פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 281
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
שהתקיימה ביום שני ג' חשוון התשס"ח (15 באוקטובר 2007) בשעה 11:40
סדר היום: שביתה במוסדות העל יסודיים.
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל מלכיאור – היו"ר
זבולון אורלב
זאב אלקין
משה גפני
שמואל הלפרט
יואל חסון
אלכס מילר
מרינה סולודקין
סילבן שלום
רונית תירוש
מוזמנים:
מנחם כהן – סמנכ"ל ומנהל מִנהל כוח אדם, תיאום ובקרה, משרד החינוך
עו"ד דורית מורג – יועצת משפטית, משרד החינוך
לאה רוזנברג – סמנכ"ל, משרד החינוך
אורית ריזל – מנהלת תחום תקצוב, משרד החינוך
מירי ונד – מנהלת גף מוסדות חינוך בחינוך העל-יסודי, משרד החינוך
רונית שרביט – האגף לחינוך על-יסודי, משרד החינוך
מכיל צדוק – דוברות משרד החינוך
פנינה בן-שלום – דוברות משרד החינוך
ליטל אפל – יועצת שרת החינוך, משרד החינוך
עפרה ברטוב – סגנית הממונה על השכר, משרד האוצר
ליעד ברזילי – סגן דובר, משרד האוצר
ד"ר יצחק קדמן – מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד
עדנה רודריג – יועצת לענייני חינוך, מרכז השלטון המקומי
אריק שוע – מנהל המחלקה לשיקום ורווחה בחינוך, עיריית תל-אביב-יפו
רן ארז – יו"ר הנהלת ארגון המורים
יוסי וסרמן – מזכ"ל הסתדרות המורים
גד דיעי – מ"מ מזכ"ל הסתדרות המורים
שגית דואני – דוברת הסתדרות המורים
רוני רימון – יועץ אסטרטגי, הסתדרות המורים
נורית ולנסי – הנהלת ארגון המורים
אבי פסקל – הנהלת ארגון המורים
ענת שור – ייעוץ אסטרטגי, ארגון המורים
אתי בנימין – ארגון הורים ארצי
יהודה סקר – ארגון הורים ארצי
מיכאל פרידברג – מורה
ענת שניידר – מורה, חברת מרכז הסתדרות המורים
תמי חנוני – מורה, חברת מרכז הסתדרות המורים
ניר קטררו – יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית
אוריאל יפרח – נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית
ד"ר גדעון בן דרור – יועץ ועדת החינוך, הכנסת
מנהלת הוועדה: יהודית גידלי
רשמת פרלמנטרית: שרון רפאלי
שביתה במוסדות העל יסודיים
היו”ר מיכאל מלכיאור:
שלום לכולם. אנחנו מתחילים ישיבה חשובה ביותר. אף על פי שעשינו קצת הקדמה לישיבה בישיבה הקודמת ודנו כבר בשעה הראשונה עם שרת החינוך על השביתה, זה לא היה דיון של ממש, אלא רק כדי לקבל תמונת מצב. גם בשבוע שעבר טיפלנו בשביתה.
ועדת החינוך של הכנסת לא יכולה לנהל את המשא ומתן עם ארגוני המורים וגם לא תעשה את זה. זה התפקיד של הממשלה, יש הפרדת רשויות, ואני לא אכנס לפרטים של המשא ומתן, זה לא תפקידנו. יחד עם זה לא רק כמחוקק, אלא כמפקח על עבודת הממשלה, כשאנחנו רואים לנגד עינינו דבר מאוד קשה שקורה בחינוך בישראל, אנחנו גם לא יכולים לשבת ולא לעשות משהו. בדיון שקיימנו בשבוע שעבר קיבלנו החלטה לבקש מארגון המורים לפחות להפסיק את השביתה בשדרות ובעוטף עזה וגם בעוד כמה נושאים, ואני שמח שרן ארז נענה לבקשה, ואכן באותו יום כינס את מי שהוא צריך לכנס וקיבל את ההחלטה שהיה צריך לקבל בנושא הזה.
אנחנו רואים ש-600 אלף תלמידים שכמעט לא למדו בשנה הקודמת בגלל שביתות ועיצומים נמצאים השנה ברחובות היום, ביום החמישי לשביתה. גם אחרי הדברים של שרת החינוך בישיבה הקודמת אני לא מאוד אופטימי באשר להמשך.
אנחנו בוודאי נשמע את הדברים. אני אומר מראש שדעתי היא שהמצב הזה לא יכול להימשך. ראוי היה שראש הממשלה בכבודו ובעצמו יכנס את כל הגורמים יחד ויעשה את מה שצריכים ממילא לעשות בעוד שבוע-שבועיים-חודש-חודשיים עד שייצא עשן לבן כדי שלא ייצא עשן שחור מכל החינוך במדינת ישראל. לפני ההידיינות והכניסה לפרטים אני רוצה לקרוא לראש הממשלה מפה לכנס לאלתר את כל הגורמים ולשבת איתם עד שיימצא פתרון.
המטרה שלי בישיבה היא לקבל סקירה מהגורמים השונים איפה הדברים עומדים. יש הרבה מאוד דברים שעולים מהאמירות שנאמרות משני הצדדים. נמצאים פה כמובן גם נציגי הסתדרות המורים, ואנחנו כמובן נשמע גם אותם, ונשמע גם איך מתקדמת הרפורמה שהוסכמה עם הסתדרות המורים. יש פה גם נציגים של מורים. אני מצטער שלא כל הנציגים שרצו להיכנס לכנסת יכלו להיכנס בגלל תלבושת בלתי הולמת, לפי הגדרת הכנסת. כנראה, למורים לא היה זמן לקרוא את ההידיינות בעיתונים בימים האלו. אני מצטער על-כך, אנחנו לא יכולים להיכנס לזה פה- -
רונית תירוש:
או שאין כסף לחליפות.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
אני יודע כמה עולה חליפה, ג'ינס זה יותר.
אלכס מילר:
היום ג'ינס עולה יותר מחליפה.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
אני מציע לשמוע קודם ממי שמנהל את המשא ומתן מטעם משרד החינוך, מנחם כהן. אחר-כך נשמע את ארגון המורים, את הסתדרות המורים ואת שאר האורחים וחברי הכנסת. יש לנו הרבה מה להגיד, ואנחנו נגיד את זה בכל החומרה.
מנחם כהן:
אנחנו מנהלים משא ומתן במשך חודשים רבים – כמעט שנה וחצי – עם ארגוני המורים: עם הסתדרות המורים ועם ארגון המורים. ישנם 2 מסלולים של משא ומתן: יש משא ומתן על הסכם קיבוצי כפי שיש תמיד בכל המשק. אנחנו עושים הסכם של רפורמה – תוספת ניכרת לשכר המורים וגם שינוי סדר עבודתו של המורה. לשמחתנו, לאחר משא ומתן מתיש, ארוך, עמוק ורציני הסתדרות המורים קיבלה את ההצעה ונחתם אתה הסכם, והיא נכנסה לרפורמה "אופק חדש" שיצא לדרך. אני מקווה לטובת כולנו שהיא תמשיך בהצלחה לרווחת המורים, התלמידים וכולם- -
רונית תירוש:
כמה נכנסו לרפורמה?
היו”ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו דנו על זה שעה שלמה בישיבה הקודמת.
רונית תירוש:
אני רוצה שזה יהיה בפרוטוקול.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
זה נמצא בפרוטוקול.
מנחם כהן:
בשנה הזאת ייכנסו 300 בתי-ספר ולקראת השנה הבאה ייכנסו עוד 700 – 1,000 בתי-ספר במהלך השנתיים הקרובות.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
זה לא מה שרונית שאלה.
רונית תירוש:
אולי יש מי שפתח רק עכשיו את הטלוויזיה.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
לא, כי השרה לא הייתה מוכנה לתת את הנתון. היא שאלה כמה נכנסו לתוך הרפורמה, לא כמה אמורים להיכנס.
מנחם כהן:
במשך 5 שנים למדתי היטב את השאלות של רונית, והיא למדה היטב את התשובות שלי.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
אני מציע לחזור לעניין.
המשא ומתן על הרפורמה נתקע באיזשהו שלב וגם המשא ומתן על ההסכם הקיבוצי לא נשא פרי. ארגון המורים אמר שהוא מעוניין ברפורמה בתנאים מסוימים, הייתה לו הרפורמה המפורסמת "עוז לתמורה", אבל המשא ומתן לא התקדם, לצערנו. בפגישה שהתקיימה ביום שישי לפני כעשרה ימים עם שרת החינוך ועם ארגון המורים ובנוכחותי, הוצע להם להיכנס באופן חלקי לְרפורמה שתוסכם – לא נאמר עדיין איזו – והם יקבלו בתמורת הכניסה החלקית, שכר חלקי. בגדול מדובר על תוספת של 3 שעות שאנחנו הצענו, והם ביקשו תמורה של 15%. אנחנו אמרנו שנשקול את זה, והעלינו שני תנאים: התנאי הראשון הוא תוספת שכר מול תוספת עבודה; התנאי השני הוא שהרפורמה שתיכתב לא תוכל לפרוץ את המסגרת שנקבעה בהסכם שנחתם עם הסתדרות המורים, דהיינו ממוצע של 26% תוספת שכר למורה.
רן ארז שוודאי יציג את עמדתו טוב ממני, אמר באותה ישיבה שהתנאי ההכרחי שלו הוא שכלל המורים יקבלו מיד שכר מסוים. מאז קיימנו עוד כמה ישיבות פורמליות ולא פורמליות. אתמול בישיבה שקיימנו עם עופרה ברטוב, סגנית בכירה לממונה על השכר ועם רן ארז, רן ארז אמר שבכל רפורמה הוא לא מוכן ללמד עוד שעה אחת פרונטלית מול כיתה. הוא אמר שהוא מבין את עניין תוספת השעות, אבל הוא לא מוכן להוסיף שעה פרונטלית בכיתה, תקן אותי אם אני טועה. אתמול הוא ציין שני דברים מאוד בעייתיים, ולכן יש פער ניכר כרגע. התנאי הראשון הוא שבכל רפורמה הוא לא מוכן להוסיף שעה פרונטלית בכיתה; הוא אומר שזאת אכסיומה, שכל מורי העל-יסודיים, דהיינו 42 אלף מורים, למחרת בבוקר חתימת ההסכם יקבלו תוספת של 15, והרפורמה שהוא מוכן לדבר עליה היא רק "עוז לתמורה", שממשלת ישראל כבר דנה בה וקיבלה את החלטתה. לכן לצערנו הרב, המצב מורכב ולא פשוט ולא רואים פריצת דרך בתנאים שהוא הציג. אנחנו מקווים שבעזרת הוועדה נוכל להתקרב.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
תודה רבה. רן, בבקשה.
רן ארז:
כבוד היושב ראש, חברי כנסת, אורחים נכבדים. הישיבה הזאת מאוד חשובה כי היא מאפשרת לנו לנסות להגיע לאותו מכנה משותף של מידע כדי שלא נקבל את המידע מכלי התקשורת או מאחרים. אני מתחיל מאכסיומה אחרת ששכר המורים הוא הנמוך ביותר יחסית לכל המקצועות האקדמיים האחרים. אחרי 4 שנות לימודים באוניברסיטה עם תעודת הוראה מורה מתחיל קריירה אדירה עם 2,800 ₪ ברוטו ותוספת השלמת הכנסה, ואם הוא שרד והגיע לסוף השנה הוא מתקדם בוותק עם עוד 50-70 שקל לחודש ברוטו. כך שאחרי 20 שנה מורה ממוצע בחינוך העל-יסודי בעל תואר ראשון מגיע לשכר של כ-7,000 שקל ברוטו, וכל אחד יודע שזה 5,000-6,000 ₪ נטו. 7,000 שקל ברוטו בעבור כ-200 שעות עבודה בחודש זה כ-35 שקל ברוטו לשעה. כל אחד יודע שעוזרת בית מקבלת 40 שקל נטו, ובייבי-סיטר מקבלת 25 ₪ נטו; אבל מורה אקדמאי אחרי 20 שנה, שכל שיעור הוא נכנס ל-40 תלמידים אחרים ועובד 200 שעות בחודש, שיש לו אחריות לעתיד הילדים ולעתיד המדינה – נותנים לו השכר הכי נמוך בסקטור הציבורי.
אנחנו ניסינו במשך השנתיים האחרונות לתקן את המצב במשא ומתן; אבל לא רק את השכר שלנו שהוא מרכיב חשוב ביותר, כי הוא יכול להיות כוח מגנטי שימשוך אנשים צעירים ואיכותיים להוראה, אלא אנחנו נאבקים על תנאי עבודה בבתי הספר; אנחנו נאבקים על החזרת השעות שקוצצו במשך חמש שנים– 8.5 שעות לקחו מכל ילד בחינוך העל-יסודי ב-5 השנים האחרונות. לדוגמה, ילד שמתחיל בכיתה א' ולומד עד י"ב לומד אותו מספר שעות שהוא למד לפני 5 שנים מ-א' עד י"א. ממשלת ישראל גזלה שנת לימודים שלמה. אחר-כך אומרים למורים שהם צריכים להספיק את החומר לבגרות, כי כל מה שקורה היום במערכת החינוך זה חינוך אינסטנט. מה אפשר לבדוק? אלימות, סמים, אלכוהוליזם, ונדליזם, השתמטות מצה"ל? לא. אלה דברים שאם ישתנו, ישתנו בטווח הארוך.
