פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 397
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, ב' בכסלו התשס"ח (12 בנובמבר 2007), שעה 11:30
סדר היום:
הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבות)(איסור תיקון רכבים בשטחי הרשות הפלסטינית), התשס"ז-2007, של חה"כ משה כחלון – פ/2919.
נכחו:
חברי הוועדה:
גלעד ארדן – היו"ר
ג'מאל זחאלקה
משה כחלון
יורם מרציאנו
רונית תירוש
מוזמנים:
משרד התחבורה והבטיחות בדרכים:
משה ימי – ראש תחום סחר יבוא ויצוא
רן פיוקל – סגן ראש תחום שרותי תחזוקה
ברוניסלבה חירמן - מרכזת בכירה לכלכלה ותכנון
חנן אהרון
יפעת רווה – משרד המשפטים
המשרד לביטחון פנים:
עודד ברוק – סגן יועמ"ש
נצ"מ יהודה עטר – מפקד יחידת "אתגר"
רפ"ן גל קפלן – יועמ"ש יחידת "אתגר"
סנ"צ יוסי כהן – סגן מפקד יחידת "אתגר"
איגוד המוסכים:
אילן מלמד – מנכ"ל
יעקב חלווה – יו"ר ענף פחחות
ליאור מזור
מקסים אללוף – ענף פחחות
יהודה יגן – יו"ר ועד ענף רכב, איגוד שמאי רכב
שמואל מלכיס – מנהל המחלקה הכלכלית, איגוד חברות הביטוח
עודד שאולוף – איגוד קציני הבטיחות והתעבורה
איתן וכקמן – יו"ר ארגון מנהלי תחבורה בישראל
יוחאי זילברברג – מזכיר ארגון מנהלי תחבורה בישראל
ליענה מאור – מתמחה בלשכה המשפטית של הכנסת
גיא בר – יועץ יו"ר הוועדה
גיא לוזון – ממ"מ, כנסת
יועצת משפטית: אתי בנדלר
ניר ימין
מנהלת הוועדה: לאה ורון
קצרנית: חנה כהן
הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבות)(איסור תיקון רכבים בשטחי הרשות הפלסטינית), התשס"ז-2007, של חה"כ משה כחלון – פ/2919
היו"ר גלעד ארדן:
שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר היום: הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבות)(איסור תיקון רכבים בשטחי הרשות הפלסטינית), התשס"ז-2007, של חבר הכנסת משה כחלון. הצעת החוק אושרה במליאת הכנסת ב-17 באוקטובר 2007 והיום נדון בהכנתה לקריאה הראשונה.
משה כחלון:
כאמור, הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית והובאה לכאן להכנתה לקריאה ראשונה. מדובר בהצעת חוק שיש בה שלושה מרכיבים עיקריים – סדר ההצגה אינו מחייב: 1. בטיחות בדרכים – אזרחים מתקנים בשטחים מכוניות ברמת נזק גדולה מאוד. אין פיקוח על התיקון ולאחר מכן הרכבים הללו נוסעים על כבישי מדינת ישראל ובעצם מהווים פצצה מתקתקת. אני חושב שרכב שיש בו פגיעה ברמה של אחוזי נזק מסוימים, צריך להיבדק, אולי על-ידי גוף כמו הטכניון, מכון התקנים או כל גורם אחר, כדי לוודא שהתיקון בוצע כראוי. היות שזה לא קורה, צריך למנוע את האפשרות של כניסת רכבים לתיקון בשטחים.
2. מניעת גניבות – יש הרבה גניבות רכב וכל המחקרים, גם של המשטרה, מראים שמכוניות שנגנבות בארץ מגיעות לשטחים ומשמשות לחלפים. אני סבור שהחוק הזה יוריד את מספר הגניבות בצורה משמעותית, כי אמנם יהיו להם חלקי חילוף, אבל לא יהיה להם מה לעשות איתם.
3. הנושא הכלכלי – אני חושב שחברות הביטוח והלקוחות הרציניים בתחום הרכב צריכים לספק עבודה למוסכים בארץ ולא למוסכים בשטחים.
בנוסף לכל אלה בהצעה זו יש פן ביטחוני – אני לא רוצה לקבוע שכל רכב ישראלי שנכנס לשטחים יוצא עם מטעני חבלה, אבל יש בזה פוטנציאל גדול. הצעת החוק הזאת עשויה למנוע את הדברים האלה.
היו"ר גלעד ארדן:
עו"ד רווה, מה עמדת הממשלה?
יפעת רווה:
עמדת הממשלה היא שהצעת החוק תקודם בתיאום. אני אעלה את השאלות שעלו לנו בדיונים המקדימים. אני רוצה להבחין בין המטרות של החוק הזה, כי שונה לגמרי המטרה הכלכלית – שאפשר להחליט שאוסרים את זה, אבל אז הענישה מחמירה מדי – מהנושא הביטחוני והבטיחותי, שאז אפשר להציע את הענישה המכסימלית.
אני אתמקד בנושא של תיקונים לא מפוקחים. הבנתי מהמשטרה שגם בארץ יש כ-2,000 מוסכים שאינם מפוקחים, חאפרים.
היו"ר גלעד ארדן:
"לא מפוקחים" זה אומר שהם פועלים בניגוד לחוק?
יפעת רווה:
כן.
רן פיוקל:
המספר הזה מוגזם לחלוטין, יש אולי 200 מוסכים כאלה.
יפעת רווה:
זה מה שנמסר לי מהמשטרה.
היו"ר גלעד ארדן:
גם לי זה נראה קצת מוגזם.
משה כחלון:
השאלה היא מה ההגדרה ל"מוסך". האם אדם שמתחת למרפסת שלו מחליף פילטרים מוגדר כמוסך?
יפעת רווה:
הצעת החוק קובעת שהעבירה היא על זה שנותן את הרכב לתיקון. כלומר, אם המוסך לא מורשה, אפשר למסור שם את הרכב לתיקון.
היו"ר גלעד ארדן:
כלומר, מי שמטפל בתוך ישראל במוסך לא מורשה, העבירה היא על זה שמטפל ולא על בעל הרכב.
יפעת רווה:
נכון.
היו"ר גלעד ארדן:
מדוע? האדם לא צריך לבדוק שלמוסך יש היתר לטפל ברכבים? אין חובה כזאת?
יפעת רווה:
לא שידוע לי. אם קובעים חובה כזאת, אני לא רואה את ההבדל בין תיקון בשטחים לבין תיקון במוסך לא מורשה בישראל במובן של בטיחות הרכב.
היו"ר גלעד ארדן:
יש הבדל. רמת המודעות של אדם שנוסע לטפל בשטחי הרשות הפלסטינית צריכה להיות גבוהה יותר לאפשרות שאולי אותו מוסך לא יבצע תיקון כנדרש. הרשות הפלסטינית מנפיקה רישיונות למוסכים?
יפעת רווה:
לא הייתי בונה על זה. אם ההנחה היא שאותם רכבים מסוכנים בכביש, לא ברור למה רק משביתים ל-30 יום. כלומר, אם הרכב מסוכן צריך להוריד אותו לגמרי מהכביש. אם הרכב לא מסוכן וזה רק עניין כלכלי, לא נראה שיש הצדקה לכזאת ענישה מחמירה.
משה כחלון:
התייחסתי לארבעה פרמטרים, את יכולה לדרג אותם כמו שאת רוצה.
יפעת רווה:
ברור שאם יש בעיה ביטחונית ובטיחותית, הרי זה במקום הראשון, אבל אז ברור לגמרי שרכב כזה שהוא מסוכן לא צריך להחזיר אותו אחרי 30 יום. אם ההנחה היא שהרכב רותך משני חלקים, אין הצדקה להחזירו.
משה כחלון:
אם את מחזיקה אותו, את יכולה לבדוק אותו.
יפעת רווה:
אם כך אפשר לקבוע חובת בדיקה. אם הרכב לא תקין, הוא צריך לרדת לגמרי מהכביש. אם הרכב תקין והמטרה היא כלכלית או אפילו מניעת גניבות - - -
היו"ר גלעד ארדן:
חבר הכנסת כחלון מדבר על ארבע מטרות, כולן יחד.
משה כחלון:
אם הרכב לא תקין הוא מורד מהכביש מכוח חוק אחר. בעצם משרד התחבורה מוריד אותו מהכביש ולכן אני לא צריך להכניס את זה לחקיקה הזאת.
יפעת רווה:
אם יש רכבים שהם כן תקינים ונשאר רק המניע הכלכלי, זה לא מצדיק את הענישה המחמירה שאתה מציע, שאנחנו עושים אותה היום רק בעבירות מסכנות חיים. אם זה מסכן חיים, הרכב צריך לרדת לגמרי מהכביש.
יעקב חלווה:
ומי יבדוק אם הרכב תקין או לא? אם הרכב חובר משני חלקים, לא השוטר ולא כל אדם אחר יכול לבדוק אם זה אכן כך. אם זה נעשה, זה בוודאי לא מקצועי ולא על-פי הוראות יצרן.
יפעת רווה:
אפשר לומר שיש חזקה שכל רכב שמתוקן שם הוא בלתי תקין, אבל ייתכן שהנתונים שהמשטרה תראה הם אחרים.
היו"ר גלעד ארדן:
אני חייב לומר שאני לא כל כך מבין את הגישה של הממשלה. את בעצם סותרת את מהות החוק. הרי גם כשהמדינה הכניסה לכלא אנשים שהסיעו שב"חים, היא לא אמרה שמסיע שב"חים יורשע רק בתנאי שיוכח שאותו שב"ח הוא מחבל. המדינה אמרה שהיו מקרים שאותם שב"חים עשו אחר כך פעילות חבלנית ולכן ברמת הענישה מי שמסיע שב"ח מתייחסים אליו כאילו היה מוכן להסיע מחבל. אם המשטרה תוכיח שיש כל כך הרבה מקרים שבהם התופעה הזאת גורמת גם לעידוד של גניבת רכב במדינת ישראל וגם למפגעים בטיחותיים, קרי שימוש בחלפים בלתי בטיחותיים בכלי רכב, מבחינתי נכון לקבוע חזקה שתיקון בשטחי הרשות הפלסטינית ייחשב כתיקון בלתי בטיחותי, בלתי מפוקח שמעודד גניבות רכב.
יפעת רווה:
צריך לבדוק את זה על סמך נתונים.
היו"ר גלעד ארדן:
האם מותרת היום כניסה לשטחי הרשות הפלסטינית?
רפ"ן גל קפלן:
תלוי באזור. אסור להיכנס לשטחי A שלגביהם יש צו אלוף שאוסר את הכניסה. לשטחי B ו-C מותר להיכנס. במקומות האלה יש שליטה ביטחונית ישראלית ואפילו מעבר לכך. בשטח A אין לנו כל שליטה ובחלקים מסוימים בשטח A הוצא צו אלוף שאוסר את הכניסה. רק בשטח שהוצא לגביו צו אלוף יש איסור כניסה.
