פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 280
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום רביעי, כ"ח בתשרי התשס"ח (10 באוקטובר 2007), שעה 09:00
סדר היום: פיקוח פרלמנטרי אחר יישום וביצוע חוקים שהתקבלו בוועדה –
חוק הזכות לעבודה בישיבה, התשס"ז-2006
נכחו:
חברי הוועדה:
משה שרוני – היו"ר
שלי יחימוביץ
מרינה סולודקין
מוזמנים:
דב קינן, מפקח אגף אכיפת חוקי עבודה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
עו"ד דבי אליעזר, הלשכה המשפטית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
רבקה ורבנר, סגנית הממונה הראשי על יחסי עבודה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
עו"ד דרור ארם, משרד רשם העמותות, משרד המשפטים
ד"ר שרה דיקשטיין, המוסד לבטיחות ולגיהות
מרדכי רון, ממונה על קשרי חוץ, האגף לאיגוד מקצועי, הסתדרות העובדים הלאומית בישראל
אמיר ירון, יושב-ראש מרחב רחובות, ההסתדרות
ייעוץ משפטי:
איתי עצמון
נועם פליך
מנהלת הוועדה:
וילמה מאור
רשמה וערכה:
אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
פיקוח פרלמנטרי אחר יישום וביצוע חוקים שהתקבלו בוועדה –
חוק הזכות לעבודה בישיבה, התשס"ז-2006
היו"ר משה שרוני:
בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בנושא פיקוח פרלמנטרי אחר יישום וביצוע חוקים שהתקבלו בוועדה – חוק הזכות לעבודה בישיבה, התשס"ז-2006.
תחילת החוק הייתה באפריל 2007 ואנחנו נמצאים בחודש אוקטובר, חצי שנה לאחר שהחוק התקבל ואני חושב שיש לנו את הזכות לבדוק את יישום החוק ככתבו וכלשונו.
יש לי כמה שאלות למשרד התעשייה והן:
1. כיצד השר האחראי במשרד התעשייה מפקח על ביצועו של חוק זה? האגף לאכיפה של משרד התעשייה עוסק בחקירה פלילית בגין העבירות על הוראות חוקי עבודה.
2. האם הוגשו תלונות למשרד התעשייה, ואם הוגשו, כמה?
3. האם הוגשו תביעות לבית הדין לעבדה, ואם כן, כמה? יש לציין כי אולי מוקדם לבדוק נושא זה בעניין התביעות כי החוק בתוקף רק שישה חודשים.
4. כיצד המשרד פועל ליידע עובדים על זכותם לעבוד בישיבה?
לאחר שנקבל את התשובות לשאלות הללו, יש לי גם כמה שאלות לארגונים עליהן אני מבקש לקבל תשובות, ואני מתכוון לארגון העובדים, לארגון העוסק ולמעסיקים.
רבקה ורבנר:
בחוק לא נקבע סעיף פלילי. למעשה האכיפה היא אכיפה אזרחית כי אין סעיף פלילי ואין סעיף עונשי. מבחינת המשרד, המישור שלנו הוא מישור הסברתי מנחה. הכוח ניתן למעשה לארגונים בעצם זה שהם יכולים לתבוע והאזרח עצמו. כלומר, זאת אכיפה אזרחית ולכן אין לנו סמכות פלילית של פיקוח. הסמכות שלנו היא הסברתית והמישור שלנו לסייע הוא כפי שאומר אותו עכשיו.
היו"ר משה שרוני:
מה עשיתם במסגרת ההסברה?
רבקה ורבנר:
קודם כל אני אומר לך כמה פניות היו. בכל הארץ, במשרד התעשייה, ממה שאני ביררתי, היו כ-20 פניות בסך הכל כאשר המישור של העשייה שלנו הוא כזה שקודם כל אנחנו מפרסמים באתר משרד התעשייה, בעמוד הראשון של האתר הראשי, פרסום החוק והחידוש באתר שלנו של היחידה ליחסי עבודה באופן ספציפי, כך שלאנשים קודם כל יש את המידע באינטרנט ברגע שהם נכנסים לאתר משרד התעשייה. דבר שני, הסברה לפונים. בהיבט של הסברה לפונים אנחנו נגישים לפניות אלינו כאשר צריך להבין שאין פסיקה ואנחנו נצמדים ללשון החוק. למעשה בהיבט הזה, כאשר יש אי-בהירות, אנחנו מנחים לתת כיסא ולתת מושב.
