פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 272
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, כ"ב באלול התשס"ז (5 בספטמבר 2007), שעה 10:00
סדר היום: מניעת כניסתם של כ-60 עולים לביה"ס 'גורדון' בפתח תקווה
נכחו:
חברי הוועדה:
אלכס מילר – מ"מ היו"ר
זאב אלקין
חיים אמסלם
יוסף שגל
מוזמנים:
דר' סולי נתן - מנהל מחוז מרכז, משרד החינוך
לילי הורביץ - מפקחת על בתי"ס, משרד החינוך
אבי הראל - דובר מחוז מרכז, משרד החינוך
חנה דשבסקי - רכזת פניות עולים, המועצה לשלום הילד
שמעון דהן - הסתדרות המורים
אתי בנימין - פורום יושבי ראש ועדי הורים יישוביים
אלי זרחין - מנכ"ל, האגודה הישראלית למען ילדים עולים
גנאדי בורשבסקי
יורי ביסטרוב - הורה לילד בבי"ס "גורדון"
אילנה רוזנפלד - הורה לילדה בבי"ס "גורדון"
אנה פולין - מורה והורה
אירנה שגויאן - הורה לילדה בבי"ס "גורדון"
מנהלת הוועדה: יהודית גידלי
רשמה וערכה: סמדר לביא - חבר המתרגמים בע"מ
מניעת כניסתם של כ-60 עולים לביה"ס 'גורדון' בפתח תקווה
היו"ר אלכס מילר:
בוקר טוב לכולם. אנחנו נפתח את הישיבה בנושא של בית ספר 'גורדון' בפתח תקווה. אני דיברתי עם יושב ראש הוועדה, מר מיכאל מלכיאור, ביום של פתיחת שנת הלימודים בבוקר, ואנחנו סיכמנו, לפני שהוא יצא לחוץ לארץ, שבמידה ותהיה איזה שהיא בעיה, אנחנו נעלה מיידית את הנושא הזה על סדר היום של הוועדה. וזה מה שקרה בעצם. אנחנו ראינו שיש אי סדרים, יש בעיות.
אני גם רוצה להעביר, מטעם הוועדה, החלמה מהירה למנהלת בית הספר, ורדה, שנמצאת היום בבית חולים עם התקף לב. שתהיה לה רפואה שלמה.
אני לא יודע עד כמה האנשים פה מעודכנים, אבל מה שקורה זה שיש עתירה לבית משפט, עתירה מנהלית, שלדעתי היום או בזמן הקרוב בית המשפט צריך להכריע סופית את גורלם של הילדים בבתי הספר ומה שאני הייתי רוצה לדבר עליו היום זה על כל התהליך, מאחר והתקבלה ההחלטה של ועדת החינוך (כפולה אפילו, הייתי אומר. פעם אחת זה היה בוועדה שקמה בנושא הזה ספציפית ופעם שנייה זו היתה דרישה של ועדת החינוך בוועדה משותפת עם ועדת הכספים). אחת ההחלטות היתה גם דרישה של ועדת החינוך לא לסגור את בית הספר בפתח תקווה.
מה שגם חשוב לי להעלות פה, זה הנושא העקרוני, שאני שומע מכל מיני כיוונים, על כך שהיום בית ספר 'גורדון', בצורה כזאת או אחרת, נקרא בשם 'גטו רוסי'. אני רוצה להבהיר, שלפי דעתי בבית הספר הזה אחוז העולים, שנחשבים עולים במדינת ישראל, הוא קטן מאוד. רוב רובם אלה ילדים שנולדו כאן. הצהרות כאלה, להגיד שילד שנולד בארץ עדיין נחשב לרוסי, עולה, זה מקומֶם וזה, לדעתי, דבר שלא יכול לעבור לסדר היום. גם אם הילדים האלה נמצאים באותו בית ספר, בסופו של דבר הם נולדו כאן, הם ישראלים לכל דבר, הם לא מקבלים שום הטבות כעולים והם עוברים את כל התהליך הרגיל, ולבוא ומתי שנוח לתת להם את הכובע של 'עולים' ומתי שלא נוח, כשמדובר על תקציבים וכולי, לתת להם כובע של ישראלי רגיל, לדעתי זה רע וזה פשוט פוגע בחברה הישראלית. אני לא מדבר רק על העולים מברית המועצות, אני מדבר על כל עולה מכל מדינה, שההורה שלו צריך להתמודד עם כך שהילד שלו עדיין נחשב למישהו שהגיע ומישהו שעל פי המוצא שלו צריך להתייחס למקום הלימודים שלו, למקום העבודה שלו וכולי וכולי. זה כדברי פתיחה.
עכשיו אני הייתי רוצה לשמוע את מר גנאדי בורשבסקי, שיבהיר לנו את הנושא של התאריכים. מתי בעצם אתם קיבלתם את ההודעה על כך שבית הספר, סופית, לא הולך להיסגר, מתי היתה החלטה לסגור את בית הספר, מתי קיבלתם הודעה מהעירייה שבית הספר לא הולך להיסגר. מה היו המהלכים, מה עשיתם, איפה זה נעצר ומה קורה היום. גם חשוב לציין שאתה זה שעתרת לבית המשפט, וזה לפרוטוקול.
גנאדי בורשבסקי:
בוקר טוב לכולם. אני ראש אגף לקליטת עלייה בעיריית פתח תקווה. עדכון קצר, לא אני עתרתי, אלא אני ומאה הורים.
היו"ר אלכס מילר:
אני מתייחס כרגע למכתב שאנחנו קיבלנו מעורך הדין של עיריית פתח תקווה על כך שאתה העותר.
גנאדי בורשבסקי:
לא חשוב כרגע. אני לא אספר על כל המהלכים שהיו עד סוף מאי 2007, כמו שהזכרת כבר, שאתם פעמיים החלטתם כאן, בוועדת החינוך של הכנסת, לדרוש מעיריית פתח תקווה, יחד עם משרד החינוך,לא לסגור את בית הספר הזה, ובעקבות זה, ב-31 למאי, 2007 (יש לי כאן פרוטוקול של ישיבת מועצת העיר בעיריית פתח תקווה), הוחלט, פה אחד, לא לסגור את בית הספר.
אני קצת אקדים, שאחד מאלה שהיו בעד, זה סגן יושב ראש וראש מינהל לחינוך, מר יעקב בן שמחון. שהצביע, הרים את היד שלו נגד סגירת בית ספר 'גורדון', בעד החלטת המועצה.
אחרי זה כשהוחלט כבר לא לסגור את בית הספר, הוחלט לפנות לכל ההורים שהיו בבית הספר, לתת להם אפשרות להירשם בבית הספר ובבתי הספר הסמוכים.
היו"ר אלכס מילר:
כמה היו?
גנאדי בורשבסקי:
בשנה שעברה, בבית ספר 'גורדון' למדו 231 ילדים. בית ספר יסודי.
היו"ר אלכס מילר:
כמה מהם היו אמורים לעלות לתיכון?
גנאדי בורשבסקי:
60, אני חושב, מקסימום. אבל חשוב גם להדגיש ששנה קודם, כבר לא היתה כיתה א' בשנה הקודמת, כי בשנה הקודמת נרשמו לכיתה א', כ-60 ילדים והעבירו אותם, בלי שום החלטה חוקית, מבחינתי, לבתי ספר אחרים. בטענה ש'אנחנו רוצים לסגור את בית הספר הזה בעתיד'.
אתי בנימין:
צריך איזה שהוא רישוי, אם רוצים לסגור את בית הספר.
גנאדי בורשבסקי:
זה העניין, וחוץ מזה, ב-31 לאוגוסט, העבירו אותם לבתי ספר אחרים. קודם כל אני שואל איפה הילדים האלה, שאישרו להם ללכת לבתי ספר אחרים. במהלך כל הקיץ, אני לא אדבר על המלחמה ואת הרגשות של ההורים (דרך אגב, הם בדרך, אלה שאישרו להם להיכנס לכאן). הם יספרו על כל מה שהם עברו ועוברים עד עכשיו. ראש העיר, אישית, פנה לכל ההורים בפנייה להירשם לבית הספר הזה, ונתן הנחיה למינהל החינוך לפתוח את אזורי הרישום. לא 'לפתוח', הכוונה היא שאם לא סוגרים את בית הספר, אז אזור הרישום נשאר אותו אזור רישום. פורסמו מודעות במהלך כל הקיץ וגם בנו תכנית מיוחדת שבית הספר יהיה מ-8:00 עד 16:30, יום לימודים ארוך כמובן, ארוחה חמה, ולאלה שמגיעים ממקומות אחרים, אז גם תהיה הסעה.
