פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 134
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, כ"ד בחשוון התשס"ח (5 בנובמבר 2007), שעה 11:00
סדר היום: "גשר של זהב" – מיזם כלל עולמי לקשרי ישראל-תפוצות
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל נודלמן – היו"ר
קולט אביטל
יולי אדלשטיין
יוסי ביילין
יצחק זיו
יוסף שגאל
מוזמנים:
בוריס חנוכייב - מנהל יחידת ארגונים, המשרד לקליטת עלייה
משה זעפרני - מפקח מורשת תרבות ישראל, משרד החינוך
אלי כרמלי - מנהל תיקי לקוחות ציבורי אזור ישראל של הסוכנות היהודית
יהודה זרצקי - יו"ר ומייסד "גשר של זהב"
אריאל חסון - גזבר, עמותת "גשר של זהב"
עמיחי בנעט - מנהל חינוכי, עמותת "גשר של זהב"
עו"ד יעקב נאמן - עמותת "גשר של זהב"
שמואל בן-דרור - יו"ר משותף חבר הנאמנים, עמותת "גשר של זהב"
יהודה שדמי - קשרי חינוך, עמותת "גשר של זהב"
שמעון אופיר - מתנדב, עמותת "גשר של זהב"
רותי דוידוביץ - מתנדבת, עמותת "גשר של זהב"
אלי לרנר - מתנדב, עמותת "גשר של זהב"
דוד עוז - מתנדב, עמותת "גשר של זהב"
טובה לוין - מתנדבת, עמותת "גשר של זהב"
זאב שפירא - מתנדב, עמותת "גשר של זהב"
גליק פרץ - מתנדב, עמותת "גשר של זהב"
פנינה רחל - עמותת "גשר של זהב"
ולדימיר טופלד - חבר בעמותה, עמותה פרלמנטרית לזכר השואה
מנהלת הוועדה: דנה גורדון
רשמה וערכה: סמדר לביא - חבר המתרגמים בע"מ
"גשר של זהב" – מיזם כלל עולמי לקשרי ישראל-תפוצות
היו"ר מיכאל נודלמן:
שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. הנושא היום מאוד מעניין. זה "גשר של זהב", עמותה שקמה בשנת ה-50 למדינה. מיזם כלל עולמי לקשרי ישראל-תפוצות. מי יכול לדווח לחברי הכנסת היושבים פה?
יהודה זרצקי:
שלום לכולם. אנחנו מכירים חלק מהיושבים כאן. אני שמח שנפל בחלקנו היום להביא את הנושא בפני הוועדה החשובה הזו מכיוון שיש לנו מטרה בסיומה של הישיבה.
אני רוצה גם לברך. יש לנו זכות לשבת עם פרופ' נודלמן, שאתה אולי מגשים, בעצם היותך יושב ראש ועדת העלייה והקליטה של הכנסת, את העלייה הגדולה שהיתה לנו בשנים האחרונות ואני חושב שבאמת אפשר לראות את זה כדבר מיוחד, שמי שעלה לא מכבר ממה שהיה פעם מסך הברזל, הוא היום מכהן כיושב ראש ועדת הקליטה, עלייה וגם התפוצות של הכנסת.
אני רוצה גם לקדם ברכה את פרופ' יעקב נאמן, שר אוצר ושר משפטים לשעבר, שלמרות שזמנו לא כל כך בידו והוא נמצא כמעט בכל מקום במדינת ישראל בעיסוקים שלו, בעולם היהודי, הוא הסכים לכהן כיושב ראש משותף, לא לפני שהוא התנה את זה שיהיו שניים לצדו, כדי שלא ישא בעול לבד; מר שמואל בן דרור וגב' רעיה שטראוס-בן דרור. הם בעל ואישה והם חלק מאיתנו.
אני רוצה גם לברך את שני חברי הכנסת המכובדים שבאו לכאן. נקווה שבישיבה הבאה יהיו כל חברי הוועדה. אנחנו נעבוד על זה שזה יהיה, בלי נדר, או לפחות מחציתם.
אני חושב, מר ביילין, שהנושא הזה מאוד מאוד ידבר ללבך, כי אני שמעתי אותך בבית אביחי. היית לפני שבוע יחד עם פרופ' דידיה שטרן ודיברת בדיוק על הנושא הזה. אני לא יודע אם עם ישראל יודע, אתה אחד מהוגי 'תגלית'. אנחנו כבר דיברנו על זה כשהיית בזמנו שר משפטים, ואם חלקנו יהיה טוב ותוכל אתה, יחד עם פרופ' נודלמן ועם חבר הכנסת שגאל, לקדם את הנושא לרמה של מפעל ממלכתי, כמו שיש 'תגלית', כמו שיש 'מסע'.
מן הראוי, לפי הניסיון שלנו בכמעט העשור האחרון, להתחיל את זה בגיל הבר-בת מצווה, רפורמים, קונסרבטיביים, אורתודוכסים, אנחנו עובדים עם כולם. אנחנו לא מזניחים אף אחד. אנחנו גשר של כולם. אני כבר החלפתי הרבה שיחות עם מר שמשון שושני, וכל חבריהם זה חלק מחברינו, שהגיעו, אגב, גם מצפון הארץ וגם מדרומה. כי כל אחד זוכר את גיל הבר-בת מצווה שלו ואם אנחנו נתחיל בגיל המשמעותי הזה, אנחנו יכולים לעשות דבר גדול.
עכשיו אנחנו נעבור למצגת שתדבר בעד עצמה, כדלקמן, (מצגת): ציונות ותפוצות – כאן סוגרים מעגל.
הסיפור הוא, בקצרה: אצלי זה מפעל חיים, כי ביתי נהרס במלחמת המפרץ בשנת 1991.
קולט אביטל:
אנחנו מעריכים את מה שאתם עושים.
יהודה זרצקי:
תודה רבה ויחד איתכם נקדם את זה מעלה מעלה, בעזרת ה'.
זה התחיל ב-1991 מביתי שנהרס במלחמת המפרץ. מי שזוכר אותי, אני נזכרתי בתולדות מדינת ישראל כ'האיש עם הדגל'. אמרתי, ליד הבית ברמת גן, במלחמת המפרץ, 'הבית נהרס והדגל נשאר שלם'. אפשר לראות כאן משמאל איך שזה היה, כי אז באנו לשיר 'עם ישראל חי' עם עולים חדשים, שרק הגיעו ב-1990, על הריסות הבית הזה. בהריסות הבית הזה ניצלו שני דברים – דגל ישראל, הוא היה על הבית למעלה. ובתוך הלהבות אני נכנסתי והצלתי, רבותיי, את 'שמע ישראל', 13 זוגות תפילין שאני ייעדתי אותם לעולים חדשים מחבר מדינות העמים, ילדים בגיל בר מצווה. אז נכנסתי והצלתי את 13 זוגות התפילין שהיו מיועדים לילדים עולים מרוסיה, שנתבקשתי בזמנו על ידי שר הקליטה פרץ, הוא ביקש ממני בשנות התשעים 'יש ילדים מרוסיה שרוצים לעשות בר מצווה בישראל ואין להם אפשרות לתפילין'. ניסיתי לפנות לכל מיני גורמים וכשראיתי שנתקלתי בחומות, פניתי גם למישהו מסוים, רב מסוים, הוא אמר לי 'אני נותן לך חצי מהתפילין'. ואז כאשר ראיתי שהרשויות לא שיתפו פעולה, הלכתי למקום מאוד מוכר לי שאף פעם לא בוגד בי, זה חשבון הבנק שלי, והוצאתי משם כסף וקניתי את 13 זוגות התפילין. וכך אני עובד תשע וחצי שנים. אם הייתי צריך לחכות, ואני אומר את זה בלשון עדינה, שרשויות כלשהן במדינת ישראל ואחר כך אני אזכיר לפחות שתיים מהן שאינן משתפות פעולה וזה, אני חושב, התפקיד שלכם קצת להזיז אותן ממקומן, אם הייתי צריך לפנות לרשויות המדינה שיעשו את זה, הייתי מגיע לשנת ה-70 למדינה. והנה אנחנו מגיעים לשנת ה-60.
