פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 126
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, ד' בחשוון התשס"ח (16 באוקטובר 2007), שעה 10:00
סדר היום: הגברת המודעות של עולים חדשים לבטיחות בדרכים –
במסגרת יום המחויבות הלאומי לבטיחות בדרכים
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל נודלמן – היו"ר
מוזמנים:
ולדימיר רובין, סמנכ"ל ברשות לבטיחות בדרכים, משרד התחבורה
ישעיהו רוזנפלד, עוזר ראש אגף באוכלוסיות בסיכון, משרד התחבורה
שרה ויסלר, מפקחת קליטה במחוז הדרום, משרד החינוך
שלום ניני, מנהל מחלקת חברה ותרבות באזור המרכז, הסוכנות היהודית
פקד רוני לוינגר, ראש חוליית תעבורה, אגף התנועה, המשרד לביטחון פנים
יוסי אשד, מנהל תחום נהגים צעירים, עמותת אור ירוק
ורדה לבנון, חוקרת, עמותת אור ירוק
אילן שני, עמותת אור ירוק
אלי וקנין, מנהל פנימיית כפר ה נוער רמת הדסה
ארסן סולומונוב, בוגר כפר הנוער רמת הדסה
מנהלת הוועדה:
דנה גורדון
רשמה וערכה:
אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
הגברת המודעות של עולים חדשים לבטיחות בדרכים –
במסגרת יום המחויבות הלאומי לבטיחות בדרכים
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. הנושא בו אנו דנים היום - הגברת המודעות של עולים חדשים לבטיחות בדרכים – הוא נושא מאוד חשוב. הדיון מתקיים במסגרת יום המחויבות הלאומי לבטיחות בדרכים.
במליאה כמעט מדי חודש מתקיים דיון בנושא הזה, אבל לא כך הדבר בוועדות אלא אולי בוועדת הכלכלה שם מקיימים לעתים דיון בנושא. אני חושב שנכון לקיים דיון בנושא הזה בכל ועדות הכנסת. הבעיה היא שהוועדות היום אכן דנות בנושא, אבל נציגי המשרדים – משרד הקליטה, המשרד לביטחון פנים – לא הגיעו לישיבה. אני מבין שבמשרד הקליטה מתקיים יום עלייה באשדוד, רוב עובדי המשרד נמצאים שם ולכן נציגו לא הגיע לישיבה למרות שבכל-זאת המשרד יכול היה לשלוח לכאן נציג ואנחנו אכן נשלח מכתב למשרד הקליטה ולמשרד לביטחון פנים ונאמר בו שבהיעדרות זאת אנחנו רואים זלזול בנושאים מאוד חשובים. המדינה מציינת יום בטיחות בדרכים אבל הפקידים לא הגיעו לדיונים.
אנחנו מדברים על דברים שקורים בדרכים, על תאונות דרכים שגורמות להרוגים וכל חודש אנחנו רואים בטלוויזיה וקוראים בעיתון על תאונות שקשה לראות וקשה להבין איך הן קורות. בדרך כלל האנשים חושבים שלהם זה לא יקרה אבל זה כן יכול לקרות לכולם.
אני לא חושב שעולים חדשים הם פחות נהגים טובים מהוותיקים אבל אני חושב שיש איזשהו שוני בין הנהיגה בחוץ לארץ לבין הנהיגה בארץ.
קריאה:
הגיע נציג המשרד לביטחון פנים.
רוני לוינגר:
אני מצטער על האיחור. הייתי בדיון בוועדת הכלכלה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
כאמור, אני לא חושב שיש הבדל בין נהגים עולים חדשים לבין הוותיקים. לי יש ניסיון נהיגה של יותר מ-40 שנים ולהרגשתי יש ותיקים שלא מכירים את החוקים.
אני מבקש את סמנכ"ל הרשות לבטיחות בדרכים לתת לנו סקירה על מצב הבטיחות בדרכים.
ולדימיר רובין:
שלום לכולם ובוקר טוב. כבוד יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת נודלמן, אני מודה לך, אבל לפני שאני אתחיל במצגת, נעשה סבב מהיר של האנשים הנוכחים כאן.
(הנוכחים מציגים את עצמם).
לקראת היום הזה הפקנו סיכות כדי ליצור באמת מחויבות ואני שמח להעניק לך כבוד היושב-ראש סיכה שתענוד אותה במשך היום והיא תזכיר לך את הנושא של היום הזה שכולנו מחויבים אליו.
לפני שאני אתחיל, כמה מלים בקצרה לגבי הרשות הלאומית, לגבי היום ולאחר מכן אתחיל במצגת.
אני עצמי ניהלתי שלוש וחצי שנים את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים וכיום, בתהליך ההקמה של הרשות החדשה, אני משמש בתפקיד של סמנכ"ל. הרשות מוקמת על בסיס דוח ועדה שיינין שבזמנו, בשנת 2004, יזמתי עוד בתקופתו של השר אביגדור ליברמן.
הרשות עוברת שינויים ארגוניים וממש בימים האלה נכנס לתפקידו מנכ"ל חדש שנבחר במכרז ושמו יאיר דורי. מכאן - ואני בטוח שהוועדה משתתפת - אנחנו מאחלים לו הצלחה בתפקידו מכיוון שזה אחד התפקידים המרכזיים, החשובים ביותר והמשפיעים על חיי כולנו במדינת ישראל.
כמה מלים לגבי היום עצמו. היום הזה הוא יום שאנחנו מנסים למקם את הזרקור על המילה מחויבות לאומית או מחויבות ולאו דווקא על נושא של תאונות דרכים. אנחנו מדברים על התאונות כל הזמן אבל אנחנו אומרים שאם כל אחד מאתנו כציבור, גם כציבור של משתמשי הדרך כהולכי רגל וגם כציבור של נהגים ונוסעים, יעשה את הדברים הקטנים ביותר המתחייבים מבחינת ההבנה של החשיבות של הנושא, בכך נוכל למנוע תאונות ולהקטין את מספר הנפגעים וכמובן את מספר ההרוגים.
אנחנו מדברים הרבה על נושא של תאונות דרכים וכל הזמן לצערנו גם התקשורת מלווה את הנושא הזה ברדיו ובטלוויזיה ואנחנו כל הזמן נחשפים למראות הקשים בעקבות התאונות. אצל כולנו המצב מצטייר כמצב מאוד עגום. יחס עם זאת, צריך לשמור על הדברים בפרופורציה ולפני שאני אפתח במצגת אני רוצה לומר איפה אנחנו נמצאים היום מבחינת כמות התאונות, מספר ההרוגים, שבכל זאת יהיה לנו איזשהו בסיס להשוואה מה יש, מה קיים, מה היה בעבר.
עובדתית, במשך שלוש-ארבע השנים האחרונות יש ירידה מתמדת כל שנה בסדר גודל של כ-6-7 אחוזים במספר ההרוגים. בשנת 2003, עת נכנסתי לתפקיד, מספר ההרוגים עמדה על 483 הרוגים בשנת 2003. בשנת 2004 מספר ההרוגים ירדה במקצת, ל-475. בשנת 2005 לצערנו הייתה עלייה קטנה והגענו שוב לרף שאנחנו כל הזמן מנסים לרדת ממנו, לקצת יותר מ-500 הרוגים, ובשנת 2006 נרשם הנתון הטוב ביותר של מספר ההרוגים מזה 25 שנים והוא עמד על 448 הרוגים ואחר כך היו עוד שתי פטירות מאוחרות עקב התאונה, ולכן בסך הכל אנחנו מדברים על 450 הרוגים.
אמנם אנחנו בתהליך של ירידה, וזה נתון שהוא לא רק במדינת ישראל אלא ברוב מדינות המערב יש ירידה מתמדת ומייחסים לזה סיבות של שיפור כלי הרכב, שיפור בתשתיות ובסופו של דבר גם הטיפול הרפואי ופינוי. דווקא במדינת ישראל הנושא של פינוי רפואי וטיפול רפואי מאוד מאוד מפותח. עדיין היו 450 הרוגים והמשמעות של מה שאני אומר היא שעדיין 450 משפחות הצטרפו לצערנו למעגל השכול ואנחנו כולנו מנסים לצמצם. יש אמירות שאומרות שצריך למזער, צריך להביא את זה לאפס, אבל אני לא מאמין בזה ואני חושב שאנחנו כולנו לא מאמינים שאפשר להגיע למצב של אפס.
היו"ר מיכאל נודלמן:
חוץ מההרוגים יש גם אנשים שנותרו נכים.
ולדימיר רובין:
בוודאי.
המטרה של כולנו, באמצעות היום הזה, לנסות להשפיע על כך שמספר הנפגעים – וכאן אני מדבר על נפגעים ולא רק על הרוגים – יהיה קטן יותר. אלה שנפגעים, ונפגעים קשה, זה הורס את המשפחה לכל החיים.
אנחנו מבקרים מעת לעת בבית לוינשטיין ולעתים אנחנו נפגשים עם אלה שהפכו להיות נכים ואנחנו אפילו רותמים אותם יחד עם משרד החינוך כדי שהם יגיעו לבתי הספר ויספרו את הסיפור שלהם, כדי שזה ישפיע על הנוער. בסך הכל זה מצב שאנחנו כולנו מנסים לשנותו.
נכון להיום, מתחילת השנה, נהרגו 334 אנשים בתאונות הדרכים לעומת תקופה מקבילה בשנה שעברה – שאני מזכיר שהייתה השנה הטובה ביותר מזה 25 שנים – כאשר ב-6 באוקטובר 2006 היו 347 הרוגים. זאת אומרת, עדיין גם השנה אנחנו רושמים ירידה של כ-3.5-4 אחוזים וכולנו מקווים השנה לשבור את השיא – עדיין שיא עגום – של מספר ההרוגים בתאונות.
ברשותך, אני רוצה לעבור למצגת ובקצרה להציג את השקף הבא שמדבר על המטרות של היום הזה בגדול.
