פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 370
מישיבת ועדת הכלכלה
שהתקיימה ביום שלישי, י"א חשוון, תשס"ח (23/10/2007) בשעה 09:45
סדר היום: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 22), התשס"ז-20007
נכחו:
חברי הוועדה:
חנא סוויד – מ"מ היו"ר
רוברט אילטוב
אלי אפללו
יצחק זיו
מוזמנים:
עו"ד חנה טירי – לשכה משפטית, משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה
עו"ד דרור ארם – רשות התאגידים, משרד המשפטים
רוני נויבאור – משרד המשפטים
עו"ד שוש רבינוביץ – לשכה משפטית, איגוד לשכות המסחר
עו"ד דולי דדון – ממונה פיקוח שירות ציבור, משרד התקשורת
עו"ד אלעד שאול – יועמ"ש, התאחדות סוכני הנסיעות
רונית אורן – התאחדות סוכני הנסיעות
עו"ד איילת כהן-מעגן – חברת בזק
עו"ד אביטל בן חמו – הרשות השניה לרדיו וטלוויזיה
עו"ד ירון לוינסון – מנכ"ל הרשות ההסתדרות לצרכנות
עו"ד יעל כהן-שאואט – יועמ"ש, המועצה לצרכנות
עו"ד זאב פרידמן – יועמ"ש, המועצה לצרכנות
אהוד פלג – מנכ"ל המועצה לצרכנות
עו"ד איל אורן – אמון הציבור
עו"ד יפעת בויאר – המועצה לשלום הילד
שושנה רבינוביץ – איגוד לשכות המסחר
עו"ד איתן ורדי – יועמ"ש, הבנק הבינלאומי
עו"ד אסף רזיאל – יועמ"ש, פאנל חברות התעופה הזרות
עו"ד ארנון גדעון – יועמ"ש, ישראייר
עו"ד איילת אורן – יועמ"ש, אל-על
עו"ד עומר שלו – סמנכ"ל יועץ משפטי ומזכיר חברת אל-על
גלי גלזר – מתמחה, אל-על
עו"ד זהבית שחף – חברת "יס"
יועצת משפטית:
אתי בנדלר
מנהלת הוועדה:
לאה ורון
רשמת פרלמנטרית:
אתי אפלבוים
הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 22), התשס"ז-20007
היו"ר חנא סוויד:
אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה. הנושא: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 22), התשס"ז-2007. הצעת החוק הועברה לוועדה ב-21.3 לשם הכנתה לקריאה שניה ושלישית. כפי שכולם יודעים, מדובר ברביזיה או בתיקון לחוק הגנת הצרכן. מדובר בתיקון ספוראדי, תיקונים של סעיפים שונים בחוק הספציפי.
כיוון שזאת ישיבה ראשונה בנושא, נשמע התייחסויות כלליות להצעת החוק מהגופים הרלוונטיים שהם בעלי עניין בהצעת החוק.
אני פותח את הדיון ומבקש מנציגי משרד התמ"ת להציג את הצעת החוק.
חנה טירי:
כפי שאמר יושב הראש, לא מדובר בתיקון של רעיון כולל. אין פה קונספט אחיד לכל הצעת החוק. מדובר בתיקונים של סעיפים. משרד התמ"ת אוכף את חוק הגנת הצרכן. במהלך עבודת האכיפה התגלו בעיות וחסרים. התיקון בחוק הגנת הצרכן בעצם מאגד כל מיני תיקונים לבעיות שנתקלנו בהן. מדובר בתיקונים שונים לכן אני לא יכולה לדבר עליהם באופן כולל. כשנתחיל לקרוא את החוק, נבהיר לגבי כל סעיף וסעיף.
היו"ר חנא סוויד:
האם יש איזו מטרה או תכלית כללית לתיקונים?
חנה טירי:
במסגרת חוק הגנת הצרכן, אנחנו רוצים לשפר את המעמד של הצרכן באמצעות התיקונים האלה. אנחנו רוצים לשפר את האכיפה. במהלך עבודת האכיפה גילינו שיש חוסרים מסוימים בחוק שפוגעים בצרכן לכן אנחנו סבורים שיש מקום לתיקונים שאנחנו מציעים. המטרה הכללית היא, לשפר את האכיפה ולהגן על הצרכן.
אייל רון:
אני רוצה לציין שאנחנו חושבים שהיוזמה הזאת מאוד חיובית ומבורכת ואנחנו מקווים שהיא תיכנס מהר לתוקף. אנחנו גם מוכנים להעמיד לטובת הוועדה נתונים ומידע בנוגע לצורך ולמידתיות של הסעיפים השונים. נשמח לעשות את זה לאורך התהליך.
אני רוצה להתייחס לכמה דברים ספציפיים. אחד מהנושאים שההצעה מתייחסת אליו זה נושא הרוכלות. הנושא הזה מאוד בעייתי, כי למרות שיש נוחות לצרכנים שהעסקה מתבצעת בבית, זה חושף את הצרכנים לסכנות ולמעשי מרמה. אין תמיד ידיעה מול מי מתבצעת העסקה, אין אפשרות להשוואת מחירים וכן הלאה. האפשרות לבטל עסקת רוכלות, בייחוד בנושא של שירות, בעייתית. כאן בא התיקון.
כעיקרון אנחנו תומכים ברעיון אבל יש כאן בעיה שאני רוצה להמחיש אותו על ידי דוגמה מעסקאות רוכלות שנערכות בבית הקשורות ללחצני מצוקה ורפואה פרטית. בדרך כלל העסקות מבוצעות במקום ומייד לאחר מכן מתחיל השירות. לפי ההצעה, אם מסמך הגילוי הועבר לפני שהתחיל השירות אז אין אפשרות לבטל את השירות. לכן אנחנו מציעים, גם בהקשר הזה וגם בהקשר למכר מרחוק, אפשרות ביטול של העסקה 14 יום מקבלת מסמך הגילוי או מתחילת השירות. זה גם מבהיר את הסעיף יותר וגם סוגר את החור שאנחנו רואים, שמתרחש בנושאים האלה.
