פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 287
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, י"א בחשוון התשס"ח (23.10.2007), בשעה 09:30
סדר היום: הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – הודעה מוקדמת על רישום למוסדות חינוך), התשס"ז-2007, של חה"כ רוברט אילטוב, חה"כ סופה לנדבר, חה"כ אלכס מילר, חה"כ ליה שמטוב, חה"כ סטס מיסז'ניקוב (פ/2236).
נכחו:
חברי הוועדה:
משה שרוני – היו"ר
אריה אלדד
רן כהן
סופה לנדבר
ליה שמטוב
מוזמנים:
חה"כ סטס מיסז'ניקוב
חה"כ אברהם רביץ
עו"ד יבינה זכאי-בראונר – לשכה משפטית, משרד החינוך
אודי כרתיאל – מנהל אגף בינוי, משרד החינוך
יוני רגב – משרד האוצר
עו"ד דן אורן – לשכה משפטית, משרד המשפטים
אהוד ענבר – איגוד מהנדסים, המרכז לשלטון מקומי
יעל יקואל – רכזת פורום הארגונים לתקנות הנגישות
רוני שכטר – יו"ר מטה מאבק הנכים
יואב קריים – דובר מטה מאבק הנכים
ייעוץ משפטי: נעה בן שבת, גיל שבתאי
מנהלת הוועדה: וילמה מאור
רשמת פרלמנטרית: מיטל בר שלום
הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – הודעה מוקדמת על רישום למוסדות חינוך), התשס"ז-2007, של חה"כ רוברט אילטוב, חה"כ סופה לנדבר, חה"כ אלכס מילר, חה"כ ליה שמטוב, חה"כ סטס מיסז'ניקוב (פ/2236).
היו"ר משה שרוני:
שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה.
סטס מיסז'ניקוב:
אדוני היושב ראש, בזמן האחרון אנו קוראים בעיתון על ילדים מוגבלים שלומדים בבתי ספר, שאין בו מעלית שילד נעה יוכל להיכנס אליה ולטפס לקומות עליונות. זה דבר מינימאלי על מנת לספק צרכים לאותם ילדים עם מגבלות פיזיות. זו אופציה לקבל אותם תנאים כפי שמקבלים הילדים הרגילים. אני לא הייתי זקוק לאותן כתבות כדי לדעת שיש בעיה אמיתית במוסדות ציבור במדינת ישראל.
רן כהן:
בתי ספר במיוחד.
סטס מיסז'ניקוב:
כיוון שמדובר בילדים, זו הבעיה האמיתית. הצעת החוק הזו היא דוגמא לשיתוף פעולה פורה בין הרשות המחוקקת לבין הרשות המוניציפאלית.
היו"ר משה שרוני:
מי שבונה את בתי הספר, אלה הן העיריות ולא משרד החינוך. העירייה היא קבלן משנה של משרד החינוך.
סטס מיסז'ניקוב:
מי שהצביע על הבעיה הזו, היה סגן ראש העיר של ראשון לציון, שאמון על כל הנושא של הנגשת נכים בראשון לציון ומחזיק תיק רווחה. אני הייתי חבר מועצה בראשון, ולכן אנו ביחסי חברות. אני חושב, ששיתוף הפעולה הזה הוא נכון מאוד. רק מהשטח עולות בעיות כאלה, רק מהשטח ניתן להבין את הצורך האמיתי.
אמנם יש חוק במדינת ישראל כי תוך 12 שנים כל בתי הספר בארץ יהיו מונגשים לצרכי נכים, אבל זה יותר מדי זמן. הילדים שמתחילים היום ללמוד בכיתה א', בעוד 12 שנים יסיימו את הלמודים. אני לא יודע, איך ילד נכה יוכל ללמוד מכיתה א' ועד כיתה י"ב בתנאים כאלה.
