פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 146
מישיבת ועדת הכנסת
יום שלישי, כ"א באלול התשס"ז (4 בספטמבר 2007), שעה 09:30
סדר היום:
א. בקשת יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט להעברת הצעות החוק הבאות מוועדת החוץ והביטחון, לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט:
1. הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – מחיקת רישום פלילי), התשס"ז-2007, הצעת חה"כ אליהו גבאי (פ/2196)
2. הצעת חוק החנינה בעניין תוכנית ההתנתקות, התשס"ז-2007, הצעת חה"כ ראובן ריבלין וקבוצת חברי כנסת (פ/2797)
ב. בקשת יו"ר ועדת הכלכלה להעברת הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון – ניהול קרקעות קק"ל לטובת העם היהודי), התשס"ז-2007 (פ/2711), הצעת חה"כ אורי אריאל וקבוצת חברי כנסת מוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בוועדת הכלכלה
ג. הצעת יו"ר הכנסת לתיקוני תקנון הכנסת:
1. נושא השאילתות
2. דיווח שרים לוועדות הכנסת
ד. זכויות יו"רי הכנסת לשעבר – זכאות לרכב ושירותי משרד – המשך דיון
נכחו:
חברי הוועדה:
יעקב מרגי - יו"ר ועדה זמני
אביגדור יצחקי
שי חרמש
שלי יחימוביץ
קולט אביטל
נסים זאב
משה שרוני
יצחק גלנטי
מאיר פרוש
גדעון סער
ראובן ריבלין
אסתרינה טרטמן
רוברט אילטוב
אורי אריאל
אליהו גבאי
זהבה גלאון
אחמד טיבי
מוזמנים:
חה"כ זאב אלקין
חה"כ גלעד ארדן
חה"כ אלחנן גלזר
חה"כ יובל שטייניץ
מנכ"ל הכנסת אבי בלשניקוב
מזכיר הכנסת איל ינון
סגן מזכיר הכנסת נאזם בדר
סגנית מזכיר הכנסת ירדה מלר
יועצת משפטית:
ארבל אסטרחן
מזכירת הוועדה:
נועה בירן
קצרנית פרלמנטרית:
אסתר מימון
א. בקשת יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט להעברת הצעות החוק הבאות מוועדת החוץ והביטחון, לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט:
1. הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון – מחיקת רישום פלילי), התשס"ז-2007, הצעת חה"כ אליהו גבאי (פ/2196)
2. הצעת חוק החנינה בעניין תוכנית ההתנתקות, התשס"ז-2007, הצעת חה"כ ראובן ריבלין וקבוצת חברי כנסת (פ/2797)
היו"ר יעקב מרגי:
בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכנסת, ישיבה מס' 146, כשעל סדר-היום מספר נושאים. אנחנו מתייחסים לכך שבשעה 11:00 יהיה דיון מליאה, לכן אני מבקש מחברי הכנסת להיות מרוכזים ותכליתיים כדי שנגמור את הדיון. הנושא הראשון הוא בקשתו של יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט להעברת הצעות חוק מוועדת החוץ והביטחון לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט.
אני רוצה להזכיר לחברים שועדת הכנסת כבר החליטה בהצעות החוק האלה שיידונו בוועדת החוץ והביטחון, אני לא מבין למה זה עולה שוב לדיון, ואני מיצר על כך, כי ועדת כנסת, ברגע שהיא מחליטה, צריך לכבד את ההחלטה שלה. היתה החלטה שעברה בצורה מכובדת, ההצבעה לא היתה על חודו של קול, ואני גם מיצר על כך שיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון נתן את הסכמתו להעביר. הוא יכול היה לומר מלכתחילה שהוא לא מעוניין לדון בהצעת החוק הזאת.
אביגדור יצחקי:
מה זה קשור למעוניין או לא מעוניין? אני לא מבין את זה. כל אחד, לפי מה שהוא מעוניין?
היו"ר יעקב מרגי:
חבר הכנסת יצחקי, אני אתן לך את רשות הדיבור. מיד תבין למה אני אומר "לא מעוניין". צר לי, אני חושב שחבר הכנסת פרופסור מנחם בן-ששון עשה כאן מהלך שלא מתאים לו, סליחה שאני אומר את זה בצורה שיפוטית קצת. אם הוא לא היה מתבטא, מילא, אבל כולם יודעים שלאחר פינוי השוק בחברון חבר הכנסת בן-ששון התבטא שהוא חוזר בו מהתמיכה ומביא את זה.
ראובן ריבלין:
חוץ מהמילה "חוזר בו" הכול נכון, הפעם הוא יעשה כל מה שהוא יכול כדי להכשיל. הוא לא חזר בו, הוא תמיד היה נגד.
היו"ר יעקב מרגי:
חבר הכנסת ריבלין, מה לעשות, כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות, וכך כושר הדיבור שונה, לכן אני מבקש לא להפריע לי. אני בורר את מילותי, ואני מבקש לומר שזה מעשה לא פרלמנטרי, לא חברי. אם חבר הכנסת בן-ששון רוצה לטרפד את הצעת החוק, הוא יכול להיאבק בתוך ועדת החוץ והביטחון. מלכתחילה, גם לפי התקנון, יכולתי לא להעלות את הבקשה, לא לדון בזה בכלל. אין בתקנון סעיף שנותן ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט אפשרות לעשות רביזיה על דבר שהוצבע. הבאתי את הבקשה כדי שהחברים ישמעו.
ועדת הכנסת צריכה לכבד את ההחלטות שלה, והכנסת צריכה לכבד את החלטות ועדת הכנסת, וראוי הוא שהחוקים האלה יידונו בוועדת החוץ והביטחון. אני רוצה שהדיון יהיה קצר, תכליתי, ואחרי הצבעה נעבור לסעיף הבא.
משה שרוני:
אני מבקש הצעה לסדר. אני מבקש להסיר את הנושא מהדיון, ושתהיה הצבעה. אני מבקש שהדיון יישאר בוועדת החוץ והביטחון.
גדעון סער:
אני תומך בעמדתו של חבר הכנסת שרוני.
מנחם בן-ששון:
אולי בכל זאת אני אסביר, אחרי שהערת את ההערות, כבוד היושב-ראש.
יצחק לוי:
אפשר גם להסביר אחרי הצבעה...
היו"ר יעקב מרגי:
חבר הכנסת בן-ששון, רבותי, יש הצעה לסדר של חבר הכנסת שרוני, הנושא הוא על סדר-היום. לא נוכל להתעלם ממנו, נביא את זה להצבעה, אבל לפני כן זכות התגובה לפרופסור מנחם בן-ששון, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט.
היו"ר מנחם בן-ששון:
אני לא אאריך בדברים. התמריץ האחרון שהיה לי, כשחבר בוועדה שלי אמר שכל הסוגיות שנוגעות לקציבת עונש, חנינות ומעין אלה חייבות להידון בוועדת החוקה, לא בוועדת קישוט ולא בוועדה אחרת. אמרתי פה כמה פעמים, גם בעניין הזה, אמרתי שתקראו את תקנון הכנסת, תראו את חלוקת החוקים, ותבינו שחוק חייב להידון בוועדה שלשם כך היא נועדה. אנחנו מגיעים עוד פעם לשנת הששים, נדון בחנינות, היו חנינות בשנת החמישים, ועוד פעם יגידו זה ילך לוועדה א', ב' או ג', אבל זה שייך לוועדת החוקה, חוק ומשפט.
עמדותי אינן מעלות ואינן מורידות, לא היה חוק שנתקע בוועדת החוקה, חוק ומשפט, זו לזות שפתיים, יש חוקים שהתנגדתי להם, ניסיתי לשכנע את החברים. יש אנשים שעומדים בתור, ובמקרה הזה אמרתי שהחוק הזה יבוא לפני התור. אבל אני אומר עוד פעם, עמדתי הרבה פעמים מתקבלת והרבה פעמים אינה מתקבלת. הבאתי למליאה, והעיר לי חברי לסיעה ושכני למושב, למה אני מביא דבר שאני כיושב-ראש מתנגד לו, וזאת משום שיש שאלה של אתיקה. אני מאמין שאם ועדה הצביעה נגדי, מחויבותי לוועדה להביא את דבר הוועדה. במקרים אחרים שכנעתי את הוועדה, והוועדה הצביע בעדי. אני חוזר עוד פעם, כשביקשתי, וביקשתי פעם, ואני אבקש עוד פעם, ואמרתי את זה גם לגבי חוקים שנוגעים להחזרת שטחים ומשאל עם, אני אמצה את הפרוצדורות שאפשר למצות. אם אסור היה לי לעשות את זה, כנראה לא הבנתי מהי רביזיה.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. אני חייב להבהיר שאין פה רביזיה. זו לא רביזיה. אם לא היתה הסכמה של שני ראשי הוועדות לא הייתי מביא את זה היום לדיון. זכות הרביזיה לא עומדת לך.
משה שרוני:
אדוני היושב-ראש, תסלח לי מאוד, יש הצעה לסדר. יש נוהג מקובל ואני לא רוצה שתסטו מזה.
ראובן ריבלין:
גם הצעה לסדר לא יכולה להשתיק חברים אחרים.
משה שרוני:
תסלח לי מאוד. צריך הצבעה.
היו"ר יעקב מרגי:
היא תובא להצבעה.
משה שרוני:
היא צריכה לבוא להצבעה מיד אחרי שאני מדבר.
אסתרינה טרטמן:
אין צורך בדיון, הדברים ברורים, המגמה ברורה, בואו נצביע.
