פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 284
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, ה' בחשוון התשס"ח (17 באוקטובר 2007), שעה 09:30
סדר היום: 1. הקמת ועדת משנה לנושא החינוך בגיל השלישי
2. נבחרת ישראל בהתעמלות אומנותית
3. ספיישל אולימפקס
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל מלכיאור – היו"ר
יואל חסון
מרינה סולודקין
רונית תירוש
מוזמנים:
אורי חרל"פ, מנהל המחלקה לספורט תחרותי, משרד המדע, התרבות והספורט
צבי ורשביאק, יו"ר הוועד האולימפי
גיל לוסטיג, מנהל היחידה לספורט הישגי, הוועד האולימפי
ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד
ישראל הבר, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
דני בארי, יו"ר נבחרת ישראל, איגוד ההתעמלות
ד"ר אורי שפר, מנכ"ל מכון וינגייט
טלי קורנהאוזר, סגן יו"ר ספיישל אולימפיקס
איציק רכלבסקי, ספיישל אולימפיקס
מאיר אברמוב, ספורטאי, ספיישל אולימפיקס
תמר אברמוביץ
מנהלת הוועדה:
יהודית גידלי
רשמה וערכה:
אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
הקמת ועדת משנה לנושא החינוך בגיל השלישי
נבחרת ישראל בהתעמלות אומנותית
ספיישל אולימפקס
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט.
1. הקמת ועדת משנה לנושא החינוך בגיל השלישי
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לפני שאנחנו מתחילים לדון בנושאים בהם נטפל במשך הישיבה הזאת, אני רוצה להתייחס לנושא בו דנו בשבוע שעבר, נושא שהוא מאוד רציני. הכנסת ציינה את יום הקשיש ואנחנו דנו במצב החינוך אצל קשישים. התברר שבחינוך אצל קשישים מטפלים בערך כמו שמטפלים בחינוך אצל ילדים אלא שהקיצוצים עוד יותר גדולים. מאוד התקוממנו על זה וחשבתי שיהיה נכון שנקים כוח משימה מתוך הוועדה שיטפל בנושא הזה. יש שם קיצוץ מאוד רציני של בין 30 ל-44 אחוזים בנושא שהולך ותופס יותר תאוצה כאשר יש יותר ויותר פנסיונרים כך שבמקום לקצץ, היו צריכים להרחיב.
תוך כדי הישיבה החלטנו להקים ועדת משנה משימתית כי זה הכלי שיש לנו כוועדת כנסת. אני בדרך כלל לא כל כך אוהב את זה, אבל מאחר שזה הכלי היחידי שיש לנו אנחנו מקימים עכשיו ועדת משנה לגיל השלישי ואני מבקש לאשר את הרכב הוועדה. כאמור, בוועדת המשנה יהיו חברים שלושה חברי כנסת והסכים חבר הכנסת גלנטי להיות היושב-ראש שלה וביקשתי משני חברי כנסת נוספים להצטרף ושניהם הסכימו – חבר הכנסת זאב אלקין וחבר הכנסת זבולון אורלב. אם ההרכב הזה מקובל על כלל חברי הכנסת הנוכחים, אנחנו נצביע על הקמת הוועדה בהרכב זה.
ה צ ב ע ה
אושרה הקמת ועדת המשנה לנושא הגיל השלישי
2. נבחרת ישראל בהתעמלות אומנותית
היו"ר מיכאל מלכיאור:
קיבלתי שתי בקשות - כאשר האחת היא בקשה והשנייה היא בקשה לדיון מהיר - לדון בנושא שקשור לספורט וחיברנו את שני הנושאים. הנושא הראשון הוא סיפור שעלה בעיתונות בנושא של נבחרת ישראל בהתעמלות אומנותית והנושא השני הוא ההישג הגדול מאוד שהיה לספורט המיוחד כאשר הספורטאים שלנו חזרו מהאולימפיאדה המיוחדת עם הישגים רבים. נמצא כאן נציג של מי שהביא הרבה מאוד כבוד והערכה למדינה. אני חושב שאם יש משהו שנגע ללב כלל אזרחי מדינת ישראל – גם היום בעיתון מתפרסם סיפור מאוד מרגש בנושא – חוצה מפלגות, חוצה עדות ומגזרים, היה באמת ההישג היפה הזה שהוא כמובן הישג אישי של כל אחד ואחד שהשתתף. בהקשר הזה, אף על פי שזה לא בדיוק אותו נושא, מאחר שנמצא כאן ראש הוועד האולימפי, נדבר קצת על ההכנות לאולימפיאדת הנכים. כאשר מתקיימת האולימפיאדה הרשמית, יש מקום בו מתקיימת האולימפיאדה לנכים.
אם כן, אלה הנושאים בהם נטפל הבוקר. נושא שגרם להרבה מאוד כתבות בתקשורת היא נבחרת ישראל בהתעמלות אומנותית. לפני כמה שבועות קיימנו ישיבה בנושא ההכנות לאולימפיאדה ואז בישרו לנו שיכול להיות שבאליפות העולם יהיה הישג להתעמלות האומנותית, ואכן כך היה. זה יצא אפילו יותר טוב ממה שחשבו והנבחרת הגיעה למקום השישי, אחת התוצאות שאין לה כמעט תקדים בתחרות קבוצתית במדינת ישראל מאז הקמתה. אני כן רוצה לציין לשבח, לפני שנטפל גם בסימן השאלה שקיים, את ההישג הזה ואת הגאווה על עבודה כל כך יפה ונמרצת של הקבוצה ושל כל מי שטיפל בה. אני חושב שצריך לומר שיש גם הישגים של בודדות בתוך הקבוצה, שגם אותם ראוי לציין לשבח.
לגבי הנושא שעלה בעיתונות ובמידה רבה הוטל כתם, לפחות על פניו, אני רוצה לומר דבר וזאת מתוך התייעצות ואחר כך חברת הכנסת רונית תירוש שביקשה את הדיון תאמר את דבריה שלה, אבל הדברים שאני אומר מקובלים גם עליה. גם חברת הכנסת מרינה סולודקין ביקשה ממני לציין שהיא מטפלת הרבה בהתעמלות האומנותית וזה דבר שמחבר גם את מי שמעונין בספורט כמוני בתוך החברה הישראלית הכללית וגם את העלייה הרוסית. להתעמל שמונה עד עשר שעות ביום, זה לא בדיוק דבר שבאופן טבעי צעירים שנולדו כאן מוכנים לעשות.
אני רוצה לציין שכבר לפני הישיבה הוועד האולימפי ביקש מהאיגוד האחראי להקים ועדה נייטרלית של מומחים שתבדוק את הנושא. אני מתכוון – וזה מקובל על חברת הכנסת מרינה סולודקין – לסמוך את ידי על ההחלטה הזאת ועל הקמת הוועדה אלא שנדרוש לקבל את התוצאות. אני לא מתכוון להיכנס לעומק הדברים של זה נגד זה וזאת נגד זאת, אף על פי שאנחנו נשמע את הצדדים וזאת מטרת הישיבה הזאת. אנחנו לא מטאטאים דברים מתחת לשטיח ואם יש דברים בדיווחים שהיו, צריך לטפל בהם בכל החומרה.
אמרתי את הדברים כהקדמה לדיון ואני מבקש מחברת הכנסת רונית תירוש לומר את דברה. אחר כך נשמע את דוקטור יצחק קדמן שגם הוא מאוד ביקש לקיים את הדיון הזה.
רונית תירוש:
בוקר טוב אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת יואל חסון ואורחי הוועדה. הספקתי הבוקר לקרוא בעיתון כתבה שמר קדמן התראיין בה על הלחצים שהופעלו. אני לא רוצה להתייחס לזה ואני גם לא רוצה להתייחס לגופו של אדם או במקרה הזה למאמנת עצמה, על אף שמדובר במקרה שכנראה חזר על עצמו, לכאורה אני אומרת עד שהוועדות לא יוכיחו אחרת. אני רוצה לנסות להתכוונן למשהו ברמה יותר עקרונית שעלה גם בשנת 1997, בינואר, כאשר מונתה ועדת שפר, ואורי שפר יושב כאן, כאשר אותן טענות הועלו על אותה מאמנת במקרה הזה. זה מטיל איזשהו חשש לגבי שיטות האימון הלקוחות ממדינות חבר העמים, שיטות מאוד נוקשות – הייתי קוראת לזה שיטות של אלימות אומנותית – משהו שמנסים להוציא מהכוח אל הפועל את הפוטנציאל שטמון באותן בנות על ידי הפעלת לחצים שונים ומשונים, בין אם זו אלימות מילולית או אלימות פיזית כזאת ואחרת, וכלה במה שבעיני חמור לא פחות והוא נושא של תזונה. אני רוצה להימנע מלומר הרעבה, אבל גם המלים הללו הושמעו בדיון בשנת 1997 בוועדת שפר שבדקה את הנושא וגם היום הדברים חוזרים על עצמם. אני לא אזכיר כאן שמות אבל יש רופאות בתחום הספורט שעדיין חושבות שיש מקום לפקח על מה שוועדת שפר המליצה.