נכון לאמצע אוגוסט, נרשמו 174 ילדים. בערך ב-15 לאוגוסט ראש העיר העביר למִנהלת המחוז (אני לא יודע למי בדיוק) רשימה של 151 ילדים שמתוכם 143 אושרו לבית הספר הזה. היו כמה בודדים שלא קיבלו אישור. אישית, דיברתי עם ראש העיר והוא אמר 'אנחנו בודקים את הדברים האלה, במהלך כמה ימים אנחנו נחליט מה עושים עם זה'.
בעקבות זה, מפקחת של האזור, לילי הורביץ, פנתה למנהלת בית הספר, דר' ורדה גרנות, ואמרה לה שאישרו כך וכך תלמידים וצריך למצוא מורים, 'אם יש לך את המורות המתאימות, אז תשלחי, אני אראיין אותן', וכן הלאה. נשלחו אליה כמה מורים ועל פי מיטב ידיעתי לכולם אושרו תקנים בבית הספר הזה. כל המורות האלה קיבלו גם את האישור ללכת לוורדה, קיבלו פנייה מהמפקחת לילי הורביץ, ללכת לבית הספר הזה. הם כולם יכולים להצהיר את זה בתצהיר.
בסוף אוגוסט, בערך, דהיינו ב-28.8, סיגלית טשרניחובסקי, מנהלת אגף חינוך יסודי בעיריית פתח תקווה, שלחה מכתב למר אלכס קונין, שבו כתוב "ברצוני להביא לידיעתך כי על פי הנחיות ראש העיר, מתאריך 28.8.07 בשעות אחר הצהריים, התלמידים אשר הוצאתם מבית ספר בו הם רשומים תגרום לסגירת כיתות, וכן תלמידי קיבוץ גלויות לא ילמדו בבית ספר 'גורדון'. כמו כן, תלמידי כיתה א' בבית ספר פיקה לא יעברו לבית ספר 'גורדון'. ברצוני להסב את תשומת לבך כי גם לאחר גריעת תלמידים אלה ממצבת בית ספר 'גורדון' נראה כי יהיו 6 כיתות תקניות משכבת א' עד ו'. מספר מדויק של התלמידים הרשומים בבית ספר 'גורדון' תתקבל מחר. הרשימה הזאת תועבר למשרד החינוך לצורך הקצאת שעות לימוד'.
חיים אמסלם:
כשמורידים את התלמידים הללו מבתי הספר האלה, מה מספר התלמידים שנשארים? הוא אומר - למעט אותם תלמידים שנמצאים בבתי הספר שקראת את השם שלהם.
גנאדי בורשבסקי:
זאת אומרת, אם הם ילכו משם, כמה יישארו בבית ספר אחר? אני אגיד לך, בבית ספר 'הס', לצערי, שלוש שנים עשו פשוט אינתיפאדה לבית ספר 'גורדון'. נכון לעכשיו, על פי הנתונים של המשרד, המִנהל לחינוך, הנתונים האלה---
חיים אמסלם:
אני מוכן להבין שמדובר על כך שלא להזיק לבית הספר האחר.
גנאדי בורשבסקי:
נכון, אבל אלף תלמידים בבית ספר 'הס' יש, על בתי הספר שהם מדברים, בכל כיתה---
חיים אמסלם:
אבל מדובר על כיתות מסוימות, שאולי מרוקן אותם מתוכן.
גנאדי בורשבסקי:
אין כיתה פחות מ-40 ילד שם. סדר גודל, 38, 39. אלף תלמידים בבית ספר ו-30% בוודאות שייכים לאזור הרישום של בית ספר 'גורדון'. זאת אומרת, במשך שלוש שנים פשוט העבירו אותם בלי שום אישור, בלי רצונם, העבירו אותם למקום אחר. עכשיו יבואו ההורים (אולי הם כבר הגיעו), שגרים צמוד לבית ספר 'גורדון', אומרים להם 'לא, סליחה, אתם חייבים ללכת לבית ספר 'הס'. אתם תשמעו אותם.
חיים אמסלם:
אני רק רוצה להבין, כדי להיכנס לעניין. מה קורה בבית ספר 'גורדון'? רוב מניין ורוב בניין של התלמידים וההורים הם עולי ברית המועצות?
גנאדי בורשבסקי:
אני לא הייתי מגדיר את זה כך. חבר הכנסת מילר כבר אמר את זה. כולם ישראלים, מה אתה מגדיר ילדי עולים?
היו"ר אלכס מילר:
דור שני.
גנאדי בורשבסקי:
שני, שלישי, רביעי, מה זה חשוב? אז אתם מדביקים להם את הסטיגמה שזה רוסים?
חיים אמסלם:
לא, ההיפך. אני לא חושב שיש היום מקום וצורך לבית ספר שיהיה לו מאפיין מיוחד. גם אתם לא צריכים להיות מעוניינים בזה.
גנאדי בורשבסקי:
על מה אתה חושב שזה מאפיין? תגיד לי.
חיים אמסלם:
כלומר שכולם באים מחתך מסוים. זה נוגד את כל האינטגרציה וכל ערך שאנחנו דוגלים בו.
גנאדי בורשבסקי:
חבר הכנסת אמסלם, אם מונעים ממך להירשם לבית הספר הזה, כל האוכלוסייה, וכשאתה בא לרשום את הילד שלך, אומרים לך 'אל תלך לבית הספר שכולם שם רוסים, ואם אתה תלך, אנחנו בכל זאת נסגור את בית הספר הזה', ואחרי זה אתה אומר שזה בית ספר שמאפיין את הרוסים? זה פשוט טענה לא במקום. תשמע עכשיו את ההורים האלה. שלוש שנים עושים לנו אינתיפאדה. אני אומר לך, על פי הנתונים שלהם, בית הספר שצריך להיות הכי גדול בכל האזור, 400, 500 ילדים, נכון להיום הם 200. אז לאן הם הלכו? אבל בית ספר שהיה צריך להיות 300, 400 פתאום נהיה שם אלף, וילדים לבד הולכים מקצה לקצה של העיר.
ב-31 לאוגוסט, אחרי צהריים, הביאו להורים האלה, בערך כ-120 במספר, הביתה, אישית, מכתב. לא דרך הדואר, אלא הביתה אישית, מכתב, ובו כתוב: 'אתם לא שייכים לאזור הרישום הזה'. בלי שום הסבר. לא שייכים וזהו. הוא אומר, 'איך אני לא שייך? אם אני גר ממש על יד בית הספר?' אתה לא שייך לבית הספר הזה. הכול פשוט. לפי מה שאתה אומר, לפני שנה, באותו בית ספר, אפילו אחרי כל המאמצים של מִנהל החינוך ובאישור משרד החינוך, לצערי, כל המאמצים, נשארו בכל זאת 200 תלמידים. אם נשארו 200 תלמידים, אז איפה הם עכשיו? איפה הם עכשיו? איך אישרו רק ל-70 ללמוד שם? כאילו 130 האלה העבירו למקומות אחרים. אז למה לאלה מותר ולאלה לא? זו אותה שאלה.
כשמגדירים את זה כגטו רוסי וזה, רוב הילדים האלה בכלל נולדו כאן, רובם בכלל לא יודעים רוסית. עוד פעם, אני אומר, לצערי, אבל עובדה. אתה מבין? אני רוצה לשמור את זה, אבל מה לעשות? אבל לאפיין את בית הספר הזה כבית ספר רוסי, זה פשוט גזענות. פשוט גזענות. בשנת 2007, במדינת ישראל.
הילדים כבר שלושה ימים לא לומדים. שלשום העמידו שומרים, לא נתנו להם להיכנס. הילד בוכה, כיתה א', בוכה. יש להם רשימה של---
חיים אמסלם:
אני רוצה לשאול אותך שאלה, ברשותך. לך, כהורה, אתה מעוניין שיהיה מה שנקרא מכל המגזרים, או אתה רוצה לשמור על מגזר?