דוגמה נוספת היא בנושא של קוסמטיקה. הדיילות מגיעות לבתים של נשים קשישות, מציגות להן ערכה של קוסמטיקה. הן פותחות את הערכה ומדגימות מתוכה. העסקה מתבצעת והערכה כבר פתוחה וכתוצאה מהדברים האלה מתפספסת האפשרות לבטל את העסקה. גם לפי ההצעה עדיין יש פתח שיכולים לנצל אותו.
הנושא השני גם כן קשור לרוכלות. אחד מהדברים של הרוכלות זה עניין מסמך הגילוי. במסמך גילוי רשום איזה דברים צריכים להופיע במסמך הגילוי וזה נובע מתקנות משנת 1983. התקנות האלה לא כוללות את נושא של זכות הביטול. שבעת עשיית העסקה תהיה רשומה זכות הגילוי שכרגע לא מופיעה.
הנושא השלישי מתייחס לנושא של פרסום ושיווק שמכוון לקטינים. אנחנו חושבים שהתיקון ראוי. ראוי לציין שמעבר לאוכלוסיה של קטינים ישנן אוכלוסיות חלשות נוספות, כמו קשישים, אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים ועולים וראוי לחשוב על האוכלוסיות האלה גם בהקשר הזה. אנחנו נשמח להעביר מידע בכל הנושאים הללו.
יצחק זיו:
מה קורה עם עסקה שנעשית ברגע האחרון? אדם מתקשר ומזמין. יומיים שלושה לפני מועד הביצוע האיש חלה. כאן אין את הנושא של ה-14 יום.
חנה טירי:
אין אפשרת ביטול.
היו"ר חנא סוויד:
חבר הכנסת זיו, ברשותך, הכוונה היא לשמוע כעת התייחסויות כלליות. אני מבקש מכל הדוברים להתבטא לגבי המעטפת. אחר כך נעבור סעיף סעיף ונתייחס לדקויות ולהדגשים.
אתי בנדלר:
או התייחסות להצעות ספציפיות לתיקון סעיף.
אהוד פלד:
המועצה לצרכנות מברכת על הצעת החוק הזאת. המועצה עוסקת באופן שוטף בכל הנושאים הללו וגם העבירה למשרד התמ"ת תלונות של צרכנים שהצטברו במועצה. חלק מהחומר הזה עמד כנראה בבסיס הצעת החוק שמוגשת כאן. חשיבות הצעת החוק היא בהתייחסות לעסקאות מיוחדות, כמו רוכלות ומכר מרחוק, שבהן הצרכן עומד מול העוסק בתנאי לחץ. עד היום, בחוק הקיים, לא היה לו פיתרון מספיק טוב שמאפשר לשקול כמו שצריך את ההצעה לפני שחותמים עליה. פה טמון החידוש החשוב של הצעת החוק הזאת.
התוספות שהמועצה לצרכנות תציע הן בהמשך הרוח של הצעת החוק הממשלתית. הם מתייחסים, בעיקר, לנושא יידוע הצרכן בזמן מספיק על מנת שיוכל לשקול את העסקה.
אחת התופעות שאנו ערים לה היא, חוסר מודעות של הצרכן לגבי הזכות לדרוש כתב גילוי לגבי כל פרטי העסקה ולבטל את העסקה. לכן, אחת ההצעות שנציע כאן היא טופס ביטול עסקה ערוך מראש, שיהיה בתוספת לחוק. העוסק יהיה חייב לספק את הטופס לצרכן יחד עם טופס הגילוי. בכך הוא גם יידע אותו לגבי זכותו וגם ייתן לו את האמצעי הממשי להשתמש בו, היה וירצה.
יפעת בויאר:
אני רוצה להתייחס לסעיפים המתייחסים לשיווק המיועד לקטינים. אנחנו, כמובן, שמחים על התיקון, אלא שקיים חשש שלא כל תקנות הגנת הצרכן יהיו מותאמות על פי הסעיף הזה. אני חוששת שבעוד תקופה תיתכן פרשנות שתגיד שחלקן המועט של התקנות עומד בניגוד לחוק. אני מבקשת לקחת את זה לתשומת הלב. שוחחתי על כך גם עם נציגת משרד התמ"ת. המחלוקת היא לא עקרונית אלא איך לפרוט את זה טכנית. צריך לקחת בחשבון שיש מספר תקנות שמדברות על השתתפות בהימורים, על פרסום במוסדות חינוך ועל פרסומת שאסורה על פי כל דין דין. לא בטוח שניתן לפרש אותם על פי הסעיף שמופיע כאן.
ירון לוינסון:
אני רוצה להצטרף לדברי אנשי המועצה לצרכנות בעניין חשיבות החוק. אנחנו תומכים בו. זה חוק ראוי שבא לתת מענה להרבה לקונות שהתגלו לאורך השנים. כל שנה אנחנו מקבלים אלפי תלונות בנושאים של רוכלות ועסקת מכר מרחוק. כל יום אתה רואה איך הלקונה מנוצלת על ידי העוסקים על מנת להתחמק מתשלום או על מנת להתחמק מחיוביהם. בתיקון לחוק בהחלט יש מענה. אנחנו מקווים שההליך יתקדם מהר. אנחנו מברכים על כך ונעזור לקדם את החוק.
שוש רבינוביץ:
לאורך כל הדרך היינו בקשר עם התמ"ת והערנו הערות. אנחנו מבינים את האיזונים שרואים כאן בתיקונים. יחד עם זאת, יש כמה מקומות שאנחנו חושבים שאין איזון וצריך לחשוב על העוסק. צריך לקחת בחשבון את נושא הפחת. אנחנו נגיע לזה כשנקרא את הסעיפים. אי אפשר לנכות את הפחת, במיוחד שאנחנו מכניסים שירות לחוק. הדרך היחידה תהיה לתבוע בבית משפט. אנחנו רואים כאן בעייתיות מסוימת ואנחנו נתייחס כשנדבר על התיקונים.
