פרוטוקול ועדה

הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן מושב שלישי פרוטוקול מס' 363 מישיבת ועדת הכלכלה יום שני, ד' בחשוון התשס"ח (16 באוקטובר 2007), שעה 13:30 סדר היום: יום המחויבות הלאומית לבטיחות בדרכים נכחו: חברי הוועדה: גלעד ארדן – היו"ר אורי אריאל אבשלום וילן סטס מיסז'ניקוב רונית תירוש מוזמנים: שר התחבורה והבטיחות בדרכים, שאול מופז פרופ' דוד שנער, המדען הראשי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ד"ר ציפי לוטן, המדענית הראשית, אור ירוק יאיר דורי, מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים אבי נאור, יושב-ראש עמותת אור ירוק חיים הכט, מנחה אהרן לפידות, מנחה מנהלת הוועדה: לאה ורון רשמה וערכה: אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ יום המחויבות הלאומית לבטיחות בדרכים במעמד שר התחבורה שאול מופז חיים הכט: אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה של הכנסת, חבר הכנסת גלעד ארדן שעומד מאחורי היוזמה, חברי כנסת נכבדים, אנשי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, נציגי רשויות שעוסקות בנושא הזה, נציגי עמותות שעוסקים בנושא הבטיחות בדרכים, קהל נכבד וכמובן בני נוער יקרים. אני רוצה לומר משהו לעוסקים במלאכה, שזה גם סוג של שיעור בישראליות. אל תדירו שינה מעיניכם שלקראת כנס כל כך חשוב אתם קוראים בעיתונים כל מיני טורים שמצליפים שכולם יודעים מה צריכים לעשות לקראת אירוע כזה. כאשר אתה מקדם הצעת חקיקה או יוזמה בנושא הזה, יש מישהו שתמיד יאמר תשתיות והוא צודק. מישהו אחר כל אימת שאתה מקדם איזה נושא, יאמר שצריך להשקיע בעיקר בחינוך וגם הוא צודק. השלישי יאמר שהנושא העיקרי הוא מחקר וגם הוא צודק. כולם צודקים אבל זה כל כך ברור מאליו, זה כמו שאני אעמוד כאן ואטען בלהט שאני בעד אוויר נקי וחמאה טרייה. זה לגמרי ברור. יחד עם זאת, אין מנוס – ואני אומר את זה כאן בבית המחוקקים – לעסוק גם בתחומים שהם פחות סימפטיים בדמוקרטיה שלנו כמו אכיפה, ענישה והרתעה. אתם יודעים, יש קבוצה של אנשים שטוענים שאפשר לנהל מדינות דמוקרטיות עם עובדים סוציאליים במקום שוטרים, עם מעונות במקום בתי סוהר, עם הסברה במקום ענישה. אני בעוונותיי זקנתי, נכוויתי וגם למדתי שזה לא עובד. לכן אני רוצה לחזק את ידיהם של האנשים שכאן בבית המחוקקים הזה עוסקים בין היתר גם בחקיקה שמטרתה ענישה והרתעה. אני רוצה לקדם את שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז שמכבד אותנו בכינוס הזה בנוכחותו. בשלוש-ארבע השנים האחרונות קרה כאן משהו יפה בבניין הזה. קרו כאן דברים טובים כאשר חבורה של מחוקקים נמרצים הבינה שבנושא הזה של בטיחות בדרכים אין פוליטיקה, אין אגו, אין כיבודים וכל אלה הם לא ממין העניין. חברו אליהם עמותות חשובות שעוסקות בנושא כמו אנשים באדום, אור ירוק, מתונה בטרם, אנשים שעוסקים בכל ההיבטים של בטיחות בדרכים ולשילוש הזה נוספה גם התקשורת שגם לה מגיע קרדיט. ביחד עם הצליחו לדחוף שורה של מעשי חקיקה. במוקד יום העיון הזה תשמעו שתי הרצאות חשובות מאוד בנושא שהוא הדוגמה הקלאסית למה שקרה כאן בשלוש השנים האחרונות והנושא הוא כמובן נהיגה בשכרות. ממצב שלפני שלוש שנים שהיה הפקרות וסוג של הונאה עצמית, עם כמה מעשי חקיקה עברנו להתמודדות רצינית או תחילתה של התמודדות רצינית עם התופעה הזאת של נהיגה בשכרות ואת התוצאות רואים בבתי החולים, בבתי הקברות, אבל רואים תוצאות. אני רוצה להזמין לפתיחת היום הזה את שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז. השר שאול מופז: שלום לכם, שלום לעמיתיי חברי הכנסת רונית תירוש וגלעד ארדן, למכובדי יושב-ראש עמותת אור ירוק מר אבי נאור, ולמנכ"ל הנכנס של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים יאיר דורי, ולכם בנות ובני תנועות הנוער במדינת ישראל. אני רוצה להביע את הערכתי לדרך בה אתם הולכים. בעיניי תנועות הנוער במדינת ישראל הן חלק מהחינוך לערכים במדינת ישראל. אני יכול להעיד על עצמי ולומר שכל ילדיי בוגרי תנועת נוער, כולם רשג"דים, כולם בשנת שירות, ואני מקווה מאוד שעוד רבים מהצעירות והצעירים במדינת ישראל ילכו בעקבותיכם. כאשר מדברים על חינוך, יש לזה זיקה וקשר עמוקים מאוד לנושא הזה של הבטיחות והמלחמה בתאונות הדרכים. הכל מתחיל שם, הכל מתחיל בחינוך. אני בא עכשיו מבית ספר תל"י גילה בירושלים, שם פגשתי תלמידי כיתות ה'. כולכם הייתם יוצאים מוקסמים כפי שאני יצאתי וגם עם לא מעט עידוד כשרואים מה אפשר להטמיע בתודעה, במעשה וגם בהחלטה של מערכת החינוך, ובוודאי בקרב הילדים בכיתות ד'-ה'-ו', לגבי הנושא של המודעות לבטיחות בדרכים. זה אומר ראשית להגן על חייהם והם כשליחי ציבור בתוך בני המשפחות שלהם. מכאן אני פונה אליכם ואומר לכם שאתם יכולים להיות שליחי הציבור הטובים ביותר בקרב האוכלוסייה של תנועות הנוער ממנה אתם באים ואליה אתם חוזרים, בין אם זה ברובד של בתי הספר, בין אם זה ברובד של מקומות המגורים שלכם, בין אם זה ברובד של תנועות הנוער. אני פונה אליכם ביום הזה שהוא פרי יוזמתו של חבר הכנסת גלעד ארדן ושותפים לזה הרבה מאוד חברי כנסת, ויושבת כאן גם חברת הכנסת רונית תירוש שעסקה בחינוך בעבר ויש לה הרבה מאוד זכויות כמנכ"לית משרד החינוך בנושא הזה של חינוך בכלל וחינוך לערכים בפרט, אני פונה אליכם לשים בסדר עדיפות גבוה את כל סוגיית הצלת החיים במדינת ישראל. אנא מכם, קחו את זה כמסר וכערך