יפעת רווה:
מבחינת הצעת החוק הזאת, במקומות שאסור להיכנס, אין בכלל בעיה.
היו"ר גלעד ארדן:
זה אומר שלחלקים מסוימים בשטחי A מותר להיכנס וכך לכל שטחי B.
גיא בר:
אני יודע שמאז "חומת מגן" גם שטחי A הם בשליטת צה"ל ואין את ההבחנה הזאת.
יפעת רווה:
דרך אגב, החוק של השב"חים הוא הוראת שעה.
ג'מאל זחאלקה:
צו אלוף האוסר כניסה הוא רק לגבי שטחי A.
היו"ר גלעד ארדן:
האם יש הכרזת אלוף על כל שטחי A?
רפ"ן גל קפלן:
לא.
סנ"צ יוסי כהן:
על רוב הערים הפלסטיניות שמוגדרות כשטח A יש צו אלוף שאוסר את הכניסה. זה נכון לגבי קלקיליה, ג'נין, שכם וכו', לשם אסור להיכנס.
יעקב חלווה:
חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבות) מנע כ-2,500 גניבות בשלושת החודשים האחרונים ביחס לתקופה המקבילה בשנה שעברה. החוק הזה ישלים את החוק הנ"ל ויכפיל את מניעת הגניבות. לדעתי, אם בגין החוק הזה הצליחו למנוע 2,500 גניבות, בגין התוספת הזאת יצליחו למנוע כמות כפולה.
היו"ר גלעד ארדן:
לפני שנמשיך בדיון אני מציע לראות את המצגת של יחידת "אתגר".
נצ"מ יהודה עטר:
יחידת "אתגר" הוקמה בדצמבר 2005 ותפקידה לטפל באופן ספציפי בנושא גניבות הרכב. זו יחידה מוכוונת מטרה ועיקר פעילותה טיפול בגניבות הרכב במדינת ישראל. בשנת 98' נגנבו כ-45,000 כלי רכב בשנה. המספר הזה הלך והצטמצם ובשנת 2005 מספר הגניבות של כלי רכב עומד על כ-35,000 בשנה. בשנת 2006 נגנבו יותר מ-30,000 כלי רכב. ב-2007 אנחנו רואים ירידה משמעותית, הודות לחוק הרישום שנכנס לתוקפו ביולי השנה. אנחנו יכולים להצביע על ירידה של כ-7.5% בהיקף גניבות הרכב מתחילת השנה .
היו"ר גלעד ארדן:
זה כולל את אזור באר שבע?
נצ"מ יהודה עטר:
הנתונים מתייחסים לכל מדינת ישראל.
היו"ר גלעד ארדן:
אני שואל את זה, כי יש חברת ביטוח שאינה מוכנה לעשות ביטוח מקיף לרכבים באזור באר שבע.
נצ"מ יהודה עטר:
הירידה במספר הגניבות היא בכל חלקי הארץ.
גניבות הרכב זה תעשייה שלמה וכל מי שעוסק בזה עושה דברים לא חוקיים. 70% מכלי הרכב שנגנבים בתוך תחומי מדינת ישראל – אנחנו בודקים את זה מידי יום – עוברים לתחומי הרשות הפלסטינית.
היו"ר גלעד ארדן:
איך אתם יודעים?
נצ"מ יהודה עטר:
אנחנו עושים תצפיות במחסומים. אנחנו יודעים בדיוק כמה כלי רכב נגנבים מידי יום במדינת ישראל. אם נגנבים מידי יום 80 כלי רכב – ואנחנו מקבלים את הנתונים האלה מידי בוקר – אנחנו יודעים לומר ש-60 כלי רכב עוברים לתחומי הרשות הפלסטינית ושם הם עוברים שינוי. כ-20,000 כלי רכב גנובים עוברים מידי שנה לתחומי הרשות הפלסטינית. הרכבים האלה משנים צורה, או באמצעות זיוף או שהם מפורקים במשחטות לחלפים והם חוזרים כחלפי רכב לתחומי המדינה.
ניר ימין:
הצעת החוק מדברת על איסור תיקון רכבים ברשות הפלסטינית. כמה כאלה עוברים לתיקון ברשות הפלסטינית?
נצ"מ יהודה עטר:
אנחנו מייחסים חשיבות לשלושה אספקטים: האספקט הכלכלי – זו כמובן פגיעה במוסכים בתוך תחומי המדינה. ברשות הפלסטינית העבודה זולה. מעבירים לשם רכבים לתיקון ולפירוק. כשהחלפים האלה חוזרים למדינה הם כמובן חוזרים כחלפים זולים;
האספקט הביטחוני – ברור לגמרי שתנועת כלי רכב לתחום הרשות וחזרה לתוך תחומי מדינת ישראל מהווה סיכון ביטחוני. אני יכול לומר ש-100% מכלי הרכב ששימשו לפיגועים במדינת ישראל – 65 כלי רכב – הם כלי רכב שנגנבו מתחומי מדינת ישראל וחזרו אלינו כרכבי תופת. אלה נתונים של המז"פ.
שינוי הצורה שכלי הרכב עוברים ברשות הפלסטינית מדהים. יש רכבים שבארץ בוודאות לא היו מתקנים אותם, ואם היו מתקנים – העלות של התיקון היתה גבוהה מאוד ולא היה משתלם לתקן אותם. אותם כלי רכב מתוקנים ברשות בעלות זולה מאוד. יתרה מזאת, במקרים רבים הרכבים האלה חוזרים כאשר בעצם הם מחוברים משני כלי רכב. הם לוקחים חצי רכב מסוים ומחברים עם חצי אחר ולאחר מכן הם חוזרים אלינו ומשמשים את האזרח הישראלי שלא תמיד יודע מה הוא קונה. תאונה ברכב כזה יוצרת נזק מוחלט למי שנוהג בו. רכב כזה מהווה סיכון בטיחותי מהמעלה הראשונה. מיותר לציין שאין מי שמפקח איך הרכבים האלה מתוקנים.
היו"ר גלעד ארדן:
חבל שחווה בן-ארי לא נמצאת פה לספר כמה פקחים יש למשרד התחבורה.
רן פיוקל:
עדיין יש הבדל ואין דין תיקון בארץ כדין תיקון שם. לא נכון לומר שבארץ אין בכלל פיקוח. אני מעריך שיש כ-300 מוסכים לא מורשים. מידי שנה חלקם נסגרים ובמקביל גם נפתחים חדשים.
היו"ר גלעד ארדן:
אני מניח שיש גם מוסכים מורשים שמשתמשים בחלפים גנובים.
רן פיוקל:
זה כבר סיפור אחר.
יעקב חלווה:
רק בשפרעם יש 200 מוסכים לא מורשים, אז איך זה שבכל הארץ יש רק 300?
נצ"מ יהודה עטר:
אני רוצה להראות לכם איזה מכוניות עוברות לשיקום בתחום הרשות הפלסטינית. התמונות שאתם רואים הם מפעילות שעשינו. הרכב שאתם רואים מגיע לתחום הרשות על גבי גרר. הוא משוקם וחוזר לישראל. בעצם סוחרים ישראלים לקחו רכבים לאחר תאונה לתחום הרשות הפלסטינית, הם שוקמו שם והוחזרו לישראל. כדי לתקן את הרכבים האלה צריך חלקים שאותם הם לוקחים מרכבים גנובים.
היו"ר גלעד ארדן:
אני מניח שגנב רכב שרוצה להשתמש בו ברשות, החוק הזה לא ירתיע אותו. החוק הזה יכול להפחית את האינסנטיב לגנוב רכבים, כי פחות רכבים יגיעו לשם לתיקון.
נצ"מ יהודה עטר:
ברור שזה יפחית במידה ניכרת את גניבות הרכב. ברגע שלא יהיה להם בסיס כלכלי, למעשה אנחנו גודעים את זה.
היו"ר גלעד ארדן:
אני מניח שעוד יהיו גניבות לצריכה עצמית, לא לחלפים.
נצ"מ יהודה עטר:
אם ברור שיותר מ-70% מהרכבים הגנובים עוברים לתחום הרשות, מניעת מעבר של רכבים לתיקון ברשות יפחית את המספר הזה.
ניר ימין:
לפי חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים אסור לעשות שימוש במוצר תעבורה בחלק שהמקור שלו בשטחים.
רפ"ן גל קפלן:
מדובר בחלק משומש. האיסור הוא לעשות שימוש בחלק משומש שמקורו בשטחים, אבל אפשר לעשות כל תיקון אחר שלא כרוך בחלקים משומשים. לדוגמה, אין איסור לקנות את החלקים בישראל ולעשות את העבודה בשטחים.
נצ"מ יהודה עטר:
אני רוצה להראות לכם מה קורה במוסכים בשטחים ובמשחטות.
יורם מרציאנו:
יש משחטות גם בארץ.
נצ"מ יהודה עטר:
זה לא באותו קנה מידה. כמעט בכל חצר אחורית יש משחטה של עשרות אלפי כלי רכב. אין לנו שום שליטה על כך. אם נמנע כניסה של כלי רכב לתיקון בשטחים, נפחית את זה.
בשקפים אתם רואים פעילות בתוך מוסך בשטחים. אתם יכולים לראות מנועים גנובים, חצאי כלי רכב שמחוברים יחדיו וחוזרים אחר כך לצרכן הישראלי. מיותר לציין שהמוסכים האלה הם ללא פיקוח ובקרה. הרכבים האלה מטופלים בחצרות הבתים. במקרה הזה שמוצג לפניכם נכנסנו פנימה והחרמנו את הרכבים. ברוב המקרים הרכבים האלה עוברים לצרכן הישראלי שאינו מודע למה שהוא קונה.
היו"ר גלעד ארדן:
כשרכב מורד מהכביש, מה צריך לעבור הרכב כדי להעלות אותו חזרה לכביש?
נצ"מ יהודה עטר:
אם הרכב מוגדר כ"טוטל לוס" , אותו רכב לא יוכל לחזור חזרה לכביש, משום שהרישיון שלו מועבר למשרד התחבורה והוא נמחק מהרישומים. הבעיה שלנו אינה ברכבים מסוג זה, אלא ברכבים שהם "אובדן להלכה", היינו שהם ניתנים לשיקום. אם רכב ניתן לשיקום, העלות של כך במוסכים בישראל היא גבוהה וכמובן אינה משתלמת.
היו"ר גלעד ארדן:
האם רכב כזה, כשהוא עולה חזרה לכביש, צריך לעבור איזושהי בדיקה של המדינה?
רן פיוקל:
לפי תקנה 309 רכב כזה חייב לעבור במקום מורשה בדיקת רכב לאחר תאונה ולקבל אישור שהוא תקין.
לאה ורון:
מה זה "מקום מורשה"? זה מכון רישוי?
רן פיוקל:
זה מקום שמשרד התחבורה אישר לבצע בדיקת רכב לאחר תאונה. לא כל מכון רישוי יכול לבצע את הבדיקה הזאת.
היו"ר גלעד ארדן:
אם חברת ביטוח אישרה אובדן להלכה לרכב, מי מוסר הודעה על כך למשרד התחבורה?
