פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת הכספים
שהתקיימה ביום שני, ג' חשוון, תשס"ח (15/10/2007), בשעה 10:00
סדר היום: סקירת מנכ"ל משרד החוץ על ביצוע תקציב המשרד לשנת 2007 והמדיניות
לשנת 2008
נכחו:
חברי הוועדה:
אמנון כהן – מ"מ היו"ר
אבשלום וילן
יצחק וקנין
שי חרמש
שלי יחימוביץ
יעקב ליצמן
סופה לנדבר
ניסן סלומינסקי
ראובן ריבלין
מוזמנים:
אהרון אברמוביץ – מנכ"ל, משרד החוץ
אריה דנון – ראש חטיבת תקצוב מרכזי, משרד החוץ
יוסי רגב – סמנכ"ל, משרד החוץ
הראל בלינדה – אגף התקציבים, משרד האוצר
מאיר בינג – אגף התקציבים, משרד האוצר
מנהל הוועדה:
טמיר כהן
רשמת פרלמנטרית:
אתי אפלבוים
סקירת מנכ"ל משרד החוץ על ביצוע תקציב המשרד לשנת 2007 והמדיניות לשנת 2008
היו”ר אמנון כהן:
בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת הכספים. הנושא: סקירת מנכ"ל משרד החוץ על ביצוע תקציב המשרד לשנת 2007 והמדיניות לשנת 2008.
אנחנו שולחים תנחומים לשרה, שקמה היום מ"שבעה" על מות אמה. אנחנו מחזקים את ידיה על מינויה לתפקיד חשוב ביותר. היא צריכה לנהל את כל נושא המשא ומתן. זה תפקיד מאוד חשוב לעם ישראל, למדינת ישראל ולדורות הבאים.
לפני שנתחיל, הצעה לסדר של חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
שלי יחימוביץ:
אדוני היושב ראש. בעקבות צו המבקר בעניין ירון זליכה, כונסה, לפני יומיים, מסיבת עיתונאים על ידי כל בכירי האוצר ובראשם מנכ"ל האוצר ירום אריאב,. בישיבה הזאת אמר מנכ"ל האוצר, שדעתו בדרך כלל אמונה עלי, שכלכלת ישראל נמצאת בסכנה בגלל המשך תפקודו של זליכה.
כוועדה שיש לה את הזיקה הגדולה ביותר לשר האוצר, אני חושבת שאנחנו צריכים לזמן את ירום אריאב ולשאול אותו איזה סכנות נשקפות למדינת ישראל, אם אכן זה נכון? אם זה לא נכון, ומדובר בדברי סרק, אנחנו צריכים להביע את דעתנו, שמדובר בהפחדה לשווא של המשק וערעור על יציבותו של המשק. אני חושבת שאי אפשר לעבור על הדברים האלה לסדר היום. אם הם נכונים, זה חמור, ואם הם לא נכונים, גם זה חמור ואנחנו צריכים לברר אותם.
היו”ר אמנון כהן:
אנחנו נעביר את דבריך ליושב הראש הקבוע של ועדת הכספים. אכן הנושא מאוד חשוב כי גם נגיד בנק ישראל התבטא בכיוון הזה ואמר שיש סכנה לכלכלת ישראל.
שלי יחימוביץ:
הוא לא אמר את זה. הנגיד אמר שאי אפשר לכפות על שר האוצר. אני מדברת על משהו חמור יותר, על סכנה לכלכלת ישראל.
אבשלום וילן:
מן הדין להיות ישרים. נאמרו דברים על ידי החשב דברים על ימימה מזוז. זאת, בפירוש, פגיעה בעובד ציבור. כל הפסטיבל הזה מיותר. זה מביא רק צד אחד ואני לא חושב שאנחנו הגוף הנכון לטפל ביחסים ביניהם.
היו”ר אמנון כהן:
אני אעביר את בקשתך ליושב ראש הוועדה, שביקש ממני לנהל את הדיון במקומו.
זמננו עם המנכ"ל מוגבל ואנחנו ממשיכים בדיון.
אהרון אברמוביץ:
אריה דנון יציג את נושא התקציב כי הוא הממונה במשרד על התקציב. אחר כך אתייחס ליחסים שלנו עם האוצר.
היו"ר אמנון כהן:
אולי תתייחס קודם לעניין ההסברה. ראיתי כאן את נושא מיתוג ישראל. באיזה מדינות זה יתבצע? ראיתי שיש תוספת של 12 מיליון שקל. האם הנושא ההסברתי מקבל את הביטוי שלו כי אנחנו חיים בעולם שהוא מלא אינפורמציה?
אריה דנון, בבקשה.
אריה דנון:
ברשותכם, נוח לי להתייחס יותר לתקציב נטו ולא לתקציב ברוטו.
אבשלום וילן:
מה זה הברוטו?
אריה דנון:
ברוטו זה עם הוצאה מותנית בהכנסה. זה נמצא בשני סעיפים בולטים.
ראובן ריבלין:
למשל, אם מוכרים את ירושלים אז מקבלים סיוע?
אריה דנון:
לא. אנחנו אחראים על משרד החוץ ולא על משרד הפנים.
היו”ר אמנון כהן:
תנו לו לדבר ברצף. אנחנו רואים שבספר התקציב, בעמודה של 2008, לא מופיעים מספרים. קראנו שם שאתם צריכים לעשות רה-ארגון בכל מיני סעיפים. כשאנחנו צריכים להחליט, אנחנו צריכים לדעת לאן הולך כל שקל. אני מבקש הסבר.
אריה דנון:
הפער בין התקציב ברוטו לבין התקציב נטו נובע, למעשה, משני סעיפים עיקריים. הראשון, הוא הסעיף של מש"ב, יחידה לשיתוף בינלאומי. לפעמים המשרד מנהל פרויקטים ברחבי העולם בשיתוף עם גורמים מקצועיים. מדובר בפרויקטים בתחום החקלאות, פרויקטים בתחום קהילה ציבורית וכדומה. אם המשרד מצליח להיערך לפרויקטים משותפים התקציב גדל, אם הוא לא מצליח לגייס שותפים, התקציב נשאר במתכונתו הנוכחית.
ישנו מקור נוסף שנובע מההוצאה מותנית בהכנסה. לדוגמה, יש לנו סעיף של מכירה כלי רכב והחלפת כלי רכב. ברגע שאתה מוכר כלי רכב יד שניה, חלק מהכסף שנכנס לך מגדיל לך את התקציב בצד ההוצאות.
ראובן ריבלין:
האם זה לא שייך למינהל הרכב של המדינה?
אריה דנון:
לא. בנושא של חו"ל הם לא עוסקים. מדובר בהיקפים יחסית קטנים. מנהל הרכב מדבר על היקפים של עשרות ומאות מיליונים ואצלנו הסכומים הם הרבה יותר קטנים.
ראובן ריבלין:
גם הנושא של מש"ב לא ברור לי. נניח שאתה עושה פרויקט בשיתוף עם מדינה נוספת. אם המדינה ההיא משתתפת הכסף זה נכנס אליך לתקציב?
אריה דנון:
נניח שהולכים לפרויקט מסוים במדינה שלישית ועלות הפרויקט, לצורך העניין, 100,000 דולר. מגיעים לסיכום שמש"ב מקציבה 50,000 דולר. אני מעמיד 50 אלף דולר מהתקציב נטו ויש לי סעיף שנקרא הוצאה מותנית בהכנסה. אותו גורם מזרים לי עוד 50 אלף דולר לתקציב ובסך הכל עומדים לרשותנו 100,000 דולר. 50,000 דולר יוצאים מהמקורות שלנו, ו-50,000 מסעיף - - -
ראובן ריבלין:
זה נכנס לתקציב של משרד החוץ?