משה שרוני:
אדוני היושב-ראש, אני מבקש לפי הנוהג המקובל.
היו"ר יעקב מרגי:
הגשת הצעה לסדר מכובדת, מקובלת, היא תובא להצבעה. הנושא על סדר היום, לא הייתי רוצה שמחר מאן דהוא יאמר שלא נתנו לדיון להתקיים, והנושא יעבור עם כתם. ניתן למספר חברים להתבטא. יש מספר דוברים, הרשימה נסגרה על מספר דוברים מצומצם--
משה שרוני:
מה זה כתם? תסלח לי מאוד, מצביעים.
היו"ר יעקב מרגי:
--נביא את ההצעה לסדר שלך להצבעה.
משה שרוני:
זה לא מקובל. תסלח לי מאוד.
ראובן ריבלין:
כדי לא להתייחס רק לעניין אני אומר כמה דברי תורה מהימים הנוראים שממשמשים ובאים. בנוסח ירושלים אנחנו מתפללים על 42 חטאים ואומרים: על חטא שחטאנו לפניך. יש שם חטאים קשים ביותר, החטא האחרון הוא על חטא שחטאנו לפניך בתימהון לבב. לא הבנתי אף פעם מדוע מסיימים את התפילה בחטא שבעיני הוא היה דבר של מה בכך. תימהון לבב, אומרים המפרשים, הוא חטא יותר גרוע מהכול, כי מי שרוצה לגנוב או לזלזל או להשחית או להדיח עדים לשקר, זה אדם שיודע מה הוא עושה. תימהון לבב זה אדם שעושה ואומר: אני, ואני, ובכלל אני?
רבותי, אני לא רוצה להיכנס לפרשת השתלשלות העניין. הכנסת במליאתה העבירה את הצעת החוק בקריאה טרומית, והעבירה לוועדת הכנסת על מנת שתקבע איזו ועדה תהיה משום שהיו שתי הצעות, הוועדה הייעודית על פי החוק, שהיא ועדת החוקה, חוק ומשפט, והוועדה שהציע אחד מחברי הכנסת. החלטות ועדת הכנסת הן החלטות שרשאיות להיות פוליטיות, לפעמים מתוך שיקולים של נהלים ושל סדרי עדיפויות שנותנים יושבי-ראש כאלה או אחרים. משהחליטה ועדת הכנסת ולא נתבקשה רביזיה, החלטתה היא סופית. לומר: אני לא יכול להעלות כל פעם משום שכתוב בחוק, הוא דבר של היתממות, מה עוד שחבר הכנסת והפוליטיקאי מנחם בן-ששון, שהוא איש אשכולות ברמה האישית, הוא יודע שתעלולי הכנסת ותעלולי האפשרות של המיוריזציה של הרוב קיימים, משום שאני רואה אותו הרבה פעמים מגיע להצבעות בוועדות אחרות, למשל, בוועדת הכספים, ומצביע על דברים שאין לו מושג על מה הוא הצביע עליהם, רק משום שהרוב הכריח אותו.
אורי אריאל:
לא, לא, לא.
ראובן ריבלין:
אנחנו, הכנסת, צריכים לכבד את החלטתנו, ואם לא קרה משהו שלא ממין העניין, אנחנו חייבים להמשיך ולאחוז בהחלטות שנתקבלו בוועדת הכנסת. יותר מכך, אין הרי החנינה לגבי עניין נקודתי של פינוי גוש קטיף כחנינה כללית, וזה היה השיקול שהנחה אותנו. אני מתאר לעצמי שחבר הכנסת הנכבד, ידידי הטוב וקרוב משפחתי עקב נישואים, שהוא איש אשכולות, מנחם בן-ששון, יפסיק להיות כל כך פולטיקאי בשנה השנייה לשהותו בכנסת.
אביגדור יצחקי:
אדוני היושב-ראש, אני מבקש להצביע על ההצעה לסדר, זה נכון. לא משנה איזו הצבעה תהיה פה, ברור למה הדברים מכוונים. אני ממש רוצה לבקש מחברי הטוב מנחם בן-ששון, בשם החברות, לא לעשות פלסתר את מעמדו. הלוא ועדת שרים אישרה את הצעת החוק הזאת, היא עברה בקריאה טרומית, כמעט פה אחד, כמעט על ידי כל חברי הכנסת שהיו שם, למעט בודדים. החוק שוועדת הכנסת דנה בו, היא דנה בפן המהותי לאן הוא צריך לעבור. זו לא היתה איזו גחמה של מישהו שהוביל אותה לוועדת החוץ והביטחון, ולא בגלל שידענו או לא ידענו מה עמדתו של יושב-ראש ועדת החוקה בעניין הזה. אמרנו שהנושא העיקרי, מבחינתם של רוב חברי הכנסת, הוא לאפשר את שירותם בצבא ההגנה לישראל של אותם אנשים שעברו עבירות, ודרך אגב זה לא חל רק על הימין, זה יכול לחול על כל אדם במדינת ישראל, גם על אלה שמפגינים מול הגדר – הם לא רוצים כל כך להתגייס, אבל אם חלק מהם רוצים להתגייס, הם צריכים את זה כדי לאפשר להם להתגייס לצבא ההגנה לישראל, כי צבא ההגנה לישראל הוא מעבר לכל מחלוקת.
ולכן אני מציע, מנחם בן-ששון, אתה גם סיכמת, אני מבין, שינוי ממשל, אני גם מתפלא על אביגדור ליברמן ידידי הטוב, שהסכים למין שינוי ממשל כזה שאין בו ולא כלום משינוי ממשל, יש בו איזה דברים סמנטיים.
אורי אריאל:
אני מבקש להגן על ליברמן...
אביגדור יצחקי:
בתוך חונטה של שניים-שלושה אנשים, שהם חושבים שהם יובילו את המדינה לאיזה שינוי כאילו, שיהיה ברור לכולם שהדיון מהותי, הדיון ענייני, וכל מי שינסה לעשות איזה תרגילים שלא מן העניין--
אורי אריאל:
אני מבקש ממך למשוך את המילה "חונטה".
אביגדור יצחקי:
--אני מציע לכל מי שרוצה לעסוק בתרגילים פרלמנטריים פוליטיים שלא מן המהות, לחדול מהם ולהפסיק.
אסתרינה טרטמן:
אני רוצה לומר לידידי, חבר הכנסת בן-ששון, לטיעון שהנושא הזה לוועדת החוקה חוק ומשפט. ייתכן שיש היגיון בדבריו, אבל מניסיוני בשנה שחלפה בוועדה הזאת, מדי פעם, כשהיו סוגיות של העברת הצעות חוק מוועדה לוועדה, הטענה הזאת שוב ושוב חזרה ועלתה, שהנושאים האלה בדיוק מתאימים לוועדת החוקה, חוק ומשפט. אני יודעת שכתוב בתקנון מה, פחות או יותר, הולך לאיזו ועדה, כדי שתהיה חלוקה, אבל אני מבקשת לחדד את הסוגיה. הטענה לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט יכולה להיות נכונה לכל הצעת חוק שעולה בבית הזה, כי הכול כרוך בחוק, חוקה ומשפט, הגבול הוא מאוד-מאוד דק. מכיוון שיש לגיטימציה וחובת עבודה לכל הוועדות האחרות צריכים לראות מה ההשלכה, אני לא מתייחסת כרגע לדחף הפוליטי או למניעים כאלה או אחרים של חבר הכנסת בן-ששון, אני רוצה להאמין שזה בא ממקום נקי וטהור.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. אני מביא להצבעה את ההצעה לסדר של חבר הכנסת שרוני.
גלעד ארדן:
מה ההצעה לסדר?
היו"ר יעקב מרגי:
הוא מבקש להסיר את הבקשה מסדר-היום.
ראובן ריבלין:
הוא ביקש להצביע מיד.
קריאות:
- - -
היו"ר יעקב מרגי:
רבותי, אני מתקן, בהסכמה של חבר הכנסת שרוני נביא את הנושא שהיה על סדר היום להצבעה. מי שבעד הוא בעד העברת הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט, מי שיהיה נגד, משאיר את הצעות החוק בוועדת החוץ והביטחון. נקודה. אנחנו עושים הצבעה על שתי הצעות החוק. מי בעד בקשתו של יושב-ראש ועדת החוקה חוק ומשפט? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
בעד – שלושה
נגד – 16
נמנעים – אין
הצעות החוק נשארות בוועדת החוץ והביטחון
היו"ר יעקב מרגי:
רבותי, בעד הצביעו שלושה, נגד 16, נמנעים אין. אי לכך שתי הצעות החוק יידונו בוועדת החוץ והביטחון, כפי שהחליטה ועדת הכנסת קודם.
ב. בקשת יו"ר ועדת הכלכלה להעברת הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון – ניהול קרקעות קק"ל לטובת העם היהודי), התשס"ז-2007 (פ/2711), הצעת חה"כ אורי אריאל וקבוצת חברי כנסת מוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בוועדת הכלכלה
היו"ר יעקב מרגי:
רבותי, הנושא השני על סדר-היום: בקשתו של יושב-ראש ועדת הכלכלה להעברת הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון - ניהול קרקעות קק"ל לטובת העם היהודי), התשס"ז-2007, הצעת חבר הכנסת אורי אריאל וקבוצת חברי כנסת להעביר מוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בוועדת הכלכלה. יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט מוותר על הדיון בהצעה הזאת. הייעוץ המשפטי, כמובן, תומך בהעברה לדיון בוועדת הכלכלה. אם אין התייחסות של החברים, אני אעבור להצבעה. מי בעד בקשתו של יושב-ראש ועדת הכלכלה? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
בעד – 17
נגד – 2
נמנעים – אין
אושרה בקשת יושב-ראש ועדת הכלכלה להעביר את הצעת החוק
היו"ר יעקב מרגי:
רבותי, בעד בקשתו של יושב-ראש ועדת הכלכלה 17, נגד שניים, נמנעים אין. בקשתו של יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת גלעד ארדן, אושרה.
