פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 273
מישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ח באלול התשס"ז (11 בספטמבר 2007), שעה 10:30
סדר היום: הצעת חוק הספריה הלאומית, התשס"ו-2005
נכחו:
חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר
אריה אלדד
זאב אלקין
שמואל הלפרט
יוסף שגאל
מוזמנים: מירב שביב - סמנכ"ל תקציבים, מל"ג
מוטי שחר - לשכה משפטית, מל"ג
גלי גרוס - משרד המשפטים
גו'ש גולדשמיט - משרד הפנים
מאיר בן שטרית - ס/מנהל אגף שומה וגביה, עיריית ירושלים
פפי יקירביץ - יועמ"ש, האוניברסיטה העברית
ענת טל - לשכה מפשטית, האוניברסיטה העברית
שמואל הר נוי - מנכ"ל הספריה הלאומית
דוד בלומברג - יו"ר ההנהלה הציבורית, הספריה הלאומית
רוזלין דיוק - ס/מנהל הספריה הלאומית
קרל פוזי - הספריה הלאומית
טנה שפניץ - הספריה הלאומית
אליזבט פרידמן - הספריה הלאומית
רבקה שויקי - הספריה הלאומית
דינה אורדן - אגודת הקוראים
נדיה זלדס - אגודת הקוראים
ייעוץ משפטי: מרב ישראלי
מנהלת הוועדה: יהודית גידלי
קצרנית פרלמנטרית: רויטל יפרח
הצעת חוק הספריה הלאומית, התשס"זו-2005
היו"ר מיכאל מלכיאור:
שלום לכולם. היום הרת עולם זה לא רק הריון אלא סיום של הריון. אנחנו מקווים בע"ה ובהרבה כוחות לסיים את המלאכה שלנו. עקבתי בענין רב אחרי המו"מ שנעשה בשקידה וברצינות על ידי כל הכוחות בכלל הנושאים, ושמחתי לראות שעם לחץ מאוד מתון מצידנו והרבה רצון של האוניברסיטה ושל משרדי הממשלה והוועדה של הספריה, כמעט כל הנושאים הגיעו לסיכומים ויש עוד דברים שצריך להגיע לגביהם לסיכום אבל הם לא קשורים לחקיקה. קיבלתי בשורה אתמול מחיים הלפרין, לגבי המו"מ בנושא הכספי, שזה ודאי מו"מ חשוב וחיוני אבל גם אמרתי לו שמאחר וזה לא צריך להיות חלק מהחוק, זה חייב להיות וזה חייב להגיע לסיכום. אבל מאחר ויש כבר יותר מראשית של סיכומים, הדברים הולכים ונסגרים גם בתחום הזה, אני לא חושב שאנחנו צריכים להעלות את זה על השולחן היום. צריך לדעת שזה נמצא ברקע ושיש מהלך שמוביל לקראת הסוף ולקראת סוף טוב והסכמה, שבאמת באה בעקבות רצון טוב של כל הגורמים להגיע לסיכומים. אלה הדברים העקרוניים ואנחנו רוצים לסיים את הפרטים.
גלי גרוס:
אם אפשר, בהקשר של מה שאמרת קודם: כל מה שאמרת מקובל וגם אני קיבלתי עדכון ואנחנו לא מעורבים בדברים ויש התקדמות מאוד יפה, אבל עדין צריך לסגור את הקצוות. פורמאלית, וזה לא מונע את הדיון היום ואת ההצבעה היום, עמדת ועדת שרים היתה שעד שלא נסגור את כל הסוגיות, הממשלה לא תומכת. אנחנו מקווים, לפי לוח הזמנים שנמסר לנו, שעד שזה יעלה למליאה, שמילא זה אמור להיות בעוד תקופה מסוימת, הנקודות האלה יסגרו ולכן גם פורמאלית תהיה תמיכת ממשלה ואם לא, אפשר יהיה לחכות שבוע או משהו כזה כדי שכל הקצוות יסגרו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
נשמח לעשות את זה בלי תמיכת ממשלה. סתם... בחוק הזה, אני לא מתחייב שכך זה יהיה בחוקים אחרים, נעשה את זה רק בהסכמת כל הגורמים ולכן, אני שמח שזה הולך לקראת סגירה ואני לא רואה מניעה שנוכל היום לסכם ולהצביע. זאת תהיה זכות גדולה ואני שמח שהיה לנו חלק לא מבוטל בזכות הזאת.
מרב ישראלי:
כיוון שנעשתה הרבה מאוד עבודה ויש סעיפים חדשים וסעיפים שהיינו אמורים לסגור אותם, אני מציעה שנעבור מהתחלה על הצעת החוק, ואני אגיד איפה יש שינויים.
בהגדרה של "אוסף": גלי, נשאר לכם הענין של הפריטים/נכסים. את זה נסגור סופית, מה המינוח המתאים. הוספו כל מיני הגדרות וזה טכני ולכן אני לא עוברת על זה. גם ההגדרה של "נכס" היא באותו ענין ניסוחי.
הדבר הראשון שרצינו להעלות היום: בסעיף 4, "תפקידי הספריה הלאומית", 1 זה לאסוף לשמר ולטפח וב-2 יש את הנושא של העמדה לרשות הציבור של אוספי הספריה. כאן יש בקשה. כרגע כתוב כך: "[להעמיד לרשות הציבור את אוספי הספריה, במגמה] לאפשר לציבור, בישראל ומחוצה לה, נגישות הולמת וסבירה לאוספי הספריה, בין השאר באמצעים טכנולוגים מתקדמים." אולי תסבירו את החשש שלכם. יש פה גם הצעה חלופית: לאפשר לציבור בישראל, בלי הסוגריים.
שמואל הר נוי:
הנושא של נגישות לציבור והעמדה לציבור הם שני מושגים שמחייבים חשיבה, כי יש דברים שלא נוכל להעמיד לציבור אלא נצטרך לאפשר לציבור. אני חושב ש"להעמיד לציבור" רחוק מדי ואנחנו מבקשים שזה יהיה "להנגיש לציבור", שתהיה אפשרות הנגשה לציבור. "להעמיד לציבור" זה הרבה יותר חזק ויש לנו אוצרות שמה לעשות? מחר יבוא מישהו ויגיד אתם צריכים להעמיד את זה לרשותי, אני חלק מהציבור, וכאן יכולה להיות בעיה. אז בהחלט נעשה את המקסימום אבל שזה יהיה בהנגשה. זה גם מה שממליץ השופט זמיר, ויש את הניסוח.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני לא חושב שיש במשמעות הסעיף מה שאתם חוששים ממנו, בפרט שזה כתוב במגמה לאפשר. גם העמדה זה במגמה לאפשר הנגשה ולכן, מוסבר בסעיף בהחלט, כפי שהוא מנוסח, אבל אם אתם כל כך חוששים מזה, לא על זה יקום וייפול דבר...
טנה שפניץ:
אנחנו מאוד חוששים, אתמול פרופסור זמיר עוד דיבר אתי והוא חושב שזה עלול לסבך וזה לא דרוש.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אין צורך להוסיף מלים כשיש הסכמה. נשאיר את זה ככה.
שמואל הר נוי:
מוחקים את הסוגרים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ומתחילים בלאפשר. זה קצת מוזר...
מרב ישראלי:
אני חשבתי שאולי יהיה: להעמיד לרשות הציבור... באמצעות מתן אפשרות לציבור במקום "במגמה".
שמואל הר נוי:
זה מסבך.
מרב ישראלי:
זה נראה לי אחד מהתפקידים של הספריה. "לאפשר לציבור" זה קצת חלש מדי. הרעיון הוא שזו ספריה ציבורית.
דוד בלומברג:
אסור לנו פה להתפרק מהנכסים באמצעות הדרך הזאת. הספריה הלאומית היא לא ספריה ציבורית לכל דבר.
מרב ישראלי:
התכוונתי במובן של ספריה לאומית...
דוד בלומברג:
ספריות לאומיות בעולם נוהגות לשמר את הרכוש שלהן ולגרום לזה שגם תשארנה נגישות כשהן מנגישות דברים והם אומרים: הואל ובוא לראות את הדברים.
מרב ישראלי:
אין מחלוקת על עצם הענין. בסדר?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו משאירים את זה כך.
מרב ישראלי:
לתשומת הלב, בסעיף 4(3), אחרי המילים "בתחומי הרוח" המילה "והחברה". אתם רוצים להסביר מדוע?
דוד בלומברג:
בהתאם לדוח ועדת זמיר, אנחנו מדברים על מדעי הרוח. לגבי מדעי החברה, יש ספרית מחקר אחרת של האוניברסיטה העברית. המטרה, בהיבט של האוניברסיטה העברית, זה ספריית מדעי הרוח. המשמעות של תוספת המילה "חברה" היא מאוד רחבה ולא בסקופ של הספריה.
מרב ישראלי:
הסיפא מתייחס לחלק השני.
שמואל הר נוי:
הוא מרחיב.
טנה שפניץ:
זה יורד מהאחריות של האוניברסיטה וגם כאן האוניברסיטה לא ביקשה את זה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בסדר, לכן זה הושמט.
מרב ישראלי:
סעיף 6, אני אקריא כי היה שינוי בנוסח...
טנה שפניץ:
פרופסור זמיר הציע אולי להוריד את המלים "לפי בקשה" ככל שתמצא חברת הספריה הלאומית. לדעתו, זה אחד התפקידים של הספריה לייעץ לספריות אחרות והן לא חייבות לקבל את הצעתה. לכן, הוא מציע להעניק גם ייעוץ לספריות אחרות, גם אם אין בקשה מפורשת. לא צריך את הבקשה?
שמואל הר נוי:
אפשר להוריד את הבקשה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה מחזק את זה קצת.
שמואל הר נוי:
אז אמרנו שזה להעביר את הזקנה את הכביש...
טנה שפניץ:
עכשיו מעבירים אותה יותר בעדינות. בסעיף 4(7), הוא הציע להוסיף שזה יהיה בישראל ובמדינות אחרות. זאת היתה הכוונה, לקיים קשרים עם ספריות וארכיונים וכולי.
מרב ישראלי:
אבל זה מוסדר ב-4(6). אחד בישראל והשני היה אמור להיות בחו"ל... זה ייעוץ לעומת קשר ולא נראה לי שיש בעיה עם זה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יש ספריות שהן לא של יהודים...
טנה שפניץ:
גם וגם. בישראל ובמדינות אחרות.
מוטי שחר:
מוסדות תרבות וחינוך בישראל, זה ממש לא היה בסעיף. כמו שגלי אמרה, את הסעיף של ישראל אפשר להכניס שם.
טנה שפניץ:
האם יש למישהו התנגדות שהספריה תקיים קשר עם ספריות ציבוריות, ארכיונים וכולי?
מרב ישראלי:
אני מזכירה לכם שבסעיף (5) הורדנו את המוסדות והשארנו רק את התלמידים.
גלי גרוס:
סעיף 4(6) הוא הרבה יותר רחב, הוא אפילו לא אומר למי.
מרב ישראלי:
אבל ייעוץ זה לא כמו קיום קשר. אפשר להוסיף ב-4(6)...
שמואל הר נוי:
אפשר להוסיף "בישראל ובמדינות אחרות".
מרב ישראלי:
היתה לכם בעיה עם מוסדות החינוך והורדנו את זה בסעיף קודם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אמרנו ספציפית לגבי הקהילות היהודיות ב-4(6). לפני כן, אפשר לכתוב "בישראל וברחבי העולם" או משהו דומה. ב-4(7). כתוב שם.
מרב ישראלי:
רק במדינות אחרות.
מוטי שחר:
כיוון שכל השאר הוסדרו בסעיפים 4,5,6.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
די, מספיק. הכל כתוב פה.
גלי גרוס:
אז כן כותבים או לא?
מרב ישראלי:
לא. (7) אמור להיות קשר עם העולם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בחזרה לסעיף (6). אנחנו לא פותחים הכל מחדש.
מרב ישראלי:
פה עשינו הבהרה ניסוחית לגבי מעמד החברה. גם ב-(7) יש ניסוח חדש: "במילוי תפקידיה תפעל חברת הספריה הלאומית באופן עצמאי והיא תהיה בת חורין לכלכ כטוב בעיניה, את ענייניה במסגרת תקנונה ותקציבה, ובכפוף להוראות חוק זה והתקנות לפיו".
הסעיף של המניות גם נוסח מחדש ואקרא אותו, וגלי תסביר. אז היתה בעיה של מניות רדומות והיו כל מיני טענות. נעשה הסדר אחר, בעקבות ייעוץ שהתקבל ממומחים לדיני חברות וגלי תסביר אותו.
"8. (א) המניות בחברת הספריה הלאומית יהיו בבעלות המנויים בפסקאות (1) עד (3), בשיעורים המפורטים באותן פסקאות: (1) המדינה – 50 אחוזים מההון הרשום הראשוני; (2) האוניברסיטה העברית בירושלים – 25 אחוזים מההון הרשום הראשוני; (3) מוסדות ממלכתיים או גופים ציבוריים, שעליהם הסכימו המדינה וכן האוניברסיטה העברית בירושלים – כל עוד היא בעלת מניות בחברה – 25 אחוזים מההון הרשום הראשוני; (4) לענין זה, "ההון הרשום הראשוני" – ההון הרשום שיקבע בתקנון החברה במועד תחילת פעולתה. (ב) על אף הוראות סעיף קטן (א) רשאי בעל מניות בחברה להעביר מניותיו למוסדות ממלכתיים או לגופים ציבוריים, ורשאי דירקטוריון החברה להקצות מניות למוסדות או לגופים כאמור, ובלבד שהתקיימו כל אלה: (1) המדינה, וכן האוניברסיטה העברית בירושלים – כל עוד היא בעלת מניות בחברה, הסכימו להעברה או להקצאה לפי העניין; (2) לאחר ההעברה או ההקצאה תמשיך המדינה להחזיק בשיעור המניות הגבוה ביותר. (3) בהקצאת מניות – האסיפה הכללית החליטה על הגדלת ההון הרשום הראשוני של החברה כמשמעותו בסעיף קטן (א), וטרם ההחלטה האמורה הוצגה בפניה עמדת המועצה לענין זה. (ג) המדינה והאוניברסיטה העברית לא יסכימו להעברת מניות או להקצאתן, לגוף ציבורי, לפי סעפים קטנים (א) או (ב), אלא לאחר ששוכנעו כי הגוף הציבורית מתאים לשמש בעל מניות בחברה, וכי הוא בעל יכולת לעמוד בהתחייבויות שנטל על עצמו כבעל מניות; הסכמת המדינה כאמור תינתן בהחלטת הממשלה, במליאתה, לאחר שהוצגה בפניה עמדת החברה." זה דומה להוראות שהיו קודם. "(ד) אין בהוראות סעיף זה כדי למנוע העברה או הקצאה של מניות לפי סעיף זה, בתמורה, בכפוף להוראות כל דין ובכלל זה, סעיף 345טו לחוק החברות. (ה) לא יהיה תוקף להעברה או הקצאה של מניות בחברה, שלא בהתאם להוראות סעיף זה."
