פרוטוקול ועדה

הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן מושב שלישי פרוטוקול מישיבה משותפת של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות פרוטוקול מס' 136|) והוועדה לזכויות הילד פרוטוקול מס' 46) יום רביעי, כ"ו בחשוון התשס"ח, (7 בנובמבר 2007), שעה 09:00 סדר היום: מישהו מקשיב לנוער? הצורך בהקמת מוקדי תמיכה וייעוץ לנוער בפסטיבלים ומוקדים המוניים של בני נוער – ישיבה משותפת של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות והוועדה לזכויות הילד נכחו: חברי הוועדה: נדיה חילו - היו"ר מיכאל נודלמן - היו"ר יולי אדלשטיין אברהם מיכאלי מרינה סולודקין מוזמנים: יפה וולמן - עו"ס ארצית, מחוז תל אביב, המשרד לקליטת עלייה נאווה דקל - יועצת "הקו הפתוח", משרד החינוך עדנה דשבסקי - מתאמת עבודת מטה בשפ"י, משרד החינוך גילי דנה - מפקחת על מניעת אלימות ופיתוח קישורי חיים בשפ"י, משרד החינוך רפ"ק ידידה אריה - קצינת רישוי ארצית, המשרד לביטחון פנים עמירם קלאוס - משרד הרווחה נעמי אבוטבול - מרכזת מועדוניות, משרד הרווחה ציון גבאי - מנכ"ל, עמותת עלם מיטל דוד - ע. מנכ"ל, עמותת עלם עו"ד אפרת שפרוט - יועצת משפטית, עמותת עלם גליה דה-יונג - יועצת משפטית, עמותת עלם לאה אדלר - ניהול התנדבות ומשאבי אנוש, עמותת עלם שלי נתן - ראש תחום פיתוח הדרכה, עמותת עלם טליה אתגר - ראש המרכז למניעה ולטיפול באלימות מינית, עמותת עלם מורן מוסט - ראש תחום מרכזי מידע וייעוץ לנוער, עמותת עלם איריס ודאי - ראש תחום נערות, עמותת עלם ענבל דור - מנהלת תחום משאבי קהילה ודרך המלך, עמותת עלם שמחה גתהון - ראש התחום הרב תרבותי, עמותת עלם נסטיה פולנסקי - מטה מקצועי רב תרבותי, עמותת עלם חמוטל בן-סיני - מטה מקצועי ניידות, עמותת עלם פרופ' רוני ברגר - עמותת עלם דר' אמנון לזר - ועד מנהל ישראל, עמותת עלם יחיאל ערן - עמותת עלם דר' אורלי קלדרון - עמותת עלם דר' מרים גולן - עמותת עלם חן לנגר - פרויקט הפוך על החוף, עמותת עלם שאול צגהון - רכז נוער עולה מאתיופיה, עמותת עלם עינת וגר אטיאס - מטה מקצועי מרכזי מידע וייעוץ, עמותת עלם מייק המל - עמותת עלם מיכל אטינגר - מנהלת תוכניות לנוער בסיכון, ג'וינט אשלים, ג'וינט אמיר טואבה - מנהל תפעול, הפרויקט הלאומי האתיופי יפעת ליכטרמן - מועצת תנועות הנוער מני קריספי - מועצת התלמידים והנוער הארצית בורד אנה - גלי צה"ל מנהלת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות: דנה גורדון מנהלת הוועדה לזכויות הילד: רחל סעדה רשמה וערכה: סמדר לביא - חבר המתרגמים בע"מ מישהו מקשיב לנוער? הצורך בהקמת מוקדי תמיכה וייעוץ לנוער בפסטיבלים ומוקדים המוניים של בני נוער – ישיבה משותפת של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות והוועדה לזכויות הילד היו"ר מיכאל נודלמן: בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יחד עם הוועדה לזכויות הילד בנושא 'מישהו מקשיב לנוער? הצורך בהקמת מוקדי תמיכה וייעוץ לנוער בפסטיבלים ובמוקדי המונים של בני נוער'. יש כאן שתי ועדות ואני מברך את יושבת ראש הוועדה לזכויות הילד, יושבת ראש חדשה. אני מאחל לך עבודה טובה ומצב רוח טוב תמיד, כי בוועדות קשה להיות לפעמים. אני רוצה להגיד שוועדת הקליטה, העלייה והתפוצות מדברת בוועדה הרבה פעמים על ילדים עולים. המצב שלהם לא כל כך טוב, יש הרבה בעיות וגם אולי אין להם הגנה, אבל אני רוצה שיושבת הראש של הוועדה לזכויות הילד תמשיך. היו"ר נדיה חילו: תודה רבה, אדוני היושב ראש ובוקר טוב לכולם. ללא ספק, הנושא של נוער בכלל ונוער עם כל התופעות של שוליות בחברה הישראלית, הולך ומתעצם בתקופה האחרונה. כולנו עדים לתוצאות שליליות, הרבה פעמים, בזמני בילוי, שהנוער נוקט ולדעתי גם מה שקורה בסביבות כאלה או במרחב הזה של מה שנקרא מרחבי הבילוי, במיוחד במרחבים המוניים, אנחנו רואים שגם דפוסי ההתנהגות של הנוער שם משתנים. דפוסי ההתנהגות משתנים לשלילה ובכל החלק הזה של המעגל הנוער חשוף לסיכונים וסכנות, כשהוא לא מלווה בשום מעטפת תמיכתית. הוא לא מלווה בשום הדרכה, הוא לא מלווה בשום ייעוץ, כשהחשיפה, כמו שאמרתי, היא בדרגות מאוד מאוד גבוהות במרחבים האלה והרבה פעמים לצער כולנו, היא מסתיימת בצורה טרגית, וכשאני מדברת על טרגיות, אני מדברת על הדרגה הכי גבוהה של טרגדיה שזה רצח, ועד דרגות יותר נמוכות, שהן לא פחות חמורות, של שימוש באלימות. אנחנו גם יודעים שבמרחבים האלה יש הרבה פיתויים ללא שליטה, פיתויים שרק מאיצים את תהליכי השוליות והסטייה, כמו שימוש באלכוהול, כמו שימוש בסמים. הנוער, במרחבים האלה בדרך כלל הוא גם נוער שנוח לפרוק עול ואני אומרת שכל התופעות האלה ללא שליטה מהוות דרגה מאוד גבוהה של סיכון. כשאני מדברת על סיכון, זה סיכון הנוער, דבר ראשון, אבל זה גם סיכונים לכל החברה הישראלית. אנחנו לא נוכל לעצור את דפוסי הבילוי בזמן הפנוי וכל מה שקורה בנושאים האלה, כי אי אפשר לבוא ולבלום ולכוון לדפוסים אחרים של בילוי זמן פנוי. אני גם לא חושבת שצריך לעצור את זה, אבל החברה צריכה בהחלט למצות את כל הכלים שיש לה, והיא עדיין לא ממצה את כל הכלים, כדי שמרחבים כאלה יהפכו למרחבים מוגנים עד כמה שאפשר, כדי שנוער, שנמצא בסביבה הזו, יזכה, אם הוא בשעת מצוקה, להתערבות חירום בשעת משבר מיידית, ואם הוא לא, אז המרחב הזה גם אמור לשמש גם למניעה ואולי גם הסברה והכנסת כלים נוספים. קיבלתי כמובן את ההצעה שלכם. אנחנו יודעים שבמישור של הנוער היום ובמישור של מניעה, במישור של טיפול, הרבה משרדים מעורבים, משרדי ממשלה, אבל גם הרבה גופים ועמותות עצמאיים שחוברים הרבה פעמים לגופים הממשלתיים וגם עושים עבודה עצמאית. צריך לציין את אחת הבקשות של עמותת 'עלם', שאני מניחה שרובכם מכירים, ומי שלא, אז היא תוצג על ידי המנהל הכללי, מר ציון גבאי, שגם יזם או מביא יזמות לפרויקט מסוים שבעיניי מאוד חשוב, שיהיה דיון על זה, ואנחנו נבחן את ההצעה שלו מכל הכיוונים, כי אני חושבת שבבסיס, בלי ללמוד ובלי להיכנס לפרטי פרטים, אני קראתי בהחלט את החומר ואני לא רוצה לחזור על כל הסעיפים, אבל אני חושבת שזו הצעה שיכולה בהחלט לשמש ככלי מאוד מאוד רציני בכל מכלול הפראיות שקיימת היום בקרב דפוסי הבילוי של הנוער והסכנות והסיכונים שטמונים במרחבים האלה. עד כאן. אני כמובן אמשיך להתייחס, אדוני היושב ראש, ואני בהחלט חושבת שכדאי עכשיו שמר ציון גבאי יציג את הצעתו. ציון גבאי: אני רוצה לפתוח בתודה לשני יושבי הראש על ההזדמנות להיות פה, להציג את הרעיון ובאמת לעזור לנו לקדם רעיון מאוד מאוד חשוב שאני ארחיב עליו בהמשך הדרך. אני רוצה להגיד שאני מאוד שמח שנמצאים איתנו פה נציגים גם של משרדי הממשלה, של משרד החינוך, של משרד הקליטה, של משרד הרווחה, של משטרת ישראל, שעובדים איתנו ביחד לאורך כל השנה ואנחנו שמחים לעבוד במשותף ולקדם במשותף את מה שאנחנו יכולים למען הנוער, ובהמשך הדיון אני אשמח אם תינתן הזדמנות גם לנציגי המשרדים לשתף אותנו בחלק שלהם בעבודה שלהם מולנו. עוד משהו של הקדמה. אני רוצה להגיד שאנחנו השבוע מציינים 25 שנות פעילות לעמותת 'עלם' בישראל. עמותת 'עלם' הוקמה לפני 25 שנה בשותפות של אנשי מקצוע מארצות הברית ומישראל, שחלקם נמצאים פה, ואנחנו מאוד שמחים שהאורחים מארצות הברית נמצאים איתנו פה ושהם חלק מהדיון הזה. עוד תודה אחת לחברי הוועד המנהל של 'עלם'. יש חבורה של אנשים שמלווים את 'עלם' מתחילת הדרך , גם אנשי מקצוע וגם מהמנהיגות הציבורית בישראל נמצאים איתנו פה ואני מודה לכולם. ועוד דבר אחד להקדמה. גב' נאוה ברק התכוונה להיות פה בישיבה הבוקר ולא הרגישה טוב והיא מתנצלת שהיא לא כאן. היא הנשיאה של 'עלם'. עמותת 'עלם' היא עמותה מוכרת וידועה בהיקף הפעילות הארצי שלה. אנחנו פועלים היום במגוון של ישובים, מקרית שמונה ועד אילת, מפעילים מגוון של תוכניות לבני נוער למגוון צרכים של בני נוער. אנחנו קוראים לזה סדרה של תוכניות או מגוון של תוכניות על רצף הסיכון של בני נוער ואני חושב שאנחנו תופסים מקום מאוד מאוד חשוב בשירותי הנוער במדינת ישראל, כמו שאמרתי, בשותפות מאוד גדולה גם עם משרדי ממשלה וגם עם הרשויות המקומיות, שאיתם אנחנו גם פועלים. ואנחנו עושים כמיטב יכולתנו למען בני הנוער. הנושא שלשמו אנחנו התכנסנו היום זה הנושא של הקמת מוקדי סיוע לנוער בפסטיבלים או באירועים המוניים של בני נוער. זה נושא שנחשפנו לו והתחלנו ככה לנגוע בעניין הזה לפני שנתיים-שלוש, בפסטיבלים שונים שהשתתפנו. היינו בפסטיבלים, בומבמלה בניצנים, ב'בראשית' שמתקיים בכנרת, בפעילות הקיץ המאוד עניפה של עמותת 'עלם' בחופי הים באילת ובתל אביב ובחופי הים בישראל ובפארקים ובמועדונים וראינו כמה בני הנוער, שבתקופת