הבעיה הגדולה שלנו במדינת ישראל היא שקמות ועדות וממליצות המלצות מצוינות, הגורמים הרלוונטיים גם מקבלים את ההמלצות, אבל אין מי שיפקח על האכיפה ויבדוק שאכן הדברים מתבצעים. לא האשמתי כאן גוף ספורטיבי או אחר אלא אני מדברת על מדינת ישראל. אני אומרת שבמדינת ישראל אנחנו יודעים להקים ועדות אבל לא יודעים לפקח אחר כך על הנעשה. יש ועדה ששמעתי שהשר מג'אדלה עומד להקים, יש ועדה שמונתה אולי על ידי הוועד האולימפי או האיגוד או על ידי שניהם ביחד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הוועד האולימפי ביקש והאיגוד הקים.
רונית תירוש:
אורי אפק יהיה יושב-ראש הוועדה והוא אדם נפלא שאפשר לסמוך עליו.
אם כן, הוועדות קמות ואני לא אציע כאן להקים ועדה נוספת. אני בהחלט סומכת על הגורמים המקצועיים, אבל הבעיה שלנו היא באכיפה ופיקוח כדי לבדוק שאכן ההמלצות מבוצעות. כשזה חוזר על עצמו – ואני אומרת לכאורה, כי אני לא רוצה לקבוע כאן עובדות שעוד לא הוכחו – זה אומר דרשני.
אני מאוד לא רוצה להטיל רפש בענף כולו, בענף ההתעמלות האומנותית כולו, כי יכול להיות שמדובר במקרה חריג שחוזר על עצמו לכאורה, כן או לא. אינני יודעת. אני באמת מנסה להתבטא בזהירות, אבל הנושא הזה צריך להיבדק ברמה מאוד עקרונית, האם האמירה ששיטות האימון הללו הלקוחות מחבר העמים הן שיטות שמאפיינות ענף כזה או ענף אחר, או שזה עניין נקודתי ספציפי פרסונלי שאם הוא כך, יותר קל לפתור אותו, יותר קל לטפל בו וצריך לטפל בו אחת ולתמיד.
אני כבר רוצה להקדים ולומר שמאחר שיש טענות של ספורטאים ושחקנים, לאו דווקא בענף התעמלות אומנותית אלא גם בענפים אחרים, אני לא מצאתי גוף שמקביל למשהו כמו נציב קבילות התלמידים או נציב קבילות הציבור או נציב קבילות השחקנים או הספורטאים. יש גוף כזה שקיים בכדורגל והוא גוף טוב אליו יכול שחקן לפנות ולברר או להלין ולהתלונן. אני חושבת שיש מקום להקים גוף אובייקטיבי ככל שניתן לכל ענפי הספורט האולימפיים וזאת כדי שהשחקנים והספורטאים יוכלו לבוא בטענות, אם יש כאלו, לאותו גוף מבלי לחשוש ואותו גוף גם ישמור על זכויות הספורטאי אם הן נפגעות. אם תקבל את זה אדוני היושב-ראש, אני גם יכולה להציע ברמה העקרונית כמובן איך יורכב הגוף הזה, מאיזה סוג של אנשים, על מנת שבאמת הדברים ימוצו ולפחות נדע אנחנו כאן שאמנם לא התערבנו במקרה הספציפי אבל אולי סייענו להקים גוף שמכאן צפונה יוכל לסייע לכל הספורטאים כדי שזכויותיהם לא תפגענה.
יצחק קדמן:
אדוני היושב-רש, אני מודה לך על שנענית לקיים ישיבה בנושא הזה ואני מודה לחברת הכנסת רונית תירוש על שהעלתה אותו. אני רוצה שתדעו שזאת לא ישיבה ראשונה של ועדת החינוך של הכנסת בעניין הזה אלא בעבר היו ישיבות רבות מאוד ויש לי כאן פרוטוקולים שהבאתי אתי מישיבות קודמות.
אני מקבל את ההערה שלך וגם את הערתה של חברת הכנסת רונית תירוש שועדת החינוך איננה בית דין שדה והיא לא שופטת כאן בעניינים פרסונליים של מאמן כזה או אחר. יחד עם זאת הגיע הזמן שוועדת החינוך והספורט של הכנסת תיכנס לעובי הקורה כי יש פה מערכת חולה מאוד. זה לא עניין של מאמנת אחת. לו דעתי הייתה נשמעת, הענף הזה היה נסגר מזמן. אגב, הבעיות בתחום הזה קיימות לא רק בישראל ולא רק בארצות מהגוש הקומוניסטי לשעבר. הבעיות האלה קיימות גם בארצות-הברית ומי שמעונין לדעת את סיפורה של דומיניק מושיאנו, מתעמלת מארצות-הברית שתבעה את ההורים שלה על נזקים בריאותיים כבדים ביותר שנגרמו לה, יבין שיש פה בעיה. הלוואי ויום אחד הוועד האולימפי הבינלאומי יחליט לבטל את הענף הזה שכל כולו מורכב מאנורקסיה של ילדות צעירות, שכל כולו מורכב מצורך להביא ילדות בגילאים בהם ההתפתחות הכי חשובה שלהן ודבר זה מביא אותן למכה בריאותית קשה ביותר שלפעמים יש לה השלכות לכל החיים.
אני לא אלאה אתכם. יש לי כאן חומר על הנעשה בנושא הזה מהרבה מאוד תחומים, מהרבה מאוד מדינות וגם ממה שהיה אצלנו.
אני רוצה לחזור ולומר – חברת הכנסת תירוש ציינה את זה כבר אבל היא ציינה רק חלק זעיר של העניין – שהנושא ומה שמתרחש בענף הזה בישראל לא התחיל אתמול בבוקר והוא לא עניין למאבק בין מאמנת כזאת לבין מאמנת אחרת כפי שמנסים לטעון. העניין הזה נמשך כבר 15 שנים לפחות. בשנת 1996 הייתה ועדת שפר שהוקמה בעקבות טענות קשות מאוד על הרעבה – ואני משתמש במילה הזאת – ויש פה המלצות ומסקנות שהייתה הרעבה מכוונת, ויש כאן עדויות על כך שניתנו לילדות האלה תוספי מזון מלאכותיים אסור היה לתת אותם. הכל כתוב כאן. יש פה החלטה חד-משמעית שמאמנת כזו או אחרת אכן השתמשה באלימות, ולא רק אלימות מילולית אלא אלימות פיזית, שהיו שימושים בהשפלות ושהיו דברים בלתי ראויים לחלוטין, ושהיה – אדוני היושב-ראש, זה חשוב לומר – ניסיון השתקה. זה לא אני אומר אלא את זה אומרת הוועדה הזאת.
כמו שאמרה חברת הכנסת תירוש, בשנת 2000 – זה לא הוזכר כאן – הוקמה ועדה נוספת, ועדת הררי, שבין היתר נדרשה לבדוק מדוע עוד פעם עלו כל הטענות ומדוע המסקנות של ועדת שפר בחלק רציני שלהן לא יושמו. כותבת ועדת הררי – והיא כותבת זאת ולא אני – את כל הדברים האלה. בבקשה, אני מגיש לך את זה. "ועדת בדיקה בענף ההתעמלות האומנותית, דוח מסכם. דוקטור ישראל הררי, יושב-ראש". זאת כבר הייתה הוועדה השנייה והיא חזרה על כל הדברים האלה והיא כתבה דברים חמורים ביותר על התערבות לא מוסמכת בענייני תזונה של מי שלא הוסמך לכך, על זה שלמרות שהומלץ בוועדה הקודמת על מאמנת מסוימת – שלוש שנים קודם לכן – להשעות אותה והיא לא הושעתה, אז עשו טריק והחליפו את השם מאמן במנהל מקצועי ובזה פתרו את העניין.
את הדברים האלה לא אני אומר אלא קבעו אותם ועדות ציבוריות.
יואל חסון:
מי אלה האנשים האלה שמגינים עליהם? מי האנשים האלה שאתה מדבר עליהם שעוזרים לאותם מאמנים ומגינים עליהם?
יצחק קדמן:
למשל, איגוד ההתעמלות האומנותית מוזכר כאן בדוח כמי שעזר להשתיק את העניין הזה. חברת הכנסת תירוש לא הזכירה שמות אבל אני כן אזכיר ואומר את מה שהייתה צריכה לעבור דוקטור נעמה קונסטנטיני שלדעתי היא רופאת הספורט מספר אחד בארץ ושניסו להשתיק אותה כשהיא מחתה על שימוש בדברים לא ראויים.