גנאדי בורשבסקי:
ברור, אני אישית, אני לא שומר על שום מגזר. תבין. אני אישית פניתי למִנהל החינוך, אמרתי, מה אתם עושים? מה מינהל החינוך עושה? את ילדי אתיופיה, יוצאי אתיופיה, שולח בכוונה לבית ספר, אמרתי, אני רוצה שהם יבואו לכאן. אז גם כאן הם מצאו משהו. הם אמרו 'לא, לא, הם צריכים בית ספר דתי'. אבל הלכו, עוד פעם, בכל כלי התקשורת אמרו, בית ספר לרוסים, גטו רוסי. מנעו מכל הילדים להירשם לבית הספר הזה. וחוץ מזה, עוד פעם, אז תגיד לי---
חיים אמסלם:
מה ההסבר, לדעתך? בוא תסביר לי, למה זה קורה?
גנאדי בורשבסקי:
ההסבר הוא פשוט. רוצים לסיים את הקמתו של בית הספר הזה. הם החליטו. הם החליטו. הם לא יכולים. פשוט החליטו. סליחה, יש כאן עדים ששמעו כמה פעמים בערוץ בשפה הרוסית שבמשרד החינוך הובהר ש'אנחנו לא נכנסים לפוליטיקה המקומית', וזה הכול לפי החלטה של עיריית פתח תקווה. מעיריית פתח תקווה נמסר שזאת החלטה של משרד החינוך. אני אתן לכם עיתון עכשיו שכתוב במפורש שדר' סולי נתן אסרה וזה. הם מפילים את התיק, פשוט, על משרד החינוך, אבל לא יכול להיות. כאן נמצאים משרד החינוך, ועיריית פתח תקווה לא נמצאת. גם אחרי משרד החינוך וגם עיריית פתח תקווה, מה צריכים ההורים והילדים האלה? הילדים יושבים בבית, שלושה ימים, ארבעה ימים כבר אין לימודים.
היו"ר אלכס מילר:
משרד החינוך.
סולי נתן:
אני מנהלת המחוז בפועל. אני מנהלת המחוז בפועל, זאת אומרת, יש לי מינוי. אני מוסמכת לתת תשובות במידת היכולת.
מה שאני רוצה לומר לכם זה שבשנת הלימודים, לפני שנתיים, עיריית פתח תקווה, יחד עם משרד החינוך, החליטו לסגור את בית הספר. עיריית פתח תקווה. לפי תקנות השירות, העירייה פונה, הרשות המקומית פונה לפתיחת בית ספר או סגירת בית ספר ואז הוחלט, בשל המספר המועט של התלמידים וההקצאה הישירה פר ילד לבתי ספר, שבית הספר לא יכול להחזיק את עצמו מבחינת ההקצאות והחליטו לסגור. אני לא הייתי אז מנהלת המחוז, אבל אני יודעת שזה מה שקרה. יש לי את הדברים ברשומות.
כל מה שדיברת, מר גנאדי, כל זה נמצא לפי הערתי בסוביודיצה, כי אתה עתרת לבית המשפט על הדברים שאמרת עכשיו. אני לא יודעת, כי אני לא משפטנית, אני אשת חינוך ואני לא יודעת אם אני יכולה לענות לך, יגידו לי פה המשפטנים, אבל אני אגיד כמה דברים אולי. אולי אסור לי בכלל להגיב,כי זה נמצא בסוביודיצה וברגע שזה כך, אז כל הדברים הללו יידונו בבית המשפט.
ברגע מסוים, שאתה ציינת את התאריך, ואני סומכת עליך, הוחלט בכל זאת, אחרי דיון, אני גם הייתי כאן, בוועדת החינוך של הכנסת, היה דיון בנושא הזה עם חבר הכנסת מלכיאור, בזמנו, לפני מספר חודשים, היה כבר דיון על בית ספר 'גורדון'.
היו"ר אלכס מילר:
פעמיים.
סולי נתן:
נכון, אתה גם היית כנראה. אחרי כל הדיונים הללו, פנו אליי מהרשות, אחרי שאתה סיפרת שהיית גם מה שנקרא במועצת העיר.
גנאדי בורשבסקי:
ישיבת מועצת העיר.
סולי נתן:
כן, ביקשו לא לסגור את בית הספר ואני נעתרתי לבקשה ובעצם לא סגרתי, כי הוא נשאר באותו סטטוס שלו. זאת אומרת, הפרוצדורה אפילו לא התחילה. הייתי צריכה להודיע על סגירה בתאריך הזה, אנחנו לא סגרנו את בית הספר והשארנו אותו פתוח ואפשרנו לכל הילדים של בית הספר, ללמוד בבית הספר, זה בית הספר שלהם. אבל אני רוצה להזכיר לכם, האימות להחלטה הזאת, האמת בהחלטה הזאת היה שבשנת הלימודים תשס"ז, זאת אומרת השנה הקודמת, לא היו כיתות א'. לא נרשמו כיתות א' לבית הספר, מתוך מגמה שבצורה כזאת סוגרים את בית הספר, כי אין רישום חדש.
גנאדי בורשבסקי:
לא מדויק. לא נרשמו, אלא העבירו למקומות אחרים. נרשמו, אבל לא היו בפועל, כן.
סולי נתן:
גנאדי, תראה, אני רוצה לומר לך, אני ישבתי ושמעתי. תאמין לי, יש לי על כל מלה שנאמרה פה מה לומר, אבל אני אומר מה שיש לי לומר, למרות שאני חוששת שאני לא צריכה לדבר על זה בכלל. אבל יש פה אנשים ואני לא מרגישה שאני יכולה לא להגיב לדברים טכניים. זאת אומרת שאנחנו שנינו צריכים לומר שהם נכונים. לא היו בשנת הלימודים תשס"ז ילדים בכיתה א'. בסדר? אנחנו מסכימים לזה. לא נפתחו כיתות א'. איפה הם למדו, מה הם למדו? זה על אחריות העירייה איפה רשמו את הילדים.
בסוף שנת הלימודים ביקשו לעצור את התהליך ולא לאפשר את הסגירה ואני הסכמתי לזה ואמרתי שכל הילדים של בית הספר רשאים ללמוד, וגם אלה שנמצאים באזור הרישום. יש רחובות, מסומן בדיוק, יש הפרדת סמכויות. מי שאחראי על אזורי הרישום זאת הרשות המקומית והיא אומרת 'הרחוב הזה לבית הספר הזה'. 'השביל הזה לבית הספר השני'. והיא אחראית מא' ועד ת'. עכשיו, אם יש דברים יוצאים מן הכלל, יש בקשות והבקשות נערכות בחודש אדר, זה משהו כמו מרס, פחות או יותר. ואם למישהו בכל זאת קרה משהו מיוחד והוא רוצה לעבור מבית ספר לבית ספר, ולאו דווקא ל'גורדון', לכל בית ספר שהוא, צריך להגיש את הבקשה לעירייה. לעירייה יש ועדה והטעמים הם טעמים חינוכיים.
עכשיו אני חוזרת לחבר הכנסת אמסלם, אחר כך יש לי משהו אישי להגיד לך, טוב. מה שקורה הוא שאנחנו מאפשרים לילדים, מטעמים חינוכיים, לעבור מבית ספר לבית ספר, בתנאי שהם לא גורמים ברגע האחרון, אחרי שאנחנו פתחנו כיתות, לסגור את הכיתות, כי אז מה אנחנו עושים עם המורים?
היו"ר אלכס מילר:
השאלה היא כזאת, החוק נמצא ביד של מישהו, שלכם או של העירייה?
סולי נתן:
העירייה.
היו"ר אלכס מילר:
עירייה, אז לא 'אנחנו', העירייה.
סולי נתן:
העירייה יכולה להעביר, גם בחודש יולי, גם בחודש אוגוסט, מטעמים חינוכיים.
היו"ר אלכס מילר:
למשרד החינוך יש סמכות להעביר מבית ספר לבית ספר כנגד החלטת העירייה, או שרק לעירייה יש סמכות להעביר ילד מבית ספר לבית ספר? אצל מי הסמכות?
