פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 282
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, ד' בחשוון התשס"ח (16.10.2007), בשעה 09:00
סדר היום: במסגרת יום המחויבות הלאומי לבטיחות בדרכים: נטילת תרופות והשפעתן על הנהיגה
נכחו:
חברי הוועדה:
משה שרוני – היו"ר
מוזמנים:
יוסף ריבק – משרד הבריאות
איריס מנור – הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים
ד"ר אורן גל – מחלקת אורטופדיה הדסה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים
דרור שפירא – מנהל תחום נהגים, הרשות לבטיחות בדרכים
עליסה בן דוד – מנהלת אגף דרום בחטיבה העירונית, הרשות לבטיחות בדרכים
אורלי משיח-ברקוביץ – מנהלת אזור שפלה, הרשות לבטיחות בדרכים
גאולה גנץ – מנהלת מוצר אינסולין בחברת התרופות נובונורדיסק
מנהלת הוועדה: וילמה מאור
רשמת פרלמנטרית: מיטל בר שלום
במסגרת יום המחויבות הלאומי לבטיחות בדרכים: נטילת תרופות והשפעתן על הנהיגה
היו"ר משה שרוני:
שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. כל הנושא הזה כאוב במדינת ישראל, שאנחנו לא צריכים מלחמות. בתאונות דרכים נהרגים יותר מאשר במלחמות. אני חושב, שלא ערים לאפשרות להקציב תקציבים נאותים כדי למנוע הרבה. גם בנושא תשתיות לא מוקצבים מספיק תקציבים. גם בכל הקשור להסברה לא עושים מספיק. אני חושב, שהממשלה הנוכחית צריכה לתת את דעתה לזה, וגם שר התחבורה צריך לעמוד איתן בנושא התקציבים. שר התחבור צריך לדאוג לתשתיות, גם פרטיות. מה שקרה לאחרונה בכביש הערבה, לא היה קורה אם היו נותנים ליזם לעשות כביש פרטי עם מסלולים.
אורלי משיח-ברקוביץ:
עצם העובדה שיש נציגות מכובדת מהרשות הלאומית, זו כבר התקדמות.
עליסה בן דוד:
חה"כ שרוני, אני מתחברת לדברי הפתיחה שלך. אתה ענית לנו על מטרות יום המחויבות הלאומית, שהן העמקת המחויבות של כל הגורמים. אנחנו רוצים שהציבור יידע מהן תוכניות העבודה של כל הגורמים, של כל משרדי הממשלה. אנו רוצים שכל גוף יתחבר עם התוכנית שלו, כך שנגיע לרמה שבה כל אזרח יידע מה הוא עושה להגברת הבטיחות.
מטרת הדיון היום, היא להציג קשר בין מצב רפואי ושימוש בתרופות, לבין המעורבות בתאונות דרכים. אנחנו רוצים לשים דגש על סוגיית חובת הדיווח של הרופא המטפל. אנחנו נציג המלצות, ונבקש את עזרתכם.
אנחנו נזכיר בקצרה את היכולות והמיומנויות הדרושות בנהיגה: יכולות קשב גבוהות, עיבוד נתונים וכושר שיפוט, יכולת תגובה מהירה ומדויקת. אם אנו מדברים על נהגים מקצועיים ומסחריים, ולאו דווקא ברכב מסחרי, מדובר על שעות ממושכות, לא גמישות, לעיתים בשעות לילה, עבודה פיזית מאומצת כרוכה בכך, שליטה ברכב מורכב וגדול, ולעיתים מדובר בהסעת נוסעים רבים, שגם בזה יש חלוקת קשב ואחריות מאוד גדולה.
מחקרים מראים, שיש קשר בין נטילת תרופות מסוימות לבין הכשירות לנהיגה. 20% מהתרופות לא ניתנות בהתוויות הנכונות, אותן הנחיות שאומרות מה תופעות הלוואי, מתי אפשר לנהוג ומתי לא, מתי צריך להמתין עם הנהיגה משום שזה פוגע בכושר הריכוז ובערנות. יש תרופות נפוצות שמורידות את איכות הנהיגה, ואנשים לא יודעים על ההשפעה שלהן. יתר על כן, תרופות אחרות יכולות להיות כאלה שלא פוגמות באיכות הנהיגה, אבל השילוב בין שתיים-שלוש תרופות שונות שלכל אחת מהן אין השפעה, פוגם בכושר הנהיגה.
