פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 42
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שלישי, ד' בחשוון התשס"ח (16 באוקטובר 2007), שעה 12:00
סדר היום: ילדים בדרכים – במסגרת היום הלאומי לבטיחות בדרכים
נכחו:
חברי הוועדה:
נאדיה חילו – היו"ר
שלי יחימוביץ
רן כהן
ניסן סלומינסקי
מוזמנים:
יעקב מרגי, יו"ר ועדת הכנסת
אסתר וילנאי, מנהלת אגף הסברה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים
אברהים סואטת, מנהל אגף המגזר הערבי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים
עדה שוקרון, עוזרת למנהלת אגף הסברה, משרד התחבורה
רפ"ק רן וילנאי, קצין זה"ב ארצי, המשרד לביטחון פנים
חניאל פרבר, משרד החינוך
אורנה קליין, מנכ"לית מתונה, ארגון למאבק בתאונות הדרכים
נאסים עאסי, בטרם, המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים
אביטל אפל, בטרם, המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים
נורית בוריה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים
רושל מושייב, עמותת קו הזינוק
אור כראל
נתנאי דבי
נטע אליעד
ורדה לבנון, עמותת אור ירוק
נעמי לנגוס, יושבת-ראש האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך
אורי שחר
ליאור האס, נציג מועצת תלמידים ונוער ארצית
אתי וייסבלאו, מרכז המידע והמחקר של הכנסת
מנהלת הוועדה:
רחל סעדה
רשמה וערכה:
אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
ילדים בדרכים – במסגרת היום הלאומי לבטיחות בדרכים
יו"ר ועדת הכנסת יעקב מרגי:
שלום לכל החברים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לזכויות הילד. מתוקף תפקידי כיושב-ראש ועדת הכנסת, מעבר לסדר היום שהנכם מוזמנים אליו, יש לנו גם חילופי אישים. היום נודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ על תרומתה הנכבדה בוועדה, על הטבעת החותם בתקופה שהיא שימשה כיושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד. אני מודים לה ומאחלים הצלחה ליושבת-הראש הנכנסת.
גם אני חבר הוועדה לזכויות הילד ואני מכה על חטא שבקדנציה הזאת אני לא מצליח להגיע הרבה מפאת עיסוקיי הרבים אבל הוועדה הזו היא ועדה חשובה, ועדה שקרובה ללבי ואני אומר לכם שנעשים כאן הרבה דברים טובים.
רבותיי, לפי התקנון אני אקריא את המלצת ועדת הכנסת לחברי הוועדה:
"בהתאם להוראות סעיף 10(א) לתקנון הכנסת ממליצה ועדת הכנסת בפני הוועדה המיוחדת לזכויות הילד לבחור בחברת הכנסת נאדיה חילו לכהן כיושבת-ראש הוועדה במקום חברת הכנסת שלי יחימוביץ".
אני מביא את זה להצבעה ומי שחבר הוועדה , יוכל להצביע.
ה צ ב ע ה
פה אחד אושרה המלצת ועדת הכנסת לאשר את חברת הכנסת נאדיה חילו כיושבת-ראש הוועדה
יעקב מרגי:
לפני שנעביר את רשות הדיבור ליושבת-ראש הוועדה החדשה שמיד תיכנס לעבודה, אני מעביר את רשות הדיבור לחברת הכנסת שלי יחימוביץ שתאמר לנו גם דברי ברכה ומה היא חושבת על הוועדה הזו.
שלי יחימוביץ:
תודה לחבר הכנסת מרגי. שלום לכולכם. יצא לכם באקראי להיות שותפים לטקס החילופים למרות שלא באתם לעניין הזה. חברת הכנסת נאדיה חילו, מיד שאני אסיים לדבר, תיגש אתכם לעניין לשמו באתם, אבל אנחנו ננצל את ההזדמנות שאתם כאן ואני אספר לכם שהוועדה לזכויות הילד, לשיטתי, היא ועדה לענייני מדינת ישראל. ילדים הם מיקרוקוסמוס של כל מה שקורה במדינת ישראל, הם מיקרוקוסמוס ולעתים קרובות מדיי הם החוליה החלשה. בזמן תמורות כלכליות וחברתיות כל כך דרמטיות שמתרחשות, רובן לצערי שלא בטובתנו, לעתים מאוד קרובות אותה חוליה חלשה סופגת ומשלמת את מירב המחיר ועניין קצבאות הילדים זה דבר שהפגיעה כאן היא בלתי מידתית בעליל וגרמה נזק להיקפים עצומים של ילדים שעברו אל מאחורי קו העוני, אבל העניין הזה שכולם מכירים הוא רק עניין אחד מני רבים ואנחנו עדים לצמצום הולך וגדל של המגזר הציבורי להרזיית כל מה שממשלתי וכל מה שציבורי בגלל אידיאולוגיה מסוימת שבעיניי היא שגויה לחלוטין, הפרטה של שירותים חברתיים ושוב ושוב בכל ישיבה מישיבות הוועדה – ואת תראי את זה, חברת הכנסת חילו – אנחנו נראה את התוצאות ההרסניות של התהליך הזה, את התוצאות ההרסניות של נסיגת המדינה מאחריות כלפי אזרחיה והחוליה החלשה, שוב ילדים, לעולם תיפגע מהעניין הזה.
אני חייבת לומר בגילוי לב שכאשר נכנסתי לתפקיד הזה, הייתי גם חברת כנסת חדשה וחשבתי בתמימות מסוימת שאנחנו ניקח נושאים חדשים, אותם נקדם, נלך אתם קדימה ונבקיע יעדים חדשים. מה שקרה בפועל הוא שכל הזמן נאלצנו לכבות שריפות. נאלצנו לטפל באסונות, בשגיאות ובעוול שנגרמים כתוצאה למשל מדברים קטנים. זאת שורה אחת בתקציב שאומרת הקפאת תקנים בשירות הציבורי. מה המשמעות של הקפאת תקנים בשירות הציבורי? זה אומר שבמעון נעול לנערות עובדת סוציאלית פורשת ואין עובדת סוציאלית במקומה. זאת המשמעות ומדובר באסון והאסונות האלה קורים בכל מקום. הקפאת תקנים זה אומר שאין חוקרי נוער לחקור נוער וילדים, לחקור ילדים שנפגעו מתקיפה מינית, זה להרוס עולם שלם. כל שורה יבשה בתקציב, ההשלכה שלה לפעמים היא טרגית לגבי ילדים וכך מצאנו את עצמנו – ולצערי חברת הכנסת חילו, אני בטוחה שגם את תמצאי את עצמך – מטפלים שוב ושוב בניסיונות להציל את הקיים. לעתים קרובות הצלחנו, לפעמים – אני אומרת בצער – גם לא הצלחנו.
אני עוזבת באמצע. אם אני מסתכלת בהתבוננות ריאלית על ההשתלשלויות הפוליטיות שאני מניחה שזאת כבר אמצע הקדנציה, על פי הסכם רוטציה שנעשה בסיעת העבודה ועל פיו אני מפנה את מקומי לחברת הכנסת נאדיה חילו. אני עושה את זה בצער רב, אבל יחד עם זה בתחושת שקט נפשי כי חברת הכנסת חילו שתמלא את מקומי היא עובדת סוציאלית מאוד מאוד ותיקה, עם ניסיון עשיר ביותר בכלל בטיפול בחלשים ובעולם הרווחה, אבל באופן ספציפי בילדים. כל נושא שהגיע ויגיע אל שולחן הוועדה לא יהיה זר לה והרווחה מכך שהיא תהיה יושבת-ראש הוועדה הוא כפול כי הוא תביא גם את העובדה שהיא חברת כנסת בולטת שמתעסקת בעניינים חברתיים ועושה זאת באיכפתיות רבה, וגם את המקצוענות הגדולה, את הרקורד שלה ואת ההתמצאות באמת שעומדת בשורה אחת עם כל אנשי המקצוע שיגיעו לכאן.
אני בטוחה שתעשי את זה על הצד הטוב ביותר ואני מאחלת לך המון המון הצלחה בתפקיד החשוב הזה. אני נאלצת לעזוב אתכם לאלתר כי אני באמצע ישיבה אחרת. תודה.