סולי נתן:
אני אסביר לך. לעירייה יש סמכות להעביר ילד מבית ספר לבית ספר בתנאים שאמרתי. עבר מקום מגורים, אזור הרישום שלו וגם מטעמים חינוכיים. יש לי פה חוזר מנהל כללי, אני אקרא לך את חוזר המנהל הכללי.
חוזר המנהל הכללי ד-ס-א 6א' אומר ככה: "מנהלי בתי הספר הרשמיים לא ירשמו לבית ספרם תלמידים שאינם גרים באזור הרישום שנקבע לבית הספר. זיהוי מקום המגורים של הילד ייעשה על פי הכתובת הרשומה בתעודת הזהות של ההורה הרושם. הנחיה זו חלה גם על המקרים שבהם הרישום מתבצע ברשות המקומית. הורים של תלמיד רשאים להגיש לרשות המקומית, שהתלמיד גר בה, בקשה להעברה ממוסד אחד למשנהו במועד ההעברה". (מה שאמרתי, מועד ההעברה זה חודש אדר, זה מרס בערך). "בתי ספר שיקלטו תלמידים שאינם גרים באזור הרישום, ללא האישורים המתאימים, לא יקבלו תקנים והוצאות נלוות בגין תלמידים אלה. בשיקולי הדעת של הקצאת משאבים מהמשרד ובכלל זה שעות תקן, הסעות, השתתפות בשכר דירה, בנייה חדשה וחידוש מבנים, לא יילקחו בחשבון תלמידים הלומדים בבית ספר שאינם גרים באזור הרישום, או שעברו אליו ללא כל האישורים המתחייבים מתקנות הרישום של ההעברה".
אני ככה מדלגת קצת ואני קוראת הלאה: "סעיף 6. העברות תלמידים תתבצענה על פי תקנות הרישום. מנהלי מחוזות יבדקו את היקפי הרישום לבקשות ההעברה של השנה החולפת, בתוך היישוב ובין היישובים" (כי יש העברות גם בין היישובים, בעיקר בעל יסודי) "ויתערבו בפני ראשי הרשויות על המקרים החריגים. על רשות החינוך המקומית להקפיד לא לאשר בקשות העברה כאשר ההעברות תגרומנה לתוספת תקנים. ההעברות תבאנה לכך שבבתי הספר הקולטים תחולקנה כיתות ובבתי הספר שהתלמידים עזבו, תיסגרנה כיתות. ההעברות תפגענה במרקם החברתי ובאינטגרציה של בתי הספר. ההעברות תגרומנה להוצאות כספיות נוספות הקשורות לפיתוח, בנייה, חידוש מבנים, תשלום שכר דירה והסעות".
היו"ר אלכס מילר:
השאלה שלי כזאת, עד ה-31 למאי, אין לי בעיה. מה-31 למאי.
גנאדי בורשבסקי:
עד ה-28 לאוגוסט.
היו"ר אלכס מילר:
מה-31 למאי, ברגע שעיריית פתח תקווה קיבלה החלטה לא לסגור את בית הספר, מה בעצם המהלכים שנעשו? כי הנורית האדומה היתה צריכה להידלק אצלכם, כי מה שקרה, לדעתי, שברגע שאומרים שבית הספר נסגר, החוק הזה---
סולי נתן:
לא אמרנו שבית הספר נסגר.
היו"ר אלכס מילר:
אבל את מבחינתך, אתם מבחינתכם אסור לכם לאשר העברה מבית ספר לבית ספר, העירייה נתנה להורים לצאת מבית הספר מהסיבה שבית הספר הולך להיסגר. אתם מבחינתכם קיבלתם את הסיבה הזאת. הרי יש חוק שאומר שמחייב תלמידי האזור להיות בבית הספר הזה.
סולי נתן:
נכון, נכון.
היו"ר אלכס מילר:
ברגע שקיבלתם החלטה של העירייה, שבית הספר לא הולך להיסגר, אז השאלה שהיתה צריכה לבוא מבחינתכם, 'אוקיי, תחזירו את הילדים'.
סולי נתן:
ודאי, מי שרוצה לחזור, חוזר.
היו"ר אלכס מילר:
לא, אבל זה לא יכול להיות שמפעילים חוק רק על מי שרוצה. אם חוק, זה חוק. אם יש חוק, החוק הוא חוק לכולם. אני שואל דבר כזה, אני לא רוצה שהמצב הזה---
סולי נתן:
עכשיו הכול הולך לבית המשפט, לכן אני לא רוצה להגיד מה דעתי.
היו"ר אלכס מילר:
אני יודע. אני רוצה להגיע לרציונאל של הדברים, כי בית ספר 'גורדון' הוא לא בית הספר היחיד שאנחנו דנים בו בוועדת החינוך, שקשור לעיריית פתח תקווה. היה לנו גם לפני שנה דיון על בית ספר אחר, על אותם סיפורים של העברות, של אזורי רישום. הרי מחר יכול לקרות אותו מצב שיהיה לכם בעיר, בבית ספר אחר. התאריכים הם פשוט בעייתיים, כי אנחנו מוצאים את עצמנו דנים על הדברים, כשבסופו של דבר, ההורים שיושבי, ב-5 ימים לפני פתיחת שנת הלימודים שינו להם כל פעם את מקום הלימודים שלהם. אז השאלה היא כזאת, אני לא רוצה באמת להיכנס, כי גם אסור לנו להיכנס לעמדה שלכם, בבית המשפט, אבל אני רוצה לשמוע מבחינת משרד החינוך, האם אתם הייתם מהתחלה בתהליך עד סוף התהליך, עם יד על הדופק בנושא הזה, כי מה שקורה פה זה שפשוט יש הרגשה שהעירייה עשתה מה שהיא רוצה ואתם או שלא ידעתם, או שלא עודכנתם, או שפשוט קיבלתם את מה שהם רצו לעשות. כי התאריכים הבעייתיים... מדובר פה שבתאריך מסוים מאשרים כמות מסוימת של ילדים, אחרי יומיים לא מאשרים אותם. אומרים שכן מותר להיכנס בבתי ספר אחרים, פתאום נוצר מצב שהכיתות הולכות להיסגר, אז משנים את ההחלטה. פשוט עשו פינג פונג עם הילדים.
חיים אמסלם:
אני רוצה לשאול אותך שאלה קצרה, בהמשך לדברי היושב ראש אלכס מילר. האם את, כמייצגת את משרד החינוך, יכולה לומר בוודאות שלא היתה כאן מגמה ברורה לייבש את בית הספר הזה. מצדכם?
סולי נתן:
מצדנו לא היתה מגמה.
חיים אמסלם:
אוקיי והאם את יכולה לומר אותו דבר, בתום לב, לגבי העירייה?
סולי נתן:
אני אגיב במקום העירייה? תשאל את העירייה.
חיים אמסלם:
את נמצאת במערכת הזו, את עובדת מול העירייה.
סולי נתן:
שהם יענו, אני לא יכולה לענות על דברים שקשורים לעירייה.
חיים אמסלם:
הייתי רוצה שתירשמנה התשובות.
היו"ר אלכס מילר:
כן, אבל מבחינתכם אתם עדיין אחראים על החינוך.
סולי נתן:
אני אומרת לכם שאנחנו הסכמנו ונעתרנו לבקשה לא לסגור את בית הספר, בתום לב ומתוך מגמה שבית הספר ימשיך להתקיים. בוודאי.
גנאדי בורשבסקי:
אם תרשה לי. כתוב כאן, יעקב בן שמחון, כתוב שגב' סולי נתן לא אישרה. כתוב בעיתון.
היו"ר אלכס מילר:
תשמע, מר גנאדי בורשבסקי, יש מסמכים רשמיים שהוועדה יכולה להתייחס אליהם. לעיתונים ולתקשורת, עם כל הכבוד, אנחנו לא יכולים להתייחס.
זאב אלקין:
גברתי מנהלת המחוז, אני אנסח אחרת את השאלה של חברי, חבר הכנסת אמסלם. האם אתם עשיתם כל מה שמוטל עליכם, כמשרד החינוך, כדי למנוע, חס וחלילה, את החשש שאחרי פעילות העירייה עומד רצון לייבש את בית הספר?