רן פיוקל:
בחוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים יש סעיף שמחייב את חברת הביטוח לדאוג שרכב שהוכרז "אובדן להלכה" יעבור את הבדיקה הזאת.
היו"ר גלעד ארדן:
גם אם הוא לא "טוטל לוס"?
רן פיוקל:
בהחלט.
היו"ר גלעד ארדן:
בסעיף 3(2) לחוק הגבלת השימוש ורישום פעולות נאמר: "מכר המבטח את הרכב, שלא למטרת פירוק כללי אלא לשם תיקון, יחזיק המבטח ברישיון הרכב ולא יעבירו לרוכש הרכב אלא אם כן הרוכש המציא לו אישור של מוסך, שניתן לו רישיון לפי דין, ולפיו תוקן הרכב, ואם הוחלף חלק, הורכב במקומו חלק חדש, או חלק משומש שנרשם לפי הוראות חוק זה". סעיף זה נותן מענה לעניין הזה.
אני מבקש להבין את עמדת המדינה. חבר הכנסת כחלון דיבר על בעיה מסוימת, שמפקד "אתגר" העצים אותה עוד יותר בדבריו. אם אדם שיקם ברשות הפלסטינית את הרכב באופן בלתי בטיחותי, בלתי תקין וכו', הרי עדיין הרכב הזה חוזר לישראל וצריך לעבור בדיקה ואישור והמבטח לא יכול לתת את הרישיון לקונה בלי זה. אני מניח שכאשר המבטח משלם למבוטח על הרכב בגין "אובדן להלכה" הוא לוקח את מסמכי הרכב.
שמואל מלכיס:
רכב של חברת ביטוח לא מתוקן בשטחים. מדובר ברכבים שלאו דווקא היו מבוטחים.
היו"ר גלעד ארדן:
נניח שמגיע אליך מבוטח עם קביעת שמאי על נזק של 40%. אתה עשוי לומר לו שאמנם אובדן להלכה זה בין 50% ל-60%, אבל משום שהוא מבוטח יקר אתה מוכן לאשר לו את זה כבר ב-40%. אתה משלם לו את המחיר שמגיע לו ולוקח ממנו את הרכב.
שמואל מלכיס:
זה לא קורה היום.
היו"ר גלעד ארדן:
נניח שזה היה 52%. אתה לוקח מהאדם את מסמכי הרכב ומשלם לו. אתה צריך לקבל החלטה כלכלית מה לעשות עם הרכב ומחליט למכור אותו לסוחר רכב. האם אתה נותן את רישיונות הרכב כבר במכירה?
שמואל מלכיס:
לא.
היו"ר גלעד ארדן:
מסמכי הרכב נשארים אצלך?
שמואל מלכיס:
כן.
היו"ר גלעד ארדן:
סוחר הרכב משקם את הרכב ומחפש קונה. האם כשהסוחר חוזר אליך ואומר שהוא תיקן, אתה מבקש ממנו לראות אישור ממוסך בישראל - - -
שמואל מלכיס:
ממוסך מורשה, לא סתם מוסך.
היו"ר גלעד ארדן:
ורק לאחר שהוא מציג לך אישור כזה אתה מוסר לו את הרישיונות?
שמואל מלכיס:
לא רק זה, הוא צריך להוכיח לי שכל חלק משומש שהשתמשו בו לתיקון הרכב הוא חלק שנרשם בהתאם לחוק.
היו"ר גלעד ארדן:
איך אתה יכול לבדוק את זה?
שמואל מלכיס:
יש קבלות.
היו"ר גלעד ארדן:
נצ"מ יהודה עטר, אם כך, היכן הבעיה?
שמואל מלכיס:
אתם צריכים להבין שהיום, בביטוח רכב מקיף, מבוטחים פחות ממחצית מכלי הרכב הקיימים במצבת כלי הרכב במדינת ישראל. מאז ומתמיד לא כל כלי הרכב היו מבוטחים, כי רכבים ישנים לא מבוטחים, אבל היום חלק גדול מכלי הרכב נמצאים במסגרת חברות ההשכרה והליסינג שעושים ביטוח עצמי לרכבים שלהם.
היו"ר גלעד ארדן:
זה לא נחשב ביטוח? זה לא אצלכם, אבל זה ביטוח.
שמואל מלכיס:
זה לא ממש ביטוח. יכול להיות שאם את הקטע של צד ג', כלומר שרכב שלהם פוגע ברכב אחר, הם עושים את זה על עצמם, זה קרוב מאוד לביטוח.
היו"ר גלעד ארדן:
והכלל הזה של הרישיון חל גם עליהם?
שמואל מלכיס:
כן.
היו"ר גלעד ארדן:
אז איפה הבעיה?
שמואל מלכיס:
אני מעריך שכ-500,000 כלי רכב במדינת ישראל לא מבוטחים בביטוח מקיף.
היו"ר גלעד ארדן:
מה הקשר לנושא?
שמואל מלכיס:
אם קורה להם אובדן גמור או אובדן להלכה או שהם ניזוקו בנזק רציני והם רוצים לתקן את הרכב, אין פיקוח על כך והם יכולים לתקן בשטחים. יתרה מכך, סתם רכב שנפגע בתאונה ורוצים לתקן אותו במחיר זול יותר, אין על כך פיקוח.
היו"ר גלעד ארדן:
אתה בעצם אומר שההנחה היא שהמבטח פועל על-פי החוק, אבל אם אין מבטח, כל התהליך הזה של הפקדת הרישיון לא קיים ולכן רשויות המדינה לא יודעות בכלל על כך.
משה כחלון:
זה רק מחזק את הצורך בהצעת החוק.
נצ"מ יהודה עטר:
הנושא של הביטוחים הוא דבר נפרד. צריך לקחת בחשבון שמי שיוצא לשטח הוא בעל משחטת כלי הרכב. יש ברשותנו צילום אווירי. מי שגונב רכב לא בודק אם הרכב מבוטח. הוא יודע שצריך רכב מסוים, או לפעמים דלת או דלתות, ולכן הוא יוצא לשטח, מבצע סריקה מקדימה, בודק איזה רכב תואם למה שהוא צריך, וגונב. לפעמים הם גונבים רכב רק כדי להוציא דלת אחת. זו תעשייה שלמה שמגלגלת מיליונים באופן בלתי חוקי. לפניכם צילום אווירי של משחטות רכב בתחום הרשות הפלסטינית – בחצרות הבתים יש אלפי מכוניות, כולן גנובות. הרכבים האלה מפורקים ולבסוף חוזרים בדמות חלפים.
היו"ר גלעד ארדן:
למה אתם לא נכנסים ולוקחים אותם?
נצ"מ יהודה עטר:
כדי להיכנס למשחטה ברמאללה וליצור שם פעילות, זה מחייב תיאום עם הצבא. לפני כחודש וחצי שר הביטחון אישר תקנה שמאפשרת לנו לפעול בתחום הרשות, גם בעניין הזה. אנחנו פועלים וגם מוצאים את מי שגונב ועושה כופר רכב וכו'. משטרת ישראל עושה מאמצים גדולים כדי לטפל בתופעה. זו תופעה שחייבים לגדוע אותה במכלול ולא רק נקודתית. יש שם מאות כלי רכב ורק אם נמנע מרכבים להגיע לשם לתיקון, זה יצמצם משמעותית את התופעה.
היו"ר גלעד ארדן:
יש לכם נתונים מספריים על מציאת חלפים לא מורשים, לא בטיחותיים, שהותקנו בכלי רכב שמצאתם במדינת ישראל? אני מניח שמה שנגנב וחוזר באותה זהות, הצעת החוק הזאת לא עוסקת בו וגם לא תשפיע, כי מי שגונב כדי להחליף לוחית זיהוי, ימשיך לעשות את זה ותוספת העונש בחוק הזה לא תרתיע אותו. אני רוצה להבין את רוחב הבעיה – אני מניח שמדובר באנשים שמתפתים לתיקון זול יותר, אבל בסוף מסתבר שהתקינו להם חלפים גנובים או לא בטיחותיים.
נצ"מ יהודה עטר:
כשמתקן מתקין חלק גנוב ברכב הוא לא מספר על כך לבעל הרכב. מי ששולח רכב לתיקון ברשות הפלסטינית, הוא בוודאי יודע ששם זול יותר והחלקים זולים יותר - - -
היו"ר גלעד ארדן:
או שכוח העבודה הוא זול. הרבה פעמים אני מציע הצעות חוק ויושבים הנציגים של המשרד לביטחון פנים או משרד המשפטים ואומרים שהם רוצים להבין על מה אני מגיש הצעת חוק ושאני אראה להם שיש לה אחיזה במציאות. האם בהכרח בעל הרכב חושב שהתיקון זול משום שהחלקים גנובים? הוא יכול לטעון ששם זול משום שכוח העבודה שם זול. לא רק זה זול שם, גם דברים לא גנובים זולים יותר ברשות הפלסטינית.
נצ"מ יהודה עטר:
אנחנו מנהלים חקירות נגד הגורמים שהם מחוללי התופעה. מדובר בעשרות אלפי מכוניות, עשרות אלפי חלפים.
היו"ר גלעד ארדן:
שותפים לזה גם ישראלים שמשתפים פעולה?
נצ"מ יהודה עטר:
בוודאי.
היו"ר גלעד ארדן:
העמדתם לדין ישראלים על שימוש בחלפים גנובים?
נצ"מ יהודה עטר:
שותפים לעניין הזה גם עבריינים ישראלים וגם עבריינים מהרשות הפלסטינית. מדובר בתעשייה עם שיתוף פעולה פורה מאוד. אני מזמין אתכם לבקר במחסן שלנו בעטרות, שם אנחנו מרכזים את הכמות האדירה של כלי הרכב והחלפים הגנובים שתפסנו וכבר אין לנו מקום.
היו"ר גלעד ארדן:
מנהלת הוועדה מעירה, ובצדק, שאם החוק הזה יעבור והתוצאה תהיה שכל החלפים הגנובים ירוכזו ב-300 המוסכים הבלתי מורשים בארץ ומשרד התחבורה ימשיך לפעול רק עם ארבעה פקחים, אני לא בטוח שהחוק הזה יעזור.
רן פיוקל:
זה יעזור. את המאסה הגדולה, זה יפתור, ועם היתר נצטרך להתמודד.
היו"ר גלעד ארדן:
איך אתם יודעים שיש 300 מוסכים בלתי מורשים?
רן פיוקל:
אני יודע כמה תביעות אנחנו מגישים כל שנה – כ-300 תביעות – נגד מוסכים לא מורשים. לחלק מהמוסכים מוצאים צווי סגירה ונסגרים, וחלקם, תוך כדי התהליך, מקבלים רישיון כי בינתיים הם עומדים בתנאים. זה גלגל ואין לנו שליטה על כל מי שפותח מוסך לא חוקי, אבל אנחנו מנסים למצוא אותו באמצעות יחידת האכיפה המיוחדת שלנו.