היו"ר נאדיה חילו:
מילה לפני שתעזבי. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, אני בהחלט לא אאריך אבל אני רוצה מקרב לב להודות לך. אני גם הייתי חברה בוועדה הזאת והשתתפתי בכמה דיונים. מיותר לומר איך הדיונים התקיימו והתנהלו כאן כאשר זה היה באופן מקצועי עם הרגישות החברתית שלך לכל הנושאים החברתיים ובמיוחד לנושאים של הילדים. בהחלט פה ושם ארשה לעצמי להיעזר בך לשם המשכיות הדברים וכדי לגרום לחוליה המקשרת של הוועדה הזאת ואת התפקיד שלי שיהיה יותר יעיל. אני בהחלט מודה לך ואני מאחלת לך הצלחה בכל התפקידים.
אני גם רוצה להודות לך, חבר הכנסת יעקב מרגי, יושב-ראש ועדת הכנסת בפועל, על ההירתמות ועל המינוי. אני מאחלת גם לך הצלחה בתפקידים השונים.
נמשיך להוביל את הנושאים החברתיים בגדול ואת הנושאים הקשורים לעולם הילדים באופן מאוד מיוחד.
הישיבה היום מתקיימת במסגרת יום שמציינת הכנסת בנושא המלחמה בתאונות הדרכים. זאת מלחמה שהייתי אומרת שהיום היא צו השעה והיא הפכה למלחמה ותופעה שפוגעת בכל החברה הישראלית על כל גווניה. אנחנו נגדיש את הדיון היום לנושא של בטיחות בדרכים.
כמו שנאמר כאן, אני ברקעי באה מהתחומים האלה, לא רק כעובדת סוציאלית אלא כמתמחה בתחומים של הגיל הרך, וגם כאחת שניהלה והקימה מרכז מאוד גדול ומקצועי בנושא של התפתחות הגיל הרך על כל ההיבטים ועל כל הנושאים, מהחלק המניעתי, הסברתי, טיפולי, העשרתי וחינוכי. ברור שהמיקוד בנושא הזה היום הוא מיקוד שיש לו היבטים נוספים החל מהנושא ההסברתי, מניעתי וחינוכי ואנחנו מדברים גם על ההיבט הטיפולי.
רן כהן:
באתי להצביע עבור היושבת-ראש נאדיה חילו ולברך אותה. אני הולך לנהל את ישיבת הוועדה לעובדים זרים. שיהיה לך בהצלחה.
היו"ר נאדיה חילו:
אני מודה לך.
כאשר אנחנו מדברים על ילדים בכלל, אנחנו מדברים על תחום שנושק להרבה מאוד תחומים. היום אנחנו יודעים שאין משרד ספציפי או שמטפל באופן מאוד ברור. הנושא מטופל גם במשרד החינוך, גם משרד הבריאות, גם במשרדים נוספים כאשר לכל משרד יש את ההיבט שלו. אנחנו ערים לתופעה שבגילאים מאוד קטנים, אין אפילו מסגרת שמטפלת באופן ישיר בתחום הזה. אם אנחנו מדברים על ילדים עד גיל 3, על ילדים שנמצאים במעונות ובכל המסגרות האלה, אין יד מכוונת אחת, כאשר גם הנושא של הבקרה והאכיפה לא קיים.
זה לא הנושא שלנו היום. אני בהחלט רוצה לקוות שהוועדה הזאת תצליח לא רק להתמודד עם תופעות שוליים ועם טיפול בעוולות חברתיות שקשורות לנושא של הילדים בגיל הרך, אלא גם תצליח להוביל מהלכים של שינוי ומהלכים שיטביעו חותם על נושא של טובת הילדים וזכויותיהם. בעוד שבעולם המודרני היום מתמודדים עם בעיות אחרות לגמרי – ואני בהחלט שותפה גם למסגרות כאלה לפעמים – מתמודדים על איך להוסיף עוד נדבך על זכויות הילדים, איך לקדם את הנושא הזה, איך לגרום לכך שהילד יהיה במרכז העשייה, ואיך לגבש את הדעה מאובייקט לסובייקט על כל המשמעות של העניין. אנחנו מוצאים את עצמנו מתמודדים כיום עם תופעות מאוד ראשוניות של הגנה על הילדים, של מתן משאבים מסוימים, של ראשית הדברים שהם באמת מובנים מאליהם כאשר הנושא של התקציב הוא בהחלט הרבה פעמים הגורם המרכזי שחותך בבשר החי כאשר מדובר בילדים.
אנחנו נכנסים לנושא הדיון. אני רואה את רשימת הגופים שמשתתפים כאן ואני רוצה לברך באופן מיוחד על השתתפות מועצת התלמידים והנוער כי אני חושבת שהנושא נוגע גם לכם באופן ישיר.
כאמור, כל ועדות הכנסת דנות היום במלחמה בתאונות הדרכים וכל נושא בוועדה אחת משליך על השנייה. לא מזמן התקיים דיון בוועדה לקידום מעמד האישה ובהחלט הנושא הזה היה נושק לנושאים של ילדים כאשר התייחסו לבטיחות.
כאשר אנחנו מדברים על בטיחות ילדים בדרכים, אנחנו לא יכולים להתנתק מהמצב הקיים היום ולא להיות מודעים לתאונות המאוד מאוד קשות שלאחרונה כולנו ראינו. הרבה פעמים גם ילדים משלמים את המחיר הגבוה כאשר הם לא רק נפגעים אלא זה עולה להם בחייהם. כאשר אנחנו מנסים לראות במספרים, אנחנו רואים ש-32 ילדים בשנת 2007 – והיא לא הסתיימה – נהרגו בתאונות דרכים. אני לא רוצה למסור את מספר הנפגעים הכללי שהוא הרבה יותר גדול אלא שאנחנו מדברים על ילדים עד גיל 17. זה אומר שמספר הילדים הנפגעים קרוב ל-20 אחוזים מכלל הנפגעים בתאונות הדרכים.
אני לא יכולה שלא לציין את חלקן של אוכלוסיות מסוימות בהן אחוז הנפגעים הוא הרבה יותר גבוה אבל אנחנו בהחלט ניתן התייחסות מאוד ספציפית לעניין הזה. מקרב האוכלוסייה הערבית נהרגו השנה 26 ילדים בתאונות דרכים ורק לצורך ההשוואה – למרות שכל ילד הוא ילד – אומר שנהרגו 15 ילדים יהודים. כאשר אנחנו סוקרים רוחבית את העניין לכל אלף, אנחנו רואים שאחוז הנפגעים הגבוה לאלף ילדים בישובים מסוימים, הם בישובים הערביים. ברור שהנושא של היעדר תשתיות, הסדר התחבורה, כל הנושא שקשור בכבישים, הוא אחד הגורמים הרלוונטיים למרות שהוא לא היחיד כי גם נושא ההסברה והמניעה הוא חשוב. אנחנו לא יכולים להתעלם מהגורם הישיר שמשפיע על תאונות הדרכים, במיוחד בישוב הערבי, והוא בהחלט היעדר תשתיות נאותות ותחבורה נאותה שיכולות בהחלט למנוע אולי חלק מהפגיעות שהם במספרים מאוד גבוהים.
במהלך הישיבה ננסה להתייחס לגורמים נוספים. לפי החומר שנמצא בידי – וזאת ההזדמנות להודות לאתי ממרכז המחקר והמידע של הכנסת ובאמצעותה לכל המחלקה שהציגה בפנינו מסמך מאוד מקצועי עם נתונים מאוד ברורים – אני שמה לב שמשרד החינוך – ומשרד החינוך הוא גורם מאוד מרכזי שיש לו את המגע היום-יומי הישיר עם קבוצות הילדים - מקציב סכום של 53 מיליון שקלים בשנת 2006-2007 לנושא של הדרכה בנושא בטיחות הילדים. ביקשתי לדעת איך התקציב הזה מחולק כי הנושא לא מתחיל ונגמר בתשתיות אלא הוא מתחיל גם בנושא של מניעה והסברה, גם לילדים, גם למשפחות וגם לאוכלוסיית הנשים שמטבע הדברים היא יותר במגע יום יומי עם הילדים.
אתי וייסבלאו:
בפתח הדברים אני רוצה לומר ששיעור ההרוגים והנפגעים של הילדים הערביים בתאונות הדרכים הוא גבוה הרבה יותר משיעורם באוכלוסייה.