רונית אורן:
אני אתחיל במקרו. התאחדות סוכני הנסיעות וסוכני הנסיעות תומכים מאוד בחקיקה להגנת הצרכנים. אנחנו ניהלנו מגעים לחקיקה צרכנית. אנחנו לא מתנגדים בכלל להגנה על הצרכן. מאידך, אנחנו שוב ושוב מעלים טיעון, שעכשיו גם קיבל תוקף בבית המשפט לתביעות קטנות, שהחקיקה בחוק הגנת הצרכן, לגבי תעשיית הנסיעות והתיירות, אינה מותאמת לתעשיית התיירות. היא גורמת נזק לעוסקים ובמיוחד לצרכנים. מידי פעם מביאים הצעות לתיקון חוק הגנת הצרכן. מכיוון ומלכתחילה חוק הליבה אינו מותאם לתעשיית התיירות. תיקון כזה עלול לגרום לנזקים נוספים.
אני רוצה לתת דוגמה איך לכאורה הצעה הגיונית מאוד של גילוי הנאות לצרכן, במועד סמוך לביצוע העסקה, שעל פניו נראה מאוד מובן סביר, יכול לפגוע בסופו של דבר בתעשיית התיירות. כשנגיע לסעיף אני אפרט.
אנחנו רוצים לבקש מהוועדה לשים את הדעת לכך שהחקיקה הזאת אינה מותאמת לתעשיית התיירות ואנחנו מבקשים בכל לשון של בקשה שתעשה החרגה ושבעצם אנחנו נחסה בחוקים של שירותי תיירות, שמותאמים לתעשיית התיירות.
דולי דדון:
אנחנו תומכים בתיקון, במיוחד במתן אפשרות לצרכן לבטל עסקה תוך 14 יום. אנחנו מצטרפים לאמון הציבור ולמועצה לצרכנות ומעוניינים שאפשר יהיה לבטל את העסקה תוך 14 יום מיום קבלת השירות, או מיום קבלת מסמך הגילוי הנאות ולא כפי שהמצב כרגע. בהצעה יש כמה לקונות ונדבר עליהן כשנגיע.
היו"ר חנא סוויד:
יש לי שאלה לגבי סעיף 4א(ב). יש שם תקנות לפי סעיף קטן א', לעניין תנאי הכלול בשידור פרסומת. בסופו נאמר: "יותקנו בהתייעצות עם משרד התקשורת". יש לכם משהו להגיד בעניין זה?
דולי דדון:
הסעיף הזה הוא לא התחום שלי. אני עוסקת בתחום של טלקומוניקציה, חברות הסלולאר ואינטרנט. פה מדובר בתחום אחר, ששייך למשרד התקשורת ואני מעדיפה לא להתייחס לזה.
אביטל בן חמו:
מועצת הרשות השניה היא גוף שאמון על הסדרת כל נושא הפרסומות, כמשמעותן בחוק הרשות השניה, דהיינו, בערוצים 2 ו-10. במהלך השנים שהרשות פועלת היא הוציאה הנחיות גם לגבי פרסומות ובפרט בעניינים שקשורים להגנת הצרכן. החקיקה מבורכת בעינינו וחשובה. אנחנו רק מבקשים, שהתקנת תקנות על ידי שר התמ"ת, בהתייעצות עם שר התקשורת, תיעשה בהסכמת מועצת הרשות השניה או לפחות בהתייעצות איתה. אנחנו חושבים שלא טוב שיהיו שתי מערכות חקיקה מקבילות בנושא הזה.
גדעון ארנון:
אני תומך במה שהגברת אורן אמרה לגבי ההחרגה של שוק התיירות והתעופה. כל השוק הזה עוסק בעסקאות מכר מרחוק. אין לנו מוצר פיזי להציג לצרכן. אין הבדל אם הצרכן מגיע או לא מגיע למקום מכירת המוצרים. כמעט כל המוצרים בהם אנחנו עוסקים הם מוצרים מתכלים. אם מושב הטיסה בוטל, המטוס יטוס ללא הנוסע והמושב נשרף. הזמנתי חדרים בבתי מלון ושילמתי כדי להתחייב ולהוזיל את המחיר. אני מוזיל את המחיר על ידי זה שאני קונה בנק של חדרי מלון באנטליה ובכל מיני מקומות. הלקוח הזמין, הבטחתי את מקומו ואז הוא יכול לבטל. זה ענף שהפעילות שלו היא פעילות של מכר מרחוק עם מוצר מתכלה. צריך לקבל התייחסות שונה. הצגתי לצרכן, גם במכר מרחוק, את תנאי הביטול והצגתי לו מה העלויות שלו. אם הוא מחליט להתחרט, אני חושב שהחוק היום במתכונתו לא מאפשר לי להציל את נזקיי. אני חושב שצריך להקנות תוקף להסכמת הצרכן, גם כשזה מכר מרחוק. יש מספר פסקי דין שמדברים על כך שהחוק בצורתו היום מעוות.
היו"ר חנא סוויד:
אתה מתכוון לפני התיקון?
גדעון ארנון:
כן, והתיקון עושה את המצב גרוע הרבה יותר בהקנותו לצרכן את היכולת לבטל כמעט תמיד. לדוגמה, אם מישהו הזמין אצלי שייט יוקרתי באלסקה ששוויו 18,000 דולר. הזמנתי בתי מלון, התחייבתי על שבוע.
בנוסף, הצרכן הופך להיות יותר מתוחכם. אני רואה את זה בצורת הפניות של הציבור, שציבור די ער לזכויותיו.
היו"ר חנא סוויד:
גם העוסקים, כך שהאיזון נשמר.
גדעון ארנון:
אני רוצה לומר שבתחום השוק הזה אנחנו לא עוסקים בצרכנים נבערים. בניגוד לרוכלות, הצרכן פונה אלי. הצרכן מתקשר ואומר מה שהוא מעוניין בעסקה וכך נוצרת עסקת המכר. אני לא חושב שהציבור זקוק להגנה פטרנאלית כזאת, כפי שהחוק רוצה לתת.
