פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 131
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, י"ז בחשוון התשס"ח (29 באוקטובר 2007), שעה 10:00
סדר היום: עידוד שילוב תרבויות של עולים חדשים ושל ילידי ישראל ברמה הארצית
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל נודלמן – היו"ר
אברהם מיכאלי
מרינה סולודקין
מוזמנים:
קטי פולטוב, לשעבר מנהלת מחלקת אומנים וספורטאים, המשרד לקליטת העלייה
בוריס חנוכייב, מנהל תחום חינוך, האגף לקליטה בקהילה, המשרד לקליטת העלייה
רונית ראובן, מנהלת מחלקת אומנים וספורטאים, המשרד לקליטת העלייה
עמיהוד בהט, משרד החינוך
נילי כהן, סגנית מנהל מינהל התרבות, משרד המדע, התרבות והספורט
דפני מושיוב, משרד הרווחה והשירותים החברתיים
רונית ראדה, חטיבת הקליטה, הסוכנות היהודית
מאיה סלוצקי, חברת מועצת העיר אשדוד
נטלי סלוצקי
ליאוניד אליעזרוב, יושב-ראש עמותת "מעורב ישראלי"
דניאל בלינסון, חבר דירקטוריון עמותת "מעורב ישראלי"
אדוארד עמנואל, חבר דירקטוריון קרן השכונות, עמותת "מעורב ישראלי
שלווה צינל, חבר דירקטוריון "מעורב ירושלמי"
יוסף חיים, סמנכ"ל קונגרס יהודי בוכרה
יורי יסחקוב, רכז קונגרס יהודי בוכרה
סבטלנה יגודייב, נציגת קונגרס יהודי בוכרה
טטיאנה רובוסטיקוב, מנהלת תחום אמני ישראל, אמ"י, אגודת אמני ישראל
גריגורי רייכמן, עיתונאי
ארנולד טוברובסקי, עיתונאי
מנהלת הוועדה:
דנה גורדון
רשמה וערכה:
אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
עידוד שילוב תרבויות של עולים חדשים ושל ילידי ישראל ברמה הארצית
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני פותח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. הנושא בו אנו דנים היום הוא עידוד שילוב תרבויות של עולים חדשים ושל ילידי ישראל ברמה הארצית. הנושא בו אנחנו דנים הוא נושא חשוב. אנחנו בוועדה מדברים על בעיות של הנוער, על הבעיות של הקשישים ועל כל הבעיות שקיימות לגביהם כמו דיור וכולי, ואכן, יש בעיות רבות. לצערי אנחנו פחות מדברים על נושאים שהם מאוד חשובים לעולים החדשים וגם למדינה והוא שילוב תרבויות וזאת כאשר אין שילוב תרבויות, אין קליטה. מדברים על עלייה, הסוכנות מדברת על העלייה ויש קרן לקליטת העלייה, אבל כולנו מבינים שאם לא תהיה קליטה טובה ואם לא יהיה שילוב, לא תהיה עלייה כמו שהיינו רוצים שתהיה.
לאור זאת החלטתי שאנחנו צריכים לדון כאן בנושא הזה. כמה פעמים ביקרתי באשדוד ושמעתי על פעולות העמותה "מעורב ישראלי". אני מכיר את יושב-ראש העמותה. הגעתי להחלטה שזה עניין לא רק של אשדוד אלא עניין של כולנו וכי הוועדה צריכה לדון בנושא. מאיה היא חברת מועצת העיר ותומכת בכל הפעילויות בנושא ואני מבקש שתספרו לנו קצת איך זה עובד, מהיכן אתם מקבלים תמיכות ואיך אתם חושבים שזה צריך להתפתח לאחר מכן.
נמצאים כאן נציגי משרד הקליטה, נציגי משרד התרבות, נציגי משרד הרווחה, נציגי ארגון אומני ישראל ונציגי גורמים שונים שרואים חשיבות בנושא הזה.
מאיה סלוצקי:
בוקר טוב לכולם. אדוני יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת מיכאל נודלמן, חברת הכנסת מרינה סולודקין היקרה שלנו, חברים נכבדים.
אני חברת מועצת העיר וביחד עם שותפי לדרך מר בוריס גיטרמן שלא יכול היה להגיע היום כי הוא משתתף באירוע גדול שאנחנו מקיימים בעיר, פסטיבל ארצי של משוררים דוברי רוסית, אנחנו מייצגים בעיריית אשדוד את סיעת קהילת אשדוד שזו תנועה ציבורית.
מרגע שאנחנו נבחרנו למועצת העיר, שמנו לעצמנו למטרה לקדם את התרבות בעיר ואנחנו מקדישים לזה את מיטב כוחותינו ועושים זאת כבר במשך ארבע שנים וכך נמשיך גם להבא.
אשדוד היא עור קולטת עלייה ויש לנו הרבה יהודים מעשרות מדינות. כל אחד מהם הביא אתו את התרבות עליה הוא גדל. לכן אשדוד היא גם עיר רב-תרבותית וכל אירועי התרבות שנערכים בעיר הם מאוד מעניינים, מגוונים ויוצאי דופן. אנחנו בטוחים ששילוב תרבויות, זאת הדרך הנכונה לפיתוח תרבות בישראל. הפרוייקטים הרבים שהם מאוד מוצלחים – של מרכז "מעורב ישראלי" – עד לפני זמן קצר זאת הייתה עמותה בשם "קהילת אשדוד" ועכשיו, כדי שלא יהיו כל מיני קונוטציות פוליטיות, שינינו את השם ל"מעורב ישראלי" - הם ההוכחה והדוגמה הכי טובה לכך שבאמת שילוב תרבויות זה הכיוון של התרבות הישראלית.
אני מאוד שמחה להציג בפניכם את העמותה שלנו, את המרכז לקידום פרוייקטים בתחום התרבות, "מעורב ישראלי".
דניאל בלינסון:
אני אקרא את הדף הראשון של המצגת ואחר כך נפרש את המצגת עצמה. לפני כן, חשוב לי לציין שכל התמונות שאתם תראו במצגת, הם פרוייקטים אמיתיים שלנו ולא תמונות אילוסטרציה.
היום נדון בנושא שיש לו חשיבות רבה לעם ישראל והוא שילוב תרבויות. מדינת ישראל היא מדינת עולים והעולים מביאים אתם תרבויות ומסורת משלהם. אצלנו אין מקום מפגש לתרבויות השונות. לפני זמן מה ברוב המדינות דגלו בתיאוריית כור ההיתוך, תיאוריה שהייתה מקובלת גם בארצנו. יהודי דובר עברית. פירושן של מלים אלו היו ברורות היטב לעולים החדשים שעלו לפלשתין בארץ ישראל הצעירה והם התביישו לדבר בשפת אמם, אך עם הזמן, עם כישלון תיאוריית כור ההיתוך, נושא שימור התרבויות הפך לאקטואלי בקרב המומחים.
אנו, מרכז "מעורב ישראלי" חושבים כי שימור מיטב המסורת התרבותית שהובא ממדינות הגלות מעשיר את פסיפס התרבויות הישראלי והופך אותה למקורית ומבודלת משאר תרבויות העולם. יחד עם זאת אנו בטוחים כי שיתוף הפעולה והנצחת התרבויות מהווים תנאי הכרחי לפיתוח הרמוני של הציבור הישראלי.