לכן, אני מציע שלא לחכות 12 שנים. ברגע שהמערכת יודעת שהילד הנכה צריך להיכנס לבית הספר, כל המערכות צריכות להכין את בית הספר הזה מבעוד מועד ללמידה של ילד נכה. אני התפשרתי על הנוסח, אבל הנוסח המונח בפניכם הוא על דעתי. אני מבקש מהוועדה, לאשר את הצעת החוק החשובה הזו לקריאה ראשונה, ולדון ולוודא סיום הנגשה מלא בטרם כניסתו של הילד לבית הספר. כלומר, אנו רוצים לדעת מה הזמן המינימאלי בו יהיה מוכן בית הספר מרגע הגשת הבקשה.
אברהם רביץ:
אני אומר משהו בנימה אישית ומבודחת. אני הייתי סגן שרת החינוך לימור לבנת. הלשכה שלנו לא נמצאת בבניין המרכזי, אלא בבניין עתיק יומין בקומה שלישית עם מדרגות גבוהות. דיברנו הרבה על ההנגשה של הילדים בבתי הספר. אז אני העליתי דרישה מאוד מוזרה ואמרתי, שאם מישהו נכה רוצה לבוא ולפגוש את השרה, הוא לא יכול כי אין מעלית. לא ציינתי את זה שגם אני מתקשה. אז החליטו לבנות מעלית בלשכת השרה. התחלנו לחפש מקום למעלית, ולא היה חלל בחדר המדרגות. לכן, היה צריך לעשות מעלית חיצונית. כיוון שהבניין עתיק ומשומר, אז היה קושי להשיג רישיון מהעירייה. הצעתי לשרה, לרדת לקומת הקרקע. לה היתה גם בעיה אישית, כי אחיה הוא נכה והוא היה בא לבקר אותה והיא היתה יורדת אליו. לא כל מורה בית ספר היה יורד לתלמיד מקומה שלישית.
רן כהן:
השרה גם לא יורדת לפגוש כל אדם שרוצה.
אברהם רביץ:
אני רוצה להוסיף פן נוסף. יש בתי ספר שנבנו בתקופה, בה לא חשבו על מעליות. בבתי ספר כאלה זו תהיה מעלית חיצונית. זה יותר יקר, אבל לא בהרבה. צריך לדאוג, שברשויות מקומיות לא יטילו קשיים בירוקרטים, תכנוניים, אדריכליים, ויאפשרו באותה קלות להקים מעליות חיצוניות בבתי ספר. כעובד משרד החינוך אני יודע, כי יש בתי ספר לא מעטים במדינת ישראל שאין בהם אפשרות לבנות מעלית בתוך חלל חדר המדרגות. זה פן שרציתי להוסיף.
רן כהן:
מאחר ואני משמש כיו"ר ועדת המשנה לחוק השוויון, אני יכול למסור שהמאמצים הגדולים שלנו בשנה האחרונה לקדם את הנושא של התקנות, כדי ליישם את חוק השוויון, מתקדמים בקשיים מאוד גדולים. לכן, הצעת החוק הזו מאוד חיונית ונחוצה. אנחנו כוועדת משנה נשתדל לעשות את השליחות שלנו שהוטלה על ידי הוועדה, כדי לקדם את התקנות כמה שיותר מהר. אולי נתחיל בוועדת המשנה להיפגש עם צוותים מיוחדים של משרדי הממשלה, ונדון איתם על התחלת היישום מבלי לחכות לתקנות.
היו"ר משה שרוני:
אם תהיה להם אוזן קשבת.
רן כהן:
אני מקווה שכן. אני חייב לציין, שבסך הכל הם לוקחים את העניין ברצינות. זה לא מצב שבו הם מזלזלים בחוק, אבל ההתקדמות היא איטית. עברה כבר שנה והתקנות עדיין לא מוכנות. הצעת החוק הזו היא נכונה. לדעתי, היא טובה וצריך לתמוך בה.
אריה אלדד:
רציתי להצטרף להכרה בצורך בחוק, ולהביע את הסכמתי.
