פרוטוקול ועדה

הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן מושב שלישי פרוטוקול מס' 156 מישיבת ועדת הכנסת יום שלישי, י"ח בחשוון התשס"ח (30 באוקטובר 2007), 09:30 סדר היום: א. קביעת ועדה לדיון בהצעת חוק הפיקוח על הכשרות, התשס"ז-2007, של חה"כ אמסלם וקבוצת חה"כ (פ/17/1900) ב. פניית חה"כ מוחמד ברכה בדבר זכויות חברי הכנסת לשעבר שכיהנו בכנסת הארבע-עשרה נכחו: חברי הוועדה: דוד טל - היו"ר יולי אדלשטיין מוחמד ברכה יצחק זיו יואל חסון אסתרינה טרטמן גדעון סער מוזמנים: איל ינון, מזכיר הכנסת ירדנה מלר, סגנית מזכיר הכנסת אבי לוי, חשב הכנסת טובי חכימיאן, חשבות הכנסת עו"ד איתמר הר-אבן, משרד הדתות, הרשות הארצית לשירותי דת, עוזר ליועמ"ש יועצת משפטית: עו"ד ארבל אסטרחן מתמחה דין ליבנה מנהלת הוועדה: אתי בן-יוסף קצרנית פרלמנטרית: אסתר מימון א. קביעת ועדה לדיון בהצעת חוק הפיקוח על הכשרות, התשס"ז-2007, של חה"כ אמסלם וקבוצת חה"כ (פ/17/1900) היו"ר דוד טל: בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכנסת. אדוני המזכיר, הכנסת החליטה בישיבתה ביום רביעי, ה' בחשוון התשס"ח, להטיל על ועדת הכנסת לקבוע את הוועדה שתדון בהצעת חוק הפיקוח על הכשרות, התשס"ז-2007, של חבר הכנסת חיים אמסלם וקבוצת חברי הכנסת. נשמעו הצעות להעביר את הצעת החוק לוועדות שונות, ביניהן ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת החוקה, חוק ומשפט. כאן נרשם לי שהשר יצחק כהן מציע להעביר את הצעת החוק לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. חבר הכנסת אמסלם, האם אתה מסכים להעביר את הצעת החוק לוועדת החוקה, חוק ומשפט? חיים אמסלם: מסכים, בהחלט. היו"ר דוד טל: האם יש התנגדות, רבותי? האכסניה הרגילה היא ועדת הפנים. ארבל אסטרחן: ודאי, שעוסקת בכל הנושאים האלה של שירותי דת. מוחמד ברכה: האם יש לחבר הכנסת אמסלם בעיה עם ועדת הפנים? חיים אמסלם: אין לי שום בעיה, מאחר שהחוק הזה הוא בקונטקסט כללי של הסדרת ענייני כשרות והכשרים למיניהם, שזה יוזמה שחבר הכנסת בן-ששון גם כן- - - היו"ר דוד טל: שר הדתות דיבר איתי אתמול בלילה ואמר לי שהצעת החוק הזאת נומקה מהמקום בתנאי שחבר הכנסת אמסלם יקדם את הצעת החוק בתיאום עם הממשלה. חבר הכנסת השר יצחק כהן מציע להעביר לוועדת החוקה, חוק ומשפט, הגם שאני מאוד עקבי בדעות שלי שלכל חוק יש האכסניה שלו. אם אין התנגדות, נעביר לוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה רבה. האם יש מתנגדים? אין. תודה. הצבעה בעד – פה אחד הוחלט להעביר את הצעת חוק הפיקוח על הכשרות, התשס"ז-2007 לוועדת החוקה, חוק ומשפט. היו"ר דוד טל: אני קובע שהצעת החוק הזאת תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט. ב. פניית חה"כ מוחמד ברכה בדבר זכויות חברי הכנסת לשעבר שכיהנו בכנסת הארבע-עשרה היו"ר דוד טל: הנושא הבא שעל סדר יומנו, פנייתו של חבר הכנסת מוחמד ברכה לגבי זכויות מי שכיהן תקופת