אריה דנון:
כן, זה לפי חוק התקציב.
נשאלה כאן שאלה האם המנכ"ל מרוצה מתקציב 2008? תמיד אנחנו יכולים להיות יותר מרוצים אבל בסך הכל תקציב 2008, ביחס לשנים קודמות, לא ירד. לפחות לא הלכנו אחורה.
יעקב ליצמן:
באיזה סעיף היתה מצוקה?
אריה דנון:
באופן כללי, כמעט בכל הסעיפים. הבעיה נבעה מקיצוצים רוחביים שנעשו בכל משרדי הממשלה. זה פטנט שאנחנו יכולים לשווק אותו בכל רחבי העולם.
שלי יחימוביץ:
אנחנו המצאנו אותו?
אריה דנון:
לא, אנחנו שיכללנו אותו.
ראובן ריבלין:
איך אתם נערכים ל"פלטים" הבאים?
אריה דנון:
נגיע לגשר.
ראובן ריבלין:
המורים מקבלים 28% במקום 20%. אמרו שהתקציב לא יזוז מילימטר, אם ייענו דרישות, יהיו קיצוצים.
יעקב ליצמן:
גם הדיונים במיניאפוליס יעלו כסף.
אריה דנון:
ישנם עוד שניים שלושה דברים שיבואו לידי ביטוי בתקציב 2008, בהשוואה לתקציב הקודם. העלית את נושא המיתוג. זאת תכנית שאמורה להתפרס על שתיים או שלוש שנות תקציב. זה אמור לפעול באירופה.
היו”ר אמנון כהן:
באיזה מדינות זה יפעל?
אריה דנון:
אין הגבלה. זה אמור לפעול באירופה, בארצות הברית ובאסיה. חלק מהמיתוג מתבצע גם בארץ, באמצעות סקרי דעת קהל ועל זה המנכ"ל יכול לדבר. פרויקט המיתוג איננו פרויקט נקודתי למדינה אחת.
היו”ר אמנון כהן:
לי יש תחושה שכל הנושא הזה ילך לאזור אירופה וארצות הברית ולא לאזור מרכז אסיה. יש לנו מה לעשות שם גם מבחינה תיירותית וגם מבחינה הסברתית. אנחנו משאירים את הזירה לכל מיני אינטרסנטים. אם אנחנו לא ניכנס לשם, ישלטו שם כאלה שאנחנו לא היינו רוצים שייכנסו לשם. אמרת קודם שיש מינון. אני חושב שצריך לשנות את המינון ולתת דגשים שונים. אני מדבר על מדינות באסיה שיש להן פוטנציאל גם מבחינה תיירותית, גם מבחינה הסברתית וגם מבחינת דעת הקהל שם. אשמח אם המנכ"ל ירחיב בנושא הזה.
אהרון אברמוביץ:
מהו השינוי המרכזי בתקציב השנה לעומת תקציב שנה שעברה? רצינו להוסיף תקציבים לתחום דיפלומטיה ציבורית. זה כולל תחומים של הסברה, תרבות ושל מיתוג ישראל. השנה, לראשונה, אנחנו מתחילים להריץ את הנושא של המיתוג. הנחת העבודה שלנו היא, שאנחנו יכולים לשנות חלק מתדמית ישראל לא באמצעות אמצעי הסברה הקלאסיים שהיו עד היום אלא בכלים אחרים. הכלים האחרים הם כלי תרבות ישראלית. ההנחה שלנו היא, שאם תהיה תרבות ישראלית שתופיע במקומות בעולם זה ישפיע על כך שיראו את ישראל לא רק בעיניים של הסכסוך הישראלי ערבי אלא נראה פני ישראל אחרת, אם זה בקולנוע, בתיאטרון ובמחול. בעניין הזה קיבלנו תוספת תקציב ואנחנו נשקיע את זה השנה.
היו”ר אמנון כהן:
זה ה-4 מיליון?
אריה דנון:
בסך הכל 20 מיליון. 8 מיליון קיבלנו ב-2009 ו-12 מיליון ב-2008. סך הכל זה 20 מיליון.
אהרון אברמוביץ:
הפרויקט השני הוא בנושא מיתוג ישראל. עד עכשיו נעשו מספר מחקרים על ידי ארגונים יהודיים בעולם, בעיקר בארצות הברית, בשאלה איך נתפסת ישראל בעיניי הציבור האמריקאי ובעיניי הציבור היהודי הקלאסי. קיבלנו נתונים מאוד מעניינים לגבי איך נתפסת ישראל. ישראל נתפסת דרך בעיניי הסכסוך הישראלי פלסטיני ולא רואים ישראל אחרת. יש מדינות בעולם שעברו תהליך של מיתוג ובאמצעות התהליך הזה הו עשו שינוי איך הן נתפסות בעיניי מדינת אחרות. הדוגמא לכך היא אירלנד שעשתה תהליך מיתוג מאוד משמעותי.
תוקצבנו לשנתיים הקרובות, 2007 ו-2008, ב-20 מיליון שקל. זה תהליך של הנעת תכנית עבודה לתהליך של מיתוג ישראל.
חבר הכנסת כהן, זאת לא הוצאה במדינה כזאת או אחרת. אנחנו עוסקים בתהליך של ניסיון לעצב וללמוד שווקים אחרים וליצור את אותו מותג ישראלי חדש.
יעקב ליצמן:
אנחנו נראים יותר גרוע אצל יהודים או אצל לא יהודים?
אהרון אברמוביץ:
לפי המחקר שראיתי, אנחנו נראים פחות טוב אצל הלא יהודים. בוודאי אצל כאלה שלא היו בישראל.
עשו מחקר מאוד מעניין. לקחו קבוצת בקרה. הם לא ידעו שהם באים לדבר על ישראל. הם ידעו שהם באים למחקר. במהלך המחקר הם היו צריכים לתאר בית. אתה נכנס לבית מסוים ומה אתה רואה בבית הזה. אמרו להם בית באיטליה ואז הם אמרו: "בית, יינות, מסיבות" וכדומה. כששאלו על בית ישראלי, דבר ראשון היה שקט בחדר ואף אחד לא דיבר. לא ידעו איך לעכל את זה.
היו"ר אמנון כהן:
לא שמו נרות שבת?
שי חרמש:
חרכי ירי.
אהרון אברמוביץ:
דבר נוסף, בבית הישראלי אין נשים אלא רק גברים. הבית עשוי מבטון ויש שומרים בחוץ. זאת, פחות או יותר, התדמית של ישראל בעיני אדם שלא היה בישראל ולא נחשף לישראל.
השאלה היא, איך משנים דבר כזה בתודעה. זה תהליך מאוד ארוך והוא מחייב גם תהליך פנימי בתוך ישראל. זה לא רק תהליך חיצוני. צריך לעשות מהלך עם מערכת החינוך הישראלית. דיברנו עם משרד החינוך והם מאוד מתלהבים להיכנס לפרויקט הזה.
יעקב ליצמן:
במחקר הבא יגידו שרואים כאן רק ערבים.
אהרון אברמוביץ:
אני מקווה שלא. כיום אנחנו יוצאים במכרז בינלאומי. באופן טבעי התחלנו עם זה בארצות הברית כי היה לנו שיתוף עם ארגונים יהודים שעשו מחקרים. שם נמצאות הפירמות הגדולות שיש להן ניסיון והן עשו פרויקטים כאלה.
יעקב ליצמן:
איפה הפרסום שלכם שם?
אהרון אברמוביץ:
אין לנו פרסום שהוא פרסום בתשלום.
יעקב ליצמן:
כשאתה בא לניו יורק, איפה אתה מצפה שירגישו את ישראל?