החופש ובתקופת הפסטיבלים חשופים לסכנות, חשופים לתהליכים שמתרחשים באותם פסטיבלים; בני נוער שלראשונה משתכרים ובעצם מתגלגלים על הרצפה באותם מקומות, נערות שנחשפות פעם ראשונה ליחסי מין, אלימות שרואים באותם מקומות וראינו שבעצם מה שמניע את כל הפעילות באותם מקומות, זה או הרצון לעשות כסף, הרצון של מי שעושה את הפסטיבלים האלה, או ההורמונים של בני הנוער ובאיזה שהוא מקום ראינו שחייבים להכניס מבוגרים לאותם מקומות, מבוגרים שיהיו שם רק בשביל לעזור לנוער, שאין להם אינטרס כלכלי, אין להם שום אינטרס אחר, רק להיות למען בני הנוער. אותם מבוגרים, ברגע שהם שם, הם מפחיתים את רמת האלימות, הם מפחיתים את רמת השימוש באלכוהול, הם נותנים פתרונות לכאלה שכבר השתכרו, הם נותנים פתרונות לנערה שחוותה כרגע יחסי מין ראשונים והיא מבולבלת והיא לא יודעת מה לעשות עם עצמה. אותם מבוגרים יהיו מוקדים שנמצאים באותם מקומות והם בהחלט בהחלט עזרה ראשונה לאותם צעירים וצעירות ונערים ונערות באותם פסטיבלים. אנחנו רצינו להציע היום לוועדה המשותפת לראות בפגישה היום יריית פתיחה. יש תהליך שצריך לעגן אותו, אפילו בחקיקה מבחינתנו. אנחנו חושבים שצריך שיהיה מוקד סיוע לנוער שכזה, במקומות שכאלה. חשוב שהקול של הכנסת יישמע, חשוב שאנחנו נקדם את העניין הזה ובאמת נצא מהפגישה היום עם איזה שהיא יריית פתיחה, איזה שהיא התחלת של תהליך, שבסופו של דבר יעגן, או בחקיקה או בדרך אחרת, את הנושא שלא יהיה פסטיבל לנוער בישראל, לא ייתכן שיהיו 30,000 או 40,000 בני נוער בריכוז, לשלושה-ארבעה ימים, בלי אותם מבוגרים שאנחנו חושבים שצריכים להיות שם. המודלים ש'עלם' מפעילה זה שילוב של עובדי מקצוע ומתנדבים. אנחנו מביאים עשרות מתנדבים לאותם מקומות ואנחנו מסוגלים להיות בפריסה של שלושה ימים, לרכז מאמץ, להיות באותו מקום ולתת את אותו מענה שאנחנו רוצים. אנחנו עושים את זה בצורה וולונטרית בשנתיים-שלוש האחרונות. אנחנו חושבים שצריך באמת לקדם את העניין הזה ולהפוך את זה לחלק מהמוקדים שיהיו באותו פסטיבל. החזון שלנו זה שכמו שברור מאליו שיש משטרה וברור מאליו שיש תחנת מגן דוד אדום וברור מאליו שצריך אישור ממכבי אש, יהיה ברור מאליו שצריך מוקד סיוע לנוער. זו בעצם התפיסה שאנחנו מנסים להגיד והיינו רוצים שהכנסת תעזור לנו לשים את זה על השולחן ולהיות באותם מקומות. היו"ר נדיה חילו: יש לך מספרים שממחישים את גודל התופעה? בשנה האחרונה, כמה במרכזי בילוי כאלה נפגעו נערים? ציון גבאי: כן. גברתי היושבת ראש, הכנו פה גם מצגת וגם יש פה נער שיספר מההתנסות שלו וגם העובדים שהיו. יש לנו עובדי 'עלם' שנמצאים פה, שהיו בקיץ בחופי הים, והם יספרו מהחוויות שלהם, מה הם ראו, מה הם חווים, מה הם חושבים שצריך לעשות ואני חושב שזו ההזדמנות של כולנו באמת לשמוע על הדברים ויש לנו בהחלט גם מספרים וגם תופעות ואנחנו פה להציג את העניין הזה. כמו שאמרתי, אני מבקש שזו באמת תהיה יריית פתיחה לאיזה שהוא תהליך שלא ייעצר היום, אלא מפה נצא לאותה דרך שנגיע בסוף שיהיה מוקד בכל אירוע. אנחנו רוצים להתחיל ממורן, שבתפקיד שלה ב'עלם' היא אחראית על מרכזי 'הפוך על הפוך' ואחראית על הפעילות המיוחדת הזאת של פעילות הקיץ. הכנו פה מצגת כדי להסביר את הרציונל, את הקונספט, ואני חושב שאחר כך ניתן לדיון להתפתח. מורן מוסט: אני רוצה להגיד לכם שמבחינתנו זה חלום שמתגשם. הפרויקט 'הפוך על הפוך' התחיל לפני ארבע שנים בפסטיבל הראשון של הבומבמלה. לא חלמנו שאחרי ארבע שנים נגיע לפה ונוכל לחלום על חקיקה בנושא. הכנתי מצגת בשביל להעביר את התמונה הכללית, כדי שנבין את המוקדים. אנחנו עושים איזה שהיא סקירה של השנה האחרונה, להבין איפה, ברצף השנה, בני נוער נמצאים, גם מבחינת הכמויות. בטח כולם הייתם, לא בטוח שכולכם שלחתם אס.אמ.אס, אבל גמר כוכב נולד היה בכנרת. למשך שלושה ימים כמות של 35,000 בני נוער שנמצאים בחוף עצמו. זה בשביל להבין סדר גודל. באילת, בחופשת הקיץ, מדברים בעיקר על חודשי יולי-אוגוסט כשהמסה הקריטית מתחילה להגיע מאמצע יולי עד אמצע אוגוסט, 100,000 בני נוער. אלה נתונים שאנחנו מודדים דרך חברת אגד, דרך הגעה של אוטובוסים. אנחנו יודעים שרוב בני הנוער מגיעים לאילת באוטובוסים. לפי כמויות האוטובוסים שמגיעים. חוף דוגית, חוף מאוד מאוד פופולרי אצל בני הנוער, מוקד משיכה מאוד מרכזי, בחופשת הקיץ, 20,000 בני נוער שמגיעים. מוקד משיכה מרכזי לבני נוער מהמגזר הדתי. 'מרוסיה באהבה' זה פסטיבל גדול, 200,000 איש, מתוכם 70% בני נוער, כשהפסטיבל הוא פסטיבל חד יומי שמתקיים בפארק הירקון, אבל הוא מתקיים כל הלילה, זה אומר שהפסטיבל נגמר בסביבות אחת-שתיים לפנות בוקר. רוב בני הנוער נשארים לישון בפארק עצמו ומתארגנים למחרת. מי נותן את המענה באותן שעות? אף אחד. פסטיבל בומבמלה, אתם אפילו יכולים לראות רק מהתמונה. זה המתחם שלנו. בקצה, זה האוהל הצהוב, זה האוהל של הסיינטולוגיה. פסטיבל בומבמלה, זה פסטיבל שנערך באופן מסורתי פעם בשנה בחופשת פסח, למשך שלושה ימים. כמות ממוצעת של 30,000 בני נוער. זה פסטיבל רק של בני נוער, מעטים המבוגרים שמגיעים לשם. זה נראה כמו עיר הנוער, בלי אף מבוגר שנמצא ומסייע. אחר כך אני אחזור לעניין הכתות, אבל רק בשביל שתבינו איזה מקום מרכזי יש להם בתוך הפסטיבל. פסטיבל 'בראשית', בחופשת סוכות. 12,000 בני נוער. כל התמונות הן תמונות מהפסטיבל. כל המוקדים האלה אלה מוקדים שאנחנו נמצאים ומנסים לתת מענה. המטרה המרכזית מבחינתנו, בפרויקט הזה, שהשם קוד שלו זה 'הפוך על החוף' והוא לא סתם נבחר... 'הפוך על הפוך' זה מרכזי מידע וייעוץ לבני נוער שפרושים בכל הארץ. הרבה בני נוער מכירים את המותג, ולכן 'הפוך על החוף' והחוויה החיובית של רוב בני הנוער מההיכרות עם 'עלם' ברמה המקומית מסייעת לנו ברמה הארצית. אם אנחנו פוגשים אותם באילת או בבומבמלה הם כבר עושים את החיבור בין 'הפוך על החוף' ל'הפוך על הפוך' ל'עלם' ומרגישים בטוחים לפנות ולהתייעץ. אנחנו 'עלם' וחרות על דגלנו להיות במקום שבני הנוער נמצאים והם נמצאים שמה. כמו שאמרת, היושבת ראש, אי אפשר לשנות את התרבות, אבל לפחות להיות שם וזה חלק, להבין את אזורי המחייה של בני הנוער. להיות שם בשבילם, לסייע, להיות חלק מתוך התהליך שמתרחש שם, להוות דמות של מבוגר משמעותי, זמין ומיטיב. צריך להבין, הפסטיבלים האלה הם מוקד משיכה למבוגרים שמחפשים את הנערות, שמחפשים את הטרף הקל. אנחנו מתמודדים בכל פסטיבל עם כל הכתות האפשריות בישראל, אם זה הסיינטולוגיה ועדי יהווה והמשיחים הצעירים והארי קרישנה, והם יודעים לעשות reaching out קצת יותר טוב מאיתנו כי הם מביאים יחד איתם כיבוד ואוכל ושתייה, ובשביל להבין, להיות שלושה ימים בניצנים כשכל בקבוק מים הכי קטן עולה 12 שקלים, אז אתה מוכן להיכנס גם להרצאה של הארי קרישנה בשביל לשבת לאכול וליהנות מהמזגן. מתן תמיכה רגשית, הכוונה וייעוץ לבני הנוער. זה גיל קריטי, הם צריכים מישהו שיעזור להם, מישהו שיהיה שם איתם, לעכל את החוויה. החוויה היא קשה, היא עוצמתית, היא צבעונית. עשרות אלפי בני נוער, היכרויות, מפגשים, שלאו דווקא מולידים אחר כך דבר חיובי. איתור בני נוער במצוקה והתערבות בשעת משבר – אנחנו אחר כך באמת נמשיך והרחיב על זה. 'הפוך על החוף' בעצם משלב שתי תורות מרכזיות. אחד זה התערבות טיפולית בלתי פורמלית במרחבים פתוחים. אנחנו לא צריכים את הקירות, אנחנו כבר שנים קוראים עליהם תיגר. אנחנו יכולים לעשות את העבודה הזאת בכל מקום, בכל זמן. גם כש'הפוך על החוף' נראה לכאורה מאוד פתוח בתוך החוף, הוא מאוד מוגן, הוא מאוד ברור, יש לו תורת עבודה מסודרת, יש לו שיטת עבודה מאוד ברורה ואנחנו מביאים את זה יחד איתנו בעצם למרחב שלהם. התורה השנייה מתבססת על נוכחות המבוגר המשמעותי שפותחה על ידי חן אמבר, שאנחנו מאמינים באמת ובתמים שצריך שיהיה שם מישהו שיקשיב, מישהו מיטיב, מישהו שהאינטרס שלו זה באמת טובת בני הנוער בתוך המרחב הלא מוגן הזה. בנוסף יש כל מיני אלמנטים שאנחנו עובדים איתם ביום-יום של 'עלם', שהיה לנו מאוד קל לקחת אותם ולחבר אותם לתוך ההוויה הפסטיבלית, של עבודה, של איתור ויישום. אנחנו עושים המון עבודה של איתור בתוך הפסטיבלים. נדבר על זה אחר כך. באופן כללי המתחם עצמו זה אוהל, זה מאהל כמו שהוא, מאהל שאנטי, הצוותים מחולקים לשניים. יש צוות אחד שנמצא בתוך המאהל, שנותן מענה לבני נוער שמגיעים פנימה ויש צוות שעל בסיס קבוע עושה reaching out ואיתור. אנחנו משתדלים לתת מענה כמעט מסביב לשעון. אנחנו עובדים מ-12:00 בצהריים ועד 6:00 לפנות בוקר, בין שתיים לשלוש משמרות, תלוי בכמות. בין 20 ל-40 אנשי צוות ומתנדבים, כל ערב, שנמצאים בכל מקום שבני הנוער מגיעים אליהם. היכולת של לעשות עבודה קבוצתית – הרבה חבר'ה מגיעים לפסטיבל הזה כקבוצות. הנושא של עבודה רגישת תרבות – לדעת, להבין. להביא יחד איתנו אנשים שמדברים שפה, שמבינים מנטליות, במפגש עם בני נוער עולה, או בני נוער מאוכלוסיות שונות בחברה הישראלית. המון עבודה עם מתנדבים. היכולת לגייס מתנדב מבוגר שיהיה חלק מזה וייתן מענה לאותם בני נוער. קצת ככה להבין את הגורמים המסכנים – אנחנו מתייחסים לגורמים המסכנים, כי אם נער מגיע עם קושי מהבית שלו והוא מגיע לחופשה באילת, סביר להניח שלקושי הזה מהר מאוד מתלווה עוד משהו ויש התייחסות לקשיים שבעצם מגיעים איתם מהבית, וקשיים שחווים אותם בחופשה עצמה. המון נושא של לחץ חברתי, לכל דבר. סמים, אלכוהול, יחסי מין, התנסויות על הקצה. אנחנו רואים את זה באילת, אפילו במקום של לקפוץ מהגשר. הכול נורא נורא חברתי. הלחץ מאוד חזק. זמינות של סמים ואלכוהול, כשהמכה הקשה ביותר, וכולם מכירים ומסתובבים ברחוב, זה נושא האלכוהול. הסמים הם כמעט OUT והאלכוהול מאוד IN. כל הנושא של הזמינות שלו, הבלתי נסבלת. שתייה, כמויות שתייה שאותם בני נוער גם מביאים מהבית וגם קונים חופשי וכמובן שאין על זה שום פיקוח וכמובן שאין על זה שום אכיפה. כמובן שאחרי האלכוהול מתחילות להיוולד כל הצרות, מתחיל להיוולד הנושא של תקיפות מיניות, שזה משהו ככה מאוד חזק שאנחנו רואים בפסטיבלים. מוסיפים לזה קיץ, מוסיפים לזה אווירה מאוד מאוד חופשית. אנחנו עושים הרבה פעמים שילוב עם מוקד הסיוע. מוקד הסיוע בא איתנו לשטח ועוזר לנו לתת מענה לאותן נערות או נערים שחוו תקיפה מינית סביב הפסטיבל. חוסר מסגרת וגבולות טוטאליים. ממש, אין שם חוויה של אף מבוגר. אף מבוגר. ממש. עיר נוער לגמרי. אינטנסיביות ביצירת קשרים – כל הזמן. כל הזמן הם עסוקים במרדף הבלתי נגמר הזה. היכרויות עם בני נוער מרקעים שונים. שהייה בתנאי שטח. ישנים באוהל, ישנים בחום. אין בעצם את כל התנאים שלהם הם רגילים, מתחילים להיווצר גם השעמום, גם חוסר המעש והם מתחילים לתת את האותות שלהם. גם חוסר פרטיות ותנאים היגייניים. ניצול על ידי מבוגרים – שזו אחת הבעיות המרכזיות שאנחנו מכירים. אם זה באילת, כל הנושא של השכרת דירות על ידי גורמים פרטיים. קבוצה של נערות מגיעה אלינו ב-2:00 לפנות בוקר למאהל ומספרת שהם הבינו שבעל הדירה התקין מצלמה בתוך השירותים ובתוך המקלחת. בעלי דירות שמציעים לנערות 'בואי תשני איתי בקומה למעלה, אני אעשה לכם הנחה בדירה', נושא של ניצול כספי גם של בעלי מוניות. ניצול על ידי מבוגרים אנחנו מכירים את זה מפסטיבל בומבמלה ובראשית שיש מתחם של אמן שמצייר על הגוף של הנערות. הנערות ככה מסתובבות ערומות, הוא מצייר להן פרפרים והוא מציע להן לצלם אותן ולהעלות את זה באינטרנט תמורת 200 שקלים. וזה ככה משהו מאוד לגיטימי וזה בסדר, זה נורא מגניב, יש חופש ואין מישהו שבעצם ישים לזה קאט וקצת יעשה את ההסבר. הנושא של הכתות שמאוד מאוד בעייתי, מאוד בולט, כי בכל ואקום בסוף נכנס משהו והם בעיקר נכנסים לתוך המקום הזה. קצת ככה להבין מה המענה שאנחנו מציעים, מה יש לנו ככה לדבר. אנחנו מדברים בעצם על מתחם קבע שנמצא שם, שנמצא על המפה, שמוסכם וידוע מראש, שבני הנוער יכולים לדעת להיכנס. ממותג, נייח, יש מישהו שמקבל אותם בכניסה, מציע להם לשבת לשיחה, מנסה להבין מה הבעיה. מה שקורה בעיקר במקומות האלה שיש חוויה אינטרנטית עם בני הנוער, אין את תהליך החיזור שאנחנו הרבה פעמים מכירים מהיום יום ברחוב. יש חוויה אינטרנטית, עכשיו יש לו בעיה, עכשיו הוא צריך פתרון. הוא לא צריך לעשות את החיזור, מי אתה, לסמוך עליי, לא לסמוך עליי, מבחינתו הוא רואה אותי, פשוט מקיא עליי את הבעיה. זו הבעיה. ועכשיו הוא צריך עזרה, ועכשיו זה כאן ועכשיו. בנוסף לזה זה גם ככה זה הדור שנולד עם העכבר ביד והכול צריך להיות מיידי לגמרי. היו"ר נדיה חילו: מהניסיון שלכם, מאחר שאתם מסתובבים במרחבים האלה, הנוכחות של המשטרה, לא כאכיפת חוק, אלא כמניעה, לא נמצאת? מורן מוסט: הם נמצאים במינונים שכמעט לא משמעותיים. לדוגמה בחוף דוגית. הם מגיעים פעם בשבוע לסיבוב עם כלבי גישוש, לחפש סמים. שוב אני מציינת שסמים זה מזמן לא הבעיה של הנוער. והם פשוט עוברים, עושים איזשהו סיבוב, כמעט ואין היתקלויות עם המשטרה. גם אם היינו לוקחים את זה על המקום של אילת, עשרות אלפי בני נוער בטיילת, כמות קטנה של משטרה, כוח של מג"ב, קצת סיירת הורים, קצת שיטור קהילתי. עדיין אין חוויה של אכיפה, האלכוהול נמכר ללא דין וללא דיין. יש הרבה נושא של יזמות עסקית באילת, של בני נוער אילתים שקונים את האלכוהול בסופרים שלהם בזול, יורדים עם צידנית לחוף הים, כמו שפעם היו מוכרים ארטיק שוקו-בננה, אז הם פשוט יורדים עם צידניות ומוכרים אלכוהול. כמעט אין אייס-קפה, מילקשייק שלא טבעו באלכוהול. יש קושי מאוד גדול, כי יש פרדוקס מאוד גדול בחוק. יש רק איסור מכירה, אין איסור שתייה, וגם השוטרים קצת עומדים חסרי אונים מול המקום הזה. אנחנו מתייחסים לאוהל אחד גדול שמחולק למספר מרחבים. יש מרחב אחד מרכזי, שזה מרחב המעגל. בני נוער בדרך כלל מגיעים בקבוצות, לפסטיבלים, לאילת, ואנחנו מקבלים אותם כקבוצה ומנסים לדבר איתה. יש מרחב שנותן מענה לנערות. אנחנו יודעים, נערות צריכות התייחסות אחרת, שונה. יהיה מאוד קשה לדבר על נושא של פגיעה מינית עם נערה בתוך מרחב שהוא מוצף גם במתנדבים ועובדים אחרים וגם בבני נוער, נערים, ולכן יש מרחב שמלכתחילה הוא מוגדר לטובת נערות. אנחנו מנסים לתת את המענה, אם זה על ידי עובדות מומחיות, שמבינות מאוד טוב את התחום של נערות, עם הנושא של מוקד סיוע לנערות. הדגש של עבודת נערות הוא מאוד מאוד משמעותי במרחבים האלה. מרחבים לשיחה אישית, כשיש על בסיס קבוע כל הזמן עבודת איתור. אנחנו לא מאמינים בלתלות שעות קבלה על האוהל. זה בני נוער, אתה חייב להיות גמיש, אתה חייב ללכת לחפש אותם כל הזמן. אנחנו יודעים שהנוער שנמצא במצוקה הכי קשה בדרך כלל לא מגיע ויש צורך לגשת אליו ולחפש אותו. אם זה, לדוגמה בפסטיבלים יש מתחם מאוד מוגדר של מי שיכול היה לקנות כרטיס, והכרטיסים יקרים, זה בין 130 ל-200 נכנס, ויש הרבה מתחמים אלטרנטיביים מבחוץ, לאותם בני נוער שלא יכלו לקנות. אנחנו גם מגיעים לשם, גם נמצאים שם ומנסים לאתר ולהגיע לכמה שיותר בני נוער. סוגי המענה – אנחנו נותנים תמיכה בהכלה רגשית. מי שבעצם מרכיב את הצוותים, צוותים שנעים בין 20 ל-40 בערך, זה עובדי נוער, עובדי משרד החינוך, עובדי הרשות למלחמה בסמים, עובדי הרשות המקומית. אנחנו מנסים לגייס כמה שיותר כוח אדם, זה פרויקט ענק. כמויות של בני הנוער בלתי ניתנות להבנה. לעמוד בטיילת באילת בערב רגיל ולראות 15,000 בני נוער חולפים על פניך. אתה אפילו לא יודע מאיפה להתחיל, מאיפה מתחילים את כל ה-reaching out. ייעוץ והכוונה בהתלבטויות – המון בני נוער נכנסים סביב חוויה מינית ראשונה, חווית אלכוהול ראשונה, חווית סמים. אנחנו גם נותנים מענים קונקרטיים. אנחנו יודעים שאנחנו צריכים להיות רלוונטיים וצריכים לדעת לספק את המענה, החל מהרמה של מנה חמה, זה קורה המון בדוגית, שמגיעים חבר'ה שגרים בכיכרות בירושלים ובתקופת הקיץ מגיעים להתאוורר בדוגית. אנחנו יודעים שהם באים בלי כלום ואנחנו נותנים אוכל, נותנים מנות חמות, נותנים קפה, שתייה, אוכל, מספקים לבוש, מספקים אמצעי הגנה, אמצעי מניעה, מספקים קרם שיזוף. אנחנו מנסים בעצם לתת את המענה שיכלול כמה שיותר בעיות שאנחנו מכירים מהם. התערבויות בשעת משבר – אם זה פינוי מיידי לבתי חולים, אם זה הרבה פעמים אנחנו בקשר עם המשטרה ואז מתקשרים אלינו מנקודת המשטרה בפסטיבל ואומרים 'תשמעו, יש פה נערה', החל מזה שגנבו להם את כל הציוד ועד שהם שכנעו את ההורים שייתנו להם לנסוע ואיך שהם הגיעו, גנבו הכול, הם במצוקה ובלבול רגשי, והשוטרים פשוט מתקשרים ופונים--- היו"ר מיכאל נודלמן: מארגני הפסטיבלים האלה, הם רק מארגנים ולא אחראים על שום דבר? הם בונים עליכם או בונים על המשטרה? כי פה יש איזה בעיה. מארגנים פסטיבל ל-50,000 ילדים, נוער, 100,000 נוער ואחר כך אנחנו בבעיה ואתם בבעיה. אני לא מבין מה התפקיד של המארגנים. ציון גבאי: כרגע הם לא מחויבים לעשות את זה, הם לא דואגים שזה ימומן ויהיה חלק ממה שצריך. כמו שאמרתי, כמו שהם לא יקבלו רישיון עסק אם אין משטרה ואין מגן דוד אדום, שהם לא יקבלו רישיון עסק לפסטיבלים בלי מוקד שכזה. לכן כרגע זה לא נמצא באג'נדה בכלל, כרגע אפשר לקבל רישיון, לעשות פסטיבל בלי הדבר הזה. אנחנו טוענים שלא ניתן לאשר לעשות פסטיבל בלי שיהיה מוקד שכזה מוגדר, מה ההיקף של כוח האדם, מה השירות שצריך לתת, מה המשימות שהדבר הזה צריך לעשות. אם זה יעוגן ויהיה כתוב, אני חושב שזה ידחף את היזמים של הפסטיבלים--- היו"ר מיכאל נודלמן: זה