ותהיו שליחי ציבור בסוגיה הזאת. היום דנו בנושא הזה של הבטיחות בדרכים בוועדות הכנסת, אנחנו נדבר על זה במליאה, יש מחויבות של משרדים, של שרים, של הממשלה, להפוך את הסוגיה הזאת לנושא לאומי וליעד לאומי, אבל אסור לנו – ואני מדבר עכשיו כאזרח מן השורה – להסתכל כל הזמן ולשאול מה המדינה עושה. אני גדלתי בדיסציפלינה 40 שנים, במערכת הביטחון ובצה"ל, שקודם כל אמרה מה אני עושה בשביל המדינה. אני חושב שזה הדבר שאנחנו רוצים שכל אחד ישאל את עצמו היום, מה הוא מוכן לעשות עבור המלחמה בתאונות הדרכים ועבור הצלת החיים במדינת ישראל וזה לפני שהוא שואל מה המדינה עושה או מה השרים עושים או מה חברי הכנסת עושים. שיבדוק מה הוא עושה. את זה אמרתי בבית הספר למורים ולתלמידים, אני אומר את זה לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ואני אומר את זה לאנשי משרדי. בואו נבדוק קודם כל מה אנחנו עושים וזה עוד לפני שאנחנו באים בתלונות לאחרים, ויש לנו השגות ואמירות לגבי משרדי ממשלה וגופים אחרים ואת חלקן אמרתי היום בוועדות הכנסת. המסר שלי אליכם הוא שתהיו שליחי ציבור גם בהעברת המסר וגם בתחום הערכי שטמון בהצלת החיים. לחלק מהאנשים שיושבים כאן יש רשיונות נהיגה ואני מתכוון לצעירות ולצעירים שהוזמנו לכאן. בעיניי נהגים, לפני שהם יושבים מאחורי ההגה, הם צריכים לשאול את עצמם את השאלות ששאלתי עכשיו ולדעת שבעיניי נהגים משולים לאלה שמחזיקים אקדחים טעונים ביד ומשעה שהם עוברים על חוקי התנועה, או משעה שהם לא מצייתים לחוקי התנועה, או חלוקת הקשב שלהם היא לא נכונה, או שיקול הדעת שלהם הוא מוטעה מכל מיני סיבות – דיבור בפלאפון או חיפוש דבר מה בתוך הרכב – הם הופכים להיות לרוצחים פוטנציאליים. אתמול התקיים כנס של אור ירוק בנושא שכרות והקשר לתאונות הדרכים. אני מקווה מאוד שאת המסקנות של היום הזה נוכל ליישם בתוכניות העבודה שלנו. אני גם רואה את הצורך בקרב בני המשפחה שלי - גם הם בגילאים שלכם, אולי קצת יותר מבוגרים - בסופי שבוע להתפרק, במיוחד למי שמשרת בצה"ל או למי שנמצא במערכת מאוד אינטנסיבית, ובדרך כלל זה קורה בפאבים, שם שותים ונוסעים. אני אומר לכם שהבנים שלי שמשרתים ביחידות יחסית מאוד קרביות בצה"ל ובתי שבעוד חודש תצטרף, אני לא נוהג לצלצל אליהם באמצע השבוע והאמינו לי שאני יודע באיזה סכנות הם נמצאים ומה הם עושים באותן יחידות, אבל מהרגע שהם מגיעים בסופי השבוע הביתה והם לוקחים את המכונית ונוסעים, אני מצלצל אליהם לפחות כל שעתיים. זה רק מסביר את ההבנה שלי לגודל הסכנה שיש בכבישי ישראל אל מול גודל הסכנה שיש בגבולות ישראל. תאמינו לי שהכבישים יותר מסוכנים מהמלחמה בטרור. בשנת 2002 , עת הייתי רמטכ"ל, בערב פסח תשס"ב, היה הרצח במלון פארק בנתניה, כ-400 הרוגים מרצח וטרור של פלשתינאים, גייסנו 40 אלף אנשי מילואים, יצאנו למלחמת חורמה כנגד הפלשתינאים. ביהודה ושומרון ו בחבל עזה החלטנו לפעול בדוקטרינה אחרת. כל שנה יש היקף דומה ויותר של הרוגים בכבישי ישראל ואנחנו לא מגייסים מילואים, אנחנו לא מגייסים כל שבוע את הקבינט, אין החלטות ממשלה, הציבור בישראל לא מתגייס והאדישות הזאת שקיימת בקרב הציבור בישראל שאומרת שלי זה לא יקרה, אני כבר אסתדר, יהיה בסדר הידוע, בסופו של דבר קוטלים את חייהם של מאות אנשים בשנה. אני מקווה מאוד שהיום הזה למחויבות למלחמה בתאונות הדרכים, שהוא ברמה הלאומית, יהווה מסר שיסיר את האדישות ויגביר את האחריות ואת המודעות. אני רוצה להודות לחבר הכנסת גלעד ארדן על היוזמה להביא גם נוער שכבר מחויב למעשיו גם בתחום האישי וגם בתחום הלאומי, אני רוצה להודות לכם על העובדה שבאתם לכאן ואני בטוח שכל אחד מכם ייקח דבר מה מהדברים שהוא ישמע כאן היום גם אל ליבו וגם בקרב הציבור בו הוא חי, בין אם אלה בני משפחתו, מקום מגוריו, בית הספר או תנועת הנוער. הבה נעשה כולנו את הטוב ואת המיטב שביכולות המצרפיות הכוללות שלנו על מנת להציל חיים בישראל. את כל מה שיש לנו לטעון כנגד אחרים נשים במדרגה השנייה ולא הראשונה וקודם כל נשאל את עצמנו מה אנחנו עושים על מנת לצמצם את תאונות הדרכים ואחר כך נפנה אצבע מאשימה לגורמים האחרים. שיהיה לכולנו בהצלחה וגם לכם בכל מה שתעשו בהמשך. תודה רבה לכם. חיים הכט: תודה לשר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז. אנחנו מקדמים בברכה שני חברי כנסת, רונית תירוש ואבשלום וילן. אתם נושאים על כתפיכם את כל בית המחוקקים כולו. ברשותכם, אני רוצה ליטול חירות של מנחה ולהאיר את נושא הבטיחות בדרכים בהיבט שהוא לאו דווקא קשור לחיי אדם אלא לשלטון החוק. ביום חמישי הקרוב אנחנו מעלים בטלוויזיה בערוץ 2 תוכנית של רשיון להרוג שעוסקת ברמזורים ומיד אני אבהיר. במסגרת התוכנית הזאת עשינו סקר לגבי התנהגות נהגים ישראלים מול רמזור צהוב והסקר העלה ש-70 אחוזים מהנהגים יודעים שאור צהוב ברמזור אחרי ירוק אומר היכון לעצירה ועצור. מחצית מהם הודו שהם לא עוצרים. כששואלים אותם למה, הם אומרים שזה כך כי אף אחד לא עוצר. זה נוגע בצופן של ה-DNA הישראלי שאומר: אני לא אצא פראייר. זה אנחנו. הוא לא עוצר, אז גם אני לא אעצור. זה אמור לגבי מחצית מאלה שיודעים מה צריך לעשות במקרה של אור צהוב. 27 אחוזים לא יודעים שצריך לעצור באור צהוב. 14 אחוזים מהם אומרים שצריך להאיץ את המהירות ולעבור את הצומת, ו-13 אחוזים אומרים שהם צריכים להאט ולחצות את הצומת בזהירות. לכל דבר ועניין, במדינת ישראל אין יותר אור צהוב