אודי כרתיאל:
כיום, קודם התקנת התקנות וקודם חקיקת החוק, יש נוהל במשרד החינוך, שבו באופן פרטני אנו מטפלים בכל ילד. ישנה מערכת מסודרת לה מגישים טפסים, ותוך 30 יום אנחנו מטפלים בבקשה. אנו מטפלים בסדר גודל של 300-400 בקשות שמגיעות אלינו מהרשויות המקומיות. זה נקרא פתרון עד הוק, שמעוגן היום בחוק.
רן כהן:
האם אתם מתקצבים כל צורך?
אודי כרתיאל:
כל בקשה המגיעה אלינו מטופלת. אם מישהו יודע על מקרה אחד שהגיע למשרד החינוך ולא טופל, שיאמר זאת.
היו"ר משה שרוני:
אף אחד לא מאשים את משרד החינוך. אנשים רוצים להוציא חוק צודק כזה, כדי להיות בטוחים שכל המקרים יטופלו.
סטס מיסז'ניקוב:
האם טיפלתם גם במקרים שהוצגו בעיתונות?
אודי כרתיאל:
אין מקרה אחד שלא טופל.
רן כהן:
שני בתי הספר שבהם הילדים שלי למדו לא היו נגישים.
אודי כרתיאל:
כי לא היה שם ילד נכה. איפה הבעיה? הבעיה היא באותם מקומות בהם הרשות המקומית מתקשה להעמיד מעלית, בגלל הבניין או בגלל שההליך הפנימי בתוך הרשות המקומית להוציא היתר הוא ארוך.
סטס מיסז'ניקוב:
אנחנו עדים לכך.
יבניה זכאי-בראונר:
יש לנו כמה הבהרות משפטיות טכניות. ההחלטה המקורית של ועדת שרים לחקיקה, שהיא עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק, היתה לתמוך בהצעה. בערר שהוגש מה-19 לספטמבר 2007 הוחלט שצוות בראשות מנכ"ל ראש הממשלה יבדוק את הצעת החוק וימליץ בפני הממשלה כיצד לנהוג בה. עד אז הממשלה מתנגדת להצעה. אני אסביר. אמנם הנוסח הנוכחי של הצעת החוק הוא נוסח של פשרה.
רן כהן:
לפני רגע אמר הממונה במשרד שאתם פותרים כל בעיה, ולכן אתם מתנגדים.
סטס מיסז'ניקוב:
פשוט אין בעיה.
אודי כרתיאל:
קיימת בעיה.
היו"ר משה שרוני:
למה משרד החינוך מפריע?
יבניה זכאי-בראונר:
עמדת הממשלה היא לא להתנגד ולא לתמוך, אלא להטיל על צוות בראשות מנכ"ל ראש הממשלה לדון ולהחליט. צוות בראשות מנכ"ל ראש הממשלה עוד לא הוקם.
סטס מיסז'ניקוב:
זה ייקח 12 שנים.