כל כך מסוכן ויש סכנות כאלה, לא צריך להיות פסטיבל של 100,000 ילדים, כי אתם גם לא יכולים לטפל בדברים כאלה. ציון גבאי: מצד שני, התרבות שלנו היא הרי כזאת שצריך לראות איך אנחנו יכולים לתמוך באותה תרבות ולא אם נוכל לבטל פסטיבלים, רק לצמצם את הסיכונים. מורן מוסט: העניין הוא שמבחינת מפיקי הפסטיבל, מטרת העל שלהם היא כלכלית לחלוטין. אנחנו פונים אליהם, זה לא שנעשתה פנייה אלינו מאיזה שהוא מפיק של פסטיבל שאמר 'וואו, נורא חשוב שיהיו פה אנשים מעמותת עלם'. אנחנו פונים אליהם ואנחנו נושאים גם במימון של הפרויקט, במשותף, עם קרן רש"י, משרד החינוך, הרשות למלחמה בסמים. אבל זו מטרה שלנו. מלבד זה שמקבלים סוג של עזרה לוגיסטית, מעבר לזה אנחנו לא מקבלים הרבה. היו"ר נדיה חילו: איך אתם פרושים? כלומר, איזה מרחב, מבחינת אחוזים, כיסיתם בשנה או שנתיים האחרונות. הרי אתם גם לא יכולים במשאבים, אני מניחה, להגיע וגם לא הגעתם, לכל הפסטיבלים. השאלה שלי היא איזה חלק שלכם היה במעורבות מבחינת ההיקף הכללי של הפסטיבלים, או מקומות הבילוי? מורן מוסט: אנחנו היינו באילת במשך חודשיים, פרויקט שבחודש הראשון התעסק בעבודת ניידת, בעבודת איתור, והחודש השני זה מאהל נייח שמוקם על הטיילת. היינו באילת חודשיים, היינו כמעט חודש בדוגית, היינו בפסטיבל בומבמלה, היינו בפסטיבל בראשית ולא היינו ב'רוסיה מאהבה' ולא בכוכב נולד, שהיה לנו מאוד קשה להיכנס לשם. בכל זאת, אני צריכה איזה שהוא סוג של אישור וגיבוי, אני לא יכולה להיכנס ולהקים מאהל ולהכניס את אנשי הצוות שלנו לתוך המקומות האלה. היו"ר נדיה חילו: את אומרת 'היינו'. אני רוצה להבין את ההיקף. כשאת אומרת 'היינו', כמה צוותים? מבחינת הכיסוי המקצועי של המענים? את הצגת, אמרת 35,000, 12,000, 20,000, 'היינו', כמה אנשי צוות? מורן מוסט: בערב יש בערך 50 אנשי צוות שנמצאים לתת מענה. בתוך המתחם עצמו, בממוצע, ואני גם אדבר על זה, יש לנו את מערכת ממוחשבת ואנחנו מכניסים את הנתונים, יש 350 בני נוער שמגיעים למאהל עצמו ופונים לקבל סיוע וצוותי האיתור פוגשים כ-500 בני נוער לערב, כשיש כל הזמן מפגש כשהמפגש משתנה. אם בתחילת הערב אנחנו מנסים לדבר איתם על למה לא לשתות, בסוף הערב אנחנו יודעים שהתפקיד שלנו זה פשוט להרים להם את השיער ושלא יקיאו לנו על הנעליים, ולעזור להם, ממש פיזית. הרבה פעמים אנחנו מפנים בני נוער, לוקחים אותם במונית יחד איתנו, עם אחד המתנדבים, ומעלים אותם ממש למיטה, מורידים להם את הנעליים ומשכיבים אותם. מפחדים מהמקום הזה שהם מסתובבים, מהמקום הזה שהם נראים. ציון גבאי: חשוב להגיד שה-50 האלה זה גם עובדים וגם מתנדבים ולא כולם מ'עלם'. אלה היו מורים בחופשה, זה היו אנשי חינוך, לא כולם עובדים בשכר. חלקם הגדול זה מתנדבים וזה היקף הכוח אדם שהפעלנו. היו"ר נדיה חילו: ההתערבות המיידית שלכם שתיארת, ואני הבנתי מה תיארת, יש גם איזה התערבויות להמשכיות של התערבות במקרים מסוימים שמצריכים? מורן מוסט: מה שמאוד מקל זה ש'עלם' פרושה ברמה הארצית ב-35 ישובים. אני אתן דוגמה של שתי נערות שמצאנו בטיילת באילת, שתי נערות מנצרת עלית שברחו מהבית. יש לנו מרכז בנצרת עלית. אז ב-2:00 בלילה אני מתקשרת לאותה מנהלת שיוצרת קשר עם פקידת הסעד שיוצרת את החיבור ויוצרת את המעקב. אנחנו משתדלים ליצור המשכיות גם במעקב, כל הזמן, בשביל לדעת גם... לא לנסות לאתר ולקחת לבית החולים ולהשאיר שם. מעניין אותי גם לראות מה קורה איתה בקהילה, כי אותם בני נוער שחווים את הקושי הזה, חוזרים לאותן קהילות ואנחנו נמצאים ברוב הקהילות ויש לנו את היכולת לתת את המענה גם שם. אולי אני רק אסיים, בשביל להבין איך זה נראה, אחרי שדיברתי ואני מקווה שלא דיברתי הרבה; זה האוהל שלנו, אנשי צוות שלנו תמיד מצוידים בחולצות שכתוב עליהן 'הפוך על החוף'. שבני הנוער שיידעו, שלא יחשבו שזה עוד מבוגר שבא להטריד ולהתחיל להציק. הם יודעים, הם מזהים את החולצות, הם פונים אל החולצות. מאחורנית זה כל האוהלים של אותם בני נוער שחיים, זה פסטיבל 'בראשית'. זו תמונה אופיינית, דוגית, בקיץ, נערה שיכורה שמוצאים על החוף. לא יודעים למי היא שייכת. היא פשוט נכנסת פנימה ומקבלת סיוע וטיפול. מבחינתנו זו התוצאה הסופית. זו מפה של פסטיבל בראשית ויש פה את הסימון של 'עלם', שאותם בני נוער יידעו. כל מה שיקרה, אנחנו שם. תודה רבה. היו"ר נדיה חילו: אנחנו נרצה עכשיו לעבור לנציגה של המשטרה. אם את גם יכולה לתת לנו, ממש בצורה מאוד ברורה, בפסטיבלים כאלה, מה נדרש? שמענו שיש דרישה למגן דוד אדום, יש דרישה למשטרה, אבל גם תגידי לנו מבחינת האם יש דרישה גם מספרית לצוותים שקשורים לגודל הפסטיבל, או שזו דרישה שככה לא מותנית ואם המשטרה נמצאת ומה ההתרשמות שלך. ידידה אריה: ראשית, תפקידי הוא קצינת רישוי ואבטחה. לא בפן של מניעה או נוער שאולי היה צריך להיות, לכן אני אדבר--- היו"ר נדיה חילו: אין פה מישהו אחר, את היחידה מהמשטרה? ידידה אברהם: כפי שאתם אמרתם, יש הרבה ועדות, כנראה הם הלכו לוועדות אחרות. בכל מקרה, אני אתרום לדיון בפן הזה שברישוי עסקים, כפי שראיתי גם בהצעת החוק, ההתייחסות היא קודם כל... וגם נראה שמעבר לזה שחסר כאן נוער מהמשטרה, חסר כאן גם רשויות מקומיות, שלטון מקומי ומשרד הפנים. כי הנושא של הפסטיבלים הם באחריות שלהם. מי שנותן את הרישיון זה העירייה, הרשות המקומית. ועוד משהו שאני רוצה להגיד ואולי זה דבר חדש לנוכחים כאן, יש תקן חדש לאירוע המוני, תקן שנכנס לתוקף אולי פחות מחצי שנה. הכינו רק שני חלקים מהתקן, צריך להיות חלק שלישי, שאולי כדאי שתהיו מעורבים בו. התקן הוכן על ידי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, בשיתוף כמובן עם מכון התקנים, שמדבר על איך צריך להיות אירוע המוני, מה צריך להיות שם, איזה אוהלים, איזה אנשי תפקיד צריכים להיות שם וכדאי ומומלץ מאוד שתיכנסו לזה, כי כפי שהגברת הנחמדה סיפרה על הנושא של הכלכלה והמסחר שיש מאחורי הפסטיבלים האלה, אז כדאי גם באמת להעמיד אותם בסדר הגודל איפה זה יהיה. אני יכולה להגיד מה אנחנו עושים, כמשטרה, בפסטיבלים האלה. זה הנושא של הטיפול אחרי קרות האירוע. מעט מאוד האפשרויות של מניעה ויכול להיות שאם היה לידי נציג של מחלקת נוער, הוא היה יכול אולי לדבר יותר בכיוון הזה. הפן שלנו זה הנושא של האבטחה מפני האלימות והאבטחה מפני הפעילות החבלנית העוינת. אנחנו דורשים נושא של גידור, נושא של מגן דוד אדום וכיבוי אש, אם היה אירוע, כדי שיוכלו לטפל בזה. הנושא של סדרנים, נושא ההיבטים שכאן דיברו עליהם, זה באמת לא הפן שאני יכולה לתרום. רק להגיד עוד פעם, שחסרים כאן בעלי התפקיד שיכולים לעזור לכם, כי כאשר יש אירוע ואחר כך צריכים להמשיך לטפל בו, אז מי שחסר שם זה באמת הרשויות המקומיות ונציגי משרד הפנים. מומלץ מאוד שהנוכחים כאן יידעו על התקן וינסו להיכנס לנושא של התקן, כי אם אתם מדברים על כך שאתם צריכים להיות משהו בתוך אותו פסטיבל שנמשך מספר ימים, אז שזה יהיה בתוכנית הקיימת לארגון של האירוע. היו"ר נדיה חילו: למישהו יש אינפורמציה על התקינה החדשה שהוזכרה פה, מבחינת התקנים החדשים לאירוע המוני שהזכרת? כי לנו אין. ידידה אברהם: זה משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. היו"ר נדיה חילו: זה מאוד חשוב. אנחנו נפנה בהחלט למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה לבקש את התקינה החדשה. ציון גבאי: חן זה נער בן 19, שמכיר אותנו, שהיה בפסטיבלים שכאלה ואני מציע, חן, מהחוויות האישיות שלך, מה אתה רואה שם, מה אתה חושב שצריך, מה נכון שיהיה שם. טיפה לשתף, כדי לתת תחושה ממקור ראשון. חן לנגר: אני עוד מעט בן 20 ואני חושב שאני עברתי את התהליך הקלאסי ב'עלם'. אני הייתי נער שהיה זקוק למענה ואחרי זה נער מתנדב והיום אני מתנדב בוגר ב'עלם'. לפני שלוש שנים הגעתי ל'עלם', כשעברה עליי תקופה מאוד מאוד קשה בבית, בעקבות זה שיצאתי מהארון וסיפרתי בבית שאני הומוסקסואל. להורים היה מאוד קשה עם העובדה הזאת ומצאתי את עצמי בלי מקום להיות בו. בזכות הכוונה של המרכז 'הפוך על הפוך' בנתניה גיליתי שאני לא צריך להיות ברחוב והגעתי לבית דרור, שזה בית מחסה בתל אביב. הייתי שם 8 חודשים, עברתי לפנימייה וככה שיקמתי את חיי. הייתי צעד קרוב לכל אחת ממה שמגדירים שוליים, הייתי צעד אחד קרוב מלהגיע לזנות, לסמים, באמת הכול. צעד אחד קרוב. הייתי גם בפסטיבל בומבמלה בתור נער, לפני שלוש וארבע שנים. שאלתם על הנוכחות של המשטרה, אז היה שם קוד לאנשים העומדים באזור, הם היו צועקים 'עמוס בין האוהלים' וכולם היו יודעים שהמשטרה מתקרבת והאלכוהול נחבא והכול מחביאים והכול מזיזים הצידה, מטאטאים. אני חושב שהיום, כשאני הייתי בפסטיבל בראשית וכשהייתי בחוף דוגית, כשהייתי