כתוצאה מזה יצא מפעל עצום לעם היהודי. אני מדלג. זה החזון שלנו, לחבר את המכנה המשותף בינינו. זה מה שאנחנו עושים עם ילדים בישראל ובעולם היהודי מכל שלושת הזרמים, עולים חדשים וותיקים, ספרדים ואשכנזים, קיבוצים ומושבים. זה נמצא על האג'נדה שלנו, לגשר בינינו לבין התפוצות. והאחרון – לבסס את מרכזיותה של ירושלים בלבו של כל אחד מרובדי העם. אני נמצא הרבה בתפוצות והגעתי למסקנה שלילד יהודי שמכניסים בלב שלו את הקשר לירושלים ולישראל, נשאר יותר יהודי, יותר עם קשר למדינת ישראל ופחות מתבולל. זה אחד התפקידים שלנו היום. אני מדבר על הבסיס הרחב של יהדות, לא דתי, לא פנאטי, רק יהודי.
מה המטרות שלנו? חיזוק הקשר בין התפוצות ומדינת ישראל וצבא ההגנה לישראל. אגב, צה"ל הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו. יש לנו ממשק עם גבעת התחמושת. צנחנים, חיילים עולים בודדים משביעים את הילדים האלה ביום ירושלים 'אם אשכחך ירושלים'. אני מתרגש כשאני אומר את זה, כי אני עצמי נכה צה"ל, נפצעתי ב-82' בלבנון וכשאני אומר את הדברים האלה, אני עוד יותר מתרגש, כי אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל אצל אלוף משנה ארצי, אחד מחבריי, מפקד חטיבת הצנחנים, יש השנה למעלה מ-260 חיילים צנחנים עולים בודדים. בחטיבת הצנחנים. זה נתון בדוק. הצנחנים האלה, 260 חיילים בודדים צנחנים, אני חושב שיש בזה התגשמות חלום, חלום אמיתי. הם אמורים להשביע את הילדים ביום ירושלים.
חיזוק הזיקה בין הנוער בישראל לנוער היהודי בתפוצות ומניעת התבוללות וזריעת זרעים להגברת עלייה. אני יכול לגלות לכם שבתשע וחצי השנים האחרונות סייענו ללמעלה ממאה חיילים עולים בודדים לעלות לישראל, ואני חושב שזה מעשה חשוב. אנחנו עשינו להם סדר ט"ו בשבט, ליד שולחנות, התרמנו את קינג דיוויד, כי, תסלחו לי, אני מתרים כל מי שזז במדינת ישראל, ומי שזז יותר, מותרם עוד יותר, ופרופ' יעקב נאמן יאשר את זה, ואנחנו עושים את זה בנפש חפצה. אבל עכשיו הגיע הזמן שאם אנחנו מביאים 50%, מדינת ישראל תיתן 50%. אנחנו יודעים שסדר היום של מדינת ישראל הוא לא פשוט, אבל נושא התפוצות ונושא הגברה ועידוד העלייה הוא אחד הנושאים שבנפשנו, לכל שלושת הזרמים.
חיבור לירושלים. הצדעה לירושלים, בירתו הנצחית של העם היהודי וזה מה שאמרתי קודם. בגבעת התחמושת הילדים האלה מושבעים לירושלים 'אם אשכחך ירושלים', מכל שלושת הזרמים.
יש לנו החלטת ממשלה בפיילוט שעשינו, החלטה מ-2002 שאיננה מיושמת. ההחלטה הזו אינה מיושמת ואני אגיד לכם למה איחרתי. אני חזרתי כרגע ממזכיר הממשלה. הוא לא התפנה, אז הוא שלח את אחד מעוזריו. מכיוון שפרופ' יעקב נאמן מכיר את השיטות שלי, אין לי בררה, אני נכנס לכל דלת וכשיש חלון, אני נכנס גם דרכו. אין בררה. פשוט אין בררה. זה הכול. וישבתי עכשיו, כיוון שמר עובד יחזקאל לא יכול להתפנות והוא אחד ממכריי, אז ישבנו עם אחד מעוזריו, אמרתי 'עכשיו אנחנו עומדים על כך שצוות ההיגוי הזה יקום, הגיע הזמן שנעבוד'.
שלושה מעגלים שאנחנו פועלים היום ואנחנו באים עם קבלות. אחר כך אני אספר מה הן. מעגל הקהילות והמשפחות, ערבות הדדית. אנחנו לא רק עושים עם התפוצות, אנחנו עושים העצמה לשכבות בארץ, כמו עולים חדשים, ילדי עולים חדשים וילדי מצוקה, בני ובנות מצווה, כדי להגביר בהם את היכולת להיות בקשר עם הילדים בתפוצות. אתן לכם דוגמה. אנחנו מביאים לשבת חנוכה לירושלים, עוד חודש, למעלה ממאה משפחות, עולים חדשים ושכבות מצוקה ביחד משדרות ועוטף עזה, להתארח אצל משפחות ירושלמיות ומדליקים נר חנוכה למחרת בגבעת התחמושת בשידור לוויין לקהילה במיאמי. תגידו לי אם אין כאן ערבות הדדית, אם אין כאן 'ישראל ערבים זה לזה', גם בינינו וגם לתפוצות.
מעגל הצירים 'צמרת של זהב'. אנחנו בונים בד בבד, עם המתנדבים שלנו, קאדר של מנהיגות צעירה שתוכל למנף את זה אחר כך, גם בישראל וגם בתפוצות. מעין חונכים כאלה לבני הנוער.
מעגל בני ובנות מצווה – זו גולת הכותרת. אני אגיד לכם מי נתן לנו את השם 'שגרירי העתיד'. ישבתי עם פרופ' יעקב נאמן לפני שלושה חודשים בערך, עם מלקולם אולן, בסיטי דל, אמר לנו מלקולם אולן, 'כדי למכור את זה לאמריקאים צריך שם אטרקטיבי. שגרירים תקרא להם'. קראנו להם 'שגרירי העתיד'.
קולט אביטל:
רוב העמותות האלה שעוסקות בקליטת עלייה וחיילים בודדים ומשפחות שבאות ומקבלות פה סיוע, מקבלות בדרך כלל אחת לשנה סיוע מהסוכנות היהודית. אפשר לדעת מה מקורות המימון, האם הסוכנות היהודית נותנת סיוע? האם אתם משתפים פעולה עם יתר הארגונים שתומכים וקולטים עלייה?