כתוצאה מכך החלטנו כי מטרתה העיקרית של העמותה שלנו תהיה פיתוח פרוייקטים בנושא אינטגרציה בין התרבויות במדינת ישראל. אין לנו עוד עמותה שעוסקת בתרבות. אנחנו מרכז שמפתח תוכניות בנושא שילוב תרבויות.
ברצוננו להציג בפניכם מספר דוגמאות לעבודתנו.
הפרוייקט הראשון במצגת שלנו הוא "מעורב ישראלי". בתקשורת בשפה הרוסית אשר קראו לו האוסקר של העלייה. השנה התחלנו בפרוייקט הזה ואנו מקווים שהטקס "מעורב ישראלי" בזמן הקרוב יהפוך לטקס לאומי בקרוב.
מה שאתם רואים כאן זה את התזמורת אנדלוסית.
חגיגה במונמרטר. זה הפרוייקט השני. כל מוצאי שבת תושבי אשדוד מסתובבים בחוף ורואים את עבודות האומנים. בכל מוצאי שבת יש כאן אירועים ופעמיים בשנה, עם פתיחתה וסגירתה של העונה, יש אירוע חגיגי ברמה גבוהה, חגיגית ומושקעת. יש סיכוי שעם הזמן המקום יהפוך להיות מרכז ארצי לפרוייקטים עממיים לשילוב תרבויות. אנו מצפים שהפרוייקט הזה יתרחב בשנתיים הקרובות.
תחרות עולים שרים בשפה העברית. הפרוייקט הזה קיים כבר שלוש שנים ברציפות כאשר כל שנה נושא זה מתפתח יותר ויותר. במסגרת התחרות מופיעים זמרים צעירים, עולים על הבמה ושרים. אנו מקווים שבשנים הקרובות התחרויות האלה יהפכו לאטרקציה ברמה בינלאומית ובתחרות זו ישתתפו זמרים יהודים ממדינות שונות.
כשרונות צעירים הוא פרוייקט חדש שלנו בו אנחנו מתחילים עתה אבל בטוחים שלפרוייקט הזה יש חשיבות לאומית. כשרונות צעירים של היום הם העתיד התרבותי של המדינה. אסור לנו לפספס אותם ונעשה את המקסימום לתת לאומנים צעירים ומוכשרים לקדם את עצמם. אנחנו מבקשים שכולכם תהיו שותפים שלנו בפרוייקט הזה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
כמה ילדים משתתפים בפרוייקטים שלכם?
ליאוניד אליעזרוב:
מספר המשתתפים בכל פרוייקט הוא שונה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
בסך הכל.
ליאוניד אליעזרוב:
אני מניח שמשתתפים לא פחות מ-4,000 ילדים בכל הארץ. אם אנחנו עושים תחרות עולים שרים עברית, בשלב הראשון מדובר ב-200-250 זמרים במיון אבל אחר כך עולים לחצי גמר ואחר כך לגמר. בחגיגה במונמרטר, כל מוצאי שבת, באים אלפים ובאים עם ילדים ושומעים את המוזיקה. הרעיון של מונמרטר הוא רעיון של מאיה סלוצקי שהיא יושבת כאן.
מאיה סלוצקי:
לפני הבחירות ביקרתי בפאריס. אם יש שם מונמרטר, למה שאצלנו לא יהיה? זה פרויקט מאוד טבעי ולא מלאכותי כאשר לקחנו את האומנים ושמנו אותם במקום מסוים אלא כל מוצאי שבת הם לא מתאמים אתנו עכשיו אלא הם יוצאים למקום מתי שהם רוצים ואנשים רבים מטיילים במקום. מאוד נעים לראות את זה. האנשים לא מטיילים בקניונים אלא על שפת הים.
קריאה:
אנחנו מזמינים את יושב-ראש הוועדה וחברי הוועדה לבקר במקום.
מאיה סלוצקי:
כל שנה אנחנו חוגגים במונמרטר. כל שנה יש לנו חגיגה אליה באים מ-2,000 עד 3,000 אנשים.
מרינה סולודקין:
למה אין להקה גרוזינית?
מאיה סלוצקי:
אני חושבת שיש לנו להקה גרוזינית. יש לנו להקה קווקזית, יש להקה גרוזינית ועוד להקות נוספות. דרך אגב, כל שנה באשדוד אנחנו עושים אירוע ענקי של יוצאי גרוזיה.
מרינה סולודקין:
כמה כסף נותנת העירייה וכמה כסף מגייסים בתרומות לארבעת הפרוייקטים האלה? אני רואה שזה מפעל ענק.
ליאוניד אליעזרוב:
האמת היא שאנחנו עובדים בסגנון של נפוליאון שזה אומר להיכנס לקרב ואחר כך נראה. אנחנו מקבלים מעיריית אשדוד סדר גודל של 80 אלף שקלים לשנה וכל היתר אני מגייס בתרומות. אנחנו אולי נתחיל לראות את הסכום הזה בשנה הבאה בתקציב של עיריית אשדוד. טקס "מעורב ישראלי", הטקס הארצי, עשיתי בלי אגורה אחת ועשיתי זאת משום שרציתי לעשות את הטקס.
מאיה סלוצקי:
בהשוואה לפרוייקטים רבים שעולים מיליוני שקלים, הפרוייקטים שלנו לאלפי איש עולים ממש 50 אלף שקלים. מונמרטר האחרון עלה לנו 50 אלף שקלים עם הבמה, עם תאורה ועם הגברה על שפת הים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
פניתם למשרד הקליטה?
מרינה סולודקין:
איך מתחלקת השותפות? כמה אתם נותנים, כמה נותן משרד הקליטה, האם משרד התרבות משתתף?
ליאוניד אליעזרוב:
עם משרד הקליטה יש בעיה וזאת לא בעיה של משרד הקליטה אלא למשרד הקליטה ולוועדת הארבע יש קריטריונים ברורים כדי לתת את העזרה והסיוע. הפרוייקטים שלנו הם פרוייקטים ספציפיים יותר. אנחנו עובדים עם כשרונות, עם צעירים ואין לנו אומנים מקצוענים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
משרד הקליטה תומך באומנים מקצוענים.
ליאוניד אליעזרוב:
כן. יש איזה שהם קריטריונים לתמיכה שאני עם הפרוייקטים שלנו פשוט לא יכול לעמוד בהם. אני צריך איזשהו שיתוף פעולה מיוחד עם משרד הקליטה, אם משרד הקליטה יחליט שיש בפרוייקטים האלה משהו.
אברהם מיכאלי:
למה משרד החינוך לא תומך? בסך הכל המעורבות הזאת היא לא רק של עולים אלא גם של ישראלים.
ליאוניד אליעזרוב:
למשרד החינוך אין כסף.
אברהם מיכאלי:
אם זה שילוב של תרבויות, זה לא רק לעולים אלא זה לכלל ישראל.
מרינה סולודקין:
שרת החינוך, עת כיהנה כשרת הקליטה, הכינה תוכנית בנושא.
ליאוניד אליעזרוב:
אני חושב שבעזרת הוועדה הזאת נפנה גם למשרד החינוך.