קריאה:
מי ניסה להשתיק אותה?
יצחק קדמן:
האיגוד. באותם ימים, הפרסונות התחלפו ואלה לא אותם אנשים שנמצאים היום באיגוד.
קריאה:
איזה איגוד?
יצחק קדמן:
איגוד ההתעמלות האומנותית.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה לא מדבר על התעמלות בכלל אלא רק על התעמלות אומנותית, כי יש גם תופעות כאלה בהתעמלות בכלל.
יצחק קדמן:
אני מדבר על ההתעמלות האומנותית שזה ענף מאוד ייחודי. הענף הזה הוא ענף בו לצערי הרב יש ערך ונקודות גם לגזרה ולצורת הגוף ולא רק לביצוע. זה ענף שכל כולו – בשעתו, עכשיו שמחתי לשמוע שיש מתעמלת בענף הזה שהיא בת 19 – בשעתו בגיל 15 הבנות כבר היו זקנות כי זה ענף שכל כולו בנוי על ילדות צעירות מאוד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כך היה במשך הרבה מאוד שנים גם בהתעמלות.
יצחק קדמן:
נכון.
קריאה:
זה ממש לא כך.
אורי שפר:
אני שומע את הדברים בסבלנות אבל צריך לדעת על מה מדברים. לא צריך לצטט טפסים אלא צריך להיות בשטח ולדעת על מה מדברים. יש גיל מסוים בו מותר להן להתחיל. אתה לוקח נתונים לא נכונים.
יצחק קדמן:
העובדות כולן כתובות וחצובות בסלע. תקראו את הדוחות שנכתבו, תקשיבו לעדויות של ילדות וזה לא עכשיו אלא העדויות של הילדות שמורות אצלי והן החל משנת 1996 ואלה לא אותן ילדות כי הילדות האלה מתחלפות. אתם רוצים לטמון את הראש בחול, אתם רוצים לטאטא את הדברים מתחת לשטיח, תאמרו שהכל בסדר. אני אומר לכם שהכל לא בסדר. בימים האחרונים פנו אלי ואמרו לי שאני רוצה להזיק לסיכוי של ישראל למדליה באולימפיאדה. אני לא רוצה להזיק לשום דבר אבל אני אומר לכם בפה מלא שאם המחיר של מדליה הוא הרעבה, השפלה, מכות, פגיעה בבריאות של ילדה אחת, אני מוותר על המדליה ואני מבקש שכל מדינת ישראל תוותר על המדליה. זה כמו שקרה בשימוש בסמים, שזה תחום אחר אבל גם שם היה מי שחשב שהמטרה של מדליה מקדשת את כל האמצעים ותראו מה קרה בטור דה פרנס ותראו מה קרה לפני מספר ימים כאשר אתלטית מאוד ידועה נאלצה להחזיר את כל המדליות שלה מפני שיש מי שחשב שהמטרה מקדשת את כל האמצעים. לא סמים מקדשים את המטרה ושום מטרה לא מקדשת סמים, ושום מטרה לא מקדשת לא הרעבה, לא השפלה, לא שימוש בכוח פיזי נגד ילדות, לא תזונה לא נכונה, לא התערבות של אנשים שלא מוסמכים לטפל בתזונה והם טיפלו בתזונה, והכל כתוב בדוחות.
אני לא ארחיב מפני שהכל נמצא כאן בכתובים ואני מבקש לא לטאטא את הדברים מתחת לשטיח כי מדובר בבריאות של ילדות. אגב, ההצעה לגבי נציב קבילות, אני מברך עליה אבל אין לי ספק שבהרבה מאוד מקרים לא ייפנו מפני שיש כאן לחץ כבד מאוד ואדם שיודע שאם הוא מתלונן הוא ישלם על זה ביוקר, ולכן הוא לא יפנה. ההורים שרוצים להשיג והילדה שרוצה להשיג, הם חוששים מאוד מלהתלונן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ברור שחייבת להיות כאן אחריות של האיגוד ואנחנו נשמע כמובן את האיגוד.
יואל חסון:
אני מבקש שנציגי הוועד או נציגי האיגוד יתייחסו כאן לנושא. זה שיש לנו כאן גילוי על מאמנת או על סוג של דרך אימון, אלה דברים שבטח נבדקים וייבדקו. אני בטוח שעכשיו אתם תנסו להגן ולומר דברים שהם בניגוד למר שאמר דוקטור קדמן ואני מבקש שלא תיכנסו לוויכוח הזה. השאלה כאן מה הם מנגנוני הפיקוח לא הכלליים אלא היום יומיים שיש על המאמנים ועל האימונים בספורט הזה. זאת השאלה האמיתית. השאלה כמה אתם באמת מקדישים מאמץ ואמצעים לפקח על המאמנים, לפקח על האימונים, לבדוק אותם לאורך זמן, לבדוק דברים שכנראה קיימים כי הם באים גם מכיוון הילדות ובאים גם מכיוון של גילויים כאלה ואחרים שהתגלו כלפי המאמנים. אני שואל מה אמצעי הפיקוח שאתם מקיימים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו נשמע עכשיו את ההתייחסות לכך ולאחר מכן נסיק את המסקנות. אין פה שום דבר שנטאטא מתחת לשטיח אלא להפך, לשם כך אנחנו מקיימים את הישיבה הזאת. גם אם היו ועדות שטיפלו בזה לפני 10 ו-7 שנים, ואם לא יישמו את המסקנות, זה לא מועיל להקים ועדה נוספת.
צבי ורשביאק:
אני מסכים לסיכום של דוקטור קדמן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אף אחד לא יחלוק על הסיכום.
צבי ורשביאק:
בהתאם לכך אנחנו נוהגים. אם אני אתייחס לנושא הרפואי, כל הספורטאים שמועמדים למשחקים האולימפיים הם תחת פיקוח רפואי של מכון וינגייט. במכון פועלת מערכת רפואית שנבנתה לרמה ההישגית, כולל יועצי תזונה, כולל יועצים פסיכולוגיים, כולל יועצים שהם מאמני כושר וכולל יועצים רפואיים. יושבים שם רופאים. יותר מכך, אנחנו הקמנו במכון וינגייט מרפאה אולימפית שם יושבים רופאים שהתפקיד שלהם הוא אחד ויחיד והוא לטפל בספורטאים האולימפיים. אומר לי מנהל מכון וינגייט שהם עושים זאת במשך 24 שעות. זאת אומרת, כל הנושא הרפואי וכל הנאום היפה הזה הוא בסדר, אנחנו בעד זה, אבל הוא קיים.
לגבי הנושא של האימון. רבותיי, זה לא נעשה בשום חדר צדדי, סגור ואפל ושאף אחד לא יודע עליו. לוח המשחקים של הנבחרת – וזה יושב-ראש האיגוד יודע יותר טוב ממני – מפורסם ואנשים באים לבקר בתחרויות האלה. ידוע לי שערוץ 2 במשך שלושה חודשים ליווה את האימונים וצילם אותם והוא לא טען שיש דברים חמורים.
לוועד האולימפי יש נציג שמבקר באימונים האלה ורואה אותם, ואנחנו מזמינים אנשים לבוא ולראות ואני חושב שגם חברת הכנסת רונית תירוש הוזמנה לראות את האימונים מפני שהתגאינו באימונים. את זה האיגוד עושה ולא הוועד האולימפי.
היחידה לספורט הישגי מקבלת דיווחים. שום ספורטאי לא יכול לקבל סימן של כדור כזה או אחר מבלי שיש אישור רפואי לכך. לא רשאי אף רופא מחוץ לרופאים של היחידה לאשר תרופות כאלה ואחרות, ואם זה רופא משפחה, חייבים להודיע על כל תרופה שהשחקן מקבל.
יואל חסון:
אתה מתחייב שיש פיקוח יום יומי על מה שאתה אומר עכשיו?
צבי ורשביאק:
אם היא בבית עושה משהו שאני לא יודע, אני לא יכול להתחייב עליו. בשטח האימונים, בהחלט כן.
קריאה:
כולל בחוץ לארץ.
יצחק קדמן:
שמעתי על דוקטור פולוכין?
צבי ורשביאק:
לא יודע מי זה. לא שמעתי עליו.
קריאה:
היא כבר מזמן אינה.
יצחק קדמן:
לא אמרתי שהיא נמצאת היום. התברר שהיא נתנה תוספי מזון לא ראויים. מטעם מי היא פעלה אם לא מטעמך?
צבי ורשביאק:
איפה היא היום?
יצחק קדמן:
אתם חשפתם את מה שהיא עשתה.