סולי נתן:
ודאי שכן.
זאב אלקין:
מבחינתך עשיתם הכול. עקבתם אחרי זה?
סולי נתן:
כן, כן, עם היועצת המשפטית שלנו, כן. וזה יבוא לידי ביטוי בבית משפט. אני אפילו לא רשאית לענות על זה.
יוסף שגל:
מה קורה עם התלמידים מחר?
סולי נתן:
תראה, בית הספר פתוח. תלמידים שלומדים ב'גורדון', לומדים ב'גורדון'. אלה ששייכים לאזור.
אלי זרחין:
הייתי שם ביום שני, אני ראיתי פקחי עירייה שעומדים בכניסה ולא נותנים להיכנס. על מה את מדברת? ילדים כבר בפנים, הם לא לומדים. זה אחריות שלכם, לא של העירייה.
היו"ר אלכס מילר:
אני רוצה לשמוע מישהו מההורים שגר צמוד לבית הספר, שהלך להירשם בבית הספר ומה היה שם.
יוסף שגל:
תגידי לי בבקשה, יש ילדים שלא לומדים בכלל? עדיין? היום?
סולי נתן:
אתה שואל שאלת תם? אתה שאלת על תום לב.
חיים אמסלם:
אני מבין שמבחינתכם, מבחינת משרד החינוך, בית הספר הזה פתוח ואמור לתפקד כרגיל.
סולי נתן:
נכון.
חיים אמסלם:
זה מאוד חשוב, האמירה הזאת. אנחנו מדברים כאן עם נציגי משרד החינוך.
סולי נתן:
כן.
חיים אמסלם:
העירייה לא נמצאת פה, זו בעיה אחרת. מבחינת משרד החינוך, בית הספר הזה פתוח ובית הספר הזה אמור לתפקד כרגיל. יש שם את מצבת התלמידים לגבי כל כיתה וכיתה, שמאפשרת לימודים רגילים, על כל הנלווה.
סולי נתן:
לפי התקן שלנו, לפי התקן, כן.
גנאדי בורשבסקי:
לא.
חיים אמסלם:
מה זה לא?
גנאדי בורשבסקי:
מה זה לא? אני אגיד לך, 57 ילדים מכיתה א' עד ו'. אז עכשיו תשאל אותם, כל כיתה תקנית כמה ילדים זה?
חיים אמסלם:
מה אכפת לך?
גנאדי בורשבסקי:
אני אגיד לך מה אכפת לי.
חיים אמסלם:
יש לך כאן תשובה מסודרת שבית הספר פתוח. אז יש לך הכול.
גנאדי בורשבסקי:
בית הספר פתוח, רק לא נותנים להיכנס. בית הספר פתוח, אז אני, השכל הישר---
אלנה רוזנפלד:
רק לא ברור למי הוא פתוח. התשובה הזאת שבית הספר פתוח, אני הבנתי.
אני הורה, קוראים לי אלן רוזנפלד. אני אמא לבת, בת 7, ניקול. היא עולה לכיתה א' ואני גרה לא באזור 'גורדון'.
השאלה היא כזאת, מה עושים תלמידים. בית הספר פתוח, אני הבנתי. הכול ברור. אבל למי הוא פתוח? רק לתושבים של האזור שגרים ליד בית ספר 'גורדון'.
חיים אמסלם:
יש אזורי רישום, גברת.
אלנה רוזנפלד:
יכול להיות, אבל עכשיו יש לי מה להגיד. ברגע שפרסמו את בית הספר אמרו שכל הילדים יכולים להיכנס, מכל האזורים בפתח תקווה. יכולים להיכנס. אנחנו נרשמנו בבית הספר הזה. עכשיו, מה אני צריכה לעשות. דבר ראשון, בית הספר הזה זה רעיון כל כך טוב. אני אסביר לך למה. אני חושבת שזו צריכה להיות דוגמה לכל בתי הספר בכל המדינה שלנו. למה? כי קודם כל, תכנית הלימודים מתקדמת, היא ממש ייחודית וממש מתקדמת וטובה. מה זאת אומרת? זאת אומרת שיום הלימודים הוא ארוך, הוא עד 16:30. ההורים של הילדים לא צריכים לדאוג שמשהו קורה ברגע שהם בעבודה לילדים שלהם. יש ארוחות צהריים, יש הסעות, יש תכנית מיוחדת שהילדים מתחילים ללמוד פיזיקה, מתמטיקה ואנגלית משנה ראשונה, ממש משנה ראשונה. יש שם עוד הרבה דברים מאוד מאוד טובים. בגלל זה הרבה אנשים רוצים ללמוד בבית הספר הזה. לא רק דוברי רוסית רצו ללמוד בבית הספר הזה, כולם רוצים ללמוד בבית הספר. ברגע שהתקשרו לעירייה, אז אמרו שילדים לא דוברי רוסית לא נרשמים לבית הספר, אז בגלל זה פתאום התבררה הבעיה שבית הספר הפך להיות רק רוסים. כי רוב הילדים בבית הספר הם רוסים. בית הספר הזה צריך להיות, חייב להיות רגיל לחלוטין. כל האזרחים, אזרחי המדינה שלנו חייבים להתערבב, ברגע שבכוונה עושים לנו רק בית ספר של רוסים, אנחנו ממש נגד זה. אנחנו לא רוצים את זה. ברגע שעיריית פתח תקווה בכוונה עושה את הבית הספר רוסי, אז אני חושבת שזה ממש אפליה. אנחנו לא רוצים את זה, אנחנו רוצים שלכולם יאשרו להיות בבית הספר הזה. אנחנו חייבים לקבל את המנטליות הזו. יש המון ילדים שנולדו כבר כאן. למשל הבת שלי נולדה בארץ, בבית חולים ביילינסון.
חיים אמסלם:
והיא דוברת רוסית?
אלנה רוזנפלד:
היא כמעט לא מדברת רוסית.
היו"ר אלכס מילר:
הבן שלי נולד בארץ והוא לא מדבר רוסית.
אלנה רוזנפלד:
יש לנו בעיה כזאת שהנכדים לא יכולים לדבר עם הסבים והסבתות שלהם, בגלל שהם כבר לא יודעים רוסית. אז למה פתאום הילדים שלנו צריכים להיות בבית ספר רוסי? למה? כל המורים מדברים רק עברית. הילדים, ביניהם, מדברים עברית. מה זה האפליה הזאת? אפשר להבין למה אנחנו צריכים להיות רק בזה?
היו"ר אלכס מילר:
אני רוצה לשמוע הורה שהוא מאזור רישום של 'גורדון'.
אירנה שגויאן:
אני שמעתי מה אתם אמרתם. אני גרה באחד העם ומתי שבאתי בשנה ראשונה ללימודים, אמרו שאני פשוט חייבת ללכת ל'הס'. בסדר, הלכתי ואחר כך ראיתי פרסומת שפתחו בית ספר ששם הלימודים אחרים, יחס אחר, כי הילד שלי בא מבית ספר עם בכי. 45 אנשים, המורה לא מסבירה, 'זו לא בעיה שלי. סליחה, אם אתה לא מבין, אז תיקח שיעורים פרטיים'. מה זה? אפשר להגיד ככה לילד, שילד לא רוצה ללכת לבית ספר? עכשיו הוא בא לבית הספר הזה, אני מכירה שם מורה והוא רוצה ללכת, הוא רץ לבית ספר וכל יום הוא שואל, 'נו, אמא, מתי אני הולך?' כי שם יחס אחר. אני בטוחה שעד 16:30 הילד שלי יהיה בריא, מסודר, הוא אוכל מה שצריך ויש לנו הסעה עד הבית. ואני יכולה לעבוד כמו שצריך ולא לדאוג. סליחה, אני ילדתי כאן שלושה ילדים, למי? למדינה, נכון? ועכשיו אני צריכה ללכת. אתמול התקשרו אליי מבית הספר ואמרו 'אם את לא הולכת ל'הס', לא נשאר לך מקום'.
חיים אמסלם:
אזור הרישום שלך, הוא לא בבית ספר 'גורדון'?
אירנה שגויאן:
עכשיו כן, בינתיים.