יהודה זרצקי:
כיוון שחברת כנסת קולט אביטל, שהיתה פעם יושב ראש הוועדה, שאלה שאלה נכונה, אומר לך כך: בגדול, תחנת הסוכנות היהודית אינה עונה. אני חייב להגיד את זה, אני אגיד את זה בגדול ותסלחו לי שאני אגיד כאן דברים שאולי חלקם לא נעימים, אבל לפני שבוע, עשרה ימים, היתה כאן ועדת הקליטה, התכנסה כדי לקבל דוח של הסוכנות היהודית. ישב אדון זאב ביילסקי, ואני אומר לכם את האמת ותסלחו לי אם אני אומר מה שבלבי, מסיבה פשוטה, ואני חייב שתדעו. חבר הכנסת יולי אדלשטיין מכיר את תחילת העניין, כשהיית שר הקליטה, הוא נתן לנו את ברכתו, ב-1998, כשרק זרעתי את הזרעים הראשונים. אני אומר לכם את האמת, אחרי 24 שנים שאני עורך דין ומר יעקב נאמן יכול להעיד שאני עורך דין טוב, לקחתי שנה חופש ממשרדי ואני עוסק בזה במשרה מלאה ואינני פנסיונר, במסירות נפש. כשאני עוסק בדבר במסירות נפש, ויש כאן 15 מתנדבים לפחות שבאו מקצות הארץ ורק תראו איזה אנשים הבאנו מכל מקום בארץ, שעוסקים ב-18 רשויות בארץ. אני אספר לכם מה אנחנו עושים היום.
לענייננו, חברת הכנסת אביטל, פניתי מזה שנה וחצי למר זאב ביילסקי, לא היה לו זמן להיפגש איתי עד היום. לקחתי אותו לפני עשרה ימים, כשהיתה כאן ועדת הקליטה, ואמרתי לו 'זאב היקר, לא הכול זה פי.אר, עם כל הכבוד'. תסלחו לי שאני אומר את הדברים האלה, מסיבה פשוטה. אנחנו איננו עוקפי סוכנות, אנחנו איננו עוקפי רשויות, אנחנו רוצים להשלים את מה שהרשויות לא יכולות לעשות וזה קורה. יש הרבה מאוד עמותות במדינת ישראל בנושאי רפואה ובנושאים אחרים, זה 'עזר מציון', זה 'יד שרה', זה 'עזרה למרפא', שמשלימים מה שהרשויות לא עושות. אם אנחנו מגיעים לגוואטמלה, שיש שם 1,200 יהודים ומקימים שם סניף והסוכנות לא הגיעה לשם, השלמנו את מה שהסוכנות לא עשתה. אנחנו לא תחרות לאף אחד. ואם אי אפשר להיפגש איתי, כאשר אני מחזיק (וחבל שלא הבאתי פה) החלטה של סליי מרידור, שהוא אחד ממכריי, מלפני שנתיים בערך, כשהוא עוד היה עדיין בתפקיד, לשלוש מחלקות בסוכנות לשתף איתנו פעולה, המחלקה לחינוך, המחלקה לישראל והמחלקה לשירותים רוחניים, ואף אחד לא הרים את הדגל, כאן אני אומר את הדברים.
אלי כרמלי:
אתה רוצה להגיד שלא נפגשת עם אף אחד מנציגי הסוכנות. לא נפגשת איתי או לא נפגשת עם ויקי אנג'ל או עם לינה גולן?
יהודה זרצקי:
אף אחד לא עוזר בכלום.
אלי כרמלי:
לא נפגשת?
יהודה זרצקי:
נפגשתי ואף אחד לא עוזר בכלום. נפגשתי. רבותיי, אני אגיד את האמת. נפגשתי, רבותיי, ואף אחד לא עוזר. אני באתי לכאן להגיד דברי אמת, זה הכול.
זה המעגל שאנחנו היום מוציאים את כל מרצנו כדי לקדם. מה אנחנו עושים היום, רבותיי? כמו צה"ל, הפעילות מחולקת לשלושה חלקים. חלק ראשון זו פעילות חינוכית ערכית בתקשורת מחשבים, שילדים יושבים בארץ. השנה זה 60 בתי ספר בישראל, ב-12 מדינות בעולם, כולל דרום אמריקה, כולל אירופה, כולל צפון אמריקה. אנחנו נטועים ב-60 בתי ספר. הרשימות נמצאות כאן אצלנו, ב-60 בתי ספר בארץ, ב-18 רשויות. מתוכם לקחנו כגולת כותרת דווקא את הפריפריות. לקחנו את עוטף עזה ולקחנו את שדרות, 8 בתי ספר, ולקחנו בקרית שמונה ובנהריה. נמצא כאן מר שמואל בן דרור שהוא גר בנהריה, עם גב' רעיה שטראוס, ולקחנו את מעלות. והילדים האלה מדברים ביניהם בתקשורת מחשבים על הדגל, על הסמל, על העם היהודי, על ירושלים כגורם מאחד. גולת הכותרת זה על מעשה קהילתי ועוד מעט אני אתייחס אליו. האמריקאים קוראים לזה 'תיקון עולם', מעשה חסד וצדקה, והם באים לעשות את זה אחר כך ביחד עם הילדים הישראלים, כאן בישראל. אפרופו חלק משותפויות משתפות פעולה.
נעבור לחלק השני. מי שרוצה לדעת, זו תמונה של מר אולמרט כשהיה ראש עיריית ירושלים ב-1998. אנחנו חנכנו כשהבאנו 50 ילדים. אגב, היו הרבה מחבר מדינות העמים, מ-50 קהילות בעולם ועשינו את הגשר עם 50 ילדים ישראלים. אנחנו בשנת ה-60 עומדים עם למעלה מ-5,000 בתי אב.
הלאה (מצגת): אלה הילדים בגבעת התחמושת. אנחנו מדליקי המשואות. זה ביום ירושלים. יש לנו כאן ילד מקוסטריקה. פרופ' נאמן מלווה אותנו הרבה שנים, בצד שמאל. עם הנשיא עזר וייצמן. ילד מקוסטריקה שהגיע לכאן במשלחת. זו ברכה שקיבלתי בזמנו ממי שהיום ראש הממשלה, ראש עיריית ירושלים בעבר. חנכנו את זה כשראש הממשלה היה מר נתניהו, ב-1998. זו קהילת לרנסי מפריז, כשעשינו קשר ליבנה. זה לאחרונה בשדרות. נמצאים כאן דני איילון, פרופ' נאמן, גב' רעיה שטראוס, מר בן דרור ואחרים. אלו ילדי שדרות שנמצאים בפעילות שלנו. חנכנו את זה איתם, עולים חדשים וילדי שדרות ותיקים, ערב ראש השנה בשידור לוויין, לשלושה מקומות בעולם.
התמונות מדברות. מטרת העל שלנו, כמו שאמרנו קודם, לחזק, לגשר וכולי. זו רשימה חלקית של בתי הספר בעולם שנמצאים איתנו השנה בפעילות. תראו את המגוון בבקשה. יש לנו הונגריה, יש לנו ארצות הברית, יש לנו בלגיה, יש לנו רפורמים, קונסרבטיבים, אורתודוכסים, כל שלושת הזרמים.
זה היה בשדרות, כשילדי העולם מחבקים את ילדי שדרות. זה הממשק שלנו עם חיילים עולים בודדים, מחיילי צה"ל. זו הכתובת. אגב, הכתובת היא במשרדי, כי אני נתתי את כל כולי לעניין.