קריאה:
תשבח את אלה שהגיעו למסקנה שהיא עשתה דברים שלא כחוק והיא הוקעה החוצה.
יצחק קדמן:
אני משבח.
צבי ורשביאק:
הוא רואה את זה בדיוק הפוך. אני לא יכול לבדוק את הרופאה אבל ברגע שרופאה חטאה, היא עפה. הדברים האלה חדים מפני שזה תלוי בנו. אותה ספורטאית, אם היא תצליח ותביא מדליה ויסתבר שמצאו אצלה סמים, אנחנו יודעים איך ניראה. הדברים האלה בדוקים ואנחנו מקיימים כנסים. הוועד האולימפי, רק לפני ארבעה שבועות קיים כנס בנושאים האלה של תוספי מזון לספורטאים והם הוזהרו שלא יעיזו לקחת גם מה שיאמרו להם לקחת בחוץ לארץ כי החברות שמייצרות את הדברים האלה, הן מעודדות את הספורטאים. גם את הספורטאית בארצות-הברית תפסו על סמך אותה חברה שייצרו. אנחנו מזהירים את הספורטאים שלא יעיזו וכל כדור, כל דבר שהם לוקחים, שלא ייקחו בלי אישור של הרופאה, חוץ מאשר אם הוא צריך לקחת אופטלגין כי לא על זה אנחנו מדברים.
אורי שפר:
אתה יכול להזכיר את המקרה שנתנו תוסף תזונתי שאושר על ידי משרד הבריאות בישראל ונמצא שיש בו סטרואידים אנבוליים וספורטאי שלנו נפסל בגלל זה.
צבי ורשביאק:
ספורטאי שקופץ לגובה, שבתום לב לקח כי הוא ידע שמותר לקחת את זה. אחרי המקרה הזה אנחנו היום יותר זהירים ואנחנו שולחים למעבדות.
רונית תירוש:
הדיון לא על זה. הדיון הוא על שיטות אימון. מעבר לזה דובר על הרעבה ותוספים.
צבי ורשביאק:
אני התייחסתי לדבריו של דוקטור קדמן ושאלו אותי מה אנחנו עושים בקשר לדברים האלה. אם יש לך שאלה אחרת, אני אשמח לענות עליה, אבל תרשי לי לסיים את דבריי בנושא הזה.
כל האימונים שנעשו, ומדובר בשעות אימונים רבות, כפי שאמרתי, גם הטלוויזיה צילמה אותם, גם היחידה לספורט הישגי מבקרת בהם, ואף פעם האימון הזה לא נמצא עם מאמנת אחת אלא תמיד יש שם לפחות שתי מאמנות וברוב המקרים יש ארבע מאמנות כי יש שם גם מלבישה, גם כוריאוגרפיה, בלט, מאמנת ומאמנת על. אם כן, בהרבה מקרים נמצאים במקום חמישה מאמנים. עד עכשיו היה שקט. רבותיי, אני לא רוצה להביע דעה למרות שהעיתונות כאלה עליי על שתיקתי אבל לא הבעתי את דעתי עד היום למרות שפנו אלי וזאת מסיבה אחת פשוטה, כי ידעתי שתקום ועדה ואני רוצה שהוועדה הזאת תפעל בשקט, בלי דעות קדומות שלי או של מישהו אחר, ושהיא תביא את מסקנותיה כשהן ברורות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הוועדה הזאת בודקת רק את התלונה הספציפית או את התופעה בכללותה?
צבי ורשביאק:
את מה שקרה באיגוד ההתעמלות, את הטענות שהיו באיגוד ההתעמלות.
רונית תירוש:
אם כן, היא בודקת ספציפית.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
היא בודקת את המקרה הספציפי.
רונית תירוש:
אנחנו מבקשים שזה לא יהיה ספציפי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זאת שאלה חשובה. אני חושב שאם אתם כבר עושים את זה ויש ועדה שכולנו מסכימים שהיא ועדה טובה, גם אם אנחנו יודעים שהרבה פעמים לא מיישמים את ההמלצות של הוועדות השונות, לפחות חשוב שיבדקו גם את המקרה הספציפי אבל גם את התופעה.
צבי ורשביאק:
לא האיגוד צריך לעשות זאת אלא הוועד האולימפי ניזום זאת ואולי אפילו נרחיב את הוועדה. אגב, בוועדה של איגוד ההתעמלות יושב נציג של הוועד האולימפי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אם זה מקובל עליך, בוודאי זאת מסקנה נכונה.
צבי ורשביאק:
אנחנו נרחיב את סמכויות הוועדה ואולי נוסיף לה רופא.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יש כאן שאלה של קווים אדומים וזאת שאלה אפילו פילוסופית, אבל יש לזה השלכות מעשיות לחיים של הבנות הללו. השאלה מה הגבול - אפילו בלי דברים פסולים לגמרי כמו סמים, השפלות והרעבה - ומה מותר לעשות לילדים וילדות בגיל הזה. תדעו לכם שגם אם נעשית עבודה במכון וינגייט - וכולנו מכירים ומוקירים את הפעולה שנעשית שם שהיא באמת מקצועית, לפחות לפי הידע האישי שלי – הרבה מאוד ילדים ייקחו את הדברים צעד הלאה כי הם מרגישים איזה לחץ ואפילו אם הוא לא בא במכוון. יש לחץ מאוד גדול על הגוף של הילדות והרי זה כל כך תופס בהווי, בשעות של היום וכולי. אני יודע אפילו מהילדים שלי שעסקו בספורט ייצוגי - וזה ספורט אחר לגמרי בו אין את הבעיה הזאת – של ג'ודו, לפני תחרות, כאשר צריך לרדת כמה קילוגרמים במשקל, צריך לעשות אימונים מסוג אחר, זה לחץ אדיר על ילדים ומדובר בילדים קטנים. השאלה כמה הדברים האלו נשקלים בתוך השיקולים הספורטיביים הלגיטימיים.
צבי ורשביאק:
במרפאה האולימפית יש לנו רופאה כללית שאני קורא לה אם הבית, יש לנו אורתופדים שמגיעים לפחות פעמיים בשבוע, יש לנו שתי פיזיותרפיסטיות שזאת העבודה שלהן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה לא עונה בדיוק לשאלה שלי.
צבי ורשביאק:
בנוסף לכך יש לנו ועדה רפואית של הוועד האולימפי והזכירו את שמה של יושבת-ראש הוועדה שהיא דוקטור נעמה קונסטנטיני והיא מקבלת דוחות והיא גם מנחה את ספורטאי הוועד האולימפי איך לפעול.
דני בארי:
נאמרו כאן דברים נכונים וחשובים. ברמה הטכנית אני בהחלט מתחבר ומשלים עם דבריו של צבי ורשביאק. יש לנו מערכות מקצועיות, יש לנו מערכות שמלוות את הנבחרות בכל התחומים ואני חושב שאנחנו יודעים מה קורה בנבחרות. הרופא מלווה את הבנות האלה גם בחוץ לארץ ובוודאי באימונים, ואני ממש לא רואה בקטע הזה בעיה טכנית .
רונית תירוש:
מה זה לא רואה בעיה טכנית? מה המונח הזה בעיה טכנית? אתה רואה איזושהי בעיה?
דני בארי:
ודאי שאני רואה בעיה.
רונית תירוש:
מהי? מעניינות אותנו הבעיות.
דני בארי:
גם אנחנו הורים וכל הדברים שלא מקובלים עליכם, כל מי שהביע הסתייגות, בוודאי שלא מקובלים גם עלינו. אנחנו נגד אלימות מילולית ופיזית, אנחנו נגד הרעבה ואנחנו נגד כל הדברים שציינתם.
רונית תירוש:
הדברים האלה קיימים?
דני בארי:
לדעתנו, ככל שאנחנו יודעים, אין אותם.
יואל חסון:
הם היו?
דני בארי:
אני מניח שכן. אין שום ערעור על מה שכתוב בדוחות ועל המסקנות של הוועדות, אבל אנחנו יישמנו ואנחנו כן מיישמים ודואגים שהבנות האלה יעברו בדיקות תקופתיות, שהאימונים שלהן יהיו מלווים עם אדם מיוחד שמינינו לצורך העניין הזה, מאחר שאנחנו מכירים את הרגישות של הענף הספציפי הזה. יש לנו שבעה ענפים בתוך האיגוד ומינינו אדם מיוחד בשכר – היחידי שעובד בשכר באיגוד – שהוא ממונה על הענף הזה והוא מלווה אותו. עודד אברמסון מלווה את הנושא הזה בשכר מלא וזאת כדי שיהיה פיקוח ככל שניתן. אם קרה שם משהו בלילה בחדר הספציפי- ואני לא יודע מה קרה - גם את זה אנחנו נבדוק. בדקנו ונבדוק.