ג.הצעת יו"ר הכנסת לתיקוני תקנון הכנסת:
1. נושא השאילתות
2. דיווח שרים לוועדות הכנסת
היו"ר יעקב מרגי:
רבותי, אנחנו ממשיכים. נושא שלישי על סדר-היום: הצעת יושבת-ראש הכנסת לתיקוני תקנון הכנסת.
גלעד ארדן:
היא קוראת את הטור שלה עכשיו בעיתון של ביבי, היא עסוקה...
יצחק לוי:
אדוני היושב-ראש, יש לי הצעה לסדר.
היו"ר יעקב מרגי:
מיד. רבותי, הונחו בפניכם שתי הצעות לתיקון התקנון, כשהראשון, נושא השאילתות, והשני – דיווח שרים לוועדות הכנסת. לפני שיתחיל דיון יאמר מה שיש לו לומר חבר הכנסת לוי.
יצחק לוי:
אני רוצה להבין האם להצעות של יושבת-ראש הכנסת יש עדיפות על הצעות של חברי כנסת? הגשתי הצעות לתיקוני תקנון בנושא השאילתות לפני כשנה.
היו"ר יעקב מרגי:
למי?
יצחק לוי:
לוועדת הכנסת, לחבר הכנסת רוחמה אברהם, אז עדיין לא בלילא, היום כבר כן.
היו"ר יעקב מרגי:
בלילא תמיד היא היתה, היום היא שרה.
יצחק לוי:
הגשתי את ההצעות האלה לפני כשנה, ואני כל הזמן מבקש להעלות אותם. נמצאת פה המזכירה הקבועה, מנהלת הוועדה, וכל הזמן דוחים אותי: אין יושב-ראש קבוע, אין יושב-ראש זמני, אין זה, אין פה, פגרה. אני הרי אדם רגוע ומקבל את הדין בדרך כלל וממתין בסבלנות, והנה אני רואה היום שהיושבת-ראש- - -
היו"ר יעקב מרגי:
חברי הכנסת, אתם לא מקלים עלי להיענות לבקשתו, תנו לרב לוי לסיים את דבריו.
יצחק לוי:
אני רואה שהיושבת-ראש מגישה הצעות, והן מיד נידונות. לכן צריך לקבוע בתקנון, כשהיושבת-ראש מגישה הצעות, דנים בה, כשחבר כנסת מן השורה מגיש הצעות, הוא יכול לחכות שנה, שנה וחצי. אני מבקש קודם, לפני ההצעות של היושבת-ראש, לדון בהצעותי, זה הכול. אני מבקש להעלות את זה לסדר.
גדעון סער:
אדוני היושב-ראש, בראשית דברי אני חייב להצטרף לקבילתו של חבר הכנסת לוי במובן זה שלפחות שלוש הצעות לתיקון תקנון שהגשתי לוועדת הכנסת לפני כשנה עדיין לא נדונו. מאחר שאני בדרך כלל קורא את התקנון, אכן כתוב בסעיף 150(א) "כל חבר הכנסת רשאי להציע הצעה לתיקון התקנון", זאת אומרת, במובן זה אני מסכים עם חבר הכנסת לוי, שמעמדנו, לכאורה לפחות, כל עוד ועדת הפירושים לא החליטה אחרת, הוא מעמד שוויוני. ההערה הזאת מאוד חשובה. עכשיו לגוף העניין, הצעת ייעול- - -
היו"ר יעקב מרגי:
לא, יכול להיות שאני מייתר את הדברים שלך, חכה. רבותי, אין שום העדפה ואין שום עדיפות. לתומי חשבתי שניקיתי שולחן. אם אתה מפנה את תשומת לבי, מנהלת הוועדה בחופשה בחוץ-לארץ, זה נושא שעלה בתום לב. אף אחד לא שם לי סדר זמנים, לא לוח-זמנים ולא סדר עדיפויות. הוגשו לי בקשות לשינוי התקנון, אני ביקשתי לשים אותן על סדר-היום, אני חבר הכנסת מרגי יושב-ראש הוועדה, אף אחד אחר לא, אין כאן שום אמוציות, אי לכך נעשה דיון מרוכז לכל הבקשות לשינוי התקנון. זה היה בתום לב, לא ידענו. נקודה. הנושא ירד מסדר-היום.
גדעון סער:
אני יכול לדבר לגוף הדברים.
היו"ר יעקב מרגי:
הנושא ירד מסדר-היום, נעשה דיון מיוחד.
אסתרינה טרטמן:
תאספו את כל ההצעות, כי שוכבת על השולחן גם הצעה שלי.
היו"ר יעקב מרגי:
יהיה דיון מרוכז.
גדעון סער:
דווקא רציתי להציע שאחת מההצעות תידון היום.
היו"ר יעקב מרגי:
רבותי, יהיה דיון מרוכז בכל הבקשות לשינוי התקנון.
ד.זכויות יו"רי הכנסת לשעבר – זכאות לרכב ושירותי משרד – המשך דיון
היו"ר יעקב מרגי:
נושא אחרון בסדר-היום: זכויות יושבי-ראש הכנסת לשעבר – זכאות לרכב ושירותי משרד – המשך דיון. רבותי, כפי שמובא בסדר-היום זה המשך דיון, ואני שואף להביא את זה להצבעה היום . אני אזכיר לחברת הכנסת שלי יחימוביץ, שעומדת לה הזכות מהדיון הקודם להיות הדוברת הראשונה בדיון הזה. בטרם אתן לך את הזכות הזאת, מאחר ובסיס ההצעה שהובאה בדיון הקודם השתנתה- - -
שלי יחימוביץ:
אנחנו מדברים עכשיו על הרכב.
היו"ר יעקב מרגי:
אנחנו מדברים על זכויות, לא רכב, לא נעליים ולא עיתון. מדברים על זכויות יושבי-ראש לשעבר.
שלי יחימוביץ:
אני אחכה לשמוע את השינויים ואז אני אממש את זכותי.
היו"ר יעקב מרגי:
אני נותן את רשות הדיבור למנכ"ל הכנסת, שיגיש את ההצעה המתוקנת ויפתח את זה לדיון, ואני מקווה שנגיע לכלל הצבעה היום.
גדעון סער:
אדוני, יש משהו כתוב שאפשר לראות?
שלי יחימוביץ:
זה הפתעה כאילו?
היו"ר יעקב מרגי:
רבותי, אם זה יהיה דבר כל כך כבד עליכם לקליטה, אני מבטיח לכם שלא יהיה מחטף, ניתן ישיבה ארוכה ויהיה זמן לכל אחד לענות. אני מבקש לאפשר למנכ"ל הכנסת לומר את דברו.
גדעון סער:
בפנינו נמצא אותו מסמך מה-6 ביוני, שהוא היה הנוסח לדיון. האם יש גם נוסח כתוב, כי עברו יותר מחודשיים מאז הישיבה הקודמת? האם הוכן משהו?
היו"ר יעקב מרגי:
לא, לא הוכן שום כלום. יש למנכ"ל הכנסת מה לומר, הוא יביא את הצעתו. אם נרצה – נצביע עליה. בבקשה.
אבי בלשניקוב:
אני מודה לך, אדוני יושב-ראש הוועדה, אני מבקש להזכיר איך הוועדה התחילה לדון בסוגיה הזאת לאור דרישתו של יושב-ראש הכנסת לשעבר חבר הכנסת דן תיכון, שנתגלעה איזה לקונה לדבריו, לטענתו, בסוגיית זכויותיו, אשר על כן התכנסה ועדת הכנסת וקיימה דיון לאור בקשתו ופנייתו ליושבת-ראש ועדת הכנסת לשעבר, חברת הכנסת רוחמה אברהם, על החלטתי והוראתי למינהל הכנסת לקחת את רכבו, וזאת בהתאם להנחיות ולכללים הנהוגים. יושבת-ראש ועדת הכנסת לשעבר החליטה לקיים על זה דיון, בעקבות הדיון נתבקשתי להכין החלטה כוללת והצעה כוללת לגבי זכויות יושבי-ראש כנסת לשעבר, ועד שאגיש את המלצותי יישאר הרכב ברשותו.
מאז התקיים דיון אחד ב-6 או ב-7 ביוני, אינני זוכר- - -
גדעון סער:
ב-2 ביולי, המסמך היה מיוני.
אבי בלשניקוב:
סליחה.
גדעון סער:
פשוט בדקתי, כי לא הצלחתי לאתר את פרוטוקול הישיבה באתר האינטרנט של הכנסת, למרות שהיו הישיבות שלפניה ואחריה. רק בזכות היושב-ראש הזמני, שאני מקווה שיהיה קבוע, ששיגר אלי בפקס- - -
היו"ר יעקב מרגי:
אני לא חס על כבודי, אבל הוא לא זמני. התיקון שעשה רובי ריבלין בהצבעה, עד שייבחר יושב-ראש קבוע.
גדעון סער:
אני מקבל את התיקון. רק רציתי לשבח אותך, כי למרות שעברו חודשיים מהישיבה לא הצלחתי למצוא את פרוטוקול הישיבה.