כהונתה של כנסת מלאה בכנסת הארבע-עשרה. בבקשה, חבר הכנסת ברכה. מוחמד ברכה: אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, יש שמונה חברי כנסת שכיהנו בכנסת הארבע-עשרה. היו"ר דוד טל: זה צומצם לשישה. אחד נפטר, ואחד עבר למסלול אחר. דוד ראם היה ראש העיר והוא עבר מסלול. היו"ר דוד טל: מדובר על שישה חברי כנסת, שכיהנו בכנסת הארבע-עשרה. לצורך פנסיה וזכויות נלוות היה זכאי מי שכיהן תקופה של ארבע שנים, ואחר כך היתה תקנה שתיחשב ככנסת שלמה גם כנסת שהתפזרה לפני תום ארבע שנים. ועדת הכנסת בכנסת החמש-עשרה אישרה לאותם חברי כנסת זכויות, שחלו גם על אחרים. אחר כך בג"ץ ביטל את הזכויות האלה. ב-2002 שבה ועדת הכנסת וחזרה על העניין, שזכאים לזכויות של חברי כנסת שכיהנו קדנציה מלאה של ארבע שנים, גם אם הכנסת התפזרה לפני כן. מה שיצא, שחברי הכנסת הארבע-עשרה האלה יצאו ככבשה שחורה של הכנסת לדורותיה. לא חל עליהם מה שהיה קיים לפני ולא חל עליהם מה שהיה קיים אחרי. זה עיוות שיש לתקנו ולהחזיר להם את הזכויות שהם זכאים להן. יש לציין שהנושא הזה לא פוליטי, לא מפלגתי, ששת חברי הכנסת נמנים על סיעות שונות, ואת העוול הזה אנחנו יכולים לתקן בהחלת החלטת ועדת הכנסת משנת 2001 על אותם חברי הכנסת שכיהנו בכנסת הארבע-עשרה. היו"ר דוד טל: תודה. לפני שאני אתן ליועצת המשפטית שלנו להעמיד דברים על דיוקם, חבר הכנסת ברכה. אותם אנשים שפרשו אז קיבלו פיצויי פרישה שאחרים לא קיבלו. הם קיבלו מענקים בסדר גודל של כ-70,000 שקלים. מוחמד ברכה: גם היום מקבלים את זה, אבל אחרת. חברי הכנסת הקודמת היו מקבלים עשרה חודשים הסתגלות, עכשיו מקבלים חודש על כל שנת כהונה. היו"ר דוד טל: אני לא בקיא בזה, חשב הכנסת נמצא פה. אם אנחנו רוצים להחיל עליהם מה שאדוני מבקש, אני צריך לבקש מהם את מה שהם קיבלו. זה יהיה לא סביר, ואני לא רוצה שהנושא הזה יעמוד שוב בבג"ץ. מוחמד ברכה: עם כל הכבוד, אדוני טועה מבחינה עובדתית. דוד טל: תרשה לי, אפשרתי לך לדבר. אחר כך תאמר לי שאני טועה, תצביע נגדי, זה גם יהיה בסדר. אני לא רוצה שהנושא הזה יעמוד בפני בג"ץ, אני סבור שצריך להיות מידתי, ואי אפשר שאנחנו נקצה בחשבון אקטוארי משהו כמו 6-7 מיליוני שקלים לאורך הזמן הזה. זה לא מידתי, אבל אני מבקש מהיועצת המשפטית שתאמר את דברה ותעמיד את הדברים על דיוקם, ולאחר מכן נשמע חברי כנסת ונעבור להצבעה. ארבל אסטרחן: אני אבהיר קצת את העובדות. חברי הכנסת היו זכאים לפנסיה לפי סעיפים ששונו במשך השנים. בגדול, ניתן לומר שהיו תנאי מינימום של יציאה מהכנסת לאחר תקופה מינימלית של כהונה. בשנת 1976 התקבלה החלטה שתקופת הכהונה המינימלית לפנסיה היא ארבע שנים, ובאותה שנה הוסיפו להחלטת הגמלאות סעיף שאומר: חבר כנסת שכיהן מלוא תקופת כהונתה של הכנסת, יראו אותו כאילו הוא כיהן ארבע שנים. המשמעות של סעיף כזה היתה שמי שכיהן פחות מתקופת המינימום המזכה בפנסיה קיבל מענק פרישה והסתיים הקשר שלו עם הכנסת. לעומת זאת מי