אני רוצה רק שני משפטים אחרונים. אחד, אנחנו קודם דיברנו על השיטה של למידה מרחוק, שהילדים לומדים. זה חלק אחד. החלק השני זה אירועי video conference, שמדברים ילדים כאן ושם. האירוע הראשון היה ערב ראש השנה בשדרות, האירוע השני אנחנו עושים בגבעת התחמושת, הדלקת נר שישי של חנוכה, והאירוע השלישי יהיה ערב יום העצמאות, כאשר תהיינה 12 מדינות, וכל מדינה תגיד, וזה ה-high light. תגיד כמה משלחות של הורים וילדים באים ליום ירושלים. ביום ירושלים יש מספר דברים. דבר ראשון, שבועה לירושלים על ידי צנחנים, חיילים עולים בודדים שאמרנו. דבר שני, הם עושים את מעשה החסד הקהילתי, למען הקהילה, כאן בארץ. דבר נוסף, יש להם באזור השותפות עשייה ומפגשים. אם אנחנו מדברים על שותפויות, חלק שותפויות ואחרים. דבר אחרון, בבית התפוצות כל ילד מקבל את מגילת היוחסין שלו, של משפחתו, ועם זה הוא יוצא עם מזוודה לחוץ לארץ.
אני אומר לכם, רבותיי, אני אומר את זה בלב רועד. דבר אחד, יכול להיות שתופעה של אידיאולוגיה ומסירות נפש אנחנו לא רואים הרבה, אבל יש במדינת ישראל תופעות כאלה. אנחנו מאמינים שאנחנו אחת התופעות האלה ומבקשים מכם בקשה אחת: לכם, כחברי הפרלמנט, יש את הכוח, ואני בטוח לפי הנפשות שיושבות כאן, גם את הרצון, יש כאן אנשים שעסקו כל השנים בנושא עלייה, לעזור לנו לקדם את הנושא בשני מישורים. אחד, יש לנו מעין הכרה ממלכתית. זה לא עוד עמותה, עובדה שאנחנו מחזיקים החלטה כמסגרת הפעילויות שלנו. אנחנו רוצים לקדם את זה למעמד של כמו מסע וכמו תגלית וזה יהיה קדם תגלית ואנחנו מתחייבים בכל מקום בעולם להקים חוג ידידים לטובת העניין הזה, שגם ייתנו מכספם, כי למדינת ישראל יש הרבה צרכים. אז חלק מהם יבואו בכל מיני מקומות. דוגמה, בקוסטה ריקה לקחה הקהילה היהודית, קהילה של 4,000 איש, לקחה הקהילה נערים, הייתי עם שגריר ישראל, ישבתי שם. יש לי שם בעבר לקוחות, לכן אני כל כך קשור אליהם,ולהקים חוג ידידים לטובת העניין במרכז אמריקה. נשיא הקהילה, עם 100 איש, רוצה לבוא השנה ביום ירושלים לכאן. הבן שלו השנה בר מצווה. הוא רוצה לבוא ואני גם הבטחתי לו שהוא ידליק כאן משואה והנה יש לכם דוגמה. אז דבר ראשון אנחנו מבקשים לעזור לנו לקדם את זה לרמה ממלכתית.
דבר שני, רשויות שאינן משתפות פעולה איתנו ויש שתיים כאלה ואני אגיד את זה, מכיוון שאני בא עם מוצר אחד שקוראים לו אמת. הסוכנות היהודית לא נתנה לנו אצבע. שתיים, משרד החינוך, מזה שנה וחצי אני כותב מכתבים לגב' יולי תמיר, חמש פעמים, עם 20 שיחות שטלפון. לפני חודשיים, לפני שלושה. פגשתי אותה עם מר עמיר פרץ, כשישבה בלשכת ירושלים, כי אני יוצא ובא בלשכה הזו. הלשכה הזו, לשכה אחרת, לא משנה, בכל הסבבים של כל ראשי הממשלות במדינת ישראל, אם זה מר ברק, אם זה מר נתניהו, זה לא משנה.
קולט אביטל:
יש איזה שהיא התמדה.
יהודה זרצקי:
התמדה בכוח, אותי לא ישברו. לענייננו, אפילו באחת הפגישות בלשכת ראש הממשלה, כשעמיר פרץ היה שר ביטחון, הם יצאו מישיבת ממשלה. אמרתי לה 'יולי, צריך להיפגש'. 'יהודה, עוד חודש'. לא משנה, מאז עברו שנה וחודש.
רבותיי, אין לי זמן לשבור ידיים ורגליים במסדרונות של רשויות. אני רוצה שאתם תסייעו לנו לפתוח את הדלתות ולעשות בהם מעשה. זה למעננו ולמען הדורות הבאים. תודה רבה.
שמואל בן דרור:
אני תושב נהריה. אני הייתי בתעשייה 35 שנה. עזבתי את התעשייה לפני חמישה חודשים וכל כולי מתמסר לפעילות בקהילה ואני אסביר.
קודם כל, אני שמח להיות כאן. מאוד שמח להיות כאן. זו הזדמנות בשבילי להעביר את המסרים שלי. כל הפעילות שלי היא למען עם ישראל ועם ישראל אני מתכוון, לפי מה שאני מרגיש היום, אני חוזר מסיור של שלושה שבועות בארצות הברית, יחד עם רעייתי, שהיא הנשיאה העולמית של 'שותפויות 2000' בפדרציות ופגשנו את הבעיה בעיניים. אני רוצה לומר שאני נוסע במוצאי שבת לכנס של הג'י 8, לאותה מטרה, להביא לאחדות עם ישראל, להעביר את המסרים שאנחנו חייבים להביא. לקחת את המוחות הגדולים שלנו, לקחת את הכספים שיש לנו בעולם, בכל התחומים, ואתם יודעים שבשנה הבאה הולך להיות פה כנס גדול של הג'י.אף.אל, אחד הארגונים התורמים הגדולים בירושלים, שגם שם אני משתתף, וליצור אג'נדה גלובלית לעם ישראל. האג'נדה הזו אומרת, ראשית כל, חינוך, שנית, שימור המדינה הזאת. כשאני מדבר על חינוך, פה המקום שהתחברתי ל"גשר של זהב". אני גם יושב ראש חבר הנאמנים אגודת הידידים של בית לוחמי הגיטאות והתוכנית של "גשר של זהב", כולל גם התוכנית של בר מצווה ופתח מהגיטאות. שם אנחנו עושים אירוע מאוד מיוחד, ששם ילד בבר מצווה מספר גם סיפור של ילד שלא הגיע לבר מצווה. אנחנו חנכנו השנה בפתח מהגיטאות, שזה לא היה דבר פשוט, בית כנסת, עם ספר תורה ניצול שואה מאוקראינה, בן 120 שנה וקיימנו שם את הבר מצווה הראשונה.
יש התעניינות גדולה מאוד בנושא הזה. אנחנו עושים את זה לכל הזרמים, רפורמים, קונסרבטיבים ואורתודוכסים ואני חושב ש"גשר של זהב" זו המלה הכי מתאימה שמתאימה היום לאג'נדה שלי ולכן אני שם. למה אני שמח? בגלל שאני חושב שהגענו למקום שאפשר לקבל גיבוי ממשלתי למעשה שלפי דעתי היום הוא הדבר החשוב ביותר למדינת ישראל, זה חינוך הדור הבא.
