פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 296
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, כ"ד חשוון התשס"ח (5 בנובמבר 2007), שעה 09:00
סדר היום: הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 24) (בחירה בזכויות), התשס"ח-2007, של חה"כ זהבה גלאון (פ/409).
נכחו:
חברי הוועדה:
יצחק גלנטי – היו"ר
זהבה גלאון
רן כהן
מוזמנים:
ליאת ניקרטין – רפרנטית בטחון באגף התקציבים, משרד האוצר
עו"ד הלן מור – הלשכה המשפטית, משרד הבטחון
עו"ד פזית אליהו – הלשכה המשפטית, אגף השיקום משרד הבטחון
נחום פרנקל – סגן ראש אגף השיקום, משרד הבטחון
עירית פלדמן – מנהלת אגף גמלאות נכות, המוסד לביטוח לאומי
עו"ד עודד פסנזון – לשכת עורכי הדין
מרים בר ניר – חברת ועד מנהל עוצמה, פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש
ניסים מורביה – מטה מאבק הנכים
נעמי מורביה – מטה מאבק הנכים
מנהלת הוועדה:
וילמה מאור
רשמה וערכה:
מעיין מכלוף - חבר המתרגמים בע"מ
היו"ר יצחק גלנטי:
אני פותח את הישיבה.
אנחנו דנים הבוקר בהצעת חוק הנכים, תגמולים ושיקום, תיקון מס' 24, בחירה בזכויות התשס"ח-2007. אני מבקש, גבירתי המציעה.
זהבה גלאון:
אדוני היושב ראש, לפני מספר שבועות עבר התיקון לחוק בקריאה ראשונה, ובעיניי זה היה הישג מאוד גדול אחרי מאבק ארוך שכל הגורמים בעצם הגיעו להסכמה. אז אני לא זוכרת שנותרו דברים במחלוקת, אלא אם כן אני טועה. אני רוצה לומר אדוני שאני לא כל כך רגילה שאין דברים במחלוקת, זה די נראה לי שהולכים לסדר את זה.
היו"ר יצחק גלנטי:
חזון אחרית הימים.
זהבה גלאון:
בדיוק. אדוני היושב ראש, ההצעה הזאת היא בעצם נולדה כתוצאה ממצוקה של נכים שנפגעו בעת שירותם הצבאי, נפגעו בנפשם, מה שנהוג לקרוא הלומי קרב. ובגלל בירוקרטיה ובגלל פרוצדורה בעצם הרימו ידיים מלהגיש תביעה למשרד הבטחון, אני מתנסחת בעדינות, והלכו לביטוח הלאומי וביקשו הכרה בנכות שלהם בביטוח הלאומי, וההצעה הזו בעצם אומרת שמערכת הבטחון בעצם מאפשרת לאותם נכים לחזור ולבקש נכות ממשרד הבטחון במהלך תקופה של עד שלוש שנים מיום הגשת הבקשה מהביטוח הלאומי.
בעיניי זה תיקון מאוד משמעותי שגם מערכת הבטחון אומרת שאנחנו הולכים כאן למהלך שהוא מהלך בעצם רטרואקטיבי, זאת אומרת אנחנו הולכים כאן לפעולה שמאפשרת לנכים האלה לחזור ולדרוש את הזכויות שלהם באופן רטרואקטיבי, ובעצם דבר חשוב נוסף זה שהנכה יוכל לבחור בין הזכויות שמגיעות לו, הוא יוכל לבחור האם הוא רוצה להישאר בביטוח הלאומי או האם הוא רוצה לשוב למערכת הבטחון תוך ששים יום מהיום שבו נקבעה הנכות היציבה שלו. או לפי המאוחר ביניהם. זאת אומרת הנכה יוכל לבחור. בעיניי זה הישג מאוד גדול. אני מנסה לזכור, אני מסתכלת בניירות שלי לראות אם נותרו דברים פתוחים, אני לא חושבת, אני חושבת שבפעם הקודמת די הגענו להבנות ודיסקסנו את זה.
נחום פרנקל:
הסיכום כפי שסוכם, הצעת החוק שעברה בקריאה ראשונה היתה מוסכמת.