יואל חסון:
האם אתה ישן בשקט בלילה בזמן שמתקיימים אימונים? האם אתה יכול להיכנס למיטה בשקט ולהיות בטוח שלא מתקיימים דברים כפי שאנחנו שומעים עליהם בדוחות?
דני בארי:
בוודאי. אני ישן בשקט.
מרינה סולודקין:
איך אתם בודקים קנאה בין המאמנים?
רונית תירוש:
אם תתחילו כך, אני אהיה יותר בוטה כי עד עכשיו הייתי סופר עדינה כי סיכמתי מראש שאני אנסה לכוון את הדיון לרמות העקרוניות. אני דרשתי את הדיון. אם תתחילו עם סיפורים של קנאה, אני אומרת לכם שאני אפתח את הדברים.
דני בארי:
למה זה עלה?
רונית תירוש:
לא מעניין אותי למה זה עלה. לא רציתי להגיע לרמות האלה ואני מבקשת מכם לא להתחיל עם הרמות האלה. ההתחסדות הזאת וזה שגוף שהוא בעצם אחראי, שהוא ממנה ועדה מתוך עצמו והוא צריך לבקר את עצמו, יש גבול לביזוי של האינטליגנציה המינימלית שלנו.
אני מתנדבת בזמן שלי להיות חלק מוועדה חיצונית ואני מציעה שיהיה בה ספורטאי אולימפי מהעבר, שיהיה בה אדם אובייקטיבי לחלוטין. חברת הכנסת סולודקין יכולה גם היא להתנדב. רבותיי, אני אומרת לכם שלא יכול להיות שגוף שהוא ממונה על הנושא, הוא יקים מתוך עצמו ועדה שתבקר את עצמו. לי מאוד לא נוח שאורי שפר שהיה בוועדה, הוא בעצם היום הגוף שמפעיל את זה וזה קורה בוינגייט. אם זה כך, למה אני מצפה? למה אותה גברת, אילת זוסמן שהיא כוריאוגרפית של הקבוצה הזאת, היא עצמה אמרה שהיא לא רוצה לעבוד עם המאמנת ושהדברים נכונים? אז כולם משקרים? הכל סיפור של קנאה? לא רציתי להגיע לזה, לא רציתי להגיע לשמות ולא רציתי להגיע לרמה הפרטנית. אל תאמרו שלא היו דברים מעולם.
דני בארי:
לא אמרתי שלא היו דברים מעולם.
יואל חסון:
אמרת שאתה ישן בשקט בלילה.
דני בארי:
אני ישן בשקט. אנחנו בדקנו מטעמנו ולא מתוכנו. אורי אפק הוא מהאיגוד, גלעד הוא לא מהאיגוד.
רונית תירוש:
אני מציעה שתוסיפו ספורטאי עבר אולימפי. קחו את יעל ארד.
דני בארי:
הוספתי את יעל ארד.
מרינה סולודקין:
קיבלתי עשרות מכתבים לגבי מה שקרה לפני שנה וחצי בקבוצה של התעמלות אומנותית. המכתבים הם מהורים לילדים שמתאמנים אצל הגברת. אמרו לי שזה סיפור מאוד אופנתי בספורט, גם בתיאטרון וגם באופרה כאשר יש קנאה. יש פרימדונות ויש אנשים שהם לא בדיוק פרימדונות ותמיד כל אור הזרקורים הוא על הפרימדונה. כך זה בתיאטרון, באופרה, בהתעמלות כאשר יש אנשים עם כשרון שהם מעל ומעבר אבל לפעמים גם הם עושים שגיאות אבל בשגיאות האלה משתמשים לא כדי לשפר, לא כדי לתקן, לא כדי לחנך אלא לחרוץ את מפעל החיים ואת הסיכויים.
יואל חסון:
למה את רואה בזה משהו שהוא כביכול פגיעה בציבור הרוסי או בציבור של עולים מרוסיה?
מרינה סולודקין:
מי אמר לך שאני רואה את זה כך?
יואל חסון:
כך זה נראה. כך מציגים את זה. באים חברי כנסת ואומרים לחברי כנסת אחרים שכל הדיון הזה הוא בגלל פגיעה בציבור הרוסי.
מרינה סולודקין:
מי אומר את זה?
יואל חסון:
אמרו את זה חברי כנסת.
מרינה סולודקין:
לא, אני לא הייתי כאן. ניהלתי את הדיון בוועדת העלייה והקליטה בנושא אחר, אבל התחייבתי להגיע לכאן. אתמול טלפנתי לרב מלכיאור ואמרתי לו שנבצר ממני להשתתף בישיבה אבל אני רואה מה שאתה לא רואה. יש היסטוריה של קנאה בספורט הרוסי. כאן מצאתי חלק מההיסטוריה הזאת על רקע ישראלי וזה דבר קטלני. תתקיים אולימפיאדה והם צריכים להרגיע את הרוחות שם, בתוך הקבוצה, כי מדובר בהתעמלות אומנותית שלא הייתה קיימת לפני שכמה אנשים מוכשרים הגיעו לכאן והביאו את הקבוצה לרמה בינלאומית.
בגלל שגיאות אנושיות, בגלל האווירה של התחרות המקצועית, אני מבקשת שניתן סיכוי לאיגוד ולוועד האולימפית להרגיע את הרוחות.
יואל חסון:
למה להרגיע? אם באמת יש דברים קשים, צריך להרגיע בגלל שיש אולימפיאדה?
מרינה סולודקין:
אני רואה קנאה נטו של אנשים פחות מוכשרים. בחיי ראיתי מה עושה קנאה וראיתי זאת באקדמיה.
רונית תירוש:
גם בכדורגל יש קנאה.
יואל חסון:
גם בפוליטיקה יש קנאה.
מרינה סולודקין:
צודקת רונית תירוש כשהיא אומרת שאנחנו כאן בודקים ודנים. כל הצדדים צריכים להפיק לקחים אבל בכל זאת אני מבקשת שהקבוצה תהיה באולימפיאדה בסין, מה עוד שיש לה סיכוי לקבל פרס.
דני בארי:
הבנות המתעמלות תהיינה שם בכל מקרה.
רונית תירוש:
כשחברת הכנסת סולודקין לא הייתה אמר דוקטור קדמן שלא מדליה בכל מחיר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני רוצה לסכם את החלק הזה של הדיון.
רונית תירוש:
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להשיב על הדברים. אני ביקשתי את הישיבה והיא לא יכולה להיות לוקה בחסר. כל הדוגמאות שהובאו לכאן כמו זה שהוזמנתי לאימונים – לא הוזמנתי מעולם אבל לא משנה. מה אנחנו מצפים? כשהוועד האולימפי מזמין את ערוץ 2 לסקר, מה אנחנו מצפים שיקרה שם? בכלל מה אנחנו מצפים שיקרה כאשר יש מצלמות טלוויזיה?
צבי ורשביאק:
הוועד האולימפי לא ידע על כך.
רונית תירוש:
אני חוזרת בי ומתנצלת. כאשר יש טלוויזיה, אנחנו מצפים שהדברים האלה יצופו? בוודאי שלא, הכל יהיה נופת צופים.
אין לי שום עניין ולא היה לי שום עניין לבדוק לגופו של אדם מקרה כזה ואחר. החשש הגדול שלי היה שכאשר קמות ועדות ובודקות ענפים כאלה ואחרים ומוציאות המלצות, דברים כנראה לא מתקיימים עד תום. הגוף שאצלו זה פועל לדעתי מתקשה לבקר את עצמו ולכן הצעתי לכתחילה שתקום ועדה שהיא חיצונית, היא תבדוק את הדברים והיא תהיה גם גורם אליו תנותבנה כל הטענות אם יש כאלה של ספורטאים כאלה ואחרים. זה נכון לגבי הג'ודו כאשר בחורה רוצה לעבור מקבוצה אחת לקבוצה אחרת או מהתאחדות אחת להתאחדות אחרת. הדברים האלה, צריך שיהיה מישהו שישמור על הספורטאים ועל זכויותיהם. גם בג'ודו יש בעיות.