היו"ר יעקב מרגי:
העיקר שקיבלת ממני את הפרוטוקול.
שלי יחימוביץ:
אתם רוצים לומר לי שהפרוטוקול נעלם?
אבי בלשניקוב:
הפרוטוקול נמצא באתר.
גדעון סער:
עד שלשום הוא לא היה באתר.
ירדנה מלר:
היתה תקלה טכנית.
שלי יחימוביץ:
מעניין, גם אני רוצה להשמיט כמה פרוטוקולים.
אבי בלשניקוב:
מוסרת סגנית מזכיר הכנסת, ירדה מלר, שכנראה היתה איזו תקלה, אני שומע על זה בפעם הראשונה.
גדעון סער:
כל הפרוטוקולים של קידום הוועדה למעמד האישה אפשר למצוא באתר האינטרנט של הכנסת.
היו"ר יעקב מרגי:
אומרת לי ממלאת מקום מנהלת הוועדה שבדקו והיתה תקלה טכנית.
היו"ר יעקב מרגי:
אני גר בסמוך, מרחק של קילומטר מהמרכז לבריאות הנפש בבאר-שבע, רוב הבניין מאוכלס באלה שחושבים כל הזמן שיד זדונית עשתה משהו.
גדעון סער:
תיאוריית קונספירציה.
היו"ר יעקב מרגי:
מנכ"ל הכנסת.
אבי בלשניקוב:
אני מודה לאדוני. מאז אותו דיון מה-2 ביולי החליטה יושבת-ראש הכנסת, בהמשך להצעה שהנחתי בפניכם, להשוות ולקבל את הצעתו של חבר הכנסת חיים אורון, המכהן כיושב-ראש ועדת האתיקה--
חיים אורון:
זה לא שייך לוועדת האתיקה. עזבו את ועדת האתיקה.
אבי בלשניקוב:
המכהן היום כיושב-ראש ועדת האתיקה.
חיים אורון:
כחבר בוועדת בייגה שוחט, זה ההקשר.
אבי בלשניקוב:
--כחבר בוועדת בייגה שוחט, החליטה לקבל את הצעתו, ולהשוות מעתה ואילך, מתקופת כהונתה שלה, מתקופת כהונתה של דליה איציק, כאשר זה יחול ממנה ואילך, כאשר זאת החלטתה- - -
ראובן ריבלין:
באופן אוטומטי זה יחול על קודמי.
אבי בלשניקוב:
זאת החלטתו של קודמו. בהמשך להודעתו של יושב-ראש הכנסת לשעבר, ההשוואה המוחלטת בתנאים תהיה מהכנסת השש-עשרה ואילך, מתקופת כהונתו של היושב-ראש הקודם ריבלין ודליה איציק.
לגבי יושבי-ראש הכנסת שכיהנו בקדנציות הקודמות. גם ועדת שוחט התייחסה ועשתה הפרדה כזאת או אחרת, אבל אני מציע, שלגבי הסוגיה של יושבי-ראש הכנסת שלפני הכנסת השש-עשרה זה יובא להכרעה כאן, על פי החלטת החברים, וזאת הודעתה של יושבת-ראש הכנסת.
גדעון סער:
מה אתה מציע? אתה הבאת הצעה לוועדה, ועכשיו הבאת הודעה בשם היושבת-ראש. מה אתה מציע כנורמה מחייבת?
אבי בלשניקוב:
הצעתי היא לתקן, בהתאם להודעות של יושב-ראש הכנסת השש-עשרה ויושבת-ראש הכנסת השבע-עשרה, לתקן את החלטתי שההשוואה תהיה החל מהכנסת השש-עשרה.
שלי יחימוביץ:
האם ההצעה שאתם מביאים עוקבת במהותה ובפרטיה את ההחלטה שהתקבלה בוועדת שוחט לגבי ראשי ממשלה ונשיאים? האם היא העתקה שלה?
היו"ר יעקב מרגי:
מנכ"ל הכנסת, אני לא היחיד מחברי הכנסת שלא הבין. לא הבנו.
שלי יחימוביץ:
אם זה היה בכתובים, אולי היינו יכולים להתעמק קצת יותר.
אסתרינה טרטמן:
מה ההשוואה? למה אתם חותרים?
אבי בלשניקוב:
ההצעה בדבר החמש שנים מתום תקופת הכהונה זאת ההחלטה שקיבלה ועדת שוחט, שמדברת על ראש ממשלה לשעבר שיהיה זכאי במשך כחמש שנים לתנאים מסוימים שכוללים לשכה ועוזרים וכן הלאה. ההצעה הזאת כתובה וחולקה לכם כאן.
שלי יחימוביץ:
האם התחולה זהה?
אבי בלשניקוב:
התחולה זהה, ויתקן אותי חבר הכנסת אורון, שגם אתם החלתם את ההחלטה מ-1996.
שלי יחימוביץ:
גם אתם מחילים אותה ב-1996?
אבי בלשניקוב:
ההצעה של יושבת-ראש הכנסת היא מתקופת כהונתה שלה. מוסיף יושב-ראש הכנסת השש-עשרה, שזה יהיה מתקופת הכהונה שלו.
שלי יחימוביץ:
כל הכבוד, זה לא דבר שרואים הרבה במקומותינו.
אבי בלשניקוב:
אשר על כן, הצעתי להחיל את השוואת התנאים החל מהכנסת השש-עשרה.
אביגדור יצחקי:
שאלת הבהרה למנכ"ל. מה קורה עם מי שהוא בכנסת החמש-עשרה והארבע-עשרה, איך זה חל עליו?
חיים אורון:
זה לא חל.
ארבל אסטרחן:
אם רוצים לשנות את זה צריך לקבל החלטה פוזיטיבית.
חיים אורון:
קודם כול, כפי שאמר מנכ"ל הכנסת, לא מדובר בלקונה בחוק, מדובר בחוק שמבוצע על ידי שתי מערכות שונות, לגבי ראשי ממשלה ונשיאים – ועדת כספים, לגבי יושבי-ראש הכנסת – כנסת. לכן ועדת הכספים, שדנה בנושאים הללו, לא היתה לה סמכות פורמלית לגבי יושבי-ראש כנסת. ההחלטה שקיבלנו לגבי ראשי ממשלה ונשיאים שמה קו גבול בשנת 1996, אני לא אומר שלא התלבטנו, עד כדי כך התלבטנו שוועדת הכספים לא קיבלה את עמדת ועדת המשנה בנושא הנשיא, ואמרנו שזה יחול על הנשיא המכהן דאז קצב, ורק בעתיד. העמדה שלנו לגבי ראשי ממשלה, שהתקבלה, ובוצעה לגבי שני ראשי ממשלה, שהיום האחד הוא יושב-ראש האופוזיציה, והשני שר ביטחון, אבל כשזה בוצע הם לא היו במעמדם זה- - -
גדעון סער:
אני לא רוצה להגיד מי, אבל תהיה בממשלה של אחד מהם.
היו"ר יעקב מרגי:
אין לי בעיה להיות בממשלה עם כל מי שיהיה.
גלעד ארדן:
כל הצרות במדינה מתחילות מזה שלכם אין בעיה מי יהיה.
חיים אורון:
היות ויש לי הרגשה שלא נהיה בממשלה של אף אחד מהם, אני חסר נטייה.
קודם כול, אני מברך על השינוי, ואני מעריך גם את הודעת ועדת היושבת-ראש וגם את הודעתו של חבר הכנסת רובי ריבלין, היושב-ראש לשעבר, רק שאני מציע לוועדה להוריד את הממד האישי מהדיון הזה.
היו"ר יעקב מרגי:
תהיה נוסחה, לא שמות.
חיים אורון:
תן להשלים משפט . לא ניתן, בדיונים רגישים מהסוג הזה, לדון כאשר כל אחד רואה לנגד עיניו מישהו שנפגע. אני מציע לוועדה ללכת במסלול שהלכנו בו אנחנו ולקבוע את 1996 כשנת המעבר, זה קצת מתחבר לגיל האנשים שבהם מדובר, כל אחד ידמיין לעצמו, זה קצת מתחבר לאיזה קו, מדובר בהטבה שהיא לא במסגרת ההטבות הבסיסיות. דרך אגב, הדבר נטען בבית הדין לעבודה האם ניתן חוקית או לא ניתן חוקית למנוע הטבה מהסוג הזה, וזאת לא החלטה רטרואקטיבית, היא, כמובן, תחול מהיום קדימה, לא מבקשים מאף אחד להחזיר כסף, לא מבקשים מאף אחד להשתתף בהוצאות שהיו.
שלי יחימוביץ:
מה ההצעה?
חיים אורון:
ההצעה אומרת, שהחל מה-1 בינואר 2008 כל הזכויות הללו, כולל ההטבות, כי אתם הרי עוסקים גם בזכויות אחרות, למישהו מעבר לחמש שנים פוקעות. נקודה.
ארבל אסטרחן:
מי שחדל לכהן אחרי 1996.
חיים אורון:
זו הצעתי. היא אחידה, היא ישרה.
היו"ר יעקב מרגי:
מה עם הוותיקים? אם הבנתי ממך, אתה לא מתייחס לוותיקים. אם אברום בורג, שהוא ותיק, אני מתייחס אליו. למה ללכת מסביב?
היו"ר יעקב מרגי:
אני מדבר על שילנסקי.
חיים אורון:
שילנסקי לא נכלל. לא נוגעים בו כמו שלא נוגעים בנשיא לשעבר קציר או בראש הממשלה לשעבר שמיר.