לכן מה שיכולים למדוד עכשיו זה אחוז ההצלחה בבגרות. זה חשוב. אבל אנחנו כולנו הפכנו לסוגדים לעגל הזהב שנקרא "אחוז ההצלחה בבחינות הבגרות". שום דבר אחר לא חשוב במערכת החינוך. אם מלמדים פחות שיעורים עם יותר תלמידים בכיתה, בוודאי שאי-אפשר להספיק את החומר. ואז קורה דבר נוסף, באים למורים ואומרים להם: לא הספקת את החומר? התלמידים שלך ייכשלו. ואז המורים מפנימים ועובדים בתגבורים אחר-הצהריים ובחנוכה ובפסח בהתנדבות כי הם רוצים שהתלמידים יצליחו. למה הם לא הספיקו את החומר? כי נסעו לאקפולקו? כי עשו סקי בשוויץ? הם לא הספיקו כי לקחו להם את השעות ודחסו יותר תלמידים לכיתה כמו סרדינים. כשיש בכיתה 40 ילדים, ואפילו יותר, ויש שיעור של 45 דקות, יש למעשה פחות מדקה לתלמיד בשיעור. אם בכיתה יש תלמידים שלא מסוגלים לרוץ בקצב העברת החומר הם נשארים מאחור, הם מפתחים תסכול ומהתסכול – אלימות, ניכור ונשירה.
לכן אנחנו נאבקים על שיפור שכרו של המורה, על שיפור תנאי העבודה בבית-הספר, על החזר שעות שקוצצו מילדי ישראל ועל הורדת מספר התלמידים בכיתה. כל-כך קל לכל אחד שרוצה בכך להיכנס לאתר האינטרנט ולראות מה קורה במדינות ה-OECD שאנחנו רוצים להידמות אליהן. אין מדינה מערבית שמשקיעה כל-כך מעט בחינוך פר תלמיד כמו פה בארץ. במדינות OECD הממשלה משקיעה 88% מהתקציבים, וההורים משלימים 12%. פה המדינה נותנת 76%, וההורים משלימים יותר. למעשה, מדינת ישראל משתחררת מאחריותה על מערכת החינוך ומעבירה את האחריות לציבור הרחב. מי שהפרוטה לא מצויה בכיסו נשאר מאחור, ומי שיש לו כסף דואג לחינוך פרטי, לחינוך אפור, לבתי-ספר פרטיים. במקום לסגור פערים אנחנו יוצרים במו-ידנו פערים יותר גדולים ודור שלישי של חוטבי עצים ושואבי מים. לזה אחראית הממשלה. כמה ישיבות היו בנושא- -
יואל חסון:
יש משהו שאתה אחראי עליו? על כל דבר אחראית הממשלה, יש משהו שאתה אחראי עליו? כמה שנים אתה עומד בראש הארגון שאתה מנהל? יש משהו שאתה אחראית עליו, אתה לוקח אחריות על משהו, או שהכול זה הממשלה? זה תמיד נחמד, אבל תגיד משהו שאתה אחראי עליו.
רן ארז:
מאה אחוז- -
שמואל הלפרט:
הוא נתן דוח אובייקטיבי ביותר.
יואל חסון:
הוא לא נתן דוח אובייקטיבי בכלל.
שמואל הלפרט:
אובייקטיבי ביותר.
יואל חסון:
ממש לא אובייקטיבי. יש פה הכול חוץ מאובייקטיביות.
קריאות:
- - -
היו”ר מיכאל מלכיאור:
אני מזכיר לכם, אנחנו פה בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. אנחנו נשמע כל אחד בכבוד ולא נפריע- -
יואל חסון:
אי-אפשר לשאול שאלה?
היו”ר מיכאל מלכיאור:
זאת לא שאלה.
רן ארז:
הטון עושה את המוסיקה, אדוני.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
בתוך עמנו אנחנו יושבים, אנחנו יודעים מה מצב החינוך במדינת ישראל. אנחנו מטפלים בזה יום-יום ומנסים לשפר כמיטב יכולתנו. אתה הרי לא מצפה שבעקבות השביתה – אף על פי שאני אשמח מאוד שזה יקרה – שיורידו את מספר התלמידים בכיתה או שיעשו את כל הדברים האחרים שנחוצים ושאנחנו נאבקים עליהם. זאת לא תהיה תוצאת השביתה. ברור שזה מכביד על מצב המורים, אבל אני מאוד מבקש ממך להתייחס ספציפית לדברים שאתם דורשים פה.
רן ארז:
אני חונכתי לומר מבוא כדי שאנשים יבינו את הרקע למה שאומר אחר-כך. לכן ברשותכם, מפני שהזמנת אותי, ואני מכבד אותך מאוד, אדוני, אני מבקש שתאפשרו לי לדבר ולא אאריך יותר מדי. שאלתי אותך מראש כמה זמן תיתן לי לדבר, ואמרת שתיתן לי די זמן כדי שאוכל לומר את דבריי.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו רוצים לשמוע אותך, בשביל זה הזמנו אותך.
רן ארז:
האמן לי שאולי אומר דברים שאתה תשמח לשמוע.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
אני גם לא חולק על מה שאמרת עד עכשיו.
רן ארז:
אמרת שאתה לא צופה שכתוצאה מהשביתה הזאת נוריד את מספר התלמידים בכיתה. אנחנו עשינו מחקר ומצאנו שאם מורידים את תקרת מספר התלמידים בכיתות בחינוך העל-יסודי מ-40 תלמידים ל-35 תלמידים זה יעלה 70 מיליון שקל בשנה למערכת החינוך שהתקציב שלה הוא 27 מיליארד. אני לא אמרתי שנוריד את הממוצע, אמרתי שנוריד את התקרה. יש לנו תוכנית שנקראת "כלים שלובים" איך אפשר לעשות את זה. אפשר לעשות את זה.
אמשיך בכיוון שדיברתי עליו. אחרי שהסכמנו שמצב מערכת החינוך טעון שיפור, ולאחר שהסכמנו שהחינוך בראש מעיינינו, ולאחר הבחירות החינוך נשאר בראש מעייניהם בקיצוצים כי שם מקצצים הכי הרבה – מדוע מקצצים הכי הרבה? משום שאת הנזק אפשר לראות רק כעבור שנים, ואז ממלא את התפקיד שר אחר שיכול להגיד שקודמו קיצץ. מי שמשקיע היום כסף, את הפירות יקבל מישהו אחר, ולמה להשקיע היום בדבר שמישהו אחר יתפאר בו? לכן הם לא משקיעים- -
היו”ר מיכאל מלכיאור:
אבל יש תוספת- -
רן ארז:
אני אדבר על התוספת.
לכן מה שקורה הוא שרק מקצצים במערכת החינוך ומסתכלים על הישגים אינסטנט: פרויקט של שנה פה ושם, טיפול באחוזי ההצלחה בבגרות. נסו לתאר לעצמכם את הנס הישראלי הגדול שכולנו רואים: כל שנה קיצצו בשעות, וכל שנה מצליחים יותר בבגרות. זה נס אדיר: מלמדים פחות, מצליחים יותר. זה נס שצריך לנתח אותו.
בעניין המשא ומתן. אני ותיק בארגון המורים ובתפקידי. זאת השנה העשירית שלי בתפקיד יושב ראש הנהלת ארגון המורים. לחבר הכנסת ששאל מה עשיתי עד עכשיו אני אוכל להתייחס בצורה מכובדת.
כשנבחרתי לתפקיד ב-97' אמרתי לעצמי ולחבריי בהנהלה שאנחנו צריכים להפסיק את המאבק מדי שנתיים כדי לקבל מספר אחוזים בודדים בשכר שאחר-כך משרד האוצר יודע לשחוק אותו בשיטה הכי טובה בעולם. אז עבדנו במשך 3 שנים עם מיטב המומחים בכספנו ובנינו רפורמה שקוראים לה "עוז לתמורה". את הרפורמה הזאת הגשנו למשרד החינוך ולממשלה, והם אמרו לנו בשנת 2000 שהם רוצים שננסה את הרפורמה הזאת ב-5 בתי-ספר על-יסודיים במשך 3 שנים. הניסוי היה ניסוי משותף למשרד החינוך ולנו, וההישגים והתוצאות של הניסוי הזה היו יותר טובים ממה שציפינו. אלא מה, אמרו שהניסוי הזה יקר מדי, ולכן יפסיקו אותו. הניסוי היה שמורה יהיה בבית-הספר כמו כל עובד אחר מ-8:00 עד 16:00, נדפיס כרטיס, נלמד שעות פרונטליות בכיתה, בשעות נוספות נטפל טיפול פרטני בתלמידים שצריכים את זה; נעבוד בעבודת צוות עם הקולגות שלנו כדי ליצור תוכניות לימודים, ובסך-הכול מורה עובד בעצמו בחדר המורים – בודק מבחנים, כותב מערכי שיעור וכדומה. האלימות באותם בתי-ספר נעלמה, נשירה לא הייתה, ההישגים בבגרות השתפרו בכ-30%. פתאום הילדים הבינו שהמורים הם החברים שלהם כי היה להם זמן לכל ילד. אבל זה הופסק כי זה עלה כסף. היום אנחנו אומרים שאנחנו מוכנים ללכת במתווה של רפורמה בעקבות עוז לתמורה, ואם זה עולה הרבה כסף למדינה אף על פי שזה אידיאלי אנחנו נעשה "עוז לתמורה לייט", נעשה פחות. אבל הם אומרים לנו: לא ולא – או שנצטרף לרפורמה שנחתמה עם הסתדרות המורים או שלא יהיה לנו כלום. הרפורמה שנחתמה עם הסתדרות המורים איננה מתאימה לחינוך העל-יסודי.
יואל חסון:
תסביר למה, חשוב להבין את זה.
רן ארז:
בסיס המשרה של מורה ביסודי הוא 30 שעות, בסיס המשרה של מורה בעל-יסודי הוא 24 שעות. כשלוקחים 32 שעות – כולל שעתיים שהייה – ומוסיף 4 שעות תוספת עבודה, יכול להיות שבשביל תוספת עבודה של 12% כדאי למורה ביסודי לקחת תוספת של 26%. כשאתה אומר למורה בעל-יסודי שעובד 24 שעות שהוא יעבוד 36 שעות זאת תוספת עבודה של 50%, ולכן אתה לא יכול להגיד לו שתוספת השכר שלו תהיה 26%. ולא זו בלבד, אומרים למורים בעל-יסודי לוותר על גמולים בשעות שהם מקבלים, ואני אסביר מהם גמולי השעות. על-פי הסכמים קיבוציים יש 4 גמולים בשעות: גמול חינוך, גמול בגרות, גמול אם וגמול שעות גיל. משרד האוצר הוא אלוף העולם בשחיקת השכר, כי עובדה שהגענו לאן שהגענו. למשרד החינוך יש פררוגטיבה חוקית, ואנחנו לא יכולים להתערב בה, להחליט כמה שעות ילמדו בכל מקצוע. הם יכולים להחליט שלא מלמדים גיאוגרפיה או שמלמדים מתמטיקה 4 שעות במקום 5. דבר אחד הם לא יכולים לעשות: הם לא יכולים לפגוע בנכס צאן הברזל של המורים – שעות הגמולים. שעות הגמולים הם 30% מהשעות שניתנות בחינוך העל-יסודי. לקחת היום 30% משעות הגמולים, לדרוש מאתנו להוסיף עוד 50% עבודה נוסף לזה- -
יואל חסון:
- - -
רן ארז:
- - ולהציע בשביל זה 26%, גם מורים מבינים שזאת לא עסקה טובה. זה לא משפר, זה רק הופך את המורים לעבדים יותר בזול. היום, כבוד היושב ראש, אם מורה רוצה לעבוד שעה נוספת הוא מקבל עליה 124%. כשאנחנו ניכנס לרפורמה שרוצים משרד החינוך ומשרד האוצר נהיה חייבים לעשות שעה נוספת תמורת חצי מחיר. אבל יש common-sence ואי-אפשר להגיד שמה שמתאים לחינוך היסודי מתאים גם לחינוך העל-יסודי. תנאי העבודה הם אחרים.