ברמזורים. אנחנו כרסמנו אותו. אתם צריכים לדעת שכאשר מספיק אנשים במדינה עושים משהו שהוא מטורף, בסופו של דבר הדבר הזה הופך למוסרי, הוא הופך לסטנדרט, הוא הופך לחוקי. זה באשר לאור הצהוב. אני אומר לכם שאנחנו עומדים לעשות את אותו הדבר גם לאור האדום. מה שקורה הוא ש-48 מצלמות רמזור שיש בכל מדינת ישראל מנציחות מדי שנה 36 אלף נהגים שמתעלמים מהאור האדום ברמזורים, לגמרי מתעלמים. זה גורם לכ-14 עד 16 אחוזים מכלל הנפגעים בתאונות הדרכים. אני מפנה את העניין הזה למחוקקים. הדבר הזה היה ברור כבר בשנת 1999, בשנת 2000, בשנת 2001, כאשר אז היו 20-25 אלף דוחות כאלה בשנה. באה הנהלת בתי המשפט ואמרה שנסתמו בתי המשפט. הגיעה מדינת ישראל לכנסת ואמרה שאף אחד לא חולק על כך שמדובר בעבירה מהחמורות ביותר בספר, אבל מכיוון שעמוס בבתי המשפט, בואו לא ניקח את האנשים האלה – את מי שעברו ברמזורים אדומים – לבית המשפט אלא ניתן להם קנס של 1,000 שקלים, 10 נקודות ועץ ריח על חשבון המדינה. תחשבו למה הדבר דומה. אם יהיה במדינת ישראל גל של מעשי אונס, העיקרון הרי נקבע, יבואו ויאמרו שאנחנו לא נצליח להעביר את האנסים דרך בתי המשפט, ניתן להם קנסות ואחרי שלושה מעשי אונס אולי גם קורס רענון. זה מה שקורה בפועל היום בנושא של רמזורים אדומים. ביוזמה משותפת של שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז, של חבר הכנסת גלעד ארדן, של אנשי משרד המשפטים, של המשטרה, הבינו שאי אפשר יותר לסבול ערכית את העובדה שבן אדם שעובר את העבירה הכי חמורה בספר, פוטרים אותו בקנס כספי בלבד. לבית המחוקקים הגיעה יוזמת חקיקה שהיא לא הטובה ביותר שיש כי ברור שהמצב הרצוי הוא שכל מי שעובר באור אדום, יובא לפני שופט וייענש בהתאם לחומרת העבירה, כמה שניות אחרי האור האדום הוא נכנס תוך הצומת, כמה עבירות קודמות יש לו וכולי, אבל המצב הרצוי הוא שאין מצב ובתי המשפט ייסתמו. אשר על כן, הלכו על הצעת חוק שבעצם תביא למשפט 5,000-6,000 עברייני רמזורים הבוטים ביותר. ההצעה הזו מונחת לפתחכם חברי הכנסת ואני נוטל לעצמי את החירות להפציר בכם, אנא, דאגו לכך שהיא תעבור את ההליך מהר ככל שאפשר ותהיה חוק מדינה. אני רוצה להזמין אל הבימה הזאת את מי שעומד מאחורי היום החשוב הזה כאן בבית המחוקקים, חבר כנסת שמוכיח כבר שנים הרבה שהמלחמה העיקשת הזאת שלו בעברייני התנועה היא ניסיון לעשות את כבישינו בטוחים יותר היא לא איזו פוזה תקשורתית, היא לא גחמה לצורך מפלגתי, אלא היא מחויבות אמיתית, מופת לנבחר ציבור, חבר הכנסת גלעד ארדן. גלעד ארדן: תודה רבה. ברוכים הבאים. אני שמח לברך אתכם לרגל השתתפותכם ביום המחויבות הלאומית לבטיחות בדרכים. אני מאוד מאוד שמח וגאה על קיומו של היום הזה. נאבקתי קשות וזכיתי באמת לסיוע גם של ממשלת ישראל ובמיוחד של השר יעקב אדרי שהוא ראש ועדת השרים לסמלים וטקסים שעזר להעביר החלטה בממשלת ישראל שבעצם קובעת שמדינת ישראל חייבת לקיים במערכות השלטוניות שלה פעם בשנה יום כזה, בו כל גורמי השלטון והמדינה נותנים דין וחשבון לציבור ואומרים לו מהי תמונת המצב העדכנית במאבק בתאונות הדרכים, מה עשינו בשנה האחרונה ומה אנחנו מתכוונים לעשות בשנה הבאה עלינו לטובה. הכל מתוך ההבנה של כולנו, וכפי שאמר את זה נכון רב-אלוף במילואים, שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז, שהמלחמה בתאונות הדרכים היא לא פחותה ולא פחות חשובה מהמאבק בטרור. תמיד אני חוזר על המספר הזה, למרות שהוא נדוש, שבתאונות הדרכים נהרגו ונפצעו מאז קום מדינת ישראל יותר אזרחים מאשר בכל מלחמות ישראל ובכל פיגועי הטרור שלצערנו התרחשו במדינת ישראל. לכן אני קודם כל רוצה לברך אתכם על השתתפותכם ביום החשוב הזה. אני מאמין שהיום הזה רק ילך ויצבור תאוצה ותהודה משנה לשנה. אני רוצה לברך את המנחה שלנו עד כה – עוד מעט הוא ייאלץ ללכת כי יש לו התחייבויות נוספות – את ידידנו איש הטלוויזיה חיים הכט. אני מבקש מחיאות כפיים. במסגרת התפקיד חלק כאן שבחים לכולנו, אבל אני רוצה שתדעו שהוא היה אחד האנשים שהשפיעו עליי בכלל וגרמו לי להגיע למאבק הזה. לא החשבתי את עצמי מאז שהייתי בחור צעיר כאיזשהו נהג זהיר, אז עוד לא רתמו את תנועות הנוער כמו שהשכיל לעשות עתה שר התחבורה כשלקח את הנוער הטוב ביותר שלנו כדי להוביל את דגל המאבק בנושא הזה. אחד הדברים שהיה הטריגר המרכזי שלי לעסוק בעניין הייתה סדרת התוכניות והתחקירים שחיים הכט העלה בבמה המרכזית היום, התקשורתית של מדינת ישראל, בערוץ 2, סדרת התוכניות שלו "רשיון להרוג" שאני חושב שהיא אחת הסיבות המרכזיות למהפך התודעתי שחל בקרב מקבלי ההחלטות וגם בקרב האזרחים בכל מה שקשור למאבק בתאונות הדרכים. אני באמת רוצה להודות לך מעומק הלב על כך, ידידי חיים הכט. אני רוצה לברך את נבחרי הציבור שנמצאים אתנו כאן, את שר התחבורה והבטיחות בדרכים שכבר שבחתי אותו מעל הרבה במות אבל תמיד אני חייב לומר שהוא הפתיע את כולנו. תמיד אמרו שהוא איש צבא, איש ביטחון, ובתפקיד הראשון שהוא עשה כשר במשרד שנקרא משרד אזרחי הוא הוכיח את רמת המסירות והמחויבות וכאשר יש לך את זה, זה לא משנה איזה נושא מוטל על כתפיך והוא באמת יום יום עושה כל שהוא יכול כדי לשפר ולהציל את חייהם של אזרחי המדינה המשתמשים בדרכים. אני רוצה להודות על הסיוע בארגון היום הזה ובקידומו לרשות הלאומית החדשה לבטיחות בדרכים ולמנהל ההקמה שלה בפועל, ליאור כרמל, על העבודה הברוכה שהוא עשה בהקמת הרשות. אני כמובן מברך גם את