נכנס עם חולצה אדומה עם לב והסמל של 'עלם', ואתה מדבר בגובה העיניים ואתה שואל ובאמת רק רוצה לתת אוזן קשבת, כי לא צריך באמת הרבה יותר מזה, לא צריך כל כך הרבה ידע ולא צריך כל כך הרבה, רק להטות את האוזן ולהקשיב. זה עושה משהו שלא יאומן. עצם הפורקן, עצם השאלה והעזרה, לפעמים זה נותן את המראה הכי טובה שיש. לפעמים זה חסר, חסר את המקום שבו מישהו יגיד 'לא, זה לא בסדר', ו'כן, זה כן כדאי שתעשה ככה'. אני חושב שבגלל שעברתי את כל התהליך הזה והגעתי היום למקום שבו אני רוצה לתת ואני יכול גם לתת, אני חושב שאני יכול להגיד שלסגור פסטיבל לדוגמה, כמו שהצעת, היושב ראש, אני חושב שלהציע איזה משהו שיסגור, זה רק יפרק את העניין לגורמים, זה פשוט יחלק את כולם לעוד יותר מוקדים שיהיה בלתי אפשרי. בני נוער בחופשים ינסו ללכת לחופש להתפרק. מה שצריכים פשוט זה שבמקומות ההמוניים האלה יהיה איזה שהוא מישהו שהם יודעים שהוא שם והוא נותן להם גבולות ואם זה להיכנס לאוהל עם חולצה, ואם זה 'אצלנו אתה לא נכנס עם פחית בירה, אתה יכול להסתובב,למרות שאתה באמצע חוף ים, לאוהל הזה לא נכנסים עם בירה' והוא יודע שאם אין לו כסף לאוכל, אז יש לו מנה חמה שמחכה לו. זה באמת מקום, זה פשוט האמא והאבא של היום, באמצע כאוס מטורף. מייק המל: אני יושב ראש אגודת ההומואים והלסביות בישראל ואני רוצה לברך את 'עלם' על היוזמה הזו, כי אני חושב שזה יחזק אותה. אני חושב שהנושא הזה הוא חשוב והוא מרכזי. אני מכיר את הנושא גם כהורה לשלושה ילדים שכל אחד בתורו עבר את המסלול עם בומבמלה ובראשית ורוב שאר האירועים באילת. בני נוער הולכים לאיבוד ובמקומות האלה, כשאין שום מסגרת ואין שום מערך, השמים הם הגבול עד כמה הם הולכים לאיבוד ואני חושב שזה איפה שהוא התפקיד שלנו, אם זה ארגונים, אם זה המחוקק, אם זה המשטרה, איפה שהוא להכניס את הדברים למסגרת. אנחנו התרגלנו לזה שאנחנו לא שמים לבני נוער שום גבולות ושום מסגרת. ספציפית לנושא של הנוער ההומו-לסבי. לצערי, אני חושב שכמו בהרבה מקומות אחרים, יש כאן קצת התעלמות או לא מספיק התייחסות לפן הזה הספציפי. לדוגמה במצגת היתה התייחסות למרחב ספציפי לנערות כיוון שיש להן צרכים מיוחדים. אני חושב שגם בנושא של הנוער ההומו-לסבי ישנם צרכים מיוחדים. אני חושב שחן יוכל להיות יותר מדויק על הנוכחות של הנוער ההומו-לסבי בפסטיבלים האלה, זו יחסית גבוהה, אולי הרבה יותר מהאחוז באוכלוסייה וישנן בעיות ייחודיות; הנושא של התנהלות מינית שהיא על גבול התקיפה, או בתחומים האפורים, היא מאוד נפוצה, זמינות של אמצעי מניעה. ורק בהערת אגב, שוב, בעיה שהיא אולי יותר אקוטית בקהילה הגאה, בנושא של מניעת HIV. בשנתיים האחרונות היינו בבומבמלה עם אוהל גדול ועם נוכחות, כשהתפקיד שלנו הוא גם איפה שהוא להעביר איזה שהוא מסר לבני הנוער וגם באמת לתת את המענים, את סוג המענים האלה, לא בהיקפים ש'עלם' מסוגלת לתת כמובן, אם זה בעזרה בנוכחות של מבוגרים, או בני נוער בוגרים יותר שנמצאים שם כמתנדבים, חלוקת חומרי הסברה, חלוקת אמצעי מניעה. אני חושב שהפעילות הזאת היא חשובה ואם אנחנו נצליח לשתף פעולה ולעזור אחד לשני, אני חושב שאנחנו יכולים לכסות טריטוריה מאוד משמעותית. היו"ר מיכאל נודלמן: נציגי משרד החינוך, תגידו לנו איך אתם חושבים מה אתם רואים פה. גילי דנה: שיתוף הפעולה שלנו עם 'עלם' הוא שרשרת ארוכה של שיתופי פעולה בשנים האחרונות, עם נוער מנותק. לגבי 'הפוך על החוף' אני רוצה לתת את הפן של המתנדבים ממשרד החינוך שלמען האמת מוכרחים לומר שבפורום אס"א, זו תוכנית בין משרדית שאנחנו מובילים במשרד החינוך, מינהל חברה ונוער, יחד עם שפ"י, משרד הקליטה וגופים נוספים במשרד שלנו ומחוצה לו, זו תוכנית למניעת התנהגויות סיכון ובפורום שישב במחוז צפון לקראת 'הפוך על החוף' בחוף דוגית, הועלה הרעיון לתחזק או להוסיף ולגייס מתנדבים מתוך משרד החינוך, ממערכת החינוך הפורמלית והבלתי פורמלית, על מנת שיגיעו באותם ערבים אל חוף דוגית. כלומר הסתכלנו על חוף דוגית ב'הפוך על החוף' בדוגית כפיילוט. והיתה סקפטיות, אני מוכרחה להודות, בתחילת הדרך, האם מורים, מנהלים, יועצות, יגיעו בהתנדבות ללילה בכנרת. אבל מהר מאוד 'התאכזבנו לטובה' והפניות היו במאות עד כדי שנאלצנו להודות ולעצור ולומר לאנשים 'נקווה שנרחיב את היריעה בשנה הבאה, ונוכל להזמין אתכם למוקדים אחרים'. הנוכחות של מבוגר, כמו שהוזכרה פה והודגשה ביותר לגבי נוכחות משמעותית. הופתענו לשמוע עד כמה בני הנוער זקוקים לאוזן קשבת בתוך הכאוס שהשתולל מסביב, אל תוך המתחם המאוד מגן ומוגן. אני מוכרחה לציין את 'עלם', את המקצועיות של אנשי 'עלם' שהיו שם, בכל הנוגע להכשרה ולהכנה קצרה, אבל מאוד משמעותית, של המבוגרים שהגיעו. מבחינת בני נוער, אפקט נוסף, או בייפרודקט שלא לקחנו בחשבון, אבל שהיה שם מאוד משמעותי, שהם הופתעו לשמוע, מעבר לפוקוס על עצמם שהיה בעיקר בדגש בשיחות בינינו לביניהם, הם הופתעו לשמוע על מורים, יועצות, מנהלים שמתנדבים? לא משלמים לכם על זה? אתם מגיעים לפה בהתנדבות? לראות את המורים או את אנשי החינוך בכובע אחר, בשיחה כמו שאנחנו אומרים במובן השחוק, בגובה העיניים, על הפוף בתוך המתחם, זה היה עבור בני הנוער שיחה ממקום אחר, מאוד מסייעת, מאוד תומכת במקום ובסיטואציה הספציפית שנוצרה לשם. מעבר לכך, אני בטוחה ואני שומעת הדים מאנשים שחזרו לשטח בספטמבר, ואני מקווה שהשטח ימשיך לעבוד אחרי השביתה הגדולה שאנחנו נתונים בה, התקשורת עם בני הנוער, ההצצה לתרבות בני הנוער במובן הלילי שלה, שאנחנו כולנו שומעים עליה אולי דרך אמצעי התקשורת אבל גם כהורים, לא פעם הורים לא יודעים לאן החבר'ה שלהם נוסעים, ובטוחים שאם הם נותנים להם 60 שקל למונית, אז הם מוגנים בדרך הלוך ושוב, ואין זה כך. כל השיח עם בני הנוער בבית הספר לאחר מכן, פתאום לגמרי אחר, כשהיתה ההצצה הזו, האשנב הזה, הזכות הזו למצוא את בני הנוער במקום אחר, בלילה, בחסות הלילה, במובנים האפלים שלו. היו"ר נדיה חילו: את הצגת פה איזה ניסיון מסוים לשילוב של חלק מצוות חינוכי לתוך החללים האלה. התחברתם, עשיתם בהחלט עבודה טובה, השאלה אם יש איזה חשיבה לתכנון יותר מסודר והדדי ורוחבי ולא פיילוט מסוים ושמערכת החינוך בכל זאת, כיד מכוונת, מאוד ברורה ומתוכננת, תהיה איזה זרוע חינוכית מפקחת, מה שלא תקראי לזה, זרוע חיובית, אני קוראת לזה, בתוך כל האירועים האלה ולא כאיזה פיילוט חד פעמי או מקרי. גילי דנה: בהחלט. הכוונה היתה לבדוק את הדברים באופן תחום, בפיילוט כפי שאמרתי, ולפתוח את זה. הפוטנציאל הוא עצום. גם כשמדברים על אילת, הרי יש עשרות ומאות מורים שמגיעים לנופשונים באילת, וגם הם, אני מניחה, שבפוטנציאל ישמחו לתרום ערב אחד לטובת מתחם כזה. ברחבי הארץ בכלל, לאורך כל ימות השנה ובחופשים בעיקר. אנחנו נפנה ונעגן את זה. הפנייה בקיץ היתה רק מטעם דר' אורנה שמחון, מנהלת מחוז צפון של משרד החינוך. אנחנו נרצה לפרוש את זה על פני כל הארץ בתיאום עם 'עלם' והרשות למלחמה בסמים. דבר נוסף, לפני היציאה לחופשות, עם תרבות הפנאי של בני הנוער, לתת מקום בתוך בתי הספר לתדרוך לקראת מה אתם הולכים, הסכנות. דובר פה על מגזרים של בני נוער בחברה הישראלית, יש לציין, וזה לא הוזכר, את המגזר הדתי. אני לא מדברת על החרדים, אבל המגזר הדתי, במיוחד במה שקוראים 'בין הזמנים', באוגוסט, אולי למורן מוסט יש נתונים ארציים, זה הפתיע בכמויות. כלומר, את לא יכולה לזהות כשחבר'ה נכנסים, הם נראים כמו כולם, אפילו אם הכיפה מציצה מהכיס, או אפילו הציציות, והבנות שנראות עם כמעט חשופות לחלוטין ורק בשיחות של אחד על אחד הם יודעים לספר מאין הם באים ועד כמה אין מי שמקשיב, והמשבר גדול, מההתנתקות ומריבונו של עולם ומטה. כלומר, משבר סמכות מאוד מאוד מפתיע. אולי לא מפתיע, אבל קשה ביותר ברמה האישית והמגזרית. זה גם מגזר שיש לתת עליו את הדעת. עדנה דשבסקי: אני רוצה להוסיף איזה שהוא היבט מהמבט של השירות הפסיכולוגי של משרד החינוך. המערכת שלנו מכילה כ-2,200 פסיכולוגים ברשויות השונות, שעובדים עם בתי הספר, ועוד כ-4,300 יועצים מהמגזר החרדי בואכה המגזר הערבי, המגזר היהודי, הדתי וכולי. המערכות האלה קיימות בתוך מערכות החינוך של בתי הספר והקשרים עם 'עלם' והפניות של ילדים שאותרו במקומות שונים ומופנים לבתי הספר, מקבלים את הטיפול שלהם ההמשכי. בתוך מערכת החינוך נעשית גם הרבה מאוד עבודת מניעה, בתוך הכיתות, במסגרות של שיעורים בקישורי חיים, נושא של מניעת סמים וכולי. אני רוצה להדגיש פה משהו שאנחנו עושים בשנה הנוכחית. אני חושבת שיושב ראש הוועדה, מר אלקין, יודע כבר מוועדה קודמת, ששמנו במוקד שלנו קבוצה של ילדים עולים, שנתקלים פה בהלם תרבות שחלק ממנו זה מה שהם פוגשים, את