רפ"ן גל קפלן:
יש לנו יכולת פיקוח על המוסכים המורשים בארץ לפי חוק הרישום עצמו, שמחייב אותם ברישום כל חלק שמגיע לעסק. בישראל אנחנו יכולים לפקח ועובדה שבחודשיים האחרונים, כשאנחנו נכנסים לכל מוסך ובודקים את הרישום, גניבות הרכב פחתו במידה ניכרת. חוק הרישום מדבר על כך שבעל עסק שמנהל עסק, או לסחר בחלקי רכב או מוסך, חייב לרשום כל חלק שמגיע אליו לעסק או חלקים שמפורקים ומורכבים על-ידו. בישראל יש מענה גם למוסכים הלא מורשים – יחידת "אתגר" מבקרת במאות מוסכים ואף פועלת לסגירתם.
היו"ר גלעד ארדן:
מוסך לא מורשה, גם אם הוא יודע מאיפה הגיע כל בורג אצלו, צריך לסגור אותו כי הוא לא מורשה.
רפ"ן גל קפלן:
אנחנו פועלים למען זה. יש לי יכולת אכיפה פה בישראל, אבל אין לי יכולת אכיפה בשטחים.
היו"ר גלעד ארדן:
אם היתה לכם יכולת אכיפה, לא היו 300 מוסכים לא מורשים.
רפ"ן גל קפלן:
צריך לזכור שבעניין הזה יש שיתוף פעולה בין מספר משרדי ממשלה. אנחנו עובדים מול משרד התחבורה שיש לו רק ארבעה פקחים.
היו"ר גלעד ארדן:
לשכת עורכי הדין לא יודעת להגיד לי שיש 300 משרדי עורכי דין בלי רישיון עריכת דין, משום מה המוסכים יודעים להגיד את זה. זה נשמע לא הגיוני, האמירה עצמה היא אבסורדית.
רפ"ן גל קפלן:
אנחנו פועלים לסגירת המוסכים האלה. כל מוסך שהוא לא מורשה ומחזיק חלקים שאין להם רישום לפי חוק הרישום, נסגרים והחלקים נתפסים ומועברים ליחידה.
היו"ר גלעד ארדן:
כמה מוסכים לא מורשים נתפסו ב-2006?
רפ"ן גל קפלן:
יחידת "אתגר", שמוסמכת להגיש כתבי אישום על עסקים ללא רישיון, החלה בפיילוט ובשלושת החודשים האחרונים מאז תחילתו נסגרו חמישה מוסכים. אנחנו מתכוונים להמשיך בכיוון זה.
רן פיוקל:
אין לי נתון מדויק, אבל אני מעריך שנסגרו 150-200 מוסכים.
היו"ר גלעד ארדן:
נסגרו 200 ונפתחו 300? מה עונש על ניהול מוסך בלתי מורשה?
רפ"ן גל קפלן:
מאסר של 18 חודשים.
רן פיוקל:
זה תלוי בבתי המשפט.
היו"ר גלעד ארדן:
מה העונש המכסימלי בחוק?
רן פיוקל:
אני לא יודע.
היו"ר גלעד ארדן:
אבל זו העבודה שלכם. אתה סגן ראש האגף ואתה לא יודע מה העונש המכסימלי למי שעובר על מה שתפקידך לעשות?
רן פיוקל:
זה תפקיד מחלקת התביעות ובתי המשפט. אני לא יודע מה העונש המכסימלי.
היו"ר גלעד ארדן:
עו"ד רווה, אולי תשקלו להחמיר את הענישה הקבועה בחוק על ניהול מוסך בלתי מורשה וגם על מי שעובד בו.
יפעת רווה:
צריך להפנות את זה למשרד התחבורה. אני יכולה להפנות את זה אליהם.
היו"ר גלעד ארדן:
אם מר פיוקל אומר שנסגרו 200 ונפתחו 300, כנראה שהענישה לא מרתיעה.
רן פיוקל:
זה כמו שאתה תופס אדם שנהג ללא רישיון נהיגה ושם אותו בכלא, בינתיים יש עוד ארבעה אחרים שנוהגים ללא רישיון.
היו"ר גלעד ארדן:
כשתמצא לי כמה אנשים יושבים בבית סוהר על נהיגה ללא רישיון, אני אמצא פתרונות לעוד מספר דברים. כשמישהו יישב בבית סוהר, הרבה יותר יפחדו.
רן פיוקל:
בתי המשפט צריכים להכניס לבית סוהר אנשים שמפעילים מוסך ללא רישיון.
היו"ר גלעד ארדן:
אני לא יכול לקבוע להם את זה, אבל אני יכול להעלות רף ענישה.
אני מבקש לבדוק מה העונש על ניהול מוסך בלתי מורשה, אם בכלל יש לזה עבירה ייחודית. בסוף יתברר שזה במסגרת צו רישוי עסקים.
רפ"ן גל קפלן:
זה לפי ניהול עסק ללא רישיון והעונש המכסימלי הוא 18 חודשי מאסר.
היו"ר גלעד ארדן:
עו"ד רווה, אני מניח שגם את לא יודעת לענות לי אם יש ספציפיקציה של הענישה על ניהול מוסך לא מורשה מול עסק רגיל שהוא ללא רישיון. האבסורד הוא שאנחנו אומרים שאם אדם מתקן במוסך לא מורשה ברשות הפלסטינית, לא רק בעל המוסך שמתקן שם אשם, אלא אפילו בעל האוטו צריך להיענש – מאסר של שנה. בתוך מדינת ישראל, זה במסגרת צו רישוי עסקים. חבר הכנסת כחלון, אתה צריך לשקול להכניס להצעת החוק שלך ענישה דומה על תיקון במוסך לא מורשה בתוך ישראל, כי אם אחד השיקולים להצעת החוק הוא בטיחות הרכב, לא צריך להיות הבדל מי תיקן אותו – פלסטיני או יהודי. מבחינתי מי שמעלה רכב לא בטיחותי לכביש, אחת דינו.
משה כחלון:
אדוני היושב-ראש, אתה מוזמן להגיש הסתייגות ולהוסיף גם את זה. אני לא אתנגד.
יעקב חלווה:
הנתונים שנמסרו לוועדה על מספר המוסכים הלא מורשים אינם נכונים. יש לי נתונים אחרים ואני מוכן להציגם לוועדה. אולי אין 2,000 מוסכים בלתי מורשים, אבל בוודאי לא מדובר רק ב-300 וכמובן גם לא נסגרו 200. אנחנו דורשים לקבל את הנתונים האלה ממשרד התחבורה ולא מקבלים אותם. יש חוק חופש המידע, ובכל זאת אנחנו לא מקבלים את הנתונים.
היו"ר גלעד ארדן:
מר פיוקל, תוכל להעביר לוועדה את הנתונים על המוסכים שנסגרו ב-2006 וב-2007?
רן פיוקל:
בהחלט. כמובן שהנתונים ל-2007 הם לתקופה היחסית.
יעקב חלווה:
גם אם הוא יצרף את הנתונים משנת 2003, הוא לא יגיע ל-200 מוסכים שהם סגרו.
חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים מנע כמות לא מבוטלת של גניבות בשלושת החודשים האחרונים. לדעתי זה רק חלק א'. כדי למנוע גניבות בצורה יותר טובה חלק ב' צריך להיות החוק שהציע חבר הכנסת כחלון. יש נושא נוסף שהוא המזין והגורם העיקרי לגניבות מכוניות – הנושא של "אובדן להלכה". זה צריך להיות חלק ג'.
היו"ר גלעד ארדן:
אתה טוען שלא רשום ברישיון הרכב שהוא אחרי "אובדן להלכה"?
יעקב חלווה:
לא רק זה. מונח כאן מסמך שמפרט את עמדת המוסכים.
היו"ר גלעד ארדן:
זה נייר ביניכם לבין עצמכם?
יעקב חלווה:
לא. הבוקר העברנו אליך את זה במייל. ב-2005, כשהתקיימו הדיונים על החוק שנועד למנוע גניבות רכב, התחייבתי בפני הוועדה שמספר הגניבות יפחת, והם אכן ירדו. אם ימשיכו בזה ויחוקקו את התיקון הזה ותיקון נוסף, התוצאה תהיה שהמעגל של הגנבים ייסגר.
לעניין החזרת רישיונות הרכב לאחר שהוכרז על רכב כ"אובדן להלכה" – יש במשטרה הוכחות שחברות הביטוח לא נוהגות כפי שציין מר מלכיס - - -
היו"ר גלעד ארדן:
שאלתי אותו מה חובתם על-פי החוק. הוא לא אחראי אם מישהו הפר את החוק.
יעקב חלווה:
חברות הביטוח מחזירות רישיונות לרכב שעלות התיקון לפי הערכת שמאי היתה 50,000 כאשר הוצגה חשבונית של 5,000 שקלים, מה גם שהיא פיקטיבית. אני לא אומר שכל המקרים הם כאלה, אבל 80% מהמקרים הם כך.
היו"ר גלעד ארדן:
אני מפנה את השאלה לנציגי משרד התחבורה: מי אצלכם אמור לבצע בדיקות לפני החזרת רישיון הרכב?
שמואל מלכיס:
מי שאחראי על אכיפת החוק במדינת ישראל. ככל הידוע לי משטרת ישראל עושה בדיקות מהסוג הזה מול חברות הביטוח. תמיד קל לחפש את המטבע מתחת לפנס. הגוף הכי מסודר הוא חברות הביטוח. בדרך כלל רוב הבדיקות של המשטרה נעשות בחברות הביטוח.
היו"ר גלעד ארדן:
אני אוהב לחפש מטבעות מתחת לפנסים, יש לי ראייה חלשה, ולכן אני מבקש ממך בכל זאת לעזור לי. כל חברות הביטוח צדיקות, טהורות וישרות דרך. יכול להיות שפעם בשלושים שנה יסתנן אליכם אדם אחד, עבריין, שתפקידו יהיה להחזיר את הרישיונות. בכל זאת אני רוצה להבין את המסלול שעובר הרישיון. אני שואל שוב: מי אצלכם אמור לבדוק - מדגמי או לא מדגמי – שהרישיון הוחזר מול חשבונית תיקון שעושה שכל ולא לא הגיונית.
שמואל מלכיס:
משרד התחבורה לא שייך לעניין הזה. מי שאחראי על זה בחברות הביטוח הוא מנהל מחלקת תביעות רכב. אני לא טוען שלא יכול להיות מקרה שפקיד נמרץ, שרצה למצוא חן בעיני החברה שלו, יעבור על החוק, אבל בכל תחום תמיד יכול להיות עבריין.
היו"ר גלעד ארדן:
לא התכוונתי להאשים את חברות הביטוח, אלא לחפש פרצות בחוק כדי לתקן אותן.
שמואל מלכיס:
בכנס מיוחד שעשינו למנהלי מחלקת תביעות עם יחידת "אתגר" התבשרנו שחלק מחברות הביטוח כבר נבדק על-ידי יחידת "אתגר". הבנתי שהתוצאות היו די משביעות רצון.