בשנת 2005 מצא מחקר שילדים ערביים היו 32 אחוזים מגלל הילדים עד גיל 14 שנפגעו בתאונות ובקרב הילדים ובני הנוער שנהרגו תמונת המצב חמורה יותר. כפי שנאמר כאן, רק השנה נהרגו בתאונות 26 ילדים ובני נוער ערבים וזה מצב שאני מניחה שחוזר על עצמו כל שנה.
קריאה:
באיזה גילאים היו הילדים?
אתי וייסבלאו:
26 ילדים ובני נוער ערבים הם עד גיל 19, 15 מהם עד גיל 14.
יש הרבה חומר מחקרי בנושא תאונות הדרכים במגזר הערבי וילדים באופן ספציפי. הנתון המשמעותי ביותר שאני מצאתי הוא ממחקר שנערך בשנת 2005 על בטיחות בישובים עירוניים והמחקר הזה הראה ש-12 מבין 20 הישובים בהם שיעור הילדים שנהרגו לאלף ילדים הוא הגבוה ביותר הם ישובים ערביים, כאשר שלושת הישובים הראשונים הם רהט, קלנסואה ועיר הכרמל. למרות שהרבה מאוד תוכניות ופעילות מיוחדת מכוונת למגזר הערבי, גם במשרד החינוך וגם בארגונים אחרים, לפחות מהנתונים של משרד החינוך נראה שמגיעים פחות לילדים בבתי הספר הערבים מאשר לילדים בבתי הספר היהודים אם כי בעניין הזה המצב השתפר בשנים האחרונות.
אסתר וילנאי:
אני מנהלת אגף הסברה ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים ועיקר עיסוקי בהבאת הנושא לתקשורת.
ברשותכם אני אתחיל את דבריי עם מטרות יום המחויבות שהן משותפות לכל הנוגעים בדבר:
1. להעמיק את המחויבות לבטיחות בדרכים של נבחרי הציבור, מקבלי ההחלטות, מנהלי ארגונים, כלי תקשורת, בתי המשפט והציבור הרחב.
2. לחשוף בפני הציבור את תוכניות העבודה בנושא בטיחות בדרכים של משרדי הממשלה, רשויות מקומיות, משטרת ישראל, רשויות התמרור וכל הגופים הרלוונטיים.
3. אפשר לתמצת את העניין בנקודה הבאה ולומר שזה יום לעריכת חשבון נפש אישי וציבורי לבחינת המחויבות והעשייה בתחום הבטיחות בדרכים.
אני מצטטת כמה נקודות מתוך הצהרת זכויות הילד שנחתמה בשנת 1989:
1. הילד הוא אדם שלם ואנושי מרגע לידתו, תלותו במבוגרים מחייבת שמירה קפדנית על זכויותיו בדרך שתבטיח את שלומו.
2. זכותו של כל ילד לגדול בבית הוריו ולקבל שם הזנה, חינוך, הגנה, אהבה והבנה.
3. זכותו של כל ילד לקבל הגנה מלאה ויעילה מפני כל צורה של הזנחה גופנית-נפשית בבית הוריו או מחוצה לו.
4. זכותו של כל ילד לקבל עדיפות בטיפול, בהגנה ובהצלה בעתות אסון וחירום.
קצת נתונים והנתונים הם בהחלט נתונים דרמטיים. תאונות בכלל במדינת ישראל הם הגורם מספר אחד למוות של ילדים בגיל אפס עד 14, כאשר הקטגוריה הבעייתית ביותר והמשמעותית ביותר היא תאונות הדרכים. ילדים נפגעים כהולכי רגל בעת חציית הכביש והליכה בדרך, כנוסעים ברכב וכרוכבי אופניים. בעשור האחרון נהרגו 499 ילדים בקבוצת הגיל הנדונה וכ-4,000 ילדים בקבוצת הגיל הזאת נפצעו קשה.
אתן כמה נתונים ומאפיינים של ילדים בהקשר של בטיחות בדרכים, כאשר חלקם הם פועל יוצא של תצפיות ומחקרים שנעשו ברשות ובקרב גופים אחרים.
רק 45 אחוזים מהיושבים במושב האחורי, שרובם כידוע ילדים, משתמשים בהתקני ריסון או בחגורות בטיחות. אני רוצה לציין שהגיל הבעייתי, נקודת הזמן שבו יש נפילה דרמטית בכל הקשור לחגירה, זה במעבר ממושב הבטיחות, הבוסטר, למושב המגביה. תכף נבין מדוע זאת קבוצת הגיל הבעייתית ביותר, אבל גם הנתון של 45 אחוזים, אחרי שנים רבות של הסברה מסיבית, הוא נתון לא גבוה. אי-שימוש באמצעי ריסון בקרב ילדים מעלה את הסיכוי להיפגע או להיהרג ב-45 עד 71 אחוזים. בשעת התנגשות או התהפכות הרכב, ילדים שאינם חגורים מוטחים בכוח אדיר הרבה יותר ממשקלם האמיתי קדימה או הצידה בתוך הרכב או נזרקים מחוץ לרכב. יותר מזה, אנחנו יודעים היום שילדים או כל נוסע ברכב שלא חגור, הורג גם נוסעים אחרים אפילו אם הם חגורים.
כמובן שכאשר הילדים חגורים כהלכה, הם לא מפריעים לנהג, בדרך כלל לאב או לאם, למלא את תפקידם כי כל הפרעה כזו מסיחה את דעתם מפעולת הנהיגה ועלולה לסכן את כל הנמצאים ברכב.
המושב האחורי נתפס בטוח יותר. זאת אחת הסיבות שאנחנו עדים לתופעה שילדים פחות חגורים ממבוגרים. רוב הנסיעות עם ילדים קרובות לבית, קצרות, במהירויות נמוכות והן נתפסות בטוחות יותר וכי אפשר לא לחגור את חגורת הבטיחות. השימוש בחגורת הבטיחות לילדים ללא מושב מגביה גם לא נוחה וגם מאוד מסוכנת מאחר שהחגורה חולפת ליד הצוואר. ילדים מגיל 5 מסוגלים להשתחרר מהחגורה, זאת סיבה נוספת לכך שהם חגורים פחות החל מגיל 5. מאחר שהורים נוטים גם לא לחגור במושב האחורי או נוטים פחות, הם מוותרים גם על פעולת החגירה בהקשר של הילדים.
אני רוצה לעבור על נתונים שמסבירים מדוע ילד עד גיל 9 לא מסוגל לחצות את הכביש לבד. הנקודה הראשונה מדברת על הנטייה הטבעית של ילדים עד גיל 9 להתפרץ לכביש לנוכח כל גירוי מצדו השני של הכביש – כדור או ילד שקורא לו – וזאת נטייה שהיא כמעט חסרת שליטה.
הילד לא מבין את הנושא של הסכנה ואת הסופיות של המוות וגם העניין הזה משפיע על קבלת ההחלטות שלו בכביש.
קיימת נטייה לדפוסי חשיבה מאגית ואני רוצה לתת כאן שתי דוגמאות. ילד שעומד על שפת המדרכה, אפילו זמן קצר, ומכוניות חולפות ולא מאפשרות לא לחצות את הכביש, הוא עלול לקבל החלטה שעכשיו תורו, כמו במשחק, והוא פשוט חוצה את הכביש.
היו"ר נאדיה חילו:
יש לכם נתונים לגבי הסעות ילדים? אנחנו יודעים שגם בתחום הזה של הסעות הילדים, מאורגנות או לא מאורגנות, אין בכלל אכיפה למרות שיש פה ושם חקיקה מסוימת לעניין הזה.
אסתר וילנאי:
כן. יש לנו נתונים – לא במצגת הזאת – ויש בעיה רצינית בעניין הזה. לאחר מכן אני ארחיב בנושא.
התחושה שאם אני חוצה במעבר חציה, אז מעבר החצי המגן עליי והכל בטוח, כולם יעצרו ויחכו שאני אעבור.
הערכת מהירות ותפיסת מרחק. שוב, יש בעיה בנושא הזה כאשר ילדים לא מסוגלים לקבל את ההחלטה הנכונה האם המכונית שנמצאת במרחק מה מהם עם מעבר חציה, נמצאת במרחק כזה שהם יוכלו לחצות את הכביש בבטחה. קבלת ההחלטות היא בעייתית מאוד.