גלי גרוס:
המנגנון ששונה הוא יחסית טכני. בגלל שאמרו לנו שמניות שמעולם לא הוקצו, ספק אם הן יכולות להיות "מניות רדומות" כהגדרתן בחוק החברות, הלכנו עם רעיון קצת אחר. בחברה יש הון רשום שהוא סך כל המניות שאפשר להקצות ומתוכו הדירקטוריון מקצה. נניח שההון הרשום הוא 100, הדירקטוריון יכול להקצות עד 100 ואחרי שמגיעים ל-100 האסיפה הכללית צריכה להגיד את ה-100 ל-200 כדי שאפשר יהיה לקצות עוד 100. אנחנו התייחסנו למנגנון שמתייחס להון הרשום, שאומר שבתקנון של החברה חייב להיקבע הון רשום ראשוני, 50 אחוז ממנו ילך למדינה, 25 אחוז לאוניברסיטה ו-25 אחוז לעוד גופים, כפי שיקבע.
מרב ישראלי:
ההקצאה חשובה.
גלי גרוס:
האסיפה הכללית, שבמקרה הזה תהיה בעלי המניות האמיתיים ולא המועצה, תגדיל את ההון הרשום עד כמה שהיא מוצאת לנכון. היא תצטרך לקבל את עמדת המועצה בהקשר הזה ולכן חשבנו שחשוב לה לשמוע את המועצה לגבי הכנסת גורמים נוספים לתוך החברה, ואז, אחרי זה הדירקטוריון יוכל להקצות מתוך ההון הרשום החדש כמה שהוא ימצא לנכון בכפוף להסכמת המדינה והאוניברסיטה, לזה שהמדינה תישאר בעלת השיעור הגדול ביותר של מניות.
מרב ישראלי:
צריך להסביר שזה לא 50 אחוז אלא השיעור הגבוה ביותר בין כלל בעלי המניות. אם יהיו יותר בעלי מניות, לכל אחד יהיה 10 ולה יהיה 30, היא עדין בעל המניות הגודל ביותר.
גלי גרוס:
זה לא שינינו, זה היה במקור כי כבר בהתחלה היא 50 ולכן, כל דילול, כל הקצאה של מניות בהגדרה מורידה אותה מתחת ל-50 והרעיון היה שתישאר הכי גדולה ובעצם "בעלת השליטה", למרות שאין לה שליטה פורמאלית.
עוד סעיף שהוספנו במפורש: קבענו שאם העברה או הקצאה של מניות בניגוד לסעיף הזה או שלא בהתאם לסעיף הזה היא חסרת תוקף, פשוט כדי להבהיר מה שחשבנו שהוא די ברור אבל הוא לא.
פפי יקירביץ:
לא פתרתם את הבעיה שהעלינו בזמנו, שאם האוניברסיטה בשלב כל שהוא תרצה להיפטר מהמניות שלה, היא לא יכולה לעשות את זה.
גלי גרוס:
לא אמרנו שאת לא יכולה לעשות את זה אבל לא קבענו במפורש שאת כן יכולה לעשות את זה. באופן פורמאלי, אם המדינה לא תסכים, אז היא צריכה לעשות זאת משיקולים סבירים. היא לא יכולה שלא להסכים סתם, כי לא בא לה. אם את רוצה להעביר את המניות שלך למישהו אחר, אז מן הסתם המדינה צריכה לראות שהמישהו הזה הוא בסדר והוא יכול לשמש בעל מניות כמו לגבי כל בעל מניות חדש שנכנס. אם יש לך בעיה עם זה שהמדינה מערימה קשיים שלא נראים סבירים ולא משיקולים עניינים, תמיד אפשר לתקוף את המדינה.
פפי יקירביץ:
נכון, אבל זהו איזה שהוא הסדר מאוד יוצא דופן...
גלי גרוס:
כל אחד אחר הוא בדיוק באותו מצב כמו האוניברסיטה. כל גוף ציבורי, הסוכנות, כל גוף אחר שנכנס, גם הוא לא יכול להעביר מניות לאף אחד אחר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תודה רבה. יש הסכמה.
פפי יקירביץ:
בנקודה הזאת אני אצטרך לחזור לכאן.
מרב ישראלי:
אין לחזור, אנחנו מסיימים היום.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בשביל זה קיבלתם הרבה זמן.
מרב ישראלי:
פפי, זה הנוסח שאושר.
סעיף 9 – זה סעיף שנוסח מחדש. אני מזכירה שכדי להרחיק את בעלי המניות ממי שמפעיל את הספריה בפועל, בניגוד למה שקורה בחברה רגילה שבה יש סמכויות מסוימות לאסיפה הכללית באופן כללי, חוץ מדברים ספציפיים כמו שגלי הסבירה קודם בנושא של הקצאת המניות, העבירו בחוק באופן מפורש את הסמכויות שנתונות בדרך כלל לאסיפה כללית בחברה למועצה. הסעיף הזה בא לומר את הדבר הזה רק באופן מפורט, לגבי סמכויות שונות שקבועות בחוק החברות ואקרא אותו.
"הפעלת זכויות בעלי מניות וסמכויות האסיפה הכללית. ההחזקה במניות החברה לא תקנה זכות הצבעה באסיפה הכללית או זכות למנות דירקטור, ויחולו הוראות אלה: (1) המועצה תהווה את האסיפה הכללית של חברת הספריה הלאומית, ובכלל זה תמנה את דירקטוריות החברה, אולם לא תהווה אסיפה כללית לענין הגדלת ההון הרשום של החברה; (2) זכויות ההצבעה באסיפה הכללית, למעט לענין הגדלת ההון הרשום של החברה, יהיו נתונות לחברי המועצה בלבד; יתר הזכויות המוקנות לבעלי מניות לפי חוק החברות יהיו נתונות לחברי המועצה, וזאת בלי לגרוע מזכויות בעלי המניות בחברה לפי הוראות פסקה (3); לענין הפעלת הזכויות כאמור, יראו כל חבר מועצה כמי שיש לו 1/14 מההון המונפק של החברה ומזכויות ההצבעה באסיפה הכללית שלה; (3) ההחזקה במניות החברה תקנה לבעליהן זכויות אלה בלבד:" זה הכלל, שהמועצה מפעילה את סמכות האסיפה הכללית אבל יש זכויות מסוימות ששמרנו לבעלי המניות, כדי שהם עדין יוכלו להיות בתמונה.
גלי גרוס:
רובן זה בנוסף לסמכויות של חברי המועצה והמועצה.
מרב ישראלי:
"(3) ההחזקה במניות החברה תקנה לבעליהן זכויות אלה בלבד: (א) הזכות לעין במסמכי החברה ולדרוש מידע לפי סעיפים 184 עד 187 לחוק החברות; (ב) הזכות לדרוש כינוס המועצה בשבתה כאסיפה הכללית לפי סעיפים 63 עד 65 לחוק החברות, בשינויים המחויבים ובשינויים אלה: (1) הזכות לפי סעיף 63 לחוק החברות תהא נתונה לבעל מניות בחברה, אחד או יותר, שלו 10 אחוזים לפחות ממניות החברה; (2) הזכות לפי סעיף 64 לחוק החברות תהא נתונה לכל אחד מבעלי המניות שדרשו את כינוס האסיפה לפי סעיף 63 לחוק החברות; (ג) הזכות לבקש לכלול נושא בסדר היום של האסיפה הכללית של החברה, לפי סעיף 66 לחוק החברות, בשינויים המחויבים ובשינוי זה: הזכות כאמור תהא נתונה לכל אחד מבעלי המניות בחברה; (ד) זכויות לפי הפרק השלישי לחלק החמישי לחוק החברות;..."
גלי גרוס:
זו הגנה נגזרת.
מרב ישראלי:
"(ה) זכויות משתתף לפי פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, בכפוף להוראות לפי חוק זה; (ו) זכויות הצבעה באסיפה הכללית של החברה לענין הגדלת ההון הרשום; (ז) זכויות אחרות הנתונות לבעל מניות לפי כל דין, שיקבע שר המשפטים, באישור ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת."
גלי גרוס:
הערה ניסוחית: גם בפתיח של 9 כתוב: אחזקה במניות החברה לא תקנה זכות הצבעה באסיפה הכללית למעט כאמור בפסקה לענין הגדלת ההון הרשום, פסקה 3(ו).
מרב ישראלי:
בסדר. סעיף 10, הרכב המועצה. פה היתה הערה של פרופ' זמיר, שנדון בה בענין של הנוסח, איך אנחנו קובעים את המועצה.
דוד בלומברג:
אני בקשתי להכניס את סעיף 3 לפני 2.
גלי גרוס:
בסדר.
מרב ישראלי:
צודק.
זאב אלקין:
שאלה לגבי סעיף 10א(12): יש כאן תשובה בעקבות ההערה שלנו, רק לא על זה דיברנו.
מרב ישראלי:
אני חושבת שזה מה שטל תיקנה לכם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
שינו בנוסח בנושא של העולים, שבמקום שאחת מקבוצות העולים כתוב: הבקיא בתרבות של אחת מקבוצות העולים.
אריה אלדד:
יכול להיות אשכנזי שחוקר את תרבות תימן.
זאב אלקין:
זאת לא היתה הכוונה. כמו שלא כתוב על נציג המגזר הערבי והדרוזי מישהו שבקיא בתרבות ערבית, ואז זה מעביר את זה לזירה אחרת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מבין שזה יתוקן אצל הנסחית.
גלי גרוס:
השאלה מה הכוונה?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אחד מקבוצות העולים. אנחנו לא נגדיר עולים משנה זו או אחרת. אחד מקבוצות העולים במדינת ישראל.
מוטי שחר:
זה גם מי שעלה ב-48. הנסחית לא העלתה פתאום את הרעיון...
זאב אלקין:
גם בניסוח כרגע זה בדיוק אותה בעיה, כי מה זה קבוצות ועלים?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו נוריד את המשפט בסעיף 10א(12): "ואחד לפחות הבקיא בתרבות של אחת מקבוצות העולים".
מרב ישראלי:
אולי אפשר את שני התנאים, הוא גם נמנה על האוכלוסייה הערבית, הדרוזית או הצ'רקסית והוא גם בקיא.
גלי גרוס:
הרעיון היה שהמועצה תיתן ביטוי לתרבויות של העולים ושיהיה לבזה ביטוי במועצה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני לא רוצה לפתוח את זה. מה שאתה שואל לגבי אחד מקבוצות העולים, אתה יכול להגיד שגם בנוסח הזה, האם מי שבקיא בתרבות הוא זה שבא לבכן ב-48 וזה לא הנושא. ברור לגמרי מה אנחנו רוצים.
מרב ישראלי:
אני מנסחת כרגע כך: הנמנה על אחת מקבוצות העולים ובקיא בתרבותה. משהו כזה.
הסעיפים של אי תלות וניגוד עניינים, הענין נפתר?
מירב שביב:
לא שינינו.
מרב ישראלי:
אני אקריא את סעיף 13 כי עשינו פה ניסוחים חדשים: "תקופת כהונה. תקופה כהונתו של חבר מועצה תהיה ארבע שנים, וניתן לשוב ולמנותו לתקופת כהונה נוספת, ואולם תקופת כהונתם של חברי המועצה המנויים בסעיף (10)(א)(1) ו-(2), תהיה כל עוד הם מכהנים בתפקידם; חבר מועצה, למעט עובד המדינה כאמור בסעיף 10(א)(3), שכיהן בה שתי תקופות כהונה ברציפות לא ימונה לתקפות כהונה רצופה נוספת".
גלי גרוס:
אין לנו עדין הסכמה.
מרב ישראלי:
לגבי הפסקת כהונה, אני מזכירה שהיו כמה עילות שזה התפטרות שאוחדה להיות חבר בגוף, הרשעה וכולי. רצו לתת פה אפשרות ליועץ המשפטי לממשלה, אם הוא רואה שדברים לא מתנהלים כראוי לפנות בענין הזה והסעיף אומר כך: "14(ב). בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), רשאי היועץ המשפטי לממשלה לקבוע כי התקיימה עילה להפסקת כהונה המנויה בסעיף קטן (א)(3) או לדרוש ממי שמינה את חבר המעוצה להפסיק את כהונתו בשל עילה כאמור בסעיף קטן (א)(4), אף אם המעוצה לא עשתה כן."
גלי גרוס:
לפי הנחיות היועץ אנחנו צריכים לקבל אישור שאנחנו מוסיפים ליועץ סמכויות ולא הספקנו לקבל את האישור הזה. אם אפשר להשאיר את זה בכפוף להסכמת היועץ, כמובן שזה הכי טוב. אם אי אפשר לעשות כזה דבר, בלית ברירה אנחנו מוכנים גם להוריד את זה. אני לא יכולה להסכים למשהו שמנוגד - -
מרב ישראלי:
זו בעיה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
למה את לא יכולה להרים טלפון ליועץ עכשיו ולקבל אישור?
גלי גרוס:
אליו ישירות אני בטח לא יכולה. ניסיתי לתפוס את העוזרת שלו ולא הצלחתי. אולי עד סוף הדיון אצליח אבל היא צריכה לשאול אותו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא תהיה לו שום בעיה הם זה. צריך להיות מעשיים. אם יש לו בעיה עם זה, נעשה רביזיה. הדבר הזה זו סמכות וזה רק אם המועצה לא עשתה וכולי. אני מציע לקבל את זה כמות שזה, אני מוכן לקחת את הסיכון.
זאב אלקין:
בכל הזמן שהיה, לא היה זמן להשיג אותו?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני בטוח שהם עבדו קשה.
אריה אלדד:
זה באמת לא דבר שיש סיכוי שהוא לא יסכים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
פורמאלית, אני מבין שהוא צריך להגיד "כן". אני מבין אותך.
מרב ישראלי:
אולי עד סוף הדיון בכל זאת תהיה תשובה? גם לגבי סעיף 14א רבתי.
לגבי סעיף 14א אני מקריאה, זה נוסח חדש: "(א) חדל נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים או נשיא האוניברסיטה העברית לכהן כחבר המועצה, יכהן במקומו חבר אחר מבין חברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, שתמנה האקדמיה, או סגן מסגני נשיא האוניברסיטה העברית, שתמנה האוניברסיטה, לפי הענין, והכל, כל עוד לא הוסרה המניעה לכהונתו של חבר המעוצה או לא מונה אדם אחר לתפקיד האמור. (ב) חדל לכהן חבר מחברי המועצה, שאינו מנוי בסעיף קטן (א), או שאינו יכול להתמנות או לכהן בה, יפעל מי שמינה את חבר המועצה למנות חבר מועצה אחר תחתיו."
פפי יקירביץ:
סגן נשיא זה לא טוב. שיהיה רקטור האוניברסיטה. נניח שהנשיא דוחה את הקדנציה שלו ויש נשיא אחר - -
מרב ישראלי:
בדיוק בשביל זה נכלל כל עוד לא זה או לא מונה אדם אחר.
זאב אלקין:
אבל השאלה באיזו סיטואציה הוא חדל לכהן.
קריאות:
• - -
זאב אלקין:
הוא יכול להיות אחד מהמפוטרים בגלל היעדרות רצופה של 3 ישיבות?
מרב ישראלי:
כן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
גם שם יש הגבלות לזה.
מוטי שחר:
למען הסרת ספק, את רקטור האוניברסיטה האוניברסיטה לא צריכה למנות ואפשר למחוק את המלים: שתמנה האוניברסיטה.
מרב ישראלי:
בסדר גמור. אני מורידה את המלים "שתמנה האוניברסיטה".