המנכ"ל החדש, יאיר דורי ומאחל לו הצלחה רבה. אני מברך ומודה מקרב לב לעמותת אור ירוק ולנשיאה, מר אבי נאור, על כל הפעילות האדירה ורבת השנים שגם לה היה חלק משמעותי בדחיפת אישי הציבור לעסוק בנושא הזה. הכנס השנתי שלכם לדעתי ייזכר כאחד מאבני הדרך במאבק בתאונות הדרכים, בתקווה שהמאבק הזה ייחשב כהצלחה בעתיד. אני רוצה להודות לחברי הכנסת אבשלום וילן ורונית תירוש, שניהם מחברי הכנסת הפעילים במיוחד. לצערי עדיין אין מספיק חברי כנסת שמחויבים לנושא הזה, אבל שניהם נותנים דוגמה בולטת במחויבות שלהם לנושא, בפעילות שלהם למענו, וכמו שחיים הכט אמר, אין כאן עניין מפלגתי, אין כאן מחלוקת פוליטית אלא כולנו רוצים להשיג את המרב. כמובן אני רוצה להודות לכל ארגוני המתנדבים שנמצאים כאן, אנשים באדום, מתונה – אני מצטער אם אני שוכח מישהו – ולארגונים הוולנטריים שמסייעים לנו כל יום כאשר חלק מהם הם אנשים שחוו על בשרם את הטרגדיה האישית של תאונת דרכים, הם או בני משפחתם לצערנו, והם האנשים שמבינים לצערנו ולצערם יותר מכל מה הנזק הנורא שגורמות תאונות הדרכים. שוב אני מודה לכם על פעילותכם בנושא הזה. אני אשתדל לא להאריך, להיות קצר ותמציתי ולומר את הדברים שאני מרגיש ושאני רוצה לחלוק אותם אתכם. כל פעם לאחר שמתרחשת תאונת דרכים קשה במדינת ישראל, בדרך כלל, אלא אם כן אלו אנשי תקשורת שמחויבים לנושא הזה בשוטף, כל התקשורת מתעוררת - חיים הכט נתן שיעור מה כנראה יוצג מחר מכל היום הזה, ואני מקווה שיוצגו עוד כמה דברים חוץ מהעיכוב של סבלימינל – ובדרך כלל אחרי תאונה קשה בה יש איזושהי טרגדיה שמשפחה שלמה נמחקת, מתעוררים שני מחנות אבל מחנה אחד הוא יותר בולט. יש מחנה אחד שאני קורא לו מחנה הגורם האנושי שכולם אומרים שהנהג הישראלי הוא חם מזג, אין לו סבלנות, צריך להעניש אותו בחומרה, איפה הייתם, למה לא הורדתם אותו מהכביש, צריך לשלוח אותו לכלא, צריך לשלול לו את הרשיון, ויש את המחנה השני שאני קורא לו מחנה המדינה האשמה שלא משנה מה יקרה, תמיד יאמרו למקבלי ההחלטות, לחברי הכנסת, לשרים, שלפני שאתם באים ומענישים את הציבור וגוזרים עליו גזרות, קודם כל תדאגו שהתשתיות יהיו ברמה מתקדמת, שיהיו למדינה גדרות הפרדה, שבמערכת החינוך כל תלמיד יעבור בחינת בגרות בנושא, קודם תדאגו לעצמכם ואחר כך תבואו בדרישות לציבור. אני חייב לומר לכם שכמו בהרבה מאוד ויכוחים, אני חושב שכל מי שנמצא כאן ומכיר את הנושא קצת יותר מהעיסוק השטחי שקורה רק לאחר תאונה יודע שהאמת מצויה בשני המחנות כאחד. כל עוד ימשיכו להיות אנשים שנוסעים באור אדום, כל עוד ימשיכו להיות עשרות אלפי נהגים במדינת ישראל שנוהגים בפסילת רשיון, לא תהיה ברירה לחברי הכנסת אלא להמשיך ולקדם חוקים שיעבירו מסר ברור לאותם אנשים, שעבירות תנועה חמורות הן לא פחות מאשר כל פשע אחר ואולי הן יותר חמורות כי הן יכולות לגרום גם לאובדן חיי אדם. אלו לא רק עבירות רכוש. יחד עם זאת, אין ספק שאף אדם לא קם בבוקר ואומר לעצמו שהיום בא לו לבצע תאונת דרכים. אנחנו כחברי כנסת וכמקבלי החלטות מבינים שהתפקיד שלנו הוא לגרום לכך שחוץ מהגורם האנושי שמאחורי ההגה, גם הגורם שהוא לפעמים לא אנושי אבל לרוב הוא משתדל להיות אנושי, שיושב ליד הגה השלטון, יוודא שכאשר אנשים יוצאים בבוקר מהבית, הם עולים על הרכב אחרי שהם קיבלו את ההכשרה המקצועית הטובה ביותר, אחרי שעשינו את כל ההסברה כדי שהם יהיו מודעים לכל הסכנות שנשקפות להם בדרך, אחרי שאם הם ביצעו בגלל עייפות או בגלל טעות אנוש איזושהי טעות בדרך או טעות בנהיגתם, לא מגיע להם גזר דין מוות וצריך שהתשתיות יהיו באמת הטובות ביותר, שתהיינה גדרות הפרדה סלחניות, שיהיו תשתיות שיסייעו לתקן את הטעויות האלו, אבל אי אפשר אף פעם לומר שצריך רק לעשות דבר אחד ולא לעשות את הדבר השני. אמנם אני מדבר היום בפני הרבה אזרחים שהם פעילים בנושא הזה, אבל אני באתי לכאן לדבר אל עצמנו, אל חברי הכנסת, כי הדבר שלטעמי הוא החסר ביותר בנושא של המאבק בתאונות הדרכים היא המנהיגות. נשיא צרפת הנבחר סרקוזי, בחודש הראשון לכהונתו, ההתבטאות הקיצונית הראשונה שהוא התבטא בעקבות עלייה במספר תאונות הדרכים, הייתה: לגבי עברייני תנועה סדרתיים שגרמו לתאונת דרכים, אני אעשה כנשיא צרפת הנבחר כל שביכולתי כדי שהם לא יקבלו חנינה. זה נכון שבמדינת ישראל הטלנו אחריות על שר התחבורה והבטיחות בדרכים והוא אמר את הדברים קודם גם בוועדה והסכמתי עם כל מילה בדבריו. הוא אמר שהמאבק בתאונות הדרכים הוא העסק הפרטי לכאורה של שר התחבורה והבטיחות בדכים ואין התייצבות ברורה והצבה של הנושא כיעד לאומי של ראש-הממשלה, של כל השרים, של כל חברי הכנסת שאנחנו דורשים מהם לראות עיסוק בנושא. בואו ננסה להיזכר כמה פעמים שמעתם שרים, חוץ משר התחבורה, או את ראש הממשלה שמתבטאים בנושא הזה של המאבק בתאונות הדרכים, שמגיעים לישיבות בכנסת או לישיבות של ועדת השרים בנושא הזה, שנותנים ראיונות לתקשורת בעניינים האלו. כל עוד רמת המחויבות שלנו תהיה כל כך נמוכה ויהיו רק בודדים שנושאים את המאבק הזה, ברור שמערכת החינוך תוכל להמשיך ולהתחמק מקיבוע נושא הבטיחות בדרכים כנושא חובה בבחינות הבגרות, ברור שמשרד האוצר כאשר הוא נדרש לקצץ בתקציב, הוא קודם כל פונה לתקציבי כאילו מיליארדים למרות שאנחנו מדברים על פיגור של עשרות שנים בתשתיות של המדינה, אבל הוא פונה לתקציבים האלה כי זה קל ונוח לו וזה לא נושא חברתי שבאים להפגין נגדו. כולכם הרי יודעים ש-500 ההרוגים