שכיהן את מלוא התקופה של זכאות לפנסיה קיבל לכל חייו, הוא ושאריו, פנסיה, ובנוסף, חבר הכנסת לשעבר קיבל תנאים נלווים שעיקרם טלפון, עיתון ופרסומי הממשלה. טלפון ועיתון אלה התנאים המשמעותיים יותר. אותו סעיף משנת 1976, שקבע שיראו כנסת שכיהנה תקופה קצרה יותר כאילו כיהנה ארבע שנים לעניין מי שכיהן את מלוא תקופת הכהונה, בעצם בא להעניק לאותם אנשים זכות לפנסיה, ובלבד שכיהנו תקופת כהונה מלאה. אותו סעיף בזמנו גם הוחל אחורנית, ולכן יש בעצם חמש כנסות שכיהנו תקופות קצרות. יש כנסות נוספות שכיהנו פחות מארבע שנים, אבל מספיק שכנסת כיהנה שלוש שנים ו-181 ימים בשביל שהיא תיחשב כארבע שנים, ומי שכיהן בה זכאי לפנסיה. היו"ר דוד טל: על פי מספר השנים. ארבל אסטרחן: הקדנציה היא לפי תקופת הכהונה. היו"ר דוד טל: זה לא ארבע שנים כפול שניים. ארבל אסטרחן: זה כן. אותו סעיף שאמר בזמנו: יראו כאילו הכנסת היתה ארבע שנים, אמר שיקנו לחבר הכנסת לשעבר פנסיה אם הוא כיהן ארבע שנים. הכנסת הראשונה כיהנה שנתיים ושישה חודשים, הכנסת הרביעית – שנה ותשעה חודשים, השמינית היתה שלוש שנים וחמישה חודשים, העשירית היתה שלוש שנים וחודש. לגבי כל אותן כנסות היתה הוראה שמי שכיהן מלוא תקופת כהונתה של הכנסת, יראו כאילו כיהן ארבע שנים. בשנת 1986 בוטל אותו סעיף בעקבות המלצה של ועדה ציבורית, ועדת נבנצל. נותרה הדרישה של כהונה של ארבע שנים, ואז נקבעה גם פרישה של לפחות בגיל 40, דרישה שבוטלה בשנת 1996. אחרי שבוטלה אותה החלטה בשנת 1986, בכנסת השתים-עשרה לא היתה בעיה כי היא כיהנה שלוש שנים ושמונה חודשים, שזה לא ארבע שנים, וגם בכנסת השלוש-עשרה לא היתה בעיה, היא כיהנה שלוש שנים ו-11 חודשים. הגיעה הכנסת ה-ארבע-עשרה, אחרי שלוש שנים של כהונה, עבר חוק התפזרות הכנסת, והיא התפזרה אחרי שלוש שנים. לפי המצב המשפטי שהיה קיים אז אנשים שכיהנו מלוא תקופת כהונתה של הכנסת הארבע-עשרה מיומה הראשון ועד יומה האחרון היו אמורים לקבל מענק פרישה חד פעמי ולא להיות זכאים לפנסיה. אסתרינה טרטמן: פלוס מענק הסתגלות. ארבל אסטרחן: מענק הסתגלות קיבלו כולם. חוק התפזרות הכנסת התקבל ב-4 בינואר 1999. יומיים אחרי זה התכנסה ועדת הכנסת בעקבות פנייה של כמה חברים וקיבלה החלטה כהוראת שעה, שלעניין מי שכיהן באותה כנסת ולא ייבחר לכנסת החמש-עשרה, יראו כאילו הכנסת כיהנה ארבע שנים. זה התקבל עדיין בתקופת כהונתה של הכנסת הארבע-עשרה. להחלטה הזאת היתה השלכה על שתי קבוצות: קבוצה אחת היתה הקבוצה של אלה שכיהנו רק בכנסת הארבע-עשרה. כל מי שכיהן פחות, ברור שלא היה זכאי. אנחנו מדברים עכשיו רק על אנשים שכיהנו כנסת מלאה. אסתרינה טרטמן: כנסת מלאה קצרה. היו"ר דוד טל: כן, היא יכולה להיות שנתיים-שלוש שנים, אבל היא מלאה לצורך העניין. ארבל אסטרחן: בכל הכנסות יש אנשים שכיהנו תקופות קצרות מכהונה אחת והם אינן זכאים לפנסיה. החלטת ועדת הכנסת מינואר 1999, כמו שאמרתי, היו לה השלכות לגבי שתי קבוצות: קבוצה