אם נגרם לי נזק של 18,000 דולר, מי שמשלם את זה בסוף זה הצרכן. בסופו של דבר זה מתגלגל על הצרכן.
היו"ר חנא סוויד:
אתה מדבר פה על דוגמת קצה.
גדעון ארנון:
אני עורך דין במקצועי. לימדו אותי להקצין את הדוגמאות, בתחומים האפורים קשה להבדיל.
זאב פרידמן:
אני רוצה לברך על התיקון. אנחנו חושבים שכל נושא הגנת הצרכן חייב לעבור חקיקה. החקיקה צריכה להיות דינאמית ולהתאים את עצמה להתנהלות השוק, כיוון שגם העוסקים הולכים ונעשים מתוחכמים יותר ומוצאים את האמצעים איך לעקוף את החוק. כמו שציין המנכ"ל, אנחנו שוקדים על כמה תיקונים. כשנתייחס פרטנית, אני אביא דוגמאות להסדרה החוקית בארצות הברית. אנחנו נראה במשפט משווה שהמצב של הצרכן הישראלי לא כל כך פשוט.
אני מבקש מחברי הכנסת להיכנס לרגע למועצה לצרכנות, ולו בדמיון, ולראות צרכנים חסרי אונים שמתלוננים על עסקאות שהם לא רצו בהם ועל כך שהם לא קיבלו את כל המידע.
ביקשו כאן להקצין אז אתן דוגמה: אדם חסך שנים רבות כדי לצאת לחופשה קצרה בתורכיה. אומרים לו: "נגעת נסעת", כשבהסכם יש עשרות סעיפים מקפחים, או שטופס הגילוי איננו טופס גילוי. אגב, המועצה עוסקת כרגע בהכנת דוח רציני בתחום התיירות, שיועבר גם לוועדה נכבדה זאת.
התמונה היא שהצרכן איננו מוגן, אין לו את הכלים להיות מוגן ומה שמדובר כאן זאת הגנה חלקית.
אסף רזיאל:
אני מצטרף לעמדת התאחדות סוכני הנסיעות והתיירות בישראל. אני מצטרף גם לדברים שאמרו נציגי מועצת הצרכנות. כפי שאמר האדון הנכבד, החוק צריך להיות דינאמי ולטעמנו צריך להתאים אותו לשוק הספציפי. כל מה התחום של שירותי תיירות ותעופה מאוד מאוד התקדם בשנים האחרונות. זה שוק שנוטה יותר ויותר למסחר אלקטרוני. ככל שעוברות השנים, מספר העסקאות האלקטרוניות הולך וגדל באופן משמעותי. אלה לא עסקאות שנעשות בלחץ, אלה עסקאות שנעשות מרצונו החופשי והברור של הצרכן. על פי רוב, חברות התעופה מגלות את כל המידע הנדרש.
לטעמי, אין לי בעיה עם מקרה שבו העוסק לא מגלה את כל מה שהוא צריך לגלות או שהוא כולל בחוזה ההתקשרות תנאים מקפחים שעומדים בניגוד להוראות הדין. הבעייתיות היא בקונספציה ובתפיסה. בהנחה שהכל נעשה בסדר וכדין, האם המנגנון הקבוע בחוק צודק ומתאים לשוק או לא? לטעמנו המנגנון קצת מעוות, ככל שהוא נוגע לשירותי תיירות ותעופה. הסכום הנקוב בחוק, שלא ישונה בעקבות התיקון, לא מתאים.
כמו שאמר חברי, מדובר במוצר מתכלה ששווה הרבה כסף. אם מבטלים אותו סמוך למועד יציאת הטיסה, אתה לא מסוגל למכור אותו לאחר. להטיל נטל על העוסקים, שירוצו לבית משפט לתבוע, זאת לא הגנה על זכויותיהם. גם לעוסקים יש זכויות. לטעמנו, צריך למצוא את נקודת האיזון. נקודת האיזון היא להתאים את כל החקיקה, שעוסקת בהגנה הצרכן וביטול עסקאות ולהחריג את הנושא הזה.
עומר שלו:
אנחנו חיים כמה שנים עם התיקונים שנעשו בחוק הגנת הצרכן לעניין מכר מרחוק. דברים שחלים על מכר מרחוק לא מתאימים לשוק התיירות. אנחנו מבקשים לנצל את ההזדמנות הזאת, כשמנסים לעשות תיקונים, על מנת שתשמעו את העמדה שלנו ותנסו להבין את השוק שלנו, שמוסדר גם בתקנות אחרות. אני מזכיר רק את תקנות שירותי תיירות וגילוי נאות, שהותקנו רק לפני כשנתיים. התקנות האלה מטילות חובות גילוי משמעותיות על סוכני נסיעות ועל מוכרי שירותי תיירות. אלה תקנות ספציפיות שחלות על השוק שלנו וחלקן כבר נותנות מענה לאותם דברים שמבקשים פה לתת עליהם את הדעת. לכן חשוב לאחד את החקיקה ולתת מענה נכון ואמיתי לכל הבעיות שקשורות בשוק התעופה והתיירות.
איילת כהן:
כמו שנאמר פה על ידי כל הדוברים, הסוד בחקיקה הזאת הוא האיזון. אין ספק שהגנת הצרכן היא אינטרס חיוני ונאות הן של הצרכנים והן של העוסקים משום שאף אחד לא רוצה שיבטלו עסקאות. אנחנו גם חשופים לתביעות יצוגיות כך שזה אינטרס כללי. החקיקה מאוד כללית והיא חייבת לדבר במונחים די גורפים. צריך לראות איך זה משפיע על כל מיני סיטואציות פרטניות באופן כזה שעלול בעצם לסכל את המטרה שביסוד החוק.