של השנה הבאה עוד לא יודעים שהם עומדים להיהרג וגם המשפחות שלהם עוד לא יודעות זאת ולכן הם לא מגיעים להפגין מול משרד ראש-הממשלה. מי שיכול לשמש להם לפה, אלה רק אנחנו, חברי הכנסת, השרים ובראש ובראשונה ראש-הממשלה, ואני לא עושה בעניין הזה הבחנה בין ראש-הממשלה הזה לבין ראשי ממשלות קודמים כי אף אחד מהם עדיין לא הניף את הדגל הזה. אני רוצה לקוות ולאחל שבעקבות היום הזה רמת המודעות, גם של הציבור, תעלה והזהירות שלו תגבר אבל קודם כל שרמת המודעות של נבחרי הציבור, של ראש-הממשלה ושל הממשלה לאחריות שלהם לנושא הזה תגבר והם ימלאו את חובתם כלפי הציבור. תודה רבה. סעו בזהירות. בהצלחה. אהרן לפידות: תודה רבה לחבר הכנסת גלעד ארדן. להבדיל מחיים הכט שעמד כאן לפניי, אני צריך להציג את עצמי. אני אהרן לפידות ואני משמש כדובר עמותת אור ירוק. אני אשתדל להעביר את המשך האירוע כך שיהיה גם מעניין וגם נעים. המרכיב הבא באירוע היום הוא בעצם המרכיב שאולי הוא החשוב ביותר. אנחנו עומדים להציג ולחתום כאן על אמנה בין הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ומועצת תנועות הנוער כאשר הרעיון הוא שתנועות הנוער מתגייסות ומחויבות למאבק בתאונות הדרכים. תנועות הנוער תבצענה פעילות פנימה אל תוך התנועות וגם פעילות החוצה אל הקהילה, כך שהנוער ישמש שגרירים של רצון טוב וכאלה שישמרו על הבטיחות בדרכים בסביבתם ובקהילה כולה. אני אקריא לכם את משימות תנועות הנוער כפי שהן מופיעות באמנה שהיא מאוד ארוכה. לא נייגע אתכם בכל פרטי האמנה, אבל משימות תנועות הנוער ראויות להישמע. - תנועות הנוער יפתחו מערך הדרכה וארגון בנושא הבטיחות בדרכים ויתאימו אותו לכל שכבת גיל בתנועה. - תנועות הנוער יפתחו אופני פעילות בטוחים בישוב ויטמיעו אותם באופני הפעילות של הסניפים השונים. - תנועות הנוער יפעלו בנושא הבטיחות בדרכים בפריסה ארצית ובקרב כל מגזרי האוכלוסייה. - תנועות הנוער יעבירו לרשות אחת לשנה תוכנית עבודה של כל תנועה בנושא בטיחות בדרכים. - תנועות הנוער ישתמשו במשאבי הרשות לטובת הבטיחות בדרכים בלבד. - מועצת תנועות הנוער תרכז את עבודת המטה ותחליט על קריטריונים לחלוקת המשאבים באישור הרשות. - תנועות הנוער מתחייבות לדווח על תוצאות הפעילות ולהציגן בפני הרשות. על האמנה הזאת חתומים נציגי כל תנועות הנוער, אבל אנחנו כאן על הבמה נחתים באופן חגיגי ארבעה – את שר התחבורה והבטיחות בדרכים שאול מופז, את חבר הכנסת גלעד ארדן, את מר ליאור כרמל מנהל ההקמה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ואת מר יהודה פרויידיגר, יושב-ראש מועצת תנועות הנוער. עכשיו, אחרי החתימה, זה מחייב את כולם. תודה רבה. אגב, למי שלא מכיר, זאת מירי, עוזרת פרלמנטרית של חבר הכנסת גלעד ארדן והרבה בזכותה מתקיים היום הזה והאירוע הזה. כל הכבוד למירי. הגיע הזמן לאתנחתא קלה ואני מתכבד להזמין לבמה את איציק שמלי שיסביר לנו כמה חסר. קטע מוזיקלי אהרן לפידות: תודה רבה לאיציק שמלי. הוא עוד יחזור בהמשך. כמו שכבר אמר חבר הכנסת גלעד ארדן, אתמול נערך יום עיון בנושא אלכוהול ונהיגה. אני ממליץ לכולכם לקחת את הברושור הקטן הזה בדרככם החוצה, כי הוא בהחלט מכיל מידע ששווה לקרוא אותו ולהבין עד כמה אסור לנהוג אפילו אחרי שתיית טיפה אחת של אלכוהול. אנחנו נשמע שתי טעימות – לא של אלכוהול חס וחלילה – של הרצאות שהיו במוקד יום העיון אתמול. אנחנו נשמע רק קטע מתוך כל אחת מההרצאות ולצורך המצגת הראשונה אני מבקש מדוקטור ציפי לוטן, שהיא המדענית הראשית של אור ירוק, לעלות לבמה. ציפי לוטן: שלום לכולם. תודה שבאתם. כמו שנאמר, אני אדבר בקצרה על מה עושים בעולם כדי לטפל בנושא של נהיגה לאחר שתייה וכבר אומר לכם שהמסר הוא שיש היום בעיה של נהיגה לאחר שתייה במדינת ישראל, ואנחנו כבר לא יכולים יותר ליהנות מהמיתוס של אצלנו לא שותים ואני אראה מה עושים בעולם. מה שעושים בעולם, אנחנו יכולים ליישם כאן בארץ מחר בבוקר. כלומר, אין כאן שום מדע מסובך, אין כאן שום מערכות גדולות שצריך לבנות אלא את הכל אפשר לעשות ולעשות מחר בבוקר. אני לא אדבר עתה על ישראל אלא על ארצות העולם. בעולם – ואין כאן תגלית מאוד גדולה – עושים אכיפה והסברה. אכיפה עם כל המערכות התומכות, ואני אראה את זה, הסברה בכל המערכים הרלוונטיים ובעיקר עושים את זה בצורה מתואמת. זאת אומרת, לא עושים אכיפה בלי לעשות הסברה על למה אוכפים ואיך אוכפים, לא עושים הסברה בלי לעשות אכיפה. רק במקומות בהם הצליחו לעשות את זה בצורה מתואמת, הגיעו לתוצאות טובות כאשר ההסברה היא גם הסברה למה, את מהות התופעה, למה זה בכלל מסוכן לנהוג ולשתות. גם הסברה על עצם קיום האכיפה. כלומר, לומר שיש אכיפה, זה מעצים אותה בהרבה, מה המשמעויות של להיתפס, וגם כמובן הסברה שמנסה להוקיע את התופעה ולגרום לכך שהיא לא תהיה מקובלת חברתית. כאן אתם רואים דוגמה אחת מאוסטרליה, שם פשוט מספרים על ה-RBT שאלה הן בדיקות אלכוהול אקראיות. מותר לנו, אנחנו יכולים ואנחנו בארץ עושים את זה – ותכף נדבר גם על כמויות – אבל פשוט מספרים לציבור שעושים את זה, מה תהיה המשמעות של זה אם תיתפס ולכן תהיה מודע לזה. דוגמאות ממדינת ויקטוריה באוסטרליה. כך נראה הגרף של הרוגים במדינת ויקטוריה מ-1970 ועד היום. כמו שאתם רואים, יש ירידה משמעותית מאוד. מדינת ויקטוריה היא מדינה עם חמישה מיליון תושבים, היא התחילה לפני 30 שנים עם למעלה מ-1,000 הרוגים והיום נמצאת בסדר גודל של קצת יותר מ-300. בפירוש