פגשנו ישראלים בחוץ לארץ. אנחנו מאוד מנסים לקרב את הישראלים בחזרה לתוך הפדרציות ואני שמעתי ישראלים אחרי 30 ו-40 בשנה בלוס אנג'לס אומרים שהם יודעים שהם עשו שגיאה שהם לא חינכו את הילדים שלהם לחינוך היהודי. וזו הזדמנות. בר מצווה, גם אלה שהתרחקו, כשבאה הבר מצווה, הם עושים את המעשה. אני חושב שלהביא אותם הנה הוא שיעשה את ההבדל.
אני גם רואה את החלום של להפוך את "גשר של זהב" ל'תגלית' השנייה של מדינת ישראל. אנחנו יודעים את החשיבות של 'תגלית' ואני גם שם מעורב, אבל "גשר של זהב" זו ההזדמנות כי אתה מתחיל כבר מהחינוך של הדור הצעיר.
אני מודה לכם שהקשבתם ואני מאוד מקווה שנקבל את התמיכה שלכם.
היו"ר מיכאל נודלמן:
בבקשה, משרד החינוך, תגידו לנו למה אתם לא משתתפים?
משה זעפרני:
קודם כל, אני רוצה להתחיל להפריך. אני רוצה לברך על העשייה. אני חושב שהעשייה היא חשובה. זה לא פעם ראשונה שאני נתקל ב"גשר של זהב". אני הייתי בעצמי בקשר עם מר יהודה זרצקי במשך 8-7 שנים האחרונות. אז לבוא ולהגיד שמשרד החינוך לא בסדר, אני לא בטוח שזה נכון. צריך להעמיד את הדברים במקומם, כולל ישיבה שיהודה ישב אצלי לפני חודשיים ועמיחי ישב עם סגן יושב ראש המזכירות הפדגוגית לפני עשרה ימים. למען הדיוק, מה שהוא אומר, 'אני לא ישבתי עם השרה'. לשבת עם השרה זה לא אומר שמשרד החינוך לא עוזר, זה אומר שאתה לא ישבת עם השרה. זה מה ששמעתי, אגב, במקרה שהוא דיבר על זאב ביילסקי. יש אנשים שהתפקיד שלהם הוא להוליך עניינים. איתנו הוא כן ישב, אנחנו עזרנו לו לאורך השנים בתוכניות, איפה שיכולנו. לתת כסף אנחנו לא יכולים, כי יש עניין שהיום ניתן לו ואחר כך תבוא עמותה אחרת ותבקש, תבוא עמותה שלישית ותבקש. יש סדר עדיפויות.
יולי אדלשטיין:
אז במה התבטאה העזרה, בשווה כסף?
משה זעפרני:
בשווה כסף, בקישור עם בתי ספר, בסיוע בתוכניות לימודים, בארגון.
יהודה זרצקי:
לא נכון.
משה זעפרני:
מר יהודה זרצקי, לאורך השנים קישרנו אותך עם בית ספר פה בירושלים. אתה הצגת את הסיפור של המפגש, היית בקשר עם בית ספר בגילֹה ולקחנו אותך לשם יחד עם מִנהל חברה ונוער. הצענו עזרה, נכון?
אני לא רוצה לבוא ולהוריד את זה לרמה הזו, כי אני חושב שזו לא הרמה. השאלה היא שאלה עקרונית, האם הנושא הוא חשוב? הנושא הוא חשוב. השאלה אם צריך לעזור? צריך לעזור. אני דיברתי עם פרופ' יעקב נאמן לפני ואמרתי שאם יש מסמך כזה במזכירות הממשלה שאומר שיש החלטת ממשלה, מה שצריך לעשות זה דבר פשוט, לצבוע את זה תקציבית, כי בלי צביעה תקציבית אף אחד לא יכול לעשות שום דבר. אנחנו יכולים לסייע איפה שאנחנו יכולים, אבל אם אין צביעה תקציבית אנחנו לא יכולים לעשות יותר ממה שכתוב. גם עלינו חלים חוקים ומשרד אוצר וחשב כללי ותקציבים. אנחנו חושבים שהנושא בהחלט חשוב, אין מה להגיד. בכל נושא שכזה אנחנו מסייעים איפה שאנחנו יכולים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אצל מי תקציב 'תגלית'?
משה זעפרני:
לא אצלנו.
קולט אביטל:
תקציב 'תגלית', אתה שואל איפה הוא נמצא? יש ארגון, עמותה, לצורך העניין הזה שמקבלת מימון מתורמים גדולים מחוץ לארץ---
יהודה זרצקי:
וממדינת ישראל.
קולט אביטל:
לא, ממשפחת ברונפמן ומדינת ישראל.
יהודה זרצקי:
אבל זה צבוע בתקציבים במשרד האוצר.
קולט אביטל:
התקציב נמצא אצל אנשי 'תגלית', אצל אותה העמותה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
יש שורה בתקציב?
קולט אביטל:
בתקציב יש שורה, ודאי, נדמה לי 10 מיליון.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אבל השורה צריכה להיות באיזה משרד.
קולט אביטל:
אני חושבת שזה משרד ראש הממשלה.
יהודה זרצקי:
הקשר שמדבר עליו מר זעפרני, והוא איש יקר, במשרד החינוך – אנחנו מדברים עד לפני שלוש שנים. מאז בוטל האגף לקשרי חינוך ישראל-תפוצות במשרד החינוך. תבדקו בבקשה. מאז שבוטל האגף ההוא, הוא נמחק, והיו כאן, אני חושב, דיונים בוועדה. מאז שנמחק האגף הזה, אין לנו כמעט איש קשר. היה שם יהודי בשם דב וייזל, אני לא נכנס לזה כרגע, זה נספג לתוך המזכירות הפדגוגית וכרגע אין מי שמוביל את זה במשרד החינוך. אנחנו מבקשים מהוועדה להמליץ, בשיטת ההפרטה, יש לנו קבלות, אנחנו רוצים להיות מוביל של זה מבחינה חינוכית-ערכית במדינת ישראל. בבקשה, יש שיטת הפרטה, אין שם תקנים, אנחנו מוכנים לקבל את כל העול על עצמנו באהבה, בחיבה ויותר מזה.
אלי כרמלי:
דבר ראשון, אני רוצה להצטרף לדברי משרד החינוך ולברך את העשייה של עמותת "גשר של זהב". זה דבר ראשון. כלומר אנחנו לא רואים שום סיבה לא לברך.
העניין הוא שמקודם עורך דין זרצקי אמר שמר זאב ביילסקי עסוק בפי.אר ואכן הוא עסוק בפי.אר, כי זה תפקידו. בזכות הפי.אר שהוא עושה, הסוכנות היהודית יכולה להרים פרויקטים לא מעטים ברחבי הארץ וברחבי העולם.