ובכן, מה הן המטרות של היום. קודם כל, לחזק את המעורבות של מוסדות המדינה במאבק בתאונות הדרכים, ואני חושב שעצם העובדה – ואמנם יש היום את המפגש הזה באשדוד – שאין כאן אפילו נציג אחד של משרד הקליטה, זה אומר שהמילה לחזק עדיין רלוונטית לצערי לעניין הזה.
הדבר השני הוא להגביר את המעורבות של הציבור כי אנחנו רוצים ליצור מצב שהציבור יהיה יותר מעורב ולכן אנחנו גם מנסים להגיע לקהילה, לאוכלוסיות ולחברות וליצור גם שם איזושהי התעוררות, איזשהו עניין יתר בנושא של מאבק בתאונות הדרכים.
אנחנו רוצים לאפשר לציבור להתנדב ולכן אנחנו כרשות מדבררים בעניין הזה את המשטרה ואת המוסדות האחרים כדי שאנשים שרוצים לתרום לעניין או שיעשו פעילות במסגרת העמותות, כמו אור ירוק, כמו מתונה, כמו הרבה מאוד עמותות אחרות, ויחד עם זאת אנחנו גם חושבים שאנשים שרוצים להירתם יכולים לעזור למשטרה כי אנחנו מודעים לכך שבמשטרה יש מגבלה של תקציבים וכוח אדם וכל אדם נוסף שיתנדב למשטרה ויעזור למשטרה לקחת חלק פעיל בנושא הזה של מאבק בתאונות הדרכים, יכול לעזור לכולם.
הדבר האחרון הוא כמובן להציג את המודעות לבטיחות ולכללי הזהירות בדרכים כאשר המשמעות היא לנסות להחזיק את הנושא של המודעות לבטיחות כל הזמן באוויר, אם זה במערכת החינוך, אם זה בתקשורת, אם זה בעשייה של גופים אחרים וזאת כדי שהנושא הזה כל הזמן באיזושהי צורה ילווה אותנו.
השקף הבא מראה קצת נתונים על התאונות, על קצה המזלג כי יש לנו ברשות כמובן אין ספור נתונים. אני רוצה לתת מעט תחושה איפה אנחנו נמצאים.
אני רוצה לתת קצת נתונים על מדינת ישראל וזאת כדי שנראה איפה אנחנו נמצאים ומה למעשה קרה במהלך 12 השנים האחרונות. קודם כל, תסתכלו מה קורה מבחינת מספר הנהגים. בתקופה הזאת מספר הנהגים, מספר מחזיקי רשיונות נהיגה, גדל ב-51 אחוזים. מספר כלי הרכב גדל ב-58 אחוזים. האוכלוסייה עצמה גדלה ב-34 אחוזים. לעומת זאת, תסתכלו מה קורה לנו. תראו לעומת זאת את אורך הכבישים, שזה מצביע על דחיסות וכל מה שמסביב, וזה לא רק זה אלא בגלל הדחיסות הזאת, זה הסיכוי שלך להיפגש ולהיות מעורב בתאונת דרכים כי פר אותו שטח או פר אותו נפח כביש, יש יותר כלי רכב ובסך הכל הסיכון שלך להיתקל במישהו או שמישהו ייתקל בך הוא הולך וגדל. אם כן, אורך הכבישים גדל רק ב-25 אחוזים.
רמת המינוע – והמשמעות היא כמות של אלף כלי רכב למספר תושבים – היא שבמדינת ישראל בנתון הזה גדלה ב-18 אחוזים ובמקרה הזה מדינת ישראל דווקא מפגרת אחרי מדינות מערב כי לצורך העניין למשל בקנדה ובארצות-הברית רמת המינוע עומדת על 800-900 כלי רכב לאלף תושבים. באירופה זה עומד על סדרי גודל של 600 ובמדינת ישראל כרגע אנחנו סביב 300.
הדבר האחרון שגם הוא חשוב זאת הנסועה. הנתון הזה הוא נתון משוער ומוערך על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שאומר כמה קילומטראג' בשנה עושים כל כלי הרכב במדינת ישראל ואנחנו רואים שגם הנסועה גדלה והיקף הנסועה, כמו שהזכרנו קודם, לא מדביק את קצב הגידול של הכבישים.
איפה אנחנו נמצאים בכלל ביחס לעולם. קצת קשה לראות מכאן, אבל העמודה הצהובה מראה איפה אנחנו כמדינת ישראל נמצאים בגרף הזה. אומר כמה מלים לגבי שלושת הגרפים כי יש לנו רק שלושה גרפים מאחר שלא רציתי להעמיס יותר מדיי נתונים.
יש שלושה פרמטרים מרכזיים שאנחנו כל הזמן, כמו כולם בעולם, בוחנים את עצמנו. האחד, מספר ההרוגים ל-100 אלף תושבים ואנחנו רואים שיחסית בפרמטר הזה המצב שלנו הוא לא רע כי למשל לצורך העניין אם אנחנו כאן שישה וחצי מיליון תושבים, לעומת ארצות-הברית שהיא האחרונה במקרה הזה, יחסית מצבנו טוב, אבל אנחנו נראה בגרפים אחרים שזה לא בדיוק כך.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני חושב שבצ'כיה מסוכן.
ולדימיר רובין:
יש לי כאן מצגת שאם תרצה, אוכל להראות לך אותה. יש לי פה נתונים של השוואה מה קורה במדינות ברית-המועצות לשעבר. אם תראה מה קורה שם, אתה לא תאמין.
היו"ר מיכאל נודלמן:
לברית-המועצות לא נוסעים האזרחים שלנו אבל לצ'כיה הם נוסעים.
ולדימיר רובין:
אתמול בשעה 12:00 הייתי בהלוויה של בחורה ישראלית שנסעה עם בעלה להונגריה ומשאית נכנסה בהם. לבעל לא קרה כלום אבל האישה נהרגה.
בשקף הזה אנחנו רואים כבר שינוי, איפה אנחנו נמצאים מבחינת מספר ההרוגים ל-100 אלף כלי רכב. כאן המצב שלנו פחות טוב.
השקף הבא הוא למעשה כמעט החשוב ביותר והוא מספר ההרוגים ל-100 קילומטרים נסועה ופה יחסית אנחנו – למרות שאנחנו מדינה חמישית מצד ימין – במצב סביר, אבל השאיפה כמובן היא להתקדם לכיוון השמאלי והשאיפה להגיע לגבולות של 6, 7, ואנחנו מאמינים שאפשר, אבל כמובן צריך לעשות הרבה מאוד פעילות.
אומר מדוע ביקשנו להעלות את הנושא כאן. ביקשנו זאת מאחר שאנחנו מייחסים חשיבות רבה לנושא. אני לא חנפן ואנשים שמכירים אותי שלפני כניסתי לרשות ניהלתי יחידת סמך שעסקה בנושא עלייה והשם שלה היה בשן ולמעשה הקמתי אותה על פי החלטת ממשלה וניהלתי אותה במשך 10 שנים. היחידה עסקה בנושא של מדענים, מהנדסים ובעלי עסקים בתחום טכנולוגי. לי אישית כמובן יש פינה חמה מאוד בלב לכל הנושא של העלייה ולכן אני גם ברשות התנדבתי להיות כאן כי חשבתי שהנושא חשוב ואני יכול להציג אותו.
לגבי הנושא של ממשק לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. קודם כל, חשבנו שהנושא הוא חשוב והוא חשוב כי אנחנו יודעים שמדינת ישראל היא מדינה קולטת עלייה, לצערנו עובדתית המספרים הולכים וקטנים, אבל יחד עם זאת עדיין יש עלייה ובמסגרת זאת אנחנו רוצים שאותם עולים חדשים שעדיין לא התערו מספיק באוכלוסייה ועדיין לא מספיק הפנימו את השינויים שחלים כתוצאה מהעלייה עצמה, אנחנו רוצים לנסות להגיע גם אליהם וחשבנו שוועדת העלייה מהווה מנגנון נכון וכלי טוב שאנחנו יכולים באמצעותו לצאת עם מסר כדי לנסות באיזושהי צורה לעזור ולהשפיע על התנהגות וכמובן גם לסייע לאותם עולים חדשים בדברים שנדבר עליהם בהמשך.
נתונים לגבי מעורבים של העולים דווקא. רצינו לראות האם יש לנו בעיה עם עולים חדשים, האם הם מגזר בעייתי, האם צריך לטפל בהם. אני אומר את זה מכיוון שברשות הלאומית אני ממלא תפקיד של סמנכ"ל אבל מתחתיי יש חטיבה לאוכלוסיות סיכון והוגדר שעולים זאת אוכלוסיית סיכון שצריך לטפל בה, האם נכון לטפל בה והאם באמת יש בעיה. לכן עשינו איזשהו ניתוח על מנת לבחון אם באמת יש בעיה עם העולים החדשים. הניתוח דווקא מפליא מכיוון שאם אנחנו מסתכלים כאן איך קורות התאונות הקטלניות ומהו החלק של העולים במרכיב הזה של התאונות, אנחנו רואים שמעורבות של העולים בתאונות האלה היא דווקא פחותה. אם אני לוקח לדוגמה תאונה שהיא הכי נפוצה, תאונה של חזית-צד, אנחנו רואים שלעומת המגזר הכללי שהתאונות האלה, גם בכביש הבין-עירוני והעירוני, סביב 50 אחוזים תאונות קטלניות, כאשר המעורבות של העולים בהן היא נמוכה יותר.