היו"ר גלעד ארדן:
כלומר, התשובה היא שיחידת "אתגר" אחראית לזה. כמה בדיקות כאלה ביצעה היחידה?
נצ"מ יהודה עטר:
אנחנו מבצעים בדיקות כאלה מידי יום. אני יכול לומר שביצענו כבר עשרות בדיקות.
היו"ר גלעד ארדן:
אתם בודקים חשבונית של תיקון רכב?
נצ"מ יהודה עטר:
לא. אנחנו עושים בקרות במגרשים השונים ובודקים את כלי הרכב. אנחנו בודקים אם יש הלימה בין הנתונים שאנחנו מקבלים, בין הקבלות, בין חלקי הרכב שנמצאים שם. אם אנחנו מוצאים בעיה מסוימת, אנחנו מפנים את תשומת לבם לעניין הזה. אני מוכרח לציין שיש שיתוף פעולה טוב עם איגוד חברות הביטוח. אני יכול רק לשבח בעניין הזה.
רפ"ן גל קפלן:
החוק מחייב את חברת הביטוח לקבל לידיה את המסמכים – החשבונית של המוסך, את תעודת הבדיקה וחוות דעת שמאי – אבל הם לא מחויבים לבדוק שאחד תואם את השני.
היו"ר גלעד ארדן:
אם קביעת שמאי היתה שהנזק הוא 50,000 שקל והאדם אומר שהוא תיקן ב-5,000, זה זועק לשמים.
רפ"ן גל קפלן:
עדיין הם לא מחויבים על-פי החוק להימנע מלמסור את רישיון הרכב לקונה הפוטנציאלי. הנחינו את חברות הביטוח לדווח ליחידת "אתגר" על כך שיש חוסר התאמה.
לאה ורון:
יחידת "אתגר" הוקמה בשיתוף עם חברות הביטוח או במימונן?
סנ"צ יוסי כהן:
חברות הליסינג וחברות הביטוח מממנות 40%. היועץ המשפטי לממשלה הנחה שמעבר למימון אין שום קשר ביחסי הגומלין בינינו. הם לא מפעילים אותנו, לא מנהלים אותנו ואין להם זכות לכך. יש מימון של 40% בלבד. הם רצו לממן גם יותר, אבל היועץ המשפטי לממשלה הנחה שזה לא יעבור את ה-40%.
רפ"ן גל קפלן:
אנחנו עושים אצלם בקרות כדי לבדוק שהרכב שהוגדר כ"אובדן להלכה" יש לגביו את כל המסמכים שנדרשים על-פי החוק.
היו"ר גלעד ארדן:
אבל אם תבקרו אותם יותר מדיי אולי הם לא ירצו לממן אתכם.
סנ"צ יוסי כהן:
בהצעת חוק זו אנחנו בעצם מבקשים לתקן את חוק הרישום.
היו"ר גלעד ארדן:
מי יזם את חוק הרישום?
שמואל מלכיס:
חוק הרישום היה יוזמה של איגוד חברות הביטוח. החוק במקורו לא היה חוק רישום, אלא סימון חלפים. היוזמה יצאה מאיגוד חברות הביטוח, אלא שמשרד התחבורה הודיע לאחר זמן שהוא לא מסוגל לעמוד בנטל הסימון והחוק שונה במובן זה שיש בו רק את חובת הרישום ללא חובת סימון.
סנ"צ יוסי כהן:
כארבע שנים עברו כדי להביא את החוק הזה הלכה למעשה. הגענו לישורת האחרונה ב-13 ביולי. בעקבות זה כבר בחודש אוגוסט נגנבו אלף כלי רכב פחות. כלומר, אלף אזרחים במדינת ישראל חיים יותר טוב.
רכבים שמוגדרים "אובדן להלכה" מקבלים הערכת שמאי מסוימת. לפי הערכת שמאי לא כדאי כלכלית לתקן את הרכב במדינת ישראל. אם יש 40% נזק, לא משתלם לתקן את זה בארץ. אם הנזק נאמד ב-20,000 שקל, בשטחים אפשר לתקן את זה ב-3,000 שקלים ולא יותר. ניהלנו פרשה של סוחר מנס ציונה שבמשך שנה קנה 400 כלי רכב שעברו תאונה. כל הרכבים טופלו בשטחים. התגלו העלמות מס בהיקף 10 מיליון שקל. זו רק פרשה אחת מני רבות. מה שראיתם במצגת הוא רק קצה של הבעיה.
אנחנו רוצים לאסור תיקון רכבים בשטחים. כך אנחנו מחייבים את הצרכן שלא ייכנס לתקן בשטחים, כי כך הוא מכלכל את הטרור, כיוון שבעלי המשחטות מממנים את החוליות שנכנסות מידי יום לישראל. בעלי המשחטות גם יוצרים מערך שלם של כופר רכב ומנהלים בעצמם את המוסכים שמתקנים בהם את כלי הרכב. כלי הרכב שמתוקנים שם הם סכנה בטיחות למי שנוהג בהם. אזרחי מדינת ישראל שמכניסים רכב לתיקון לא יודעים מה הם גורמים. לא מעט אזרחים שהרכב שלהם ניזוק בתאונה והם מקבלים שיפוי, מכניסים את הרכב למוסך והמוסך, בלי ידיעתם, מעביר את הרכב לתיקון בשטחים כדי להוזיל עלויות. במוסכים שבשטחים עובדים ילדים בני 13-14. הדרך הנוחה ביותר לתקן רכב שניזוק היא לא ליישר אותו, אלא לחתוך אותו ואז הרכב נחצה לשניים – אחד נוסע לכיוון אחד והשני לכיוון אחר.
רפ"ן גל קפלן:
על-פי החוק הדבר הזה אסור בישראל. אסור לחתוך לרוחב.
סנ"צ יוסי כהן:
משרד הרישוי לא מאפשר להעלות רכב כזה לכביש. שום מכון לא יכול להכשיר רכב כזה. בג"ץ גיבה את ההחלטה הזאת שלנו ושל משרד רישוי האוסרת להעלות לכביש רכב שנחצה לשניים.
לעניין הטרור - מדינת ישראל הטילה סגר על הרשות הפלסטינית בעזה. הם מצאו דרך לייצר כלכלה חליפית ובעצם אין שום משחטה שיכולה לפעול מבלי שיש לה גיבוי של איזשהו ארגון.
היו"ר גלעד ארדן:
אתה אומר את זה על בסיס מודיעין?
סנ"צ יוסי כהן:
אני אומר את זה על בסיס העובדה שלא מעט מראשי הרשות הפלסטינית דרושים לנו לחקירה, כולל מפקד המשטרה הפלסטינית בעבר, ראזי ג'באלי. היו דרושים לנו קציני משטרה פלסטינים גם בגין המעורבות הישירה שלהם בסחר בכלי רכב גנובים. הענישה חייבת להיות אפקטיבית. בעל הרכב לא מבין מה המשמעות כשהוא מכניס רכב לתיקון ברשות הפלסטינית. יש לנו יכולת והוכחנו שאנחנו יודעים לבצע אכיפה. אנחנו יכולים להיכנס לשטחי A ו-B.
היו"ר גלעד ארדן:
כמה אזרחים ישראלים העמדתם לדין על עבירות כאלה?
סנ"צ יוסי כהן:
פתחנו תיקים והורשעו לא מעט. אין לי כרגע נתון מדויק.
היו"ר גלעד ארדן:
אדם שהחלפים שלו גנובים במודע, זה לא ירתיע אותו מלתקן בשטחים. אתה רוצה להרתיע את האזרח הסביר והאזרח הסביר לא יודע בכלל שמתקנים לו את הרכב בשטחים. מוסך ישראלי – מורשה או בלתי מורשה – ייקח את הרכב לשטחים על גרר, כי אלה אנשים שהדברים האלה לא מרתיעים אותם – הם גם מעלימים מס ועושים עבירות נוספות – אז איך תוכיח שהאזרח הרגיל ידע שהרכב שלו טופל בשטחים? אני מניח שרוב האזרחים לא מכניסים בעצמם את הרכב לשטחים, אלא זה נעשה על-ידי אנשים שזה מקצועם.
סנ"צ יוסי כהן:
אם זה בתום לב, ברור שהחוק נותן לו הגנה מפני העמדה לדין.
היו"ר גלעד ארדן:
בעצם הצעת החוק לא תסגור את הבעיה העיקרית.
סנ"צ יוסי כהן:
רוב אלה שמכניסים כלי רכב לתיקון בשטחים הם הסוחרים שקונים כמויות גדולות של כלי רכב ממגרשי ההסדר למיניהם.
היו"ר גלעד ארדן:
כלומר, אתה רוצה להפוך את זה ללא כדאי כלכלית לסוחרים.
סנ"צ יוסי כהן:
זו הגישה שלנו בנושא של ניתוק היכולת הכלכלית של ארגוני פשיעה. למדנו שאם פוגעים בכיס, זה משפיע. כשאתה מנהל משפט, מערכת המשפט מתנהלת לפי סדרי העדיפויות שלה, אבל כשאתה פוגע בכיס או שאתה לוקח רכב מאזרח, כבר באותו רגע אתה יוצר הרתעה ממשית. מסתבר שזה הדבר הגדול שמשפיע על האזרח. יש לנו יכולת להוכיח שכשנכסים כלי רכב לשטחים – 50-60 כלי רכב מידי יום – אותה כמות גם נגנבת. יש הלימה חד-משמעית בין כמות הגניבות לבין כמות כלי הרכב שנכנסים לתיקון. איך אנחנו יודעים את זה? אנחנו עומדים במחסומים וסופרים רכבי גרר וכלי רכב שנכנסים. אנחנו מצלמים את כלי הרכב האלה ובמבצע שאנחנו עושים לאחר מכן אנחנו תופסים את כלי הרכב המתוקנים ובודקים. אנחנו דורשים לפרק את אותם חלקים שתוקנו בשטחים ומוודאים שהם עוברים את כל התהליך שמשרד התחבורה דורש.
יעקב חלווה:
נציג משרד התחבורה אמר שיש הוראות ושכולם פועלים לפיהן. אני רוצה להזכיר לכם שההוראות בחוק רישום חלקים לא חלים על 90% מהרכבים במדינת ישראל. אני מתפלא שמשרד התחבורה לא יודע את זה. כל החברות שיש להן יותר מ-25 כלי רכב, החוק לא חלק עליהן – לא עניין החשבונית, לא המוסך המורשה וגם לא תקנה 309. לפיכך אני מתפלא שנציג משרד התחבורה אומר שיש הוראות וחייבים לבדוק את הרכב. זו פרצה שחייבים לתקן אותה. הגשתי נייר עמדה נוסף, שאני מקווה שגם הוא ייכנס להסתייגויות, לפיו זה יחול על כל בעלי הרכבים. כרגע 90% מבעלי הרכב לא חייבים בחוק הרישום.