היו"ר יצחק גלנטי:
חברת הכנסת גלאון, מה היתה הסיבה לעיכובים שחלו עד היום, אם כולם מסכימים אז מדוע זה התעכב עד היום?
זהבה גלאון:
אדוני, הלומי הקרב עתרו לפני כמה חודשים לבג"צ ואז הנשיאה בייניש קבעה, או אמרה, אני לא רוצה לצטט, אבל רוח הדברים של הנשיאה בייניש היתה שהחוק במתכונתו עושה עוול בעצם לאותם נכים. והיא בעצם זרקה את הכפפה למחוקק והיא אמרה המחוקק צריך לתת מענה למצוקה שנוצרה לגבי אותם נכים, לקח זמן אדוני להגיע להבנות בין הביטוח לאומי לאוצר למערכת הבטחון. זה לקח זמן, זה לקח חודשים שישבו ותיאמו. ואני שמחה שבסופו של דבר הצליחו להגיע להבנות. יש כאן בעצם, אדוני היושב ראש, שתי נקודות חשובות. האחת היא הנקודה הפרקטית. זאת אומרת שאנשים באמת יוכלו לקבל את הזכויות שלהם ואת התגמולים שלהם עכשיו גם ממערכת הבטחון.
אני חושבת שיש כאן גם מסר דקלרטיבי חשוב, שזה בעיניי מאוד משמעותי. לוקח המון פעמים המון זמן להוכיח קשר ישיר, אנשים שנפגעו בנפשם, אדוני היושב ראש, אני בשנים האחרונות עוסקת הרבה בנושא של הלומי הקרב, ואחת הבעיות של הלומי הקרב היא שלוקח זמן להוכיח קשר בין הפגיעה הנפשית לבין העובדה שאנשים יצאו לקרב או השתתפו במלחמה או היו באיזו שהיא פעולה. והרבה מאוד פעמים אנשים מרימים ידיים, הם זקוקים למענה מיידי, כי אנשים מחוסרי פרנסה, ואז הם הולכים לביטוח הלאומי.
לפני כמה שנים העברתי הצעת חוק שבעצם מכירה כהלומי הקרב כאנשים שנפגעו, שסובלים מתסמונת פוסט-טראומטית ולא הוגדרו כחולי נפש כמו שקודם נהגו להתייחס אליהם, ואני חושבת שיש כאן מסר דקלרטיבי חשוב שהמדינה אומרת, או מערכת הבטחון אומרת, יש כאן אנשים שיצאו בשמנו, מטעמנו, אל הקרב, חזרו נכים, פגועים בנפשם, ומערכת הבטחון מכירה בהם. זאת אומרת זה מעבר לעניין המיידי של קבלת הזכויות, שכמובן אני חושבת שזה הדבר הכי חשוב להם.
יש כאן גם מסר מערכתי בעיניי, ואני אומרת את זה בעיקר עכשיו, גם לאור מלחמת לבנון השנייה, שאנחנו כבר יודעים עכשיו על נזקים של פוסט-טראומה שנגרמו לאנשים שהשתתפו במלחמה, אנשים ירצו אחר כך לקבל הכרה בזכויות שלהם. אז המענה המיידי והראשון זה הביטוח הלאומי, שהנגישות אליו הרבה יותר קלה, וההתייחסות היא הרבה יותר מהירה. אבל אנשים נפגעים בזכויות שלהם. והעובדה שעכשיו הם יוכלו לחזור למערכת הבטחון יש לה בעיניי גם מסר של אחריות חברתית, של מה המדינה מכירה או למי המדינה אחראית, לאלה שהיא שלחה אותם. זה בגדול, זה המסר.
נחום פרנקל:
אני לא רוצה להשבית את השמחה של החגיגה של התיקון הזה, כי גם אנחנו שותפים לחגיגה הזו. אני רוצה לומר לגברת גלאון, אין לנו שום בעיה בהוכחת קשר סיבתי להלם קרב, דווקא עכשיו למעלה ממאתיים איש ממלחמת לבנון הוכרו תוך זמן קצר מאוד. הבעיה היא אחרת לגמרי, ואת לדעתי מכירה אותה עוד מהסיבוב הקודם של הצעת החוק, הבעיה היא לא עם ההלם קרב, הבעיה היא עם בעיות נפשיות אחרות שאנשים מנסים להכניס אותן לתוך מסלול של הלם קרב. ופה יש בעיה.