יבניה זכאי-בראונר:
אני מקווה שלא. היו התנגדויות שונות לנוסח המקורי. הנוסח הנוכחי הרבה יותר טוב מהנוסח המקורי, ולכן רוב ההתנגדויות שלנו לנוסח המקורי כבר לא רלוונטיות. עם זאת, בנוסח הנוכחי עדיין יש כמה בעיות, שחלקן הם עניינים משפטיים-טכניים, שאפשר יהיה לסכם עם היועצת. יש שלושה דברים שהם מהותיים: האחד הוא הנושא של הברור. נאמר: "הרשם בעת הרישום של התלמיד יברר את הצורך בביצוע התאמות נגישות. מבחינה משפטית יש הבדל בין הצורך בברור לבין הצורך ביידוע על זכות מסוימת לאזרח. הפסיקה מדברת על כך, שכאשר הרשות צריכה לברר משהו היא צריכה לזמן את האדם לפגישה, לשלוח לו מכתב, לברר שהמכתב הגיע, להתקשר ולברר למה הוא לא הגיב למכתב וכו'. כאשר כתוב פה רשם, הכוונה היא למנהל מחלקת החינוך בעירייה שצריך לרשות מאות אלפי תלמידים בעיר. אין לו יכולת אמיתית לברר, אלא לידע את הורי התלמיד אודות זכאות להתאמות נגישות. כל העניין קיים כבר היום בחוק. סעיפים ל"ג ו-ל"ד בחוק שוויון זכויות אומרים שהשר יתקין תקנות. לנו יש טיוטת תקנות מגובשת, שמדברת על כך שהשר יתקין תקנות לעניין הנגשה, לעניין החובה של הרשות, וגם לעניין מועדים לביצוע. לכן, כל העניין הזה הוא מיותר. התקנות שלנו הן הרבה יותר מרחיבות, והן גם אמורות להיות מתואמות עם השלטון המקומי, שהיועץ המשפטי שלו לא פה למרות שאני ביקשתי ממנו להגיע. הנטל בסופו של דבר יהיה על הרשויות המקומיות, ולכן לשחרר היום טיוטת תקנות בלי שהרשות המקומית תיתן דעתה, זה לא נכון.
היו"ר משה שרוני:
השלטון המקומי הוא קבלן משנה שלכם. אתם רק נותנים את הכסף.
יבניה זכאי-בראונר:
זה לא נכון. זה גוף שיש לו יועצים משפטיים ויש לו סמכות. כאשר מתדיינים בבתי המשפט הם מופיעים בעצמם ולא באמצעות המדינה או הפרקליטות.
רן כהן:
כאשר הממונה על הבינוי אומר, שברגע שמופיעה בעיה אתם ממנים אותה, מי זה אתם? אתם זה משרד החינוך. אתם מעבירים לרשות המקומית את סכום הכסף. אם כך, היו"ר צודק.
יבניה זכאי-בראונר:
אבל אנחנו עוסקים כרגע בחקיקה, ובחקיקה כמו בחקיקה יש עניינים משפטיים. אתה לא יכול לכתוב "המדינה" כאשר הגוף המחויב בפועל הוא הבעלים על מוסד החינוך, שבדרך כלל הוא הרשות המקומית. גם אין למדינה סמכות להיכנס לתוך מבנה שהיא לא בעליו. נניח שמדובר בעמותה פרטית, יש לה סמכות לפקח, לדבר, ליידע, לתקצב, אבל אין לה סמכות לבצע בפועל. נפלו כאן כמה אי דיוקים. הנושא האחד הוא הנושא של ברור במקום יידוע.
הנושא השני הוא: מועדים ליידוע מוסד החינוך או גן הילדים. זה לא נכון. מיידעים אם הבעלות על מוסד החינוך, את הרשות המקומית או את התאגיד בעל הרישיון. הדבר השלישי הוא, שהסיפה של הצעת החוק בנוסח הנוכחי שלה, שמדבר על הבטחה שביצוע ההתאמות יסתיים, הוא לא רלוונטי.
היו"ר משה שרוני:
אנחנו נתקן את הדברים האלה.
נעה בן שבת:
אפשר להגיד: ליידוע מוסד החינוך או גן הילדים באמצעות הבעלות שלהם.
יבניה זכאי-בראונר:
לא. המילה בעלות מופיעה בחוק שוויון.
נעה בן שבת:
בסעיף הזה כתוב: "מיום שנודע למוסד החינוך או לגן הילדים על רישומו של הילד".
יבניה זכאי-בראונר:
אבל זה לא נכון. זה יוצר בלבול. לפי תקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי, ההורה הוא הרושם.
רן כהן:
לדעתי, יש להשאיר את המילה "ברור", כי יש פה עניין של דיבור עם ההורים. אין פה עניין של יידוע בלבד במובן של שליחת מכתב או מסר. יש פה עניין של ברור העניין, כדי שהמקום יתאים לילד.