שמואל מלכיס:
אני לא רוצה לקלקל לחבר הכנסת כחלון, אבל אנחנו תומכים בחוק הזה. לדעתי במטרות החוק יש סטייה רצינית. הנחתי לתומי שתיקון של חוק שנועד למניעת גניבות, גם המטרה העיקרית של התיקון שלו היא למניעת גניבות. זה שיכולות להיות לו השפעות חיוביות נוספות, כגון שיפור הבטיחות של כלי רכב ו/או תרומה כלכלית חשובה למוסכים בישראל, אין עיני צרה בזה.
משה כחלון:
תרומה לכלכלת ישראל.
היו"ר גלעד ארדן:
אז על מה הוויכוח?
שמואל מלכיס:
אני טוען שעיקר התיקון שמציע חבר הכנסת כחלון הוא למען מניעת גניבות רכב. לדעתנו ההליך הזה מאוד חיוני להקטנת מספר גניבות הרכב בישראל, כיוון שמרבית גניבות הרכב בעצם נועדו לפירוק לחלפים ושימוש בחלפים בתוך הרשות הפלסטינית. לכן אנחנו בעד הצעת החוק.
איגוד חברות הביטוח וחברות הביטוח תורמות תרומה רצינית מאוד למניעת גניבות רכב. בניגוד לקאטו הזקן שכל פעם שעולה נושא שקשור ברכב, תמיד חברות הביטוח הן האשמות בגניבות הרכב, לא מיותר להזכיר - - -
היו"ר גלעד ארדן:
מיהו פה קאטו הזקן?
שמואל מלכיס:
נציג איגוד המוסכים.
היו"ר גלעד ארדן:
מכל הדיונים שניהלתי עד היום מגיע למסקנה אחת: מי שהכי הרבה רוצה את החוק, הוא זה שמעכב אותו הכי הרבה.
מקסים אללוף:
אני בעל מוסך מהצפון. לפעמים אני רואה בטלוויזיה מה קורה בכנסת ומתבייש, ועכשיו אני מבין למה אני מתבייש.
היו"ר גלעד ארדן:
למה?
מקסים אללוף:
כי כל הזמן מפריעים כאן. אני רוצה להציג תמונה אמיתית. אני בעל מוסך שמעסיק 42 עובדים בצפון. בין יתר התפקידים שלי אני אב בית הדין הארצי של ארגון המוסכים. אני רוצה לציין עובדה שאני נתקל בה יום-יום אצלי במוסך. כאשר יש תאונה ושמאי שמגיע קובע נזק של 42% ואפילו 40%, יש לו הנחיות ברורות מחברות הביטוח לא לתקן את המכוניות. כמובן שזה פוגע בי כלכלית, אבל כרגע נעזוב את הצד הזה ונתמקד בצד הבטיחותי. לחברות הביטוח יש הסכמים ברורים עם מאגרי רכב שונים ולשם מתנקזים כל הרכבים. הם לוקחים את העבודה מהצפון ומעבירים למרכז ובמרכז מתחילים לעבוד כל החאפרים הגדולים – כל מיני מתווכים למיניהם. חברות הביטוח מוכרות את המכוניות האלה ובוודאות הן עוברות לשטחים. נקודה. אף רכב כזה לא מתוקן בתוך מדינת ישראל. בהוראת חברות הביטוח יום-יום לוקחים ממני מכוניות. אני לא טוען שחברות הביטוח גורמות לגניבות הרכב, אבל הן תורמות לזה. הן קטליזטור לא קטן בהקשר זה.
משה כחלון:
איזו השפעה יש לחברות הביטוח על אחוזי הנזק?
מקסים אללוף:
לחברות הביטוח יש הוראות ברורות לשמאי הבית שלהן. אם בא שמאי חיצוני, השמאות אחרת.
שמואל מלכיס:
אתה עובד במוסך ולא מכיר את הסדר השמאים?
היו"ר גלעד ארדן:
מר אללוף, אתה כועס עלינו ולכן גם לא הבנת את ההערה שלי קודם. אמרתי, ולא במקרה, שבסוף מי שהכי רוצה את החוק, הוא גם זה שגורם לעכב אותו ואולי בסוף גם תתפזר הכנסת ולא יהיה חוק. יכול להיות שכל הערה שלך צודקת – ומר מלכיס יכול לומר מה שהוא רוצה, אני באופן אישי מכיר מקרים שבהם חברות ביטוח אישרו אובדן להלכה גם בפחות מ-50% נזק, וכנראה שהן גם לא מפסידות בתהליך הזה – אבל מה זה משנה עכשיו מי אשם ולמה. אם אתה תומך בהצעת החוק, מה זה משנה מי אשם? אתם עושים פה סגירת חשבונות וזה לא רלוונטי בכלל לחוק. החוק טוב?
מקסים אללוף:
בוודאי.
היו"ר גלעד ארדן:
אם כך, כדאי להתקדם.
אילן מלמד:
החוק הזה מצוין ואנחנו תומכים בו. הכנו נייר עמדה ואני אמסור אותו למנהלת הוועדה.
היו"ר גלעד ארדן:
להבא תמסרו את זה לפני הדיון, כדי שחברי הכנסת יוכלו ללמוד אותו.
אילן מלמד:
התיקון בשטחים הוא תיקון זול. התיקון הזול הזה הוא המניע לגניבות רכב, כי בניגוד למדינות אחרות בעולם, 75% מכלי הרכב שנגנבים במדינת ישראל לא נמצאים. במדינות אחרות בעולם 75% מכלי הרכב שנגנבים גם נמצאים, כי גנבו אותם כדי לנסוע מנקודה א' לנקודה ב'. כלומר, במדינת ישראל כלי הרכב הגנובים הופכים להיות ל"בשר" חלקים. התיקון הזול בשטחים מניע ביקוש לכלי רכב. יש פיתוי עז, גם לחברות הביטוח וגם לחברות הליסינג, לתקן את כלי הרכב בשטחים, אף-על-פי שמאז חקיקת חוק הרישום הן הנהנות הגדולות מהעובדה שכמות כלי הרכב הגנובים פוחתת.
עודד שאולוף:
איגוד קציני הבטיחות מברך על החוק. במשטרה נאמר לי שאם גנב רכב נתפס, הוא משוחרר עם קנס של 1,000 שקלים. בעצם ייתכן שכבר באותו ערב הוא חוזר לגנוב. השאלה היא אם החמרת הענישה על גנבי הרכב עצמם תפחית קצת את מספר הגניבות.
היו"ר גלעד ארדן:
זה לא קשור לדיון הזה. כבר דיברנו על כל עניין רף הענישה.
יהודה יגן:
איגוד השמאים העביר לוועדה נייר עמדה. אנחנו תומכים תמיכה מלאה בהצעת החוק ואנחנו סבורים שיישום החוק יקדם מטרות ציבוריות, בטיחותיות וכלכליות.
היו"ר גלעד ארדן:
אני רוצה להבהיר שכל מי שמעביר ניירות עמדה ביום הדיון, אין לנו אפשרות להתייחס אליהם. אנחנו לא יכולים ללמוד ניירות עמדה תוך כדי הישיבה.
ניר ימין:
יחידת "אתגר" הציגה בדיון מצגת, אבל אני סבור שגם בהקשר למה שהמציע רוצה, לא נמסרו מספיק נתונים. הצעת החוק מדברת על איסור תיקון של כלי רכב ברשות הפלסטינית. בעצם יש איסור על אדם להעביר את כלי הרכב שלו, בין אם בעצמו ובין אם באמצעות מישהו אחר, לתיקון ברשות. לא הצלחתי להבין מהמצגת כמה רכבים ישראלים אכן הועברו מרצון לתיקון ברשות?
סנ"צ יוסי כהן:
אמרתי שיש הלימה בין כמות כלי הרכב לבין כמות כלי הרכב שמועברת לתיקון בשטחים. כל יום מועברים בין 50 ל-60 כלי רכב לתוך השטחים ונגנבים כ-90-80. אלה בדיוק ה-70% שאנחנו מדברים עליהם.
היו"ר גלעד ארדן:
הרכבים הגנובים לא מעניינים אותנו בהקשר זה. החוק הזה לא ימנע גניבה, אלא זה יכול לצמצם את האינסנטיב. השאלה מאוד ברורה: כמה רכבים ישראלים מועברים לשטחים, משוקמים שם וחוזרים חזרה לישראל?
סנ"צ יוסי כהן:
50 כלי רכב נכנסים מידי יום לתיקון בשטחים.
ניר ימין:
כמה מהם נמצאו עם חלפים גנובים?
סנ"צ יוסי כהן:
מבחינתנו כל החלפים שנמצאים בשטחים הם חלפים גנובים.
היו"ר גלעד ארדן:
כל סוחר שמכניס רכבים לתיקון בשטחים בעצם מועמד לדין על שותפות לגניבה? גם בלי להוכיח שהחלק גנוב, כלומר, יש חזקה שכל חלק שהותקן ברשות הוא גנוב ולכן אפשר להרשיע את הסוחר על גניבה?
סנ"צ יוסי כהן:
כן. חוק הרישום מדבר על איסור תיקון בחלקים ישנים בתחומי הרשות הפלסטינית. אנחנו מעמידים לדין על כך.
היו"ר גלעד ארדן:
יש חזקה שזה גנוב? מה העונש על כך?
סנ"צ יוסי כהן:
שלוש שנות מאסר.
ניר ימין:
אתה מדבר על איסור שימוש במוצר תעבורה משומש.
סנ"צ יוסי כהן:
נכון, כי החוק נועד למניעת גניבות.
יפעת רווה:
אנשים נכנסים לבית סוהר על כך?
סנ"צ יוסי כהן:
אני זוכר שהיה גם אדם שנכנס לכלא, אבל בדרך כלל זה גם משום דברים אחרים שמלווים את האדם.
היו"ר גלעד ארדן:
למה צריך את התיקון הזה?
סנ"צ יוסי כהן:
כדי לסגור את הפרצה שקיימת בחוק היום. אנחנו אוכפים את חוק הרישום במוסכים בתוך ישראל, אבל משום שמעבירים כלי רכב לתיקון בשטחים, אנחנו לא יכולים לבצע שם אכיפה, אלא רק מול כלי הרכב שיוצאים חזרה מתוך השטחים ולשם כך אנחנו צריכים את התיקון.
יפעת רווה:
איך אתם יודעים שאדם תיקן בשטחים?
סנ"צ יוסי כהן:
אנחנו רואים כשהרכב נכנס לשטחים.
היו"ר גלעד ארדן:
מי אומר שהרכב נכנס לתיקון, אולי הוא נכנס כדי לאכול טחינה?
שמואל מלכיס:
אם רואים את הרכב מועבר לשטחים על גבי גרר ויצא מתוקן, סביר להניח שהרכב תוקן שם.
היו"ר גלעד ארדן:
הבנתי שאתם מבקשים את התיקון כדי שאפשר יהיה לעצור את הרכב כבר בכניסה לרשות ולא רק ביציאה.
סנ"צ יוסי כהן:
הטוב ביותר הוא למנוע את הכניסה לשטחים, מתוך ידיעה ברורה שאסור לתקן בשטחים.