דפני מושיוב:
אני רוצה לדבר גם כאזרחית וגם באיזושהי תפיסה של מה שנקרא תפיסת הנכסים. אני חושבת שדווקא בתור תושבת ירושלים, להבדיל מאשדוד, יש הרבה מאוד נכסים של עולים ובכלל תרבויות בירושלים שבאמת זה נורא חסר. לי כדוברת עברית חסר לי למשל תרגום של ספרות רוסית שהיא מפורסמת היום בכל העולם בכתיבה על החיים בארץ ורוב דוברי העברית לא נחשפים לצערי לנושא הזה. לכן אולי אחת החשיבות שצריכה להיות היא לא להסתכל על הדברים בצורה פרויקטאלית אלא לנסות ולראות את הנושא של רב תרבותיות אולי בדרך של חינוך וחקיקה. לראיה, אחד הדברים שנעשים היום למשל לגבי מכון ון-ליר בתוך אירופה, בעיקר בהולנד ובלגיה, שם גם יש רב-תרבותיות, זה שמתחילים את זה מהגיל הרך ולא בנושא הפולקלוריסטי של אוכל אלא ממש בצורה מאוד מאוד אינהרנטית לתוך המערכת כחלק מתהליך של סוציאליזציה של ילדים שמאוחר יותר יש לזה כמובן פירות ועל זה כדאי להסתכל ולראות איך מחוקקים וזה תמיד יכול להיות חלק מתהליכי הבחירה של מערכת החינוך כי יש להם תמיד אפשרויות לבחור בתוכנית הלימודים ולא תמיד זה צריך להיות אקסטרה בתקציב.
אני חושבת שהגיע הזמן שלמדינת ישראל, כמו שיש ימים לכבודם של אנשים מפורסמים בחיי המדינה, אולי יהיה יום שיקראו לו יום העלייה בו חוגגים את העושר האנושי והתרבותי שקיים כאן. דיברנו על זה עם חברת הכנסת ואני חושבת שאלה עניינים של חקיקה וזה היתרון היחסי שלכם חברי הכנסת.
היו"ר מיכאל נודלמן:
הכנסת ציינה השנה את יום העלייה. חשבתי שתתייחסי לנושא בו אנחנו דנים ותאמרי לנו איך את רואה קיום פרוייקט כזה בכל המערכת.
דפני מושיוב:
ראיתי את זה גם בחיפה. אני חושבת שעושים דברים מאוד יפים. אני חושבת שאלה הם נכסים. אנחנו מדברים על עבודה קהילתית גם בתחום של רווחה, זאת אומרת, שלקהילה יש את הנכסים ואשדוד היא עיר מובילה בתחום. המשרד בקטע הקהילתי אולי אין לו תקציב לרמקולים אבל בהחלט בהבאת הקהילה לא רק של האוכלוסייה החזקה אלא גם של האוכלוסייה היותר חלשה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
בירושלים זה לא יכול להיות?
דפני מושיוב:
זה יכול להיות אבל דיברו על אשדוד.
מרינה סולודקין:
זה תלוי בעלייה. זה תלוי באנשים.
אברהם מיכאלי:
היום מתקיים קונצרט גדול בירושלים שגם הוא משהו בסגנון הזה. מישהו מטעם עיריית ירושלים מארגן את הקונצרט. אני לא יודע אם בחרו לשם את הקבוצות השונות אבל למרות שהקונצרט נקרא שילוב תרבויות, אני ראיתי שם אנשים שאני לא יודע מה הקשר שלהם לשילוב התרבויות.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אבל קונצרט גדול אחד לשנה, זה לא אומר שילוב תרבויות. כאן מדובר באנשים שעובדים כל השנה למען הנושא וזה שונה.
קטי פולטוב:
אני גמלאית משרד הקליטה. הייתי מנהלת מחלקת אומנים וספורטאים. לצדי יושבת מנהלת המחלקה החדשה.
מניסיון של הרבה שנים אני יכולה לומר שבירושלים מתקיימים הרבה מאוד פרוייקטים. אחת לחודש וגם יותר במרכז לתרבות מתקיימים קונצרטים של שילוב של עולים וישראלים. במרכז המוזיקה בעין-כרם, גם שם מתקיימים קונצרטים. בהחלט ירושלים מובילה בנושא.
היו"ר מיכאל נודלמן:
מי מממן את הקונצרטים האלה?
קטי פולטוב:
רוב המימון מגיע מוועדת הארבעה, ועדה משותפת למשרד החינוך ולמשרד הקליטה, כאשר כפי שנאמר כאן, יש לה קריטריונים לגבי עולים מצטיינים ביותר והמטרה שלנו היא לסייע להם להשתלב בארץ. יש לנו כמעט 8,000 עולים שהשתלבו והם מאוד מפורסמים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
יש להם קריטריונים למצוינים, אבל מה עם האחרים?
קטי פולטוב:
המטרה שלנו היא בהחלט לסייע לאומן שהוא מקצועי.
היו"ר מיכאל נודלמן:
כאן מדובר בילדים ובנוער.
קטי פולטוב:
התפיסה של המשרד היא שעולה שמגיע הוא בוגר מגיל 17, אנחנו הולכים לפי הגילאים האלה.
קריאה:
מה עושים עם צעיר שיש לו באמת כשרון?
קטי פולטוב:
אנחנו מסייעים בדרך אחרת. אם הוא באמת מחונן, הוא בהחלט יכול להגיע לוועדה גם בגיל 10. אם הוא עובר את הוועדה, הוא נכנס לוועדת הארבעה וזה גם אם הוא בן 10 ומחונן.
ליאוניד אליעזרוב:
יש קריטריונים לגבי ילדים?
קטי פולטוב:
בוודאי.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אנחנו מדברים על ילדים ועל נוער ונראה שהם נופלים בין הכיסאות.
דנה גורדון:
אפשר להציג את הקריטריונים לוועדה?
קטי פולטוב:
כן.
מאיה סלוצקי:
אנחנו לא מדברים כאן על פרוייקטים שכל יום מתקיימים במתנ"ס. יש לנו 12 מתנ"סים – כמעט בכל רובע יש מתנ"ס – וכל יום יש לנו כל מיני אירועים גם בשפה הרוסית וגם בשפה העברית וזה בכל מיני תחומים. אנחנו לא מדברים על פרוייקטים האלה של חברה עירונית לתרבות אלא אנחנו מדברים כאן על מרכז שנולד באשדוד אבל עכשיו הפרוייקטים שלו הם פרוייקטים ארציים אבל סיוע הוא לא מקבל מאף אחד. מה שהעירייה יכולה, מעבר לפרוייקטים של חברה עירונית, אנחנו עוזרים להם, אבל זה לא מספיק כי עיריית אשדוד לא יכולה לממן פרוייקטים ארציים.
קטי פולטוב:
ברשותכם, אני רוצה לחדד עוד נקודה אחת. האגף שלנו הוא אגף תעסוקה ועל כן הוא מטפל בכל נושא של השילוב התעסוקתי של אומנים, אבל יש לנו כאן עוד אגף מאוד מכובד של קליטה בקהילה והוא מטפל בנוער.
בוריס חנוכייב:
אנחנו בהחלט נותנים מענה למה שמדברים כאן דרך הרשויות המקומיות כאשר כל רשות מגישה לנו את התוכניות של שילוב תרבויות. חוץ מזה, כל עמותה שקיימת שנתיים, זכאית להגיש בקשה לסיוע מקרן תמיכות ועזבונות.
קריאה:
איזה תקציב אתם מקצים?
בוריס חנוכייב:
לכל רשות יש תקציב לפי מספר אוכלוסיית העולים בעיר.