אני לא רוצה להיות נבזה ולומר מה שאני רוצה לומר, אבל אני בכל-זאת אני אומר זאת. בעיניי זה אומר שעולים חדשים כנראה יותר מכבדים את החוק והם לא נכנסים לצומת באור אדום. נכון שקשה לומר את זה בצורה חד-ערכית וחד-משמעית אבל אם אני מסתכל הלאה על נושא של פגיעה בהולכי רגל ואני מסתכל על תאונה של חזית-אחור, שזה שמירת מרחק וזה בדרך כלל בידינו, גם כאן אני רואה שמעורבות של העולים היא פחותה ובאירוע של פגיעה בהולכי רגל, גם כאן היא פחותה. יש פרמטרים אחרים שלמשל לא כתבתי כאן כי האחוזים הם קטנים כאשר למשל מעורבות של עולים כצרכני אלכוהול ודיברנו על זה. אתמול היה כנס של עמותת אור ירוק וכאשר אנחנו מדברים על הנושא של אלכוהול, כולנו, כל מי שעוסק בנושא של בטיחות, מדבר על הנושא של אלכוהול ואנחנו יודעים שיש בעיה כזאת. דווקא בקרב העולים אנחנו יודעים שבעיה של שתייה היא קצת יותר, 7 אחוזים לעומת 5 אחוזים במגזר הכללי, ואנחנו גם שם יודעים שיש איזושהי בעיה וצריך לטפל בה.
בסך הכל אם נסתכל כללית על הנתונים הללו, אפשר לומר שאין מעורבות יתר של העולים בהיפגעות. מה שכן, אנחנו בכל זאת רוצים למקד את עצמנו מבחינת הפעילות. אנחנו לא רוצים לומר שאין בעיה ולכן לא נטפל בה. אנחנו כן רוצים לטפל אבל רוצים להיות חכמים ולטפל בצרכים.
אנחנו למשל יודעים שישנה אוכלוסייה גדולה באופן יחסי של עולים קשישים. מבחינת ההגדרה – ולא אני הגדרתי – קשיש הוא אדם בגיל 65 ומעלה. אנחנו יודעים שעולים חדשים בדרך כלל בגיל הזה הולכים הרבה ברגל, כלומר, הם הולכי רגל. הם יוצאים לקניות, הם הולכים לטייל ברגל, ואז הם נחשפים לסיכון להיפגע כהולכי רגל. למרות שלפי הנתונים שלנו גם כאן עדיין המצב של עולים הוא יחסית טוב, למרות הכל אנחנו מתכננים לעשות פעילות רבה כדי לטפל באוכלוסיות האלה וליצור אצלן מודעות לסכנה בקבוצת הגיל 65.
יחד עם אנשים במשרד התחבורה ועם אנשים נוספים מיפינו כאן מקצת מהקשיים ושאלנו מה הם הדברים שאנחנו יודעים שיכולים להוות בעיה אצל העולים החדשים. קודם כל, מצב עובדתי נתון הוא שעולה חדש שעולה לארץ ומחזיק ברשיון נהיגה מחוץ לארץ, אם הוא רוצה להמשיך לנהוג בארץ, הוא צריך תוך שנה להמיר את רשיון הנהיגה שלו. אגב, לקראת ישיבת הוועדה ניסיתי לבדוק – ולא מצאתי – את הנושא הזה. בחוברת הזאת שהוציא משרד התחבורה יש התייחסות לנושא הזה של תהליך המרת רשיון הנהיגה לעולים חדשים ומה שאני לא יודע, וזה אני מתחייב כאן לבדוק, האם עולה חדש, כאשר הוא מגיע לארץ והוא מקבל חומר בשדה התעופה, הנחיות והסברים, האם הדבר הזה מפורט גם שם. את זה אני לוקח לבדוק על עצמי. רציתי לומר את זה כאן כבר היום אבל לא הספקתי לבדוק את זה. אני לא בטוח ולדעתי הוא לא מקבל אלא הם לומדים על האפשרות הזאת רק כאשר הם מתחילים לבדוק עם מורה נהיגה ואז מסתבר להם שהם צריכים לעשות את התהליך הזה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני מקבל פניות בנושא. אלה שבאו לישראל משנת 1990 קיבלו רשיון נהיגה ישראלי. לפי הנתונים שאתה מוסר כאן, מסתבר שהם לא מעורבים יותר בתאונות מאשר מעורבים ותיקים.
ולדימיר רובין:
נכון.
היו"ר מיכאל נודלמן:
למה פתאום החליטו לשנות את התהליך? עבור העולים החדשים זה מהווה קושי.
ולדימיר רובין:
כדי להקל עליהם יש כאן המלצות שאנחנו נציע אותן בהמשך, אבל אין לי תשובה טובה. אני יודע שהדבר שונה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני מבין שזה צריך להיות כך, אם הם היו מעורבים בתאונות.
ולדימיר רובין:
יש סיבה לכך והסיבה היא פשוטה מאוד. אנחנו במסגרת רשיון נהיגה שמוקנה במדינת ישראל רוצים להידמות לאירופה ומדינת ישראל אימצה את התקנים האירופאיים בכל הדברים וגם בנושא של רשיון נהיגה וגם בנושא של רכב. אני מניח שגם מתוך זה נגזר שרוצים ליצור איזשהו מצב לפיו יש אחידות אצל כל אלה שמחזיקים רשיונות נהיגה ולכן מתוך זה הייתה הכוונה גם להחיל איזשהו דבר שהוא דבר לא בעייתי כי זה לא תהליך שאתה במסגרת העברת רשיון נהיגה צריך להתחיל מאפס אלא אתה צריך לעשות פחות דברים. עדיין אנחנו יודעים שזה מקשה על העולים החדשים ולכן אחת ההמלצות שלנו בהמשך מתייחסת לדבר הזה.
יש שוני במפת התמרורים ובהרגלי נהיגה. אמרתי קודם שאנחנו רוצים להידמות, ויותר מזה, מדינת ישראל אימצה את התקנים האירופאיים ובמסגרת הזאת גם מפת התמרורים שלנו היא לא שונה מהקיים באירופה. כמובן בכל מדינה יש אולי עוד מספר תמרורים. למרות שאולי 90 אחוזים הם זהים, עדיין יש שינויים קטנים והשינויים האלה מהווים בעיה שעולה חדש צריך להיחשף אליהם.
הדבר הנוסף הוא השליטה בשפה.
הדבר האחרון מטבע הדברים זאת התמודדות עם מוסדות הממשלה כי אדם שרוצה לעשות משהו צריך לפנות אל משרד הרישוי, אל משרד התחבורה, ואולי הוא צריך באיזשהו שלב אחר כך להגיע למשטרה, לבית המשפט וכולי. יש בעיה של שפה, קליטה, מנטליות וכל הדברים האלה, אלה הקשיים שמאפיינים כמובן את העולים החדשים.
יש מאפיינים נוספים שהם מאפיינים סוציו-אקונומיים או אחרים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
עומס התנועה כאן הוא יותר מאשר בחוץ לארץ.
ולדימיר רובין:
זה משתלב עם מה שהצגנו קודם, גידול שטח הכבישים לעומת גידול בכל הדברים האחרים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
ביקרתי במינסק ובנסיעה משדה התעופה לא ראיתי אפילו שלושה כלי רכב. אכן יש הבדל.
ולדימיר רובין:
אין ספק שיש הבדלים.
לגבי המאפיינים. קודם כל, לגבי מרבית העולים המצב הסוציו-אקונומי נמוך מהממוצע, כתוצאה מזה – כמובן יש כאלה שרוכשים רכב חדש – הרוב קונים רכבים משומשים וכתוצאה מזה המצב המכני של הרכבים פחות טוב. בחלק גדול מאוכלוסיית העולים – ובהם כמובן המבוגרים שבהם – יש שימוש רב יותר בתחבורה ציבורית, הליכה רגלית, אבל יחד עם זאת אנחנו יודעים – והזכרתי את זה קודם – שבקרב נהגים חדשים יש בעיה של שתיית אלכוהול ואני רוצה לומר לכם שאולי באיזושהי צורה של סטריאוטיפ זה נדבק דווקא לצעירים יוצאי ברית-המועצות, אבל אני יכול לומר לכם – ואני לא רוצה לנקוב מי עוד – שהתשובה היא שזה ממש לא כך. זה גם וגם וגם. לכן זאת בעיה של בכלל צעירים, גם ישראלים, אבל גם של עולים חדשים.
הדבר הנוסף שכמובן הוא גם מאפיין הוא אי-הכרה מספקת של הכבישים בארץ וכתוצאה מזה מתקיימות כל המשמעויות של פנייה במקום לא נכון וכולי.
לגבי הפעילויות. פעילות הרשות במגזר העולים ומה למעשה עושה הרשות. קודם כל, אנחנו פועלים בתחום החינוך יחד עם מערכת החינוך. שנית, אנחנו עוסקים בנושא הסברה. שלישית, גם כיום אנחנו מטפלים, אבל לא מספיק, באוכלוסייה הבוגרת בגיל 65 כי נכון עובדתית לתקופתי לפחות התקציב של הרשות היה 160 מיליון שקלים והשנה התקציב של הרשות הוא 40 מיליון שקלים ובשנה הבאה תקציב הרשות צריך להיות 550 מיליון שקלים ואני מקווה שיהיה לנו הרבה יותר תקציב לטפל בעולים בכלל ובקבוצת הגיל הזאת בפרט.
כמה מלים לגבי נושא ההסברה. בעניין ההסברה אנחנו לא מפלים אף אוכלוסייה לרעה מקרב העולים. יש לנו חומרי הסברה ברוסית, באנגלית ואפילו באמהרית, בספרדית ובשפות נוספות.
היו"ר מיכאל נודלמן:
איפה אתם מפיצים את זה?
ולדימיר רובין:
קודם כל, הייתה תקופה שבאמצעות גף מידע של משרד הקליטה היינו מפיצים את זה לכל הסטנדים בכל מרכזי הקליטה, בשדה התעופה וכולי. באיזשהו שלב זה קצת הפסיק לעבוד, לא יודע למה, אבל הייתה לנו גם מגבלה של תקציב ולא הפקנו חומרים. בשנת העבודה 2008 אנחנו נפיק חומרים ונתחיל להזרים אותם.