אם דיברנו על נטילת תרופות, יש מצבים רפואיים מסוימים שעלולים להוות גורמי סיכון. למשל, ליקויי ריכוז וקשב. אמרנו קודם, כי תרופות עלולות לפגום בכושר הנהיגה. דווקא התרופות הניתנות לבעלי ליקויי ריכוז וקשב מסייעות בנושא הזה, ומביאות לשיפור איכות הנהיגה. למחלת הסוכרת יש התקפים ותופעות לוואי שצריך להיערך אליהן, לדעת אותן ולצפות אותן כתסמינים מוקדמים. מחלות לב הן גם כן מצבים רפואיים שעלולים להוות סיכון, בחלק מהמקרים גם ללא התראה מוקדמת. כך גם שבץ מוחי, ליקויי ראייה, אפילפסיה. מטופלים בפסיכוזה לא יודעים מה המצב שלהם, ואנו עלולים למצוא אותם נוהגים כאשר הם מסכנים את עצמם ואת כלל הציבור. ישנן גם תופעות אישיות קשות, שגם הן יכולות להשפיע על כושר הנהיגה.
התפקיד של הרופא הוא לזהות את אותם מצבים, מצבים חריפים של ליקויי בריאות, או של נטילת תרופות מסוימות העלולות לפגום בכושר הנהיגה. על הרופא להמליץ בפני המטופל, איך הוא צריך לפעול בעניין. בנוסף, הוא צריך לקיים מעקב אחרי מצבים שעלולים להתדרדר בעתיד, להיות עם האצבע על הדופק ולוודא שהם לא יסכנו את הציבור בעתיד. אם זה המצב, עליו למנוע נהיגה בהמשך. בנוסף, עליו לזהות סוגי תרופות ושילובי תרופות, שעלולים להפחית את כישורי הנהיגה. אנחנו לא רוצים שהרופא יזכור את כל הפרטים האלה לבד. אנחנו חושבים, שהפתרון לכך הוא לספק לו מערכת ממוחשבת נכונה, כך שברגע שהוא מכניס רשימת תרופות פר מטופל יהיה לו מידע שיקפוץ לעין, ואז הוא יוכל לדווח על כך.
כל הנתונים האלה הם כלי כדי לספק המלצות למטופלים. יש צורות שונות לספק להם את הנתונים. יש צורות שונות לספק להם את הנתונים. קודם כל, להסב את תשומת לבם למצבים רפואיים, מה יכול לקרות להם אם וכאשר על מנת שהם יהיו מוכנים לכך כאשר הם נמצאים במצב של נהיגה. אם הם נתקלים במצב של התקף מתקרב והם יודעים לזהות את התסמינים, הם יכולים להימנע מכך ולא לנהוג באותו זמן או לעצור בצד. במידת הצורך צריך לעיתים להגיד: אני צריך לוותר על הרישיון. מעבר לכך, יש תרופות שונות שמספקות ונותנות את אותו שירות. אם אנחנו יודעים שאנו צריכים לנהוג ואומרים את זה לרופא, ייתכן שאנחנו נוכל לבחור תרופה שלא תשפיע על כושר הנהיגה. במידת הצורך יש לדווח לרשויות השונות, גם לגורמים שימנעו את רישיון הנהיגה.
וילמה מאור:
איך זה מתיישב עם הצורך בסודיות רפואית?
עליסה בן דוד:
בינתיים זה לא לגמרי מתיישב. זו סוגיה שצריכה פתרון. בשנת 1998 משרד הבריאות הכריז על כך שרופאים חייבים לדווח על נהגים חולים, שמסכנים את הציבור בעת נהיגה. הליקוי שעשוי להשפיע ולגרום למעורבות בתאונות דרכים, צריך להיות מדווח למרב"ד – המכון הרפואי לבטיחות בדרכים. לצערנו, הנושא הזה לא מיושם. לא מבצעים את חובת הדיווח הזו.
וילמה מאור:
האם יש סנקציה על כך?