אחת היא קבוצת האנשים שלגביה מדבר עכשיו חבר הכנסת ברכה, אנשים שכיהנו מלוא תקופת כהותה של הכנסת הארבע-עשרה בלבד, הם לא היו בכנסות קודמות, לאותם אנשים יצרה ההחלטה זכאות לפנסיה, כי ראו כאילו הם כיהנו ארבע שנים. קודם הם לא היו זכאים לפנסיה, ואמרו שהם יהיו זכאים לפנסיה ולתנאים נלווים לכל החיים; הקבוצה השנייה היא קבוצת האנשים שכבר כיהנו בכנסות קודמות, כלומר, היתה להם כבר זכאות לפנסיה, אבל זה הגדיל להם את הפנסיה, כאילו הם כיהנו ארבע שנים, ולכן הפנסיה שלהם תהיה 8% ולא 6% מהכנסת הארבע-עשרה. אחרי שהתקבלה ההחלטה הוגשה עתירה לבית המשפט העליון, ואז התחילו כל מיני מהלכים של ניסיונות לדון מחדש בהחלטה. היו דיונים בוועדת הכנסת, היתה פנייה לוועדה ציבורית שהיתה קיימת אז בראשות השופט אלוני. ועדת אלוני המליצה אז לבטל את החלטת ועדת הכנסת, אבל לגבי העתיד, להחזיר סעיף כזה שיגיד שתהיה פנסיה למי שכיהן ארבע שנים או מלוא תקופת כהונתה של הכנסת. מוחמד ברכה: זו הנקודה. ביטלו לכנסת הארבע-עשרה, אבל המליצו שלכנסות הבאות זה כן יהיה. אסתרינה טרטמן: מה ההיגיון? אם זה טוב לעתיד למה לא טוב להווה? היו"ר דוד טל: אנשים שדנו בזה והעבירו את ההחלטה, היה להם כאילו עניין בנושא. ארבל אסטרחן: ישבו אנשים בכנסת הארבע-עשרה, חלקם כבר ידעו שהם לא הולכים להיבחר לכנסת החמש-עשרה. ב-2001, עוד לפני שניתן פסק הדין, ועדת הכנסת אכן הוסיפה סעיף להחלטה ואמרה: ארבע שנים או מי שכיהן מלוא תקופת כהונתה של אותה כנסת, וזה יחול מכאן ולהבא, כי אחורנית עוד היתה קיימת הוראת השעה, והחליטו לא לבטל אותה. בית המשפט, בפסק דין ארוך, קבע שהוראת השעה בטלה, בשל היותה בלתי סבירה וסוטה מעקרונות מקובלים. היו"ר דוד טל: האם זה פסק דין של חשין? ארבל אסטרחן: חשין וריבלין. חשין כתב את פסק הדין המרכזי. בית המשפט דיבר על כך שחברי כנסת תמיד נגועים בניגוד עניינים, זה חלק מובנה מהתפקיד שלהם, ושאסור להם שהתפקיד ישמש מקור להפקת טובות הנאה אישיות. הפריע העניין שהאנשים שההחלטה השפיעה עליהם היו במרכז, יכלו להשפיע על ההחלטה באופן אינדיבידואלי. בית המשפט קבע שזה לא סביר, לא ראוי ולא מקובל במקומות אחרים שעושים מין פיקציה, שרואים אדם שכיהן תקופה מסוימת כאילו כיהן תקופה ארוכה יותר. כזכור בבית המשפט אז היו שתי הקבוצות, לא רק הקבוצה שמדובר בה עכשיו, הם אמרו שלא היתה הצדקה לסטייה הזאת מהמקובל. חלק מהטיעונים היו שאנשים שנבחרו לכנסת, אם הם יכהנו מיומה הראשון, תהיה להם פנסיה והם יכהנו ארבע שנים. אלה היו עיקר הטענות. בית המשפט לא מצא לנכון שהטענות האלה יכולות להחזיק את ההחלטה, הוא אמר שמדובר בהחלטה ספציפית. גם השופט ריבלין דיבר על החלטה אינדיבידואלית, ניגוד עניינים, תקופת כהונה מדומה שעליה החליטה ועדת הכנסת. ביטלו את ההחלטה, אמרו שהאנשים שכבר קיבלו פנסיה לא יצטרכו להחזיר, אבל אלה שההחלטה יצרה להם זכאות לפנסיה, וכעת בוטלה הזכאות שלהם, מה שהם החלו לקבל שקשור לפנסיה, ינוכה