היו"ר יעקב מרגי:
אין סלקטיביות. אם מתקנים רטרואקטיבית, מתקנים לכולם.
אסתרינה טרטמן:
אדוני היושב-ראש, אנחנו בני אדם ולא רובוטים. אין פה עניין פרסונלי, יש עניין אנושי. יש פה גיל של בן אדם, אתה מצפה שבגיל כזה אדם יתחיל את כל המהלך מחדש?
היו"ר יעקב מרגי:
ניתן תקופת הסתגלות.
אסתרינה טרטמן:
תן לו תקופת הסתגלות, אי אפשר לחתוך במכה אחת, ולא חשוב מי זה היה.
היו"ר יעקב מרגי:
אני רוצה לתת ליועצת המשפטית של הוועדה לרכז את הנתונים.
ראובן ריבלין:
אני רוצה לתקן את הצעתו של חבר הכנסת חיים אורון, ונדמה לי שהוא יסכים. אנחנו משווים לראשי ממשלה, כי רק בשנת 1996 השוו יושב-ראש כנסת לראש ממשלה. כל הקודמים, היום לעת גבורתם, לא כדאי לגעת, וגם הזכויות שלהם לא כבדות מדי.
אם תתקבל החלטה היום ששוללת באופן מיידי את זכויותיהם של יושב-ראש הכנסת החמש-עשרה והשש-עשרה, לתת גרייס של שנה, שנה וחצי, שתהיה תקופת הסתגלות.
ארבל אסטרחן:
הכנסת החמש-עשרה והכנסת השש-עשרה או הכנסת הארבע-עשרה והכנסת החמש-עשרה?
ראובן ריבלין:
הכנסת הארבע-עשרה והכנסת החמש-עשרה, השש-עשרה לא במשחק, היא גם לא היתה במשחק קודם, כך שהוויתור שלי לא היה מי יודע מה, חוץ מרכב לא היה לי כלום. אני מוכרח לומר שהיום, כאשר מבטלים את הזכויות, לא לבטל מהיום למחר, אלא לתת להם שנה נוספת.
אסתרינה טרטמן:
אפילו יותר משנה.
ראובן ריבלין:
אמרתי שנה, את יכולה לומר שנתיים.
אבי בלשניקוב:
במי מדובר?
היו"ר יעקב מרגי:
כבר נתנו ארכות והסתגלות כבר כמה פעמים.
ראובן ריבלין:
עד שלא נתקבלה החלטה אין הסתגלות.
היו"ר יעקב מרגי:
רבותי, מרגע זה פירוט והסבר מפי היועצת המשפטית של הוועדה. אני מבקש להיות קשובים, כי אחר כך לא נחזור על הדברים.
ארבל אסטרחן:
אני אשתדל להעביר בקצרה. יש היום שלוש קטגוריות נפרדות של יושבי-ראש כנסת לשעבר מבחינת הזכויות שלהם. עד שנת 2001 זכויות של יושבי-ראש הכנסת היו מושוות לזכויות ראשי ממשלה לשעבר.
ראובן ריבלין:
רק מ-1996.
ארבל אסטרחן:
לא, זה היה עד 2001, אני תיכף אסביר מה קרה מ-1996. לקטגוריה הזאת נכנסו יושבי-הראש לשעבר: ברמן, הלל, שילנסקי, וייס, תיכון ובורג. הם היו זכאים לכל החיים לשירותי מזכירות ולרכב. בשנת 2001 התקבלה החלטה כאן, בוועדת הכנסת, שניתקה את הקשר הזה וקבעה זכויות עצמאיות ליושב-ראש כנסת לשעבר, בלי תלות בזכויות ראש הממשלה, אבל נקבע ב-2001 שזה יחול על יושב-ראש הכנסת שייבחר לאחר אותה החלטה, לכן זה חל על ריבלין והבאים אחריו. אותה החלטה עצמאית קבעה שיושב-ראש לשעבר זכאי לרכב לכל החיים ולשירותי משרד, חמש שנים מיום סיום הכהונה. הוא לא זכאי לאותם שירותי משרד אם הוא מכהן במשרה ציבורית באותה תקופה. זאת אומרת, לפי המצב המשפטי היום ריבלין, דליה איציק והבאים אחריהם יהיו זכאים לרכב לכל החיים ולשירותי משרד לחמש שנים קודמיהם היו זכאים לכל החיים. אני מזכירה שקודמיהם היו מושווים לראש הממשלה.
מה עשתה ועדת בייגה שוחט? ועדת המשנה בראשות בייגה שוחט ישבה בוועדת הכספים, והיא קבעה שינוי בזכויות של ראשי הממשלה לשעבר.
חיים אורון:
ונשיאים.
ארבל אסטרחן:
נכון, אבל מה שחשוב לנו כרגע זה ראש ממשלה, כי זו ההקבלה. היא קבעה שראש ממשלה לשעבר יהיה זכאי גם לרכב וגם לשירותי משרד לחמש שנים, זאת אומרת, אולמרט, למשל, יהיה זכאי לחמש שנים מיום סיום הכהונה לרכב ולשירותי משרד. אבל היא קבעה את זה החל מאולמרט ואילך. מה שהיא עוד עשתה, היא קבעה שאלה שסיימו לכהן אחרי 1996, שבפועל זה נתניהו וברק, גם עליהם יחול עניין החמש שנים, ובפועל תסתיים זכאותם בסוף 2006. זאת אומרת, בסוף 2006 חדלו נתניהו וברק להיות זכאים לרכב ולשירותי משרד.
ראובן ריבלין:
מיד חזרו לפוליטיקה.
ארבל אסטרחן:
באופן אוטומטי, יושבי-ראש הכנסת שכיהנו במקביל להם, גם חדלה זכאותם בסוף 2006, כי כתוב אצלם שהם כמו ראש ממשלה, ולכן תיכון ובורג באופן אוטומטי, זכאותם הסתיימה בסוף 2006. בפועל יש שלוש קבוצות של יושבי-ראש לשעבר: ברמן, הלל, שילנסקי ווייס, שחדלו לכהן עד 1996, יש להם זכאות לשירותי משרד ולרכב לכל החיים, תיכון ובורג, תמה זכאותם בסוף 2006, למרות, כפי שאמר המנכ"ל בפועל, שהם המשיכו לקבל רכב לפי החלטה של ועדת הכנסת. אמרו: עד שנחליט, למרות שה"עד שנחליט" הזה בינתיים התארך תשעה חודשים. בפועל הם קיבלו רכב, למרות שזכאותם הסתיימה בסוף 2006.
אביגדור יצחקי:
שמונה חודשים.
ארבל אסטרחן:
הקבוצה השלישית: החל מיושב-ראש הכנסת השש-עשרה ואילך – רכב לכל החיים, שירותי משרד לחמש שנים. אלה היום הקבוצות. צריך להחליט לגבי אותן שלוש קבוצות.
מאיר פרוש:
הקבוצה האחרונה היא כמו הראשונה.
ארבל אסטרחן:
לא.
מאיר פרוש:
זו המלצה שאנחנו יכולים להחליט לגבי הקבוצה הראשונה?
ארבל אסטרחן:
אם אנחנו מחליטים מכאן ואילך – כן.
מאיר פרוש:
אנחנו במצב שאפשר להחליט לגבי הזקנים האלה, הקבוצה הראשונה, שלא נותנים להם שירותי לשכה יותר?
ארבל אסטרחן:
היות ואלה זכויות נלוות, הן לא זכויות של פנסיה, והיות וכל החלטה תהיה מכאן ואילך, כמובן שהם לא יצטרכו להחזיר שום דבר, אפשר להחליט.
היו"ר יעקב מרגי:
אם רוצים – אפשר.
חיים אורון:
הצעתי את ההצעה, אני חושב שהיא מיישרת את כל הקווים. אמרנו, לא לגעת בזכויות עד 1996, מעבר ל-1996 – חמש שנים, מי שפקעו חמש השנים שלו, אני לא יודע כמה גרייס צריך בשביל לקנות אוטו, אתה רוצה שנה, אני הצעתי עד ה-1 בינואר. זה מצב אחיד לגבי כל נושאי המשרה.
ראובן ריבלין:
1 בינואר 2009.
חיים אורון:
על זה תהיה הצבעה נוספת.
שלי יחימוביץ:
אדוני היושב-ראש, קודם כל אני שמחה על השינוי ב-180 מעלות שעשתה יושבת-ראש הכנסת דליה איציק מאז הישיבה האחרונה, שהיתה ישיבה מאוד מביכה, ולצערי, היתה לגופו של אדם, כי נוצר אז הרושם שמא חלילה יושבת-ראש הכנסת מנסה לארגן לעצמה רכב צמוד לכל החיים. אני שמחה שבמהלך החודשיים האלה נעשתה חשיבה מחודשת והרעיון הזה ירד מהפרק. אני גם רוצה לשבח את חבר הכנסת רובי ריבלין, ששוב מוכיח ממלכתיות.
ראובן ריבלין:
אני מתכנן להיות חבר כנסת עד לכתי, בין כה אני לא הייתי יכול לקבל פעמיים זכות.
היו"ר יעקב מרגי:
רבותי, אני רוצה להגיע להצבעה היום. העלינו את זה כדי להצביע היום.