אהרון אברמוביץ:
בוודאי שתקציבי ההסברה של ישראל רחוקים מלהיות מספקים. תקציב ההסברה של משרד החוץ הוא 40 מיליון שקל כולל תשלום משכורות. זה בערך כמו תקציב חברה ממוצעת לשיווק תרופות.
שלי יחימוביץ:
למשרד התיירות יש מחלקה דומה?
אהרון אברמוביץ:
כן. יש להם מחלקת שיווק משלהם. היום אנחנו מנסים לעשות שינוי בכלי ההסברה הישראלים.
יעקב ליצמן:
אתה לא חושב שאפשר לשלב את זה יחד עם תיירות?
אהרון אברמוביץ:
יכול שאפשר לשלב את זה עם תיירות.
אבשלום וילן:
אלה שני דברים שונים לגמרי. אם אתה הולך לקולג'ים ולמעצבי דעת קהל או לעיתונות ולטלוויזיה, אלה דברים אחרים לגמרי. אנחנו די חובבניים בסיפור הזה.
יעקב ליצמן:
לא הזכרת את הישיבות. מה זה אומר לך?
אהרון אברמוביץ:
אני יכול לומר שהגענו להסכמה עם האוצר לגבי התקציב ואנחנו בהבנה עם האוצר. אין לנו דרישות מעבר להבנות ולסיכומים שהגענו עם האוצר. אנחנו מקווים שההבנות האלה לא ייפגעו באמצעות קיצוצי "פלט" ונוכל לעבור את השנה הזאת בצורה סבירה ונקדם את אותם נושאים שאנחנו רוצים לקדם.
היו”ר אמנון כהן:
אדוני המנכ"ל, אולי הגיע הזמן שתבואו עם תכנית הסברתית לאומית. צריך פעם לעשות הסברה אמיתית בתקציבים אחרים לגמרי מאלה שאנחנו רגילים להם משנה לשנה. צריך לקחת פעם את השרביט ולומר שאנחנו מפגרים, עושים עבודה חובבנית ולא מקצועית. אם נעשה הסברה ברמה הגבוהה ביותר, אפשר לעשות "מצ'ינג" גם עם אנשי עסקים. לנו חשוב לתת הסברה נכונה. התכנית חייבת לראות את כל מכלול הבעיות ואת הדרך הפעולה. אני חושב שכמדינה וברמה הלאומית אפשר לרתום גם אנשי עסקים לפעולה כזאת או אחרת. צריך לטפל בזה ברמה שורשית ואמיתית כי אנחנו בפיגור עמוק במשך הרבה שנים בתחום ההסברתי ביחס למדינות האחרות שמציגות את עצמן כנאורות.
אהרון אברמוביץ:
אני שותף לדעתך שישראל יכולה לעשות הרבה יותר בתחום ההסברה אם היו לנו משאבים יותר רחבים - - -
היו"ר אמנון כהן:
אבל אתה לא דורש.
אהרון אברמוביץ:
אנחנו דרשנו מהאוצר ואני חושב שנעמוד מאחורי הסיכומים. זאת היתה דרך העבודה שלנו עד עכשיו. זאת דרך העבודה שמשרד החוץ בחר בה בעבודה מול משרד האוצר. אנחנו נכבד את ההסכמים איתם.
ראובן ריבלין:
כדאי לדבר על מה שיש.
ניסן סלומינסקי:
איך אתה יכול להסביר משהו שאתה לא בטוח בו? אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים להסביר? מה אנחנו רוצים להסביר? מה המדינה רוצה להסביר בחו"ל? קודם צריכים לדעת מה רוצים להסביר.
יעקב ליצמן:
בהמשך לדבריו של ניסן, אני רוצה לומר משהו ואל תיקח את זה כהתקפה אישית. יש כאן ויכוח בין שרים בממשלה לגבי הויתור בירושלים. משרד החוץ אומר ירושלים מאוחדת וזאת גם מדיניות הממשלה. בא משנה לראש הממשלה ומסביר לקהל, ויש לו תמיכה בימין של הימין – איבט ליברמן, שהיה ימין זכרונו לברכה – איך אתה מסביר את זה שיום אחד אתה אומר שירושלים זה קודש הקודשים ואי אפשר לפגוע בה ואז בא המשנה לראש הממשלה? נכון שהממשלה לא מינתה אותו, אבל עצם הדבר שבא המשנה ואומר כך. כולם בטוחים שהוא שמע את זה מראש הממשלה. איך אתה מצפה שתהיה הסברה?
אהרון אברמוביץ:
ליצמן, אולי אני אאכזב אותך. אני באתי לפה היום לדיון תקציבי.
יעקב ליצמן:
אדוני המנכ"ל, זה נכון שבאת לדיון תקציבי וזה על סדר היום אבל כל פעם ששר בא לדיון תקציבי כל חברי הכנסת שואלים שאלות לגבי מדיניות המשרד.
זאת היתה הערת ביניים אבל אני רוצה להעלות בעיה אחרת. אני רוצה לדבר על הנושא של חב"ד וגם על השירותים שהם נותנים בכל העולם.
לצערי, בכל צרה שיש לנו או אם קרתה תאונה או צונאמי, הם הראשונים שמגיעים והם הראשונים שיודעים מה קורה.
שלי יחימוביץ:
הם כמו מגנט, מן מרכז תרבות.
יעקב ליצמן:
כשסיירנו בסין, פגשנו ביהודיה שאמרה: "איפה חב"ד"? הם נותנים שירות גם בחינוך וגם שירותי דת כמו מקווה. הם הכתובת לאנשי השגרירות ולקונסול בכל מה שקשור לדת לחגים ולשבתות. אני שואל, האם יש אפשרות להשיג תקציב, אולי לא מהתקציב שלך אלא ממשרד האוצר, רק לדברים מיוחדים, כמו לבנות מקווה בסין?
חב"ד הם בדרך כלל בקונצנזוס. אני חושב שמשרד החוץ יכול לעזור או שאתם רוצים לעשות את זה דרך משרד האוצר.
היו”ר אמנון כהן:
אני שותף לדברים של חבר הכנסת ליצמן.
יעקב ליצמן:
אני מדבר על הדברים המינימאליים, זה לא הרבה כסף. לא בכל מקום, לא בצרפת ולא בניו יורק וגם לא במקומות שהם כבר ישנם.
מישהו מחב"ד סיפר לי שהבן שלו, בן 17, נסע בראש השנה לרוסיה למקום שגרים בו 7 יהודים, אפילו לא מניין, ותקע שם בשופר. אלה דברים מדהימים, שבחור בן 17 יעזוב את הבית, וייסע למקום נידח ברוסיה כדי לזכות אותם בשופר. לדברים כאלה רצוי שיהיה קצת ביטוי בתקציב. אני לא מדבר על מיליארדים, אלא פה ושם.
אבשלום וילן:
אני חושב שלא נערך כאן דיון רציני בשאלת ההסברה. אמנם זה לא הפורום, אבל, ניסן, זאת לא בעיה של ימין ושמאל. בעולם כולו יש היום מהלכים של ערעור על עצם הלגיטימיות של מדינת ישראל. זה לא היה קיים בצורה בולטת לפני 5 או 10 שנים. היום זה תופס תאוצה ומגיע מכל מיני כיוונים. אני מציע לא להקל ראש. אני לא מקבל את כל הפיתרונות שלכם, כמו היחס לזרמים האוונגליסטים, שחלק מחבריהם חושבים שתבוא להם הישועה. אם תקשיבו להם טוב, הם רואים בנו תופעה זמנית. באורח פרדוקסאלי, אנחנו שלב ביניים עד שהם יגשימו את חזונם. הם נותנים לגיטימציה והם מתחברים, באורח פרדוקסאלי לשמאל הקיצוני. אלה גופים שמונעים על ידי כל מיני תנועות מוסלמיות. יש פה מהלך שמורכב מכל מיני קבוצות. כמי שמסתובב ומופיע אני אומר לכם שצריך ברצינות לתת לזה את הדעת. מבחינתם, לא משנה ימין או שמאל, הם מערערים על עצם הלגיטימיות. זה לא פשוט משום מחר זה יכול להגיע גם לקשרים כלכליים וגם לפורומים בינלאומיים.