מהמענק שעכשיו ישולם להם. אנחנו נמצאים היום במצב שבית המשפט לא כל כך התייחס אליו. זה נכון, כפי שאמר חבר הכנסת ברכה, שהכנסת הארבע-עשרה היא הכנסת היחידה שאנשים כיהנו בה תקופה מלאה ולא זכאים לזכויות מהכנסת. כמו שאמרתי, לגבי הכנסות שלפניה וגם לאחריה התקבלו החלטות שהעניקו זכויות למי שכיהן מלוא תקופת כהונתה של הכנסת. יולי-יואל אדלשטיין: אדוני היושב-ראש, קודם כול אמרה היועצת המשפטית שחברי הכנסת נגועים ושיש להם עניין. החבר הכנסת היחיד מסיעתי שהיה יכול "ליהנות" מההחלטה הזאת הוא פרופסור צבי ויינברג המנוח, אז זה כבר לא יחול עליו. באופן ענייני מה שאני שומע בדיון הזה- - - היו"ר דוד טל: אלה לא דבריה של היועצת המשפטית, היא ציטטה את בית המשפט שדיבר על כך שיש ניגוד עניינים. יולי-יואל אדלשטיין: לא אמרתי את זה חס ושלום כהתרסה. מה שאני שומע מן הדיון הזה, יש כאן אפילו סתירה מסוימת בין שני דברים חשובים. מצד אחד אנחנו, כחברי כנסת, ודאי אמונים על הקופה הציבורית, ודבר אחרון שהיינו רוצים שישתמע מהחלטה כלשהי שהיה כאן בזבוז כספי ציבור, ודאי בצורה של הטבות אלה או אחרות לעמיתינו או לעמיתינו לשעבר. מצד שני, יש כאן אלמנט, שהזכיר חבר הכנסת ברכה, שהכנסת הארבע-עשרה הוחרגה לרעה לעומת כל הכנסות האחרות. מן הדיון הזה גם משתמע משהו אקטואלי. אני מזכיר לכולנו, בלי כל קשר, לא כהתרסה פוליטית, את הסיטואציה שהיתה לפני קצת פחות משנה, שבכל הסקרים היה מצב ש-70%-60% מן הציבור דרשו התפזרות הכנסת ובחירות חדשות, ולא היה אחד בעיתונות כולה שלא רמז או כתב בגלוי, שחברי הכנסת לא מתפזרים רק מסיבה אחת, כי הם רוצים למצות את הזכויות שלהם, להישאר בכנסת ולגמור את הקדנציה. תמצאו פרשנות אחרת פעם אחת, ואני אגיד שטעיתי, אבל, לצערי הרב, זאת היתה האווירה הציבורית – חברי הכנסת מחזיקים בכסא. לכן יש כאן אפילו התנגשות או סתירה בין שני הדברים האלה. מוחמד ברכה: לעניין הכנסת השבע עשרה יש תקנה שמסדירה את העניין. הזכויות נשמרות. יולי-יואל אדלשטיין: אנחנו כרגע דנים בעניין שהוא גם עקרוני, וצריכים להיות רגישים גם לפן הציבורי. לכן אני אומר שחברי הכנסת הארבע-עשרה, במידה מסוימת, אלה שהצביעו בעד ההתפזרות שלה, כמו שאמר אז היושב-ראש, דן תיכון: אתם מתאבדים, או משהו כזה. אנחנו צריכים ודאי למצוא דרך לתקן את המציאות הזאת, עם קיזוזים מסוימים, להיות רגישים לפן הציבורי. אבל אני הייתי מתקן את העניין הזה. אדוני היושב-ראש, בכנסת הקודמת, כדי לא לבלבל בין שני המקרים – המקרה שהביא חבר הכנסת ברכה ומקרים אחרים – בכנסת הקודמת, ואתה גם זוכר את זה טוב מאוד, נוצרה מציאות שבסוף הקדנציה נכנסו חברי הכנסת לתקופה של שלושה שבועות או חודשיים. היו"ר דוד טל: אפילו ימים. יולי-יואל אדלשטיין: ואז, הוועדה שקיימת בראשותך, אז היתה בראשותו של מישהו אחר, הוועדה קיבלה החלטה, ודאי שהיא החריגה את המקרים הכמעט קומיים האלה. כאן מדובר בחברי כנסת שנבחרו כדין, מן היום הראשון כיהנו