שרה ויסלר:
במסגרת האולפנים.
ולדימיר רובין:
בהחלט.
שרה ויסלר:
באגף להוראת מבוגרים במשרד החינוך.
ולדימיר רובין:
חילקנו גם באולפנים וגם באולפנות בהן לומדות בנות עולות מאתיופיה דווקא. בסך הכל אנחנו כמובן צריכים להמשיך את זה.
המאמצים שאנחנו ממקדים, בעיקר אנחנו מדברים על נהגים צעירים. כתבתי כאן עולי ברית-המועצות ואתיופיה ועולים מהמדינות הנוספות בקבוצת הגיל היותר מבוגרת. אנחנו עכשיו בתהליך התנעה של איזשהו פיילוט עם אנשי הסוכנות כדי לנסות לעשות פעילות במסגרת מרכזי קליטה עם עולי אתיופיה. מיקדנו איזשהו מאמץ כרגע ואנחנו רוצים לראות אם הוא יניב תוצאות, אז כמובן נרחיב אותו. חשוב לי לומר שלמרות הנתונים שיש לנו, שהם לא מצדיקים "טיפול מיוחד" בעולים, אנחנו כן מטפלים בהם כדי שאם לא נטפל, שהם לא יעברו לאוכלוסייה שאנחנו לא רוצים שהיא תהיה שם. לכן את כל מה שעשינו בעבר, אנחנו נגביר ונעצים גם בשנת העבודה 2008, מתוך הנחה שיהיה לנו תקציב לדברים האלה.
אני מגיע להמלצות לסיכום הדיון. הזכרנו קודם את התהליך של המרת רשיון נהיגה על המשמעויות שלו. עולה חדש שמגיע לארץ, יש לו הרבה מאוד דברים שהוא צריך לעשות כולל הוצאות כספיות שכאחד שהגיע לכאן צריך להוציא. עלות של המרת רשיון נהיגה, היא עלות לא גדולה. יש לנו נתונים בדוקים ואני יכול לומר לכם שהנתונים הם שקודם כל הוא צריך לעבור בדיקת עיניים שעולה סדר גודל של כ-50 שקלים, הוא צריך לעבור בדיקת בריאות אצל רופא משפחה והבדיקה לא עולה כסף, הוא צריך להירשם ולשלם אגרה כדי לעשות מבחן שליטה – זה לא טסט רגיל אלא זה משהו יותר מקוצר בזמן ובעלות – כאשר לעולים חדשים יש הנחה של 50 אחוזים. היום אגרה עולה 116 שקלים ועולים חדשים משלמים רק 58 שקלים. יש עוד עלות מרכזית שזה 300 שקלים שמשלמים לבעל הרכב שזה מורה נהיגה עבור מה שנקרא העמדת הרכב למבחן. כל העלות הזאת היא בסביבות 400 וכמה שקלים אבל יש עוד צרכים אישיים כי כל אחד ואחד בנוי אחרת כאשר אחד יכול ישר לגשת למבחן שליטה אבל מישהו אחר רוצה לקחת שניים-שלושה או יותר שיעורי נהיגה רק כדי לרענן את הדברים האלה והעלות הזאת היא עלות נוספת. בממוצע העלות לבן אדם היא משהו סביב 500 שקלים.
אלי וקנין:
מה ההגדרה של עולה חדש? כמה זמן הוא מוגדר כעולה חדש?
ולדימיר רובין:
יש הגדרה של משרד הקליטה ואם אני לא טועה זה עד 10 שנים מיום העלייה.
בפועל מה שקורה זה שבשנה שעברה – ואני יכול לתת לכם נתונים בדוקים של אגף הרישוי של משרד התחבורה – בשנת 2005, מספר ההמרות היה סביב 5,600 ובשנת 2006 מספר ההמרות היה סביב 5,700. אם אנחנו מדברים על סדר גודל של כ-6,000 המרות בשנה, העלות הכוללת של זה היא 2.5 מיליון שקלים ויכול להיות שצריך לבחון את האפשרות שהמימון לזה יבוא במסגרת סל קליטה שיינתן על ידי המדינה לעולים חדשים.
ציינתי באמירה מאוד קצרה את נושא הפיילוט שאנחנו עושים עם אנשי הסוכנות אבל זה לא רק עם הסוכנות וזה מתן הכשרות והדרכות לעולים בנושא הבטיחות בדרכים כחלק אינטגרלי מהזמן שהם נמצאים ולומדים באולפנים וגם בזמן שהם נמצאים במרכז קליטה. את זה אנחנו כרשות הלאומית לוקחים על עצמנו ולא רוצים לשם כך תקציב . הדבר היחיד שאנחנו רוצים הוא שיתוף פעולה.
שרה ויסלר:
התשתית קיימת.
ולדימיר רובין:
אם כן, אנחנו רוצים בסך הכל שהדבר הזה באיזושהי צורה יוסדר עם הגופים הרלוונטיים, גם עם משרד הקליטה כמובן וגם עם הסוכנות היהודית כדי שאנחנו נגיע לשם לא על תקן של אנחנו מציעים ומבקשים אלא שזה יצא בקריאה מסודרת מכאן, שזה יהיה מוסדר ושהנושא יקבל תפנית.
עובדתית העולים החדשים נחשפים להרבה מאוד דברים במדיה והמדיה מאוד רבה והיא מאוד מפותחת במדינת ישראל, היא גם מדיה אלקטרונית, זאת גם תקשורת כתובה, עיתונות, ויש אותה בכל השפות, בכל הטעמים ובכל המגוון. אנחנו מאוד היינו רוצים שלפחות במדיה שהיא מדיה בצורה כזאת או אחרת שהיא בשליטת מדינת ישראל, שבמדיה הזאת יוקצה זמן מוגדר – 10 דקות ליום – כאשר המימון לא יבוא דווקא מתקציב הרשות כי הרשות גם כך מוציאה הרבה מאוד כסף לנושא של הסברה ודוברות, ודוברות לא של הרשות, היא לא מדבררת את עצמה אלא לנושא של הבטיחות. אנחנו חושבים שנכון וראוי שהמדינה גם תעשה צעד אחד קדימה ותקצה זמן אוויר לדברים האלה במדיה האלקטרונית על מנת שנוכל באופן סיסטמתי קבוע, יום יום, להכניס לשם מסרים לעולים או באפס עלות או באיזושהי עלות מסובסדת, בתעריף נמוך, כאשר את התכנים שנכניס כמובן אנחנו כרשות לאומית - בהגדרה בחוק אנחנו מובילים את נושא ההסברה במדינת ישראל בתחום הבטיחות בדרכים – ניקח על עצמנו.
לסיום, אני רוצה להזכיר רק נתון מצמרר אחד. עלות שנתית של תאונות דרכים למשק הישראלי במדינת ישראל, על פי עבודה שנעשתה במשרד התחבורה, מוערכת ב-12.5 מיליארד שקלים בשנה. העלות הזאת היא עלות משוקללת של כל מה שקורה וזה אומר היפגעות הרכבים, היפגעות של בני אדם, עלות אדם שנהרג כי להרוג יש עלות למשק הלאומי, כמובן יש גם עלות לנפגעים עם כל הטיפול בהם, ואנחנו חושבים שהנושא הזה של העלות הלאומית למשק הוא דבר שמצביע על הצורך המתמיד לדבר על הנושא של בטיחות בדרכים, להחזיק את זה כל הזמן באוויר ואנחנו מנסים להביא את הדברים שלנו בכל ערוץ אפשרי כדי להחזיק באוויר את הנושא של המחויבות של כולנו לנושא הבטיחות בדרכים.
אנחנו שמחים להיות כאן היום ומודים לך היושב-ראש ולחברי הוועדה שלך על ההזדמנות שניתנה לנו להעלות את הנושא הזה כאן מכיוון שאנחנו יודעים שהנושא חשוב ואנחנו בטוחים שגם הוועדה רואה את הדברים כך. שוב, אנחנו מודים לך על ההזדמנות שניתנה לנו להציג את הדברים שלנו כאן.
היו"ר מיכאל נודלמן:
תודה על הסקירה המפורטת ועל הנתונים שמסרת לנו. אנחנו יודעים שיש תאונות דרכים ואנשים נפגעים אבל טוב היה לשמוע מה קורה לגבי העולים החדשים בנושא הזה ומה נעשה אתם כי אנחנו כאן בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. כל הדברים שקורים במדינה ושייכים לעולים החדשים, אנחנו הוועדה שצריכה לדון בהם. תודה רבה.
אני חושב שהמשרד לביטחון פנים שייך לנושא הזה ואני רוצה לקבל את התייחסות נציג המשרד לגבי המצב, לגבי מעורבות עולים חדשים בתאונות דרכים, מה צריך לעשות וכולי. אכן מדובר במנטליות אחרת של העולים החדשים ואת זה אני יודע, אבל השאלה מה עושים ואיך אתם רואים זאת.
רוני לוינגר:
ככלל כמובן אנחנו תומכים בכל שיתוף פעולה בין כל הרשויות, בין משרדי הממשלה יחד עם ועדות הכנסת השונות. אני יכול לומר ליושב-ראש ולנוכחים כאן שלצערי אני נתקל – זה לא חידוש, הזכיר את זה ולדימיר רובין – בבעיה של שתיית אלכוהול. באים אלינו חבר'ה צעירים, בעיקר בימי ראשון אחרי בילוי סוף השבוע, והתופעה הזאת היא תופעה שנמצאת בכל השכבות ובכל המגזרים, אבל לא סוד שיש הבדלים בתרבות השתייה. אנחנו לא חושבים שאסור לשתות אלא שאנחנו אומרים שאם שותים, לא נוהגים. אתמול דיברו על זה בכנס שערכה עמותת אור ירוק. אנחנו רוצים לנתק את הקשר בין השתייה לבין הנהיגה. בנושא הזה של עולים חדשים אנחנו רואים – המספרים הוצגו כאן – שמדובר בקצת יותר מהאוכלוסייה הרגילה וכאשר זה בשילוב של נהג חדש או נהג צעיר, כמובן הסכנה היא כפולה.