גלי גרוס:
אתם מתכוונים שהרקטור הוא זה שימנה?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הרקטור לא ימונה על ידי האוניברסיטה כי הוא כבר קיים.
פפי יקירביץ:
נקוה שלא יהיה מצב שאין נשיא ואין רקטור.
מרב ישראלי:
"סדרי עבודתה של המועצה. 15. המועצה תתכנס פעמיים בשנה לפחות, ורשאית היא לקבוע את סדרי עבודתה, ככל שלא נקבעו לפי חוק זה. 16. תוקף פעולות. קיום המועצה, סמכויותיה ותוקף החלטותיה פעולותיה לא יפגעו מחמת שנתפנה מקומו של חבר בה או מחמת ליקוי במינויו או בהמשך כהונתו. 17(א). הדירקטוריון. דירקטוריון החברה יהיה בן 11 חברים לפחות ולא יותר מ-15 חברים ובהם: (1) שישה חברים שהם אנשי סגן אקדמי במוסדות מוכרים להשכלה גבוהה, ובהם: כל עוד האוניברסיטה העברית בירושלים היא בעלת מניות בחברה – שלושה אנשי הסגל האקדמי באוניברסיטה העברית, אחד מהם לפחות בתחום מדעי היהדות, ואם האוניברסיטה העברית בירושלים אינה בעלת מניות כאמור – איש סגל אקדמי אחד באוניברסיטה העברית; (2) שלושה חברים בעלי מעמד וניסיון בתחומי המשק, הניהול והכלכלה; (3) חבר אחד שהוא מומחה בתחום הספרנות; (4) חבר אחד בעל מעמד וניסיון בתחום החינוך והתרבות; (5) עד ארבעה חברים נוספים, בתחומים המנויים בפסקאות (2) עד (4), ובלבד שלא ימונו לפי פסקה זו יותר משני חברים מכל תחום."
סעיף קטן (ב) הוא חדש, וכאן תגידו לנו אם זה הנוסח הסופי. מדובר בבדיקת הכשירות של הדירקטורים על ידי הוועדה שבודקת כשירות לתפקיד. "(ב) הדירקטורים יתמנו לאחד התייעצות עם הועדה לבדיקת המינויים שהוקמה לפי סעיף 60א לחוק החברות הממשלתיות (בסעיף זה – הוועדה) שתבדוק את כשירותם והתאמתם של המועמדים לכהונת דירקטור, בהתאם להוראות חוק זה; החליטה הוועדה לבדיקת מינויים שלא להמליץ על מועמד, לא ימונה המועמד למשרה כאמור."
גלי גרוס:
התיקון שרצינו לעשות וזה נובע גם מאיך שהוועדה פועלת בדרך כלל. לוועדה בדרך כלל יש סמכות להגיד "כן" או "לא" לגבי כשירות אבל לגבי התאמה היא רק נותנת ייעוץ. אם היא חושבת שמישהו לא מתאים היא אומרת: אני חושבת שהוא לא מתאים וזה לא מונע את אפשרות המינוי, זה רק מובע בפני הממנה. אני חושבת שזה נכון גם בהקשר הזה לעשות את האבחנה שאם היא המליצה בשל אי כשירות אז לא ימונה ואם המליצה בשל אי התאמה - -
מרב ישראלי:
השאלה אם להיכנס לאבחנה הזאת פה, דווקא בחוק הזה, לגבי כשירות והתאמה. השאלה אם אתם רוצים להעתיק את זה לפה.
גלי גרוס:
בחוק החברות הממשלתיות זה קיים. אני רוצה לעשות פה את האבחנה.
מרב ישראלי:
אין לי מחלוקת על עצם הענין.
גלי גרוס:
אז חייבים לכתוב את זה כי אחרת כתוב פה שאם היא ממליצה שלא, אז אי אפשר.
מרב ישראלי:
אם השאלה היא שלא להמליץ על מועמד בשל אי כשירותו, האם אני צריכה להיכנס ולהגיד את ענין ההתאמה פה גם?
גלי גרוס:
אמרת אותו כבר למעלה. אמרתי שהיא צריכה לבדוק את כשירותם והתאמתם ולייעץ.
מירב שביב:
השאלה אם את אומרת: תבדוק את כשירותם והתאמתם ואז את מתייחסת בסיפא רק לכשירות. צריך להיות ברור שכשירות זה סופי כי לוועדה אין את הכלים לבדוק את זה.
מרב ישראלי:
נבדוק את הדברים בניסוח.
סעיף 18(ב) יש תיקון ניסוחי: "דירקטוריון חברת הספריה הלאומית ימנה את המנהל הכללי של החברה. (ב) הדירקטוריון רשאי להחליט כי לחברה יהיה גם מנהל אקדמי; החליט הדירקטוריון כאמור ימנה את המנהל האקדמי, ויקבע את תפקידיו." אנחנו לא קובעים פה מה החלוקה בין הניהולי לאקדמי אלא אומרים שיהיה מנהל אקדמי.
סעיף 19, מה שהיה חבר נאמנים הפך לחבר עמיתי כבוד עקב הקונוטציה הרגילה שיש לחבר נאמנים במוסדות להשכלה גבוהה. אני אקריא את הסעיף: "חבר עמיתי כבוד. 19(א). האסיפה הכללית של החברה רשאי להחליט על מינוי חבר עמיתי כבוד שיכלול חברים בעלי מעמד ציבורי בתחום האקדמי או בתחום ההגות, וכן חברים בעלי מעמד בתחום העשייה הציבורית או בתחום העסקי בישראל או מחוצה לה; החליטה האסיפה הכללית על מינוי חבר עמיתי כבוד, תמנה את חבריו. (ב) בתקנון החברה ייקבעו הוראות לעניין מינויו, הרכבו ותפקידו של חבר עמיתי הכבוד, ככל שהאסיפה הכללית של החברה החליטה על מינויו, ובכלל זה הוראות בדבר תקופת הכהונה של חבריו והעברתם מכהונה; (ג) האסיפה הכללית והדירקטוריון של החברה רשאים להסתייע בחבר עמיתי הכבוד, בכל עניין המצוי בתחומי תפקידם, ובלבד, שלא יעבירו לו מתפקידיהם על פי דין. (ד) החברה רשאית להעביר לחבר עמיתי הכבוד את הדוחות הכספיים שלה ואת תכנית העבודה השנתית והרב שנתית שלה."
לגבי (ג), אסביר מה היתה התלבטות: בזמנו, כשדנו בסעיף הזה, החלטנו לכתוב שחבר הנאמנים יהיה מייעץ בלבד. כשניסחו את הסעיף עלה שאחד הדברים שרוצים לבקש מחבר הנאמנים ולהסתייע בו זה למשל בנושא של גיוס תרומות, שזה לא בדיוק ייעוץ. יהיו תפקידים מסוימים שחבר עמיתי הכבוד יעשה. מצד שני, לא רצינו שהם יעבירו להם תפקידים - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יש להם רק חובות ולא זכויות.
שמואל הר נוי:
זה רק יקרא כך.
מרב ישראלי:
סעיף 20, העמדת אוספי הספריה, זה התאמה לסעיף שדיברנו עליו במטרות. אקריא אותו: "20(א) המנהל הכללי של החברה בהתייעצות עם המנהל האקדמי, ככל שמונה, ובאישור הדירקטוריון, יגבש כללים [להעמדת אוספי הספריה לרשות הציבור]..."
שמואל הר נוי:
השאלה אם בכלל צריך להופיע פה העמדה או הנגשה.
מירב שביב:
זה יותאם לסעיף ההוא.
גלי גרוס:
הסוגריים המרובעים ימחקו.
שמואל הר נוי:
השאלה אם הכותרת צריכה להשתנות?
מרב ישראלי:
זה יותאם לניסוח שם. אני מורידה את הסוגריים ומתקנת את כותרת השוליים.
סעיף 21 – הנוסח קצת השתנה. מקריאה: "21(א). דירקטוריון החברה יסווג את הספרים והפריטים/נכסים האחרים המנויים על אוספי הספריה, לצורך קביעת הגבלות על ביצוע עסקאות בהם, ורשאי הוא לקבוע סיווג שונה לצורך עסקאות שונות; סיווג כאמור ייקבע, בין היתר, בשים לב לזהות הגורמים אשר אישורם נדרש לביצוע עסקאות החברה באותם נכסים. (ב) סיווג כאמור בסעיף קטן (א) יכלול, בין השאר, נכסים שאין לבצע בהם עסקה, נכסים שאין כל הגבלה על ביצוע עסקה בהם, וכן נכסים שביצוע עסקה בהם טעון אישור מראש של גורם כל שהו, שיסווגו לפי זהות הגורם המאשר, ובכלל זה האסיפה הכללית, הדירקטוריון או המנהל הכללי. (ג) האסיפה הכללית רשאית לסווג את הנכסים/הפריטים האחרים המנויים על אוספי הספריה, כולם או חלקם, לפי הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב), בשינויים המחויבים; עשתה כן, יהיה סיווג הדירקטוריון לפי הסעיפים הקטנים האמורים, כפוף לסיווג האסיפה הכללית.
דוד בלומברג:
האם זה האסיפה הכללית או המועצה?
גלי גרוס:
האסיפה הכללית היא המועצה.
דוד בלומברג:
אז צריך לכתוב את זה.
גלי גרוס:
אני לא חושבת. אנחנו כתבנו במפורש בהתחלה, כדי לא לחזור על זה כל הזמן. אמרנו שהמועצה היא האסיפה הכללית.
שמואל הר נוי:
ומה הבעיה אם יהיה כתוב כל הזמן "המועצה"?
גלי גרוס:
אנחנו רוצים את הביטוי התאגידי.
מרב ישראלי:
גלי, אנחנו נעשה בדיקת אורך אחרי שנגמור את הניסוח ונתקן במקומות שנראה לנו שזה לא ברור.
לגבי סעיף 20(ד) היתה התלבטות, איך אנחנו מביאים לידיעת האדם שרוכש את הנכסים שיש להם סיווג מיוחד. נאמר שמישהו מהספריה עשה עסקה שלא כדין, בניגוד לסיווג, בלי לקבל אישור, מכר נכס שאסור לו למכור. הצד השלישי שקנה את הנכס יכול להיות תם לב. לכן, רצינו ליצור מנגנון שיאפשר בדיקה מראש לגבי הסיווג של הנכס, כדי שאדם לא ייפול בפח.
גלי גרוס:
כי רצינו לקבוע שהעסקה הזאת חסרת תוקף. גם לגבי צד ג', צריכה להיות עליו חובה לברר או איזו שהיא ידיעה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אם הוא לא ברר זה חסר תוקף?
גלי גרוס:
כן, בהחלט.
טנה שפניץ:
תלוי מאיזו סיבה. אם זה באישור דירקטוריון, אפשר לאשר גם אחרי זה לאשר.
דוד בלומברג:
לא הבנתי את 21 (ג). מה תפקידה של האסיפה הכללית?
פפי יקירביץ:
הסיווג של המועצה גובר על הסיווג של הדירקטוריון.
גלי גרוס:
אם היא תחשוב שיש נכסים מאוד חיוניים, היא לא רוצה להשאיר לדירקטוריון לסווג אותם. לגבי הנכסים הספציפיים האלה, שהם אוצרות מאוד משמעותיים, היא רוצה מראש - -
מרב ישראלי:
סיווג האסיפה הכללית גובר על סיווג הדירקטוריון.
דוד בלומברג:
זה לא מה שכתוב פה.
מרב ישראלי:
זו בעיה של ניסוח.
"21(ד) החברה [תאפשר קבלת מידע אודות הסיווגים וההגבלות הנובעות מהם על עסקאות בנכסים וכן] תמסור, בבואה לבצע עסקה בנכס מסוים, את המידע הנדרש לגבי סיווגו של אותו נכס וההגבלות הנובעות מן הסיווג על עסקה מן הסוג המבוקש בנכס; מבלי לגרוע מהאמור, יברר הגורם המבקש להתקשר בעסקה עם החברה לגבי נכס מסוים, את סיווגו של אותו נכס והחברה חייבת למסור לאותו גורם את מלוא המידע המבוקש על ידו לעניין זה, תוך 14 יום." אני חושבת שיש בעיה לקבוע חובת בירור.
גלי גרוס:
אני לא יודעת - -
מרב ישראלי:
הייתי אומרת שהוא רשאי לקבל פרטים. נראה לי שאין משמעות להגיד שהוא יברר. זה ניסוח בעייתי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
רשאי לברר.
גלי גרוס:
זה שיש לו זכות, זה לא אומר שהוא בהכרח יברר.
דוד בלומברג:
הסעיף הזה נכון.
אריה אלדד:
מה ההבדל בין זה ובין אדם שהולך לקנות רכב ומסתבר שהוא משועבד או מעוקל?
שמואל הר נוי:
יש כאן עוד הגנה.
מרב ישראלי:
נכתוב שהוא רשאי לקבל מידע לגבי נכס מסוים.
גלי גרוס:
הבעיה מה קורה אם הוא לא? אנחנו אומרים עדין שהעסקה עדין חסרת תוקף.
מרב ישראלי:
נכון. הוא רשאי לקבל, אם הוא לא פנה, אז לא. גם היתה חובה על החברה לפרט לו בעת העסקה.
גלי גרוס:
נכון, אבל אנחנו לא רוצים לסכן את הנכסים אם החברה לא מלאה את חובתה. זאת היתה נקודת המוצא שלנו.
מרב ישראלי:
נכון. "21(ה) עסקה בנכס בניגוד להגבלות הנובעות מסיווגו לפי סעיף זה, הינה חסרת תוקף, אלא אם העסקה טעונה אישור, והאישור נתקבל בדיעבד. (ו) בסעיף זה, "עסקה" – מכירה, השכרה, השאלה וכן הוצאה של ספר או פריט/נכס אחר מאוספי הספריה או העברת זכות בו בכל דרך אחרת."
בסעיף 22, הענין של זיקת הנאה, יש לכם תשובה? אנחנו נבדוק ניסוחית האם זה נכון להגיד "למעט זיקת הנאה" או שאפשר לוותר על זה. זה ענין ניסוחי.
דוד בלומברג:
אני מודה על השינוי וזה בסדר גמור.
מרב ישראלי:
הורדנו אישור מוקדם של האסיפה הכללית.
סעיף 22(ב): "איסור שיעבוד (להעביר סעיף לפני סעיף הסיווג). על אף האמור בסעיף קטן (א) רשאית החברה לשעבד בשעבוד ספציפי נכסים שאינם חיוניים להבטחת פעילותה התקינה של החברה, ובלבד שאינם ספרים, פריטים ונכסים אחרים המנויים על אוספי הספריה ואינם בניין או בנייני מושבה של הספריה; שיעבוד או המחאה כאמור נדרש לאישורם המוקדם של הדירקטוריון." בסעיף קטן (ג) תוקן שזה רק באישור הדירקטוריון.
בסעיף 23 אין שינויים מהותיים. בסעיף 24 יש שינויים. אקריא את הסעיף.
"דין נכסים בפירוק וחיסול. (א) החברה תפורק בידי בית משפט בלבד. (ב) בנוסף להוראות כל דין, הממשלה רשאית להגיש בקשה לפירוק החברה אם שוכנעה שהחברה אינה מגשימה את מטרותיה או שאין עוד צורך בקיומה; היתה האוניברסיטה העברית בירושלים, בעלת מניות, תוגש הבקשה בהסכמת האוניברסיטה העברית."