ליאוניד אליעזרוב:
זה לא נכון כי אנחנו מדברים על פרוייקטים ארציים ורשות לא כל כך מעניין אותה ולא יכולה לממן פרוייקטים ארציים. השאלה שלי הייתה האם טקס כמו "מעורב ישראלי" שאנחנו נותנים את הפרסים, את האוסקר לאינטגרציה, לשילוב התרבויות בקטגוריות השונות, האם הטקס הזה ראוי לתמיכה? לגבי הטקס הזה אנחנו לא יכולים להסתדר עם הקריטריונים שקיימים והעירייה לא יכולה לעזור כי זה ברמה ארצית. ברגע שאנחנו פונים לאיזשהו משרד, אני מקווה שאולי אחרי הישיבה הזאת, נקבל איזושהי עזרה.
מרינה סולודקין:
הוועדה יכולה להמליץ לשר הקליטה.
ליאוניד אליעזרוב:
אני יודע.
מרינה סולודקין:
אנחנו נעשה את זה.
יוסף חיים:
ברשותכם, אני רוצה להתייחס לשלוש נקודות. נקודה ראשונה מתייחסת לוועדת הארבעה שהוזכרה קודם. לצערי ועדת הארבעה, כמו שאמר ליאוניד, יש לה קריטריונים והקריטריונים האלה יותר מקשוחים. אני לא מדבר על הנושא של מחוננים כאשר לא כל המחוננים יכולים להגיע למעמד של מחוננים, אלא אני מדבר גם על מקרים שהם מחוננים. אני אתן דוגמה של ילד בגיל 8 שזכה במקום השני בקטגוריה של נגינה בפסנתר, וכולם ראו אותו בטלוויזיה בערוץ 2, תום זלמנוב, שאמו עובדת באחת מקופות החולים בארץ והיא מבקשת סיוע להתמודד עם הדברים הכי פשוטים. מדובר באנשים שעלו לארץ לפני ארבע-חמש שנים, גרו בחולון, בגלל הכשרון המאוד מיוחד של הילד נאלצו לעבור לכפר סבא והאנשים האלה חיים בעוני. ראיתי במו עיניי וזה דבר שהוא בלתי נתפס. אני חושב שדווקא ועדת הארבעה צריכה לקחת את הדבר הזה ולהרים את הכפפה הזאת. אנחנו לוקחים את הילד הזה תחת חסותנו בגלל שזיהינו בו את הפוטנציאל המאוד גדול שלו. זה לגבי ועדת הארבעה ולכן אני חושב שגם כאשר מדברים על מוכשרים, עדיין ועדת הארבעה מגלה לפעמים קשיחות עד כדי שחבל שהיא קיימת כי זה גם עוצר את היכולת של השילוב הזה.
לגבי הרשויות. כמו שהזכירו כאן, הרשויות מקבלות כספים אבל לצערנו הדבר הזה הוא דבר מאוד מאוד בעייתי. הכספים נעצרים ברשויות עצמן ומי שבסופו של דבר נפגע, אלה אותם ארגונים שעושים ועוזרים ומנסים לעשות את השילוב בקהילה. במקום שזה יגיע, יש מסננות של גזברים ושל ראשי רשויות. זה דבר שמאוד חורה לי ואני אומר את זה כמי שמנהל את הפעילות של קונגרס יהודי בוכרה בכל רחבי הארץ. נמצא אתי כאן גם יורי שהוא מנהל אזור הנגב. אני עובר את כל הערים ואנחנו רואים שבכל עיר לכל ראש רשות יש תירוץ מצוין כאשר הוא מסביר למה הדברים נתקעים אבל בפועל הדברים האלה נתקעים. אני חושב שמשרד הקליטה אמור לתת את המענה לנושא הזה, אם הוא לא רוצה באמת לאבד את המשאב האנושי המאוד מיוחד הזה שהולך ונעלם.
הנושא השלישי שאליו אני רוצה להתייחס וכאן הוא מהווה קרן אור שאולי יכולה לצאת מהדיון הזה, וזה נושא משרד החינוך. משרד החינוך למעשה יכול היום ללכת בדרך עוקפת רשויות. נכון שהמשפט הזה לא מדויק אבל היכולת שלהם בחדירה לשטח היא למעשה יותר גבוהה מאשר של משרד הקליטה. אני חושב שאם דרך משרד הקליטה ישלבו כוחות עם משרד החינוך, דרך מרכזי החינוך הקיימים, אפשר יהיה למצוא את הפתרון שהוא באמת הדבר היחיד שייתן איזשהו אוויר נשימה לכל הנושא הזה.
יש כאן דבר אבסורדי. מצד אחד העלייה הולכת ומתמעטת והשנים לא הולכות ומתארכות. הזכות לעולה היא זכות קבועה בחוק עד ל-7 או 10 שנים. הדברים האלה הולכים ומתרחקים. אם אנחנו לא נעזור לאותם אנשים שנמצאים בקשיים, הם פשוט יצאו מהדבר הזה וילכו למקומות אחרים ואז אנחנו נאבד אותם וחבל.
היו"ר מיכאל נודלמן:
איך אתם רואים מרכזים כאלה שמצד אחד הם עוסקים בשילוב של תרבויות ומצד שני הם מעסיקים שם את הילדים ואת הנוער? אתה יודע מה קורה עם הנוער היום, כמה אלכוהוליסטים יש, כמה צורכים סמים וכולי. אנחנו מדברים על זה כמעט כל חודש כי מדובר בטרגדיה של הורים וגם בטרגדיה של המדינה. אני חושב שהפעולות עליהן מדברים כאן הנוכחים ימנעו את המצב הזה כי תרבות היא תרבות. גם ספורט הוא תרבות.
קריאה:
הספורט עבר למשרד המדע, התרבות והספורט.
עמיהוד בהט:
אני מוכרח לומר ביושר שאני לא בדיוק בקי בפרטי הפרטים של הסוגייה הזאת. אני יכול לומר מה משרד החינוך עושה ומה הוא נותן כדי לעודד באמת את המפגש התרבותי המאוד חשוב והמאוד מרתק בבתי הספר. אני לא בטוח שזה הנושא אליו התבקשתי להתייחס. נאמר כאן שגם הספורט וגם התרבות עברו למשרד התרבות, אם מדובר על משהו מיניסטריאלי.
לעניין הקצבות וכולי, נכון שהצנרת של משרד החינוך היא אל מוסדות החינוך, לכאורה עוקפת רשויות, אבל רק אל מוסדות החינוך ובתי הספר. אין לנו עוקף, וגם אסור שיהיה לנו מערכת מקבילה למשרד הקליטה שמעבירה את הכספים באמצעות הרשויות.
יוסף חיים:
לא, אני אומר שיש צינור ואת אותו צינור אפשר לשכפל. דיבר נציג משרד הקליטה על כך שקונגרס יהודי בוכרה מקבל תמיכות ממשרד הקליטה, ואכן קיבלנו תמיכה של 40 אלף שקלים מתוך תקציב של 12 מיליון שקלים שיש לקונגרס.
עמיהוד בהט:
מכיוון שש תמיכות ממשרד הקליטה, לא ייתן משרד אחר תמיכה במקביל כך שלא יהיה כפל תמיכות.