ובמו אצבעותיהם גרמו לפיזורה של הכנסת מסיבות אלה ואחרות, ענייניות כנראה בעיניהם לאותו רגע. לכן כן הייתי מחפש דרך לתקן. דוד טל: חבר הכנסת אדלשטיין, אם אני אנסה להגשים את משאלותיך, ייווצר מצב שהם יצטרכו להחזיר יותר מאשר הם יקבלו, זאת אומרת, ייצא שכרם בהפסדם, וזו ודאי לא הכוונה של חבר הכנסת ברכה. יולי-יואל אדלשטיין: אני לא ערוך לעשות חישובים, אמרתי להיות רגישים לפן הציבורי, אבל גם- - - היו"ר דוד טל: ערכנו חישובים, והחישובים מראים שהם יצטרכו להחזיר כסף, וייצא שכרם בהפסדם. אבל עולה בראשי הצעה, ואני תיכף אציע אותה. אסתרינה טרטמן: כמי שלא היתה באותם ימים בכנסת, ואין לי שום נגיעה למי מחברי הכנסת- - - מוחמד ברכה: גם אני לא הייתי בכנסת אז למען הגילוי הנאות. אסתרינה טרטמן: למדתי את הנושא הזה רק עכשיו מהיועצת המשפטית ומהדברים של חבר הכנסת ברכה. אני באה מזווית ראייה אחרת. שאלתי תוך כדי הדברים של היועצת המשפטית, אם הקביעה הזאת אינה ראויה, מדוע קבעו אותה כראויה בהמשך, ונעניתי שהיו מעורבים בה אנשים שקיבלו את ההחלטה, שהיתה להם נגיעה אישית, דבר שהוא הגיוני. אבל בואו נמשיך הלאה, אם יש נגיעה אישית, ולמרות הכול נראה נכון שהחילו את זה בהמשך – מה בכך? כמו שאמר חבר הכנסת שדיבר לפני יולי אדלשטיין, אם יוצא שכרם בהפסדם, אולי נכון קודם כול לתקן פה איזה עיוות. יש הסכמה וקונצנזוס סביב השולחן שיש פה החרגה לעומת חברי הכנסת של הכנסת הארבע-עשרה, לא נראה לי ברמת ההיגיון הפשוט שדווקא את הקבוצה הזאת אנחנו מחריגים, וההצעה שהם קיבלו טובה לעתיד, היא לא טובה רק להם, ויש פתרון אחר לכל מי שממשיך אחריהם. אין ספק שצודק חבר הכנסת ברכה באומרו שיש מקום לתקן את ההחרגה הזאת, שמעתי גם את האמירה שלך שיצא שכרם בהפסדם. המטרה כאן היא לא לקפח את האנשים, אולי נכון לשבת, לשוחח עם האנשים, להסביר להם ברמה המספרית איך וכמה, למצוא להם פתרון ביניים, שלא יצאו מקופחים מצד אחד ולא יצאו נפסדים מצד שני. היו"ר דוד טל: חברי הכנסת, קראתי בשבוע שעבר באיזה עיתון מקומי על חבר הכנסת רחמים מלול, שהמצב שלו הציגו אותו כקטסטרופלי, מעבר לחריגות בבנק שהוא נמצא. גם הכתב בעצמו כתב שם שפשוט לא ייאמן שיכול להיות מצב שחבר כנסת יגיע למצב כזה. יולי אדלשטיין: לא מדובר בחבר כנסת אנקדוטלי, אלא בחבר כנסת מצטיין שפעל פה בבית הזה. היו"ר דוד טל: הבקשה באה גם כתוצאה ממצבו של חבר כנסת מסוים, מצב קשה מאוד, גם בריאותי וגם כלכלי. אשר על כן אני רוצה להציע, ואני מקווה שהצעתי תתקבל, ונשמור על איזה איזון, היות ואנחנו מבינים שיש פה אולי איזה אי איזון ואיזה אי צדק, ואולי נמתיק במשהו את הגלולה, נאשר לששת חברי הכנסת הללו כל נושא הטלפון, לא נחריג ולא נפרוש ולא נתפרש לגבי הפנסיה וכל שאר הדברים האחרים. זה ייתן אולי משהו, אולי לא הכול, חבר הכנסת ברכה לא ייצא עם כל תאוותו בידו, אבל זה יהיה משהו שיכול לתקן ולהמתיק את הגלולה. אסתרינה טרטמן: זה נכון גם לגבי עיתון? היו"ר