו מהנאצים ואיבדו את כל רכושם, איבדו קרובי משפחה וחיו במשך ארבע שנים בזמן מלחמת העולם השנייה במצוקה, ואילו ממשלת ישראל מגדירה אותם כפליטים ולא כניצולי שואה. זאת בושה וחרפה.
כל הפניות שלנו – והיו פניות רבות לראש-הממשלה ואף נפגשנו אתו, עם שרים ועם חברי כנסת – נשארו ללא מענה. בימים אלה אנחנו מגישים לראש-הממשלה מכתב ובו מצוינות הדרישות שלנו.
אני רוצה להביע תקווה שחברי הכנסת יעשו מעשים משמעתיים על מנת לשפר את מצבם של הגמלאים העולים.
סמיון ורמן:
(דבריו מתורגמים מרוסית לעברית).
לפני כחמש שנים התקיים דיון בכנסת בנושא הזה. חילקתי לכם את הניירת בנושא שנדון אז. בדיון שנוהל בראשותו של חבר הכנסת צבי הנדל נאמר שבמידה והנושא הזה יגיע לבית-הדין העולמי, למדינת ישראל ייגרם נזק תדמיתי קשה. פנינו לכל הגורמים האפשריים בארץ ובחוץ לארץ אבל הדבר לא קודם ולכן נאלצנו להגיש תביעה משפטית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. כ-18 ארגזים הלכו לאיבוד במשך הדיונים שהתקיימו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.
לאחרונה נודע לנו שממשלת גרמניה הקציבה סכום של כמיליארד יורו, פיצוי לפליטי השואה. אני מוחה על כך שמצד אחד ממשלת גרמניה מקבלת את התביעות והטענות שלנו ומאשרת את הפיצויים, אבל מצד שני ראש-ממשלת ישראל, על סמך המסמך שהכינו לו גורמים אינטרסנטיים, לא מקבל זאת. פניות רבות לממשלות ישראל לדורותיהם, לחברי כנסת ולגורמים נוספים בכירים במדינה לא הועילו.
אנחנו לא מתכוונים לאבד את הסטטוס ואת ההכרה בנו מצד המדינה שהשמידה שישה מיליון מבני עמנו. נעשתה כאן אפליה בין הקבוצות שהכירו בהן והן קיבלו פיצויים מגרמניה לבין האוכלוסייה שלא קיבלה. כאשר קיבלו את הפיצויים ביישובי קווי קו העימות בצפון, כולם סבלו מה קטיושות, ואלה שקיבלו מגרמניה פיצויים, קיבלו הטבות נוספות, ואלה שלא קיבלו, נשארו בלי הטבות.
אני חושב שראש הממשלה אולמרט עשה טעות פוליטית שלא תועיל לו. אני מצהיר ואומר שאם הדברים יישארו על כנם, נשקול לפנות לבג"ץ.
היו"ר מיכאל נודלמן:
מספיק. לממשלה יש סדר עדיפות ויש לה תקציבים. אני תומך בכך שמהתחלה נתנו הטבות לניצולי השואה שהיו במחנות הריכוז ובגטאות ואחר כך עומדים בתור אלה שהיו בשטחים הכבושים על ידי גרמניה, ועכשיו שני חברי ועדה – מרינה סולודקין וזאב אלקין – צריכים להיפגש עם ועדה שדנה כל הזמן בנושאים השונים הקשורים בניצולי השואה. אכן ממשלת גרמניה נתנה עוד כסף לממשלת ישראל עבור ניצולי השואה וצריך לדאוג שהכסף הזה ילך לפליטים. הממשלה לא חוששת וגם הכנסת לא חוששת. הכנסת דואגת לאינטרסים שלכם אבל היא לא יכולה להדפיס כסף באיזשהו מפעל. לכן הכל מתבצע בשלבים ואני מברך את הממשלה שאחרי שנת 1953 התחילה בתהליך תשלומים לניצולי השואה ואכן בשנת 2008 הגיע התור שלהם. המצב יותר גרוע בקרב הקשישים שלא מקבלים והם לא היו ניצולי שואה אלא קשישים שהגיעו למדינת ישראל.
קריאה:
יש גם קשישים ותיקים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
יש גם קשישים ותיקים שלא מקבלים. פנו אלי ותיקים שהגיעו ארצה בשנת 1972 ועבדו ועכשיו מקבלים פנסיה בגובה של 1,200 שקלים.
קריאה:
יש כאלה שלא מקבלים בכלל.
היו"ר מיכאל נודלמן:
כאמור, אנחנו ועדת העלייה והקליטה ואנחנו צריכים להגן על העולים.