עליסה בן דוד:
הוקמה ועדת רפואה ונהיגה בספטמבר על ידי הרשות הלאומית, שהתפקיד שלה לענות על השאלות האלה. המטרה של הוועדה, היא לקבוע מהם תחומי ההתערבות ומהם תחומי הדיווח, שאנו רוצים לדרוש מהרופא המטפל. קודם כל צריך ליידע את הרופאים, להסב את תשומת לבם, להסביר להם את החשיבות, ולעודד אותם בכלים שונים לדווח על מצב בריאותי. מטרה נוספת של הוועדה, היא איתור פתרון משפטי של אותה סתירה שאת העלית, וילמה. צריך לתת בידי הרופאים כלים. המרב"ד הוא כלי. הנושא הזה יטופל בצורה יותר עמוקה.
אורן גל:
יש מקומות בהם אין סתירה. החוק קובע חובת דיווח, אבל הסתדרות רפואית מסוימת אומרת לרופאים שלה, אל תדווחו.
יוסף ריבק:
יש רק אחת כזו. ההסתדרות הרפואית נתנה הוראה לרופאים שלא לדווח, משום שהיא לא רואה ברופאים כמלשינים.
היו"ר משה שרוני:
האם זה תוכן השבועה שלהם כאשר סיימו את הלימודים?
יוסף ריבק:
אני לא יודע מה הסיבה, אבל זה ככה. בדיון שהתקיים אצל שר התחבורה לפני שלושה שבועות לערך, סוכם שתהיה פגישה משותפת עם מנכ"ל משרד התחבורה, ההסתדרות הרפואית, פרופ' שני והמרב"ד, על מנת לנסות ולהגיע לשיתוף פעולה בקשר לדיווח הזה. כל זמן שמנחים את הרופאים שלא לדווח, זו בעיה.
היו"ר משה שרוני:
מהי עמדת משרד הבריאות?
יוסף ריבק:
משרד הבריאות דורש את הדיווח. המנכ"ל הפיץ כבר מספר פעמים חוזרים לכלל הרופאים, שפירטו והדגישו את החובה הזו. עד היום הוא לא נקט בשום סנקציה כלפי אותו אחד שלא מדווח.
היו"ר משה שרוני:
צריכים ללחוץ על מנכ"ל משרד הבריאות.
יוסף ריבק:
אני רוצה לומר, שקיימת תופעה נוספת. מתחילה עכשיו תופעה של תביעת הרופאים שדיווחו. כבר נתקלתי בשני מקרים, בהם אנשים שדווח עליהם תובעים את הרופא שדיווח. מספיק שרופא אחד כזה יעמוד לדין, בשביל שאף רופא לא ידווח גם אם יגידו לו. זו נקודה מאוד בעייתית.
היו"ר משה שרוני:
אם שר התחבורה ביחד עם שר הבריאות יתקינו תקנות נאותות, להסתדרות הרפואית לא יהיה מה להגיד.
יוסף ריבק:
התקנה קיימת, תקנה 12ב.
עליסה בן דוד:
אנחנו מדברים על היישום של זה.
היו"ר משה שרוני:
היישום חייב להיות.
עליסה בן דוד:
עוד סוגיה בעייתית בנוגע לדיווח הרופאים, זו התחושה שהם עלולים במקרים מסוימים לקחת את הפרנסה של המטופל ברגע שהם מדווחים. זה קושי שצריך להתייחס אליו. צריך לטפל בעניין מההיבט של הביטוח הלאומי, תעסוקה חלופית וכו'. יש על כך שאלות. הנושא הוא נושא מורכב שצריך לתת עליו את הדעת. מטרת הוועדה היא לאתר גם את השאלות האלה שאנו שואלים, ולנסות ולתת להן את התשובות.
חלק מן הרופאים לא יודעים על מה הם צריכים לדווח, איך הם צריכים להמליץ בפני המטופל על הנושא, וחשוב להכשיר אותם לכך. מסגרת של הסברה נכונה, זה כלי לעודד את הרופאים לדווח. אולי הם לא מדווחים, כי הם לא יודעים. אולי הם לא ממליצים למטופלים מספיק, כי הם פשוט לא יודעים את המידע.