יבניה זכאי-בראונר:
זה נטל שאי אפשר יהיה לעמוד בו.
סטס מיסז'ניקוב:
מי לא יוכל לעמוד בו?
יבניה זכאי-בראונר:
הרשות. האם מנהל מחלקת החינוך ברשות יכול לברר עם 600,000 ילדים שנמצאים ברשות שלו?
סטס מיסז'ניקוב:
האם יש לו 600,000 תלמידים מוגבלים ברשות?
יבניה זכאי-בראונר:
לא, אבל הוא לא יודע מי הילדים האלה. אנחנו לא מדברים על החינוך המיוחד אלא על החינוך הרגיל. מדובר על ילדים שחלקם אפילו לא יוצאי ועדות השמה. אלה ילדים אינטליגנטים ורגילים, שצריכים רמפה בכניסה לבית הספר.
נעה בן שבת:
לפעמים אפילו מדובר בהורה שלו.
יבניה זכאי-בראונר:
הרשם לא יודע את זה.
סטס מיסז'ניקוב:
בוא נעשה סימולציה. נניח שבעת הרישום הרשות המקומית יודעת כמה ילדים צריכים להיכנס לכיתה א'. נניח שאני נציג הרשות ואני שולח מכתב, שמיידע את ההורים לילדים מוגבלים שאם יש צורך מיוחד של אותו תלמיד, הוא צריך לפנות.
יבניה זכאי-בראונר:
מה זה אומר ליידע הורים לילדים מוגבלים? אני מיידעת את כל ההורים.
סטס מיסז'ניקוב:
את שולחת מכתב סטנדרטי לכל התלמידים שעולים לכיתה א'. בפסקה מסוימת תוסיפי, כי במידה והילד מוגבל ויש צורך בהתאמות יש להגיע לברור צורך מיוחד של אותו ילד. מה הבעיה?
יבניה זכאי-בראונר:
אין בעיה, ולכן אנו מבקשים לשנות את המילה "לברר" במילה "לידע".
סטס מיסז'ניקוב:
כאשר ההורה מגיע לאותו מקום מדובר בברור ולא בידוע.
יבניה זכאי-בראונר:
הוא לא תמיד מגיע. היום חלק מהרישום מתבצע באינטרנט.
סטס מיסז'ניקוב:
אחרי שהוא יקבל את המכתב הזה וירצה שילדו ילמד במוסד עם הנגשה, הוא יגיע.
סופה לנדבר:
קשה להאמין שהורה שהילד שלו נכה לא יגיע לרישום.
היו"ר משה שרוני:
זה הויכוח.
יבניה זכאי-בראונר:
זה ויכוח סרק, מפני שאדוני אומר את מה שאנו אומרים ואת מה שקיים בטיוטת התקנות שלנו. היום אפשר גם להירשם באינטרנט. היום הרשם שולח מכתב להורה שבנו הגיע לגיל לימוד חובה, ושעליו להגיע למקום מסוים כדי להירשם.
סטס מיסז'ניקוב:
האם את רוצה להגיד לי שהחוק מיותר? את אומרת, שיש תקנות והחוק מיותר.
וילמה מאור:
אין עוד תקנות.
יבניה זכאי-בראונר:
הוא לא מיותר, אבל הבעיה לברר היא בעייתית.
רן כהן:
היא בעייתית לכם ולא לנו. אנחנו המחוקקים ולא את.
אהוד ענבר:
מבחינת הרישוי אין בעיה. הנושא של הרישוי מעוגן בחוק שוויון זכויות. הנושא של תוספת מעלית חיצונית לבניין, יוסדר כאשר יותקנו התקנות. לגבי ילד או הורה עם מוגבלות, במשרד החינוך יש מספיק כסף לנושא הזה. רשות שפועלת ומבקשת את הכסף הזה, היא מקבלת לאלתר את הכסף ופותרת את הבעיה.