שלי יחימוביץ:
אני רוצה לשבח את חבר הכנסת רובי ריבלין שבהתנדבות נטל על עצמו את הדבר הזה שלכאורה הוא מובן מאליו, אבל מתברר, מהתנהלות הדברים בחודשיים האחרונים, שהוא לא מובן מאליו. והנה, הוא בא ואומר: רוצה אני להחיל על עצמי את אותם כללים אחרים שאנחנו החלנו על אחרים. למרות שהוא לא היה חייב, הוא עשה את זה מרצונו החופשי, כדי להיות דוגמה ומופת. ושוב הוא הוכיח ממלכתיות רבה, כהרגלו.
כדי לא לסבך את הדברים ולהפסיק ולהתעסק בכל מיני ניואנסים אני מציעה לקחת את החלטת ועדת שוחט, כפי שהיא, במדויק, לרבות התחולה, ולהחיל אותה גם על יושבי-ראש הכנסת. הוועדה הזאת עשתה עבודה יסודית ביותר, היא הביאה בחשבון את כל ההתנגדויות, היא הגיעה למסקנות מאוד מושכלות, בואו לא נבלבל לעצמנו ולציבור את המוח ופשוט נחיל על יושבי-ראש הכנסת את כל מה שהחליטה ועדת שוחט בשעתו. מבחינתי, אפשר להצביע על זה עכשיו. בסופו של דבר הצעת החוק עושה גם חסד וכבוד לזקנינו, היא לא פוגעת במבוגרים באמת, גם בנשיאים, גם בראשי ממשלה וגם ביושבי-ראש כנסת, והיא בהחלט זכות שאינה מגיעה לצעירים שבינינו, לכן היא צודקת מבחינה אישית.
בשולי הדברים אני רוצה להוסיף הערה אחת. התקשר אלי היום אחד מיושבי-ראש הכנסת שנכחו בישיבה הקודמת וקבל על כך שהם לא הוזמנו, כיוון שלא ייתכן לעשות דיון על אדם שלא בנוכחותו.
אביגדור יצחקי:
לתומי חשבתי שהם לא באו כי הם מסכימים להצעה.
היו"ר יעקב מרגי:
הם לא הוזמנו, אני לא הזמנתי אותם.
שלי יחימוביץ:
אדוני היושב-ראש, אתה צודק, תן לי להשלים את דברי. אמרתי לו, וגם חשוב לי לומר את הדברים כאן, הדיון הוא לא לגופו של אדם, הדיון הוא דיון עקרוני בינינו חברי הכנסת לבין הציבור, ולא בינינו חברי הכנסת לבין אנשים מסוימים, ועל כן טוב שהם לא הוזמנו. יתרה מזו, אנחנו לא נוהגים להזמין את האנשים שאנחנו קובעים להם גורלות לשבת בוועדות הכנסת. כשאנחנו מחליטים על הקפאה נוספת בשכר המינימום לצערי הרב, אנחנו לא מזמינים את כל הנפגעים בהקפאה בשכר המינימום שיאמרו את דברם, ולכן גם כאשר הדבר נוגע לנו, עצמנו ובשרנו, אין שום סיבה שיהיה לנו ייצוג פרסונלי בעניינים עקרוניים.
זאב אלקין:
אדוני היושב-ראש, קודם כול לגבי שתי ההצעות שלמעשה הונחו כאן בפנינו: האחת, ההצעה של שני יושבי-ראש הכנסת, שנבנתה מדורג, להחיל את זה מהכנסת השש-עשרה; והשנייה, ההצעה של חבר הכנסת אורון, להשוות את זה לגמרי להחלטת ועדת שוחט ולהתחיל מ-1996. אני תומך באופן חד משמעי בהצעה של חבר הכנסת אורון, אני חושב שכל הכיוון של הדיון זה השוואה לתנאי ראש הממשלה, ועל כן אין סיבה לא ללכת מאותה נקודת זמן, מ-1996. אין כאן שום עניין פרסונלי, אדוני היושב-ראש, שקשור ליושב-ראש הכנסת לשעבר שילנסקי או שבח וייס, אלא, כמו שראשי ממשלה קודמים זה לא חל עליהם, כך זה נכון גם על יושבי-הראש.
היו"ר יעקב מרגי:
באמירתי רציתי להוכיח את כל אלה שקופצים לפני העגלה.
זאב אלקין:
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להביא בפני חברי, חברי הכנסת, סוגיה נוספת בעניין, שאני חייב להגיד שלא אני העליתי, אלא העלו אותה בפני מספר גדול מאוד של אזרחים. כשהסוגיה הזאת התעוררה לראשונה, ולאחר התבטאויות מרתקות של יושב-ראש הכנסת לשעבר אברהם בורג, והסוגיה היא מאוד-מאוד פשוטה, מעניין שלא לעניין באותו עניין. היום אזרח קשיש שמקבל גמלה ממדינת ישראל והשלמת הכנסה, במידה והוא עוזב את שטח המדינה יותר מ-72 יום בשנה, נשללת ממנו הגמלה וגם עזרה לדיור סוציאלי, גם אם הוא עזב מסיבות בריאותיות, גם אם הוא נסע לבקר את הקרובים. יותר מזה, פעם החוק הגביל אותו לחודש אחד בלבד, עכשיו בקושי רב הגדילו את זה ל-72 יום, וגם הגבילו לשלוש פעמים בשנה. שאלו אותי אזרחים קשישים רבים, שזה המקור היחיד לפרנסתם, למה דינם צריך להיות גרוע יותר, ולמה מחבר הכנסת לשעבר ויושב-ראש הכנסת לשעבר אברהם בורג, שעל פי הפרסומים ועל פי התבטאויותיו מבלה חלק גדול מאוד מזמנו בצרפת--
שלי יחימוביץ:
הוא לא היחיד מהלשעברים שבילה זמן רב בחוץ-לארץ.
זאב אלקין:
שאלו אותי עליו, אז אני מצטט את השאלה.
--וגם מכריז שאולי בכוונתו להשתקע שם וכן הלאה. למה דינם יותר גרוע? כאשר התבוננתי בכל הזכויות האלה, הרעיון של המחוקק לתת אותן היה קשור לכך שמי שמקבל אותן נשאר דמות ציבורית בחיים הציבוריים של מדינת ישראל. בזמנו המחוקק בכלל לא העלה על דעתו שיושב-ראש כנסת לשעבר או ראש ממשלה לשעבר יעזוב את המדינה לפרקי זמן ארוכים, אבל כך קרה. אני לא חושב שזה יהיה מסר נכון מצדנו, כמדינת ישראל, אם נגיד שאנשים שהיו פעם ראשי ממשלה ויושבי-ראש הכנסת, אם הם עוזבים את המדינה לתקופה ארוכה ולא משמשים כדמויות ציבוריות מגיעות להם כל הזכויות, וזקן קשיש, מסכן, שזה המקור היחיד לפרנסתו, ממנו נשלול הכול.
על כן הצעתי היא להחיל אותו תנאי שהביטוח הלאומי מחיל על הזקנים הקשישים, גם על הזכויות האלה, גם לגבי יושבי-ראש הכנסת לשעבר וגם לגבי אחרים, שזה קשור לוועדת הכספים.
חיים אורון:
גם מבחן הכנסה נטיל עליהם...
היו"ר יעקב מרגי:
רבותי, אנחנו רוצים לסיים את הנושא היום?
ראובן ריבלין:
זאב אלקין, לפני שאריק שרון ויצחקי החליטו שאני אהיה יושב-ראש הכנסת השש-עשרה לא הייתי סמל לאומי, ומיד לאחר שהפסקתי להיות יושב-ראש כנסת הפסקתי להיות סמל לאומי.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה. חבר הכנסת רובי ריבלין, תמיד תהיה סמל לאומי. אם נמשיך להלקות את עצמנו ואת הבית הזה, אף אחד מאיתנו לא יהיה סמל לאומי, כבר עכשיו חצי מאיתנו לא סמל לאומי.
ראובן ריבלין:
הבית הוא הסמל הלאומי.
אליהו גבאי:
אני מצטרף לדבריה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ, לכל מילה, והייתי רוצה לשאול שאלה. כאן כתוב לגבי העוזרים והלשכות של יושבי-ראש הכנסת: היושב-ראש שלמה הלל - 75,000 שקלים לעוזרת, אחר כך אני מגיע לאברהם בורג - 174,000, מגיע לשבח וייס - 316,000, מגיע לדן תיכון - 382,000 שקלים. האם אין גבול לשכר העוזרים ולמעמדם? הלוא אם חבר כנסת לוקח עוזר או עוזרת, יש לו דרגה. לכן אני מבקש שייקבעו גם כללים ורמות שכר לעוזרים.
היו"ר יעקב מרגי:
תודה, יישר כוח.
אליהו גבאי:
בנושא של אדם שהולך להגר לחוץ-לארץ או גר תקופה של שנה בחוץ-לארץ, אני מבקש להצטרף לדעתו של קודמי, להפסיק לשלם לו את הגמלאות, את ההטבות, את הלשכות כאשר הוא הולך להיות שם לתקופות השתלמות או לתקופות ארוכות, כפי שנוהג הביטוח הלאומי כלפי עמך ישראל.