אני רוצה להוסיף ולומר שהפניות שהיו אלינו היו של עובדים בחנויות קטנות. פנו אלינו רק עובדים להוציא מקרה אחד שמעסיק פנה וקיבל תשובה. בגדול אנחנו מנחים במקומות האלה לתת מקום ישיבה.
אני פועלת עם הדוברת חיה פרי להוציא בימים אלה עלונים בנושא הזה ודיברתי עם חזי אופיר, שהוא מנהל אגף אכיפה שלנו, ושאלתי אותו מה הוא עשה. מסתבר שלמרות שאין לנו סמכות פלילית, כאשר המפקחים יוצאים לשטח ורואים שיש בעיה בעסקים שונים, הם מדברים על זה ומנחים בכיוון הזה.
בגדול אנחנו מתכוונים להטמיע את החוק, לפרסם ולהסביר. אם כן, אלה המישורים בהם פעלנו.
שלי יחימוביץ:
אדוני היושב-ראש, ראשית אני רוצה להודות לך על הישיבה הזאת כי זאת ישיבה חריגה מסוגה. בדרך כלל אנחנו מחוקקים חוק ושולחים אותו לדרכו.
היו"ר משה שרוני:
זה לא חריג שנרצה לקבל דיווח ממשרדי הממשלה מה הם עושים בנושא החוקים שאנחנו מחוקקים.
שלי יחימוביץ:
זה רעיון פשוט מצוין. בדרך כלל אנחנו מחוקקים ואז רשויות האכיפה מצפצפות על החוק שאנחנו מחוקקים ולפעמים גם הציבור, ולכן הישיבה הזאת היא מאוד מאוד חשובה והיא גם יוצרת נורמה שכל הגופים המעורבים ידעו שהם אמורים לאכוף את החוק. על כך אני מודה לך ומברכת אותך.
גם אנחנו המחוקקים – חברת הכנסת מרינה סולודקין, חבר הכנסת גדעון סער, חבר הכנסת זבולון אורלב ואנוכי – הפעם באופן חריג לא הסתפקנו בחקיקה ומיד אחרי שהחוק נכנס לספר החוקים יזמנו והפקנו יחד יום מאוד חריג, יום מודעות ארצי, יחד עם הרבה מאוד ארגונים, תנועות הנוער, אנחנו חברי הכנסת, מרחבים בהסתדרות ועמותות וגופים שונים רבים וטובים ופשטנו על שלושים מרכזים ברחבי הארץ, חילקנו חומר הסברה, שוחחנו גם עם המעסיקים, גם עם העובדים וגם עם הצרכנים. אנחנו חושבים שהצרכנים הם כוח מאוד משמעותי כאן. אנחנו שואפים למצב בו אדם שנכנס לרשת בה העובד אינו יושב, יפנה למנהל הרשת וישאל אותו למה העובד אינו יושב. אנחנו רואים בצרכנים כאן כוח מאוד רב השפעה.
אני קיבלתי הרבה מאוד פניות, יותר מעשרים.
רבקה ורבנר:
משרד התעשייה קיבל עשרים פניות.
שלי יחימוביץ:
יש הרבה מאוד פניות מעובדים ומלקוחות שמוחים על כך. אצלי במשרד יש לנו מכתבים שאנחנו משגרים אל המעסיקים ואנחנו מספרים להם על החוק, ברגע שמתקבלת תלונה. מספרים להם שלקוחות התלוננו או עובדים ומתריעים שהם עוברים על החוק. מי שמגיעה לגביו תלונה, אנחנו שולחים לו מכתב בחתימתי. אני גם כותבת שאין לי סמכות ואני מבהירה שאני מחוקקת ולא אוכפת, אבל אני מביאה לידיעתו שקיים חוק ושיש תלונות של עובדים. אני מספרת לו מה העונש ואני מציעה לו, לפני שתהיה תביעה בבית הדין לעבודה – כפי שמסתמן מהתלונה שהגיעה אלי – לתקן את דרכיו.