צריך לזכור שלשוק, למשק וגם לצרכנים יש אינטרס מאוד ברור להתקדם ולבצע מסחר אלקטרוני. צרכן רוצה עכשיו אינטרנט, הוא רוצה עכשיו שיתקינו לו טלפון. הוא כבר לא רוצה לחכות 7 שנים, לא 14 יום ואפילו לא יומיים. החברות מתאימות את עצמן במידה רבה לדבר הזה. הן עושות מערך של טכנאים ועובדים שמסוגל לעשות את זה במהירות.
ישנם מקרים שהיה בהם גילוי נאות, ואפילו אפשר להוכיח את זה בהקלטות. אף אחד לא ניסה לרמות ועדיין נוצרה סיטואציה שבה הצרכן יכול לבטל עסקה באופן כזה שלעוסק נגרם נזק רציני מאוד שהוא לא יכול להחזיר אותו לעצמו. הצרכן ידע במה הוא מתקשר. התחרט מסיבותיו הוא, פתאום זה לא מתאים לו. למעשה יש פה סיטואציה שהיא מאוד קשה ובעייתית והיא עלולה לגרום למצב שגופים ועוסקים יחשבו פעמיים לפני שהם מתקינים שירות בהזמנות טלפוניות ובהזמנות אונליין. כל הסיפור של יעילות ומהירות ואונליין הם אינטרס כללי של השוק. נכון שצריך למנוע ששרלטנים למיניהם יתנו מידע חסר ללקוחות וינצלו את הסיטואציות האלה. בזה צריך לטפל אבל צריך גם להיזהר שלא "לשפוך את התינוק עם המים". צריך ולאזן ולשמוע את כל מי שצריך לשמוע כדי להוציא חקיקה ראויה ואפקטיבית.
זהבית שחף:
אני רוצה להצטרף לדבריה של חברתי ולהוסיף שיש סוגים שונים של מוצרים או שירותים שניתנים. צריך לשים את הדעת לנושא של שירות מתמשך שניתן על ידי גופים מסוימים, שכרוך גם הוא במשאבים שהחברה עצמה מציעה. בהמשך אתייחס לכך יותר בפירוט. צריך לראות מה הצרכן יכול לעשות כיום ואיזה יתרונות יהיו לצרכן אם יתקבל התיקון. אני ארחיק ואומר שצריך לבדוק אלו תמריצים יהיו לו לבטל את ההתקשרות שנעשתה עם אותן חברות.
היו"ר חנא סוויד:
אנחנו מסיימים את הקטע של ההתייחסויות הכלליות.
אני מבקש את התייחסות נציגות משרד התמ"ת ומשרד המשפטים. לפני כן, אני רוצה לחדד שתי נקודות. נשמעות טענות על ידי נציגים העוסקים בנושא התיירות. האם יש אבחנה בין שרות מתכלה לבין שירות מתמשך? האם מבחינת הגישה יש התייחסות לכך בהצעת תיקון החוק?
חנה טירי:
לעניין הטענות של נציגי ענף התיירות. התיקונים הנ"ל עוסקים בתיקונים מסוימים לסעיפים מסוימים. הם לא עוסקים בשאלה האם אנחנו משאירים את זכות הביטול או מבטלים את זכות הביטול. זאת שאלה עקרונית, זאת שאלה מהותית והיא לא עניין להצעת החוק הזאת.
אנחנו חושבים שהטענות שהם מעלים זה לא עניין של הוועדה ולא של הצעת החוק. אני רוצה להזכיר לוועדה שלפני הפגרה עברה בקריאה שניה ושלישית הצעת חוק בעניין פיצוי לדוגמה. גם שם נציגי ענף התיירות העלו את הטענות האלה.
לאה ורון:
גם שם אמרו להם: "לא במועד הזה". השאלה היא, מתי המועד הנכון?
חנה טירי:
אמרנו להם שיפנו אלינו ונתחיל במשא ומתן ונראה מה הבעיה. עד היום הם לא פנו אלינו. אני לא חושבת שזה נכון שכל פעם שנבוא עם תיקון יבואו עם הבעיה הזאת. תבואו אלינו, ננהל משא ומתן, נדבר על זה ונשקול את העניין, אולם לא במסגרת התיקון הזה.
לעניין האבחנה. חוק הגנת הצרכן קובע, גם בעסקת רוכלות וגם בעסקת מכר מרחוק, שיש זכות ביטול לעסקאות האלה. החוק קובע שלעניין טובין פסילים את זכות כזאת. מדובר בטובין פסילים, לא בשרות. אני רוצה להזכיר, שחוק הגנת הצרכן קובע שיש סייג לביטול בעסקאות של שירותי תיירות. כבר היום יש סייג. אם העסקה נעשתה תוך 7 ימים, אין זכות ביטול. אם צריך לחדד, אפשר לשקול, אבל זה לא צריך להיעשות במסגרת התיקון הזה. אנחנו חושבים שהחוק הוא מאוזן.
החוק הזה קיים משנת 1998. הם כל הזמן טוענים לפגיעה ולנזק כלכלי אבל משנת 1998 מעולם לא פנו או הוכיחו לנו שחברות קרסו או שקרה משהו נורא לאותן חברות בגלל זכות הביטול. המשק פועל, אני חושבת שדווקא יש שגשוג בענף הזה. אני לא מבינה על מה המהומה.
רוני נויבאור:
משרד המשפטים תומך במשרד התמ"ת. צריך לקחת בחשבון שהבעיות שקיימות בענף התיירות הן בעיות ספציפיות לגבי סיטואציות מסוימות. צריך ללבן את הטענות אבל אני בטוחה שזה לא כואב בכל הסעיפים. אם צריכה להיעשות חשיבה מחדש, היא צריכה לרדת לפרטי פרטים. אני מניחה שיש דברים שמעיקים עליהם יותר ויש דברים שמעיקים פחות.
חנה טירי:
אבל לא במסגרת הצעת החוק הזאת.
רוברט אילטוב:
אז למה הזמנתם אותם?
היו"ר חנא סוויד:
כסיכום ביניים, אולי כדאי לאנשי ענף התיירות לפנות למשרד התמ"ת ולדון בכל הנושאים ולנסות לעבד משהו. אולי אפשר יהיה להגיע להבנה.