וילמה מאור:
האם קופות החולים מעורבות?
יוסף ריבק:
קופות החולים הפיצו לרופאים את חוזרי המנכ"ל, שדיברו על דיווח לפי תקנה 12ב. קופות החולים לא אוכפות על הרופאים או לא מפקחות. אני כמנהל המרב"ד שולח מכתבים לקופות החולים במקרה ואני נתקל ברופא של דיווח. אז אני דורש מהם טיפול. הן כותבות לאותו רופא מכתב, ושולחות אליי העתק. זו רמת הטיפול.
היו"ר משה שרוני:
קופות החולים חזקות כלפי גילאי 65 ומעלה, כדי לקחת 75 שקלים על מנת שהרופא המשפחתי יחתום על הטופס.
יוסף ריבק:
גם זה.
עליסה בן דוד:
נתון נוסף שחשוב במסגרת מטרות הוועדה, זה לאסוף את כל המידע, לייצר מאגר נתונים רחב של סקרים שנעשו בארץ ובעולם. התחום של סמים ואלכוהול קצת יותר מתפתח בעניין, אבל גם הוא נעדר מידע בחלקו. הנושא של תרופות ומצב רפואי לא מכוסה מספיק, ואחת ממטרות הוועדה היא לבנות מנגנון שמגדיר את אותם מחקרים.
היו"ר משה שרוני:
אתם כותבים כאן, כי ייתכן ונדרשת חקיקה תקינה בהתאם לצורך. אם אתם חושבים שצריך לתקן את החוק או להוציא תקנות חדשות, תמציאו לי את כל הנתונים, ואני אגיש את תיקון החקיקה.
עליסה בן דוד:
זה נפלא. זה בדיוק מה שרצינו לבקש.
היו"ר משה שרוני:
אני אמרתי לפנייך.
עליסה בן דוד:
אמרת את הדברים שרצינו לבקש. אתה עונה לנו עוד לפני שאנו מבקשים. זה המצב הכי טוב שיכולנו לקבל.
היו"ר משה שרוני:
זה לטובת מדינת ישראל, ואני מוכן לשבת עם משרד הבריאות והתחבורה לתקן את החקיקה והתקנות.
עליסה בן דוד:
אנחנו חושבים, שצריך לטפל בדברים האלה, וחלק מהמסקנות של הוועדה ברשות הלאומית יצטרך להיות מגובה בחקיקה או בתקינה. זו הפנייה שלנו אליכם. רצינו לבקש מכם, שאתם תסייעו לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים להעלות את המודעות של הציבור לכל שמצב רפואי מסוים ונטילת תרופות עלולים לסכן את הנהיגה. אנו מבקשים שתהיו מעורבים בכל מה שקשור לדיווח של הרופאים, ותתמכו בנושא. לגבי קידום חקיקה ותקינה, ענית לנו עוד בטרם ביקשנו. אנחנו נשמח שתהיו שותפים.
היו"ר משה שרוני:
אנחנו נהיה מעורבים וניתן את כל העזרה.
עליסה בן דוד:
נהדר. זו הסיבה שהגענו לוועדה הזו. אנחנו חשבנו שזו הבמה הנכונה, המקום הנכון להעלות את אותן פעולות שייעשו במסגרת מקצועית, להיות בקשר עם הציבור ועם קובעי ההחלטות.
יוסף ריבק:
היות ואנשים באים להרבה מאוד ועדות שונות: ועדות של ביטוח לאומי, ועדות של משרד הביטחון, כדאי שתהיה מערכת של הצלבת מידע. נוצרים מצבים מגוחכים. מצד אחד בן אדם בא לביטוח הלאומי ואומר, אני לא מסוגל לנהוג, אני נכה ומסכן. אחר כך הוא בא למכון הרפואי לבטיחות בדרכים וצועק למה לא נותנים לו רישיון. המידע הזה לרוב לא עובר. אני שיושב בוועדות האלה נחרד. יש אחוזים נכבדים של אנשים עם מצבים פסיכיאטריים שנוטלים תרופות, ואף אחד לא יודע על זה.
היו"ר משה שרוני:
אנחנו נשלב גם את הביטוח הלאומי בנושא הזה. הם חלק חשוב בנושא הזה.