היו"ר גלעד ארדן:
אני יכול לטעון שאני פוחד שיגנבו לי את הרכב מהמוסך שאני שומר אותו בו וכשאני הולך לאכול במסעדה בשטחים, אני לוקח איתי את הרכב על גבי גרר. אתה יכול להעמיד לדין פלילי על זה שאדם נכנס למקום שמותר לו להיכנס אליו?
סנ"צ יוסי כהן:
אנחנו מצלמים את הרכב שמועבר על גרר - - -
לאה ורון:
מה עם רכב שלא מועבר על גבי גרר?
סנ"צ יוסי כהן:
רוב כלי הרכב מועברים על גרר. אנחנו רואים גם כלי רכב עם נזק שנכנסים שלא על גבי גרר וגם אותם אנחנו עוצרים.
היו"ר גלעד ארדן:
אבל על-פי החוק הזה לא תוכל לעצור אדם בכניסה לשטח שמותר לו להיכנס אליו ולהעמיד אותו לדין על זה שהוא תיקן שם, כי הוא עוד לא תיקן שם.
משה כחלון:
אם הוא לא תיקן, הוא לא יועמד לדין.
סנ"צ יוסי כהן:
אני לא מעמיד לדין מי שאני לא יכול להוכיח שהוא עבר עבירה.
היו"ר גלעד ארדן:
אבל לגבי מי שאתה מוכיח שהוא תיקן, יש לך את החוק המקורי שאוסר על שימוש בחלקים לא מסומנים ולפיו אתה מעמיד לדין.
סנ"צ יוסי כהן:
עצם הכניסה לשטחים לשם תיקון, יוצרת מוטיבציה אחרת אצל המתקן. הצענו ענישה שתיצור אפקטיביות מול האדם שרוצה לתקן, כדי שלא יהיה לו כדאי להעביר לשם רכב לתיקון.
רפ"ן גל קפלן:
אנחנו רוצים למנוע העברה של הרכב לצורכי תיקון בשטחים. זה מחייב אותנו, כיחידת חקירות, לחקור. אם יש לי יסוד לחשד שאדם הולך לתקן בשטחים - כאשר הרכב דפוק מכל הכיוונים, שהוא על גבי גרר, כשהנהג אומר שהוא הולך לקדומים אבל בעצם הוא נכנס לקלקיליה – אנחנו רוצים שתהיה לנו אפשרות לזמן את הסוחר או את הגרריסט או את בעל הרכב לחקירה, ולבקש מהם להראות לנו חשבוניות או חוות דעת שמאי וכו'.
היו"ר גלעד ארדן:
אם הוא לא מראה את מה שאת מבקשת, ממילא את מעמידה אותו לדין על-פי חוק הרישום שהעונש הנקוב בו הוא עד שלוש שנות מאסר. מה מוסיף לך החוק הזה?
רפ"ן גל קפלן:
חוק הרישום מתייחס לחלקים משומשים בלבד. אם האדם יגיד שהוא לא תיקן בחלקים משומשים, זה בעייתי מבחינתנו להוכיח.
היו"ר גלעד ארדן:
אז עם מה יתקנו לו שם, עם איזה חלקים?
רפ"ן גל קפלן:
יש הרבה מקרים שהם קונים חלקים בארץ ומעבירים להרכבה ולתיקון בשטחים. זה מותר היום. זו בהחלט טענת הגנה שהם משתמשים בה. אנחנו רוצים לאסור כל תיקון בשטחים, גם בחלקים חדשים.
ניר ימין:
מדוע אי אפשר לומר שהאיסור לא יהיה רק בחלק משומש, אלא בכל חלק שהמקור שלו ברשות הפלסטינית?
רפ"ן גל קפלן:
העבודה מתבצעת בשטחים ואת זה אני רוצה למנוע.
ניר ימין:
למה?
רפ"ן גל קפלן:
מהטעמים שפירט חבר הכנסת כחלון: ביטחוני, כלכלי ובטיחותי.
משה כחלון:
המשטרה מבקשת לתפוס את הרכב כבר בכניסה לרשות. הצעת החוק רוצה למנוע בכלל את הכניסה ולא רק שביציאה מהשטחים המשטרה תתפוס ותעמיד לדין.
היו"ר גלעד ארדן:
לא תוכל לעשות את זה, כי מותר להיכנס לאזורים האלה.
משה כחלון:
עם רכב על גבי גרר?
היו"ר גלעד ארדן:
עם כל מה שהאדם רוצה, גם עם גמל. אין למשטרה שום זכות למנוע מאדם להיכנס לשטחים.
ניר ימין:
אם מבחינה ביטחונית אסור להיכנס, ממילא צה"ל מוציא צווים שאוסרים על אנשים להסתובב שם. אם לאנשים מותר להסתובב שם, אי אפשר למנוע את זה.
אמנון ניקורטין:
זה כמו שיתפסו עבריין עם כלי פריצה בכיס ואז בוודאי שיעצרו אותו. זה אותו היגיון.
רפ"ן גל קפלן:
אנחנו מבקשים שתהיה לנו אפשרות למנוע ממנו את המעבר במחסום. אני רוצה לעצור את הרכב במחסום ולומר לאדם שיחזור חזרה, כי יש לי חשד שהוא נכנס לשם תיקון. על כך מדבר סעיף (א2) בהצעת החוק.
היו"ר גלעד ארדן:
אם כך, אני מציע שבסעיף (ב1) לא ייאמר: "היה לשוטר יסוד להניח כי נהג עבר עבירה...", אלא: היה לשוטר יסוד להניח כי נהג עומד לעבור עבירה. זה הבדל משמעותי.
רפ"ן גל קפלן:
לפי סעיף (א2) זה גם להעביר לשם תיקון.
היו"ר גלעד ארדן:
כששוטר רואה מישהו בשתיים בלילה עם כלי פריצה שמתעסק במנעול, הוא יכול למנוע את זה או שהוא צריך לחכות עד שהוא ייכנס?
יפעת רווה:
זה ברור.
היו"ר גלעד ארדן:
אם מנהלים מעקב וברור שמדובר בסוחר רכב שכבר נכנס בעבר, ורואים אותו עם רכב הרוס על גרר, החוק יאפשר להם למנוע ממנו להיכנס?
יפעת רווה:
יש עבירה של החזקת כלי פריצה. אם גרר נכנס לשטחים עם רכב הרוס, זה ברור, אבל יש מקרים שאדם נכנס עם רכב ולשוטר יכולה להיות דילמה אם כן או לא הוא נכנס לתקן את הרכב. צריכה להיות הוכחה כלשהי וגרר זה המקרה הקל.
היו"ר גלעד ארדן:
אני מניח שמשטרת ישראל לא תשתמש בסמכות הזאת סתם, אלא אם היה לשוטר יסוד להניח כי נהג עבר או עומד לעבור עבירה. היא תצטרך להוכיח בבית משפט אם היא מנעה ממנו את חופש התנועה.
יפעת רווה:
זה מינהלי, זה לא בבית משפט.
היו"ר גלעד ארדן:
אם סתם פוגעים לאדם בחופש העיסוק, הוא יכול ללכת לבית משפט והמשטרה תצטרך להוכיח שהיה לה יסוד סביר להניח.
ניר ימין:
העונש על העבירה של איסור שימוש בחלקי רכב משומשים הוא ממילא עונש חמור, ובהצעת החוק הזאת מבקשים להטיל את זה לא רק על מי שעבר עבירה, אלא גם מי שעומד לעבור עבירה. זה הופך את זה לעוד פחות מידתי ממה שזה היה מלכתחילה. אני מסכים עם עו"ד רווה שזה בעייתי.
יפעת רווה:
אם יש הוכחה שאדם מעביר את הרכב לשם תיקון, זה נמצא כבר בחוק הקיים. אם מתכוונים להטיל את זה על מי שעומד להעביר, זה משהו אמורפי קצת.
שמואל מלכיס:
אי אפשר להעניש על כוונה בלבד.
היו"ר גלעד ארדן:
תתפלא. הקדוש ברוך הוא לא מעניש על כוונה רעה, אבל בית משפט ועוד איך.
שמואל מלכיס:
כנראה שלמדתי בפקולטה למשפטים אחרת.
היו"ר גלעד ארדן:
תשאל את מרגלית הר-שפי.
אני מבקש שתשקלו לקראת הדיון הבא איך להכניס להצעה הזאת גם את עניין המוסכים הבלתי מורשים בתוך שטחי מדינת ישראל.
ניר ימין:
חבר הכנסת כחלון ואני דיברנו על כך לפני הדיון. הצעתי שאם השיקול להצעת החוק הוא כלכלי, אפשר לאסור על עוד פעילויות בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית, כמו למשל לקנות בסופרמרקט שם. אם זה שיקול ביטחוני – צה"ל אוסר באמצעות צו אלוף על כניסה של ישראלים לשטחים מסוימים. לכן נראה לי שהשיקול המרכזי הוא דווקא השיקול הבטיחותי. אם השיקול המרכזי הוא השיקול הבטיחותי – אפשר לדבר על איסור תיקון או העברה לתיקון במוסך שאינו מפוקח לפי צו הפיקוח בחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים. כך לא נתייחס דווקא לאזור, אלא למוסך מפוקח או מורשה או מוסך שאיננו מפוקח ומורשה. כך, כדי להצדיק את ההצעה – את האיסורים והענישה - יש טענות יותר טובות.
שמואל מלכיס:
החוק נועד למניעת גניבות רכב והנושא של הבטיחות, עם כל הכבוד, חשוב ורציני, אבל אם רוצים לחוקק חוק שמטרתו למנוע תיקונים - - -
לאה ורון:
חבר הכנסת כחלון מנה מספר סיבות להצעתו, לאו דווקא מניעת גניבות.
היו"ר גלעד ארדן:
אפשר להחליף את השם ולומר שזה חוק למניעת גניבות ופגיעה בבטיחות הרכב.
ניר ימין:
במצגת של יחידת "אתגר" דיברו על שלושה נושאים: כלכלי, בטיחותי וביטחוני.
שמואל מלכיס:
אם יורשה לי להציע, כדאי להתרכז בנושא של מניעת גניבות וכן להקטין במידה מסוימת את הענישה שהיא דרקונית לגבי הנושא של מניעת גניבות, אבל לסתום את הפרצה המאוד גדולה, שהיא אחד הגורמים העיקריים לגניבת כלי רכב.
היו"ר גלעד ארדן:
דווקא אדוני, כמי שמשלם על גניבות רכב, אמור לרצות שהענישה תהיה יותר חמורה.
שמואל מלכיס:
צריכה להיות איזושהי מידתיות - - -
היו"ר גלעד ארדן:
זה התפקיד של משרד המשפטים לדאוג למידתיות. חברות הביטוח דואגות למידתיות של מי שמסייע לגניבות רכב? לא ידעתי שזה במסגרת תפקידכם.
שמואל מלכיס:
אני בסך הכל מציע הצעה שיש בה היגיון ושתעזור לכם להעביר את החוק. אני חושב שאם הענישה תהיה לא מידתית לגבי גניבות רכב - - -
היו"ר גלעד ארדן:
אז בסוף לא ישתלם לגנוב רכב.