יוסף חיים:
הזעקה הזאת זועקת לשמים עוד יותר. אם אנחנו מדברים על 40 אלף שקלים מול 12 מיליון שקלים, אתה מבין לבד מה קורה וזה גם כאשר מגבילים אותך ולא נותנים לך ללכת לבקש ממקום אחר. אתה מבין לבד איפה אנחנו נמצאים.
נילי כהן:
אכן נושא התרבות עבר למשרד המדע, התרבות והספורט ואכן מרד החינוך עוסק בחינוך. אם אנחנו מדברים כאן על נוער וילדים, באמת המנדט הוא של משרד החינוך. אני לא יודעת מי במשרד החינוך יכול לטפל בזה, אבל אני מנחשת שזה אגף הנוער. במינהל התרבות במשרד המדע, התרבות והספורט אנחנו שותפים די מרכזיים בוועדת הארבעה ואני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו כאן.
ועדת הארבעה הוקמה כדי לעזור לאומנים עולים מבוגרים שעלו לארץ והם מקצועיים ועובדים במוסדות מקצועיים – שחקנים, נגנים, רקדנים וכולי – להיקלט במוסדות תרבות ישראליים. המטרה של ועדת הארבעה הייתה לעשות את האינטגרציה ואכן במהלך השנים נקלטו הרבה מאוד עולים וגם הוקמו גופים כמו גשר וכמו להקות אחרות.
היו"ר מיכאל נודלמן:
שחקני תיאטרון גשר הם מקצוענים.
נילי כהן:
זה התפקיד של ועדת הארבעה וזה התפקיד של מינהל התרבות. אנחנו עוסקים במקצוענים מבוגרים. אם יש כאן איזושהי יוזמה שירחיבו את המנדט של ועדת הארבעה וייתנו לה סמכות לסייע לאומנים צעירים, לכשרונות צעירים שהם בולטים וצריך לקדם אותם לקראת המסלול המקצועי, אז זאת תהיה יוזמה מטעם הוועדה להרחיב את המנדט של ועדת הארבעה ולאפשר לה לעשות את הדבר הזה. אז יכול להיות שאפשר יהיה להפנות לוועדת הארבעה גם יחידים מוכשרים שצריך לטפח אותם, גם פרוייקטים כאלה שמטפחים את הכשרונות האלה וזאת אפשרות שאני כרגע רואה מעבר לזה שמה שמשרד הקליטה צריך לעשות בעניין הזה בשיתוף עם משרד החינוך, וכאן אני חושבת שזה אגף הנוער.
עמיהוד בהט:
אני בהחלט מוכן לקבל על עצמי לנסות לבחון את החיבור עם מינהל חברה ונוער שעוסק באמת בקטע של הצעירים ובכשרונות צעירים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
מינהל חברה ונוער יודע מה הבעיות של הצעירים? באיזה בעיות המינהל צריך לטפל?
עמיהוד בהט:
ודאי.
היו"ר מיכאל נודלמן:
לפי דעתי צריך להיות לא מינהל נוער אלא במצב הנוכחי צריכה להיות רשות נוער ליד ראש-הממשלה כי מצב הנוער בכי רע. הבוקר שמענו חדשות וכל יום אנחנו שומעים את החדשות ואנחנו רואים שיש בעיה גדולה. שמענו את הדיווח של הרשות למלחמה בסמים.
עמיהוד בהט:
ראיתי את הפרוטוקול.
היו"ר מיכאל נודלמן:
תודה רבה, זה רעיון טוב, אבל אתם מסכימים שהנושא נופל בין הכיסאות. ארגונים ועמותות שתומכים בפיתוח כשרונות צעירים נופלים בין הכיסאות.
נילי כהן:
כן, יש כאן איזשהו חלל ריק ובאמת העניין הזה של כשרונות צעירים בולטים שצריך לטפח אותם, יכול להיות שצריך באמת לתת איזושהי מסגרת מיוחדת לדבר הזה כי חבל לאבד אותם וזה ברור. לזה אנחנו בהחלט מסכימים.
עמיהוד בהט:
אני עדיין לא יודע במה בדיוק עוסק המינהל. אני לא בקי בזה. יכול להיות שמינהל חברה ונוער אכן עוסק בדברים האלה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
ביקשתי שאחרי הישיבה יקשרו אותי עם מינהל חברה ונוער כי אני רוצה לדעת מה הסמכויות שיש לו.
שלווה צינל:
אני עובד בשיתוף פעולה עם ליאוניד באשדוד בתחום של הנוער. דיברתם כאן על החלל הריק שיש בקרב הנוער. הבעיה כאן היא כאשר אנחנו מדברים על הנושא הזה שיש את המתנ"סים ויש את האירועים. השאלה העיקרית היא לאן כל זה מתקדם. נאמר כאן שיש כשרונות שמקדמים אותם אבל השאלה לאן מקדמים אותם. עד גבול מסוים מדובר בכשרון, ואני אתן לך כדוגמה את הנוער באשדוד שאפילו אם תעשו סקר, עד גיל מסוים אתם כן יכולים לעזור להם להתערות בישראל אבל אחר כך הם כולם רוצים לטוס לחוץ לארץ כי שם יש לאן להתקדם, שם יש מי שיחזיק אותם, שם יש מי שיחבר אותם כך שלא יצאו לרחובות. כאן, בישראל, אין דבר כזה.
נילי כהן:
אתה מדבר על נוער?
שלווה צינל:
על נוער מגיל 14 עד גיל 25.
היו"ר מיכאל נודלמן:
גם עולים וגם ותיקים?
שלווה צינל:
כן. על כולם. בישראל אין מקום שיכול לאחד אותם, לפתח אותם ולהפוך אותם למפורסמים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
בגלל זה כל שבוע וכל חודש אנחנו מדברים כאן על הנוער הזה.
שלווה צינל:
זאת הבעיה העיקרית. אין לכם לאן לשלוח אותם.
ליאוניד אליעזרוב:
אני חבר דירקטוריון בלט כהנוב. למה בלט ישראלי מקבל עשרות מיליוני שקלים ובלט כהנוב רק 400 אלף שקלים?
נילי כהן:
הוא מקבל מיליון שקלים מול הבלט שמקבל 3 מיליון שקלים. בלט כהנוב התקדם מאוד יפה.
ליאוניד אליעזרוב:
בלט כהנוב הוא דוגמה יפה אבל זה לא פתרון. שלווה שואל מה אנחנו צריכים לעשות עם הנוער שיש לו כשרון ולמה הנוער הזה צריך היום לצאת ממדינת ישראל ולנסוע לחוץ לארץ. אני דווקא למדתי בבלגיה את הנושא של שילוב תרבויות ואני רוצה לעדכן אותך ולומר לך שהם באמת שמים חשיבות רבה על אירועים של שילוב תרבויות.
אנחנו עכשיו אומרים שבאמת נופלים בין הכיסאות ואנחנו צריכים לחשוב על איזושהי מסגרת לנוער הכשרוני. אני רוצה לבקש לחשוב על יחס מיוחד לפרוייקטים לא של תרבות אלא לפרוייקטים שהמטרה שלהם היא שילוב תרבויות. לשם המטרה הזאת באתי לכאן. אנחנו הצגנו כאן פרוייקטים של שילוב תרבויות ואני מבקש למצוא לפרוייקטים האלה גם איזושהי מסגרת שונה שברגע שאני הולך להגיש איזושהי בקשה לוועדת הארבעה, שלא יאמרו לי שאין לי פה מקצוען, שאין לי כאן מישהו שלא נמצא 10 שנים בארץ וכולי. אלה פרוייקטים לשילוב תרבויות. אולי אנחנו נחשוב על איזה שהם קריטריונים לפרוייקטים האלה.