דוד בלומברג:
זו התחכמות. אתם רואים בעיני רוחכם מצב שמישהו יגיע למצב שאין צורך בקיומה של הספריה?
מוטי שחר:
בקיומה של החברה ולא של הספריה.
טנה שפניץ:
נגיד שאתה מקים עכשיו תאגיד סטטוטורי במקום החברה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מה זה משנה?
דוד בלומברג:
אני רוצה להדגיש דברים שהם לדורות ולא לשעה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה ברור לגמרי.
מרב ישראלי:
סעיף 24(ג): "על אף הוראות כל דין, לא תוגש בקשת פירוק על ידי החברה או על ידי בעל מניות, אלא על דעת הממשלה, לאחר שהתקבלה לעניין זה החלטת ממשלה. (ד) זכויות הספריה בספרים ובפריטים אחרים המנויים על אוספי הספריה וכן זכויות החברה בבנין או בבנייני מושבה של הספריה לא יהיו חלק ממסת הנכסים בפירוק ויועברו במועד פירוקה לתאגיד אחר שקבע בית המשפט לאחר ששוכנע כי יש באפשרותו להפעיל את הספריה בהתאם להוראות חוק זה או לחברה בת של האוניברסיטה העברית בירושלים, אם לא נמצא תאגיד כאמור, והכל כפי שיקבע בית משפט ולאחר שניתנה ליועץ המשפטי לממשלה הזדמנות להביע עמדתו; הועברו הנכסים כאמור לתאגיד כאמור – יחולו הוראות חוק זה בשינויים המחוייבים כפי שיקבע בית המשפט."
דוד בלומברג:
אותם נכסים שהסכם ההשאלה בינינו קובע אותם לא נזכרים פה בכלל.
פפי יקירביץ:
הם לא צריכים להיות. כתוב: זכויות החברה.
דוד בלומברג:
אני לא רוצה שיהיה מצב שבו הנכסים האלה, בעקבות פירוק, פתאום יעברו ל - -
פפי יקירביץ:
אנחנו מקנים לחברה את הזכויות בהסכם. ההסכם יהיה מותנה.
גלי גרוס:
הרעיון הוא שאם יש זכות השאלה או זכות שכירות או משהו לחברה הזאת, כשהיא מתפרקת זה לא חלק מהמסה של הנכסים בפירוק החברה הזאת, והיא נותנת לגוף אחר שממשיך לפעול כספריה הלאומית. הזכויות שלה, לא של האוניברסיטה. מה שהיא קיבלה ממשיך לחברות שיבואו במקום.
מרב ישראלי:
גם ב(ה) יש תיקון של הנוסח, אקרא אותו: "לאחר פירעון חובות החברה לנושיה יועברו יתרת נכסי החברה לתאגיד כאמור בסעיף קטן (ד); ואולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו לגבי נכס שנקבע במועד העברתו לתאגיד, בהסכם או בתקנונה, כי הוא יועבר לאחר הפירוק לאדם שהעבירו לחברה או לאדם אחר שקבע האדם האמור." נוסח קצת מסורבל.
פפי יקירביץ:
ב-(ד) רצינו להוסיף שגם לאוניברסיטה תינתן אפשרות להביע את עמדתה ולא רק היועץ המשפטי.
מרב ישראלי:
כל עוד היא רלוונטית.
גלי גרוס:
אין התנגדות.
דוד בלומברג:
אגב, זה לא רק כאשר אתם בעלי מניות, גם כאשר במצב שבו יש לכם חלק בנכסים מושאלים - -
גלי גרוס:
אבל זה אחד מהשניים. או שיש זכויות בנכסים מסוימים, שאני מניחה - -
מרב ישראלי:
אז יהיה: האוניברסיטה העברית בלי הסתייגויות.
24(ה) יש הערות נוסח ונעבוד עליהן.
פפי יקירביץ:
אמרנו באחד הניסוחים שאם זה יועבר לתאגיד אחר - -
גלי גרוס:
הבנתי שההערה שלך עכשיו באה במקום זה. ב-(ד) אנחנו מדברים על התאגיד האחר. ההערה המקורית שלך היתה - - ההערה שלך עכשיו באה במקום כי בסופו של דבר בית המשפט צריך לראות לנגד עיניו תאגיד שפחות או יותר לפי מטרות החוק הזה, בשינויים שהוא קובע. ברגע שהאוניברסיטה גם נמצאת בפניו סטטוטורית ומביעה את עמדתה, תוכלי להגיד - -
פפי יקירבי:
יש לנו מצב נתון. אנחנו עשינו הסכם, לאוניברסיטה יש זכויות מסוימות בתאגיד.
גלי גרוס:
היא מעבירה אותם לגוף שמתפקד כספריה הלאומית על פי דין.
פפי יקירביץ:
נכון. אבל אמרנו, כשעשינו את אותו הסכם, שהיה מצב נתון שהזכויות של האוניברסיטה באותו גוף היו במצב מסוים.
גלי גרוס:
אבל לא בהכרח שהזכויות ישתנו. יכול להיות שתרדי ל-10 ויכול להיות שתרדי ל-0. הגוף החדש, שיצטרך לקיים את הוראות החוק, בשינויים שבית המשפט מוכן לקבל ושהוא יקבע. בפני בית המשפט תהיה עמדת האוניברסיטה לגבי הגוף הזה והוא יצטרך לקבל את כל המטרות הציבוריות ולשמור על הנצחיות של הספריה הלאומית. ברגע שהאוניברסיטה מעבירה את הנכסים בהסכם לגוף שהוא הספריה הלאומית, באם לא יהיה תאגיד כזה, אז תהיה חברת בת של האוניברסיטה.
מרב ישראלי:
פפי, מה הפתרון למצב כזה? אין פתרון.
פפי יקירביץ:
- - -
מרב ישראלי:
זה עוד גופים, למה רק האוניברסיטה?
פפי יקירביץ:
בגלל המצב המיוחד שלה בנכסים.
מרב ישראלי:
למשל הסוכנות, למה שניתן לבית משפט אפשרות להוציא אותה?
פפי יקירביץ:
אולי ניתן לזה מענה בהסכם. בסדר.
מרב ישראלי:
יש הערות לסעיף (ה)? לא. "סעיף 24(ו) בכפוף להוראות חוק זה לענין פירוק החברה, חברת הספריה הלאומית אינה רשאית להתחסל בכל דרך אחרת, לרבות בדרך של מיזוג, פשרה או הסדר. 25(א) אין באמור בחוק זה כדי לגרוע מבעלות האוניברסיטה העברית בירושלים או מזכויות אחרות הנתונות לה באוספי הספריה או נכסיה, או זכויות בבנין המשמש את הספריה הלאומית, [ככל שאלה נתונים לה ערב תחילתו של חוק זה]..." פה צריך שתסבירו מה הענין. "[הפעלת הספריה בידי החברה הבת]; האוניברסיטה והחברה יסכימו על הקניית זכויות בנכסים כאמור ועל אופן אחזקתם וניהולם, וזכיותיהן של האוניברסיטה העברית בירושלים והחברה בנכסים האמורים יהיו בהתאם להסכמות אלה."
גלי גרוס:
האוניברסיטה העירה ובצדק, שהחוק הזה לא גורע מבעלות האוניברסיטה בשום דבר. לא לפני תחילתו, לא אחרי תחילתו ולא בשום שלב. לכן, אחרי התלבטות אנחנו מוכנים למחוק את שני הקטעים בסוגרים, שמדברים על מתי החוק הזה לא גורע מבעלות האוניברסיטה אבל אני כן רוצה שיהיה ברור, ויש סעיף בתוספת שמסדיר את זה, שכמובן שנכס שמוקנה לחברת הבת כחברת הבת ובוודאי נכס - -
פפי יקירביץ:
איך נכס של חברת הבת יכול להיות של האוניברסיטה?
גלי גרוס:
אני לא חושבת שהוא יכול להיות. אבל עדין יש סעיף מפורש שעוסק בזה.
מרב ישראלי:
אני מוחקת את הסוגרים המרובעים.
גלי גרוס:
בסיפא שלו צריך להגיד איך מסדרים את הנוסח. ההסכם הוא בעיתוי.
מרב ישראלי:
אני בודקת אם יש צורך להתייחס... אבל אם צריך לקבוע את המועד צריך לקבוע אותו עכשיו.
פפי יקירביץ:
יש התייחסות וצריך לעשות את כל הדברים האלה. לא הייתי קובעת תאריך.
גלי גרוס:
על התוספת אפשר לוותר בסיפא.
מרב ישראלי:
בסדר. "25(ב) בנוסף לאמור בסעיף קטן (א), אין באמור בחוק זה כדי לגרוע מכל זכות הנתונה לגורם אחר בנכסי הספריה הלאומית. (ג) אין באמור בחוק זה או בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) כדי לפגוע בהוראות חוק העתיקות, התשל"ח-1978." גיוס תרומות והכנסות אחרות זה חדש. זה למען הסר ספק. "26. אין באמור בחוק זה כדי למנוע מהחברה לגייס תרומות, לקבל עזבונות או לקבל הכנסות אחרות, וכן לגבות תשלומים בגין שירותיה, והוראות לענין זה יקבעו באישור הדירקטוריון."
לגבי 27, פטור ממסים, אני אקריא ואז תבינו מה קורה עם זה, וגם נדון בבקשה של הספריה להרחיב את הנושא של הפטור. "פטור ממסים ומתשלומים אחרים. 27. העברת נכסים לחברה מן החברה בת של האוניברסיטה העברית בירושלים ומן האוניברסיטה לחברה בת, לפי הוראות חוק זה, תהיה פטורה מכל אגרה, מס, היטל, או תשלום חובה אחר שיש לשלמו לפי כל דין בשל ההעברה כאמור, ולענין תיכנס החברה או חברת הבת בנעלי האוניברסיטה לכל דבר וענין, לרבות לענין פחת, מחיר מקורי ויום רכישה." אני מזכירה שבנושא הזה היינו אמורים לקבל עמדה של רשות המסים.
גי גרוס:
קיבלנו. הסעיף הזה מקובל על רשות המסים.
מרב ישראלי:
זה סעיף שמתייחס רק להעברת נכסים. אז אולי תגידי לגברי זה ואחר כך נדון לגבי הפטורים האחרים.
גלי גרוס:
זה סעיף שמדבר על העברת נכסים מהאוניברסיטה לחברת הבת, מחברת הבת לחברה עצמה לא אמורה להיות העברה כי זו אותה ישות משפטית אבל בהנחה שאולי תהיה, הוא אומר שלענין ההעברה הזאת כאילו ההעברה לא קרתה מעולם. הגוף החדש נכנס לנעלי האוניברסיטה וממשיכים לספור כאילו שלא היתה מכירה ולא היתה העברה. אנחנו לא פוטרים מדברים שהיו צריכים לחול אם האוניברסיטה היתה מעבירה והיתה חייבת במס כל שהוא, שהחברה תעביר. אנחנו לא משנים שום דבר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הבנו.
שמואל הר נוי:
בשני המעברים.
פפי יקירביץ:
המונח "העברת נכסים", האם הוא מכסה גם השאלה לטווח רחוק? בענין העברת נכסים היו יחסי השאלה לטווח רחוק.
מרב ישראלי:
השאלה אם הגדרנו בעסקה - -
גלי גרוס:
אני לא בטוחה. הגדרנו נכס וזה כולל זכות בנכס. בגלל שהגדרנו נכס כזכות בנכס, זה מדבר על העברת זכויות ולכן, אני חושבת שזה מכסה.
מרב ישראלי:
אם תהיה בעיה, נוכל לבדוק את זה בניסוח.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני לא מבין, אם זה השאלה זה לא העברת זכות.
מרב ישראלי:
אם אתה מעביר זכות בנכס, השאלה זה סוג של זכות.
פפי יקירביץ:
אני מציעה לבדוק לגבי העברה. צריך למצוא את המונח הנכון. אנחנו רוצים ניסוח אלגנטי.
טנה שפניץ:
נבדוק את זה בניסוח.
מרב ישראלי:
זה יכלול את כל סוגי העסקאות.
גלי גרוס:
פה זה העברת זכויות כתוצאה מהקמת החברה הבת. אני לא בטוחה עד כמה חידדנו את הענין של העברת חלק מזכויות ולא כל הזכויות. נבדוק את זה.
מרב ישראלי:
הנוסח הזה מקובל על רשות המסים.
עכשיו אנחנו עוברים לבקשה להרחיב את הפטור.
שמואל הר נוי:
אנחנו מבקשים להרחיב את הפטור ויש פה רשימה של חוקים, מחוק זיכרון השואה והגבורה יד ושם, חוק המרכז הישראלי לקידום תרבות האדם, חוק האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, חוק יד יצחק בן צבי.
דוד בלומברג:
אבל זה לא מתייחס אך ורק לעסקאות בין האוניברסיטה - -
קריאות:
לא...
דוד בלומברג:
הניסוח פה מתייחס אך ורק להעברה בין האוניברסיטה ואתה מדבר על משהו - -
שמואל הר נוי:
- - חוק המרכז להנצחת זכרו של יצחק רבין וחוק להנצחת זכרו של מנחם בגין. אני חושב שמעמד הספריה הלאומית לא פחות מכל הגופים האלה, שכל אחד מהם מכובד. חוק הנצחת זכרו של רבין: לענין פקודת מס הכנסה יחשב המרכז כמוסד ציבורי לפי סעיף כך וכך לפקודה האמורה ולענין חוק מס רכוש וקרן פיצויים 1961, יחשב המרכז כמוסד ציבורי לפי סעיף 39(6) לחוק האמור וכל נכסי המרכז יהיו פטורים מכל אגרה, ארנונה או תשלום חובה אחר המשתלמים לרשות מקומית. יש פה סייגים שנכונים גם אלינו כמו פטור ממסים לפי סעיף זה לא יחול על נכסים המשמשים גם כחברות מסחריות - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו מכירים היטב את החוק הזה.
גלי גרוס:
בדקנו גם את הנושא הזה. אני לא יודעת אם הוא היה בתמיכת הממשלה אבל אנחנו מאוד מתנגדים להרחבה והיא גם לא נדרשת. אין סיבה שהגוף הזה לא יחשב כמוסד ציבורי לפי 9(2) לפי 46 ולפי כל שאר הסעיפים. המשמעות וההבדל בין הקביעה המפורשת בחוק שהוא פטור לבין זה שהוא נכנס למסלול הרגיל של דיני המס היא שהוא לא צריך להגיש דיווחים למס הכנסה, הוא לא מכפיף את עצמו לבדיקה שאכן הוא ממשיך לקיים בכל עת - -
מרב ישראלי:
זה בעיקר לענין הארנונה.
גלי גרוס:
הנושא של להגיד שהוא נושא ציבורי בחקיקה, אנחנו מתנגדים וזה גם לא הכרחי ולדעתי אפילו פוגע בשקיפות ובביקורת שיכולה להיות, ככל שהגוף הזה אמור להתנהג בסדר לא צריכה להיות שום בעיה.