דוגמה נוספת לתנאי העבודה: מורה בחינוך היסודי נכנס ל-2-3 כיתות ומשלים את משרתו; כדי להשלים את משרתו מורה בעל-יסודי נכנס ל-8 ואפילו ל-12 כיתות כי מלמדים שעתיים כל מקצוע מתוך 24 שעות. לראות כל שעה 40 תלמידים אחרים – כמה תלמידים אנחנו רואים? כמה מבחנים אנחנו בודקים? כמה תעודות אנחנו צריכים לכתוב? זה אחרת לגמרי. אנשים חושבים שבחינוך העל-יסודי לא עובדים. לא יודעים שאנחנו עובדים הרבה כי אנחנו עובדים במחתרת; אנחנו עובדים בסודי-סודות; אנחנו לוקחים את העבודה הביתה. באים לישיבות ולאסיפות הורים בערב, בודקים מבחנים בבית עם הציוד המשרדי שלנו עם מיזוג האוויר שלנו על חשבון הזמן הפרטי שלנו, לא מקבלים על זה תשלום, ועדיין אומרים: המורים לא עובדים. הדבר הזה צריך להיפסק, ולמאבק הזה אנחנו יצאנו. אנחנו רוצים יותר שכר הולם לאדם אקדמאי שעושה עבודה חשובה; אנחנו רוצים תנאי עבודה הולמים בבתי-הספר; אנחנו רוצים להחזיר ולו מקצת מן השעות שלקחו מילדי ישראל ולהפחית את מספר התלמידים בכיתה. אם הדבר הזה ייעשה, ויקראו לזה "עוז לתמורה" או "תמורה לעוז" או לא חשוב מה – אנחנו לא נדבקים לשם כזה או אחר, אנחנו רוצים שינוי מהותי במערכת החינוך. למאבק הזה אנחנו יצאנו.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
תודה. בוודאי תהיינה שאלות וקושיות- -
רן ארז:
בעניין המשא ומתן שהוא הזכיר אנחנו אמרנו למשרד החינוך ולמשרד האוצר שאנחנו מוכנים למתווה של "עוז לתמורה" או מתווה של "עוז לתמורה"-לייט; אנחנו מוכנים לעשות במקביל חלק מהרפורמה על תוספת שכר. לא לתת לנו כספים או סכום כסף כדי לא לערער את ההסכמים עם עופר עיני, וברפורמה במקביל – כסף תמורת תנאים לביצוע רפורמה. משרד האוצר אמר בפירוש לתת לכל המורים עכשיו 15% זה בלתי אפשרי, זה הרבה כסף שאין להם עכשיו. אבל אני יודע שיש להם כסף. יש להם ג'ארה מלאת כסף. השאלה היא מה סדר העדיפויות, וסדר העדיפויות במשרד האוצר זה להחזיר חובות, לא להשקיע בחינוך. אני אומר לכם, חברים, רוב הציבור במדינת ישראל תומך במאבק הזה.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
תודה. אני אאפשר שאלה קצרה לחבר הכנסת אלכס מילר, בבקשה.
אלכס מילר:
אנחנו כולנו עברנו במערכת החינוך, ויש הבדל בין יסודי לבין על-יסודי. השאלה היא האם במשרד החינוך נעשו ההתאמות לארגון המורים, והאם ההתאמות הם בכלל בכיוון שאפשר להתאים את הרפורמה לחינוך העל-יסודי.
מנחם כהן:
ודאי, יש הבדל. צריך לעשות התאמה של הרפורמה לחינוך היסודי והתאמה של הרפורמה לחינוך העל-יסודי. יש הבדל בין הצרכים של שני הארגונים. היינו במשא ומתן איתם להציג רפורמה שונה בחינוך העל-יסודי גם בשעות הפרונטליות, גם בשעות הפרטניות וגם בשעות השהייה. הצענו רפורמה בהתאמה.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
דבר שהפריע לי גם בתגובת שרת החינוך וגם בתגובה של השלטון המקומי הוא שאמרו שאם זה יפריע לבגרויות אז ילכו לבית דין לעבודה- -
קריאה:
- - -
היו”ר מיכאל מלכיאור:
הבוקר שמעתי אחרת, שלא ילכו. אבל המסר שעובר הוא שמה שחשוב בחינוך זה לא החינוך, אלא הבגרויות. זה מסר לא טוב. זאת הערה צדדית שלא קשורה לדיון. גברת יעל גרמן, בבקשה.
יעל גרמן:
אני מודה לך, אדוני היושב ראש על הדיון, כי אני מסתובבת בתחושה כבדה שהשביתה הזאת לא תוספת את המשקל ואת החשיבות שהיא הייתה צריכה לתפוס בדיון הציבורי. יש לי תחושה שזה לא ממש אכפת להרבה אנשים; אולי מכיוון שפחות אכפת לאנשים מהמורים, לא כל-כך מודעים לדבריו של רן שנתן סקירה אמיתית על מצב המורים; ואולי מכיוון שכשילדים בני 15-16 יושבים בבית זה לא מפריע, אולי זה אפילו עוזר- -
היו”ר מיכאל מלכיאור:
זה לא מפריע למשק.
יעל גרמן:
לא מפריע למשק, ממש כך. זה לא מפריע לצמיחה הכלכלית של המשק. לכן ראשי השלטון המקומי מאוד מודאגים כי אנחנו מאוד חוששים שאם לא ייעשה איזשהו מעשה, ואם מישהו לא ידחוף את הצדדים לשבת למשא ומתן ולסיים, אז השביתה הזאת עלולה להימשך. לפעמים נבואה מגשימה את עצמה, כולם מדברים על שביתה ארוכה, אבל אין שום צורך בשביתה ארוכה. צריך לשבת ולעשות מרתון עד שייצא עשן לבן, ממש כפי שעשו עם הסתדרות המורים, ולסיים את השביתה המזיקה.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
בזה פתחתי את דבריי.
יעל גרמן:
במרכז השלטון המקומי אנחנו חוזרים ואומרים: אנחנו בעד המורים; אנחנו חושבים שמצבם מחפיר ומבייש את מדינת ישראל. מכל הנושאים שנידונו קודם בוועדה, שהיו נושאים אמיתיים ונכונים, בראש ובראשונה ולפני שדנים בכל נושא אחר, צריך לדון קודם בשכר המורים. זה הבסיס לחינוך, זה הבסיס למעמד המורה, זה הבסיס לגאווה של המקצוע. חבל שרן לא ציין את זה, אבל אנחנו מתקשים למצוא מורים למערכת- -
זבולון אורלב:
גם בהרצליה?
יעל גרמן:
גם בהרצליה.
קריאה:
בכל הארץ.
יעל גרמן:
יש בעיה קשה בחינוך העל-יסודי למצוא מורים טובים בעלי הכשרה. מורים עוזבים את הפרופסיה בגלל המצב. זה צריך לצלצל בקול גדול.
מבחינת העניין הכלכלי כל מדינות ה-OECD, כל המדינות המתועשות והמתקדמות בעולם גילו שהתשואה הגדולה ביותר בהשקעה לאומית נובעת מהשקעה בחינוך. השקעה בחינוך העל-יסודי ובחינוך האקדמי מביאה לצמיחה כלכלית. אני כבר לא מדברת על תרבות, על חברה ועל חוסן, אני מדברת על כלכלה גרידא – השקעה בחינוך מביאה לצמיחה כלכלית כי היא מכניסה אנשים לכוח העבודה, וכוח העבודה מביא לצמיחה כלכלית. אפילו רק בשביל הסיבה הזאת צריכים לדעת שצריך להשקיע בחינוך.
אני רוצה לציין ולחזק את דבריו של רן בעניין הזה: מדינת ישראל מסיימת את השנה באפס גירעון בעוד התחזית הייתה 1.9% גירעון. רק החיסכון הזה של 1.9% משמעותו 6 מיליארד ₪. במדינה מתוקנת גירעון הוא דבר נכון, במיוחד גירעון קטן כזה כמו 1.9%, ואין נושא יותר ראוי מחינוך להעביר אליו את הרזרבות התקציביות של מדינת ישראל. לכן אני מבקשת שמפה תצא קריאה לממשלה, למשרד האוצר, למדינה להעביר את הרזרבות למקום שצריך להעביר אותן – לנושא הכי חשוב, לחינוך ילדינו.
אנחנו מקווים שהשביתה תיגמר מהר, ויכול להיות שעגל הזהב של הבגרות הוא מקודש מדי, אבל בעיניי בגרות היא תעודת הכניסה של הילד לחברה הישראלית. אם נזניח את הבגרות, אם לא נמלא את חובתנו ונגרום לכך שהילדים ששובתים היום לא יוכלו לגשת לבחינת בגרות, אני לא אסלח לעצמי כיושבת ראש ועדת חינוך, אני לא אסלח לעצמי כראש עיר, אני לא אסלח לעצמי כמי שעוסקת במערכת החינוך. אנחנו לא ניגש לבית הדין לעבודה, אנחנו לא נשבור שביתה- -
יהודה סקר:
זה גם מה שנאמר ברדיו.
יעל גרמן:
נכון. זאת הייתה החלטה של הנהלת מרכז השלטון המקומי. אנחנו לא נדרוש מהמורים לשבור שביתה כי אנחנו לא רוצים להחליש את עמדת המורים, אנחנו רוצים לחזק אותם. אבל אנחנו נעשה הכול, ונדרוש מהאוצר שיעביר לנו תקציבים למרכז השלטון המקומי כדי שנוכל לקיים בצורה מינורית את ההכנה לבחינות הבגרות.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
תודה. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה.
יואל חסון:
תודה, אדוני היושב ראש. אני מברך על הדיון ואני מתנצל שאצטרך ללכת בעוד כמה דקות לישיבת הנהלת קואליציה. הדיון חשוב, הוא היה גם במליאת הכנסת וגם כאן. אני מסכים עם הדברים שרן ארז אמר בעניין "בגרות כמדד להצלחה" – זה באמת דבר שצריך להשתנות; גם בנושא שיפור תנאי המורה אין ויכוח, וגם לדברים אחרים שאמרת הייתה יותר אוזן קשבת לו היינו מדברים לפני שנתיים-שלוש או לפני חמש שנים כאשר תקציב החינוך לא היה בעלייה, אלא בירידה. לא היה "אופק חדש" וגם לא "אופק ישן". לא הייתה בכלל מגמה של הידברות בעניין תנאי המורים. אבל צריך לראות מה קורה בחודשים האחרונים. למשל, בתקציב 2008 שיוגש היום לכנסת תקציב החינוך עולה עלייה ניכרת. אני גם מקבל שחינוך יסודי הוא לא חינוך על-יסודי, ואין ספק שצריך להיכנס לרזולוציות המתאימות למורים שאתה מייצג. אבל אי-אפשר להציג מצב כאילו הממשלה לא מתייחסת לשכר המורים ולא מדברים על מהפכות ונשארים כמו לפני 5-10 שנים. זה לא נכון, זאת הטעייה של הציבור. אז נכון, הגיעו בינתיים להסדר רק עם הסתדרות המורים, ואין ספק שצריך גם להגיע להסדר איתך. כשמסתכלים אחורה רואים שהשביתות לא השיגו שום דבר; הידברות השיגה. יש מגמה אמיתית של הממשלה הזאת ושל משרד החינוך לבוא גם איתך להסדר דומה וקרוב- -
זבולון אורלב:
חבר הכנסת חסון, אנחנו חיים באותה מדינה?
יואל חסון:
אנחנו חיים ממש באותה מדינה, רק שאני מסתכל על הדברים באופן אובייקטיבי, ואתה אופוזיציה, אז אתה צריך להגיד דברים אחרים.
זבולון אורלב:
הקואליציה היא אובייקטיבית, והאופוזיציה לא.
יואל חסון:
בוא נדבר על חינוך, זה לא קואליציה ולא אופוזיציה.
זבולון אורלב:
הסתדרות המורים עשתה בצדק עיצומים ושביתות והגיעה להישג, מה הבעיה?
יואל חסון:
חבר הכנסת אורלב, בוא נגיד את האמת: השביתה הזאת נובעת ממניעים של "מי השיג יותר" – האם רן ארז יכול להשיג יותר ממה שיוסי וסרמן השיג או לא. בואו לא נעשה את זה על גב התלמידים, בוא לא נעשה את זה קואליציה ואופוזיציה. אני באמת מבקש. המצב היום הוא שתלמידים יושבים בבית, וזה מפריע- -
יוסי נשרי:
בבית זה עוד טוב.
יואל חסון:
- - בעוד שבועיים זה יפריע להורים.
יוסי נשרי:
בבית זה במקרה הטוב- - -
יואל חסון:
בדיוק, הילדים האלה ברחובות.