יש מה ללמוד מהם ואתם רואים את מגמת הירידה הברורה. יש פה כל מיני מדרגות בגרף הזה, וכאשר מנסים לשייך את זה לפעילויות שלהם, הפעילויות שקשורות לטיפול בנהיגה תחת השפעת אלכוהול התחילו בשנת 1977 עת חוקקו את החוק שמאפשר להם לעשות בדיקות אלכוהול אקראיות. אנחנו חוקקנו את החוק הזה לפני שנה וזה אומר שאנחנו בפיגור של 30 שנים. ב-1990 הם העצימו את הדרך בה הם מבצעים את הבדיקות, ואני אדבר על זה עם "בוס ואסז", ואני תכף אראה מה זה, וכמובן שליוו את כל פעילות האכיפה הזאת בהסברה. איך הם עושים בדיקות אלכוהול אקראיות. דבר ראשון, הם מודיעים על זה. אחת הדרכים לעשות את זה, ולא היחידה, היא על ידי מחסומים. אנחנו מכירים בארץ מחסומים בהקשרים אחרים אבל בפירוש אפשר לעשות גם מחסומים לבטיחות בדרכים וזה גם צריך להתקבל באהדה עוד הרבה יותר גדולה. זה מציל חיים לפחות אותו הדבר. פשוט מקימים מחסום, כמובן שהכל מתואם ומפוקח, עוצרים את כל המכוניות בנקודת זמן שמחליטים עליה, במקום שמחליטים עליו, וביעילות והיערכות מאוד גדולה פשוט הולכים לכל נהג והוא אפילו לא צריך לצאת מהרכב בדרך כלל ונותנים לו לעשות בדיקת נשיפה פשוטה לנשיפון שהוא לאו דווקא כלי עם תוקף חוקי אבל הוא כן כלי מהיר ויעיל לעשות סינון ראשוני. רק מי שלא עובר את הסינון הראשוני עובר הלאה, עובר למשל לבדיקה של האוטובוסים האלה – "בוס ואסז" שזה אוטובוס משטרתי שבתוכו יש מעבדה קטנה ויעילה שעושה במהירות את הבדיקות החוקיות. מי שלא עובר את הבדיקה הזאת שכבר יש לה כמובן תוקף פלילי, הוא לא ממשיך לנהוג וגם הרכב כבר לא מוצמד אליו. במדינת ויקטוריה באוסטרליה עשו סיכום של מה הם עשרת צעדי האכיפה המשמעותיים שהוכחו כאפקטיביים בשנים האחרונות, ראו ששלושה מתוכם הם סעיפים 2, 3 ו-4 שאתם רואים כאן, נוגעים באמת לנושא של בדיקות אלכוהול. אנחנו נמצאים בשלב של סעיף 2, כאשר מותר לנו לעשות את הבדיקות אבל לא הגענו אפילו לשלב 3 שהוא הגעה למסה משמעותית של בדיקות אלכוהול אקראיות. המסה המשמעותית היא בעצם הדבר החשוב ביותר כי רק אם נעשה הרבה בדיקות, כמו שעשו שם, ההסתברות של כל הנהגים להיתפס תיחשב כגבוהה וזה כמובן ישפיע על ההתנהגות שלהם. הצעד העשירי כאן נוגע לבדיקות סמים שכמובן אנחנו גם שם צריכים לזכור לא להזניח את התופעה הזאת ויש גם כמובן אינטראקציות בין אלכוהול וסמים. תסתכלו על הצבעים שבשקף הזה ואני אומר מה אומרים הצבעים כי יש להם משמעות מאוד מאוד גדולה. לפני הצבעים אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לששת הלוגואים שמופיעים בתחתית השקף הזה ואלה הם ששת הגופים במדינת ויקטוריה באוסטרליה שחתומים על מה שאנחנו רואים כאן. מה שאנחנו רואים כאן זה את תוכנית הבטיחות של מדינת ויקטוריה לחצי השנה הנוכחית, מיולי עד דצמבר 2007. מה שאנחנו רואים זה שבכל שורה יש את סוג הפעילות שהיא אכיפה, הסברה, פעילות ברמת הרשות המקומית ולפי הצבעים אנחנו יכולים לראות באיזה נושא הם מתמקדים ואיך זה מתוכנן, מתואם וכמובן גם מפוקח ונמדד. הפעילות שקשורה לנהיגה תחת השפעת אלכוהול מסומנת כאן בצהוב. כמו שאתם רואים, זה מסודר לפי ABC, כאשר A הוא הצהוב, ואני יכולה לומר לכם כאינפורמציה כללית כדי שתראו שבאמת הכל מתואם ש-B זה מהירות, C זה עייפות, D זה נהגים צעירים, E זה נהגים מבוגרים, F זה אופנועים, G זה הולכי רגל, H זה אופניים. בקיצור, קיבלתם את ההרגשה שכל הנושאים מטופלים והם מטופלים בתיאום על ידי כל הגופים שחתומים כאן שהם גם המשטרה, גם הרשות או המקביל לרשות, גם המקביל למע"צ, גם משרד המשפטים וכל הגופים הוולנטריים. אם כן, יש תוצאות. זה לא מספיק רק לעשות פעילות אלא כמובן שהיא גם נמדדת ונחקרת ובאמת רואים ירידה מאוד משמעותית כאשר כאן רואים את 20 השנים האחרונות ורואים את אחוז ההרוגים בתאונות שיש בהן גם גורם של אלכוהול. לגבי קנדה. בקנדה יש יעדים. קשה מאוד לעשות תוכנית אם לא יודעים מה רוצים להשיג. יש יעדים והיעדים מוגדרים באחוזים והם מדידים. יש מדד בסיס ויחסית למדד הבסיס הזה הם מגדירים שני יעדים כאשר האחד הוא להוריד את מספר ההרוגים ב-40 אחוזים והשני הוא להוריד את מספר הנהגים שמבצעים עבירות שקשורות במקרה הזה לאלכוהול ב-20 אחוזים. בקנדה יש אסטרטגיה שהיא מוגדרת עד שנת 2010. זאת אסטרטגיה שהוכרזה כבר בשנת 2001 אבל היא כל הזמן נבדקת ומעודכנת. יש אסטרטגיה לטיפול בכל הנושא של נהיגה תחת השפעה ותחת השפעה זה כולל גם אלכוהול וגם סמים. האסטרטגיה הזאת גם קובעת תוכנית, גם קובעת אחריות וגם מפקחת על הביצוע. למשל בנושא של הגדרת אוכלוסיות יעד, וכמובן שצריך להיות טיפול ייעודי לכל אחת מהן, מוגדרות כאן ארבע אוכלוסיות יעד שהן גם נהגים שמועדים לשתות, כאלה שכבר נתפסו, נהגים חדשים צעירים, כאלה ששותים מדי פעם, ואפילו – הנקודה האחרונה שגם היא חשובה – נהגים שפעם אחת רק עברו עבירת אלכוהול. כלומר, עדיין הם לא נהגים מועדים אבל הם נהגים שכבר הוכיחו שיש להם בעיה. יש יעדי משנה שקשורים גם לחינוך, גם לשיטור, גם למערכת המשפט והמעקב, והכי חשוב זה אולי מה שמופיע למטה. דיבר כאן קודם חבר הכנסת גלעד ארדן על ניהול. אי אפשר לעשות את הדברים האלה אם הם נעשים בצורה נקודתית מדי פעם ותלויים ברצון טוב ונסיבות מסוימות שמאפשרות לעשות פעילות כזאת או אחרת. יש מינהלת שמפקחת על התוכנית ומוודאת שהיא מתבצעת ודואגת גם לתיאום ולשיתופי הפעולה, שזאת אולי הנקודה הכי בעייתית. לגבי אנגליה. אנגליה היא מדינה שמובילה