וילמה מאור:
למה אין בוועדה שלכם נציג של ביטוח לאומי?
היו"ר משה שרוני:
תכתבו מכתב לביטוח הלאומי, שישלחו נציג. אני חושב, שהם ירצו להשתתף. כך יהיה להם פחות כאב ראש.
אורלי משיח-ברקוביץ:
ביטוח לאומי ומשרד הביטחון.
היו"ר משה שרוני:
הם הגופים הרלוונטיים.
אורן גל:
אני סיכמתי את הנתונים של הוועדות שישבו בקנדה, אוסטרליה וארצות הברית, והתייחסו לעניין הזה. הרעיון הוא לשפות נהג שמורידים מהכביש עקב מכת גורל שלא באשמתו. כדי לשלול את רישיונו צריך מנגנון שמשפה אותו. אם הוא נתפס נוהג, יש מצב של מקל וגזר. מציעים את הגזר והמקל מחכה בצד.
היו"ר משה שרוני:
אצלנו אין מקל ואין גזר.
אורן גל:
אני אומר, שאם יש גזר אז ניתן לפעול ביתר קלות. חלק מהנושאים שעלו כאן עלו בקנדה. בחלק מהמחוזות יש חקיקה שמגינה על רופאים שמדווחים מפני תביעות. אלה דברים שכבר דנו עליהם בוועדות בעולם.
היו"ר משה שרוני:
אני הייתי בטיוואן שם יש 23,500,000 איש, ו- 80% נוסעים על קטנועים. נדהמתי כאשר ראיתי מה כמות התאונות. ראיתי כבישים של 8 מסלולים, כבישים פרטיים, עם טכנולוגיה חדישה ביותר. אתה רואה עשרות אלפי אופנועים, ואין מה שקורה אצלנו. אני נסעתי בכביש פרטי של 150 קילומטר, והיה תענוג. או שאנחנו חושבים שאנחנו פיקחים, או שאנחנו טיפשים. אפשר לשנות הרבה דברים, רק אם יש הצלבה בין כל המערכות: תחבורה, בריאות וכו'. המדינה בכל מקרה מפסידה מיליארדים. אם היו משקיעים את המיליארדים האלה בכל המערכות, לא היינו מגיעים למצב שבו אנו נמצאים היום.
את הנושא של נהיגה ושכרות אי אפשר למנוע. מי שרגיל לשתות ולנהוג, לא יפסיק עד אשר יקרה לו משהו ויובילו אותו לעולם האמת. אפשר למנוע את זה בהרבה דרכים. אנחנו לא מקדישים הרבה זמן לנושאים האלה. ברגע אחד אנחנו תופסים את הראש, ואחר כך שוכחים מכל העניין.
איריס מנור:
אני רציתי לדבר על הנושא של הפרעות קשב וריכוז, שזה קשור גם לצעירים שנוהגים, גם לשכרות, גם לשימוש בסמים וגם לנטילת סיכונים בכביש. זה נושא מאוד חשוב, כי זה בדיוק הפוך למה שנאמר פה עד עכשיו. הפרעת קשב קיימת בקרב 10% מהאוכלוסייה. בניגוד לתחומים אחרים, כאן יש טיפול תרופתי המונע תאונות. הבעיה היא הבורות הקיימת. עדיין לא מספיק יודעים על זה ולא מספיק מדברים על זה. הרבה פעמים אנשים בכלל לא יודעים שיש להם הפרעת קשב, ולכן הם לא מגיעים לאבחון ולטיפול. הבורות היא עד כדי כך גדולה, שהניירת המחוברת לתרופה אומרת, לא להשתמש בנהיגה. זה בזמן שיש היום עבודות שמצביעות באופן חד משמעי על כך, ששימוש בריטלין מוריד משמעותית את תאונות הדרכים. אנחנו היום פועלים בניגוד לאינטרסים של עצמנו, וזה מבורות ומתוך אמונה ומיתוסים סביב ההפרעה וסביב התרופה. בהרבה מאוד תאונות היו מעורבים אנשים שסבלו מהפרעת קשב. האנשים האלה עושים תאונות כי הם לוקחים סיכונים, הם אימפולסיביים, וגם כי הם לא ראו את התמרור, הם לא ראו את האור האדום. הסחת הדעת הזו גורמת להם לעיתים לעשות תאונות. הם נוטים גם לעשות תאונות חוזרות. לכן, דיברנו על כך שצריך לעבוד עם נהגים מועדים. בוועדה משותפת דיברנו על כך, שצריך להוציא מידע על הנושא, לפרסם אותו. אין פה עניין של חובת דיווח. צריך רק להכיר את הנושא ולטפל בו. זה כאילו דבר כל כך פשוט, ואנחנו עדיין כל כך רחוקים משם.