ראשית, יש כאן מגמה של רצון להגדיל באופן ניכר את שכר המורים ולצדה יש דרישה לתוספת עבודה. זה גם נורמלי ולגיטימי. לדוגמה, ההסתדרות הגדולה, עופר עיני, הצליח להשיג תוספת של 5% למגזר הציבורי. ב"אופן חדש" יש תוספת של 26%. אתה יכול להשיג לא פחות. אתה יכול לצאת מהישיבה הזאת, רן, כשאתה משהה את השביתה, ואז להיכנס למשא ומתן שלא ייצא ממנו עשן לבן, אלא צבעוני אם אפשר. אז תקבל לגיטימציה מאתנו, חברי הכנסת, תקבל לגיטימציה ציבורית לרצון שלך. ושוב – אני מסכים איתך שעל-יסודי שונה מיסודי, והסברת את זה מאוד יפה. תשהה את השביתה, ותן לחברי הכנסת בקואליציה ובאופוזיציה וגם לממשלה שמעונינת והחליטה על הקצאת כספים לתוספות שכר. רק צריך לראות איך מלבישים את התוספת הזאת כך שתתאים לארגון שאתה מייצג אותו.
לכן אני קורא לך לסיום להשהות את השביתה הזאת כי אם לא השביתה שלך לא תקבל לגיטימציה. ראיתי את זה בדיון בכנסת וגם בציבור. הביקורת עליך תהיה הרבה יותר גדולה, ובסוף תפספס את מה שאתה יכול להשיג.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
תודה. ענת שניידר, בבקשה.
ענת שניידר:
מכובדיי. יושב ראש הוועדה הזמין אותי לישיבה כדי להסביר את מחאת מורי הסתדרות המורים, דווקא, נגד ההסכם. אני מורה למתמטיקה ולמחשבים, מחנכת ורכזת שכבה במשרה מלאה בחטיבת הביניים טשרניחובסקי בנתניה, 28 שנה בהוראה. כמו-כן אני חברת מרכז הסתדרות המורים.
שנים רבות המורים חיכו לרפורמה בחינוך. הם קיוו שאכן תהיה רפורמה בחינוך. כספים רבים הוציאה הסתדרות המורים בשילוב משרד החינוך בשלטי חוצות בדבר "אופק חדש". המורים אכן שמחו, סיפרו לנו ששכרנו יעלה פלאים ותהיה רפורמה בחינוך. עם פרסומו של ההסכם המלא והסימולטור באתר הסתדרות המורים החלה מחאה גדולה של מורים נגד ההסכם. מורי הסתדרות המורים גילו שאין כאן רפורמה בכלל, זהו הסכם ללא אופק חינוכי, הסכם העסקה חדש למורים המורכב כולו מהרעות תנאים, הפוגע במורים. הוא כולל תוספת שעות פרונטליות רבות למורים והפחתה משמעותית של השכר לשעה. ההסכם הוריד לטמיון את ההטבות והזכויות שעליהן נאבקנו בעבר, הנהלות הסתדרות המורים. במקום לשפר את תנאינו הורידו לנו זכויות של שנים.
אחרי שבוע בגלל מחאת המורים הגוברת הורד הקישור להסכם המלא ולסימולטור מאתר הסתדרות המורים. כיוון שאני חשבתי שמורה שנכנס להסכם שערורייתי כזה חייב לקרוא אותו לפני שהוא מצטרף החלטתי לפתוח אתר אינטרנט על ההסכם, לפרסם את ההסכם המלא ולפרט את כל הרעות התנאים שבו שתמי מחלקת לכם עכשיו. אני וחברתי לסיעה, תמי חנוני, מנהלות אותו ועונים לכל המורים. שמעו של האתר עבר מפה לאוזן, מורים העבירו את הכתובת זה לזה, והיום, שלושה שבועות לאחר פתיחתו, יש למעלה מ-55 אלף כניסות לאתר. באתר פורום מורים תוסס, לא מצונזר כמו באתר הסתדרות המורים. מורים מתלוננים על לחצים ועל איומים בבתי-ספר, מורים מפוחדים, מיואשים, כועסים על החתימה השערורייתית ועל ביטולן של זכויות המורים. השנה צריכים להצטרף 300 בתי-ספר להסכם. כדי שייכנסו היו אמורים להסכים לפחות 70% מהמורים בכל בית-הספר. המורים מתנגדים. קמה מחאת מורים גדולים להסכם. לפי הפרסומים רק 27 בתי-ספר הצטרפו – למטה מ-10%. מה עושים משרד החינוך והסתדרות המורים? מורידים את הרף. הודיעו לבתי-הספר עכשיו שדי ב-51% מהמורים שיסכימו לחתום כדי שההסכם ייכנס לבית-ספרם- -
קריאה:
ענת, את מדברת דברים לא נכונים- -
ענת שניידר:
סליחה, זה נמצא אצלי בכתובים.
אתמול סיפרה לי מורה שהמנהלת שלה אמרה שמספיק יהיה 30%-40% מורים - -
קריאה:
- - - היא פשוט אומרת שקרים.
ענת שניידר:
ההסכם רע למורים. לכן קמה מחאת המורים. לכן המורים מסרבים להצטרף, ולכן הרף להיכנס לרפורמה יורד בהדרגה. הגענו למצב אבסורדי שמורים שחלמו על הרפורמה רוצים להישאר במצב הקודם. אם מצב החינוך היה רע עד היום אחרי "אופק" הוא הפך להיות נורא. בהסכם הזה נחצו קווים אדומים שאסור היה לוותר עליהם. ויתרו על תנאי עבודה שהם נכסי צאן ברזל שלנו. ומה קיבלו? תוספת שכר על שעות עבודה נוספות וערך שעת עבודה קטן. מאז פתיחת האתר אני מקבלת עשרות מיילים וטלפונים ביום ממורים ברחבי הארץ המתלוננים על מסע לחצים, הפחדות ואיומים שמפעילים עליהם כדי לחתום על הצטרפות; מורים שהתחרטו ורוצים למשוך את כתב ההתחייבות שלהם נענים שזה בלתי אפשרי לאחר החתימה כיוון שחתימתם במשרד החינוך, ואי-אפשר להתחרט. הייתי רוצה לשמוע ממשרד החינוך האם זה נכון.
המחקרים שנערכו בעולם קובעים שעומס יתר גורם לשחיקת המורה. כידוע, בכל העולם המורים עובדים פחות ימים ופחות שעות. נכון שכאשר מישהו מביט מהצד היקף המשרה של מורה נראה לו כמו קייטנה. זה הכול חוץ מקייטנה. אין דין שעת הוראה כדין שעת עבודה במשרד, עם כל הכבוד למשרד. זאת הסיבה שבכל המדינות הנאורות בעולם וגם במדינות פחות נאורות היקף שעות העבודה הפרונטליות של המורים דומה מאוד ובדרך כלל נמוך מזה של מורי ישראל.
אתם מסתכלים כאן, ואתם רואים - -
סילבן שלום:
אבל מה זה "הורדה" לעומת מצב ש- - -? הניסוח לא ברור.
ענת שניידר:
למורה מחנך ניתנו 3 שעות תפקיד, ועכשיו לקחו לו.
סילבן שלום:
ומה קורה עכשיו ב"אופק חדש"?
ענת שניידר:
אין שעות חינוך. המורה ימשיך לעשות - -
סילבן שלום:
אי-אפשר להבין את זה מכאן.
רונית תירוש:
כעת זה 3 שעות, ב"אופק חדש", אין. את כתבת שההורדה היא כעת.
רן ארז:
הורידו מהמורה שלוש שעות- -
ענת שניידר:
סליחה על אי ההבנה. תורידו את המילה "הורדה". 3 שעות חינוך ניתנו עד היום למורה, ועכשיו הוא יעשה את התפקיד בלי שעות חינוך. שעות גיל ניתנו, ומעתה לא ייתנו. רוב המורות הן אמהות- -
היו”ר מיכאל מלכיאור:
תודה. שאלת הבהרה למנחם: זה נכון שאחרי שחותמים אין אפשרות של חרטה?
מנחם כהן:
בוודאי. מורה נכנס רק מרצונו הטוב. בפעם הראשונה שנתנו למורים להיכנס- -
היו”ר מיכאל מלכיאור:
אבל יש כאן טענה שמורים שלא הכירו את ההסכם בהתחלה ואת התנאים חתמו בגלל לחצים גדולים, ואחר-כך התחיל דיון על זה. סך-הכול זה הסכם טוב למורים.
מנחם כהן:
זה הסכם מצוין, לא רק טוב, וחבל להיכנס פה לפוליטיקה בתוך הסתדרות המורים.
ענת שניידר:
אבל חשוב לדעת האם 70% יורד.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
חברת הכנסת מרינה סולודקין, בבקשה.
מרינה סולודקין:
אני מודאגת מאוד מהשביתה מפני שפעם אחר פעם היחסים בין הממשלה לבין המורים הם על גבם של התלמידים. הקשבתי למר רן ארז ולא ראיתי אופק חינוכי ממשי במה שהוא אומר. מכיוון שאתה אמרת שמשרד החינוך מחליט אם בבית-ספר יהיה פיסיקה, וכימיה או גיאוגרפיה או לא יהיה. אתם צריכים להחליט על עתיד ילדינו כי בלי פיסיקה, כימיה וגיאוגרפיה זאת בורות.
רן ארז:
אנחנו נאבקים על כל מקצוע בוועדות המקצוע במשרד החינוך, אבל הם פועלים על-פי דיני החינוך במדינת ישראל. תשנו את החוקים בכנסת.
מרינה סולודקין:
שמעתי מיהודי ארצות-הברית שמאוד מפריע להם הפער ההשכלתי בין יהודי התפוצות לבין יהודי מדינת ישראל. גם חלק מהציבור שלי איך יכול להיות ש-67% מיהדות ברית המועצות הגיעו עם למעלה מ-15 שנות לימוד, וכאן שיעור ההצלחה בבגרויות נמוך יותר. לכן מדד הבגרויות גם חשוב כמו הרבה דברים אחרים.
אני לא מצדדת בך ולא עם הממשלה. אני לא מצדדת בממשלה כי אין מכניזם שמראה את היחס בין תרומת המורים וחשיבות המורה בחברה הישראלית לבין המשכורת שלו.אני מציעה להפסיק את השביתה, לקחת את היסוד שלקחה הסתדרות המורים, ואחר-כך בכנסת אנחנו צריכים לומר שצריך להיות לינקג' בין שכר הבכירים לבין שכר המורה. מורה לא פחות חשוב מחברי כנסת, משרים, מראשי ממשלות וכדומה. תודה.
יוסי נשרי:
הם מייצרים אותם.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
חברת הכנסת רונית תירוש, בבקשה.
רונית תירוש:
אדוני היושב ראש, אני לא כל-כך יודעת היכן להתחיל.
מרינה סולודקין:
זה קשה.
רונית תירוש:
היו לי ריבים ומדנים עם יושב ראש ארגון המורים רן ארז, ואני עדיין לא בטוחה שאנחנו ביחסים תקינים- -
קריאה:
למה?
רונית תירוש:
זה לא חשוב.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
הולכים ומשתפרים.
רונית תירוש:
- - מה שחשוב הוא שהגיע עידן אחרית הימים: אני מסכימה עם כל טיעון של רן ארז בישיבה הזאת; אני גם אמרתי לו את זה בשיחת טלפון מוקדמת כדי שלא יופתע. אני מודה שעוד לא ישבתי עם מר וסרמן, והוא חושב שאני טועה במה שאני עומדת לומר. אבל אני מקווה שאני מספיק נבונה ומספיק מכירה את המטֶריה כדי לומר דברים לא מטעים ולא לטעות בעצמי. ההסכם שנחתם עם הסתדרות המורים הוא הסכם רע. אני יודעת שהתשתית שלו נלקחה מוועדת דברת, אבל גם מוועדת דברת – עם כל הרצון שלי להטמיע אותה וליישם אותה – היו לי הסתייגויות. מעבר לעובדה שהצטערתי שלא עמדתי על שתי רגליים אחוריות כשגם הארגונים וגם המשרד לא היו שותפים בוועדת ההיגוי של הוועדה, הייתה טעות נוספת – טעות התקצוב. משום שמרבית התקצוב היה על חשבון תקציב המשרד וממקורות פנים ולא ממקורות חוץ נוספים. זה בדיוק מה שקורה עכשיו, וזה בדיוק כנראה מה שבא לביטוי בישיבה הקודמת כשגילו לפתע פתאום שהרבה מהתקציב ל"אופק חדש" בא על חשבון הקטנה של תקציבי שח"ר, רווחה חינוכית ועוד כאלה. מישהו זרק לי מספר שאני לא יודעת, אבל אם הוא נכון הוא תואם למה שאני קיבלתי כתוספת – 170 מיליון. זה מה שקיבלתי תוספת ל-34 יישובים. זה מה שאותו משרד אוצר מוכן לתת לתוכנית החדשה שהשם שלה רק משתנה, כי התשתית דומה.
העובדה היא ששכר המורה הוא נמוך; הוא קשור לסקטורים אחרים במשק, וזה אם כל חטאת. צריך להפריד אותו אחת ולתמיד מכל סקטור אחר אם אנחנו מכירים במשרת הוראה כמשרה שצריכה לעמוד בפני עצמה במנותק משכר מהנדסים או אחר או זחילה כלשהי. הרי כל מה שמעכב את האפשרות לפרוץ דרך זה ההתחברות לסקטורים אחרים- -
היו”ר מיכאל מלכיאור:
דווקא בהסכם הזה יש התנתקות מהסקטורים האחרים.