גיל לוסטיג:
אני רוצה לומר לכם בצורה ברורה שבעקבות הדברים שדוקטור קדמן הזכיר אותם, אחת המסקנות העיקריות הייתה שהבנות האלה שעובדות מאוד מאוד קשה – ומי שמנסה לומר שמדובר בתנאי מעבדה, הוא משקר לעצמו, ואני מאוד שמח שהגיעו אלינו בשנת 1990-1991 עלייה מאוד מסיבית מברית המועצות, מחבר העמים שעזרה לנו לקדם את הספורט בצורה בלתי רגילה - הבנות האלה הובאו ליותר מ-150 ימים למחנות אימונים מרוכזים במכון וינגייט על מנת שנוכל ליצור להן מערכת אימונים טובה שתעבוד בצורה כזאת שהן יעבדו פעמיים ביום עם הפסקות למנוחה, עם הפסקות לטיפול פסיכולוגי, פיזיולוגי, פיזיותרפי ותזונתי. הבנות האלה, אני יכול לומר לכם שהאולם שלהן הוא שני מטרים מהמשרד שלי ושני מטרים ממשרד רפואת הספורט. הבנות האלה עברו מעקב קבוע ואני חושב שכולנו צריכים להיות גאים בהישגים שלהם, אם כי כמובן אנחנו נגד אלימות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
שמענו כאן את הצדדים. לא נכנסנו לפרטים ולא רצינו להיכנס לפרטים אלא טיפלנו בזה כתופעה. אני חושב שיש כאן הסכמה עם הוועד האולימפי לגבי הקמת הוועדה.
רונית תירוש:
בגלל החברים בה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
נכון, בגלל החברים בה. זאת אכן ועדה שתהיה ועדה נייטרלית. אנחנו מבקשים שהסמכות של הוועדה תורחב, כפי שהסכים לכך יושב-ראש הוועד האולימפי, והיא תטפל לא רק במקרה הדיסציפלינארי שיצא עם סימן שאלה אלא תטפל בכל התופעה. היא תבדוק את התופעה ותגיש המלצות ואנחנו כאן בוועדה נעקוב לא רק אחרי עבודת הוועדה אלא אחרי המסקנות שלה וקודם כל על יישומן של המסקנות. אנחנו בטוחים שהדברים ייעשו כמו שהם צריכים להיעשות.
3. ספיישל אולימפקס
היו"ר מיכאל מלכיאור:
במעבר חד אנחנו עוברים לדבר שהוא ודאי לא שנוי במחלוקת אלא נמצא בקונצנזוס בתוך החברה שלנו ולצורך כך יש לנו כאן ספורטאי שהגיע עם מדליות מהספיישל אולימפיקס. אני קודם כל רוצה לברך אותך. אנחנו רוצים להעלות את הנושא של הספיישל אולימפיקס, כמובן גם עם זווית ופנים לעבר אולימפיאדת הנכים.
יואל חסון:
אני מודה לך אדוני היושב-ראש על קיום הדיון הזה שאני מקווה שנצליח למצות אותו. אני יזמתי את קיום הדיון הזה בוועדה לאחר שלפני יומיים ישבתי במכונית והיה שידור ברדיו שממש צמרר אותי מהתרגשות. סיפרו שהקבוצה שיצאה לספיישל אולימפקס חזרה עם 37 מדליות.
טלי קורנהאוזר:
42 מדליות.
יואל חסון:
ברדיו אמרו 37 מדליות.
טלי קורנהאוזר:
זאת טעות.
יואל חסון:
42 מדליות של חבורה חרוצה ומדהימה שיצאה לשם וייצגה אותנו בכבוד. אני זוכר שבמדליית זהב אחת שקיבלנו באולימפיאדה רגילה והושמע ההמנון שלנו, כולנו הצטמררנו ואני מתאר לעצמי שההמנון הושמע שם כמה פעמים.
טלי קורנהאוזר:
לא, שם לא משמיעים את ההמנון.
יואל חסון:
בכל אופן, הדגל היה והייצוג היה. באמת זאת תוצאה של עבודה קשה מאוד של החבורה הזאת. אני באמת התרגשתי מהידיעה הזאת ברדיו אלא שאחר כך ההתרגשות שלי קצת דעכה כי שמעתי שחוסר במיליון שקלים יכלו לגרום לאי-השתתפות שלנו. זה חוזר למה שאנחנו תמיד מדברים עליו, שאנחנו יושבים כאן בוועדת החינוך, כמעט כל הזמן דנים בחוסר של מיליון שקלים פה וארבעה מיליון שקלים שם, ופרוייקט מסוים נסגר בגלל שני מיליון שקלים וכולי ואף פעם זה לא עובר את העשרים מיליון, ואחר כך מגיעים לסוף השנה ורואים שמשרד החינוך מחזיר עודפים - ולא רק משרד החינוך אלא כל משרד ממשלתי אחר – של מאות מיליוני שקלים שחוזרים לאוצר ללא שימוש. 700-800 מיליון שקלים חוזרים לאוצר כי לא היה להם דורש ואני יודע שאתם הייתם מסתפקים באחוז קטן מאותם 700 מיליון שקלים.
כבר יצאתם לשם, הכסף כבר גויס אבל רציתי לקיים את הדיון הזה כדי לראות איך אנחנו לא חוזרים על המצב הזה בפעם הבאה. אני מאוד מצטער שלא פניתם אל הכנסת וביקשתם את עזרתה עוד בטרם יציאתכם. תכף נשמע גם מה עשיתם ונשמע את הסיפור.
לכן אדוני היושב-ראש, אני קודם כל רוצה שהוועדה הזאת תברך ותחזק את אותה משלחת ואני מודה לך ואני מודה לכל מי היו שותפים - ותעבירו את המסר הלאה – ואני מודה בשם כל אזרחי המדינה על הדבר המדהים הזה שעשיתם ועל הייצוג ההולם הזה.
הייתי רוצה לשמוע מכם כיצד אנחנו יכולים כוועדת החינוך לעזור לכם כדי שבפעם הבאה לא יהיה החסר התקציבי הזה. אני בטוח שיש גם אימונים ופעולות שונות, שגם הן דורשות תקציב. השאלה איך ניתן לעזור לתחום הזה.
טלי קורנהאוזר:
לפני ארבעים שנים לאחים קנדי נולדה אחות בשם רוזלין והיא הייתה עם פיגור שכלי, עם לקות שכלית, והחליטה שבחצר הבית האחורית לעשות לה משחקי ספורט. האישה המקסימה הזאת – ואני פגשתי אותה בשנחאי בשנת 1985 – הקימה ארגון עולמי שמתעסק בספורט של אנשים עם לקות שכלית כאשר כמובן כל ילדי קנדי הם אלה שמנהלים. הארגון הזה החליט שאנשים עם לקות שכלית – כמו מאיר, כמו הבת שלי, ויש לי ארבעה ילדים מתוכם ילדה שנולדה והרופאים אמרו שהיא לא תלך לעולם אבל היום לין זכתה בשתי מדליות כסף בטניס שולחן באולימפיאדה ומה שרואים הוא בחזקת נס – יכולים לעסוק בפעילות ספורטיבית. הבת שלי היא בעצם המנוע שגרם לי לגייס את הכספים. 510 אלף שקלים קיבלנו מהספורטוטו ואת השאר גייסתי כאשר דפקתי על הדלתות של אנשים – ואני מלמדת אומנות ילדים מחוננים – ואפילו ממכון וינגייט קיבלנו הנחה במחנה האימון. פגשתי המון אנשים מקסימים בדרך אבל זאת לא הדרך לגייס כספים. אני הייתי בשנחאי יושבת-ראש המשלחת והיו שם 50 אלף מתנדבים שעזרו בכל צעד ושעל. היו שם טובי הספורטאים בעולם. שאלתי אותם אם יש להם ילד עם צרכים מיוחדים, אבל לא, אין להם, אבל לי אומרים שדרך הספורטאים האלה הם רואים את השלום, את האומץ, את היכולת, את הנחישות. אני תמיד אומרת שצעד אחד שלי הוא מאה צעדים של הבת שלי כי היו לה קשיים רבים כדי להגיע למה שהיא הגיעה. מאוד בכיתי שם וגם חילקתי מדליות.
אני רוצה לומר לכם שבארץ אין מודעות. שאלו אותי איזה אולימפיאדה, כי האולימפיאדה היא בשנת 2008. שאלו אותי אם אנחנו נכים, ואמרתי שאנחנו ספיישל אולימפיקס. אני מחזיקה כאן צמיד שנתתי לנשיא המדינה שהזמין אותנו יומיים לפני, ואני אשמח לתת גם לכם אותו. אמרתי לנשיא שלא יוריד אותו כי בעצם את זה הכין לנו ראש הקהילה בסין שהכין 10,000 צמידים כאלה. באתי למקדונלד לעמרי ואמרתי לו שאף אחד לא יודע מה זה ספיישל אולימפיקס והוא מוכר את זה עכשיו בישראל רק כדי שתהיה מודעות.
פגשתי הרבה ערבים בספיישל אולימפקס. עשיתי את הצעד הדיפלומטי של המשלחת ופגשתי אנשים מבחריין, מעיראק, מאיראן, מסוריה. אנחנו עושים עכשיו משחקי שלום, אמנם לא בישראל אלא בתורכיה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תאמרי לנו איך הדבר מאורגן היום.
טלי קורנהאוזר:
יש 179 מדינות חברות. אנחנו בארץ עמותה.