ילדים הם נמוכים יותר ממבוגרים ולכן הם נראים פחות לעיני הנהגים. גם שדה הראייה של ילדים – וזה נתון מאוד מעניין – צר ב-30 אחוזים מזה של מבוגר. הראייה ההיקפית שלהם היא הרבה יותר מצומצמת.
ילדים מתקשים להפריד את קולות המכונית שמתקרבת מרחשי התנועה האחרים, רחשים שנמצאים בסביבת מעבר החציה. הם גם לא מזהים את הכיוון של קול המכונית.
אני רוצה לעבור לנושא השלישי הבעייתי, נושא של רכיבה על אופניים. אנחנו יודעים שילדים רבים נפגעים בעיקר בראשם בעקבות נפילה מאופניים. 90 אחוזים ממקרי המוות בתאונות אופניים הם תוצאה של פגיעות ראש בקרב ילדים. כמובן שחבישת קסדה יכולה למנוע 90 אחוזים מהפגיעות הקשות בראש.
לפני שאני אעביר את רשות הדיבור לאברהים שימקד אותנו בבעיה של המגזר הערבי, יש לי בקשה והבקשה הזו שמוזכרת כאן היא פועל יוצא של הרבה מאוד קמפיינים שעשינו במהלך השנים ובעיקר בשנה האחרונה. אתם בטח זוכרים סדרה של קמפיינים שמיתגו את עברייני התנועה באות קלון כזאת או אחרת והיו בהם הדמיות של תאונות. מאחר שהקמפיינים מיצבו את הנושא בתקשורת באופן מלאכותי, בכסף, אנחנו יזמנו את ההפקה הזאת, ראינו מיד לאחר שהקמפיין ירד מהאוויר שקט יחסי. זאת אומרת, מספר התאונות, מספר ההרוגים והנפגעים לתקופת מה, של בין שבועיים לחודש, ירד פלאים. התופעה הזאת חוזרת על עצמה בכל פעם שמתרחשת תאונה מרובת הרוגים, עם שלושה ומעלה. התקשורת מוכנה מנתון כזה של שלושה ומעלה להתגייס באופן יזום ולסקר את הנושא. ככל שמספר הפעמים, מספר הדיווחים, זמן האוויר שניתן לנושא של תאונות אמיתיות שמתרחשות והן מרובות הרוגים, שוב אנחנו רואים לאחר מכן ירידה דרמטית בהרוגים.
לכן אני פונה בבקשה לנבחרי הציבור, לחברי הכנסת, להיות מעורבים בסיקור התקשורתי של תאונות בכלל, קל וחומר כאשר מדובר בילדים. ברור לנו שככל שאנחנו נמנף וככל שאנחנו נהיה בתקשורת סמוך לכל תאונה בכל היבט שהוא, החל בהבעת צער ועד דרישה מגורמים וארגונים לעשות מעשה ולהציל חיים, אין ספק בירידה שראינו כאשר יצרנו קמפיינים וכאשר התקשורת מוכנה להתגייס לסיקור כזה או אחר, ואין ספק שנראה הצלת חיים בקנה מידה יותר גדול.
היו"ר נאדיה חילו:
אני מודה לך. אני חושבת שהדגש שלך על נקודה מאוד ספציפית של לא רק מניעה והסברה אלא האלמנט של הרתיעה בהחלט מאוד חשוב. אני חושבת שלכולנו כאן יש תפקיד. יכול להיות שיש צורך בשינוי חקיקה או הוספת סעיפים. דיברנו על זה בישיבת הוועדה הקודמת ואמרנו שאולי יש כאן כמה פרצות שאנחנו כחברי הכנסת צריכים להתערב, לשנות או להוסיף סעיפים נוספים.
ניסן סלומינסקי:
יש חוק שקשור בנושא והוא כבר עבר בקריאה טרומית והתקיים כבר דיון ראשון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. החוק נתקע גם בגלל ששם הדרישה היא להרבה יותר נתונים וגם בגלל לחץ בוועדה וזה חבל. החוק קשור לנושא הזה כאשר מדובר באחריות.
היו"ר נאדיה חילו:
בהמשך הישיבה אולי תשתף אותנו ותאמר לנו כמה מלים בנושא.
אברהים סואטת:
אני מתחיל את המצגת באמירה שאנחנו מדברים בוועדה של זכויות הילד ואני חושב שהזכות הבסיסית לחיים של הילדים במגזר הערבי נמצאת בסימן שאלה גדול וזאת לאור הנתונים המדאיגים.
למה ילדים ערבים נפגעים יותר ביישובם מאשר ילדים יהודים ביישובם. זה קורה בגלל הסיבות שאמנה אותן להלן:
- הילדים הערבים נמצאים יותר בחוץ והם משחקים בחוץ במשך רוב שעות היממה.
- מגיל צעיר, מגיל 5 עד 6, רבים מהם חוצים את הכביש בלי ליווי וזה קורה פי שלוש יותר מאשר קורה במגזר היהודי.
- הם אינם חוצים כביש בצורה זהירה. הם עוברים מעבר חציה באור אדום, בשיעור שהוא פי שמונה מהקיים במגזר היהודי.
- אין בישובים הערביים הפרדות ברורות בין חצר, מדרכה וכביש.
- הנהגים הערביים עוברים עבירות מהירות הרבה יותר מנהגים יהודים.
רוב הילדים שנפגעים בתאונות הדרכים במגזר הערבי נפגעים בקרבת הבית, בשכונה, בחצר ואנחנו מכירים את זה כתאונות חצר במגזר.
פגיעות מוות של ילדים קטנים במגזר הערבי, אם אנחנו חוזרים אחורה, משנת 2001 עד שנת 2006 נדרסו למוות במגזר הערבי 84 ילדים קטנים בגילאי אפס עד 4 וזאת לעומת 14 ילדים במגזר היהודי. הפער הוא אדיר.
ניסן סלומינסקי:
אם אני זוכר טוב, יש הרבה מאוד ילדים שנדרסו על ידי בני המשפחה אפילו וזה משהו ממש מזעזע.
אברהים סואטת:
אתה מצביע על הנקודה הכי רגישה שאנחנו מתמודדים אתה בחיי היום יום שלנו ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים. מדובר בתאונות משפחתיות ואין דבר יותר קשה מאשר אימא או אבא שכל חייהם מלאי רגשי אשמה, כאילו הם אשמים בכך שהילד איננו בחיים.
במגזר הערבי נדרסו למוות באותה תקופה גם 40 ילדים בגילאי 5 עד 9 לעומת 25 ילדים שנדרסו למוות במגזר היהודי.
כל זה למרות שבמגזר היהודי יש פי שלוש יותר ילדים מאשר במגזר הערבי.
היו"ר נאדיה חילו:
אנחנו לא רוצים לא את זה ולא את זה.
אברהים סואטת:
נכון. אני בהחלט מסכים עם יושבת-ראש הוועדה. כל ילד הוא ילד.
מתחילת השנה נהרגו 19 ילדים ערבים מתוך 26 ילדים מגיל אפס עד 14.
אני רוצה לעבור להתנהגות. הפעולות שילדים מבצעים ומצריכים חציית כבישים ללא ליווי. אנחנו מדברים על קנייה במכולת, ביקור חבר, השתתפות בחוגים, ביקור קרובי משפחה, משחקים בגן ועוד. בכל הפעילויות הכרוכות בחציית כבישים, ילדים במגזר הערבי חוצים כבישים ללא ליווי מבוגר יותר מאשר ילדים במגזר היהודי.
לדוגמה, כיצד חוזרים ילדים מבית הספר ומהגן. בשקף הזה אנחנו יכולים לראות שבמגזר הערבי בגיל 5 עד 6, 44 אחוזים מהילדים חוזרים מבית הספר או מהגן ברגל ללא ליווי מבוגר, וזה שיעור שהוא פי שלוש יותר גבוה מאשר במגזר היהודי. בגילאים 7 עד 8, שיעור הילדים שחוזרים ללא ליווי מבוגר מבית הספר, במגזר הערבי הוא כפליים מאשר במגזר היהודי.