רונית תירוש:
יכול להיות, אבל העלייה לא מספקת.
אני עושה תחשיב מאוד פשוט: כשרוצים ממורה להוסיף בכל יום עבודה עוד 3 שעות – אם הוא סיים ב-13:00, ועכשיו הוא צריך לסיים ב-16:00- -
יוסי וסרמן:
- - -
רונית תירוש:
לא משנה. אפילו שעה או שעתיים.
מורה אם לילד קטן שצריכה לשים אותו במעון או אצל מטפלת, האמינו לי שהשעות שאני צריכה להשלים בבית-הספר – פרונטליות או לא – לא מכסה לי את השכר של המעון או המטפלת.
קריאה:
זה נכון לכל המקצועות.
רונית תירוש:
זה לא משנה. עכשיו משנים את משרת המורה, דורשים ממורים להישאר יותר שעות. אני מתפלאת כי ביסודי יש יותר מורות צעירות עם ילדים, והן צריכות לשלם למטפלת או למעון, וזה לא יכסה להן את התוספת שמקבלים. תוספת השעות שניתנה לא מקבילה ואקוויוולנטית לתוספת השכר שניתנה. באחוזים זה לא שווה ולא מתאים. לא רק שזה לא מתאים לעל-יסודי, זה גם לא מתאים למורים ביסודי. המורים נדרשים לתת תוספת שעות ב-X אחוזים, לא משנה פרונטלית או לא. השכר שהם מקבלים בעד ערך שעה הוא באמת פחות ממה שהוא קיבל עד היום. אני לא נכנסת לעניין ביטול הגמולים. לגמולים היה היגיון מסוים, אבל גם במסגרת דברת הסכמתי שהגמולים יבוטלו ויהפכו לאחוז בשכר. אני עדיין מסכימה לזה, אבל רציתי לראות פריצת דרך אמיתית. לתומי האמנתי שהיחיד שנהנה מכל הסיפור החדש הזה של שכר הוא המורה המתחיל. אותו לא שאלו, אגב, אלא אמרו לו מראש שיש לו משרה של 36 שעות שחלק מהן פרונטליות וחלק הן שעות שהייה, והכפילו לו לכאורה- -
רן ארז:
לא הכפילו.
רונית תירוש:
מ-2,800 בבסיס ל-5,100 זה כמו הכפלה.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
5,300.
רונית תירוש:
אבל זה לא משנה, אני רוצה שתבינו את הרעיון.
יוסי וסרמן:
עוד מעט יש לי מה לומר לך.
רונית תירוש:
2,800 אוטומטית עם רפורמה או בלי רפורמה מיישר קו עם שכר מינימום, ולא צריך להגיד תודה לאף אחד, זה לא בזכות רפורמה. זה מגיע ל-3,800, שזה שכר מינימום. אף אחד לא עושה לנו טובה, זה גם בלי רפורמה. אז בוא נתחיל לספור מ-3,800 ל-5,300.
יוסי וסרמן:
השלמת הכנסה.
רונית תירוש:
זה לא משנה, גם בלי רפורמה זה היה ניתן למורה. לכן זאת לא תוספת בזכות רפורמה. תוסיפו לזה את הסכם השחיקה שנלחמתם עליו שנים, ובסופו של דבר אין פה בשורה אמיתית. כואב לי שהייתה הזדמנות פז בתקופת דוח דברת, והיא הוחמצה; הייתה הזדמנות בתקופת "אופק חדש" שהוחמצה. אני לא רוצה להאמין שרן ארז עומד על שתי רגליים אחוריות רק מכיוון שהוא רוצה להביא רק את "עוז לתמורה". אני מאוד מקווה שיקשיבו לארגון המורים כי הטענות צודקות, ושיהיה אומץ לפתוח מחדש את ההסכם עם הסתדרות המורים. כי מה שקורה כרגע הוא שהמדינה חישקה את עצמה. לכן פחדתי מהשביתה כי הבנתי שברגע שהיא תפרוץ היא לא תסתיים כי זה מלכוד: האוצר לעולם לא יפתח הסכם עם ההסתדרות; האוצר לא ייתן לארגון מה שהוא נתן להסתדרות, ולכן אנחנו מחושקים. הפתרון, לדעתי, הוא לפתוח את ההסכם מחדש שהרי ממילא אין היענות לתוכנית החדשה. זה לא עניין של זמן, וגם אלה שנכנסו, זה מכיוון שלחצו על מורים.
סילבן שלום:
בישיבה הקודמת אמרו שנכנסו 27 בתי-ספר מתוך 30.
רונית תירוש:
זה מה שיש. הם לא מוכנים להגיד, זה אתה גילית.
אבל זה לא משנה אם יהיו גם 30 – לא תהיה נהירה כי ההסכם בעיקרו ובמהותו הוא לא טוב למורים. פעם בחיים יש שבירה של הסכמים ובנייה מחודשת. זה לא קורה כל 5 שנים ולא כל שנתיים.
לכן לדעתי, יש שתי אופציות: האחת היא לקחת את התשתית הלא טובה בעיניי ולהתאים אותה למשרה שונה בעל-יסודי. אני לא בעד זה כי הבסיס לא היה טוב. אני מציעה שיהיה מספיק אומץ לפתוח את ההסכם מחדש, לשפר אותו. הכיוון הוא נכון, אבל כדי לשפר אותו צריך להכניס מיליארדים. הקטנה מ-40 ל-35 מיליון זה לא נכון, זה מיליארדים. אבל אני לא חוששת ממיליארדים.
מדינת ישראל צריכה להבין שפעם ב-60 שנה היא עושה רפורמה בשכר, וזה הזמן. צריך לעשות את זה שאם לא כן לא נוכל להרשות לעצמנו מוסרית לדרוש להעלות את תנאי הסף לסטודנטים להוראה. עדיין יבוא כל דיכפין ייכנס וישתלב. היום זאת ברירת מחדל למי שנכנס למערכת החינוך. מעטים הם אלה שבאים מטעמי שליחות; חלק ניכר באים בגלל ברירת מחדל כי הם לא התקבלו למשהו אחר. יש להשקיע בבניית כיתות לטובת דילול הצפיפות ולא לטובת הגידול הטבעי. מצדי שיעשו את זה על פני 10 שנים, זה קשה להכניס את כל המיליארדים בבת-אחת, אבל שהמדינה תתחיל במסלול הזה. צריך לשנות את משרד המורה, להוסיף שעות הוראה פרונטליות, אבל בשכר ראוי. ולבסוף – לשנות את סביבת העבודה של המורה. אין פקיד זוטר אחד במדינה הזאת שעובד ללא מזגן – יש מורים שעובדים ללא מזגנים; אין פקיד זוטר אחד שנמצא בחדרו בלי כיסא – מורה נכנס לכיתה וצריך "לגנוב" כיסא לתלמיד- -
משה גפני:
מי זאת המדינה שאת מדברת עליה כל הזמן?
רונית תירוש:
אנחנו כולנו. אני בתפקידי הקודם- -
משה גפני:
לא, עכשיו.
רונית תירוש:
בתקופת דברת ניסינו לעשות את זה וטרפדו את זה. אני לא יודעת שהכול היה שם טוב, אבל טרפדו.
משה גפני:
המדינה זה שם ערטילאי?
רונית תירוש:
ואין פקיד זוטר שיושב ללא מחשב. אני נגד שביתות, אולי בזה הייתי צריכה לפתוח. אני ממש נגד שביתות, ולכן אני גם לא אגיע להפגנה היום. לא משום שאני נגד הממשלה שאני חלק מהסיעה שלה. אני לא אגיע כי אני נגד שביתות, אבל אני מסכימה עם כל טענה של ארגון המורים. אני מרחמת עליך, הסמנכ"ל שלנו, שתצטרך לשבת עוד לילות- -
זבולון אורלב:
יש לו כיסא, ויש לו מזגן.
רונית תירוש:
תפתחו את ההסכם, תעשו מחדש, תנתקו את זה מהסקטורים ותנו מיליארדים נוספים למערכת החינוך, ואז יהיה סיכוי שניראה אחרת כחברה, לא רק כמערכת החינוך.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
תודה. הרב גפני, בבקשה.
משה גפני:
אני אהיה הכי אובייקטיבי בדיון הזה מפני שאני שומע מחברת הכנסת רונית תירוש שלקחו את זה מדוח דברת. נדמה לי שבוועדת החינוך לפני כמה שנים בודדות אמרת אחרת.
רונית תירוש:
לא אמרתי אחרת. אני עקבית. יש לי שתי טענות על דברת, ואני אשמה לא פחות: שלא - - - אנשים, והתקצוב שם היה שגוי.
משה גפני:
חברת הכנסת רונית תירוש, הנושא הוא לא הקדנציה הקודמת במשרד החינוך, הנושא הוא הקדנציה הנוכחית, אז אני אדבר רק על הקדנציה הנוכחית. אין מושג כזה "מדינה" כשדנים על דבר מהסוג שעליו אנחנו דנים היום. המדינה זה ממשלה שצריכה לקבל החלטה, וההחלטה שאמורה להתקבל במליאת הכנסת בשבוע הבא, ככל הנראה, ולאחר-מכן בסוף חודש דצמבר היא מה תקציב החינוך שמדינת ישראל מקציבה לאחר שהיה גידול של למעלה מ-10 מיליארד שקל בהכנסות, הגירעון ירד מתחת לאפס ואפילו העבירו כסף לכיסוי חובות. כל העניין הזה הוא החלטה שלנו. אנחנו כולנו נעקוב אחרי עצמנו על מה אנחנו מצביעים כאשר משרד האוצר יביא את תקציב משרד החינוך כפי שהוא. לכן כשאומרים את המילה "מדינה", אנחנו לא נמצאים במוסד אקדמי, אלא בכנסת שמקבלת החלטות בהצבעות. זה מה שעומד לדיון. אני מסכים עם כל הדברים שנאמרים כאן. אנחנו באמת מדינה שלא משקיעה בחינוך את מה שצריך להשקיע. אני רוצה להעיר על מה שאמרה שרת החינוך בישיבה הקודמת, אבל אני ראיתי את זה כבר בישיבה שהממשלה קיבלה החלטה. תקציב החינוך גדל הפעם בלמעלה מ-2 מיליארד, וודאי שזה לא מכסה. שלא תהיה אי הבנה – זה גדל בלמעלה מ-2 מיליארד שקל מכיוון שמתקציב החינוך החרדי שהוא גם במשרד החינוך הורידו למעלה מחצי מיליארד שקל, זאת אומרת שתקציב משרד החינוך גדל בהרבה יותר מ-2 מיליארד, כי אנחנו גם תרמנו לתקציב הזה. אנחנו קטנו, אבל התקציב גדל.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
1.7 מיליארד, לא 2 מיליארד.
זבולון אורלב:
זאת רק מראית עין כאילו זה גדל.
רונית תירוש:
הוא רוצה לומר שגם החרדים תרמו לתקציב.
משה גפני:
החרדים כל הזמן תורמים ולא מפסיקים לתרום.
המצב היום בתקציב החינוך הוא לא יותר גרוע ממה שהיה בשנים האחרונות, להפך: אולי אפילו קצת יותר טוב. לפי דעתי, רן ארז שוגה לחלוטין בשביתה הזאת. אני לא מביע את דעתי על הרפורמה מכיוון שהבעתי אותה בישיבה קודמת שהתנהלה כאן כשהביאו אותה. הדיון הוא לא הרפורמה, אלא השביתה במערכת החינוך. בתקופת לימור לבנת הייתה שביתה במערכת החינוך- -
רונית תירוש:
לא הייתה שביתה של יום, היו עיצומים.
משה גפני:
בסדר, היו עיצומים. אבל היו עיצומים של ארגון המורים העל-יסודיים ושל הסתדרות המורים. אתה ויוסי וסרמן שיתפתם פעולה במאבק למען החינוך, ואנחנו כולנו היינו איתכם. היום נוצר מצב שהשביתה לא תופסת תאוצה לבד מהעובדה שמדברים על זה פה ושם בשוליים ולא לוקחים את זה כל-כך קשה. השביתה הזאת עלולה להימשך זמן רב מאוד. לא מדובר בחינוך היסודי כי שם האפקט של שביתה או של עיצומים הוא הרבה יותר חזק כי מדובר בילדים בכיתה א' שההורים שלהם לא יכולים ללכת לעבודה. בארגון המורים העל-יסודיים ילדים נמצאים בבית לבד, והתוצאה היא הרסנית, אבל לא שמים אליה לב.