שלווה צינל:
יש בארץ תחום של ריקודים ובעולם הוא נחשב ממש מתקדם. לתחום הזה קוראים ברייק-דנס. כולם אוהבים אותו ובישראל אין צעיר שלא אוהב אותו. הבעיה היחידה היא שמי שתמך בברייק-דנס בארץ הייתה חברת רד-בול שפשטה את הרגל ועכשיו בארץ אין תחום כזה והוא לא נחשב כספורט, לא מצדיקים אותו כספורט והמדינה לא תומכת בו. יש לנו כאן צעירים מגיל 14 ומעלה ואני יכול לומר לכם ש-70 אחוזים מהם אוהבים את הנושא של הברייק-דנס אבל אין מי שיתמוך בהם. באשדוד יש לנו נציגים שהגיעו למקום הראשון בברייק-דנס והם רצו לטוס לחוץ לארץ, אבל מכיוון שזה לא התאפשר להם, אין מי שייצג אותנו בחוץ לארץ.
אני מכיר זמרת שהיא בת 11-12 שטסה לחוץ לארץ וקיבלה מקום שני אבל אף אחד כאן לא עוזר. כל זמר רוצה אחרי שמפתחים אותו להופיע בטלוויזיה להוציא קליפ, להוציא לו דיסק, אבל בישראל לא נותנים תקציב לזה ולכן כל הנוער בורח מכאן לחוץ לארץ וכולם חולמים לטוס לחוץ לארץ, שם יפתחו אותם. למה שלא נחזיק אותם כאן? כאן הרי הם גדלים ואם כן, למה לא להחזיק אותם כאן בארץ? למה שלא ייתנו תקציב? למה שלא ייתנו בכל עיר מקום בו אפשר לאחד את הנוער, לפתוח מקלטים, לפתוח משרדים של פיתוחי קול ולא לשחרר את הנוער לרחובות? יש אנשים שיש להם מצב כלכלי בעייתי ואף אחד לא רואה את הילדים האלה. להורים אין תקציב מספיק לתת מהכיס. פיתוח קול בימינו עולה הרבה מאוד כסף אבל להורים אין כסף, הילדים לא מתקדמים. אז אתה פותח את הרדיו, שומע חדשות ושומע על כל האלימות שקיימת. את הכשרון הוא לא מוציא כי למשפחה אין כסף, ואז את הכשרון המבוזבז שלו הוא מוציא בחוץ, ברחובות.
מאיה סלוצקי:
לספורטאים יש את אותה בעיה בדיוק.
שלווה צינל:
נכון.
מאיה סלוצקי:
יש חבר'ה צעירים ששולחים אותם לאליפות אירופה או לאליפות העולם, הרשות נותנת להם 100 דולר לכרטיס טיסה ואין להם להוסיף עוד 300 או 400 דולר ולכן הם לא משתתפים באליפויות וזה מאוד חבל.
ליאוניד אליעזרוב:
אנחנו מנהלים היום שבעה חוגי ברייק-דנס באשדוד. אתה פעם היית בתחרות ברייק-דנס באשדוד, תחרות ארצית שאנחנו קיימנו. ריקוד הברייק-דנס, מה שחשוב בו הוא שכל הילדים הבעייתיים הולכים אליו כי חוץ מנעלי ספורט לא צריך שום דבר נוסף.
נילי כהן:
כאשר מדברים על חוגים כאלה או על מסגרות לברייק-דנס לנוער וכולי, יכול להיות שחברת המתנ"סים יכולה שותפה בדבר הזה. זאת אומרת, היא יכולה לספק איזושהי מסגרת וחברת המתנ"סים היא חברה ארצית. אם זה לא רק באשדוד, זה יכול להיות גם בערים אחרות ובכל מקום יש את המתנ"סים. המתנ"סים כן מקיימים חוגים ואפילו סמי-מקצועיים והם בהחלט יכולים להוות מסגרת.
מאיה סלוצקי:
אולי הם לא רוצים?
נילי כהן:
לכן צריך עם משרד החינוך ועם משרד הקליטה לבדוק את זה. חברת המתנ"סים מתוקצבת על ידי משרד החינוך ולכן אפשר ללכת ולדבר על הנושא הזה, להביא את הבעיה אל השולחן שלהם ולנסות לגייס אותם לנושא.
ליאוניד אליעזרוב:
יש לי דוגמה למה שאת אומרת. יחד עם שלווה אנחנו מתחילים פרוייקט חדש שנקרא "רוקדים ברייק-דנס, לומדים מחשב". שעתיים בשבוע רוקדים ושעתיים בשבוע לומדים מחשב. לריקוד יש לנו חברה למתנ"סים עירונית שרוצה מאתנו 50 אחוזים והיא לא רוצה לשלם למורה למחשב. עכשיו אנחנו שניים רצים מפינה לפינה ומחפשים את התורמים כדי שהם יממנו את השעות של מורה למחשב. איפה החברה למתנ"סים? איפה משרד החינוך?
מרינה סולודקין:
אני מברכת את יושב-ראש הישיבה, חבר הכנסת מיכאל נודלמן, על כך שאנחנו מקיימים את הישיבה בנושא שילוב תרבויות. לשם שינוי, זה כל כך טוב לשמוע מה שאתם עושים באשדוד ובאיזו יצירתיות. אני מברכת אתכם על כך, את ליאוניד, את מאיה, את שלווה ואת כל החברים שהגיעו לכאן בגלל שבוועדת העלייה והקליטה כל הזמן אנחנו דנים בבעיות מאוד חמורות ואתם מהווים עבורן פתרון, לפחות פתרון לנוער בסיכון ולנוער בכלל.
לפני כמה שנים, עת הייתי סגנית השרה, הייתי באשדוד ב"עולים שרים בעברית" וזה היה נחמד. אני רואה שאם יש יוזמה ויצירתיות, מחפשים את המשאבים הדרושים. לכם יש יוזמות, יש לכם אנשים, אתם משתמשים בצורה מצוינת בתקציבים של העירייה ועכשיו אתם צריכים להרחיב את הפעילות שלכם כי אשדוד היא עיר בירה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני חושב שלא רק הם צריכים להרחיב אלא כל עיר צריכה להרחיב וגם אנחנו צריכים להיות שם.
מרינה סולודקין:
אני חושבת שבמסקנות הוועדה היום נמליץ למשרד הקליטה לחשוב על קריטריונים כדי להשתתף בצורה יותר גבוהה במה שאתם עושים באשדוד. אני רוצה לומר לכם, המכובדים מקונגרס יהודי ביכרה, שאני כל הזמן מרגישה, בכל עיר, איך אתם עובדים ברצינות. יש לנו קונגרסים של מדינות שונות ואנחנו חייבים לדבר עליהם גם בוועדה שלנו. יש לנו אנשים עשירים שנותנים כסף לבית התפוצות בארץ ויש גם אחרים ואני חושבת שצריך לדבר ברצינות כי פיתוח של נוער מצטיין, אני חושבת שזאת חובה. אנחנו יודעים למה יכולים להפוך הילדים האלה אם אנחנו נותנים להם עזרה. אני חושבת שצריך לשבת, לדבר ולתמוך.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני חושב שצריך אולי להרחיב ולא רק לדבר על הקונצרטים ולא רק על הזמרים אלא גם על הספורטאים ונושאים נוספים שמפתחים את הילדים, פותחים בפניו אופקים ונותנים לו תעסוקה אחרי הלימודים ובזמן הלימודים. בישראל הילד נמצא בבית הספר בבוקר ואחר כך אין לו מה לעשות והוא יוצא לרחוב ואז מתחילות הבעיות. במשטרת ישראל יש 200 אלף תיקים שנפתחו לילדים מגיל 12 עד 18 וזאת אכן בעיה. כאמור, אני חושב שצריך להרחיב ולהתייחס לא רק לזמרים אלא גם לספורטאים ולתת תעסוקה גם בנושאים אחרים. לאני לא יודע מה אתם חושבים על הרחבת הפרוייקטים.