לאור הנתונים המדאיגים מתחילת השנה, התבקשנו על ידי הנהלת המשרד להכין תוכנית חירום לטיפול בהיפגעות ילדים במגזר. מדובר בתוכנית אינטגרטיבית שמורכבת מכמה סעיפים. אנחנו מדברים על הסברה, חינוך, מטות בטיחות, מפגשים עם מעצבי דעת קהל במגזר, אכיפה. אנחנו מאמינים שאם המנהיגות הארצית והמקומית לא לוקחת את האחריות על הילדים, אנחנו כממסד לא יכולים לתת את המענה לבדנו. לכן קיימנו מסיבת עיתונאים בנצרת יחד עם מנהיגות המגזר ושם הצפנו את הבעיה, הצגנו את הנתונים המדאיגים וגילינו גם שחלק מהמנהיגות לא מודעת לגודל הבעיה במגזר.
היו"ר נאדיה חילו:
הייתי מציעה לכם לערב גם נשים מאחר שבמנהיגות הגבוהה שאתה מדבר, ושאני גם יודעת, נשים ערביות לא נמצאות. לדעתי המשקל של הנשים הוא מאוד רציני בנושא של הקשר הישיר עם הילדים, בנושא של ההסברה והמניעה, צריך לכן להגיע גם אליהן אפילו אם הן לא נמנות על צמרת ההנהגה.
אברהים סואטת:
אני מסכים אתך במאה אחוזים. הגברים במגזר יוצאים לעבודה והאימא ברוב המקרים נמצאת עם הילדים בבית והיא כמובן יכולה להיות בשותפות מלאה עם הממסד, עם הרשות לבטיחות בדרכים, עם מטות הבטיחות בישובים הערביים, לקדם את כל הנושא של ההגנה על הילדים.
התחלנו בקמפיין הסברה. נכון להיום עשינו הערכת ביניים וראינו שיש הצלחה לקמפיין ומדברים עליו. בקמפיין אנחנו פונים לנהג בשפה הערבית ואומרים לו עיניים שלך עליו, על הקטין, ואנחנו אומרים לאימא שהעיניים שלה על הילד, שהיא תשמור עליו. הקמפיין הזה רץ ויש לנו 150 שלטי חוצות במגזר. עשינו את זה פעמיים כאשר הפעם הראשונה הייתה למשך שבועיים. את הגל השני התחלנו לפני כמה ימים וגם הוא יהיה למשך שבועיים. זה כולל מעורבות של משרד החינוך. הכנו אוגדנים לבתי הספר, ועם תחילת שנת הלימודים הכנו מערך שיעורים בבתי הספר וכל זה במעורבות מנהלי בתי הספר והמחנכים.
הוקמו מטות בטיחות בשני נושאים עיקריים כאשר הראשון הוא כנסים לנשים, לאימהות לילדים מגיל אפס עד 14, ובימים הקרובים אנחנו מתכוונים לצאת למכרז של הדרכות ספציפיות לאוכלוסיית האימהות והנשים במגזר. כמו שאמרתי, יש מפגשים עם מעצבי דעת קהל במגזר בנושא של אכיפה, נושא שאנחנו כל הזמן מנסים לקדם אותו עם כל הקשיים של כניסת אגף התנועה לתוך הישובים הערביים.
היו"ר נאדיה חילו:
יש לכם מערכי חינוך מסודרים? אנחנו יודעים שכמעט כל הילדים נמצאים במסגרות והכי קל להגיע אליהם שם. זה בסדר מה שנעשה לגבי ההורים ולגבי האימהות, אבל הדגש הוא גם הסברה מאוד ישירה לאותם ילדים והשאלה אם יש לכם מערכים מסודרים של שיעור, ואם יש, האם הם חלק אינטגרלי ממערכת החינוך. השאלה היא אם מישהו יכול לומר לי באיזה אחוזים המערכים האלה קיימים ואיך הם מכסים ארצית את בתי הספר ואת מערכת החינוך.
אברהים סואטת:
נכון להיום נכנסנו כמעט לכל בתי הספר במגזר והכנו אוגדנים שכוללים שישה מערכי שיעור והפצנו אותם בכל בתי הספר במגזר. לגבי המוסדות שאת מדברת עליהם, אני חושב שזה חשוב. קבענו שאחרי שנסיים את מכרז ההדרכות, נשלב את האוגדנים יחד עם ההדרכות כי הפעילות בתוך המוסדות – אם הבנתי מדובר במוסדות שקשורים לרווחה או אחרים – נכון להיום עוד לא התחילה ולא נכנסנו לזה, אבל אנחנו מתכוונים לעשות זאת ולהיכנס עם האוגדנים עצמם מיד אחרי המכרז.
אתי וייסבלאו:
נציג משרד החינוך לא הגיע והוא זה שבעצם היה צריך לענות על השאלה שלך.
היו"ר נאדיה חילו:
יש כאן מישהו ממשרד החינוך? שאלתי זאת גם בתחילת הישיבה. אני חושבת שזה היה מאוד חשוב שנציג משרד החינוך ישתתף בישיבה הזאת. מנהלת הוועדה הולכת לבדוק כי אני חושבת שמשרד החינוך הוא גורם מאוד מרכזי. אני בהחלט לא מרוצה מאי-הימצאות נציג המשרד כאן.
אסתר וילנאי:
לפני שנעבור לנושא חוק העונשין, רצינו להראות ממש בקצרה מספר מיזמים הסברתיים שלנו.
היו"ר נאדיה חילו:
אנחנו צריכים לסיים את הישיבה בשעה 13:30. אני מציעה שנשאיר את המיזמים, נאפשר התייחסות לגורמים שנמצאים כאן, ואם בסוף אני אראה שזה אפשרי, נחזור לנושא הזה.
אברהים סואטת:
במדינת ישראל קובע חוק העונשין ש"המשאיר ילד שטרם מלאו לו שש שנים ללא השגחה ראויה ובכך מסכן את חיי הילד או פוגע או עלול לפגוע פגיעה ממשית בשלומו או בבריאותו, דינו מאסר שלוש שנים. עשה כן ברשלנות, דינו מאסר שנה. עשה זאת במטרה לנטוש את הילד, דינו מאסר חמש שנים". במדינות אחרות, כמו ארצות-הברית וקנדה, החוק קובע כי הגיל המינימאלי בו ניתן להשאיר ילד לבד ללא השגחה נע בין 10 ל-13. אנחנו מבקשים וממליצים לנבחרי הציבור לקדם את חובת ההשגחה על הילדים בדרכים עד גיל 9.
יושבת-ראש הוועדה חברת הכנסת נאדיה חילו, כעובדת סוציאלית את יודעת שיש את חוק הנוער (טיפול והשגחה). כעובד סוציאלי לשעבר הייתי מצפה שיום אחד במגזר פקידת הסעד או פקיד הסעד יוציא ילד בגלל שהוא נפגע בתאונת דרכים עקב רשלנות של הורים. זה יגרום לרעש גדול בכל המגזר ויגרום לשינוי כלשהו.
בנוסף כמובן חוק העונשין עליו אנחנו מדברים ואנחנו רוצים להעלות את הגיל לגיל תשע
היו"ר נאדיה חילו:
אנחנו נבדוק איך אנחנו יכולים לקדם את זה.
ניסן סלומינסקי:
ההצעה שלי היא להעלות את הגיל מגיל שש או לתשע, למרות שאני הצעתי עד גיל שבע כי פחדתי לומר גיל תשע, אבל במסגרת הדיונים בוועדה בהחלט אפשר להעלות את הגיל לגיל תשע. ההצעה עברה קריאה טרומית ועברה לוועדת החוקה.
אסתר וילנאי:
מתי זה היה?
ניסן סלומינסקי:
אין לי כאן את הצעת החוק. התקיים כבר דיון אחד בוועדה, דיון מאוד רציני אליו הבאתי גם חומר מטעמכם ומארגון בטרם, אבל יושב-ראש הוועדה לא רצה לסגור את העניין כי הוא רצה יותר אינפורמציה ויותר נתונים כי הכל נעשה שם על דרך של מחקר. פרופסור בן-ששון הוא איש אקדמיה והכל צריך להיות כך. ביקשנו להביא עוד נתונים ואנחנו מחכים לדיון נוסף. אני יודע שהלחץ שם הוא גדול מאוד. אני לא יודע אם אפשר להעביר את זה אל הוועדה הזאת, כי יכול להיות שאם זה היה נדון כאן, ממזמן היינו סוגרים את זה והחוק הזה היה חוק.