יוסי וסרמן גם הוא איש מקצוע, וגם הוא מכיר את החסרונות שיש ברפורמה הזאת. אבל בעצם ההתנתקות מארגון המורים כך שילדים בני 15-14 יישבו בבית בלי ההורים שלהם ובלי שהשביתה תופסת תאוצה כי הציבור לא מדבר עליה, זאת בעיה. מדברים על כל מיני דברים אחרים, והשביתה הזאת איננה ממריאה. אז גם אם אתה צודק, זה לא רלוונטי להתנהלות הזאת. בכך שאתם מנסים לכופף ידיים: יוסי וסרמן טוען שהרפורמה מצוינת, ואתה טוען שהרפורמה לא שווה שום דבר – אתם לא מרוויחים שום דבר. מכיוון שבעבר כשהתנהלתם יחד אנחנו כולנו היינו איתכם.
אגב, עשית עוד שגיאה בשביתה הזאת כי איבדת גם תמיכה של כמה חברי כנסת, אבל זה נניח לשיחה אחרת. לגופו של עניין במקרה הזה – ככה מנהלים שביתה? ככה מנהל ארגון מורים שמייצג 40 אלף מורים שביתה? איפה הטקטיקה? לא הולכים לשביתה שאתה לא רואה את סופה, אתה לא מאיים על החברה ולא על המשק, לא מאיים על אף אחד- -
רונית תירוש:
הוא יאיים כשזה יגיע לתקופת בגרויות החורף. אבל זאת לא בעיה שלו, זאת בעיה שלנו כחברה. אנחנו הידרדרנו. אנחנו צריכים לשבות, לא הוא.
משה גפני:
אין לי ידע כמו שיש לרבים אחרים פה, אני אדם פשוט. אני רואה שהשביתה מתנהלת יום ועוד יום. כשהיו שביתות במשק לא הפסיקו לדבר על העניין הזה מכיוון שהייתה שביתה אחידה, והמערכת שבתה, ילדים ישבו בבית, וההורים לא יכלו ללכת לעבודה, וכל אחד היה צריך למצוא פתרון. ההורים הולכים לעבודה כי הילדים בחינוך היסודי נמצאים בבתי-הספר. מי שלא נמצא זה הבנים והבנות בגילאים הגדולים יותר, ואני לא יודע מה הנזקים שייגרמו מההימצאות שלהם ברחובות כשההורים בעבודה, והמערכת לא מטפלת בהם בכלל.
פיני קבלו:
הייתה צריכה להיות סולידריות בין הארגונים.
רונית תירוש:
אבל עשו "הפרד ומשול", מה אתם רוצים ממנו עכשיו?
משה גפני:
אין לי בגרות, לא למדתי באוניברסיטה, ואני אפילו לא חבר הסתדרות, אני אומר דברים פשוטים. אתם צריכים לעשות חשבון נפש מחדש- -
רונית תירוש:
אבל הבעיה היא המהות, לא האמצעי.
משה גפני:
המהות היא נושא שהבעתי דעתי עליו. זה שהממשלה הזאת לא שווה שום דבר, אמרתי את זה מיליון פעם. כשאת תפנימי את זה - -
זבולון אורלב:
שהממשלה תהיה בשביתה, והמורים יעבדו.
משה גפני:
- - ותגידי לשר האוצר שאם הוא לא מעביר חצי מההכנסות שהתקבלו השנה, למערכת החינוך, לא תצביעי בעד התקציב, אז כל השביתה שלהם לא שווה כמו האצבע שלך. זה הנושא. את וחברייך: יואל חסון, הרב מלכיאור ואחרים.
רונית תירוש:
- - -
משה גפני:
לא צריכים את השביתות שלהם, רק אצבע אחת קטנה. זה הכול.
רונית תירוש:
זה עוד עשוי לקרות.
משה גפני:
אתם צריכים להחזיר את אמונם של חברי הכנסת שהיה לכם כל הזמן. אתם צריכים לעשות חשבון נפש. אני לא מביע עמדה בעניין הזה, אתם צריכים לשבת על זה. יכול להיות שכל הטענות שלך צודקות, ויש היגיון רב במה שאתה אומר. הטקטיקה של ארגון המורים העל-יסודיים במהלך האחרון וזה שקדם לו היה שגוי, לדעתי. מותר לארגון לומר שאף על פי שהוא צודק הוא הולך בטקטיקה אחרת. אם תרצה אני מוכן לנהל איתך שיחה על זה בלי שכולם ישמעו.
רן ארז:
- - - נדבר על זה.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
תודה. אני בטוח שבארגון ינצלו את כושר הייעוץ של הרב גפני. חבר הכנסת סילבן שלום, בבקשה.
סילבן שלום:
תודה. צר לי ששרת החינוך לא נמצאת בדיון כל-כך חשוב שאמור לסיים את השביתה. אני מאוד מעריך את מנחם, אבל אני עדיין חושב שהשרה הייתה צריכה להיות כאן, אלא אם כן זה לא מעניין, והשביתה יכולה להימשך לנצח. זה גם משדר לא טוב. זה משדר שזה יכול להימשך, זה לא מעניין.
אמרתי ליושב ראש בחוץ שהתומך הכי גדול של ההסתדרות זה משרד האוצר. כי זה גוף אחד שמאגד את כולם, אחרת היה צריך לדון עם כל אחד בנפרד. לכן תמיד חשוב שתהיה הסתדרות. גם ההסתדרות יודעת שזה חשוב לאוצר, ולכן יש לה אפשרות ללחוץ לפעמים. פה סגרו עם ארגון אחד, ולא סגרו עם ארגון אחר- -
רונית תירוש:
הפרד ומשול.
סילבן שלום:
בלי הפרד ומשול, זה לא שייך לעניין. זה א'-ב' של משא ומתן, כי הרי לא ניתן לסגור רק עם אחד כשברור שלאחר יש גם הצרכים שלו מעבר לעניינים הבסיסיים שנובעים מהחינוך. יש גם מראית העין שלו. הרי גם הארגון הזה צריך להיבחר, וגם לו יש חברים, ויש לו צורך בתמיכה ציבורית פנימית וחיצונית. לכן לא יכול להיות שזה יהיה עם האחד ולא עם האחר. זאת טעות פטאלית. גם מבחינת האוצר זה לא דבר נכון כי בסופו של דבר יצטרכו לשבת. מה חושבים שישברו אותם? לא ישברו אותם. רונית כבר אמרה לי בשבוע שעבר שזאת שביתה שלעולם לא תיגמר כי לא יכולים לתת להם יותר ממה שנתנו להם, הם לא מוכנים לקבל את מה שיש. נכנסנו לדרך ללא מוצא.
העניין הזה חשוב מדי מכדי להשאיר אותו במצב ש"זה לא מעניין". לי יש תאומים בכיתה ח', אבל הם היחידים שלא שובתים כי אני חי בעיר רמת-גן שהיא היחידה שאין בה חטיבות ביניים. לכן אנחנו פחות מרגישים את זה, אבל אני שומע הורים אחרים שמרגישים את זה: ילדים שיוצאים בלילה וחוזרים הביתה כאילו זה יום שישי בערב, מתרגלים לא לקום בבוקר; היה חופש גדול, בקושי חזרו ללמוד, שוב היו חופשות, ועכשיו גם- -
היו”ר מיכאל מלכיאור:
גם לפני החופש הגדול לא למדו.
רונית תירוש:
נכון, היו עיצומים.
סילבן שלום:
- - הם מתרגלים לקום ב-11:00-12:00, הם לא יודעים משהו אחר. זה דבר לא טוב.
אני לא נכנס להסכם עצמו. אם יש דברים טובים, אז יש דברים טובים, אבל אם יש משהו שהוא כבר טוב יותר מהמצב הקיים הוא לעג לרש, והשני הוא הרעת תנאים.
הסתדרות המורים וארגון המורים לא תמיד עבדו יחד. אני זוכר את השביתה של ארגון המורים ב-72' שהייתה נפרדת. הם השביתו את המערכת לבד במשך חודש וחצי. אבל בשנים האחרונות שני הארגונים ידעו לעבוד יחד. ישבתי עם יוסי ועם רן הרבה פעמים. אתם חייבים לדעת איך לעבוד יחד כי בסופו של דבר זה לא עניין של "הישגים שלי למול ההישגים שלו". אם לא תעבדו יחד בסופו של דבר שניכם לא תקבלו. כשיוסי ייפגע לא תמצא אותו איתך, והיום הוא צריך אותך איתו. לכן שני הדברים האלה מחייבים להושיב אתכם יחד כדי להגיע למוצא מהמשבר הזה.
לכן זה לא בידיים של שרת החינוך אף על פי שהיא לא רוצה, לדעתי, להגיע לפתרון. צריך לפנות ישירות לראש הממשלה, והוועדה הזאת צריכה לצאת עם הודעה ברורה, פומבית, שוועדת החינוך תובעת מראש הממשלה לכנס עוד היום את שר האוצר ואת שרת החינוך במשרדו כדי להגיע להסדר. אם הדבר הזה יישאר באופן שהוא נשאר זה נראה לא לוחץ. רונית אמרה שבדצמבר מתקיימות הבגרויות, ולכן אם זה יימשך עוד חודש אז לקראת דצמבר יתחיל לחץ כי הילדים לא יהיו מוכנים. זאת בעיה, אבל אף אחד לא רוצה להגיע לשם בכלל. אנחנו היום ב-15 באוקטובר, והמטרה היא לסיים את זה תוך ימים אחדים. לכן ראש הממשלה לא יכול לצאת מהעניין הזה. כמו שאמר חבר הכנסת גפני, מאחר שנושא החינוך הוא נושא מרכזי אצלך, חברת הכנסת תירוש, ומאחר שהוא הדגל שאיתו באת לכנסת – יש הצבעה ביום רביעי על תקציב המדינה. לא יודע, קל לי להגיד, אבל אני חייב להגיד.
משה גפני:
זאת אמירה חשובה של מי שהיה שר אוצר לשעבר.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
זה שר אוצר לשעבר שגם הצביע בעד כל הקיצוצים שהיו במערכת החינוך. בואו נעבוד יחד, זה לא קואליציה-אופוזיציה.
רונית תירוש:
איך זה חזר אליי שוב? אולי הפעם אני אתקן את דרכיי.
סילבן שלום:
לכן טוב תעשו אם תמצאו שפה משותפת. השביתה היא הכלי האחרון שצריך להשתמש בו, נשק יום הדין. התחושה כאן היא שהשימוש בו נעשה מוקדם מדי, ולכן אין תחושה שצריך לסיים את זה. אבל ככל שיעבור הזמן אין ספק שזה יקרה. אם זה יימשך עוד שבוע יהיו צעקות כי בסופו של דבר ההורים לא יכולים להחזיק מעמד, זה גם עניין כלכלי. צריכים למצוא את ההסדר. ראש הממשלה צריך להיכנס לעובי הקורה. רונית, תובילי את זה את, תפני את לראש הממשלה היום ותבקשי ממנו לכנס את שרת החינוך ואת שר האוצר יחד עם הארגונים, ואת תהיי המוציא והמביא ותוכלי למצוא את הפתרון. אני מתנצל שאני צריך לצאת.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
תודה. אתי בנימין, בבקשה.
אתי בנימין:
ארגון המורים העל-יסודי השתחרר מזמן ממחויבות לחינוך הילדים שלנו. אני ישבתי פה והקשבתי קשב רב לדבריו של רן ארז. אם אני לא הייתי יודעת ומכירה את מערכת החינוך הייתי מאמינה למה שנאמר כאן. רן ארז מדבר על כיתות קטנות. על איזה כיתות קטנות? האם כיתות קטנות ייתנו חינוך טוב לילדים שלנו? ההורים משלמים אלפי שקלים כל שנה לפיצולי כיתות ולכיתות קטנות – האם זה נתן לנו חינוך טוב יותר לילדים? לא. הוא מדבר פה על אחוזי הצלחה בבגרויות - -
רונית תירוש:
מתי שילמתם על פיצולי כיתות? בחיים לא.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
אתי, את חושבת שאם היו 20 תלמידים במקום 40 תלמידים זה לא היה נותן שום דבר? מעניין שבכל העולם כולו הגיעו למסקנה הפוכה.
אתי בנימין:
אני אסיים את דבריי, ואז תבין למה אני מתכוונת.
רונית תירוש:
מותר לך לתקוף אותם על דברים אחרים, אבל זה- - -
אתי בנימין:
למה יש עלייה בשיעור ההצלחה בבגרות? כי אנחנו ההורים משלמים לשיעורים פרטיים - -
נורית ולנסי:
אז אפשר לסגור את בתי-הספר- -
אתי בנימין:
- - כי את הילדים החלשים שלא מסוגלים לעבור את הבגרויות זורקים מבתי-הספר- -
נורית ולנסי:
אפשר לסגור את בתי-הספר.
קריאות:
- - -
אתי בנימין:
באמת אפשר לסגור את בתי-הספר כפי שהם נראים היום.
רונית תירוש:
- - - בזה שהורידו 8.5 שעות, ואז את משלמת למורים פרטיים.