בכלל בתחום של בטיחות בדרכים. באלכוהול היא דווקא נמצאת עם חוקים פחות טובים משלנו. רמת האלכוהול המותרת שם היא נקודה 08 ואצלנו זה נקודה 05. גם בנתונים האלה הם עושים הכי טוב שהם יכולים. אחד הדברים המשמעותיים זאת באמת הסברה, לספר לנהגים בצורה שתתחבר אליהם, בצורה הכי טובה, כמה יעלה להם המשקה הבא. זאת דוגמה לפרסום. המשקה הבא יכול לעלות לך ברשיון הנהיגה שלך, הוא יכול לעלות לך בעבודה שלך, הוא יכול לעלות לך ב-5,000 פאונד. זה הקנס שיכול לקבל נהג שנתפס נוהג ושותה. האם כוס הבירה הבאה שווה לו את המחיר הזה? כמובן שהאכיפה נעשית בשיתוף עם ההסברה וזה אולי הגרף הכי חשוב בכלל בנושא של נהיגה בהשפעת אלכוהול בהקשרים של אכיפה אבל במהות של ההצלחה האנגלית. בגרף הכחול אנחנו רואים את כמות בדיקות האלכוהול שמתבצעות באנגליה ב-20 השנים האחרונות. אנחנו רואים שהם התחילו מכלום והעלו את זה, אחר כך יש איזו התמתנות ועכשיו הם שוב בעלייה. מה שמעניין לראות, כשמסתכלים על הגרף הזה לעומת הגרף האדום – והגרף האדום מראה כמה אחוזים תפסו - רואים יחס הפוך. זאת אומרת, ככל שבודקים יותר, תופסים פחות. זה לא בגלל שהבדיקות לא טובות, להפך, יש יותר בדיקות, אלא בגלל שההרתעה גדלה ולכן גם מהות התופעה פוחתת. ההוכחה לזה, כאשר משווים את אותו גרף כחול של מספר הבדיקות למספר ההרוגים בתאונות הדרכים ושוב רואים בדיוק את אותו יחס הפוך. ככל שבודקים יותר, התופעה קטנה ולכן גם מספר ההרוגים קטן בהתאמה ואת היחס ההפוך הזה אנחנו רואים בכל המדינות שעושות את בדיקות האלכוהול כשהן מגיעות כבר למסה הקריטית של הבדיקות. יש הרבה מה לומר על איך עושים הסברה לנהיגה תחת השפעת אלכוהול. יש הרבה דוגמאות שנותנות תיאורים גרפיים של מה יקרה, איך נראית ההיפגעות. אחד הקווים שאימץ משרד התחבורה הבריטי הוא דווקא קו הרבה יותר ריאלי שכלתני. זאת אומרת, אתה לא חשוב שאתה תיהרג בתאונה - כמו שנאמר כאן. אף אחד לא יכול להתחבר לזה, בטח לא במודע, אבל גם בבחינת לי זה לא יקרה – אבל אם האכיפה נעשית כמו שצריך, אפשר להתחבר לזה שיכול להיות שאני אתפס והמשמעות של ההיתפסות. משמאל אומרים שאתה לא חושב שתהרוג מישהו אבל תחשוב על שישה חודשים בבית הסוהר, ומימין אומרים שאתה לא חושב שתהרוג מישהו, תחשוב על קנס של 5,000 פאונד. אולי לזה קל יותר להתחבר ולהתנהג בהתאם. אני אסקור בקצרה אמצעים טכנולוגיים שיש היום לטיפול בתופעה הזאת. באופן כללי המכונית העתידית לא תרשה לנהגים לנהוג שיכורים והיא תבדוק אותם כל הזמן. חלק גדול מהטכנולוגיה הזאת כבר קיים ומיושם. המערכות שנבדקו כבר והן מיושמות במדינות רבות זה מה שנקרא נעילת אלכוהול. זה מכשיר שמותקן ברכב ודורש מהנהג לבצע נשיפה, בדיקת נשיפה, לפני שהוא מתניע את הרכב. רק אם בדיקת הנשיפה יוצאת שלילית, הרכב יכול להיות מותנע. זה מיושם בדרך כלל במקרים של עבריינים חוזרים. זאת אומרת, מישהו שכחלק מהענישה שלו וכחלק מהתנאי לקבל מחדש את רשיון הנהיגה שלו צריך להתקין את זה לתקופה מסוימת והעלות כמובן נופלת עליו. המדינות שם זה מיושם, כאן מופיעות שלוש שכבר קרוב ל-10 שנים עושות עם זה פעילות די גדולה גם בהקשר של עבריינים חוזרים כתנאי לקבלת רשיון הנהיגה שלהם מחדש וגם בהקשר של נהגים מקצועיים וציי רכב. זאת אומרת, בשוודיה, אם יצא לכם לנסוע במונית, יכול מאוד להיות שלפני שנהג המונית יוכל להתחיל את הנסיעה, לאפס את המונה, הוא יצטרך לנשוף לתוך הנשיפון. יש מכשירים שהמשטרה משתמשת בהם לזיהוי ראשוני, כמו סנסורים שמורכבים על הפנס המשטרתי וכאשר הם ניגשים לרכב הם יכולים לזהות אדי אלכוהול, צמידים שמולבשים על היד או על הרגל וגם הם מזהים קיום של אלכוהול, יש נשיפונים למיניהם, חד-פעמיים ורב-פעמיים כמו מכונות שמותקנות בפאבים. לסיכום אני חוזרת ואומרת שבעולם עושים אכיפה והסברה. גם האכיפה וגם ההסברה מלווים במערכות התומכות של חקיקה, ענישה, חינוך ושיקום. כל זה מלווה במחקר, במעקב ובתצפיות כמובן. המטרה הסופית היא להגיע למצב שהנהיגה לאחר שתייה תהיה נורמה חברתית לא מקובלת. אהרן לפידות: תודה רבה לדוקטור ציפי לוטן. אני מתכבד להציג קטע מרגש מאוד, קטע מתוך הצגת תיאטרון "אתגר", זוכת תיאטרון נטו בשנת 2005, הצגה בשם "גילי". אני מתכבד להזמין לבמה את שרית וינו-אלעד שתבצע את הקטע. הצגה אהרן לפידות: תודה לשרית וינו-אלעד. קשה לחזור למציאות אחרי הקטע המצמרר הזה. עין יבשה לא נותרה באולם. בכל זאת אנחנו צריכים לחזור לסדר היום. בסדר היום יש לנו עוד קטע. אני מתכבד להזמין את פרופסור דוד שנער שהוא המדען הראשי של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, פונקציה חדשה ומאוד מבורכת, לתת לנו מצגת על אלכוהול במדינת ישראל. דוד שנער: שלום לכולם. פעם ראשונה בחיים שלי, והם כבר לא קצרים כל כך, שהוצגתי בתור קטע ואני לא חושב שאני אעמוד בציפיות של קטע. זה לא קשה לבוא ולתת הרצאה על המצב של אלכוהול ונהיגה בישראל אחרי קטע ששמענו עכשיו אלא לדעתי זה בלתי אפשרי. לכן אני עומד לדלג כמעט על כל השקפים שהכנתי ואדבר ברמה מעט יותר אישית. בבית הספר תוכלו לקבל הרצאות כאלה בשפע כי חינוך לבטיחות הוא היום חובה בבתי ספר רבים. אני יודע שאתם מתים משעמום בשיעורים האלה, הם נתפסים כלא חשובים וכלא רלוונטיים – אני יודע את זה כי יש לי בן ובת שעברו את זה – ואני לא רוצה להיות כעת במצב הזה. כל הפונקציה הזו של מדען ראשי ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים אומרת