אם היה אפשר למקד איזה שהם מאמצים בנושא הזה של הקשר בשתיית אלכוהול בקרב האוכלוסייה הזאת, אני חושב שזה כיוון נכון.
היו"ר מיכאל נודלמן:
כארבע פעמים בשנה אנחנו דנים כאן בנושא שימוש בסמים ובאלכוהול בקרב צעירים עולים חדשים. יש סיבות למה זה קורה, אבל כל שנה המספר גדל וגדל. מדובר במשבר עלייה, במשבר גיל, בעיות בבית הספר, יש נשירה גדולה מבתי הספר והילדים מסתובבים ברחובות כאשר ההורים עסוקים בעבודה, וזה מביא אותם לשתות אלכוהול ולהשתמש בסמים. זאת בעיה מאוד גדולה. הישיבה שאנחנו מקיימים היום לא דנה רק בבטיחות בדרכים אלא בבטיחות לחיים. הוועדה ביקרה בבית הכלא אופק, שם יושבים ילדים. ההורים עלו לכאן במחשבה שזה למען הילדים שלהם, אבל הם באים לכאן והמצב עם הילדים הוא גרוע מאוד, לא רק כאשר זה נוגע לרכב אלא זה נוגע לכל ההיבטים. זאת הבעיה הגדולה שרואה הוועדה בקליטת העלייה. למבוגרים קשה אבל הם מסתדרים. הממשלה נותנת עכשיו תוספת כספית לניצולי השואה ולקשישים שמצבם גרוע, אבל יש בעיה עם הילדים. באוגוסט קיימנו ישיבה בנוכחות כל המשרדים – משרד הרווחה, משרד הקליטה, המשרד לביטחון פנים – וביקשנו ממשרד הקליטה לתת לנו תוכנית בין- משרדית כי המצב כל שנה מחמיר לעומת השנה הקודמת.
רוני לוינגר:
אני מניח שחלק מהבעיות של הילדים הוא שהם רואים וחווים את המשבר של ההורים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
זה קורה בגלל גיל הילד, משבר קליטה, בבתי הספר לא מקבלים אותם כחברים וכולי. אני חושב שבעיית הנהיגה תחת השפעת אלכוהול היא בעיה כוללת והבעיה הכי קשה שהמדינה ניצבת בפניה. ל-200 אלף בני נוער נפתחו תיקים במשטרה. זה שההורים הגיעו לכאן למען הילדים – לא כולם, אבל חלק מהמטרה היה להעלות עבור הילדים כדי שהם ירגישו טוב יותר במדינה יהודית, מה עוד שבחוץ לארץ קיימת אנטישמיות – אבל פתאום נוצרה להם בעיה יותר קשה מאנטישמיות והיא שתיית אלכוהול ושימוש בסמים.
אילן שני:
עמותת אור ירוק מגיעה אל נהגים צעירים עולים בכמה מישורים. קודם כל, בפרוייקט אור ירוק לחיים שזה פרוייקט ההנחיה לקראת ליווי, לקראת תקופת הליווי של הנהג הצעיר, מנחים שלנו בכל הארץ מגיעים גם אל בתים של עולים ובני עולים, ואנחנו מגיעים גם לפנימיות בהן אנחנו מבצעים הנחיות קבוצתיות לקראת ליווי. גם לשם המנחים שלנו מגיעים ומנחים אותם איך לעשות את הליווי יותר טוב על מנת שיצברו את מה שהם צריכים לצבור בתקופה הקריטית הזאת.
נמצאים אתנו כאן אלי וקנין שהוא מנהל הפנימייה בכפר הנוער רמת הדסה וארסן, שהוא חניך בפרוייקט התנעה שנדבר עליו מיד. חשוב לציין שגם במרכז הקליטה במבשרת ציון אנחנו מבצעים פעילות ובונים שם קבוצת מנהיגות שבסופו של דבר אני מקווה תתפרס גם היא בכל הארץ.
אני רוצה לספר לכם על פרוייקט התנעה. במילה התנעה מגולמים הנדבכים השונים בתוך התוכנית הזאת. מדובר בהתנדבות, תרומה לקהילה, נהיגה בטוחה, עבודה והעשרה חינוכית. הרקע לפרוייקט הזה היא העובדה שבני הנוער משתוקקים לרשיון נהיגה, זאת מעין תעודת בגרות ותעודת עצמאות. התהליך הוא תהליך מאוד מורכב וקשה בעיקר כאשר יש בעיות של שפה, של הבנת הנקרא ואותם משברים עליהם דיברתם קודם לכן. התהליך הוא מורכב וקשה והתהליך הזה מזמן הרבה מאוד נקודות משבר החל במבחן התיאוריה שלדעתי מהווה נקודת משבר מספר אחד בתהליך, כאשר כאן מדובר בשפה שונה מהעברית ויש שם מלים שאני לא יודע מי מאתנו היה מבין אותן ועובר את המבחן, אבל תהליך ההשגה של הרשיון בהחלט יכול לשמש כמנוף, גם להתמודדות ולהתמדה ולעוד כל מיני דברים נוספים.
התהליך הזה בעצם מזמן הזדמנויות להבניה גם של תרבות נהיגה וגם של תרבות התנהגות. כולנו יודעים שהמישור הזה של הנהיגה וההתנהגות הרגילה שלנו הולכים די ביחד.
החזון של הפרוייקט, של התוכנית, הוא להעניק הזדמנות לבני נוער בסיכון על מנת לרכוש כישורי נהיגה בטוחה ואחראית. המטרה שהיא אולי המשמעותית ביותר היא לצמצם את המעורבות של בני נוער במצבי סיכון, גם בתאונות דרכים אבל גם במצבי סיכון אחרים, אם אנחנו מדברים על תרבות של התנהגות.
הענקת הרשיון לבני הנוער אמורה להיות חלק מתהליך חינוכי. זאת אומרת, זה לא שבאים, משלמים, לומדים ועושים אלא בתוך זה אנחנו יוצקים תכנים נוספים שתכף נגיע אליהם.
אנחנו מגייסים שותפים חיצוניים לפנימיות או ליחידות קידום הנוער בהן הפרוייקט מופעל וזאת על מנת לבצע את הליווי בנהיגה כי רוב הילדים בפרויקט או שהם לא חיים בבית או שאין להם רכב או שהם חיים בבתים שההורים לא מתפקדים ולא יכולים ללוות אותם בנהיגה. כמובן שמטרה נוספת וחשובה ביותר היא להכניס לתוך התהליך הזה פיתוח וקידום של כישורי חיים, ערכי עבודה והתמדה כאשר הנערים בפרוייקט משתתפים בעלות של הפרוייקט, מעורבות חברתית, תרומה לחברה שבאה משני כיוונים, גם מהכיוון של הנער שמתנדב וגם מהכיוון של אותו ארגון של מתנדבים שמסייע בפרוייקט עצמו בהתנדבות.
כמובן שכרוך בזה קידום של מסוגלות לימודית, חוויית הצלחה והעלאת הדימוי העצמי. אם אני לוקח לדוגמה את קורס התיאוריה, אנחנו עושים את הקורס הזה ביחד ככיתה, כקבוצה, וקורס תיאוריה כזה, אם עושים אותו נכון ואם הוא מותאם – ואנחנו עובדים על זה קשה מאוד כדי שהוא יהיה מותאם – ללקויי למידה, לאנשים עם הפרעות קשב וריכוז, לאוכלוסייה שיש לה בעיית שפה, אנחנו חושבים שאפשר להביא לשם חוויה של הצלחה ושל העלאת הדימוי העצמי כאשר האוכלוסייה בה אנחנו מדברים היא נוער במצבי סיכון ללא רשיון נהיגה. הפרוייקט אמור להתחיל באמצע כיתה י"א ולהימשך עד סיום כיתה י"ב כאשר הנער עוזב את המסגרת החינוכית לה הוא שייך.
היו"ר מיכאל נודלמן:
מי שיש לו בעיה, אולי אפשר לתת לו רשיון נהיגה על תנאי. אם הוא נתפס נוהג תחת השפעת אלכוהול או סמים, במשך חמש שנים הוא לא יוכל לנהוג.
אילן שני:
זה לא משהו שאנחנו עוסקים בו. זה נוגע לשלב האכיפה.
רוני לוינגר:
החוק הוא אחיד לכולם. אין לנו אפשרות בחוק להבחין או לעשות הפרדה בין עולים לוותיקים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני מתכוון לכולם.
רוני לוינגר:
אנחנו כל הזמן מחמירים את הסנקציות. על שתיית אלכוהול אנחנו פוסלים את רשיון הנהיגה ל-30 ימים ולוקחים את הרכב ושמים אותו במגרש מכוניות.
היו"ר מיכאל נודלמן:
מה קורה אם אותו אדם נתפס פעם שנייה?
רוני לוינגר:
ההשבתה היא ל-60 ימים וזה עוד לפני בית משפט. אלה הליכים שהמשטרה נוקטת בהם במקום, תוך יום או יומיים. מעבר לזה, האדם יכול להיפסל בבית המשפט לתקופה של שנתיים ויש אפשרות לקחת לו את הרכב עד ל-120 ימים.