ליאוניד אליעזרוב:
אנחנו חושבים קודם כל על טקס "מעורב ישראלי" כמו שציינתי קודם לכן שזה האוסקר של העלייה. אנחנו עכשיו מחפשים את הדרכים לתת לטקס הזה חשיבות לאומית. אנחנו מתכננים לעשות את התחרות שהייתה כבר שלוש פעמים, תחרות של עולים שרים עברית ולהפוך אותה תוך שנה-שנתיים למשהו בינלאומי. החגיגה במונמרטר, הפרוייקט המצוין הזה, אנחנו חושבים בעזרה שלכם – אם באמת נשב ונתכנן, וזה לא רק עניין של כסף – לעשות בטיילת באשדוד - וכמו שאמרתם, אשדוד היא עיר בירה של העלייה - מפגש תרבויות בישראל. אני לא חושב שזאת משימה רק של עיריית אשדוד או מרכז "מעורב ישראלי" אלא אני חושב שכאן אנחנו צריכים לשלב כוחות וללכת על זה ביחד.
אנחנו באנו להציג את הפרוייקטים שלנו ולבקש את העזרה שלכם וזה לא רק עניין של כסף.
רונית ראדה:
האחריות שלנו בסוכנות היהודית היא על מרכזי הקליטה אבל יש לנו מחלקות נוספות כך שאני יכולה לבדוק מה אנחנו עושים. בחטיבה אנחנו לא עושים הרבה בנושא של תרבויות, חוץ מפעילות במרכזי קליטה שם נמצאים עולים חדשים. ביישובי קבע, אני אשמח לבדוק מה נעשה מול המחלקות האחרות.
היו"ר מיכאל נודלמן:
איזה מחלקות?
רונית ראדה:
המחלקה לישראל. אני אשמח לבדוק את הנושא עם המחלקה הרלוונטית ולחזור אליכם עם תשובה.
אני מצטרפת לברכות כי התחום הזה הוא מאוד חסר. אני באה מתוך קהילת יהודי אתיופיה והנושא לא בא לידי ביטוי. אני יודעת שבאשדוד יש עולים יוצאי אתיופיה ואני שואלת האם הנושא הזה כולל גם אותם.
מאיה סלוצקי:
בטח. הם משתתפים בכל הפרוייקטים.
רונית ראדה:
אני רוצה לציין את החשיבות ולומר שהחוגים האלה – חוג ברייק-דנס או הפרוייקטים שציינתם - יכולים לשנות את התפיסה ואת ההרגלים בקרב הנוער. הלוואי שנמצא לזה באמת ביטוי תקציבי ונפעל בכל הארץ כי זה דבר שצריך אותו מאוד.
שלווה צינל:
אנחנו מתכננים לערוך תחרות שירה ועכשיו מתקיימים אודישנים. באשדוד יש עמותה של האתיופים.
ליאוניד אליעזרוב:
אנחנו היינו שם ויש לנו תוכנית משותפת. שליש מהרקדנים שלנו בברייק-דנס הם יוצאי אתיופיה.
שלווה צינל:
אנחנו משתפים פעולה עם האתיופים ואנחנו צריכים לתת להם עכשיו גם פרוייקט.
טטיאנה רובוסטיקוב:
זה מאוד מעניין מה שאני שומעת ואני מודה לכם על שהזמנתם אותנו להשתתף בדיון. אני מייצגת את איגוד אומני ישראל. במקצועי אני שחקנית ובמאית וכבר כמעט שנתיים אני מגלמת את התפקיד הזה של מנהלת תחום אומנים עולים. מה שאני שומעת כאן, אני מאוד מזדהה עם הדברים שמועלים כאן. מה שאתם אומרים על הנוער, אכן זאת בעיה גדולה כי אחיין שלי שהוא גר בערד 14 שנים, אמו לקחה אותו והביאה אותו לארצות-הברית וזה גרם לניתוק מהמשפחה. אמו מצאה לו פתרון באמריקה אחרי שראתה שהוא מתחיל להתדרדר כאן. צר לי לספר את זה כי בכיתי ואני מדברת אתו רק בטלפון ואין לי כאן משפחה, רק אני ובעלי והילד הזה היה מאוד יקר לי כי הוא אחיין שלי. לכן אני מאוד מעריכה את מה שאתם עושים. אני מבינה שיש מכשולים שאתם צריכים לעבור אבל אתם תשיגו את שלכם.
יענק'לה מנדל, יושב-ראש אמ"י שהזמין אותי לכהן בתפקידי הנוכחי, אמר לי שאני אעשה איזשהו פרוייקט אבל זה קשור למקצוענים. הספקתי לעשות הרבה דברים באומנות הסובייטית, הבאתי מטען משם ועשיתי שילוב עם התרבות הישראלית ועם האומנות הישראלית אותה ספגתי במשך שנותיי כאן. לא רציתי להצטרף ישר לתיאטרון גשר כי היה לי כאומנית מאוד מעניין להרגיש, להבין ולאהוב אומנות של הסביבה החדשה שלי. כך בניתי את הדרך שלי ואני לא מתלוננת. הלכתי לטפל בילדים, בעלי עבד כמלצר, כי רציתי לדבר כי זה כלי העבודה שלי. אחר כך גילינו שהאומנות הישראלית היא מגוונת מכיוון שכולנו עולים חדשים. הרגשתי באומנות הישראלית השפעה והמיוחדות שלנו היא שאנחנו כולנו יהודים.
התחלתי להתקשר לאומנים עולים מרמת הגולן, ממצפה רמון, מכל רחבי הארץ והיום יש כמעט 150 עולים שהם חברי אמ"י והם עוברים את קשיי הקליטה שלהם. זה דיכאון, אנשים מאבדים את הביטחון העצמי שלהם, אבל אלה הן בעיות אחרות כי הנוער הוא יותר חשוב כי זה העתיד של המדינה והשקעה בנוער היא קצת יותר חשובה. ועדת הארבעה נותנת לנו עזרה ואנחנו מודים לה מאוד. עשינו קורס דיקציה ראשון והוא עוזר לאומנים עולים, לשחקני תיאטרון, קולנוע ובמה, כדי שהם יוכלו לדבר. בקורס הראשון היו אצלנו עולים מארגנטינה, משוויץ, מגרמניה, מרוסיה ומאמריקה וכולנו יהודים, ולכולם יש את הקושי בדיבור. למשל אצל הספרדים אין את האות Z. לרוסים יש בעיות משלהם. זה היה כל כך מעניין להבין את זה ועברנו דרך מאוד מרתקת עם יצירה. הקורס הזה נתן ביטחון עצמי לאנשים האלה והיום בבית לסין יש כבר שתי שחקניות, בגבעתיים הם עושים פרוייקטים וכולי, כי זה נתן להם משהו, כי השקענו בהם. משרד הקליטה נתן לנו ואני אחרי שעברתי בכיתי וצחקתי – למדתי לבכות ולצחוק בשפה העברית – ועשינו יחד בתמיכה ועזרה ואכן יש תוצאות טובות. בחנוכה אנחנו פותחים את הקורס השני ואופי של הקורס הזה יהיה קצת שונה כי 50 אחוזים הם זמרים ו-50 אחוזים שחקנים. השחקנים מכינים מונולוג בשפה הרוסית וספרדי אחד שהיה מפורסם שם בארגנטינה, הוא לא מדבר בכלל ופתאום הוא עושה את חנוך לוין. כך שרואים שזה אפשרי, אם אתה משקיע ואם עוזרים לך, וכאן אכן המדינה עזרה להם.