אורה חריש:
אני רוצה לציין שאחרי מספר שנים שהתאמצנו כל כך, בשיתוף עם משרד הגמלאים ומשרד השיכון, קיבלנו תקציב של 35 מיליון שקלים לשיפוץ 1,400 יחידות דיור בהוסטלים ישנים שבטיפול חברת עמידר. הכסף הזה נועד לשפץ את הבתים גם חיצונית, גם פנימית, וגם את הדירות של הקשישים, דבר שיביא לרווחת הקשישים. בהזדמנות זאת גם נחתים את החברה על חוזה ניהול כך שהיא תנהל את הבתים כפי שמנוהלים כל הבתים החדשים של גיל הזהב.
אחוז גדול של הדיירים שגרים שם, למעלה מ-50 אחוזים, הם עולים חדשים קשישים. התקציב התקבל ואפשר לומר שבתחילת 2008 נצא לדרך. אני רוצה לציין שקרן התביעות משתתפת בפרויקט בסכום של 7 מיליון שקלים שהם באים בנוסף ל-35 מיליון שקלים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
הוועדה ביקרה בנחל בקע ושם ראינו תנאים בהם אדם לא יכול לחיות.
אורה חריש:
שמעתי על נחל בקע. לפני 10 שנים חשבנו לקחת את הפרויקט הזה של נחל בקע ולהפוך אותו לדיור מוגן אבל מכל מיני סיבות – גם בגלל העירייה וגם עקב כל מיני תקלות – לא הצלחנו לעשות את זה. שמעתי את הגברת ואנחנו נבדוק ונראה מה אפשר לעשות.
היו"ר מיכאל נודלמן:
המצב שם גרוע מאוד.
אורה חריש:
נאמר שאין מנהל לחברת עמידר, אבל גם אם אין מנהל, יש סגן שהוא ממלא את מקומו. הטענה לא ברורה, אבל היא תיבדק על-ידינו.
היו"ר מיכאל נודלמן:
הוועדה הגיעה להסכם לפיו הם ישלמו לבנקים ריבית פחותה ממה ששילמו קודם.
אורה חריש:
באיזשהו שלב הרבה דיירים רצו לקנות את הדירות. אם זה היה דיור מוגן, הם לא היו יכולים לקנות את הדירות ולכן לא רצינו למנוע מהם לקנות. זה אחד הדברים שמנע מאתנו להקים שם דיור מוגן. צריך להחליט, או שאנשים הם בעלי דירה או שהם בדיור מוגן.
קריאה:
יש איזה שהם קריטריונים? עם כל הכבוד, 42 מיליון שקלים לא יכסו את זה.
אורה חריש:
יש קריטריונים ויש תוכנית עבודה.
קריאה:
אותרו המקומות.
דנה גורדון:
יושב-ראש הוועדה ביקש לדעת באיזה אזורים זה יהיה.
אורה חריש:
בכל הארץ, מהצפון עד הדרום.
היו"ר מיכאל נודלמן:
נמצא כאן נציג ממכון ברוקדייל. אתה יכול לומר לנו מה אתם כחוקרים רואים? אנחנו כאן פוליטיקאים, פקידים ממשלתיים ולכל אחד יש את האינטרס שלו, אבל אתם צריכים להיות נייטרליים.
שמואל בר:
לפי הנתונים שאנחנו אוספים בצורה שיטתית, וזה גם מופיע בשנתון הקשישים בישראל, אנחנו מציגים נתונים השוואתיים לגבי אוכלוסיית העולים בהשוואה לאוכלוסיית הוותיקים. בגדול אנחנו יודעים שבאמת יש לא מעט קשיים. העולים, גם מבחינה אובייקטיבית וגם מבחינה סובייקטיבית, מרגישים פחות שבעי רצון בהרבה תחומים והם בסך הכל מדווחים על יותר בעיות בריאות, אם כי הם משתמשים פחות בשירותי בריאות. אחד הדברים האופטימיים יותר שאפשר לומר הוא שעם הזמן, עם יותר ותק בארץ, הדברים משתפרים גם בממד האובייקטיבי וגם בממד הסובייקטיבי. ההרגשה שלהם יותר טובה ככל שעולה הוותק בארץ וזה בהחלט נותן מקום לאופטימיות. זה לא אומר שהכל בסדר וכמובן יש עוד הרבה דברים שיש לשפר, אבל אנחנו עוקבים אחרי המקומות האלה באופן שוטף ונשמח גם לדווח לוועדה ולכל הגורמים הממשלתיים והאחרים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
לעולים יש עוד מקור לעזרה וזה מתן הפנסיה במדינות מהן הם מגיעים. הוועדה כבר במשך כמה שנים עובדת בנושא הזה ויש טיוטות של הסכמים עם אוקראינה, עם קזחסטאן ועוד. הוועדה עבדה ובסופו של דבר הגיעה לשלב בו הממשלה צריכה להיכנס. לדבר עם פרלמנטים ועם שרים בחוץ לארץ, זה אפשרי, אבל כאשר יש טיוטה וצריך לחתום עליה ראש-הממשלה, כמו לדוגמה באוקראינה, יכול לחתום עליה או ראש-ממשלה או שרת החוץ. לפני חצי שנה שלחנו מכתב לראש-הממשלה וביקשנו להקים ועדה בין-משרדית שתדון בפנסיות מהמדינות מהן הגיעו העולים. פועלת ועדה בין-משרדית שבראשה עומד השר ליברמן כי הוא דובר את השפה הרוסית וחברי הוועדה היא שרת החוץ, שר האוצר ועוד כמה שרים. בפנינו מונחים ההסכמים אליהם הגיעה הוועדה. במדינות בהן אין דמוקרטיה כפי שצריך להיות אלא יש נשיא שאם הוא מאשר, זה יאושר. אוקראינה קצת בעייתית כי שם כל חצי שנה השלטון מתחלף וגם עכשיו אנחנו מחכים לשלטון החדש, אז השר ליברמן ייסע לשם וינסה לחתום על הסכמים כאלה.