אילן שני:
אני חוזר לתוכנית עליה אנחנו מדברים. התוכנית מתחילה בהתנדבות כאשר בני הנוער מתנדבים בקהילה בכל מיני מקומות ואנחנו כמובן דואגים שרוב ההתנדבות תהיה בתחום שקשור לנהיגה בטוחה. רוב הצעירים שמצטרפים לפרויקט הזה, בכל מסגרת חינוכית יש כ-15 צעירים שנכנסים לפרויקט, אמורים גם לעבוד על מנת לממן את חלקם בפרויקט שהוא כ-20 אחוזים. הצעירים עוברים קורס של לימודי תיאוריה ובסופו מבחן ומי שלא עובר את המבחן הראשון, ניגש למבחן השני, השלישי והרביעי. אחר כך הם עוברים ללימודי נהיגה מעשית עם מורי נהיגה שנבחרים במכרז. לקראת סוף לימודי הנהיגה המעשית אנחנו מביאים את המנחה של אור ירוק, מנחה מפרוייקט אור ירוק לחיים, והוא מעניק להם את הערכות ואת ההדרכה על תקופת הליווי והמתנדבים בתקופת הליווי בנהיגה באים מחברות כמו אמדוקס, קונברס, סופליי מטיריאלס ואחרות שהן מספקות מתנדבים לפרוייקטים השונים כאשר מדובר ב-10-15 אנשים שחלקם מצטרפים כבר בהתחלה לפרוייקט כדי לעזור לצעירים בקורס התיאוריה ורובם נכנסים לפעילות בשלב הליווי בנהיגה כאשר כל מתנדב כזה לוקח ילד לשעתיים נסיעת ליווי בשבוע לתקופה של שלושה חודשים. במקומות שם אין שותף אסטרטגי כזה, בכוחות של הפנימייה או של המסגרת החינוכית האחרת, נותנים את הליווי וזה בא לידי ביטוי הרבה פעמים גם במנהל הפנימייה או מורים, אנשים שמוכשרים לכך ועוברים כמובן את ההדרכה לקראת הליווי.
סביב כל התוכנית הזאת שנמשכת כשנה אנחנו נותנים פעילויות העשרה חינוכיות. חלק מהפעילויות הן פעילויות של אור ירוק, פעילויות קלאסיות כמו הנחיה לקראת הליווי, כמו הרצאה והפעלה עם משקפי אלכוהול שמדמות. למטה הקמנו ביתן ואני מציע לכולכם לעבור שם אחר כך ולראות אותו. דיברנו פה הרבה על אלכוהול ואני מאוד מסכים עם מה שנאמר כאן בנושא של המעורבות שלהם בשתיית אלכוהול ואכן זה חוצה תפוצות ולא קיים רק בקרב אוכלוסייה כזאת או אחרת.
פעילויות ההעשרה האלה מתקיימות פחות או יותר אחת לחודש לאורך הפרויקט.
אני מבקש לאפשר לדוקטור ורדה לבנון להציג את המחקר שמלווה את הפרויקט הזה. חשוב לציין שהפרויקט הזה, אנחנו נמצאים כאן עם נתונים של שני מחזורים ראשונים והפיילוט שעשינו בשלוש מסגרות כאשר לאט לאט זה הולך וגדל, אבל כרגע אנחנו בסך הכל במחזור השני של הפרויקט. יש לנו רצון שהפרויקט הזה יתפוס פריסה ארצית גדולה ומקיפה בכל הפנימיות וביחידות לקידום הנוער בארץ.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתם בקשר עם משרד החינוך?
אילן שני:
אנחנו בקשר עם קידום נוער, עם חיים להב.
שרה ויסלר:
עם מינהל חברה ונוער.
אילן שני:
כן.
דנה גורדון:
כמה מהמשתתפים בפרוייקט הם עולים?
אילן שני:
ורדה מיד תציג את הנתונים.
ורדה לבנון:
כמו כל הפעילויות של עמותת אור ירוק, גם הפעילות הזאת מלווה במחקר ובהערכה. אנחנו רוצים לבסס את הפעילות שלנו ולראות באיזו מידה אנחנו מצליחים ביעדים ובמטרות שאנחנו מציבים לעצמנו ולכן אנחנו עושים את זה גם בפרוייקט התנעה.
אנחנו אוספים נתונים שקשורים לכל המרכיבים של התוכנית, להתנדבות, לעבודה ולהתקדמות המשתתפים בשיעורי הנהיגה. כמובן שנרצה לדעת מה קורה אתם בתקופת הליווי שזאת תקופה שנדרשת בחוק ואנחנו רוצים לראות שבאמת מתאפשר להם באמצעות הפרוייקט לבצע ליווי אפקטיבי, דבר שאלמלא הפרוייקט אולי לא יכול היה להתבצע.
יש לנו היום כשש מסגרות פעילות ובסך הכל אנחנו מדברים על כ-100 משתתפים. אם המשתתפים כאן מכירים קצת את המקומות, תראו שאנחנו מראש פונים לקהלי יעד שהאוכלוסייה בהם במרבית המקרים מוגדרת כאוכלוסייה בסיכון, פנימיות, בתי ספר של רשת מפתן, מתנ"סים וכן הלאה. בסך הכל כיום אנחנו מדברים על כ-100 משתתפים ובהחלט אנחנו נפיק לקחים מהשלב הזה ונרצה להרחיב את הפרוייקט למסגרות נוספות.
אתייחס לאפיונים של אוכלוסיית המשתתפים. אנחנו רואים ייצוג גדול מאוד של דוברי רוסית ודוברי אמהרית ביחס לאוכלוסייה הכללית, בעיקר דוברי אמהרית כי מראש אנחנו מכוונים לאוכלוסיות האלה.
בצד שמאל של השקף אנחנו רואים את אחוז לקויי הלמידה כאשר קרוב למחצית מהמשתתפים מוגדרים כלקויי למידה. את האינפורמציה הזאת אנחנו מקבלים באמצעות ממליצים. כל מועמד שרוצה להשתתף בתוכנית, מתבקשת חוות דעת של מחנך או רכז בפנימייה או כל אחד שיש לו אינפורמציה תקפה ומבוססת. אנחנו רואים שהאחוז של לקויי הלמידה הוא כ-45 אחוזים וזה לעומת 15 אחוזים באוכלוסייה הכללית. לכן נדרשות ההתאמות למשל בקורס התיאוריה ואלה התאמות מאוד משמעותיות, ואנחנו עובדים על כך במאמץ.
דוברי רוסית אצלנו הם כ-20 אחוזים כאשר באוכלוסייה הכללית אנחנו מדברים על בערך כ-18 אחוזים.
שרה ויסלר:
לצערי הרבה פעמים חוסר ידיעת השפה יוצרת את האשליה שהוא לקוי למידה. זאת אומרת, ההגדרה היא מאוד בעייתית וצריך לבדוק את זה.
ורדה לבנון:
את צודקת. אין פה חיבור בין שני הדברים. זאת אומרת, יכולים להיות דוברי רוסית שהם אינם לקויי למידה.
שרה ויסלר:
הרבה פעמים אומרים שיש לקות למידה אבל בסך הכל הילד לא מבין את השפה ולכן הוא לא מתקשר.
ורדה לבנון:
הדיווחים האלה שאני מדברת עליהם הם על סמך אבחון. לא אנחנו קובעים אם מדובר בלקות למידה.
שרה ויסלר:
הנתון הזה על פניו נראה לי מאוד גבוה.
ורדה לבנון:
שימי לב לאיזה אוכלוסיות אנחנו מגיעים. בוודאי, זה לא מייצג את כלל האוכלוסייה. יוצאי אתיופיה מקבלים ייצוג מאוד גדול אצלנו כאשר לעומת 2 אחוזים באוכלוסייה הכללית, אצלנו האחוז קרוב לרבע מהמשתתפים שהם יוצאי אתיופיה.
יש לנו אחוז ניכר של משתתפים של נערים ונערות שהיו מעורבים בפלילים. אני מאוד מסתייגת מהנתון הזה של 13 אחוזים כיוון שזה מבוסס על דיווח עצמי. כאן הנער עצמו, אנחנו שואלים אותו האם הסתבכת אי פעם עם החוק, עונה כן או לא. אנחנו כמובן לא בודקים את זה אלא זאת רק אינדיקציה. עובדה שלמעלה מ-10 אחוזים מדווחים בעצמם שכן, הם הסתבכו אי פעם עם החוק.
אחת השאלות שאנחנו שואלים אותם היא למה אתה רוצה להצטרף לפרוייקט כי חשוב לנו לדעת מה המניעים. לא במפתיע אנחנו רואים שאצל רבים המצב הכלכלי – זאת העמודה הירוקה הכהה משמאל – היא הסיבה העיקרית והמרכזית, קרוב לרבע מהמשתתפים מציינים את זה כסיבה העיקרית לעומת סיבות נוספות כמו אני רוצה כי אני מוכן להשקיע בלימודי הנהיגה, אני אוכל לעמוד בדרישות. כלומר, הם מגלים כאן מוטיבציה הם חושבים שהם תלמידים טובים ולכן ראוי שהם יתקבלו לפרוייקט כזה, אבל שוב, אלה הם נתונים שמבוססים על דיווח עצמי וזה יותר מכוון אותנו למוטיבציות, למה הם רוצים להשתתף. בדרך כלל זה לא מה שיקבע אם הוא באמת ישתתף או לא, אלא מה שיקבע זה מה שהמסגרת תאמר, אבל זה כן כדי לקבל איזושהי אינדיקציה.
במהלך כל התהליך הזה אנחנו שואלים את מורי הנהיגה מה הם חושבים על התלמיד ושואלים את התלמידים מה הם חושבים על המורים. כאן בחרתי להציג רק עמדות של מורי הנהיגה על התלמידים כי אני חושבת שיש כאן משהו מעניין. חילקתי את זה לשני סוגים של עמדות. זה שאלון שמורכב מכ-20 שאלות. אנחנו שואלים את המורה באופן כללי מה דעתו על התלמיד ואנחנו שואלים את זה כאשר בציר ה-X אנחנו רואים את ההתקדמות לפי שיעורי הנהיגה. אחרי כל פרק זמן, אחרי כל מספר שיעורים, המורה מקבל משוב למלא את התלמיד. באופן כללי אנחנו רואים שההערכה היא די גבוהה. יש חיבור טוב בין מורי הנהיגה לתלמידים ואני מדגישה כאן את מורי הנהיגה כי הם אלה שבסופו של דבר פוגשים את המשתתפים בפרוייקט בצורה מאוד מאוד אינטנסיבית ועוברים כאן תהליך משמעותי של למידה והבניית כישורים.