שמואל הר נוי:
ברשותך, יש דבר מאוד עקרוני וזה לא רק ארנונה. אם מסתכלים על מוסד ואן-ליר, כל הפטורים הניתנים למרכז על פי סעיף זה אבל לגבי נכסיו ועסקאותיו הכרוכים בהקמת בנייני המרכז ואחזקתם. אני חושב שיש פה תרומה גדולה של "יד הנדיב", ואני חושב שמן הראוי שהסעיף הזה יחול גם כאן כי העלות תהיה גבוהה.
גלי גרוס:
הסעיף של מה? של הפטור מארנונה?
מרב ישראלי:
הוא רוצה עוד משהו.
שמואל הר נוי:
- - הכרוכים בהקמת בנייני המרכז ואחזקתם.
גלי גרוס:
מה זאת אומרת? ככל שיש לך פטור לגבי הכנסות ולגבי בניינים, אני לא מבינה. השאלה מה המשמעות של הפטור ואני לא מבינה מה אתם רוצים. בדקנו את זה ברשות המסים וקיבלנו עמדות מקצועיות אצלנו ואני חושבת שלא רק שזה לא נדרש ולא הכרחי, זה פוגע ביכולת להבטיח בעוד גורם פיקוח שהחברה הזאת באמת מתנהלת כראוי כמו מוסד ציבורי.
לגבי הארנונה אין לנו עמדת ממשלה שיכולה לתמוך כרגע במתן פטור מארנונה. יש כאן עמדה שאומרת שזה אמנם ירושלים וזה אמור לשרת את כל הציבור, אז למה רק הציבור בירושלים אמור לשאת בנטל של הפטור מארנונה. יש מוסד ציבורי וממילא יש לו הנחות בארנונה, גם לפי הדין הכללי. אני לא יכולה לתמוך במתן פטור מארנונה בהקשר הזה.
אריה אלדד:
כל עוד מוצב "צבעוני" במטולה חייב בארנונה, גם הספריה בירושלים תהיה חייבת בארנונה. אם אין החלטה במדינת ישראל שבסיס צה"ל או משטרה או מד"א פטורים מארנונה, הרי צה"ל לא הקים בסיס במטולה בשביל לעשות עסקים, ובכל זאת הוא משלם היום ארנונה לרשות המקומית.
ענת טל:
יש החלטה כזאת לגבי מרכז מורשת בגין ומרכז מורשת רבין.
אריה אלדד:
אז צריך לתקן את זה בבגין וברבין. לבטל להם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הרי אנחנו יודעים שהכלי הזה הוא כלי בשביל לחזק או לא לחזק ערים לפי הצורך. במקום להגיד: אנחנו עוזרים למטולה, אומרים: ניקח ארנונה. זו הדרך העקיפה שאנחנו עושים דברים. אני חושב שיש פה הצדקה רבה לבקשה לפטור מכל המסים. אין פה בעיות של דיווח. צריך לשמוע את העירייה ואני מניח שהיא תגיד שודאי שצריך לשלם - -
טנה שפניץ:
העירייה תגיד שזה בסדר. הנה, הם פה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מסופק אם יגידו כך, ואגיד לך את זה לפני שהם אמרו. אני צודק?
מאיר בן שטרית:
אם המדינה תשפה אותנו, אין בעיה. זה חשוב לומר שממילא יש הנחה של שני שליש...
גלי גרוס:
זה מה שאמרתי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אמרת את זה, אבל זה לא פוטר את השליש האחרון וזה גם הרבה כסף. לכן, הבקשה סבירה וראויה. אם הייתם עובדים יותר מהר, היינו מכניסים את זה גם לחוק של רבין ובגין ולכן זה לא נמצא שם. אני לא רוצה לפתוח את זה כי אני יודע מה יהיה פה. תהיה התנגדות גדולה של המדינה לשפות והעירייה תגיד שבלי שיפוי היא לא מסכימה וזה יעכב את החוק. אני מציע שנסיים את החוק כך ואחר כך, נביא הצעת חוק, כמו שעשינו על בגין ורבין ונתמודד עם האוצר וכולי. עמדתי לא קשורה לנושא של בסיסי צה"ל ואיך צריכים לשפות את העיריות לכאן ולכאן.
שמואל הר נוי:
אם השארת דלת פתוחה, בסדר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו לא נעשה את זה כחלק מהחוק עכשיו.
מרב ישראלי:
סעיף 27א. סעיף חדש שאקריא אותו: "תחולת דינים על החברה, נושאי משרה בה ועובדיה. הוראות החוקים המפורטים להלן יחולו על החברה, נושאי משרה בה ועובדיה, לפי הענין, כאילו היתה חברה ממשלתית: (1) חוק שיווי זכויות האישה, התשי"א-1951; (2) חוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953..." את חוק שירות המדינה, סיוג פעילות מפלגתית נוריד, זה לא מתאים פה. "(3) חוק העונשין, התשל"ז-1977 – ההוראות החלות על עובדי ציבור; (5) חוק שירות הציבור (מתנות)..." בדקנו שזה תאים.
סעיף 28ב הוא סעיף חדש – גמול לחברי מועצה.
דוד בלומברג:
איך נולד סעיף 28ב?
גלי גרוס:
לדירקטורים בחברה לתועלת הציבור רגילה, לפי החוק הרגיל, כרגע מותר לשלם שכר. שר המשפטים מחויב לקבוע בתקנות עד ה-1 בינואר 2008 הגבלות שכר. מועצה מהסוג הזה היא יצור זר לחברה לתועלת הציבור רגילה.
דוד בלובמברג:
אני רוצה לשאול: הגמול לדירקטור לא נקבע בחוק הזה אלא בחוק ההוא. כלומר, אנחנו רשאים לשלם גמול דירקטור.
גלי גרוס:
כגמול ישיבה ולא כשכר. גם אם שם יקבע שמותר שכר לדירקטורים, כאן יהיה מותר לשלם רק גמול דריקטור. לפי חוק החברות לתועלת הציבור יש חובה על שר המשפטים להביא תקנות שמגבילות שכר של דירקטורים בחברה לתועלת הציבור עד ה-1 בינואר 2008, להביא את זה לוועדת חוקה, וזה ייקח עוד כמה חודשים אח"כ. כרגע אין מגבלות שכר שקבועות בדין. מה שיהיה לגבי דירקטורים יכול להיות שיהיה שכר או דברים אחרים, אני מניחה שזה יהיה דומה יותר לעמותה, שכיום הם לא מקבלים שכר אלא גמול ישיבה.
שמואל הר נוי:
אין חובה פה.
גלי גרוס:
אין חובה לשלם?
דוד בלומברג:
עובדתית, הגוף היותר מורכב שמחייב עבודה קשה ומחייב פיצוי לחברים זה הדירקטוריון.
גלי גרוס:
עליו אנחנו לא מגבילים.
דוד בלומברג:
לדידי, חברי האסיפה הכללית לא צריכים לקבל שכר בכלל.
גלי גרוס:
אבל הם מגיעים לישיבות.
דוד בלומברג:
אני רואה את המועצה כגוף ציבורי, גוף של כבוד. כל גוף, גם לא הוועד המנהל של מי ממוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל, בוודאי לא חבר הנאמנים שזה מקביל לאסיפה הכללית, לא מקבלים שכר. אני לא צריך לתמרץ אותם, אין מקום לזה.
גלי גרוס:
אנחנו חשבנו שאנשים מקדישים מזמנם ואם צריכים לקבל גמול ישיבה. אנשים משקיעים מזמנם וצריך לשלם להם.
טנה שפניץ:
אני רוצה להגיד לך מהניסיון, שאנשים מצפים לקבל גמול גם אם הם באים רק פעמיים בשנה וזה פועל לשני הכיוונים. אם הם באים פעמיים בשנה זה לא יהיה כל כך הרבה כסף. אנשים מצפים לקבל וזה כן מתמרץ אותם לבוא. המועצה מתכנסת מעט אבל יש לה סמכויות שיכולות לגרום לזה שכל התהליך יתקע כמו בחירת הדירקטוריון ויש להם אחריות. אם לא כותבים, אי אפשר לשלם, לא חייבים לשלם.
פפי יקירביץ:
לפי מה שמנוסח, הם חייבים והוא זכאי לקבל.
דוד בלומברג:
אני לא מציע שבחוק הזה נהיה יוצאי דופן.
טנה שפניץ:
בכל התאגידים הסטטוטוריים זה מופיע, ואיפה שלא מופיע זה עושה בעיות. למשל, ברשות השניה וכולי.
דוד בלומברג:
במועצות עצמן?
גלי גרוס:
כן. המועצה, חברי הוועדה הממנה בחברה לתועלת הציבור שמאוד דומים למועצה ולאסיפה הכללית מקבלים.
דוד בלומברג:
ב"יד ושם"?
גלי גרוס:
אני לא יודעת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה לא יוצא מן הכלל. אם זה לא היה, זה היה יוצא מן הכלל.
דוד בלומברג:
אני רוצה להיות גמיש ואני לא רוצה שתהיה תחושה שהספריה הלאומית היא גוף קל ורך בדברים האלה.
פפי יקירביץ:
אני חושבת שזה מיותר ואני מסכימה לגמרי עם דוד. למה צריך את זה? המועצה זה גוף שמתכנס פעמיים בשנה.
דוד בלומברג:
האמת היא שניסחתם שמשלמים ואחר כך החלטתם שלא משלמים לאף אחד. מה שכתוב פה, פירושו של דבר שכל חברי האקדמיה והמועצות שנמצאים בפנים חוץ מנציג העולים ונציג המגזר הדרוזי.
טנה שפניץ:
נציגי הציבור יקבלו.
גלי גרוס:
צריך לחשוב על משהו שזה יהיה הסכום המרבי. זו החלטה שלכם, אין לי פה עמדה עקרונית. חשבנו שזה מכבד אותם כגוף רציני שהם משקיעים מזמנם ואנחנו רוצים שהם ישקיעו מזמנם ומגיע להם איזה שהוא פיצוי על הזמן שהם השקיעו בישיבה, אפילו אם זה פעמיים בשנה וזה יצא 800 שקל לשנה לחבר מועצה.
מרב ישראלי:
השר רשאי לקבוע גמול, יש ניסוחים כאלה?
טנה שפניץ:
אנחנו לא רוצים לערב את השרים.
מרב ישראלי:
יש בעייתיות בזה שהחברה קובעת תגמול ושמישהו אחר יקבע את זה. יגידו שהם כפופים לזה.
גלי גרוס:
אבל מי יחליט אם הם כן מקבלים או לא מקבלים? את הגמול מישהו אחר קובע, שר המשפטים לצורך הענין.
פפי יקירביץ:
לדעתי זה מיותר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אם אין אף אחד שחושב שצריך את זה, תמיד יש אפשרות לתת אחר כך.
גלי גרוס:
לא, אני לא חושבת.
מוטי שחר:
לפי פסיקה של בית המשפט העליון אין אפשרות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני חושב שכן חשוב שזה יהיה. יש אנשי ציבור שאין להם כסף.
אריה אלדד:
אני אומר שחברי מועצה רשאים לקבל החזר הוצאות ככל שהוצאותיהם לא ממומנות על ידי גוף אחר.
מרב ישראלי:
אולי נכניס גם גוף נתמך. להוריד, שאינו עובד מדינה, אינו עובד גוף מתוקצב... הבעיה זה עם אנשי האקדמיה?
טנה שפניץ:
הוא לא יקבל ממילא.
פפי יקירביץ:
זה נראה מיותר כי זה גוף שמתכנס מעט.
מרב ישראלי:
אחר כך תרצו את זה ולא תוכלו לתת. מה אכפת לכם?
פפי יקירביץ:
אנחנו לא משלמים לאף אחד ואף פעם לא היו לנו בעיות עם זה.
טנה שפניץ:
דוד, לא תוכל לשלם.
דוד בלומברג:
אני לא מוטרד מהענין הזה, אני כן מוטרד לענין הדירקטוריון.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
שכנע אותי דוד שנוריד את הסעיף וזה רק לגבי המועצה כמובן. אני חושב שכך זה יותר מכובד, לממשלה ודאי אין בעיה לא לשלם.
גלי גרוס:
הממשלה לעובדי מדינה לא משלמת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא לשלם לעצמה ולא לשלם לאחרים.
טנה שפניץ:
היא לא משלמת.
מרב ישראלי:
מאיפה יגיע הכסף?
גלי גרוס:
מהחברה.
גלי גרוס:
נכתוב החזר הוצאות לכולם? בלבד שאינו זכאי לקבל ממקור אחר.
מרב ישראלי:
במקום הגמול אני אתן גם לאלה שזכאים לגמול החזר הוצאות.
פפי יקירביץ:
למה לחייב?
מרב ישראלי:
הם חייבים לתת אם הוא מבקש. אני מסכמת: כל מי שלא מקבל ממקור אחר זכאי להחזר הוצאות. זה גם גמול וגם הוצאות?
גלי גרוס:
החזר הוצאות נראה לי קצת פחות.
שמואל הר נוי:
שתהיה לנו אפשרות לשלם למישהו שמגיע מהצפון.
מרב ישראלי:
דירקטורים יקבלו? אז הם יקבלו כמו דירקטורים.
גלי גרוס:
אבל אם דירקטורים יקבלו שכר, אז זה לא בהכרח שהם יקבלו גם.
מרב ישראלי:
כל הדירקטורים?
גלי גרוס:
אני לא יודעת, עוד אין תקנות.
מרב ישראלי:
יהיה החזר הוצאות שם.
גלי גרוס:
יכול להיות שכן או שלא. אפשר להפנות לתקנות של דירקטורים של חברות ממשלתיות...
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא נשקיע בזה זמן, זה ענין של ניסוח. אנחנו מכסים החזר הוצאות לפי בקשה ודרישה ולפי מה שמקובל.
מרב ישראלי:
אז זה יהיה חוק החברות הממשלתיות. החוק הרלוונטי שלפיו משלמים החזר הוצאות. נבדוק את זה.
סעיף 28: סייגים בנושא זכות יוצרים מיוחדים לספריה הלאומית. יש לפניכם שני מסמכים בנושא הזה. יש שתי הצעות, האחת מהן הצעה של האוניברסיטה. בעיקרון, מה שיש בפנינו אלה שתי הצעות כאשר אחת מהן זה הצעה בדף שנמצא לפניכם, הצעה של האוניברסיטה. והנוסח השני הוא נוסח שנדון אתמול בוועדת הכלכלה במסגרת הדיון בחוק זכות יוצרים. היה שם דיון אתמול בנושא של ספריות בכלל, לא רק הספריה הלאומית. היה דיון סוער ובסופו לא אושר נוסח. אנחנו דנים עכשיו במשהו מצומצם יותר. הזמנו את כל מי שהיה מוזמן בנושא הזה לוועדת הכלכלה. מישהו הגיע?
רבקה שויקי:
אני מטעם הספריה הלאומית, ממחלקת עותקי חובה.
מרב ישראלי:
אני רציתי את הצד השני שלכם. אני יודעת שהנושא של הספריות בכלל הרבה יותר "בעייתי" מאשר הנושא של הספריה הלאומית. לגבי הספריה הלאומית אין מחלוקת.
שמואל הר נוי:
ויש לה מעמד כמקובל בעולם.