גדעון סער:
אני רוצה להצטרף לברכות ליושבת-ראש הכנסת וליושב-ראש הכנסת לשעבר, הם עשו מהלך יפה מאוד מבחינה ציבורית, ואני אומר את זה ללא סייג. מבחינה מעשית, צריך לאמץ את ההצעה שהציע חבר הכנסת אורון על כל חלקיה. קודם כול, היא טובה כי היא עושה אותה הקבלה לראשי ממשלה וקו פרשת מים, וזה בסדר גמור. גם המועד שהוא סוף תקופת ההסתגלות/הגמילה, כל אחד לפי ההגדרה שירצה לבחור לעצמו, הוא מועד טוב. אין כאן בשום אופן ובשום מקרה פגיעה רטרואקטיבית בזכויות שהתקבלו בזמן שהדברים היו נוהגים, אבל אנחנו חייבים להבין מה העיקר, העיקר מה אנחנו משדרים לציבור. העיקר שיש פה כספי ציבור ותקופה של משבר אמון כלפי המערכת כולה, והסכנה תמיד היא שהטפל יהפוך לעיקר. תקבע החלטה טובה, תקבע החלטה ראויה, תלך על איזו תקופת הסתגלות, שהיא יותר ארוכה ממה שנראה סביר, ואז בסופו של דבר יצא שכרך בהפסדך, ואנחנו לא נצליח להקרין מה שאנחנו גם רוצים וגם צריכים כלפי הציבור, דהיינו, שאנחנו שומרים בקפדנות על כספי הציבור, כי זאת השאלה שעומדת על הפרק.
אני באופן אישי מיודד עם שניים מיושבי-הראש, ואחד, שהוא בוודאי יושפע מההחלטה, הוא אמר עלי תמיד רק דברים טובים ומצוינים, אין לזה שום קשר, כאן צריך ללכת על קו שניתן להסביר ועל קו נכון, וההצעה של חבר הכנסת אורון עומדת בפרמטרים האלה, ואני מציע לכולם להתאחד סביב ההצעה של חבר הכנסת אורון.
אורי אריאל:
אני מבקש להצטרף לדעת היושב-ראש, להצעה שלו ללכת רטרואקטיבית. 1996 זה נוח, כי כבר החליטו משהו. מה הקדושה של 1996? אלה המבוגרים שבינינו, נכון, אבל אף אחד לא זקוק לעניין הזה באמת. זה נוח, זה טוב, זה עוד משהו, אבל מה הקדושה ב-1996? אף אחד לא השליך אותם לעת זקנה לשום מקום, הם אנשים מכובדים, רובם עוסקים עדיין בצורכי ציבור, וזה כבוד להם וגם לנו, יש להם רכב מהעבודה שלהם, הם אינם צריכים את הדבר הזה, אין פה אף אחד מסכן, ואף אחד לא זקוק לרחמינו. מישהו כבר החליט על 1996, אבל אני מציע לג'ומס ולוועדת הכספים לחזור ולדון, שזה יהיה רטרואקטיבית.
גדעון סער:
אתה לא מתכוון רטרואקטיבית, כי רטרואקטיבית זה לא להשיב, אלא לבטל את מגבלת 1996.
אורי אריאל:
אני מקבל את התיקון, ואני שמח שאתה הבנת וכולם הבינו. תודה על התיקון. אני מציע לחברים לשקול את זה עוד דקה, ולא להיתפס, כי נוח שיש מודל, נאמץ את המודל, נגמור את הדיון ויהיה בסדר. אני רוצה להצטרף לדעת החברים הקרובים שהודו גם ליושבת-ראש הכנסת וגם לחברנו, חבר הכנסת ריבלין על הדרך שהם נקטו בעניין הזכויות, יפה שהם עשו כך, זה כבוד להם, ובעיקר לכבוד לנו.
היו"ר יעקב מרגי:
שכחנו בדרך להודות לאלה שבדרך כלל מביאים נושאים לא פופוליסטיים לדיון וחוטפים. למי שצריך להודות לו פה, שהעלה את הנושא לסדר-היום זה מנכ"ל הכנסת שהביא את זה בדיון הקודם. הדיון היום הוא בהמשך להצעה שלו.
אורי אריאל:
אני מצטרף לברכות למנכ"ל הכנסת.
היו"ר יעקב מרגי:
זה דבר טוב שנעשה. הרי כולנו קראנו למה מצפים מאיתנו, לא תמיד צריך לעשות מה שמצפים, כי לפעמים זה בא ממקום לא נכון, אבל זה מה שאנחנו ראויים לו וזה מה שמצפים מאיתנו, וצריך לתקן. שוב, תודה ויישר כוח למנכ"ל הכנסת, שאת הנושא הזה, הרגיש, הוא העלה על סדר-היום, ומהיום שזה הונח על סדר-היום ראיתי כמה דיו נשפך וכמה דקות שידור בכלי התקשורת היו בנושא הזה.
יצחק גלנטי:
קודם כול, יש לברך את יושב-ראש הכנסת לשעבר, חבר הכנסת דהיום, רובי ריבלין על הוויתור שלו. עם זאת, אני סבור שאין לבטל זכויות רטרואקטיבית.
אליהו גבאי:
מר גלנטי, זה לא נקרא רטרואקטיבית.
יצחק גלנטי:
אני בדעה שאין לבטל זכויות בצורה רטרואקטיבית, לכן את התחולה צריך להחיל החל מן הכנסת השבע-עשרה, למרות טוב לבו ורוחב לבו של חבר הכנסת רובי ריבלין. מעבר לזה אני בהחלט מקבל את ההערה של חבר הכנסת זאב אלקין, שמתייחסת ליושב-ראש קודם, או בכלל איש ציבור נבחר וחבר כנסת לשעבר, אשר הופך להיות אזרח של מדינה זרה, יש בהחלט לקבל את ההסתייגות של חבר הכנסת זאב אלקין.
אני חוזר, אני בהחלט בעד קיומה של ההצעה הזאת, אבל החל מהכנסת השבע-עשרה ואילך.
אביגדור יצחקי:
אדוני היושב-ראש, אף פעם לא הבנתי את כל הזכויות האלה של אחרי ואחרי, אלה סידורים מפא"יניקים, מתחילת המדינה. פעם, אחד מהחבורה המפא"יניקית, לפני שנפטר, הוא סיפר לי שפיחותים היו בדרך כלל עושים במוצאי שבת, וביום שישי החבר'ה היו נכנסים לבנק הפועלים וקונים מט"ח. אלה הסידורים.
היו"ר יעקב מרגי:
אני צעיר. כך היא התנהלה?
אביגדור יצחקי:
מה אתה חושב? למה בגין נבחר בסוף?
חיים אורון:
עוד דבר הפסדתי כי לא הייתי מפא"יניק.
אביגדור יצחקי:
אני בעד לבטל את כל העניין הזה גם לראשי ממשלה, גם לנשיאים. על מה אנחנו מדברים? על רכב. והעוזרים האלה הם באמת עוזרים להם? למה הם עוזרים להם בדיוק?
יצחק זיו:
להוציא את הכסף.
אביגדור יצחקי:
אם זה היה תלוי בי הייתי מבטל את העניין הזה מהיום. בסופו של דבר צריך להתכנס לאיזו הצעה, ההשוואה לראשי ממשלה צריכה להיות מוחלטת מאל"ף ועד תי"ו, ואני גם לא צריך לתת למישהו מהם, ועומד לי על הלשון שמות, אבל אני לא אגיד, לתת לו עוד חצי שנה עם רכב כדי שהוא יספיק להתארגן. אם הוא רוצה, אני מוכן ללכת איתו, לעשות עבורו את העבודה הזאת ולקנות לו את הרכב, זה לוקח עשר דקות, ובזה נגמר העניין. צריך לעשות את זה בדיוק בהשוואה לראשי ממשלה, כי זה נותן איזה עוגן נכון. אני מציע לקבל את ההצעה של חבר הכנסת אורון וללכת איתה הלאה.
אסתרינה טרטמן:
אדוני היושב-ראש, רעיון המחוקק היה לתת להם את השירותים האלה, כדי שהם ימשיכו לכהן ולעשות את עבודתם נאמנה. אם אנחנו בודקים אחד-אחד, ואני מכבדת כל אחד ואחד מהשמות שמונחים על שולחננו. זה לא עניין אישי, זה עניין עקרוני. הניסיון הוכיח לנו שהאנשים שסיימו את תפקידם לא מצדיקים את כל הנושא הזה של הוצאות על חשבון הציבור, לכן אני רוצה להסכים עם חלק מדבריו של חבר הכנסת יצחקי. זה שהוועדה קבעה את 1996, זה לא תאריך קבוע. מה אני מציעה כדי לקצר את התהליך? אני הולכת ברוח הדברים של החלוקה של היועצת המשפטית, ארבעת יושבי-הראש הוותיקים, שלכאורה זכאים עד סוף חייהם, שיחיו שנים טובות וארוכות, אני לא רואה שום סיבה להמשיך גם להם את כל התנאים האלה, אני בהחלט סוברת שמכיוון שהם הניחו שזה מגיע להם, לתת להם פרק זמן של גרייס להיערכות, וגם להם לבטל את כל הדברים האלה.
לגבי הקבוצה השנייה שהיועצת המשפטית התייחסה אליה, קרי, תיכון ובורג, יש להם היום זכאות רק לרכב, אני מבינה, לא למשרד. האם אני צודקת?
ארבל אסטרחן:
משפטית נפסקה הזכאות גם לרכב וגם למשרד בסוף 2006, לפי החלטת הוועדה האריכו- - -
אסתרינה טרטמן:
אני עושה הבחנה מורכבת, ואני לא פוחדת משמות של יושבי-ראש לשעבר--
היו"ר יעקב מרגי:
למרות זאת אל תנקבי.
אסתרינה טרטמן:
אני סבורה שמי שהתבטא כמו שהתבטא על מדינת ישראל ונמצא איפה שהוא נמצא, אכן צדק חבר הכנסת אלקין.