אני חושב שמבחינת הסוכנות היהודית, מעשיו של מר יהודה זרצקי הם ראויים להערכה וצר לי לשמוע שהוא לא הצליח להיפגש עם מר ביילסקי ואני חושב שזה הצעד הראשון שכן צריך לעשות, ולהגיע לדו-שיח עם הסוכנות היהודית. לא סתם אנחנו סוכנות יהודית ולא סתם אנחנו עושים פרויקטים כאלה או אחרים, בארץ ובעולם. אני חושב שבין טיפות הדברים שהוא מדבר עליהם כעשייה, הסוכנות היהודית היתה כן מעורבת, אם זה בצורה של שותפויות ואם זה בצורה של המחלקה לחינוך בעולם, בתי ספר בעולם. השליחים שלנו נמצאים בבתי ספר בעולם ומשתפים פעולה ומכירים את הפרויקט הזה. אפשר להרחיב את הפרויקט הזה למקומות נוספים, שהסוכנות היהודית מעורבת בהם.
אני חושב שכמו שתיאר נציג משרד החינוך מדובר פה בעמותה ולא עמותה אחת פונה לסוכנות היהודית. עשרות עמותות פונות לסוכנות היהודית ואנחנו צריכים לדעת איך לתעדף ומה לעשות ומבחינתנו העשייה מבורכת, אבל, עוד פעם, כל עוד לא נעשה מפגש ראוי לציון, כמו שצריך, בנושא הזה, אין לי הרבה מה להוסיף חוץ מאשר לאחל בהצלחה וכל החלטה תתקבל בברכה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
מה הבעיה שלא יכולים להיפגש?
אלי כרמלי:
דבר ראשון, אני לא חושב שיש בעיה. אני בהחלט אקדם את הנושא הזה של פגישה עם יושב ראש הסוכנות היהודית ועם המנהלים הכלליים של המחלקות---
יולי אדלשטיין:
ממה שאני שומע והייתי גם שר, יושב פה נציג משרד הקליטה ומכירים את המציאות הזאת. נכון, יש קריטריונים ויש חברים גם בלשכה המשפטית וגם במשרד האוצר שתמיד באים עם קריטריונים נוקשים, לכן לא בכדי שאלתי אותך מה זה שווה כסף. זה לא רק לקשר עם בית ספר. יש הרבה אפשרויות והרבה פעמים עמדתי מול הפרויקטים האלה ואמרתי 'שמע, כסף אני לא יכול לתת, אבל בוא נארגן אירוע ביחד, אוטובוסים, תוכניות, מימון של הבאת עולים לאירוע'. כל מיני דברים כאלה. כל משרד וגם בסוכנות היהודית, הדברים האלה מתאימים גם לסוכנות היהודית, לכן אני הייתי מציע, כלומר מכיוון שגם אתה וגם נציג הסוכנות, מר כרמלי, בירכו על הפרויקט, אפשר גם, בינינו, בלי להזדקק לפגישות בחלונות הגבוהים, למצוא דרכים תכליתיות. אתה יודע מה, גם אצלי לפעמים היה כעס על עמותות שאמרו 'לא עזרתם לנו', אבל זה במקרים מאוד מועטים. ברוב המקרים כשאנשים הבינו שצ'ק על 50,000 שקלים לא ייצא ממשרד הקליטה אבל 10 אוטובוסים, כן, או 500 עולים לאירוע, כן, או זמרים, אמנים עולים במימון משרד הקליטה, להנעים את האוזן של הנוכחים באיזה שהוא אירוע, כן, אז בכל הדברים האלה היו מאוד מרוצים והרבה תודה רבה. אז אני מציע, גם לך, גם לנציג הסוכנות, לשקול את הדרכים האלה. כי כאן, גם אם תעבירו מיליון שקל לעמותה לא ייצא מזה הרבה. אבל תכל'ס, אני מבטיח לך ואתה יודע שכבר בשבוע שעבר אפשר להגיע לשיתוף פעולה אמיתי ולא לשמוע את הביטויים החריפים של עורך דין זרצקי.
משה זעפרני:
לאורך כל השנים, גם בשלוש השנים האחרונות, יכול להעיד עורך דין זרצקי שישבנו איתו למספר ישיבות, אבל לתכל'ס, כשאתה מבקש תוכנית, אני לא רוצה להעלות את כל הנושאים האלה, כי אמרתי שזה לרדת למטה, לא תמיד קיבלנו תוכנית ובשביל להפעיל את מה שאתה רוצה, צריך תוכנית. אז אני מבקש שלא נרד לרמה הזאת.
ברמה העקרונית, אנחנו מקיימים ישיבות, אתה יודע מה, כולל לפני עשרה ימים, שאלתי הבוקר את שלומי אלון, סגן יושב ראש המזכירות הפדגוגית, שאלתי אותו 'מה סיכמתם?' אז הוא אומר לי שהוא ישב עם עמיחי ואמר לו שכסף הוא לא יכול לתת, אבל תוכנית... אז הוא אומר לי, וזה מה שביקשתי מעורך דין זרצקי, שיביא תוכנית. הוא אומר לי 'תוכנית לא היתה'. אבל משרד החינוך צריך להתנהל לפי תוכנית.
היו"ר מיכאל נודלמן:
כן, משרדים ממשלתיים צריכים אחריות על הכסף, על מה הם נותנים כסף ופרוטוקול וכל מיני דברים. זה לא ככה.
יצחק זיו:
קודם כל אני מאוד שמח שבמלחמת המפרץ רק הזכוכית של הסלון נשברה אצלי.
יהודה זרצקי:
יצאת בזול.
יצחק זיו:
הנקודה היא שאין ספק שהעמותה הזאת קמה כי היה איזה ואקום, אבל זה פרויקט כל כך רציני, ילדי הבר מצווה, כי משם צריך להתחיל. הסוכנות מטפלת בגדול, אבל הקטע הזה נשאר חלול ואם נתחיל בקטע הזה אז לא הייתי מגיע למצב שבן דודי התחתן עם נוצריה מארצות הברית והבת של הבן דוד היתה כאן חמש פעמים כדי להכיר לה מישהו בארץ וחזרה כלעומת שבאה. אני לא רוצה להגיד את ההמשך. אם אנחנו נתחיל בגיל בר מצווה, כאן צריך לזרוע ואם נתחיל לזרוע כאן התוצאות תבואנה והסוכנות, כבודה במקומה מונח, אבל בשלב יותר מאוחר. בקטע הזה אני חושב שצריך לעשות כל מה שאפשר כדי לעזור ואני מבקש מוועדת הקליטה---
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתה חבר בה, אתה לא צריך לבקש.
יצחק זיו:
אני מבקש שאנחנו נרים את זה. אני קשור במקרה גם ל'בית חם' לחייל. זה חיילים בודדים שיש להם מקומות לינה שעכשיו באור יהודה, בגלל כל מיני שיקולים, כי ביהוד רוצים לסלק אותם מהבית חם לחייל שיש שם, כי העירייה פתאום החליטה מכל מיני סיבות... אני אתאם את הפגישה עם האיש הנכבד הזה, שעושה עבודה נפלאה לראות שם איך שבאים חיילים בודדים ללינה, כי יש להם מקום ללון, ובחגים למשפחות, וכל הדברים האלה. אני אחבר את החיבור ואני מאמין שהפעולה שאתם עושים בנוסף לבית חם לחייל ימשיכו את הנושא.
קולט אביטל:
כמי שישבה בוועדה הזו והקשיבה להרבה מאוד ארגונים וישבנו מסביב לשולחן הזה בכל מיני סוגיות והסתבר שבסך הכול החברה האזרחית היא זו שממלאה את הוואקום באותו המקום שהממשלה לא עושה, בשבילי אין פה חידוש מבחינת התסכול שלכם.