לעומת זאת, אנחנו שואלים את המורים גם לגבי התקדמות של התלמיד בנהיגה וכאן אנחנו כבר רואים הערכה יותר ביקורתית. זאת אומרת, זאת לא אותה הערכה חיובית שהיא באופן כללי כלפי התלמיד שבעינינו זה דבר טוב מאוד, אלא באמת יש התייחסות עניינית לכישורים המקצועיים של התלמיד. אנחנו ממש שואלים את זה בצורה מפורטת, איך הוא חנה היום, כמה הוא היה מרוכז בנהיגה וכן הלאה. אפשר להיות ציניים ולומר שהמורים רוצים ללמד עוד שיעורים ולכן הם יותר ביקורתיים, אבל אפשר גם להיות יותר תמימים ולומר שבחרנו מורי נהיגה שמסוגלים להבין את משמעות הפרוייקט ובאמת לעזור לנו להביא את התלמידים למצב בו הם יעברו רשיון לא רק כשהם יודעים לנהוג או יכולים לעבור את המבחן המעשי של הנהיגה אלא שבאמת יש פה איזשהו חיבור כי אנחנו רואים במורי הנהיגה גם סוכן סוציאליזציה מאוד משמעותי. אנחנו חושבים שהדבר חשוב שבעתיים כאשר מדובר באוכלוסיות בסיכון/עולים חדשים.
אלי וקנין:
אני חושב שהפרוייקט הזה הוא נתון חשוב שקשור לאור ירוק ולתרבות הנהיגה, בגלל האוכלוסייה שהיא כל כך מיוחדת, והאפשרות שהילדים האלה אחרי שהם יקבלו את רשיון הנהיגה תהיה להם בעיה לחוות את הליווי שמבחינת אור ירוק הוא הדבר החשוב ביותר. אני מתחיל דווקא מהסוף כדי לחבר או לתת את האפשרות של הליווי בתום הענקת הרשיון וברגע שהוא מקבל את הרשיון יש אפשרות לבצע את הליווי עם מבוגר וזה נעשה כאשר הוא עדיין חניך של הכפר ולכן יש אפשרות לוודא שאכן הוא מקבל את הליווי הזה שאני חושב שזה נתון מאוד מאוד חשוב שצריך להתייחס אליו.
החיבור הזה לאור ירוק נעשה לפני שנתיים והפרוייקט הוא אדיר ומבורך. כמו שנאמר פה, יש נוער שמוגדר כנוער בסיכון ונוער במצב סוציו-אקונומי מאוד מאוד נמוך והאפשרות שהם ירכשו ניסיון באמצעות המשפחה, היא כמעט בלתי אפשרית.
דרך האפשרות הזאת להעניק לילדים האלה את הרשיון, אנחנו מנצלים את העובדה הזאת – את התאווה של הילד לקבל את רשיון הנהיגה כשהוא רואה בו מעין תעודת בגרות נוספת – כדי להעלות את המוטיבציה הלימודית שלהם. לתת להם איזושהי העצמה נוספת שזה יהיה מה שיחזק את הלימודים שלהם, ואכן יש חיבור מאוד טוב בין העובדה שהילדים הם חלק מהפרוייקט הזה לבין המוטיבציה הלימודית שלהם וההישגים הלימודיים שלהם. מוכח שעלו ההישגים הלימודיים שלהם בעקבות האפשרות לקבל רשיון נהיגה.
הפרוייקט עצמו – ואני חושב שזה הדבר המבורך ביותר – הוא לא כמו שכל אחד שולח את הילד שלו להוציא רשיון נהיגה והוא מתקשר עם המורה שנותן לילד 28 שיעורים והמורה רואה אותו פעם בשבוע. כאן בעצם יש לימוד תרבות נהיגה שאנחנו לא מכירים. הילד לא בא רק ללמוד, פוגש את המורה ועולה למכונית והמורה אומר לו לנסוע ימינה או שמאלה, אלא יש כאן חיבור של הילד. קודם כל, השילוב של הלימוד המשותף לתיאוריה שלא לומדים רק את התמרורים אלא המשמעות של הכביש והמשמעות של התמרור ותרבות הנהיגה של הילד בכביש, איך הוא מכבד את האדם שנוסע מולו והוא לומד להבין טוב את הרכב.
מעבר לכך יש את תרומת הילדים לקהילה והחיבור למשטרה. אנחנו מחברים את הנוער שלנו למשטרת התנועה דרכה הם חווים בכל רגע נתון את תרבות הנהיגה. ילד רואה תאונה ואפילו סתם עבירת תנועה קלה, ומי שמצטרף לאותה ניידת חווה מיד את הטעות וכמובן מפנים אותה.
יש גם פעילות העשרה שקשורה בנושא הזה. הילד לא רק לומד את הלימודים אלא נעשות פעילויות בנושא הזה של תרבות הנהיגה כאשר אנחנו מזמינים מרצים בנושאים השונים ומבקרים בבית לווינשטיין או בהצגות ומופעים כאלה ואחרים שמחדירים בנוער הזה כמה שיותר את תרבות הנהיגה.
הנהגים שמחוברים לאור ירוק, מקבלים את הליווי ועליהם יש להוסיף את המנחים שהזכרנו קודם, שעוקבים אחרי אלה שקיבלו את רשיון הנהיגה והם נותנים לנער שקיבל את הרשיון הנחיות לליווי העתידי.
צריך בעוד 10 שנים לראות מה קורה עם הנערים שהשתתפו בפרוייקט הזה ולראות מה אחוז המעורבות שלהם בתאונות הדרכים. אני כמעט משוכנע שהמעורבות שלהם בתאונות תהיה פחותה כיוון שתרבות הנהיגה שלהם היא שונה. אני משוכנע שילד כזה כשינהג, מי שעבר דרך אור ירוק, כמעט ולא נמצא אותו נוהג תחת השפעת אלכוהול. אני מלווה את הילד הזה שנמצא אתי – נסענו מקריית טבעון לירושלים והוא ביקש ממני לנהוג – יש לו רשיון נהיגה דרך אור ירוק והוא עם תרבות נהיגה מדהימה שאני לא מכיר בנוער. הבת שלי לומדת נהיגה והייתי מאוד רוצה שתהיה לה תרבות נהיגה כמו שיש לו.
אני חושב שכדאי לקחת את המודל הזה של אור ירוק ולהפוך אותו למודל ארצי.
היו"ר מיכאל נודלמן:
מה ששמענו כאן מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים זה שיש מדיניות ויש פעולות שצריך לעשותן. העמותות לא יכולות להגיע לכל ילד ולכל נהג. אתם עושים דבר שהמדינה לא יכולה לעשות וכל הכבוד לכם על כך. אני מסכים שחבל שיש רק את אור ירוק כי היו צריכות להיות עוד עמותות עם אחריות. בהחלטות שלנו נאמר שאתם עושים עבודה מאוד טובה, יש לכם תוכניות טובות ואנחנו קוראים לכם לשתף בניסיון שלכם יותר בני נוער כי הנוער גדל לאנשים מבוגרים, לנהגי משאיות וכולי.
שרה ויסלר:
אני גרה בעיר באר-שבע, עיר קולטת עלייה למכביר. במערכת החינוך אנחנו מלמדים היום את התוכנית בגני הילדים, בכיתות א', בכיתות ה' ובכיתות י"א. בכל שכבות הגיל האלה, ההוראה היא חובה ויש דרישה בחוזר מנכ"ל, חייבת להיות שעה שבועית וכל בית ספר חייב לדווח לנו איך הוא מפעיל את התוכניות.
אין הבחנה בין הילדים הישראלים לבין הילדים העולים החדשים. כאשר מורה נכנס לכיתה, הוא מלמד את כל התלמידים. אני מפקחת על קליטת תלמידים עולים ובפונקציה הזאת אני כבר 15 שנים. בעבר, לפני כ-10 שנים, היו מונחונים. היה למשל מונח לפיזיקה, היה מונח לכימיה, ומונחון כזה הוא ספרון כיס קטן ושם היה כל אוצר המלים הרלוונטי לתחום דעת מסוים. הייתי מציעה שנחשוב על שני מונחונים כאלה, אחד לגילאים צעירים ואחד לתלמידי כיתות י"א. יש תלמידים שהם עולים צעירים מאוד ולתלמידים האלה אני לא דואגת כי הם יהיו מספיק זמן במערכת החינוך ותהיה להם שפה ותקשורת, אבל אם ילד כזה עולה ארצה והוא לומד בחטיבת הביניים והוא מגיע לכיתה י"א ולומד את התוכנית של החינוך התעבורתי, חסרות לו כל כך הרבה מלים וכל השפה הזאת היא עוד שפה. כל מה שקשור לעולם התנועה ולעולם הניידות, היא עוד שפה. אני חושבת שכדאי לחשוב על איזשהו מונחון, על איזושהי חוברת שאפשר להפיק אותה ולדעתי זאת לא צריכה להיות עלות כל כך גדולה. בחוברת הזאת צריך להיות אוצר מלים רלוונטי שישרת את התלמיד ויסייע לו.
אילן שני:
הכוונה לנושאים הספציפיים.
שרה ויסלר:
לנושאים הספציפיים האלה.
אילן שני:
ואתם תדעו לומר מה הן המלים?
שרה ויסלר:
כן.
אילן שני:
אני חושב אנחנו כרשות נוכל לקחת את זה על עצמנו. אני לא רואה בזה שום בעיה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אם אתם מוכנים, זה טוב.
אילן שני:
כן.
קריאה:
אחד האתגרים שלנו הוא לתרגם את ספר לימוד התיאוריה לעברית.
ורדה לבנון:
השאלה מנוסחת כך: כלי רכב נוסע במורד ההר, ואז הילד שואל מה זה מורד ההר.