אני חושב שמצב העולים הקשישים הוא גרוע. אם 50 אחוזים מהם מתחת לקו העוני, זה אומר שגם המדינה וגם החברה לא דואגת לקשישים האלה. יש איזושהי התקדמות עם ניצולי השואה ושר הרווחה אכן עשה מאמצים גדולים כדי לפתור את הבעיה שלהם. אני חושב שגם הקשישים צריכים עזרה מהמדינה כי הם קשישים. יש הרבה גופים שזקוקים לעזרה – מדענים וכולי – אבל יש שתי קבוצות כאשר בעדיפות שלי נמצאים הילדים ולא הקשישים, אבל היום אנחנו מציינים את יום הקשיש וצריך לציין שהקשישים צריכים עזרה. הילדים הם עתיד המדינה ושם המצב יותר גרוע מהמצב שקיים אצל הקשישים.
אני בטוח שקשישים עולים צריכים להוות קבוצה נפרדת. זה נותן לממשלה ולמשרדים השונים הרגשה שצריכים לדאוג לקבוצה מסוימת. כאשר דואגים לכולם – ולא תמיד לממשלה יש כסף – אף אחד לא מקבל שום דבר משמעותי. אם העולים החדשים הקשישים יהיו כקבוצה נפרדת, יש סיכוי שיהיה יותר קל לעזור להם.
אנחנו נשלח מכתב לראש-הממשלה. אני מקבל את דברי משרד הבריאות. אני יודע על אנשים שאין להם סטטוס אבל אנחנו מדינה דמוקרטית והומנית. כל פעם יש מקרה של אב או אם בלי סטטוס שנכנסים לבית החולים ובאמת אנחנו לא יכולים לזרוק אדם קשיש וחולה. קורה שאותו אדם לא מבוטח ואז נוצרת בעיה. גם בנושא הזה נכתוב מכתב לשר האוצר ואני גם אשוחח אתו כדי שתהיה רזרבה מסוימת למקרים כאלה. בישראל יש מסורת. יש חוק וטרנים שמקבלים הנחות בתרופות, אבל כסף לא מעבירים לקופות החולים עבור התרופות האלה. גם כאן זה קורה. זה לא בסדר, כי אם יש חוק, הממשלה צריכה לממן אותו.
אני חושב שחשוב מאוד לדון באלה שהם לא קשישים אבל הגיעו אחרי גיל 45. אתם יודעים שאחרי גיל 45 אי אפשר לקבל עבודה קבועה אלא מזדמנת. אין חוק פנסיה חובה ולכן אחרי 15-20 שנים הממשלה מקבלת לידיה קבוצה גדולה של אנשים שצריכים עזרה כי הם במצב גרוע מאוד. אנחנו חושבים שעכשיו צריך לפתור את הבעיה הזאת.
משרד החוץ לא עוזר לנו בנושא הפנסיה. הייתה מסורת שישראל לא יכולה לפנות למדינות ברית-המועצות אבל הצלחנו לשבור את המסורת הזאת והוקמה ועדה בין-משרדית שבראשה עומד השר ליברמן, אדם שבדברים כאלה הוא חזק. אנחנו מקווים שגם כאן תהיה הצלחה ותתקבל תוספת לקשישים.
אני מודה לכולכם. תודה רבה שבאתם לכאן, שהתבטאתם מהלב והתייחסתם לבעיות האלה, בעיות אותן אנחנו צריכים לפתור ביחד.
קריאה:
(הדברים מתורגמים מרוסית לעברית).
אנחנו מדברים על קצבאות זקנה לפנסיונרים ואני רוצה לומר כמה מלים בנושא. היה מצב שלקחו מהפנסיה של הקשישים 30 שקלים בחודש.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני מודה לכם.
הישיבה ננעלה בשעה 11:05