מרב ישראלי:
נכון. לכן, מה ששמתי על השולחן זה ההצעה המאוד ספציפית ואת ההצעה שהיתה אתמול לגבי כלל הספריות שהיא יותר כללית ואקריא את הדברים הרלוונטיים ואסביר מה האופציות. זה לא מנוסח כחקיקה, את הניסוח נעשה אח"כ: "למרות ובנוסף על האמור בכל חוק אחר, לספריה הלאומית יותר לבצע העתקה של יצירה המוגנת בזכויות יוצרים בכל אחד מהמקרים הבאים: א. יצירת שני עותקים של יצירה ש"חוק הספרים חובת מסירה" חל עליה ולא נמסרה לספריה הלאומית מכל סיבה שהיא. הספריה תוכל לבצע העתקה כאמור רק לאחר שפנתה לחייב במסירה כאמור אם זהותו ידועה, והחייב לא מילא חובתו. ב. החלפת עותק של יצירה, שהיה בידי הספריה מכוח חוק הספרים חובת מסירה, שאבד, הושמד, או נעשה בלתי ראוי לשימוש." עם שני הדברים האלה אין שום בעיה. בעיקרון, הספריה זכאית מכוח חוק הספרים לקבל שני עותקים חינם מכל ספר שיוצא בארץ. הסעיפים האלה מאפשרים לה לקבל את זה גם במקרה שמשהו מנע ממנה לקבל את זה. לי נראה שאין בעיה לקבל את סעיפים א' ו-ב' והם נגזרים מהחוק.
"ג. העתקה לשם שימור של יצירה שנמצאת בידי הספריה, או שלספריה יש זכות גישה אליה, כולל העתקה לפורמט שונה מן הפורמט המקורי, ובלבד שהעותק לשימור לא ישמש כעותק נוסף על העותקים המשמשים את הספריה." זאת אומרת, אנחנו נותנים פה לערך של שימור את אפשרות לספריה לעשות זאת בלי פגיעה בזכויות יוצרים מכיוון שלא יעשה בו שימוש אלא רק לצורכי שימור. "ד. העתקה לשם שימור של אתרי אינטרנט או יצירות מסוימות הכלולות באתרי אינטרנט. השר רשאי לקבוע תנאים והגבלות על הגישה להעתקים אלה לציבור, בין היתר על מנת לשמור על האינטרסים של בעלי זכויות היוצרים." זה משהו שבדקתי אתמול בחוק האנגלי וגם שם נכנס תיקון דומה בעת האחרונה יחסית בנושא של אתרי אינטרנט. אתם תוכלו להסביר קצת, זה נושא מאוד פעיל עכשיו בעולם. הפנו אותי לאתר שעושה ארכיב מכל אתרי האינטרנט וכולי. גם לענין הזה יש חשיבות.
יש אופציה לקבוע את ג' ו-ד', שזה שני סוגים של שימור או יש אופציה אחרת, שתתבסס על הנוסח שהיה בוועדת הכלכלה אתמול. תסתכלו על הנוסח השני, סעיף קטן (ג) שמודגש למטה: "העתקה של יצירות על ידי גופים מסוג שיקבע השר בתקנות, לצורכי שימור, מותרת." זה מכסה גם את ג' וגם את ד'. "השר רשאי לקבוע סוגי יצירות שעליהם יחול סעיף קטן זה, תנאים לביצוע העתקה וכן תנאים למתן גישה לציבור לעותקים שנעשו לפי סעיף קטן זה." התקנות יהיו באישור ועדת הכלכלה. יש לנו שתי אופציות: ללכת על משהו ספציפי, על הדברים האלה או לא לקבוע ולעשות משהו כללי שהשר יקבע. אנחנו נקבל את א' ו-ב' כמות שהם ולגבי ג' ו-ד' נלך עליהם או על האופציה הכללית.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני חושב שנלך על ג' ו-ד'. אם כולם מסכימים, נקבל את זה ונמשיך.
קריאות:
מסכימים.
שמואל הר נוי:
זה מותאם יותר לצרכים של הספריה הלאומית.
גלי גרוס:
הכוונה ב-ד' היא לשר המשפטים?
מרב ישראלי:
פה זה שר החינוך. האמת היא שעל הנקודה הזאת לא דיברנו. שני השרים צריכים להיות מעורבים לדעתי, שר החינוך ושר המשפטים.
מוטי שחר:
צריך לכתוב את זה.
מרב ישראלי:
אני חושבת שזה צריך להיות שר המשפטים בכל הנושא של זכות יוצרים. חוק זכות יוצרים הוא חוק של משרד המשפטים.
אז יהיה: שר המשפטים בהסכמת שר החינוך.
גלי גרוס:
במה שר החינוך רלוונטי כאן בעצם?
מרב ישראלי:
הוא הממונה על החוק. שר המשפטים בהסכמת שר החינוך.
בסעיף 29 אין שינוי. מיד נדון בסעיף 28. בסעיף 30 אין שינוי, בכפוף לניסוח. לגבי תיקונים עקיפים, היתה הפניה שבמקום בית הספרים יבוא וכולי. אי אפשר לעשות דבר כזה. צריך לעשות תיקונים עקיפים בתקנות הרלוונטיות והתקנות שהוזכרו פה, השרים יצטרכו לתקן אותם, אנחנו לא מתקנים תקנות בחקיקה ראשית. לכן, נשארו פה רק התיקונים של החוקים הראשיים ונעשה שם תיקון עקיף.
אסביר מה קורה בסעיף 28 – סייגים לתחולת חוק החברות: כרגע, כיוון שהחברה היא חברה לתועלת הציבור חלות עליה כל ההוראות של הפרק הרלוונטי, שהוא פרק חדש יחסית. חוק החברות הוכן ממש לא מזמן והוכנס פרק חדש של חברות לתועלת הציבור. כל ההוראות של החוק ההוא יחולו עליו בכפוף להוראות החוק הזה. כל הנושא לגבי המניות וכולי. בכל דבר אחר, ההוראות של חברות לתועלת הציבור יחולו. מכיוון שמדובר פה בחברה מאוד מיוחדת ויש פה דברים שיתכן ויתעוררו במשך ההפעלה, שיהיה צורך בעוד התאמות שאנחנו לא יכולים לצפות אותן כרגע בפעולה של החברה לעומת חוק החברות, מה שנעשה פה זה לתת לשר המשפטים אפשרות לקבוע בצו, שחלק מההוראות שקיימות בחוק החברות שהוא יגיע למסקנה שהן לא ניתנות להפעלה או פוגעות בפעולה של החברה, הוא יוכל לקבוע שהן לא חלות או חלות בשינויים.
אני אמרתי שאני לא רוצה לשאיר את זה פתוח לחקיקה שהשר יוכל לעשות מה שהוא רוצה. ישבתי עם גלי ועברנו על כל סעיפי הפרק הרלוונטי ומה שאמרנו הוא שיהיו סעיפים שאי אפשר שהשר יתנה עליהם כי הם בלב החברות לתועלת הציבור ואנחנו לא רוצים לאפשר התניה. לגבי כל השאר, בדקנו שיש הצדקה ויכולים להיות מצבים שבהם זה יותנה ולכן, מה שעשינו, התיקון שאנחנו מציעים הוא כזה: נכתוב: חוק החברות לענין חברה לתועלת הציבור, זה יהיה בפרק הראשון א' לחוק החברות. יש עוד הוראות שנוגעות ולא בזה הענין.
גלי גרוס:
כל ההוראות חלות על חברה לתועלת הציבור אבל לא זאת הכוונה.
מרב ישראלי:
ואז אנחנו אומרים כך: ואולם לא יקבע כאמור לענין סעיפים. יש פה רשימה של סעיפים שאגיד אותם לפרוטוקול. גלי, אתה רוצה להסביר באופן כללי?
גלי גרוס:
הרציונאל הוא שהסעיפים שהם לב הענין, אופי החברה, הפיקוח של רשם ההקדשות על הפעילות שלה, הדברים הבסיסיים נשארים. השארנו הרבה מאוד גמישות בכל ההוראות שהן עסקאות בעלי ענין, השארנו גמישות כי אנחנו לא יודעים איך זה יהיה, בטח לענין תקופת ההקמה. לא מסכימים בשום פנים ואופן שישנו סעיפים כמו חלוקת רווחים לבעלי מניות, שינוי מטרות, פעולה בחריגה ממטרות. בוודאי בחברה מהסוג הזה אנחנו רוצים רק לחזק את ההוראות האלה. אבל הוראות אחרות כמו שכר דירקטורים, שתהיה גמישות. בהוראות לענין פירוקים, קבענו כאן, בחוק הזה, הסדרים מיוחדים. היתה לנו התלבטות מסוימת לגבי נושאים כמו ועדת ביקורת או מבקר פנימי, שבחברה לתועלת הציבור יש חובה למנות. אני חושבת שצריכה להיות ועדת ביקורת ומבקר פנימי בחברה הזאת, אבל יכול להיות שיסתבר במהלך החיים שלה שצריך הוראות מיוחדות לענין הרכב ולענין דרך המינוי ולכן רצינו להשאיר גמישות, כי ממילא הפטור לא אוטומטי. צריך לחשוב עליו, לבוא לוועדת חינוך לאישור. זה משאיר גמישות בסעיפים שאפשר עוד לחשוב עליהם.
מרב ישראלי:
החוק לא פוטר כשלעצמו. אני מציעה שגם הצו של השר יהיה באישור הוועדה ואז נוכל לראות שכשהוא יובא שזה יהיה מקובל עלינו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בסדר.
מרב ישראלי:
אני מקריאה את הסעיפים: 345א,ב,ג,ד,ה,ו,ז רבתי. ח ו-ט זה הביקורת הפנימית ורצינו להביא את זה לכאן להכרעה. האם אנחנו מאפשרים לו לקבוע שזה יחול בתנאים אחרים למשל. להשאיר לו גמישות בענין הזה.
דוד בלומברג:
לא הבנתי.
מרב ישראלי:
חוק החברות קובע שצריכה להיות ועדת ביקורת וצריך להיות מבקר פנימי בהרכבים כאלה ואחרים. השאלה אם אנחנו רוצים לאפשר לשר להתנות על זה ולקבוע שתהיה תחולה קצת אחרת ולשנות הרכבים או שאנחנו - -
אריה אלדד:
אני לא רואה סיבה למה.
טנה שפניץ:
ההוראות בחוק מאוד פרטניות ונוקשות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אם החוק מחייב דברים נוקשים, כנראה שיש צורך בהם.
מרב ישראלי:
סעיף ח' - האסיפה הכללית של חברה לתועלת הציבור תמנה ועדת ביקורת. נושאי המשרה לא יהיו חברים בוועדת ביקורת. אחריות זכויות וחובות יהיו כשל דירקטורים...
דוד בלומברג:
מה לגבי מבקר פנימי?
מרב ישראלי:
"דירקטוריון של חברה לתועלת הציבור שמחזורה עולה על 10 מיליון שקלים חדשים או על סכום גבוה יותר שקבע השר, ימנה מבקר פנימי לפי הוראות סעיף 146-153, שזה בחוק החברות בשינויים המחויבים.
דוד בלומברג:
אני מסכים לכל ההגבלות האלה.
מרב ישראלי:
אז נכניס את זה. אנחנו רושמים את ח' ו-ט' ואי אפשר להתנות עליהם.
גלי גרוס:
אגב, גם בדיווחים אני לא רוצה להתנות.
מרב ישראלי:
אגיד את כל הנושאים שאנחנו אל מתנים: סעיף י''ג, אחריות נושאי משרה בוועדת ביקרות. סעיף י"ד, הגנה נגזרת. 345ט"ו, היתה לנו שאלה כי - -
גלי גרוס:
שאלה ניסוחית. 345ט"ו זה סעיף שאומר שבחברה לתועלת הציבור העברת מניות בתמורה טמונה באישור בית משפט. זה העברת מניות ולא הקצאת מניות שההתייחסות אליה בסעיף נפרד שכן יכולה להיות בתמורה. השאלה אם לא לאפשר כאן איזו שהיא גמישות בהקשר הזה.
מרב ישראלי:
אמרנו שלא נגרע מתחולתו של הסעיף וזה ענין של ניסוח איך אנחנו קושרים את הקצוות. עדין גם אם הוא יחול, הוא יכול לחול בצורה שהשר יקבע אותו לגבי החברה הזאת.
גלי גרוס:
אפשר להשאיר את זה.
מרב ישראלי:
אז לא נכניס. סעיף ט"ז - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
רק שלא יראו בכל מה שלא מכניסים פה פרצה.
גלי גרוס:
התחלנו מזה שרצינו את הגמישות. אתה צודק שיש משמעות לזה שאנחנו מכניסים את זה כן ואת זה לא. יש יתרון במשהו מאוד כללי. מצד שני, מרב לא רצתה משהו כזה והיתה לנו התלבטות. בגלל זה בחרנו מנגנון שאומר מה לא ולא ממה הוא כן יכול לפטור כי יש לזה יותר משמעות.
מרב ישראלי:
אני לא רוצה להשאיר אפשרות גורפת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
גם זה שכתוב שצריך אישור של הוועדה...
טנה שפניץ:
הפרק הוא חדש ולא יודעים עוד איך הוא יפעל. הוא חל על מרחב גדול מאוד של חברות.
מרב ישראלי:
345ט"ז זה מיזוג, 345י"ז שזה פשרה או הסדר, י"ח מינוי חוקר, כ"א(א) זה נושא לענין פירוק, שלא יהיו זכאים בעת הפירוק בעלי המניות לחלק בנכסים רק בשל היותם בעלי מניות, שזה בהחלט חל עליהם. 345כ"ד, חובת דיווח והגשת מסמכים. כ"ה, היתה לנו בעיה האם זה רלוונטי. זה ערעור ובניסוח נבדוק אם יש בזה צורך, זה לא כל כך חשוב. כ"ו, זה פניה לבית משפט, כ"ח – השבה לחברה. לגבי ל' היתה לנו התלבטות, זה שמירת דינים אם זה בכלל רלוונטי, נבדוק את זה. אלה ההוראות שאי אפשר יהיה להתנות עליהן.
מוטי שחר:
בעקבות מה שדיברנו על הסמכויות של שר החינוך ושר המשפטים, השאלה אם לא להוסיף בסעיף 28 ששר החינוך יוכל לעודד את שר המשפטים במקרים שרלוונטיים לספריה הלאומית לפטור מראש, שיהיה כתוב: שר המשפטים לאחר התייעצות עם שר החינוך.
מרב ישראלי:
אין לי בעיה.
גלי גרוס:
זה פחות מגביל.
מוטי שחר:
הספריה הלאומית תפנה לשר החינוך. לשר המשפטים יש עשרות חוקים...
מרב ישראלי:
בהתייעצות עם שר החינוך? כן.