גנאדי בורשבסקי:
היא תגיד לך מה המרחק מהבית שלה---
חיים אמסלם:
לא, לא, תסלח לי. המרחק הוא לא מרחק, יש אזורי רישום והם נקבעים. סליחה, בוא נשמע הורים מאזור הרישום.
אלנה רוזנפלד:
קיים בפתח תקווה בית ספר אחר שיש בו מכל האזורים, מרמת גן, מיהוד, ממה שתרצה.
היו"ר אלכס מילר:
חברים, תבינו. זה ועדה של הכנסת. אתם לא יכולים לקחת לעצמכם רשות דיבור. רשות הדיבור ניתנת על ידי יושב ראש הוועדה. אני מבקש לשמור פה על השקט, אחרת אנחנו לא נוכל לקיים פה דיון ולא ייצא מזה כלום.
אני רוצה לשמוע הורה שגר באזור רישום של 'גורדון', שהילד שלו צריך ללמוד שם.
יורי ביסטרוב:
(דבריו מתורגמים מרוסית ע"י גנאדי בורשבסקי): אני גר באזור בית ספר 'גורדון'. שני בתים. תמיד זה היה שייך לאזור רישום של 'גורדון'. לילדים שלי לא נותנים להיכנס לשם. ולכל הילדים שגרים קרוב לבית הספר הזה. אמרו להם ללכת לבית ספר שהוא נמצא רחוק מהמקום הזה. צריכים ללכת ברגל כמה קילומטרים טובים.
היו"ר אלכס מילר:
אוקיי. תודה.
אלי זרחין:
אדוני היושב ראש, אני קודם כל רוצה לקוות שמהכנסת הזאת יהיה תיקון לחוק שיבטל את החוזר הגזעני הזה של אזורי הרישום.
אבל בוא נחזור לפתח תקווה, שחבל שהם לא נמצאים כאן. בפתח תקווה אין בדיוק אזורי רישום. יש מצד אחד אזורי רישום, מצד שני החלטות לבתי ספר מסוימים שמבטלים אזורי רישום. יש למשל בית ספר 'שובו', שמסיבות פוליטיות החליט ראש העיר שילד רוסי (רק רוסים, כי אחרים לא מתקבלים לשם), לא משנה איפה הוא גר, הוא יכול ללכת ל'שובו'. יש מקיף 'אחד העם'. מבחינת חוזר המנהל הכללי, זה אותו חוזר מנהל כללי על כל בתי הספר המוכרים בארץ.
יש, אדוני היושב ראש וחברי הכנסת הנכבדים, בית ספר 'אחד העם', בית ספר מקיף, מ-ז' עד י"ב, שבפתח תקווה יש אזורי רישום גם למקיפים, שהחליטה עיריית פתח תקווה שכל עולה שגר בפתח תקווה ילך לבית הספר הזה. יש שני בתי ספר ליוצאי אתיופיה, ממלכתי דתי, שעיריית פתח תקווה החליטה לבטל אזורי רישום.
ב-31 למאי קיבלה עיריית פתח תקווה החלטה, שמר בורשבסקי ציטט כאן, שהיא ביטלה אזור רישום לתשס"ח לבית ספר 'גורדון'. זאת החלטה פורמלית. לתשס"ח אין אזורי רישום. יכול להיות שמישהו הצביע על זה ולא ציפה שהילדים יבואו.
חיים אמסלם:
אני שומע שגם ל'שובו' אין אזור רישום, וגם ל'גורדון' אין אזור רישום וגם לאתיופים אין אזור רישום. אז עיריית פתח תקווה בעצם ביטלה לכולם. זה בסדר.
אלי זרחין:
אדוני, חבר הכנסת אמסלם, אתה מכיר את העניינים, אני יודע, הרבה יותר טוב ממני, הרבה שנים, זה בדיוק העניין, זה אומר שמפעילים למי שרוצים מתי שרוצים.
חיים אמסלם:
אני רוצה לומר לך, מהניסיון שלנו בוועדה לגבי אזורי רישום. יכול להיות שלפעמים החלטה היא שרירותית, אתה אמרת שזו החלטה גזענית, אבל ברוב המקרים זה הוכיח את עצמו. רק שתדע. אחרת מה שיקרה פשוט, כל אחד רוצה ללכת לבית ספר 'גורדון', גם לא מאזורי הרישום, אבל אני בהחלט מסכים שזה צריך להיות דו צדדי, לאורך כל הקו, ולא איפה ואיפה.
אלי זרחין:
אדוני, אתה צודק. אם עיריית פתח תקווה החליטה שהיא מבטלת בתשס"ח אזור רישום ל'גורדון', היא לא יכולה לכתוב דבר אחד על הנייר ובפועל, מנהלת אגף לחינוך יסודי, עושה משהו אחר. והאחריות על זה, אדוני היושב ראש, לפי החוק, היא של משרד החינוך שמתקצב את בתי הספר. לא יכול להיות שילד שקיבל אישור פורמלי לבוא לבית הספר, שבועיים לפני תחילת הלימודים אסרו עליו והוא לא יכול להיכנס לשם.
דבר שני, אדוני היושב ראש וחברי הכנסת הנכבדים, זה בית ספר שחבל שגב' ורדה גרנות לא נמצאת כאן, אישה שראתה את הילדים, לא רק דוברי רוסית, שרצתה לעזור להם, הלכה עם יד לחפש משאבים, שותפים עסקיים, שותפים אחרים, הביאה מקצועות לימוד מוגברים, מקצועות יהדות. אומרים כאן דברים שאני לא מסכים, שדובר רוסית שנולד כאן בארץ הוא כמו כולם. הוא לא בדיוק כמו כולם, כי למשל הוא כן צריך תגבור בלימודי זהות יהודית שלו בארץ וורדה עושה את זה. הילד מרגיש שם טוב. כי דנים שם ילדים בכיתה ב' על מה זה להיות יהודי בישראל ובתור רוסי, שומע לו הרוסי, והוא מרגיש שזו מדינה שלו, ומה שבבית אני לא יכול לתת לבן שלי, ובפתח תקווה באף בית ספר לא נותנים לילד, פתאום ורדה מצליחה לתת. מי מפסיד מזה?
הדבר השלישי, עומדים כאן הורים שלא מבקשים כסף. ההורים אומרים, אנחנו נהיה אחראים להביא את הילדים לבית הספר הזה. ההורים קיבלו החלטה שמה שטוב לילדים שלהם, מתאים להחלטה של מועצת העיר, על ביטול אזורי רישום, מתאים להחלטה של מנהלת בית הספר, להוסיף שעות למקצועות ליבה ולתת להם דברים נוספים, כדי לפתח את האזרחות היהודית.
חיים אמסלם:
אז מה אתה אומר? מתנגדים לבית הספר?
אלי זרחין:
בפתח תקווה יש כמה מפלגות שמחזיקות מחלקות שונות. אם אתה מדבר עם אנשים בארבע עיניים, הם לא סתם לא באו לכאן. יש מחלקת חינוך שמחזיקה אותה מפלגה אחת, יש מחלקת קליטה שמחזיקה אותה מפלגה אחרת, יש מאבקים מלוכלכים בפנים ואני לא מבין, שיהרגו אחד את השני, זה בסדר, למה הילדים? למה ילד, בכיתה א', למה ניקול, שאישרה עיריית פתח תקווה, באישור מנהלת המחוז... אני רוצה להגיד מלה על סולי, אני אישית, אני המנהל הכללי של האגודה למען ילדים עולים ופנינו לסולי בשנה האחרונה עם הרבה מאוד מקרים של חריגות, בהרבה ישובים במחוז, של חריגות בתאריך ההעברה, העבירו את כולם. זאת אומרת, אנחנו רואים שסולי ותמר, כשפונים לעירייה והעירייה רואה שמנהלת המחוז לא מוכנה לוותר, ברוב המקרים הולכים לקראת ההורים. כי שוב ההורים בסך הכול לטובת הילד. אם אומרת אמא שהילד שלה קם בבוקר ורוצה ללכת לבית הספר, או קם בבוקר ובוכה, לא ללכת לבית ספר, בעיניי...