אתי בנדלר:
אני תומכת בדבריך. כפי שהזכירה עורכת דין חנה טירי, בדיונים שקיימה הוועדה בהצעת החוק, שהתקבלה בקריאה שניה ושלישית בשבוע שעבר, בעניין הפיצוי העונשי, הועלו טענות רבות על אי התאמת הפיצוי הזה לענף התיירות. יו"ר הוועדה פנה לנציגיכם וביקש שתפנו את מכלול טענותיכם, בדבר אי התאמת חוק הגנת הצרכן, לטענתכם, לענף התיירות, כדי שהמשרד אכן יוכל לבדוק את זה. אנחנו צריכים לזכור, שמחד גיסא, אתם טוענים שחלק מהוראות החוק אינם מתאימים לסוג העסקאות שנעשות בענף התיירות, ומאידך גיסא אנחנו שומעים מארגוני הצרכנים על כך שעדיין הם מקבלים פניות רבות בשל פעילות שאינה תואמת את החוק. מי שצריך לדון במכלול הטענות זה המשרד. קצת קשה לעשות את זה אגב דיון בסעיף זה או אחר, כשהמשרד לא נערך לבדיקת אותן טענות.
פעם אחת תעשו את זה כמו שצריך, תרכזו את מכלול הטענות שלכם, תעבירו את זה למשרד כדי שיוכל לבצע בדיקה ראויה.
היו"ר חנא סוויד:
זה בדיוק הזמן המתאים לעשות את זה.
נתחיל בהקראת הצעת החוק.
חנה טירי:
"הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 22), התשס"ז-2007.
1. בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן – החוק העיקרי), במקום סעיף 4א יבוא:
4א. (א) השר רשאי לקבוע בתקנות הוראות לענין האותיות, כולן או חלקן, בחוזה אחיד כמשמעותו בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982, או בתנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן, לרבת בפרסומת, ובכלל זה הוראות לענין הגודל המזערי של האותיות כאמור, היחס בינן לבין השטח שבו כלול המידע ואופן כתיבתן.
(ב) תקנת לפי סעיף קטן (א) לענין תנאי הכלול בשידור פרסומת כמשמעותו לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, או בתשדיר פרסומת כמשמעותו לפי חוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990, יותקנו בהתייעצות עם שר התקשורת".
אני אסביר: נכון להיום, חוק הגנת הצרכן קובע סעיף הסמכה לשר להתקין תקנות לעניין גודל האותיות בחוזה אחיד. השר עשה שינוי וקבע בתקנות שבחוזה אחיד האותיות צריכות להיות בגודל מסוים, בעובי מסוים, כאשר המטרה היא שכשהצרכנים קוראים חוזה אחיד, שבדרך כלל מנוסח על ידי צד אחד, שהתנאים וההוראות יהיו ברורים.
במהלך השנים נתקלנו במצב שבו יש פרסומות, בין בשלטי חוצות ובין בטלוויזיה, בהן התנאים והסייגים, מופיעים בגדלים קטנים מאוד, באופן כזה שהצרכנים לא יכולים לקרוא, או שהם מופיעים בפרק זמן קצר מידי. הצרכנים רואים את העיקר אבל הם לא רואים את התנאים והסייגים לאותן פרסומות. המטרה של התיקון היא להרחיב את סעיף 4א, כך שהשר יהיה רשאי לקבוע בתקנות לא רק הוראות לעניין גודל אותיות בחוזה אחיד אלא גם הוראות לעניין גודל אותיות ואופן הכתיבה שלהם. אנחנו מדברים על התנאים, על הסייגים של הפרסומות. הוא יוכל לקבוע את גודל האותיות, את היחס בינן לבין שטח המרקע או השלט.
קבענו גם שתקנות כאלה לעניין שידורי פרסומת או תשדיר פרסומת, כמשמעותן בחוק התקשורת ובחוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, יהיו בהתייעצות עם משרד התקשורת כי כבר היום יש כללים כאלה לרשות השניה. לכן קבענו שלגבי פרסומות כאלה, תהיה התייעצות.
אביטל בן חמו:
חשוב להבהיר שמועצת הרשות השניה היא גוף עצמאי יחסית. שר התקשורת הוא אחראי על ביצוע החוק. התייעצות עם שר התקשורת לא תפתור את הבעיה של האחידות, לא תפתור את הבעיה של המומחיות. ברשות השניה עובדים אנשים שזה התפקיד שלהם. הם כבר ישבו ודנו על הדברים האלה ולכן אנחנו באמת סבורים שהתקנת תקנות בנושא הזה על ידי שר התמ"ת בהתייעצות שר התקשורת צריכה להיעשות גם בהסכמת מועצת הרשות השניה.
רוני נויבאור:
ההתייעצות היא בין שר לשר. נכון שיש חריגים ושר התקשורת מתייעץ עם המועצות שהם רגולאטורים ספציפיים, שהם עצמאים בתפקודם ויש להם סמכות בחלק מהמקרים. שר התקשורת הוא זה שצריך להעביר את ההודעה למועצות ולקבל את עמדתן. הוא אמור לשקף את עמדת המועצות. אנחנו נבדוק שנית ונראה אם יש מקום בחקיקה שיש התייעצות של שר, שהוא שונה משר התקשורת, עם הגופים הרלוונטיים בתוך משרד התקשורת. למיטב ידיעתנו, אין מקרה כזה. אף שר לא מחויב להתייעץ עם גופים שנמצאים בתוך משרד אחר. אנחנו נעביר את זה לפורום של יועצים משפטיים, היועץ המשפטי של הרשות השניה והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים פיסקאליים. מבחינתנו כרגע לא נראה שיש צורך בהתייעצות ספציפית.