אני חושב שהסכום שמוקצה להסברה הוא סכום מגוחך. כך לא עובדת מדינה שרוצה להגן על מעמדה בקהילת העמים. אני חושב שמשרד החוץ ישנם האנשים הכי מוכשרים, אבל עובדים בפול גז בניוטראל. המערכת הישראלית לא יודעת לעבוד עם משרד החוץ. היא נשארה מאוד גלותית, מאוד ריכוזית. אם השרה ציפי היתה כאן, הייתי אומר את זה גם לה. אין כאן דיון על מדיניות ואנחנו כרגע יושבים רק עם בעלי המקצוע. אני חושב שישראל, לדורותיה, לא יודעת להפעיל את המשרד.
מתי באים בטענות? כשבאיזשהו מקום בעולם – ליצמן דיבר על חב"ד. עם כל הכבוד לחב"ד, אין מדינה בעולם שמשרד החוץ שלה שולח את הקונסול על סירת משוטים כדי להגיע לכל מיני ישראלים שנתקעו. אחרי זה באים ההורים וטוענים בטלוויזיה למה לא הפעילו את כל המערכת. אני ראיתי מה קרה בצונאמי בתאילנד. ראיתי איך עבד משרד החוץ ואיך עבדה משטרת ישראל, איך עבדו השבדים והקנדים וכדומה. זה הבדל של יום ולילה לזכותנו. כנ"ל בכל מקום אחר.
יעקב ליצמן:
בזה אני בהחלט מצטרף אליך.
אבשלום וילן:
שים לב, בכל פעם שיקרה מקרה, יעלו מספר הורים לטלוויזיה ויגידו למה משרד החוץ לא עשה מספיק.
עכשיו אני רוצה לשאול שאלה טכנית את הכלכלנים שלכם. למדינת ישראל יש נכסים בכל העולם. לא נראה לי שלשלם בניו יורק 50 שנה שכר דירה יותר זול מאשר לקנות את הנכס. אני יודע שהיו הזדמנויות. אני מבין שיש לכם תפיסה שכל שנה נשלם דמי שכירות - - -
אהרון אברמוביץ:
על איזה נכס אתה מדבר?
אבשלום וילן:
למה את בית הקונסול בניו יורק צריך לשכור ולא לרכוש? למה בית השגריר באו"ם? למה לא רוכשים את המשרד ברחוב 42, שאתם יושבים בו כבר עשרות שנים?
אריה דנון:
זה לא מדויק. את הרחוב ב-42 רכשנו לפני כ-8 שנים. נכס אחד הוא בבעלות המדינה והשני הוא בשכירות. יושב פה נציג האוצר והוא הכתובת.
אבשלום וילן:
זאת בדיוק הבעיה. האוצר מסתכל על שנה גזברית. הוא גזבר, אותו מעניין סוף השנה. אני שואל אותך שאלה כללית, כוועדת כספים. למדינת ישראל יש בעולם כולו כ-200 נכסים. האם מישהו עושה חשבון, עלות מול תועלת, ואומר שבחלק מהמדינות שווה לרכוש את הנכס ובחלק מהמדינות שווה להשכיר.
שי חרמש:
כמה שאלות לאינפורמציה. ראשית, האם ישנה מגמה של צמצום נציגויות בחו"ל? היתה טענה של הקהילה בניו זילנד שמזיזים את הגלגל אחורה. חלק מהמבט צריך להיות גם קדימה וגם להתחשב במיקום הקהילות. ברגע שיש שגריר הוא יוצר מינוף. בכל מקום שנמצאים יהודים בתוך מערכות השלטון, נציגות כזאת היא טריגר.
שנית, מה מעמד הנציגות שלנו בוונצואלה?
יעקב ליצמן, חיים אורון ואני התארחנו בנציגות שלנו בשנחאי. מצאנו שם דלות נוראית, עד רמת עליבות, בכל הנושא של תקציב אירועים. יושב שם קונסול עם 4,000 דולר תקציב אירועים לשנה. ההסברה מתחילה מאירוח בבית, מאירועי יום העצמאות. זה גורר אותם לכל מיני פעולות "שנור" וגיוס כספים. במדינה במעמד הכלכלי שלנו, ראוי שהדברים ייראו אחרת. אני לא פונה כרגע לאוצר, אבל בתוך התקציב שלכם, האם אתם לוקחים את זה בחשבון?
כל אחד בוכה מהמקום שמציק לו. עבדך הנאמן הוא יושב ראש האגודה ידידות ישראל-יפן. יש בעיה של קשרי התעופה בין ישראל ליפן. זה עניין שקשור לשירות החוץ מסיבה אחת: זאת המעצמה השניה בעולם, הסחר איתה 2 מיליארד דולר, זאת בדיחה. יושבת פה נציגות יפנית הטובה ביותר שיש. בשנת 1999 חתמנו על הסכם תעופה. אל-על קיבל את זכות המוביל הלאומי. יושב באל-על איזי בורוביץ, חבר טוב שלי, אומר: "עד שאתה לא מסדר לי 500 איש באווירון כל שבוע, אני לא טס". התוצאה היא שבעוד שנתיים, כשיפתחו את המסלול הנוסף בנאריטה, אנחנו נהיה בחוץ. בלי קשר תעופה ישיר אין עסקים, אין ביזנס, אין כלום. היקף התיירות בארץ, 20,000 יפנים, זאת בדיחה.
אני שואל מה אתם עומדים לעשות? האם אתם יכולים לאכוף את דעתכם על אל-על כי יש גם משימות לאומיות?
שלי יחימוביץ:
קודם כל, הדיון הזה לא מתנהל כפי שאנחנו רגילים. אנחנו לא מדברים על כסף ועל תקציבים.
לכשעצמי, אין לי הרבה עצות מחכימות לתת לך, למרות שאני מניחה שאתה יושב פה ושומע את העצות. אני חושבת שלהסברה יש חשיבות מדולדלת ביותר נוכח פני המציאות הכל כך קשה. כל הרשתות הזרות משדרות אך ורק אייטמים מיליטנטים, האפשרות להילחם בזה בזירות אחרות היא פשוט אפסית. זה להתמודד בנחשול ענק עם כלי קטן עם כמה טיפות. מראש אני חושבת שגם עם הסברה גאונית אי אפשר לנצח את המציאות.
הדרך היחידה, ואולי כעיתונאית לשעבר, היא לנסות לייסד קשרים יותר משמעותיים ואינטנסיביים עם הרשתות הזרות ולספק להם דוברים רהוטים ולספק להם גם אייטמים אחרים. לזה דרושים אנשי מקצוע, שזה המקצוע שלהם. יתכן שצריך לעשות פה איזה רענון חשיבתי. פחות אנשים פיזית בשטח ויותר אנשים שמבינים בתקשורת אלקטרונית שיכולים ליצור קשר ישיר ומפרה עם הרשתות האלה.
בהמשך לדבריו של חבר הכנסת ליצמן. לפעמים המציאות יוצרת שגרירויות טבעיות. נכון שחב"ד היא לא כוס התה של כולנו, אבל בפועל נוצרה מציאות שבה מרכזים של חב"ד, בכל העולם, הם באמת אבן שואבת. אגב, הם לא פועלים באופן מיסיונרי. הם פשוט פועלים כמרכזי מידע, מפגש לישראלים.