איציק רכלבסקי:
אני יושב ביחד עם טלי בהנהלה של העמותה ואני הגזבר. כמו בכל מדינה יש עמותה שמגייסת כספים לטובת האנשים עם לקות שכלית והיא פועלת במשך כל השנים כדי לאמן אותם ולקדם אותם דרך הספורט כי דרך הספורט למעשה זאת דרך החיים שלהם. זה נותן להם ביטוי שהם שווים משהו, שהם מגיעים להישגים, שהם מצליחים והם מתפתחים דרך הספורט ומבטאים את עצמם הרבה יותר טוב מאשר דרך דברים בהוויה היום יומית.
אנחנו פועלים בדרך של גיוס כספים. העמותה בארץ, כדי לקיים פעילויות ספורט, תחרויות ספורט, אימונים, כנסים וכולי, היא זקוקה לכמיליון וחצי שקלים בשנה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כמה ספורטאים יש לכם?
איציק רכלבסקי:
מאוגדים סביב הנושא הזה 4,000 ומשהו ספורטאים בארץ.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
עם מיליון וחצי שקלים?
איציק רכלבסקי:
כן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה צריך להיות גזבר מאוד חרוץ.
איציק רכלבסקי:
יש הרבה מאוד עבודה התנדבותית.
טלי קורנהאוזר:
הכל אנחנו עושים בהתנדבות.
איציק רכלבסקי:
הכל אנחנו עושים בהתנדבות. הרבה מאוד דברים נעשים בהתנדבות אבל יש דברים שאנחנו חייבים לשלם עבורם כספים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
סליחה על השאלה שהיא מתוך בורות, אבל למה אתם לא מאוגדים כחלק מהספורט?
טלי קורנהאוזר:
אני אתייחס לזה.
איציק רכלבסקי:
אנחנו מקבלים תרומה קבועה מדי שנה מהספורטוטו ומהאגודה לקידום הספורט.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מה הסכום?
איציק רכלבסקי:
בסך הכל כרבע מיליון שקלים. מעבר לזה, אנחנו מגייסים את הכספים. אחת לארבע שנים יש אולימפיאדת קיץ ואחת לארבע שנים, בהפרש של שנתיים כמובן, יש אולימפיאדת חורף בה מתאספים ספיישל אולימפיקס מכל העולם. לדאבוננו אנחנו לא משתתפים באולימפיאדת החורף וזאת מכמה טעמים כאשר אחד הטעמים החשובים הוא שאין לזה תקציב אבל אנחנו ננסה להכניס את זה. לאולימפיאדה כזאת שלחנו משלחת של 40 ספורטאים ובגלל הצרכים המיוחדים של האנשים האלה היו עוד 22 מלווים. אם כן, שלחנו 62 אנשים והסיפור הזה עולה לנו כמיליון שקלים. גייסנו מהיקב ומהגורן.
הבעיה המרכזית שלנו היא שיש אולימפיאדה, יחסית קל לגייס כספים כי אנשים מבינים שלאולימפיאדה תורמים משהו, אבל בשוטף, כשאין אירועים מיוחדים, קשה מאוד לגייס כספים ואנחנו מחפשים דרך לפיה נתוקצב לא בכל הסכום אבל בסכום מכובד וזאת כדי שלא נצטרך להשקיע יותר מדיי זמן באי-ודאות הזאת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ממש מרגש.
רונית תירוש:
אני רוצה לתת רקע כי חבר הכנסת יואל חסון כבר הזכיר את הנושא פעם שנייה והתייחס לנושא העודפים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
קיימנו ישיבות בנושא הזה.
רונית תירוש:
צריך להבין ששיטת ההקצאה של התקציב מהאוצר למשרדים היא מובנית כך שמראש יישארו עודפים שגם אם אתה רוצה לנצל אותם, זה לא ניתן מבחינת התקנות והחוקים. לכן נשארים עודפים לטובת האוצר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אחרי בדיקה מעמיקה ראינו שאם המשרד מתארגן בצורה אחרת, אפשר להשאיר 300-400 מיליון, גם במשרד החינוך, אבל זאת שאלה של התארגנות.
רונית תירוש:
יכול להיות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו מדברים על הרבה כסף.
רונית תירוש:
תמיד יישארו הרבה מאוד מיליוני שקלים למרות שיש מקום להתייעלות ולזה אני מסכימה.
יואל חסון:
אפשר לומר שאת מיליון השקלים עבורם היינו מוצאים.
רונית תירוש:
הנושא הזה להערכתי צריך להיות מוסדר עם אותם שלושה גורמים שמתקצבים גופי ספורט במדינה. הגוף הראשון הוא מינהל הספורט או משרד הספורט במקרה הזה שכל תקציבו הוא 47 מיליון שקלים, כך שאי אפשר לצפות ממנו.
קריאה:
גם שם יש עודפים.
רונית תירוש:
תמיד יש עודפים.
הכסף הגדול נמצא במועצת ההימורים ואני רציתי בחקיקה – ואני אגיש ערעור על זה – להנחות באחוזים מתוך התקציב מה ילך לספיישל אולימפקס. אגב, אני התוודעתי אליכם דרך גיורא ברטוב וזה מסיבות אישיות של בת שיש לו עם לקות שכלית. אני כל כך רציתי לעזור לו, גם בהיותי מנכ"לית משרד החינוך אבל אנחנו מחושקים וגם הכסף הוא לא מי יודע מה. מועצת ההימורים לא מכירה בכם.
אני פונה לוועד האולימפי. כבר זמן רב אני מדברת על כך שמדובר באותם מתקנים אולימפים, באותם מועדים של אולימפיאדה, מיד כאשר היא מסתיימת, וגם הם לא מקבלים עזרה באחוזים הראויים ואני כן קוראת לוועד האולימפי להקצות באופן קבוע, לא כדי שחבר הכנסת חסון יכנס ישיבה וננסה למצוא תקציבים אלא זה צריך להיות משהו מובנה. אותם שלושה מקורות תקציב – משרד הספורט, מועצת ההימורים והוועד האולימפי – יכולים להפריש אחוז כזה ואחר וכך למלא את הצרכים שלהם שהם באמת לא בשמים והם לא צריכים כל שנה לכתת רגליהם כדי להשיג תקציב. הם לא צריכים לבקש תרומות לא ממקדונלד ולא מאחרים.
אני מציעה שבסיכום הישיבה תפנה לגופים הללו.
טלי קורנהאוזר:
מאיר שחזר מאירלנד לפני ארבע שנים, אימא שלו אמרה לי שבשעה 1:00 לפנות בוקר היא שמעה אותו משחק טניס שולחן והוא אמר לה שהוא מתאמן לאולימפיאדה הבאה. תבינו את הצורך ואת הרצון העז שיש לילדים האלה, וזה דבר שאי אפשר להבין אותו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מאיר, נשמע אותך. היו כאלה שעזרו לך בדרך, אבל אתה הגיבור שלנו. תספר את הסיפור שלך.
מאיר אברמוב:
הסיפור שלי התחיל כשהתחלתי לשחק טניס שולחן בגיל 13 ואני זוכר שגיורא המאמן שלי לספיישל אולימפקס פגש אותי ובחן אותי. הוא רצה לבחון אותי ולראות אם אני מתאים לאולימפיאדה. התברר שאני מתאים לאולימפיאדה והוא החליט לשתף אותי באליפות ספיישל אולימפקס בנבחרת ישראל ולהכין אותי לקראת האולימפיאדה. הפעם הראשונה שלי הייתה באולימפיאדה שהתקיימה באילת והפעם זאת האולימפיאדה השנייה שלי כי גם הייתי בסין לא לפני זמן רב.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מתי זה היה באילת?
מאיר אברמוב:
בשנת 2003. זה בהחלט היה מסע מהנה למרות שזה היה מסע מתיש. מסע הזה עמדתי מצוין ועובדה שגם לקחתי את האליפות הזאת שהייתה בסין וחזרתי עם הרבה אושר ואני מאוד גאה בזה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
במה זכית בשנחאי? אני רואה שיש לך שתי מדליות.
מאיר אברמוב:
יש לי שלוש מדליות. זכיתי בשנחאי בשתי מדליות כסף. ביחידים זכיתי במקום שלישי ובשני משחקי דאבל, נשים-גברים וגברים-גברים זכיתי במקום השני.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בטניס שולחן יש סינים שהם ידועים כי זה הספורט שלהם. איך ניצחת את הסינים?
מאיר אברמוב:
שיחקתי נגד ארבעה סינים אבל הם היו ממחוז שונה בסין.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הצלחת לנצח אותם?
מאיר אברמוב:
הצלחתי לנצח סיני אחד שהתחריתי אתו על המקום השלישי והרביעי. המורה שלי אמר שהם היו ברמה רגילה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יפה מאוד.