ביום שני העברתי חוק וביקשתי להעביר אותו לוועדת הכספים ובוועדת הכספים קבעו לי את הדיון למחר, אבל הוא הגיש עכשיו מכתב שהוא דורש להעביר את זה אליו. זאת אומרת, זה לא פשוט.
בכל אופן, אני חושב שהחוק הזה ראוי. ודאי שצריך לחנך את הילדים וצריכים לפעול בבתי הספר, אבל בסך הכל בגילאים כאלו עדיין ההורים הם הנקודה המרכזית ואסור לנו לשחרר את ההורים מאחריות. אנחנו רואים מקרים שהורים משאירים את הילדים סגורים במכונית כשהם קופצים לרגע, או ההורים הולכים לעבודה ונותנים לילדים להסתובב בכבישים, או משאירים אותם בבית לבד והילד מטפס על החלון ונופל. ילד עד גיל שש עדיין לא מספיק עם שיקול דעת כדי לשמור על עצמו ולכן קורות כל כך הרבה תאונות ומתרחשים אסונות. אם את מבחינת הוועדה יכולה לזרז את הדיון בוועדה או כל אחד מהגופים הרלוונטיים יכול לפעול לכך, זה היה טוב. בוועדה שם צריך ניירות והגופים צריכים להוציא נייר ולומר שהנושא הזה דחוף ומבקשים דיון ולצרף אליו נתונים, כי זה יכול לגרום ללחץ ולזירוז הדיון בנושא.
אסתר וילנאי:
בשנה האחרונה יצאנו באופן מסיבי עם הנושא הזה לתקשורת, החל מתשדיר מאוד בוטה שדיבר על לתת לילד לחצות כביש לבד זה פשע ועד מסרים יותר הסברתיים כגון אלו שנאמרו כאן. אני חושבת שהיום יש אווירה ציבורית עם נכונות יותר להחמרה. גם שר התחבורה, לאור סדרת הקמפיינים והאווירה הציבורית שקיימת היום, מצליח להחמיר ולחוקק חוקים הרבה יותר דרמטיים, דבר שלא היה לפני שנה. לגבי נתון לגבי נכונות ומוכנות של הציבור לקבל על עצמו, אני יכולה להוציא סקר אומניבוס בנושא הזה ולהראות באחוזים האם הציבור מוכן להעלאת הגיל, כמו שעשינו בנושאים אחרים.
ניסן סלומינסקי:
אם תוכלו לתת לנו נתונים שמראים שבאמת יש צורך להעלות את הגיל מגיל שש לגיל תשע.
אסתר וילנאי:
הנתונים כאן. הצגתי כאן את כל התיאוריות שמסבירות מדוע ילד עד גיל תשע לא מסוגל לקבל את ההחלטה הנכונה בעת חציית הכביש.
ניסן סלומינסקי:
חציית כביש זאת דוגמה אחת, אבל זה שמשאירים אותו בבית, הבנתי שארגון הכבאים גם כן עמד על זה ומצא סטטיסטיקות.
אסתר וילנאי:
נכון.
ניסן סלומינסקי:
את כל זה מישהו צריך לרכז. אולי תדאגו שיזמינו אתכם לוועדה כי נדמה לי שאתם לא הייתם בדיון בוועדה.
אסתר וילנאי:
נכון.
ניסן סלומינסקי:
כדאי שיזמינו גם אתכם ולנסות לזרז את הדיון בהצעת החוק כי ההצעה עברה קריאה טרומית ועברה דיון אחד.
נעמי לנגוס:
אני רוצה לברך את יושבת-ראש הוועדה חברת הכנסת נאדיה חילו ולאחל לך הצלחה כי ההצלחה שלך היא ההצלחה של הילדים ושל ההורים.
אני פונה אליך בבקשה לפעול כדי שהוועדה הזאת תהיה ועדה סטטוטורית ולא ועדה ברמה משנית שגם אין לה חדר וגם אין לה מעמד כי זה מסר מאוד לא טוב.
היו"ר נאדיה חילו:
בעניין הזה יש לנו בשורות. חלקו של האגף החדש כאן הושלם והחלק השני יושלם תוך חודש-חודש וחצי ואז כל הוועדות – גם אלה הפועלות באגף הישן – יעברו לאגף החדש ולוועדה הזאת גם יהיה את המקום שלה.
נעמי לנגוס:
הבעיה היא יותר הסטטוס של הוועדה ולא החדר שלה.
אני רוצה להצטרף למחאה שלך על כך שמשרד החינוך לא שלח את נציגו וזאת לא פעם ראשונה שדנים בנושא של ילדים ומשרד החינוך מתעלם מכך. משרד החינוך לוקח על עצמו אחריות על ילדים מגיל שלוש ומעלה וילדים מגיל שלוש ומטה, לא אומר שהם לגמרי נטושים כי משרד התעשייה מטפל בהם, אבל זה לא בדיוק אותו הדבר. לכן אני מצטרפת למחאה.
לעניין עצמו. כאשר אני מסתכלת במצגת שלכם ואני רואה שמדובר בכך וכך ילדים שלומדים את התוכניות שלכם בגני הילדים, הכוונה היא בטח לטרום חובה ולגני חובה. מה קורה עם הילדים בני שלוש ומטה? אמנם ילד בן שלוש כביכול לא מסתובב לבד, אבל אנחנו רואים שבמגזר הערבי ילדים בני שלוש כן מסתובבים לבד וילדים בני שלוש בהחלט יכולים לקלוט תוכנית מתאימה תוך משחק, ואני לא צריכה להיכנס לפרטים. מה גם שלדעתי חובה במקרה כזה שהילדים הם כל כך צעירים, לפנות ישירות אל ההורים. מי שחוגר את הילדים אלה הם ההורים ומי שמוותר להם אלה הם ההורים. בתוכניות שאתם עושים חייבים לפנות גם להורים ככל שהילדים צעירים יותר.
אסתר וילנאי:
אנחנו עושים זאת.
נעמי לנגוס:
בכל אופן, ההורים היום הם יחידה אחת עם הילדים בכל מיני תחומים ובתחום הזה על אחת כמה וכמה ולכן צריך להרחיב את האחריות שלהם.
היו"ר נאדיה חילו:
אני רוצה לשמוע את התלמידים.
ליאור האס:
אני נציג מועצת תלמידים ונוער ארצית שהוא הגוף הנבחר והמייצג של כל הנוער בישראל. בשנה שעברה עבדנו בשיתוף עם אור ירוק ואנחנו עובדים עכשיו עם משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. יש לי כמה דברים לומר בנושא של ההסברה שלכם.
ההסברה, חוץ מזה שהיא ניתנת בגני ילדים ובמקומות כאלה, אני מסכים שהיא צריכה להגיע אל ההורים. חוץ מבתי הספר, אני חושב שכדאי להגיע אל תנועות הנוער ולבקש גם מהן להעביר את הנושא. ברגע שנוער מדבר אל הילדים, הם יותר נשמעים כי מדברים בגובה העיניים.
לילדים אולי כדאי להראות יותר סרטונים. אני לא יודע איך נראית ההסברה שלכם, אבל כדאי ללכת על סרטונים כי זה שונה מאשר חומר קריאה.
אברהים סואטת:
יש לנו דוגמה של סרטון שאנחנו יכולים להראות.
אסתר וילנאי:
אם יהיה זמן, נראה אותו.
נורית בוריה:
יש קשר מאוד אמיץ עם תנועות הנוער. למעשה במליאה המורחבת שתהיה, תהיה אמנה עליה נחתום בין הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, והשר יהיה נוכח בעת החתימה, לבין ארגוני תנועות הנוער. בתיה לוי שהיא מנהלת תחום חינוך ברשות ועובדת מול תנועות הנוער נמצאת בוועדה אחרת בכנסת, בוועדת החינוך. אם כן, יש קשר עם תנועות הנוער והקשר יעמיק במהלך השנה כי אנחנו מכינים תוכניות יחד אתם וזה כבר יצא לדרך עם תנועת הצופים.