אני רוצה לפנות לוועדה הנכבדה, נכון להיום, אנחנו עומדים משפטית מול החלטת עיריית פתח תקווה שלאזור בבית ספר 'גורדון' לא יהיו בתשס"ח, לשנה אחת, אזורי רישום. אני חושב, מר גנאדי בורשבסקי, שחבר הכנסת אמסלם אמר לך משהו שאתה פשוט לא הבנת. אם יהיו עשרה ילדים בכיתה, אז יהיה טוב כאן. אם מנהלת המחוז אישרה את זה, שתממן כיתות. אבל אנחנו מדברים על כך שלא יכול להיות מצב שביום שני הורים מתקשרים אלינו לאגודה 'תעזרו לנו', אני מגיע לבית הספר, עומד פקח בכניסה ולא נותן לילדים להיכנס. אני ראיתי פקח עומד בכניסה.
אלנה רוזנפלד:
זה המשטרה. הילדים קיבלו טראומה.
אלי זרחין:
חבר'ה, ממתי חינוך בכיתה א' הפך להיות רכוש פרטי של עיריית פתח תקווה? זה מסים שלי, שאני משלם למדינת ישראל. הרבה מאוד מסים משלמים, שגבי סולי נתן אחראית על החלוקה של זה, וגב' סולי נתן היתה צריכה להזמין את המשטרה, להוציא את הפקחים החוצה. בית הספר הוא לא של העירייה. זה בית ספר של מדינת ישראל. המבנה הוא של עירייה, המשכורות של כל המורים בבית הספר - יושב כאן נציג הסתדרות המורים שיודע שכל מורי בית הספר 'גורדון' בתלוש המשכורת שלהם כתוב 'מדינת ישראל'. הוא עובד מדינה ואת עובדת מדינה, כולם עובדי מדינה. המדינה לא יכולה להגיד 'העירייה תעשה'.
אני מבקש, אדוני היושב ראש, אם אפשר, פחות אפילו ללכת אחורה וללכת קדימה. מה אפשר לעשות שמחר, יום חמישי, אותם ילדים שנרשמו לבית ספר זה, לפי החלטה של מועצת פתח תקווה, יבואו לשם, ייכנסו לכיתות, למורות, שהיום נמצאות בבית הספר ורוצות ללמד, וילמדו. תודה רבה.
חיים אמסלם:
בסך הכול אני רואה, אדוני היושב, שבכל כיתה יש בממוצע מעל 10 תלמידים. נכון?
גנאדי בורשבסקי:
11. זה מה שהם טוענים. הם טוענים שאם יש שם 60 ילדים, אנחנו נסגור את בית הספר ונפזר אותם. הוא כותב את זה בפירוש.
אלי זרחין:
אבל נרשמו 174 ילדים ל-6 כיתות, שמותר לבית ספר, זה 30 ילדים בכיתה, זה לא 10.
אתי בנימין:
אני יושבת ראש פורום יושבי ראש הוועד הארצי. אנחנו בהחלט מתנגדים לאפליה הזו שעיריית פתח תקווה מקיימת בנושא הזה, ומשרד החינוך. אני חושבת שאסור להפלות ילדים מטעמים עדתיים, מטעמים לאומיים, או מכל טעם כלשהו. אני חושבת שצריך לאשר לילדים האלה ללמוד איפה שהם רוצים ואנחנו טוענים שילד שהולך ללמוד איפה שהוא רוצה במקום שטוב לו, וקם עם חיוך בבוקר לבית הספר, זה ילד מאושר. אנחנו מבקשים לאפשר לילדים האלה ללמוד איפה שהם רוצים.
היו"ר אלכס מילר:
הסתדרות המורים, יש לכם עמדה בנושא?
שמעון דהן:
אנחנו איגוד מקצועי, אין לנו מקום להתערב, אבל כמובן אנחנו היינו מעוניינים שהמורים ימשיכו להיות בבית הספר. זה בית ספר יסודי, אז כולם חברי הסתדרות.
לילי הורביץ:
המורים שקיבלו אישור לעבוד בבית הספר. כי לא כל המורים קיבלו אישור לעבוד בבית הספר, רק קבוצה קטנה מאוד מן המורים קיבלו אישור לעבוד בבית הספר.
שמעון דהן:
מי שאושר על ידי משרד החינוך.
לילי הורביץ:
ואתה בתור נציג של הסתדרות המורים צריך לדעת על זה.
שמעון דהן:
נכון, רק מי שאושר על ידי משרד החינוך.
אתי בנימין:
אני פונה אלייך, דר' סולי נתן, אני מאוד מבקשת, בואו לא נחכה להחלטת בית המשפט. אני רוצה שהחל ממחר בבוקר כל הילדים יחזרו ללמוד בבית הספר, לאפשר לכל הילדים שההורים שלהם פה, ואלה שההורים שלהם לא פה ונבצר מהם להגיע, להגיע לבית הספר ולא לחכות להחלטת בית המשפט. אנחנו פשוט מתעללים בילדים האלה. זה בניגוד לחוק זכויות התלמיד.
היו"ר אלכס מילר:
הם לא יכולים. כל עוד יש עתירה, הם לא יכולים להחליט לפני בית משפט כי בית המשפט גם היום דן על הנושא הזה. בסופו של דבר החלטת בית משפט זו תהיה ההחלטה, אין מה לעשות, זו עתירה, זו ההחלטה הסופית.
אתי בנימין:
כן, אבל החלטת בית המשפט יכולה לקחת זמן והילדים האלה בבית.
חיים אמסלם:
סליחה, מה זה הילדים האלה בבית? בואו נבין דברים בצורה מדויקת. שמענו מקודם מנציגה רשמית של משרד החינוך שבית הספר פתוח. כלומר, הוגשה אליי פה רשימה של תלמידים ומורים שמורשים להיכנס לבית הספר. הווה אומר, היום, מחר ומחרתיים, עם זה, אפשר קודם וצריך שבית הספר ייפתח ויתקיימו בו לימודים כסדרם. זו עובדה שלפי דעתי היא גם משרתת את הרעיון שאתם מעוניינים בו. אז זה צריך להיות בפועל, אז לא צריכים לשמוע מלים כאלה שמחר בית הספר לא ייפתח כשהוא אמור להיות פתוח. ואם הוא לא פתוח, אז צריך להסביר למה הוא לא פתוח.
אתי בנימין:
כן, אבל אנחנו שומעים מצד אחד שבית הספר פתוח ומצד שני ההורים אומרים פה, פקחים עומדים ולא מאפשרים כניסה של הורים. אני אומרת, אני מבקשת, שהמשחק הזה יפסיק.
חיים אמסלם:
אז ההורים יתייעצו עם מישהו שהוא מוסמך לתת להם ייעוץ משפטי, איך לפעול כדי לפתוח את בית הספר הרגע.
חנה דשבסקי:
אני מהמועצה הלאומית לשלום הילד ואני רוצה להוסיף ממש דבר קטן, אבל הוא לדעתי נורא חשוב. כידוע, כל הורה במדינת ישראל מתכונן לשנת לימודים וזה כרוך, אני נורא מצטערת להזכיר את זה פה, בכסף. יש רשימת הקניות לקראת בית הספר ויש את מהדורות החדשות שמציינים כמה כסף אנחנו מבזבזים לקראת כל ראשון לספטמבר. כל ההורים האלה, אני חושבת, אני מניחה ככה, הלכו ולקראת הראשון לספטמבר קנו רשימת הספרים וכידוע בכל בית ספר הרשימה היא אחרת. אני שואלת שאלה, אולי רטורית, אבל מי יחזיר את הכסף לכל האנשים האלה, שהעבירו אותך, כמו בובות, מבית ספר אחד לבית ספר שני, אני כבר לא מדברת על עוגמת הנפש, אני מדברת על ההוצאות הכספיות האלמנטריות.
אני חייבת להגיד דבר אחר. המועצה לשלום הילד זה ארגון ששומר את זכויות הילדים ויש לנו במדינה חוק חינוך חובה, שכל ילד מגיל 6 עד גיל 18 חייב, מראשון לספטמבר, לשבת וללמוד בבית הספר. אני שואלת, מי יבוא לדין ומי יהיה אחראי על כל החומר שהופסד, על שעות שילדים ישבו בבית ומישהו היה צריך להשגיח עליהם, מי יהיה אחראי? אנחנו נוהגים בפוליטיקה סלחנית; בית משפט יכריע. בית המשפט יכריע משהו ומי יגיד להורים האלה, שיושבים פה, ולא עובדים ואני כבר לא מדברת על לילדים האלה, סליחה על מה שעשו להם. ילדים זה לא בובות של אף אחד. אני חושבת שזו פשוט חוצפה שנותנים אפשרות לעירייה, לפקיד פלוני אלמוני, לביורוקרט כלשהו, לחרוץ גורלות של הילדים ושל ההורים שלהם. זה הכול.