יש גם מעסיקים שפנו אלי באופן עצמאי כמו למשל מנכ"ל איקאה שנפגשנו אתו והוא שאל שאלות באמת ענייניות כמו למשל שהקופאיות אצלו, הוא שלח אותן לבחור כיסא והן בחרו כיסא בלי משענת ואז מה עושים. אלה סוג המעסיקים שערים לחוק, מודעים לו וממש רוצים לקיים אותו. אנחנו מאוד משתפים פעולה עם היוזמה הזאת ומקבלים אותה בברכה, למרות שזה לא חלק מעבודתו של המחוקק, אבל במקרה הספציפי הזה, אם אנחנו יכולים לתרום ליישום בשטח, שבעיקר הוא תלוי מודעות בגלל האכיפה הדלה של חוקי העבודה, אנחנו מברכים על כך.
יש סעיף אחד בחוק שמאוד מרחיב את יכולת הגשת התביעות והוא שמעבר לכך שהעובד יכול להגיש תביעה ומעבר לכך שארגון העוסק בזכויות העבודה ובלבד שהעובד הסכים לכך יכול להגיש תביעה, גם ארגון העובדים היציג באותו מקום עבודה , והמשפט היותר חשוב הוא ש"באין ארגון עובדים כאמור, ארגון העובדים היציג באותו ענף או ארגון עובדים שהעובד חבר בו", וכאן ראינו פתח מאוד גדול לכניסה של ההסתדרות לעניין האכיפה.. פנינו להסתדרות שעושה עכשיו עבודה מאוד יסודית יחד עם הנוער העובד והלומד כאשר אנשי תנועת הבוגרים בו והחניכים פשטו על כל מיני מקומות מסחר וצילמו ורשמו דוחות – לא דוחות לשלם, אם כי לנוער העובד והלומד יש סמכות של ארגון עובדים בהיותו נציג – וכרגע בהסתדרות עובדים על הגשת תביעה רחבה נגד כמה וכמה רשתות, ונשמח להביא את הדברים לידיעת הוועדה. זה עומד לקרות ממש בשבועות הקרובים ועוד היד נטויה.
אנחנו מאוד פעילים ביישום החוק באופן חריג ולכן זה בא לנו ממש כהפתעה וכברכה העובדה שגם הוועדה החליטה באופן כל כך מיוחד לעקוב אחרי יישום החוק.
אדוני היושב-ראש, נמצא כאן יושב-ראש מרחב ההסתדרות ברחובות, אמיר ירון, שגם נטל על עצמו כשליחות אישית לאכוף את החוק והוא הגיע לכאן עם נתונים שמראים איזה רשתות כן התחילו לקיים את החוק, וזאת הפתעה טובה, ובאיזה מקומות עדיין החוק לא מיושם. אני אשמח אם נשמע גם אותו בהמשך.
מרינה סולודקין:
אני מברכת את היושב-ראש. אני חושבת שזה לא חריג מה שאנחנו עושים עכשיו אלא זה משהו חדש. זה כלי כאשר עם החוק הזה אנחנו ראשונים אבל מאוד חשוב שגם בכנסת יוכלו לראות שאוכפים את החוקים שהיא מחוקקת.
הופתעתי מאוד כי 11 שנים אני בכנסת ויש חוקים שחוקקתי, כי אחרי שהעברנו את החוק, קיבלתי טלפונים רבים מאחר שהנושא היה מאוד כואב וחשוב במגזר אותו אני מייצגת בכנסת מאחר שבנושא של זכויות העובד, יש ליקויים בזכויות העובדים שהם עולים חדשים. לא קיבלתי תלונות אבל קיבלתי טלפונים ושיחות כאשר אנשים רצו לקבל הסברה. דיברתי ברדיו בשפה הרוסית וקיימתי סדרת תוכניות בנושא של החוק הזה ונאמר לי שזה הועיל מאוד.
אני רוצה לומר שאני אישית פניתי אל שר הרווחה מאחר שיש מצב לא טוב בנושא זכויות עובדים נכים במפעלים ובמיוחד מדובר באנשים עם פיגור שכלי. אנשים שם לא יכולים לעמוד על זכויותיהם. מישהו שביקר במקום אמר שהתנאים הם תנאים נוראיים, ואני מדברת על רשת בעיר ערד, ואחר כך קיבלתי מכתבים מקרובי משפחה של האנשים שעובדים שם ובעקבות כך פניתי למשרד הרווחה כי לא היה מדובר רק בכיסא לשבת עליו אלא בסדרת מעשים שלא צריכים להיעשות לא כלפי עובד בריא ובוודאי לא כלפי עובד עם מוגבלות. שוחחתי עם השר הרצוג כדי לומר שאי אפשר לסבול את המצב הזה וכי צריך לפקח על המפעלים האלה כאשר מדובר בזכויות עובדים חלשים ומוגבלים, כאשר לפעמים מדובר בפיגור שכלי.