דוד טל: לא, זה נכון רק לגבי טלפון. מוחמד ברכה: למה לא? היו"ר דוד טל: טלפון יעלה לנו חצי מיליון שקל, עוד עיתון זה יעלה מיליון שקל. רבותי, אני לא רוצה שההחלטות של הוועדה הזאת יצטרכו מחר להתמודד- - - מוחמד ברכה: כמה זה מנוי של הארץ, זה 2,000 שקלים? אבי לוי: 2,500 שקלים. אסתרינה טרטמן: כדאי להוסיף גם את העיתון ולנטרל את הנושא של הפנסיה. יולי-יואל אדלשטיין: עיתון זה לא משהו שפותר מצוקות. היו"ר דוד טל: רבותי, נתכנס סביב הצעת הטלפון. חבר הכנסת ברכה, אחרי הישיבה הזאת אני ארצה לך הרצאה נוספת. ארבל אסטרחן: אני רוצה לנסח כפי שהוצגה ההצעה. מוחמד ברכה: קודם תשמעי אותי. אני מקבל את ההצעה של היושב-ראש, אני מבקש שהיושב-ראש ירשום לפניו מה שהציעה חברת הכנסת טרטמן, שבימים הקרובים ניצור קשר עם האנשים. אלה סך הכול שישה אנשים, ונבדוק גם דרכים אחרות שאפשר לעזור להם בלי לפגוע בהם. צריך לאשר את זה ולהשאיר פתח לשיקול דעת נוסף. ארבל אסטרחן: מה שמוסכם הוא, שמי שכיהן כנסת מלאה ואינו זכאי לפנסיה- - - היו"ר דוד טל: זו רק הכנסת הזאת, הכנסת הארבע-עשרה, לא היו כנסות אחרות, אז את יכולה לציין "הכנסת הארבע-עשרה". ארבל אסטרחן: נכון, לא היו כנסות אחרות, אבל אמרו לי מהחשבות, שייתכן שיש אנשים נוספים שכיהנו כנסת מלאה ולא זכאים. כפי שאמרתי לכם, היתה בזמנו מגבלת גיל. יכול להיות שאדם כיהן כנסת מלאה, אפילו ארבע שנים, ופרש צעיר, הוא אינו זכאי לפנסיה. האם אתם רוצים לדבר גם עליהם? היו"ר דוד טל: אם יש כאלה, היינו צריכים לדעת עליהם, כי אחרת לא הייתי מקבל את הצעתו של ברכה בגלל גובה הסכום. אני עושה איזון בין הוצאה אקטוארית של 7 מיליוני שקלים לבין חצי מיליון שקלים. אם מחר יהיו עוד חברי כנסת, זה יעלה לי 50 מיליוני שקלים, ואני אחליט אולי אחרת. אבי לוי: מדובר בבודדים ממש, אולי אפילו בשניים-שלושה. ארבל אסטרחן: צריך להחליט אם מכניסים. אפשר רק לקבוע מי שלא מקבל בשל- - - היו"ר דוד טל: אני רוצה ליישר קו. ארבל אסטרחן: מי שכיהן מלוא תקופת כהונתה של כנסת ואינו זכאי לקצבה ובשל כך גם לתשלומים נלווים, יהיה זכאי לתשלומי טלפון כפי שהם היום, לפי שנות כהונתו בפועל – תשלומי הטלפון תלויים בשנות הכהונה – החל מעת תחילתה של ההחלטה, מעת שהיא תתפרסם ברשומות או שרוצים לקבוע איזה תאריך, למשל ה-1 בינואר כי צריך אולי להתארגן לזה. היו"ר דוד טל: מעת פרסום ברשומות, ויתנו להם רטרואקטיבית. עד שתעשו סידורים, זה ייכנס בינואר. בינואר תתנו להם עבור אוקטובר, נובמבר ודצמבר. מי בעד ההצעה הזאת כפי שנוסחה על ידי היועצת המשפטית? מוחמד ברכה: תוסיף תוספת לשקול את הדברים. היו"ר דוד טל: אנחנו נשקול. מי בעד? תודה. מי נגד? תודה. אין מתנגדים. הצבעה בעד – פה אחד אושרה פנייתו של חה"כ מוחמד ברכה בדבר זכויות חברי הכנסת לשעבר שכיהנו בכנסת הארבע-עשרה, בכפוף לניסוח של היועצת המשפטית. היו"ר דוד טל: בעד – פה אחד. אנחנו מאשרים רק את החלק הזה. הישיבה ננעלה בשעה 10:10