טלי קורנהאוזר:
הסינים מאוד טובים בטניס שולחן.
אורי שפר:
אני מצדיע לספיישל אולימפקס ולספורטאים. אני מברך אותך ואת כל החברים והחברות שלך. ההישגים שלכם הם יוצאים מן הכלל ותמשיכו ותתאמנו ותעפילו להישגים גבוהים יותר. כולנו נעזור לכם.
יואל חסון:
המשפט "כולנו נעזור לכם" הוקלט והוא בפרוטוקול.
אורי שפר:
בסדר. מי שמתנגד, שירים את היד.
אני חבר בארגון העולמי של כל הארגונים העולמיים בספורט. ישבתי שם בדיון לפני שבוע והגיע הנציג של ספיישל אולימפקס משנחאי וסיפר על ההצלחה הבלתי רגילה של אותם משחקים. אז עלתה לדיון שאלה שהיא גם רלוונטית מאוד לנו ואני חושב שבה צריך לעסוק. יש לנו הרבה ארגונים שמפעילים אנשים ספורטאים עם צרכים מיוחדים. יש לנו את הטאוור האולימפיק, יש לנו את הספיישל אולימפקס, יש לנו את אקי"ם, יש לנו את העיוורים, את החירשים, יש לנו את יאט"ה שזה האיגוד הישראלי לספורטאים עם צרכים מיוחדים. אני חושב שראוי היה שנמליץ שיהיה להם גוף גג כי אז יהיה אפשר לבוא ולתקצב, לעזור, לתמוך, לסייע ולראות גם שהם מקבלים את התשובות לשאלות או לצרכים המיוחדים שיש להם בצורה הכי ראויה.
אורי חרל"פ:
אסור שזה יישאר רק במסגרת של ספורט. אנחנו מעריכים מאוד את הפעולות של ספיישל אולימפקס והם אכן עושים דברים נפלאים. צריך לזכור שזה גם פעולה ספורטיבית שיקומית וחייבים לראות מי הוא הגוף במדינת ישראל שמטפל בשיקום כי זה לא רק ספורט. הספורט זה הדבר הנפלא שהם עושים אבל המטרה היא לא רק המדליה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אם כן, מיהו הגוף?
אורי חרל"פ:
לא יודע. גם ביטוח לאומי. תקציבי רווחה. הם לא נהנים משום תקציב רווחה. הם באים תמיד רק לספורט, ובצדק, אבל צריך לחשוב מיהו הגוף שיכול לעזור, ואנחנו לא מזלזלים בספורט שהם עושים. זאת בדיוק הסיבה שהם באים רק לספורט, רק למועצה להימורים ורק למינהל הספורט.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הרי זה כסף מאוד קטן. מדובר כאן על 4,000 ספורטאים וכל הסיפור הוא מיליון וחצי שקלים בשנה. זה כסף כל כך קטן. משרד הרווחה והשיקום צריך לתת כסף אחר לגמרי אבל כאן בכל זאת אני חושב שאתם יכולים כן לקחת על עצמכם שהם לא יצטרכו לשנורר כספים.
אורי חרל"פ:
אנחנו מחכים שייכנס עכשיו ראש מינהל חדש. יש הצעה להגדיל את אותו סעיף בתקציב שנקרא צרכים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה לוקח על עצמך שליש מהסכום הזה?
אורי חרל"פ:
לא כי בתוך הסעיף הזה יש עוד גופים של צרכים מיוחדים.
יואל חסון:
כמה כסף יהיה בסעיף הזה?
אורי חרל"פ:
עד עכשיו היה 200 אלף שקלים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה אחראי על ספורט תחרותי במדינת ישראל. יש כאן ענף שמביא לנו כל כך הרבה כבוד והרי כולנו כאן נרגשים. קח על עצמך כמי שאחראי לעניין – יהיה לך גם מנהל חדש – כי מדובר כאן על ספורט תחרותי. בצדדים של משרד הרווחה נטפל היכן שצריך לטפל, אבל תיקח על עצמך יחד עם הגופים שיושבים כאן – עם הוועד האולימפי, אם הטוטו – ותנסו לתקצב.
אורי חרל"פ:
הוועד האולימפי הוא גוף שנתמך על ידינו ועל ידי הטוטו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הכל ידוע. כמו שנותנים לכל הענפים השונים ולכל הגופים השונים, תנו להם את המיליון וחצי שקלים.
צבי ורשביאק:
אני יכול לומר שפונים אלינו הרבה גופים. כפי שאמר אורי אכן יש ספורט של חירשים, יש ספורט של עיוורים וכולי. במקרה הזה הסיוע היה אישית שלי שמתקציב הכנות אולימפיות של מועצת ההימורים הצעתי, ומועצת ההימורים קיבלה, את כל הוצאות הטיסה שלהם.
טלי קורנהאוזר:
510 אלף שקלים.
צבי ורשביאק:
מה שביקשתם. הם קיבלו את כל מה שהם ביקשו על מנת שיוכלו לנסוע לתחרויות. ההחלטה היא לשלם לכם את כל כרטיסי הטיסה ואם זה לא נעשה, תאמרי לי ואני אדאג שזה ייעשה.
איציק רכלבסקי:
זה עלה 1,850 דולר לאדם לנסיעה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כמה שילמה מועצת ההימורים?
טלי קורנהאוזר:
510 אלף שקלים ועוד 400 אלף שקלים גייסתי לבד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אין אפשרות לתת להם מתוך התקציב שלכם?
צבי ורשביאק:
הייתה הצעה שלו וזאת הייתה החלטה ברורה, לשלם להם את כרטיסי הטיסה עד 70 ספורטאים.
יואל חסון:
התשלום הוא ממועצת ההימורים.
צבי ורשביאק:
כן. גם לוועד האולימפי יש תקנות והוא לא יכול לחרוג מהתקנות האלה ולתת לגופים אחרים.
רונית תירוש:
שישנה את התקנות.
יואל חסון:
אלה בנים חורגים שלך אבל הם יכולים להיות בנים אמיתיים.
צבי ורשביאק:
אנחנו ניקח בחשבון את בקשת היושב-ראש.
יואל חסון:
בסך הכל יש כאן גישה חיובית. אם אפשר להחליט בסיכום הישיבה שנקיים דיון נוסף בעוד חודשיים-שלושה ונראה אם הייתה התקדמות ויש איזשהו כיוון למסד את התקציב.
אורי חרל"פ:
זה לא יכול להיות לפני ה-1 בינואר 2008.
יואל חסון:
אם כן, נקיים דיון נוסף בעוד ארבעה חודשים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו נסכם את הישיבה, גם על דעת חברי הכנסת שנמצאים כאן, יואל חסון ורונית תירוש.
אנחנו מברכים ומקבלים בהתרגשות רבה ובגאווה גדולה את ההישגים של הספיישל אולימפקס. אנחנו מברכים את הספורטאי שמייצג כאן את כל הספורטאים, על כך שהביא לא רק שלוש מדליות אלא הישג והתגשמות של חלום ושל דוגמה להרבה מאוד אנשים עם צרכים מיוחדים וגם כאלה שהם לא עם צרכים מיוחדים. אם אדם לוקח דברים ברצינות וממצה את הפוטנציאל עם אנשים מסורים מסביבו שעוזרים לו להגיע להישג האדיר הזה, הוא מצליח בכך.
אנחנו כועדת ספורט נקיים מעקב צמוד אחרי מה שקורה אתכם. אנחנו קוראים לכל הגופים הרלוונטיים – למועצת ההימורים בספורט, לוועד האולימפי, למשרד הספורט, למינהל הספורט במשרד התרבות והספורט – לשבת ביחד ולהביא לנו תוכנית שאומרת איך אתם מתכוונים מעכשיו ועד לאולימפיאדה הבאה לממן את הספיישל אולימפקס כך שלפחות התקציב הזעום הזה של מיליון וחצי שקלים – מעבר לדברים המיוחדים שיש לקראת תחרויות, נסיעות והדברים הללו – יינתן להם. תשבו ביחד. אורי, אתה תיקח אחריות לכך.
אורי חרל"פ:
אחריות לשבת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לשבת ולסכם ולהביא לוועדת הספורט תוצאות עד ה-1 בפברואר 2008. תביאו לנו תוכנית שאומרת איך הספיישל אולימפקס ימומן בשנה הקרובה. אם הכל בסדר, אני אודיע זאת לכלל חברי הכנסת. אם הדברים לא בסדר, נקיים כאן ישיבה הרבה פחות נעימה אבל אני סומך עליכם – יש פה אנשים עם המון כוח והמון רצון טוב – שתביאו לנו סיכום של העניין הזה.
אני מאוד מודה לכם.
הישיבה ננעלה בשעה 10:45