ליאור האס:
יש את המד"צים ואת המש"צים שזה דרך משרד החינוך. גם אתם יש לכם את הקשר?
נורית בוריה:
כן. הכניסה לתוך בתי הספר גם עם המד"צים תיעשה באופן הדרגתי וזה יהיה גם דרך המתנ"סים, שזה תחום האחריות שלי. בחודשיים-שלושה הקרובים זה יהיה גם דרך המתנ"סים.
רן וילנאי:
אני מצטרף לברכות ליושבת-ראש הוועדה ומאחל לך הצלחה בתפקידך החדש.
כמו שהוצג כאן, גם המשטרה רואה חשיבות מאוד מאוד גדולה בנושא של החינוך לזהירות בדרכים ולראיה אנחנו שידרגנו במהלך השנה וחצי-שנתיים האחרונות את המערך של שוטרי הזה"ב שמדריכים בבתי הספר. הרשות הלאומית תקצבה אותנו.
היו"ר נאדיה חילו:
המערך הזה הוא מערך ארצי?
רן וילנאי:
מערך ארצי בפריסה ארצית.
היו"ר נאדיה חילו:
מה כוח האדם?
רן וילנאי:
מדן ועד אילת. כרגע אנחנו עומדים על 52 שוטרים שמתוקצבים על ידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ועל ידי המשטרה ביחד. אנחנו מגיעים למקומות שלא הגענו אליהם בעבר בעקבות השדרוג הזה. אנחנו מגיעים לאילת, שם יש לנו מדריכה. יש לנו שני מדריכים במגזר הערבי בגליל ומדריכה אחת במגזר הערבי בעמקים, מדריך אחד במגזר הבדואי בנגב, דברים שקודם לכן לא היו. יש לנו עכשיו מדריך שגייסנו למגזר הערבי בירושלים. באופן כללי אנחנו 52 שוטרים שמבצעים בצורה מאוד מסודרת וממוסדת את הנושא של הדרכת משמרות הזה"ב. יש לי גם את כל הנתונים המספריים של מה שעשינו בשנת הלימודים הקודמת.
הפרוייקט הזה הוא בשיתוף פעולה עם משרד החינוך והרשות הלאומית. אנחנו עובדים ביחד בנושא הזה. אם דיברנו כבר על סרטונים, אתי נמצאת כאן והיא באמת השושבינה יחד אתי לפרוייקט של סרט ההדרכה שממש סיימנו אותו לא מזמן בכיכובה של יעל ארד והתחלנו להציג אותו בבתי הספר בהדרכת משמרות הזה"ב וזה מוכיח את עצמו בצורה בלתי רגילה ומהווה דוגמה לשיתוף פעולה נהדר.
אם כן, הצגתי לכם את הפריסה של השוטרים ואני רוצה לומר שאנחנו עורכים גילויי מצב בכל בתי הספר בארץ ומציפים את ליקויי התשתית שקיימים ומעבירים את הממצאים למנהלי בטיחות אזוריים החדשים שיש ברשות הלאומית וגם לכל מנהלי מטות הבטיחות ועוקבים כדי לראות שהמצב משתפר כמה שיותר מהר.
הנושא של הדרכה בקייטנות. שידרגנו מאוד את הנושא של הדרכה בקייטנות בחופשת הקיץ וגם במגזר הערבי הדרכנו הרבה מאוד הדרכות של בטיחות בדרכים במהלך חופשת הקיץ האחרונה ושוב, זה נעשה בפריסה ארצית.
בנושא של הכשרת מפקדי משמרות הזה"ב, נושא שגם אותו מאוד שידרגנו ואנחנו מגיעים כל הזמן ליותר ויותר ישובים. כתבנו גם נוהל חדש משותף עם הרשות הלאומית ומשרד החינוך. כל הזמן אנחנו עוסקים בהכשרה המקצועית של השוטרים ומאוד מייחסים לזה חשיבות ועורכים להם ימי עיון באופן שוטף ואפילו ערכנו להם מבחן ידע עצמאי. השוטרים האלה הם לא חלק מסיירי התנועה אלא אוכלוסייה עצמאית של מדריכי זה"ב והם נבחנים על המקצועיות שלהם.
בסך הכל אגף התנועה מתייחס לנושא הזה מאוד ברצינות. אני מנצל את ההזדמנות כדי לומר שאנחנו שותפים יחד אתכם במאבק הזה לכל אורך הדרך ושוטרי הזה"ב, מלבד הדרכות משמרות זה"ב, כאשר הם מתפנים, הם גם נכנסים על פי פנייה למקומות נוספים ומדריכים שם וזאת כדי להגביר את המודעות לנושא בכל רחבי הארץ.
נאסים עאסי:
בעשייה של ארגון בטרם אני ממונה על הפעילות בחברה הערבית. אני רוצה ראשית לברך את יושבת-הראש על המינוי החדש ולאחל לך בהצלחה.
אני רוצה להודות לרשות לבטיחות בדרכים שלקחה על עצמה לארגן יום כזה חשוב.
יש לי כמה נקודות שרציתי להדגיש אותן. אנחנו מדברים הרבה על מערכת החינוך, שזה מאוד חשוב, אבל רציתי להדגיש נקודה אחת ולומר שאנחנו יודעים שילדים הם לא מבוגרים וכי צריך להתייחס אליהם כילדים . כדי למנוע את תאונות הדרכים חשוב לעבוד אתם על בניית ערכים של בטיחות ולאו דווקא על בטיחות בדרכים אלא על בטיחות בכלל כי זה נושא חשוב. צריך ללכת על ערכים של בטיחות, ערכים שמקנים אותם גם בבית וגם במערכת החינוך.
לדעתי העבודה צריכה להיות רב-מערכתית ואני מאמין בעבודה רב-מערכתית ולא להתמקד רק במערכת החינוך כי בראייה רב-מערכתית חייבים להתמקד בכמה מערכות החל מבתי חולים, הדרכה ליולדות על שימוש במושבי בטיחות, בטיפות החלב, במעונות היום, בגני הילדים. המערכת חייבת להיות רב-מערכתית כי אם נתמקד רק במערכת החינוך, לדעתי בסופו של דבר נפספס את המטרה.
אנחנו מסתכלים על הנתונים שיש לנו ואלה נתונים מאוד חמורים. הסיכוי של ילד ערבי להיהרג בתאונת דרכים הוא פי שש מהסיכוי של ילד יהודי. לכן אנחנו רואים שיש לנו בעיה בחברה הערבית והחברה הערבית נחשבת כאוכלוסייה בסיכון ויש להתייחס אליה ככזאת. אנחנו יודעים שהתשתיות הן תשתיות לא טובות ולא בטיחותיות ויש לעשות אפליה מתקנת בסוגייה הזאת.
אני בא מרקע חינוכי ואני מרצה גם באוניברסיטת חיפה בכל הנושא של פיתוח אסטרטגיות לקידום בטיחות וקידום בריאות. אני חושב שיש לעשות אסטרטגיה ולשלב כמה אסטרטגיות ולא ללכת רק על אסטרטגיה של פרסום אלא צריך לעבוד על אסטרטגיה שילובית שזה חינוך, העצמה, חקיקת חוקים ואכיפתם, בניית תוכניות עבודה מותאמות לחברה הערבית, ולצערי הרב לא כל תוכניות העבודה שנמצאות הן תוכניות עבודה שמתאימות לחברה הערבית. צריך לשלב את כל האסטרטגיות גם עם הפרסומים ולא ללכת על פן אחד של פרסום בסוגיה אחת. צריך לבנות תוכנית עבודה מודולרית לטווח ארוך עם יעדים לטווח ארוך ויעדים לטווח הקצר וזאת במטרה לקדם את הדברים.
במשפט אחד אני רוצה להתחבר למה שאמר נציג המשרד לביטחון פנים. אני מבין שמתוך 52 שוטרים שאתם מעסיקים, חמישה הם בחברה הערבית. בעיקרון אני לא חושב שזה מספיק. אם אני מסתכל על כל הצפון, שם יש כ-300 אלף תושבים בחברה הערבית ואתם מעסיקים רק שני שוטרים, אני לא חושב שזה מספיק. זאת הערה כדרך אגב, כי אני חי בצפון ואני יודע מה קורה שם.