אמנון כהן:
אהבת ישראל.
שלי יחימוביץ:
גם אהבת ישראל. אתה יודע, צמד המילים האלה לא מרתיע אותי. גם אנחנו, החילונים, יש לנו אהבת ישראל.
יש לי אח שהוא טייל מקצועי ומטייל הרבה בעולם. הרבה פעמים אני שומעת ממנו על נציגויות של חב"ד. לפעמים מגיעים לשם כדי לשלוח פקס, לחגוג את ערב פסח וכדומה. המציאות יצרה את השגרירויות האלה והן מתפקדות כל כך טוב ומעניקות שירותים כל כך נרחבים. יכול להיות שצריך לשנות כאן הלך מחשבה ולחבור אליהם באופן ממוסד.
ראובן ריבלין:
שאלתי פעם ילד בתל אביב אם הוא היה פעם בליל סדר והוא שכן, זה היה בפיליפינים.
אנחנו דנים, כמובן, בתקציב. כאן כל אחד מדבר על הדברים הכואבים לו במדיניות החוץ של ישראל. אנחנו לא נוכל להסביר דברים שבעולם לא מוכנים לקבל. לפעמים העולם פועל בהתאם לאינטרסים שלו ולא בהתאם לצדק המוחלט. לכן צריך לראות מה אפשר לעשות. אני שואל איך אנחנו יכולים לעזור?
בעולם כולו גומרים הלל על ישראל על כך שישראל היא מדינה דמוקרטית. היותה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית, הוא דבר שמציינים בכל מוסד בעולם אליו אנחנו מגיעים. אנחנו נוסעים לכל מיני מקומות כנציגים של כנסת ישראל ועונים על שאלות הקשורות למדינה שלנו. בכנסת יש מחלקה לקשרי חוץ. בזמנו החלטנו להביא שגריר ממשרד החוץ לכנסת, על מנת שיהיה שגריר בתוך הכנסת שייעץ לכנסת. אני חושב שהיתה התקדמות רבה. אני חושב שמשרד החוץ צריך להפעיל את הכנסת הרבה יותר במוסדות הבינלאומיים הפרלמנטאריים. כל חמש שנים יש כינוס של ראשי פרלמנטים באו"ם, דבר שנותן תהודה והוא גם בא לידי הכרה ציבורית. בנוסף, הכנסת יכולה לפעול גם בפורומים לא פרלמנטאריים.
יש שני סוגי שגרירים מצוינים. סוג אחד אלה האנשים שעוסקים בפוליטיקה. הם רהוטים והם יכולים להסביר את דברה של ישראל. לא תמיד השפה היא החשובה. הרבה פעמים אני רואה אנשים שהם מאוד רהוטים בשפתם ומשתמשים במתורגמנים. אנחנו צריכים למצוא את הטובים ביותר, כאלה שדבריהם ברורים ועמדותיהם ברורות וחדות. אני חושב שמשרד החוץ צריך להפעיל את המערכת הפוליטית הישראלית, שיכולה להוציא את דבר הדמוקרטיה הישראלית. אנחנו צריכים להבהיר שהחלטות המתקבלות בישראל מתקבלות בדרך דמוקרטית ולא בגלל שאדם מסוים אמר שכך יהיה. בסופו של דבר, המאבק הדמוקרטי, הוא הקובע.
אני חייב לציין שהשגרירים שלכם עושים עבודה מעולה. ראיתי שגרירים שמופיעים בשידורי הטלוויזיה בצורה מכובדת ביותר. כל פעם שמופיע אורח והוא בעל עמדה, הרשתות המקומיות מבקשות שהוא יבוא ויסביר את עמדתו. אין יום שישראל לא נמצאת במערכת ואין יום שבו ישראל לא מתבקשת לתת תגובה. אני רואה את השגריר בצ'ילה. אני זוכר שביקרתי בצ'ילה, כיושב ראש הכנסת, ולא היה לילה שלא הופענו בטלוויזיה הצ'יליאנית. באותה עת היו בעיות בעזה.
הדבר הנוסף, שהוא לא פחות חשוב, זאת התרבות הישראלית. עם כל הכבוד לשגרירים ולפוליטיקאים בישראל, סרט אחד, ויהיה הויכוח עליו בישראל אשר יהיה, יופיע בפסטיבל סרטים בינלאומי ויזכה בפרס, שווה יותר מעשרות מיליונים שהייתם משקיעים בהסברה כזאת או אחרת. אני חושב שמשרד החוץ, למרות המגבלות שיש לו בתקציב ולמרות היד הקמוצה שיש לממשלת ישראל כלפי התרבות בישראל, צריך לנצל את הדבר הזה. אני זוכר את הסרט "חמסין", שעורר ויכוחים אדירים בארץ. כאשר הוא הובא כמיקרוקוסמוס של החיים המשותפים - - -
שלי יחימוביץ:
זה סרט מלפני 30 שנה.
ראובן ריבלין:
כן. לפני 12 שנה הוא הובא עוד פעם כדי להסביר את מהות הבעיה של החיים המשותפים של יהודים וערבים בארץ ישראל. הוא עורר ויכוח ופתח מחשבה שלמה על כל הנושא. אני אומר לכם, עם כל הכבוד למשרד התרבות או לקרן לקולנוע, אתם רואים בעניין זה דבר חשוב. אתם צריכים לעודד את הדברים מכיוון שהם מביאים ערך נוסף להסברה הישראלית הרבה יותר מכל דבר אחר.
בנוסף, אנחנו דנים כאן בתקציב, והוועדה הזאת היא החשובה ביותר כי בלי אישור הוועדה לא מתקיים תקציב. אני רוצה לדעת אם יש לכם דרישות שאתם חושבים שרק הכנסת תוכל לתקן איזה עיוות. אני יודע כמה המערכת אצלכם יעילה ועובדת בשיתוף עם משרד האוצר. אני מבין שאני לא יכול להוציא ממך טרוניה כלפי משרד האוצר. אני אומר לך ש-17 מיליון לקשרי תרבות, זה שטויות. מבחינת המטרות שמשרד החוץ הציב לעצמו, אם הייתי כותב פה 70 מיליון, הייתי משיג תוצאות הרבה יותר גדולות.
נושא התרבות הוא הדבר הטוב ביותר שיש למדינת ישראל. אנחנו יכולים למכור רק דבר אחד וזה הדו שיח הציבורי והדמוקרטיה ואת העובדה שבישראל לא יכול לקום אדם ולומר שתהיה מלחמה או שהוא יעשה כך או אחרת, אלא שהמערכת כולה היא מערכת שקופה.
ניסן סלומינסקי:
כולנו מציינים את העובדה שהדיון כאן הוא לא דיון רגיל על תקציב. הסיבה היא פשוטה כי אני לא מבין שום דבר בתקציב. איך אני יכול לדון עליו? אפילו את ראשי התיבות אני בקושי מבין. כתוב כאן אמרכלות של זה ואמרכלות של זה, אבל מה אנחנו מבינים בזה?
שנית, הסכום הוא כל כך קטן שכולם חשים רחמים.