אולי אני אתחיל מהסוף, ואני אגיד שאני חושבת שאנחנו כוועדה חייבים לפנות למזכיר הממשלה בשאלה מה בדיוק ואיך, מתי, באיזה דרך הם מתכוונים ליישם החלטת ממשלה. זה התפקיד שלנו קודם כל, ככנסת. אנחנו צריכים לבדוק שהממשלה עומדת בהבטחותיה, בהתחייבויותיה ובהחלטותיה וזו הביקורת הזו והבדיקה הזו היא התפקיד הראשון שלנו.
יחד עם זאת, אני רוצה להגיד פה עוד משהו. אני חושבת שמרוב ארגונים שעוסקים בנושאים האלה, כל אחד בחלקו ובצורה הטובה והצנועה והיעילה שלו, אין פה איזה שהיא מדיניות ממשלתית כוללת. אז הסוכנות עושה ככה ו'תגלית' עושה ככה וארגון 'נפש לנפש' עושה ככה ואין פה איזה שהיא ראייה כוללת מסביב לשולחן אחד של איזה שהיא חלוקת עבודה, של איזה שהוא איגום משאבים. דרך אגב, היה ניסיון ראשון כשהקמנו את הפורום הזה אצל הנשיא הקודם, הנשיא קצב. יש גם משרד לענייני תפוצות. יכול להיות שהמשרד לענייני תפוצות היה צריך לקחת על עצמו יום אחד, לשבת עם כל הארגונים שעוסקים בנושא הזה ולנסות לראות איך אנחנו יחד עם כל המשאבים... אני מאוד מעריכה את חברי יצחק זיו, אבל אני לא חושבת שאנחנו כחברי כנסת צריכים לעשות ליצור לך קשר עם 'בית חם'. אגב, כמו 'בית חם' יש עוד כמה ארגונים וזה גם התפקיד של הוועד למען החייל שמקים מועדונים לחיילים בודדים, ואגב, אנחנו פה ישבנו בכמה ישיבות, מדינת ישראל משקיעה בלי סוף כסף בתוכנית שנקראת 'תוכנית צבר', מביאה ילדי יורדים ארצה שמתגייסים לצבא, מביאה אותם לאולפן בקיבוצים, כדי שילמדו עברית. הם אחר כך נשארים באותם הקיבוצים כחיילים בודדים, אבל המדינה מצליחה להוציא אלפי דולרים כדי לחפש את החבר'ה האלה בחוץ לארץ, אבל לא מצליחה לשלם לקיבוצים את שהותם. הסוכנות לא מצאה פתרון והוועד למען החייל לא מוצא את הפתרון לכסות לקיבוצים את הכסף של החודשיים האלה של האולפן. יד ימין לא יודעת מה שיד שמאל עושה.
לכן אדוני היושב ראש, אני רוצה להציע לך, אולי כדאי שתצא מכאן קריאה לשר התפוצות, אולי תקציב אין לו, אבל אולי הוא יכול יום אחד לעשות יום עיון, או איגום משאבים, של כל מי שעוסק בארגונים לעידוד עלייה, לקשר עם התפוצות, לקשר עם הילדים בתפוצות. ואגב בהזדמנות חגיגית זו לראות גם מה שקורה לילדים האלה כשהם חוזרים מפה, כי אף אחד לא עוקב אחריהם אחרי שהם היו פה.
אריאל חסון:
אני מנהל את הכספים של העמותה ואני מבקש לומר שהיום העמותה למעשה כולה מתבססת על בסיס התנדבותי, כאשר אנחנו קיבלנו תרומה ממר שמואל בן דרור שבעצם בזכות זה אנחנו יכולים לשלם שכר לאדם אחד בלבד וכמו שאתם רואים, כל הצוות שנמצא פה למעשה מתנדב, כולל יהודה זרצקי. ליהודה אנחנו לא יכולים לשלם שכר, כאשר הוא עובד 24 שעות ביממה בעניין הזה. בעצם מה שאנחנו מבקשים להתניע את הגלגל, כי התוכנית העסקית שלנו היא כזאת שאנחנו בטווח הארוך לא נהיה תלויים בתרומות, כי בסיכומו של דבר כל בית ספר וכל קהילה שאנחנו קושרים איתה את הקשר, אמורים איכשהו להיות שותפים בין היתר גם בכסף. כל כיתה למשל, בתוכנית העסקית שלנו אמורה לשלם לנו סכום שנתי ובסיכומו של דבר, כשנגיע לאיזה כמות מסוימת של כיתות, נגיע לנקודת האיזון ולא נהיה זקוקים לתרומות. כמובן אנחנו תמיד נשמח לקבל תרומות, אבל כדי לעשות את זה צריך להתניע את הגלגל. חסר לנו את ההתחלה, כי קשה מאוד לנהל עמותה כאשר כולם מתנדבים. כשמתנדבים קשה מאוד להכריח אותם. תבואו, לא תבואו, צריך לבקש. לעומת זאת, כשיהיה לנו צוות קבוע של מספר אנשים עם משרד, עם מנהל מטה, כמו שדיברנו, שהם יקבלו שכר ונוכל להתניע את המערכת דרך העניין הזה, אני בטוח שהעמותה הזו תעלה על דרך המלך מכל הכיוונים, כולל בתחום העסקי.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתם יודעים שיש חוק כמה עמותה לשלם שכר וכמה לא, רשם העמותות בודק את זה כל הזמן. קח את זה בחשבון.
יעקב נאמן:
אני תמיד מדבר אחרון, כי כל דברי החוכמה נאמרים לפני כן. מה שאני מציע לך, אדוני היושב ראש הנכבד של ועדת הקליטה והעלייה, לקבל החלטה שקוראת לממשלה לראות במפעל הזה של "גשר של זהב" נושא בעדיפות, שיש לקדם אותו. שהממשלה תקבל החלטה חדשה שתאמץ את הפעילות, תקבע גם הסדרים למימון חלק מהפרויקט, כי היתר יבוא מתרומות מחוץ לארץ בעיקר, ושהממשלה תקבל החלטה כמו עניינים אחרים, תוכניות אחרות, 'תגלית' ואחרות, שזו תוכנית שיש ליישם אותה ולתת לה עדיפות. זה מה שאני מציע.
היו"ר מיכאל נודלמן:
בסדר, אנחנו יכולים לקבל כל מיני החלטות, אבל הממשלה קיבלה פעם אחת.
יעקב נאמן:
אני אמרתי במפורש, היא לא מיישמת אותה.
שמעון אופיר:
אני מתנדב בירושלים. אולי זה חבל, אפשר לומר, ואפשר לומר בתקווה לעתיד, כנציג של משרד האוצר, זה חבר'ה לא קלים, אנחנו יודעים. אם היה יושב פה נציג משרד האוצר שמוסמך, אני חושב שהאווירה היתה אחרת. כשזה יבוא למעשה, אז שלא ניתקל בהם, בקירות האלה, לריכוך.
יעקב נאמן:
אני אומר, צריך לקבל החלטה פה בוועדה שקוראת לממשלה לקבל החלטה ומאותו רגע זה יקבל עדיפות ושר האוצר יצטרך לשבת עם שר הקליטה, יצטרכו להכניס את זה לתקציב או של משרד הקליטה, או משרד החינוך, לתקצב את הדבר הזה כמו כל דבר אחר, וזו צריכה המלצה של הוועדה לממשלה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני רוצה לשמוע מהנציג של משרד הקליטה מה אתם חושבים על הפרויקט הזה.