אתי בנדלר:
ברשותך, אני אבהיר. בחוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו הוסמכה הרשות השניה לטלוויזיה ובחוק התקשורת בזק ושידורים הוסמכה המועצה לשידורי כבלים ולוויין לקבוע בין היתר הוראות בקשר לפרסומות. כרגע פרסומות מותרות רק בערוצים הייעודיים הערוצים. כשיש פרסומות על המסך יש כותרות שרצות על המסך. הערוצים המסחריים, קרי ערוץ 10 וערוץ 2 חיים מפרסומות ולכן יש שם הרבה פרסומות. לפיכך הגופים הרגולטורים, לפי אותם חוקים, הם שהוסמכו לקבוע כללים לעניין הפרסומות. אני מזכירה שכיוון שמדובר כאן רק בפרסומת שכתובה, אז אולי זה לא חל לעניין רשות השידור אבל צריך לחשוב אם לא רוצים להרחיב את זה לעניין תשדירי שירות ותשדירי חסות שמשודרות ברשות השידור.
מכל מקום, מאחר ויש הסמכות מפורשות בחוקים האחרים, נשאלת שאלת היחס בין סמכות השר לפי החוק הזה, ושר התקשורת שממונה על אותם גופים רגולאטורים, לבין ההסמכה כאן. מכיוון שהנושא עלה רק ביממה האחרונה, ובהתחשב בכך שמשרד המשפטים מציע לבדוק את הנושא, אני מציעה לא לאשר כרגע את סעיף קטן ב' של סעיף 4א. אפשר לאשר את סעיף קטן א' ולשוב ולדון בסעיף קטן ב' בישיבה הבאה.
היו"ר חנא סוויד:
משרד המשפטים ייקח על עצמו לעשות את הקשר והתאום עם משרד התקשורת ולבוא עם תשובה.
יעל כהן:
אנחנו תומכים בתיקון הזה שהוא מאוד מתבקש. אני רוצה לתת דוגמה מהמסחר האלקטרוני בענף התיירות, גלשנו באתרים שונים וראינו שיש הרבה מאוד תנאים מקפחים בתנאים הכלליים ובהזמנה של הנופש. אני אתן דוגמה של תנאי מקפח, שבעצם שם המלון זה להמחשה בלבד. החברה שומרת לעצמה את הזכות לשנות את המלון למרות שההזמנה סגורה וסופית לאחר שהצרכן שילם. סוג כזה של תנאי, באותיות מאוד קטנות, משנה את כל התמונה. לכן התיקון הזה מאוד מתבקש ואנחנו מברכים עליו.
היו"ר חנא סוויד:
אני רוצה להציע משהו לגבי סעיף א' וגודל האותיות. אני מציע שגם לוועדת הכלכלה יהיה חלק בקביעות. השר רשאי לקבוע אבל באישור ועדת הכלכלה.
חנה טירי:
זה קיים ממילא, אבל אפשר לכתוב את זה מפורשות.
היו"ר חנא סוויד:
מי בעד סעיף א'? סעיף קטן א' מאושר.
חנה טירי:
"2. בסעיף 7א לחוק העיקרי –
(1) בכותרת השוליים, במקום "המכוונת" יבוא או דרכי שיווק אחרות המכוונות";
(2) האמור בו יסומן "(ב)" ובו, במקום "המכוונים" יבוא "אחריות המכוונות והקטע החל במילה "לרבות" עד המילה ,הנפשית" – יימחק;
(3) לפני סעיף קטן (ב) יבוא:
(א) לא יפרסם אדם פרסומת ולא ינקוט דרך שיווק אחרת אם הפרסומת או דרך השיווק כאמור עלולות להטעות קטין, לנצל את גילו, תמימותו או חוסר ניסיונו או לעודד פעילות שיש בה כדי לפגוע בגופו א בבריאותו הגופנית או הנפשית של קטין".
אני אפרט לגבי התיקונים. סעיף 7א בעצם מסמיך את השר לקבוע בתקנות עקרונות לעניין פרסומת. בשנת תש"ס, הוספה גם הסמכות לקבוע כללים לעניין דרכי שיווק. התיקון הראשון נועד לתקן את כותרת השוליים. נכון להיום כתוב "פרסומת המכוונת לקטינים". אנחנו מתקנים ומוסיפים: "פרסומת או דרכי שיווק אחרות המכוונות לקטינים".
אני רוצה להסביר מה עמד מאחורי התיקון השני. כעיקרון, עבירה על סעיף 7א זאת עבירה פלילית, וזאת על פי סעיף 23 לחוק הגנת הצרכן. סעיף 23א זה המדרג החמור ביותר מבחינת העבירות הפליליות. הוא קובע שעבירה על סעיף 7א, עבירה על הכללים שנקבעו בתקנות, זה מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61א(2), שזה בעצם אומר: הקנס הוא בערך 26,000 כפול 7 שווה 180,000 שקלים.
כשרצינו לתקן את סעיף 23 ולהוסיף את דרכי השיווק, קיבלנו ההערה מהמועצה לשלום הילד וממשרד המשפטים, שיש בעיה מול חוק העונשין. חוק העונשין קובע שכאשר מדובר בעבירה על תקנות, הענישה מוגבלת למאסר של חצי שנה ולקנס בגובה מסוים, נדמה לי 12,000 שקל. קיבלנו ההערה מהמחלקה הפלילית של משרד המשפטים, שחוק הגנת הצרכן בעצם עוקף את הסעיף הכללי, בחלק הכללי של חוק העונשין, מכיוון שהסעיף לא קובע נורמה כללית, אלא הוא קובע שהשר יקבע בתקנות כללים לעניין פרסומות והוא קובע בסעיף 23 שמדובר בעבירה פלילית.
על מנת שלא נימצא בטענות בבתי משפט, שבעצם הענישה שלנו מוגבלת רק למאסר של חצי שנה או קנס נמוך, החלטנו לנסח את הסעיף מחדש, באופן כזה שהאיסור ייקבע בחוק עצמו. זאת אומרת, לקבוע את הנורמה עצמה בחוק: "לא יפרסם אדם פירסומת..." ובנוסף, בסעיף קטן ב', אנחנו משאירים את הנוסח פחות או יותר כמו שהוא ואנחנו מסמיכים את השר לקבוע תקנות. כאשר נרצה להחיל את הסמכות מבחינה פלילית, בעצם העבירה תהיה על החוק עצמו ולא על הכללים שנקבעו בתקנות.