אני רוצה לספר לך סיפור קטן. לפני שבוע אחד מתושבי אלקנה ישב "שבעה". בני משפחתו, שהם מראשי הקהילה באנגליה, הגיעו לנחמו. הם אמרו לי שפרט לשגריר אחד שכיהן באנגליה, כל השגרירים לא ידעו אנגלית. אפילו אם הם ידעו אנגלית, הם לא דיברו אנגלית של אנגליה. מי שלא יודע לדבר אנגלית של אנגליה גורם נזק ולא חשוב מה הוא יגיד. הם נתנו לי שמות, אני לא זוכר וגם לא הייתי מציין שמות. הם ציינו לטובה את ביבי שבא להרצאת אורח. הם אמרו שהיו שגרירים שממש לא ידעו אנגלית וזאת היתה בושה. הם אמרו את זה כביקורת גדולה ושזה לא גורם כבוד אלא רק בושה. יכול להיות שזה קיים גם במקומות אחרים. אנחנו יודעים שהיו שגרירים בצרפת שלא ידעו צרפתית. צריך לחשוב האם הוא מינוי אמיתי או מינוי שנעשה מתוך התחשבנות ואז הקהילה נפגעת.
הנושא השני הוא נושא ההסברה.
ראובן ריבלין:
מה יותר חשוב, שידע אנגלית או שידע על מה הוא מדבר?
ניסן סלומינסקי:
צריך את שני הדברים. אוי ואבוי אם נצטרך להחליט בין זה לזה.
האם משרד החוץ הוא המשרד שמסביר את ישראל בחו"ל? הדיפלומט, באופן מהותי, מדבר בשפה מיוחדת, אומר הרבה ולא מתכוון לכלום. כשאתה מדבר על הסברה, אתה צריך לדעת מה אתה מסביר ואיך אתה מסביר. אני לא בטוח שזה האופי של הדיפלומט המקצועי.
היה שמחליטים שכן, אז צריך להחליט מה מסבירים. האם אי פעם נעשה במשרד החוץ דיון אמיתי מה הולכים להסביר? פעם היה שגריר ישראל באו"ם שידע להניח את התנ"ך, לדפוק על השולחן, ולהגיד שזה הקושאן שלנו. מאיפה אנחנו מתחילים? צריכים לדעת מהן נקודות היסוד.
הרבה פעמים הערבים מסבירים את עצמם יותר טוב כי הם יוצאים מהיסוד האמיתי, מבחינתם. כשאתה לא יוצא מהיסודות הנכונים ואתה יוצא מאמצע מסוים, אז תמיד יראו לך שאתה גנב, למה גירשת וכדומה. אם אתם המסבירים, צריך לדעת מהן הנקודות המרכזיות. מה העמדה, אם יש? אחר כך איך מסבירים. אני בטוח שזה לא נעשה עד היום.
אם משרד החוץ הוא המשרד שאחראי על ההסברה אז גם התקציבים להסברה הם מצחיקים. אם אתם אחראים על הנושא הזה ואם אתם מכשירים אנשים שיודעים להסביר, אנחנו צריכים לבוא יחד איתכם ולדרוש תקציבים גדולים הרבה יותר.
האם אתם מטפלים גם בנושא של האוניברסיטאות, ששם יש תנועה גדולה אנטי ישראל, שבראשה עומדים ישראלים יורדים? האם אתם מטפלים גם שם?
נכון מה שרובי אומר, שסרט אחד יכול לעשות הרבה יותר מכל הסברה, אבל אנחנו גם יודעים שיש סרט אחד שיכול להרוס לנו את כל ההסברה. בארץ יש דמוקרטיה שלפעמים הורסת את עצמה.
שלי יחימוביץ:
צריכים סרטים פטריוטיים.
ראובן ריבלין:
גם בסרטים, שאני מתנגד לתוכנם בכל תוקף, יש ערך גדול לדמוקרטיה הישראלית.
ניסן סלומינסקי:
יש סרטים שמסוגלים להרוס את כל ההסברה שאתה עושה. אדם רואה סרט שהגיע מישראל. הוא לא יודע כל מה שקורה פה. אתם צריכים להיות אלה שלוחצים מאוד בנושאים האלה.
סמדר אלחנני:
יש לי שאלה טכנית. בספר עיקרי התקציב ניתנים מקדמים של התאמת התקציב משנה לשנה ומקדם המט"ח ממשיך בירידתו, בערך כ-3%.
ראובן ריבלין:
זה סל כספים.
סמדר אלחנני:
המקדמים שנתתם בעמוד 245 זה דולר מינוס 2.9. כיוון שמשרד החוץ הוא שחקן עיקרי במטבע חוץ, וחלק גדול זה דולרי עדיין ולא הכל יורו, אני שואלת איך זה לא מתבטא בתקציב שהוא עדיין גדול יותר מתקציב שנה הבאה?
יעקב ליצמן:
אני מניח שתרצו לנצל את אירועי שנות ה-60 להסברה. האם יש לכך ביטוי בתקציב? מה אתם עושים למנוע בושות מכל מיני שגרירים ונציגים למיניהם שהיו בשנה שעברה?
ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ליצמן, רק שלא יבקשו מהם להשתתף בתקציב אירועי שנות ה-60.
אמנון כהן:
שאלה נוספת לאדוני המנכ"ל. אני מבין שביקשתם תקציב בנוגע לפליטי דארפור ואני לא רואה את זה בספר התקציב.
אהרון אברמוביץ:
עלו כאן הרבה שאלות בנושא ההסברה. אני חושב שקשה לעשות דיון על רגל אחת. זה גם לא נכון לדון בזה על רגל אחת. אנחנו דנים פה בנושא התקציב. אנחנו עוסקים בהיבטים המהותיים של ההסברה בוועדת החוץ של ועדת החוץ והביטחון, בראשות חברת הכנסת עמירה דותן. הם מלווים את כל נושא ההסברה בצורה שוטפת.
לגבי תקציב ההסברה. אף פעם הקומץ לא משביע את הארי, אבל מצד שני, יש לנו סיכום עם האוצר. אנחנו עומדים בסיכומים עם משרד האוצר.
לגבי חב"ד. אנחנו מעריכים מאוד את עבודת חב"ד ומשתפים פעולה איתם במשך כל השנים. אני חושב שזה ידוע לכל מי שנמצא בחו"ל.
לגבי תקצוב, אין לנו סעיף הקצבות במשרד ואנחנו גם לא רוצים בזאת. אם רוצים לתת סיוע למקום כזה, יתכן שלמשרד הדתות יש סעיף הקצבות רחב. יכול להיות שראוי לקחת את זה משם. מבחינתנו, נמשיך בקשר ובשיתוף פעולה אבל לא באמצעות מערכת הקצבות, שלא קיימת היום במשרד החוץ.
ראובן ריבלין:
רק במסגרת תקציב פעולות ולא במסגרת תקציב הקצבות. אוי ואבוי אם תהיינה הקצבות, אבל פעולות יש לכם.
היו"ר אמנון כהן:
הוא דיבר על העיקרון.
אהרון אברמוביץ:
אנחנו משתפים פעולה עם חב"ד.
עלתה שאלה לגבי עבודת הקונסוליות. הקונסוליה מנסה לעשות עבודה שבאמת חורגת מדברים שעושות מדינות אחרות. ראינו מה קרה לאחרונה בעקבות התרסקות המטוס. הצוות שלנו עלה על המטוס הראשון שיצא מבנקוק ונתן סיוע. היינו בקשר עם המשפחות של הנפגעים. בערב יום כיפור, כל המשפחות של הנספים הצליחו להגיע לארץ בעקבות עבודה מדהימה שנעשתה שם, לא רק על ידי משרד החוץ.
יעקב ליצמן:
הסיוע הוא על חשבונכם?
אהרון אברמוביץ:
חלקו לא על חשבוננו. יש את המשטרה שהיתה שם, שעשתה עבודה חשובה.
ראובן ריבלין:
חברות הביטוח לא מחזירות את הכסף?