שאנחנו חושבים שבטיחות בדרכים ומדע אלה שני דברים שיכולים להתחבר אחד לשני. זה אומר שבטיחות בנהיגה זה לא משהו שהוא מוקנה לנו מלידה וזה אומר שלהתמודד עם תאונות דרכים זה דבר אפשרי בכלים מדעיים. כלומר, כל הפעילויות שאנחנו צריכים לעשות הן פעילויות מבוססות ידע. תאונת דרכים, למרות ההגדרה כאילו זאת תאונה – ואגב, בהרבה מקומות בעולם כבר לא קוראים לתאונה תאונה אלא מפגעים או פגיעות – זה לא דין שמים. ההוא שלמעלה אומר מילה שבעברית נקראת "שיט", פספסתי, אבל זה לא משחק ומישהו נותן את הדין ולפני שנותנים את הדין אפשר למנוע את זה. התפקיד של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים הוא באמת לנסות למנוע את זה עד כמה שאפשר. מה המצב במדינת ישראל. לא חשוב מה הגרף הזה מראה בציר ה-X שלו ובציר ה-Y שלו אלא מה שחשוב הוא שתסתכלו על הקו. הקו הזה אומר איפה נמצאות מדינות שונות בעולם מבחינת רמת הבטיחות. כל הנקודות מעל הקו אומרות שנקודה שמסמנת מדינה מתחת הקו, במצב טוב מהצפוי יחסית לאיזה שהם קריטריונים. כל נקודה מתחת לקו במצב טוב, נקודה מעל הקו במצב רע. כמובן שהעולם לא כל כך מעניין אותנו אלא כאשר אנחנו טסים אליו, ומה שמעניין אותנו זה איפה אנחנו נמצאים. כאן נמצאת מדינת ישראל והיא פחות או יותר על הקו. זה אומר שאנחנו לא מצטיינים ואנחנו לא מובילים אלא אנחנו פחות או יותר איפה שניתן היה לצפות. זה לא אומר שהכל טוב כי כל המדינות כל הזמן מתקדמות. התפקיד שלנו הוא להתקדם לפחות יחד עם המדינות האחרות. לכן אנחנו מוכרחים מידע. הדבר שהכי חסר במדינת ישראל נכון להיום זה מידע על מצב הבטיחות בדרכים באספקטים שונים, כאשר אחד מהם, הקריטי ביניהם, זה המצב של אלכוהול. יש הרבה גורמי אנוש שיש להם חשיבות גדולה בגרימת תאונות דרכים גם בארץ וגם בעולם. אלכוהול וסמים מוכר ברוב מדינות המערב כגורם מספר אחד בתאונות הדרכים, בעיקר אלכוהול. ככל שמדינה בודקת את עצמה יותר טוב, היא מגלה שהבעיה הרבה יותר חמורה מאשר היא הייתה ובמובן זה אנחנו לא חריגים. עד לפני שנתיים לא בדקנו את התופעה וחיינו באשליה שהבעיה לא קיימת, אבל מאז, ככל שאנחנו בודקים אותה יותר טוב, אנחנו מגלים שאלכוהול מעורב ביותר ויותר תאונות וביותר ויותר תאונות קטלניות. עד כמה שנראה לכם שאנחנו תלושים מהמציאות, אנחנו תלושים בהופעה שלנו עם העניבה, אנחנו תלושים בגיל שלנו, אבל דבר אחד למדנו לאחרונה והוא שבאמת אנחנו מנותקים מהמציאות שלכם. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים עשתה סקר ושאלה נהגים צעירים על הרגלי השתייה והנהיגה שלהם. התברר שקרוב למחצית מהנהגים מדי פעם או לעתים קרובות אפילו נוהגים אחרי שהם שותים, ואני מדבר רק על אלה שכבר יש להם רשיון. כששאלו הורים של נהגים צעירים, התחושה הייתה שהרוב בכלל לא שותים. נער ונערה צריכים להיות טיפשים כדי לומר להורים שייתנו להם את ההגה ושהם לא ישתו יותר מדי. הם אומרים שהם לא שותים כי הם נוהגים. אם כן, אנחנו יודעים שאתם שותים ואנחנו נותנים לכם את הרכב מתוך ידיעה או מחשבה שאתם לא שותים. הקטע שעכשיו שמענו על מה שקרה, ההשפעה שלו על ההתנהגות שלכם, עד כמה שידוע לנו ממחקרים, שווה לאפס. אנחנו מביאים בחורים ובחורות צעירים וצעירות לבתי חולים כדי שיראו אנשים שנפגעו בתאונות דרכים, אנשים שדומים לכם בקבוצת הגיל וכולם יוצאים מזועזעים וכולם שוכחים את הכל ברגע שהם נכנסים למכונית לנהוג. לא מצאנו את הדרך להחזיק את התחושה שעכשיו אתם קיבלתם – ואני מוכרח לומר לכם שלי עמדו דמעות בכמה נקודות – כאשר אתם מאחורי ההגה וגם כאשר אנחנו מאחורי ההגה. לא מצאנו את הדרך. כן מצאנו דרך אחת והיא לדאוג שתפחדו. אתם לא מפחדים מאובדן חיים, אתם לא מפחדים מהנכות, ורובנו לא חיים בתחושה שעוד מעט יקרה לנו משהו, אבל רובנו מפחדים מהשוטר. אני עובד הרבה עם שוטרים ואני מרגיש מאוד נוח עם שוטרים, אבל כשאני על הכביש, אני לא אוהב שוטרים לידי ואז אני מפחד משוטר, וזאת תכונה שאופיינית לכולנו. כמו שאמרה דוקטור ציפי לוטן, כאשר יש אכיפה ואנחנו מודעים לאכיפה, אנחנו מתנהגים אחרת. הכוונה של הרשות, במקביל לאיסוף הידע וחיפוש שיטות יעילות יותר להגברת הבטיחות, היא לממש את הידע שקיים לגבי שיטות שעובדות. הכוונה היא להגביר את האכיפה ולהגביר את המודעות של כולכם לאכיפה. לדאוג שיהיה שיטור ברמה גבוהה יותר באזורי הפאבים. מהמחקרים שלנו אנחנו יודעים שכמחצית מהצעירים שיוצאים מפאבים – בדקנו את זה עם נשיפונים – ונוהגים, נמצאים עם רמת אלכוהול מעל המותר בחוק. אני לא חושב שכדאי להגיע לשאלה האם אני ברמה המותרת או לא. אם אתם שתיתם יותר מכוסית אחת או יותר מפחית בירה – ואני מתכוון לפחית של שליש ולא הפחיות הגדולות – אתם בסיכוי גבוה להיות מעל הרמה המותרת בחוק. הייתי רוצה לחשוב שאיכשהו נשכנע אתכם שזה רעיון לא טוב לשתות ולנהוג ואני מקווה שחלק מזה יעבור ואולי אפילו תצליחו להטמיע את זה בקרב החבר'ה שלכם. במידה שלא, אני רוצה שתדעו שהמדינה הולכת להתייחס לכל הנושא הזה של נהיגה ושתייה בחומרה הכי גדולה שהחוק מקנה לה. תודה רבה. אהרן לפידות: תודה רבה. מי שגילה סבלנות עד עכשיו, יפוצה. אני מתכבד להזמין לבמה את סבלימינל ואת איציק שמלי ויותר מזה אנחנו לא צריכים. קטע מוזיקלי אהרן לפידות: תודה רבה לסבלימינן ולאיציק שמלי שעושים עבודה נהדרת ושהם שגרירים של הבטיחות בדרכים בכל מקום בארץ. תודה רבה לכולכם. סעו הביתה בזהירות רבה. הישיבה ננעלה בשעה 13:30