אני מצר על כך שמערכת החינוך לא נמצאת כאן. אני יודע שהרשות לבטיחות בדרכים תומכת הרבה במערכת החינוך בסוגיה הזאת אבל לצערי הרב לא תמיד מיישמים את העשייה במערכת החינוך.
אני יכול לדבר שעות על הנושא, אבל לא אגזול מזמנכם ולא אלאה אתכם. שוב, תודה לכם על ההזדמנות שנתתם לנו.
רן וילנאי:
חשוב מה שאמרת. המערך הזה הוא פרופר עבור משמרות זה"ב. משמרות זה"ב, אין הרבה בתי ספר במגזר הערבי עקב ליקויי הבטיחות. יוצא שחמשת השוטרים האלה, אין להם מספיק עבודה בבתי הספר עם משמרות זה"ב, כך שהם יכולים להתפנות לדברים אחרים.
רושל מושייב:
אני מעמותת קו הזינוק, עמותה שמקדמת ילדים בעלי פוטנציאל למנהיגות עם ראייה לעתיד, שינוי הובלה וכדומה.
ברכות ליושבת-הראש עם כניסתך לתפקיד.
אמנם שמענו פה ותמיד אנחנו שומעים את כל הדברים שאומרים על העבודה שעושים עם הילדים, על ההסברה, אבל אני חושב שזה לא מספיק, כי זה נכנס מאוזן אחת, ואולי גם שם זה לא נכנס כל כך טוב, ויוצא מהאוזן השנייה. אני מאמין שאנחנו צריכים לפעול בכבישים כי שם הבעיות. כשאני מסתכל ברחוב רוטשילד, אני עובר רמזורים שלא פועלים, מכוניות שחוצות את הפס שאומר שאסור לחצות אותו ופתאום יש אור ירוק ולא יודעים מה קורה. יש כבישים רעועים. יש הרבה דברים שאפשר לעשות וחייבים לעשות כדי שמספר תאונות הדרכים ירד בארץ. אמנם המספר ירד בשנים האחרונות אבל זה כמובן לא מספיק.
אפשר לעשות ואני פונה שוב לחברי הכנסת שיש להם את הכוח לעשות זאת ואתם חייבים לעשות זאת כי אתם נציגי העם שלנו. אם יש צורך, אנחנו יכולים לעבוד ביחד ואנחנו יכולים לעשות הרבה.
חניאל פרבר:
אני נציג משרד החינוך. הודיעו לי רק הרגע שאני צריך להשתתף בישיבת הוועדה.
אני מטפל במגזר החרדי, ואני רואה שהנושא של היפגעות ילדים במגזר החרדי מופיע כאן, הייתי מבקש מחברי הכנסת להשקיע משאבים מבחינת קודם כל תכנון מערך גם של משמרות הזה"ב במסגרת המגזר החרדי. נושא של הקצאות תקציביות לגבי נושא של בטיחות במקומות בהם גרים הרבה חרדים, מבחינת שכונות או מקומות שיש בהם מספר גבוה של חרדים, כי מסתבר בסטטיסטיקה שיש שם היפגעות די גבוהה יחסית למה שקורה בעיר.
אם אני לוקח את ירושלים לדוגמה, או אם אני לוקח את בני-ברק, יש להקצות משאבים בנושא. אם אתם תהיו מליצי היושר בנושא, ודאי שהדבר הזה יעזור מאוד.
ורדה לבנון:
רציתי לציין שהישיבה הזאת רק מחזקת את הפעילות בה התחלנו בחודשים האחרונים והרשות מודעת לפעילות שלנו. אנחנו נכנסנו - עקב בעיות בטיחות קשות מאוד שאנחנו מזהים במגזר הערבי – לפעילות אמנם קטנה בהיקפה כי אנחנו רק עמותה. כמו במגזר היהודי, אנחנו מקיימים היום במגזר הערבי מפגשי הנחיה בהם מגיע מנחה למשפחה והם מיועדים יותר לנהגים צעירים ולמלווים שלהם וזאת כדי להכין נהגים צעירים לקראת נהיגה בטוחה, אבל אנחנו מתכוונים לערוך התאמות תרבותיות, וזה נמצא במחקר כיום, ולהכניס תכנים רלוונטיים שקשורים לבטיחות של ילדים כי כמובן שזכויות הילד, המשמעות שלהן הן חובות המבוגר. אנחנו נכנסים להרצאות בבתי הספר ואנחנו מברכים על הפעילות הענפה כי אנחנו חושבים שלא נעשה מספיק. בנוסף אנחנו מפעילים מה שנקרא מועדון אור ירוק והיום פועל אחד בשפרעם ובו אנחנו מגייסים מתנדבים מהקהילה לפעילות למען בטיחות התושבים בישוב . כבר עכשיו זיהינו שמסלול בטוח בבית הספר הוא אחת הפעילויות הראשונות שאנחנו עומדים להפעיל בשפרעם בדיוק כדי לטפל בנושאים שעולים כאן.
היו"ר נאדיה חילו:
תודה רבה. אני רוצה לסכם את הישיבה.
ברור שלנושא הזה חייבת להיות המשכיות מסוימת ובמסגרת היום הזה שכולנו מכאן – אם זאת הוועדה לזכויות הילד – נמליץ לקדם את כל הנושא של בטיחות בדרכים באופן כללי עם מיקוד מאוד ספציפי בנושא של ילדים ועם מיקודים נוספים באוכלוסיות שעל פי סטטיסטיקה נפגעו בהן יותר ילדים. אני חושבת שהנושא מחייב התייחסות וטיפול מערכתי-רוחבי, איגום משאבים ושילוב כמה מערכות, גם מערכת החינוך, מערכת הבריאות, ביטחון הפנים, המשטרה, מערכת המשפט שגם היא מערכת חשובה, ומשרד התחבורה.
ברור שבנוסף למערכות השונות שאמורות לשלב ידיים בעניין הזה, האפשרות של ההגנה ואחריות ההגנה בעניין הזה, והתמודדות עם הבעיה הזאת, בהחלט מצריכה קודם כל את שיתוף השלטון המרכזי אבל בהחלט גם לתא המשפחתי יש משקל מאוד נכבד, כמו גם התא הקהילתי שחלקכם התייחס אליו כאשר כל אחד בהיבט שלו שם דגש על מערכות חברתיות שונות. השלטון המרכזי, הממשלה על כל זרועותיה, חייב בעניין הזה לראות בזה יעד כללי וראיית היעד הכללי בעיניי מתורגמת באופן מאוד ברור למשאבים כספיים שמהם אמורים להיגזר התוכניות והפרוייקטים שלצערי לא יכולנו לצפות בהם היום, אבל אני בטוחה שכל עשייה וכל תוכנית בנושא הזה שמובילות כל המערכות שנמצאות כאן היא בהחלט חיובית.
הייתי ממליצה גם למערך של זה"ב לנסות ולהגביר אותו. גם אם תקבלו החלטה לנייד כוחות אצלכם מתוך 52 השוטרים שיש לכם בתקופות זמן מסוימות לפי גודל התופעה, לדעתי זה יעזור. הבנתי שזה מצריך תשתיות מסוימות, נכונות לשיתוף פעולה קהילתי, אבל בהחלט כדאי לתת חשיבה גם בנושא הזה מבחינת האיזונים הנדרשים בהתמודדות עם התופעה.
ציפינו שמשרד החינוך, שהוא גורם מאוד מרכזי בדיון הזה, יהיה שותף וייתן לנו את האימפקט שלו מבחינת המשאבים, מבחינת התוכניות ומבחינת לא רק מה שנעשה אלא מה יש בתכנון העתידי ומה עומד להיעשות בשנת התקציב הנוכחית. אנחנו נפנה אל המשרד בעניין הזה.
אני רוצה להודות לכם, לכל העוסקים במלאכה. אני חושבת שכל גורם שיושב כאן מעורב בצורה כזאת או אחרת. אתם בהחלט עושים עבודה מאוד טובה, לפי הדיווחים. ברור שאם יהיו עוד יותר משאבים, העשייה תהיה עוד יותר גדולה. בהחלט אני רוצה להודות לכם על העשייה ונקווה באמת שיהיו פחות פגיעות ופחות ילדים נפגעים בתאונות דרכים.
תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 13:35