שמואל מלכיס:
החוק לא יעבור בצורה הזאת.
היו"ר גלעד ארדן:
את זה תשאיר לנו, החוק יעבור.
שמואל מלכיס:
אם כך, אני בעד ענישה מחמירה עוד יותר.
היו"ר גלעד ארדן:
אז גם בתחומי מדינת ישראל.
שמואל מלכיס:
זה לא שייך אחד לשני. תיקון רכב במוסך לא מורשה אינו שייך לכאן, זה לא שייך לגניבות רכב. אם מוסך משתמש בחלק משומש, חובה עליו לרשום את החלקים. חוק הרישום חל על כל אדם, כולל כל מוסך, ולכן זה בין כה וכה תופס במסגרת הזאת.
היו"ר גלעד ארדן:
אבל אם יש בעיית אכיפה, ולחווה בן-ארי יש רק ארבעה פקחים, נעזור לה בהרתעה, כך שלבעל מוסך בלתי מורשה יהיה עונש עוד יותר חמור. מה רע בזה?
שמואל מלכיס:
זה לא רע.
היו"ר גלעד ארדן:
אם כך לא חשוב אם טכנית זה המקום או לא המקום.
יעקב חלווה:
איגוד המוסכים תומך בדברי היושב-ראש.
היו"ר גלעד ארדן:
אני מבקש לקבל לקראת הישיבה הבאה את התייחסות הממשלה ומשרד התחבורה.
משה כחלון:
אני מבקש שההצעה תתייחס לתיקון רכבים בתחומי הרשות. אם לא – נעצור עכשיו ונעשה חשיבה מחודשת. לא התכוונתי שהצעת החוק שלי תהיה לגבי תיקון רכבים במוסך לא מורשה, אלא חשוב לי שזה יתייחס לתיקון רכבים בתחומי הרשות הפלסטינית.
היו"ר גלעד ארדן:
אני לא מבין מה ההיגיון.
משה כחלון:
היועץ המשפטי של הוועדה, עו"ד ניר ימין, מציע שהצעת החוק תתייחס למוסכים שאינם מפוקחים.
היו"ר גלעד ארדן:
הוא לא מציע להחליף את כל הצעת החוק ולקבוע איסור תיקון במוסכים בלתי מפוקחים.
משה כחלון:
זה מה שהוא מציע.
היו"ר גלעד ארדן:
הספציפיקציה לגבי שטחי הרשות הפלסטינית תישאר ובנוסף יהיה גם איסור על תיקון במוסכים לא מורשים. חומרת האיסור צריכה להיות זהה גם למי שיתקן במוסך בלתי מורשה כאן.
ניר ימין:
הכוונה שלי היא שאם אנחנו אוסרים על מוסכים שאינם מפוקחים לפי דיני מדינת ישראל, ממילא זה אוסר גם על תיקון בשטחי הרשות.
משה כחלון:
אני מבקש שנעצור כאן ונעשה חשיבה מחודשת.
היו"ר גלעד ארדן:
לא צריך להכריע כרגע.
משה כחלון:
אם כך, נקרא את הצעת החוק.
הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבות)(תיקון – איסור תיקון בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית), התשס"ז-2007.
תיקון סעיף 10 - 1. בחוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבות),
התשנ"ח-1998 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 10(א), אחרי פסקה (5) יבוא:
"(6) העובר על הוראות סעיפים 18א(א1) ו-(א2)."
ניר ימין:
סעיף 10 קובע את העונשין ומדבר על עונש של שלוש שנות מאסר למי שעושה את הפעולות שמנויות בסעיף.
משה כחלון:
האם צריך להצביע על כל סעיף?
היו"ר גלעד ארדן:
לא, זו קריאה ראשונה. תקרא את כל הצעת החוק ובסוף נצביע על הכל ביחד.
משה כחלון:
תיקון סעיף 18א - 2. בסעיף 18א לחוק העיקרי –
(1) במקום כותרת השוליים יבוא "איסור תיקון בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית ואיסור שימוש במוצרי תעבורה משומשים משטחי האחריות האזרחית הפלסטינית";
(2) בסעיף קטן (א), אחרי הגדרה "רכב" יבוא:
"תיקון רכב" – תיקון או טיפול מכני, חשמלי או אלקטרוני שבוצע ברכב, לרבות פחחות, צבע ומיזוג אוויר.";
(3) אחרי סעיף קטן (א) יבוא:
"(א1) לא יתקן אדם רכב הרשום בישראל, בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית.
(א2) לא יעביר אדם רכב הרשום בישראל לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית לשם תיקון, ולא יוציא רכב, כאמור, משטחי האחריות האזרחית הפלסטיני, אם תוקן שם.";
(4) אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:
"(ב1) היה לשוטר יסוד להניח כי נהג עבר עבירה לפי סעיפים קטנים (א1) או (א2), רשאי הוא לדרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רישיון הרכב, והוראות סעיף 47(ג), (ד) ו-(ו) לפקודת התעבורה יחולו, בשינויים המחויבים; היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג, רשאי הוא למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של 30 ימים, וליטול את רישיון הרכב לאותה תקופה. בהודעה תצוין הסיבה לאיסור השימוש ברכב ולנטילת הרישיון.
יפעת רווה:
זה בכפוף לעניין הענישה שעליו נעשה דיון לקראת הקריאה השנייה והשלישית.
רפ"ן גל קפלן:
אנחנו רוצים לתקן את סעיף (ב!) – בכל מקום שכתוב "נהג" ייכתב "אדם". אנחנו רוצים שהכוונה תהיה לגרריסט או למישהו שמעביר.
בנוסף לכך, באותו סעיף, שורה שלישית מהסוף, כתוב "רשאי הוא למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה" ולהוסיף: או ברכב שבאמצעותו בוצעה העבירה. זה מתייחס לגרר שמעביר.
ניר ימין:
לפני כן היושב-ראש העלה סיטואציה שיכולה להתממש, לפיה אזרח מעביר את הרכב שלו למוסך מורשה בארץ ואותו בעל מוסך או סוחר מעביר אותו לשטחי הרשות. כאן מוצע איסור שימוש ברכב שמסרתי לתיקון ובעצם לא ידעתי שהוא יועבר לתיקון ברשות הפלסטינית.
רפ"ן גל קפלן:
בהמשך הסעיף יש לך טענת הגנה, לפי סעיף 57(א) לפקודת התעבורה שמעלה טענת הגנה של אי-ידיעה.
היו"ר גלעד ארדן:
מה זאת אומרת "עשה ככל יכולתו"? האם אני צריך להחתים את בעל המוסך שהוא לא יתקן את הרכב שלי ברשות הפלסטינית?
משה כחלון:
אם אתה מוסר את האוטו במוסך מרכזי, לא תהיה לך בעיה. אבל אם אתה מוסר את האוטו בבקה אל-גרביה, מן הסתם אתה יכול לחשוב שהם עשויים להעביר את זה לבקה אל-שרקייה.
היו"ר גלעד ארדן:
האם אפשר לכתוב שחזקה על אדם שתיקן את הרכב שלו במוסך מוסדר שלא ידע שאותו מוסך מוסדר יעביר את הרכב לתיקון במקום אחר?
יפעת רווה:
בהחלט, אפשר להוסיף. אני מניחה שאתה מתכוון למוסך מפוקח.
היו"ר גלעד ארדן:
כן. זאת כדי שמי שייענש לא יהיה האזרח שהכניס את הרכב לתיקון, אלא בעל המוסך שהעביר לרשות הפלסטינית.
יפעת רווה:
באשר להשבתה, צריך להיות איזשהו מנגנון של בדיקה. בהנחה שרבים מהרכבים האלה הם לא תקינים, צריך שמישהו יבדוק את זה ואם הרכב לא תקין אסור להחזירו ואם הוא תקין אפשר להחזיר יותר מהר.
משה כחלון:
אפשר להכניס את זה לפני הקריאה השנייה והשלישית.
יפעת רווה:
אני אבדוק את זה עם המשטרה.
ניר ימין:
אני רוצה לחזור לסעיף 2(3). ב-(א2) מוצע: "לא יעביר אדם רכב הרשום בישראל לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית לשם תיקון, ולא יוציא רכב...". כלומר, אם רכב כבר נמצא שם, יש עונש כפול – מעבר לשלוש שנות המאסר גם אסור להוציא את הרכב. אם המטרה שלנו היא שמלכתחילה לא יעבירו לשם, בעצם אנחנו מחלטים את הרכב הזה לטובת בעל המוסך הלא מורשה בשטחי הרשות. אני לא חושב שזו מטרת המציע. יוצא שאנחנו נותנים פרס לבעל המוסך הלא מורשה בשטחי הרשות כך שהרכב יישאר אצלו.
רפ"ן גל קפלן:
לא. הכוונה היא לגרר שעובר במחסום ואז אני אתפוס את הרכב בזמן ההוצאה.
היו"ר גלעד ארדן:
אם כך, אתם לא צריכים את הסיפא של הסעיף הזה. אם האדם כבר העביר ואתם תפסתם אותו, אתם יכולים לחלט לו לפי הסמכות שבהמשך.
רפ"ן גל קפלן:
הכוונה שלנו היא שאנחנו תופסים את הרכבים גם בזמן הכניסה וגם בזמן היציאה. אני צריכה שתהיה לי סנקציה לתפוס אותו.
ניר ימין:
אני אזרח שרוצה לקיים את החוק הזה, אבל אם מישהו הכניס את האוטו שלי, אסור לי להוציאו. אני נותן אותו פרס למי שתיקן אותו שם.
אתי בנדלר:
לא נכחתי בישיבה ואני לא רוצה לפתוח את הדיונים שהיו כבר, אבל אני בכל זאת מבקשת לעשות הפסקה של מספר דקות.
משה כחלון:
לא אכפת לי שנעצור עכשיו את הדיון בהצעת החוק. נתכנס בעוד שבוע או עשרה ימים ועד אז נבוא מאורגנים.
יפעת רווה:
נראה לנו נכון שאם זה רכב שבאמצעותו בוצעה העבירה, כלומר הגרר, אפשר להשבית אותו, כי זה כמו כלי הפריצה. אם זה הרכב עצמו, המשטרה תערוך בדיקה ואם הרכב לא תקין, אז ייקחו ולא יחזירו. אם הרכב תקין – יחזירו אותו.
משה כחלון:
זה מקובל עליי. אני בכל זאת מציע לעצור כאן.
היו"ר גלעד ארדן:
היועצת המשפטית של הוועדה רוצה לבחון מספר סוגיות עם המציע.
משה כחלון:
איגוד המוסכים הגיש נייר עמדה לצרף סעיף מסוים. אני מבקש מהיועצת המשפטית של הוועדה לבחון להכניס את זה להצעת החוק. אם זה יהיה בבחינת נושא חדש, אני מבקש לעדכן אותי.
ניר ימין:
הדיון הוא לקריאה ראשונה ולכן אין עניין של נושא חדש.
היו"ר גלעד ארדן:
אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 13:30