הכמויות הגדולות האלה של הנוער, שיוצאים לכל המקומות האלה בני נוער שמגיעים מהתפוצה, ממקומות שונים, ופוגשים פה מציאות מאוד שונה ממה שהם הכירו. מה שאנחנו עושים השנה הנוכחית, אנחנו מאתרים, עם תוספת של כמה ישובים שהם עתירי עולים, ואנחנו מכניסים לעבודה מאוד מאוד אינטנסיבית, מקצועית, גם של פסיכולוגים, גם של יועצים, גם של קבוצות הבכירות ביותר שלנו, על מנת לגבש מודלים של עבודה של התערבות ומניעה בדיוק עבור אותם ילדים שבשעות הפנאי שלהם מאבדים את הכיוון ונמצאים במקומות כאלה. אני חושבת שאנחנו ממקדים את המבט על מגזרות שונות מאוד שיכולות להיפגע במקומות האלה ואנשי המקצוע שלנו, כמו שאמרה גב' גילי דנה, נמצאים גם במקומות שבהם נדרשת התנדבות. זה אולי לא המקום להזכיר את הכפר בניצנים, אבל בזמן המלחמה היו גופים שלנו, מתנדבים לחלוטין, לא בשם המדינה, שהלכו לשם כדי לסייע למשפחות. אז נענים בחיוב. היו"ר מיכאל נודלמן: אני לא מר אלקין, אני מיכאל נודלמן. אלקין יושב ראש ועדת משנה בוועדת הקליטה. היו"ר נדיה חילו: אנחנו נרצה גם לשמוע את נציג הנוער, מני קריספי. אני חושבת שמאוד חשוב לשמוע גם את ההיבט שלכם, אולי גם היבטים מאוד ייחודיים שגם לא מובאים פה. מני קריספי: אני נציג כאן בוועדה מטעם מועצת תלמידים לנוער ארצית. אני רוצה להתייחס באמת למוקד של 'עלם' שצריך להקים בכל פסטיבל ופסטיבל. כבן אדם שלומד כרגע ומקווה שיתחיל ללמוד בכיתה י"א, חשוב, מאוד מאוד אפילו חשוב, שיהיה מוקד לתלונות ומוקד שיבואו אליו וישפכו את הלב. זאת אומרת אני בתור נוער שרואה שכן יש צריכה לאלכוהול וכן יש צריכה לסמים ולא שאני חוויתי, אבל אני רואה בסביבה ומסביבי הרבה בני נוער שחווים את זה על בשרם ואין להם למי לפנות. אין להם את המענה הזה של 'אוקיי, אני עכשיו עברתי איזה שהיא חוויה לא נעימה ואין לי למי לפנות', אולי לחברים אחרים, אבל אם 'עלם' כן יתמקדו בזה וכן יהיה את האישור הזה, אני חושב שהמצב של בני הנוער בישראל ישתפר. כי אין להם לאיפה לפנות ולאן לפנות וזה יביא למצב שבני הנוער ייחשפו יותר ויידעו יותר על אותו מעשה שהם עברו וכך יצאו מהמצוקה שנמצאים בה יותר טוב. שלא ייכנסו ליותר ויותר בורות עמוקים בחיים. להתייחס למה שגב' גילי דנה אמרה: הכנה. הכנה לפני חופשות קיץ, הכנה לחופשת הקיץ, את התכוונת? גילי דנה: לדבר על תרבות הפנאי של בני הנוער בחופשה. מני קריספי: השנה, אני לא מחדש, אבל זה היה הנושא שעליו דיברו הרבה ואם אנחנו נמשיך עם הפעילות הזאת קצת יותר ונפרסם אותה ונדע איך יותר להכין את בני הנוער ואיך יותר לכוון אותם למוקדים נכונים, התוכנית הזו יכולה לשפר ולשנות את כל המאמצים וכל מה שהחינוך צריך לעשות לבני הנוער. היו"ר נדיה חילו: אולי איזה דף הסבר שיינתן עם איזה הנחיות או משהו לנוער, לכיתות מסוימות, לפני יציאה לחופשות, כי בדרך כלל הפסטיבלים האלה הם בזמנים מאוד מוגדרים. זה לא במקום ההסבר המילולי, אבל אם נותנים דף מידע מאוד ברור, מאוד מכוון--- מורן מוסט: באילת אנחנו מפיקים חוברת שקוראים לה 'קיץ בטוח באילת' ושנה שנייה שאנחנו עושים את זה בשיתוף עם מעריב לנוער. זו חוברת שקצת מסבירה על התנהגויות בסיכון, על אם יש קושי, לאן לפנות, איפה בטוח לשכור דירות, איפה נמצא כל מקום. בני נוער שעובדים, זכויות בעבודה. אנחנו מחלקים את החוברת הזאת בתחנות מרכזיות, לפני היציאה לאילת. צוותים של 'עלם' מגיעים לתחנה המרכזית בחיפה, תל אביב, ירושלים, פוגשים את בני הנוער לפני שהם עולים לאוטובוסים, מחלקים להם את החוברות, יוצרים איתם סוג של דיאלוג לגבי סכנות במהלך החופשה ומפנים אותם. הם כבר לובשים את החולצות של 'קיץ בטוח באילת'. זאת אומרת, שהנער כבר רואה את החולצה בתחנה המרכזית, מקבל את החוברת, הם קוראים אותה, כי בכל זאת זה שש-שבע שעות נסיעה ואין להם כבר על מה לדבר, והם מגיעים לטיילת והם כבר מזהים את החולצות ומכירים את המקום. זה ברמת חומרי הסברה. יפעת ליכטרמן: אני נציגה של מועצת נוער ארצית. אז אני אותה אחת שכן יוצאת גם לפסטיבלים האלה וגם מגיעה מהציבור הדתי שלפני רגע דיברו עליו. אז כן, כאילו לכל ציבור ולכל רובד יש המון קשיים שנתקלים בהם, המון המון דברים, אם זה התרבות היותר חילונית שרגילה לאותה מתירנות ואם זה התרבות הדתית, של הנוער הדתי, שרגילים בבית שלהם להיות יותר סגורים, פחות פתוחים לדברים, ופתאום לראות כל כך הרבה בני נוער וכל כך הרבה אפשרויות מולם, ומה? איפה מתחילים ומה אפשר לעשות ומה אסור לעשות, איפה זה מתנגש עם הערכים שאני מקבלת, אם זה בבית הספר ואם זה בבית. בעיניי הרבה יותר נוגע העניין מול ההורים. זאת אומרת, כשאני מגיעה הביתה איך אני מגיעה הביתה אחרי שביליתי כאן שלושה ימים, שזה לא דבר שתמיד מותר ותמיד אפשרי ותמיד הגיוני בציבור, וגם העניין שאם אני נמצא פה... במקומות שאני הייתי עוד לא ראיתי את 'עלם', לא הייתי בכולם, מה שכן, יש המון את העניין שכן צריך את זה. זאת אומרת, מהיותי בניצנים לדוגמה, אז כן הייתי מסתובבת עם החבר'ה והכול ואת רואה את הצורך של החבר'ה שמסביבי, של חלק מהם. לא יודעת, היו שם כל הלילה, הם לא רק לשעות ספורות והם יודעים איך הם מגיעים, איך הם חוזרים ומה קורה איתם. חלק מהאנשים מגיעים לשם ואין להם מושג מה קורה איתם בהמשך. פשוט לא יודעים. כאילו יודעים שהם מגיעים לפסטיבל, הולכים לראות את כולם ואין להם מושג מה הולך להיות שם. כל הדברים שמגיעים באותו רגע, כל הבעיות, כל ההתנסויות החדשות שמגיעות בדרך, יש לזה את הצורך. גם על ידי העיגון של זה בחוק, העניין הזה בעצם יחייב את מי שאחראי על הפסטיבלים האלה. זה לא יהיה תלוי במי שמארגן את הפסטיבלים אם להכניס או לא להכניס את 'עלם' לדוגמה, אלא זה אומר שכל פסטיבל חייב להיות בהם איזה שהוא מענה לעניין הזה. וזה חלק מהעניין שאם חייבים אבטחה וחייבים מגן דוד אדום ומבחינה כספית מרוויחים על כל העניין של קונים אוכל וכל הדברים האלה, אז יהיה חייב להיות שם גם מענה לנוער, בגלל שהמאבטחים שנמצאים שם נמצאים רק בשביל לראות שלא יופר הסדר בפסטיבל עצמו, זאת אומרת שזה ייראה נורמלי, אבל כל העניינים של אלימות בצורות אחרות כמו הטרדות מיניות ודברים כאלה, זה דברים שלא המאבטחים הם אלה שאוכפים אותם, או שומעים עליהם, או מקשיבים להם ונותנים להם את המענה. מרינה סולודקין: שלום. אני רוצה לומר שאם היו לי ספקות לקיים את הישיבה הזאת, או לא לקיים, אז עכשיו אני מבינה שאנחנו חייבים לשמוע כל שנה, או כל חצי שנה, מה קורה, בגלל שזה עולם ומלואו מה שקורה בפסטיבלים ולאן ולמי יכולים ילדים לפנות אם יש להם בעיות בזמן הפסטיבלים. ומה שאני רוצה לומר, כשאני שומעת שבזמן הפסטיבלים אין תחבורה ציבורית שם שיכולה להגיע בשעות, צר לי מאוד, שדברים שהם תשתיות ותכנון, כאלה אפילו, לא עושים. כל הכבוד לארגונים של מתנדבים שעושים את זה, אבל אני חושבת שבמשרד החינוך חייבים לחשוב על כל העניינים מאל"ף עד ת"ו. גלית דה-יונג: אני יועצת משפטית של עמותת 'עלם'. אני אציג בקצרה את ההצעה שלנו ברמה החוקית. אני מציעה רק שנבדוק את נושא התקן, מה הרלוונטיות שלו. היו"ר מיכאל נודלמן: אני חושב שבלי התקן החדש, קשה לדבר עכשיו. גלית דה-יונג: זה בעצם באותו העניין מה שאני מציגה. בחוק רישוי העסקים. חוק רישוי עסקים מדבר ספציפית, ומפרט על סוגי עסקים מסוימים שבלעדי התנאים שמפורטים בחוק, אי אפשר לתת רישיון. בעצם בצורה כזאת יש הבטחה מראש שלא נותנים את שיקול הדעת לרשות העירונית הספציפית, אלא בחוק, הבטחה מראש שבעצם כל אירוע של פסטיבל לא יוצא בלי מוקד סיוע כזה. אפשר לקבוע שיידרש אישור של שר החינוך או של שר הרווחה, או נציג מטעמו, וכן אפשר לקבוע תנאים שבלעדיהם לא יינתן האישור. כמובן שכל הפרטים והתנאים הספציפיים יכולים להיות מפורטים בתקנות. זה בעצם הדרך שאפשר יהיה להבטיח מראש ששום פסטיבל לא ייצא ללא מוקד סיוע כזה. היו"ר נדיה חילו: אנחנו דנים, לדעתי, בשני נושאים מקבילים. כלומר, הפרויקט של העשייה של 'עלם' ומה שאתם עושים בפסטיבלים והפרויקט הזה כמודל, זה אחד. ושתיים, בעצם אנחנו אמורים גם לדון בחשיבה הרבה יותר רחבה מבחינת מתן פתרונות לא רק ל'עלם', אלא איך בעצם החברה אמורה לתת את הפתרונות, מניעה, הסברה והטיפול לפוטנציאל, הייתי אומרת, המאוד קשה פה, כשאחד האלמנטים זה גם החקיקה המוצעת, שאנחנו לא דנים בה היום בפרטי פרטים, כשגם הוזכר הנושא של הנהלים שאנחנו גם לא יכולים לדון בזה, כי זה לא לפנינו ואנחנו נבקש את זה. יכול להיות שזה גם חלק מהצעת החוק או מה שנדרש, זה כבר בתוך הנהלים. בהתייחסות הייתי מאוד מבקשת, מאחר ויש נגיעה מאוד ברורה, גם בהצעת החוק, לרתום ולשלב משרדים שונים שהם יהיו חלק מהפרויקט הכללי למתן פתרונות. אני קראתי את ההצעה וראיתי מה