אמיר ירון:
אנחנו מקיימים קשר אינטנסיבי עם מקומות העבודה ולפי הנתונים שאנחנו אספנו ברשתות המסחר והמזון באזור שלנו אנחנו יכולים להצביע על מגמה מאוד בולטת ולומר שרשתות השיווק שיפרו בצורה דרמטית את האפשרות של הקופאיות לשבת. עם חקיקת החוק – ואנחנו נאבקנו בכל רשת ורשת ולא תמיד בהצלחה אלא רק בהצלחה חלקית – אני יכול להעיד שברוב הרשתות הגדולות כבר יש כיסאות והעובדים לא פוחדים לשבת. לפני חקיקת החוק היו מקרים שגם אם היה כיסא, העובדים פחדו לשבת, אבל היום זאת זכות מוקנית, חובה של המעסיק, ולכן הכל נראה שונה לגמרי. זה לא בכל הרשתות אבל זה קיים באחוז גבוה ברשתות.
אנחנו ערכנו את הבדיקה בצומת בילו ובקניון רחובות. הבעיה הגדולה שהיא מאוד משמעותית קיימת בחנויות הקטנות.
שלי יחימוביץ:
הרשתות הגדולות כן אוכפות את החוק?
אמיר ירון:
כן. יש לי כאן רשימה שמית. למשל במתחם בילו סנטר, בסופרפארם יש כיסאות אבל לא בבית המרקחת. זאת אומרת, לקופאית יש, אבל בבית המרקחת שהוא יותר פנימי, שם כבר אין כיסא. באייס קנה ובנה, בשופרסל דיל – שם יש כיסאות. בטויס אר אס, חברת הכנסת יחימוביץ ואני היינו שם לפני חקיקת החוק ולא היו כיסאות וזה היה משפיל לראות את העובדות שם שהן עומדות במקום של מטר על מטר, אבל היום יש שם כיסאות. אוטו דיפו, יוחננוף שהיא רשת גדולה אצלנו באזור, גם בניו-פארם לקופאית יש כיסא אבל בבית המרקחת אין. זאת שיטה ולא ברור מדוע היא קיימת. תכף אני אסביר גם מה אנחנו הולכים לעשות בעניין הזה.
לעומת זאת, בקניון רחובות, שם יש מספר רשתות גדולות, אבל האחוז הגבוה הן החנויות הקטנות וזה היה מדהים לראות אתמול בחנות לילדים ששתי עובדות – ולא היו לקוחות בחנות, וזה היה מאוד אקראי כי נציגה שלנו הגיעה לשם - יושבות על פח זבל ששימש לצורך העניין ככיסא. זה היה פשוט מעליב. הן ראו את הנציגה שלנו שמגיעה לשם והן פשוט נבהלו. הן הבינו שיש להן את הזכות הזאת אבל הן פחדו מהמעסיק.
מה שבולט בכל המקומות הקטנים האלה שאין אכיפה. אנחנו עומדים להגיש עכשיו תביעות משפטיות אחת אחרי השנייה ואני יכול להציג כאן רשימה ארוכה מאוד של מקומות עבודה בהם אין כיסאות. קרביץ למשל, אין שם כיסאות. קליגולה, בוניטה, הוניגמן, קסטרו – אין שם כיסאות.
היו"ר משה שרוני:
ההסתדרות לא חושבת – כדי שתהיה מודעות לחוק – לפרסם בעיתונות את שמות כל המקומות שלא מקיימים את החוק וגם לבקש מהקונים לא להיכנס למקומות האלה שמפירים את החוק? זה התפקיד של ההסתדרות לעסוק בזה. אתם צריכים לעסוק בנושא הזה ואתם מסוגלים לעשות אותו בלי שום בעיות. אני חושב שזה יהיה יותר אפקטיבי מכל דבר אחר.