דן אורן:
צריך להכיר יותר טוב את החוק הנוכחי. בחוק הנוכחי, חוק שנחקק בוועדה הזו לפני יותר משנתיים, יש שני הסדרים. חבר כנסת המציע דיבר על 12 שנה, וזה לא מתייחס לסעיפים שאנו מתקנים עכשיו. לפי התיקון הגדול שעבר במרץ 2005, יש שני הסדרים. הסדר שמדבר על עד 12 שנה מתייחס להנגשה של כל בתי הספר, כאשר מדובר על דברים בסיסיים של קיר למעלית ותאי שירותים.
אהוד ענבר:
מבני ציבור ולא רק בתי ספר.
דן אורן:
עכשיו אנו מדברים על מוסדות חינוך. הסעיפים שאנו מתקנים הם סעיפים של הנגשה פרטנית. כלומר, רק כאשר יש תלמידי עם מוגבלות או הורה עם מוגבלות, מנגשים את אותו בית ספר. אלה סעיפים שמיד עם התקנת התקנות ייכנסו לתוקף ולא בעוד 12 שנה.
רן כהן:
לכן צריך לקבל את התיקון הזה.
דן אורן:
הבעיות שדיברו עליהן בקשר להיתר ובעיות אחרות של בירוקרטיה, גם הן ייכנסו לפעולה ברגע שיותקנו התקנות. יש סעיף נוסף שנכנס בכוונת מתכון, סעיף 19לד2, שאומר שבעלים של מוסדות חינוך יגיש בקשה להיתר בנייה עם התקנת התקנות האלה לגבי הנגשה פרטנית, וההיתר לפי תיקון אחר שהוועדה הזו הכניסה יהיה תקף 10 שנים.
סטס מיסז'ניקוב:
תיאורטית אפשר להתחיל את העבודה בעוד 10 שנים.
דן אורן:
לא.
היו"ר משה שרוני:
מהן ההמלצה של משרד המשפטים?
דן אורן:
החוק הקיים היום אומר, שמוסד החינוך חייב להנגיש מיד לאחר המועד בו נודע לראשונה למוסד החינוך על רישומו של תלמיד עם מוגבלות. הוצע, כי זה יהיה מהיום של מסירת ההודעה על כוונה לרשום את התלמיד, וכעת יש נוסח שמשרדי הממשלה יכולים לחיות איתו.
סופה לנדבר:
אנחנו לא עושים את החקיקה בשביל משרדי ממשלה, אלא בשביל בני אדם.
דן אורן:
אני מציג את עמדת הממשלה עכשיו.
סטס מיסז'ניקוב:
אנו מודים לכם, שמשרדי ממשלה יכולים לחיות עם החוק.
דן אורן:
אני אישית עמלתי שנים רבות כדי שהחוק הזה יהיה. הביקורת הזו לא מוצדקת. אני מניח, שאנחנו נוכל להגיע לנוסח מוסכם עם חברי הכנסת כדי שהממשלה תוכל לתמוך בהצעת החוק. אני מציע, שאת הנוסח הזה נעביר לאותו צוות ונזרז את עבודתו.
רן כהן:
כמה זמן הכנסת תחכה לכם?
דן אורן:
אני ממליץ על דרך, כדי שהממשלה תתמוך בזה. אם חברי הכנסת חושבים שאפשר להעביר את התיקון הזה ללא תמיכת הממשלה, בבקשה.
היו"ר משה שרוני:
אם לא, יש את כנסת ישראל.
יואב קריים:
אני שלא כהרגלי רוצה להתחיל עם תשבוחות. אודי הוא אחד האנשים שנושא הנגישות נוגע ללבו בצורה יוצאת דופן במשרדי ממשלה, והוא עושה הרבה. אודי הוא אדם שאנו יכולים לדבר איתו, ומקבלים ממנו הרבה מאוד עזרה.