שאתם מציעים, כלומר הרשות המקומית, כוחות מקצועיים, לא כל דבר. זה בהחלט מצריך גם ארגון והסכמה של המשרדים, את המשאבים שלהם, את הכוחות שלהם, אבל אם משרדי הממשלה, נציג משרד העבודה והרווחה, אם אתה גם יכול להתייחס לא ספציפית רק לפרויקט ולפתרונות, אלא גם להיבטים של ההצעה שמובאת פה, כי אתם בעצם שותפים מאוד רציניים בתוך ההצעה. גם משרד החינוך, אבל גם משרד העבודה והרווחה. עמירם קלאוס: קודם כל כמשפט הקדמה אני אגיד שיש לנו שיתופי פעולה עם 'עלם' כבר לא מעט שנים טובות, בעיקר מתרכזים בנושאים של ניידות, ניידות 'עלם' שמסתובבות ולאחרונה גם המגדלורים, זה מן מרכזי טיפול לנוער מנותק וכולי, עם ועדות היגוי משותפות. זה כהקדמה. על התופעה הספציפית, עם ההשלכות שאת הוספת, גב' נדיה חילו, אז קודם כל, אנחנו "אוכלים" את התוצאות, כשנערים ונערות בתוך הפסטיבלים היפים האלה, שאני גם חושב שהם צריכים להתקיים, כי אין לנוער פתרונות אחרים, אבל צריך לחפש בכל אופן שהם יהיו עם בקרה ופיקוח שיקטין למינימום את התופעות הסוטות של סמים, עבריינות וכולי, כי ברגע שנתפסים נערים באירועים האלה, בעיקר תחום סמים, עבריינות, אלימות ועבירות רכוש, אז הנערים האלה ממילא, על פי החוק הפלילי, אם הם נתפסים על חם, בהתאם לכל הכללים, מובאים לטיפול המשטרה ואצלנו מבחינת המשרד הם בטיפול של קציני מבחן, שצריכים לתת עליהם חוות דעת וכולי, מבחינה טיפולית. האחרים שהם קשים והם לא עברו עבירות, או לא נתפסו בביצוע עבירות, עוברים לטיפול בשירות לנוער וצעירים, שאנחנו מכירים כעובדי חבורות הרחוב וכולי. לגבי הצד המשפטי של הבעיה, לפי דעתי אני מתחבר עם עורכת הדין של עמותת 'עלם', גם עם ייעוץ משפטי אצלנו, שיהיה הדדי לנסות לקבוע גם נהלים מבחינה משפטית של האכיפה. כי אין חוכמות, באירועים הגדולים האלה, או עשרות או אולי מאות (אין לי נתונים ואני לא יודע אם למר ציון גבאי יש נתונים) נתפסים בביצוע עבירות פליליות. אז אם העבירות קלות של שימוש חד פעמי, אני לא רוצה להגיד 'קלות', גם על זה אסור להגיד 'קלות', כי שימוש בסמים הוא עבירה ועבירה חמורה ויש הוכחות שגם שימוש בסמים יש לו השפעות גם פיזיולוגיות והוכיחו את זה בשנים האחרונות, חוקרים בתחום הזה. אז אנחנו בוועדות היגוי משותפות עם 'עלם', אנחנו בהחלט, יחד עם עורכת הדין שלכם והייעוץ המשפטי גם שלנו, כי חלק מניסוחי הנהלים צריך להיות משפטי, אנחנו בהחלט הולכים ביחד. יפה וולמן: קודם כל, אני רוצה להגיד שיש לנו שנים רבות והיסטוריה של שיתוף פעולה עם 'עלם' ויש לנו פרויקטים רבים עם 'עלם', פרויקט מגדלור בקרית מלאכי, מגשרים ורוב ה'הפוכים' שקיימים בארץ. יש לנו תוכניות של איתור וליווי עם עמותת 'עלם', עבודת רחוב, יש לנו גם שיתוף פעולה עם משרד הרווחה, עם נוער וצעירים, אנחנו נמצאים בצוותי היגוי ועבודת הרחוב בשנים האחרונות תפסה באמת תאוצה מאוד גדולה, גם עם נוער וצעירים, גם עם 'עלם' וגם עם משרד החינוך ועם משרדים רבים שנמצאים פה בחדר הזה. אני חושבת שצריך למסד עבודת טיפול, ליווי ואיתור ברחוב. אני חושבת שהתקופה הזו של החודש האחרון, שבני נוער לא הולכים לבתי ספר, מעבר לכל הפסטיבלים שקיימים בחודשי הקיץ, אני חושבת שהחודש האחרון הראה לנו כמה בני נוער מתחילים להסתובב, אין להם יום ואין להם לילה, היום הפך ללילה והלילה הפך ליום והנושא הזה של עבודת רחוב זה הנושא הכי חשוב שצריך להיות על השולחן הזה בשנים הבאות. בני הנוער מתחילים לצאת מאוד מאוחר לרחוב, אנחנו נפגשנו עם עובדי רחוב שמתחילים לאתר נוער עד שעה 23:00. באנו ואמרנו להם '23:00 זה הזמן שבני נוער מתחילים לצאת', 23:00 זה לא הזמן שמסיימים עבודת איתור וליווי, אלא בשעה 23:00 יוצאים ומחפשים את בני הנוער. התחלנו לעבוד עם עמותה מסוימת, תוכנית שנקראת 'ציפורי לילה' שזו גם עבודה של איתור, ללכת לפארקים לחפש את הנערים. לגבי הפסטיבלים שבקיץ, אני באמת חושבת שכמעט כל גוף צריך להיות ממוסד ביחד עם 'עלם' ולעבוד ביחד עם 'עלם', אם זו הרשות למלחמה בסמים, נציגים, אם עמותת 'אפשר', נציגים של עמותת 'אפשר' שיבואו וייתנו את הפן המקצועי של הנושא של אלכוהול, הרשות למלחמה בסמים תיתן את הפן של סמים, יחידות לנערה במצוקה, את הפן של נערות במצוקה שמסתובבות בפסטיבלים האלה. כמעט כל משרד צריך להיות ממוסד במוקדים האלה. המוקד הזה לא יכול להיות, עם כל הכבוד ל'עלם', רק עם 'עלם'. הוא צריך להיות עם כל הגופים שיש להם את הסמכות המקצועית לבוא ולשבת במוקדים האלה. לגבי 40 עד 50 עובדים שבאים לפסטיבלים. חד משמעית, זה לא מספיק. אני חושבת שצריך לרתום את ההורים. פה צריך להשיב את האחריות להורים של הנערים האלה, להביא אותם לפסטיבלים האלה, אולי להשתמש בהם גם כנהגים, להיות שם בשביל הילדים האלה. אי אפשר להוציא את ההורים מהתמונה. חד משמעית, אי אפשר להוציא אותם מהתמונה. הם אחראים רציניים בכל התחום הזה של נערים שפורקים עול, שיוצאים מהבית ולא חוזרים הביתה. הם צריכים להיות שותפים ביחד עם 'עלם'. הנושא של נוער – אני באה ואומרת שחייבים להיות מתנדבים בני נוער שהיו שם, במקומות האלה. אני יודעת ש'עלם' עושים את זה, אבל לחזק ולהמשיך ולהגדיל את מספר בני הנוער שנמצאים בתוך המרחבים הלא-מוגנים האלה. יולי אדלשטיין: אדוני היושב ראש, אני רוצה להיות המרובע של הדיון הזה, שיהיה אחר כך על מי לצחוק, על מי לכעוס, מה שתחליטו, אבל זה ש'עלם' עושה את כל התוכניות שאני מכיר ומוקיר, 'הפוך על הפוך' ו'הפוכים' כפי שאמרה נציגת משרד הקליטה, זה לא אומר שאנחנו צריכים לעשות גם דיון הפוך. נדמה לי שאנחנו עושים דיון מאוד הפוך. אנחנו מגיעים למצב שאנחנו יודעים שבני הנוער יהיו במצוקה, בבעיה, ובואו עכשיו נחשוב איך כולנו ביחד מתארגנים לתת פתרונות. ונדמה לי, אם אנחנו לא רוצים דיון הפוך, אז אולי נתחיל אותו מהתחלה. אמרנו את זה כמה פעמים, ככה החלטנו, הצורך בתקנים, הצורך בשיטור. לא תפקידו של 'עלם' ולא של הורים ולא של משרד החינוך למנוע את גניבת הציוד שאת דיברת עליה ולמנוע את המציאות באילת שכולנו מכירים. אתה, כשאתה נמצא בטיילת באילת, יש מודעה ענקית כבר הרבה זמן ליד אחד הדוכנים האלה, 'מבצע – בקבוק אבסולוט + 6 רדבול 50 שקל'. אז לעזאזל, נדמה לי שאי אפשר להציב שם שוטר, אבל שני אנשי משמר אזרחי אפשר להציב שם ולראות למי מוכרים את המבצע הזה. אני לא חושב שאם אנחנו, עם חבר הכנסת נודלמן, נהיה באילת, מחר נלך לקנות אבסולוט עם ששה רדבולים. זה כנראה מיועד למישהו, המבצע הזה. לכן אני אומר, לפני שאנחנו מגיעים לפעילות החשובה הזאת (ובאמת אל תבינו אותי לא נכון, אני לא מזלזל) בואו נראה איפה אנחנו נמצאים מבחינת השיטור, מבחינת מתן רישיונות. לא יכול להיות מצב שהרשות המקומית תיתן רישיון וקצינת רישוי אירועים שנמצאת כאן אומרת 'בעצם אנחנו לא בתמונה', לא יכול להיות דבר שמדברת עליו חברת הכנסת סולודקין כמו הסעות. אז בקונצרט יודעים לארגן את זה. כשיש קונצרט של רוג'ר ווטורס ליד לטרון, אז טוב מאוד יודעים לארגן שאף אחד לא ניגש עם רכב וניגשים כולם לחנייה ומשם יש הסעות והמארגנים איכשהו סופגים את זה. אז כאן זה פתרון אחר, נכון, עד שעה מסוימת יש הסעות אל ולפנות בוקר יש הסעות לאיזה שהיא תחנה מרכזית באחת הערים הגדולות הסמוכות. זה לא פותר את כל הבעיה, אבל זה מציב אותנו במקום אחר. אז אני מציע, גברתי ואדוני יושבי הראש, שבאמת אולי אחרי הדיון הזה, אנחנו, כחברי כנסת, נחשוב איפה אנחנו יכולים להתקדם עם הדברים האלה ולאחר מכן נעשה את הדיון החשוב איך הארגונים השונים משתפים פעולה ועוזרים ל'עלם' וארגוני מתנדבים נוספים, ורותמים את ההורים. אולי אז אנחנו ניתקל טיפ-טיפה פחות בבעיות. אני לא אומר שלא יהיו בעיות ואני לא אומר שלא יהיו בני נוער במצוקה, אבל לפחות, כמדינה, אנחנו נעשה משהו קצת פחות הפוך. מרינה סולודקין: מלת המפתח – איפה המדינה? היו"ר נדיה חילו: אחריות השלטון המרכזי . חן לנגר: משהו שאולי חסר לי בכל הדיון, אני חושב שכשאנחנו מדברים על האוהל של 'עלם', אני חושב שאנחנו כל הזמן מזכירים את המלים סמים ואלכוהול, סמים ואלכוהול, נכון שהאוהל של 'עלם' נותן גם המון מענה לנושא הזה, ובשביל זה גם יש לו גורמים נוספים שנמצאים לידו, יש את החפ"ק המשטרתי, את מגן דוד אדום, יש כל מיני מוקדים נוספים שעוזרים לו, אבל יש תחומים שהוא נשאר ריק, נשאר נטוש, ואני משלב בזה גם את הציבור הדתי. כשאני הייתי בדוגית, ניגש אליי נער דתי מסורתי ומספר לי קצת על החיים ומתחיל דיון פילוסופי על הא ודא, והוא מדבר איתי על הבריאה, ואז אני אומר לו 'רגע, למה נבראנו?' סתם בשאלה של סתם, והוא אומר לי 'אנחנו נבראנו לשם ה'.' אני שואל אותו 'גם אתה נבראת לשם ה'?' הוא אומר לי 'אני לא יודע למה נבראתי, אולי אין צורך