כל זה מבוסס על אהבת הארץ וחשק גדול להשתלב כאן, לעשות משהו טוב ולחיות כאן כי אין לנו ארץ אחרת.
מאיה סלוצקי:
כדי לקבל ממשרד הקליטה עזרה, צריך לצחוק או לבכות?
טטיאנה רובוסטיקוב:
גם וגם.
בוריס חנוכייב:
אני משתתף בישיבות רבות של ישיבת ועדת העלייה והקליטה ואף פעם לא עלה הנושא שעלה לדיון היום והנושא הזה באמת מאוד קרוב ללבי מפני שאני גם נציג של קהילת עולי קווקז ואני גם סופר ומלחין.
מרינה סולודקין:
ועובד משרד הקליטה.
בוריס חנוכייב:
נכון.
מה ששמעתי כאן באמת מחמם את הלב. אני חושב שהוועדה היום תקבל החלטות חשובות על מנת לפתח את הנושא ולפי דעתי נוכל להגיע לפרוייקט לאומי של שילוב תרבויות וקהילות. חשוב מאוד לחשוף את העושר התרבותי של כל קהילה שנמצאת בקיבוץ הגלויות.
אני חושב שהנושא של הנוער שהרבה דיברו כאן עליו הוא רק חלק מנושא של שילוב תרבויות ולכן הרשות לנוער יכולה להשתמש באותה מטרה לטובת נוער בסיכון אבל התוכנית הלאומית לשילוב תרבויות אמורה לתת מענה לכל הגילאים ובכל הקהילות.
מה שקשור לתמיכות ולסיוע של משרד הקליטה בנושא של חינוך ותרבות, אני רוצה לציין שדרך רשויות זה אחד האפיקים ותמיכות ועזבונות זה אפיק אחר כאשר רוב העמותות שעוסקות בנושא התרבות ושילוב תרבויות מקבלות מענה לפי הקריטריונים של המשרד. אם יש אירועים ארציים, בהחלט אנחנו נותנים מענה גם לאירוע מסוים. לכן אנחנו עם ליאוניד הכנסנו את כרטיסי הביקור ואני חושב שאנחנו עם כולם נשמח מאוד להיות בקשר ולפתח את הנושא.
היו"ר מיכאל נודלמן:
זה מאוד משמח. תודה רבה.
אני מסכם את הדיון. אני רוצה להודות לקונגרס יוצאי בוכרה שעושה דבר טוב מאוד ויפה מאוד.
מרינה סולודקין:
ובשקט.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אכן, בשקט ובלי פרסומים, בלי טלוויזיה ובלי רדיו. כל הכבוד לכם.
מרינה סולודקין:
בלי פוליטיקה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
בלי פוליטיקה. במיוחד בלי פוליטיקה.
שמענו את הדברים שנאמרו כאן וחברי הכנסת רואים שיש כאן חלל שארגונים שרוצים לפתח שילוב תרבויות, נופלים בין הכיסאות. 80 אלף שקלים לפעולות שאתם עושים, זה כלום. יש פוטנציאל גדול כי בסכום הזה אני לא חושב שאפשר לשלב את כל הנוער שרוצה ויכול. לכן אני חושב שאנחנו נפנה לשר הקליטה ולשר התרבות כדי לשנות קצת את הקריטריונים של ועדת הארבעה.
אנחנו נפנה למשרד החינוך, לשרת החינוך , למנהל מינהל חברה ונוער, ולשר הקליטה ונבקש עזרה או פתרון שהם יכולים לתת לפרוייקטים כמו הפרוייקט שמתקיים באשדוד שהוא פרוייקט מצוין, פרויקט שבאמת מטרתו היא שילוב תרבויות.
אנחנו מבקשים מכל השרים והגורמים שהפרוייקט הזה יהיה פרוייקט לאומי ושהוא יתקיים בערים גדולות.
אני רוצה לציין את העבודה המפוארת של מאיה סלוצקי וליאוניד. במדינה שלנו יש הרבה בעיות, יש לנו מלחמות, פלשתינאים וכולי, אבל מדינה נמדדת בתרבותה ובגורל הנוער שלה. אם הנוער יהיה כמו שאנחנו רוצים ומצפים ממנו להיות, גם גורל המדינה יהיה טוב.
אני אפנה לראש-הממשלה בקשר להקמת רשות לאומית לטיפול בנוער כי מצב הנוער עכשיו בכי רע וזה מכל הכיוונים. איפה שמסתכלים, יש בעיות. אני חושב שצריכה להיות רשות כזאת ובראש הרשות צריך לעמוד אדם צעיר שיש לו רעיונות חדשים. אני חושב שרשות כזאת, אם היא מקבלת תקציבים שמפוזרים במשרדים השונים, יכולה לעשות סדר ולגרום לעתיד טוב יותר של הנוער.
אם יש לכם רעיונות נוספים שאתם חושבים שאנחנו צריכים להוסיף למסקנות הדיון, בבקשה.
ליאוניד אליעזרוב:
אם אפשר להמליץ בקשר לטקס ארצי של פרסי "מעורב ישראלי" שאנחנו נותנים למקצוענים וללא מקצוענים בגין השקעתם לשילוב תרבויות. מדובר בטקס ארצי שיהיה לו גם את החשיבה הארצית וחשיבה לאומית. אנחנו מבקשים שמשרד הקליטה יתייחס לזה וייתן לזה מעמד של פרוייקט מיוחד, כך שלא נעבור את כל הוועדות כי בקריטריונים של הוועדות הטקס הזה לא יכול לעמוד. אנחנו נותנים פרסים למצטיינים ויש לנו ועדה ארצית שבוחרת את האנשים.
אברהם מיכאלי:
תיצור אתי קשר בנושא הזה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אם אתם חושבים שבטקס הזה צריך להיות נוכח שר או אולי נשיא המדינה, אפשר לפנות אליהם כדי להעלות את חשיבות הטקס.
ליאוניד אליעזרוב:
בחודשיים הקרובים אנחנו רוצים להכריז על קיום הטקס השני ועל התאריך. אולי באמת נקיים אותו ברמה לאומית.
היו"ר מיכאל נודלמן:
בסדר. אתה צריך לתאם עם משרד הקליטה ואחרי כן אתה יכול לפנות אלינו ואנחנו נדאג שגורמים ברמה בכירה יגיעו לטקס.
אני מודה לכם.
הישיבה ננעלה בשעה 11:15