התפיסה של נגישות על פי החקיקה שמופעלת היום, היא נגישות הכניסה לבית הספר. זה אולי היה מתאים לשנים שבהן בנו את בתי הספר האלה, כאשר לא היו חדרי מעבדות וחדרים נוספים הפזורים בבתי הספר. לכן, החקיקה שעל פיה פועלים היום, שאם אפשר להוריד כיתה למטה והילד יכול להיכנס לכיתת האם ואז לא מנגישים, זו בעיה חמורה מאוד. לכן, חשוב לעשות את התיקון הזה, וחשוב לעשות את הברור המדויק של צרכי הילד, כדי שהוא יוכל להסתדר בכל סביבת בית הספר. זה כתוצאה משינוי שעברה מערכת החינוך. צריך להתאים היום את הסביבה באופן מוחלט ליכולת של ילד עם מוגבלות לחיות עם האטמוספרה חדשה של בית הספר.
אני חושב, שהגיע הזמן שהתקנות של משרד החינוך יעברו מהר. לעניין של הברור יש את המשמעות שציינתי קודם ומשמעות נוספת. לצערי, הורים וילדים רגילים לזה שהמערכת לא מחפשת אותם. הם רגילים לזה, שאם הם אומרים משהו לא ממש מתייחסים אליהם. הגיע הזמן, שהמערכת תגיע לילדים האלה בעצמה.
היו"ר משה שרוני:
נציג האוצר, מהי העלות של החוק?
יוני רגב:
להצעת החוק כפי שהיא מנוסחת כרגע, אין עלות.
יעל יקואל:
רציתי להעיר כמה הערות לנוסח. היום כתוב: השר יקבע באישור הוועדה. כמו בכל חוק צריך לכתוב: "בהתייעצות עם ארגונים של אנשים עם מוגבלות". הערה נוספת, היא שלא מדובר רק במוגבלות פיזית אלא בכל סוגי המוגבלויות.
רן כהן:
זה עולה מהנוסח הזה.
סטס מיסז'ניקוב:
אני רציתי לומר, שעצם זה ששרת החינוך הגישה ערעור על הצעת החוק הזו, זה עוד מינוס אחד לשרת החינוך. להטיל דופי בהצעת חוק כזו, מסיבה כלשהי, זה עיוורון מוחלט לצרכים של תלמידים שהיא אמונה עליהם. אני באמת מתפלא על שרת החינוך. תרשה לי להגיד, שאני בעצם לא מתפלא על שרת החינוך שהגישה ערער גם בנושא הזה.
סופה לנדבר:
אין מקום למינוסים.
רן כהן:
אני מתפלא שאתה מתפלא.
היו"ר משה שרוני:
אני מציע להצביע על הנוסח לקראת הקריאה הראשונה.
נעה בן שבת:
יהיה תיקון בשם החוק, כי אנו לא מדברים על הודעה מוקדמת אלא על הודעה בעת הרישום. אני קוראת את הנוסח המוצע: "בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, בסעיף 19לד, בסעיף קטן (ד), בסופו יבוא "שר החינוך יקבע באישור הוועדה הוראות לעניין חובת הרשם בעת הרישום של התלמיד לברר את הצורך בביצוע התאמות נגישות, וכן יקבע כאמור מועדים ליידוע הבעלים של מוסד החינוך או גן הילדים אודות רישומו של התלמיד והצורך בביצוע התאמות הנגישות, ומועדים לביצוע התאמות הנגישות, והכל כדי להבטיח שביצוע ההתאמות יסתיים לפני כניסתו של התלמיד ללימודים".
יעל יקואל:
נוסיף: בהתייעצות עם הארגונים.
היו"ר משה שרוני:
הוועדה מזמינה את כל הארגונים.
יואב קריים:
זה נוסח שמופיע לאורך כל החוק.
יבניה זכאי-בראונר:
אנו מציעים למחוק את הסיפא.
רן כהן:
תגישו הסתייגות.
היו"ר משה שרוני:
בדיוק. מי בעד ההצעה?
ה צ ב ע ה
בעד – 6
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת החוק התקבלה.
היו"ר משה שרוני:
תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 10:30