שרה ויסלר:
גם ילד ישראלי אולי לא ידע.
הערה לגבי העולים עצמם. העולים עצמם הם לא מקשה אחת. יש עולה שבה מלנינגרד, יש עולה שבא מקווקז וכולי. העולים הם לא מקשה אחת. אנחנו נפגשים למשל עם יוצאי אתיופיה והיום כל יוצאי אתיופיה שמגיעים למדינת ישראל, מגיעים למרכזי קליטה ושוהים שם כשנה. יש לנו הזדמנות מצוינת לפגוש את כולם, גם את התלמידים וגם את ההורים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
הם שוהים במרכזי הקליטה עד שנתיים.
שרה ויסלר:
במפגש הזה אפשר לעשות פעילות. הרי ממילא אנחנו נכנסים ועושים שם פעילות ולכן צריך להקדיש שם פרק לנושא זהירות ובטיחות בדרכים. אני חושבת שהסוכנות, משרד הקליטה, המשטרה, יכולים לבנות תוכנית יפהפייה. הרי האוכלוסייה נמצאת במקום ואנחנו לא צריכים ליצור מקום אלא היא שם ואנחנו יכולים להגיע אליה ולעשות את ההדרכות האלה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אכן, צריך לעשות זאת.
שלום ניני:
אני רוצה לברך על הרעיון הזה. רק לפני שבוע ישבנו עם הרשות הלאומית ונבנה מודל להתערבות בנושא של מרכזי קליטה. אני יכול לומר לך שיש לנו 34 מרכזי קליטה עם כ-11 אלף נפשות, מתוכן למעלה מ-50 אחוזים עולים מאתיופיה, והם בעיקר אוכלוסיית היעד שלנו להדרכה בנושא של זהירות ובטיחות בדרכים.
משרד החינוך יעשה בתבונה רבה אם במשך האולפן בו מתקיימות כל מיני פעילויות יכניס גם קטע מוגדר. את זה צריך לבדוק עם האגף לחינוך מבוגרים כי אחר כך כשהם יוצאים ממרכזי הקליטה והם לומדים בסך הכל 500 שעות אולפן למשך שישה חודשים, שואלים אותם מה הם למדו, במיוחד את עולי אתיופיה. לכן צריך למצוא משבצת או זמן כדי לתת הדרכה בנושא זהירות בדרכים, זה עניין שטעון הסכמת משרד החינוך, האגף לחינוך מבוגרים. אני מציע לבדוק את זה. הנושא הזה הוצע לפני שבוע כפיילוט ואני מאוד מברך על כך.
אני רוצה להודות לעמותת אור ירוק שהרימה את הכפפה. יש להם נציג אצלנו במבשרת, שם קיים אחד ממרכזי הקליטה לעולי אתיופיה שהוא הכי גדול בארץ, עם כ-1,300 נפשות.
היו"ר מיכאל נודלמן:
וכל הילדים משחקים בכביש.
שלום ניני:
נכון מאוד.
היו"ר מיכאל נודלמן:
זאת המסורת שלהם, לשחק בכבישים. עכשיו הם שם וכאשר הם יוצאים, הם ממשיכים לשחק בכבישים.
שלום ניני:
אני רוצה לומר שהעולים במרכזי הקליטה נמצאים במעטפת תומכת כאשר כמעט מסביב לשעון יש להם פעילות, לפחות מ-7 בבוקר עד 7 בערב. אם הם במסגרת החינוך הפורמלי, בצהרים הם חוזרים. תמיד יהיו כאלה שינשרו.
שרה ויסלר:
אתה צריך להכין אותם ליום שהם יוצאים ממרכז הקליטה.
שלום ניני:
במסגרת החינוך הפורמלי בהחלט ניתן לבנות עם עמותת אור ירוק, עם הרשות הלאומית, מודל הפעלה לאותם צעירים וכעת נבנית, והוא בשלבי התהוות, במבשרת קבוצה של כ-40 מדריכים צעירים, בני נוער, שאנחנו רוצים לקוות שהם יתחילו לשמש כמודל כלפי אחיהם הקטנים וכמובן כלפי ההורים. אנחנו פחות מודאגים מההורים ויותר מדאיגים אותנו הילדים הצעירים שחוצים כביש כאשר התמרורים הם רק בגדר המלצה והם מתעלמים מהם. אנחנו מאוד מודעים לנושא הזה ולכן אני שמח שהרשות הלאומית כבר בנתה מודל. יש לנו כאן נייר עמדה עם המלצות ומסקנות שגובשו עם הרשות הלאומית ואני מקווה שנצא לדרך. בינתיים אנחנו נעזרים בעמותת אור ירוק.
אני ממליץ מאוד למשרד החינוך למצוא זמן מתאים במסגרת האולפן, מבלי לפגוע באיכות לימודי העברית שזאת המחויבות הראשונית שלכם. אני ממליץ למצוא זמן ללמוד את נושא זהירות בדרכים. אנחנו עם הילדים, באמצעות הצוות שלנו, נעשה זאת בשעות אחר-הצהרים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
הוועדה ביקרה במרכז הקליטה במבשרת ציון וראתה שאין בו מתקני משחקים ולכן כל הילדים משחקים בכבישים. אחרי שהם יוצאים משם לחיים, אם הם לא יודעים שזה מסוכן ובלתי אפשרי, זאת בעיה כי אנחנו לא מדברים רק על נהגים אלא גם על הולכי רגל. אנחנו ראינו שאין אפילו הבנה שמדובר בכביש.
אני חושב שהישיבה הייתה מאוד חשובה ומעניינת. חבל שהיום חברי הכנסת מבקרים באשדוד. גם אני הייתי צריך להשתתף בסיור הזה, אבל נשארתי כאן כדי לקיים את הישיבה, ואני לא מצטער על כך. שמעתי דברים מעניינים ואני חושב שבגלל זה שלא נמצאים כאן חברי הכנסת, בהזדמנות נוספת נקיים ישיבה בנושא עם עמותת אור ירוק. חברי הכנסת מבקרים במקומות השונים ויש להם השפעה על חוקים, ולכן איך צריכים לדעת מה המצב, מה נעשה, מה עושה הרשות, מה עושות העמותות ומה עושים המשרדים. אני שמח שמשרד החינוך מקדיש לנושא זה שעות ויש לו תוכניות. חבל שמשרד הקליטה לא משתתף ואני חושב שאם המשרד לא משתתף כאן בישיבה, הוא גם לא שותף לעבודה שלכם.
שרה ויסלר:
אבל אפשר לפנות אליהם.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אכן אנחנו צריכים לפנות למשרד הקליטה, מאחר שיש אוכלוסייה גדולה של עולים חדשים והמשרד צריך לקחת לתשומת לבו שגם העולים החדשים האלה מעורבים בתאונות.
אני רוצה לומר כמה דברים לסיכום הישיבה. צריכה להיות אינפורמציה בנושא הבטיחות בדרכים כבר בשדה התעופה, במקומות בהם מתגוררים העולים, במשרדים הקולטים עלייה ובסוכנות.
אנחנו נפנה לרדיו רקע, רדיו ממשלתי, כדי שייתן לכם כל יום 10 דקות שידור. כאשר על התחנה מושתים קיצוצים, היא פונה לוועדה והוועדה יכולה לדרוש מהרדיו את הזמן הזה. דבר חשוב מאוד זה שיהיו הודעות ברדיו ובטלוויזיה בשפה הרוסית ובאמהרית וכאן הכוונה לטלוויזיה החינוכית וגם אליהם נפנה.
אילן שני:
אפשר לפנות גם לערוץ 9.
היו"ר מיכאל נודלמן:
ערוץ 9 הוא ערוץ פרטי. נכון, אפשר לפנות, אבל מדובר בגוף פרטי.
שרה ויסלר:
עם רייטינג.
היו"ר מיכאל נודלמן:
נכון. הם מעדיפים תוכניות שייתנו להם רייטינג. הם מעדיפים להקרין סרט קולנוע שלא נותן דבר אלא רק ביטול זמן ללא תוצאות.
חשוב להדגיש את חשיבות העמותות, עמותת אור ירוק , ומעורבות שלה לחינוך הילדים והנוער. אני חושב שזאת לא רק נהיגה אלא תרבות של חיים, זה נותן לילדים חינוך שלא צריך לצרוך סמים ולא צריך לשתות. אני זוכר, עת אני הייתי נער את לימודיי כדי לקבל רשיון נהיגה, ושם למדתי לנהוג משאית כי לא היה רכב קטן.
אנחנו נפנה למשרד הקליטה לגבי תשלום בנוגע להמרת רשיון הנהיגה.
אילן שני:
אנחנו רוצים לומר תודה על ההזדמנות שניתנה לנו להציג את הנושא.
היו"ר מיכאל נודלמן:
את הדבר הזה היינו חייבים. אנחנו יודעים – וועדות אחרות לא יודעות – איזו משמעות יש לעמותות. יש עמותות שעוזרות לעולים לדעת היכן נמצא משרד הקליטה, היכן נמצא משרד הפנים וכולי, יש עמותות שעוזרות לעולים בנושאים מסוימים ואנחנו יודעים שהמשרדים נוהגים לפי מדיניות מסוימת אבל הם לא יכולים להגיע לכל עולה ועולה חדש, דבר שיכולות לעשות העמותות. לכן אנחנו מאוד מעריכים את העמותות ואולי יותר מהמשרדים כי המשרדים מביעים מדיניות ואילו אתם עובדים עם האנשים עצמם ונתקלים בסוגים שונים של בעיות שקיימות בקרב האוכלוסייה בארץ, עולים וותיקים. כל הכבוד לעמותות שעושות עבודה טובה מאוד.
אני רוצה להודות לכולכם על שהשתתפתם בדיון בנושא כל כך חשוב לעם ישראל ולכל אזרח ישראלי. תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:30