בי'. ורק אחרי שיחה מעמיקה של חצי שעה הגעתי לאיזה שהוא דיון על זה שיש לו בכלל נטיות אובדניות. הכול מתועד בטפסים והכול כמובן מועבר. לא הספקנו עם המצגת, אבל היה לי נורא חשוב להגיד את זה שזה גם מועבר הלאה, אבל זה הרבה מצוקות שצריכים רק אוזן קשבת, צריכים רק בן אדם שיידע איך לכוון ומישהו שיגיד 'נמצא מקום במיוחד בשבילך פה, ואם אתה רוצה לברוח, או ברחת מהבית ואתה גר עכשיו כל החופש הגדול בחוף, אז לא, יש מקום שיכול לתת לך את המענה הזה ומיטה חמה ואוכל חם בלילה, ולא שתדרדר למקומות שנורא קל להגיע אליהם'. נאוה דקל: מלה על העניין הזה, כי הנטיות האובדניות של הנער הזה, או הנטיות האחרות, לא נולדו בחוף הים, ואני מסכימה עם חבר הכנסת שצריך לעשות פה איזה שהוא סדר ולחשוב על תקנים יותר גדולים של יועצים ויועצות ולאנשי טיפול לפני הפסטיבלים. תקנים יותר גדולים ליועצים!!!, תקנים יותר גדולים לאנשי טיפול וגם לאנשים, אם דיברנו על הורים, גם לי כאן חסרים נציגים של הורים. גם אני מסכימה, לא שיבואו לחוף הים, גם זה אולי, אבל שאנחנו נעבוד איתם, כי בתור בן אדם ששומע הורים אובדי עצות בימינו, היום, כל יום מאות הורים שפונים ומציגים את המצוקה שלהם, גם לעבודה עם הורים, עבודה מניעתית, ושיידעו לאן הילדים הולכים ואיך לטפל בהם. אמיר טואבה: אני נציג הפרויקט הלאומי של אתיופיה. אני מוכרח לציין שעמותת 'עלם' עושים עבודה מדהימה. אני מכיר את העבודה שלהם בתוך השכונות, עם הניידות שנוסעות באמת בשעות לא-שעות. אני מציע לצורך העניין, לאור הדיון שהיה פה, באמת דיון מרתק, אני חושב עד כמה פשוט, קל ואפקטיבי, איך שעמותת 'עלם' עושים עבודה באמת בצורה יותר פשוטה, קלילה, בלי הרבה תסבוכת. העבודות שלהם, במידה ויקבלו את כל הגיבוי וכלי עבודה הראויים לכך, אני חושב שאת המודל הזה צריך להעתיק ולא כרגע לעקוף ולמצוא דברים שבסופו של דבר גם לא יבואו לידי ביטוי ברמת היישום בשטח. לכן אני מציע שאת העבודה של 'עלם' צריך לעגן, הן בתקנות, הן אם צריך גם בחוק, כדי שיוכלו לעבוד בצורה יותר אפקטיבית, במיוחד לבני נוער שבאמת חשופים יום יום. כל מה שנאמר פה זה נכון לגבי בני נוער, אבל זה נכון שבעתיים לבני נוער עולה. בני נוער עולה שהתא המשפחתי התנפץ, התרסק. שם אין עם מי לדבר ובוודאי ובוודאי שההורים עולים ואין להם אמצעים ומשאבים להשקיע בבני נוער, ובטוח לא לנסוע לאילת בשביל להציל את בני הנוער ולהביא אותם הביתה. מה שחסר לי גם בכל הדיון הזה, זה הנושא של לערב את ההורים. אני חושב, כמו שנאמר פה על ידי חלק מהאנשים, שצריך להחזיר להורים את הסמכות. אני חושב שמשרד החינוך והמשרדים האחרים, משרדי ממשלה, צריכים לעשות הכנה במסגרת החינוך, לפני חופשים, בכדי לעשות איזה שהיא פעילות מניעתית, אחרת כל מה שנאמר פה זה נכון ברמה תיאורטית, אבל ברמה היישומית זה לא יהיה פשוט. ידידה אריה: אני רוצה להתייחס בעיקר למה שאמר חבר הכנסת יולי אדלשטיין. זה שאני נמצאת פה כנציגת משרד ממשלתי ורואים אותי במדים ומפנים למשטרה, אז הרבה מהנושאים שעולים פה זה ממש לא משטרה, לא הנושא של מכירת כמויות או מחירים של משקאות. יש איגוד צרכנים לדברים האלה. אני לא רואה את זה אישית, אבל אני אומרת--- היו"ר נדיה חילו: סליחה, מה שהוא התכוון הוא שיש חוק בעניין הזה של איסור מכירת אלכוהול מגילאים מסוימים. אנחנו יודעים שהחוק הזה באופן כללי לא נאכף ואנחנו גם יודעים שבמיוחד בפסטיבלים, במקומות כאלה שזה פוטנציאל גדול הרבה יותר, זה בהחלט תפקיד של זרועות החוק לאכוף. ידידה אריה: אין ספק, אבל בכל זאת, דיברה הגברת הנחמדה הזאת, 12 שקלים לבקבוק, זה לא סביר. 50 שקלים זה לא סביר. על זה אני מדברת, זה לא התחום שלנו. התחום שלנו באמת זה אלכוהול וסמים. שאול צגהון: הסיפור של הנוער הוא לא הבעיה של 'עלם'. אנחנו מתעלמים מהעובדה המציאותית, שאנחנו ככה בשקט בשקט שמים מכשול לבני נוער, מכשול בפני עיוור, אמיתי. היינו בדיון ב-23, דיברנו על בני נוער, על התמכרויות, קיבלנו נתונים סטטיסטיים מפחידים, זה נכון, לא נכון, זה לא מעניין. גם אם זה 20%, זה עדיין מפחיד. אבל כאילו מטשטשים פה וזה נחבא. זה לא אם זה 'הפוך' של 'עלם', זה לא משנה. אלה הילדים שלנו. זה העתיד. ואני חושב, אם זה כן חוקי, לא חוקי, אלה הילדים שלנו, אתם הורים, אנחנו חברה, וזה לא משנה אם הוא דתי, חילוני, הומו-לסבי, זה בכלל לא העניין. אם הוא עולה, לא עולה. חוקים צריכים להיות בשביל העתיד, העתיד זה בני הנוער. כולנו אנשים בוגרים, עם ילדים. אם אנחנו פה לא מנקים את השולחן ובאמת נלחמים באלה שצריך להילחם בהם, אז כל הסיפור הזה, אז מחר יראו את זה ובתקשורת יציגו דברים אחרים ו'עלם' עושה. זה לא בעיה של 'עלם'. זה בעיה של המדינה, של החברה, של הכנסת. כנסת ישראל צריכה לצעוק וזה הזמן. ואם אנחנו ככה מחפפים עוד קצת, לא נראה לי שמזה ייצא משהו. היו"ר מיכאל נודלמן: אנחנו מסכמים. אני רוצה להגיד כמה מלים. אני מסכים איתך שכל הכבוד ל'עלם' על עבודה טובה שהם עושים. המטרה של העמותות להגיע לאן שהמדינה לא יכולה להגיע, אבל המדינה לא יכולה להתנתק מהבעיה הזו ואני מסכים עם חבר הכנסת אלדשטיין שצריך לבנות איזה לוגיסטיקה, מה ומי צריך להיות שם, איפה המדינה, איפה העמותות. זה לא רק 'עלם', יש עוד עמותות שצריכות לעבוד בנושא הזה. לא יכול להיות חוק רק לעמותת 'עלם', החוק צריך לכסות את כל הבעיה שיש בפסטיבלים כאלה. אני חושב שצריך להיות איזה חוק, אבל היום אנחנו לא יכולים לדבר על זה, אנחנו צריכים לקבל את התקנות שנאמרו כאן ואחר כך לשבת ולראות ואולי צריך עוד ישיבה, עוד שתי ישיבות, אבל אני עומד על זה שאנחנו צריכים לראות את הבעיה הזו לא כעבודה של 'עלם', אלא איך לפתור את הבעיה עם כל הכוחות שיש במדינה. זה לא בעיה של 'עלם', זו בעיה של המדינה, ובגלל זה כל המשרדים וכולם צריכים לעבוד על הבעיה. היו"ר נדיה חילו: אני, ברשותכם, רציתי להוסיף כמה דברים, אבל לפני שאני עוברת לסיכום, רציתי להודיע בפורום הזה – ביום הבינלאומי לזכויות הילד, לקראת היום הזה, ב-19.11 אנחנו מודיעים ומזמינים את כולם, יוקרן סרט על ילד רחוב, עם כל מה שהוא עובר. אני חושבת שהוועדה, לדעתי, גם צריכה לצאת בקריאה והבעת דאגה מאוד עמוקה לגורלם של נערים, במיוחד חשיפתם לסכנות במקומות הבילוי. התופעה הזאת מאוד מדאיגה אותנו. התופעה של הפסטיבלים בשנים האחרונות מאוד התרחבה מצד אחד, מצד שני לא ניתן ביטוי הולם מבחינת המענים של הגנה על הילדים ויצירת מוקדי סיוע כאלה ואחרים. שתי הוועדות בהחלט משבחות את עבודתם והתערבותם של 'עלם' בפיתוח המודל שהוצג ועמותות נוספות שעובדות עם הנוער, אבל בהחלט אני מסכימה עם אדוני היושב ראש, העניין פה הוא הרבה מעבר, זו אחריות וצריך להוביל את המהלך הזה להטלת אחריות על השלטון המרכזי, על כל זרועותיו, ושמענו פה כמה נציגים, גם של מערכת החינוך, גם של מערכת הרווחה, שאמורים להוביל את הפרויקט הזה ולהסתייע בניסיונם ובעשייתם של עמותות שעובדות עם הנוער, במיוחד עמותת 'עלם'. אני הייתי מציעה, אדוני היושב ראש, מאחר שחסר לנו גם חומרים, שיחד עם 'עלם' יוקם צוות בין-משרדי, שיהיו משולבים בו גם אנשי משרד החינוך, גם המשטרה וגם אנשי משרד העבודה והרווחה והקליטה, ואולי גם הבריאות והתעשייה והמסחר. שהמשרד הזה ידאג לקבל את הנהלים. אנחנו נשמח גם בוועדות שלנו לקבל גם את הנהלים, שיוביל ללמידת הנושא, להצעת פתרונות, כשבהחלט מושם גם דגש על אחד הכלים שמוצעים פה שזה החקיקה. יכול להיות שהצוות גם יגיע להצעה של כלים נוספים, הרחבת הנהלים, אכיפות כאלה ואחרות, ובסיום העבודה של הצוות הבין משרדי יעביר לנו את ההמלצות ואנחנו נדאג לעקוב ואולי גם לקיים דיון נוסף. כמה זמן אתם חושבים שהוועדה המשרדית צריכה? ציון גבאי: חודשיים. היו"ר נדיה חילו: אני חושבת שאנחנו ניתן שלושה חודשים, כדי לעשות את העבודה בצורה מסודרת. מרינה סולודקין: אני לא מרוצה אחרי ששמעתי את ההערות של המשטרה שהם מתעלמים לגמרי ממה שקורה, בגלל זה אני חושבת שהוועדה צריכה לקרוא למפקח הכללי של המשטרה, שזה גם המקום שלהם, שהם צריכים לדאוג. היו"ר נדיה חילו: אני חושבת שאני מקבלת את הקריאה הזאת, שהמשטרה צריכה גם לגלות יותר דינמיות במקומות האלה ולנצל את כל אכיפת החוק, ויש לה אמצעים לאכיפה, גם עם ההגבלות שקיימות היום, שבהחלט תנסה למצות. ציון גבאי: אנחנו מוכנים לעשות את זה בהתנדבות, אבל אם אחד המשרדים רוצה, בבקשה. היו"ר מיכאל נודלמן: אתם יכולים לעבוד? ציון גבאי: אנחנו עובדים ביחד כל הזמן, אנחנו יכולים. היו"ר נדיה חילו: אם יתעוררו קשיים, זה יוחזר לוועדה ואנחנו נטיל את זה על אחד המשרדים. היו"ר מיכאל נודלמן: תודה רבה לכולם על ההשתתפות. היו"ר נדיה חילו: תודה רבה. הישיבה ננעלה בשעה 10:50