אנה פולין:
(תרגום מרוסית ע"י אלי זרחין): אני מורה לשעבר ואני היום סבתא. זה בית הספר היחידי שמאפשר לנו יום לימודים ארוך. כך קרה שבבית הספר הזה יש הרבה אמהות חד הוריות. לא כל אחת יכולה לשלם עוד לצהרון שיש בבית הספר, וכאן זה אפשרי. בבית הספר הזה כל הלימודים בעברית, בכיתה יושבים 25 ילדים ופתאום ילדים קולטים. באנו לכאן, בבקשה תעזרו לנו. תנו הגנה לבית הספר. זה בית ספר שלנו. זה בית ספר שפתאום לומד גם פיזיקה ומתמטיקה ביסודי. ילדים מכל שכונות העיר, יש להם זכות ללמוד בבית הספר הזה. המנהלת עם התקף לב בבית החולים, צוות המורים מצוין, שאוהב את הילדים. אנחנו מבקשים מאוד, תעזרו לנו בבקשה.
גנאדי בורשבסקי:
אני רוצה פה את תגובת משרד החינוך, אם אפשר. עוד פעם, אני מסתמך על העיתונים שסגן ראש העיר, מר יעקב בן שמחון, אמר בפירוש, 'המטרה שלי היא לייבש את בית הספר ולפזר את הילדים האלה. כי עם 57 ילדים אי אפשר לקיים את בית הספר'. אוקיי, מבחינתכם, הכול בסדר, הכול פתוח. ילדים יושבים בבית---
סולי נתן:
אני צריכה להגיד עוד פעם? אמרתי, בית הספר פתוח.
היו"ר אלכס מילר:
חברים, אני רוצה לסכם.
סולי נתן:
אני יכולה להגיד גם ברוסית, כי אני מבינה, אבל אני אגיד את זה בעברית.
גנאדי בורשבסקי:
לא, אני מבין עברית גם כן. אז את אומרת שזה לא מעניין אותך, במלים אחרות.
סולי נתן:
לא אמרתי שלא מעניין אותי.
גנאדי בורשבסקי:
כך אני שומע.
סולי נתן:
מעניין אותי מאוד שבית הספר יהיה פתוח.
גנאדי בורשבסקי:
אפשר להפעיל את בית הספר עם 57 ילדים, דר' סולי נתן? מה את חושבת?
סולי נתן:
אני לא מנהלת איתך דיאלוג יותר.
גנאדי בורשבסקי:
אני רק שואל, את ההתייחסות.
היו"ר אלכס מילר:
אני רוצה לסכם. קודם כל, אני רוצה שיירשם בפרוטוקול שוועדת החינוך מביעה צער על כך שעיריית פתח תקווה החליטה לזלזל בוועדת הכנסת ולא לשלוח שום נציג. מוחה על כך. אני לא נכנס להתנהלות הפנימית של העירייה, איך ובאיזה צורה הם החליטו לא לשלוח, אבל זה פשוט זלזול. זו ועדה של הכנסת ואם עיריית פתח תקווה רואה בכנסת משהו שהם יכולים לבוא ולהחליט בעצמם להגיע או לא להגיע, אז יכול להיות בטוחים שגם הכנסת יכולה להתייחס כך לעיריית פתח תקווה. זה דבר ראשון.
בקשר לבית הספר, אני שוב חוזר שבגלל שהעניין נמצא בבית משפט, אני והוועדה לא יכולים להחליט שום דבר שבסופו של דבר יכול לסתור או לחזק אולי את העמדה של בית המשפט. בגלל זה אנחנו לא יכולים היום לעשות פה שום החלטה בקשר לנושא של אזורי רישום ובקשר למורים.
אני מקווה שברגע שתתקבל החלטה של בית משפט, אנחנו נעשה ישיבה אחר כך על ההשלכות וגם לעתיד, שכל עירייה ועירייה תיקח כדוגמה את המקרה הזה ותחשוב פעמיים לפני שהם עושים איזה שהם מהלכים לכיוון בתי ספר כאלה ואחרים.
אני גם רוצה לפנות למשרד החינוך שלמקרים כאלה, בסופו של דבר, התמונה הכללית של הפעילות של המשרד נפגעת ואני בטוח שעם מאמץ קצת יותר, לדעתי, חלק מהדברים היו יכולים להימנע. היה אפשר למנוע אותם.
חשוב מאוד שמהיום והלאה, אני לא רוצה להיכנס ולתת דוגמה ספציפית של פתח תקווה, אבל לעניין הזה, חשוב מאוד שתפקחו ותראו בדיוק מה קורה, כי אני חושש שיקרה בסופו של דבר מצב שיהיו הרבה ילדים שייפגעו ללא חזרה מהעניין הזה. אי אפשר לדעת איך הדבר הזה יכול להשפיע על ילד שהולך לכיתה א'. אי אפשר לדעת. כשילד נכנס לבית ספר אחד ואחר כך אומרים לו 'תלך לבית ספר אחר'. אני יודע, כי הילד שלי נמצא עכשיו בכיתה א'. אם עכשיו היו אומרים לי 'תיקח אותו לבית ספר אחר', אחרי שכבר בכוח הצלחתי להכניס אותו, כי זה כבר חבר'ה אחרים, ועכשיו תכניס אותו לבית ספר אחר, זה פשוט טראומה לא נורמלית לילדים. צריך לראות איך נותנים עזרה לילדים האלה.
גנאדי בורשבסקי:
מי אחראי על זה? אפשר לדעת? מי ייתן דין וחשבון?
היו"ר אלכס מילר:
אני צריך להיצמד להחלטה של בית המשפט. ברגע שתהיה החלטה של בית משפט, לאחר מכן, אני אדבר עם יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת מלכיאור, אנחנו---
גנאדי בורשבסקי:
מה הם צריכים לעשות עכשיו? בית הספר מושבת?
היו"ר אלכס מילר:
אני אמרתי לך שהיום יש לכם בית משפט ותהיה היום החלטה.
גנאדי בורשבסקי:
לא, היום לא בית משפט. היום העירייה צריכה להגיב.
היו"ר אלכס מילר:
שוב, אני אומר, ועדת החינוך לא יכולה להחליט, לפי הנוהל ולפי התקנון, כל עוד יש תהליך משפטי.
גנאדי בורשבסקי:
לא להמליץ?
היו"ר אלכס מילר:
אנחנו קיימנו את הישיבה, גם להעלות את הנושא הזה על סדר היום. לכל האנשים שלוקחים חלק בזה, שיבינו לאיפה הדבר הזה יביא אותנו ואיפה אנחנו עומדים היום, בגלל כל המצב שקרה. אז הישיבה הזאת, מטרתה להעלות את הנושא על סדר היום. בגלל שהעניין נמצא בתהליך משפטי, לא יכולים לקבל, או להמליץ, דבר כזה או אחר, לעירייה או למשרד החינוך, מכיוון שזה יכול להשפיע על ההחלטה של בית המשפט. אסור לנו לעשות, כוועדת כנסת, דבר כזה.
גנאדי בורשבסקי:
אבל היתה החלטה של ועדה.
היו"ר אלכס מילר:
לא. החלטה של ועדה לדרוש מעיריית פתח תקווה לפתוח את בית הספר עדיין נשארת ועל פי ההחלטה הזאת ועל פי הלחץ הזה, עיריית פתח תקווה קיבלה החלטה לפתוח את בית הספר, וגם משרד החינוך אישר את זה. אני לא מדבר על ההחלטה הזאת, אני מדבר על העניין של התסבוכת סביב הנושא של אזורי רישום וסביב הנושא של המורים. על הנושאים האלה בית המשפט ייתן את התשובה שלו.
אני מודה לכולם ואני מאחל לכולם שנה טובה. בהצלחה. הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:15