כעיקרון, המטרה היא להעלות את דרגת הענישה כדי שלא נימצא בבית משפט בטענות מול חוק העונשין והגבלת הענישה. בסך הכל המטרה היא להעצים את ההגנה על הצרכנים כשמדובר בפרסומות ודרכי שיווק.
גדעון ארנון:
יש לי הערה ניסוחית. אני לא מומחה בפלילים אבל האם לא צריך להיות כתוב: "יש בהם כד להטעות קטין". כל דבר עלול להטעות קטין, גם מודעה תמימה ביותר. המבחן הוא מבחן עובדתי. כמו שכתבת "לעודד" ולא "עלולים לעודד".
אתי בנדלר:
לא הבנתי.
גדעון ארנון:
בסעיף 3א כתוב: "ולא ינקוט דרך שיווק אחרת אם הפרסומת או דרך השיווק כאמור עלולות להטעות קטין". אני חושב שראוי יותר לכתוב "יש בהן כדי להטעות קטין". כמו שבהמשך כתוב "או לעודד פעילות" ולא כתוב "עלולות לעודד פעילות". אני חושב שצריך להיות מבחן אוביקטיבי, אבל זאת רק הערה ניסוחית.
חנה טירי:
צריך להיות "עלול להטעות". בכלל, עבירת ההטעיה בחוק הגנת הצרכן זה לא רק הטעיה בפועל, זה גם משהו שעלול להטעות. לכן המונח "עלול להטעות" הוא לא סתם.
גדעון ארנון:
"יש בהם להטעות" לא מחייב הטעיה. בעצם ההודעה יש בה כדי להטעות, לא חייב שתהיה הטעייה.
אתי בנדלר:
מאחר והסעיפים האלה עברו את הבדיקה של המחלקה הפלילית במשרד המשפטים, זה הנוהג שמדובר בהצעת חוק ממשלתית. אני מניחה שהמומחים לעניין בדקו את הנושא. על כל פנים, אני מבקשת שמשרד המשפטים יבדוק שוב.
יפעת בויאר:
אני מבקשת לחזור על ההערה שאמרתי בתחילת הדיון. אני מדברת על 3 תקנות ספציפיות שלא באות לידי ביטוי בנוסח הזה. אני חושבת שכדאי לתקן את זה באופן כזה שזה יהיה "לא יפרסם אדם פרסומת ולא ינקוט דרך שיווק אשר עלולות לפגוע בקטינים לרבות...", שזאת סיטואציה אחת שבעצם פה אני לא עושה רשימה סגורה. או שנזכיר את כל שאר התקנות. אני חוזרת: מדובר על פרסומת אסורה אחרת כמו השתתפות בהימורים, פרסומת אסורה במוסד חינוך ופרסומת אסורה שיש בה כדי לעודד קטינים לעשות מעשה האסור על פי דין". בנוסח הנוכחי, לא וודאי שהתקנות האלה נכנסות לסעיף. אז עלול להיווצר מצב שיגידו שהתקנות סותרות את החוק.
חנה טירי:
אנחנו נבדוק את זה. בכל מקרה, אנחנו לא חושבים שיש עם זה בעיה. את הנורמה ניסחנו בצורה חדה ונתנו לשר סמכות להתקין תקנות. כל תקנה שהיא תקנה בסמכות, שהוא מוסמך להתקין, ממילא עבירה על התקנה היא עבירה גם על הנורמה. אנחנו נבדוק את זה.
יפעת בויאר:
הנורמה הכללית אבל לא קובעת לאיסור פרסום במוסד חינוך.
חנה טירי:
בסדר, נבדוק את זה, אבל, עדיין היא קובעת שהוא לא יפרסם פרסומות שעלולות להטעות. כשמדובר בפרסומת במוסד חינוך, כמובן שהרציונאל העומד מאחורי זה, זה הנושא של עלול להטעות או עלול לנצל את גילו. למה אנחנו אוסרים פרסומת בתוך מוסד חינוך? כי אנחנו לא רוצים שיבואו עוסקים ומפרסמים וינצלו את התמימות של הקטינים ואת גילם הצעיר. זה קבוע היום בנורמה הכללית. לכן, כ שניסחנו את זה חשבנו שהנורמה מספיק רחבה כדי להכיל את כל מה שנכנס לתוך התקנות.
היו"ר חנא סוויד:
משרד התמ"ת יבדוק את ההערות שהועלו כאן. האם יש עוד הערות לגבי הסעיף הזה?
איל אורן:
מעבר לאוכלוסיית הקטינים, שזאת אוכלוסיה שניתן לנצלה בקלות יחסית, ישנן עוד 3 אוכלוסיות נוספות שקיבלנו לגביהן תלונות. אני מדבר על קשישים, חסרי ישע ועולים חדשים. אולי זה כבר מאוחר מידי להכניס את זה עכשיו, אבל כדאי לתת על כך את הדעת.
חנה טירי:
העבירות העיקריות בחוק הגנת הצרכן הן עבירת ההטעיה ועבירת ניצול מצוקה. אם יש מקרה של אי ידיעת השפה או חולשה שכלית או חולשה גופנית, זה נחשב ניצול מצוקה. הנושא של קשישים ידוע ומוכר לנו ועברה הצעת חוק פרטית בנושא.
לאה ורון:
היא כבר הגיעה לוועדת הכלכלה.
חנה טירי:
הממשלה תומכת בהצעה. הנושא מוכר וידוע ונשמח לכל הערה של ארגוני הצרכנים ושל כל מי שרוצה לקדם את הנושא הזה.
היו"ר חנא סוויד:
אנחנו לא מאשרים כרגע את סעיף 2 ונמתין לבדיקה של תמ"ת.
אני מודה לכולם ונועל את הישיבה.
הישיבה הסתיימה בשעה 11:05