בוריס חנוכייב:
קודם כל, אני מזדהה מאוד עם העשייה של העמותה ואנחנו בעצם מכירים ויש דלת פתוחה לעורך דין זרצקי למנהל אגף קליטה בקהילה, מר אריה פורת. הם נפגשים מדי פעם ונענים לבקשות של עורך דין זרצקי, ונמשיך גם בהמשך.
אני חושב שההצעה של מר יעקב נאמן אמורה קצת להיות חדה, לחדד את זה, איך זה יבוא לידי ביטוי בתוכנית הממשלתית לביצוע בהמשך.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני חושב שזה מקובל מה שאמר מר יעקב נאמן, אבל יש לי תוספת לזה. דיברה פה חברת הכנסת קולט אביטל, יש הרבה ארגונים, אולי לא כל כך אפקטיביים כמוכם, אבל כל אחד עושה עבודה ואין תיאום בין הארגונים האלה ובין העמותות האלה, כולם מקבלים כסף ואין תועלת שיכולה להיות אם זה היה הכול מתואם על פי תוכנית שזה יעשה זה, זה יעשה זה וסך הכול זו עבודה מלאה ויש תוצאות הכי טובות שאפשר לקבל בכסף.
אני תומך בזה שאנחנו נקבל החלטה על העמותה הזו, כי זו עמותה שעושה עבודה מיוחדת והממשלה צריכה לקבל החלטה שהעמותה הזו צריכה לקבל גם תקציבים, אבל הסעיף השני צריך להיות בהחלטה שלנו שהממשלה צריכה להסמיך אולי את שר התפוצות לשבת עם כל העמותות שעוסקות בנושאים האלה, עם התפוצות, עם חיבור קהילות פה, צריכים לשבת בשולחן עגול ולעשות תוכנית כוללת, כל הפעולות שיש בכל מיני עמותות וכל מיני משרדים, רק ככה אפשר להגיע לתוצאות. אם אנחנו רק אומרים שיותר כסף לעמותה שלהם, זה לא פותר את כל הבעיות שיש חוץ מזה. לזה אני חבר כנסת יחיד יכול לקבל החלטה. פה אחד.
אני בעד הרעיון שלך, הוא עמד בהחלטה שלנו, אבל סעיף שני יהיה שאנחנו נפנה לשר הרווחה והתפוצות לעשות פגישות עם כל מיני עמותות וארגונים שעסוקים בצעירים ונוער בתפוצות וגם חיבור פה בארץ ולעשות תוכנית כוללת לכל הארגונים. ולהציג את זה בפני הוועדה, אבל שיהיה תקציב לתוכנית.
רותי דוידוביץ:
אני הקשבתי, אני רק שואלת שאלה אחת, האם יש לוח זמנים להחלטות פה? קצת שאלה אולי דוחפת מדי, אבל אין לנו בררה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אנחנו לא מבצעים החלטות, אנחנו שולחים עכשיו מכתב לראש הממשלה או לשר האוצר וגם לשר הרווחה ובודקים. תוך 24 ימים אנחנו צריכים לקבל תשובה, או שהם מקבלים מה שאנחנו מבקשים או שהם שותקים ולא עונים לנו תשובה. אחר כך עוד מכתב ועוד מכתב, פגישה יכולה להיות עם השרים האלה ואם יהיה צורך אני אבקש ממר יעקב נאמן שהוא ילך איתי ביחד. פה מיד שום דבר לא מקבלים. זה נושא מאוד חשוב. אנחנו רואים איך נוער בישראל קבוצות קבוצות קבוצות נלחמים אחד בשני, תיקים פליליים, הרבה סמים וכל מיני דברים. זה לא אופייני ליהודים הדברים האלה. אני באתי מברית המועצות, שם אם יהודי שתה וודקה, הוא היה מחוץ לקהילה. פה פתאום התחילה האופנה הזו. אתם לא יודעים כמויות האלה. בגלל זה אני אומר שאני תומך בכל הרעיונות וכל הדברים ששייכים לנוער שלנו והם צריכים לדעת מה זה להיות יהודי, מה זה ירושלים, מה זה ישראל. אני חושב שישראלי, פטריוטיות וציונות זה לא רק כל הדברים ששייכים לתנ"ך והיסטוריה, אני חושב שציונות זה גם מִקום המדינה, איזה מלחמות עברה המדינה, איזה הישגים גדולים בכלכלה ובמדע, בכל מיני דברים. זה נותן לכל ילד מחשבה על איפה הוא גר, באיזה מדינה הוא גר והוא רוצה אולי להיות יותר טוב ממה שהוא עכשיו.
רותי דוידוביץ:
אני מתחברת לכל מה שאתה אומר עכשיו. זה נכון מאוד, צריכים להראות למה, אבל מאחר ואי אפשר, אנחנו לא בתנאי ואקום, למרות שדיברנו על ואקום מסוים, אנחנו הולכים לעבוד כמובן כל הזמן בקווים מקבילים ובמעגלים. אבל הערה קטנה למה שאמרה חברת הכנסת קולט אביטל. כשבאים לשבת, קודם כל להיפגש, להבין את ההבדלים בין כל ארגון, 'נפש בנפש' זה לא 'תגלית', 'תגלית' זה לא "גשר של זהב", 'בית חם'. הכול אנחנו מכירים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אבל כולם עובדים למטרה אחת.
רותי דוידוביץ:
אני מסכימה, אבל גם כל אחד אחר. זה לא שלא רוצים לעבוד בשיתוף פעולה, יש הבדלים. אחד משלים את השני, אגב. יש רצף. מלידה ועד 120.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני מקבל מה שאת אומרת, אבל יש עמותות שעושות אותו דבר כמעט. יש קצת שונים וקצת דומים. אם אתם תומכים במה שאנחנו מקבלים ואם אתם מוכנים לעזור לי במלחמה בעד זה, בשביל זה יש לי כתובת, אני יודע אותה ואנחנו צריכים להתקדם למלחמה. מי שחושב שמחר תהיה החלטה של הממשלה... ממשלה הכי טובה יש לה עדיפויות שלה ואנחנו צריכים לשנות קצת את העדיפויות. אני חושב שהדבר הזה הוא העתיד של המדינה. אם הוא ינוהל טוב, תהיה מדינה טובה. אם לא ינוהל, לא יהיה לנו בעתיד מדינה. תודה רבה.
יהודה זרצקי:
באחרונה נוצר קשר בינינו לבין כמה קהילות בחבר מדינות העמים, מאוד חשוב כי אנחנו מקשרים אותם עם ילדים עולים חדשים שנקלטו יפה בארץ והם מדברים ביניהם. יש בזה גם מסר וגם עידוד עלייה. ילדים כאן שעלו ממדינות חבר העמים ונקלטו יפה וילדים שם, מדברים ביניהם. לאחרונה הגיעה קבוצה כזו מקייב, אנחנו עכשיו בקשר עם קבוצה במוסקבה, אנחנו נרצה גם את עזרתו של יושב ראש הוועדה שהוא מכיר קצת את הנושא, לעזור לנו אולי להגביר גם את הקשר במגזר הזה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
בסדר. תודה רבה לכולם.
הישיבה ננעלה בשעה 12:00