רן כהן:
ברשותך, נדמה לי שיש עוד בעיה וחברת הכנסת גלאון טיפלה בזה גם בעבר, וזה של גילוי מאוחר שהוא בעיה מאוד קשה, כי עד שאדם וסביבתו מכירים בכך שבעצם מדובר בהלם קרב לוקח זמן רב.
נחום פרנקל:
חבר הכנסת כהן, אתה ודאי יודע שהכל עניין של הוכחה. כלומר אם בא אדם, על שולחני היום מונחים תיקים ממלחמת ששת הימים, שאנשים באים ואומרים אני סובל מהלם קרב. הרי מישהו צריך לבדוק את זה, הרי זה צריך להיבדק. אתה בא ואתה בודק היום מקרה שאירע לפני ארבעים שנה, אתה צריך עדים, אתה צריך איזו שהיא הוכחה כדי לקבל החלטה. אז זה לוקח זמן, זה בפירוש לוקח זמן. אבל אני מביא את הדוגמא, ציינה חברת הכנסת גלאון את העניין של מלחמת לבנון, אז אין בעיה.
היו"ר יצחק גלנטי:
בסך הכל נראה שיש הסכמה, אין פה שום הסתייגות על הסעיפים, אבל בכל זאת הייתי מבקש, אם מישהו עדיין מהציבור שנמצא פה או מחברי הכנסת מעוניין להתייחס להצעת החוק הזאת.
רן כהן:
אדוני היושב ראש, אני באמת חושב שצריך לברך את חברת הכנסת גלאון, לא רק בגלל שהיא נשיאתי ושאני מאוד מעריך את עבודתה אלא בגלל שפה מדובר באמת בהצעת חוק שהיא מאוד מאוד משמעותית לגבי אנשים שנמצאים במצוקה הכי גדולה בגיל היותם במלחמה.
אני יכול באמת רק להעריך הערכה גדולה את משרד הבטחון ואת האוצר על כך שהם נענים ומבינים שכאן מדובר באמת באנשים שלא בגין אשמתם ולא בגין תאוותם, לא בגין האספירציות שלהם, בגין העובדה שהם נשלחו ללחימה וחזרו ממנה במידה רבה מאוד לפעמים שבורים ורצוצים. אנחנו רגילים ברמה המאוד פרימיטיבית לראות רק אדם עם דם או עם קטיעת איבר בגוף כאדם שנפגע.
אבל בעצם אדם שנפגע בנפשו זה דבר שהולך איתו כל הזמן. והעבודה שאנחנו פה עושים תיקון שבא לתת מענה לעניין הזה היא בעלת חשיבות אנושית חקיקתית וערכית, כפי שאמרה זהבה גלאון, מאוד מאוד חשובה. לכן אני מאוד מברך על זה.
מרים בר ניר:
פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש מודים בכל לב, משום שבין הפניות הרשמיות לביטוח לאומי, בין הפניות הראשונות שבאנו אליה במצוקה איך אפשר לפתור את הבעיה של אנשים שנפגעים בצבא, הם פונים ישר לביטוח הלאומי, כי הביטוח הלאומי זה לא רק אחוזים, זה גם שיקום.
אני מוכרחה בהזדמנות זו להגיד כי בוועדה הזאת יגיע מתי שהוא זמנה של הרפורמה בבריאות הנפש, בשיקום לא לפגוע. כי זה באמת לא פחות חשוב מכל תרופה אחרת. זה הפך לנכי הנפש בצורה של שלוש מאות שישים מעלות.
אנחנו מודים גם לוועדה הזאת וגם לחברת הכנסת גלאון שהעלתה את זה. סוף סוף המשפחות והנפגעים יוכלו לבוא לקצת הקלה. איך אמרת, זה כל הזמן נמשך, אבל אם יש איזו קרן אור גם זו לטובה.
היו"ר יצחק גלנטי:
תודה רבה.
מאחר ויש פה הסכמה בעצם, לא שמעתי מישהו שמביע איזו שהיא התנגדות, אבל לפרוטוקול אז אני מבקש לקיים הצבעה.
מי בעד העברת החוק הזה למליאה? תודה רבה.
הישיבה הסתיימה בשעה 09:30