אהרון אברמוביץ:
הן מחזירות חלק, אבל יש לנו הוצאות גדולות וזה באמת שונה ממדינות אחרות. הצרפתים התחילו להגיע רק לאחר שהם קיבלו ביקורת שהישראלים נמצאים שם כבר יומיים. אחרים בכלל לא שלחו אנשים.
לגבי שכירת משרדים וקניית משרדים, אריה ישיב.
אריה דנון:
אני מקבל בהבנה את ההערה שאתם מעירים אבל אני גם מודע למגבלות שקיימות בחוק התקציב. נמצא כאן נציג האוצר ואני חושב שהוא יכול לתת לכם תשובה יותר מלומדת. אנחנו משתדלים לאתר את אותם מקומות שבהם מחיר השכירות מצדיק רכישת המבנה.
תזכרו שאנחנו פרוסים על פני 90 וכמה מדינות. אם אני מוכר נכס במדינה מסוימת, אני לא חייב, בהכרח גם לקנות באותה מדינה מפני שהכדאיות הכלכלית באה לידי ביטוי במקום אחר.
הבאת דוגמה לגבי ניו יורק. המבנה בניו יורק נרכש לפני כ-12 שנים. היתה גם קומה אחת שהמדינה קנתה ואחר כך מכרה אותה.
לגבי בתים. לפעמים אנחנו נכנעים לאילוצים מקומיים. אני אתן לכם דוגמה כדי שתבינו באיזו מציאות אנחנו חיים. תיקחו, למשל, את קיטו אקוודור. לפני קרוב ל-6 חודשים הגיע בעל הבית והודיע לנו שהוא רוצה שנפנה את המבנה.
הנושא של ונצואלה מאוד רגיש מבחינתנו. אני מעיר הערה שאני לא רוצה שתצא החוצה ותישאר כאן - - -
כרגע הארכנו את תקופת כהונתו של השגריר הנוכחי לעוד שנה.
לגבי שנחאי. אנחנו מנסים לתקצב את נושא התרבות. אנחנו מתכננים פרויקט של השתתפות ישראל באקספו 2010. זה יעלה כ-8 מיליון דולר אבל אם נצליח לגייס משאבים לתכנית הזאת זה יביא חשיפה שלנו מול 170 מיליון סינים. אנחנו חייבים להיות שם. יהיו שם 120- מדינות וזה ייתן חשיפה מאוד טובה לישראל. אנחנו נדבר על העניין הזה עם האוצר.
לגבי קשרי תעופה ישראל-יפן. אנחנו מודעים לעניין הזה. אנחנו בקשר עם היפנים בעניין הזה. אל על רוצה נחיתה בשדה תעופה מסוים. כרגע אין אפשרות לנחות שם. הוספנו איש תיירות נוסף לשגרירות שלנו בטוקיו. לגבי בעיית הטיסות, נכון להיום אין לנו פיתרון. אני מקווה שנצליח לשכנע את היפנים לגבי נחיתה בנריטה.
שי חרמש:
אפשר לנסות לשכנע את אל-על.
אהרון אברמוביץ:
לגבי קשרי חוץ של הכנסת. אנחנו נמצאים כל הזמן בקשר עם הכנסת ויציאת משלחות של הכנסת. אין לי פה את התשובות המדויקות, אני צריך לבדוק מה נעשה בתקופה האחרונה. יש קשר, ואנחנו מנסים לקדם את זה.
לגבי האמירה של ח"כ ריבלין לגבי התרבות, אנחנו מסכימים.
ראובן ריבלין:
יש חשש שקשרי החוץ של הכנסת נחשבים כמתן הטבה לחברי כנסת.
אהרון אברמוביץ:
זה לא אנחנו.
ראובן ריבלין:
בוודאי שלא. לכן אני חושב שאתם צריכים לכוון את הכנסת בעניין זה.
אמנון כהן:
אם מדובר באגודת ידידות, אין פה הטבה.
ראובן ריבלין:
אני מדבר על תקופות אחרות. אני מדבר על חשש. אני לא הייתי עושה חשבון מי יהיה. היינו שולחים את הטובים ביותר.
אהרון אברמוביץ:
חבר הכנסת וילן התייחס לבעיית הדה לגיטימציה של ישראל. אני חושב שזאת אחת הבעיות הקשות ביותר של ישראל. אנחנו נתקלים בזה באוניברסיטאות בארצות הברית ובצפון אמריקה. אין לי את הזמן והיכולת עכשיו לתת הסבר מסודר, אבל אני אשמח לעדכן אותך בעתיד מה אנחנו עושים בעניין הזה.
לגבי שגרירים שלא יודעים אנגלית. אני מתקשה לענות על שאלה כללית. אני לא יודע במה מדובר. בנובמבר יוצא לשם שגריר חדש, שהיה מנכ"ל משרד החוץ. השגריר הנוכחי עושה שם עבודה מצוינת. אנחנו שולחים ללונדון שגרירים באיכות גבוהה כי אנחנו מבינים את החשיבות של לונדון.
לגבי המינויים. בסך הכל, אני חושב שהשגרירים שמונו בשנה האחרונה היו אנשים ממיטב אנשי משרד החוץ. הם אנשים טובים וראויים ויש גם הוכחות לעשייה שלהם ולביצועים שלהם. בסך הכל, אנחנו מרוצים מאיכות העבודה של השגרירים. במקומות שיש צורך בשיפור שפה, אנחנו עושים מאמצים לשפר שפה. האמירה שלך קצת כללית מכדי שאוכל לענות לה.
אבשלום וילן:
בדרך כלל אלה המינויים הפוליטיים.
אהרון אברמוביץ:
הפסקנו. השנה היו שני מינויים שהיו מינויי ממשלה.
לגבי אירועים שנות ה-60, אני מקווה שלא יקצצו לו. אנחנו עושים מאמץ כדי לקבל מתקציב חגיגות שנות ה-60. פנינו לשרה רוחמה אברהם בעניין הזה.
אני חייב לעזוב כי אני באיחור גדול.
אמנון כהן:
תודה אדוני המנכ"ל. יהיה דיון המשך על תקציב 2008 ועד אז תכינו תביעות.
אריה דנון:
אני רוצה לתת לכם דוגמה למציאות שאיתה אנחנו צריכים להתמודד. בעל הבית באקוודור החליט, מסיבות השמורות עימו, לזרוק אותנו מהמבנה. מזלנו שהחוזה הסתיים. השיקולים של הכדאיות הכלכלית לא תמיד משחקת משחק מכריע כי אם באים ואומרים לך לצאת אז אין לך ברירה. זאת דוגמה יחסית קלה, כי רכישת קומת משרדים בקיטו, זה סדר גודל של כ-600,000 דולר, שבהשוואה למחירי הנדל"ן היום, זה לא סכום עתק.
יש לנו 5 עד 10 מקרים כאלה בשנה. בשבדיה פשוט זרקו אותנו. יש לנו משפט עם בעלת הבית. היינו בשבדיה כמעט 50 שנה באותו מבנה. יום אחד בעלת המבנה החליטה, מסיבותיה עימה - - -
תיראו, לפעמים אפשר גם להבין. אני לא יודע אם הייתם במבנה של השגרירות בשבדיה. זה לא נעים למסתובב מסביב למבנה. המשטרה מקימה שם חצי בונקר והאזרח השבדי רוצה לחיות את חייו. זאת בעיה. בסך הכל אנחנו יושבים עם האוצר ומביאים בפניהם את אותם מקרים בולטים שבהם כדי לעבור ממצב של שכירות למצב של רכישה. כמובן, הכל במגבלות התקציב. בוודאי שאם למשרד החוץ היו עוד 50 מיליון או עוד 100 מיליון שקל לעניין הנכסים, היתה נשאלת שאלה, ואולי בצדק, למה התקציב לא הולך להסברה וכדומה.