אמיר ירון:
עשינו את זה לפני חקיקת החוק ואנחנו נעשה את זה גם עכשיו. ראינו ריכוז גדול מאוד של חנויות בקניון רחובות, שם אין כיסאות, למרות שבקניון יש את המשביר לצרכן ושם שמו כיסאות ומדובר ברשת ענקית. לעומת זאת, כאשר עוברים לצד השני של הקניון, רואים את כל מקבץ החנויות הקטנות ושם אין כיסאות. אנחנו נוציא להם מכתבים בצורה מסודרת, אנחנו נפנה לעובדים ומעבר לכל, אנחנו גם נגיש תביעות משפטיות.
היו"ר משה שרוני:
יש עיתונות מקומית.
אמיר ירון:
זה יבוא לידי ביטוי.
היו"ר משה שרוני:
אני חושב שזה יהיה יותר אפקטיבי ובעל הבית ידע שבמקום בו מפירים את החוק, לא ייכנסו אליו אנשים לקנות.
אמיר ירון:
אני מבטיח לך נאמנה שבשבוע הבא כל העיתונות באזור שלנו תדע את השמות אחד לאחד. זה לא יהיה לכבוד בעלי החנויות.
היו"ר משה שרוני:
בחיפה עשינו את זה ואחר כך בעל הבית בא לבקש סליחה ולהסדיר את הדבר. רק כך אפשר לפעול.
אמיר ירון:
ברגע שהתקבל החוק, במסגרת האגרות – ואנחנו מפיצים איגרת מידע לעובדים ומעסיקים – פרסמנו את החוק הזה לכלל ציבור העובדים והמעסיקים כפי שאנחנו מפרסמים בדרך כלל את כל החוקים. גם כאשר זה עדיין בשלב של הצעת חוק אנחנו נוהגים לפרסם. לאחר מכן מזכירי האיגוד המקצועי שנמצאים בשטח חילקו דפים עם תמצית החוק ועם הזכויות לעובדים עצמם. עברו עובד עובד וחילקו את הנייר הזה.
נתקלנו בדבר אחר שגרם לנו אחר כך להגיב גם בצורה אחרת. פנו אלינו מנהלים של חברות למתן שירותים וחברות כוח אדם ואמרו שהעברנו אליהם את החוק ובחוק כתוב המעביד. הם אמרו שהם המעבידים וכי הם אלה שחייבים לדאוג לכיסא ולמקום לשבת. הם אומרים שהם באים לאותה חנות גדולה – והם נתנו לי דוגמאות לגבי מגה או במקום אחר – אבל אסור להם לשים כיסאות כי בעל העסק, מנהל המקום, אומר שהם לא ישימו כיסאות ושהם לא יקבעו מה יהיה במקום. הם שואלים איפה האחריות של מקבל השירות. אם אדוני יזכור, כשדנו בחוק הזה, הצעתי שיירשם במפורש גם בחוק הזה אחריותו של מקבל השירות כי בעצם מהלשון פה של מעביד עולה שהמעביד הוא אותו קבלן שירותים או אותה חברת כוח אדם וזה לא מקבל השירותים. יש ביניהם חיכוכים. אומר לי מנהל החברה שהוא לא יתעמת עם אותו בעל עסק כי הוא יפסיד את הלקוח הזה. הוא מטיל את זה עלינו. בעקבות הפניות האלה פנינו באיגרת נוספת למעסיקים תוך הסבר מה יקרה – באיום מוסווה – כאשר נייצג עובדים ונגיש תביעות ביוזמתנו, אבל קיימת כאן עוד פעם הבעיה של אחריות מקבל השירות.
היו"ר משה שרוני:
אתה חושב שצריכים לתקן את החוק בפסקה הזאת כך שלא רק המעביד אלא גם המעסיק בפועל חייב?
אמיר ירון:
כן, המעסיק בפועל. בהחלט.
וילמה מאור:
זה קיים בחוק.
היו"ר משה שרוני:
זה קיים בחוק וצריך להזכיר למגה שהם לא יודעים את החוק.
שלי יחימוביץ:
זה חוק העבודה הראשון, אם אני לא טועה ותקנו אותי אם אני טועה, שבפירוש יש בו סעיף של אחריות מזמין השירותים. אמנם זה בדלת האחורית, אבל זה קיים. קיימת אחריות המעסיק בפועל.