אנחנו עוברים לחברה בת סעיף 32: "(א)(1) על אף האמור בחוק זה, במהלך שלו שנים מיום תחילתו, תופעל הספריה הלאומית בידי חברה בת של האוניברסיטה העברית בירושלים (להלן – תקופת ההפעלה); (2) החברה הבת תוקם עד תום שישה חודשים ממועד תחילתו של חוק זה ותיקרא הספריה הלאומית (להלן – חברה בת); (3) השר רשאי לקבוע בצו, באישור ועדת החינוך והתרבות והספורט של הכנסת..." זו תוספת שאנחנו הכנסנו "...מועד אחר להקמת החברה הבת, או תקופה אחרת להפעלה של הספריה הלאומית בידי החברה בת, לפי פניית נשיא האוניברסיטה או יושב ראש ההנהלה הציבורית של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי או יושב ראש הדירקטוריון של החברה בת, לפי הענין; (ב) הוראות חוק זה יחולו על החברה בת, בשינויים המחויבים, למעט הוראות סעיפים 8 עד 16 ובלבד שמניות החברה יוחזקו במלואן על ידי האוניברסיטה העברית ולא ניתן יהיה להעביר מניות או זכויות כל שהן בהן, או להקצות מניות בחברת הבת עד לתום תקופת ההפעלה ובכפוף לאמור בתוספת לחוק זה;" אנחנו נבדוק את כל ההפניות.
גלי גרוס:
צריך להוסיף את הנושא של ועדת המינויים. הסעיף של ועדת המינויים שבודקת את מינוי הדירקטורים לא חל על האוניברסיטה.
מרב ישראלי:
"העברת אוספי הספריה ונכסים אחרים להחזקה ושימוש של החברה הבת תעשה בהסכם בין האוניברסיטה והחברה הבת לשם מימושן המלא וההולם של מטרות חוק זה והוראותיו; (ד) במהלך תקופת ההפעלה של הספריה הלאומית בידי החברה הבת יפעלו המדינה, האוניברסיטה העברית והחברה הבת בהתאם להוראות הקבועות בתוספת לחוק זה; המדינה והאוניברסיטה רשאיות להסכים ביניהן על דרך אחרת מן הקבועה בפרטים 4-6 לתוספת, לקיומה של חברה על פי הוראות חוק זה, ובלבד שהחל מתום תקופת ההפעלה לא תפעל הספריה הלאומית אלא במסגרת תאגיד המקיים את הוראות חוק זה; הסכימו המדינה והאוניברסיטה כאמור, יתקן השר בצו, באישור ועדת חינוך, תרבות וספורט של הכנסת, פרטים אלה בתוספת, כפי שהוסכם." הניסוח הזה בעייתי. הרעיון הוא שאי אפשר לתקן חוק בהסכם חיצוני ולכן נדרשת מעורבות של השר באישור הוועדה לתיקון.
גלי גרוס:
לא אכפת לי הניסוח, אני רוצה להסביר שהתכוונותי שהאוניברסיטה והמדינה צריכות להסכים ביניהן. בלי שתהיה הסכמה ביניהן לא מפעילים את התיקונים. ברגע שהן מפעילות ביניהן, השר, למעט אותו שיקול דעת מינהלי שיש לו תמיד, צריך לתקן וצריך להתחיל בתהליך.
מרב ישראלי:
זה נראה לי מאוד בעייתי. תתייעצי במשרד על כך שאת כאילו מחייבת את השר לפעול.
גלי גרוס:
המדינה החליטה והסכימה על זה.
מרב ישראלי:
אני לא מכירה הוראות דומות...
גלי גרוס:
יש הוראות דומות גם לגבי גופים פרטיים שהשר חייב לפרסם.
מרב ישראלי:
פה זה לתקן, זה לא לפרסם. השאלה אם אני לא יכולה להגיד שראה השר שלאור עמדת המדינה שיש מקום לתקן, הוא יתקן. הסמכות תישאר אצל השר והוא יעשה את זה על סמך - -
גלי גרוס:
אני חשבתי כן להגביל את שיקול הדעת של השר. אם המדינה והאוניברסיטה מסכימות ביניהן, אני לא חושבת שלשר כשר - -
מרב ישראלי:
מכיוון שמדובר פה בסמכות של חקיקת משנה ויש לי בעיה עם זה. אי אפשר לעשות את זה. בעיקרון, השר יתקן את התוספת לאור הסכמה של המדינה והאוניברסיטה באישור הוועדה. את הניסוח של הדבר הזה נעשה בהתאם.
"(ה) החברה בת תעשה כל שביכולתה לאפשר להקמת חברת הספריה הלאומית בהתאם להוראות חוק זה. 33. השר ממונה על ביצוע חוק זה."
שמואל הר נוי:
מדובר בשר החינוך.
ענת טל:
כתוב כאן שזה הקמת חברה חדשה. אנחנו רוצים שהחברת בת תהפוך להיות החברה החדשה ולא שתוקם חברה חדשה. הקמת חברת הספריה הלאומית זה...
מרב ישראלי:
אבל השארנו את כל האופציות.
גלי גרוס:
ולאפשר תחילת פעולתה של חברת הספריה הלאומית. זה כולל את שניהם.
מרב ישראלי:
תכף נדון על נושא של תחולה ונחליט מתי תקופת הביניים מתחילה. אני כבר אומרת שמבחינת ניסוח חלק מההוראות בתופסת יעלו לחוק. בגדול, ההוראות המהותיות יהיו כמו שהן פה. מקריאה את התוספת: "1. עד תום תקופת ההפעלה יסכימו ביניהן האוניברסיטה העברית והמדינה על הוראות תקנון החברה וכן יקבעו אלו מבין הוראות התקנון לא יהיו ניתנות לשינוי בתקנון החברה, אלא בהסכמת המדינה והאוניברסיטה; האוניברסיטה העברית תבצע את הפעולות הנדרשות כך שבמועד תום תקופת ההפעלה יכנסו לתוקף הוראות התקנון שיוסכם. 2. שישה חודשים לפני תום תקופת ההפעלה יטפלו נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים, נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, והמנהל הכללי של משרד החינוך, בפניה לגופים הממנים במטרה שהמועצה הראשונה תקום עד לתום תקופת ההפעלה.
פפי יקירביץ:
אולי כדאי לרכז את זה אצל שר החינוך.
טנה שפניץ:
אל תערבי אותו.
ענת טל:
מי פונה למי? שלא מועצת הארכיונים יקבלו 3 פניות...
היו"ר מיכאל מלכיאור:
דיברנו על זה בפעם הקודמת.
דוד בלומברג:
גלי, מי המניע של הענין? הייתי מציע שייכתב פה גם "והנהלת הספריה הלאומית". יש פה ואקום. נכתוב או לא, זה מה שיהיה.
קריאות:
אז אין בעיה.
פפי יקירביץ:
אז אפשר להשאיר את זה.
מרב ישראלי:
זה הוראות מאוד מוזרות ואמרתי את זה גם בישיבות הקודמות. "עם תום תקופת ההפעלה" אולי לא צריך להיות בתוספת.
"3. עם תום תקופת ההפעלה תחל המועצה במילוי תפקידיה לפי חוק זה;" זה למשל לא צריך להיות בתוספת. "זאת אף אם טרם הושלם מינויה או חל במינוי מי מחבריה או נתפנה מקומו, ובלבד שלפחות שליש מחבריה מונו. 4. עם תום תקופת ההפעלה תבצע החברה הקצאת מניות ללא תמורה למדינה, על מנת להבטיח את קיום הוראות סעיף 8(א). 5. לחברה יוקנו כל הזכויות שהוקנו לחברה הבת בהסכם האמור בסעיף 32(ג), וכל זכות אחרת שהוקנתה לחברה הבת במהלך תקופת ההפעלה."
ענת טל:
למה רק למדינה ולגופים הציבוריים?
גלי גרוס:
אבל ללא תמורה זה רק למדינה. יכול להיות שהגופים האחרים לא יהיו וזה לא מונע את תחילת הפעלת החוק. יכול להיות שבאותם גופים אחרים זה יהיה בתמורה. אז אין לי בעיה לנסות לחשוב עם מרב איך מסדרים את זה.
מרב ישראלי:
אני אבדוק אם יש צורך להתייחס לגופים האחרים. המטרה שלנו שזה לא ימנע כמובן.
גלי גרוס:
רצינו להדגיש שלמדינה זה ללא תמורה ויכול להיות שלאחרים זה כן יהיה בתמורה. יכול להיות שכן ויכול להיות שלא.
מרב ישראלי:
"5. לחברה יוקנו כל הזכויות שהוקנו לחברה הבת בהסכם האמור בסעיף 32(ג), וכל זכות אחרת שהוקנתה לחברה הבת במהלך תקופת ההפעלה." זה ענין של אופן ההעברה שדיברנו עליו קודם. מה דובר קודם, סגרנו את ענין המינוח בענין של הקמת החברה?
גלי גרוס:
לאפשר תחילת פעילותה של החברה או שזה יהיה פעילותה של אותה חברה בשינוי...
מרב ישראלי:
נגיד שזה עובר מגוף כזה לגוף אחר, מה צריך לעשות? מה הפעולות הנדרשות, שינוי שם? אני רוצה להבין את התהליך. אם הגוף שהוא היום חברה בת יהפוך לחברת הספריה הלאומית בלי להקים חברה חדשה, מה הפעולות שהוא יצטרך לעשות לצורך זה?
גלי גרוס:
זה לא רק הוא. ראשית, האוניברסיטה והמדינה יצטרכו להסכים עוד לפני שהחברה תתחיל לפעול על התקנות. מישהו יצטרך להתניע תהליך, אפילו אם לא פורמאלית לפי החוק למינוי כל הגורמים. מבחינת שינוי התקנון, יכול להיות שהדירקטוריון יצטרך לכנס את האסיפה הכללית של חברת הבת כדי לקבוע איזה שהוא תקנון צל פורמאלי. יכול להיות שיהיו כל מיני פעילויות תאגידיות שצריך לבצע, כל מיני הכנות בתוך הגופים שלו.
מרב ישראלי:
מה הפעולה המכוננת שהופכת את החברה הבת לחברה לפי החוק. מה הופך אותה אם זה לא הקמה של חברה חדשה? זה אוטומטי מכוח החוק? אני לא בטוחה. זה לא עולה מהחוק.
גלי גרוס:
היה קודם הקטע של השינוי שם. שינוי שם גם הוא לא היה מכונן כי ניסחנו אותו מאוד בזהירות. הוא היה אינדיקציה כלפי חוץ שהחברה התחילה לפעול. אבל גם הוא לא אמר בשום שלב כי מאוד נזהרנו, שאלא אם כן יתקיימו מלא הדרישות של החוק הזה רק אז תתחיל החברה לפעול, כי זה מאיים על כל הרעיון של הגבלת הזמן בתקופת ההגבלה. כי אם חוץ מהזמן יש עוד תנאים שצריכים להתקיים, שיכולים שלא יתקיימו לעולם - אז אין לנו חברה. אם יש בעיה ועיכובים, זה צריך לבוא בצורה מסודרת לשר ולועדת החינוך ולהאריך את תקופת ההפעלה כדי שהדברים יהיו מסודרים.
דוד בלומברג:
השאלה הזאת היא מצוינת. מה ה"שלטר" שהופך את החברה הזאת, שעושה את שינוי המין? זה לא תהליך פשוט. הייתי מציע, גם אם בצורה סינטטית, הדבר שצריך לעשות את זה הוא העברת המניות. אפשר להלביש את זה לאלמנט של העברת המניות, שהיא שמייצרת את התהליך.
גלי גרוס:
אם כבר זה הקמת המועצה.
דוד בלומברג:
הקמנו את המועצה והיא עוד לא עושה את זה.
גלי גרוס:
העברנו מניות והמועצה לא הוקמה. החברה פועלת?
דוד בלומברג:
אני מציע שהדבר האחרון, שהוא הטריגר, שהוא ה"שלטר" שמשנה את זה, זה העברת המניות. אז קודם יקימו את המועצה וקודם יעשו את כל הדברים ואז העברת המניות. אנחנו עלולים לפתוח פה תיבת פנדורה.
גלי גרוס:
אנחנו קובעים שכל ההוראות יתקיימו אבל זה הוראות חוק שאמורות להתקיים ויש פה פיקוח וגורמים שאחראיים לבצע את כל ההוראות. צריך להיות סנכרון מלא של כל הגורמים.
דוד בלומברג:
ועדין צריך את האירוע המכונן הזה. לכן, אני חושב שהדרך לבדוק את הכל ולהקים את המועצה, להקים את האורגנים ובקצה התהליך העברת המניות היא שמייצרת את הטריגר.
גלי גרוס:
בתום תקופת ההפעלה מה שקורה הוא שהמועצה מתחילה לפעול והמניות מוקצות. זה מה שהחוק קובע כבר היום. אז הטריגר, בעיניי, חייב להיות התקופה ואז זה מחייב את כולם להתכנס. אם יש בעיה, זה מחייב את הגורמים שרואים שיש בעיה לפנות לשר שיוציא שר באישור ועדת החינוך, יסבירו את כל הבעיות, למה זה לא פועל במועד שבו זה היה אמור לפעול - -
פפי יקירביץ:
אולי צריך להכניס משהו בסעיף 32.
מרב ישראלי:
ההוראות הרלוונטיות זה בסעיף 32א(1) ו-ב. א(1) אומר: "תופעל הספריה הלאומית בידי חברה בת". כאילו הספריה הלאומית קיימת והיא מופעלת. היא תופעל, זה משהו קצת לא מדויק. השאלה אם אפשר לחדד ניסוח. דבר שני, אנחנו אומרים ב-32ב - -
שמואל הר נוי:
אם רוצים לקצר?
מרב ישראלי:
יש אפשרות.
גלי גרוס:
ברישא בסעיף 7 של התוספת, שמחקתי אותו כתוב: עם תום תקופת ההפעלה תפעל הספריה הלאומית במסגרת החברה. זה נמחק.
מרב ישראלי:
אנחנו כן צריכים את זה.
גלי גרוס:
זה קיים. לא מחקתי את זה.
ענת טל:
תום תקופת ההפעלה.
גלי גרוס:
אני לא רוצה להתנות את זה. החברה הזאת חייבת לפעול לפי הוראות החוק. כולם חייבים לקיים את הוראות החוק.
דוד בלומברג:
זו ועדה יוצאת דופן ואנחנו צריכים להתפלל שזה יקרה. אנחנו יוצרים פה מנגנון אוטומטי.
טנה שפניץ:
לכבוד ה-3 שנים כולם יתכוננו וגם רצינו ליצור בקרה. המועד הוא נקודת בקרה אם התנאים האלה לא מתקיימים. אם אתה מתנה את זה בתנאים האלה, כל העסק לא נכנס בכלל לתמונה ונקודת הבקרה הולכת לאיבוד.
מרב ישראלי:
מבחינה תאגידית, אם לא היו כל ההוראות האלה בחוק חשוב שנדע מה קורה, ויש חברה מסוימת, יש הסכם, שאמורה בתום תקופה מסוימת להפוך להיות חברה אחרת.
גלי גרוס:
נניח שהיה לנו חוק רגיל שבו אין את חברת הבת. היינו עושים מועד תחילה לחוק, החוק היה קובע שצריך להקים את החברה עד למועד X, צריך למנות מועצה עד למועד Y וזהו.
מרב ישראלי:
הבעיה היא של ההעברה. אין לי בעיה עם כל השאר.
גלי גרוס:
גם אז היו תנאים של מינוי מועצה ודירקטוריון.
מרב ישראלי:
אז או שיש אפשרות שחברה הופכת להיות חברה אחרת, אני מנסה למקד את הענין.
גלי גרוס:
זה לא משהו שכיח כל כך בחקיקה.