יוסף ריבק:
גם ההורים מפחדים לדווח, כי הם חוששים שהילד לא יקבל רישיון נהיגה. צריך להסביר להם שזה הפוך, אם הם ידווחו והילד יקבל טיפול הוא כן יקבל רישיון נהיגה.
איריס מנור:
והוא גם יישאר בחיים.
היו"ר משה שרוני:
הבעיה היא, שאנחנו יותר מדי מתחשבים ולא לוקחים בחשבון את הסיכון ואת התוצאה. אפשר להתגבר על זה באמצעות שילוב כל הגורמים. הבעיה שאני רואה, היא שמאשימים תמיד את הגורם האנושי.
עליסה בן דוד:
הגורם האנושי הוא נושא מאוד רחב. אפשר לפלג אותו ולנתח אותו.
היו"ר משה שרוני:
החברות הגדולות מעסיקות נהגים, ומעבידים אותם מעל השעות המקובלות. אם רוצים לאכוף את החוק, חברה כזו צריכה לדעת שהיא תשלם ביוקר, וגם הנוהג ייענש ויפסיד את הפרנסה. אי אפשר תמיד לומר, טעות אנוש. צריך להיות סיכום בין כל הגורמים.
עליסה בן דוד:
זה בדיוק התפקיד העיקרי שלקחה לעצמה הרשות הלאומית החדשה לבטיחות בדרכים, אותו תכלול ואינטגרציה בין הגופים השונים. נעשות פעולות שונות במקומות שונים ובגופים שונים, אבל המידע ביניהם, השילוב של כל הפעולות האלה כדי להגיע לתוצאה טובה, לא נעשה. הרשות הלאומית לקחה לעצמה את הנושא הזה לטיפול, לעשות את החיבור בין כל הפעולות שנעשות, ובאמצעות יחידת המדען הראשי לאסוף את כל המידע בנושא. אם ינותח הנושא של הגורם האנושי, יהיה ברור כי תאונה מסוימת היתה כתוצאה משעות עבודה לא גמישות, כתוצאה ממצב רפואי מסוים, כתוצאה מנטילת תרופה מסוימת או שכרות. ככל שנדע יותר על המצב בעת התאונה, לא רק התשתית, תקינות מערכת הרכב, תקינות התשתית ותקינות הגורם האנושי, אפשר יהיה לכוון גם פתרונות. חלק ניכר מהפתרון, הוא ידיעת הבעיה והאבחנה המדויקת.
אורלי משיח-ברקוביץ:
פרופ' ריבק דיבר על הצורך בתיאום בין הוועדות. יש גם צורך בקשר בין רופאים. הרבה פעמים חולים מבקרים אצל כמה מומחים, כאשר כל מומחה נותן תרופה אחרת מבלי לדעת על תרופות האחרות שניתנות.
היו"ר משה שרוני:
אפשר לטפל בנושא הזה. אני מקווה, שמשרד הבריאות, משרד התחבורה, המוסד לביטוח לאומי ואתם תהיו שותפים למען תוצאות טובות יותר.
עליסה בן דוד:
היתה רשות לאומית, אבל היא היתה תחת האצטלא של משרד התחבורה. הרשות החדשה הוקמה מתוקף חוק החל מינואר 2007. הרשות הזו הופרדה ממשרד התחבורה. כלומר, שר התחבורה והבטיחות בדרכים אחראי על שני המשרדים: משרד התחבורה ועל המשרד שהוא הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שהיא תאגיד סטטוטורי. שינויים נוספים הם גידול בתקציבים. היום התקציב הוא גדול בהרבה ממה שהיה קודם. בשנת 2006 תקציב הרשות היה 160,000,000 שקלים, בשנת 2007 התקציב היה 400,000,000 שקלים, ובשנת 2008 התקציב אמור להיות 550,000,000 שקלים.
לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים יש כוח אדם שמגיע יותר אל השטח. מדובר בתוספת של 22 מנהלי בטיחות אזוריים, שנמצאים בקשר צמוד עם הרשויות המקומיות והמועצות האזוריות, ותומכים בכל התהליכים של הגברת הבטיחות. לרשות הלאומית יש היום הרבה יותר גורמים שיביאו לשטח את המידע. אנחנו מאמינים שכך נוכל לרתום הרבה יותר גורמים שיעסקו בנושא ויטפלו בו. כך תהיה גם מודעות יותר גדולה.
גאולה גנץ:
בארץ יש אחוז גבוה של חולי סכרת, שמטפל טיפול. אחד הסיכונים הוא ההיפוגליקמיה בזמן הנהיגה. אנחנו מדברים על מניעת תאונות דרכים. אם הטיפולים החדשים יתאפשרו, שמורידים מעל ל-50% את הסיכון להיפוגליקמיה, אותם חולים לא יהוו גורם מסכן בכביש.
היו"ר משה שרוני:
לנו יש נתונים, המצביעים על מעורבות חולי הסוכרת בתאונות דרכים.
עליסה בן דוד:
יש מספר נתונים מהעולם, שמצביעים על כך ש-56% יותר מהנהגים שהיו בהסתברות להיות מעורבים בתאונה כאשר הם חולי סוכרת. זה מספר מדאיג ביותר.
גאולה גנץ:
באירופה דנו בנושא הזה של חולי סוכרת ונהיגה, והם הגיעו למסקנה שאם החולים יהיו מאוזנים בטיפולים החדשים, הסיכוי שלהם להיפוגליקמיה ירד וכך יפחת הסיכון לתאונות הדרכים.
היו"ר משה שרוני:
אני רוצה לומר לכם, כי הדלת שלי פתוחה לתיקוני חקיקה ולהתקנת תקנות. אני אכנס את כל הגופים, על מנת לקדם את הנושא. זה דבר מחריד מה שקורה בכבישים. אני רוצה לסכם את הישיבה.
הוועדה מברכת את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים על פעילותה ועל היוזמה לערוך דיון בנושא הפיקוח על כשירותם הבריאותית של הנהגים בישראל, שהינו חשוב ומרכזי בבטיחות בדרכים.
הוועדה מברכת את החלטת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים על הקמת הוועדה לבחינת רפואה ונהיגה, וקוראת לרשות לצרף לוועדה גם נציג של הביטוח הלאומי ומשרד הביטחון.
הוועדה קוראת למשרד התחבורה, למשרד לביטחון פנים ולרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, לערוך מחקר שיעריך את שיעור תאונות הדרכים שנגרמות כתוצאה מאי כשירותו הבריאותית של הנהג. הוועדה קוראת למשרד הבריאות ולהסתדרות הרפואית, לערוך סקר בקרב הרופאים להבנת חששותיהם או הסיבות לאי רצונם לדווח, כדי שניתן יהיה לבנות מערך עידוד דיווח שיענה לחששות אלה.
הוועדה קוראת למשרד הבריאות, למשרד התחבורה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ולהסתדרות הרפואית, לבחון כיצד ניתן לעודד את הרופאים בישראל לדווח על מטופל שלקה במחלה, שעלולה לפגוע ביכולתו לנהוג.
הוועדה תקיים בתוך חצי שנה ישיבת מעקב לקבלת דיווח על ממצאיה והמלצותיה של ועדת רפואה ונהיגה, ודיווח משרד הבריאות על הצעדים שינקוט להגבלת המודעות לנושא בקרב הקהילה הרפואית.
הוועדה מברכת על היוזמה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים להתמקד בהשפעת השימוש בתרופות, או שילובן של תרופות ונהיגה, וקוראת למשרד הבריאות להעלות את מודעות הקהילה הרפואית לנושא חשוב זה ולדרכי התמודדות איתו. תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 10:00