אתי בנימין:
תני לי לסיים את דבריי. ארגון המורים מנסה לקנות את דעת הציבור בכך שהוא מבטיח כיתות קטנות. חברים, ברגע שארגון המורים יגיע להסכם שכר, הם לא ידברו לא על כיתות קטנות ולא על מזגנים ולא על שיעור ההצלחה בבגרות ולא על שום דבר. המטרה מקדשת את האמצעים; המטרה היא השכר של המורה, והאמצעים זה התלמידים והילדים שלנו. מה שנעשה פה נעשה על גב הילדים.
ניר קטררו:
שלום. אנחנו בפירוש תומכים במטרות המורים ובמאבקם. שנית, אני מבקש לא להשתמש בגב שלנו על חשבוננו; שלא ינסו בחדר הזה או מחוץ לחדר הזה לומר שלמען התלמידים צריך להפסיק את השביתה סתם.
רונית תירוש:
תסביר.
ניר קטררו:
אני מתכוון שמבקשים לשבת בשביל התלמידים ואחר-כך לחזור לשביתה.
רונית תירוש:
אתם מוכנים לסבול, אבל שהפתרון יהיה אולטימטיבי.
ניר קטררו:
בדיוק. שלא יעשו בזה שימוש ציני.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
אבל זה לגיטימי להגיד את זה גם למען התלמידים.
ניר קטררו:
זה בסדר להגיד "למען התלמידים", אבל שלא יעשו בזה שימוש ציני.
אני מבקש להעביר לגברת יעל גרמן שינסו ללחוץ על ראשי הרשויות שלכם שילחצו על האנשים שלהם בממשלה שישב שר האוצר וראש הממשלה בעניין הזה. אנחנו שמחים שקלענו לדעת גדולים כי אנחנו אומרים את זה כל הזמן: שיישבו הם בכבודם ובעצמם כי אחרת לא נצא מה"לופ" הזה. מנחם כהן ואלי כהן יושבים כבר חודשים רבים מאוד ולא נפתר שום דבר. כמו-כן אם הוועדה יכולה לצאת בהחלטה לקריאה רשמית שראש הממשלה ושר האוצר יישבו מידית איתם ולא ישלחו קרואים שלהם, זה יהיה נהדר. יש פה חברי סיעה מהקואליציה, ואפשר ללחוץ עליהם שיישבו, כי אחרת אין שום פתרון כי אנחנו ממשיכים עם אותם אנשים. אם לא ייכנסו לשולחן המשא ומתן פרצופים חדשים בכירים יותר לא יהיה שום סיכוי לפתרון. זאת בקשתנו אם אתם יכולים לקדם את זה, ואתם יכולים לקדם את זה.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
פתחתי בזה, ואני גם מתכוון לסיים בזה. זה באמת דבר שנעשה פה. יוסי וסרמן, בבקשה.
יוסי וסרמן:
אני משער שאני לא טועה, אבל חברת הכנסת רונית תירוש, את המנכ"לית שבמשך 5 שנים לא דאגת שיהיו מזגנים, ולא דאגת לתנאים אלמנטריים- -
רונית תירוש:
שקר.
יוסי וסרמן:
לא שקר. העובדות מדברות.
רונית תירוש:
אני לא אוהבת את זה. אני מתחייבת להביא לדיון הבא של ועדת החינוך – ולא משנה מה הנושא – את מספר המזגנים במערכת החינוך, לפני ואחרי.
יוסי וסרמן:
את תביאי גם את המספרים שלא דאגת להם- -
רונית תירוש:
ככל שיכולתי דאגתי.
יוסי וסרמן:
את המנכ"לית שבזמנך קיצצו 4.5 מיליארד שקל, בייחוד מהחינוך העל-יסודי- -
רונית תירוש:
זה נכון. כמה?
יוסי וסרמן:
כ-4.5 מיליארד- -
רונית תירוש:
מאיפה הבאת את זה?
יוסי וסרמן:
- - ואת שתקת, ולא קמת להתפטר.
רונית תירוש:
אל תהפוך את זה לאישי. אבל גם אם הייתי מתפטרת זה לא היה מזיז כהוא-זה. היום יש לי יותר השפעה מאז- -
יוסי וסרמן:
אני שמעתי אותך בתשומת לב, ולא הפרעתי לך- -
רונית תירוש:
- - השרה יכולה להתפטר, מה אני אעשה?
יוסי וסרמן:
אני אורח, ואת חברת כנסת. אני לא הפרעתי לך. תקשיבי גם אם לא נעים לך לשמוע, ואני אגיד לך מה שלא נעים לך לשמוע- -
רונית תירוש:
אבל אל תגיד שקרים.
יוסי וסרמן:
את לא עשית שום דבר למען מערכת החינוך בזמן שהיית מנכ"לית. את הובלת את דברת- -
רונית תירוש:
זה בזיון מה שאתה אומר.
יוסי וסרמן:
- - עם 40 שעות- -
רונית תירוש:
ביזיון.
יוסי וסרמן:
- - ונאבקת נגדנו במקום להגיד שאנחנו צודקים.
רונית תירוש:
אמרתי לך שאתם צודקים, לא רצית לשתף פעולה בגלל שרת החינוך, זה היה פרסונלי לחלוטין.
יוסי וסרמן:
עכשיו כשאנחנו מובילים רפורמה, והיא לא נוחה לך כי את לא ביחסים טובים עם יולי תמיר- -
רונית תירוש:
לא שווה תגובה.
יוסי וסרמן:
- - רק בגלל זה את קמה ואומרת שהרפורמה לא טובה. אני מהמר שאת לא מכירה אותה, אני מהמר שאת לא קראת אותה. אני מורה ומנהל שקיבל פרסים על הצטיינות ממשרד החינוך. אני יודע מה זה פדגוגיה, ומהו חינוך. אני לא באתי מהרחוב- -
רונית תירוש:
ואני?
היו”ר מיכאל מלכיאור:
הפכתם את זה לאישי.
רונית תירוש:
תאפשר לי. זאת בושה וחרפה איך שאתה מדבר, אני פגעתי בו אישית?
יוסי וסרמן:
אני מסיים.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
אתה יכול להגיד, אבל דבר לגופו של עניין. זה לא המקום ולא נאפשר את הדבר הזה.
יוסי וסרמן:
גברתי, אני לא רוצה להוביל רפורמה לא ראויה. לדעתנו, הרפורמה טובה. היא אושרה 5 פעמים בכל מוסדות המורים. אני מכבד אופוזיציה, אבל אני מבקש שהאופוזיציה תגיד דברים נכונים. האופוזיציה היא 4.2% מתוך 100%. היא שייכת לסיעה שבראשה עומדת גברת יפה בן-דוד, והיא חברה אליי עכשיו. זה מה שכואב להם. הם נשארו רק שתיהן בחוץ, והן אומרות שהרפורמה לא טובה.
רוב הדברים שידידי רן ארז אמר נכונים. המצב של המורים בכי רע. עשרות שנים אנחנו מדשדשים. באנו לנסות לשנות את זה. אמרתי לו, ואני חוזר ומושיט לו יד של חברות ושל שותפות – בוא נלך יחדיו. הרי עדיין לא חתמנו. חתמנו על הסכם ראשוני, וההסכם הסופי הוא ב-15 בדצמבר. עד אז אנחנו מתקנים, משפרים ומשנים: שעות גיל יהיו, ושעות תפקיד יהיו, ושעות חינוך וגמול חינוך יש- -
ענת שניידר:
קיבלתי את ההבטחה הזאת גם אחרי המתווה.
יוסי וסרמן:
אבל זה מופיע בהסכם. שבי אתי, אני אראה לך.
ענת שניידר:
אנחנו יודעים בדיוק מה הסיבה שיפה בן דוד חברה אליך – היא קיבלה תפקיד.
יוסי וסרמן:
היא לא קיבלה שום דבר.
רונית תירוש:
מה זה מעניין את ילדי ישראל השמות והפרסונות?
יוסי וסרמן:
אנחנו מדברים על רפורמה טובה- -
קריאה:
מה עם - - - 300 בתי-ספר?
יוסי וסרמן:
בהסכם שלנו כתוב שכל מה שיקבל ארגון המורים אנחנו נקבל. שיקבלו 200% - אני מתנגד?
רונית תירוש:
איך יקבלו אחרי שחתמת?
יוסי וסרמן:
אנחנו נקבל, לא על חשבונכם, לא על חשבון המדינה- -
תמי חנוני:
- - -
היו”ר מיכאל מלכיאור:
סליחה, את לא בזכות דיבור.
יוסי וסרמן:
אני קורא לכל מי שיש לו יד ונגיעה לשפר את הרפורמה יחד.
אני חושש שהשביתה תביא רק נזק למערכת החינוך: יברחו לנו תלמידים, החינוך הפרטי יגדל מאוד. אנחנו רוצים להשיג הישגים. אני מוכן יחד עם רן ארז לפתוח כל מה שהוא רוצה ונעבוד יחדיו וננסה להביא יחד את הפתרון הטוב ביותר למורי ישראל. על דעת מרכז הסתדרות המורים מתוך 122 איש 119 איש הצביעו בעד. כולם בעד- -
ענת שניידר:
בלי לראות את ההסכם המלא.
יוסי וסרמן:
רק גברת ענת שניידר לא שומעת מה אומרים גם כאשר היא באה למרכז.
ענת שניידר:
מה זה קשור? אנשים הצביעו בלי לראות את ההסכם.
יוסי וסרמן:
הרפורמה היא רפורמה טובה שלא הייתה טובה ממנה. עד דצמבר אנחנו משפרים ומתקנים- -
היו”ר מיכאל מלכיאור:
יש תקציב לשיפור?
יוסי וסרמן:
המדינה הקציבה 6 מיליארד שקלים- -
קריאה:
במשך 5 שנים.
יוסי וסרמן:
במשך 5 שנים, מיליארד כל שנה. רן ארז אומר שמזה משלמים את השחיקה. זה לא נכון. שמים את זה על בסיס השחיקה.
רונית תירוש:
בתקציב 2008 יהיה 1 מיליארד תוספת?
יוסי וסרמן:
לא, 1.5 מיליארד. נמצאת כאן עפרה ברטוב שהיא נציגה בכירה של משרד האוצר, והיא תוכל להעיד האם יהיה ב-2008 מיליארד שקל - -
רונית תירוש:
אין בספר התקציב.
יוסי וסרמן:
יש הסכם קיבוצי, ואפשר להפר הסכם קיבוצי. אפשר להגיד שבמקום ישלמו לי 100 שקל ישלמו רק 80 שקל. אבל הסכם קיבוצי יש, ורצון טוב של משרד האוצר – יש, ורצון טוב של משרד החינוך – יש. אם מנהלים אתם משא ומתן כמו שצריך בצורה נכונה אפשר להשיג גם הישגים. אני בהחלט בעד שהמשך המשא ומתן יהיה של שני ארגוני המורים יחד.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה.
זבולון אורלב:
יש הרבה דברים שמוטב שלא אומר כרגע הואיל ואני בקשרים מאוד הדוקים עם שני ארגוני המורים שנים רבות ועם חבריי הדתיים שבהסתדרות המורים. אני גם רוצה לשמור לעצמי מרחב כדי שאוכל לשמור על יכולת הפתרון וההידברות בין הארגונים ובין הארגונים לבין הממשלה. לכן מראש אני אומר שאני לא אומר בדיוק את כל מה שאני חושב.
ראשית, צריך להבין את שורש הרע. אם נבין את שורש הרע נבין גם את הפתרון. שרי החינוך לדורותיהם ידעו שאסור להיכנס למלכודת של חתימה עם ארגון אחד. אגב, השביתה הגדולה ב-78' נפתרה ברגע ששני הארגונים החליטו ללכת יחד; הייתי אז מנהל לשכת שר החינוך והתרבות. לכן לדעתי, שרת החינוך שגתה שגיאה גדולה מאוד בכך שהיא חתמה הסכם רק עם ארגון אחד. אם הסתדרות המורים חושבת שההסכם הזה טוב עבורה אינני מתווכח איתה. יש להם מוסדות, הם אנשים נבחרים כמו בארגון המורים. הסתדרות המורים ראתה ברפורמה הזאת רפורמה ראויה, והיא חתמה על ההסכם הזה. גם אין לי טענה כלפי הסתדרות המורים. הטענה שלי היא לממשלה – מדוע היא אפשרה כזה דבר.
לכן הפתרון הוא להגיע לדבר המוסכם על שני הארגונים – זה תפקידה של הממשלה. המלכודת הנוכחית היא מלכודת שהיציאה שלה היא אך ורק בהסכמה עם שני הארגונים יחד, ואינני רואה מוצא אחר, אלא לראות את ההסכם כמה שקיים, ועליו לבנות עוד נדבך. אם הממשלה חושבת שארגון המורים ייקח את ההסכם של הסתדרות המורים ויחתום עליו כמות-שהוא היא טועה; לא מפני שההסכם לא טוב, אלא משום שלכל ארגון יש זווית הראייה שלו, וזכותו של ארגון המורים העל-יסודיים לראות את הבעיות מנקודת המבט שלו. כמי שבא ממפלגה חברתית אני גם רוצה לשמור על זכותם של ארגוני עובדים לשמור על עצמאותם.