וילמה מאור:
"הוראות חוק זה יחולו לעניין המעביד, העובד וכולי, אדם המועסק אצל מעסיק בפועל".
אמיר ירון:
אצלנו אין כרגע תביעות אבל אנחנו עוסקים בעיקר בפעולה הסברתית מאוד נרחבת גם בקרב מעסיקים ומבהירים מה יקרה אם זה לא יהיה.
היו"ר משה שרוני:
אני רוצה להזכיר למשרד התעשייה שהשר הוא אחראי על ביצוע חוק זה ולא מישהו אחר ויש לו אמצעים לכך. אנחנו צריכים להיראות כך שאנחנו לא רק מחוקקים חוקים והעיתונות מפרסמת אלא אנחנו מפקחים על אכיפת החוקים. הוועדה הזו תפקח על כל חוק שיצא מתחת ידה ואחרי תקופה של חצי שנה אנחנו נקיים דיון ונעקוב אחר ביצוע החוק. לא ניתן שהמשרדים הממשלתיים לא יפקחו על ביצוע החוק שאנחנו מחוקקים. זה התפקיד שלנו.
רבקה ורבנר:
אני מסכימה לדבריך, אבל אני רוצה להזכיר שלמעשה זאת סמכות הסברתית. אין לנו את הסמכות הפלילית. את הסמכות ההסברתית אנחנו ללא כל ספק מתכוונים לבצע.
היו"ר משה שרוני:
יש הסברה ויש הסברה. אני חושב שצריך למצוא את הנישה הנכונה והעיתוי בצורה נכונה ומדויקת, ואם זה יהיה כך, עשינו את מלאכתנו. בדרך כלל ברגע שאני מטיל משהו, אני צריך לפקח עליו. אני צריך להיות מפקח כדי להיות מרוצה שמתבצע מה שאני ממונה עליו.
קריאה:
למרות שאין סמכות שנאמרת במפורש בחוק, אני מקריא לכם קטע מתוך ספרו של השופט בדימוס זמיר שמדבר על משמעות ההוראה הקובעת כי השר ממונה על ביצוע החוק כפי שמופיעה ההוראה בחוק: "אף שסמכותו של השר כממונה על ביצוע החוק היא סמכות שגרתית המופעלת ככל סמכות אחרת, הדעה נותנת שהסמכות הזאת כוללת גם הסמכה של השר לתת הוראות לעובדי המדינה המועסקים במשרדו לצורך ביצוע החוק בין בתוקף מעמדו כממונה על ביצוע החוק ובין בתוקף מעמדו כממונה על המשרד מטעם המעביד שזוהי המדינה".
זה לא רק פרסום. כלומר, יש לכם גם סמכויות אחרות.
רבקה ורבנר:
זה לא מגיע לידי סמכות פלילית.
קריאה:
פלילית לא. אלו היו ההסכמות.
היו"ר משה שרוני:
אולי עשינו טעות שהסכמנו לכך שלא תהיה אחריות פלילית.
שלי יחימוביץ:
הייתה התנגדות הממשלה.
היו"ר משה שרוני:
לא היינו משיגים לזה רוב?
שלי יחימוביץ:
אני רוצה לומר לך שמעז יצא מתוק ויש כל כך הרבה חוקי עבודה שיש עליהם סנקציה פלילית והם לא נאכפים, ודווקא החוק הזה, כיוון שבלית ברירה לא הייתה לנו אפשרות לסנקציה פלילית, מצאנו המון דרכים יצירתיות אחרות לאכיפת החוק. אני חוששת שבעולם האכיפה הדל שלנו – או אפילו שמחה במקרה של החוק הזה – האמצעים החלופיים שמצאנו בחוק הם יותר אפקטיביים מהאמצעי הפלילי שקיים בחוקים אחרים.
היו"ר משה שרוני:
עם ישראל עוד לא רגיל לזה. אני הייתי באנגליה כאשר העלו את המחיר לבשר בשני פני והייתה הפגנה ולא נתנו לאף אחד להיכנס לאותה חנות. אצלנו לא רגילים לזה.