מרב ישראלי:
לא בחקיקה. אני מנסה למקד. יש מצב שבו חברה בעולם החברות, שאין לה חוק מיוחד, הופכת להיות באיזו שהיא דרך - -
גלי גרוס:
יש מיזוגים. יש צו של בית משפט או החלטה של אסיפה כללית שחברה אחת נעלמת ואז שולחים הודעה לרשם ההקדשות. אתם רוצים הודעה של השר ברשומות או משהו?
מרב ישראלי:
יש לי פה איזה חסר.
גלי גרוס:
השאלה אם הודעה לא פוגעת.
מרב ישראלי:
זו החלטה של האסיפה הכללית שהחברה משתנה, כי כאן זה העברת מניות.
גלי גרוס:
במיזוג כן, יש פרוצדורה ויש הודעה לרשם החברות. הוא "מעלים" חברה אחת ומכניס אותה לתוך השניה.
מרב ישראלי:
אנחנו יוצרים מכוח חוק משהו שלא קיים בעולם החברות באופן כללי, שם זה אפשרי רק במיזוג...
גלי גרוס:
מיזוג, פירוק בצו של בית משפט או שיש הודעה לרשם ההקדשות.
מרב ישראלי:
אני מנסה לראות מה אנחנו עושים ביחס לעולם הרגיל.
גלי גרוס:
אבל פה זו לא אותה סיטואציה כי החברה ממשיכה להתקיים. היא לא חברה בת יותר אבל היא ממשיכה להתקיים כישות משפטית, להבדיל ממיזוג ופירוק.
מרב ישראלי:
זה בדיוק מה שאני מנסה להבין. אנחנו יוצרים פה מצב ייחודי מכוח חקיקה, שחברה אחת הופכת להיות חברה שניה.
גלי גרוס:
החוק חל עליה בצורה אחרת.
מרב ישראלי:
אז מה זה אומר?
גלי גרוס:
זה יכול לקרות בכל חברה. תקנון של חברה יכול להשתנות בכל שלב בדרך. חברה יכולה להפוך להיות מחברה פרטית לחברה ציבורית. חברה משנה את הוראות החוק שחלות עליה הרבה מאוד פעמים. זה דבר רגיל.
מרב ישראלי:
אני מנסה לראות מה אנחנו עושים פה שהוא שונה ממה שקורה בעולם התאגידי הרגיל.
גלי גרוס:
האם את מתכוונת למצב שבו הוראות חוק שונות חלות על אותה חברה החל ממועד מסוים, אז יש חברה פרטית שהופכת לציבורית, חברה ממשלתית שהופכת לחברה מעורבת, חברה מעורבת שהופכת לחברה פרטית לחלוטין. הכל פעולות שהן לא מוסדרות בחוק, שכתוצאה מהעברת מניות משתנה סט שלם של דינים שחל על חברה ציבורית למשל, שהופך אותה מתחולה של חוק החברות הממשלתיות עם הרבה מאוד הוראות אישור למצב שלא חל כלום. פה זה הפוך.
דוד בלומברג:
גלי, יכול להיות שהמנגנון האוטומטי יסתדר בתום תקופת ההפעלה, אבל משום שאני רוצה להיות קצת יותר זהיר בענין הזה, בהמשך לדברים שאמרת בסוף, בדומה לחברות ממשלתיות שהופכות להיות מעורבות, מה שמשנה את זה זה אקט העברת המניות. אני מחפש באופן סינטטי גם אם זה לא לגאלי, משהו שמייצר את הבחינה הזאת.
גלי גרוס:
העברת המניות אמורה להיות אוטומטית. החוק קובע את החובה להקצות את המניות במועד מסוים. היא לא אמורה להיות תלויה בשום דבר והמועד המסוים הזה, זה המועד שבו ממילא אנחנו רוצים. אנחנו לא רוצים לאפשר שיקול דעת למישהו בהקצאה הזאת. זו הקצאה שמחויבת על פי דין.
שמואל הר נוי:
מה שמניע זה התקופה.
גלי גרוס:
הרבה יותר מטריד אותי השלב של המועצה כי הקצאת המניות, איך שאני רואה את זה, היא מכוח דין ולכן זה קורה במועד מסוים.
מרב ישראלי:
סעיף 7 בא לפני 3 ו-4 מבחינה כרונולוגית.
גלי גרוס:
לא, הכל זה פעולות הכנה עד 7.
מרב ישראלי:
למה? עם תום תקופת ההפעלה... 3 ו-4 באים אחרי. יש פה בעיה, כי אם את אומרת ב-7 "עם תום תקופת ההפעלה" זה במסגרת החברה. וגם אם את אומרת ב-3 שעם תום תקופתה ההפעלה תתחיל המועצה לעבוד, מה בא קודם? ההקצאה של המניות או זה שהיא תפעל במסגרת - -
גלי גרוס:
הכל קורה ביחד.
מרב ישראלי:
איך ביחד?
שמואל הר נוי:
הזמן קוצב את זה.
מרב ישראלי:
3 שנים עברו...
גלי גרוס:
באותו יום החברה מקצה מניות, המועצה שלה מתכנסת בפעם הראשונה והחברה נחשבת לחברה לפי החוק הזה. חוץ מהקצאת המניות המועצה מתחילה לפעול והיא לא חייבת להתכנס באותו בוקר.
מרב ישראלי:
נגיד שההקצאה של המניות לא נעשית - -
גלי גרוס:
היא לא יכולה שלא להיעשות. החוק קובע אותה.
טנה שפניץ:
זה לא נעשה, באים לוועדת החינוך. תבינו שה-3 שנים זה נקודת בקרה. אם משהו לא מתקיים ב- 3 שנים אז מישהו שבר את הכלים וצריך לבדוק איפה ומה ולערב את השרים.
מרב ישראלי:
יש פה כשל פילולוגי כי אתם אומרים שעם תום תקופת ההפעלה תבצע החברה - -
גלי גרוס:
אז אני רוצה להסביר: יכול להיות שיותר נכון להגיד בהקשר הזה שעם תום תקופת ההפעלה יוקצו מניות החברה ללא תמורה למדינה. החוק קובע שהמניות יוקצו במועד הזה.
מרב ישראלי:
ומי עושה את הפעולות הנדרשות?
שמואל הר נוי:
החוק מפעיל.
מרב ישראלי:
אבל מישהו צריך לעשות את זה.
טנה שפניץ:
זה הרעיון.
פפי יקירביץ:
אני חושבת שזה די ברור.
שמואל הר נוי:
מה שקוצב את הכל זה הזמן.
מרב ישראלי:
אבל איך החברה שלא קמה יכולה להקצות מניות של חברת הבת?
גלי גרוס:
אז חברת הבת צריכה לעשות את זה.
מרב ישראלי:
יש פה כשל...
שמואל הר נוי:
נקודת החיתוך קובע אותה הזמן, והזמן קובע כמה דברים: הוא קובע את המועצה, בהנחה שעשו את כל הפעולות קודם לכן, הוא קובע את העברת המניות - -
גלי גרוס:
אני חושבת ש-7 בא לפני 4.
מרב ישראלי:
זה הופך להיות אוטומטית שלה, הם של חברת הבת. המניות הן של האוניברסיטה העברית ומי שיכול להקצות זה רק האוניברסיטה העברית.
שמואל הר נוי:
אז תכתבי חברת הבת.
גלי גרוס:
זה לא משנה, תלוי איך מגדירים אותה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
סליחה, אנחנו חייבים "לחתוך" פה. אני מבין את הסוגיה וזה בגלל שההעברה פה היא לא כמו העברות מחברה פרטית לציבורית. אין העברה מחברת הבת וזה שונה, זה ברצף.
מרב ישראלי:
אני חושבת שהקצאת המניות צריכה להיות רגע לפני תום התקופה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
נכון. כמו שאנחנו נכנסים לשנה שביעית, שנת שמיטה, ויש תוספת שביעית, שזה בדיוק לפני השנה השביעית, בחודש אלול.
גלי גרוס:
אני לא רוצה שהמניות יהיו בידי החברה כשאין לי מועצה.
מרב ישראלי:
אז תקבעי את זה.
טנה שפניץ:
אז אתם יכולים להגיע ל-4 שנים.
גלי גרוס:
הכל קורה בו זמנית.
מרב ישראלי:
זה לא בו זמנית כי החברה בת לא יכולה להקצות מניות אם אוטומטית בתום תקופת ההפעלה היא הופכת לחברה.
גלי גרוס:
לא כתבתי שחברת הבת מקצה.
מרב ישראלי:
אבל היא לא יכולה כי אין לה את המניות עדין. המניות הן של החברה הבת.
גלי גרוס:
לא, יש מניות בחברה בת ומה שהיא מקצה זה מניות חדשות, שלא קיימות בשום מקום. היא פועלת בתור חברה רשומה ברשם החברות. ההגדרות שלנו לא משנות את זה שזו חברה קיימת תאגידית, שיכולה להקצות את המניות שלה למי שבא לה. החוק אומר שבשלב הזה היא נקראת חברת הבת ובשלב הזה היא נקראת חברת הספריה הלאומית למשל. זו אותה חברה. זה לא שאין לה יכולת להקצות את המניות, זה אותן מניות. זה אותו תאגיד כל הזמן. רעיונית, אנחנו מפרידים בין השניים אבל זה אותו תאגיד.
מרב ישראלי:
והמניות שקיימות שצריך להעביר אותן?
גלי גרוס:
לא צריך להעביר.
מרב ישראלי:
זאת אומרת, ה-25% נשאר באוניברסיטה.
גלי גרוס:
מבחינתי, חשוב שיש נקודה שחותכת והיא הזמן. מצד שני, אני חושבת שזה מאוד בעייתי שהמדינה מקבלת 50% מהמניות בלי כל הסיפור של המועצה, כי אז אנחנו נכנסים להרבה מאוד בעיות שלא רצינו להיתקל בהן. אם יש איזה עיכוב בדרך, אין חברה. ניסינו ליצור פה מצב שהוא לא הכי נורמאלי בעולם, שמדבר על כמה פעולות שקורות בו זמנית וכל הגורמים צריכים להכין את עצמם לקראת אותו מועד.
טנה שפניץ:
זה לא פעולות שצריך ללכת לעבוד בשדה.
מרב ישראלי:
נכון. אנחנו יודעים למה אנחנו מתכוונים. השאלה היא לבדוק שאין פה חוסר היגיון בגופים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו מסמיכים אתכן לקבוע בניסוח מה צריך באותו יום גדול ונורא לקרות כדי שגם מרב תהיה מרוצה. הענין ברור.
מרב ישראלי:
עוד לא דיברנו על תחילה שממנו מתחילה תקופת ההפעלה, כי כרגע אין חברה בת. מתי תהיה?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
צריך לעשות את זה מה-1.1.08
טנה שפניץ:
עד ה-1.1.08
קריאות:
לא...
גלי גרוס:
את יכולה להגיד שתקופת ההפעלה שהיא 3 שנים מיום תחילתו של חוק זה או מיום הקמת חברת הבת, לפי המוקדם, ואז אם חברת הבת הוקמה לפני ה-1 בינואר 2008 - -
דוד בלומברג:
לא תקום. נקים אותה ב-1.1.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
רבותי, ה-1.1.08 ואפשר לעמוד בזה. לא יעמדו בזה הרבה לפני זה, אני לוקח את הסיכון...
מרב ישראלי:
אתם רוצים שנקבל דיווח מהוועדה בתקופת המעבר?
טנה שפניץ:
אחרי שנתיים של תקופת הפעלה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה הרבה זמן. אני בעיקר רוצה לדעת יום לפני... בסדר, שיהיה דיווח כעבור שנתיים מתחילת החוק.
מרב ישראלי:
בנושא של סמכות לייצג את המדינה סגרנו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני עובר להצבעה על כל החוק עם כל השינויים. אני מבקש מחברי הכנסת הנוכחים כרגע להצביע. מי בעד הצעת חוק הספריה הלאומית, התשס"ז-2007?
מי בעד – 2
מי נגד – אין
מי נמנע – אין
2 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים.
לפני שמתפזרים, אני רוצה להודות לכל הגורמים שעבדו מאוד קשה מאז שהתחלנו לעבוד והגיעו לפתרונות שאני מאוד שמח עליהם. לסיום, אני רוצה לתת את זכות הדיבור למי שמכהן כיו"ר ההנהלה הציבורית של הספריה הלאומית, מר דוד בלומברג.
דוד בלומברג:
תודה רבה. האמת היא שאני נרגש משום שנער הייתי וגם זקנתי בחברה ובעשייה הישראלית, והחוק הזה או התהליך שהוא עבר במונחים בדפוסי העבודה של החברה הישראלית, הסיכויים להעביר אותו היו אפסיים או קרובים לכך. היינו תקועים בתהליך הזה במשך כמה שנים טובות. האוניברסיטה ונשיאה ניסו בעקבות הדוח של הוועדה הבינלאומית במשך למעלה מ-4 שנים להתחיל את הבחינה של החוק וזה נתקע בשלבים הראשונים. אני אומר שהחוק הזה, הסיכויים להעביר אותו, זה היה כל כך מורכב לטעמי, עוד לפני שחוויתי את זה, ובעצם היה צריך רצון רע של אחד הגורמים כדי שזה לא יקרה. לא צריך יותר מדי. היה צריך הרבה רצון טוב של הרבה מאוד גורמים להתעלם מכל מיני דברים ולהעביר את החוק.
אני נפגשתי לפני מספר שבועות עם אישיות בכירה מאוד בחברה הישראלית וסיפרתי לו על המהלך הזה. הוא מעורה היטב בתהליכים והוא שאל מי דוחף את זה? איך זה קורה? לא יכול להיות שאין פה מישהו שדוחף. הרצון הטוב דחף פה את הענין - -
טנה שפניץ:
והנחישות של הוועדה.
דוד בלומברג:
- - אני חייב להודות לחבר הכנסת אריה אלדד על הצעת החוק הפרטית, שהיוותה את המניע הראשון ועל הדחיפה הבלתי נלאית של יו"ר ועדת החינוך, חבר הכנסת מלכיאור, ולכל העוסקים במלאכה. אני אומר את זה למשרד המשפטים, למשרד החינוך, לאוניברסיטה, בספריה ובעצם כל אחד יכול היה להפיל את הענין הזה. אני לא מכיר הרבה דוגמאות שבהן היה צירוף כזה של רצון טוב להעביר את הענין הזה, והוא עבר. להגיד שבשם עם ישראל אני מודה, אין לי שום סמכות ויומרות לטעון זאת אבל אני מאמין שהמהלך של חידוש פניה והקמתה של הספריה הלאומית החדשה הוא מהלך שאין גבול לחשיבותו ואנחנו יחד, שהתחלנו במלאכה הזאת, כמובן חבריי בספריה, אנשי החוץ בתוך הספריה שהיו מעורבים בענין הזה, נעשה כל מאמץ כדי שהמהלך הזה יקרום עור וגידים, ותהיה לנו ספריה לאומית ראויה.
אמרתי כמה מלים גם לנשיא האוניברסיטה בנושא הזה לפני כמה ימים. מטבע הדברים, כשאנחנו ממשיכים להתקדם ולהיות יותר קונקרטיים תהיינה בעיות, ובשביל זה כולנו פה. אני רוצה להודות לכם מכל הלב על הענין. תודה.
שמואל הר נוי:
אדוני היושב ראש, מזל טוב.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תודה רבה ושנה טובה ומתוקה.
(הישיבה ננעלה בשעה 13:00)