לכן אני משתתף בהצעה שהוועדה תפנה לראש הממשלה, תדרוש ממנו לקיים דיון דחוף עם שר האוצר, עם שרת החינוך ועם שני ארגוני המורים כדי להציע הסכם אחד משותף שעונה גם על נקודת המבט של הסתדרות המורים וגם לזה של ארגון המורים. אם תהיה כזאת דינמיקה זה יכול להוביל לפתרון.
הפתרון ב-78' נמצא על-ידי ועדת עציוני. כלומר שר החינוך דאז, השר זבולון המר בא לראש הממשלה והציע לו להקים ועדה ממלכתית לבדיקת מעמדו של המורה ומעמד החינוך, ובלבד שראש הממשלה ושר החינוך מתחייבים מראש לקבל את ההמלצות של הוועדה הזאת שבראשה יעמוד שופט עליון בדימוס עציוני, ומשהתקבלו ההמלצות היה קרב גדול מאוד בממשלה, ועל חודו של קול או שני קולות הממשלה החליטה לאמץ את ההמלצות האלה ששיפרו את מצב המורים- -
רן ארז:
בהתאם ליכולת הכלכלית. עד היום זה לא בוצע.
זבולון אורלב:
- - ועל סמך החלטתה של הממשלה לאמץ את המלצות עציוני התפטר שר האוצר יגאל הורביץ ז"ל. כלומר דרושה התערבות ברמה הממלכתית הגבוהה ביותר של ראש ממשלה וממשלה. האדישות גם של ראש הממשלה היא לא במקומה. גם אני שותף להערה של סילבן שלום: שרת החינוך הייתה כאן הבוקר בדיון. לא ברור לי מדוע היא משתתפת בדיון, שהוא חשוב, אבל אין ספק שהדיון הזה חשוב הרבה יותר, והיה ראוי שהיא תשתתף בדיון הזה שהוא בנושא הבוער ביותר במערכת החינוך.
הערה אחרונה ליוסי וסרמן. אחרי שכל פעם שרת החינוך אמרה שתהיה תוספת תקציב כתובה בתקציב על סך 1.5 מיליארד לביצוע רפורמה אמרתי לה שאף על פי שאני אופוזיציה שלה אני אעמוד מעל במת הכנסת ואשבח אותה. היום נחשף שבתקציב כתוב 1.6 מיליארד שקל. כמיליארד שקל מזה הוא לתוספת השחיקה, לא לרפורמה; ב-1.6 מיליארד נמצאת גם הפעימה הראשונה של מזכיר ההסתדרות שהעריכו אותה ב-250 מיליון שקל. אלה הנתונים של נציג אגף התקציבים - -
יוסי וסרמן:
אני מציע שמשרד האוצר- - -
זבולון אורלב:
אני אומר את זה גם לאוזניה של עופרה כי זה מה שהתברר לנו בוועדה. שרת החינוך אמרה שצריך לבדוק- -
יוסי וסרמן:
אין כסף, לא מקיימים- - -
קריאות:
- - -
זבולון אורלב:
יוסי, יש אנשים שאומרים לי "בוקר טוב", ואני הולך לחלון לראות שזה בוקר טוב. אני מציע לך שכשאומרים לך שהעניין חתום, לעיין. הדברים הם לא כפשוטם. אני אעזור לך בזה.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
אני לא אפתח את הנושא כי דיברנו על זה בישיבה הקודמת.
זבולון אורלב:
אבל אתה לא סותר את דבריי.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
אני לא יכול לסתור, אלה היו הנתונים. אלא אם כן משרד האוצר רוצה לסתור את דבריך. חבר הכנסת אלכס מילר, בבקשה.
אלכס מילר:
רוב הדברים נאמרו לפניי. המבחן הסופי הוא מבחן השטח. אני מציע שהמשא ומתן שמתנהל כרגע יתאים לארגון המורים עם כל התוספות התקציביות והצרכים של המסגרת בתי-הספר העל-יסודיים. הגופים יכינו צוות מיוחד משותף שיבדוק את זה בשטח, ולאחר התוצאה הזאת נוכל לראות האם לרפורמה יש או אין מצטרפים. אי-אפשר להתייחס לדברים כל עוד הם כל הזמן על הנייר. ככה לא נגיע לשום רפורמה במדינת ישראל. תמיד יהיו אלה שיתנגדו, ותמיד יהיה מי שיהיה בעד. אני מציע שאך ורק אחרי פעילות מסוימת של שנה-שנתיים נראה האם הרפורמה הזאת יעילה ומשפרת את המצב של המורים, ואז נוכל לדעת האם נוכל לתמוך בזה. אני הייתי שם. גם כשהייתי בארגון הסטודנטים הייתה מלחמה אינסופית עם התאגדות הסטודנטים, ואחרי שאיחדנו כוחות – תראו מה הסטודנטים קיבלו: יצאו עם חוק זכויות הסטודנט, יצאו עם החוק לשינוי המועצה להשכלה גבוהה, ועד היום נושא שכר הלימוד עדיין לא בעלייה. אז תאמינו לי, כדאי לכם לשתף פעולה וללכת יחד כי בסופו של דבר לא נוכל ללכת עם אחד, חייבים ללכת עם כולם. תאגדו כוחות ונהיה מאחוריכם.
יוסי נשרי:
שלום לכולם. אני מהבוקר פה שומע את הדיונים גם בנושא הקיצוצים במערכת החינוך, בנושא של רווחה, בנושא של תלמידים עם מוגבלויות וכולי. אנחנו מדברים עכשיו על עתיד מדינת ישראל בנושא החינוך. אני כבר קראתי מזמן ליושב ראש השלטון המקומי, לעדי אלדר, לקחת את המושכות בידיים ולקרוא לשביתה כללית ברשויות המקומיות כי זה שתלמידי ישראל מגיל 15 לא מגיעים לבתי-הספר זה לא מזיז לאף אחד. רק כשילדים קטנים שובתים פתאום כולם נזעקים. לכן אני קורא מפה לראש הממשלה להתערב מידית בעניין, לקחת את הגה המושכות אליו, לכנס את כל הארגונים יחד איתך, אדוני היושב ראש, ולסגור את השביתה מידית. ולא – אני קורא לעדי אלדר ולשלטון המקומי לצאת לשביתה עד שייצא עשן לבן או ורוד.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
תודה, הדברים ברורים. התייחסות אחרונה, מנחם כהן.
מנחם כהן:
משרד האוצר ומשרד החינוך בטוחים במיליון אחוז שהרפורמה הזאת מצוינת; עשו עליה אלף סימולציות. ישבנו עם הסתדרות המורים ועם היועצים הכלכליים שלהם, עם עזרא גנור ועם שלום גרניט. הם לא קיבלו אותה ביום הראשון, ובקושי ביום האחרון אחרי שהם שיפרו אותה אלף פעם. הממשלה הקצתה לזה. אם אין תקציב אז זה לא יהיה.
עפרה ברטוב:
אני לא מייצגת את אגף תקציבים, אני מייצגת את מי שחותם על הסכמים. אתם יודעים שאני עוסקת בכך הרבה שנים, ואין הסכם שאנחנו לא עומדים מאחוריו ולא מיישמים אותו- -
קריאה:
- - -
עפרה ברטוב:
- - כל המורים שוסרמן מייצג שיעברו לעבוד- -
זבולון אורלב:
אתם חתומים על הסכם השחיקה?
עפרה ברטוב:
כן.
זבולון אורלב:
מ-98' שני הארגונים היו צריכים - - -
רן ארז:
גם את פסק הבוררות לא קיבלנו עד היום.
מנחם כהן:
תיאמו עם השרה פגישה להיום בבוקר. היא באה לפגישות חשובות הרבה פחות מהפגישה הזאת. היא מתעסקת בנושא השביתה יום ולילה. תיאמו איתה מועד, והדיון לא היה על השביתה, אלא על התקציב.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
בשעה הראשונה של הדיון הראשון טיפלנו בעניין השביתה.
עפרה ברטוב:
אני אשלים את המשפט שהתחלתי בו: כל מורה שמצטרף לרפורמה יקבל תוספת של 26%. הדבר מתוקצב, ואין בכלל ספק בעניין הזה. שנית, כל המורים יקבלו תוספת של 5% כמו עופר עיני; שלישית, כל המורים כבר קיבלו תוספת של 4.75% מתוצאת השחיקה. זאת אומרת, מדינת ישראל חתמה על הסכם, והיא עומדת מאחוריו בכל העניינים.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
תודה. אני רוצה לסכם. נושא שלא טיפלנו בו, וד"ר קדמן העיר בצדק הוא שיש היום מצב שחצי מיליון תלמידים, ובהם תלמידים רבים מרקע של ילדים בסיכון וסביבה מאוד קשה מסתובבים ברחוב אחרי שחלק גדול מהם הסתובבו ברחובות כבר 8 חודשים. אנחנו יודעים שזה לא מפריע לאף אחד, כי עובדה שהסתובבו במשך 8 חודשים, וזה לא הפריע, אז יסתובבו עוד כמה חודשים, וזה לא יפריע למשק- -
רן ארז:
למה 8 חודשים?
היו”ר מיכאל מלכיאור:
כי בחלק גדול מהתקופה שלפני הקיץ היו עיצומים ושביתות- -
רן ארז:
12 יום שביתה.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
ועיצומים?
רן ארז:
העיצומים זה לא לצאת לטיולים. היו 12 יום שביתה, ואם אתה סופר גם את החופש הגדול זה עוד 60 יום, ועכשיו- -
היו”ר מיכאל מלכיאור:
החופש הגדול בבתי-הספר התיכון הוא למעלה מ-70 יום- -
רן ארז:
70 יום ועוד 12 זה 82- -
היו”ר מיכאל מלכיאור:
ועכשיו היה חודש של חגים, והם כמעט לא היו.
רן ארז:
כן, אנחנו אשמים גם בזה.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
אני לא אומר שאתם אשמים בזה ולא לפני זה. אני רק אומר שמצב הילדים הללו הוא הרבה יותר קשה מהתגובה אליו.
לכן אני מציע שני דברים. ברור שלא צריכים לשבור שביתה, על כך כולם מסכימים. אבל צריך למצוא פתרונות או תוכנית חירום להעסקת התלמידים במיוחד במקומות שיש בהם ילדים שלא יכולים להעסיק את עצמם. אני יודע שיש תוכנית, אבל זאת לא תוכנית חירום שמקיפה את מה שדרוש להקיף. אני קורא לכם לקחת את הנושא הזה ברצינות עכשיו. אני מבין מאוד את הקריאה הנרגשת של ראש עיריית קריית אונו. אני מבקש שתשבו יחד על הנושא הזה, זה חיוני עכשיו.
ליטל אפל:
- - -
היו”ר מיכאל מלכיאור:
זאת שביתה כמעט ללא מוצא כי הפער בין העמדות פה הוא רב. זאת לא שביתה רגילה שצד אחד דורש מאה, ואני מוכן לתת 50, ובסוף מתפשרים על 70. זאת שביתה שבאה על רקע כל מה שקרה בשנים האחרונות, וההסכם שכבר נחתם עם הסתדרות המורים שנותן מסגרת. זה קשה ביותר. אלו הנתונים שיש מראש. בקלות זה יכול להתגלגל עוד חודש-חודשיים. מה שעל סדר היום פה זה עצם קיום החינוך במדינת ישראל, זה לא עוד שמנת. לכן אני לא מבין את שוויון הנפש שזה ימשיך, ובסוף זה יישבר. זה לא יישבר; ארגון המורים לא יישבר, אני מניח שגם הממשלה לא תישבר ולא שר האוצר. מה שאפשר לעשות בעוד חודשיים, אפשר לעשות גם היום. אני קורא לראש הממשלה לכנס את כל הגורמים הרלוונטיים – את שרת החינוך, את שר האוצר, את ארגוני המורים לשבת ביחד עכשיו. זה לא יכול להגיע לפתרון בלי התערבות של ראש ממשלה כי יצטרכו פה אסטרטגיה כוללת לעניין הזה.
עם כל הכבוד לדרג שמנהל את המשא ומתן עד עכשיו, זה דרג בהחלט מכובד, אבל זה לא דרג שיכול להביא כרגע לפריצת דרך. חבל, מה שאפשר לעשות בעוד חודש אפשר לעשות גם היום. כל חברי ועדת החינוך שהשתתפו פה מסכימים לקריאה נרגשת לראש הממשלה כדי להגיע לסיום השביתה וכדי להגיע לפתרון החינוך במדינת ישראל ומעמד המורה. לכנס את כל הגורמים ביחד עכשיו ולשבת איתם עד שייצא עשן לבן. תודה רבה לכם.
הישיבה ננעלה ב-13:40