מרדכי רון:
לא מזמן התקיים מבצע של משרד התעשייה כאשר שלחו 300 פקחים לנושא אכיפת חוקי עבודה, אבל זה לא גרם לאפקט ואפילו לא של אחוז אחד כמו ביקורם של חברי הכנסת שלי יחימוביץ וחבריה בחנויות בפועל, דבר שקיבל תהודה בעיתונות, בטלוויזיה ובכל מקום. זה היה פי מאה יותר אפקטיבי ויותר חזק מאשר אותם 300 פקחים, ולצערי אני אומר את זה כי אנחנו יודעים מה זה הפיקוח של משרד התעשייה.
היו"ר משה שרוני:
הבעיה המרכזית היא לא משרד התעשייה אלא הבעיה המרכזית היא שהם לא מקבלים תקציב למפקחים. זאת הבעיה הרצינית ביותר.
דבי אלעזר:
כמובן שמשרד התעשייה לא מתנער מאחריות ואנחנו אכן אחראים על ביצוע החוק. השאלה איך מבצעים את החוק הזה. מאחר שהוא לא חוק פלילי, אין סמכויות אכיפתיות במובן הפלילי של המילה. אם אנחנו עוסקים בהסברה, זה חלק מביצוע החוק. אני מסכימה עם חברת הכנסת יחימוביץ שבעצם זה הביא לארגוני העובדים לעשות פעולה. אנחנו צריכים לזכור שאנחנו מדברים על עולם העבודה כאשר בעולם העבודה יש תפקיד מאוד חשוב לארגוני העובדים ולארגוני המעסיקים לאכיפת החוק ויש מחקרים שמראים על כך שבמקומות עבודה מאורגנים מתקיימות לפחות הזכויות המינימליות. אני חושבת שזה חוק חשוב ואני שמחה על כך שההסתדרות עושה פעולה בעניין הזה. אני חושבת שאולי זה יביא את העובדים הלא מאורגנים בחנויות הקטנות לארגוני העובדים.
היו"ר משה שרוני:
הוועדה מבקשת – לא רק מהסתדרות העובדים, מההסתדרות הלאומית וכל ההסתדרויות האחרות – ממשרד התעשייה לשקול ולבדוק בנושא ההסברה איך יכולים לקדם את הנושא הזה בצורה אפקטיבית ובצורה הכי טובה האפשרית.
אמיר ירון:
אנחנו מדברים הרבה על ארגוני עובדים. את העובדה שלנו אנחנו נעשה וזה ברור לחלוטין. במהלך שבוע הבא נפנה לכל המעסיקים ונפרסם לכלל הציבור כדי שידע שבקניון רחובות לא נותנים לעובדים לשבת. מהניסיון שיש לנו ההסברה הזאת מגיעה גם לצרכנים ולקונים ויש משקל גדול מאוד גם לצרכנים שהם אקטיביים מאוד, הם יודעים בדיוק שכאשר הם מגיעים לחנות בה פוגעים בזכויות עובדים או לא נוגעים לעובדת לשבת, הם יודעים טוב מאוד לפסוח על החנות הזאת ולא להיכנס אליה. יש משקל מצטבר. ולכן, אם אפשר היה להגדיל את התקציב של ההסברה ושמשרד התעשייה יפרסם בצורה הרבה יותר אינטנסיבית, זה מגיע גם לעובד, גם למעסיק וגם לצרכן שיש לו משקל גדול בעניין הזה.
היו"ר משה שרוני:
אני מבקש ממשרד התעשייה ומעצמנו לעשות את כל המאמצים לפרסם וליידע את כל הציבור, וכן לפרסם את המקומות שם לא מיישמים את החוק וזאת כדי שאנשים ידעו על המקומות האלה.
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תעקוב אחרי כל הנושאים ואנחנו נתכנס בעוד חצי שנה ונראה מה עשינו במשך הזמן הזה.
שרה דיקשטיין:
אני מהמוסד לגיהות. אמנם זה לא מוסד שאמון על אכיפה, אבל אני מבקשת ליידע שאם מישהו כן נתקל בפניות של אנשים שמתלבטים איזה סוג כיסא מתאים לאיזה מקום עבודה, אנחנו הכתובת
היו"ר משה שרוני:
תודה רבה. אני רוצה להודות לכל המשתתפים. תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ ותודה רבה לכם. עשיתם עבודה טובה.
הישיבה ננעלה בשעה 09:30