אבשלום וילן:
השאלה שלי היתה מאוד פרקטית. כאשר אתה יושב במקום מסוים 10 שנים ולמעלה, ברוב המקרים רכישה יותר זולה מהשכרה.
אריה דנון:
אנחנו בוחנים כל פרויקט לגופו, האם כדאי לרכוש אותו ומה האפשרות הרכישה, מה האמצעים העומדים לרשותנו? לפעמים התנאים הפוליטיים אינם מאפשרים. תלוי אם זה בית קומות, אם זה בקומה, מיקום הבית והיכולת הכספית שלנו. לפעמים נדרשת השקעה כזאת שגם האוצר, עם כל רצונו הטוב, לא יוכל לגבות אותו. היום אנחנו עוסקים ב-27 פרויקטים.
ראובן ריבלין:
אם אנחנו רוצים לרכוש נכס וזה כדאי למדינה?
אריה דנון:
צריך לתקצב את זה.
ראובן ריבלין:
האם אז אתה מביא תקציב נוסף על דבר כזה?
אריה דנון:
זה תלוי במקרה. למשרד החוץ יש תקציב לפיתוח. אם אנחנו צריכים לבנות בניין, זאת הוצאה ענקית.
היו"ר אמנון כהן:
נציג האוצר, האם אתם מודעים שלמשרד החוץ יש קושי לבצע את תפקידם נוכח התקציב ? אם הם יבואו עם הצעה קונקרטית משמעותית - - -
אריאל בלינדה:
הם באו עם הצעה קונקרטית ומשמעותית.
היו"ר אמנון כהן:
זה נדחה על הסף?
אריאל בלינדה:
חלילה. ישבנו לדיון, זה היה בראש סדרי העדיפויות שלהם ולפיכך זה קיבל מענה. אולי זה מענה חלקי, אולי לא מספיק, זה תמיד נכון. אני בטוח שגם אם היינו מכפילים את התקציב הזה פי 10, גם אז היו טענות. הם הגיעו עם תכנית. גם משרד החוץ מודע למגבלות התקציביות. כשהוא בא עם תכנית, הוא לא בא עם תכנית של מיליארד שקל, כי אז באמת היה מקבל רק כוס קפה והיה חבל על הדיון.
ראובן ריבלין:
נניח שרכשנו את השגרירות בצ'ילה ועכשיו אנחנו אומרים שאנחנו לא רוצים את הבניין ונכנס הכסף. לאן נכנס הכסף?
הראל בלינדה:
בדרך כלל למימון פרויקט אחר.
ראובן ריבלין:
כמה נציגויות יש לנו בעולם?
אריה דנון:
96 נציגויות.
ראובן ריבלין:
כמה מבנים שייכים למדינה?
אריה דנון:
לא באנו מוכנים לשאלה, אבל סדר גודל של 40%-50%. המגמה שלנו היא לעבור יותר לרכישה. לפני כ-8 שנים רכשנו בסין שטח אדמה של 5 דונם. התנאים אז בסין היו שרק לדירת מגורים של 3 חדרי שינה נדרשנו לשלם סדר גודל של 8,000 דולר שכר דירה חודשי. בנינו שם שגרירות, בית שגריר ועוד 11 דירות לעובדי השגרירות. זה היה פרויקט ניסיוני. יש בזה בעייתיות כי קשה לך להגיע להרמוניה מלאה אם אתה משכן את כל אנשי השגרירות שלך באותו מקום. הם נפגשים במשך היום בעבודה ואחר כך גם במתחם. נכון להיום, הפרויקט הזה הצליח. בשיתוף עם האוצר קיבלנו תקציב ונחסכו סכומי כסף גדולים.
סמדר אלחנני:
לא קיבלתי תשובה לשאלה שלי.
הראל בלינדה:
את מסתכלת על תקציב נומינאלי, 1.408. אבל אם את נכנסת פנימה, את רואה שרק 50 מיליון שקל התווספו לסכום של מיסי הון. זה כסף שבכלל לא קשור למקדם. אם את מנטרלת את כל התוספות - - -
סמדר אלחנני:
באופן מוחלט הוא יותר נמוך.
ראובן ריבלין:
כשהדולר עולה היורו יורד.
סמדר אלחנני:
אבל המט"ח ירד.
אריה דנון:
המט"ח ירד רק ברמה של הדולר. תזכרו שאנחנו פועלים על פני כל העולם. ניקח מדינה כמו הונגריה. נכון שהדולר ירד, אבל בהונגריה שכר הדירה והמחיה וההוצאות השוטפות הן במטבע במקומי. המטבע המקומי, ביחס לדולר, וגם ביחס לשקל, עלה.
קחו מדינה כמו קנדה. היום, למשל, הדולר הקנדי, לעומת הדולר האמריקאי, התהפך. אם פעם דולר אמריקאי היה שווה 1.10 דולר קנדי, היום זה בדיוק הפוך. סל המטבעות שלנו מורכב מקרוב ל-40 מטבעות. לכן התמונה שאת מסתכלת על הדולר אולי נכונה, אבל היא משקפת, הייתי אומר, רק מגמה של קרוב ל-50%. חמישים האחוז הנותרים בכלל מוצאים במטבע שאיננו דולרי.
הראל בלינדה:
תסמכי עלינו שעשינו את ההתחשבנות ברמת הסעיף גם לדולר, גם ליורו וגם למטבעות אחרים. במהלך השנה, בהתאם להתפתחויות של הדולר, אנחנו יושבים ומעדכנים. יש כמובן לתקציב הוצאה בשקלים.
ראובן ריבלין:
זאת בעיה של השגרירויות עצמן, כשהדולר עולה או יורד?
אריה דנון:
השגרירות מתוקצבת בסוג המטבע שאיתו היא עובדת. זאת בעיה שלי אם העלות של הכסף גבוהה יותר או נמוכה יותר. אתה לא יכול לתקציב שגרירות בדולרים כאשר היא מוציאה כסף במטבע אחר.
הראל בלינדה:
בתחילת הדיון נשאלה שאלה לגבי "פלטים" עתידיים. מובן מאליו שכל שינוי בתקציב יהיה בתוך מסגרת התקציב. במידה ויוחלט להיענות לדרישות בדבר שינויים בתקציב, זה ישפיע גם על תקציב משרד החוץ.
שאלתם על מבנה התקציב. שינינו את מבנה התקציב. הסעיפים הקודמים - - -
היו"ר אמנון כהן:
בעמודה של 2008 אין מספרים.
הראל בלינדה:
בסעיפים הראשונים אין מספרים כי הכסף עבר לסעיפים חדשים. לגילוי נאות, אנחנו מציגים גם את 2008.
ראובן ריבלין:
כמה יש לך ברזרבה?
הראל בלינדה:
בערך 2%.
לגבי אירועי שנות ה-60 קיבלתם תשובה. אם יהיו דרישות, הן צריכות להיות מופנות לשרה רוחמה אברהם, עם התקציב המיוחד שהיא קיבלה. יש תקציב שהוקצב מתקציב המדינה, של 100 מיליון שקל. אם משרד החוץ רוצה לעשות פעילויות לשנות ה-60 הוא צריך לפנות לשם. מי שמנהל את המערכת הזאת, צריך לקבל החלטה כמה הוא מקציב למשרד החוץ.
היו"ר אמנון כהן:
תודה רבה. תם ולא נשלם. יו"ר הוועדה הקבוע, יקבע דיון נוסף. אם יהיו לכם תביעות נוספות ממשרד האוצר, נשמח לעזור לכם. תודה רבה, לצוות של משרד החוץ ולמנכ"ל. הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:25