היו"ר יעקב מרגי:
זה דיון בנפרד, אנחנו נתקע את ההצבעה. תגישו הצעה מסודרת. אי אפשר להגיש הצעה לתיקון בצורה כזאת, צריך עבודת הכנה ודיון. תגיש הצעה מסודרת, אתה יודע לעשות את זה.
אסתרינה טרטמן:
אדוני היושב-ראש, פרק זמן של 60 יום יספיק, ומקובל עלי שיושבי-ראש מהיום והלאה, וזה יכול לחול על כל אחד מאיתנו, כל אחד מאיתנו, בפוטנציה, יכול להיות יושב-ראש הכנסת. אני מציעה לבטל לחלוטין.
ראובן ריבלין:
בוועדת שוחט-אורון פעלו לפי היגיון. קבעו לגבי ראשי ממשלה ונשיאים אמות מידה, קבעו את 1996 כקו פרשת המים.
אביגדור יצחקי:
1996, בגלל ביבי.
ראובן ריבלין:
לא. יושבי-הראש שהיו קודם לכן לא נלקחו בחשבון, אבל קבעו את המודל, ואותם נשיאים, אלה אנשים שיש להם בית, להוציא אותם היום מהבית זה דבר שלא מתקבל על הדעת, זה כאילו שמדינת ישראל אומרת שהם פתאום לא ראויים. צריך לכבד גם את אותם אנשים.
אסתרינה טרטמן:
אנחנו לא דנים בנשיאים, סליחה.
ראובן ריבלין:
אנחנו משווים את עניין זה, והדבר יוצר תחושה לא טובה, לכן 1996 קו פרשת המים, להיצמד אליו.
כאשר התקבלה ההחלטה לגבי ראשי ממשלה ונשיאים היתה עוד תקופה שניתן היה לבצע, משך זמן של שנתיים-שלוש, לשני ראשי הממשלה שהיו עדיין באותה תקופה שבה הם זכו להטבות לאחר היותם ראשי ממשלה. אני מציע שנצביע על הצעת אורון כאשר ייאמר בה שהחלטה זו תיכנס לתוקף ב-1 בינואר 1999.
היו"ר יעקב מרגי:
זה לעקר את ההחלטה.
ראובן ריבלין:
זה לעקר?
היו"ר יעקב מרגי:
אני אקרא את סיכום הדברים ואביא אותם להצבעה. רבותי, אני רוצה להתייחס לגבי יושבי-הראש הקודמים. זה בדיוק כמו הבדיחה על אחד שרצח את הוריו מבקש רחמים כיוון שהוא יתום. ההלקאה העצמית בחברי הכנסת, בבניין הזה, בסמל הלאומי הזה, הורידה את ההילה סביב כל הבניין הזה, ואין שום פלא שהיום דורשים להוריד את הזכויות האלה. למרות שאני בדעה שהיה צריך להוריד לכולם. לאותם ארבעת הראשונים ההילה עדיין נשארה, הם לא נפגעו בחטא שחטאנו בו אנחנו, התקשורת והציבוריות הישראלית. רבותי, צריך להודיע לעם הזה סוף סוף שאין משהו אחר, זה הפרלמנט שלנו. ימשיכו להכות בו, כך הם ירגישו, ואף אחד לא יבוא לכאן, ונישאר עם אותה רמה, ואחר כך נאמר: אין מנהיגות בישראל. זו הסיבה שהיום זה על הפרק. הרי אם היתה הילה לכל הבניין הזה ולחברי הבית הזה, לא היו מבקשים להוריד את התנאים האלה.
גדעון סער:
אדוני היושב-ראש, זה לא ארבעה, זה שלושה, ברמן, שילנסקי והלל.
אבי בלשניקוב:
שבח וייס.
היו"ר יעקב מרגי:
רבותי, אני מקריא את סיכום הדברים. 1. יושבי-ראש שפרשו לפני אמצע 1996: ברמן, הלל, שילנסקי ווייס, לא נוגעים בזכויותיהם. 2. מי שפרש אחרי 1996: תיכון, בורג, ריבלין, דליה איציק והבאים אחריהם – רכב ושירותי משרד חמש שנם מיום סיום הכהונה. מי שחלפו חמש שנים מיום סיום הכהונה, יקבל תקופת הסתגלות לעניין הרכב, הוא יוכל להחזיקו עד שלושה חודשים נוספים. זו ההצעה שלי, אלא אם כן חברי הכנסת יתגייסו. שלושה חודשים זה סביר, אם אני נותן שנה זה מוגזם. שלושה חודשים מיום ההצבעה, קרי, 1 בינואר 2008.
ארבל אסטרחן:
גם עד שיתפרסם ייקח זמן.
היו"ר יעקב מרגי:
פירוט הזכויות: רכב לחמש שנים, ליסינג או החזקת רכב או הוצאות נסיעה כנגד קבלות כמו שמקובל בנבחרים, כולם כמו חברי כנסת מכהנים, וכמובן הגבלות נוספות שבהצעת המנכ"ל.
לשאלתו של חבר הכנסת גבאי. בהצעת המנכ"ל יש מגבלות לכל השאלות ששאלת. מי שמבקש תשלום להחזקת רכב, זה יהיה לתשלום רק על רכב שנמצא בבעלותו ובשימושו.
אם הוא מכהן במשרה ציבורית שבה זכאי לרכב, לא יקבל כפל הטבות.
לא זכאי להוצאות עבור רכב כשמשולמים בשבילו תשלומים ממקור ציבורי אחר.
שירותי משרד – לפי הצעת המנכ"ל ייכללו רק הדברים הבאים: משרד, לרבות ריהוט וציוד משרדי, כוח-אדם בהיקף של שתי משרות, בעלות שלא תעלה על משכורת שני עובדי לשכת שרים ומנכ"לים בדרגה 43. שכר עובד כזה כיום, לידיעת החברים, 10,643 שקלים ברוטו.
כיום הזכאות היא למי שכיהן 18 חודשים לפחות או מלוא תקופת כהונתה של כנסת, ובלבד שלא כיהן פחות משנה. רבותי, היקפנו הכול.
זאב אלקין:
אני מבקש, אדוני היושב-ראש, להעמיד להצבעה את ההסתייגות שלי, כמו שהוסיפה היועצת המשפטית את העניין שלא יהיה כפל הטבות, שכל הזכויות הנלוות האלה יחולו על יושב-ראש הכנסת לשעבר שעיקר שהותו בארץ, על פי ההגדרות בחוק הביטוח הלאומי סעיף קטן (ג) בתוך סעיף 14א.
היו"ר יעקב מרגי:
מקובל על החברים?
קריאות:
כן.
חיים אורון:
מישהו ייסע לקורס בהרווארד של שלושה חודשים.
זאב אלקין:
הוא יוותר על ההטבות.
היו"ר יעקב מרגי:
רבותי, נוסיף את ההסתייגות.
ארבל אסטרחן:
אני צריכה לבדוק בדיוק את התנאים. הביטוח הלאומי מקושר למשרד הפנים ויודע מתי אדם נכנס ויוצא מהארץ, לכנסת אין ידיעה על אדם שכבר לא מכהן בה.
אבי בלשניקוב:
נמצא את המנגנון.
זאב אלקין:
אם נמצא מנגנון ל-80,000 קשישים, יימצא מנגנון לשישה אנשים.
אבי בלשניקוב:
העיתונות זה המנגנון הטוב ביותר.
זאב אלקין:
שהם יחתמו על הצהרה, חזקה עליהם שלא ישקרו.
ארבל אסטרחן:
נאמר שכל הזכויות יהיו ליושב-ראש שכיהן לפחות שנה, אולי יש להגיד, מי שכיהן לפחות 18 חודשים.
גדעון סער:
למה 18 חודשים?
ארבל אסטרחן:
היום מי שכיהן לפחות 18 חודשים או כנסת אחת. בישיבה הקודמת עלתה פה הערה, מי שכיהן כנסת אחת, אבל היא כיהנה חצי שנה, הוא יהיה זכאי לרכב ולשירותי משרד חמש שנים?
גדעון סער:
אין דבר כזה.
היו"ר יעקב מרגי:
רבותי, אנחנו משאירים את זה כמו שזה היום. רבותי, אני מביא את הצעת הסיכום שלי להצבעה בתוספת ההסתייגות של חבר הכנסת אלקין, שתילקח מהפרוטוקול.
ארבל אסטרחן:
נצביע עליה בנפרד, זה עניין חדש.
היו"ר יעקב מרגי:
מי בעד ההצעה כפי שהצעתי בסיכום?
ראובן ריבלין:
אני מודיע שאני לא משתתף בהצבעה.
היו"ר יעקב מרגי:
מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
בעד – תשעה
נגד – שניים
נמנע – אין
אושרה הצעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת מרגי
היו"ר יעקב מרגי:
בעד הצביעו תשעה חברים, נגד שניים, נמנעים אין. ההצעה של הוועדה התקבלה. אני מביא להצבעה את הסתייגותו של חבר הכנסת אלקין. לטובת הפרוטוקול, הוא יחזור עליה שוב.
זאב אלקין:
כל הזכויות הנלוות האלה יחולו על יושב-ראש הכנסת לשעבר שעיקר שהותו בארץ על פי ההגדרות בסעיף קטן (ג) בסעיף 14א של חוק הביטוח הלאומי.
היו"ר יעקב מרגי:
מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
בעד - 9
נגד – 1
נמנעים – 1
ההסתייגות של חבר הכנסת זאב אלקין אושרה.
היו"ר יעקב מרגי:
רבותי, בעד ההסתייגות של חבר הכנסת אלקין תשעה, נגד אחד, נמנע אחד. אני מודה לחברים, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:00